רקע
נפתלי הרץ אימבר
ה. מוֹת הַגִּבּוֹר
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: מרדכי ניומן; 1950

סָבִיב בֵּיתֵּר הָרֹכֶלֶת,

הָרוֹמִים צָנְפוּ צְנֵפָה;

בַּחוּץ — חֶרֶב מְשַׁכֶּלֶּת,

בַּבָּיִת — פַּחַד וּמַגֵּפָה.


שָׁוְא בַּר-כּוֹכְבָא הַנּוֹצֵחַ,

יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִים;

הָרוֹמִי בַּסּוֹלְלוֹת צוֹלֵחַ,

נָבְקָה רוּחַ הַיְּהוּדִים.


חַיִל אַחַר חַיִל נָפָלוּ,

גְדוּד אַחַר גְדוּד כָּרָעוּ;

דָמָם כַּמַּיִם נָזָלוּ,

כַּצֹּאן לָטֶבַח הָכְרָעוּ,


הַפְּלִיטִים מִנִּי חֶרֶב

אוֹ מִמֹרֶךְ-לֵב כַּשָּׁפָן;

בַּמַּגֵּפָה נִגָּפוּ בַּקֶּרֶב

אוֹ מֵתוּ מֵרָעָב וְכָפָן.


כַּחֲצַר מָוֶת נִדְמָתָה

הָעִיר הַגְּדוֹלָה, הַבְּצוּרָה;

מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ הָיָתָה,

עַתָּה מֵרוֹמִים נְצוּרָה.


בַּר-כּוֹכָב מְפַקֵּד צְבָאֶיהָ,

יַעֲצֹר כֹּחַ בְּיָדוֹ;

אַךְ — שׁוֹמְרִים עַל חוֹמוֹתֶיהָ

מְעַטִּים הֵמָּה עִמָּדוֹ.


בְּמַחֲנֵה הָרוֹמִים הוֹלֵלוֹת,

יְהַלְּלוּ אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים;

תַּחַת מִבְצְרֵי סוֹלֵלוֹת,

יִתְעַנְּגוּ עַל מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים.


יַיִן יָרִיקוּ מִכַּדִּים,

יִשְׁתַּפְּכוּ לְחֵךְ גְרוֹנָם;

וְסֵמֶל תִּפְלַצְתָּם “עַל-בַּדִּים”

יִשְּׂאוּ בִּתְרוּעַת גְּאוֹנָם.


מִי זֶה פֶּתַע בּוֹדֵד

יִפְתַּח הַשַּׁעַר בְּגַפּוֹ;

יִתְהַלֵּךְ כְּצֵל נוֹדֵד,

יְפַלֵּס נְתִיב לְאַפּוֹ?


עַל פָּנָיו מַסְוֶה כָּעֲלָטָה,

חַרְבּוֹ מִתַּחַת לְמַדָּיו;

נַפְשׁוֹ, רוּחוֹ קֻמָּטָה,

אַךְ — לֹא כֵן בַּדָּיו…


בַּר-כּוֹכְבָא הוּא הַנּוֹצֵחַ,

רָאָה בָּאוּ יָמָיו;

וּלְנֹגַהּ אוֹר הַיָּרֵחָ

לְמַחֲנֵה הָרוֹמִים פְּעָמָיו.


לְשׁוֹמְרֵי מַחֲנֵה הָרוֹמִים

יֹאמַר: יוֹדֵעַ פֶּרֶץ בַּקִּיר;

וּפָלִיט בִּבְרִית שְׁלוֹמִים

בָּא לְהַסְגִּיר הָעִיר.


וַתַּעֲבֹר בַּמַּחֲנֶה הָרִנָּה

כִּי פָּלִיט בָּא מֵהָעִיר;

וּמִכָּל עֵבֶר וּפִנָּה

לִגְיוֹנִים בָּאוּ בְּשִׁיר.


יַיִן הֵרִיקוּ מִכַּדִּים,

הִשְׁתַּפְּכוּ לְחֵק גְרוֹנָם;

וְסֵמֶל תִּפְלַצְתָּם “עַל-בַּדִּים”

נָשְׂאוּ בִּתְרוּעַת שְׁאוֹנָם.


"מַה-נָּאוֶה הַגִּבּוֹר בִּגְאוֹנוֹ —

הָרוֹמִי נָתַן אִמְרָתוֹ —

קַשְׂקַשִּׂים עַל שִׁרְיוֹנוֹ

עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּתוֹ.


מִתַּחַת לְמַדָּיו הַחֶרֶב,

וּבְרֹאשׁוֹ כּוֹבַע יְשׁוּעָה";

כֹּה אָז בָּעֶרֶב

הָרוֹמִים הִלְּלוּהוּ בִּתְרוּעָה.


וּמִקְּטַנָם עַד גְּדוֹלָם

הַגִּבּוֹר חָבָקוּ, נָשָׁקוּ;

וּכְמוֹ בְּאַהֲבַת עוֹלָם

בִּשְׂפָתוֹ שְׂפָתָם דָּבָקוּ.


יַיִן בַּכּוֹסוֹת עָרָכוּ,

יַיִן מָלְאוּ הַגְּבִיעִים;

יֵינוֹ בְּיֵינָם מָסָכוּ

“הֵידָד” יִשְׁאֲגוּ הַקְּרוּאִים.


פֶּתַע הַגִּבּוֹר יִתְרוֹמָם,

מִפָּנָיו יְגַלֶּה הַמַּסֵּכָה;

כְּפֶסֶל אִלֵּם דּוּמָם

יַעֲמֹד הַגִּבּוֹר כְּמוֹ חֵלֵכָה.


מַה-נּוֹרָא מְאֹד מַבָּטוֹ,

כַּצֵּל יִדּוֹד בִּנְטוֹתוֹ;

יִפְתַּח מֵזַח שְׁלָטוֹ,

כָּאִישׁ יֵאָבֵק בְּמוֹתוֹ.


"רוֹמִים! שִׁמְעוּ לִדְבָרָי!

— הַגִּבּוֹר יִקְרָא בְּזָעַם —

בַּר-כּוֹכְבָא אֲנִי, עָרָי! 1

נָקַמְתִּי מִכֶּם הַפָּעַם.


לֹא לִסְגֹּר הָעִיר בָּאתִי,

לְהִתְעַלֵּס פֹּה בָּאֲסֵפָה;

גִבּוֹרַי לְאַפִּי קָרָאתִי,

חֹלִי רָע וּמַגֵּפָה.


בִּנְשִׁיקוֹת פִּי נָפַחְתִּי,

בָּכֶם רוּחַ הַמַּגֵּפָה;

חִצֵּי שַׁדַּי שָׁלַחְתִּי

לִצְנֹף אֶתְכֶם צְנֵפָה.


הַיַּיִן בְּכוֹס מִשְׁתֵּיכֶם,

בְּרַעַל הַמַּחֲלָה הִרְעַלְתִּי;

יָבוֹא כַּמַּיִם בְּעַצְמוֹתֵיכֶם

רַעַל הַמָּוֶת סָבַלְתִּי".


בִּלְשׁוֹנוֹ עוֹד מִלָּתוֹ,

לְרוֹמִים יְדַבֵּר רְתֵת;

וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ

לָאָרֶץ חָלָל מֵת — — —


הָרוֹמִים חֲרָדוֹת לָבָשׁוּ,

לָאָרֶץ הִשְׁלִיכוּ אֲזֵנֵיהֶם;

יָנוּסוּ — יְמַהֵרוּ — יִרְעָשׁוּ

וְהַמַּגֵּפָה תִּדְלֹק אַחֲרֵיהֶם.


(דנוור 1899)



  1. כְּמוֹ וַיְּהִי עָרֶיך (שמואל)  ↩

המלצות קוראים
תגיות