רקע
תקוה שריג
יָקְטָן שָׁב וּמְחַפֵּשׂ אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּמוֹצֵא טִפְּשִׁים מְטֻפָּשִׁים
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשמ"ג 1983

יָצָא יָקְטָן מִכְּפָר חוּשְׁמָא

שֶׁבּוֹ מָצָא טִפְּשִׁים הַשְּׁקוּעִים בְּמַחֲשָׁבוֹת עֲמֻקּוֹת:

מַה שֵּׁם יִתְּנוּ לַבֵּן שֶׁאוּלַי יִוָּלֵד

לְחָתָן שֶׁאוּלַי יִמְצָא כַּלָּה

וּלְכַלָּה שֶׁאוּלַי תִּמְצָא חָתָן…

נָשָׂא רַגְלָיו וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ.

הָלַךְ הָלַךְ, עַד שֶׁבָּא לִכְפָר וּשְׁמוֹ חַטִּיטָא.

רָאָה שָׁם עֵץ וּבָחוּר עוֹמֵד בֵּין עֲנָפָיו,

מִכְנָסָיו תְּלוּיִים וּמִתְנוֹפְפִים בְּרוּחַ־הַיּוֹם

וְהַבָּחוּר מְנַסֶּה לִתְקֹעַ רַגְלָיו בְּמִכְנָסָיו,

מְנַסֶּה וּמְנַסֶּה וְאֵינוֹ מַצְלִיחַ.

שָׁאַל אוֹתוֹ יָקְטָן:

  • מָה אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת, בָּחוּר? –

  • רוֹצֶה אֲנִי לִלְבּשׁ אֶת מִכְנָסַי וְאֵינִי מַצְלִיחַ!

  • רֵד מֵהָעֵץ וְהוֹרֵד אֶת מִכְנָסֶיךָ

וַאֲנִי אוֹרֶה לְךָ כֵּיצַד לוֹבְשִׁים מִכְנָסַיִם!


יָרַד הַבָּחוּר מֵהָעֵץ וְיָקְטָן הֶרְאָה לוֹ,

אֵיךְ לוֹבֵשׁ אָדָם אֶת מִכְנָסָיו.

הוֹדָה הַבָּחוּר הַלֹּא־יֻצְלַח לְיָקְטָן מִקֶּרֶב לִבּוֹ.

הֵבִין יָקְטָן שֶׁגַּם בִּכְפַר חַטִּיטָא

לֹא יִמְצָא אֲנָשִׁים חֲכָמִים…


נָשָׂא רַגְלָיו וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ.


הָלַךְ הָלַךְ, עַד שֶׁבָּא לִכְפַר וּשְׁמוֹ נְפושְׁסִים.

רָאָה שִׁבְעָה בַּחוּרִים שׁוֹכְבִים בְּשָׂדֶה אַחַת

וְרַגְלֵיהֶם מוּרָמוֹת אֶל עָל

וּמִתְנוֹפְפוֹת בָּאֲוִיר מֵעֲלֵיהֶם…

נִגַּשׁ אֲלֵיהֶם יָקְטָן וְשָׁאַל:

  • מַה חֶפְצְכֶם, בַּחוּרִים?

לָמָּה תְּנַפְנְפוּ בָּרַגְלַיִם כִּבְזַנְבוֹת חֲמוֹרִים?

  • רוֹצִים אֲנַחְנוּ לָקוּם –

הֵשִׁיבוּ לוֹ פֶּה אֶחָד

  • וְאֵינֶנּוּ מוֹצְאִים כָּל אִישׁ אֶת רַגְלָיו,

כִּי נִתְבַּלְבְּלוּ עָלֵינוּ בִּשְׁנָתֵנוּ!

הֵסִיר יָקְטָן אֶת חֲגוֹרָתוֹ מֵעַל מָתְנָיו,

חָבַט בָּהֶם חֲבָטָה אַחַת אַפַּיִם,

בְּכָל אוֹתָן אַרְבַּע־עֶשְׂרֶה רַגְלַיִם,

וְכֻלָּם קָמוּ וְעָמְדוּ בִּן־רֶגַע

כָּל אִישׁ עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו

שֶׁעִמָּן נוֹלַד מִבֶּטֶן אִמּוֹ…

הוֹדוּ הַבַּחוּרִים לְיָקְטָן

וְהוּא הֵבִין, שֶׁלֹּא יִמְצָא גַם בִּנְפוֹשְׁסִים

אֶת הַחֲכָמִים בָּהֶם חָפְצָה נַפְשׁוֹ…


נָשָׂא רַגְלָיו וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ

הָלַךְ, הָלַךְ, עַד שֶׁבָּא לִכְפַר וּשְׁמוֹ בַּקְבּוּק.

נִכְנַס לְכִכַּר הַכְּפָר.

רָאָה קָהָל גָּדוֹל מוֹבִילִים כַּלָּה לְבֵית חֲתָנָהּ.

נִמְצְאָה דֶלֶת הַבַּיִת נְמוּכָה

וְהַכַּלָּה דַוְקָא, בְּלִי עַיִּן־הָרַע – גְּבוֹהָה.

עָמְדוּ תּוֹהִים וּנְבוֹכִים,

מַה יַּעֲשׂוּ לַכַּלָּה הַגְּבוֹהָה

שֶׁתּוּכַל לְהִכָּנֵס מִבַּעַד לַדֶּלֶת הַנְּמוּכָה.

הָיוּ שֶׁהִצִּיעוּ לַהֲרֹס אֶת הַקִּיר

וְהָיוּ שֶׁהִצִּיעוּ לְהַנְמִיךְ אֶת קוֹמַת הַכַּלָּה …

נִגַּשׁ יָקְטָן אֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם:

  • הָבָה וְאַרְאֶה לָכֶם כֵּיצַד תִּכָּנֵס

הַכַּלָּה הַתְּמִירָה לַדֶּלֶת הַזְעִירָה!

כּוֹפֵף יָקְטָן אֶת עֹרֶף הַכַּלָּה –

וְהִכְנִיסָהּ אַחַר כָּבוֹד לְבֵית בַּעְלָהּ.

הוֹדוּ כָּל הַנִּקְהָלִים לְיָקְטָן

וְהוּא הֵבִין, שֶׁגַּם בְּבַקְבּוּק

לֹא יִמְצָא אֶת הַחֲכָמִים שֶׁלָּהֶם הוּא זָקוּק …

נָשָׂא רַגְלָיו וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ.

הָלַךְ וְהָלַךְ, חָשַׁב חָשַׁב וּמָצָא –

שֶׁטּוֹבִים טִפְּשֵׁי כְּפָרוֹ הַקְּרוֹבִים,

מִטִּפְּשֵׁי הַכְּפָרִים הָאֲחֵרִים הָרְחוֹקִים…


שָׁב יָקְטָן מִדַּרְכּוֹ לְעַזְגָּד כְּפַר־מוֹלַדְתּוֹ

וְשָׂמַח בַּאֲנָשָׁיו עַד סוֹף יָמָיו.

ציור 14.png

המלצות קוראים
תגיות