רקע
יהודה ליב גורדון
בֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת

 

א    🔗

מִחוּץ יָשׁוּד אוֹיֵב וּתְשַׂכֶּל חֶרֶב,

יַהֲרֹס חוֹמוֹת וָחֵל וִיקַרְקֵר קִיר,

רָעָב וָנֶגֶף וּמְדָנִים מִקֶּרֶב –

הַעוֹד לָכֶם תִּקְוָה לַצִּיל הָעִיר?

וִיהִי מָה, הִתְאַזְּרוּ כֹּל אֲשֶׁר פִּגְּרוּ,

אַמְּצוּ כֹחַ וּשְׁאֵרִית חֵמוֹת חִגְרוּ,

כִּי אוֹי אוֹי לָכֶם, אוֹי לִירוּשָׁלַיִם,

אִם נָפֹל תִּפֹּל בִּידֵי הָרוֹמָיִם.

שִׁחֶתְךָ יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא לִמְּדוּךָ

לֶאְסֹר מִלְחָמָה בִּתְבוּנָה וָדַעַת,

כֹּח וּמְרִי-נֶפֶשׁ מַה-יּוֹעִילוּךָ

אִם אֵין תַּחְבֻּלוֹת שָׂר, אִם אֵין מִשְׁמָעַת

כַּמָּה מֵאוֹת שָׁנִים מוֹרִים אִשְּׁרוּךָ,

כּוֹנְנוּ בָתֵּי-מִדְרָשׁ – וּמָה הוֹרוּךָ?

הוֹרוּךָ לִשְׁמוֹר רוּחַ, לַחֲרוֹשׁ אֶבֶן,

לַחֲשׂוֹף מַיִם בַּכְּבָרָה, לָדוּשׁ תֶּבֶן.

הוֹרוּךָ הָהּ לַהֲלוֹךְ נֶגֶד הַחַיִּים,

הִסָּגֵר בָּדָד בִּגְדָרִים וּבְחוֹמוֹת,

לִהְיוֹת מֵת בָּאָרֶץ, חַי בַּשָּׁמַיִם

וּבְהָקִיץ לַחֲלוֹם וּלְדַבֵּר בַּחֲלוֹמוֹת;

וּבְכֵן נָס לֵחֶךָ, נָבְקָה רוּחֶךָ,

חֲמַרְמְרוּ מֵעֶיךָ, יָבֵשׁ כֹּחֶךָ,

אַבְקַת סוֹפְרִים וַעֲלֵי שִׂיחַ מִלְּאוּךָ

וּכְחָנוּט חַי לַדֹּרוֹת הִצִּיגוּךָ.

הוֹרוּךָ לַעְלִים עַין מִן הַתְּבוּנָה

– מַעְיַן כָּל מוֹעִיל, מִשְׂגָּב בִּימֵי קָרֶץ –

לִיצוֹר עָמָל עַל חֹק, שָׁוְא עַל אֱמוּנָה

וּלְהַקְשִׁיחַ לִבְּךָ מֵחַיֵּי אָרֶץ;

אַךְ לֹא הוֹרוּךָ חֲרשֶׁת וּמַחֲשָׁבֶת

בָּה יִכּוֹן עַם עָז, בָּהּ אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת,

וַתִּמָּלֵא אַרְצְךָ דִּינִים וּסְיָגִים

כִּמְצוּלָה אֵין מַיִם הַמְּלֵאָה דָגִים.

בַּעֲלִיַּת בֶּן-גּוּרְיוֹן נוֹעֲדוּ וָבָאוּ –

הַעַל צָרְכֵי הַמְּלוּכָה שָׂמוּ עֵינָם?

שָׁם חֶרֶב בַּיָּד הֲלָכוֹת קָבָעוּ:

“אֵין קוֹרִין… אֵין פּוֹלִין… אֵין שׁוֹתִין יֵינָם”…

וּגְזֵרוֹת אֲחֵרוֹת אֵין בָּם תּוֹעֶלֶת

בִּימֵי צַר וּקְרָב לָעָם וּלְמִמְשֶׁלֶת;

לֹא יָסְדוּ לִנְעָרֶיךָ בֵּית-הַכְּנֶסֶת

לַמְּדָם טַכְסִיסֵי מִלְחָמָה וָקָשֶׁת.

לֹא גִדְּלוּ שָׂרֵי צָבָא תֹּפְשֵׂי מִלְחָמָה,

לֹא הִפְרִיחוּ בָךְ כָּל מַעֲשֵׂה מַחֲשָׁבֶת.

בִּגְבוּרַת בָּנֶיךָ לוֹבְשֵׁי קִנְאָה וּנְקָמָה

וּבְאַהֲבָתָם אֶל אַרְצָם הָעַזָּה מִמָּוֶת

לוּ לַעֲרוֹךְ מִלְחָמָה בָּשָּׂדֶה הֵבִינוּ

וּמְכוֹנוֹת וּכְלֵי הַקְּרָב לוּ הֵכִינוּ

אוּלַי עַל אוֹיְבֶיךָ גָּבַרְתָּ אָתָּה

וּמַפַּלְתְּךָ לֹא גָדְלָה כָּמוֹהָ עָתָּה.

עַתָּה יִגְבַּר אוֹיֵב יַעַל חוֹמָתָה,

כָּל גִּבּוֹרֶיךָ נִגָּפוּ, נִסְחָפוּ;

וּכְבָר פָּרָץ בָּעִיר וִישִׁיתָהּ בָּתָה –

שׁוּר, אֶל הַהַרְאֵל הַזֵּדִים יִשְׁאָפוּ!

נֵחָלְצָה, נִלָּחֲמָה עַד בֹּא קִצֵּנוּ!

חֶרֶב לַאדֹנָי וּלְבֵית מִקְדָּשֵׁנוּ!!

כִּי אוֹי לָנוּ אוֹי, אוֹי לִירוּשָׁלַיִם,

אִם נָפֹל תִּפֹּל בִּידֵי הָרוֹמָיִם!

 

ב    🔗

שָׁלוֹם לָךְ, מָרְתָה תַּמָּתִי, עַד נֵצַח!

הִנְנִי שָׁב לַקְּרָב כִּי נִרְפָּא הַפֶּצַע.

שָם טִיטוֹס יְהוֹתֵת, יַרְבֶּה שֹׁד וָרֶצַח;

הָבִי לִי נִשְׁקִי, אַל תִּבְכִּי, מַה בֶּצַע?

אֱהָבִינִי וּבַעֲדִי הִתְפַּלָּלִי,

אַךְ אַל נָא תָּמֵרִי, לִבְכּוֹת חֲדָלִי.

לֵךְ, שִׁמְעוֹן דּוֹדִי, לֵך וּנְהַג חֵילֶךָ!

יָקָר רֶגַע מִפָּז – מַהֲרָה וָלֵכָה.

עֵינֵי אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ עָלֶיךָ;

אַל תִּדְאַג לִי! מָה רָאִיתָ עַל כָּכָה?

אָבִי גַּם אַחַי מוּקָעִים רָאִיתִי,

כָּל בִּעוּתֵי מָוֶת לִרְאוֹת נִסִּיתִי!

הַיּוֹם יִפְנֶה, יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב –

שִׁמְעָה שַׁאֲגַת הַצָּר, כָּל לֵב מַחֲרֶדֶת;

אֲאַזֶּרְךָ נִשְׁקְךָ, הֵא לָךְ הַחֶרֶב,

חֶרֶב לַאדֹנָי וּלְאֶרֶץ מוֹלֶדֶת! –

דִּבְּרָה וּכְמוֹ אֵשׁ נֶהֶפְכוּ פָנֶיהָ

וּמְטַר גֶּשֶם פָּרַץ מִמְקוֹר עֵינֶיהָ.

וּרְגָעִים מִסְפָּר, אִישׁ אָחִיו חִבֵּקוּ,

אִמְּצוּ אֶל לִבָּם וּבְכָל עֹז נִשֵּׁקוּ:

“שָׁלוֹם רָב לָךְ, מָרְתָה חֶמְדַּת עֵינָיִם!” –

“שָׁלוֹם לָךְ, שִׁמְעוֹן, עַד בִּלְתִּי שָׁמָיִם!”

וּבְלֵב קָרוּעַ חִישׁ נִתַּק הַנָּעַר

וּלְחַיִּים וּלְמָוֶת יָרַד הַשָּׁעַר.

עַיִן רֹאָה! הֲרָאִית אֵלֶּה הַדְּמָעוֹת?

הַתְשִׂימִין בַּנֹּאד אוֹ לַשָּׁוְא זָרָמוּ?

וּמָה אַחֲרִית שׁוֹפְכֵיהֶן? הַיְרֻחָמוּ?

הֲיִמָּלְטוּ מִמָּוֶת? מִשְּׁבִי? מִתְּלָאוֹת?

הֲיֵשׁ לָהֶם תִּקְוָה, אַחֲרִית וָשֵׂבֶר

לִרְאוֹת אִישׁ אָחִיו לִפְנֵי רִדְתָּם קָבֶר?

 

ג    🔗

מַהְפֵּכַת זָרִים! מַשּׁוּאוֹת וַחֲלָלִים,

תִּמְרוֹת עָשָׁן וָאֵשׁ וָדָם כַּמָּיִם,

שַׁאֲגַת הַמְּנַצֵּחַ, צִוְחַת אֻמְלָלִים,

עִיִּים וָחֳרָבוֹת – הֲזֹאת יְרוּשָׁלָיִם?

"אַיָּמוֹ גִבּוֹרַי, אַיֵּה הֵיכָלִי,

אַיֵּךְ, תַּמָּתִי תּוֹמֶכֶת גּוֹרָלִי?

רַק לַהֲבֵי אֵשׁ אֶחֱזֶה קֶרֶת יָפִיחוּ –

וּרְתֻקוֹת יָדַי לִנְקוֹם לֹא יַנִּיחוּ?

הַרְעֵם, אֵל, בַּגַּלְגַּל וּרְעַץ קָמֶיךָ,

הַמְטֵר עָלֵימוֹ פַּחִים בִּלְחוּמֶךָ!

עַד מָתַי תִּתְאַפֵּק? אַרְצְךָ יָשֹׁסּוּ

וּבְדַם בָּנֶיהָ עֲפָרָהּ יָרֹסּוּ.

וּמָרְתָה, הָהּ מָרְתָה, מַה-גּוֹרָלֵךְ אַתְּ?

הֲנִשְׁבֵּית כָּמוֹנִי אוֹ, טוֹב מִזֶּה, מַתְּ?

לֹא אוּכַל בַּקְּשֵךְ, לֹא אוּכַל אֶקֹּמָה –

שׁוֹבַי בָּאזִקִּים יִסְחָבוּנִי רוֹמָה".

 

ד    🔗

עַם עָצוּם וָרָב מַרְגִּיז הָאָרֶץ,

רֹדֶה בִּשְׁלֹשֶת חֶלְקֵי הַיַּבֶּשֶׁת,

יָחֹג יָרִיעַ,

כִּי תַחְתָּיו הִכְנִיַע

עַם קָטֹן וָדָל נָכוֹן לָקָּרֶץ,

יוֹשֵׁב אֶרֶץ מַהֲלַךְ חֶלְקֵי-יוֹם חֲמֵשֶׁת.

אֲלָפִים וּרְבָבוֹת בַּקְּרָב נָפָלוּ,

עַל עֵצִים הוּקָעוּ, חֶרֶב אֻכָּלוּ;

אֲלָפִים וּרְבָבוֹת בַּשְּׁבִי יָצָאוּ,

בַּשְּׁוָקִים וּרְחֹבוֹת כַּצֹּאן נִמְכָּרוּ;

אֲלָפִים וּרְבָבוֹת בַּבּוֹר הָחְבָּאוּ

וּלְבָרוֹת לִפְרִיצֵי חַיּוֹת סֻגָּרוּ. –

וּבֵין הַשְׁבוּיוֹת מֵחֵל יְרוּשָׁלָיִם

הוּרָדָה רוֹמָה גָּם מָרְתָה הָעֲדִינָה,

וּלְאָמָה קָנַתָּה בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם

מַטְרוֹנָה אַחַת וּשְׁמָהּ אַגְרִיפִּינָה;

וּבֵין הָאֳסִירִים הַלְּקוּחִים לַמָּוֶת

יוֹשֵׁב גַּם שִׁמְעוֹן עָצוּר בּוֹר צַלְמָוֶת.

 

ה    🔗

קוֹל עַל שִׁבְעַת הַשְּׁפָיִם –

רִנְנַת הָרוֹמָיִם!

מַה-יָּחוֹג הֶהָמוֹן, מַה-זֶּה יָרִיעַ?

הֶאָתָא קָלֶנְד, סַטּוּרְנַל הִגִּיעַ? –

בֶּן-הַמֶּלֶךְ “תַּעֲנוּג לִבְנֵי הָאָדָם”,

“לֹא לָן אִם לֹא עָשָׂה מִשְׁפָּט וָחֶסֶד”,

יָבֹא בִּתְרוּעָה וּבִיקַר תִּפְאָרֶת,

הוּא וּשְׂרִידֵי חֵילוֹ עַל גַּפֵּי קָרֶת

דֶּרֶך שַׁעַר תַּלְפִּיּוֹת לוֹ יִוָּסֶד,

כִּי נִלְחֹם נִלְחַם בַּיְּהוּדִים וּלְכָדָם,

אִבְּדָם מִגּוֹי וּכְעָפָר לָדוּשׁ שָׁמָם

וַיַּעַשׂ לוֹ שַׂלְמַת אַרְגָּמָן מִדָּמָם.

אַחֲרָיו יִמְשֹׁךְ בָּאזִקִּים חֵיל הַשֶּׁבִי,

וּלְפָנָיו יִשְּׂאוּ עַל כֶּתֶף עֲיָרִים

בִּזַּת יְרוּשָׁלַיִם וּשְׁלַל הֶעָרִים

וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ חֶמְדַּת עִיר הַצֶּבִי;

מֵהַר בַּת צִיּוֹן קַפִּיטֹלְיוּם הַגִּבְעָתָה,

מֵהֵיכַל אֲדֹנָי לִדְבִיר יוֹבִיס הֹעֲלָתָה.

וַהֲמוֹן עָם כַהֲמוֹן מֵי טִבֶּר נָהָמוּ,

אֶל הַזִּירָה הַגְּדוֹלָה יַחַד זֹרָמוּ,

וּכְבָר הָאֲצִילִים לִפְנֵיהֶם מִהֵרוּ

כָּלְלוּ הַזִּירָה וּבְכָל הוֹד פֵּאֵרוּ,

כִּי שָׁם הֵכִין “תַּעֲנוּג לִבְנֵי הָאָדָם”

תַּעֲנוּג אַכְזָרִי, שַׁעֲשׁוּעַ רֶצַח וָדָם:

כָּל שְׁבוּיֵי הַחֶרֶב לַהֲרֵגָה הָקְדָּשׁוּ,

לִפְנֵי חַיְתוֹ-טֶרֶף יִתְּנוּם וִירֻטָּשׁוּ.

גַּם הַמַּטְרוֹנוֹת הַשַּׁאֲנַנּוֹת

מֵאַמְהוֹתֵיהֶן נְהוּגוֹת

תָּאֵצְנָה לָרֶדֶת שָׁעַר,

כִּי נַפְשׁוֹתֵיהֶן הָעֲנֻגּוֹת

תִּמְצֶאנָה נַחַת וּמַעֲדַנּוֹת

לִשְׁמוֹעַ אֶנְקַת חָלָל, קוֹל חַיְתוֹ-יָעַר,

לִרְאוֹת דָּם נוֹזֵל מִמְּקוֹר לֵב קָרוּעַ,

בֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת גֵּו אָדָם יָזוּעַ.

מִסָּבִיב לַזִּירָה חוֹמָה וּגְדֶרֶת –

הוּא הַתִּיאַטְרוֹן, בִּנְיָן רַב תִּפְאֶרֶת,

מָלֵא מִפֶּה לָפֶה נָשִׁים וַאֲנָשִׁים;

כִּסְּאוֹת וּמוֹשָׁבוֹת, תָּאוֹת וּלְשָׁכוֹת

פּוֹנוֹת אֶל הַמַּעְגָּל בְּשָׁלשׁ מַעֲרָכוֹת,

קִנִּים תַּחְתִּיִּם וּשְׁנִיִּם וּשְׁלִישִׁים.

אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר בֶּחָצֵר הַתִּיכוֹנָה

יוֹשֶׁבֶת אַגְרִיפִּינָה הַמַּטְרוֹנָה

וּקְהַל הָאֲמָהוֹת נִצָּבוֹת אַחֲרֶיהָ,

בָּם אָמָה אַחַת מִשְּׁבִי יְרוּשָׁלָיִם.

מַה-נִּמְרָץ חֶבְלָהּ לִרְאוּת הָעֵינָיִם!

אַךְ מִי יָשׂוּם לֵב, מִי יַחֲמֹל עָלֶיהָ?

נִפְתְּחָה הַזִּירָה אֶל מוּלָן מִנֶּגֶד

וּלְתוֹךְ הַמַּעְגָּל יָצָא עֶלֶם חֶמֶד

עַד לִשְׁתוֹתָיו חָשׂוּף, עָרֹם מִבֶּגֶד,

וּבְיָדוֹ חֶרֶב פֵּיוֹת אָרְכָּהּ גֹּמֶד;

עוֹד פִּצְעֵי גֵווֹ לֹא זֹרוּ נִרְפָּאוּ,

עוֹד עִקְּבוֹת הַכְּבָלִים עַל יָדָיו נוֹדָעוּ.

מַה-לָּךְ הָעִבְרִית, מֶה חָוְרוּ פָנָיִךְ,

מַה-יֹּאחֲזֵךְ הַשָּׁבָץ, קָמוּ עֵינָיִךְ,

וּשְׂפָתַיִךְ חֶרֶשׁ מַה-זֶּה תַּבַּעְנָה?

"הַאִם כָּכָה, שִׁמְעוֹן, אָשׁוּב אֶרְאֶךָ!?

אֵלִי, אֵל רַחוּם, הוֹשַׁע-נָא, הוֹשַׁע-נָא,

אַל תִּתֵּן לַחַיָּה נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ!"

אֹזֶן שׁוֹמָעַת! הֲשָׁמַעַתְּ תַּחֲנוּנִים אֵלֶּה?

הֲתוֹפִיעַ יַד מוֹשִׁיעַ? הֲיֵעָשֶׂה פֶלֶא?

אוֹ אִם בֶּעָנָן לָךְ סַכּוֹת לָנֶצַח

וָאָרָץ עֻזְּבָה בִּידֵי אַנְשֵׁי רֶצַח?

נִפְתְּחוּ דַלְתוֹת הַסּוּגַר וּמִקִּרְבֵּהוּ

זִנֵּק אֲרִי לֻבִּי נוֹרָא מַרְאֵהוּ,

אָרְכּוֹ שָׁלשׁ רֶגֶל, כִּשְׁתַּיִם לוֹ גּוֹבַהּ,

(וּבַיּוֹם הַהוּא לֹא הֶאֱכִילוּהוּ לָשׂבַע

בַּעֲבוּר יִרְעַב וְתִגְדַּל אַכְזְרִיּוּת-חֲמָתוֹ),

עַל קָדְקֳדוֹ כַּקִּפֹּד תְּסַמֵּר רַעֲמָתוֹ

וּכְיַעַר בָּצִיר יוֹרְדוֹת שַׁעֲרוֹתָיו הַקְּלוּטוֹת,

זְנָבוֹ כָּאֶרֶז וּמְתַלְּעוֹתָיו פִּיּוֹת חָרֶב,

וּבְחֹרֵי פֶתֶן תַּחַת גַּבֹּתָיו הָעֲבֻתּוֹת

עֵינַיִם רוֹחֲצוֹת בַּדָּם יוֹשְׁבוֹת לְמוֹ-אָרֶב.

רֶגָע עָמַד הַטּוֹרֵף הִתְבּוֹנֵן בַּטָּרֶף

(כִּמְנַסֶּה אִם מַאֲכַל תַּאֲוָה הוּא טוֹרֵף

הָרָאוּי לַעֲלוֹת עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ),

אַחַר נָשָׂא רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ

הָלֹך וְדוּשׁ אֶרֶץ וְצָעֹד בַּזָּעַם,

הַקֵּף הַמַּעְגָּל פַּעַם אַחַר פָּעַם

וּמִטַּרְפּוֹ עֵינוֹ לֹא יִגְרַע, לֹא יֶרֶף,

כִּמְרַגֵּל חֶרֶשׁ הַסּוֹבֵב הָאָרֶץ

לָתוּר עֶרְוָתָהּ וּמְקוֹם יֵשׁ בָּהּ פָּרֶץ.

וּכְתֹמֶר מִקְשָׁה יִתְיַצֵּב בַּתָּוֶךְ

הַמָּט לַהֶרֶג, הַנָּכוֹן לַטָּבַח,

בִּימִינוֹ הַמּוּנָפָה יַחֲזִיק הַמַּאֲכֶלֶת

וּבְנִצָּבָהּ כַּחוֹתָם אֶל לִבּוֹ יְאַמְּצֶנָּה,

כִּי הִיא כָל תִּקְוָתוֹ וּשְׁאֵרִית תּוֹחֶלֶת –

אִם יֵשׁ עַל פִּי אַרְיֵה תִּקְוָה עֲדֶנָּה.

גִּידֵי מָתְנָיו שׂרָגוּ וּשְׁרִירָיו צָבוּ,

עֵינָיו הַלְּטוּשוֹת בִּמְאוּרוֹתֵיהֶן נִצָּבוּ

כַּחִצִּים הַשְּׁנוּנִים כּוֹנְנוּ עַל יֶתֶר,

דּוֹלְקוֹת אַחֲרֵי צַעֲדֵי אוֹיְבוֹ כַּמַּחַט

הַנִּמְשָׁךְ אַחֲרֵי אֶבֶן הַשּׁוֹאָבֶת.

פָּנָיו הַזֹּעֲפִים הִלְבִּינוּ כַּנֶּתֶר –

אַךְ שֶׁקֶט בִּיצֻרָיו, אֵין חִיל וָפַחַד:

לֹא רִאשׁוֹנָה יִרְאֶה לַעַיִן אֶת הַמָּוֶת.

פִּתְאֹם נָעַר הָאֲרִי כַּהֲמוֹן קוֹל רָעַם

וּכְבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ הִשְׂתָּעֵר הַפָּעַם

וּמְלֹא קוֹמָתוֹ הִתְקוֹמֵם, וָיָּרֶם

אֶת כַּפּוֹ עַל טַרְפּוֹ אֶל מוּל לִבֵּהוּ;

אַךְ שִׁמְעוֹן נִזְהָר וַיְקַדֵּם פָּנָיו, וּבְטֶרֶם

תִּנְחַת כַּפּוֹ עָלָיו שָׁלַח חַרְבֵּהוּ

וַיִּדְקֹר אֶת טוֹרְפוֹ אֶל אָרְבוֹת כַּפֹּתָיו,

וַתָּבֹא הַחֶרֶב בְּאַחַת מִצַּלְעוֹתָיו;

אַךְ שָׁם עָמָדָה, כִּי פָגְשָׁה בַּגָּרֶם,

וּגְרָמָיו כִּמְטִילֵי בַרְזֶל בַּרְזֶל יָרֹעוּ

וּבְפָגְעָהּ בָּעֶצֶם נִשְׁבַּר הַלַּהַב,

וּבְכֵן אָבַד נִצְחוֹ עָלָה בַּתֹּהוּ

וּבְמַדְקָרָתוֹ לֹא מָחַץ הָרָהַב.

וּמְטֹעָן חֶרֶב נִתַּר הָאֲרִי אָחוֹר,

מִמַּחַץ מַכָּתוֹ פָּרַץ זַרְזִיף דָּם שָׁחוֹר

וּבְקוֹל נַהֲמוֹ נִשְׁמַע כַּהֵד קוֹל נְכָאִים;

אַךְ בַּעֲבוֹר שְׁנַיִם שְׁלשָׁה רְגָעִים

הִבְלִיג עַל כְּאֵבוֹ וַיֶּאֱסֹף כֹּחֵהוּ

וַיָּשָׁב וַיַּהֲלֹךְ אֵמִים עַל הַמַּכֵּהוּ.

אָז נָפַל לֵב שִׁמְעוֹן, רוּחַ בּוֹ לֹא קָמָה.

כַּמַּטָּרָה לַחֵץ הִנֵּהוּ נִצָב

וּבְיָדוֹ אֵין כֹּל בִּלְתִּי אִם הַנִּצָּב

אֵיךְ יַרְדְּ פְּרִיץ חַיּוֹת? גַּם כֹּחַ יָדָיו לָמָּה?

כִּמְבַקֵּשׁ עֶזְרָה הֵעִיף מִסְּבִיבוֹ הֶעָיִן –

אָזְנַיִם חֵרְשׁוֹת, לִבּוֹת אֶבֶן מִסְּבִיבֶיךָ,

הַקֶּרַח הַנּוֹרָא וּשְׁמֵי בַרְזֶל עָלֶיךָ,

מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרְךָ, הוֹי אֹבֵד, מֵאָיִן?

אַךְ מִי הַנִּשְׁקֶפֶת? אֶת מִי עֵינוֹ פוֹגֶשֶׁת?

הַאִם מִקְסַם שָׁוְא הוּא, לַהַט תַּרְמִית עֵינָיִם?

שָׁם נִצֶּבֶת מָרְתָה עַבְדוּת לוֹבֶשֶׁת!

הִתְפּוֹרְרִי אֶרֶץ, רוֹפְפוּ עַמּוּדֵי שָׁמָיִם!!

הַמַּרְאֶה הַזֶּה אִמֵּץ לִבּוֹ וַיְעוֹדְדֵהוּ

וּלְמַפֵּץ וּכְלִי מִלְחָמָה שִׂכֵּל יָדֵיהוּ.

מִי תִכֵּן רוּחַ אֱנוֹשׁ, בָּחַן לֵב גָּבֶר?

גַּם בְּרִגְעוֹ הָאַחֲרוֹן עַל עֶבְרֵי פִי קָבֶר

מַדּוּחֵי הַתִּקְוָה עוֹד לֹא יַעַזְבוּהוּ!

גַּם אֹבֵד זֶה עוֹד קִוָּה, נָשָׂא הַנֶּפֶשׁ,

כִּי יָעֹז עַל טוֹרְפוֹ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחוּהוּ,

אָז יוֹצִיא גַּם אֲהוּבָתוֹ מֵעַבְדוּת לַחֹפֶשׁ.

“אֵי אֱלֹהֵי שִׁמְשׁוֹן!” – קָרָא וַיְדַלֵּג פֶּתַע,

אַחֲרֵי צַעֲדוֹ בַּתְּחִלָּה אֲחֹרַנִּית כְּפֶשַׂע,

לֶאֱחֹז בִּמְתַלְּעוֹת הַכְּפִיר וּלְשַׁסְּעֵהוּ שֶׁסַע…

גִּבּוֹר אֹבֵד, הַעוֹד לֹא הִתְבּוֹנַנְתָּ,

אֱלֹהֶיךָ אֱלֹהֵי שִׁמְשׁוֹן אַיֵּהוּ?

אֱלֹהֶיךָ אֱלֹהֵי שִׁמְשׁוֹן אֵל אֵלִים

סָר מֵעַם נַחֲלָתוֹ וּמִגִּבּוֹרֵיהוּ

וַיְהִי עִם אוֹיְבֵיהֶם הַפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים,

וּכְמוֹ לֹא חֻנַּן עַמְּךָ כֵּן לֹא חֻנָּנְתָּ.

הָאֵל הַזֹּעֵם אֲשֶׁר הִסְגִּיר עַם בְּחִירוֹ

בִּידֵי גוֹי אֵיתָן לֹא יֵדָעוֹ לֹא יַכִּירוֹ,

אֲשֶׁר נָתַן מִקְדָּשׁוֹ לִשְׂרֵפַת שְׁאִיָּה

עַל יַד לַפִּיד אֵשׁ מֻשְׁלָךְ בְּלִי צְדִיָּה,

הוּא הִפִּיל צוּר חַרְבְּךָ מִיָּדְךָ עָתָּה

וּלְאֹכֶל לַחַיָּה הָרָעָה נִתָּתָּ.

וַיָּגַח הַכְּפִיר אֵלָיו שֵׁנִית בַּחֲמַת זָעַם –

עוֹד הִתְחַזֵּק הָאֻמְלָל עַל עָמְדוֹ הַפָּעַם,

עוֹד רִגְעֵי מִסְפָּר נֶאֱבַק עִם טוֹרְפֵהוּ,

אַךְ בִּזְנָבוֹ כָּאֶרֶז חִישׁ אַרְצָה הִכָּהוּ,

פַּרְסוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת תָּקַע בִּלְבָבֵהוּ,

וּבִטְנוֹ רִטֵּשׁ עַד מֵעָיו יָצָאוּ,

וַיְעַלַּע דָּמוֹ וַיְפָרֵק עֲצָמָיו,

וַיִּסְחַב אֶת פִּגְרוֹ מִתְבּוֹסֵס בְּדָמָיו.

כָּל הָעָם בַּעֲלִיצוּתוֹ קוֹל רִנָּה הִשְׁמִיעַ –

אַךְ מַה נַאֲקַת מָוֶת מִן הַיָּצִיעַ? –

שָׁם אָמָה עִבְרִיָּה מֵתָה, גֹּוַעַת! –

מַה-זֶּה? עַל מַה-זֶּה? אֵין נֶפֶשׁ יוֹדַעַת!

אַף אֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב לַחֲמוֹל עָלֶיהָ.

הָהּ! בֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת אֶת דּוֹדָהּ רָאָתָה

וַתִּצְנַח אָרְצָה, קָרְסָה כָּרְעָה בַּחֲבָלֶיהָ –

וּבְצֵאת נַפְשׁוֹ גַּם נַפְשָׁהּ שָׁמַיִם עָלָתָה.

הִנֵּה תִקְוָתְךָ, שִׁמְעוֹן, הִנֵּה הִיא בָאָה –

הִנֵּה מָרְתָה תַּמָּתְךָ לַחֹפֶשׁ יָצָאָה!

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 52730 יצירות מאת 3068 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 21975 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!