אגרת מאה ושמונה עשרה    🔗

15 אקטיאַבר 76, [ט' חשון תרל“ז] ספ”ב.

[לח' מ"מ עליאשאוו]

ידידי היקר.

שמחתי לשמוע כי שירי האחרון מצא חן בעיניך עד כי תחפוץ להוסיף בו על הנעים גם את המועיל ולעשות אותו לנכסי צאן ברזל להושיע על ידו משפחה נכבדה אשר מקרוביך היא. אותי הוא לי כי קריאת השיר פעלה עליך פעולה עזה ותדמה בעיניך כי כן יפעל גם על שאר הקוראים וימצא חן בעיניהם ורבהו הקונים הקופצים עליו. והנה בתשובה על בקשתך אֹמר לך: א) כי שירי “קוצו של יוד” ושירי האחרים הדומים לו ההולכים לפניו והבאים אחריו לא נכתבו להועיל לעניי עמי על ידי חמרם, כי אם ע“י רוחם; לא להמכר באטליז כפרקמטיא במיטב כסף ולתת את חליפיהן לחסרי לחם, כי אם להחלק בזול או בחנם בין יושבי קרני הזוית אשר התורה מונחת שם, לתת שכל אדם לחסרי דעת. אלו יגרום שירי “אשקא דרספק” שבחֹֹֹר מן החורים אשר העברים מתחבאים שם לא תהרס משפחה שלמה בישראל בשביל “תרי משהו בחמץ”, אלו יועיל השיר “ושמחת בחגיך” שהשוטה ר' קלמן והדומים לו הערב יו”ט עם דמדומי חמה לא ישיב הרגל כדי לקיים כדין מצות שמחת הרגל. אלו השיר “ברבורים אבוסים” יעיר את לב אחד הברבורים האבוסים, המורים הוראה לעם עמוסים, כי חטאת סדום ועמורה היא לנגוד את זיגוד בשביל חטאו של טוביה, כלו' “להחמיר בטרפות לפי שהם אינם בקיאים בבדיקה”. אלו שירי “קוצו של יוד” אשר כתבתי בדם ובדמע יציל לעתיד לבוא אשה אחת מישראל לבל תכרת לצמיתות ע“י חסרון ידיעת הפוסקים בדקדוק ובתנ”ך, גם בדברים שתשב“ר יודע אותו, אלו יגיע שמע “שני יוסף בן שמעון בעיר אחת” (עודו בכתובים) לאזני גובה המס באחת ערי השדה אשר אחב”י נחתים שם ותיבש ידו בחפצו לתת כתב תעודה מזויפת לנכתּביו אלו “השעיר המשתלח” (עודו בכתובים) ישא עליו אל ארץ גזרה את העון הפלילי התלוי בצואר כנסת ישראל להמית ברעב ובחסר כל את סופריהם. (ע"כ נמצא בלי חתימה)

[יל"ג].

 

אגרת מאה ותשע עשרה    🔗

[לח' אבר"ם לוריא]

ידידי הנעלה, האדם המעלה.

מכתבך מדרוזגעניק בא אלי למארינבאד בערב יום עזבי את המקום ההוא ואני ממהר אז לצרור אמתחתי ובחפזי נאבד לי מכתבך ההוא עם המאמר הרצוף בו וכן אבד עד היום, ובגלל הדבר הזה לא השיבותיך עליו כי לא היו בפי דברים על אדות מאמרך אשר לא הספקתי לקראתו. עתה הגיעני גם מכתבך השני עם הבר־או“ז על הבאנק על סך י”ב רו“כ, הסך תקבל והא לך בזה השובר, ומי יתן והיו לנו אלפים חברים כמוך כי אז היה לנו י”ב מילליאן רו"כ בכל שנה.

ברוך אתה לי על זכרונך הנאמן וכל דרשך שלומי וטובתי כל הימים. הימים אשר ישבתי במאריענבאד הביאו לי תועלת רבה, כי הוקל לי הרבה מאד וכמעט שבתי לאיתני כאשר הייתי בימי חרפי, ואולם הימים אשר אנכי יושב אח“כ בפ”ב שבו ועותו את אשר תקנו ראשונים והנני שב לקדמתי מרגיש כמקדם את מחלתי.

בשבוע הבא תקבל מנחה קטנה ממני את שירי החדש אשר כתבתי.

היה שלום אתה וביתך ולעת מצא ברך בשמי לשלום את אמך הכבודה, אשר התענגתי לשוב ולראותה פנים בפנים אחרי עשרים ויותר שנים.

ידידך יל"ג.

1 נאיאבר 76 [תרל“ז כ”ו חשון]

 

אגרת מאה ועשרים    🔗

כפ“ב יום ה' כסליו תרל”ז

כבוד הרב השלם סופר מהיר ומורה

להועיל מהרל“י קליאַצקא נ”י.

ספריך ומכתביך (אלי ולהג' ה' ר"ט) כתמם באו לידי. והנה בהתאסף ראשי הועד לישיבה אשים לפניהם את בקשתך בדבר ספרך ואת אשר ישימו בפי אותו אמהר להודיעך. בזמן קצר כזה לא פניתי עדיין לעין בספרך ולא אוכל כעת להודיע משפט (ך)[י] עליו, כי ספרים כאלה אין די להם בקריאה לבדה כי אם צריכים עיון והתבוננות; ולא מהרתי לכתוב לך היום אלא בשביל שאלתך השניה הגדולה אליך, כי חייך תלוים בה.

הנך אומר כי הת“ת בברדיאַנסק יסגר מאפס יד ומחמת חסרון כיס, ואני טרם אדע את תכנית הבית וצורתו ומשפטיו. אם בית הספר מסדר הוא ונוסד ברשיון הממשלה דבר נא באזני הגבאים וישימו פניהם אלינו ונחזק ידיהם בסך מסוים מדי שנה בשנה, כי דומה לזה אנחנו עושים בת”ת במינסק, בתתנו להם מאה רו"כ בשנה להוסיף שעות אחדות ללמוד שפת רוסיה. אם ישמעו פרנסי עיר מושבך בקולך לדרוש מאתנו משענת כסף אז עליהם לשלוח לנו משנה (קאפיע) כתב הרשיון ליסוד בית הספר, ופתשגן כתב בלמודים (פראָגראַם) כל זה מאֻשר ומקוים, וחשבון צודק וברור מן ההכנסות וההוצאות וממספר התלמידים; ואז נכון לבי בטוח כי לא יתן הועד מוט לבית הספר ותבנה גם אתה ממנו. זאת עצתי ואתה שמענה ודע לך.

והנני מכבדך ומוקירך ומכיר ערכך יל"ג.

 

אגרת מאה ועשרים ואחת    🔗

[להזק"ן]

אחי וידידי המשורר המשלש, ברוך אתה לי בברכה המשלשת!

מכתבך ומכתב הילני בתך (אתמול ראיתי והנה היא לאה!) הגיעו לידינו לנכון, במועדם, לא החטיאו המטרה. אתמול ביום הלדת נאַדי היה מאַקסים קרוא אלינו לארוחת הצהרים אבל אֵחר לךבוא מן השעה אשר יעדנו, כי בבית המשפט עכבוהו ויבא לעת כלות האכל; ויהי הוא אוֹכל בגפו ואנחנו עטרים אליו מסביב ומשתעים יחד ומשתעשעים בו ומשחקים על רעבונו הגדול והנה נשמע קול צליל הפעמון ונושא המכתבים בא ויציל אותו מיד מהתלותינו. כי כאיש אחד חברים התנפלנו כלנו על דבריכם – ונאכלם. נאַדי קראה באזנינו את דברי הילני לסרוגין והרבה מהמה כחדה תחת לשונה, כי כבוד נערות בנות שמונה עשרה כפי הנראה הסתר סבר ולא כל הדברים הנאמרים באזניהן נתנו להשמע באזני הורים בני ארבעים ושש כמוני אתמול. מסבּת צר מעוֹני בשנה הזאת לא קראתי אלי את מַכָּרַי ביום אתמול כפעם בפעם; לבני הנעורים ממו"ן (כלו' "מאַקס "מיננא "ונאַדי) נתתי ממון ושלחתים אל התיאטרון; ואנחנו זקן וזקנה נשארנו בביתנו ואחרי כן בא אלינו אחיך מתתיה וישב אתנו עד שוב הנערות לבדהנה. זה פרשת הערב בביתי ביום אתמול.

עתה אשוב אל שני שירי זהבך הבריאים והמלאים אשר במו עניתי על שתי שירותי הדלות והרקוֹת; ואשא משלי ואֹמר:

על ספרי הקטן לךָ שי הובלתי

כניתיךָ “סופר עצל ורפה ידים”

יען לא תַשֹמַע קולךָ בין חוברי חבר;

ותוכיחני אמשׁ כי עשׂה הסכלתי

כי פועל צדקות ועז אתה הגבר

אף כי לא ישׁיר אישׁ – על צוארו רחים.

ולמי הגדת זאת, אח נשׁוא פנים?!

האני לא אדע נפשֹךָ, ערכךָ לא אכירה?

האני – מורה מאֹד בשׁתי עשׁרוֹת שנים,

נפשׁ עמל כמוךָ ופעלתו לא אוקירה?

האני לא אדע כי המוֹרה לעם סגלה

חמור גרם הוא אךְ לא ישׂא־שׂכר?

לא אדע כי על רב עמל ופעלה

הנותן דמים לאנשׁי דמים אותךָ לא זכר?

כי אישׁ בזעת אפּוֹ מפרנס אשׁתו ובניו

עושׁה צדקות הוא בכל ימיו ושׁניו.

כי אישׁ לא ישׁב בַּצל אף כי יאכל בָּצל

לא רפה ידים הוא, לא יקרא עצל??

האני לא ידעתי כי סופר מהיר אתה

גם עד לא בשׁיריךָ אמשׁ זאת לי הוכחתּ.

אך כי רוח השׁיר עזבךָ, ידעתי עתה

כי מה מיטב השׁיר ויפיוֹ – שׁכחת:

הנה בכבד ראשׁ עניתני תשׁובתךָ הנמרצה

ותשׁכח כי כתבתי – רק בדרךְ הלצה.

קבל רצון את הטורים הבלתי ברורים אלה אשר פלט קולמוסי בחפזון גדול כפלים כיוצאי מצרים וברך את אשתך ואת צאצאיך והשב ברכה שבעתים אל חיק בתך החמודה על ברכתה ליום הלדתי והיה ברוך ומברך גם אתה וחכה לדברי עוד שלישית על עניני ביתי וילדינו יוצאי חלצינו אשר לא יאחרו לבוא אחרי בוא אלי דבריך על מכתבי הראשון הארוך הערוך לך בלשון מדינתך. אחיך אשר נפלאה לו אהבתך, אוהבך ומוקיר שמך בכל זמן ועידן

יל"ג.

27 נאיאבר 1876 ספ“ב [כ”ג כסליו תרל"ז].

 

אגרת מאה ועשים שתים    🔗

ספ“ב, זאת חנוכה, 6 דעקאבער 76,תרל”ז ב' טבת].

[להנ"ל].

אחי יקירי יושב בסתר לבי בצל ענפשי יתלונן!

מכתבך האחרון אלי קבלתי מיד בננו הנחמד, ואין בו דבר נחוץ לענותך עליו היום, ומה גם כי כותב אנכי בחדר הקומיטיט ואין לבי פנוי כעת לדברים שביני לבינך.

תקבל בזה כפי הרשימה שבעה שטרי קבלה לשבעת חברינו בריגא; מאת האחד ה' ש. נתקבלה נדבתו ע"י מאַקס, ובטובך למסור הקוויטונג לידו; והששה הנותרים עוד לא שלמו וכשתפנה לך השעה תפנה לאסוף הכסף מידם ולהגיעו אלינו; וכן לא שלמו עוד בעד השנה העברה שנים: ה' ק. וה' ד., אף כי שטרי הקבלה על שמם נשלחו על ידך אעוד בשנה העברה.

אבקשך בבוא עִתּה להחיש להודיע לי מה היא הדאגה הגדולה אשר אמרת כי כל מעיניך בה עתה, כי לבי חרד עליך ולבננו לא הגדתי מזה מאומה.

כמדומה לי שכבר הגדתי לך איש אחד ממכרי מבני העשירים מוציא לאור את קבצת שירי האחרונים אשר באו נדפסים במ“ע שונים בשם שירי יהודה מחברת ב', ובראש הספר ישים את תבניתי פתוחי חותם. הוא מכין כעת את התבנית בוויען ואני מכין לדפוס את השירים. יותר מזה אין כל חדש אתי לפי שעה להודיע כי אץ ונחפז אנכי לכתוב מכתבים רבים. אמש בערב היינו אני ואשתי ובנך בבית אחד ממכרי (הבתולות לא היו עמנו, יען האיש ההוא אינו נשוי) ושחקנו בשחוק הקרטי ולבנך עמדה השעה והרויח ח”י רו"כ ויצאנו משם בשעה השניה אחר חצות, והיום יבוא אלינו בערב אחרי אשר אהיה אצלו בבית אחי לאכול אתם בצהרים. שלום שלום שלום ידיד לבי מלא כל נפשי אהבתו!

ידידך יל"ג.

 

אגרת מאה ועשרים ושלש    🔗

מפ“ב ט”ו טבת תרל’ז.

[לה' י. רייפמאנן]

ידידי היקר!

שמחתי באָמרך לי כי מצא שירי “קוצו של יוד” חן בעיניך; ואם תעין היטב בדברי בת־שוע (צד 34 שורה ח’–ט') תמצא כי גם היא יודעת על בוריה את הוראת המלה “אתנן” אחרי אשר בשם זה תקרא למתּת איש זר אשר יתן לאשה והיא לא אשתו; דוק ותשכח ותנח רוחך. והנה מדי דברי בך אודיעך כי בקרוב יצא שירי זה שנית בדפוס מתוקן וממולא במקומות רבים, יען כי נמצא אחד ממכּרי המעלה על הדפוס את שירי האחרונים אשר באו מפזרים כה וכה בכתבי העתים. שמה אני אקבע זכרון גם לך ידידי הנכבד בשומי בין השירים אשר כתבתי לידידי לעתים מזמנות (געלעגענהייטסגעדיכטע) גם את שירי הקטן אשר שלחתי לך בזמן מן הזמנים. ועוד תדע כי בחו' שבט יבוא בהשחר שיר גדול, מעשה ידי בימי נעורי, נקוב “אֹפל בת ציון”, אשר אם היותו כתוב למטרה מיוחדת בקינה על מות אחד מידידי בכל זאת נכללו בתוכו דברים הנוגעים גם אל הכלל. אם יש השחר תחת ידך תראנו בעתוֹ; ואם לא, הגידה לי ושלחתיהו לך.

אולי תדע ידידי מקום המאמר: “המיתה בלא עתה היא הגדולה שבצרות”. הנהו כתוב לפני זה ימים רבים במאָטטאָ על שירי ההוא אבל נשתקע מזכרוני מקורו ומי אמרו. אם תדע אנא הודיעני במהרה.

עוד אחת אבקשך. הנה אנכי מוציא לאור בשירים בל' רוסיה את סדר הקינות לט“ב; לא את כלם העתקתי כי אם את הטובים בהם, אשר יש בהם ריח שיר וטעם טוב בצד מן בצדדים, ומספר הנעתקים י”ג ואלה הם: א) בליל זה יבכיון, ב) שומרון קול תתן, ג) אם תאכלנה נשים פרין, ד) ארזי הלבנון, ה) ואת נוי חטאתי השמימה, ו) מי יתן ראשי מים, ז) אז בהלוך ירמיהו, ח) אש תוקד בקרבי, ט) יום אכפי הכבדתי, י) שכורת ולא מיין, יא) ציון הלא תשאלי, יב) שאלי שריפה, יג) אלי ציון. ויש את לבבי להעיר על הקינות בנוגע למחבריהן ולזמן חבורן; ולפי ידיעתי מעטו עד כה בדפוס דברי החוקרים על אדות הקינות. מלבד הקינה ציון הלא תשאלי לר“י הלוי, אשר העתקתי מן הנוסח המתוקן בבתולת בת יהודה, והקינה “שאלי שרופה” אשר לפי דברי ה' צונץ (זינאַגאָגאַלעפאָעזיע 310¹) היא כתובה בידי מהר”ם מרוטינבורג לא נודע לי מי כתב ובאיזה זמן נכתבו שאר הקינות אשר הזכרתי; אם נודע לך באיזה מקום נכתב על אדותם, או אם יש לך איזה חדושים והערות עליהן, הודיעני בטובך, אולי יהיה זה לי לתועלת.

והנני ידידך חפץ בהצלחתך ודורש שלומך וטובתך בכל זמן ועידן

יהודה ליב גארדאן.

 

אגרת מאה ועשרים וארבע    🔗

ספ“ב ג' ב' שבט, תרל”ז.

[נרשם בעצם כתב ידו: לחוא"ל בלונדון]

ידידי היקר!

קבלתי מכתבך מיום טו"ב טבת וקראתי את הערותיך על שירי קוצו של יוד. ברֻבם לא אסכים עמך.

א) תדקדק בשם השיר ותאמר כי אין השם אשר קראתי לו נאֶה לכל חלקי השיר כי אם לסופו; ואולם כל השיר לא נברא אלא בשביל סופו, וכל כחו בעקצו, ושאר החזיונות אשר נשאתי והתמונות והמאורעות אשר צירתי לא באו רק בדרך אגב, ועקר נושא הספור הנה התהפוכות והשערוריות אשר גרם קוֹצוֹ של יוד, כמו שנאמר בפירוש: “בקוץ יוד מנד יהרגו כמה נפשות” (צד 33) ועוד: “קוצו של יוד הוא הרגני” (צד 36) וא"כ הוא היתר שהכל תלוי בו, ועל כן גם נקרא השיר על שמו, וזה כדין וכהלכה ואין מי שיחלוק על זה.

ב) כתבתי: כי בבית אלהיך עליך נעלו

…. "ברכת מנאציך

…. יום יום יתפללו". ולא ישר בעיניך צירוף פעל התפלל לברכה ובשביל כך תחפוץ לתקן "כי בית אלהיך בעדך סגרו.

… "ברכת מנאציך

יום יום יברכו….

והנה מלבד שאין כל דבר הקשה באחזי בלשון חכמים (השגורה בפי בשירי זה) מתפלל אדם י“ח ברכות בכל יום, וזה יען כי הברכות נכנסו בסדר התפלה, עוד לא התבוננת כי הפרש גדול בין הפעל סגר ובין הפעל נעל ובין התחברם עם כל והתחברם עם בעד. סגר יאָמר על הגפת הדלתות אשר יש ביד אדם לפתחם, ונעול הוראתו סגירה במנעול שלא יוכל לפתוח רק מי שבידו המפתח; ואלו לא היו דלתות עליתו של עגלון נעולות היה יכול לצאת; וכן אמרו חז”ל כי שערי דמעות לא ננעלו, וכן שעת גמר החתימה נקרא נעילת שערים. ובאמרנו סגר הדלת בעד פלוני הכונה שפלוני נשאר בבית ולא יתנו לו לצאת, ואם נאמר סגרו אחריו הוראתו שהיה שם ויצא ולא יתנו לו לשוב; אבל סגֹר או נעוֹל על… הוראותו כמו סגור בפני.. כמו נועלין דלת בפני לוין (ע"כ נמצא בלי חתימה).

[יל"ג].

 

אגרת מאה ועשרים וחמש    🔗

[להזק"ן]

ידידי היקר!

ביום כ“ז שבט העבר כלו כ”ה שנים למות ידידנו בימי נעורינו מיכה יוסף לעבענזאָן ז“ל. וכדי להוקיר זכרו ולהעלותו על לב בני הדור החדש הדפסתי בהשחר לשְׁבַט את קינתי אשר קוננתי עליו בעת ההיא, ועליה הקדמה כתובה בחרף הזה: והתניתי עם ה' סמאָלענסקי שיוציא את הקינה, אשר קראיה “אֹפל בת בציון” בקונטרס מיוחד, ועליה נלוה תאַר פני המנוח מעשה חרש אבן בווילנא, ולשלח את הקונטרס ההוא לא יאוחר ליום כ”ז שבט לשרידי ידידי המנוח אשר כתבתי לפניו את שמם ומקום מושבותם. בין הנרשמים, כמובן מעצמו, באת גם אתה וגם מיכל גאָדאָן, נוספים על אבי המת ואָחיו ושאר קרוביו ומיודעיו, הכל עשרים אנשים בערים שונות. והנה אני קבלתי את החוברת קרוב למועד הקצוב, וכן קבל אותה גם ה' מינאָר במאָסקוי; ואולם מווילנא עלה באזני שאנן האד“ם כי לא קבלו את החוברת עד היום, והוא מצטער ע”ז מאד, כי גם מכתב ממנו נדפס בראש החוברת, ועוד חפץ להדפיס שיר קטן ביחס לדבר הזה בחדש אדר. ואני אתפלא על זה ולא אוכל הבין: מדוע קבלו אחדים ולא קבלו אחרים? על כן אמרתי אשאל נא את פיך ידידי אם קבלת אתה את החוברת ההיא.

לכלנו ובכללנו גם לבנך היקר שלום. שלום גם לך ולאשר אתך.

והנני ידידך ואוהבך הנחפז ואץ לכלות מכתבו

יל“ג. 27 פאברואר 1877 [תרל”ז כ“ו אדר] ס”פב.

 

אגרת מאה ועשרים ושש    🔗

10 מאֶרץ 77, [תרל“ז ח' ניסן] ספ”ב.

[להנ"ל]

ידידי היקר!

אתמול בערב, ביום הֻלדת מיננה, השתעשענו בביתה עד סוף האשמורה הראשונה. גם אָחי גם אחיך היו אתנו ותהי ראשית מלאכתנו לקרוא את מכתביכם אשר בהם אתם מתהפכים בתחבלות ותבחרו לשון ערומים להוכיח למיננה את עצלות עמה. “ותּחד” מלכת היום, היא מיננה בתי, על מלאכת אחותה הגוערת בה, היא מיננה בתך; נקוד כל “ותּחד”, יען שמכתב בתך היה מלא חדודין חדודין. מובן מאליו כי שמך וזכרך לא מש מפינו; ומי יתן והיית גם אתה בקרבנו אמש כי אז רוית נחת.

משיב אני לך בזה את שירך “חול הים וגליו”. גם עתה לא נחה דעתי במבטאים אחדים, והתויתי תו עליהם, בשולי הגליון. ואתה כחפצך תעשה ותתקנם או תעזבם כמו שהם ותשלחם לסמאָלענסקי, והוא בודאי ידפיסו במחברת לחדש אב, כך שיהיה שירך דבר בעתו. כבר אמרתי לך כי שלחתי משלי שירים אחדים אבל טרם אֵדע אם כבר חדש השחר מוצאו או לא, ובידעי אודיעך. את שירך הגדול קראתי בקריאה ראשונה ועוד לא אחרוץ משפט עליו; אבל גם הפעם הזאת ראיתי כי איכותו איננה עולה בד בבד עם כמותו. לעת מצוא אעבור עוד הפעם עליו ואעיר את אשר אעיר ואשיבנו לך. יש תחת ידי לשלוח לך עוד שתי חוברות “האמת” ואמרתי לשלוח לך ע"י הַכָּריִ (?)² גאָרדאָן אבל הוא חמק עבר ולא ראיתיו, ואשלחם לך לעת מצוא אחרת.

חרפה היא לי לכלות מכתבי אליך על דף אחד; אבל עתי קצרה ואשלימנה לך בפעם האחרת. ואתה שלום וכל אשר לך שלום

בחפץ ידידך אשר בנפשך

יל"ג.

 

אגרת מאה עשרים ושבע    🔗

1 אפריל, בשעת החמישית לעת ערב. [תרל’ז א' דר"ח אייר].

[להנ"ל]

ידידי מחמל עיניֱ

יושב אנכי בבית אחי שהוא גם בית בננו מקס; ואני בשובי מעבודתי סרתי הלֹם לקבל פניו בשובו. וכבואי, ובהביטי עליו על פניו אשר נפלו – ויפל לבי. נחשתי כי רעה באה ונהיתה וכאשר יגרתי כן היה. יד ה' היתה בך אחי ושדי המר לך מאד בקחתו לפתע פתאם מעל ראשך וראשי בניך את אשת נעוריך, את אמם הורתם, את עקרת ביתכם. תדמע עיני אל שברך ושפתי נדמו מאין מלה בפי לנחמך. ואני איך אנחמך ומתך זה עודנו מוטל לפני בזכרוני למן היום אשר ראיתיה ראשונה בעודה באבה?! מי מלל לנו בלכת מקס בננו לראותכם ולשיש אתכם משוש בימי חגנו כי החג יהיה לו לחגא וכי הולך הוא לעצם את עיני אמו על ערש מותה! נפלאים דרכי ה' המכונן צעדי גבר. ביום אשר קבלה מיננה בתנו מכתב מקס כי חלתה אמו ותאָנש, צמ(ת)ה כל היום ולא אכלה לחם עד כי גערתי בה ואצו עליה במפגיע לשלוח דברה על ידי הטילגראַף; וכבוא תשובת מקס פרצו דמעותיה כפרץ מים ואני רואה ומשתומם מה זה ועל מה זה, כי מקס הסתיר הדבר ולא הגיד מאומה את דבר האסון אשר מצאכם. אין זה כי אם הגיד לה לבה ונביא בית הנפש לא ישקר ולא יכזב.

כשתי שעות אחרי זה.

עתה הנני בביתי וקל בכי אשתי עולה באזני, כי נמהר בני ולא נזהר להגיד לה את הבשׂרה הרעה, ובפרץ רחב אתיו דמעותיה. אהה שלוים היינו ויפרפרנו המקרה הרע הזה; שמחים וטובי לב לראות בשמחת בנינו הנאהבים והנעימים – ויבא רגז. צר לי מאד כי לא הודיענו מקס בימי החג את דבר האסון אשר מצאך כי אז באתי אליך לנחמך בימי מרודיך. ועתה אני תפלה לאל חי כי יחזק כחך לשאת את הנסיון הגדול הזה אשר נטל אליך; חזק אחי וחזק לשאת את אסונך באֹמץ רוח למען השארית הנמצאה.

מי יתן אראך עתה ואחבקך ואנשקך ואבכה על צוארך!

אחיך הכואב והנענה ובצרתך לו צר

יל"ג.

 

אגרת מאה עשרים ושמונה    🔗

[לה' מ. גארדאן].

ידידי אחי!

מכתבך לפני חדש ימים קבלתי (וברגע הזה איננו מונח לפני, כי נמצא הוא בביתי ואנכי כותב מחדר הועד) ואני לא אצתי לענותך עליו כי חכיתי לעת צאת מן הדפוס מחברת חדשה מאתי לכבדך בה וחכיתי גם לחדשות בביתי ובחיי משפחתי לשמחך בהנה, וגם הנה טרם תצמחנה, ובין כה וכה קפץ עלי מכתבך החדש מיום 18 דעק. אשר קבלתי ברגע זה. ולבלי החלות לבך בתוחלת ממשכה הנני ממהר לענותך עליו ולא אחכה עוד.

מאמרך “הקבלה” נדפס בשחר ש“ז חו' ג'³. דעתך שהשם “קבלה” היא “קְבֵלא” הארמית היא המצאה טובה ונאותה, אבל מספק אנכי אם קרובה היא לארחא דמהימנותא. בין כה וכה נעים לי מאֹד כי פתחת פיך ותדבר ולא תאָלם עוד, ואני מנפשי ידעתי ומבשרי חזיתי מה טוב לאיש יושב על פנת הגג באחת ערי השדה, אשר לא השהו אלה חכמה, להעיר לעתים מזמנות את נפשו לדבר בסוד חכמים וסופרים ע”י הדפוס, כי ע“י זה תנצל נפשו מיון המצולה אשר הטבע בו בשרו ורוחו מרחפת ונשאת ע”פ התהום הרובצת לרגליו. לא הכבוד המדומה אשר ינחל בלהקת הסופרים עיקר כ“א ההרגשׁ הפנימי המתחזק בו ע”י זה כי עוד רוחו לא חבלה ומורשי לבבו לא נתקו וכי חי הוא בין החיים המהלכים תחת השמש. את המאמר אשר אמרת⁴ כי נדפס בהמליץ וחתום תחתיו שם איש זר “גור אריה” לא ידעתי או לא אזכור, אבל אם תשים לי אותות יותר מובהקים כמו שם המאמר והשנה אשר בו נדפס, אוכל להודיעך איזה הדרך נתגלגל המאמר לידי איש זר, כי ה' צעדערבוים אתי יושב בזה ואוכל לשאול את פיו לעת מצוא.

מלבד המחברת הנדפסת מאתי אשר הזכרתי ואשר לא אקראנה בשם לפניך למען תבואך לפתע פתאם ושמחת בה, עוד נמצא איש אחד ממכרי מבני העשירים אשר קבל עליו להוציא לאור את כל שירי האחרונים, אשר באו מפזרים במקומות שונים, בשם שירי יהודה מחברת ב', ובראש הספר תבוא תמונתי פתוחי ברזל עשוֹת (שטאַלטיך) והנהו מכין עתה את התמונה בעיר וויען. אם יצא הדבר לפעלו אז אקוה להציב גם לך בספר ההוא יד ושם בשומי בו שיר אחד לך, כאשר שמתי במחברת ש"י הראשונה. לפי שעה עוד לא סדרתי את השירים לדפוס.

השחר יצא גם בשנה הזאת ותקבלו גם אתה כאשר קבלתו; אבל אם יצא גם “הבוקר אור” לא ידעתי, כי אחרי צאת החוברת לאלול לא קבלתי יותר ולא שמעתי מאת ה' ג"ב דבר על אודותיו.

עוד מכין אנכי לדפוס ספר בלשון רוסיה, אבל אין כאן המקום ולא עתה העת להאריך בו.

שמח אנכי לביאת בנך הלום ויחד נמתיק סוד עמו על דבר עבודתו בצבא לטוב לו. ואם עוד הדבר בכדי שיעשה כתוב אליו להודיעני בדרך ישר ובבירור את היום אשר יבוא לפ“ב, למען נוכל להכין לו מעון ודירת ארעי בקרבתי או בקרבת אחי אברהם. כי דבר זה גדול הוא לפנים החדשות הבאים לעיר הגדולה הזאת, ואם יודיעני ע”י הטיליגראף גם את שעת בואו אז אקדם פניו בחצר מסלת הברזל. הנה האדרעססא שלי לפניך בזה, הודיענה לו וידע.

והנני ידידך באמת ובלב שלם כאז כן עתה המקוה כי עוד יחנני ה' לראותך פנים בפנים בטרם אמות. בריאותי כעת טובה מאשר עד כה ולשוא תדאג לי, כי שלום לי ולאשר לי. ידידנו ומחתני קאפלאן אֵרש את בתו הילני לאיש נחמד ונעים, דאקטור מעדיצין, ושמו הערמאנן שלאָקער, ותוכל לברכו בברכת מ"ט.

אחיך יל"ג.

 

אגרת מאה עשרים ותשע ⁵    🔗

[להנ"ל]

כ“ה יום א' תמוז תרל”ז, מפ"ב.

ידידי מימי ילדותי, יחידי בימי שחרותי,

ושרידי בימי עמידתי, עד בא חליפתי!

מי ישימנו כחותם אל לבך ושכנתי שם לעולם ולא יתקוני משם פגעים רעים והרהורים רעים המתרגשים לבוא ולהפריד בין איש ובין רעהו! פעם בפעם כאש יאחרו מכתביך לבוא אלי ימים וירחים לבי חרד פן עלה על לבבך דבר בליעל להטותו מאחרי על לא דבר. רואה אנכי כי החיים אינם משחקים לפניך ובגלל הדבר הזה אתה מסתכל על סביביך באספקלריא חרוטה ובעד ערפל תשפוט אל רוח כל בשר איש. בנגע הזה נראה לי פעם בפעם מבין שורות מכתביך כאלו יפוג לבך ולא תאמין בי ובאמונתי אליך ואני מעודי לא חרף לבי ולא נתתי לך מחוט ועד שרוך נעל למשוך עלי כעבות העגלה חטאה כזאת. הן אמת כי נפלגו דרכינו בחיים זה בכה וזה בכה ומעת אשר נפרדנו איש מעל אחיו רבו היָמים ויהיו ליַמים; אבל הנהר היוצא מעדן אף כי יפרס והיה לארבעה ראשים, ראש אחד ומימיו אחדים, כי היום איש בבנו ואיש באחיו כי לא במרחק המקום והזמן תלוי רחוק הדעות והלבבות! הגדתי לך היום את כל זה ולא אשנה למען הסר ספק מלבך והעביר רוח החדש מנפשך, כי הספק בלי יסוד והחשד בכשרים – הבל וענין רע הוא.

בעוד שמונה ימים ביום הראשון לשבוע הבא יום שמחתי, יום חתונת בתי הבכירה. אברך את ה' שהחיני וקימני והגיעני לזמן הזה לראות זרעי נכון לפני וביתם נכון לפניהם. בסוף שבוע זה יבוא הלֹם ידידנו מחתּני קאַפלאַן לשבוע כף נחת אחרי חפנים עמל אשר שבע במות עליו אשתו ואחריה בנו הצעיר עלם בחור וטוב בן עשרים שנה. ואני אמרתי בוא תבוא גם אתה להתערב בשמחתנו ולחדש ימי אהבת שלשתּנו כקדם, אבל האלהים חשב אחרת ולא נתנך לבצע מחשבתי הטובה. ה' הוא הטוב בעיניו יעשה. אבל לבך יהיה נכון בטוח בי בשבתנו בסוד מרעים יחדו שמך יעמוד בתוכנו ורוחך תהיה מתהלכת בקרבנו, כי כמוני כקאפלאן ידעתי לבנו טוב לך כאז כן עתה נאמן בבריתו וקים באמונתו, כל הנהרות לא ישטפוהו וכל טנופת לא יטנפוהו.

אמש נשלח לך כתב נדפס לקרוא אותך ואת ביתך לחתונת בתי; לבנך לא שלחתי יען כי לא ידעתי מקום חנותו כעת, ועל כן הנני מליט בזה כתב כזה ובטובך תדיענו לו בשמי באשר הוא שם. גם את תמוונתי הנני שולח לך כזה לזכרון ואם ידעת ויערב על בנך לראותה, שלחנה לו בשמי וא כי אשלח לך אחרת בפעם האחרת. (ע"כ נמצא בלי חתימה).

[יל"ג]

 

אגרת מאה ושלשים    🔗

[להברון ה' האראץ גינזבורג]

אדוני הבאַראָן!

על התשורה המובאת לי ביום חתונת בתי בשם אביו הנכבד ובשמו הנני מגיש לו תודה וברכה מעמק לבי. הגיד היום לפני זקני עדתנו הנועדים כי נכבדתי בעיני כבודו להזכירני ממרחק ולהעלותי על לבו ביום ראש שמחתי; וזכרונו זה יקר לי מכסף וכל חפצים לא ישוו בו!

יתן לו ה' ומצא שמחה ונחת בילדיו יוצאי חלציו בבואם אל המנוחה ואל הנחלה ועיניו רֹאוֹת; וברכות כל הלבבות אשר ירנין ברוח נדיבותו יחולו על ראשו וראש זרעו כל הימים וישימו את הארץ לפניהם כעדן ואת ביתם כגן'.

עבדו הנאמָן בכל עת וזמָן

יהודה ליב גארדאן.

15 יוני 77 [תרל“ז ט”ז תמוז] ספ"ב.