הדבר היה באחד מימי הקיץ בשנת תרע"ט בעיר אודיסה. הימים ההם היו ימי צרה ותוכחה, מוראים גדולים ובלהות צלמות. שלטון רע ואיום יצא ושלטון רע ואיום נכנס. הבולשיביקים נסוגו אחור ונסתלקו מן העיר, ובמקומם באו שוב ביד רמה ובחרב נוקמת הדיניקינים, או כמו שקראו לעצמם “צבאות המתנדבים הרוסים”, והם מלאים רגשי חמה עזה ואכזריה לעשות נקמה גדולה באויביהם הגלוים והנסתרים…
ובאחד הימים הראשונים לכניסת צבא “המתנדבים” לתוך העיר – ואני יושב עם ביאליק בביתו ליד שלחן עבודתו לעסוק באחת מהעבודות המשותפות שלנו. לעבודתנו זו, כנהוג, לא מעטים היו המפריעים מדי יום ביומו. ביניהם היו סופרים ותיקים ומתחילים, עוסקים בצרכי צבור הבאים להתיעץ בענינים לא דוקא חשובים ושאינם סובלים דחוי, ויש שבא אחד המכירים לשם שיחה בטלה סתם. לפעמים לא מצא ב. תחבולה אחרת להפטר מן המפריעים אלא ע"י כך שבקש מאשתו שהיא תטרח לפתוח את הדלת ולכל מי שבא – יהיה מי שיהיה – תאמר שהוא, ב., איננו בבית. אולם לא תמיד אפשר היה לאחוז בתחבולות רדיקליות כגון זו.
גם היום ההוא לא עבר בלי מפריעים, אבל סוף־סוף חזרנו לעבודתנו בשקידה יתרה, והנה שוב צלצול עז בפעמון הכניסה.
– עוד הפעם באים להפריע; הרבה שלוחים למקום לבטול תורה! – קרא ב. בהתרגזות, והלך בעצמו לפתוח את הדלת, כי איש לא היה בבית.
הדלת נפתחה – והנה אמנם באו מפריעים, אבל ממין אחר לגמרי.
שני אופיצרים של צבא המתנדבים, השליטים עכשיו בעיר, “התנדבו” ופרצו לתוך הבית בסערה. מיד נכנסו לחדר העבודה ואחד מהם שאל ברגזנות: מי כאן ביאליק?
– אני ביאליק – השיב ב. בעמדו באמצע החדר.
השואל נגש אליו בקריאה הידועה: “הידים למעלה!” והתחיל לבדקו בדיקה חמורה, למשש אותו ולחפש בבגדיו מכל צד בעיון רב, והשני נגש גם אלי לבדקני באופן קל, כאלו רק לצאת ידי חובה. ואותו האופיצר שׁטפל כל הזמן בביאליק הלך עמו אל יתר החדרים, בחן ובדק בכל פנותיהם וסתריהם, גם את הארונות פקד לפתוח וחטט בתוכם – וכמובן לא מצא דבר הדרוש לחפצו.
– נפלא הדבר, מוזר מאד! ואנחנו אחרת חשבנו – היה רוטן האופיצר כמדבר לעצמו.
מה חשבו אחרת – לא פירש, כנראה, הגיעה אליהם השמועה כי ביאליק זה הוא גיסו של בולשיביק מסוכן (יאן גאמארניק), אחד מעמודי התוך של המפלגה, שתפס בה מקום בין הראשים. והנה חשבו לנכון שיצליחו למצוא בדירתו של גיס זה “הקרוב למלכות” אוצר של נשק, ואולי גם אותו יאן לא הספיק להמלט על נפשו והוא בעצמו ובכבודו מסתתר כאן, נחבא אל הכלים…
בכל שעת החיפוש בחדרים נשאר האופיצר השני עומד על ידי לשמור עלי שלא אזוז ממקומי להסתיר איזה דבר חשוד. ולאחר הבדיקה חזר הבודק עם ביאליק לחדר־העבודה, שהיה מלא וגדוש בכלי־זין רוחניים, בספרים ממיטב הספרות העתיקה והחדשה.
לבסוף הזמינו את ביאליק ללכת אחריהם על מנת לנסוע לבית־הפקידות לשם חקירה יסודית ע"י השרים הגדולים החוקרים לכל תכלית. ב. הבין שאין מסרבין להזמנה כגון זו, והוא בקש ממני להשאר כאן עד שוב אשתו הביתה, ומיד הלך אחרי שני המלאכים הרעים המלוים אותו בדרך.
אחרי שירד מן המדרגות ובא אל תוך החצר מצא שם את הפולקובניק מכירו, אף הוא מצבא המתנדבים, שהתגורר באחת הדירות באותו הבית, ונראה לו כמלאך מושיע בעת צרה. פולקובניק זה לא יכול מפני איזו סבה לברוח על נפשו בשעה שכבשו הבולשיביקים את אודיסה לפני כך, והוא מצא מסתר ומחסה בצל כנפי היהודים גרי הבית, שראו אותו כאדם הגון והיו משוחחים עמו לפעמים ארוכות וקצרות על פגעי הזמן, וגם ב. לא אחת נכנס עמו בשיחה.
– אדוני הפולקובניק! – פנה אליו ב. בראותו אותו הפעם – הלא הוא מכיר אותי. יגיד נא, האם בולשיביק אנכי?
האדון הפולקובניק השתמט מתשובה ברורה על שאלה פשוטה זו והתפטר בגמגום איזו מלים סתמיות.
בינתים עלה אחד האופיצרים לבדיקה קלה באחת הדירות, ולאחר כך הציע לפני ב. להכנס שוב לדירתו לרגע אחד. הוא נזכר ששכח לבדוק במגרות של השלחן הגדול העומד בחדר העבודה. וכשנכנס התחיל תיכף לחטט במגרות אלו, ובאחת מהן מצא איזה סכום כסף. בתחלה חשב להחרים את הסכום לטובת “המתנדבים”, אבל לאחר שספר ומנה אותו וראה שהוא קטן ודל, נמלך בדעתו והניח אותו חזרה.
וכדאי להזכיר כאן פרט קטן אחד: לפני יציאה שניה מבית דירתו של ב. התבונן אחד האופיצרים אל המעיל היחידי התלוי על הקולב בפרוזדור, ושאל את ב. אם מעיל זה שלו הוא, ולאחר שקבל תשובה חיובית אמר לו שילבש את מעילו.
– למה לי מעיל ביום קיץ חם כזה? – שאל ב בתמיה.
– יש צורך, לבשהו – פקד הקצין, וב. לא יכול לבטל גם גזירה זו שיצאה מלפני השליט בשעה זו.
סוף־סוף יצאו מן החצר וב. בלוית שני המלאכים ישב במרכבה שעמדה בחוץ. העגלון קבל פקודה לנסוע – והנה שוב נזדמן אותו הפולקובניק עומד בחוץ וב. שוב פנה אליו בבקשה נמרצה להעיד עליו שאיננו מכת הבולשיביקים. והפעם לא סרב הנשאל להעיד על כך בפה מלא, והאופיצרים לא יכלו לעמוד בפני עדות כזו ומוכרחים היו לתת רשות לב. לרדת מעל המרכבה ולשוב לביתו בשלום.
ומי יודע מאיזו סכנה ניצל אז ב., אולי מסכנת מות. כי בימי הזועה ההם מקרים כאלה לא היו מן הנמנעים, ועוד ביום אתמול היה מעשה כזה, שאסרו איש אחד מנכבדי העיר ולאחר הצהרים מצאו אותו מוטל הרוג מאחורי תחנת הרכבת, מחוסר בגדים. ואפשר שבזה יש לפתור את החידה, שאותו הקצין עמד על כך דוקא שב. ילבש ביום חום את המעיל ההגון, בבחינת “סוף מעשה במחשבה תחלה”…
והשמועה התפשטה בעיר כי ביאליק נאסר והיתה חרדה גדולה בין יודעיו ומעריציו, וזה לזה שואלים בטלפון מה פשר הדבר. ולערים רחוקות, כגון קיוב, מוסקבה ועוד, וגם לארצות רחוקות, התגלגלה ובאה הבשורה הנוראה, כי ביאליק נרצח בידי הדיניקינים באודיסה בכניסתם העירה. ובמקומות רבים עשו אבל יחיד וספדו עליו בבתי־כנסיות מספד תמרורים – ולא ידעו כי אמנם סכנה גדולה היתה מרחפת על ראשו של ב., ואולי סכנת מות ממש, אבל הוא ניצל בדרך נס מן הסכנה בזכותו של פולקובניק מ“צבא המתנדבים”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.