ברוך מחיה מתים!

סוף סוף נצח סמואל את סמאל וה“רבי” שלנו שיאריך ימים ושנים הבקי, כנראה, היטב בהלכות ה“בוקסינג” כאנגלי מבטן ומלידה, נאבק זמן רב עם אויבו הנורא, ולסוף עשה לו Knock out כדבעי, כדמפסיי בשעתו, ויוכל לו. ובעלי־התוספות שלנו מביאין ראיה למחלתו מהחומש דוקא, דליכא מידי דלית ליה רמיזה באוריתא, ומעשה באליעזר שהלך בשליחותו של א“א לשדך ליצחק ובא המלאך וסבב את הקערה שהכין לו בתואל “בן־דודו” של החתן דנן ונצל ממות כידוע… ובזכות זו הוכרז מטעם הרבנות שלנו לברך בשבת זו את השר אליעזר שלנו ב”מי שברך“, בכל בתי־הכנסיות והמדרשות, שהקב”ה יצילהו, אותו ואצ בנו ואת כל הנלוים אליו, והמסתופפים בצלו, משכנים רעים, מכל נגע ומחלה ויתקיים בו הפעם מקרא שכתוב: יפתח בדורו (את א"י) כשמואל בדורו… ובשכר זה הקב"ה ישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיו לבנין הבית־הלאומי, כן יהי רצון ונאמר אמן!

* * *

ויש אומרים כי רבה התכונה עכשיו לקראת “היאהרצייט” של משה רבנו ע"ה, שחל להיות השתא לפי חשבונם, לא בז' אדר' אלא בז' אפריל, ומכינים כנראה, תקון גדול לעלית־נשמה, כנהוג…

ויודעי־דבר אומרים, כי המושל שלנו והרב ישמעאל הכינו דרשה גדולה מענינא־דיומא והלואי שלא יהיה “פתרון”־פה (פתחון) כמו שאמר אוסבלר ב“רוחות”, לשטן… ואולם ה“רבי” שלנו שחזר בשעה טובה ומוצלחת אל ה“חדר”, צוה להרבות, לכבוד עש“ק הבא עלינו לטובה, את מספר ה”כלי־זמר" בתזמרת המשטרה בעירנו, ובשבוע הבא אי“ה יגיעו מאירלנדיה כמה מנינים חדשים “מחסידי” א”ה לכבוד “היאהרצייט” ויתפללו, כנראה, בלוד ולא “ברמלה”…

גם ליפו הגיעה בימים האלה חברת “כלי־זמר” חדשיים, יודעי־נגן ובעלי חצוצרות גדולות וארוכות העושות “בום־בים” ברעש גדול, כידוע, וכל מה שיש ביבשה יש שם עכשיו גם על פני הים, מפני דרכי שלום…

ירחם ה'!…

* * *

וגם אנו מצדנו, איננו טומנים הלילה את ידינו בצלחתנו, ובזמן האחרון הננו עוסקים ב“ה כלנו בדיפלומטיה, כלומר במשתה־תה, כפי הצעתו של איתמר בן־אב”י…

בשבוע הזה הספקנו לשתות תה בועד־העיר עם המחותן של “זקני־ציון” וביחוד בתל־אביב עם שכנינו, אלא שלפי דברי העתון ה“פלשתי” ילד ההר “עכבר”, ולדעתו לא חרב “ביתר” של יפו אלא מפני התה המתוק של תל־אביב…

והעיקר הוא, רבותי, המועדון המדיני…

גם אני הצעיר זכיתי הפעם להשתתף באספה־רבתי של העתונאים והסופרים בועד־העיר, ומה אומר לכם, תלמידי החביבים? – לאחר שישבתי שעות שלמות בסוד חכמים ונבונים ועשיתי אזני כשתי אפרכסות לשמע מפיהם את כל הוכוחים ע“א מטרת ה”מועדון" הזה וביחוד על השם שנקרא לילד עוד לפני הולדו, חשבתי בלבי: רבש“ע! יודע אני ומכיר בשכונתנו יהודים פשוטים, יהודים “של כל השנה” ובלי “חכמות” שאינם יודעים “מאי דקאמרי רבנן” בכל עניני ה”דפלומטיה“, ובכ”ז הם מתאספים בבית־המדרש ומיסדים להם חברות ש“ס וחברת “תהלים” ועוד מיני חברות, ומתכנסים יום יום בלא יושב־ראש, בלא מזכירים, בלא וכוחים ובלי כל ה”טררם" הזה, ויודעים הם ב“ה את אשר הם רוצים ומוצאים לכל חברה את השם הראוי בלא שום טו”מ [טענות ומענות־המגיה] ודו“ד [דין ודברים־המגיה], ולאחר כל סיום הם עושים משתה – לא של תה חלילה! – אלא פשוט של יי”ש עם כל המעלות, ושוחטים דג־מלוח וסועדים את לבם כדבעי ויוצאים קצת במחולות, כמנהג גובראין יהודאין, והשמחה במעונה… ואנחנו, בעונותינו הרבים, בני “קדמא ואזלא”, יושבים שעות שלמות ורצופות ומציעים הצעות ל“סדר־היום” ול“סדר־הלילה” עד שמקבלים החלטה לקרא־לאספה שניה, כנהוג…

אין אני בקי כל־כך היטב בעניני ה“קלובים”, אלא שלפי מה ששמעתי מפי יודעי דבר יוצא, כי בנוהג שבעולם מתאספים מנין של אנשים בדעה אחת ולשם מטרה אחת והם קובעים להם תחלה ראשי־פרקים של החברה וקוראים לה בשמה הראוי, ואח“כ הם מזמינים עוד חברים להסתפח לנחלתם, כמו למשל, הקלוב ה”הליברלי" או בשמו האמתי Club de famille, אלא שקלוב־משפחתי זה לא נוסד עדיין מפני כי המקום גרמא, ובמועדון המדיני שלנו שמא גרמא…

* * *

ובכן, מזל טוב לנו עם השם החדש: לא מועדון מדיני, כלשונו של אוס… סליחה! כונתי לומר של בן־אב“י – אלא “מועדון לעתונאים עברים”, כפי הצעתה של חמדה בן־יהודה. ולי נדמה בכ”ז כי השם הראוי למוסד זה, לפי מהלך הוכוחים ומעמד הענינים, הוא לא קלוב ולא כלוב־הסופרים, גם לא Clob כפי מבטאו של האמריקני שלנו, אף לא בית־ועד כדעת “החכמים” שלנו, אלא דוקא מלשון מועדון: בית ־ מועד – לכל־חי, – שם ארוך קצת, אבל נכון… ולא מועד לכל חי אלא לכל חיה, כפי דבריה של חמדה בן־יהודה. כל אדם כותב, אמרה לנו, הוא בבחינת חיה, “אלא שהסופר הוא חית־הבית והעתונאי הוא חית־הבר”… כלומר – ביבר…

ואם לא תגידו לעורכנו הראשי ובחוד למנהלנו האחראי, אגלה לכם סוד כמוס, כי חושב הנני להוציא אי“ה לכבוד “פסח” עתון שבועי בשם “המות” ע”ש “עזמות”, שבו ישתתפו כל הסופרים הידועים, וגם אני בתוכם כמובן, כפי שהודעתי כבר בעתונים, אעפ"י שעדיין לא הספקתי לפנות אליהם בנידן זה…

לע“ע נגשתי להכנת ה – מודעות… וכבר פרסמתי ב”ה מודעה בעתונים לסוחרי הארץ וגם הזמנתי סוכנים מיוחדים לשם זה, כי יודעים הסוחרים שלנו ומבינים היטב שעליהם לפרסם את מודעותיהם לא בעתון יומי כמו “דאר־היום” או “הארץ”, אלא דוקא בעתון שבועי שלא זכה עדין לצאת לאור החיים…

והעיקר שהשבועון שלי יהיה מצויר, כי איך זה “יצויר” עתון בלי מודעות?

כך, כך “עושים” היום אצלנו את “החיים” נוסח אמריקה ממש!

* * *

ולסוף, מלים אחדות לידידי ר' א־ן בחיפה. שאלתני במכתבך האחרון כיצד אני מבלה את זמני לרבות הלילות, והנה אם תבטיח לי נאמנה שלא תספר כלום להפלונית שלי שתחיה, אגלה לך את כל האמת:

בליל ראשון אני מחליף את הפונט האחרון ב“נפוליון הראשון” בראי־נע; בליל שני – משתה־תה בועד־העיר; בליל שלישי שוב פעם בועד־העיר; מועדון מדיני; בלי רביעי אני הולך לכל “הרוחות” של איבסן; בליל חמישי בא עלי “פגע רע” בתיאטרון בליל שבת־קדש – “אשת חיל מי ימצא?”… ומחר במוצ“שק אלך מסתמא ליובל העשרים של ה”מזרחי". לא קבלתי הזמנה כרב חברי “הפועל המזרחי”, כנראה מפני שהכרטיסים נשלחו לנשים…

מה?… אתם צוחקים? –

מספרים, כי אדם אחד היה שרוי לא־עליכם בעצבות ופנה לאחד הרופאים המומחים לדרש בעצתו. שלח אותו הרופא לבתי המשתאות והתיאטרות כדי לבדח את דעתו ולא הועיל: אף צחוק קל לא עלה על שפתיו. יעץ לו הרופא לקרא את שלום־עליכם, את מרק־טוויין וכיוצא בזה – אך לשוא. לסוף אמר לו הרופא: שמעתי כי במקום פלוני יש ליצן מפורסם של השומע את דבריו מתפקע ממש מצחוק ומתפתל עד שתדבק לארץ בטנו, מובטחני כי הליצן הזה ירפא אותך…

חשב החולה קצת ואמר: אדוני הרופא, הליצן ההוא – זה אני בכבודי ובעצמי…

כלפי מה ספרתי לכם כל זאת? כן! – כלפי זה שאתם צוחקים ואומרים:

עזמות