רקע
שלמה סקולסקי
צַיַּד־הַשְּׁמָשׁוֹת
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: עמיחי; תשכ"?

לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים חַי בְּאֶרֶץ סִין צַיָּד נוֹדָע לִתְהִלָּה וּשְׁמוֹ הָיָה אִי. בְּכָל אֶרֶץ סִין הָרְחָבָה וְהַגְּדוֹלָה לֹא נִמְצָא אָדָם אֲשֶׁר יֵדַע לִירוֹת כָּמוֹהוּ בְּחִצִּים. הוּא הָיָה קוֹלֵעַ בְּחִצָּיו בְּצִפֳּרִים בְּעוֹדָן בִּמְעוּפָן, בָּאַרְנָבוֹת הַזְּרִיזוֹת בִּמְנוּסָתָן וּבַשּׁוּעָלִים קַלֵּי הָרַגְלַיִם בְּעוֹדָן בִּמְרוּצָתָם וְאַף אֶת הַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת וְהַגְּדוֹלוֹת הָיָה צָד בְּקַלּוּת. מֵעוֹלָם לֹא הֶחְטִיא חִצּוֹ, מֵעוֹלָם לֹא הִכְזִיבָה קַשְׁתּוֹ. כָּל כָּךְ אֱמוּנָה הָיְתָה יָדוֹ בִּירִיָּה, כָּל כָּךְ בָּטוּחַ הָיָה שֶׁחִצּוֹ פָּגַע בַּמַּטָּרָה – עַד שֶׁמִּיָּד עִם שְׁלִיחַת הַחֵץ הָיָה מְדַרְבֵּן אֶת סוּסוֹ וְרָץ אַחֲרָיו כְּדֵי לִטֹּל אֶת צֵידוֹ.

בְּכָל אֶרֶץ סִין לֹא הָיָה דוֹמֶה לוֹ וְרַק תַּלְמִידוֹ פִין מִי רָאוּי הָיָה לְרַבּוֹ. וּמִדֵּי הִפָּגְשָׁם יַחַד, הָיוּ הַשְּׁנַיִם נִצָּבִים זֶה מוּל זֶה בְּמֶרְחָק שֶׁל כַּמָּה מֵאוֹת צְעָדִים, דּוֹרְכִים אֶת קַשְׁתוֹתֵיהֶם וּמְכוֹנְנִים אֶת חִצֵּיהֶם אִישׁ לְעֵבֶר רֵעֵהוּ וְשׁוֹלְחִים אוֹתָם בְּבַת אַחַת – מִיָּד הָיוּ הַחִצִּים מִתְנוֹצְצִים וְנִפְגָּשִׁים בָּאֲוִיר.

וְהִנֵּה יוֹם אֶחָד וְצָרָה גְדוֹלָה נִתְרַחֲשָׁה וּבָאָה עַל אֶרֶץ סִין וְתוֹשָׁבֶיהָ. עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם נִרְאוּ בְּבַת אַחַת עֶשֶׂר שְׁמָשׁוֹת, אֲשֶׁר לִהֲטוּ וְיָקְדוּ כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת גַּם יוֹמָם וְגַם לָיְלָה. כָּל הַדְּשָׁאִים, כָּל הַצְּמָחִים הֻכּוּ בְּשָׁרָב וְנִשְׂרְפוּ כָּלִיל, וְהַחַיּוֹת וְהָאֲנָשִׁים הִתְעַנּוּ בַּחֹם הַלּוֹהֵב.

רָאָה הַצַּיָּד אִי אֶת הָאָסוֹן הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר הַמְּאוֹרוֹת הֵבִיאוּ עַל עַמּוֹ וְעַל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, וְהוּא הֵחֵל חוֹשֵׁב תַּחְבּוּלוֹת, כֵּיצַד לְהִפָּטֵר מֵהֶם. נָטַל אֶת הַטּוֹבָה בְּקַשְׁתוֹתָיו הָעֲשׂוּיָה עֵץ־הָבְנִים שָׁחוֹר, דָּרַךְ עֲשָׂרָה חִצִּים בְּבַת־אַחַת וְכוֹנֵן אוֹתָם מוּל הַשְּׁמָשׁוֹת. בְּבַת־אַחַת שִׁלַּח אֶת הַחִצִּים בְּזֶה אַחַר זֶה בִּמְהִירוּת רַבָּה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁנִּדְמֶה הָיָה כִּי רַק חֵץ אֶחָד הוּעַף אֶל תּוֹךְ הָאֲוִיר בִּשְׁרִיקָה אַחַת מְמֻשֶּׁכֶת. אַךְ לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר שֻׁלְּחוּ הַחִצִּים כִּמְנִיפָה וְכָל אֶחָד מֵהֶם פָּגַע בְּשֶׁמֶשׁ אַחֶרֶת וְכָל שֶׁמֶשׁ וְשֶׁמֶשׁ – אַךְ נִתְקַע בָּהּ הַחֵץ מִיָּד נִפְצְעָה קָשׁוֹת, אָסְפָה אֶת קַרְנֶיהָ וְכָבְתָה, נִתְקָרְרָה וְנֶעֶלְמָה בְּמֶרְחֲבֵי הַשָּׁמַיִם.

רָאֲתָה הַשֶּׁמֶשׁ הָעֲשִׂירִית, כִּי חֲבֵרוֹתֶיהָ כָּבוֹת וְנֶעֶלָמוֹת מִפַּחַד הַחִצִּים, מִהֲרָה וְהִתְחַבְּאָה מֵאֲחוֹרֵי עֵץ בַּמְבּוּק עָנֵף, אַךְ גַּם הַצַּיָּד אִי, בִּרְאוֹתוֹ כִּי הַמְּאוֹרוֹת כָּבוּ, הִצְטָעֵר מְאֹד, חָשַׁב כִּי בְּרֹב חֶפְזוֹנוֹ לֹא הִשְׁאִיר אַף שֶׁמֶשׁ אַחַת, סָבוּר הָיָה שֶׁהִפִּיל אֶת כֻּלָּם וְחָשַׁשׁ שֶׁמֵּעַתָּה לֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיְּחַמֵּם אֶת הָאָרֶץ. וּמַה שָּׂמַח כַּאֲשֶׁר רָאָה אַחַר זְמַן־מָה, כִּי מֵאֲחוֹרֵי עֵץ הַבַּמְבּוּק הִתְרוֹמְמָה הַשֶּׁמֶשׁ הָאַחַת שֶׁנִּשְׁאֲרָה לִפְלֵטָה, הֵצִיצָה מִבֵּין הָעֲנָפִים וְאַךְ רָאֲתָה אֶת הַצַּיָּד מִיָּד נִתְחָבְּאָה שׁוּב מֵאֲחוֹרֵי הָעֲנָפִים. אַךְ הַצַּיָּד אָסַף אֶת חִצָּיו, שָׂם אֶת קַשְׁתּוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְשָׂמֵחַ הָלַךְ לְבֵיתוֹ.

מֵאוֹתוֹ יוֹם אֵין הַשֶּׁמֶשׁ פּוֹסֶקֶת מִלְּפַחֵד מִפְּנֵי הַחִצִּים. אַךְ תֵּצֵא בַּבֹּקֶר מִצַּד מִזְרָח וְתַעֲלֶה עַד לֵב הָרָקִיעַ מִיָּד הִיא נִזְכֶּרֶת בְּחִצֵּי־הַצַּיָּד, מִתְחַלְחֶלֶת מְאֹד וּמְמַהֶרֶת לְהִסְתַּתֵּר לְעֵת עֶרֶב בַּמַּעֲרָב. וּמֵאָז נִתְחַלֵּק הַזְּמָן לְיוֹם וָלָיְלָה.

המלצות קוראים
תגיות