מגבורותיו
12.12.1920
ורעד עבר בגופי בשעה שסכנה נשקפה לגבורנו. ויחד אתכם מחיתי כף בשעה שהצליח להנצל וללעוג לשוטרים המסכנים שהוא לועג להם כל כך. ובכל זאת מוצא אני, שראוי הדבר לאסר על הקהל להסתכל במחזות כאלה. “סטינקארי” משפיע באופן כביר על הרבה אנשים, ובקר לא עבות אחד מנסים גם הם את כחם לחקותו ודבר זה מברר את המצב הרעוע של הבטחון העממי בארצנו. שודדים ממלאים את הארץ, גוזלים, חומסים, לועגים לקהל ו… לשוטרים. תחת עץ התאנה אשר ממול בית הקהוה בבאב אל ואד, תמצאו כעשרים שוטרים יושבים ומשחקים בקלפים בכדי להתגבר על השעמום, וכי תשאלום מדוע יושבים הם תחת עץ התאנה? וענו לכם שהם נשלחו לחפש גנבים ושודדים. ימים ושבועות חולפים והשוטרים עודם יושבים תחת התאנה ומחכים… וכל זה למה? משום שראו בראי־נע כי לשוא ישתדלו לתפש את “סטינקארי”, הוא ילעג להם ויבעט בהם, רחמנא ליצלן. עצתי הנתונה להנהלת הבטחון העממי היא, כי הצעד הראשון שהיא צריכה לעשות בכדי להשקיט את הארץ הוא פרסום חק שיאסר על בעלי הראי־נע להציג תמונות כאלו של “סטינקארי”.
ואולי יקומו השוטרים המסכנים מתחת עץ־התאנה ופשטו על ההרים לחפש אחרי השודדים.
אמן, כן יהי רצון!…
*
ישנן הרבה “עיריות” בארץ, אך מסופקני אם ישנה עיריה אחת העולה על זו של ירושלם במעוף־דמיונה ובדאגה לתושביה. בכל העולם, מתחיל ההמון הפשוט להבין את חשיבות תפקידה של חברה לאחריות־החיים, והעיריה הירושלמית טכסה עצה בכדי להוכיח לאנשי ירושלים על הסכנה היום־יומית המרחפת על כל יוצא מפתח־ביתו, ולפיכך חפרה לפני שנתים גומות לכל ארך הרחובות. גומות אלו נחפרו בתואנה כי בהן יטעו עצים. אבל כלנו מבינים שזו היתה רק תואנה ולא יותר. בינתים יוצאים המתהלכים ברחובות ירושלם בשן ועין, וסוכני חברות האחריות מתכוננים ל“בוזיענס” כדבעי.
בשם חובבי ההתקדמות החברותית, נתונה תודתנו בזה לעיריה הירושלמית.
*
מודה ומתודה אנכי לפניכם רבותי, כי חטאתי! לפני שבוע התפלאתי קצת על “העזרה האגרונומית למושבות”, שנתנה על ידי “ועד הצירים”. אך עתה נוכחתי כי טעיתי. מר אטינגר לוה את חברי ועדת הבקרת בתיורם לזכרון־יעקב ושם הראה להם בני אכרים (“פרחי בילו”, “יוגבים” וכו'), שהכינו במשתלות יותר מחצי מיליון שתילים, ובחיוך של ענוה גטנס; התראו? כל זה הוא מעשה ידי להתפאר.
אחרי נסיעת שלש המכוניות שבהן ישבו האורחים, התחילו הצעירים הפשוטים לשאל איש את רעהו: מי הם?
הבורים האלה לא ידעו כי בפעם הראשונה לימי חייהם זכו לראות את פני מר אטינגר…
אה! אמריקה, אמריקה, “ארץ הבלוף”! בואי־נא לארצנו וראית מה זה “בלוף” אמתי.
*
אם קצה נפשכם ובחלת ב“צהבותו” של “דאר היום” ואם תיגעו למצא חדשות מהארץ בעתון שרק שם הארץ נקרא עליו, לכו וחתמו על העתון הז’רגוני, היוצא לאור בלונדון בעריכתו של מר ז’בוטינסקי. בעתון זה תמצאו כל מה שתרצו: שעורים ברקוד ה“קדריל”: לוקחים בת־זוג, מתקדמים לעומת זוג אחר, משתחוים ונסוגים שוב אחורנית, ושוב מתחילים את אותו המשחק גופא עם בת־זוג אחרת. גם “דפלומטיה” תלמדו בעתון ההוא שם תלמדו לדעת איך משתמשים בכל עובדה שלא היתה בכדי להגדיל את ה“אני”, ובפרט יטיפו לכם בו מוסר על החובה הקדושה המוטלת על כל יהודי להלחם בעד העברית והרעיון…
מה נפלאים דרכי “גבורי האומה”!
*
חבל, חבל מאד, שאני עבדכם הצעיר, לא זכיתי להשתתף בנשף חנכה שנערך בבית העם “שלנו” בירושלם. ידיעות מעורפלות הגיעו אלי בנוגע לנשף האסטניסי הזה. ומהמעט ששמעתי נודע לי, כי “סופרינו הנכבדים”, בראותם שאין להם שום תקוה במלחמתם ב“זרזורי העט” עפ“י השטות המקובלות בכל העולם, ומכיון שאותו קטן אין לו “במה”, הלכו וטפסו על במת בית העם. ומשם הגשימו בחיים את שירתו הנפלאה ש לק. ל. סילמן: " המקסים”! מספרים שבדחן “הנשף”, התכונן לתפקידו במשך הרבה חדשים. ובכדי להגיע ל“גבה המקסים” נמנע מלרחץ את גופו, בתקוה שעל ידי זה יתוספו כמה מילימטרים לקומתו. יש אומרי שמר סילמן אינו מרגיש את עצמו מאושר כל זמן שלא ימציאו לו “כדור־הקלס” לשחק בו. אך יוכל להיות בטוח כי ידידיו כבר דאגו לזה ובקרוב מאד יכבדוהו במתנה זו השמורה לו מששת ימי בראשית.
העיקר הוא שהדר' האודיסאי מתמוגג ממש מנחת. סוף סוף זכה לראות בירושלם “חנכה” לאומית במלא מובן המלה הזאת. עד עתה השתתף בגלות בנשפים, שבהם שרר רוח חג לאומי, אך כאן בירושלם, התקדמנו הרבה יותר, ענק “המזרחי” בכבודו ובעצמו הבין כי תקופת החשמונאים כבר עברה – ואין לנו לשאף לגבורה ולקרבן.. בשעה ש“ישראל סבא” מתגולל באשפה.
לקטנים האלה מביע את כל רגשי חפלתו
עזמָות
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.