רקע
תקוה שריג
פָּרָשׁ־רַגְלִי, עָרֹם־לָבוּשׁ, וּבוֹכֶה־צוֹחֵק
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשמ"ג 1983


פַּעַם אַחַת הֵמִיר יְהוּדִי אֶחָד אֶת דָּתוֹ

וְנַעֲשָׂה מֻסְלְמִי.

וְלָמָּה הֵמִיר אוֹתוֹ יְהוּדִי אֶת דָּתוֹ?

כְּדֵי לְהִתְחַנֵּף לַמֶּלֶךְ וְלִהְיוֹת לוֹ לְיוֹעֵץ.

וּכְשֶׁנַּעֲשָׂה כְּבָר יוֹעֵץ רָצָה לִמְצֹא חֵן וָחֶסֶד

בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק עַל כִּסְאוֹ.

מֶה עָשָׂה? הֵסִית אֶת הַמֶּלֶךְ לְהָצִיק לַיְּהוּדִים.

אָמַר לוֹ:

– רְאֵה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, גַּם רְאֵה

אֶת הַיְּהוּדִים הָרַבְרְבָנִים הָאֵלֶּה,

הֵם חוֹשְׁבִים עַצְמָם לַחֲכָמִים בָּעוֹלָם

וּמְכַנִּים אֶת עַצְמָם “עַם־הַסֵּפֶר”!

יְבַקֵּשׁ נָא, הוֹד־מַלְכוּתוֹ, מֵהַיְּהוּדִים

לְהָבִיא לְפָנֶיךָ יְהוּדִי אֶחָד,

שֶׁיִּהְיֶה פָּרָשׁ־וְהוֹלֵךְ־רֶגֶל,

עָרֹם־וְלָבוּשׁ, בּוֹכֶה־צוֹחֵק…


הִתְפַּעֵל הַמֶּלֶךְ מֵעְַצַת יוֹעֲצוֹ הַמּוּמָר

וְהִכְרִיז בְּאָזְנֵי הַיְּהוּדִים,

שֶׁיָּבִיאוּ פָּרָשׁ וְהוֹלֵךְ־רֶגֶל,

עָרֹם וְלָבוּשׁ, בּוֹכֶה וְצוֹחֵק.

וְהָיָה אִם לֹא יוּבָא לְפָנָיו יְהוּדִי כָּזֶה

תּוֹךְ יָמִים שְׁלשָׁה – אַחַת דָּתָם לָמוּת.


לֹא מָצְאוּ הַיְּהוּדִים בֵּינֵיהֶם יְהוּדִי כָּזֶה.

הִכְרִיזוּ צוֹם וְהִתְפַּלְלוּ יוֹמָם וָלַיְלָה.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בָּא לְבֵית־הַכְּנֶסֶת יְהוּדִי אֶחָד, אוֹרֵחַ.

רָאָה שֶׁהֵם עֲטוּפֵי טַלִּיתוֹת וּבוֹכִים מָרָה

וּמִתְפַּלְּלִים תְּפִלּוֹת מְיֻחָדוֹת לְשָׁעָה שֶׁל גְּזֵרָה.

שָׁאַל אוֹתָם, מַהִי הַגְּזֵרָה שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם.

סִפְּרוּ לוֹ אֶת דְּרִישַׁת הַמֶּלֶךְ

שֶׁמְּקוֹרָהּ בְּלִבּוֹ הָרָשָׁע שֶׁל הַמּוּמָר־לְהַכְעִיס.

הִרְגִּיעַ אוֹתָם וְאָמַר:

– אֲנִי אָבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶעֱשֶׁה כְּבַקָּשָׁתוֹ.

ציור 1.png

לְמָּחֳרַת, הוּא הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הַמְּיֹעָד בַּגְּזֵרָה,

הוֹדִיעוּ הַיְּהוּדִים לַמֶּלֶךְ,

שֶׁהֵם מְבִיאִים לְפָנָיו אֶת מְבֻקָּשׁוֹ.

אָסְפוּ הַמֶּלֶךְ וְיוֹעֲצוֹ אֶת הַשָּׁרִים

וְאֶת כָּל נִכְבְּדֵי הָעִיר וְאוֹרְחִים אֲחֵרִים

לִרְאוֹת אֶת הַלֹּא יֵאָמֵן.


בָּא הַיְּהוּדִי, פָּשַׁט אֶת בְּגָדָיו

וְהִתְעַטֵּף בְּרֶשֶׁת־דַיָּגִים;

אַחַר־כָּךְ רָכַב עַל קָנֶה

וּלְבַסּוֹף אָכַל בָּצָל, צָחַק וּבָכָה…


מָחֲאוּ הַמֶּלֶךְ וְכָל שָׁרָיו וְאוֹרְחָיו כַּפַּיִם

וְהַמּוּמָר נָעַץ עֵינָיו בָּרִצְפָּה

וְהוּא אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ.

שָׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶת הַיְּהוּדִי:

– מַה תְבַקֵּשׁ בְּנִי, בַּעֲבוּר שַׁעֲשׁוּע־נַפְשֵׁנוּ?

הֵשִׁיב הַיְּהוּדִי:

– הַרְשֵׁה נָא לִי אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי

לִשְׁאֹל אֶת יוֹעַצְךָ שָׁלשׁ שְׁאֵלוֹת

וְאִם לֹא יֵדַע לְהָשׁיב,

אַחַת דָּתוֹ לָמוּת, כָּעֵצָה הָרָעָה אֲשׁר יָעַץ

עַל אֶחָיו, עַצְמוֹ וּבְשָׁרוֹ, הַיְּהוּדִים.

הֵשׁיב לוֹ הַמֶּלֶךְ:

– שְׁאַל, בְּנִי.


שָׁאַל הַיְּהוּדִי אֶת הַמּוּמָר:

– מַדּוּעַ שָׁחֹר עוֹרוֹ שׁל הַכּוּשִׁי?

– מַדּוּעַ תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ מִמִּזְרַח וְתִשְׁקַע בַּמַּעֲרָב?

– מַדּוּעַ אֵין הַפִּרְדָּה מַמְלִיטָה וְלָדוֹת?


לֹא הָיְתָה לַמּוּמָר תְּשׁוּבָה בְּפִיו.

נָתַן הַמֶּלֶךְ אֶת הַמּוּמָר בִּידֵי הַיְּהוּדִים.

מֶה עָשׂוּ בּוֹ?

הֶעֱלוּ אוֹתוֹ לְפִסְגַּת הַר גָּבוֹהַּ,

קָשְׁרוּ אוֹתוֹ לְסוּס־אַבִּיר

וְשִׁלְּחוּהוּ בִּדְהָרָה לְכָל הָרוּחוֹת…


המלצות קוראים
תגיות