הכל שואלים: היכן “עזמות”? מדוע לא הכין לנו מטעמים כדרכו לשתי השבתות האחרונות?

והנה אגלה לכם את הסוד: קנאתי ב“רבי” שלנו ויצאתי אף אני כמהו לדרך on leave, אלא שהוא נסע לחלואן וללוקסור ואני נסעתי, להבדיל, להאר“י הקדוש ולרבי מאיר בעל הנס; הוא הדרים וירד מצרימה לראות, כנראה, כיצד עורכים אצל שכנו את ה”סדר" בזמן האחרון, ואני הצפנתי ירדתי לחיפה לראות את אי־הסדר, כונתי כמובן, אל ה“קנייטליך” (כדורי הבצק) שלנו…

כי יש לנו ב“ה על הרי־שושן בכרמל גבור לאומי כשמשון הגבור בשעתו, שכל מעשיו הם חידה. בזמן האחרון רצה ללכד לא שלש מאות שועלים אלא שלש מאות “לפידי אש” ונקשרו כלם בזנב אחד… ולא זאת אלא שדרכו לחוד חידות משונות ר”ל, לא “מעז יצא מתוק” כשמשון בשעתו, כי אם להיפך, “ממתוק יצא עז”, ולפיכך חרשו לא בעגלתו אלא בכורתו ומיד נפתרה החידה ואמרו כלם: כי מעז יצא מות…

וכשקראתי בדרך נסיעתי בעתונים מעשה ברבי אליעזר בן מנחם וברבי אלנבי שהיו יושבים ומספרים ב“יציאת מצרים” של זגלול פשה רחמנא “לצילן” Ceylon) בלע“ז) זכרתי מעשה אחר ביהודי כפרי אחד שלא ידע לערך את ה”סדר" כראוי ושלח את אשתו אל השכן כדי להתבונן אל מעשיו. הלכה הפלונית וראתה והנה השכן מכה את אשתו “ביד חזקה”, וחזרה מיד לביתה ושתקה… לשוא נסה בעלה להוציא דבר מפיה כי פחדה מאד, עד שנתכעס מאד וחלק לה עשר מכות.

– אם ידעת את מנהג ה“סדר”, טענה אליו אשתו בדמעות, למה זה שלחתני אל השכן ללמד ממנו?…

* * *

והאמת אגיד לכם, רבותי, כי שלחתי לכם ע“י הדאר בצפת לכבוד חנוכה “לביבות” חמות וטריות שקורי להן “ווארעניקעס” בלע”ז, וצרפתי אליהן גם מנחה לעשו לכבוד ראש השנה שלהם, כדי שלא להטיל קנאה בסעודה ואי"ה לאחר ארבעה חדשים ושמנה עשר יום תקבלו אותם מנוי־יורק או מפדן־ארם – והמכתב של ברזל וקלינגר יוכיח!

בכלל אין דבר אבוד בגן־עדן ראינו, ואפילו מכתב בטוח באחריות… הנה בזמן האחרון נמסר בצפת לד“ר ו… מכתב בטוח שהיה בבחינת “נסתר” כמה וכמה חדשים בעיה”ק צפת, עד שהגיע זמנו להתגלות, והקב“ר עשה נס והפוסתה עתיקה את דירתה למקום אחר, ואז נגלה ונמסר לבעליו עפ”י “קבלה”…

ובכן, הצעה מעשית – שהפוסתה תעבר מדירה לדירה לכהפ"ח בכל שלשה חדשים…

ויודע אני לספר לכם עוד מעשים יפים כאלה, אלא שהיהודים הטובים מצפת השביעוני בנקיטת־חפץ שלא אכתב עליהם חלילה על ה“בלעטער” (עתונים), וע“כ לא אספר כלום, כקטנה זו, להבדיל, שהעידה במשפט הרצח של ר' זלמן רובין ז”ל, ולא אגיד, למשל, כי שני הרבנים הגאונים וחברי בד“צ החכם ר' י.ו. והרב נ. א. שולחים את בניהם ונכבדיהם ללמוד שפה אנגלית לא חלילה בבתי־ספר העברים, לא בשעורי־הערב של ב”ב ואף לא באליאנס, כי אם בכנפי השכינה של “אותו האיש”…

* * *

נכנסתי בטבריה לישיבת רבי מאיר בעל הנס, ומיד עלה על זכרוני מעשה שהיה לפני כמה שנים, באשה אחת מעירה קטנה ברוסיה ששלחה שלשה רו“כ ל”בנק שלנו" בירושלם וכתבה להם לאמר: יהודיה עניה אנכי ומתפרנסת ממכירת חלב. תורמת אני כל יום קופיקה אחת מפדיוני, ועכשיו שזכיתי לקבץ 3 רובלים, הריני שולחת אותם אליכם. ובהיות שרוצה אני שהכסף יגיע למקומו, הנני מבקשת מכם שתטריחו את עצמכם להתראות עם רבי מאיר בעל הנס בכבודו ובעצמו ולמסור את הכסף לידו ממש…

ולפני צאתי משם, הגישו לי הגבאים את ה“פנקס” של המוסד. לאחר שדפדפתי בו קצת, מצאתי כתוב לאמר: באתי וראיתי את ישיבת ר' מאיר בעל הנס, ועל החתום: “מאיר בלי נס”.

איני יודע אם זהו הלורד־מאיר של ת“א או אולי ר' מאיר “התחתון” (אונטערמאייר בלע"ז) שגלה הד”ר סלושץ בחפירותיו, וזכה לעמד בראש “קרן היסוד” באמריקה לכבוד המליונים שלו, וביחוד להיות ה“טאסאמייסטר”, כלומר נאה דורש על “קאראן־האיזוד” בכל הנשפים. והנה ב“ה עבר גם חג החנוכה, ובכל זאת לא קרה אותו הנס ר' מאיר זה מאמריקה שיתן ידו האחת לפיו ותחת להרבות בדברים ללא־תועלת יתן ידו השניה בכיסו המדולר ויעשה “בעבור שנדר” חצי מליון לכחפ”ח דולר, לטובת קרן־היסוד, כדי לחייב את ה“דודים העשירים” שלנו באמריקה ולפתח את סגור כיסם לבנין הארץ…

* * *

אינני בקי כ“כ בתורת הכלכלה של התעשיה והתוצרת כמו למשל בר־דרורא שלנו, ואיני מומחה כמוהו לדעת בדיוק ובפרוטרוט את כל המספרים הן של ההכנסה והן של ההוצאה מכל הסחורות בארצנו, ואולם לאחר שקראתי במאמרו “בנין הארץ” ח”א את כלי העובדות ה“טרגיות” של יחס הקהל שלנו לתוצרת הא“י, וביחוד את הדברים הנוראים שנגעו אל לבי מאד: “תן לו להצבור שלנו משופרא דשופרא – אם אין על זה גושפנקא של חו”ל, תועבה הוא” – נזכרתי בעובדות אחרות שראיתי בעיני וששמעתי מפי יודעי־דבר ע"א “פתוחה של התעשיה כיצד הוא נעשה בארצות המתוקנות”, וחושב אני כי אמנם צדקו דבר חכמינו שאמרו: סדנא דארעא תך הוא…

ושריות שותא:

שם בניו־יורק, זו תל־אביב הגדולה, אשר באמריקה המתוקנת, ישנו בית־מסחר גדול ומפורסם לכובעי־נשים. וה“ליידיס” באמריקה, כדרך נשים בכלל, אוהבות ללבש דוקא כובעים מפריז. בעד כובע שהוא Made in Paris מוכנות הן למכר ממש את אביהן ואת אמן.

מה לעשות? – שולחים את האמנית הראשית (Modiste בלע"ז) של העסק לשני חדשים בשנה לפריז, והלקוחות הבאות אל בית־המסחר צריכות לראות בעיניהן שהיא איננה, מחמת שנסעה לפריז כדי להוביל משם את הסחורה… ובשובה משם היא מוצאה, כמובן, את כל הכובעים מוכנים ועשויים דוקא בנויורק אלא שהיא סומכת את ידיה עליהם ואומרת בכונה גדולה: יהי רצון כאלו נוצרתם בפריז, והנשים קופצות עליה, כלומר על הסחורה, ומשלמות בעד הכובעים מניו יורק שנושאים עליהם החותם Made in Paris ממש כמו שיקרה ללקוחות היהודי מת"א המכין בעצמו מלבושי נשים ומכריז על סחורתו שהיא עשויה בפריז ובלונדון…

ושם, בברלין, יש בית־מסחר גדול מכל מיני סחורות של עור, ובו אין מוכרים אלא סחורה אנגלית… הא כיצד? = לעולם מכינים אותה בברלין, אלא שאח“כ שולחים אותה ללונדון בלא תשלום מכס כידוע, ושם מטביעים עליה גושפנקא דמלכות בריטניה ושולחים אותה חזרה דרך המכס בתור סחורה אנגלית הבאה מאנגליה, ואח”כ מוכרים אותה “אונטער־דען־לינדען” בברלין גופא בהכשר לונדון, ובעד סחורה “כשרה” זו של עור, פושט ה“דייטש” שלנו ממש את העור…

ואם תרצו, יודע אני לספר לכם עוד עובדה אחת קטנה:

לפני המלחמה היו הכל משתוממים ושואלים: איך זה יכול בית־המסחר הידוע בפריז בשם Galeries Lafayette למכור את סחורתו בזול? עד שחקרו ומצאו כי אלו הסחורות היו באות מ… גרמניה. ולא זאת אלא שהפסולת שלהן חזרה אח“כ לברלין בחותם הפריזי Lafayette וממילא מובן, כי סחורות חשובות כ”כ שנוצרו על טהרת הגרמניות נמכרו לגרמנים כשופרא דשופרא מפריז ושלמו ה“בוש” (שם גנאי צרפתי לגרמנים) מבלי בוש במיטב כספם טבין ותקילין…

הוא אשר אמרתי: שמא נרים, ובעד השם פריז מפריזין על המחיר בכל מקום וביחוד בא"י…

ואין פלא איפוא אם היהודי מתל־אביב מוכר למשל מי־בשם (Eau de Cologne) למטרוניתא עברית של רחוב אלנבי בבקבוק שיש עליו דוקא “אטיקטה” אנגלית עם אותיות לטניות Paris.

מהו איפוא ה“מוסר השכל” היוצא לנו מזה? ומאי קא משמע לן? – שאפילו אם זה Made in Paris או “מייד איין לונדון” הרי זה עשוי בת“א או בנוה־שלום וא”כ למה לנו לקנות סחורה מפריז שבכ“ז היא מיפו ולשלם בעדה מחיר של פריז, הלא מוטב לקנות באמת סחורה מארץ־ישראל או “מייד אין חולדה” ולשלם בעדה מחיר של א”י? – שמע מיניה!…

* * *

בשובי ממסעי מצאתי בתיבת הדאר שלי כמה מכתבים זרים הדומים קצת לשמי מפנים ומאחור, ואי“ה בעש”ק הבעל“ט אמציאם לבעליהם ע”י הדאר שלי…

עז־מות