רקע
ישעיהו קרניאל
אברהם ליודויפול דאר היום 6.5.21
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דואר היום; 1920־1921

 

אברהם ליודויפול ז"ל


רק לפני שבועות מספר דברנו יחד אתו ע"א המנוח אהרן אהרנסון שלא נספד כהלכה ועל הרעיון להציב לו מצבת זכרון בארצנו, והנה בא המות האכזרי ויקח גם אותו מאתנו פתאם, וכבר אנו מזכירים את שמו בלוית “זכרונו לברכה”, הולכים אחרי מטתו וכותבים עליו הספדים…

גדע המות בחרון אפו קרן תפארת מבית סופרינו, נתץ במערצה אחת מפארותיו הנחמדות ויעט עליו אבל ויגון. בעצם ימי עבודתו ופעולתו לוקח מארץ החיים, כבה נר חייו פתאם, עומם אור עיניו הפקחיות חדל לבו החם מדפק, ויהי לשלל בידי מחלתו הארורה.

אברהם ליודויפול איננו! כמה קשה להתרגל אל המחשבה הזו ולהשלים עם העובדה המרה הזאת. עודני שומע את הד קולו הבריא, עודני רואה את קלסתר פניו הרעננים למרות חמשים שנות־חייו ויותר.

את שמו הספרותי קנה לו המנוח בגולה. בהיותו עורך ה“צופה” בורשה, ידע להעלות את העתון העברי היומי הזה למדרגת עתון ארופי גדול במלוא משמעתה של מלה זו, הודות לטעמו היפה ולהשפעה הגדולה שקבל מגדולי הסופרים והעתונאים בצרפת. מכתביו הידועים ע“א “מעשה דריפוס” עשו בזמנם רשם כביר על קהל הקוראים, ומאמריו הידועים ב”הדור" ע"א גדולי היהודים והסופרים בצרפת, נודעו לשם.

הוא השתתף גם בעריכת לוחות “אחיאסף” והעשיר את ספרותנו במאמרו הידוע ע"א הרצל, שמצא הד בלבות כל הקוראים העברים.

עוד בהיותו כבן 25 שנה, בקר הסופר הלאומי הצעיר את ארץ חמדתו חשקת נפשו, ורשמי נסיעתו “בארץ אבות” חיים בזכרוננו עד היום הזה.

בשנת 1905 בא לארצנו בהחלטה להשתקע בה.

נסיונו הראשון לחדש את “הצופה” בא“י לא הצליח בזמן ההוא, ועבודת הספרות והעתונות בארצנו לא יכלה לפרנס אז את בעליה. במשך שנים אחדות עסק באחריות החיים בחברות שונות, ולאחרונה הצליח להשיג את הנהלת הסוכנות של “הבזילאית” במזרח ובא”י. הודות לכשרונותיו המעשיים, לטעמו וחנוכו הארופים, לידידיו הרבים בארץ ולאמון מצד הקהל, ידע להרים את עבודת “הסוכנים” הידועה לגבה ידוע בארץ

חלומו היפה לבנות לו בית ולנטע לו פרדס בא“י – לא נתגשם. קשור היה תמיד בכל לבו אל הארץ ואל הטבע, ואת שעותיו הפנויות מעבודתו במשרד ובספרות הקדיש לעבודה חקלאית בגנתו הנחמדה שנטע וזרע בעצם ידיו מסביב לדירתו בת”א. את ימי חפשתו בלה לא בארופה, לא בלבנון אף לא במצרים, כי אם עפ"ר במתולה, בכפר הנחמד הזה שממנו לקח לו אשה מבנות הארץ.

וגם את עטו החד לא הניח מידו גם בארצנו עד ימיו האחרונים. הוא השתתף ב“הפועל הצעיר” במאמרים שונים ע“א תורכיה ויתר שאלות החיים, כתב גם ב”השקפה" וביתר עתוני הארץ. הוא עסק בחריצות גם בעניני הצבור והיה מראשי העסקנים והדברנים בעניני הגמנסיה העברית ביפו, ביסוד המפלגה הרדיקלית וביתר עניני תל־אביב.

ועכשיו בעמדנו על מפתן ה“בית הלאומי” שבשבילו הקדיש ליודיפול את כל ימי חייו, הניף עליו המות פתאם לפתע את החרמש ויגדעהו, ואת אשתו הצעירה והכבודה ושלשת בנותיו הקטנות והנחמדות, השאיר אחריו לאנחות.

לשוא נבקש נחם, לשוא נתאמץ להסתיר מכאובינו מעינינו, והרמה האוכלת היא לא רק בעפרות קבר כי אם גם בלבות החיים, בלב ידידים וחברים…

ואולם אנחנו, למת לא נבכה, כי גם נשמתו, גם פעולותיו הכבירות לארצנו, יהיו צרורים בצרור התחיה.

י. קר־ל.


המלצות קוראים
תגיות