רקע
ישעיהו קרניאל
30.7.1922 ובכן, מזל טוב וסימן טוב לנו ולכל ישראל! המנדט נחתם סוף סוף
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דואר היום; 1922

ובכן, מזל טוב וסימן טוב לנו ולכל ישראל! המנדט נחתם סוף סוף: מקדם במאה־שערים, כמובן, אחר־כך בכל “הארץ” כידוע, ולאחרונה גם בלונדון, ולא ביום “23 יולי בשעה 4.35” אלא למחרתו ביום כ“ח תמוז ודוקא עפ”י הגימטריא שמצא בעל־הלוחות שלי בספר תהלים שנאמר: “כח מעשיו הגיד לעמו”… ובכח זה נהפכה ירושלם עיה“ק בשבוע זה לעיר הבירה ממש, מחמת שאחב”י שתו “לחיים” הרבה “בירה”…

ובכח זה תפשו בני עמנו ביום המנדט חמשת מבני־דודנו שעברו לתומם “בבית־ישראל” והובילו את ה“הגנבים” האלה ישר למשטרה שלנו במאה־שערים.

וכאשר שחרר אותם מיד השוטר העברי, אמרו לו: “הדא עלא חסאב איל־מנדט” כלומר: זהו, כנראה, על חשבון המנדט…

ואצא ביום השני לעבודתי, והנה שני אנשים ערבים נצים ברחוב יפו ומכים איש את רעהו. חפש הצעיר בגלימתו של חברו וצעק בקול גדול: “הלהרגני אתה אומר? בוא עמי אל “הנוקטה”! שם “ידברוך” (כלומר ילמדוך ד"א) היהודים! אל תחשב כי היום הפקר כמו “קדם”!”…

ובימים האלה קמו בני־דודנו באילוני־“ממרה” בפני רבם ולא רצו בשום אפן ללמוד את שעורם בהלכות תרומות ומעשר [קטע בלתי קריא־המקליד] משגיחים ונערים מבני־עמם, וגרשו אותם בני ה“אמורי” מעל פניהם כי לא רצו לקבל את מרותם, עד ששלח אליהם ר' טודרוס את הריש־דוכנא שלו עם תלמידי ה“גמרא” ולמדו אותם פרק בהלכות דרך־ארץ נוסח אירלנדיה וחזרו על הפסוק בפרשת לך־לך: “ויתן לו מעשר מכל” עם כל הפירושים. שנים מהתלמידים עמדו לפניהם וקראו: יהרג ואל יעבר. ושלחו אותם מיד להתראות עם ה“אבות” במערת־המכפלה, וששה מראשי המחלקות הובלו בכבוד גדול לקרית־ארבע ומשם הביאו אותם תמול אל עין־“המשפט” היא “קדש” בערבית, ונכנסו לישיבה של מטה, מחמת שהקדימו “ברוך שאמר” ל“הודו”, כדרך הפרושים ר"ל….

* * *

הוא אשר אמרתי: הגיעו ימות המשיח עפ“י כל הסמנים, שהרי נתקיים בנו ב”ה הפסוק במלואו: “עד שתכלה הפרוטה מן הכיס” וגם חוצפה “יסגו” אצל בני־דודנו ר“ל, וה”צבאח" שלהם יוכיח!

כשקראתי בשבוע זה את תשובתם לה“הרבי” שלנו, כי מתנגדים הם לא רק לדגלי ציון אלא גם לדגלי אנגליה בארצנו, זכרתי במעשה שקרה פעם בבית־הכנסת שלנו:

אחדים מהמתפללים התנגדו להגבאי של בית־הכנסת בטענה שלא חלק להם “עליות” לפי כבודם. מה עשו? בהגיע ליל שמחת־תורה החליטו להפריע את סדר ההקפות, וכשנגש הגבאי לפתח את הארון לפני “אתה הראית לדעת”, עלה אחד “השקצים” על הדוכן והקים שאון גדול בבית־הכנסת. נגש אליו הרב ואמר לו בניחותא: “למה זה תצעק, בני, ככה במקום קדוש זה?” וענה לו הבחור בחוצפה: “מפני שאין אנו רוצים בגבאי זה!” והוסיף ולא יכל עוד הרב להתאפק ואמר: “גוזרני עליך גזרת רב לחדול מרעש זה!” – אין אנו רוצים גם ברב בכבודו ובעצמו!" צעק החצוף בקול.

מיד רמז הרב לשמשים והוציאו אותו מבית־הכנסת…

* * *

גם בני־דודנו אינם רוצים לא רק ב“הגבאי” אלא גם ב“הרב”, ומובטחני הפעם בה“רבי” שלנו שידע להנהיג סדרים בבית־המדרש שלנו…

* * *

אמר ר' משה קזימא לפני צאתו לדרך: על שלשה דברים העולם עומד – על בטול הצהרת בלפור, על בטול ההגירה לא“י ועל ממשלה אזרחית. ומכיון שהצליחה ב”ה המשלחת בכל שלשת הדברים האלה נשארה בחו“ל עוד חדש ימים עד יעבור זעם כי אינם יכולים פשוט להראות את פניהם לשולחיהם, כי לא בחיל ולא בכ”ה אלפים פונט שהוציאו בארופה, כי אם ברוח שיכנס באבי־אביהם…

לע"ע שלחתי מברק מהיר לידידי ר' קזימא ולחבריו על שרותם המצוינה למנהיגינו בעבודתם, שהקימו את בית־הלורדים נגד המורשון והחישו את הקץ לטובתנו. אגב הבעתי גם תודה חמה למר לוטפאללאה על הצהרתו המחוכמה לגרש מכאן את “עשרת השבטים” ואת הדודה “מאריאנה” מסוריה – וסתם עליו את הגולל…

* * *

ומה שיגרנו בא לנו: “המגיד” משכם המיר את דתו…

מספרים כי יהודי אחד נדון לתליה ר“ל ולפני מותו הציעו לפניו, כנהוג, להביע את דרישתו האחרונה. דרש היהודי להביא לפניו את הכמר לודוי. מיד הופיע הכמר ואמר לו: “רואה אני כי מאמין הנך בדתנו [קטע לא קריא־המקליד] בעולם הבא!” וענה לו היהודי: טעית, אבא יקר, רוצה אני להמיר עכשיו את דתי, אך ורק כדי שלא יוכלו לומר אח”כ כי נתלה יהודי

* * *

בשבוע זה בא אלי ר' אריה ליב שפילר ממאה־שערים שהוא יודע־נגן, כנראה, על שני כלי־זמר, ובשר לי בשמחה רבה כי נולדו לו למזל־טוב תאומים לכבוד המנדט, והסכים לקרא את האחד בשם בלפור ואת השני בשם ממונה (זכר למנדט). ובהיות שהבעל־ברית דנן הוא בן הכולל מוואהלין, נזכה גם ל“בלפור ממונה מכולל וואהלין” בירושלם עיה"ק.

איני יודע אם כל אחב“י יזכו לתאומים כה”כלי־זמר" המאושר שלנו, או כ“דונה לאורה” ב“מיניאטורה” המצוינה שראינו אמש בתיאטרון “ציון” תחת הנהלת המשחקת מרים שלנו, – ואולם ראוי הוא בלפור שכל הילודים בשנה זו בארצנו יקראו על שמו, כאלכסנדר מוקדון בשעתו, לכבוד שנת השבעים וארבע לימי חייו, כדי שישאר שמו וזכרו בקרבנו עדי עד

וחכמים אומרים כי מהראוי לקבע את יום 24 לחדש יולי, יום חתימת המנדט, לחג־לאמי שלנו כיום 4 יולי לאמריקנים וכיום 14 יולי לצרפתים, אך לא כיום 24 יולי, יום ה“חוריה”, לתורכים הצעירים…

ובעל־הלוחות שלי מצא בלוחו כי השתא נפל יום אידם של בני־דודנו ממש ביום אידנו ואבלנו, ואגב הוא מציע להחליף בינינו את התפקידים. אלפים שנה היינו בגולה ונקראנו בשם “ציונים”, מעכשיו יחלו גם הם להיות ציונים…

ומכיון שאנו מדברים בהצעות, נזכרתי בהצעת ה“פלשתין” לבנות להם “קזינו” לחוד על שפל הים כדי שלא ילכו חלילה [מילה לא קריאה־המקליד] בתל־אביב, אולי יבנו להם גם בית־משוגעים לחוד, כי ממלאים הם את המוסד שלנו בירושלם עד שלא נשאר מקום למשוגענו שנאלץ לעבר אליהם בזמן האחרון…

* * *

וכשקראתי ביום שני זה “בהארץ” את התלגרם מסוקולוב כי נחתם המנדט, קפצתי מרב שמחה ורצתי בכל כחי לבשר טוב לבני־ביתי ולכל שכני הטובים, כנהוג, והנה פגש בי אחד מחסידי “הארץ”, העמיד אותי ואמר: לשמחה מה זו עושה? סוקולוב זה שפקח הוא מה ראה על ככה לתלגרף כי ביום 23 ליולי, יום ראשון ושבת־קדש לנוצרים, נחתם המנדט “זה עתה”? הן זהו בלוף אמתי!"

ואולם אנכי לא האמנתי לדבריו, כי איככה זה יוכל עתון הגון כזה לשקר ולהביא ידיעות “סנסציונליות” בשם סוקולוב?

ולא נתקררה דעתי עד שמצאתי את היהודי האדמוני שלי והוא הסביר לי את כל הענין עפ"י השכל:

“השכל הוא פשוט, הוא אומר בכפיפת אגודלו ובנוסח הפלפול, היות שסוקולוב זה הוא תלמיד־חכם גדול ומנהל עניני ה”פוליטיקה" של כל אומות העולם, כידוע – זה היה לפני הכחשת הדר. אידר! – והיות שהמנדט כבר נחתם אצלנו במאה שערים ואפילו אצלם בזכרון־משה, כפי הגימטראיות שלי, מסתמא השפיע סוקולוב על חבר־הלאומים שיעשו שבתם חול ויחתמו על המנדט אפילו ביום ראשון, כדי לקיים מה שנאמר: “עת לעשות לה' הפרו תורתך”…

והיות, הוא מוסיף, שיש לסוקולוב זה בת בירושלם, ולה יש מסתמא הכרה עם אנשי “הארץ”, ע“כ נזדרז העורך “יפה” שעה אחת קודם ופרסם את התלגרמה כדי לשמח את הבריות”…

הוא אשר אמרתי: זריזין נשקרין*1)…

* * *

זה עכשיו קבלתי מכתב מחיפה, ומה מאד נבהלתי למצא בתוכו גליון ערבי מוקף מסגרת שחורה ורחבה לאות אבל. רגע דמיתי כי נשלחה אלי הזמנה לקיים מצות הלוית המת משלהם, ואולם לבי נשבר בקרבי בקראי פתאום הודעה על מות אחד מזקני העדה הספרדית בחיפה – בערבית…

אגב קבלתי ידיעה מתלמידי בחיפה כי שאלו מבניו (לא של התלמיד!) מדוע נכתבו המודעות בערבית וענו: מפני שנדפסו אצל גוי בשבת… ולגוי זה ישנן,כנראה, גם אותיות עבריות.

באותה שעה נזכרתי מעשה ביהודי אחד שבא פעם לפני הרב בהודאה ואמר: רבי! לא אמרתי “והוא יזכנו” בברכת־המזון.

– ומדוע לא אמרת, בני? – שאלהו הרב.

– מפני שלא ברכתי…

– ומדוע לא ברכת על המזון? – שאל הרב בתמהון.

– מפני שלא נטלתי את ידי…

– ואיך זה שלא עשית “על נטילת ידים”? קרא הרב בהתרגשות.

– מפני שזה היה בביתו של גוי…

נזדעזע הרב ואמר: איך זה יעיז יהודי לאכל טרפה בביתו של גוי?

– מפני שזה היה ביום הכפורים… – ענה היהודי בניחותא.

* * *

ומעשה ביהודי אחד מחיפה, לא חכם ולא ספרדי, אלא חבר פשוט לקואופרטיבה הברשראית המפורסמת, שנתישב והלך לו לעולמו.

האסון הזה נגע, כנראה, בלב כל חבריו הברשראים ומרוב צער קואופרטיבי לא מצא איש מהם את לבו להובילו לקברות, כי קשתה עליהם הפרידה, מחברם גם במותו. והוא, כלומר המת, נתעקש הפעם ולא זז ממקומו כל אותו הלילה וגם לא נתעורר אף למחרתו, כי החליט, כנראה, שחבריו יעשו לו “פומבון” וילוו אותו בקומונה, עפ"י תורת מרקס, ולא עוד אלא שישאו אותו על כפים ממש לבית־עולמו, כמנהג גובראין ברשדאין.

פנו אל ועד־הצירים ובקשו ממנו לטפל באנשי־הקואופרטיבה לכהפ"ח במיתתם; גם לשכת העליה הבטיחה לשלח מנין של חלוצים לקבר את המת, עד שפקודת־הרופא חזקה להוציאו מבית־החולים.

בינתים הזמין הקב"ה מכונית שהובילה חפצים לבית־החולים, והנפטר הסכים סוף סוף לפקודת הרופא לנסע בעגלה ובזמן קריב עד בית־הקברות, כדי להחליף שם את האויר…

והנחמד בכל הדבר הזה הוא שחיפה זכתה בשנים האחרונות לועד מאוחד של אשכנזים וספרדים ולשתי חברות־קדישא… והרב־דמתא שיחי' שהכל מודים ואומרים עליו ר' ברוך דיין אמת, פוסק ואומר: לקבל משכרת מהקפה המשותפת של אשכנזים וספרים – חיי עולם הזה, ו“במותם נפרדו” – חיי העולם הבא… ולע“ע הוא עוסק בעניני ה”סדר" של החברא־קדישא לאשכנזים, וה“סדר” של קבורת הברשיראי בחיפה – יוכיח!…

* * *

בשעה שעמדו עשרות אנשים לפני שער ה“סולל” וחטפו את גליונות המנדט של “דאר־היום” מידי התימני, נתפרץ פתאום אדם אחד לבוש־שחורים, ספק יהודי ספק גרמני, וקרא אלי מתוך משקפיו השחורות:

המנדט שלכם גרם לי נזק רב בלפור קפח ממש את פרנסתי! עד כה היו שכניכם היו באים אלי ושואלים ממני חדשות ע"א המנדט ובכל פעם שהייתי מוסר להם איזו ידיעה טובה בשבילם־ היו נותנים לי “בקשיש” ומכיון שידעו שאני צמחוני העניקו לי יום יום צנון וחזרת מלפפונים בנדורות ושאר ירקות ורגע חשבתי להזניח את מסחרי;בפסנתרים ולפתה לי חנות של ירקות חנם בירושלם־ עד שבא המנדט ובאו אלי לשאל חדשות וכשהראיתי להם פנים חמוצות כי חששתי הפעם לשקר להם במילתא דעבידא לגלויי וגליתי להם את הסוד והנה קפץ עלי רוגזם של ידידיכם ואמר אנחנו הפסדנו את הארץ וגם אתה תפסיד את פרי הארץ. מאתנו תקבל עכשיו מכות ומהיהודים שאר ירקות. אחר הדברים האלה' מוסיף המספר' פניתי להם ערף ואמרתי את דברי המשורר היינה:

Und das hat mit ihrem singen die lorelei getan


ועכשיו נעסוק קצת בענייני ספרות, משרבו העורכים בארץ ועתונים חדשים מופיעים לבקרים בזמן האחרון כגון. ‘דפים’ ‘מפיס’ ו’חפים' פני“הדור בפני המחבר' ירושלם חדשה ־ ("לא ברית־חדשה)ואפילו בעלי־המלאכה החזיקו כמלאכת הספר יצא במספריו וספוריו ־ העתונות ומגלח אותנו במאמריו החוט יצא במחטו ותופר תפירות גסות בחבוריו ־ וגם הרצען קובע מסמרות בדעותיו ובל מאמריהם יצאו כמעט “מעור אחד” עכשיו החלטתי גם אני להוציא עתון פעם לעשר שנים בשם “ד ב י ם… לסופרים. אין לי כל דאגה ביחוד עכשיו שאין החלה מספיקה להמוציא לחם מן “הארץ” ויש לעתון זה חסרון קי”ס ולסופריו חסרון כיס כידוע… לע”ע יש לי חומר מן המוכן קמחי־טחינא שקבלתי מסופרים בעלי צדקה… גם מדפיסים חכמים ימצאו לי להדפיס את העתון על חשבונם בתכלית ההדור' ואסוף יוכחו לדעת כי לא “דובים” ולא יער (ואפילו לא על הבול של יער הרצל מהקרן הקימת. אוציא בקרוב “אם יעזר לנו אלהינו חוברות קטנות מ”שירי עם “ששה בכרס אחד” ־־־ עם תוי־נגינה עפ“י המנגינה הידועה אז גוט ויל שיסט א בייזים” בזה האופן: מ ק ה ל ה כשהקדוש ברוך הוא חפץ גם מטאטא יורה חץ…

עז־מות



  1. *נשכרין קרי – טעות הבחור הזעצצער.  ↩

המלצות קוראים
תגיות