רקע
ישעיהו קרניאל
מעשה בתוכי.
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: עיתונות

29.10.1920

אלה המסכנים עורכי “דאר היום”, אבדו כל תקוה להפיץ את עתונם בין הקוראים “המשכילים” – “האינטליגנציה” בלעז, ומתוך יאוש הודיעו על אותו תוכי, וראו והנה “הארץ”, באותו לילה טכסה עצה, ו“בין אמי” קבל עליו למחרת להוקיע את ערות “דאר היום” לעיני השמש – ועל ידי כך נצחונם של עורכי “דאר היום” גדול הוא במאד, שהרי סוף־סוף זכו שעתונם “הצהוב” יקרא בין “סופרינו” המפורסמים, – ואלה האחרונים בתאבונם הבריא שכחו להבדיל בין בר־אוז (Canard בלעז) ובין תוכי – יבלעוהו.

“טאלצאיט”, – רבותי!!

*

אכן נודע הדבר!

הרבה הרבה חקרו “טובי הישוב” בנוגע “לקופה” אשר מאחורי “דאר־היום”, רגילים היו בארצנו לקופה אחת. על חשבון קופה זו נסעו לוינה, לקרלסבד וללונדון. קופה זו שלמה כל מינים “דפיציטים”, החל בעסקנים וגומר בעתון “דגון”. אספות ונשפים, הרצאות ושיחות־ידידים, הכל, הכל שאבו מתוך קופה זו, וקשה, קשה היה להשלים עם העובדה שמופיע בירושלים עתון שאינו זקוק כלל, לזו הקופה המפורסמה, – הקופה הלאמית…

התחילו ללחש ש“האינטליגנץ” משלמת. והנה קרה מה שקרה עם “המסיון”… ואחרי־כן עם הפרעות בירושלים, ובמפח נפש הכרחו “החוקרים” להודות שלא כסף “אינטליגנץ” משלם בעד “הסעודות על שלחן בריסטול” ו“בזכרון” וכו' וכו‘. אבל, במרץ הראוי לתהלה, המשיכו החוקרים את חקירתם ולסוף מצאו: ה"מורנינג פוסט’ משלמת ל“דאר היום” בעד ההתקפות כנגד כל “ציר לאספת הנבחרים” וכנגד חבריו שהוא שופרם ומגינם המסור.. ו“ההוגים” – שמכלם נודף רחי שמן זית זך, מפיצים את הסוד מפה לאזן, ובקרוב… ואחרית “דאר היום” תהיה מרה!

ובלילות מתהפכים על יצועם עורכים עתונים “הגונים” ומהרהרים: אולי בכל זאת כדאי הוא להשיג את המען של “הקופה שלהם”?…

*

אספה בדגניה, אחר כך בטירה, והלא ל"אספת הנבחרים' מוכרחים ללכת, ועכשיו אספה במקוה־ישראל. שמא תאמרו שמתכנסים לאספות אלו בועזים מנצלים, או סוחרים מוצצי־דם, או עורכי עתונים מחוצפים – טעיתם רבותי. פרולטריון טהור, פועלים העובדים בזעת אפם, מקריבים את עצמם על מזבח הרעיון. ובדרכים המסוכנים של מסלות ברזל והמכוניות, באים הם לאספות – לדון…

וימים עוברים והוכוחים מתחדדים ונמשים, ועקר הדבר – מדברים על “עבודה”.

ובינתים מי עושה את העבודה בשדה?

אבל האם זה נכבד הוא? מכיון שיש “אידיאל”, ובפרט מכיון שיש קופה לאומית…

אמר ישוע הנוצרי: אם סטרוך על לחי אחת תן גם את לחיך השניה ואומר חן־חן. בא “בן־אמי” ומתרעם. על עורכי “דאר היום” שאינם רוצים לקבל את תורה ישוע זו. עתונים “הגונים” מתנפלים על ברנדיס, דה האז, פרנקפורטר, ורבורג וידידיו ה“גרנדים” “שפלי הרוח” (עיין בן־ברוך בהארץ), אהרנסון האיש הבלו. “חנון”, בן־יהודה “הבוגד”, ובכלל על כל “זרע המרעים”, “הזדים”, “שופכי־דם־דמים־בסתר” וכו'. והנה מעיז העתון “הצהוב” לחוות דעתו על שטתם של “קּדושינו” החל מ“אנשי־הברזל” וגומר באלה של קש… הלא שערוריה היא זאת, הלא פריצת־גדר “המונופולין” היא זאת, המונופולין ששיך הוא ליחיד סגולה מדורי דורות…

אבל מה לעשות? ימי “דמוקרטיה” הם הימים האלה, ואפילו “זרזירי עט” ו“זרע הקדם” נוטלים לעצמם את הרשות להקהות את שני הכותבים ב“קצב” וב“שקט”.

דמוקרטיה, דמוקרטיה, כמה שערוריות נעשות בשמך!

*

“אחדות העבודה” חוטאת במקרים רבים לפרינציפים של המפלגה, במקום שעין זר לא תשלוט, ומודה בדברים שהמפלגה כופרת בהם, מתנפחת בלי גבול. מתפארת עד כדי לעורר בחילה, רוצה להיות באת=הכח היחידה של “הפרולטריון”, מתרוצצת תמיד בין קיום בתור סניף של מפלגה פוליטית ובין הצרך להראות בעיני אחרים כבלתי מפלגתיים, ממציאה פירמות מדומות וכו'.

סליחה, רבותי! ידעתי שהבנתם תיכף ומיד שהשורות הנ“ל נכתבו על ידי “לוחמים בכל מוסד צבורי”, על ידי אותם “המשקצים” שמחללים את כל הקדוש– על ידי “דאר היום” ודאי – טעיתם, רבותי, “כותב הטורים” הנ”ל הוא אחד מהכי טהורים שבארץ־ישראל, – אחד מעמודי התוך של “הפועל הצעיר” – האחד ואין שני לו – מר יעקב רבינוביץ.

קנאת סופרים תרביץ… אמת!

ב“ועד הצירים” ובכל המחלקות שעל ידו העבודה רבה. שוטפים את הרצפות, משפשפים, מנקים, “מבשלים” את החשבונות… והכל מסבת הידיעה המחרידה. שועידת בקרת (יוליוס סימון, דה לימה, סולד) תגיע בקרוב לארצנו. היודעים מהנעשה מאחורי הקלעים אומרים שבין יתר חפצי חברי ועידת הבקרת, נמצאת גם תיבה קטנה המכילה מכשירי נתוח… ו“בחוגים” ידועים פה עוד מקוים שאולי יצליחו להפך את התפקידים, ומסוה “הכלורופורם” יושם על פני הרופאים, תחת שישימוהו הם על פני “המנותחים”…

ולכן השפשוף והבשול הפתאומי ב“ועד הצירים” ו“במחלקות שעל ידו”.

*

איתמר בן־אבי האנטישמי!

“הארץ” מוקיעה אותו לעיני השמש. הוא איתמר בן־אבי האנטישמי, שלרגלי ראיונותיו הארוכים עם לורד נורטקליף התחיל ה“טיימס” לתמך בציונות תחת ההתנגדויות הקודמת לזה. הוא איתמר בן־אבי שמברקיו הארוכים ל“תיימס”. בנוגע לנציב העליון, בקוריו לראשון לציון וכו', הראו לעולם הגדול על השקט השורר בארץ. איתמר בן־אבי זה הוא אנטישמי, עשה נבלה מאין כמותה – הודיע ל“דיילי מייל”, שאספת־הנבחרים לא הכילה בקרבה את כל הישוב…

חבל, חבל שאין יכולים לעשות בו מה שהיו עושים – לו כח השלטון היה בידם,

אבל גם זה יבוא!…

עזמָות


המלצות קוראים
תגיות