שבוע של מנדט!
ביום שני זה בלא נשמה אותו נתפרץ לתוך ביתי היהודי האדום, בעל־ה“לוחות” – אתם מכירים אותו היטב! – הניח לפני גליון וקרא בנצחון:
הרי מצאתי לך פסוק מפורש למנדט: “אך טוב לישראל!” אך בגימטריא 21 תמוז למספרנו, טוב בגימטריא 17 יולי למספרם, ושניהם מכוונים ממש כלפי החלטת חבר הלאומים – לישראל! ובעל כרחך אתה אומר: כי היום מוכרח המנדט להחתם, “היום תאמצנו”!
וכמובן אין חכמה ואין תבונה כנגד מקרא שכתוב…
ואולם, כנראה שבלפור וחבריו אינם יודעים עדיין היטב גימטריאות – והנה עבר “אך”, עבר “טוב” ולא לישראל!
* * *
ובכן, ויהי בחצי הלילה, ליל יום שלישי, פתחתי מיד ומצאתי – נחשו־נא את מי? – והנה הגיע לאזני קול דפיקות נוראות ורעמים על דלת ביתי: טראך! טראך!! קפצתי כנשוך מעל מטתי, רצתי מבוהל אל הדלת, […] היהודי […]1 עומד במחילה בתחתונים וקול מבשר ואומר: “מזל טוב, ר' עזמות! המנדט נחתם!…”
לשמע דבורים כאלה נתקבצו סביבנו בין־רגע יהודים ויהודיות, והוא יצא ברקוד ושר: עם ישראל חי! עם ישראל ח־י־י! ואגב הוא רומז לי כי “חי” בגימטריא 18 יולי…
ואני מהרתי אל ה“סולל” לראות בעיני את מברק הבשורה. נדחקת בין החלוצים שבאו במקלם ובאפונדתם אל עתון ה“חוליגנים”, צרו על המערכת ודרשו להודיע להם רק מלה אחת, רק רמז קל לבשורה טובה, והמנהל ספיר גזרתו בלא רמז – “לא לבלבל את המח”…
לשוא נסיתי בשובי לבאר ליהודים שלי כי ה“מנדט” טרם הגיע, והם באחת: עם ישראל חי! ולך צעק: “חי וקים!”
הוא אשר אמרתי: כשנפטר אדם לעולמו שואלים אותו בבית־דין של מעלה: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? צפית לישועה?
א“א יודע אם נוכל להשיב בעולם האמת על השאלה הראשונה. על “תורה” – בודאי לא. ואולם על “צפית לישועה?” – בודאי ובודאי שנוכל לענות – ושבוע זה יוכיח! כי אלף שנים בעיני הקב”ה כיום אחד, ואצלנו שני הימים האחרונים בעינינו יותר משני אלפי גלותנו…
* * *
ומעשה אבות סמן לבנים.
כשראו אבותינו במדבר כי בושש משה לבא מהר סיני פקעה סבלנותם ועשו להם אחב"י וחתמו בעצמם על המנדט לא בלונדון חלילה אלא במאה־שערים ובזכרון־משה…
בא יהודי לבית־המדרש וספר כי ראה בחלומו מגלה עפה וכתוב עליה באותיות גדולות כמודעות ה“סינמה” להבדיל: “למען־דעת” כל עמי הארץ" והבינו כלם כי זהו רמז למנדט, ולא שהו הרבה והיהודי נדב שני בקבוקי יי“ש והביאו כלי־זמר ויצאו במחולות, הילולא וחינגא, וכשהיה בעל־החלומות קצת ב”גילופין" הרים את כוסו ואמר: רבותי! לחיים! בגימטריא “מנדט” ותקע את הכוס בגרונו, וקפץ יהודי שני ואמר כי חסר עוד 2 למנין “מנדט”. – "אם כן, ענה הראשון, אם חסר ב' יש לתקע כוס שניה כדי להשלים את המנדט…
באותה שעה עבר אחד מ“אגדת־ישראל” ואמר: אל תקרא מנדט אלא “מין־דת” ר“ל שבדו להם הציוניסטן מלבם. אין להם לאפיקורוסים האלה עול מלכות־דרקיעא וע”כ יש להם עול מלכות־דארעא, ולפיכך נצמדו ל“בעל־פעור” (בלפור בלע"ז)…
ועד שלא הספיק לכלות את דבריו נתעלם כדי לקיים מה שנאמר: “ונשמרתם לעצמותיכם”…
* * *
ומעשה במורים וסופרים מבני “קדמא־ואזלא” שהיו מסובין בזכרון־משה והיו מספרים כל אותו הלילה בעניני מנדט ובוני־בתים, והנה הופיע אחד מהם וספר כי זה עכשיו ראה את “המחותן” ויש לו “ממקום גבוה” ידיעה בלתי רשמית, כמובן, כי המנדט “כנראה” נחתם, אלא ש“הרבי” את האוזים".
ולכבוד הידיעה המשמחת הזו הזמינו מיד לא חלילה יי"ש, כמנהג חסידים, אלא בירה ולא “בירה־של אוזים”, ושתו לחיים ועסקו במילי־דציונותא ואמרו מהני מילי מעליותא ושתו “לחיים” עד שבאו תלמידיהם לבית־הספר ואמרו: רבותינו, הגיע זמן קריאת השעורים שלנו, וספרו להם כל אותו היום רק על המנדט שנחתם “כנראה”…
* * *
הלכתי לי בערב לשכונת הבוכרים כדי לבקר את מקום ה“פצצה”, עברתי בדרכי במגרש הרחב וראיתי, – ישאר נא הדבר בינינו! – בחור כארזים וחכם בלילה כשלמה בשעתו, יושב עם יונתו בחגוי הסלע וחוזרים על שעור המזמוז של ה“בנפיס” בתיאטרון “ציון”, והיא הומה ועונה בנגון הספרדים הידוע: ישקני מנשיקות פיהו – אחר המנדט…
שתי חתונות נדחו בבית־ישראל ובימין משה עד אחרי ה“בנדאז’ש” (מנדט בלע"ז). ויודע אני אשה אחת שכרסה בין שניה שהחליטה ללדת רק אחרי המנדט כדי לקרא את בנה על שמו… גם המורים והפקידים שלא קבלו את משכרתם דוחים את תשלומיהם “לאחר המנדט”, בוני־בית יבנו – אחר המנדט, כלומר כשיבוא המשיח…
* * *
עוד לא הספקתי לפקח את עיני בבקר, בקומי משנתי ביום החמשי, והנה א“הא! היהודי בעל־הגימטראיות שלי עומד לפני ובידו פסוק חדש מתהלים: “אבל היום, לא יוכלו עוד לעשות “עסקים” עמנו שם בלונדון, שנאמר: “אל ישוב דך נכלם”, ו”דך” הרי בגימטריא “24 תמוז”. היום הרת עולם! ונעלם…
וכשאך הופיעו העתונים ונודע כי כל העכוב בא מפני סעיף י“ד ע”א המקומות הקדושים, רץ היהודי ובא אלי בלא־נשמה ממש אל המערכת, פורש לפני כשמלה את גליון “דאר־היום”, מראה באצבע ואומר: הרי זה מן השמים, ויש ע"ז פסוק מפורש בתפלותינו: “מפני הי"ד שנשתלחה במקדשך!”…
“ואולם יהודי צריך שיהא לו בטחון, הוסיף הדפלומטי־הפוסק שלי, כי הקב”ה צפה מראש והכין לנו מיד פסוק אחר למנדט: "והריקותי לכם ברכה עד “בלי־די”…
ויפה אמר לי תמול יהודי פקח אחד משפיה: “לעולם איני מצטער כשאין מזמינים אותי לחתונה, ואולם בדיעבד לאחר שבא אלי השמש במקלו להזמינני, א”א רוצה שיגרשוני מן החתונה"…
ולא ידע היהודי הזה כי בחתונה זו שהמחותנים והשושבינין הם בלפור וצ’רצ’ל אין חשש לגרושים. אדרבא, שניהם עמדו, במורשון, בבית־הלורדים ובחבר הלאומים, והשתדלו בכל כחם לסתם את פיות מקטרגינו ולמדו סניגוריא על רוטנברג ועל כל עם ישראל לקיים מה שנאמר: “ה' ילחם לכם ואתם תחרישון”, או כמו שאמר פעם בדרך צחוק הרב שמואל מוהליבר לאכרים בהיותו בא"י: ה' יתן לכם לחם.
* * *
וה“רבי” שלנו עושה את שלו: מיד לאחר חזירתו אל ה“חדר”, הכניס בשבוע זה את כל תלמידי ה“גמרא” שלו, וחזר עמם על כל דיני ממונות, ואגב למדו קצת “יד החזקה” של הרמב“ם על הלכות “לוה ומלוה” לתקוני א”י, ואולם משעה שהרב"י עזב את החדר יצאו הקונדסים לתרבות־רעה ופרקו מעליהם עול־תורה, ולא עוד אלא שהתריזו הפעם בפניו.
אחד מתלמידי חדר “מתוקן” בשכם קם ואמר כי הלכות “הלואה” בשביל א“י, זוהי בבחינת הלכה ואין מורים כן; ומדחצוף כלו האי יצא ה”רבי" מגדרו הפעם ואמר: גוזרני עליכם גזירת “רבי” שלא תורו הלכה בפני מורכם, ואם אין אתם מצייתים, הריני מוציא לכם פקודה!…
וגם הרבי משה קזימא להבדיל אינו טומן ידו בצלחת והוא משתדל בכל כחו לקעקע את הבירה שלנו בלונדון. מה עשה? הלך וערך “מזבטה” גדולה נגדנו אל ה“מגלש” של חבר־הלאומים ב“לונדרה” וקבץ חתימות עליה. ואולם, כנראה, לא הצליח להשיג את החתימות מהלורדים בלונדון כמו שהצליח תמיד להשיג מה“לורדים” הערבים שלנו בכפרים…
* * *
אמש בשבתי בתיאטרון ובראותי על במת השלח את “שולמית” ו“שלמה” מתל־אביב, נזכרתי בסוף לפני צאתנו בתקון חשוב שהכניסו עכשיו הרבנים – חופה וקידושין:
הרבים האלה בקשו ומצאו עלבון לאשה העומדת תחת לחופה בשעה שהחתן בא לקדש אותה, מברך עליה בקול רם, משבר זכוכית, והיא עומדת כאלמת לא תפתח פיה. ולפיכך תקנו הרבנים־החפשים שלנו שמיד אחר הפסוק של החתן: “הרי את” תענה הכלה: “אני לדודי ודודי לי”.
ואולם בשעת גט־פטורין, עונה האשה לבעלה לפני צאתו: “ברח דודי!”…
* * *
ובכן, מחר יהיה האות הזה!
מחר עם קריאת שתי הפרשיות המחוברות “מטות ומסעי” – “ויסעו ממכה ויחנו בתחת” – יחתמו יחד שני המנדטים לארץ ישראל וסוריה. מחר אולי אחר ה“קוגיל” או אחר הנעילה נוכל לומר כלנו: גמר חתימה טובה!
ואולם מנהג כל יהודי כשר וטוב לתקע יחד מיד אחר הנעילה לבנין הסוכה, רמז אולי לגשת מיד לבנין הגדול שלנו…
ויש מחר לאחר זמן…
ולע"ע שופכים זפת ברחובות ירושלם והענין, כמו שאומרים קצת מזופת…
* * *
זה עכשיו בגמרי לכתב את שעורי נכנס אלי בחפזון היהודי ממחשבי־הקצין שלי – מחר, הוא אומר, בטח יחתם המנדט, כי שבת־קדש בגימטריא: נחתמו כל המנדטים.
“הלואי, הלואי ויהיה כן”!
עז מות.
-
קטע מטושטש במקור. הערת פרויקט בן־יהודה. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.