רקע
תקוה שריג
מִנַּיִן לַחֲמֲוֹרֹ אָזְנַיִםִ אֲרֻכּוֹת?
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: הקיבוץ המאוחד; תשמ"ג 1983

אָדָם הָרִאשׁוֹן נָתַן כַּיָּדוּעַ שֵׁמוֹת לְכָל הַיְצוּרִים.

בָּאָה לְפָנָיו הָעֵז וְשָׁאֲלָה:

– אָדָם, שְׁמִי מַהוּ?

– עֵז!

הָלְכָה לָהּ מִמֶּנּוּ בְּלֵב שָׂמֵחַ.


בָּאָה לְפָנָיו פָּרָה וְשָׁאֲלָה:

– אָדָם, שְׁמִי מַהוּ?ָ

אָמַר לָהּ אָדָם

– פָּרָה!

הָלְכָה לָהּ מִמֶּנּוּ בְּלֵב שָׂמֵחַ.


וְכַךְ בָּאוּ כֻּלָּם, קִבְּלוּ שֵׁמוֹת מִפִּי אָדָם

וְהָלְכוּ לָהֵם שְׂמֵחִים לְדַרְכָּם.


עַד שֶׁבָּא הַחֲמוֹר לִפְנֵי אָדָם וְשָׁאַל:

– אָדָם, שְמִי מַהוּ?

אָמַר לֹו אָדָם:

– חֲמוֹר!

הָלַךְ הַחֲמוֹר מִסְפַּר צְעָדִים, שָׁב עַל עֲקֵבָיו וְשָאַל

– אָדָם, שָׁכַחְתִּי שְׁמִי מַהוּ…

אָמַר לוֹ אָדָם:

– חֲמוֹר! חֲמוֹר!

הָלַךְ הַחֲמוֹר מִסְפָּר צְעָדִים, שָׁב עַל עֲקֵבָיו וְאָמַר:

– אָדָם, שוּב שָׁכַחְתִי שְׁמִי מַהוּ…

– יַה חֲמוֹר, חֲמוֹרָתַיִם – צָעַק אָדָם –

חֲמוֹר, חֲמוֹר, חֲמוֹר –

וּמָתַח אֶת אָזְנָיו מַתוֹחַ הֵיטֵב,

עַד שֶׁנָּאַק הַחֲמוֹר וְנָהַק מֵרֹב כְּאֵב.

– עַכְשָׁו כְּבָר תִּזְכֹּר, חֲמוֹר,

שֶׁשִׁמְךָ, “חֲמוֹר”?

– זָכוֹר אֶזְכֹּר – הֵשִׁיב הַחֲמוֹר,

וְטִלְטֵל אֶת אָזְנָיוָ הָאֲרֻכּוֹת וְהַכְּבֵדוֹת…


ציור 28.png
המלצות קוראים
תגיות