רקע
אהוד בן עזר
הַמֶּמְשָׁלָה הַקְּצָרָה שֶׁל הַיְּלָדִים
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: יהושע אורנשטין, הוצאת ספרים "יבנה" בע"מ; תשמ"ב 1982

יוֹם אֶחָד הִתְאַסְּפוּ כָּל הַיְּלָדִים בַּמְּדִינָה וְהֶחְלִיטוּ לָקַחַת אֶת הַשִּׁלְטוֹן בִּידֵיהֶם.

“דַּי, נִמְאַס,” אָמַר יֶלֶד אֶחָד, רְצִינִי, שְׁמַנְמַן וּמְמֻשְׁקָף, בְּשֵׁם נַחוּמִי, “מְחִיר הַגְּלִידָה עוֹלֶה מִשָּׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ. בְּלִירָה, אֲפִלּוּ בְּחָמֵשׁ וּבְעֶשֶׂר – כְּבָר אִי־אֶפְשָׁר לִקְנוֹת כְּלוּם, אֲפִלּוּ לֹא חֲצִי־מָנָה פָלָפֶל. נוֹתְנִים לְךָ דְּמֵי־כִּיס אוֹ דְּמֵי־חֲנֻכָּה מֵאָה אוֹ מָאתַיִם לִירוֹת וְעוֹשִׂים עָלֶיךָ רֹשֶׁם שֶׁזֶּה הַרְבֵּה – אֲבָל בְּקֹשִׁי אֶפְשָׁר לִגְמֹר עִם זֶה אֶת הַשָּׁבוּעַ. וּכְשֶׁקּוֹרְאִים עִתּוֹן אוֹ רוֹאִים חֲדָשׁוֹת בַּטֶּלֶוִיזְיָה, שׁוֹמְעִים שֶׁהַשָּׂרִים בַּמֶּמְשָׁלָה רָבִים, הַחֲבֵרִים בַּכְּנֶסֶת צוֹעֲקִים זֶה עַל זֶה מִלִּים לֹא יָפוֹת, כָּל פַּעַם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים עוֹשִׂים צָרוֹת, שׁוֹבְתִים. וְכִמְעַט כָּל מַה שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת לַמְּדִינָה – חָסֵר לָהּ: אֲדָמָה, מַיִם נֵפְט, פּוֹעֲלִים, כֶּסֶף, יְדִידִים, עוֹלִים־חֲדָשִׁים, שֶׁקֶט, נִקָּיוֹן, מִשְׁמַעַת וּכְבִישִׁים מְיֻחָדִים לְאוֹפַנַּיִם בִּשְׁבִיל הַיְּלָדִים.”

“נָכוֹן, נָכוֹן נַחוּמִי!” נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת־עִידוּד.

“אֲנִי מַצִּיעַ,” אָמַר יֶלֶד אַחֵר, רָזֶה וְחַיְכָנִי וְעֵינָיו פִּקְּחִיּוֹת, שָׁרוֹנִי שְׁמוֹ, “כִּי אֲנַחְנוּ, הַיְּלָדִים בְּכָל הַמְּדִינָה, נַסִּיק אֶת הַמַּסְקָנוֹת מִן הַמַּצָּב וְנַכְרִיז עַל מַהְפֵּכָה וְנִתְפֹּס אֶת הַשִּׁלְטוֹן וּנְלַמֵּד אֶת הַמְּבֻגָּרִים לֶקַח אַחַת וּלְתָמִיד, שֶׁיֵּדְעוּ אֵיךְ צָרִיךְ לְנַהֵל מְדִינָה מֻצְלַחַת!”

“נָכוֹן, נָכוֹן שָׁרוֹנִי,” עוֹדְדוּ הַיְּלָדִים גַּם אוֹתוֹ.

“דָּבָר רִאשׁוֹן, צָרִיךְ לִכְבֹּשׁ אֶת הַכְּנֶסֶת,” הִצִּיעַ בְּהִתְלַהֲבוּת יֶלֶד אַחֵר, גִּידִי, שֶׁהָיָה נוֹהֵג לְהַכּוֹת וְלִצְבֹּט אֶת כָּל הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ, וְהֵם קְצָת פָּחֲדוּ מִמֶּנוּ. “מָה אַתֶּם מְקַשְׁקְשִׁים וְנוֹאֲמִים כְּמוֹ הַמְּבֻגָּרִים? צָרִיךְ פָּשׁוּט לְהִתְאַרְגֵּן, כֻּלָּנוּ עַל אוֹפַנַּיִם וּסְקֶטִים, עִם אֲבָנִים וּמַקְלוֹת וּכְרָזוֹת, כְּמוֹ בְּהַפְגָּנוֹת בַּטֶּלֶוִיזְיָה – וְלִכְבֹּשׁ אֶת הַשִּׁלְטוֹן!”

“גִּידִי צוֹדֵק! זֶה מַה שֶׁצָּרִיךְ!” נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת־עִידוּד, אֲבָל קְצָת פָּחוֹת, כִּי אֲחָדִים זָכְרוּ אֶת הַמַּכּוֹת וְהַצְּבִיטוֹת שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ.

כָּאן חָזַר וְהִתְעָרֵב נַחוּמִי הַשְּׁמַנְמַן וְאָמַר:

“חֲבֵרִים, יְלָדִים, אַתֶּם טוֹעִים! אֲנַחְנוּ חַיִּים בִּמְדִינָה דֶּמוֹקְרָטִית, יֵשׁ בְּחִירוֹת. יֵשׁ מִפְלָגוֹת. רַק כָּךְ אֶפְשָׁר לִתְפֹּס אֶת הַשִּׁלְטוֹן!”

“אָז מָה אַתָּה מַצִּיעַ?” שָׁאֲלוּ בִּקְהַל־הַיְּלָדִים.

“פָּשׁוּט מְאֹד. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהָקִים אֶת מִפְלֶגֶת הַיְּלָדִים. לְהִתְאַרְגֵּן בְּכָל הָאָרֶץ, לַעֲשׂוֹת בֶּאֱמֶת הַפְגָּנוֹת, אֲבָל לֹא אַלִּימוֹת. לְהוֹפִיעַ בַּטֶּלֶוִיזְיָה וְלִדְרֹשׁ שֶׁיִּתְּנוּ זְכוּת־בְּחִירָה לַכְּנֶסֶת לְכָל הַיְּלָדִים מִגִּיל שָׁלֹשׁ. וְאָז, אִם נַצְבִּיעַ כֻּלָּנוּ כְּיֶלֶד אֶחָד עֲבוּר הִרְשִׁימָה שֶׁלָּנוּ, נִהְיֶה הַמִּפְלָגָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר בַּמְּדִינָה, וְנִכְבֹּשׁ אֶת הַשִּׁלְטוֹן!”

“מָה שֶׁאַתָּה מַצִּיעַ,” אָמַר שָׁרוֹנִי בְּלַעַג, “לֹא יַצְלִיחַ בְּשׁוּם אֹפֶן. כִּי – אָלֶ”ף: לֹא יִתְּנוּ לַיְּלָדִים זְכוּת־בְּחִירָה, וּבֵי“ת: אִם יִתְּנוּ, בָּטוּחַ שֶׁיִּהְיוּ יְלָדִים שֶׁיַּצְבִּיעוּ בְּעַד מִפְלָגוֹת אֲחֵרוֹת, לְפִי מַה שֶׁיַּשְׁפִּיעוּ עֲלֵיהֶם הַהוֹרִים שֶׁלָּהֶם, וְגִימֶ”ל: גַּם אִם תָּקוּם בַּסּוֹף מִפְלָגָה גְּדוֹלָה שֶׁל יְלָדִים, וַאֲפִלּוּ אִם תִּזְכֶּה בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת בַּכְּנֶסֶת – הֵם יַתְחִילוּ בֶּטַח לָרִיב בֵּינֵיהֶם וּלְהִתְפַּלֵּג, וְהַסּוֹף שֶׁלָּהֶם, שֶׁיִּהְיוּ כְּמוֹ כָּל הַמִּפְלָגוֹת הָאֲחֵרוֹת."

“אָז מָה אַתָּה מַצִּיעַ?” שָׁאֲלוּ אֶת שָׁרוֹנִי.

“טוֹב, אִם אַתֶּם לֹא רוֹצִים מַהְפֵּכָה, בְּכֹחַ, כְּמוֹ שֶׁגַּם גִּידִי הִצִּיעַ, אָז יֵשׁ לִי הַצָּעָה שֶׁנַּעֲשֶׂה שְׁבִיתָה־כְּלָלִית…”

“יֹפִי! יֹפִי!” צָעֲקוּ כֻּלָם, וְאֵלֶּה שֶׁבָּאוּ עִם יַלְקוּטִים, זָרְקוּ אוֹתָם בְּאוֹתָהּ הִזְדַּמְּנוּת בַּאֲוִיר.

“אַל תִּהְיוּ טִפְּשִׁים!” הִזְהִיר אוֹתָם נַחוּמִי הַשְּׁמַנְמַן וְהַמְּמֻשְׁקָף, “אִם סְתָם נִשְׁבֹּת – בַּסּוֹף יִשְׁבְּרוּ אוֹתָנוּ. פָּשׁוּט לֹא יִתְּנוּ לָנוּ דְּמֵי־כִּיס, לֹא יִתְּנוּ אֹכֶל… וּמַמְתַּקִּים…”

“שְׁתֹק, שָׁמֵן! מְפֻנָּק!” נִסָּה גִּידִי לְהַפְרִיעַ לוֹ, “אַתָּה פּוֹחֵד שֶׁתִּהְיֶה רָעֵב…”

“לֹא. אֲנִי מַצִּיעַ הַצָּעָה שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ בִּשְׁבִילָהּ בִּמְיֻחָד, וְאִם כֻּלְכֶם תְּקַבְּלוּ אוֹתָהּ, אָז הַשִּׁלְטוֹן בַּמְּדִינָה יִפֹּל לַיָּדַיִם שֶׁלָּנוּ כִּפְרִי בָּשֵׁל, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים.”

“טוֹב, טוֹב, נִשְׁמַע,” אָמְרוּ הַיְּלָדִים.

“פָּשׁוּט, נַחְלִיט שֶׁאֲנַחְנוּ, הַיְּלָדִים – אֲנַחְנוּ הָעָם הָאַמִתִּי, וְנַעֲרֹךְ בְּחִירוֹת לַכְּנֶסֶת שֶׁלָּנוּ וְנַרְכִּיב מֶמְשָׁלָה מִשֶּׁלָּנוּ, וְרַק שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶת הַכֹּל בְּצוּרָה טוֹבָה וְיָפָה וּמֻצְלַחַת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הַמְּבֻגָּרִים, וְכָל מַה שֶׁהַכְּנֶסֶת וְהַשָּׂרִים שֶׁלָּהֶם יָדוּנוּ וְיַחְלִיטוּ, גַּם אֲנַחְנוּ נָדוּן וְנַחְלִיט, וּנְפַרְסֵם מַה שֶׁהֶחְלַטְנוּ בָּעִתּוֹנִים וּבָרַדְיוֹ וּבַטֶּלֶוִיזְיָה אוֹ אֲפִלּוּ בִּכְרָזוֹת בָּרְחוֹבוֹת. וּכְשֶׁיִּרְאוּ שֶׁהַכְּנֶסֶת וְהַמֶּמְשָׁלָה שֶׁלָּנוּ טוֹבוֹת יוֹתֵר וַחֲכָמוֹת וְצוֹדְקוֹת יוֹתֵר, אָז כֻּלָּם פָּשׁוּט יָבוֹאוּ וְיִתְחַנְּנוּ בְּפָנֵינוּ שֶׁאֲנַחְנוּ, הַיְּלָדִים, נִמְשֹׁל בַּמְּדִינָה! מִי בְּעַד הַהַצָּעָה שֶׁלִּי, יָרִים אֶת הַיָּד שֶׁלּוֹ!”

כֻּלָּם־כֻּלָּם הֵרִימוּ יְדֵיהֶם, כִּי לֹא רַק הָרַעְיוֹן שֶׁל נַחוּמִי הָיָה מְצֻיָּן, אֶלָּא גַּם הַשָּׁעָה נֶעֶשְׂתָה קְצָת מְאֻחֶרֶת, וּבַמִּגְרָשׁ הָרֵיק הַגָּדוֹל, שֶׁבּוֹ נִתְאַסְּפוּ הַיְּלָדִים, כְּבָר הֵחֵלָּה נוֹשֶׁבֶת רוּחַ קְרִירָה, וְכִמְעַט כֻּלָּם רָצוּ לַחֲזֹר הַבַּיְתָה.


הַיְּלָדִים, וְנַחוּמִי בְּרֹאשָׁם, פָּעֲלוּ בְּמֶרֶץ בְּעִקְבוֹת הַהַחְלָטָה שֶׁנִּתְקַּבְּלָה. כָּל הָעִתּוֹנִים, וְגַם הָרַדְיוֹ וְהַטֶּלֶוִיזְיָה, הֵחֵלּוּ כּוֹתְבִים וּמְתָאֲרִים בְּאַהֲדָה, וְכַמוּבָן גַּם בְּסַלְחָנוּת, אֶת “הַבְּחִירוֹת” וְ“הַכְּנֶסֶת” וְ“הַמֶּמְשָׁלָה” שֶׁל הַיְּלָדִים (נַחוּמִי נִבְחַר כַּמוּבָן לְרֹאשׁ־הַמֶּמְשָׁלָה וְשַׂר הַחוּץ, גִּידִי נַעֲשָׂה שַׂר הַבִּטָּחוֹן וְהַחִנוּךְ, שָׁרוֹנִי שַׂר הָאוֹצָר וְהַחַקְלָאוּת, וּבִשְׁאָר הַמִּשְׂרָדִים הִתְחַלְּקוּ יְלָדִים אֲחֵרִים).

וְהִנֵה קָרָה, שֶׁלְּאַט־לְאַט הֵחֵלּוּ נוֹכָחִים לָדַעַת, כִּי “הַכְּנֶסֶת” וְ“הַמֶּמְשָׁלָה” שֶׁל הַיְּלָדִים הֵן בֶּאֱמֶת יוֹתֵר מֻצְלָחוֹת, וּבַצִּבּוּר הֵחֵלּוּ נִשְׁמָעוֹת דֵּעוֹת כִּי – “לַיְּלָדִים הָאֵלֶּה יֵשׁ יוֹתֵר שֵׂכֶל מֵאֲשֶׁר לְכָל הַמְּבֻגָּרִים!”

מַה שֶׁלֹּא הָיָה קָשֶׁה בְּיוֹתֵר. כִּי, לְמַרְבֵּה הַצַּעַר, הַכְּנֶסֶת וְהַמֶּמְשָׁלָה הָאֲמִתִּיּוּת הִתְנַהֲגוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מַמָּשׁ “כְּמוֹ יְלָדִים” – וְזֹאת בַּמּוּבָן הַגָּרוּעַ שֶׁל הַבִּטּוּי, אַתֶּם יוֹדְעִים. זֶה לֹא סוֹד.

עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד הִגִּיעָה הַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר לִקְרָאתָהּ חָתַר נַחוּמִי מֵאָז הָאֲסֵפָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַיְּלָדִים: רֹאשׁ־הַמֶּמְשָׁלָה וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ הִתְפַּטְּרוּ וּבִקְּשׁוּ מִן הַנָּשִׂיא לְמַנּוֹת בִּמְקוֹמָם אֶת מֶמְשֶׁלֶת־הַיְּלָדִים. וְגַם הַכְּנֶסֶת הִתְפַּזְּרָה וּפִנְּתָה אֶת מְקוֹמָהּ לְנִבְחֲרֵי־הַיְּלָדִים.

וְאָז – תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם אֶת הַהֶמְשֵׁךְ – חָדְשָׁיִם יָמִים הָיָה הַכֹּל כַּשּׁוּרָה. בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם לֹא הִפְסִיקוּ לְדַבֵּר וְלִכְתֹּב עַל הַפֶּלֶא הַפּוֹלִיטִי הֶחָדָשׁ. אֲפִלּוּ הָאוֹיְבִים־מֵאֶתְמוֹל הֵחֵלּוּ מַעֲמִידִים פְּנֵי יְדִידִים וּמוּכָנִים לַעֲזֹר.

אֲבָל, אוֹיָה – בְּתוֹךְ הַמֶּמְשָׁלָה פָּרְצוּ עַד מְהֵרָה סִכְסוּכִים בֵּין נַחוּמִי לְגִידִי וּלְשָׁרוֹנִי. וְלֹא רַק בֵּינֵיהֶם, גַּם שְׁאָר הַשָּׂרִים – סְנוּקִי וְטַלְשִׁירָה וּמֵיטַל וְרוֹעִי וְעִדוֹ וֶאֱגוֹזִי וְדָוִד וְיוֹסָלֶה וְאוֹדֶלְיָה – נַעֲשׂוּ עַד מְהֵרָה “בְּרֹגֶז” זֶה עִם זֶה. וְאִם שְׁנַיִם הָיוּ עוֹשִׂים “שֹׁלֶם”, הָיָה זֶה רַק כְּדֵי לְהַרְגִּיז אֶת הַשְּׁלִישִׁי וְהָרְבִיעִי וְכָל הַשְּׁאָר. וְחוּץ מִזֶּה הִתְחִילוּ לְהַתִּיז מַיִם, זָרְקוּ בּוֹמְבָּלָךְ. צָבְטוּ. מָשְׁכוּ בַּשְּׂעָרוֹת. הִלְשִׁינוּ. אֲפִלּוּ הֵעִיפוּ סְטִירוֹת וּפַעַם שָׁבְרוּ לְנַחוּמִי אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם בְּדִיּוּק לִפְנֵי שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהִפָּגֵשׁ עִם הַנָּשִׂיא הַמִּצְרִי.

לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

וְלֹא רַק זֹאת. הַיְּלָדִים הַמְּמֻרְמָרִים שֶׁלְּמַטָּה מִגִּיל שָׁלֹשׁ, שֶׁהִתְרַכְּזוּ בַּגַּנוֹנִים וּבִמְעוֹנוֹת־הַיּוֹם וּבַפָּעוּטוֹנִים וּבְעֶגְלוֹת הַטִּיּוּל בָּרְחוֹבוֹת וּבַגַּנִּים הַצִּבּוּרִיִּים – הֵחֵלּוּ מִתְאַרְגְּנִים אַף הֵם, בְּרָאשׁוּתוֹ שֶׁל יֶלֶד שְׁמַנְמַן אֶחָד בְּשֵׁם צִיקִי, בֶּן שְׁנָתַיִם וְאַחַד־עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְהוּא, תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם – אָחִיו הַקָּטָן שֶׁל רֹאשׁ־הַמֶּמְשָׁלָה, בְּקִצּוּר – תּוֹבְעִים גַּם הֵם זְכוּת בְּחִירָה לְעַצְמָם, וְטוֹעֲנִים שֶׁהֵם־הֵם הַדּוֹר־הַצָּעִיר וְלָכֵן מַגִּיעַ גַּם לָהֶם זֶה וְזֶה וְזֶה – וְאִם לֹא, הֵם מְאַיְּמִים שֶׁיָּקִימוּ גַּם הֵם מֶמְשָׁלָה וְעַד מְהֵרָה יִרְאֶה כָּל הַצִּבּוּר כִּי הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁלָּהֶם הִיא הַרְבֵּה יוֹתֵר נֶחְמָדָה וּמְלֻכֶּדֶת וּנְקִיָה (כְּבָר לֹא עוֹשִׂים בַּמִּכְנָסַיִם) מִכָּל הַמֶּמְשָׁלוֹת שֶׁהָיוּ עַד כֹּה, וְכֵן הָלְאָה וְכֵן הָלְאָה – מַמָּשׁ בְּאוֹתָן שִׁיטוֹת שֶׁל נַחוּמִי וַחֲבֵרָיו.

אֲבָל הַצִּבּוּר בַּמְּדִינָה לֹא הָיָה נִלְהָב בְּיוֹתֵר מִן הַסִּכּוּי לְמֶמְשָׁלָה שֶׁחֵלֶק מֵחֲבֵרֶיהָ עוֹדָם יוֹשְׁבִים עַל הַסִּירִים, וְחַבְרֵי־הַכְּנֶסֶת עִם מוֹצְצִים, וְרֹאשׁ־הַמֶּמְשָׁלָה עִם מְטַפֶּלֶת־צְמוּדָה – וְהֶחְלִיט לְהַחְזִיר אֶת הַמֶּמְשָׁלָה הַקּוֹדֶמֶת, שֶׁל הַמְּבֻגָּרִים. מֶמְשָׁלָה זוֹ כְּבָר נִרְאֲתָה עַכְשָׁו מֶמְשָׁלָה יוֹצֵאת־מִן־הַכְּלָל, בְּלִי מַכּוֹת וּבְלִי צְבִיטוֹת.

וְזֶה סוֹף הַסִּפּוּר הֶעָצוּב, אוֹ הַשָּׂמֵחַ, עַל הַמֶּמְשָׁלָה הַקְּצָרָה שֶׁל הַיְּלָדִים.

המלצות קוראים
תגיות