רקע
ישעיהו קרניאל
דאר היום 15.01.1922 זהו פתשגן הכתב שנחרט ונשלח היום ע"י הדאר שלי
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דואר היום; 1922

וזהו פתשגן הכתב שנחרט ונשלח היום ע"י הדאר שלי:

جناب الاجل الامجد رئيس بلدية القدس الشريف المحترم دام بقاه1

ראיס אפנדי! – אחר דרישת שלומו הטוב, אודיע לכבודו הרם כי קראתי ב“דאר־היום” גליון ע“ב את ההחלטות החשובות של העיריה בדבר הוספת 200 ג”מ לחדש למאור הלוקס ותקון הדרכים בשער־שכם, וביחוד בדבר הגדלת המכונית של מר צדקי דג’אני, ונוכחתי לראות כי לא לחנם זכית למשרה גדולה ורבת חשיבות כזו.

הכל יודעים כי ה“ראיס בלדיה” שלנו הוא אדם היודע את העולם, ידיד הקדמה, ומשתדל בכל כחו לעשות את ירושלם עיה“ק תהלה בארץ, שתהיה נקיה, שלא יסבלו חלילה יושביה כל חלי וכל מדוה דבאים אליה מאבק הקיץ ומבצות החרף, ושתהיה ירושלם יפה ונעימה לשבת בה, מלאה אור ושמירה מעולה, ותמשוך אליה אורחים רבים לא בעתיקותיה בלבד אלא גם בטוב אוירה ובנעם החיים בה, כחלואן וכלוקסור, להבדיל, ועי”ז רבתה הפרנסה ב"ה בעירנו לכל יושביה…

וצריך להודות שכבודו זכה לחברים ועוזרים טובים, ביחוד בשני המורשים היהודים שלנו המקדישים את כל זמנים וכחם, כידוע, לתועלת אחיהם היהודים בכל מושבותיהם…

זכיתי לטייל באחד הלילות בדרך העולה מביה"ח האיטלקי להר־הצופים, על יד ר' שמעון הצדיק עד “שיך ג’אראח” מקום משכן כבודך, גדוד שלם של פנסים ואורים גדולים עמדו לכבודי (ואולי לכבודך?) על כל פרשת דרכים להאיר את הדרך לפני, פנסי־לוקס ממש מלאים זיו ומפיקים נגה נאה וזיום בכל הדרך עד לפני ביתך, ודי… באותה שעה חשבתי את עצמי ממש ברחוב קסר־אל־ניל אשר בבירת מצרים החשמלית או אולי בשדרות Champs Elysees אשר בפריז…

עמדתי שעה קלה ע“י אחד הפנסים ונהניתי קצת גם מזיו השכונה האונגרית שלנו, וקבלתי נחת רוח מאותם הבנינים הקטנים העומדים לא חלילה ”מחוץ למחנה” אלא בדרך המלך כתערוכה ממש. ולנגד עיני נצנצו פתאם מספרים שחורים על תריסר דלתות־העץ, כנראה לבל יטעו חלילה בעליהם לצרכיהם…

במה מדליקין ובמה אין מדליקין? – אין מדליקין לא באבן־ישראל, לא בסכת שלום, לא במשכנות, לא בימין משה ולא בכל אתר ואתר שאחב“י נחתים שם. ר' ישמעאל אומר: מדליקין ב”שיך ג’אראח" ב“באב־אל־זהרא” ובכל מושבותם, שנאמר: אור לגויים נתתיך: וחכמים אומרים: נר לאחד – נר למאה־שערים…

בטח ראית, ראיס אפנדי, יהודים עומדים בכל מוצש“ק ורוקדים בחוצות לפני הירח ולא ידעת אולי לשמחה מה זו עושה? –אחב”י משבחים ואומרים שירה ל“ראיס בלדיה” אשר בירושלם־של־מעלה, שתלה פנס גדול בשמים להאיר קצת את אפלתנו בירושלם, ואגב הוא מקמץ גם הוצאות וטרחה יתרה ל“ראיס בלדיה” אשר בירושלים של מטה… ואח“כ הם עושים הבדלה ואומרים: המבדיל בין “שער־הפרחים” ל”שערי־חסד" ובין אור לחשך, ולא במוצש"ק בלבד אלא בכל לילה ולילה…

הן בזכות רבי מאיר־בעל־הנס זכתה ק“ק טבריה הגדולה ב”פהוק" לאור חשמל אפילו בבתי־הכסא, במחילה, ובזכות ר' מאיר בלי נס, מאיר החשמל בת“א אפילו בצהרים ושואלים כלם: שרגא בטיהרא מאי אהני? וירושלם עיר קדשנו, עיר הבירה לא ליהדות בלבד, אלא לכל העמים, זו העיר העולמית המונה יותר משמנים אלף נפש ורבם מאחב”י, כן ירבו, זכתה ב"ה לחמשים ושבעה פנסים, ומהם שמנה לשכונות־היהודים בירושלם כנגד שמנה נרות חנוכה, הנרות הללו שאסור להשתמש בהם אלא לראותם בלבד, וזאת רק ביום או בליל ירח…

איני חוקר קדמוניות וגם לא נוסע כבנימין השני אשר בטבריה (אביה של הג' בלידן) ולא כבנימין שלישי של מנדלי ואף לא מבני־בנימין, ובכ“ז עלה בידי ב”ה לגלות את גן־עדן התחתון בירושלם גופא: שני שערי גן־עדן ונחל ירוק עובר ביניהם, שקורין לו נחל “פישון”, ולו ארבעה ראשים לארבע פנות השכונה – אבן־ישראל

ולא זו בלבד, אלא שגליתי בעזה“י, גם את “ים התיכון” בתוככי ירושלים. איני יודע אם הים הזה נמצא במפת א”י או אפילו ב“בדקר” העברי שלנו, ואולם כל הרוצה להפליג למדינות־הים יבא בבקשה ל“בית־ישראל” מול בית־המדרש התחתון. כי כלל זה נקוט בידי: כל מקום שיש בו בצה שם “בית־ישראל”, וכל מה שיש ביבשה יש גם בים. כל הנחלים שבשכונות הולכים אל הים הזה, והים הוא מלא ב“ה כל טוב. שם יש בצות ואגמים, מתמלאים על כל גדותם ומעלים על הרחובות השוקים עבטיט ורפש הרבה, עד שכל העוברים שם יוצאים עקודים, נקודים וברודים כעדרו של יעקב אבינו בשעתו. פנס אחד מאיר להם בלילות חשך ואפלה ושומר ישראל גוי אחד… אעפ”כ נכשלים ונופלים שם בלילה (יש אומרים גם ביום) וגנבות ג"כ מצויות שם ממש כמו בזכרון־משה החדישה, ובני ישראל אין להם אלא לעצם עיניהם, ללכת חשכים ולבטח בשם ה‘, כי העיקר הוא הבטחון, וכ’ נובמבר יוכיח! אין אדם נכשל עד שנגזר עליו מלמעלה, ולשוא שקד שומר…

וישנם כאלה בעירנו המספרים למשל כי עוד בשנה שעברה פנו אחדים מבעלי־הבתים החשובים שבנחלת־צדוק לכבודו ובקשו להעמיד פנס לפני הבור העמוק אשר ע"י שכונתם, מחמת “אבות נזקין” וסכנה לעוברי דרכים בלילות. כבודו ענה להם בחביבותו הידועה, כי אין התקציב מרשה להוצאה שכזו, והבטיח להם לשנה הבאה, אינשאללאה!… והתמימים האלה מחכים עד היום הזה ושכחו כנראה כי יש “באב־אל־זהרה” בעולם הזקוקה אף היא לאורה ושאינה מסתפקת חלילה בפנס אחר…

וישנם אפיקורסים, ר“ל, האומרים כי הגיע הזמן לרצף את רחובות “בית־ישראל”, ולהמשיך תעלות־שופכין מ”גן העדן" שלנו וגם לתקן את הכביש של משכנות ואליאנס, שבו עוברים בכל יום עגלות ואוטומובילים עד אין סוף ועוד מיני שטויות כאלו. מסתמא לא קראו או שכחו את ההחלטה האחרונה של העיריה לתקן את הדרך שלהם משער־שכם ובטח לא ידוע להם כי קדם כל צריך לתקן את הדרך אשר ב“שיך ג’אראח”…

אין אני בקי כ“כ בחשבונות העיריה, כי לא זכיתי עד כה לקרא דו”ח או אפילו את הפרטי־כלים של ישיבות המוסד החשוב הזה, כנהוג בעולם הגדול, ואולם בכל־זאת נדמה לי כי היהודים מכניסים לשנה לעיריה ממס הבתים קנסי וחרמי" בלבד, כלומר בעד נקיון שמירה, כשנים עשר אלף פונט לשנה, ז"א פי שנים מהכנסות לא־יהודים. ושכונה גדולה וחדישה כזכרון־משה המכניסה בערך 600 פונט לשנה זכתה רק לפנס אחד ולשומר בעל עין אחת, בשעה ששכונה יותר קטנה שלהם שאינה מכניסה אפילו הרבע מזה זכתה לאור גדול ולנטורי־קרתא בשבע עינים…

ואלי דבר יגונב כי מן 5500 הקונטרקטים לשכירות־הדירות, ישנם בערך 4000 חוזים של יהודים המשלמים במיטב כספם ודופקים על דלתות ה“כבלדיה” שיקבלו מהם את המס, מיראה מדבר פן חס חלילה יאחרו את המועד…

אמנם ידעתי כי כבודו משתדל בכל כחו לטובת הנקיון בעי[ר]נו, וכפי הנראה זכתה הבלדיה שלנו למחלקה מיוחדה המתנהלת ע“י פקיד אנגלי הגון המקבל משכרת הגונה ועל ידו עוזרים וסגנים, כנהוג, גם משרתים ו”יוצר משרתים". העולים לתושבי ירושלם לסכום קטן של 25000 פונט לשנה בערך.

ונדמה לי כי “יוצר המאורות” שלכם מקבל שכר־הארה לא יותר מ־שני פונט לכל פנס בחדש, ואם תכפיל את המספר שנים ב17 פנסים, כמה יצא לך? הוי אומר: 114 פונט לחדש, ואם תצרף לזה עוד ההוספה של 2 פונט, יעלה כמדומני לסך קטן של 116 פונט… מזה נהנים אחב“י רק ששה עשר פונט, ולא זאת אלא שבעד ה”אור" הזה פושטים מהם את העור…

אומרים כי בקרוב תהיינה בחירות העיריה ובטח ידע הצבור העברי בעירנו למלאת את חובתו כראוי. כלנו יודעים כי ה“ראיס בלדיה” שלנו הוא אדם נאור, אוהב קדמה, וככתר לכל זה הוא – אוהב ישראל. הוא משתדל, למשל, להכניס לעיריה את השפה העברית, והשלט הערבי הטהור וה“בלנקים” הנקיים ב“ה מכל שמץ פסול עברי של “הבלדיה” – יוכיחו! כמו”כ הוא משתדל להרבות את מספר הפקידים העברים במשרדיו ומתחשב הוא ביחוד עם עוזריו היהודים שקיימו בלי עין־הרע את כל התקוות שתלינו בהם, כידוע…

אי“ה עד אחרי הבחירות ילמד ה”ראיס הבלדיה" שלנו פרק ב“כמה מדליקין” ויאמר לשמשיו: “קנסתם, הרסתם” הדליקו את הנר לישראל! וענו ואמרו אחריו כלם: אור חדש על ציון האיר ונזכה כלנו במהרה לאורו, אמן!

כנראה, לא קרא ויצמן עדין את “דבר הנדיב” בדאר־היום, וע"כ לא ידע ונסע דוקא לפריז כדי לשוחח עם הברון אדמונד רוטשילד מכח “אותו מעשה”…

מספרים כי יהודי עני אחד בקש לדבר עם הברון אנשיל רוטשילד והבטיח לומר לו רק מלה אחת: גמרא! נכנס אל הברון ואמר: גמרא: גוט מארגען ר' אנשיל! (צפרא טבא ר' אנשיל!) אח"כ הוסיף ואמר “גמרא! גיב (תן) מעות ר' אנשיל”! ונתן לו הברון, בצאתו פנה אליו ואמר לו: שוב גמרא! גיב מעהר (תן יותר!) ר' אנשיל!

חכמינו אמרו: החש בראשו יעסק בתורה והחש בכיסו יעסק בגמרא, ומכיון שויצמן שלנו חש עכשיו, לא עליכם, בשניהם, הלך ללמד גם הוא גמרא: גיב (תן) מעות ר' אדמונד!…

ובקראי בשבוע זה בדאר־היום את ההצעה ע"א הפחתת המשכרת לפקידים העליונים לשם קמוץ בהוצאות, זכרתי מעשה בהירשל אוסטרופוליר שבא בערב־פסח אל הרבי ר' ברוך ואמר לו: רבי! יש לי רק חצי־פסח, מה לעשות? אמר לו הרבי: הדבר פשוט מאד, במקום לקנות שמנה רוטל מצות תקנה רק ארבעה רוטל, ובמקום מאה ביצים, למשל, תקנה חמשים… קפץ ר' הירשל ואמר: חצי זו של פסח יש לי כבר, אבל מה לעשות כדי להשיג את החצי השניה?

עז־מות

عبدك المطيع عزماوت2



  1. לכב' הוד רוממותו הנשגב ראש עירית י־ם הנכבד יאריכון ימיו. הערת פרויקט בן–יהודה.  ↩

  2. עבדך הנאמן עזמות. הערת פרויקט בן–יהודה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות