אמר עזמות…
עכשיו, שאנו עומדים בין “מלכא למלכא”, כלומר לפני הגלגול האחרון של “דאר היום”, ורואה אני בתוכנו את פסח גינצבורג, שבא לערך “סדר” אצלנו בשליחותו של משה רבנו מרחובות, אין בדעתי לנאום נאומים ולדרש דרשות כחברי הקודמים והבאים אחרי אלא לקרוא לפניכם את “ההגדה של פסח”, כי מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים של “דאר היום” וכל המרבה לספר הרי זה משובח![5]
* * * *
הא לחמא עניא די אכלו עתונאינו וסופרינו בארעא דישראל, כל דכפין ייתי לד“ר פרלמן בת”א, כל דצריך ייתי ויפסח (לפסח גינצבורג) השתא הכא בת“א, לשנה הבאה בירושלים, עד השתא כעבדי לכל מיני גיסטים” –לשנה הבאה בני חורין מ“בני חורין”…
וכאן הבן שואל: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות א“א זוכים לראות בעינינו אפילו עורך אחד והלילה הזה אנו רואים ב”ה את כל העורכים למיניהם, חדשים וישנים, עורכים ואורחים, בלי עין הרע? שבכל הלילות עורכינו יושבים מסובין ב“קפה וינה” או בת"א, הלילה הזה כולם מסובין כאן?
עבדים היינו לפרעה בת"א ולרביזיוניסטים בירושלים, ויוציאנו ר' משה משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, ואילו לא הוציא את בן־אבותינו ממצרים, הרי משועבדים היינו להם, ואפילו כלנו חכמים, כולנו זקנים, כולנו ציונים כללים!
מעשה בר' ישעיה ור' נפתלי, ר' נחום ור' טרפון, שהיו מסובין באולמי־דאה“י והיו מספרים ביציאת מצרים של בן־אב”י כל אותו הלילה עד שעה 2 אחר חצות, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: הגיעה קריאת דאה"י של שחרית!
כנגד ארבעה בנים דברה תורה: חכם מה הוא אומר? –לשמחה מה זו עושה? מזמור לבן־אב“י מיבעי לן? קינה לבן־אב”י מיבעי לן! ואף אתה אמר לו: כהלכות הפסח גינצבורג…
רשע מה הוא אומר: – מה כל ה“טראסק” הזה לכם? לכם ולא לו? – ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל, לא ידפיסו את מאמריו בדאה"י…
תם מה הוא אומר? – “שו האדא?” מה זה? נשף פרידה, או מסיבה או חגיגה או חלילה?… ואמרת אליו: בחוזק יד הוציאונו ממצרים…
ושאינו יודע לשאל–אין אצלנו: ישנם רק אלה שאינם יודעים לענות.
יכול מראש חודש יולי? תלמוד לומר ביום ההוא, מראש חודש אוגוסט, בשעה שפרלמן וגינצבורג מוכנים לפניך.
ברוך שומר הבטחתו לישראל, שהקב“ה חשב את הקץ: ההנהלה החדשה קבלה את דאה”י ביום 1 אפריל, יום בלתי מוצלח, מה עשה הקב“ה? – הלך וקבע את “הראשון לאפריל” ביום שב”ק, ונכנסו איפוא המנהלים החדשים לעבודתם ביום ראשון, שחל להיות ב־2 לאפריל.
ועוד זאת: המערכת החדשה נכנסת לעבודתה ביום 1 לאוגוסט שחל להיות דוקא בתשעה־באב, מה עשה הקב“ה? – אין דאה”י מופיע ביום האבל בירושלים, וממילא תחל המערכת החדשה את עבודתה ביום רביעי, י' מנ"א, כלומר: אחר החורבן…
כמה שנאמר: ועבדום ועינו אותם (המנהלים החדשים) ארבע שנים, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול…
צא ולמד מה בקש “לבן הארמי” לעשות בדאה"י? שנאמר: ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב…
במתי מעט, כמה שנאמר: בשבעים נפש ירדו אל המסיבה בדאה“י, עצום, כמו שנאמר: והמנויים והמודעות פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא לא “הארץ” אותם כי אם דאה”י…
כמה מעלות טובות למקום עלינו:
אילו הוציאו את ה“ילודים” ולא הכניסו את ה“רוסים” – דיינו!
אילו נתן לנו את גינצבורג ולא נתן לנו את פרלמן–דיינו!
אילו נתנו לנו את ממונם ולא הגדילו את התקציב–דיינו!
אילו העבירו לנו את “הארץ” ולא ב“יבשה” –דיינו!
אילו נתן לנו “מנקודת מבטנו” ולא את ה“אורות וצללים”–דיינו!
על אחת כמה וכמה, טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו, שלא הוציאו את כל “הילודים” והכניסו לנו גם את “פסח” וגם את “איש הפנינים” וגם… וגם… לכפר על כל עוונותינו.
רבן קרניאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלה בדאה“י, לא יצא ידי חובתו, ואלה הן: פסח גינצבורג, ד”ר פרלמן ואחרון חביב – משה סמילנסקי!
לפיכך, אנו חייבים להודות, להלל לשבח וכו' וכו', לת“א ולרחובות ולכל מי שעשו לנו ולבן־אבותינו את כל הנסים האלה–הוציאונו ל”חרות־הדבור".. ונאמר לפניהם: הללויה!
ר. נפתלי מברך על ה“מוציא” ואומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המוציא גינצבורג מן “הארץ” ולחם מדאה"י…
חסל סדור פסח כהלכתו, כאשר זכינו לסדר אותו בדאה"י, כן נזכה לעשות ולראות את העתון המחודש במהרה בימינו.
(כאן פותחין את הדלת ואומרים בקול רם):
שפוך חמתך על הגויים ואל ה“יודים”, אל ה“ווים” ואל כל האותיות היתרות אשר לא ידעוך, ואל כל שגיאות ה“בחור הזעצער” אשר בשמך לא קראו, כי אכלו את דאה"י ואת נוהו השמו. שפוך עליהם זעמך ותשמידם מתחת שמי “הסולל”.
ובכן, ויהי בחצי הלילה:
אז רוב נסים הפלאת, מנאם גדול ויפה השמעת אומץ גבורותיך הפלאת לפני “פסח”, חמשים אלף פונט ל“דאר היום” הבאת, ומקל־נדודים בידך תמיד נשאת…
כי לו נאה, כי לו יאה!
אדיר במלוכת העתונות, בחור כהלכה, בלורית כסופה, חבריו, עוזריו ופועליו יאמרו לו:
בן־אבינו, לך ולך, לך כי לך, לך אף לך, חוץ מדאה"י שלך…
כי לא נאה, כי לא יאה!
חד גדיא. חד־גדיא!
ואתא הרביזיוניסט ואכל ל“דאר היום”, דזבין קרניאל ולאהר בתרי־זוזי, חד־גדיא, חד גדיא!
ואתא המזרחי ונשך לבן־חורין דאכל לגדיא, דזבין קרניאל ולאהר בתרי זוזי, חד“ג, חד”ג!
ואתא גרוסמן, ואכל לבובליק, דנשך לבן־חורין, דאכל לגדיא, וכו' וכו'.
ואתא גרינבוים ושרף לגרוסמן, דהכה לבובליק, דנשך לבן־חורין, דאכל לדאה"י, וכו'.
ואתא סמילנסקי, ברוך הוא, ושחט לכולם, דאכלו ל“דאר היום”, דזבין קרניאל ולאהר בתרי זוזי – –
חד־גדיא, חד גדיא!
* * * *
ובמקום “שיר השירים”, שנוהגים לומר, כידוע, אחר “ההגדה” דברתי על “הגלגולים” הרבים, שבאו עד כה בדאר היום, והזכירו לי את ספורו של מארק טוויין: “רומן של שבע שנים”–בשבע שורות.
ומתחיל הוא הלץ האמריקני (כי חוץ מעזמות היה עוד הומוריסט גדול בעולם–מארק טווין!), את ה“מאהב” שלו כך:
ערב בחודש מאי. השמים בהירים, הלבנה זורחת, הכוכבים נוצצים, האילנות מלבלבים והאויר רענן ומבושם בשמי פרחים. “הוא” ו“היא” עומדים על הגזוזטרא ו“מתמזמזים”. הוא הניח את ידי על כתפה ומגפף אותה, והיא עושה את עצמה כלא רואה. הוא שואל: התאהביני? – והיא משיבה: עד כלות נפשי!–השבעי!–נשבעתי!
עברה שנה. שוב ערב בחדש מאי. השמים בהירים, הלבנה זורחת, הכוכבים נוצצים, האילנות מלבלבים והאויר רענן ומבושם בשמי־פרחים. “הוא” ו“היא” עומדים על הגזוזטרא ו…מתמזמזים. הוא הניח את ידו על כתפה ומגפף אותה, והיא מורידה את עיניה. הוא שואל: התאהביני? – היא משיבה: עד כלות נפשי!–השבעי!–נשבע
השנה השלישית. עוד פעם ערב, חודש מאי וכו‘. “הוא ו”היא" עומדים על הגזוזטרא וכו’. וכן אף בשנה הרביעית, החמשית, הששית והשביעית; ערב בחודש מאי. השמים בהירים, הלבנה זורחת וכו‘, “הוא ו”היא" עומדים על המעקה וכו’.
– וכי תשאלוני – מסיים מארק טוויין את ספורו – איככה נקרה כדבר הזה שנמשכה האידיליה שבע שנים רצופות? – אשיב לכם, שהיו, אמנם, איזה שנויים קלים: “היא” היתה בכל אותן השנים “זו” של השנה הראשונה, אבל “הוא” היה בכל שנה ושנה…אחר!
הנמשל מובן מאליו: כך נמשכת גם “האידיליה” של “דאר היום” עד היום הזה!…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.