“דֹאר היום”, שנה רביעית, גליון לט, יום רביעי, כט חשון תרפ"ב – 30.11.1921, ה להצהרת בלפור

עבאס־אפנדי    🔗

חיפה, כ“ח נובמבר, שעה י”ב (נתאחר)

עבאס אפנדי, יוצר התנועה הדתית הידועה בשם “ביהאיות” – מת פה היום. מכינים לו לויה נהדרת ומחכים מחר בבקר לבואו של הנציב העליון ושל פקידים עליונים אחרים, אשר ישתתפו בלויה. פרטים במכתב

מי שראה אותו פעם בחייו ושמע את אמרי־פיו, לא יוכל לשכח לעולם את דמות דיקונו ואת הרשם הכביר שעשה נביא הדת החדשה של ה“באביסטים” בעולם.

ראיתיו – קומתו כפופה כבר תחת סבל העבר הגדול בחייו, עטוף באדרתו הקלה והמגוונה, חבוש לראשו תרבוש צהוב־חומי וצנוף טורבן לבן סביבו, תלתלי כסף ארוכים עוטרים את ראשו־השב ומלפפים את כתפיו הרחבות; מצחו הרחב הבולט והגבה מביע את כל עמק מחשבתו ושכלו הכביר, אף של נשר כפוף קצת, עינים אפורות־כחולות ורחבות אבל רכות וחודרות; כלו אומר פשטות, אך מלא עדינות ואצילות וגם הוד ורוממות בכל תנועותיו – זוהי דמותו של עבאס אפנדי, או ה“מועלם” הגדול, כפי שנקרא בפי כל חסידיו בעולם.

שמעתי את ארשת שפתיו, את תקף הבעתו הנמרצה ואת ידיעותיו הרחבות בכתבי הקדש של שלש הדתות, והבינותי קצת את סוד גדולתו והשפעתו הבלתי־מוגבלת על מיליוני בני אדם בכל רחבי התבל, החל מפרס וכלה במדינות אמריקה…

ראיתיו – ובלבי התעוררה רגע השאלה: קונפיצאס, צורואסטר, בודהא, ישוע, מוחמד ועבאס אפנדי, כל אלה נביאי הדתות שלהם, שנולדו ככל בני אדם, החיים ומתים כמוהם ומשנים במשך חייהם הקצרים את פני התבל – מה היא תכונתם? מה הם חייהם היום־יומיים של היצורים הנפלאים האלה היודעים להשפיע על בני־זמנם השפעה בלי גבול ומדה? מה הן פעולותיהם ומה היא תורתם? מה הם הקשרים המקשרים אותם אל האנושיות כדי להטביע עליה את חותמם לנצח בתקופות ההיסטוריות שלנו?

מה היא דת ה“באביזם” שגודלה וטופחה פה בארץ העברים, ערש הדתות הגדולות בעולמנו, לרגלי הכרמל של אליהו הנביא?.

* * *

תנועת ה“באביות” נוצרה בפרס בשנת 1844 ע“י עלי מוחמד. בהיותו בן 25 שנה הכריז את עצמו ל”באב" כלומר לשער השמים, שממנו נובעים כל דברי אללאה למאמיניו על פני הארץ. הודות לכח דברנותו והסברתו, הצליח להפיץ את דתו החדשה המיוסדה בעקר על הקוראן ועל הנצרות, בארץ פרס, ובמשך זמן קצר נתפשטה האמונה החדשה ע“י שליחים רבים בארץ. ואולם מיד החלו הרדיפות כנגד הדת החדשה, ומאות שליחים ומאמינים נהרגו על “קדוש השם” – מספר ה”קדושים" עלה עד עשרת אלפים.

בשנת 1850 נרצח ה“באב” בעצמו בטבריז ובשנת 1852 ברחו משפחות אחדות ממנהיגי ה“באביות” מטהרן לבגדד לחסות בצל הממשלה התורקית. אחרי עבור אחת־עשרה שנה הגלו לאנדריאנופול, ומשם לעכו…

בין האמירים האלה נמצא גם מירזא הוסיי עלי, ממשפחת מיוחסים בפרס, כבן שלשים וארבע שנה, שנמלט אז מטהרן מפני נוגשיו. הוא נחשב למנהיג ה“באבים” וה“באב” בעצמו סמך את ידו עליו וקרא לו בשם “ביהא־אוללה” (כבוד אלהים). מיד אחר בואו לבגדד, עזב ביהא־אוללה את משפחתו וחי כשתי שנים במערות בין ההרים. אחר שב לבגדד והפיץ את תורת ה“באביות” בעיר וסביבותיה. ולפני גלותו מבגדד, גלה לחמשה מחסידיו כי הוא שליחו של אללאה, ורק אחרי עבור חמש שנים, בהיותו באדריאנופל, גלה את סוד־אללה זה ברבים ואז נספחו אליו מאמינים לאלפים ונקראו בשם “ביהאים”. ביהא־אללה בלה את כל ימיו האחרונים בכתיבת תורתו על ה“לוחות” שאחדים מהם תורגמו גם לשפות ארופיות. בשנת 1892, בהיותו בן 75 שנה, מת בעכו, ואת מקומו אחריו ירש בנו, עבאס אפנדי, שהיה למנהיג ולראש הדת החדשה בכל העולם. הוא נחשב לשליחו השלישי והאחרון של אולאה על פני הארץ.

ה“באביות” נפוצה במהרה בארץ פרס ומספר המאמינים הגיע לארבעה מיליונים. שליחים מיוחדים נסעו לארצות שונות והדת החדשה הכתה שרשים גם במדינות אמריקה…

ספרות שלמה ורחבה נוצרה בלשון פרסית וגם בשפות הארופיות ע“א ה”באביות" ומנהיגה. אגדות רבות ויפות מרחפות על חיי האיש הגדול הזה, אגדות מזרחיות השגורות בפי המאמינים אשר ישמשו בטח חמר ל“ברית חדשה” אחרי מאות שנים, ואולם כל אלה שהכירו את עבאס אפנדי מקרוב וידעו את תכונתו ונדיבות רוחו מודים, כי האדם הדגול הזה התנגד לכל הגזמה על אדותיו, ולכל הערצה של קדושה ו“בעל מופת” אליו. רבים פנו אליו ובקשו את תמונתו, והוא סרב: “איני רוצה שבני אדם יתנו דעתם עלי ועל אישיותי. האדם חולף, צורתו עוברת ואולם מעשיו לעולם יהיו. וזה כל רצוני להשאיר אחרי את מעשי לבני אדם ולעולם”.

חמשים שנה סבל עבאס־אפנדי ומשפחתו מתגרת יד הממשלה התורקית בעכו, ובכל זאת ידע להפיץ בעולם את תורתו, תורת אהבה בלי מצרים, לאללאה, לבני אדם ולכל היקום.

רציתי להיות תמיד עמכם – היה אומר – ואולם אין עתותי בידי. אבל לבי עמכם תמיד.

חייו היו לסמל אהבה לזולתו, נדיבות לב רחבה לעניים ולנדכאים, רחמים אין קץ לאומללים; הוא הפקיר את עצמו וביתו בשביל העניים ופושטי־יד. ביחוד הצטיין במדת הסבלנות לכל בני הדתות ויחסו אל היהודים היה תמיד מצוין. הוא התחבב על כל העולם, השפעתו גדלה מאד בחוגי הממשלה התורכית, ואת שנותיו האחרונות בלה בהיכלו אשר בנה לו לפנים לרגלי הכרמל…

במותו של עבאס אפנדי – אבד לעולם אחד הטפוסים הכי מענינים והכי חשובים בזמננו. עבאס אפנדי – זוהי תורה שלמה, זוהי תקופה גדולה וחשובה בדברי ימי עולמנו!

י. קר־ל.