מפני מה חלקים מן הציבור פונים אל הליכוד?

ואין הכוונה לגרעין “חרות” והליברלים, אלא אל היקף ההמון.

אולי מפני סיבות מעין אלה:

• הליכוד נראה כיותר אנטי־אשכנזי (אינרציה מאז המעברות);

• הליכוד ניראה לאומני יותר, פטריוטי, ויותר נגד הערבים;

• הליכוד אינו סוציאליסטי, פחות תובעני ואינו מפחיד את היזמה הפרטית;

• הליכוד ניראה מסורתי יותר, שמרני, פחות “חפשי”, פחות מתירני:

• הרתוריקה של הליכוד מבריקה יותר. “פשוטה”, דמגוגית, מחניפה ל“גאווה”;

• ה“כן” וה“לא” של הליכוד פרימיטיבי, סיסמתי יותר, מצלצל יותר;

• בגין עצמו הוא ראש ממשלה סמכותי, פטרוני, מוכר, ולשונו אבהית־שמרנית.

– מה עושים כנגד כל זה?

חלק מן הציבור מראש אבוד לשום השפעת נגד. (הגרעין המפלגתי. והזקוקים לסמכות הפטרונית, ולפורקן האנטי־אשכנזי, האנטי־ערבי, והאנטי “חפשי”).

אבל חלק מאותו הציבור – עשוי להיות משתכנע אם ידברו אליו נכון. אם יפנו אליו ויראו לו את המרחק בין דמגוגיה ובין מציאות. את הסכנות שבפתרונות הליכוד. ואת הפתרונות האלטרנטיביים.

במה דברים אמורים? אם ה“עבודה”, בימים שנותרו עד הבחירות, לא תחבק ידיים, ולא תחכה למשהו שייקרה מניין שהוא, אם הכל יתגייסו כדי להיות בכל מקום, להגיע אל כל אחד, ולתבוע מכל אחד להבדיל בין זיוף ואמת.

הזמן דוחק. יותר מדי על הכף. חובה ליצור מגע בין יותר ויותר אנשים כדי לשכנע, כדי לתבוע, כדי להפנות בעוד מועד את המבט הציבורי – מן המדומה המסוכן אל הממשי המבטיח.

יזהר סמילנסקי, דבר, 9.6.1981