אמר עזמות…
וכך, בשבתי בחג מתן־תורה זו לעילא ולעילא שם ב“מזרח” הריק והרחוק של בית־הכנסת ב“חורבה” (הן אחינו התיירים האמריקאים שלנו מבקרים על רגל אחת את הכותל המערבי בירושלים ועולים בשתי רגלים לתל־אביב עיה"ק), ובשמעי מתוך הנאה יתרה אל הרינה ואל התפילה של החזן מרדכי הרשמן, חזן “פאר אכסלנס”, (אגב אימתי נזכה לשמע את הקונצרט הדתי המשולש של שלשת חזני־עולם השוכנים כבוד בארצנו, לקיים מה שנאמר: ו"בקדושה לך ישלשו?) – באותה שעה עלה על זכרוני, איני יודע מדוע, הבנק הקואופרטיבי שנוסד בזמן האחרון לא בירושלים ולא בצפת, כי אם בחיפה עיר העתיד בשם “בנק לתרי”ג מצוות"…
אל נא תצחקו, רבותי, ואל יהא הדבר הזה קל בעיניכם אין זו חלילה בדותא או מילתא דלי־־־־, אלא עובדא חיה ששמעתי מפי המנהל המכובד של הבנק בכבודו ובעצמו, הכימאי הגדול ־־־־־ המדע בחיפה מר מוסיי וילבושביץ.
הלכתי לבקרו בביתו בשבת קדש בשעת מנחה וערבית ידידי וידידותי, שם בבית הנשקף למול ־־־־ האינטרנאציונלי" הגדול, ובהכנסנו אל בית ־־־־־ שלו הסמוך למעבדה הכימאית הגדולה ־־־־־ מצאתיו יושב בראש השלחן הארוך ־־־־־־ הטעון ספרים, תלתלי שלג לראשו המגולח, זקנו הלבן יורד על חלוקו האפור–קלסתר־פניו מזכיר את סיר אוליפנט מחסידי אומות העולם שגר על הכרמל, או את טולסטוי לפני בריחתו האחרונה…
בקיצור, יושב הזקן בגלוי ראש ובשבת קדש ועפרון בידו, וסביבו כחצי תריסר תלמידים ותלמידות, חלוצים וחלוצות, יושבים אף הם בגלוי־ראש, ספרי התנ“ך בידם, ועוברים יחד על ה”פרשה" בהטעמה עפ"י הנגינה…
לאחר גמר הקריאה וההסברה של “הרב”, נכנסתי עמו בדברי שיחה על תרי"ג מצות ועל קיומן…
– ראיתי, הוא אומר לי בצחוק חן המרחף תמיד על שפתיו, שקשה לו לאדם מישראל לקיים לשמה את כל תרי“ג המצוות הכתובות בתורה וע”כ נפלתי על המצאה נפלאה ויסדתי חברה קואופרטיבית שכ"א מחבריה יקבל עליו לקיים מצוה אחת בכל יום; לשמה ולא מצות אנשים מלומדה…
– וכמה “מניות” מכר כבודו? שאלתיו בתמימות.
– לא הרבה, ענה לי באנחה של אכזבה קלה, רק כשני מנינים…
– והלא חסר הרבה עד 613 מניות?
– כן, השיב הכימאי, אמנם החברה שלי נתפרקה מיד…
– כלומר, תקנתי לו, שהבנק שלו פשט את הרגל?
– יהי כך, ענה בחיוך שלו.
– ומדוע?
– “מדוע?”, מפני שכל אחד מהחברים דרש לקנות רק מניה אחת, כלומר, לקיים את המצוה הראשונה…
הסתכלתי אל הלוחות ואל הטבלאות הממלאים את הקירות, והנה נמשכה עיני אל טבלא אחת מוזרה, כעין דיאגראמה רחבה.
– מה זאת? – שאלתיו בהורותי באצבעי כתלמיד קטן ומקשיב אל הטבלא ההיא…
– זוהי הדרך, ענה הכימאי הגדול, המובילה אפ"י המדע ישר לגן־העדן…
לא שהה הרבה והוריד את הטבלא מעל הקיר, הגישה לפני וראיתי לוח גיאומטרי מצוייר בדיקנות מדעית נפלאה ומיוסדת על לוגאריטמים וחכמת ההנדסה והאלגיברה, והעיקר–עשר מעלות בשמות “הקבלה”, שהן עולות כסולמו של יעקב אבינו ומובילות בהדרגה ישר לפתחו של גן־עדן..
בקשתי לרשם בפנקסי את “השמות”, ואולם הוא הוציא את הלוח מידי בעדינות: הן זה ניתן לגלות רק לצנועים וליודעי חן…
ופתאום שלחה בת לויתי את ידה לצנצנת קטנה העומדת לפניו על השולחן, והצנצנת מלאה אבקה באפר..
הריני מתכבד, אומר לה הכימאי, להציג לפניך את אשתי, את הגברת שלי…
הפנתה הבחורה את ראשה לצדדין לראות את אשתו, ואיננה.
– כאן היא, הוא אומר לה, בתוך הבקבוק הקטן…
וכשלא יכלה להבין, הסביר עוד:
– את עצמותיה שרפו אחרי מותה וזהו הדשן שלה, למזכרת על שלחני…
פני הבחורה שלי נחוורו כפני מת, ומבלי דבר דר קמה ונעלמה מיד, ואנו אחריה…
* * * *
אתרנגול ותרנגלתא חרבה ביתר, ואתנגול ותרנגולתא חרבה משפחה יהודית באחת העיירות בגרמניה.
המעשה מסופר בכל עתוני גרמניה, ואני מוסרו לכם דברים ככתבם ממש:
המורה הדתי קרל קריבס מדינקלס בול אשר במדינת ההיטלרים קבל בזמן האחרון פקודת מאסר בזו הלשון:
“ליהוי ידוע שהמורה הדתי היהודי קרל קרבס בדינקלסבול, שחט ביום 29.3.33 תרנגולות אחדות ועורר ע”י כך התרגזות גדולה בין השכנים. והנה אעפ“י שאין כאן מקום לקנס, אעפי”כ מוטל היה עליו, על היהודי הזה, להתחשב עם תעמולה והסתה המתנהלת בחו"ל על ידי יהודים נגד גרמניה, ולהמנע מהתנהגות כזו עכשיו.
התמרמרות הקהל הגיעה לידי כך, שהממשלה נאלצה לאחוז במדות הגנה על קרבס, כדי להצילו מידי ההמון הנרגז. פקודת ההגנה נמסרה ע"י ראש העיר מר איתמאיר (לא איתמר!).
ועל החתום: שר־המחוז.
כשלשה שבועות וחצי נשאר השוחט היהודי תחת “הגנת” הממשלה, לבל יעשו לו חלילה הגרמנים האיסטניסים “לינטש” – בגלל התרנגלות שנשחטו, ואח"כ נשלח מהארץ במשך 24 שעות…
* * * *
ומכיון שאנו מדברים בגרמניה ובממשלתה, כדאי לספר על הינדנבורג שנהפך ל..מכונת חתימה.
לסוחר חשוב בגרמניה היה ראיון עם הינדנבורג. הוא הגיע בשעה הקבועה ונתבקש להמתין בטרקלין ההמתנה. הסוחר, שהיה אדם בעל תיאבון למעלה מן הממוצע, הוציא כורך (סנדביטש בלע"ז) מכיסו והתחיל לועס אותו.
עוד טרם הספיק לבלוע חצי הסנדביטש, והנה נכנס לטרקלין מר מייסנר, מזכירו של הנשיא והגיד:
– הנשיא הינדנבורג מחכה לאדוני.
הסוחר קם ממקומו, ומתוך חוש חסכני השאיר את החצי השני של הסנדביטש על אחד הכסאות, כשהוא כרוך בניר לבן ומרובע של מכתבים.
אז נגש אליו מר מייסנר ואמר:
– יסלח לי, אדוני, אם ארשה לעצמי לזרק את הניר הזה. אם יכנס הנשיא לחדר הזה ויראה את הניר המרובע הזה ירצה בטח לחתום עליו…
* * * *
והנה, ברגע האחרון ממש לפני צאתי לדרך שומרונה לרגלי עסקי העתון, נכנס ילד כבן עשר והושיט לי מכתב קטן זה:
אדון עזמות הנכבד,
את המכתב ששכב על שולחנו בשביל מר בן־אבי הכתוב בכתיב החדש קל מאד לקרא. הנני שולח לכבודו את המכתב מעותק, והריני מבקש שישלח לי את הפרס שהבטיח.
"לכבוד, האדון איתמר בן־אבי
עורך “דאר היום”,
ירושלים
אדוני הנכבד!
הצלחתו הכבירה ביצירת כתיב עברי נפלא עשתה עלינו רושם אדיר. אנו מוצאים עכשו את דרכנו בעברית השבה לקדמה מפתיעה.
בכבוד רב,
שולמית פלאום
הכתובת שלי היא:
בית ספר תחכימוני, ירושלים, בשביל דרור גל־עזר, כתה י"א.
אמר עזמות: את המכתב של הילד הפותר הקטן מסרתי מיד למר בן־אב“י, וזה האחרון הבטיח לשלח את ספרו הלאטיני עפ”י המען הנ"ל.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.