ובכן, ברוך מתיר אסורים! יתבשרו־נא כל אחינו הקרובים והרחוקים בא“י ובגולה כי שלשת היהודים יצאו לחפשי, כל הנאשמים שלנו יצאו ב”ה זכאים, ברוך השם!

ובזכות זה, גם שני הנאשמים שלהם שנתחיבו כ"א ל 15 שנה, קבלו רק שנה וחצי שנה, “כי למה יאמרו הגויים?”…

ואני הלא אמרתי לכם מכבר: אינכם מכירים את “זונבול” אינכם מכירים! הבחור הזה בקי היטב בכל ה“בייביל” שלנו וביחוד בענין של “ויתרוצצו”, וע“כ הוא מניח לעשו וליעקב להתרוצץ ולפוצץ פעמים אחדות בשנה הן ביפו והן בירושלם עיה”ק, ומיד הוא עורך עליהם מין פרטיכל ומאשים, כמובן, את שני הצדדים, ורק הוא יוצא תמיד זכאי…

ואגב הוא משתמש לעשות טובות לחגי תרי צדדין: פעם הוא נתבע לישראל ונוטל את כולם ואחר הוא נתבע לישמעאל ונועל דלת בפני ה“מופסים” [מורים, פקידים וסופרים־הערת מגיה]… אדמת נור בבית־שאן להאי גיסא ומגרש היונים לאידך גיסא, כנראה לשווי המשקל… היום קאזים ומחר ויצמן, לקיים מה שנאמר: אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך! – בקצור, הוא הולך ונעשה ל“בעל־טובה” לשניהם והכל, כמובן, מפני דרכי שלום…

* * *

ובשביל “שלום־בית”, מביאים משטרה גם מאירלנדיה. האנגלים החליטו, כנראה, לעשות את ארץ־ישראל באפן גלוי ופתוח לאיירלנד (בז’רגון: הארץ שלכם!) ואולם הצרפתים מוסיפים כדרכם נקודה מרובעת ושחורה בראש, – רמז לPoint Carre שלהם – ואומרים פשוט אירלנד (כלומר, הארץ שלה…). ואולם איך שיהיה, כלל זה נקוט בידי: כשלוחצים בזנב החתול, מיד הוא צועק ומילל. וכשהם צועקים בעתוניהם ומתכוננים, כנראה, לצעק גם בחוצות נגד ה“יד החזקה” של “אירלנד”, מסתמא לוחץ אותם דבר־מה וכואב להם, ורוגזו של עשן סימן טוב הוא ליעקב…

גם אצלנו עושים “ויצעקו” ומיללים כחתולים בזמן האחרון נגד “דאר־היום” בגלל המאמרים ע“א ה”משכורת השמנה"; מסתמא לוחץ גם אותם דבר־מה ומכאיב את ראשם… הן זוהי באמת מלחמת־הקיום בשבילם, ממש דררא־דממונא יש כאן, ומה לא יעשה יהודי בשביל פרנסה? ומכל־שכן פרנסה שמנה כזו?…

מספרים כי בהגיע המאמר הראשון בדאר היום ע“א המשכרות השמנות, לידי אחדים הפקידים העליונים בועה”צ בא להם מיד רפיון־ידים וביחוד “פיק”ברכים…

ומוזר הדבר באמת: קראתי את ה“קינות” שכתב ל. י. (ר"ת מ לא־יפה) עפ“י הזמנת אדונו בעתונו וגם את תשובת ההנהלה עצמה קראתי גם את מכתבו של רבניצקי שפרסם, כנראה, בכונה בדאר־היום כדי לקיים את דברי הסופר בן־עמי במכתבו נגד הבזבוז בטון של רוגז, כביכול. (אכן זהו חדוד נפלא מצד מר רבניצקי!) וקראתי אפילו לכבוד שבת את גלגולה של “הבמה” הקטנה, הזועק שבר במאמרו הראשון. הזדיינתי במשקפת גדולה וחדישה מהלבורטריום הגדול שלי, חפשתי ובדקתי יפה יפה, יגעתי ומצאתי בה כל מיני חידקים וטפילים למיניהם בדמות “כדורים” קטנים, אדמונים ושחורים השורצים שם לרוב. איך שרים שם ב”אופירה“? – “עולם נבזה! עולם ארור!”, ואולם אחרי חופש מחופש לא מצאתי בכ”ז את העיקר הכחשה כל שהיא על העובדות שהביא דאר־היום בדבר המשכרות…

* * *

רצה הקב“ה לזכות את ראשי ה”מזרחי" ונתן להם “תורה”, – “ארץ־ישראל לעם ישראל עפ”י תורת ישראל" – ומחמת רב טרדותיהם ב“דביר” קדשנו, בשבת “תחכמוני” – לא זה שנתלה באילן גדול! – ב“פועל” המזרחי, ב“צעיר” המזרחי וגם באגודת ה“נשים המזרחיות”, – הם לומדים את תורתם על רגל אחת, דהיינו: ואהבת לרעך כמוך! ואומרים: מה אתה – 150 פונט לחדש, אף אני כמוך! וכלם מקבלים “עליות” שמנות לתורה – מעלין בקדש ואין מורידין! – איש איש עפ“י “התור” שלו וביחוד הרב הכהן הגדול היודע ב”ה לצוד “דגים” במים עכורים, ואומרים כלם: זו תורה וזה שכרנו…

אגב זכרתי מעשה בכפרי אחד שהיה נדחק לכותל ה“מזרחי”, שפעם בשמחת תורה בשעת ההקפות רקד וצהל, שלא כדרכו, חבק ולפף את התורה בכל מאמצי כחו, וכששאלו אותו: לשמחה מה זו עושה? ענה ואמר: איך לא אשמח בתורה זו שהצילה אותי כמה פעמים?… רק שבועה אחת קטנה והריני פטור מתשלום… זו תורה וזה שכרי…

לפני גמרי את שעורי זה קבלתי מכתב מתלמידי בצפת:

לרבי ומורי מוהר"ר עזמות שיחיה,

שלום וברכה!

הנני בא בזה להודיעו לטובת הכלל שמהיום והלאה יזהרו כל אלה שיש להם חליפת מכתבים ומעונינים הם שכל מכתביהם יגיעו ביפשא“ק לצפת עיה”ק, ויזכרו לכתב על המעטפה במקום צפת את המלה כאן, כי הנהלת הדאר במחוז כנען הכירה, כנראה, את עירנו צפת תחת השם “כאן”, וכל הפקידים קבלו כבר פקודה בנידן זה, וראיה לדבר: בשבוע שעבר נתקבלו פה מכתבים שנשלחו מחיפה עפ"י הכתבת:

ההנהלה הציונית

כאן.

והם באו ב“ה ישר לצפת ובהיות ששמעתי כי פקדו בדאר שלכם בירושלם על הפקידים העברים לכתב באותיות לטיניות את כל הכתובות העבריות ואמרו להם: Nobody wants your hebrew!”" בטח יכתבו גם את המלה “כאן” בלטינית Cannes, והמכתבים לא ילכו חלילה לצפת כי אם לעיר קן ויפלו, מי יודע? – בידי לויד־ג’ורג' או חלילה פואנכרה?… כמו שנאמר: אל תסתכל ב“קנקן” אלא במה שיש בו…

וכבר קרה כאן בשבוע זה מקרה שכזה: צעירה אחת מצפת, נכדתו של הממונה מזיטומיר, נסעה לאמריקה ושלחה משם מכתב מזכרת לידידה שנשאר בצפת – אחד מתלתלי ראשה… והוסיפה, כמובן, כמה פסוקים משיר־השירים, כנהוג… המכתב החביב התגלגל עד עיה“ק צפת על שם הבחור אליה ה__ת ואולם בהיות שהפרונקא, כלומר מחלק־המכתבים, אינו מדקדק כחוט־השערה: עם הצדיקים בצפת וביחוד עם מכתביהם, הלך ומסר את המכתב למי? – לא לאליה אלא לרבי אליעזר מ__ת יהודי בטלן, חרד קיצוני שיש לו בן באמריקה חכה למכתבים ובשורה שנכדו יהיה לבר־מצוה ויניח תפילין… פתח את המכתב ומצא בו את התלתל וחשב כי נכדו קצץ את פאתו ר”ל ושלח לזקנו כדי להקניטו, ונתעלף. המכתב הזה מונח כאן עד שיבוא אליה מ__ת, בעל המכתב האמתי.

* * *

ויודע אני מעשה שהיה בשלשה מפפקידינו העליונים שהיו מסובים אל שלחן אחד ברעד־הצירים ודברו על הקדמה הגדולה שעשו בדבור השפה העברית.

פתח הראשון ואמר: רצונכם אולי לדעת כיצד אומרים Please בעברית? אני למדתי מלה זו בתל־אביב ובעל־פה: בבקשה!

– לא! לא! Mistake! קרא השני בגאון – אני שמעתי מפי הגברות ככה: ק…בבשה!

קפץ השלישי, ואמר:

– לא הא ולא הא! אני חזרתי היום בבקר יותר מחמשים פעם על המלה הזו למען אזכרנה! אומרים…? How do you say it… בקב… לא! בקקשה!…

כמובן שכל השיחה הזו נסבה על המלה הידועה: בבקשה…

ועוד מתאוננים כי שפתנו עזובה, עלובה ואין דורש לה בועד־הצירים…

* * *

ולסוף – מכתב קטן:

לכבוד מורי היקר עזמות, שלום!

קראתי בשעורו האחרון בהסתכלות בנוגע להדפסת המודעות של חבורת “קיש־קיש” בעברית ושל רב' לנדוי באנגלית…

ואני, תלמידו הותיק, שמצאתי את דבריו כנים, הנני להביא לו עוד עובדה אחת שבטח תענין אותו:

בעל הראינע הגדול “ירושלם”, הארמני, יוסף איסטיפאן, מעסיק רק פועלים עברים ומציג בכל ימי השבוע, חוץ משבתות וימים טובים. והנה הופיעו השבוע המודעות של “ראינע” חדש שנקרא בשם “בין־לאמי”, שבעליו הם יהודים חרדים, ומעסיקים רק פועלים זרים, רק בכדי שיוכלו להציג בשבתות וימים טובים, מפני שחושבים הם כי בזה יתרבו קופציו היהודים.

והנני תלמידו המקשיב מ. א.

עז־מות