26.12.1920
לאנשים הריהם מתעסקים מלב ונפש בעבודה שקבלו על עצמם לעשותה ומשתדלים בכל מאמצי כח שתצליח.
אבל, ישנם ביננו אנשים־מקוריים, אנשים מפורסמים, ששטת עבודתם שונה לגמרי מהשטות המקובלות בעולם. אנשים כאלה, מארגנים גדוד, שולחים אותו אל החזית והם נשארים בבית לכתב מאמרים. אנשים אלה מיסדים אגדה להגנה עצמית, אגדה שלא עלה בידה להגן ולפעל, אבל בכל זאת על ידי מקוריות עצומה, הצליח מסדרה להחשב לגבור לאומי – אף על פי שאין יודע ואין מבין, היכן הוא הגבורה, והיכן היא הפעולה.
ואיש מקורי זה קבל עליו את הנהלת “קרן היסוד”. לעת עתה הוא כותב לעתונים האנגלים מכתבים מפוצצים, המרעילים את דעת־הקהל האנגלי כנגדנו. ומביאים חשש ללבות אותם היהודים שהיו אולי רוצים לתת מכספם ל"קרן היסוד.
והכל באשמתם של גאריבלדי ודאנונציו, שגבורנו הלאומי שואף להדמות להם. ההבדל ביניהם ובין גבורנו הלאומי הוא קטן מאד: אלה האיטלקים ידעו גם להלחם ולבחר את השעה למלחמה – וגבורנו אנו יודע לשפך נהרות… דיו…
ככה מתנהלת מלחמת קיומנו. מבול דברים והיסטֶריה של חיל־עצבים…
לפני שתי שנים כבשנו את החרמון. שתי צעירות ואתן צעירים אחדים טפסו על ראש החרמון ויתקעו עליו את דגלנו… ובכל חוגי האידאליסטים הזדעזעו מתוך התלהבות ורגש נצחון – והיום מעיזים הצרפתים לא להתחשב עם הכביש הזה… אבל מה איכפת? מה לנו ולמימי הירמוק? והלא נחלי דיו יש לנו…
אשרי העם שככה לו.
*
כל מי שחשבו ש“אספת הנבחרים” לא תתן לנו כלום, יבואו נא לפני הקהל כשהם מתפלשים בשק ואפר על ראשם, ויכו על לבם: “על חטא”. אילו נתנה לנו “אספת הנבחרים” רק את ה“ועד הלאומי” – דינו! אילו נתן לנו “ועד הלאומי” רק את סלע־הישוב – דינו! אילו נתן לנו “סלע־הישוב” רק את "משלחת הארבעה עשר שתסע לחוץ־לארץ – דינו! אך בואו־נא וראו כמה מעלות טובות לאספת הנבחרים עלינו, ועד כמה עברו פעולותיה על כל תקוותינו. “הועד הלאומי” מנע בעד השביתות, מנע גם בעד הפרעות ביפו – ואחרון אחרון חביב: כבר הספיק “הועד הלאומי” שלנו להיות לדוגמא לשכנינו, והכנסיה הערבית בחיפה מנתה גם היא "ועד לאומי" משלה…
ואני תפלה שה“ועד הלאומי” שלהם, יפעל גדולות ונצורות לא יותר ממה שפעל ה“ועד הלאומי” שלנו…
והיתה זאת נחמתנו…
*
מדברים אתם על דבר משבר, ועל ימים רעים? ואני אומר לכם רבותי: זהר, ואתחלתא־ דגאולה לנו. זכינו לראות יהודים מתנפלים על יהודים, מכים, מפוצצים חלונות, מחריבים מכונות. זכינו לראות מודעות בערבית, נדבקות ברחובות יפו, קול־קורא מיהודים אל הערבים הרחמנים, שיחישו לעזרת הפועלים העברים, ושילחמו נגד העשירים היהודים.
מתפעלים הנכם מיפיו של “וגר זאב עם כבש”? אבל במה נחשב זה לעמת “ולא יגור יהודי עם יהודי”?… ועבור ברכה זו, חייבים אנו תודה ל“דפוס אחדות” ביפו. אךְ בשם הרבה אנשים תמימים גם יהודים גם ערבים, הנני מבקש מדפוס זה לתרץ לנו שאלה קטנה: מדוע מפרסם דפוס זה פעם ספרות הנלחמת כנגד ה“בועזים” המעסיקים “עבודה זרה”, ומלחמה זו נעשת בשם הרעיון־הלאומי, ולמחרת מפרסם מודעות בערבית אל הערבים לבקש עזרתם… גם כן בשם הרעיון הלאומי כנראה?
תיקו…
אוי, “דאר היום”! אתם ה“צהובים”, ה“מרגלים”, ה“בוגדים”, ה“פרובוקטורים”: שלו נעליכם מעל רגליכם, כי לפני קדושים אתם עומדים.
*
- מיטב הכחות הספרותיים שבארץ לוקחים חלק בעתוננו".
“בעתוננו השתתפו: א. אלמליח, א. בן־יהודה, א. בן־אב”י.
כסבורים אתם שאנכי מתכון לעשות רקלמה ל“דאר היום”? טעיתם רבותי! את השורות הנזכרות לעיל הוצאתי מתוך העמוד הראשון של “הארץ”; העתון “ההגון” היחידי אשר בארצנו. ואתם קוראים מסכנים, מרחם אני עליכם; יודע אנכי כי תועים הנכם כעורים באפלה, ומגמגמים: מה! האלה הם מיטב הכחות הספרותיים? הלא עתון “הגון” זה למדנו שהם “זרזירי העט”, “בנים משחיתים”, “גדולי החוצפה” וכו' וכו'…
אכן נפלאים המה דרכי עתון “הגון” ומי אנחנו להבינם?
עזמָות
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.