רקע
ישעיהו קרניאל
28.5.1922 כיון שנדחה המנדט , נדחה גם שעור־ההסתכלות שלי
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דואר היום; 1922

כיון שנדחה המנדט1, נדחה גם שעור־ההסתכלות שלי. זה נדחה מפני השעה “לגליון הבא”, וזה – מחמת שהיה נודף ממנו קצת ריח של נפט אמריקני מא“י וגם ריח של דבר־אחר מ”המקומות הקדושים" שלהם…

אין אני בקי כ“כ בענינים הסבוכים והמסובכים של אספת ג’נואה גם כל ענין ה”פוליטיקה" של חבר־הלאומים וא“י בג’נבה אינו מחוור לי ביותר, אבל עד כמה שאני קורא בעתונים ויכל ל”תפש" קצת מן הצד מתוך דברי העורכים והמנהלים שלנו, רואה אני כי סדנא דארעא חד הוא, וגם שם ב“אספת־הנבחרים” בג’נואה וב“ועד־הלאמים” בג’נבה הוחלט סו“ס מה שמחליטים תמיד גם אצלנו: לקרא לאספה שניה. ולא עוד אלא ששני המחותנים שלנו בלונדון אכלו, במחילה כמו שאומרים הצעירים שלנו “חרבון” (פיאסקו בלע"ז) כדבעי בשתי אספותיהם עפ”י סדר א“ב – זה בג’נואה ב”אלף“רבתי וזה בג’נבה ב”בית"־הלאמי שלנו…

* * *

ומה היה הסוף? – רוסיה וגרמניה עשו “יד־אחת” מתחת לשלחן הירוק בג’נואה.

ובשעה שישב “ועד־הכוללים” בג’נואה במותב האמרכלים, הממונים והגבאים של כל אומות־העולם הקטנים עם הגדולים, ודנו על ה“חלוקה” וביחוד על כוללי “ראסיי ואשכנז” שירדו ר“ל ונתבטלו ה”יוקסים" שלהם, כידוע, ובשעה שקם לויד־ג’ורג', ראש הועד, והרעים קולו כנגד צ’יצ’רין2 וקרא לפניו בקול רם את “עשרת הדברות” שלו, וברטו 3תפש בכל פעם את מעילו לברח מרב כעס ולא ברח, – בשעה זו הרגיש צ’יצ’רין פתאום יד לוחצת מתחת לשלחן, כאומרת: “הבה לי את ידך, אחים אנו לצרה”!

ואז התחילו שתי אספות בג’נואה: אחת למעלה, מעל השלחן, ואחת למטה, תחת השלחן… והכל עפ“י דקדוק: מלעיל – שקר קצף ורגז ומלרע – שלום ו”יד־אחת"…

ומיד כשהרגישה האספה דלתתא כי הכל נאמר ביניהם, קמו והכריזו לאספה־דלמעלה בזה הלשון:

– “רבותי! מגיע לנו “מזל־טוב”: נגמה ב”ה האספה התחתונה שלנו ונעשה שדוך בינינו….

וכשדרשו מצ’יצ’רין זה תשובה ברורה מכח החובות הישנים מלפני המלחמה, מה עשה? – חבש את צילנדרו האדום והגיש לפני הקהל חשבון־צדק על חמשים מילירדים זהב בעד הנזקים שגרם העולם לבולשביקים הנגזלים ברוסיה, – ממש כאותו הרב מדראזשני4, זכרונו לברכה.

הן יודעים אתם את המעשה: ק"ק דראזשני עומדת וצועקת כי אין דעת הקהל נוחה מרב זה, ואינם רוצים בו אפילו חנם, והרב עומד וטוען כי רוצה הוא… הוספה.

* * *

וכלל זה נקוט בידי תמיד: כל מקום חלק בעתון, סמן הוא שאין הענין “חלק” וכשקראתי ב“דאר־היום” ע“א הישיבה הראשונה של חבר־הלאמים בג’נבה ומצאתי פתאום מחק בין המלים: “בא כח – – – הקתולית” שהתנגד לחתימת המנדט, מששתי קצת, כדרכי, באחינו עשו ומצאתי כי ב”כ ברזיליה הקתולית, תנא דבי ר' “פפא” מרומי, הוא הוא שקנא קנאת ה' צבאות ועמד בגנבה להגן על ה“מקומות הקדושים” בא“י מיראה מדבר פן חלילה־וחס יחללו אחב”י את הקדש, כי למדו ב“ה הגויים להכניס את ה”טומאה בקדושה", וטומאת המערבים שלהם על הכתל המערבי שלנו – תוכיח!…

ובכ“ז, “שמאל דוחה וימין מקרבת” גם אצל ב”כ ברזיליה: בשעה שהתנגד לנו בכל תקף בירושלם שלנו שקד על תקנתה של ירושלם־דליטא. ובא בהצעות והנחות רבות לטובת יהודי ליטא, כידוע – “הכל, רק לא זה!, כלומר: א”י….

ובינתים, בלגיה וצרפת רבות ביניהן על הגבאות בחברה־“קדישא” בא“י, ולנו החלו ימי ספירה חדשים. “שבעה שבועות תספר לך” החל מהיום עד 15 יולי, וביום שבת־קדש, פרשת “פנחס”, לאחר ש”בנות־צלפחד" באירופה תשגנה את חלקן ב“ירושת־אביהן” בארץ־הקדש, יהיה אי"ה יום “מתן תורה” שלנו בכתב…

ודין מפורש הוא בגמרא: כותבין אונו5 אפילו בשבת ע“י נכרי ומשום ישוב א”י לא גזרו בה רבנים (לא מאגדת־ישראל!) והתירו שבות, ורש“י מפרש אונו: מנדטיש בלע”ז.


* * *

והאמת אגיד לכם, רבותי, כי בדיעבד א“א מצטער כ”כ על דחוי המנדט שמעקרא הוי דחוי, אלא דוקא מפני שמחתם ו“נצחונם של אחרים. כי למה יאמרו הגויים. איה נא בלפוריהם? איזה נא נציביהם? וכיון שנדחה נדחה וכיוצא בזה…”

ויפה אמר לי פעם יהודי ליטאי אחד: כל יהודי טוב, צריך שיהיו לו שלשים אלף רו“כ6 – זה היה לפני המלחמה! – עשרת אלפים למחיה בריוח, עוד עשרת אלפים למותרות קצת ועשרת אלפים רו”כ כדי שיכנס הרוח באבי־אביהם של אחרים!

ו“עשרת אלפים” אחרונים אלה נחוצים לנו עכשיו בא“י, למען ידעו אחרים, למן ר' משה קזימא7 ועד ר' חיים, ול”מען דעת" כל עמי־הארץ, ויוכל ה“רבי” שלנו לשוב אל ה“חדר” בעגלא ובזמן קריב עם רצועה חדשה כפולת־שמנה ולנהג בו שררה, מעשה “בעל־בית”, וללמד דרך־ארץ את ה“שקצים” מבני־דודנו, ואחר מתן־תורה יוכל להשיג הלואה מאת ה“פריץ” כדי לשפץ את החדר ולתקן את בדק הבית־הלאמי שלנו כנחמיה בשעתו…

* * *

ואנחנו הננו ב"ה מוכנים ומזומנים למנדט, כמו שהיינו מוכנים גם להצהרת בלפור… רבנו זה הצהיר פעמים לסוקולוב באמריקה ולויצמן באירופה כי בנוגע לציון, לא זז מעמדתו חלילה, ואף אנו הולכים, כנראה, בעקבותיו ועומדים הננו על מקום אחד בציון….

גם קרן־היסוד הצליח, בלי־עין־הרע, בזמן האחרון ונחל נצחונות יפים הן באנגליה והן באמריקה, ויותר משני מליון דולר כבר נאספו – על הניר; ועל סמך זה הוחלט, כנראה להוסיף לפקידי המשרדים החל מראשית אפריל רק עשרה אחוזים למשכרתם….

עברתי בשבת זו בלוית יהודי אמריקני בשכונות ירושלם וראינו בעינינו איך עוסקים בבנין בתים והיכלים – אצל הגויים, והכל בשבילנו ובכספנו, מחמת כי צדיקים גמורים הננו ומלאכתנו, מלאכת הבנין, נעשית ע“י אחרים… ובעברנו בשכונות־ישראל ראינו איך אחב”י עוסקים באכילת פשטידא וחמין ומברכין על המזון בקול רם: “ובנה ירושלים עיר הקדש”..

זכורני, לפני כמה שנים נסעתי בעגלה עם המנוח ברזילי להר־הזיתים, ביום פטירתו של ר" שמואל סלנט זצ"ל, ובדרך נלוה אלינו אחד מבעלי־הנכסים שלנו בירושלם. בעברנו לפני שער שכם על יד הארמון הגרמני המשמש עכשיו בית־הממשלה, הגיד לנו בן־לויתנו: התראו? קרקע זו מכר מר אבי לקונסול שמידט הגרמני באלף ליראס ועכשיו אני מתחרט…

– מדוע? שאל ברזילי.

– יען אשר יכלנו להשיג ממנו יותר מאלף ליראס, ענה ה“לויתן” שלנו. וכשאך נגלה לפנינו הר־הצופים, הראה לנו באצבע ואמר: גם שם מכרנו אחת חתיכה לגויים…..

– כיצד?! – נזעק ברזילי בהתלהבות, כדרכו.

– אין דבר, ענה שכננו בחיוך, כשיבוא משיח יהיה הכל שלנו, גם המעות וגם הקרקע….

* * *

וחושש אני רק לדבר אחד, שמא חלילה יעלה בדעתו של משיח לבוא עכשיו ירושלימה:

ראשית, אין לו, כמדומני, זכות־הכניסה לא“י עפ”י כל חמשת הסעיפים של גזרת 3 יוני8, ומסופקני מאד אם מחלקת־ההגירה שלנו תסכים לאשר את תעודתו. הן גלוי וידוע הוא כי משיח צדקנו אינו רכושני חלילה, כדכתיב: “עני ורוכב על החמור”: ועד כמה שידוע לי אין לו קרובים בכל א“י שיוכלו לקבל עליהם אחריות פרנסתו עם כל ב”ב – עפ"י סעיף ג' – שאלמלי היה חלילה איזה קרוב, למשל איזה גיס למשיח בארצנו, בודאי היה מתמנה מכבר לפקיד עליון בועד־הצירים….

ואם לחשוך אדם לומר שיכנס בתור אחד התירים, עפ“י סעיף ה', ע”י חברת קוק או קלרק, בטח יובילו אותו להתארח בנוטר־דם־דפרנס או בקאזא־נובא, כידוע, ולמלון אלנבי לא יסכים בשום אפן ללכת אם במקרה יפל לידו איזה גליון של “הארץ” ויקרא את החרם־דרבנן על ה“מאכלות האסורות”…

והעיקר, היכן נקח לו דירה בירושלם? בתל־אביב ישנם “מחוסרי־דירות” המשיגים קרקע מ“קרן־הקימת” והלואה מהקרן של “מחוסרי־דירות” ובונים בתים לעצמם וגם לאחרים, וכאן בירושלם כלנו ב“ה מחוסרי־דירות, ולא זאת אלא שישנם בינינו כאלה שהם זריזים ומקדימים כסף מלא לבני־דודנו על־מנת לבנות להם דירה לשלש שנים, ואח”כ ישאר להם (לא ליהודים!) “גם המעות וגם הקרקעות” עד ביאת הגואל….

כדי להכנס לחברת “בוני־בית” עליו להיות מורה או פקיד, ואפילו ארבעים אחוזים אין לו משלו לבנין, שאלמלי היה בכיסו סכום שכזה לא היה בא לא“י והעיקר ששכחו להקציע שם מקום לבית־הכנסת…. ובשכונת “בית וגן” של ה”מזרחי" אין לא הא ולא הא, על משקל “בית־העם….” חברת “רטיסבון” כבר נתבטלה ב“ה וקרן־הקימת היא, כנראה רק לעולם־הבא; גם בשכונת “קרן מונטיפיורי” לא נשאר עוד מקום למשיח, מחמת ש”המשפחה" היא גדולה, בלי עין־הרע, והזר לא יקרב….

ו“בני־ברית” מבקשים לקנות קרקע משאינם בני־ברית, ולע"ע עסוקים

חברי הועד בנסיעות מסביב לעיר בעגלות ובמכוניות ומחכים לבשורות טובות מפרופ" סלושץ שנסע לאמריקה לשם תעמולה ונשאר בג’נואה… ונשארה לו רק תקוה אחת, לפנות ל“שערי־ישועה” של המערבים ע"י אלמליח9 או לשכונת התימנים שיש להם “חזקה” על משיח מכבר, כידוע…

* * *

ואם חלילה יהיה משיח זה אשכנזי, בודאי ידרשו הספרדים מהועד־הלאמי גם משיח ספרדי, וכשם שזכינו בירושלם לשני רבנים ראשיים, כן נזכה אי“ה גם לשני “משיחים” – ל”רב" משיח במזנבת ול“חכם” משיח במצנפת. כנהוג….

והעיקר יש לחשש ל“חבלי משיח” כי מיד בהודע הדבר לזוננפלדים10, ישלחו כדרכם מברקים לאפיפיור ולמשלחת הערבים בחו“ל כי עפ”י דין “אגדת ישראל” אין רשות למשיח לבוא לא"י, אלא דוקא “רוכב על החמור”, כמה שכתוב בספרינו הקדושים ודוקא על חמור טעון ספרים, בעל שתי רגלים. מעין פרופיסור למשפטים11..

* * *

קראתי בעתון ערבי מקומי מאמר בשם “איסמע יא בלפור!” (שמע נא בלפור!) ובו הוא מטיף מוסר לזקן שנתפתה ל“נלהבי־הציונים” וחשב חשב כי ב“הבטחתו ייטיב ליהודים”, ולסוף – מקח טעות!

וכדי להוכיח לו את טעותו הוא מזמין אותו לבוא ירושלימה ולראות בעיניו את “מצבו של נגר יהודי מסכן, בן הארץ, אשר הזניח את ילדיו רעבים בביתו ושטט ברחובות כשהוא נושא את כלי עבודתו ומבקש עבודה מאת הציונים ואינם נותנים” עד שהזמין לו הקב"ה אחד הפקידים האנגלים הגבוהים שרחם עליו…

איני יודע אם בלפור שומע לשון ערבית כדי לקרא את המאמר החשוב של בן־דודנו, ואם יש לו די זמן וכח לכתת את רגליו הזקנות כדי לבוא לא“י ולראות בעיניו את “הנגר” נ. ש., ואולם אני זכיתי להכיר פא”פ ולראות בעיני את התכשיט הזה עוד מימי המלחמה, יודע אני שהיה בחזקת שוטה תמיד ומחוסר, כנראה, חוליא אחת מתחלת ברייתו. “נגר” זה אינו זקוק חלילה ל“פקידים גבוהים” אלא לרופא־רוח…

רק לפני זמן קצר נטפל אלי ובקש ממני “עבודה”, כשכלי־תשמישו בידו: פטיש, מרצע וגם מסמר גדול. הבאתיו מיד לעשות תקונים לרהיטי, וכשאך הגיעה שעת העבודה נעלם וה“ילד איננו”….

ולסוף, מה עושה הקב"ה? – והרי כל המעשה של המאמר הלז שקר וכזב….

* * *

עודני יושב וכותב שעורי זה במכונה, והנה נתפרצה פתאום הפלונית שלי לתוך בית־הדפוס בצעקות ויללות: “גוואלד” הפועלים השובתים באו עליה באיומים שאם בעלה יוסיף לעבד בה“סולל”, יעשו אותה חלילה אלמנה… וזכרתי פתאם מעשה בבעל אחד שרחם על אשתו ואמר לה: חיתי! תחת אשר תהיי את אלמנה כל ימי חייך, מוטב שאשאר אני אלמן"….

בקצור, איני יכול להאריך הפעם ורוצה אני רק לבקש מאת תלמידי החביבים שישלחו לי את מכתביהם על שמי, ולמען השם יכתבו בפרוש: “עזמות”, כי פקידי־הדאר אוזלים, כידוע, אך לרישא דקרא ויוכלו חלילה לשלח את המכתבים לא לעזמות אלא ל“עזאזל,” ושם לא ימצאוני מפני איזה “פגע רע”….

עז מות



  1. ברקע הטור השהיית החתימה של חבר הלאומים, שמטהו התכנס בג'נבה (שוויץ), על כתב המנדט על ארץ ישראל מצד אחד, וועידת גנואה (איטליה) מצד שני, שנועדה לדון בשיקום אירופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה ובהגדרת היחסים של מערב אירופה עם רוסיה הסובייטית. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  2. נציג רוסיה הסובייטית לוועידת גנואה. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  3. Louis Barthou, נציג צרפת לוועידת גנואה. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  4. דרז'ני, Derazhnya. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  5. און – שטר מכר. לשם קניית נכס בארץ ישראל מגוי – מותר לבצע עסקה אפילו בשבת. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  6. רובל כסף. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  7. דומה שהכוונה היא למוסא כאט'ם אל־חוסייני, נשיא הקונגרס הערבי הפלסטיני וראש המשלחת הפלסטינית ללונדון. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  8. ב־3 ביוני 1921 הודיע הנציב העליון כי עלייה לארץ תותנה ביכולת קליטה כלכלית, וכי הפיקוח על כך יועבר מההסתדרות הציונית למוסדות הממשל הבריטי. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  9. אברהם אלמליח, חבר מערכת ‘דואר היום’, חוקר ומדינאי, פעיל למען ‘עדת המערבים’ (עולי צפון אפריקה) בירושלים. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  10. אנשי העדה החרדית בירושלים. מכונים כך על שם רבם, הרב יוסף חיים זוננפלד, מתנגד נחרץ להסתדרות הציונות ומוסדותיה (אם כי לא לרעיון שיבת העם לארצו ולהצהרת בלפור). הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  11. רמז ליעקב ישראל דה האן, מקורבו של הרב זוננפלד. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות