רקע
ישעיהו קרניאל
צְפַת וּסְבִיבוֹתֶיהָ
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דואר היום; 1920־1921

(עפ"י מקורות שונים).

 

(א)

עיר צפת עומדת על אחד מהרי הגליל העליון שבחלק נפתלי, בשפוע המדרון של שלש גבעות. לרגלי הגבעות האלו, בתחומה של העיר מערבה ובמרחק לא רב משדה־הקברות העתיק, זורם נחל הנקרא בפי הערבים בשם­ “וואד־אל־טוחין”, ע“ש הטחנות הרבות הסובבות על מימיו. אנשי המקום קוראים לנחל זה בשם “מי מגידו” בחשבם, בטעות כי ההר העומד למולו במערב – זה הגרמק – הוא התבור, מפני מקרא שכתוב בתהלים פ”ט: תבור וחרמון ירננו יחד. הנחל הזה נזכר בנוסח הגט הנהוג בצפת בשם נהר דולבאי “במתא צפת דעל נהר דולבאי יתבא וממימי מעינות מסתפקא וכו'”. השם הזה מקורו בערבית במלה “דולב” הנקרא למין עץ שצלו מרובה ויפה לבריאות והמצוי על שפת הנחל הזה (Platane). הרב החכם ר' חיים סיתהון ז“ל מחבר ספר “ארץ החיים” הראה לי עפ”י מקורות קדומים כי העיר צפת היתה שוכנת לפנים לרגלי ההר שעליו היא עומדת כעת, בתוך הככר המשתרעת בינו ובין העצמון והמכֻסה עכשיו קברות. העיר הגיעה לפנים עד נחל דילבואי ואנשיה היו מסתפקים במימיו לשתיה, לכבוס וביחוד לעבודת הצמר ותעשית הבגדים שהיתה, כפי הנראה, מפותחת במקום ההוא לפני מאות שנים. ואולם מפני פחד הערבים והדרוזים וסכנת “הרעש” שרחפה תמיד על העיר הזאת, העתיקו יושביה כפעם בפעם את מושבותיהם על ההר עדי הגיעם לראשו, אל המבצר העתיק, וע“כ היא דומה מרחוק ל”אמפיטיאטיר" וכיציעות תלויות בצלעי ההר.

בראש הר צפת עולה גבעה אחת בפאת צפון ועליה היתה בנויה מצודה שנחרבה, וממרום הגבעה הזו השולטת על כל הסביבה, אפשר לראות בסקירה אחת את כל העיר המקיפה סחור סחור את גבעת המצודה. העיר צפת נחלקת עפ“י חלוקה טבעית לשלשה רבעים: ממערב – רובע היהודים בנוי בצלע ההר כעין מדרגות, עד אשר גגי הרחוב משמשים בתור מדרכה לשורת הבתים שלמעלה ממנו; ממזרח רובע המושלמים ומדרום, רובע הנוצרים, טבועים שניהם בים של ירק, כרמי זית וגפנים, גנים ופרדסים עתיקים. בצלע המצודה הולכת ונמשכת שורה ארוכה של בנינים מפארים וגבוהים בנויים עפ”י טעם אירופי ומכוסים כלם רעפים אדומים – בנגוד לגגות השטוחים המכסים את כל העיר העתיקה – זוהי השכונה החדישה של העיר צפת! מפאת צפון, מתנוסס לתפארה בנין בית־החולים של “הדסה” שנבנה עוד לפני המלחמה מכספה של הנדיבה הברונית רוטשילד מפריז, ומעבר לרחוב, בקצה המגרש הרחב הנקרא בפי ההמון בשם “מקום החמלות” עומדים בתי־החולים של המסיתים האנגלים שהשתמשו בהם התורכים בימי המלחמה לבית־פקידות הממשלה, ועברו לרשות הממשלה האנגלית לתכלית זו עד היום הזה. מפסגת המצודה אפשר לראות ביום בהיר את חצי ארץ־ישראל: את כל הרי הגליל והתבור, את כרמל אשר בים יבוא, את רוכסי הרי אפרים, וממזרח לים כנרת את הרי גולן וחורן.

העיר צפת עומדת בגבה של 840 מתר מעל שטח ים התיכון ובגבה של 1008 מתר מעל ים כנרת. מפני מצבה הגבה של צפת, אוירה זך וטהור ואקלימה מבריא, מימיה טובים לשתיה, חלבה שמן “והגבינה הצפתית” ידועה לשם בארץ כלה, יינותיה ידועים לתהלה והדבש מצוי לרב בסביבותיה, בעכברא, בגוש חלב – ארץ זבת חלב ודבש!

מעבר לנחל דולבאי מערבה מתרוממת שלשלת הרים גבוהים המבדילים בין צפת ובין הים הגדול הנמצא במרחק של חמש או שש שעות מהם. זוהי “החומה הסינית” הטבעית העומדת כחיץ מבדיל בין צפת ובין העולם הנאור. אפשר מאד כי בעתיד הקרוב תהרס החומה הזו ע"י בנין כביש חדש או מסלת ברזל מצפת על החוף… הערבים קוראים לקצה ההר צפונה בשם ג’רמק, ויוסיפון בשם עצמון1 גבהו (1099 מתר והוא הראש הכי גבה בא"י). גולדהאר קורא להר זה בשם “סרטבון”, וטעות היא בידו כי יש הר ממזרח לשכם על שפת ערבת־הירדן הנקרא בפי הערביים בשם “סרטבה” (הארץ, ספרי דף 92).

מדרום להר “עצמון” נמשכים הרי זבוד והיטר, ובקצה הדרומי, ג’בל ארבעין, ע"ש ארבעים הקדושים (ווילי בערבית) הקבורים שם לפי מסורת הערבים.

עוד לפני ארבעים שנה בערך היו ההרים האלה מכוסים יערים עבים ומצלים, ולפי עדותם של זקני הערביים, היו יוצאים אל היערים האלה לצוד צידי ה“נמר” המצוי במקומות האלה, ויתר החיות, ואולם במשך השנים הספיקו הערביים לשרף את העצים לעשיית פחמים וגם לחטוב אותם עד השרש להסקה, והדלקות גדולות היו מאירות את האפק הצפתי במשך לילות רבים מלהב הבערות האלו. כמובן שממשלת תורקיה לא הבינה את ערך העצים והיערים לטובת הארץ ולא בלבד שלא עצרה בעד מעשיהם אלה של יושביה, כי אם, במדה ידועה, היתה הגורמת לעברה זו, מפני המסים הכבדים שהטילה עליהם בעד העצים ופרותיהם, ועכשיו, רואים אנו אך קבוצות של זיתים ותאנים, זעיר עין־זיתין ועוד, וגם שיחים וקוצים המכסים כמעט את כל ההרים האלה. מפני חסרון העצים שנעקרו נסחפה האדמה המכסה את צלעות ההרים ע"י הגשמים השוטפים במשך השנים הרבות ותרד אל הנחל ונשארו רק אבנים בדמות מדרגות מדרגות, ונבלטו רק כפים וסלעים, ודומה כל הסביבה לשלד עצמות שנעקרו איבריו, בשרו וגידיו במשך הימים…

ממזרח להר העצמון, משתרעת רמת “גוש־חלב” ובראשה מתנוסס בית לבן ונוצץ בית־תפלה לנוצרים שנבנה על יסודות בית־כנסת עתיק ליהודים… זה זכרו של גבורנו יוחנן מגוש־חלב! ומעבר לעיר צפת מזרחה מתרומם הר כנען ע“ש “כנען” הקבור שם בראש ההר, לפי מסורת הערביים, ואשר ממנו רואים את כל א”י צפונה עד הלבנון ומול הלבנון. את הר צפת יגבילו שני עמקים: למערבו וואד־אל־טוחין, ולמזרחו וואד־אל־חמרה2, ובפאת נגב יתאחדו שני העמקים האלה וירדו עד שפלת גינוסר בשם “וואדי־עמוד”, ע"ש הסלעים הגדולים העומדים זקופים כעמודים משני עברי הנחל הנקרא אף הוא בשם זה ושופך את מימיו לים כנרת.

במרחק שעה וחצי מצפונית מזרחית לצפת, על גבעה נחמדה המוקפת הרים מסביב, והנשקפת למי־מרום, היה היתה לפני 1700 שנים בערך, עיר עבריה שעמדה על שפת נחל ונקראה בשם נברתים. ראיתי שם את שרידי התרבות של בית־כנסת עתיק אשר התנוסס לפנים על גבעת־חמד זו. על מזוזת השער חקוקות אותיות עבריות המעידות על שם מיסד בית־הכנסת, עמודי הבנין וביניהם גם קטעי־עמודים בצורות ארי ושועל התגוללו באשפה ויסודות העיר העתיקה הבולטים פה ושם, מכוסים שמיר ושית. לפני 10 שנים בערך באו שני חוקרים אמריקנים צפתה במטרה מיוחדה לבקר את המקום הזה. הם צלמו את כל המקום, לקחו עמם העתקה מהכתבת והקשוטים, וגם חלקים אחדים מהקשוטים שפארו את העמודים, ויביאו עמם לבית־הנכות אשר באמריקה, ושם פרסמו חוברת3 מיוחדה ע“א חקירותיהם אלו שעשתה רשם כביר בעולם המחקר והמדע ע”א א“י. לפי המסורת נקבר במקום הזה אליעזר המודעי וביה”כ נקרא בשם היהודים על שמו. ועוד כתב האר“י ז”ל כי שם קבור גם ר' יעקב איש פה חסר משהו.


* *

העיר צפת נקראת כך עפ“י תכונתה כי צופיה4 היא למרחוק ובשם זה היא נזכרת בירושלמי [ר”ה פרק ב'] בענין המשואות שהיו מדליקים על ראשי ההרים הגבוהים, ואולי זוהי העיר צץ הנזכרת במלחמותיו של יוסיפון ואשר היתה אז מבצר חזק בימי מלחמותיו עם הרומאים.

השם צפת נזכר אמנם כמה פעמים בתנ“ך, ואולם המקומות ההם נמצאים בדרום א”י. בצפון הארץ, בין תבנין וצור, נמצא כפר ערבי בשם “ספד אל בטיח”, כלומר: צפת של אבטיחים.

הנוסע פרץ החברוני שהיה בא“י בשנת 1211 מזכיר: “ומשם, מתימן הלכתי לשופט, והיא בגליל העליון. גם בשנת 1517 כשהגיעו התורכים למצרים וערכו מלחמה עם הממלוקים ברחו אלה לנפשם, והנה איזה אנשי חו”ל באו עד שופט.” ורק אחרי גרוש ספרד בשנת 1492 כשהחלו הספרדים להתישב בה, וחשבו שהעיר הזאת היא צפת הנזכרת בכה"ק, הסבו את שמה מן “שופט” כאשר נקראה בפי היהודים והערבים – לצפת.

צפת אינה נזכרת בברית החדשה של הנוצרים, וזה אות כי בעיר הזאת לא היה ישוב יהודי בימי הנוצרי. והרי אי אפשר לשער, שישוע הגלילי שהיה בנצרת, בכפר תנחום, בבניאס ואשר גם לצור ולצידון הגיע, לא יסור אף פעם לצפת הנמצאת במרכז הגליל והידועה במרחק רב מסביב?

ואמנם לפי התלמוד הירושלמי, נראה כי העיר צפת היתה כשלש מאות שנה אחר החרבן, או במאה השנית אחר הנוצרי, בזמנו של רבי בעל המשנה ולא זאת אלא שבזמן ההוא נזכרו בתלמוד גם יתר הישובים העברים הקרובים לצפת, כגון מירון, ביריה, סמיאי, עכברא, בקעה (פקיעין) ואשר באחדים מהם ישנם ישובים עבריים עד היום הזה.

בכל אופן, העיר צפת עתיקה היא מאד. בבית העלמין בצפת ישנם קברות לאלפים שכסו בעפר במשך הדורות הרבים, והקברים הגלויים מכֻסים מצבות עתיקות מאד שאין עליהן כתבות. נראה מזה כי אבותינו הקדמונים לא נהגו לכתב על מצבת הקברים לזכרון. בצפת נוהגים להראות קברים עתיקים עוד מימי התנ“ך: הושע בן בארי5 ובניה בן יהוידע (?) וגם מזמן התלמוד, מהתנאים והאמוראים: בית הלל, בית שמאי, שמעון בר יוחאי, יוחנן הסנדלר, פנחס בן יאיר, אבא שאול כרוספידאי, יוסי דמן יוקרת (הבנאי) שמעיה ואבטליון ועוד. לפי “גלוייו” של האר”י הקדוש נראה, שכמעט כל גדולי ישראל מדורי דורות נתאחזו בצפת לאחר מיתתם6… לא לחנם אמרה המסורת כי מספר הקברים בצפת כפול מיוצאי מצרים.


* *

אם נבוא לכתב את קורות העיר צפת מראשית הוסדה ועד היום הזה עפ"י מקורות אמתים ובטוחים, מבלי להתחשב ביותר עם האגדות והמסרת שאמתותן ודיוקן, מוטלים בספק, לא נוכל לצערנו למצא יסודות בטוחים לבניננו זה. ממקורותיה ומזכרונותיה הראשונים של צפת לא נודע לנו מאומה, רק כי היא היתה לפי דברי הקליר, באחד מפזמוניו, עיר המשמר וגם קורותיה במשך מאות בשנים אחר החרבן כסו בצעיף ערפל.

ואמנם מה היה גורלה של צפת אחר כך? מה קרה לה בימי ממשלת ביזנציה, תחת הכליפים של דמשק ובגדד ותחת שלטונם של האמורים והשלטנים הסלג’וקים? האם היה אז, ישוב יהודי בצפת?

בסוף המאה השתים־עשרה, מזכיר וילהלם מצר ראש מסע הצלב השלישי, בזכרונותיו ע“א מלחמותיו בארץ, את העיר צפת בין יתר המקומות שנכבשו אז ע”י הצלבנים. ואולם אינו מזכיר כלום ע“א ישוב של יהודים במקום הזה בזמן ההוא, וכפי הנראה לא היו יהודים אז בצפת, וגם הנוסע היהודי, בנימן מטולידה, שבקר את המקומות האלה בזמן ההוא לא הזכיר כלל את היהודים בצפת, גם הרב אשתורי הפרחי מאיטליה, שבקר את א”י לפני כשש מאות שנה ושהה בתוכה שבע שנים רצופות וחבר ספר שלם ע"א הפלורה של ארצנו בשם כפתור ופרח7 בקר אז גם את צפת, ומצא בתוכה קהלה יהודית קטנה ולא מצא לנחוץ לתאר לפנינו במקצת את מצבה בזמן ההוא. לעמת זה הוא מספר לנו כי בכפר ביריה הסמוך לצפת נמצא אז קבוץ חשוב של יהודים, וכי אנשי מירון היו מתפללים אז בבית הכנסת של רבי שמעון בר יוחאי8.

“בימי המלך פולקא בשנת 1140 בנו נוסעי הצלב את המבצר שעל הגבעה הצפונית להשגב בו מפני המוחמדים. וחברי ההיכל ישבו ויתבצרו ומשם נתנו חתיתם על כל הגליל ההוא. בשנת 1157 נפל חיל באלדווין השלישי לפני המוחמדים ורבים מאציליו ומאביריו הלכו שבי. והמלך נמלט בעמל רב אל המבצר ההוא. בשנת 1188 נפל המבצר הזה בידי השלטן המצרי צלאחדין אחרי מצור חזק של חמשה שבועות. בשנת 1220 הרס מושל דמשק את המבצר הזה לבל יתבצרו הנוצרים עוד פעם בארץ, אך עפ”י חוזה עם שלטן איסמעיל מדמשק, בשנת 1240, בא המבצר שוב בידי הנוצרים, וחברי ההיכל בנוהו, וההגמון בנדיקט ממרסיליה הניח את אבן היסוד בו וגם נתן נדבתו הפרטית לזה חבית מלאה מטבעות זהב וכסף. בשנת 1243 בקשו המושלמים השבויים אשר עבדו שם, והם היו אלף איש, להתקומם נגד הנוצרים אדוני המבצר אך הקשר נגלה בעוד מועד9 וכלם הובלו לעכו ונתלו שם. בשנת 1244 נכבש המבצר בידי המצרים וימיתו את רוב התושבים ואת הנשארים בעיר הוליכו שבי. אך אח“כ שבו ההיכלים שמה ויבצרו את המבצר ויפארוהו מאד עד להפליא. בשנת 1266 נכבש שוב בידי השלטן הממלוקי ביבארס ולמרות הבטחתו לתת להנלחמים ידים לצאת מן העיר בשלום, הרג שני אלפים מההיכלים אחרי צאתם מהעיר וגם קבורה לא נתנה להם, ויבן את המבצר החדש ויבצרהו ויחשוב לעשותו לבריח כל הארץ להגן בעדה מפני שפעת חיל המונגולים אשר התעתדו להתנהל בארץ. וכה עברו עליו חליפות עד שנחרב כלו עד היסוד בו”.

בימי ה“רעש” הגדול שהיה בצפת לפני 80 שנה, נזדעזעו יסודות המבצר ונהרסו כתלי החומה, ואבניה הגדולות נתגלגלו ותרדנה למטה אל העיר החרבה, ובכח מרוצתן הרסו הרבה בתים והרגו מאות אנשים שנפגעו בהן. ובמשך עשרות השנים האחרונות נבנו מחרבנה של המצודה הרבה בנינים גדולים ומפוארים המקיפים את הגבעה מסביב, ובימי המלחמה שמו עליה התורכים חיל משמר להגן על הסביבה מפני האויב…

אנשי המקום קוראים למבצר זה בשם “יורפת” או “יודפת”. ומשערים כי מהשם הזה בא גם השם “צפת”, ואולם המבצר ההוא נמצא מצפון לצפורי ונודע בשמו הערבי “כרכת גַ’פָת” (הארץ, ספיר, דף 61).

לא רחוק מצפת, בדרך מים כנרת לראש פנה, נמצא כעת מבצר חרב מימי הבינים בשם “גֻ’ב־יוסף”, ולפי המסרת הערבית, זהו הגוב או הבור שלתוכו השליכו בני יעקב את אחיהם יוסף, ונקרא המקום על שמו10. מר גולדהר מעיר כי זהו הבור שבו נחבא “יוסף פלביוס” במלחמותיו עם הרומאים ועל שמו נקרא המקום עד היום הזה.

ממזרח לצפת, בקרבת המושבה “משמר הירדן” נמצא גשר עתיק על הירדן בשם “גש’ר בנאת' יעקוב”. אגדה ערבית מספרת כי במקום זה עבר יעקב אבינו ובניו ובנותיו בבואם מחורן לא“י. ובנות יעקב הלכו כאן לבקש את אחיהם יוסף שאבד וכאשר לא מצאו אותו במקום הזה, זלגו עיניהן דמעות ואגלי הדמע נהפכו לאבנים שחורות, אלו הן אבני הבזלת המפוזרות לאלפים בדרך לטבריה… ואולם, שמעתי מפי המומר בצפת, בן־ציון פרידמן, כי מצאו בכתבים סוריים עתיקים את מקור השם של הגשר הזה: בימי נוסעי הצלב נוסד בצפת במקום הידוע עכשיו בשם “חמרה” מנזר לאחיות נזירות שנקראו אז: Jacobines ז”א בנות־יעקב11. המוסד הזה התקיים מהכנסות התיירים שבאו לסייר את הארץ הקדושה, ואשר היו משלמים בעברם על הגשר הזה של הירדן מס ידוע לטובת המנזר הצפתי “בנות יעקב”. וע“כ נקרא הגשר הזה ע”ש הנזירות בשם “גשר בנות יעקב”.

גם בתוך העיר צפת, אצל שכונת הערבים ממזרח יש מערה הנקראת בפי הערביים “בנאת יעקוב” ששם נטמנו שערות הנביא שלהם, והנקרא בפי ההמון היהודי בשם “מדרש שם ועבר”. נשי המקום הולכות להתפלל שם לפעמים בשעת עצירת גשמים, ולפי דברי המומר הנ“ל, נקראה מערה זו על שם הנזירות בנות־יעקב” שהתחבאו במערה זו כאשר התנפלו עליהן המושלמים בימי צלאח דין.

השערה זו, אעפ"י שריח נצרות נודף הימנה, קרובה היא בכל זאת יותר אל האמת מכל האגדות שנתרקמו בין הפרסים והערבים על יסוד השם “בנות יעקב”.



  1. ראה ציורי בשם זה שנתפרסם בחוברת ב“צוק העתים” שנת תרע"ז.  ↩

  2. בשנת 1875 עלתה משלחת אנגלית לחקירת עתיקות א“י, תחת ראשותם של הליטננט קיטשנר (מי שהיה אח"כ לורד קיטשנר) וחברו הגנרל קונדר, מחבר הספר הידוע Tent work in Palestine. ויהי בהגיעם צפתה ויעברו דרך ה”וואַד־אל־חומרה“ המובילה מטבריה לצפת, יצאו [במקור יצא – הערת פב”י] לקראתם הערביים, בני השכונה הקרובה לצפת “חרת־אל־ק?ד” ויקבלו את פניהם במקלות ובאבנים. כאשר נסו האנגלים לעמד על נפשם, הכו אותם הערבים מכות רבות. אומרים כי עפ“י דרישת הממשלה האנגלית בלונדון, הוטל על בני השכונה ההיא לשלם קנס י' לי”מ של כסף במשך שלשים שנה, והערבים שלמו את ענשם זה.  ↩

  3. במקור “חובדת” – הערת פב"י.  ↩

  4. עיין עגלה ערופה, פרק ב'.  ↩

  5. הארי' אמר שבטעות אומרים שהוא הנביא הושע בן בארי שמת בבבל, וכי זה קבר של יהושע בן חנניה, בכ"ז נשמרה הטעות הזו בן ההמון עד היום.  ↩

  6. וגם מקומו של ישו הנוצרי לא נפקד במקום הזה, בין צפת ועין־זיתים יש מעין ועליו מתחת גשר ועל יד הגשר הזה קבור אותו האיש. אנשי המקום אינם מעיזים לעבר שם בלילה. העוברים ביום אומרים, שקץ תשקצנו.  ↩

  7. יצא לאור בירושלם בשנת??? ע“? החכם א‘ מ’ לונץ ז”ל.  ↩

  8. חסר ־ החומר הסרוק קצוץ  ↩

  9. במקור “מעוד” – הערת פב"י.  ↩

  10. חסר ־ החומר הסרוק קצוץ  ↩

  11. המנזר הזה הוא כנראה “גמעת אל אחמר” הנמצאת כעת ברבע המושלמים בדרומית מזרחית של העיר  ↩

המלצות קוראים
תגיות