רקע
שלמה סקולסקי
חוּאַן סָיוֹ
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: עמיחי; תשכ"?

עַל חוֹפוֹ שֶׁל אַחַד הַנְּהָרוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁבְּאֶרֶץ סִין חַי לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת עֶלֶם עָנִי וּשְׁמוֹ חוּאַן סָיוֹ. כָּל יָמָיו עָבַד הָאִישׁ הַצָּעִיר בְּכָל עֲבוֹדָה קָשָׁה, אַךְ מֵעוֹלָם לֹא אָכַל דֵּי שָׂבְעוֹ, וְכַאֲשֶׁר גָּבְרָה מְצוּקָתוֹ פָּנָה אֶל דּוֹדוֹ הֶעָשִׁיר וְזֶה קִבֵּל אוֹתוֹ לַעֲבוֹדָה בְּמִשְׁקוֹ.

יוֹם אֶחָד, בְּצֵאת חוּאַן סָיוֹ אֶל הַמֶּשֶׁק כְּדֵי לְהַאֲכִיל אֶת הָעוֹפוֹת, הוֹפִיעַ פִּתְאֹם עַיִט גָּדוֹל, תָּפַשׂ בְּצִפָּרְנָיו אֶת הַשְּׁמֵנָה בַּתַּרְנְגוֹלוֹת וְנָשָׂא אוֹתָהּ עִמּוֹ לְמַעְלָה. כְּבֵדָה הָיְתָה הַתַּרְנְגֹלֶת וְהָעַיִט הִנְמִיךְ לָעוּף מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. רָאָה חוּאַן סָיוֹ, כִּי כָּבֵד הַמַּשָּׂא עַל הַטּוֹרֵף, חָשַׁב כִּי לֹא יַרְחִיק עוּף וְהֵחֵל רָץ אַחֲרָיו בְּתִקְוָה, שֶׁהִנֵּה יֵרֵד וְאָז יִקַּח מִמֶּנּוּ אֶת טַרְפּוֹ וְיַחֲזִירֵהוּ לַאֲדוֹנָיו.

אַךְ הָעַיִט הוֹסִיף לָעוּף וְאִם גַּם כָּבַד עָלָיו מַשָּׂאוֹ, לֹא רָצָה לְהַרְפּוֹת מִטַּרְפּוֹ, אוּלָם גַּם חוּאַן סָיוֹ הִתְעַקֵּשׁ וְרָץ אַחֲרָיו, הוּא רָץ דֶּרֶךְ שָׂדוֹת וּכְרָמִים כְּדֵי לְהַשִּׂיגוֹ.

סוֹף־סוֹף יָרַד הָעַיִט אֶל אַחַד הַגַּנִּים, גַּן פְּרָחִים נִפְלָא הָיָה זֶה, וְשָׁם עָמַד. חוּאַן סָיוֹ עָבַר בִּקְפִיצָה אֶת גֶּדֶר הַגָּן, וּבְטֶרֶם מָצָא אֶת הָעַיִט רָאָה וְהִנֵּה בֵּינוֹת הַפְּרָחִים עוֹמֶדֶת לָהּ עַלְמָה יָפָה עַד לְהַפְלִיא וּבְעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוּגוֹת, הַנּוּגוֹת כְּמוֹ הַסְּתָו, מִסְתַּכֶּלֶת הִיא בּוֹ. נִתְקַל מַבָּטוֹ בְּמֶבָּטָהּ וּמִיָּד יָדְעוּ כִּי הֵם אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה.

– עֶלֶם צָעִיר – שָׁאֲלָה הַנַּעֲרָה – מַה שֵּׁם קוֹרְאִים לְךָ?

– חוּאַן סָיוֹ שְׁמִי, וּשְׁמֵךְ, עַלְמָתִי? – שָׁאַל חוּאַן.

– יוּאַן מֵי.

אַחַר כֵּן הִשְׁפִּילָה אֶת רֹאשָׁהּ וְאָמְרָה:

–הִנֵּה מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, חוּאַן סָיוֹ, רוֹצָה אֲנִי לִהְיוֹת אִשְׁתְּךָ. מְצָא לְךָ אִישׁ מְכֻבָּד בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת וּשְׁלַח אוֹתוֹ אֶל אָבִי וְהוּא יְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ בְּשִׁמְךָ, כִּי יִתְּנֵנִי לְךָ לְאִשָּׁה.

שָׂמֵחַ וּמְאֻשָּׁר חָזַר חוּאַן סָיוֹ לְבֵית דּוֹדוֹ, שָׁכַח אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת, שָׁכַח אֶת הָעַיִט הַטּוֹרֵף וּמִיָּד פָּנָה אֶל דּוֹדוֹ וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ לִהְיוֹת לוֹ לְשַׁדְּכָן.

אַךְ לְאָבִיהָ שֶׁל יוּאַן מֵי נוֹדַע, כִּי חוּאַן סָיוֹ אִישׁ עָנִי וְאֶבְיוֹן הוּא וְהוּא הֵשִׁיב לוֹ תְשׁוּבָה זוֹ:

אִם רוֹצֶה הוּא לִהְיוֹת חֲתָנִי, יָבִיא־נָא לִי בְּעַד יוּאַן מֵי בִּתִּי כְּמַתְּנַת־נִשּׂוּאִים – עֶשֶׂר לִבְנֵי־זָהָב, אֵיפָה אַחַת שֶׁל פּוֹלֵי־זָהָב, שָׁלשׁ שְׂעָרוֹת אֲדֻמּוֹת וּפְנִינָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבַעַת בַּמַּיִם. אִם לֹא יָבִיא לִי אֶת כָּל אֵלֶּה – לֹא אֶתֵּן לוֹ אֶת בִּתִּי לְאִשָּׁה.

כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לְחוּאַן סָיוֹ דְבַר הַמַּתָּנָה הַיְקָרָה, אֲשֶׁר אָבִיהָ שֶׁל יוּאַן מֵי דוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ – הֵחֵל מִצְטָעֵר מְאֹד. זְמָן רַב שָׁקַע בְּהִרְהוּרָיו, אַךְ דָּבָר לֹא הֶעֱלָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ. לְבַסּוֹף הֶחְלִיט לָלֶכֶת אֶל זְקַן־הַחֲכָמִים וּלְבַקֵּשׁ עֵצָה מִפִּיו.

אָמַר וְעָשָׂה. לֹא חִכָּה זְמָן רָב וּכְבָר לְמָחֳרַת הַיּוֹם יָצָא לְדַרְכּוֹ הָאֲרֻכָּה וְהַקָּשָׁה.

יָמִים רַבִּים הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְעִיר גְּדוֹלָה וְהִנֵּה רוֹאֶה הוּא מַחֲנֶה מוּזָר לְנֶגֶד עֵינָיו – אַנְשֵׁי־הָעִיר בּוֹנִים חוֹמָה וְהַחוֹמָה מִתְמוֹטֶטֶת וְנוֹפֶלֶת תַּחְתֶּיהָ. רָאוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר אֶת חוּאַן סָיוֹ בָּא אֲלֵיהֶם, פָּנוּ אֵלָיו וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אֶל אָן מוּעֲדוֹת פָּנָיו, וְכַאֲשֶׁר נוֹדַע לָהֶם כִּי אֶל זְקַן־הַחֲכָמִים הוּא הוֹלֵךְ, עֵצָה לְבַקֵּשׁ מִפִּיו, הֵחֵלּוּ מְבַקְשִׁים אוֹתוֹ וּמַפְצִירִים בּוֹ:

– שְׁאַל־נָא גַם לְמַעֲנֵנוּ בַּעֲצָתוֹ, לָמָּה הַחוֹמָה הַזֹּאת, שֶׁאָנוּ בּוֹנִים אוֹתָהּ, עוֹמֶדֶת מִסָּבִיב לָעִיר כֻּלָּהּ וְרַק בַּמָּקוֹם הַזֶּה מִתְמוֹטֶטֶת הִיא וְנוֹפֶלֶת?

הִבְטִיחַ חוּאַן סָיוֹ לַעֲשׂוֹת כְּבַקָּשָׁתָם וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ.

הָלַךְ וְהָלַךְ וְאַף רֶגַע לֹא נָח עַד שֶׁהִגִּיעַ לִכְפָר אֶחָד. יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ תוֹשָׁבֵי הַכְּפָר, שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אֶל אָן פָּנָיו מוּעֲדוֹת וְכַאֲשֶׁר נוֹדַע לָהֶם, כִּי אֶל זְקַן־הַחֲכָמִים הוּא הוֹלֵךְ, עֵצָה לְבַקֵּשׁ מִפִּיו, הֵחֵלוּ מְבַקְשִׁים אוֹתוֹ וּמַפְצִירִים בּוֹ:

– שְׁאַל־נָא גַם לְמַעֲנֵנוּ בַּעֲצָתוֹ שֶׁל זְקַן־הַחֲכָמִים, לָמָּה בִּכְפָרֵנוּ עֵץ־הַדֻּבְדְּבָנִים פּוֹרֵחַ אַךְ פֵּרוֹת אֵין הוּא עוֹשֶׂה?

הִבְטִיחַ חוּאַן סָיוֹ לַעֲשׂוֹת כְּבַקָּשָׁתָם וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. הָלַךְ וְהָלַךְ וְאַף רֶגַע לֹא נָח. יוֹם אֶחָד רוֹאֶה הוּא וְהִנֵּה עַל מִפְתַּן דֶּלֶת בֵּיתוֹ, לֹא רָחוֹק מִן הַדֶּרֶךְ, יוֹשֵׁב לוֹ יָשִׁישׁ אֶחָד.

שָׁאַל אוֹתוֹ הַיָּשִׁישׁ, אֶל אָן פָּנָיו מוּעֲדוֹת, וְכַאֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ, כִּי אֶל זְקַן־הַחֲכָמִים הוּא הוֹלֵךְ, עֵצָה לְבַקֵּשׁ מִפִּיו, הֵחֵל מְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ וּמַפְצִיר בּוֹ:

שְׁאַל־נָא גַם לְמַעֲנִי בַּעֲצָתוֹ שֶׁל זְקַן־הַחֲכָמִים אֵיךְ אֶפְשָׁר לְרַפֵּא אֶת נֶכְדָּתִי. הִנֵּה מָלְאוּ לָהּ כְּבָר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה־שָׁנָה, אַךְ הִיא אִלֶּמֶת וְאִישׁ אֵינוֹ רוֹצֶה לָקַחַת אוֹתָהּ לְאִשָּׁה.

הִבְטִיחַ חוּאַן סָיוֹ לַעֲשׂוֹת גַּם כְּבַקָּשַׁת הַיָּשִׁישׁ וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ.

וְכָךְ הָלַךְ יָמִים רַבִּים, הָלַךְ גַּם בַּלֵּילוֹת, אֲנָשִׁים רַבִּים פָּגַשׁ וְלֹא מְעַטִּים הָיוּ הַמִּכְשׁוֹלִים בְּדַרְכּוֹ: פַּעַם צָרִיךְ הָיָה לַעֲבֹר דֶּרֶךְ נָהָר שׁוֹטֵף בְּעֹז, פַּעַם לְטַפֵּס בְּמַעֲלֵה סֶלַע תָּלוּל; פַּעַם לְהִתְעַנּוֹת בַּצָּמָא וּבַשָּׁרָב וּלְבַסּוֹף הִגִּיעַ לְיָם רְחַב־יָדַיִם.

עָמַד חוּאַן סָיוֹ עַל שְׂפַת הַיָּם, הִסְתַּכֵּל בְּמֶרְחַב הַמַּיִם, אֲשֶׁר קֵץ אֵין לוֹ וְהֵחֵל מְדַבֵּר אֶל עַצְמוֹ וּמְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת כֵּיצַד לַעֲבֹר אֶת הַמַּיִם הָרַבִּים הָאֵלֵּה וּלְהַגִּיעַ אֶל זְקַן־הַחֲכָמִים.

– דֶּרֶךְ רַבָּה עָשִׂיתִי, עַל מִכְשׁוֹלִים רַבִּים וְקָשִׁים הִתְגַּבַּרְתִּי וְאֵיךְ אֶעֱבֹר עַתָּה אֶת הַיָּם הָרָחָב הַזֶּה? – לָחַשׁ חוּאַן סָיוֹ בִּשְׂפָתַיִם יְבֵשׁוֹת וְרוֹעֲדוֹת.

עוֹד הוּא מִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ וְהִנֵּה קָרַב אֶל הַחוֹף צָב גָּדוֹל וְשָׁחוֹר, הִקְשִׁיב לִדְבָרָיו וְאָמַר:

– אֲנִי יָכוֹל לְהַעֲבִיר אוֹתְךָ עַל פְּנֵי הַיָּם, אַךְ אַתָּה אַל תִּשְׁכַּח אוֹתִי וְגַם זִכְרִי יָבוֹא לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר תַּעֲמֹד בִּפְנֵי זְקַן־הַחֲכָמִים. זֶה לִי שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד שֶׁאֲנִי שָׁט עַל פְּנֵי הַגַּלִּים וְאֵינִי יָכוֹל לָרֶדֶת אֶל קַרְקַע הַיָּם. שְׁאַל־נָא בַּעֲצַת זְקַן־הַחֲכָמִים, בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ יָכוֹל אֲנִי לְהִפָּטֵר מִצָּרָה זוֹ.

הִבְטִיחַ חוּאַן סָיוֹ לַצָּב לַעֲשׂוֹת כְּבַקָּשָׁתוֹ וְיָשַׁב עַל גַּבּוֹ. הַצָּב הִפְלִיג עַל פְּנֵי הַגַּלִּים וְהֶעֱבִיר אֶת רוֹכְבוֹ אֶל הַחוֹף הַשֵּׁנִי.

עַד מְהֵרָה הִגִּיעַ חוּאַן סָיוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם גָּר זְקַן־הַחֲכָמִים. הַזָּקֵן וְהֶחָכָם בְּכָל חַכְמֵי סִין רָאָה אוֹתוֹ וְשָׁאַל:

– לָמָּה בָּאתָ אֵלַי, בְּנִי?

אָז הֵחֵל חוּאַן סָיוֹ לְסַפֵּר לוֹ אֶת אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ בּוֹנֵי הַחוֹמָה וְאַנְשֵׁי הַכְּפָר, הַיָּשִׁישׁ שֶׁנֶּכְדָּתוֹ אִלֶּמֶת וְהַצָּב, וְרַק אַחֲרֵי שֶׁכִּלָּה לְסַפֵּר אֶת כָּל אֵלֶּה וּלְבַקֵּשׁ בַּעֲדָם – רַק אָז הֵבִיא לְפָנָיו אֶת בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁלּוֹ וְגִלָּה לוֹ אֶת אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ.

פָּתַח זְקַן־הַחֲכָמִים וְאָמַר לוֹ:

– אֵין הַבּוֹנִים יְכוֹלִים לְהָקִים אֶת הַחוֹמָה, כִּי בַּאֲדָמָה טְמוּנוֹת עֶשֶׂר לִבְנֵי־זָהָב. עֵץ־הַדֻּבְדְּבָנִים אֵינוֹ נוֹתֵן פֵּרוֹת, כִּי מִתַּחַת לְשָׁרָשָׁיו נִמְצֵאת אֵיפַת פּוֹלֵי זָהָב. נֶכְדָּתוֹ שֶׁל הַיָּשִׁישׁ אֵינָה יְכוֹלָה לְדַבֵּר בִּגְלַל שְׁלשׁ הַשְּׂעָרוֹת הָאֲדֻמּוֹת הַצּוֹמְחוֹת עַל רֹאשָׁהּ; אִם יִתְלְשׁוּ אוֹתָן – דַּבֵּר תְּדַבֵּר וּפַטְפְּטָנִית תִּהְיֶה כְּכָל הַנָּשִׁים. וְהַצָּב אֵינוֹ יָכוֹל לָרֶדֶת אֶל קַרְקַע הַיָּם, כִּי בְּפִיו נִמְצֵאת פְּנִינָה שֶׁאֵינָהּ שׁוֹקַעַת בַּמַּיִם. אִם תּוֹצִיא אֶת הַפְּנִינָה – מִיָּד יֵרֵד הַצָּב הַמַּיְמָה. וּבְדֶרֶךְ זוֹ, בַּעֲזָרְךָ לָאֲחֵרִים – תֵּעָזֵר גַּם אַתָּה.

הוֹדָה חוּאַן סָיוֹ לִזְקַן־הַחֲכָמִים וְחָזַר שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב לְבֵיתוֹ.

הַצָּב הַשָּׁחוֹר חִכָּה לוֹ כְּבָר עַל יַד הַחוֹף וְכַאֲשֶׁר רָאָה אוֹתוֹ, שָׁאַל:

– מָה אָמַר לְךָ זְקַן־הַחֲכָמִים בְּעִנְיָנִי?

–הַעֲבִירֵנִי־נָא לָעֵבֶר הַשֵּׁנִי וָאַגִּיד לְךָ.

בַּעֲלוֹתוֹ עַל הַחוֹף צִוָּה חוּאַן סָיוֹ עַל הַצָּב לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו. אָז הוֹצִיא מִשָּׁם אֶת הַפְּנִינָה, שֶׁאֵינָהּ שׁוֹקַעַת בַּמַּיִם וּשְׂבַע רָצוֹן עַל שֶׁנִּתְמַלְּאָה בַּקָּשָׁתוֹ יָרַד הַצָּב מִיָּד אֶל קַרְקַע הַיָּם.

טָמַן חוּאַן סָיוֹ אֶת הַפְּנִינָה בְּחֵיקוֹ וּבְלֵב שָׂמֵחַ הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ הַבַּיְתָה.

הַיָּשִׁישׁ עָמַד בְּפֶתַח בֵּיתוֹ וְחִכָּה לוֹ בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם.

– מָה אָמַר לְךָ זְקַן־הַחֲכָמִים בְּעִנְיָנִי? – שָׁאַל.

הוֹבִילֵנִי־נָא אֶל נֶכְדָּתְךָ, אֲנִי אֲרַפֵּא אוֹתָהּ – עָנָה חוּאַן סָיוֹ.

תָּלַשׁ חוּאַן סָיוֹ מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ אֶת שְׁלשׁ הַשְּׂעָרוֹת הָאֲדֻמּוֹת – וּמִיָּד הֵחֵלָּה הַנַּעֲרָה מְדַבֶּרֶת. בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת דִּמְעָה מִשִּׂמְחָה הוֹדָה הַיָּשִׁישׁ לְחוּאַן סָיוֹ עַל שֶׁרִפֵּא אֶת נֶכְדָּתוֹ, וְחוּאַן סָיו טָמַן אֶת הַשְּׂעָרוֹת בְּחֵיקוֹ וּבְלֵב שָׂמֵחַ הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ לְבֵיתוֹ.

בִּקְצֵה הַכְּפָר קִדְּמוּ אוֹתוֹ הָאֲנָשִׁים שֶׁצִּפּוּ לוֹ בְּקֹצֶר־רוּחַ: – מָה אָמַר לְךָ זְקַן־הַחֲכָמִים בְּעִנְיָנֵנוּ? –שָׁאֲלוּ. הַרְאוּ־נָא לִי אֶת הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם צוֹמֵחַ עֵץ־הַדֻּבְדְּבָנִים, הַפּוֹרֵחַ וְאֵינוֹ נוֹתֵן פֵּרוֹת – אָמַר חוּאַן סָיוֹ.

הֵבִיאוּ אוֹתוֹ הָאֲנָשִׁים לַמָּקוֹם, חָפַר חוּאַן סָיוֹ בֵּין־שָׁרָשָׁיו, מָצָא שָׁם אֵיפָה שֶׁל פּוֹלֵי זָהָב, הוֹצִיא אוֹתָהּ מִן הָאֲדָמָה וּבְאוֹתוֹ רֶגַע נִרְאוּ עַל עַנְפֵי הָעֵץ דֻּבְדְּבָנִים בְּשֵׁלִים לָרֹב. לֹא יָדְעוּ אַנְשֵׁי הַכְּפָר בַּמֶּה לְהוֹדוֹת לוֹ, אַךְ הוּא טָמַן אֶת פּוֹלֵי הַזָּהָב בְּחֵיקוֹ וּבְלֵב שָׂמֵחַ הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ.

גַּם תּוֹשָׁבֵי הָעִיר הַגְּדוֹלָה חִכּוּ לוֹ כְּבָר בְּשַׁעַר הַחוֹמָה:

– מָה אָמַר לְךָ זְקַן־הַחֲכָמִים בְּעִנְיָנֵנוּ? – שָׁאֲלוּ.

חוּאַן סָיוֹ נִגַּשׁ יָשָׁר אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁעָלָיו הַחוֹמָה מִתְמוֹטֶטֶת, חָפַר בַּאֲדָמָה וּמָצָא אֶת עֶשֶׂר לִבְנֵי הַזָּהָב וְאָמַר:

– עַכְשָׁיו בְּנוּ אֶת הַחוֹמָה. עָמֹד תַּעֲמֹד וְלֹא תִּפֹּל עוֹד.

מִהֲרוּ הָאֲנָשִׁים וּבָנוּ אֶת הַחוֹמָה, עַתָּה עָמְדָה מוּצָקָה וְאֵיתָנָה. שָׂמְחוּ הָאֲנָשִׁים, הוֹדוּ לְחוּאַן סָיוֹ וְנָתְנוּ לוֹ אֶת עֶשֶׂר לִבְנֵי הַזָּהָב.

מְאֻשָּׁר וְשָׂמֵחַ עַד מְאֹד נֶחְפַּז חוּאַן סָיוֹ לְבֵיתוֹ. מְאֻשָּׁר הָיָה עַל שֶׁעָזַר לַאֲחֵרִים וְשָׂמֵחַ הָיָה שֶׁהִשִּׂיג אֶת כָּל אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ.

מְאֹד הִתְפַּלֵּא אָבִיהָ שֶׁל יוּאַן מֵי בִּרְאוֹתוֹ שֶׁחוּאַן סָיוֹ הִצְלִיחַ לְמַלֵּא אֶת כָּל דְּרִישׁוֹתָיו וּלְקַבֵּל אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַיְקָרִים וְהַבִּלְתֵּי רְגִילִים כָּאֵלֶּה – אַךְ כְּכָל שֶׁלֹּא גָדַל רָגְזוֹ וְכַעֲסוֹ נֶאֱלַץ עַתָּה לְמַלֵּא אֶת הַבְטָחָתוֹ.

נָשָׂא חוּאַן סָיוֹ אֶת יוּאַן מֵי לְאִשָּׁה וְהֵם חָיוּ יַחַד בְּאשֶׁר וּבְכָבוֹד כָּל הַיָּמִים.

המלצות קוראים
תגיות