רקע
גרשום שופמן
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: דביר ועם עובד; תש"ך 1960

כשמסתכלים בבגדים אלה בחלונות־הראוה מבחוץ, נדמה: בגדים נפלאים! ורק אחר־כך, לאחר שקניתם ולבשתם בביתך, הנך רואה, כי נפלת בפח.

בחנות פנימה שוררת אפלולית, שאין רואים בה כלום לחלוטין, אפלולית עשויה, כנראה, במתכּוון לתכלית זו, והחנוני הערמומי מתעתע אותך בחלקת־לשונו עד כדי איבּוּד טיפת בינתך האחרונה, ורק אחר־כך, לאחר שהתלבשת בחליפה זו בביתך, הנך רואה, שהאריג אינו אריג ושהגזרה אינה גזרה. והעיקר: צר! צר בבית־השחי, צר בין הרגלים, צר בכל. ביאושך הגדול הנך נושא את ה“שוּנד” חזרה, אבל החנוני מתנכּר עתה, ושוב אינו רוצה לשמוע ולהביט אליך!

הזילברשטיינים והליכטנשטיינים הללו, שכל חנויות־הבגדים הרבות לאורך הרחוב הראשי בידיהם הן, מה איכפת להם, אם צר לך! בבגדים רחבים אין לעשות עסקים, כנראה.

בחזירתי לביתי, עם החליפה תחת זרועי, פגשתי את ידידי.

– רע, רע – קידם את פני – התנועה האנטישמית מתגברת בוינה, בורשה, ברומניה ואפילו באמריקה. כל העולם הוא נגדנו.

– לעולם צר, – עניתי. – העולם נתון בסד. העולם אינו יכול להתנועע דרך חופש. העולם אינו יכול להניע יד, אינו יכול לפסוע פסיעה נכונה. ואיך לא יתקומם?!


המלצות קוראים
תגיות