רקע
יהודה ליב גורדון
הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ
mנחלת הכלל [?]
tשירה

(החשמונאים ב', ג; גטין נ"ז)

עוֹד יַד אַכְזָרִי בִּגְבוּרָה שַׁלָּטֶת

וּתְנַפֵּץ עַם קֹדֶשׁ עַד עֲפַר מָוֶת,

עוֹד חֶרֶב אַנְטיוֹכוֹס כָּאֵשׁ לֹהָטֶת

כָּל שׁוֹמֵר אֱמוּנִים תּוֹרִיד צַלְמָוֶת;

וּבְנַהֲרֵי נַחֲלֵי דָם נָקִי שָׁפָכָה

עוֹד לֹא יִדְעַךְ חֻמָּהּ, עוֹד לֹא שָׁכָכָה.


לַאֲלָפִים לִרְבָבוֹת הוֹצִיא לַטֶּבַח

הִשְׁכִּיחַ מִצִיּוֹן מוֹעֵד וָחֹדֶשׁ,

הֵפֵר תּוֹרָה וָדָת, הִשְׁבִּית הַזֶּבַח,

וּבִכְנַף שִׁקּוּצִים טִמֵּא כָּל קֹדֶשׁ;

כִּי, נִשְׁעָן עַל חַרְבּוֹ וּבְאֶגְרוֹף רֶשַע,

יַגְדִּיל הַמְּזִמָּתָה, יַאְדִּיר כָּל פֶּשַׁע.


וּגְדוּדֵי תָרָיו בָּאָרֶץ יַעֲבֹרוּ

לִנְקִיִּים יִצְפְּנוּ, עֹלוֹת יַחְפְּשׂוּ חֵפֶשׂ,

וּלְלֵב כָּל חֵדֶר כָּל מַחֲבֵא יַחְדֹּרוּ,

וּלְחַדְרֵי הַלֵּב וּלְבָתֵּי הַנָּפֶשׁ;

כָּל מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה, רַעְיוֹן, מַחֲשָׁבֶת,

אַשְׁמַת פִּגֻּלִים הוּא, חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת


עַל כֵּס מָלֵא דָם יֵשֵׁב הַמְּרַצֵּחַ -

הוּא הַשּׁוֹפֵט, הָעֵד, הוּא הַמַּרְשִׁיעַ;

שָׁם אוּלָם הַמִּשְׁפָּט, שָׁם הַמַּטְבֵּחַ,

שָׁם שִׁקּוּץ שֹׁמֵם עַל כַּנוֹ יוֹפִיעַ;

שָׁם חֵבְלֵי טַבָּחָיו שׁוֹמְרִים אֶת פִּיהוּ

וּכְלֵי מָוֶת שׁוֹנִים אִתָּם הֵבִיאוּ.


וּבְאוּלָם הַכִּסֵּא עַתָּה הֻצָּגוּ

אִשָּׁה אַלְמָנָה עִם שִׁבְעַת בָּנֶיהָ.

“מֶה עָשׂוּ? הוֹדַע!” – שַׁבַּתָּם חָגָגוּ!

"מוֹת תָּמוּת הִיא גָּם זַרְעָהּ אֶל עֵינֶיהָ.

הַבְּכוֹר! אֵיךְ עָשִׂיתָ אֵת לֹא צִוֵּיתִי?"

  • יַעַן כִּי מִצְוַת רָם מִמְּךָ מִלֵּאתִי! -

"הַעוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל? עוֹד תֵּלֵךְ קֶרִי?

סֹבּוּ, הַטַּבָּחִים, רֹאשׁוֹ הָתֵזוּ

וֶהְיֵה רֻם זֻלּוּת מוֹפֵת לִבְנֵי מֶרִי

לִבְלִי עוֹד מִצְוֹתַי לַמְרוֹת יָעֵזוּ".

וּבִתְנוּפַת קַרְדֹּם רֹאשׁוֹ כָּרָתוּ

וַיַּז נִצְחוֹ בִּפְנֵי אִמּוֹ חִבְּלָתְהוּ.


הִיא אִמְּצָה לִבָּהּ וַתַּעֲמֵד פָּנֶיהָ,

כִּי עֹז לָהּ בֵּאלֹהִים לֹא נָעָה רֶגַע,

וַתָּאצֶל מֵרוּחָהּ עַל לֵב בָּנֶיהָ

לִסְבּוֹל עַל דָּתָם כָּל מַכְאוֹב וָפֶגַע:

"עֲלֵה אֶל אֱלֹהִים, אֵלָיו בָּטָחְנוּ,

עֲלֵה, בֵּן יַקִּיר, אַחֲרֶיךָ גַּם נָחְנוּ!"


"אֶת מוֹת אָחִיךָ רָאִיתָ חָכַמְתָּ

  • שָׂם אֶל הַשֶּׁנִי הֶעָרִיץ פָּנֵיהוּ -

הוֹדַע שִׁגְּיוֹנְךָ, אֱמוֹר כִּי נִחַמְתָּ.

דַּע, כָּל מַמְרֶה פִי בֶּן-מָוֶת הִנֵּהוּ;

אִם תִּשְׁמַע תִּחְיֶה בִּיקָר וָנַחַת,

אִם תֶּחְדַּל, אוֹי לָךְ, תִּוָּסֵר לַשַּׁחַת".


"שָׁוְא תִּפְצֶה פִיךָ וּתְמַלֵּל לָרוּחַ

  • עָנָה הַנָּעַר קוֹל גָּדוֹל וַיֹּאמֶר -

מִדִּבְרֵי עָתָק נַפְשִׁי לֹא תָשׁוּחַ!

בֹּאוּ דּוּשׁוּ גֵוִי, כֹּתּוּ הַחֹמֶר;

אֶת רוּחִי הִפְקַדְתִּי בִּידֵי אֱלֹהַּ,

אָבוּז לָכֶם וּלְכָל מַכְאוֹב וָנֹהַּ".


כִּנְמֵרִים שׁוֹקְקִים וּמְשַׁחֲרִים לַטָּרֶף

הִתְנַפְּלוּ חִישׁ עָלָיו מַלְאֲכֵי-הַמָּוֶת:

"מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב מַקְשֶׁה עֹרֶף!

עִרְכוּ הָעֵצִים, הַרְבּוּ הַשַּׁלְהָבֶת!"

וּבְלֵב הַמּוֹקֵד בָּאֵשׁ מִתְלַקָּחַת

כִּסּוּ חִישׁ עָלָיו רִתְחַי הַקַּלָּחַת.


הַשְּׁלִישִׁי נִגָּשׁ תַּחַת מַכּוֹת שָׁבֶט:

“הַתְכַחֵשׁ וּתְחִי?” – שָׁאַל הַמֵּץ פִּיהוּ -

וּמִבְּלִי שׂוֹם לֵב כִּי יוּדַשׁ יֵחָבֶט

הָלַךְ מַעֲדַנּוֹת וּשְׂפָתָיו הִבִּיעוּ:

"נַס נָא יַסְּרֵנִי כָּהֵנָּה וָהֵנָּה

וּמְחִיר חַיַּי תּוֹרָתִי לֹא אֶתֵּנָה".


אָז יוֹסִיפוּ זֵדִים כָּל עֻנּוֹת רֶצַח!

אוֹפַן וּמוֹרַג עֲצָמָיו פִּצֵּחוּ;

חִשֻּׁקֵי בַרְזֶל קָלָל עַל הַמֵּצַח,

בַּמַּרְחֶשֶׁת עַל אֵשׁ אוֹתוֹ רִתֵּחוּ -

"נַס נָא יַסְּרֵנִי כָּהֵנָּה וָהֵנָּה

וּמְחִיר חַיַּי תּוֹרָתִי לֹא אֶתֵּנָה".


הָרְבִיעִי הַחֲמִישִׁי גַּם הֵם הוּמָתוּ,

וּכְגִבּוֹרִים עַל מִזְבֵּחַ הֹעָלוּ.

אַגְמֵי דָם וּפְגָרִים מִסָּבִיב שָׁתוּ, -

מוּמָתִים וּמְמִיתִים עוֹד לֹא יֶחְדָּלוּ;

פֹּה הָאַכְזְרִיּוּת דַּם נָבָל הִרְתִּיחָה,

שָׁם אֱמוּנַת תֹּם הַלְּבָבוֹת הִקְשִׁיחָה.


וּכְבוֹא הַשִּׁשִּׁי לִמְקוֹם הַמַּטְבֵּחַ

נִסָּה עוֹד הַזֵּד אֶת פָּנָיו הַצְהִילָה:

"פֹה מוּל הַפֶּסֶל עַל יַד הַמִּזְבֵּחַ

טַבַּעְתִּי מִיָּדִי אַרְצָה אַפִּילָה,

אַתָּה רַק הִשֹּׁחַ אוֹתָהּ הָרִימָה

וּתְחִי נַפְשְׁךָ וּלְשָׂר אוֹתְךָ אָשִׂימָה".


"אֵל אָבִי – עָנָה – גַּם אֵלִי הִנֵּהוּ

וּבְיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי לֹא אֵחַתָּה,

וּנְעִימוֹת נֵצַח אֶשְׂבַּע בִּימִינֵהוּ

יָקְרוּ מִכָּל הוֹן תַּבְטִיחַ לִי אָתָּה.

כִּרְעָה אַתָּה לָעֵץ, כִּי עִם רֶשַע כֶּסֶל:

אֵלִי אֲדֹנִי, לֹא אֶסְגֹּד לַפֶּסֶל".


עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן, כִּמְעַט עוֹד יֶלֶד

יֶלֶד נָבָר וָתָם, טוֹב וִיפֵי-תֹאַר!

הֵן אַךְ דָּרֹךְ דָּרַךְ עַל סַף הַחֶלֶד

וִיקַדְּמֵהוּ מוֹת תַּחְלֻאִים בַּנֹּעַר?

אָמְנָם תֹּם וּנְעוּרִים לִמְאֹד יִגְבָּרוּ

כִּי גַם רַחֲמֵי הַזֵּד אֵלָיו נִכְמָרוּ:


"הֵילִיכִי, בַּת-יַעֲנָה, בֶּן-בִּטְנֵךְ וּקְחִיהוּ,

יָחִיד הוּא נוֹתָר מִשִּׁבְעַת בָּנָיִךְ,

דַּבְּרִי עַל לִבּוֹ, הַצִּדָּה הַטִּיהוּ,

יִשְׁמַע וִימַלֵּט חַיָּיו עִם חַיָּיִךְ,

כִּי יֵט לִפְקֻדָּתִי אֹזֶן שׁוֹמָעַת,

יָרִים מִן הָרִצְפָּה זֹאת הַטַּבָּעַת".


וַתִּקַּח הָאֵם אֶת עוּלָהּ הָאַחַד

וּלְדַבֵּר אִתּוֹ הֶעֱלַתְהוּ הַגָּגָה…

וּפִתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל בֹּכִים, קוֹל פַּחַד:

“אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים!” הָאֵם שָׁאָגָה,

וּמֵרֹאשׁ הַמִּגְדָּל אַרְצָה נִקְפָּצוּ

וַיִּתְפּוֹרְרוּ רֶגַע וַיִּתְפּוֹצָצוּ.


וַיִּתַּר הַנָּחָשׁ מִשֹּׁרֶשׁ צֶפַע,

וַיִּז קֶצֶף רָב מִפּוּגַת לִבֵּהוּ -

שָׁוְא כֹּחַ עָרִיץ, תָּקְפּוֹ מֵאָפַע:

לֹא יוּכַל לִכְלוֹא רוּחַ אִישׁ קִרְבֵּהוּ!

כָּל אַכְזְרִיּוּתְךָ וּבְעָצְמַת יָדֶיהָ

לֹא הִכְנִיעָה לֵב אִשָּׁה וִילָדֶיהָ.

המלצות קוראים
תגיות