רקע
תקוה שריג
מַעֲשֶׂה בְּחַזָּן שֶׁקָּנָה כֹּפֶר וּבְרוּחַ שֶׁהִשְׁלִיטָה ישֶׁר
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשמ"ג 1983

בִּכְפָר נִדָּח אֶחָד בִּמְדִינַת מָרוֹקוֹ,

חָיוּ לָהֶם בְּיַחַד וּבְנַחַת עֲרָבִים וִיהוּדִים.

בֵּין הַיְּהוּדִים הָיָה חַזָּן אֶחָד,

שֶׁבְּנוֹ בְּכוֹרוֹ עָמַד לַשֵׂאת אִשָּׁה.

חָשַׁב הַחַזָּן וְחָשַׁב, כֵּיצַד לָחֹג אֶת הַחֲתֻנָּה

בְּמַשֶּׁהוּ מְיֻחָד, שֶׁלֹּא עָשָׂה עֲדַיִן אִישׁ לְפָנָיו.

נִצְנֵץ בְּרֹאשׁוֹ רַעְיוֹן,

שֶׁהוּא, הַחַזָּן, יִתְרֹם כֹּפֶר לְכָל בְּנֵי הַכְּפָר

כְּדֵי שֶׁיִּצְבְּעוּ אֶת שְׂעָרָם, יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם

בַּכֹּפֶר, כְּלוֹמַר בְּחִנָּה אֲדֻמָּה כְּאַלְמֻגִּים,

וְיִהְיוּ מְקֻשָּׁטִים וְנָאִים כְּמִנְהָגָם בַּחַגִּים

וּשְׁמוּרִים מִכָּל מִשְׁמָר כְּנֶגֶד שֵׁדִים וּמַזִּיקִים…


הָלַךְ הָעִירָה, לַחֲנוּתוֹ שֶׁל עֲרָבִי אֶחָד,

מוֹכֵר כֹּפֶר.

קָנָה כַּמּוּת עֲצוּמָה שֶׁל כֹּפֶר,

שֶׁהָיָה בָּה כְּדֵי לִצְבֹּעַ אֶת כָּל בְּנֵי הָעִיר,

וְשִׁלֵּם מְחִיר גָּדוֹל פִּי שְׁלשָׁה

מִן הַמְּחִיר הַנָּקוּב,

כִּי הִבְחִין הָעֲרָבִי־הַמּוֹכֵר

בִּתְמִימוּת הַחַזָּן הַיְּהוּדִי־הַקּוֹנֶה.


הָלַךְ הַחַזָּן לְדַרְכּוֹ וְעַל גַּבּוֹ

צְרוֹר־הַכֹּפֶר

וְלֹא יָדַע כְּלָל, כִּי רֻמָּה בְּלֹא ישׁר.

אֲבָל הָרוּחַ

יָדְעָה עַל דְּבַר הָרַמָּאוּת,

וּפָרְצָה,

בִּן־רֶגַע, בְּיִלְלַת פִּרְאוּת.

הִיא כִּוְנָה אֶת כְּנָפֶיהָ הַיְשֵׁר לְשַׂק הַכֹּפֶר

שֶׁבְּפִנַּת חֲנוּתוֹ שֶׁל הָעֲרָבִי הָרַמַּאי,

הוֹצִיאָה אֶת הַשַּׂק הַמָּלֵא לָאֲוִיר

וְהִפְרִיחָה אוֹתוֹ, מִבַּעַד לַפֶּתַח, לְחוּצוֹת הָעִיר…


פִּזֵּר הַשַּׁק אֶת גַּרְגְּרֵי הַכֹּפֶר מִתּוֹכוֹ

עַל כָּל הָעִיר, כְּעָנָן הַמַּמְטִיר דָּם

וְהַחֶנְוָנִי צוֹעֵק וּמוֹרֵט שְׂעָרוֹ, כֻּלּוֹ נִדְהָם:

– הַצִּילוּ, בְּנֵי־עִירִי, הַצִּילוּנִי מִן הַרוּחַ

שֶׁגָּזְלָה אֶת כָּל רְכוּשִׁי!

נִכְנַס הַקָּאדִי אֶל הַחֲנוּת

וְשָׁאַל אֶת הַחֶנְוָנִי בִּמְתִינוּת:

– סַפֵּר לִי בֶּנְאָדָם,

מַעֲשֶׂיךָ מֶה הָיוּ

לִפְנֵי שֶׁפָּרְצָה הָרוּחַ וְהֵעִיפָה אֶת שַׂקְּךָ?

– מָכַרְתִּי כֹּפֶר לִיהוּדִי – אָמַר הַחֶנְוָנִי.

– וְכַמָּה שִׁלֵּם לְךָ הַיְּהוּדִי בַּעֲבוּר הַכֹּפֶר?

– פִּי שְׁלשָׁה מִן הַמְּחִיר הַנָּקוּב, אֲדוֹנִי הַקָּאדִי…

הֵשִׁיב הַחֶנְוָנִי.

– אִם כֵּן, שְׁלַח שְׁלִיחִים לְהַשִּׂיג

אֶת הַיְּהוּדִי הַמְרֻמֶּה

וְאַחַר־כָּךְ נִרְאֶה מַה יִּהְיֶה…


שָׁלַח הַחֶנְוָנִי שְׁלִיחִים לְחַפֵּשׂ אֶת הַיְּהוּדִי הַמְרֻמֶּה

בְּכָל חוּצוֹת הָעִיר,

עַד שֶׁנִּמְצָא וּצְרוֹרוֹ עַל כְּתֵפוֹ

וְהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב

וְאֵינוֹ מַעֲלֶה עַל דַּעֲתּוֹ,

שֶׁסָּעֲרוּ הַרוּחַ מִשָּׁמַיִם וְרוּחוֹת הַבְּרִיּוֹת – לְטוֹבָתוֹ.

הֵשִׁיבוּ הַשְּׁלִיחִים אֶת הַקּוֹנֶה לַחֲנוּת הַמּוֹכֵר

וְהַחֶנְוָנִי שָׁקַל עַל יָדוֹ

אֶת כָּל כַּסְפּוֹ בַּחֲזָרָה

וַיְהִי לוֹ צְרוֹר־הַכֹּפֶר כִּתְשׁוּרָה גְמוּרָה.


וְאָז שׁוּב נָשְׁבָה הָרוּחַ נִמְרָצוֹת

וְהֵשִׁיבָה אֶת כָּל אַבְקַת הַכֹּפֶר מֵהַחוּצוֹת

אֶל תּוֹךְ הַשַּׂק שֶׁבַּזָּוִית – כְּחַשְׁרַת נוֹצוֹת…

מֵאָז הָיָה הַחֶנְוָנִי הָעֲרָבִי יָשָׁר וְנֶאֱמָן

וְלֹא רִמָּה אִישׁ, וַאֲפִלּוּ לֹא עִוֵּר, חֵרֵשׁ וְקָטָן.

ציור 15.png
המלצות קוראים
תגיות