ס“ט פ”ב 23 דעקאַבר 1875 [ז' טבת תרל"ו].

 

אגרת מאה ועשר    🔗

ידידי הנכבד ה' חז“ס נ”י!

תתבשר כי הועד גמר לתת לך בשנה הבאה מאה רו“כ ולקחת במחירם עשרים עקז. וה' ר”ט יתן ג“כ מאה רו”כ ועקז. לא ידרוש לפי שעה; מתנתו של ה' ג“ב עודנה תלויה ועומדת, וכדומה שתגיע עד מאה וחמשים רו”כ.

מליט אנכי בזה רשימת המקומות והאנשים אשר תשלח להם את עשרים עקז. הצפירה אשר להועד. מאה הרו“כ מאת הועד תקבל אחרי ראש השנה, כבוא דברך כי עלי הצפירה נשלחים ע”פ הרשימה. ושאר הכסף אריץ אליך כבואו לידי.

תקבל גם בשנה הזאת המ"ע Новое Время.

והיה זה למנוחה לך ולחכמתך, ולכלכל את שיבתך,

כחפץ המכבדך בכל זמן ועידן

י. ל. גארדאן.

טפל שכחתי: לשוא תזכיר את שמי לגנאי במכתביך לה' ר“ט ולה' ז”פ. אתה בנפשך יודע כי אין לתלונותיך אלי רגלים. במשכי את ידי ממך בכלות השנה הראשונה והעמדתי לך לסוכן תחתי את ה' מעדאיללע אשר היה עוזר גם לי, עשיתי זאת לטובתך ולהנאתך, לבלי תכבה בזה נחלת הצפירה; ובפירוש אמרתי במכתבי (לך או לבנך, לא אזכור) כי אין אחריותו עלי ובידכם לתת לו בהקפה או לחדול (וגם הוא איש אמונים, ואם נתחיב לך שלם ישלם, אפס כי חולה הנהו כעת) ומעולם לא רשמת לי שמות עשירי עדתנו (מלבד חברי הקומיטיט) לשלוח להם את צפירתך. ולו גם רשמת לא היה זה מחובתי למלאֹת, כי בני ישראל נפוצים בעיר הרחק מאֹד איש מאחיו וטרח גדול להגיע לכל או“א מ”ע בכל שבוע ושבוע, וצריך לזה איש עתי. ואיככה היית מדמה כי אני או ה' מעדאיללע מגיעים את הצפירה לה' פאָליקאָוו ולה' זייברלינג וכו‘, אחרי כי ה’ מעדאיללע בודאי רשם לך את שמות חתומיו ומעלי הצפירה אשר יקבל הועד אינני רשאי לשלוח לאנשים אשר סִפֵק בידם להוציא בעצמם על מ"ע. אין זה כי אם תחפוץ לתלות בצואר אחרים הקולר אשר דמית היותו תלוי בצוארך, בדמותך כי הגבירים בזה יעלו את הצפירה על ראש שמחתם ולא יאכלו אם לא יקבלוה ונגזלה שנתם אם לא יקראוה. על כן להרגיעך אומר לך כי שגית במשפטך. אין כאן לא העדר כבוד הגבירים ולא קולר תלוי, ואינך צריך לפשוט לו לא צוארך ולא צואר של אחרים. ולמה איפוא תעפר בעפר ובאבק לשון הרע על איש יושב לבטח אתך? דבריך דבר באזני שומעיך ושם איש אחר לא תזכיר לגנאי על לא חמס בכפו.

הנ"ל.

 

אגרת מאה ואחת עשרה    🔗

א' דחוהמ“פ תרל”ו ספ,ב.

[להזק"ן]

ידידי ומחֻתָּני, אוהבי נאמני!

אם הלל מחיב עניים ובן חרסום עשירים אתה תחיב המושכים בשבט סופרים בישראל. אם בכל עבודתך הקשה ובעיניך הרכות תעצור כח לערוך מכתביך תמידים כסדרם, איש חי רב פעלים אתה. ואני אשר אֶל שֶׁבת וכתב עיפה נפשי, מבקש ומוצא תמיד תאנה למעט במכתבי ידידות; גם לך אחי חטאתי לא פעם ושתים ולא כגמול עליך השיבותי; כי עצלותי תמציא לי בכל פעם פתחי חרטה ותלחש לי באזני לאמר: “בנים גדלת ורוממת הם יכתבו לך. הן יודע קאַפלאַן את כל אשר אתנו מפי בנינו הנאהבים, ולמה לי ללא הועיל להרבות במכתבים?” זאת אשיב אל לבי ואטמון יד בצלחת. ואולם בפעם הזאת דברת אלי בלשון אחרת ובדברים אחרים אשר בנינו היקרים לא יוכלו לקראם ולהשיב עליהם, על כן עצלותי קפצה פיה, וההכרח ירוע ברזל.

נפלאתי לראות כי במכתב מיכל אליך אין דבר וחצי דבר בנוגע לזווג בנך ובתי; אינני מברכך בברכת מז"ט, ואינני מזכיר המאורע הזה אפילו כלאחר יד, כאלו לא ידע ולא שמע דבר. הלא דבר הוא!

דיינאָוו אינו רק מגיד, כי אם גם נצוץ מלמדות יש בו. הודעתיו בעתּה מהתחברות בנינו והוא ברכני בברכת מז"ט במכתב. ומה יש לענות על מכתב כזה? אם גם על מכתבים כאלה נשיב לא יהיה לדבר סוף.

בריאותי טובה בערך אף כי רפה כחי וחולה אני ברגלי תמיד, ולפעמים גם בראשי; אבל אשתי כמעט שוכבת למִטה תמיד, לא פסקו רפואות מפיה כל החרף, וזה גם הסבה לזה שלא ענתה עד כה על דברי אשתך אליה הטובים והמחכמים והמסלאים. פעמים שלש החלה לערוך מכתב אליה ובכל פעם ופעם לא תעצור כח לכלות מכתבה. מרגיש אנכי בעצמי כי נחוץ לי מאֹד להתרפאות בימי הקיץ הבאים, כי כחותי רפים ונוטים לפול; אבל עוד לא אדע איך לכלכל עסקי וטרדותי, וימים ידברו.

ככלוֹתי עבודתי בחלק השני והשלשי מן הספר “Мiровоээрвнiя” נחתי מעט מעבודת הסופרים, מלבד מה שכתבתי תקנות קהלתנו (Уставь) אשר בשבוע העבר מסרנוהו לשר העיר. בימים האלה מצאתי און לי לשוב לעתים מזמנות לשיר ציון והנני כותב עתה שיר גדול (בן שבעה או שמונה חלקים יהיה), נקוב בשם “קוצו של יוד” וכבר כליתי ארבעת החלקים הראשונים ובכללם הם עד ארבעים בתים בעלי עשרה חרוזים. דרך השיר הזה וסגנונו מעין שירי האחרונים אשר נדפסו בהשחר; אבל שירי זה נעלה עליהם, ובעיני טוב הוא מכל מה שכתבתי עד כה. צר לי כי אין אתי איש מבין יודע כמוך. מה טוב לי לו יכלתי לקרוא את תנובת כפי זאת באזניו ולשמוע מה בפיו.

מדי דברי בשירי אבקשך להזכיר לעת מצוא את ידידנו ה' זאב לונץ כי בהיותו בזה לקח ממני שיר כתוב בלשון יהודית המדברת, בשם “עכוב הקריאה” והבטיח להשיבו לי, ולא השיב; והוא יחיד אצלי, אין לי ממנו שום העתקה. על כן תאיץ בו להשיבו לי.

ובזה יתמו דברי הפעם והנני אומר שלום לך ידידי היקר ולאשתך היקרה ולכל בני ביתך הצאצאים והצפיעות. אלהים יענה את שלום כלכם כחפץ אחיכם אשר נפשו קשורה בנפשכם.

יל"ג.

 

אגרת מאה ושתים עשרה    🔗

קרית יערים, יום א' ל' מאי 1876, [י“ט סיון תרל”ו]

ידידי ה' שלאסבערג.

אם תחפוץ לקחת ממני כסף בהלואה לאנשים בטוחים, כמו שנדברנו, תכין בטובתך את השט"ח וביום השלישי א' יוני בהיותי בעיר (בחדר הפראוולעניע משעה 11 עד 2 בבקר) אמסור הכסף לך או הבא מכחך.

אם תחפוץ לכתוב אלי תמצאני בשדה־יקר (ליעסנאָעי)

Ангельскiй нр. Дача № 38. и т. л.

והנני ידידך וכו' וכו' וכו'

יל"ג.

 

אגרת מאה ושלש עשרה    🔗

7 יולי 76 [תרל“ו כ”ז תמוז] ספ"ב.

ידידי אחי רב מ"ג!

שולח אני לך היום ע“י שתי וערב את ארבעת החברות הראשונות מן המכ”ע הב“א. ויתרם תקבל בדרך ישר מן הרידקציון. מחר הולך אנכי מזה למאריענבאד להתרפאות ואחר עד סוף החדש אויגוסט ומאד יצר לי אם בזה”ז יבא ב. בנך לפ“ב. ואני לא אראהו. בין כך וכך תודיע לי כי ב”ב יושבים מחוץ לעיר כפי האדרעססא הכתובה למטה, ושם יושב אתנו גם מ. קאפלאן.

בהשחר מחוברת העשירית והלאה יבוא שיר גדול ממני נקוב “קוצו של יוד”, וכפי הנראה יהיה בן זקונים לי, כי מצות הרופאים עלי חזקה לבלי איגע את נפשי שלא לצרך.

ואתה שלום וכל אשר לך שלום, ואם ירצה ה' והשיבני שלום אל ביתי ואל נחלתי, ושבתי והודעתיך כל אשר אתי

אחיך אוהבך

יל"ג.

 

אגרת מאה וארבע עשרה    🔗

מאריענבאד 13 אגוסט 1876, [ה' אלול תרל"ו].

[לה' אבר"ם לוריא]

ידידי היקר!

אחרי אשר בתוכחות על עון יסרני יה ויגלני לשתות מי באר מבארה של מרים, צרף רחמים לדין ויקרה לפני את הורתך היקרה אשר מאֹד שמחתי לראותה פנים בפנים, אחרי עבור עשרים וחמש שנים. והנה מפיה שמעתי כי גם אתה תתחל ותלך לרחוץ בחמי דרוזגניק, והנני שולח לך ברכתי מרחוק כי תעלה לך רפואה זו לטובה, ועוד נשוב נראה איש את אחיו בפ“ב, אשר בלא ספק יובילוך רגליך שמה בחרף הבא ולא תשכחני בבאך שמה. את ביתי ברחוב פ. עזבתי ונטשתי, ולעת עתה אין לי דירה אחרת, כי אני יושב פה ובני ביתי חונים בכפר ליעסנאי אשר על פני פ”ב; ואני טרם אדע את המקום אשר תבחר אשתי לְשַֹכֵּן אותנו שם, אבל בנקל תמצאני.

מדעתי כי נהירין לך שבילי דפ"ב כשבילי דנהרדעא וכי עוד לא שכחת את הנגון אשר בו ינגנו “אקדמות” הנני שולח לך בזה העתק שיר סטירי אשר כתבתי בלשון ארמית, לשעשע בך בימי שבתך בטל בדרוזגיניק, כי ידעתי נפשי, אף כי זה שבתי במריענבאד מעט, כי הבטלה מביאה לידי שעמום, ואם אמצא בזה איזה דבר קל לקרוא ונוח להבין ואֹכלהו. בדרוזגיניק נמצאים ספרים בלשון עבר למקרא בהם לבאים להתרפאות שמה. אחיך א. הגיד לי אמש כי פקדתני לשלום במכתבך אל אמך.

כמדומה לי שבעתּו הודעתיך כי אֵרשתי את בתי לאיש, ואם לא אשגה ראית גם את האיש ההוא בביתי; שמו מאקסים קאפלאן, יוריסט. עד כה היה משרת את פני הסינאט, ועתה נועצנו והנה הוא עוזב את משרתו ונלוה אל אחד היוריסטען המפורסמים (אשר לא מב"י) ואתו יעבוד ומאשר ידעתי כי גם לך גם למכיריך יש ענינים ומשפטים ודיני דברים בעה"מ על כן אבקשך למלאת את ידי חתני זה בדיני דברים, בין משלך ובין משל אחרים, כי יוריסט מהיר במלאכתו הוא ואיש אמונים עד למאֹד. כל המאמין לו עסקיו לא ינחם. ואתה ידידי אם תגמול זאת עליו נפשי אתה גומל.

אם תכתוב אלי לפ"ב כתוב על שם ה' גנצבורג. פה במאַריענבאד אשאר עוד כשני שבועות ואחר אשוב לביתי. והנני ידידך ומוקירך

יל"ג.

שיר סטירי בנגון אקדמות.

אתי גוברין יהודאין דמן בני גלו תא

מרנן ורבנן חבורתא קדיש תא

רכד יתבין במדנתא באדרון בי כנש תא

לא פסוק פומהון מפתגמי דאוריי תא

שערהון כנשרין רבא בדקנא ובפא תא

ומן אנש טרדין ולבהון עם חיו תא

ולבשין סמרטוטין ועבדין חברו תא

את דלפון ואת אספתא ואת פרמשתא ואת ויז תא

וכד עילין למטרפולין להאי קרתא רב תא

משנין אפהון ושמהון דלא לאשתמודעו תא

ומסתפרין קומי ומגדלין בלורי תא

ומסטרא דשמאלא אכלין אילי תא

ורמין בגדי פשתן המגוהצין ואצטלי דמיל תא

לעילא ולעילא מן כל ברכתא ושיר תא

ודירין בפלטרין כאחשדרפניא ופחו תא

ומשתעשעין באסרטיא ברתיכין ובכדנו תא

ואזלין לתיאטרון ומשחקין בקובי תא

ומגו דחשיד אממונא חשיד אשבוע תא

ומתכנשין לפרדיסא די דימידוב¹ לנו עדן גנ תא

ושמעין קל סבכא פסנתרין קרנא משרוקי תא

ושמעין קול אשה ערוה ומלי דעגבו תא

מזמוטי פילפה אלפונסינה וקדרו תא²

ומסתכלין בקנקן ובמה שיש בו עד זבולא בתרי תא

וחמין חזה התנופה ושוקא דארמו תא

וחמין כד מטילין בגנתא ש"י עולימ תא

בלבושי צבעונין ובאמלין די זהרי תא

וריחן נודף כבוסמין דגנוני תא

רשק ומוריקא עם כל קיסי לבונ תא

ופומהון ממלל רברבן בלשנא נוכרי תא

ואזלין אבתרון ורמין בהרי פלכא שו תא

“אית לן חולקא בגויכו לשעתא דא תא”?

חדא דלא להון גדנפא וחדא אטמ תא

ועבדון לה ארסטון רבה ושירו תא

אתכתכי דהב פיזא דבי בוריל ודו תא³

ויהבין לה התקרובין כל מאני חמד תא

סמקן ירקן וברקן בורלא ומרגני תא

ומתפנקין ורוין עד מיסק קרצ תא

באדין שילין לה מן סגיאות חב תא

"מנן ומאן אנת רחמתין שפירא בריו תא

“ארוס בגינך נַעול לגובא דחוב תא”?

מתיבת ואמרת להון: "אנא מן האי מדנ תא

"דַהויתון יתבון בה אנתון אקלקלתא דמ תא

"ברת אֻשכפא אנא וכותכון יהודי תא

"תמלי אתינא הכא לבית אתתה פונדקי תא

"חזיתי נשיכון טפלכון וכל זרעי תא

“נפיחי כפנא כלהון בעניותא ובערטילו תא”

זכאין כד שמעתון קושט דא שיר תא

קביעין כן תהוון בהנהו דיר תא

עד די ייתון סרכאי כד מטיא שע תא

לאגלאה יתכון לאתרכון לאהדרא בתיוב תא.

 

אגרת מאה וחמש עשרה    🔗

ספ“כ 31 אגוסט 76, [תרל”ו כ,ג אלול].

כבוד הרב השלם, מן השרידים אשר ה' קורא להשתדל

לטובת עמו והשכלתו מהרמ“י קורלאנדסקי נ”י.

זה ימים אחדים שבתי לביתי ממעיני הרפואה ומצאתי את מכתבו מן 22 יולי עם הנלווה אליו. שמחתי לראות כי הולך הוא הלך וקרב למחוז חפצו, וכי נמנו וגמרו גם בקהל עדתו ליסד בית הספר. אבל לדעתי עיקר חסר מן הספר, והוא: כמה יתנו פרנסיכם מהכנסות הקהלה אצלכם להחזקת ביה“ס, כי אין ספק אצלי שגם אצלכם כמו בכל שאר קהלות ישראל הכשרות והמתקנות יש מכסים וארנונות, מכס הבשר ואולי גם מכס הקמח, מוצא לכסף הנדרש להוצאות הקהלה, – וכלום הי' הדבר חסר אלא שיצרפו הפרנסים גם את ביה”ס לצרכי הצבור ואז גם עליו (כלו' על ביה"ס) יהי' הגשם, גשם נדבות מן המכסים ההמה. וכל עוד שלא יתברר לכבודו חשבון הוצאות ביה“ס והכנסותיו בקירוב, לא יוכל לדעת אל נכון אם יש בכחו לפתחו. על כן אפוא לדעתי זאת יעשה ויהי' אלהים עמו, יעשה חשבון ברור, בכמה יעלה ביה”ס, כזה: הוצאה 000, הכנסה 000, ס“ה 000. ואז ישוה זה לעמת זה ההכנסה וההוצאה ויראה את אשר יעלה במצודתו. הלא סוחר הוא וידע כי הכל תלוי בחשבון. אקוה כי בקרוב ישוב ישמחנו בידיעות חדשות על מעמד הדבר ואז יוכל לפתוח את ביה”ס לראשית החרף הבא. ידעתי איש אחד, משכיל וסופר, עוסק בתלמוד תורה יותר משלשים שנה, ולו כתב רשיון מאת הקוראטאֶר בווילנא לפתוח בית ספר לנערי בני ישראל. האיש ההוא כחו בלה"ק ודקדוקיה, אבל ידיו רב לו להורות למתחילים גם שפת רוסיה וחשבון, אם יקשה על כבודו לקבל מאת הקוראַטאֶר לפתוח את בית הספר בקאָמבראָוואָ על שם הקהלה, ואם לא ימצא לו איש אחר הגון לעמוד בראש ואשר זכות לו לפתוח בית ספר, יוכל לקרוא את האיש אשר אמרתי, ולהשתמש בכתב הרשיון הנמצא בידו. אפס כי האיש ההוא בעל אשה ובנים וצרכי ביתו מרבים אף כי מטבעו מסתפק במועט.

בהתאסף ראשי הועד אקרא באזניהם מתוך מכתבו את כל הראוי להשמע, להר"ר יצחק אנדרעס אכתוב ביחוד לכשאתפנה, כי את ספרו “ספורי אלישב” קבלנו. –

מה“ע אשר הוא מבקש לתועלת בני הנעורים אוכל לשלוח לו מראשית השנה החדשה, כלו' משנת 1877; ואולי יפתח בית הספר עד העת ההיא, ואז יכונן את “בית־המקרא” על בית הספר. את החוב' “הבקר אור” אשלח לו בקרוב. אם יהי' במשך הימים בפ”ב אקוה לראותו ואז נדבר על פרטי הדבר, ובין כה יקבל הברכה ממעון הברכות, ויכתב ויחתם לשנה טובה

כחפץ מכבדו ומוקירו כערכו

יל"ג.

 

אגרת מאה ושש עשרה    🔗

ב“ה יום ה' (כ"ד) [כ”ה] אלול תרל“ו פה קרית מלך רב ס”ט פ"ב.

ידידי הנכבד הרר"י רייפמאַנן

בכתבך אלי ביום ד' דנא דמית היותי נמצא בביתי בפ“ב ואני הייתי אז בארץ ביהם לשתות מים מבארה של מרים (מאַריענבאַד) ושבתי הביתה זה ימים שלשה. במאַריענבאַד ראיתי את פני הכבודה ממ”ע עהרליך ואישה ושאלתי את פיהם על אֹדותיך; וכמה כלתה נפשי שיכזיבוּך וישימו לאַל דבריך בכל מכתביך אשר אתה מתאונן בהם רע על קשי יומך, אבל לדאבון לבי הודו והסכימו ואמרו גם הם כי דבריך שרירין וקימין וכי מקֻשט אתה יותר מדאי בתכשיט היאֶה לישראל. ה' ינצל עדיו זה מעליך בשנה החדשה הבאה, וירוממך לשבת ארץ, ויראֶך טובה בימי זקנתך.

לעת מצוא, בכתבי אל הר“ר מינאר, אשים דבריך באזניו, אף כי לא לרצון הוא לי להיות מוציא הדבה. ואולם גם עליך ידידי לדון אותו לכף זכות כי טרדותיו כרב ומטיף לעדה גדולה במאסקוי לא תתנינה לו לעסוק בעניני קומיססיון ולמאת מלאכוּת כבדה ובלתי כבודה כזאת לזרוע ספרים ולקצור כסף בישראל. ומה גם כי בימים האחרונים החלות למלאת אחרי דעת הר”מ די לונזאנו בהקדמה לספרו שתי ידות ותחבר ספרים קטנים בכמותם ובלתי גדולים גם באיכותם, ותפוצץ רוחך הכביר לרסיסים בעד שעלי שעורים ואגורות כסף. אוי לי שראיתיך בכלך וכי עד כה לא יצלח בידי חפצי להעיר אליך לבב נדיבי עמנו להרגיע לך למען תעסוק ותפעל גדולות בחכמת ישראל, כי לכך נוצרת.

הגידה לי שאהבה נפשי, עד מתי תרעה עד מתי תרביץ תורה בערים נכחדות בפולין? האם לא נסית דבר אל הג' ר“מ מונטיפיורי להושיבך על התורה ובחכמה באהלו אשר נטה? אולי אין לבך לדבר? אבל אם תבקש לך מנוח זה הודיעני ואכתוב על אֹדותיך אל הד”ר לעווי.

בין כה וכה שלח מספריך הנמצאים אחוז אחד מכלם לאודיססא על שם האברך שלמה בנו של הגביר ישראל בראָדסקי ובמכתבך אליו תאמר כי אנכי שלחתיך, ופרי ישוה לך; כי דברתי עמו על אדותיך בהיותנו במאַריענבאַד.

שלום לך ולחכמתך. התפלל בעדי בימים הנוראים הבאים וחיה גם אתה בטוב ובנעימים בחפץ ידידך ומוקירך בכל זמן ועידן

יל"ג.

אם יש “השחר” אל תחת ידך תמצא בח' י' י“א י”ב שירי “קוצו של יוד” ותתענג עליו, כאשר אקוה.

 

אגרת מאה ושבע עשרה    🔗

6 סענטיאבר 76 ספ“ב. בשעה האחרונה לשנת תרל”ו [כ"ט אלול].

כבוד הרב הנכבד והחרוץ, ישיש כגבור

ארח לאוץ, מחרמ“י קורלאַנדסקי נ”י.

כל אשר הריץ אלי ע“י הפאֶסט בימים האחרונים האלה הגיעני לנכון, וברגע הזה הביאו לי גם את מכתבו האחרון מיום שלשום, והנני ממהר לענות לו בטרם יתקדש החג. ראוי הוא לתודות גדולות כתודות בן־חכליה, בעד השתדלותו ושקידתו, לטובת בני עדתו, ובלי ספק יזכה ויראה את כבוד בית הספר אשר הוא מיסד ותלמידים כשתילי זיתים סביב לשלחן אשר לפני ה'; יראה וישמח ובשמחתו יחד גם כבודנו. אפס כי לשלוח לו תיכף מאה רו”כ מקפּת החברה לא אוכל לדאבון לבי למלאות מטעמים שונים, ואלו הם: א) ראשי הועד אינם נמצאים כי הלכו באשר הלכו וישיבות הועד טרם יתחדשו (עדנה). ב) חג' ה' רוזינטאהל גזבר החברה אשר מפתח הקפּה על שכמו יצא בשבוע העבר לאודיססא ולא ישוב רק אחרי שני שבועות בערך. ג) דבר יצא מפי הועד כי מאתים רו"כ ינתן לבית הספר בדאֶמבראָוואָ בבוא הרשיון לפתחו, ועד היום עוד לא בא הרשיון, כי בכל השתדלות שרי המקום עוד לא נדע איזה רוח יעבור על הפאָפעציטעל, ואם יסכים לדבר. על כן עצתי לכבודו לבלי יבהל ברוחו להכין הכל בטרם יודע לו כי נגמר הדבר גם בווילנא, ואם גם ימשך הדבר עוד כשבוע או כשבועים – מה (היא) [בכך]? ובשמעו כי עלה הדבר לרצון לפני בית מועצות הפאפעציטעל בווילנא וכי סמך הפאפעציטעל ידיו עליו, אז ימהר נא להודיעני ואז לא אמנע מהריץ לו הכסף במהרה במהרה כאשר תשיג ידי. והנני אָץ לכלות מכתבי כי פנה יום, וברגע האחרון הקדוש הזה הנני שולח לו ברכתי לשנה החדשה, תתחדש עליו ועלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה. מכבדו ומוקירו

יל"ג.