אגרת ראשונה.

בעז"ה יום ב' ט' מרחשון שנת “ברכה וישועה” (תרי"ח) פאניוועז.

כבוד הרב המפורסם, הגביר הנכבד והמשכיל השלם, תפארת משכילים והדר עשירים, חטר גאוה מגזע רמי היחש, כבוד שמו אליעזר האלבערשטאם נ"י.

אדוני! מימים רבים שמעתי שמעך אף חובבתיך וכבדתיך בסֵתֶר-לבבי; אבל לא ערבתי את לבי לגשת אליך, כי לא ידעתני מתמול שלשום. ועתה ברוך הוא לי ידידי המשכיל השלם כו' מו“ה יששכר בער גאלדבלאטט, כי הואיל להזכירני לטוב ולשית את פרי הגיוני עלומי למאור פניך; ואתה אדוני בענותך הרבה הואלת לשים עין לטובה על שירי הדלים ולהשגיא פעלי זה הקטן והצעיר; אף גם גלית את אזן רעי הנ”ל להודיעני במכתב לשלוח למקום שבתך עשרים עקזעמפ' מספרי על כתבתך, וכן עשה. ועתה הנה חשתי למלאת אחרי דברו; אבל במה אִכף לך ואודה אותך על חסדך זה שמשכת לי ואנכי נכרי ומוזר לך? הנה רק בפי כל כחי ואוני, וקסתי בידי כל הוני ועזבוני, ומה יתן כי אהלל במו פי המהֻלל ממני, ומה יוסיף כי אכבד בשפתי איש הכבוד? הבוחר בשפת ציון ישלם גמולך שגמלת לי ואשר תגמול תמיד לכל המחזיקים בלשון קדשנו פלטת כל מחמדינו, היא המקוממת עדתנו והמחברת לבות בניה אלו בוניה בעבותות אהבה ואחוה בכל ארצות תפוצותיהם.

הנה אנכי שולח את עשרים העקזעמפליארים אשר אמר לי ידידי הנ“ל בשמך; ועליהם ספר אחד לך אדוני למנחה ושיר בראשו נקוב בשם “שיר המנחה”¹ (לפרט השנה); והוא בן י”א תנועות ומלעיל ושמי ושם אבי ומשפחתי חתום בראשי שורותיו; וכל סוגר, המה השורות הקצרות, עולה למספר השנה. קבל נא איש נכבד תשורתי זאת הקטנה בסבר פנים יפות, והואל נא בגדל חסדך להשמיעני משפטך על בכורי אלה. והנני עבדך המשתחוה מרחוק להדר כבודך חפץ קרבתך ומצפה לתשובתך,

יהודה ליב גאָרדאָן.

אגרת שניה

בעז“ה יום ג' א”ך כסליו תרי“ח, ביום מלאת לי כ”ז שנה, פאניוועז.

ה' עמך גבור החיל, ידידי היקר הנותן זמירות בליל, חד כזאב, שוקד כנמר ונקל כאיל, לעשות רצון ידידיו באמת ובאמונה, בעל דעות רב תבונה, מו“ה זאב וואלף הכהן נ”י; ושלום ורב ברכה לרעיתך יפתך ולכל צאצאיך, אמן!

ברגע הזה קבלתי את מכתבך היקר מיום ד' העבר בצירוף שמונה נוממערן מן הצייטונגען ושירך אשר לא קֹרא בשם. והנה כבר נתחובבתי לך תשובתי על מכתבך הראשון ועל משליך אשר שלחת אלי, ועוד דברים רבים לי לדבר בך על אדותי ועל אדותיך ועל כן אחל עתה למחק מעט את סְאת חובתי הגדוּשָׁה, ואם לא אכלה מלאכתי היום אשלימנה בפעם אחרת. המשל הראשון ממשליך “הנער והצפור” לא ישר בעיני כי ענינו קטן, נשואו דל האיכות, ודבריו רבים ונפרזים. וזה ראשית חטאתך – אתה תסלח לי בטובך – אם אוכיח דרכך הפעם על פניך ואדבר עמך כאשר ידבר איש את רעהו, כאשר אבקש ממך שתדבר עלי! ראשית חטאת היא לך במקומות אחדים מִכְּתָביך הפרושים לפני, כי לא תוכל לעצור בעד שפתיך המהירות כעט סופר מהיר ותניח פרץ רחב לדבריך לזרום ולשטוף כנחל איתן! ואף כי טובים המה ונכוחים מאד מאד, וכל הגיוניך נאהבים ונעימים ויבאו כמים מתוקים בקרב קוראם וכשמן בעצמותיו, בכל זאת יפרצו לפעמים חק נתן להם. כי גם בנהרי נחלי דבש וחמאה נִטבַע בבואם עד נפש, ומה גם בַּמָּשָׁל אשר הקיצור נשמת אפו. ובשטוף הספור ההגדיי כזרם מים שָׁטֹף ועבר וְצָלַל הרעיון הטוב והמוסר הטמון בקרבו במים אדירים. דמיון המשל לחרב חדה גֹמד ארכה אשר תך בתנופה אחת ותחדור בקרב איש ולב עָמֹק, ורב דברים יקלקלו פניהו וקהָה הברזל. וגם השיר ישנא מטבעו להג הרבה, אפס כי הרשות בידינו לכלול הדרו בתמונות שונות, משא“כ במשל. ועתה אשובה למשלך “הנער והצפור” ואומר כי אם גם נקצר אותו ונעמידהו על שלישיתו גם אז עוד לא יעלה ערכו לערך שאר משליך, לערך משל טוב, כי גם כל ידיעה חדשה אין בו מתורת התולדה, והוא עם הנמשל שלו נמשל לגמד שלבש כובע עוג על ראשו ומדי אחד הנפילים על בשרו; וגם לא יכבד מקומו אם תציגהו בתוך שאר משלים טובים, כי אם מקום לו בספר התחלת הלמוד לילדים. המשל השני “המזמר והפרס” כבר דברתי בך על אדותיו; והנה אתה שנית אותו מעט אבל עוד לא יצאת ידי חובתך בו; אולם עוד תוים אחדים והיה לכלי חפץ. כמו זה שאמרת: “אין בלעדני”? המלה הזאת זרה מאד, והיא באה תמיד במספר רבים ודינה בלעדי, ותקנתי “אין כמוני”. וכן עשית חרוז “למצער אבליגה” “עם אז אנעיגה” והפכת שרש ענג לנעג; ומן ענג לא נמצא ההפעיל; ועוד אחדים. “השממית והדבורה” משל יקר ונחמד הוא אבל עוד ייקר אם תקצרו מעט. “הדבורה השה והכלב בשני משלים” אחרי תיקון קטן יהיה טוב מאד. אבל כמדומה לי שלא מה שטענו הדבורה והשה, הודה הכלב; כי הנה המה נשפטים אם טוב לגבר לשאת עול ולתת לחייו למורטים ולגוזזים, או כי יעמוד על נפשו כבן חיל ויהיה כקוץ מונד לאלה הבאים לקחת את שלו; והכלב יודיעם ארחות חייו, כי נאמן הוא לבעליו הנותנים לו משלהם. הכי השתא? – והנה עוד נמצא שם שיר הזדמנות אחד אשר אחשך משפטי עליו ליום כתבי לך משפטי על השיר אשר קבלתי היום ואשר עוד לא עצרתי כח לקראתו. ועתה אספר לך את אשר אני עושה בספר משלי: דע ידידי כי עבודה רבה העבדתי את נפשי על הספר הזה, כי מלבד היגיעה אשר יגעתי לבחר מספרים רבים ושונים למשלי הגוים ממיטב משלהם ומחלביהם, עוד נאנסתי לעבור על כל ספרי האגדה והמדרשים וששה סדרי משנה בשביל הספר הזה, מחפצי לעשותו כלי מתוקן מכל צד; ועתה ספר משלי הנהו כגן נחמד אשר בו נטועים מבחר משלי אזוף, לפונטן, קרילוף, מושלי אשכנז ותלמוד בבלי וירושלמי; בשנים האחרונים האלה מצאתי אוצר נחמד ממשלים מהללים אשר לא שערוהו הקדמונים; ועוד שמתי עליהם נוספות משלים רבים ילידי רעיוני, אשר כבר שלחתי לך אחד מהם למשל, ואתה לא הודעתני משפטך עליו וגם לא השיבותהו לי, והיום אנכי שולח לך עוד אחד לדוגמא, ובטובך תודיעני משפט שניהם יום אחד. והנה בעוד שנים שלשה ירחים – אשר יהיו ירחי עמל – אכלה בעזרת ה' מלאכתי זאת, כי כותב אנכי כעת הקדמה לספרי זה, וגם שיר גדול בתור מבוא; ועוד איחל ואצפה עד בוא הסכמות רבים ממשכילי עמנו אשר כתבתי להם. וכבר הודעתיך כי בחפצי להציגו לפני המיניסטעריום אולי יקבלו בסבר פנים יפות ועשה ממנו ספר למוד בבתי הספר (והוקל) [והקֵל] מעלי הוצאת הדפסתו; ובזה שנים דרכים לפני, ואתה ידידי שים לבך ויעצני איזה אבחר, הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים? או שום אשים ספרי ערוך ושמור בכל, והסכמות חכמי עמנו בראשו, ע”י הדירעקטאר שלי, לעיני הממשלה ולחכות עד אשר מלפניה משפטי יצא, אם לשבט אם לחסד; או אם לשלוח את ספרי אל בית ספר הרבנים אשר בווילנא ולבקש את פני כל מוריו מיודעי כי יבואו כלם על החתום ויסכימו כי דרוש ספרי זה לחפץ בתי הספר ויציגוהו המה לפני כס המיניסטער. ובאופן האחרון הזה אולי ייטב לי לחלות גם פני הד"ר דעירך להסכים על ידי בכתב כי ספר כזה דרוש ומועיל לבתי הספר לבני ישראל; וכן הבטיחוני גם מזיטאמיר לצאת לעזרתי. וכל דאגתי ופחדתי היא שאנכי עדנה צעיר לימים ועודני חי היום כי לו זקנתי ושבתי או כבר נאספתי אל אבותי כי אז קבלה הממשלה בלי תפונה ספרי זה, פרי עמלי וזעת אפי משך שלש שנים, בלב טוב ופנים צוהלים.

אשר בקשתי ממך לעשות דבר לטובת בעל המגיד, לא למענו בקשתי כי אם למענך אחי; כי אמרתי אך רֶוַח יעמוד גם לך גם לו מזה; ועתה כי כבד ממך הדבר הזה, מה לך עוד ולהתנצלות? הדבר אשר הדפיס בעל המגיד ממני בעליו הוא דבר קטן וקל מאֹד מאֹד עד כי בשתי וגם נכלמתי לקרוא שמי עליו וְאֶסָתֵר במסוה פזיידאָנים: דן גבריאל, שזה צירופו: ד⁷ ן⁸ ג⁴ב³ר⁶י²א⁵ל¹. ואנכי שלחתי אז דברים רבים טובים ונכוחים לידו, ממני, ממך, מידידנו מיכל גאָרדאָן ומידידי אחר. וממשא עשר אתונות בר, ברר לו מעט התבן הזה וישימהו לפני חמוריו וגמליו לאכול. ודבריך היקרים ומאמר ארוך ויקר לידידנו מיכל ודברים אחדים ממני עודם תחת ידו ובתשובה כללית בנומר 36 אמר כי בקרוב אקבל מכתבו, ולא קבלתי ולא ידעתי גם הנעשה במו, ובקרוב אשוב לכתוב לו על אדות זאת. והנסבה אשר עמדתי מתת דברי בפי עליו, היא, כי ראיתי אספסוף רב נאסף ובא איש וכלי מפצו בידו, לבנות חומת שפת ציון, והמה מן השועלים העולים בפרצות, אשר לא שם להם על פני חוצות עד כה, וָאֵבוֹש להתערב בהם; ומה גם כי לא ינעם לחכו כל דבר תורה וחכמה מליצה ושיר, כאשר תראה בתשובתו הנ"ל אלי – וטובה לו פתַיוּת אחת מארצות אנגליה, צרפת ונארד אמעריקה, ממלא חפנים דברים טובים מארצנו הקרובה אליו.

בעיר אשר אנכי יושב בה בא זה לא כביר לגור איש אחד צעיר לימים והולך את חכמים; חָתָן הוא לדודי הגביר רז“פ שטערן והוא בעל ה' אלפים שקל כסף, מבין בספרי שפת ישראל החדשים וגם יהיה מושך בשבט סופר. והנה נוסדנו יחד להוציא לאור ספר מאסף אשר יקרא בשם “יַלְקוּט רֵעִים”, יכלול בתוכו דברים של חכמה ודברי מליצה ושיר לשעשע בהם נערי בני ישראל בעתותי מרגועם; והאברך הנ”ל יתן את הוצאת הדפוס מכיסו ונדפיסהו מעבר לגבול, ואנכי אשקוד על אספת דברים טובים. והנה אשאל גם את דעתך ועצתך בדבר הזה, ידידי! ואם יישר בעיניך אקוה כי לא תשיב אחור ימינך מהעניק לנו ממעשה אצבעותיך אשר כתבת וגם אני אוסיף לכתוב לכל סופרי ארצנו הנודעים לי למען ישימו גם המה ידם אתנו. ויהיה הספר הזה כדמות ספר “פרחי צפון” והחלק הראשון יהיה לנסות. שם האברך הנ"ל הוא העשיל בן יעקב סירקין מבני בריסק דליטא. והוא יברכך על פי בשלום ומבקש קרבתך, ולמעני תואיל ושאלת מאת מוכרי הספרים אשר בריגא רשימה מכל כתבי העתים היוצאים עתה לאור הנוגעים ליהודים, ומחירם בצדם; וביחוד מה מחיר ארכיף איזראעליט (Archive Israélite), מכתב עתי יוצא בלשון צרפת? וויענער מיטטהיילונגען, רעדאקטייר דר. מ. לעטטעריס? ומכתב עתי ישורון? גם אם נוכל לבוא על החתום בבתי הספרים דשם לקבל על ידיהם הקונקורדאנץ החדש, אשר יוציא לאור מענדעל שטערן בוויען?

תשאלני על דבר אוצר ספרי ואנכי כבר שכחתי כי גם הייתי אוצֵר ספרים. כי אחרי אשר לא יָכול עסקֵנו לשאת אותנו יחדו אותי ואת שותפי, כי איש מרמה הוא, שוטה הדיוט וגס רוח, ויקרב אל האלהים ויהי המשפט שישאר העסק ביד שותפי והוא ישיב לי את כספי אשר נתתי לתוך העסק; אבל דל הוא ואין ידו משגת לשלם לי פעם אחת והנה הוא משיב לי ארבע מאות שקל כסף במשך י"א ירחים – וגם הבטחון אשר נתן לי תולה על בלימה – אבל רב לי – לא אחפוץ עוד לדבר בדבר הזה!

עלי המגיד אשר שאלת אשלח לך ע“י הזדמנות בטוחה או ע”י פאסט בפעם השנית. ועתה קבל בזה ארבעה רו“כ ושלמת בעבורי 2.40 בעבור חצי השנה הבאה, 1 רו”כ תוסיף אל הארבעה אשר תחת ידך ועשו מקלעת בת ד' לאטה לבת דודי שטערן, עבור [בעד או במחיר] 30 קאפ' תשלח לי מבית דייבנער המו“ס Die kleine Zauberin .10 Sgr דיא קליינע צויבערין, פרייז 10 זג”ר. והשלשים קאפ' הנותרים תוציא על הוצאת הפאסט בשלחך את המקלעת, אף תודיעני כמה עלתה לך הוצאת הפאסט בשלחך את המקלעת, אף תודיעני נא ג"כ מה מעמדך עתה? מה משכרתך? ואם תחיה נפשות בני ביתך בריוח ולא בצמצום כאשר בהיותי אתך? אשתי תשוב עתה לאיתנה מחלי בטן אשר הפילה למשכב ימים אחדים ובתי בריאה וטובה, ושתיהן מברכות אותך בשלום רב כמוני, אני אוהבך באמת

יהודה ליב גאָרדאָן.

ווערטהע פֿריינדין, מאדאמע רעגינא קאפלאן!

אָהנע איהרען העררן געמאהל אום ערלויבניסס געפֿראגט צו האבען, בין איך זא פֿריי אוהנען פֿיר איהרע געפֿאֶלליגקייט ביי דער ערלעדיגונג דעס פֿאן מיר איהרעם מאננע געמאכֿטען אויפֿטראגעס, מיינע דאנקבארקייט אויסצודריקען. איך האבע אייגענטליך פֿאן דעמזעלבען אויפֿטראגע אויך קיינען אנדערן נוטצען, אלס דאסס מאַן זיך היער אונטער מיינען פֿערוואנדטען איינען בעגריעף פֿאן איהרער גיטע אונד דיענסטפֿערטיגקייט מאכען ווירד. שאדע אבער, דאס מאן דיעזע איהרע געפֿאֶלליגקייט ניכט איממער פֿאָר אויגען האבען קאנן. איך אבער האבע קיין מאטעריעללעס פפֿאנד נאֶטהיג – זיא זינד מיר איממער געגענוואֶרטיג, דענן איהר געמאַהל איזט יאֹ מיין וואֶרמסטער, אונפֿערגעססליכסטער פֿריינד אויף עוויג! !

איהר ערגעבענסטער דיענער

Leon Gordon

גרוסס אללען איהרען קינדערן!

אגרת שלישית.

פאניוועז ג' חנוכה בשנת החכמה תחיה בעליה! (תרי"ח)

חיים נעימים, וארך ימים, לאדוני ידידי החכם השלם והתמים, אח למשכילים ורע לחכמים, בֹּנֶה ביתו כמו רמים, זה דודי ואהובי לעולמים, כ“ש מו”ה אלעזר האלבערשטאם נ"י.

אגרתך הנאהבה והנעימה, כתובה ביום ב' כסליו, קבלתי במועדה, ואָשיש עליה כעל כל הון בראותי כי לא הבישותני משברי; אבל לדאבון נפשי, בהודיעך לי כי הנך נוסע ארץ פרוסיה, לא הגדתָ לי מתי תשוב, ועל כן נאנסתי עוד היום לכלוא את שפתי מִדַּבֵּר אליך; וגם היום הנני כותב ושולח כסומא בארֻבָּה, ומי יודע מתי יבֹא ויגיע מכתבי זה לידך!

והנה אֹֹדך בּישֶׁר לבב על התהלה אשר מַדֹּתָ אל חֵיקי בעבור ספרי הקטן והדל באיכותו; ואם כי אהבתך העזה לשפת קדשנו ולכל דוֹרשיה הפריזה זכותי בעיניך, בכל זאת נפשי יודעת מאֹד את קטן ערכה ותמיד אשוה לנגד עיני וזכרוני את דברי המשוררים:

וְאִם הִלְלוּךָ מֵאֲשֶׁר אֵין בָּךְ, שְׁקוֹד עַד תְּהִי צֶדֶק מִלָּתָם.

(ר"ש הנגיד בספר בן משלי).

וכן

אֱנוֹשׁ אִם יְהוֹדוּךָ בְּדִבְרֵי שְׁקָרִים

טְרַח עַד הֲיוֹת כָּל דְבָרָיו יְשָׁרִים.

(ר' יוסף קמחי בס' שקל הקדש, שער הענוה).

וכן נדרתי בסתר לבבי לאביר שפתנו הקדושה להצדיק את דברי כל ידידַי ורעַי אשר שבע ביום יהללוני במכתביהם, להקדיש את כל כחות נפשי לעבודתה; ואקוה כי לא יֵבוֹשו בי אוהבַי ומכירַי אם יהיה לי ה' בעוזרָי.

אולם יותר מאשר שמחתי על אהבתך אלי ועל תהלתך אשר הללתני, גלתי וששתי בתוכחתך המגולה, כי בה הראיתני לדעת כי באמונה עשית עמדי וכי מישרים אהבתני. ועתה הואל נא איפוא אדוני, פנה בי גם אתה להטות אזניך לדברי ולשמוע את התנצלותי. מתוך דבריך נכַּר שלא יישר בעיניך את אשר שמתי את האד"ם לי לנס ואצא בעקבותיו; וכבר הוכיחו גם רבים אחרים דרכי זאת על פני, כי הובלתי ספרי זה שי לאדם, ואחד אמר לי במכתבו בפה מלא: “חֲדַל לך מן האדם כי במה נחשב הוא?”. אולם אנכי רק בתם לבבי ובנקיון כפַי עשיתי זאת; לא לקחתי מידו כֹפר ושֹחד, לא שחד כסף ולא שחד דברים, כי אם מיום החלותי להבין בספרים לא מצאתי בין משוררי שפת קדש החיים בארצנו נעלה ויקר ממנו, ומדי צאתי להתהלך ביער הלבנון, נָעַם דבשו לחִכִּי ואתעמל גם אני לעשות כְּמַתְכֻּנְתּוֹ, ואם לא הפיק רצון מרבים מחכמי ארצנו – אף כי לא אדע מה עָוֶל ומגרעות מצאו בשיריו ובספריו כי רחקו מעליו? הן לשיר בשירים לא ייטיבו ממנו, ואיש יודע כל דרכי לשוננו על בוריה אין כמוהו; אין זאת כי אם זה כל פשעו וכל חטאתו כי עודנו חי עמנו היום ורבים מקרבנו יכירוהו פנים אל פנים, וכבוד סופרים לא ירבה בטרם שימותו – הן אמת זה עון פלילי! אולם אנכי אשר כבר נסיתי גם אני הצג כף רגלי בקהל המשוררים וחוברי חבר, ועודני חי בעצם עלומי ועודני חפץ לחיות בארץ, אנכי לא אוכל לחשוב לו עון זה; ובעבור פשעו מפני נשארו זכותו וחכמתו לבדהֶנָה – ועל כן לא נסוגותי אחור מהודות נגדה נא לכל עמי את אשר רחש לבי בסתר. כי מציתי והתענגתי משד שיריו בספרו הראשון ובספרו “אמת ואמונה” ועוד רבים אשר אתו בכתובים, וכי מעודי אִוְתָה נפשי להיות יודע ומבין בשפת קדש למצער כמוהו. ומי זה יאשימני על התגלות לבי? מְגַלֶה לִבּוֹ נָפֶשׁ נְקִיָּה וּמִכַּסֶּה בְמַשָּׁאוֹן בלִיָּעַל!!

ובדבר המשקל ומניעת השואים נעים אשר קראת חמס על האד“ם ועל כל משוררי איטליה וגם עלי העש הקטן, הן בזאת הדברים מרובים וארוכים וכבר נחלקו בזה רבים וכן שלמים, זה מְקָרֵב וזה מְרַחֵק. עיין למשל ס' אוצר נחמד ח' א' צד 17 וביחוד צד 70 במכתב יש”ר המדקדק עם המשוררים כחוט השערה, וקורא מלא אחרי המשוררים אשר לא יפלסו נתיב לשיריהם, ולעומתו התעבר הפרופסור די לא טארא, שם צד 141, על כל אלה המביאים שירי עברית במשקל וצוארם בחרוזים. ואתה אדוני מדוע לֹא הזכרת את רנ“ה ויזל ואת ר”מ לעטטעריס אשר גם המה נזהרים מזה בשיריהם? ומדוע לא צעקת על שאר כללי המשקל, על שווי התנועות ועל החרוזים ועל המלעיל ועל מספר הדלתות, כלם נטיעות חדשות אשר נטעו על אדמת קדש מזמן הכליפים והלאה? ובאמת המשקל והחרוז בשיר הוא דבר הסכמיי, שהמציאוהו רק להשואת הערך – הארמאָניע – ולתענוג האזנים, ותולה בדעת בני הדור ורוח היום; ומשוררי שפת קדש שנים דרכים לפניהם: או כי שקל ישקלו שיריהם על פי תכונת השפה הישנה אשר המה כותבים בה ואז יכתבום כשירי התנ“ך בלי משקל ובלי חרוז, או כי ישאום במאזני הזמן החדש אשר המה כותבים בו, ואז יקימו את כל החֻקים ואת המשפטים אשר שמו לפניהם גדולים חקרי לב. ומי לנו גדול מכל משוררי ספרד ואיטליה מבן גבירול, מר' יהודה הלוי, מבן עזרא, מר”י אלחריזי ומכל משפחת לוּצַאטָא? והמה כלם כתבו שיריהם במדה במשקל ובמשורה, והשואים אשר בראשי מלותיהם מנויים גם המה במספר ועשויים ליתדות, באשר ההברה ששוא נע בראשיתה ארוכה מעט יותר במבטאה, והארוכות מדה אחרת להן מן הקצרות כמו בכל לשונות הגוים אשר בעקבותיהם יצאו גם בית ישראל. ואנחנו יושבי אדמת צפון אשר אין לנו חכמי קדם ומשוררי דורות עולמים ילידי ארצנו אשר בהם נשען, אין אנחנו יכולים להסיג גבול עולם אשר גבלו ראשונים חכמי לב, והוא דבר שבמנין ואין לנו מנין אחר להתירו; וזה יהיה משפט השוא נע, או כלה גרש יגרש מבין שירותינו, ואז תהיינה כל ההברות קצרות, או שנזהר לכתוב גם על פי יתדות כספרדים וכאיטלקים, ולא יהיה שירנו פעמים בא בארוכה ופעמים בקצרה. והלא קוּלא היא הקילו למו משוררי הימים האחרונים, לכתוב שיריהם בלי שנ“ע למען לא יצטרכו לשמור היתדות. ועין בעין נראה, כי שפתנו סובלת את הלחץ הזה, כי איה בכל שירי ר”מ לוצאטא, בשירי רנה“ו ובשירי לעטטעריס האחרונים, ובשירי האד”ם – ביחוד הראשונים – מקום משחת בשביל המשקל ומניעת השנ"ע? ואם ירעו וישחיתו שמירות הכללים האלה בשירי איזה משורר, אז לא במשקל תליא מלתא כי אם בידיעת המשורר, ואות הוא לו כי לא יתהלך ברחבה בשפתו ולא תתהפך כחֹמר חותם בידו, ומכלל אלה לא יצאתי גם אני, אחרי כי השחיתה שמירת המשקל לפעמים את הרעיון והדבור בשירי, כדבריך אדוני.

אלה המה הדברים אשר דברתי להצדיק נפשי ונפש יתר המשוררים בעלי המשקל, ובכל זאת לא אכזר אנכי לרדות בהם בפרך ולשום לפניהם משעול צר זה ולאמר: זה הדרך לכו בו, לא תאמינו ולא תשמאילו. וכמה שירים קראתי וכמה שירים כתבתי בנפשי בלי משקל צר, וכלם אהובים כלם ברורים, ובדרך כלל אומר כי טוב שיר טוב בלא משקל ממשקל טוב בלא שיר. ואם השיר טוב לרוח בת השירה ולרוח משפטי השפה העברית, מה ממני יהלך אם שקול הוא גם במשקל; ואם השיר רע מה יתן ומה יוסיף המשקל הפרוץ ואם גם יהיה מוקף שואים נעים, חבילות חבילות כתנור של עכנאי? ואנכי ידעתי כי כל הנזהרים לכתוב במשקל המה סבלנים גדולים – טאָלעראַנט – לקרוא בחפץ לבב שירים טובים ממשוררים אחרים אשר יש בכיסם אבן ואבן, כי סוף סוף דברי אלהים חיים כֻּלָּם!

שאלתני על דבר הספרים אשר יש את נפשי להוציא לאור בקרוב, והנני להודיעך כי שנים ספרים ערוכים אתי ומוכנים לבוא בדפוס; האחד הוא דבר חדש בשפת ציון: ספר מְשָׁלִים בשירים, כעין משלי לפונטן הצרפתי וקרילוף הרוססי, והוא יהיה בעזרת ה' ספר יקר מאֹד כאשר אקוה. אותו אציג לעיני הרשות למען תהיה בסֹמכי נפשי להוציאהוּ אורה, כי דרוש הוא לחפץ בתי הספר לבני ישראל; וכבר ראו אותו חכמי לב כמו רי“ב לעווינזאהן ורמ”ל ויהללוהו. בספר הזה לא אוכל לשום שיר זר בלתי אם משלים לבדם. והספר השני הוא קבוצת שירים שונים טובים באיכותם ויקרים בסגנון לשונם, כעין ספר שש“ק להאד”ם, ששמה אקוה לנטוע גם את הזמורה אשר שלחתי אליך ולקרוא שמך עליו². אבל מי יודע מתי אעצור כח להוציא ספרי זה למענהו.

אקוה כי תשוב לשמחני בדבריך המסֻלאים מפז והנני ידידך

יהודה ליב גאָרדאָן.

אגרת רביעית.

[לה' זאב קאַפּלאַן ].

בעז“ה היום יועש”ק כ“ב טבת תרי”ח; יום השנה למות אבי ז"ל. פאניוועז.

שלום לך יקירי חמדת לבי ולכל אשר אתך!

יום גדול וקדוש היום הזה לי, יום אשר בו נלקח אבי אהובי מעל ראשי, יום אשר בו אקריב רוח נשברה זבח לאלהים ואנסכה לפניו דמעותי ואתפלל בעד נשמת אבי אשר בצל שדי תתלונן; היום הזה לא אחלל בדברי חול ובעניני תהו כי אם אבחר לי דברים קדושים להגות בהם וענין יקר לנפשי לענות בו. ומה קדש ויקר לי מדבר בך, בחירי רצתה נפשי, ידידי באמת מימים רבים עד היום האחרון?

אתמול קבלתי את מכתבך היקר עם כל הנלוה אליו, למרפא לבבי אשר כבר החל להתחלות בתֹחֶלֶת ממֻשכה; וכבר כליתי עתה לקרוא בו פעם שלישית ועוד לא שבעה עיני לראות רב טוב הצפון בו. אפס כי הכרעתני ידידי בדבריך המפיקים רֹגז וחמה מסֻתרת ולדאבון נפשי ראיתי כי המרו דברי אשר דברתי בתֻמי את רוחך ויעציבו את לבך עד כי התעברת עם בחירך. בראשית דבריך הודית לדברי ותקבל תוכחתי אשר הוכחתיך על אריכות דבריך אף חֵרֵפְתַּני כלאחר יד “כי נשאתי חרפה עליך לגלות על פניך מום טבעי”, ובאחרית דבריך קפצת ותשבע כי לא תוסיף עוד לבֹא אתי בלהג הרבה ובדברים ארוכים. ואנכי לא על אריכות לשונך במכתבים אשר אתה שולח אלי אני ידידך כִּוַּנתי; כי נהפך הוא, שהמה מסבבים לי עֹנג ונחת רב לא אוכל לְמַלֵל, ואשר לא תלאה נפשי לשמוע מדבר אלי יומם וָלֵיל, כי אם על כתביך אשר אתה שולח על פני חוץ לקוראים זרים ושונים אשר לא ידעוך, ואין רוח הסבלנות נוססה בם להטות אזנם לדברים ארוכים. ואתה באת אלי בעקיפין וּתְהַפֵּך דברי. ואולי לא זִכִּיתי לשוני בדברי בך ראשונה ולא היו דְבָרַי מבוארים היטב דֵי הבינם ועל כן הנני משנֵן פה את כונתי בפה מלא כי לא במכתביך אלי מצאתי שפת יֶתֶר, אשר בהאריך המכתב כי יאריך ששוני ונחת רוחי; ואנכי בנפשי הלא אנכי מריץ לך כפעם בפעם מכתבים גדולים רחבי ידים, ארוכה ממכתב תמידי מדתם ורחבה מני אגרת; ומי זה יעצור בעד רוח אנוש בהשתפך נפשו אל חיק אוהב וָרֵעַ? ואנכי משביעך בשם ידידותנו הנאמנה והנושנה להפר נדרך ולבלי תגרע שיחה לפני במכתביך, כי אם פתח תפתח לי את זרמת לשונך ורוחך כנחל שוטף, והענק תעניקני מחמדת דבריך המסולאים לי מפז. וכל אשר אמרתי במכתבי הקודם מן הקיצור הוא רק בכתביך אשר אתה כותב לקהל הקוראים; וגם בהמה יש ענינים מענינים שונים ומדרגות ממדרגות; כי לא הֲרֵי המכתב הפשוט כהרי השִיר, ולא הרי השִיר כהרי המשל. כי במכתב פשוט יתכן יותר אריכות לשון מאשר בשיר, ובשיר יותר מאשר במשל. ובאמרי “הקיצור הוא נשמת אַף המשל” היתה ראשית כונתי על קיצור המאמרים הפרטיים והחלקים הפנימיים אשר שם באמת גם בשיר גם במשל הקיצור הוא חָק עולם ולא יעברוהו. והס מהזכיר שאנכי גמרתי אֹמר שכל השירים מחויבים להיות כתובים בקיצור! ובעיני יפלא עליך איככה זה עלה על לבך לחשוב שכונתי במאמרי גם השיר יאהב הקיצור, לקיצור השיר כלו ולא לקיצור משפטיו; וכי לא ראיתי מימי שירים ארוכים וגדולים אשר בכל זאת יקרים המה ונעלים בחין ערכם וביקר הודם? ומה היא האדיססעע להומירוס והענעאידא לווירגיל, רולנד המשֻגע לאריוסטו, ושבות ירושלים לטאססא, והמעססיאדא לקלאפשטאק ואוראניא לטידגע ועוד ועוד ועוד? ואם לא נסיתי גם אני בעניי להוציא בדפוס שיר בן י“ב שירים קטנים ולכתוב בספר שיר עוד יותר גדול ממנו? ועל לבבך עלה לחשוב מחשבה שהחלטתי אֹמר שאין לעשות שיר ארוך? הנה רק על קיצור החלקים הפנימיים והמשפטים הפרטיים כִּוַנְתי וגם שמה יש חילוק בין הנשגב ובין שאינו נשגב כידוע. ובאמרי “הקיצור נשמת אף המשל” גם שם ראש כונתי על משפטיו ומלותיו המקֻשרות, כי בדבר הזה כמעט דין אחד למשל החד – וויטציג – עם הנשגב – פאַטהאָס – ששניהם כחצי גבור משכיל שנונים ותכליתם לפעול פעולה פתאֹמית. אבל להמשל נדרש גם קיצור עניני מלבד קיצור חלקיו: כי מדי התחבר המשל לשיר זכה ממנו במקצת להתיַפות בעדיי השיר בסגנון לשונו ובספורים ציוריים קטנים, אבל אסור להפריז על המדה ולחפאות עליו דברים ארוכים יותר מדאי וציורים גדולים אין קצה. ולו שמעת שפת רומִי והבינות לחקר משלי פֿעדרע כי אז ראיתָ עד כמה ידו של הקיצור מגעת. ואם יקשו בעיניך משלים רבים הבאים בספרי משׁלים מצוינים והמה ארוכים במדתם כאשר הזכרת לפני, הנה הקושיה הזאת מתורצת על א' משלשה אופנים: או שהמשל ההוא כולל בתוכו מוסרים אחדים וחריפות רבות – וויטצע – עד שמכל חלק וחלק ממנו יצא מוסר חדש, ואז הרי הוא משל מרכב ממשלים רבים; או כי כבר קצר הוא על פי ערך ענינו ולולא היה משל היה אָרוך עוד יותר; או שבאמת חטא הממשל אל חוק ההגיון, ולו גם יהיה אדם גדול אשר יעשו בני ארצו נפש על קברו אחרי מותו. ולא זכיתי להבין כונתך במה שהרכבת את הדין אשר אנחנו דנין על אֹדות הקיצור במשל עם מאמר לעססינג “הכותב משלים בשירים הרי הוא כמבשם את הבֹשֶׂם”?! כאלו באמרי שהמשל מחויב להיות כתוב בקיצור היותר אפשרי, מוכרח אנכי להודות גם ללעססינג שהוא מחויב להיות כתוב גם בפראָזאַ? ומה לפראזא את הקיצור ולשיר את האריכות? ואנכי בדעתי מתנגד אל מאמר לעססינג הנ”ל אשר החזיק אחריו הסופר רמא“ג ז”ל, והראיתי דעתי בטוב טעם ( בהקדמתי לספר משְלֵי ) שהמשל לא יגיע לתכלית שלמותו אם לא יהיה כתוב במדה בחרוז ובשיר, דוקא; ודוקא בקיצור, ולא בציורים שיריים נפרזים; כי אז יהיה דומה לבשר רך וטוב מבֻשָל במים רבים, אשר יאבד טעמו וריחו נמר ברב המרק. והדברים רבים ועצומים ואין כאן מקומם. וכזאת אמרתי לך בדברים מעטים באחד ממכתבי הקודמים, וכזאת אחוה לך דעתי גם היום; ולרגלי דעתי זאת הלכתי בכל משָלַי אשר כתבתי; וכמה פעמים היתה עלי יד החזיון ורוחי נִשָא על כרוב הדמיון לצַיֵר ציורים נפלאים בתוך המשל, ואֶזְכרה כי משל אנכי כותב ואשים מחסום למו פי וכאחד היעֵלים לא ידעו רחם נִפַּצתי את עוללי ילידי רעיוני על סַלְעֵי חקת המשל ומשפט הלשון.

ולא אתמהמה פה עת רבה להרבות דברים על אדות משליך ומשלי, ומשפטי ומשפטך; כי את שניהם נוכל עוד לתקן ביגיעה קלה, בכל אשר נמצא בהם חסרון; ואם נצרף איש איש את דעתו ודעת חברו ונביט עליהם בעין בלתי משוחדת, נוכל לבחור דעה ממוצעה וטובה. אבל הניחה לי ואעמוד על דעתי במלות אעניגה³, בלעדני, שהנה זרות מאד, ומה יקל לך ידידי להחליפן באחֵרות? ואם הסופרים הפרזים דשים עבֵרות כאלה בעקבותם (אשר אמנם לא ידעתי מי הם – ) גם הם לא ינקו, ופושעים המה; ומה גם המשורר אשר אותיותיו מנוקדות ואשר שפתו צריכה להיות מנופה בשלש עשרה נפה, נקיה מכל כתם וחלאה בדקדוק, ובדבר הזה אֹהב באהבה עזה את ידינו האד“ם כי לא תפליט עטו משגה קטן בדקדוק הלשון בכל אשר יכתוב, ולא כהמנוח רמא”ג אשר הרחיב את פי עטו וילַמֵד את בית-בליעתו לבלוע שגיאות גדולות בדקדוק ולא נתקעו לו בגרונו. ואת אשר אמרת כי אנכי כתבתי בלתי רשות “הַבַת-עבר”, הנה ירמי' הנביא נתן לי רשות לזה באמרו גם הוא: “מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלים” והה' היא ה' הקריאה, והוא נכון בדקדוק גם לולא נמצא; כי שתי המלות הדבקות יחד נעשות כמלה אחת, ויבא ה' הידיעה על הראשונה. ועל החסרונות אשר אמרת כי נמצאו בספרי ולא הודעתם לי, לא אדע גם אני לענותך. ואם הצדקה אתך הלא רק מתחיל אנכי וצעיר חניכי בית החכמה ומי אנכי ומי חיי כי ילמדו ממני וכי יביטו אחרי בשבע עינים! ובהשגותיך הקלות על שני משלי ברֻבם צדקת ובמעוטם לא אוכל להסכים עמך, כמו במלות “אבד את חילו” אמרת: “אבד הוא פעל עומד” ויש “יִתְרַת עָשָׂה אָבָדוּ (ירמי' מ“ח ל”ו) ותֹֹאבדו דרך (תהלים ב'). על שדמות ניחח אמרת “כאשר העירות עלי על אדות בלעדני ואעניגה, כן אעיר גם עליך” ואין הנידון דומה לראיה, כי לעשות מלה חדשה ובנין חדש יותר קשה ומתנגד למשפט הלשון מאשר לעשות קישור חדש בין שתי תיבות שכבר נמצאוֹ, ואם כי אמת שניחֹח לא נמצא בקישור עם שדה כ”א עם ריח, אבל הלא מצאנו כריח שדה, ותהיה הוראתו כמו שדמות ריח ניחח, או שאוסיף מלת ריח אם אינה מובנת מאליה, כי שדמות הלבנון יתנו ריחם, כידוע. שתי השורות: עתה תר כו' על כן נחת כו' אינן לא כלל ולא פרט, כי אם חזרתי על הענין הראשון בעבור המאמר המוסגר שבא להפסיק בתוכו כדין –. “ומי השעירים הלא ידע כל גבר!” ואתה לא תֵדָעם? ועוד שאלת מה יאמר הצענזור למאמר בעל שני פנים כזה? ומניה וביה אבא ניזול ביה נרגא, וקושיתך השניה תתרץ את הראשונה. כי דע ידידי שִכַוָנָתי הראשית במשלי זה הוא על כלל אוּמָתֵנו ועל רדיפותיה אשר רדפוהָ עמים רבים עד היום ויגרשוה מהסתפח בנחלת זכות האדם; ועתה הגיע לה עת התחדש נעוריה, עת העמאנציפאציאן ההולכת וקרבה בפסיעות גסות וקרובה להגלות; ורבים ממשטינינו ומקטריגינו עמדו לשטן בדבר הגדול הזה, אבל נצחה האמת ותָּעָז ידה. ועתה עבור עוד הפעם על משָלי זה ותבין מי המה השעירים. אפס מדאגה פן יהיה הדבר הזה לצנינים בעיני הצענזאָר, הסתרתי כונתי האמתית, בראתי למשלי דו פרצופין, כאלו יתאר הנשר את שפת עבר והשעירים את שונאי שפת ציון, ועל כן גם כתבתי אני הבת עבר תחת עם עבר אשר כתבתי בתחלה; כי מלות בת עבר יוכלו להורות גם האומה גם השפה. וזה יהיה לכסות עינים להצענזור, כי אנכי נסיתי בו וחפשתי את רוחו. ודע אתה ידידי היקר, כי ביום קבלי מכתבך זה, קבלתי גם מכתב שני מהד"ר מאיר לעטטעריס בוויען, בו יאמר: “מְשָלֶיך מצאו מאֹד חן בעיני” (כי שלחתי לו משלים אחדים לדוגמא) ועל המשל הזה אשר אנחנו נדברים בו אמר לאמר: “לוית חן הוא לראש שאר המשלים אשר שלחת אלי” (כי ירד לסוף דעתי בו). אף הבטיחני לכתוב דבר למעני בשפת אשכנז: “משפט על מְשָלֶיך להִוָדַע ולהִגָלות בתוך קהל ועדה”. ובזה תמה התנצלותי, כי ביתר הדברים צדקת אם מעט ואם הרבה, ואנכי אתן לך לתקנם כאשר אוכל.

והנה עוד תחת ידי שירך על יואב בקרנות המזבח. השיר הזה כלו טוב בחמרו בצורתו ובסגנון לשונו, ונושא עליו חותם רוחך הכביר ולשונך לשון סופר מהיר. ובלתי ספק עוד תַקציע אותו ואת כפתֹריו ופרחיו במאכלת לשונך השנונה מעשה צעצועים, והיה למעשה שעשועים, כֻלוֹ מִקשה זהב טהור, וגם נדרשת לך עוד חקירה בדברי ימות עולם ועיון קל בדבר המקומות הבאים בשירך. כי הנה מלשון הכתוב “וינס יואב אל אהל ה'” משמע שנס אל אהל המועד אשר היה שם הארון מימי דוד (ש"ב, ו'), וכן גם דעת הרד“ק והוא הוסיף לאמר: “שגם שם היה מזבח שעליו הקריבו דוד ושלמה המלך זבחים” – אבל כל זה הוא נגד דעת חז”ל, כי להם באה הקבלה שיואב לא נמלט אל בית עולמים שאלמלא כן היה המזבח קולטו (עיין מכות י"ב) כי אם בבמה הגדולה החזיק שהיא נקראת ג“כ מזבח (מ"א ג' ד'), והיא היתה בגבעון; ומה שאמרו שם במכות שהחזיק במזבח שילֹה ע”פ טעות נתחלף גבעון בשילֹה, דתניא בזבחים (פ' פרת חטאת דף קי“ח ע”ב): כשמת עלי חרבה שילֹה ובאו לנֹב, כשמת שמואל חרבה נֹב ובאו לגבעון; וכן בבראשית רבה (פ' נ"ד) חשיב גלגל נֹב וגבעון ושילה והוא ג“כ טעות וצ”ל גלגל שילֹה נֹב וגבעון; ואולי יחשבם שם לפי אֹרך שנותיהם וזמן שמושם בקדושה. ובחפזון בלי חקירה גדולה ויתרה צינתי לפניך המקומות האלה, למען תוכל עתה לשום עיניך עליהם ביתר עיון, כי עליך המלאכה לגמור. וכן אל תעלם עיניך ממה שנחלקו חז“ל בסנהד' מ”ז: מה טעם נס יואב אל אהל ה‘? דר’ יהודה סבר לחיי שעה, ורבנן סבירי שלא יהא נידון כהרוגי מלכות שנכסיהם נופלין למלך; כי אם כהרוגי ב“ד שנכסיהם ליורשים. וגם אצל העמים הקדמונים כמו היונים והרומים היה היכל אלהיהם קולט ורבים נמלטו שמה להמלט מפני חרב הֹרגים. ורב בזה לי לעת כזאת, שהשבת קרובה לבוא ואנכי עיף ויגע ונמהר ללכת להתפלל תפלת המנחה. בכליון עינים אחכה לראות פשר דבר החידה, אשר חדת לי במכתבך על דבר ספרי ועל דבר הצייט' דעס יוד‘!… – המקלעת נשאה חן מאד בעיני בת החן והיא מודָה לך על ידי בכל לב. – על שאר הדברים עוד אשוב לדבר בך, כי אין לי פנאי כעת. – תמצא בזה מכתב רצוף מידידי יהושע העשיל סירקין אשר אמרתי במכתבי הראשון. – דע כי העקזעמפליארין אשר שלחתי לך מספרי, נתונים המה לך במתנה ואין לי שום טענה ותביעה עליך. חשוב איפוא עוד הפעם את דמי הפארטא אשר הוצאת והודיעני; מן החשבון האחרון נשאר לך, כמדומה לי, בערך 40 קאפ’. – מן הוא והלאה אקבע לי עגלון קבוע אשר יבוא לביתך פעם בפעם בהיותו בריגא לקחת את אשר יהיה בידך אלי. הד”ר לעטטעריס הואיל בחסדו לשלוח לי במתנה מחברתו “וויענער פֿיערטעל-יאהרסשריפֿט” וכפי הנראה ישלחנו דרך ריגא ויבא לידך ואתה תשיבנו לי. – תקבל בזה שירך יואב, ומשליך, גם ט“ו⁴ נומערן מעלי המגיד. אם יש בידך צייט' דעס יוד' נומערן חדשים מהרה לשלחם אלי גם עתה ע”י פאצט, אך הפעם; כי מן הוא והלאה ילכו ע"י עגלון.

היה שלום וברכה אתה ורעיתך וכל ביתך, וקבל ברכה גם מפי רעיתי ובתי גם מפי אני ידידך באמת ואמונה

יל"ג.

אגרת חמשית.

[להנ"ל]

בעז“ה יום ג' ד' לחדש שבט תרי”ח. פאניוועז.

שלום לך ידידי מימות נעורי, וגם עד זקנה ושיבה!

בבית נכרי אנכי כותב דברי אלה ולא בביתי על שלחני ועל כן יהיו דברי מעטים. הנה המוכ“ז הוא האיש אשר אמרתי אליך במכתבי הראשון אשר על ידו תשלח אלי את עלי הצייטונגען פעם בפעם, ועל כן הואל איפוא גם עתה ושלח בידו את אשר תשלח. ודע אחי כי בקרוב יבוא לי משלוח גדול, צייטונגען וספרים שונים מאת הד”ר לעטטעריס מוויען, על אדרעססע של הבוכהאנדלער דייבנער למסור לידך, ובכן תדע אז כי לי המשלוח ההוא ותואל אז בטובך לעכבו תחת ידך עד בוא המוכ“ז שנית ולקחתו מידך. המוכ”ז נחוץ לדרכו ואנוס אנכי לקצר, ומה גם כי זה לא כביר כתבתי אליך מכתב גדול ע"י פאסט ועוד לא קבלתי תשובתך עליו. והיה שלום וברכה כחפץ ידידך ואוהבך (כנפשך) [כנפשו?]

יל"ג.

ברכה ושלום לרעיתך היקרה, ולילָדֶיך הנחמדים. מדי שַׁלֵחך דבר ע“י המוכ”ז תשלחנו בכל פעם סגור חותם צר. ידידנו המשכיל ר' העשיל סירקין היושב ממֻלי מדי כתבי דברי אלה ועיניו משוטטות בין שורותי, מברכך ברכת ידידות ואהבה – הנ"ל.

אגרת ששית.

פאניוועז, “ביום אחד לחדש אדר” לפ"ק.

משנכנס אדר ירבה ה' שמחה וברכה לידידי יקירי המשכיל המליץ הנעים,

איש דעת ורב מדעים, כבוד שמו מהו' זאב וואלף הכהן קאַפלאַן נ"י.

מכתבך בצירוף הצייטונגען קבלתי, ומאד תמהתי למצוא בם רק שנים שנים נוממערן מכל מין אחרי כי כבר בא אצלנו ירח פעברואר ובחו“ל כבר עבר חציו ולידי עוד לא באו כל הנומערן השייכים לשנה העברה. אֶתמה – אבל לא ידעתי על מי אתמה בדבר האיחור הרב הזה? אין זה כי אם המו”ס רפֵה ידים ואינו זריז בשליחותו, כי אז יקחהו אפל אותו ואת עליו, כי כמעט אין לי חפץ בהם אחרי עבור קרוב לרבע שנה מיום צאתם בדפוּס עד יום בֹאם לידי; ולמשל אספר לך כי בנומערן האחרונים אשר קבלתי עתה מצאתי תשובה אלי מפֿהיליפזאהן על מכתב אשר כתבתי לו בירח אקטאבר, והתשובה ההיא שלא כרצוני, ולו באו העלים אלי במועדם כי אז הוספתי לענותו, אבל עתה ארכו הימים ואבד כל חזון. ואולי נסבת התמַהמַה העלים היא טרדתך אחי אשר לא תוכל לקבלם בעתם ולשלחם במועדם, ואז אבקשך כי תפרוק מעליך העול הזה והיה בבוא אליך העגלון אשר נדברתי עמו להביא אלי הצייטונגען, והראית לו את בית דייבנער והגדת לדייבנער כי כתבי העתים אשר הוא מוציא לי המה ויתנם תמיד ליד העגלון בבואו לריגא לביתו, והוקל מעליך. אף עוד זאת אודיעך כי ממחצית השנה הבאה יש עם לבבי להוציא כתבי העתים מתחת יד קיממעל, כי בקאטאַלאָג שלו מצאתי: צייטונג דעס יודענטהומס 3 רובעל, יודישעס פֿאלקסבלאטט 1 רובל.

היום קבלתי מכתב מידידי הד“ר מאיר לעטטעריס, בו יודיעני כי כבר שלח את משלוח הספרים לריגא לדייבנער ויבוא לידך; ועל כן תואיל בטובך ללכת לבית דייבנער לקבל את המשלוח מידו ולשלם לו את הוצאותיו כפי אשר ידרוש; הנה רובל אחד רצוף פה ואם תוסיף אשיב לך תיכף כפי אשר תכתוב; אפס כי תקח מידו חשבון למען אדע כמה הוא לוקח ראבאטט וכמה יחשוב ההוצאות, כי צריך זה לי לחשבון עם הד”ר לעטטעריס. והנה ביום השלישי אחר השבת – הוא יום ט' אדר – תהיה בריגא האשה פוּעה אשר ידעת, ובלתי ספק תתאכסן בבית ש. ושלחת את המשלוח ההוא על ידה; אל נא תאחר אחי את ההזדמנות! וכן תתן על ידה כל אשר יהיה אצלך מן הצייטונגען הקודמים.

שאר דברי אשר אמרתי לדבר בך המה על אֹדות ספרי “משלי יהודה” אשר אנכי מוציא אור, ועל אדות ספר העתי אשר יש בלבבי ליַסֵד; אבל שני הדברים האלה עוד לא הגיעו לפִּרְקָן, והאחרון תלוי בראשון, כי לא אוכל לעשות דבר שיש בו ממש לטובת כתב העתי בטרם היותי בווילנא ולא אהיה בווילנא בטרם אלך להוציא ספרי הנ“ל אור, וספרי הנ”ל עוד איננו מתוקן לדפוס, ועל כן אין בפי עוד נכונה לדבר בך על אדוֹתם.

על אֹדות בקשתך בדבר ר. אעשה חפצך ואודיעך במכתבי השני כל אשר שאלתָּ; ולא חשתי לענותך עתה כי עוד העת רבה עד ימי הִפָּתֵח ספר הפְּקודים; ואנכי זה יומַיִם רק קמתי ממשכבי אשר שכבתי עליו ימים אחדים מתגרת יד קאטעררה עז ועוד לא יכֹלתי ללכת ולראות פני האנשים הנדרשים לחפץ זה. ואת אשר שאלתני איככה אעשה אני בדבר הזה, הטרם תדע כי חפשים אנחנו מלשאת את מספר מפקד ביתנו בספר הפקודים, כי מלאכת המלך אנחנו עושים ובִכְתָב עם הארץ לא נִכָּתֵב, ואולי הוא אוקאז חדש ועל כן לא יְדַעתּוֹ.

הנה יש את לבבי לכתוב להדר' ניימאַן ולבקש גם הַסְכָּמָתו על ספר משָׁלי, כאשר יעצתני; ואחכה עוד לעצתך אם אשלח לו גם משלים אחדים לדוגמא, אם לא, כי לא ידעתי עד מה כחו מגיע בשפת עבר.

ובזה תמו הפעם דברי ידידך ואוהבך באמת ובאמונה

יל"ג.

תְנה נא ברכתי שלום לאשתך היקרה ולילדיך שיחיו, אמן!

אגרת שביעית.

[להנ"ל]

בעזרת אל בקדש נאדר, מו“ש ו' לחדש אדר, תרי”ח לפ"ק.

שלום וברכה מרֻבה לך ידיד יקיר לי ושלום לרעיתך היקרה ולצאצאיך החמודים!

המוכ“ז היא האשה אשר הוכחתי לך במכתבי הראשון מיום ה' העבר כי תבוא לריגא לקחת מידך את אשר לך אלי; ועל כן אבקשך אחי עוד הפעם לבלי תאחֵר ההזדמנות הטובה והבטוחה הזאת ותשלח לי כל אשר אתך, כל הנומערן מן המגיד (ותודיעני אם יש לך נחת רוח בקראך בו ואם תמצא בו דברים טובים ומועילים ואוסיף לשלוח לך גם הנומערן מן השנה השניה), וכל עלי הצייטונג דעס יודענט' והיוד' פֿאלקסבלאטט אשר באו [ב]עבורי⁵ ריגא וכן גם הספרים אשר באו [ב]עבורי מוויען; והיתה לי הטובה הזאת אשר תעשה עמי והמשלוח אשר אקבלו ביום הפורים הבע”ל למשלוח מנות ממך ותברכך נפשי בגללה.

על דבר ר. דרשתי והנה בשבוע הבא יהיה הוויבאר אשר יבחרו בו הסקאזקאָסאָסטאוויטעלעס, והיה בידעי שמם אודיעך גם אותך, כי עוד העת רבה. ודע אחי כי לפני חג הפסח אנכי נוסע לווילנא ואעבור דרך ר. ועל כן הודיענו אולי אוכל לעשות שם דבר [ב]עבורך או אולי יש לך דבר מאומה בווילנא. והיה שלום כי נחפז אנכי ואנוס לקצר והנני ידידך לנצח נצחים

יל"ג.

אגרת שמינית.

ב“ה תענית אסתר תרי”ח. פה פאניוועז.

שלום לך קאַפלאַן אחי ורֵעי!

שַׁנֵס נא אחי מתניך ואזר כגבור חלציך לבלי תרפינה ידיך ולבלי תצלינה אזניך לקול מכתבי אשר אנכי מריץ אליך איש אחרי אחיו מֻרדף בלי חָשָׂך. את מכתבי ע“י האשה פועה בלתי ספק קבלת; ומדאגה בדבר פן לא צלחה בידך עוד לעשות את אשר בקשתי בהזדמנות ההיא הנני שולח לך הזדמנות אחרת, אחרי אשר המוכ”ז הוא העגלון אשר הוכיח ה' להיות למליץ תמיד ביני ובינך. ועל כן תנה נא על ידו את כל אשר יש בידך למעני, אם לא יכלת לשלחם ביד האשה הנ"ל. ועתה היה נא שלום וברכה, וסלח אם קצרו דברי, כי עיף ורפה כח אנכי מחמת התענית; וה' יברכך וישמחך ביום הפורים, ויגן עליך ויצילך מכל חליים ויסורים, כחפץ אחיך וידידך, אוהבך ומכבדך

יל"ג.

לפני חג הפסח הבע“ל לא ישוב העגלון המוכ”ז להיות בריגא בלתי הפעם; ועל כן בהיות לך בימים ההמה דבר לשלוח אלי תיטיב לבקש לך הזדמנות אחרת, ביד הנוסעים מריגא לווילנא על חג המצות; או כי תשלחנו לי ע"י פאסט.

ידידך הנ"ל.

אגרת תשיעית

[להנ"ל]

ב“ה אסרו חג של פסח בבקר, תרי”ח, פאניוועז.

השלום אתה ידידי נחמדי? השלום לאשתך היקרה ולבניך הנאהבים?

ימים רבים לא מצאתי און לי לדבר עמך בכתב כאשר עם לבבי ולבבך, ובלתי ספק כלו עיניך מיחל לאמרתי, וגם אנכי ידעתי זאת, אפס כי לא בי האשם ולא בזדון ומֵרֹעַ לב לא עניתיך עד כה, כי מכתבך הראשון בא לידי בעת טרדה רבה בעת עזוב המשגיח שלנו את בית ספרנו וילך לו אל עיר אחרת, וימסור את בית הספר לידי איש אחר, והנסבה הקטנה הזאת הטרידתני כעשרת ימים (מן כ' אדר עד ר"ח ניסן) עד בלתי השב רוחי ותיכף אחרי כן (בר"ח ניסן) יצאתי לווילנא ואשב שם עד יום הראשון שלפני הפסח ואז שבתי בעגלת הפאסט ערב פסח אחרי חצות לביתי ואמצא את מכתבך בידי רעיתי, ולדאבון נפשי שמעתיך מבקשני בו לעשות דבר [ב]עבורך בווילנא ואנכי כבר שבתי, כי אַחַר מכתבך לבוא, וגם הוא היה כתוב במוש"ק פ' החדש ואנכי כבר הייתי בשבת פ' החדש בווילנא. והנה מכתבך זה האחרון פרוש לפני ואשיבך עליו כענין דבר דבור על אפניו.

אודך ביושר לבב על טרחתך אשר טרחת [ב]עבורי לשלוח לי את הגעזעניום מידי קיממעל ואת עלי המגיד וצייטונגען האשכנזים אשר קבלתי בשלמות וכן קבל שטערן את שלו ובקרוב יכתוב לקיממעל; אבל אחי מן הפ"ב חסרה לי באמת הנומר הרביעית מלבד נומר השלישית האסורה לבוא בקהל ואשר כבר יֶשׁנָה תחת ידי! אנא אחי, אל נא תאבד את הנומר הזאת פן יהיו כל עלי הצייטונגען שלי מנא תבירא.

חָתַרתָ אחי להרגיע את לבבי במתק שפתיך על דבר (ה)בקרת ספרי אשר יצא לאור בצייט' דעס יודענט' מאת המשכיל וואונדערבאר והוא דבר עלי טובות; ואם כי באחת אין בפיהו נכונה שאמר: “מיכל התודעה אל דוד בלכתם לשוח בדד בשדה”, בכל זאת יתר דבריו בסדרים ובלתי רעים לי כדרך המבקרים; ומה יזעף לבי על הקוץ הקטן הטמון בדבריו ואנכי ידעתי כי עוד כהנה וכהנה מגרעות ספונות בדברי. ובלעדי זאת נאמנים לי דבריך אשר דברת להתנצלותי, ועוד אחכה כי תשמיעני את אשר חשבת בענין הזה לעת אחרת באמרך על ה' וו“ב: “כבר נכוה ברותחין ע”כ נזהר הפעם בפושרין, וגם על זה אשוב לדבר בך במראה ולא בחידות”.

ועל דבר הבקשה אשר בקשתני לעשות [ב]עבור אחיך בווילנא הנה כבר הגדתי לך כי מכתבך בא לידי אחרי שובי מווילנא; אבל לדאבון נפשי אֹמר לך כי לו גם ידעתי בקשתך בטרם לכתי שמה, לא יכלתי לעשות לטובת אחיך דבר; כי הַבָאַת תלמיד בבית ספר הרבנים על שלחן המלך איננו דבר קל כאשר תדמה ולא במליצים ורעים ולא ברחמין ובָעותי יעשה הדבר הזה; הנה גם לי יש אח בלשכה החמישית, מלבד הבכור אשר בשמינית, וזה שנתים אנכי מתחרה בכל עז להאכילו להם חסד זה, וכבר חליתי את פני הדירעקטאר בדברים ובכתב, וכל מורי בית הספר המליצו בעדי ולא הועילו כלום, ולא יועילו עד אשאר אוזיל מכסי כסף כדי חמשים שקלים בערך.

בדבר הנער אשר אמרה לך האשה פועה כי תביאנו לבית האד“ם הוא שקר וכזב, כי מתפארת היא ומתהללת במתת שקר יען כי התחתן האד”ם עם אחד מקרוביה, ומה גם עתה אחרי כי מת אביה עליה לפתע פתאם זה כירח ימים ולא הניח אחריו סדרים באחֻזתו וכפי הנשמע כל כספה ילך לאבדון על דרך זה, הלִבָה ילך להוציא הוצאות על חנוך בנה? ואם ממקום אחר אוכל להעמיד לך רֶוָח כזה דבר שפתיך אך למותר, כי צופה אנכי בשבע עינים על כל מקום אשר בו יוכל להמצא רוח כזה; אפס כי לא רצה האלהים עד כה את דרכי לגלגל על ידי לך טובה ועזרה, ובהיות דבר כזה קרוב למענהו באו אנשים זרים ומשחיתים וחבלוהו – יהי דרכם לפניהם לפח!

והנני מעתיק לפניך בזה את סמני המקומות והסעיפים במכתב הפקודה על דבר מפקד העם החדש, אשר על פיהם חפשים המורים לשאת את ראשם במספר העם, וה' יתן חנך בעיני השרים ויצליח חפצך בידך להנתן גם לך חפש זה. ודע כי שמות הסקאזקאסאסטאוויטעלעס אשר בראגאווע לא ידעתי עוד עד היום, כי פעמים עברתי דרך העיר הזאת בעגלת הפעסט בלילה, ושם אין פאסט-סטאַציאָן, ואם יצטרך לך לשלוח דבר אליהם על דבר הסקאזקע תכתוב על אדרעססע: Cбoщuky Poгoвckaгo Eвpeiiekaгo Oбщecтвa ותריצנו לידי ואנכי אשיבנו לידם בטח.

תודיעני בטובך אם ינכה לי דייבנער את ה40 קאפ' אשר שלמתי לו מותרות [ב]עבור החצי השנה שעברה בעד הצייטונגען אחרי אשר הוזל הַשַׁעַר בהִבָטל המכס, מתשלומי הצייטונגען בעד מחצית השנה הבאה – ואם כן הוא לא אצטרך לשלוח לו רק 1.60! תדרוש [ב]עבורי אחר ספר Aesops Fabeln בהעתקה אשכנזית או צרפתית, אבל רק משלי אזופוס לבדם ולא יבֹא זר בתוכם וגם לא יחסר מהם דבר. תודיעני מחירו, ואם לא יהיה מחירו רב ותוכל לקנותו בכספך תשלם ואנכי אשיב לך תיכף ומיד.

הנני שולח לך תשעה⁶ נומערן מן המגיד לשנה השניה, אולם שאר העלים מן הראשונה לא אוכל שלוח לך, כי נתתי את כלם לכורך. ואקוה כי גם אותם תחזיק בנקיות ובטהרה כמו העלים הראשונים. ותשיבם לידי בהזדמנות בטוחה בעת כלותך לקרוא בהם. בנומר האחרון מן השלוחים עתה תמצא בקֹרֶת, חרופים וגדופים על הספר החדש “בן פורָת” לידידינו פלוניגיאן; ומזה תוכח ותראה כי המגיד הזה אשר כל דורשי שפת ציון אמרו בצלו נחיה בגוים היה: “צום פארטייאישען אָרגאָן צור בעפֿאֶרדערונג דער ארטהאָדאקסיע אונד אוּנטאָלעראנץ”. אבל לא אוכל הרבות דברים כעת אף כי מלאתי מלים.

בהיותך בחנותו של דייבנער תואיל בטובך לדרוש אם לא הגיע לידו או לדעתו הספרים והצייטונגען מוויען אשר זה יותר משני ירחים ימים שכתב לי לעטטעריס כי שלחם על האדרעססע שלו, ועדנה לא באו ולא ידעתי איפֹה הם.

ובזה אסיים מכתבי ואצא מאת פניך בברכת שלום לך ולרעיתך ולילדיך ולכל הנלוים אתך. – ידידך תמים, כל הימים

יל"ג.

אגרת עשירית.

בקל וחֹמֶר, יצילך האל השומר, מגזרת ספירת העמר.

ב“ה ל”ג בעֹמר תרי"ח. פאניוועז.

שלום רב וברכה מרבה לך ידידי כנפשי כהן משרת לפניו לפנים

בבית החכמה והתושיה, כמו“ה זאב וואלף קאָפלאַן נ”י!

בבית ספרי אנכי יושב עתה וקול הצאן הזה הומה באזני, ולולא היה המוכ"ז נחוץ לדרכו ואנכי יָרא פן יבֹא אליך בידים ריקניות, כי אז הייתי כותב בביתי על שלחני ולא היו דברי מעטים ופני מכתבי צלמות ולא סדרים למו.

בפעם הזאת שם העגלון ידו תחת ירכי וַיִשָׁבַע לי כי בֹא יבוא לביתך ויהיה סר למשמעתך בכל אשר תצוהו. ועל כן אחי אם יש דבר אתך [ב]עבורי תְנהו על ידו. ואותך אבקש כי ככה תעשה מן הוא והלאה: בהיות בידך דבר ודברים אלי הכינה אותם בעת אשר תפנה, אף כי אין הזדמנות לפניך ואין איש עתי עומד על גבך, למען תוכל למסור הכל כאשר לכל ליד העגלון בבואו ולא תִפָרַע ממלאכתך וגם הוא לא יצטרך ללכת אצלך פעמים, כי טרוד הוא עד למאד בבואו לריגא. והוא הלא יקבל משכרתו ממני לשנה אם יביא ואם לא יביא ולמה לנו להפסיד כסף הפאָרטאָ חנם?

על דבר חֻפשנו הנתן לנו ממספר הפקודים האמת אגיד לך אחי כי אין לנו פקודה מיוחדת על זה כי אם ראשי בית ספרנו הבטיחוני כי גם אנחנו בכלל cocтoящuxъ въ гocyдapcдтвeннoii cдyжбҌ ומה גם כי פרט יש שמה вcҌ ocвoбoждeнныe oтъ okлaдa וגם אנחנו חפשים מתשלומי מס המלך; וכן הטעם הנתָן בפקודה ההיא OтҌxъ лицaxъ иxъ нaчaльcтвo дoнocІІтъ eтc. שייך גם לנו כי גם אנחנו מודיעים להפקידים שלנו שמותינו במכתב הנקרא פֿאָרמולארני ספיסאָק. וגלוי וידוע הוא שהפרש יש בין משפט המורים עתה למשפט המורים בימי שרתך בוויטעפסק; כי זכות ונחלה נתנו להם כשאר המורים אשר לא מבני ישראל המה. אבל בשבוע הזה נכתוב עוד על דבר זה מכתב-בקשה להדירעקטאריום שלנו ואת אשר יעננו והגדתי לך.

תקוה קטנה יש לי כמלא חֲלוֹם איש לבֹא בקיץ הזה לריגא לראות את פניך אתה ידידי בחירי חותם לבבי, בעל החלומות בלילה על משכבי! ומי יתן והיטיב לך האלהים והקל מעליך עול עבודתך הכבדה ונתן לך פרנסתך ברוח ולא בצמצום בנחת ולא בצער למען נוכל לשבוע ענג ושמחות איש את פני רעהו.

להר“ר וואונדערבאר אכתוב ע”י פאסט מכתב תודה כאשר אמרתי. ואנכי דמיתי מראש כי לא מגדר הדרך ארץ הוא, ואיננו חוב מוטל עלי להודות על זאת, כי מי יודה לו ד"מ על הודיעו שמה במודעה אחת את הספר YIIpaжнeнiя въ чтeнiӀӀ pyeekaгo яӡыka וכן את הספר של כֿוואלסאהן Von den Sabӓern? ונהפוך הוא כי יראתי פן אהיה לצחוק בעיניו בבאי להודות לו ואנכי לא קרוא והוא לא ידעני מתמול שלשום, אבל עתה על פי דבריך אכתוב לו ואהודנו וכן הפעם אודך גם אותך ביושר לבי על חסדך ועל טובך אשר עשית להכירני, וכן אודך תמיד בכל עת ובכל שעה ובכל רגע על אהבתך היקרה לי מכל יקר אשר תחנני בה, על כן קראו שמי

יהודה ליב גארדאן.

ברכתי שלום לאשתך הכבודה ולצאצאיך היקרים.

אגרת עשׁתי עשרה.

[להנ"ל]

ב“ה פאניאועז יום ה‘, ה’ תמוז, ה' יוני תרי”ח (1858).

השלום אתה רעי היקר אתה ורעיתך היקרה, וצאצאיך

הנאהבים והנעימים?! שלום עד אין קץ לכם!

כל עלי המגיד ושאר הצייטונגען על ידי הפאסט קבלתי אבל נוראות נפלאתי כי הפכתי בם והפכתי בם ולא מצאתי מלה אחת כתובה ממך יקירי! ולולא העיד לי כתב ידך על המעטפה מבחוץ כי בריא אתה למצער דֵי תפוס עט בכף כי אז היה לבי חָרֵד מאד עליך, וגם עתה עוד תרגז בטני ומעי כלם יהמיו, כי אינני יודע פשר דבר! אתה תדם ולא תדבר דבר בי אני ידידך! אין זאת כי אם דבר גדול השיב אחור ימינך! או אולי תחפוץ לנַכֹּת לי עתה את אשר גַדַשתָּ לי עד כה, לנקום בי נקמת תוכחתי אשר הוכחתיך כי תאריך יותר מדאי (בשיריך במשליך ולא במכתביך), דע ידידי כי אם תכתוב לי בפעם אחת מגלה עפה ככל ספר התלמוד כלו, לא תצא בה ידי חובתך בפעם האחרת! אך אולי שכחת להניח את מכתבך בתוך האגדה! ודע אחי כי את אשר אנכי הבטחתיך במכתבי לשלוח לך עלי המגיד ע“י עגלון, לא הפלתי דְבָרַי וכן עשיתי, אפס כי העגלון העצל וחסר לב, שכח את אגודתי בביתו ולא לקחה אתו, וימים אחדים אחרי צאתו השיבוה לי, ועל כן גם לא ראה פניך בהיותו בעירך; ומאז והלאה אנכי נושא את נפשי להזדמנות הזאת לתת את המשלוח, את דברי ואת ברכתי לך בידי המוכ”ז הוא דודי ר' יל“ד, אופראוולאיושצי דפֹה, ודודתי הכבודה היא אשתו חנה, אשר כבר חפצו לנסוע לריגא לפני עשרת ימים, ומנסבות שונות אחרו עד כה. דודתי היקרה זאת עולָה לריגא לדרוש ברופאים, ולמצוא לה תעלה בתעלות המים והיא תשאר שמה ואישה המביאה ישוב לביתו, על כן אבקשך אחי להיות אתה ורעיתך וכל באי ביתך לה למכירים ולאוהבים כל ימי שׁבתָה אתכם בדד, ובטובך הגדול תעזור לאישה למצוא לה מעון טוב בקרבת ביתך, בקרבת הרופא ומעינות המים, וכן תגדיל חסדך עמדי ועמה להכין אותה ולסעדה בכל עניָני ביתה וארוחת שׁלחנה, ותנהגה ותביאה בצל קורת בית הד”ר ושאר מכיריך וכן תביא אותם אליה למען שעשע אותה ולקצר אֹרֶך הזמן, והיית בטוח כי לא תבוש בה ופניך לא יֶחוֶרו – ואם תחפוץ לדעת מה יהיה שכר לפעולתך? דע אחי כי דודי וידידי זה ה' ד' הבטיח לי אשר בשוב אשתו בעז“ה לאיתנה והיתה נכונה לשוב לביתה, ובאתי אני לריגא לקחתה! השמעת אחי? אני אבוא לריגא!! וזאת היא גם התקוה הקטנה אשר אמרתי לך במכתבי הקודמים, ואשר חלפה עברה אחרי כן ועתה שבה ותהי לאשֶׁר בכפי, כי ידידי המוכ”ז לא ישנה דברו. ובכן ידידי, ההזדמנות הזאת אין לנו טובה ממנה ואנכי שולח לך כל אשר יש לי אליך, ומדבר בך כל אשר עם לבי וכן תעשה גם אתה; תקבל בזה כל עלי המגיד אשר יצאו עד כה, מאמרי “דברי שלום ואמת” תמצא בנומר 13, 14 ותגיד לי משפטך עליו, ודע כי מן הוא והלאה יבא מדי חֹדֶש בחדשו מאמר ממני בהמגיד, כי נהייתי בן משק ביתו כפי אשר תראה בתשובה כללית נומר 16; ובכן אם יהיה לך דבר להשמיע בקהל או מאמר ראוי לבוא בהמגיד, כתוב פראָזַא ובדרך קצרה ולא שירים ארוכים, תוכל לשלוח אלי ומיד יודפס. ורק כי יהיו דברים הנאותים לו לפי עניָנו ולא יפגעו בכבוד מי. תקבל בזה שני רו“כ ושלמת בעד הצייטונגען שלי בעד חצי השנה הבא מראשית חדש יולי. והארבעים קאפ' אשר ינכו לך תקבל בחשבון הוצאת הפאסט אשר הוצאתָ ואשר אולי עוד תוציא [ב]עבורי. כל ימי היות דודתי בריגא יֵקל גם לנו הקאממוניקאָטיאָן. נפשי תערוג לתשובתך על מכתבי הראשון: מה נעשה בך בדבר הסקאזקא? ההצליח ה' דרכך? מה' וואונדערבאר לא מצאתי שום מענה, אולי ידעת פשר דבר? – תיטיב עמדי להתוַדֵע עוד הפעם אצל דייבנער אולי באו ה”וויענער מיטטהיילונגען" ואם לא כי אז יהי מטובו לדרוש מאת המו“ס שטיינאַקער אשר בלייפציג שישלח לו את התכריך הנ”ל לריגא; הלא הראבאט ישולם לו. וכן כתב לי הד“ר לעטטעריס, שהמו”ס פראָנדעל עט מאיער בוויען שלח המשלוח לה' שטיינאקער בלייפציג והאחרון הזה כפי הנראה מחכה עד דרוש ה' דייבנער אותו. עשה בזה למעני כל אשר תוכל, כי מלבד הט“ו הרו”כ העומדים לאבד, דבר יקר לי רצוף שמה והמה התקופות אשר נתן לי ה' לעטטעריס במתנה – וויענער פיערטעליאהרסשריפֿט – ואשר אין בגלילותינו כמוהם. אשתי זה כשמונה ימים בקאוונא ועוד עד היום לא שבה. – היה שלום וברכה כחפץ אחיך אוהבך דורש שלומך באמת ובאמונה

יל"ג.

אל תשכח אחי משלוח לי ביד ההזדמנות הזאת כל אשר יש לך לי. ומֹשְלך אשר אחכה עליו – האם לא תשלחנו לי?

אגרת שתים עשרה.

[להנ"ל]

י“ב תמוז תרי”ח. פאניוועז.

יגון ואנחה יעזבוך, ששון ושמחה ירדפוך, וברכה ושלום ישיגוך, ידידי ורעי אשר נפשך אחרי כרוכה, ונפשי אחריך בעבותות אהבה משוכה, לכל מכאובי לבך וגוך תעל ארוכה, ונרפאת מכל תלאה ודאגה וחלי ומבוכה, וישבת שלו בלב נכון ובנפש בטוחה, והיית שר מנוחה!! אמן.

בלתי ספק כבר קבלת שני מכתבַי אליך ביד דודתי תחי‘, האחד סגור השני פתוח, יען כי לא יכלתי לסגרו מנחיצת הנוסעת. והנה אחרי צאתם קבלתי ע“י פאסט מכתבך בצירוף הפאַס והארבעה רו”כ. והנה לא אכחד ממך אחי כי שאלה גדולה וכבדה שאלת ממני, כי האשה הנזכרת במכתבך איננה, מבנות פאניוועז כי אם מבירז, עיר רחוקה ט’ פרסאות ממקום מושבי, ופאַס לא ינתן בראטהויז שלנו בטרם לא יתן הסבארשציק מבירז סווידעטעלסטוואָ, ויותר מזה כי איננה כתובה עתה בספר הפקודים וצריך לעשות בעבורה דאָבאַייאָצנאָיע כידוע לך, ומזה תבין כי לי הכלוא למקומי ולזמני בעבותות עבודתי הוא דבר כבד מאד, ובכל זאת בעבור אהבתי את הרב הד“ר נ”י וביחוד מאהבתי הרבה אליך לא חפצתי להשליך את הדבר הזה אחרי גוי ושלחתי את הפאס לאחד ממיודעי בבירז ובקשתיו שישתדל להוציא מתחת יד הזבארשציק סווידעטעלסטווא על פאַסס, ואם איננה כתובה בספר הפקודים, לעשות דאָבאָוואצנאָע; והיה אם יענני טוב וישלח לי סווידעטעלסטוואָ (אשר אם רק יהיה באפשריותו יעשה בלתי ספק זאת למעני) אז על נקלה אוציא פאסס ושלחתי ליד הד"ר כאשר צויתני; אבל אם כה ואם כה, כפי הנראה, ימעט הכסף מהיות לפאַסס, כי גם הדאָבאַיואָצנאָיע הנכתבת על הערבאווע פאפיער ושכר כל עושי המלאכה יקחו חלקם.

אקוה לדבריך ביד העגלון אשר הביא את דודתי לריגא וכן המשלוח אשר הבטחתָ לי על פאסט השנית. את אשר בקשתיך ע“ד דייבנער נכון לבי בטוח כי תעשה, ואם הוא לא יאות לך לדרוש את התכריך משטיינאקער והודעת לי ואפנה למקום אחר. את אשר לא ענו אותך עוד מן הקאזאננע פאלאטע דקאוונא, ידעתי אנכי פשר דבר: יען כי ביום אחר באו: שש מאות מכתבי בקשות על אדות הרעוויזיאָן, ומרבם יאחרו התשובות לבוא, כי גם רעי רומש שולח מכתב בקשה כזה להקאז' פאל' על אדות בניו, ועל כן ידעתי את פשר שתיקתם כי הודיעוני מקאוונא. וכפי דעתי יוכל להיות לבך בטוח כי יתנו חפש לך אם רק עשה הדירעקטאר במשפט וידבר עליך טוב, ואם יתמהמה מענה הפאלאטע חכה לו, כי בוא יבוא. ובכל זאת איעצך לבלי תאחר עד המועד אשר בו קצוב הקנס הגדול 75 רו”כ, כי סוף סוף הוא דבר המוטל בספק. ומה גם על אדות ילָדיך אשר אם גם יקראו לך דרור אולי לא יקראו להם; והתחרה שיכתוב הדירעקטאר שנית ויזכיר שכבר עבר המועד, ואם בגללם תאחר מבוא במספר הפקודים, אין קולר הקנס תלוי בצוארך, וביחוד יזכיר שכל ילדיך נולדו אחרי בואך לעבוד את עבודת המלך; כי לדעת קצת פוסקים, ילדים כאלה חפשים כאבותיהם. והנה לבי כלבך חָרד ומקוה לראות אחרית דבר. עתה פה מקום אתי להודות לך על הטוב אשר עשית עמדי בהקריבך אותי להמשכיל היקר איש נכבד ואהוב ונחמד ה' וואנדערבאַר ותביאני בברית אהבה אתו; כי הנה במכתב אשר קבלתי מאתו יושיט את ידו לברית אהבה ואחוה ורֵעות, ולבי שָש ושמח על הנפש הזה אשר עשית לי כעל כל הון – אבל במה אשלם לך את גמולך זה אחי וידידי!? אם עוד דבר ורגש אחר בלבבי ובכל בתי נפשי אשר עוד לא נתתיהו לך, קחֵנו והייתי נָקי ממך, אחרי אשר אהיה אני שלך וכל מחשבותי והגיוני שלך!

לא אוכל תת מענה לידידנו ה' וואונדערבאר הנ"ל עד בוא דברך אלי, כי תשובתי קשורה בהידיעות אשר אקבל, ובכן מהרה חושה לשמח בדבריך לבב אוהבך באמת ובתמים לעולמי עולמים

יל"ג.

אגרת שלש עשרה.

[להנ"ל]

פאניוועז כ"ג תמוז תֹר חַי.

אָחי!

היום בבקר ערכתי אליך בחפזון שתים שלש דלתות במכתב ידידנו ד. אשר כבר היה נתון בידי הרצים ויוּשב אלי על רגע אחד בעבור שתי אותותי ההנה בקרבו, ושם הבטחתיך להרחיב דברי אליך בפאסט הבאה, והנני מקים הבטחתי זאת עתה. אולם דע אחי כי ידידינו השנים ה“ה ד. וסירקין עשו השערורית מאֹד והאבידו ממני את מכתבך הגדול אשר קבלתי לרגלי המשלוח ביד משרת ד., ובכן לא אוכל להשיב לך אמרים על דבריך, דבר דבר על אפניו כדרכי תמיד, כי אם מפי זכרוני אשיבך מלים; הוא יקרא אלי כל דבריך ואני כותב תשובתם על ספרי זה בדיו. הודעתני כי רבה שמחתך בראותך מאמרי הקלים והדלים בלשון אשכנז נדפסים, ואם כי לא אדע על מה הרביתָ השמחה, כי הלא אין במאמרי ההמה כל דבר חפץ, בכל זאת לא אכחד ממך כי בצדיה הסתרתי ממך עד כה את שלחי מאמרים בלשון אשכנז להד”ר פֿהיליפזאָהן, למען הרעישך פתאם ולמען תגדל נחת רוחך; אבל עוד תשוב תראה תֹעבות גדולות מאלה במכתב העתי “וויענער מיטטהיילונגען” לידידי הח' לעטטעריס, אם יגיעו לידך העלים מן החדשים האחרונים; אפס כי רבם שמי בלתי חתום עליהם מטעם כמוס; וגם להד“ר פֿהיליפזאהן שלחתי לפני ירחים רבים “מאמר גדול” בל”א מדבר משפט ספר מ“פ לידידנו ק' שולמאַן. והוא לא הדפיסו יען כי לא היה לבו כלבבי במשפט הספר ההוא; ומאמרי ההוא הניעהו לדבר מה שדבר נגד העתקת שולמאן בנומר 33 שנה עברה, וקימתי בעצמי “מברך רעהו בקול גדול, קללה תחשב לו”, וגם בשובי להַפך בזכותו של ידידנו שולמאן בתוך המאמר “דברי שלום ואמת” לא עלתה בידי להוציא מחשבתי אל הפועל, יען כי המגיד השמיט הערה אחת אשר בה הוצאתי כצהרים צדקת שולמאן, על אשר היתה נגד דעת פֿהיליפזאהן, והוא ירא מפניו כי כבר הודיעהו שוט לשונו כאשר בלתי ספק תדע. והארכתי לפניך בדבר הזה יען שידידנו פלונגיאנסקי הוכיח דרכי על פני אשר מדי דברי במאמרי “דשו”א” על אדות שולמאן והעתקתו לא הפכתי בזכותו (וזה היה בלתי ספק בידיעת שולמאן) ואף כי ספרתי גם לפלונגיאנסקי את דברי השמיטה אשר שמט בעה“מ את הערתי, בכל זאת אפונה אם יאמינו לי; אבל יש תחת ידי מכתב מבעל המגיד, אשר בו הצטדק לפני על השמיטו הערתי הנ”ל, והוא גם יצדיקני. ואשוב למאמרי בל"א ואֹמר: כי אם אָנֹכי מצאתי חן בעיני פֿהיליפזאָהן ולעטטעריס לתת לי יד בעליהם (האחרון הזה יאמר במכתבו אלי לאמר: “מאמריך בלשון אשכנז אתן תמיד בראש המאמרים”) על אחת כמה וכמה היית אתה עושה לך שם גדול לו חפצת לשלוח מאמריך ערוכים בטוב טעם ודעת על טהרת לשון אשכנז כיד ידיעת הלשון ההיא הטובה עליך, ליד ה' פֿהיליפזאהן או ליד ה' לעטטעריס (על ידי) – ומדוע לא תעשה כזה אחי? הלא ידעתי כי עטך מהירה מעטי ומה גם בלשון אשכנז, ולמה זה תחבק את ידך בחיקך וְתִדֹם? ידעתי כי תשוב תתנצל לפני בטרדותיך הרבות, אבל אחי מי זה לא לקח חלקו בעמל אנוש ומי זה לא ישא טרח עבודתו ומשא בני ביתו? ואני מה? האנכי יושב ודורש תורה כל היום ואלהים ממטיר לי לחם מן השמים? האח! מה טוב ומה נעים היה לי לשבת אתך יחד על גפי מרומי התושיה, וללכת עמך ידיד לבי יד ביד בארצות הסופרים והמחברים! וזה כל מגמתי וכל חפץ לבי מיום תפשתי עט סופר בידי, ועל כן העירותי ועוררתי את רוחך פעמים רבות במכתבַי ואַתָּה נרדם – ואנכי הולך ערירי – גלמוד ובדד על עיי שפת ציון על במות הר הבית!!

ועם כל חפצי הרב לראות דבריך נדפסים, למען תועיל לבני עמנו בתבונות כפיך, אגלה דעתי לפניך כי את מאמרך “פעולת אספת הרבנים” לא ידפיס בעל המגיד בשלחי אותו אליו, מפאת כי כבר עברה עת רבה מיום הֵאָסֵף הרבנים ואין זה עוד דבר חדש, ומה גם כי כבר בא מאמר כה נדפס בעלי המגיד, מספר בקצרה פעֻלות הרבנים והתכלית אשר בשבילה קבצָתם הממשלה, כעין המאמר אשר כתב ידידנו ה' וואונדערבאר באללג' צייט' דעס יודנטה' על אֹדות זאת. ולו שלחת לי את המאמר הזה בעת שלחך אלי את השיר הגדול (אשר עוד עד היום מונח הוא תחת יד בעל המגיד) כי אז היה נדפס בלתי ספק. מכתבך אשר הבטחת לשלוח אלי הנמצא כעת תחת ידי ידידנו הנ"ל, אקבל בסבר פנים יפות ואקראהו בשום שכל כאשר קראתי גם את מאמרך המושב לך פה; ואל נא יפול לבך אחי יען כי גזרתי אמר כי מאמרך זה עבר זמנו ואסור בהנאה לקוראי המגיד, והוסיף ידך לכתוב ולדבר דברים טובים ומועילים וכבדני אם תחפוץ לשלחם אלי ולשום עיני עליהם; ואם תחפוץ לכתוב דבר בתוך עלי העתים תתחרה על פי רוב לכתוב דבר ממשי (קאָנקרעטע, ניכט אבשטראקטע), אבל הלאיש כמוך אגיד דעתי? ומה אדע ולא תבין!

על משלך “הפר והמזמר” אנכי מחכה בכליון עינים, כי כבר פניתי לפניו מקום בין משלי אשר אנכי משלים להעתיק אל הלבן. ואם תתמהמה לשלחו אלי ואבדת לי זמן הרבה – ועשה בו ככל אשר בקשתיך באחד ממכתבי הקודמים!

ומדי דברי במשלי הנני מצרף בזה לפניך, לשמוע משפטך, משל “העשיר במותו”, והגד לי אם יסקלוני בני עמי בהדפיסי אותו וכיוצא בו (…..)

עוד לא אזכור דבר מכל הנאמר במכתבך הראשון ואשיבך עליו ואם אמצאנו, או כי אזכור כי החסרתי מאומה, אשובה ואמלאנה במכתבי הבא. ואותך אבקש אשר בבוא התכריך מלייפציג לה' דייבנער תתחרה לגרשו מריגא בחפזון ולשלחו אלי ע"י הזדמנות ראשונה. ודע כי גדולות אנכי מחכה לראות ממך, כן בעניני תורה וכן בעניני אהבתנו, בימי החפש הזה אשר כבר באו לך! ועוד יש רעיון נסתר בסתר לבבי אשר לא אגלנו לך היום כי עוד לא בא עתו. והנני מברך אותך ואת ביתך ואת כל אשר לך בשלום רב ובברכה גדולה ויתרה – ידידך באמת

יל"ג

אגרת ארבע עשרה.

[להנ"ל]

ב“ה… למנחם… תרי”ח פאניוועז.

שלום לך מחמל עיני ומשא נפשי, ידידי מקדמות עלומי עד היום האחרון!

כל מכתביך ומשלוחיך קבלתי אל נכון; והנה אם לא אודה לך בזה על עמלך וטרחתך החדשה למעני, אות הוא לך כי הגדלת על כל תודה חסדך ולך דומיה תודה. והנני שב ופורש את מכתביך הנאהבים והנעימים לפני, אחרי קראי בם פעמים רבות מבלתי שבעי לשמוע את הוד קולך וצוף דברות נעימותיך, ואענך עליהם גם ענה דבר דבָר על אפניו: כתבך הגדול נוטף מור עובר, ואם כי לא יוכל לכבד במקום רגליו את עלי המגיד, כי המוציאם לא ידפיסנו משני פנים: א) כי הרבית לספר בשבחו של פֿהיליפזאהן והוא שונא לו שנאת הזבוב אל השממית, ב) כי דברת אחרי כן משפטים אתו, והוא ירא מפניו ולא יחפוץ להתגרות בו; בכל זאת תשמרנהו מכל משמר בסתר ביתך ותיפהו בהיות לאל ידך, כי נכבדות מדֻבר בו; אפס כי את שמי אני, ידידי! תוציא משם; כי מי אני ומה חיי ומה פעולותי בישראל כי הביאותני עד הלום? עוד לא עשיתי גדולות ויהללוני בשערים, ויזכירו את שמי בין אנשי שם; ואם ברבות הימים אולי גם ימצאו בי איזה דבר טוב – גם אז יהללני זר ולא פיך! וטוב לי דבר טוב אחד מפי איש נכרי אשר לא ידעני מתמול שלשום, מרבבות אלפי שירות ותשבחות משפתות אוהבי ידידי, כי בזה אירא תמיד פן האהבה מקלקלת השורה וידידותם אלי קסם על שפתיהם ובוש אבוש לשמוע מהללם. משלך יתנוסס כאבן נזר במשבצות ספרי; אפס כי נועזתי לשנות בו עוד דברים אחרים כיד רשיונך הטוב אשר נתת לי ואלו המה: א) שורה 8 – חלף רוח, הפעל חלף הוא עומד ומוסב על הרוח שהוא חלף, כמו ורוח על פני יחלף; ובמקרה אז חלף רוח, הוא כמו ועבר עליו רוח קנאה, ולא פירש איזה רוח, רוח זנונים או רוח שטות וכיוצא בזה. ופה במשָלך היה צ“ל החליף רוח, אבל לא חפצתי לשלוח יד הרבה וכתבתי חלף רוחו. – ב) שורה ט”ז – יחפיר, כתבתי תחפיר, כי אע“פ שהמזמר זכר, צפור נקבה. ג) י”ז–ת' גם מלך הליל כתבתי ומשל הלילה כל הכתוב אצל הלבנה לממשלת הלילה. ד) החלפתי והעמדתי הד' שורות י“ז–כ' לפני י”א, משני פנים: שלא יהיה המשל כשיר של חוליות חוליות ולמען תהיה השורה: “כלם הקשיבו אף הטו אזנים” כו' אצל השורה “אך פתאֹם כל ההוד נהפך” כו' שהיא העברה פתאֹמית ממעמד למעמד בשיר. ה) כתבתי בשורה כ“ד “ובמגנת לב כָּפֵּימו ספקו”, כי יספקו הוא מן החולמים ולא יבא בחרוזים יצעקו, ואחרי כי חסרתי כפימו ספקו הייתי נאנס להחליף ובתמהון לב על ובמגננת לב למלאות מספר התנועות. ו) כ”ה – כ“ט, הבט כחתף שם ארב… עתה זה ירד… פתע התנפל… – דע אחי כי באמרך בתחלה אך פתאם כל ההוד נהפך לחרדה. פלצות אחזה השומעים כו' עד ספקו היטבת מאד לתאר ההרעשה הפתאֹמית אשר עברה על נפש הרֹאים למראה התמורה הנוראה אשר עברה בו רגע כמימריה על נפש המזמר החף מפשע; והנה לא תתפעל [יתפעל] לבנו בחזק רב ולא יתגעש לבנו בלתי אם למקרה אשר יהיה לפתע פתאֹם אשר לא עלה על כל לב בתחלה, אשר על כן תהיה פה ההרעשה גדולה ללבב הרֹאים, אם נאמר כי המה לא ידעו ולא ראו בתחלה כי הפרס אורב בסתר מזמר, כי אם בעוד נפשם שבעה נופת מעליצות זמירתיו ראו פתאם את הפרס מתנפל עליו לטרפו; ולו ראוהו בתחלה אורב, כי אז כבר היו מוכנים ומזמנים שיתנפל, וא”כ לא נרעש עוד לבם בעת התנפלו, ומה זה כל החרדה “הוי! הוי!” שצעקו? אתה תבינני אחי כי דברתי בלי סדרים, כי למבין כמוך אדבר ולא אדקדק עם עטי כחוט השערה, ותפליט כאשר תפליט⁷, ובכן קצרתי וכתבתי כזה אחר מלת כפימו ספקו:

כי כחזיז שמים ירד הפרס

בנעים-זמירת-יה זה מָלֵא לו כּרֶס

ויתנפל פתע על זה טרפהו

ובחרבות חרטומו אחז ערפהו.

ז) כפי אשר תראה החלפתי מלות טרפו, ערפו, במלות טרפהו, ערפהו למען יהיה החרוז מלעיל ומחקתי הב' של בערפו למנוע שנ"ע, כי פעל אחז משמש גם ביחס הפעול. ח) לָצוְרֹנָיִם. הוא שם חדש, כי מן באחד ענק מצַוְרֹנָיִך הנפרד צַוָרֹנים כמו שַׂהַרֹנים אבל לא ברבוי זוגי ולדעת רוב המבארים גם הוראתו כמהו והוא: תכשיט הצואר. על כן שניתי שתי השורות וכתבתי כזה:

מאכלות צפרניו תָּקַע תָּקֹעַ

לו תוך רֹך החזה צוָאר וְלֹעַ.

ט) שורה 39 – ת' יאהבו כתבתי ישחקו, כי הי' תנועה יתירה. י) שורה 47 – 48 –מחקתי, כי מלבד שמלות ידע ידוע אינן על מכונן רק למלאות החרוז, הנה גם הוא הפרזה גדולה ויתרה (יותר ממאה שקל זהב בעד הספד על מות עשיר) שיתפאר הפרס שגם ינקום מאחר אם יגע בו לרעה, די לו אם יבטיחנו שהוא בנפשו לא יעש לו מאומה. יא) 54 בזרעותָים, אין כמשקל הזה, ובכן כתבתי:

53 וארד חיש ממרומי השמים

54 חַבֶּק-לך נַשֶׁק-לך פה ושפתים!

יב) שורה 56 – ת' אפס כמוני, כתבתי כמוך הנני, לתקן החרוז ולמלאת המשקל לי“ג תנועות, ולהמלט מהפרזה. יג) ת' המלות ודותי נורא, היה צ”ל נוראה, ולא יֵחַרֵז עם אזמרה, וגם נורא הוא חרוז מקוטע; ובאשר גם בלעדי זאת נחסר כאן שם האומר, מחקתין וכתבתי תחתן (הצפור דִבֵּרָה). יד) 63 –ובבטני הה לחץ – הוא ממש מאמר לעבענזאהן בשירו החמלה, כתבתי מִמַחְנֲק וָלַחַץ. טו) 68—ת' תתענֵגָה שלא יחָרז מכל וכל עם אבליגה, כתבתי (לא אענינה בהפעיל שלא נמצא בכ"מ) כי אם אֲעַנַגָה בפועל, שנמצא הנוה והמעֻנגה, מעַנגֵיה לעולם. – טז) 69—ת' ענִָהו כתבתי יַעֲנֵהו, עתיד במ' עבר, להשוות החרוז. – יז) שורות 72, 73 השמטתי. – והנה על פי התיקונים האלה העתקתי כבר את משלך אל תוך ספרי ובראשו כתוב כזה: “המזמר והפרס, משל ידידי איש חמודות המליץ המשכיל וישר הנפש כמו”ה זאב הכהן קאפלאן ני“ו, ובתחתית תעלה הערה כזה: “בבוא לנגד עיני ידידי המשכיל החרוץ הזה, משלי “הדֹלה פנינים מן הים” אשר בו אקרא בגרון לכל משכילי עמי מבני הנעורים הנרדמים בשפלות ידים בסתר ביתם, וממסבות שונות יאבדו את לשון הלמודים ואת לב המתנה אשר חנן אלהים אֹתם ולא יבאו לעזרת שפתם ותורתם בסופרים, ואשר ידידי הנ”ל בנפשו הוא אחד מן הראשונים שבה באשר חננו ה' חכמה ודעת, רֹחב לב ועט סופר מהיר, ורק מפני עקת החיים ועֹל הפרנסה הכבדה על שכמו לא עצר כֹח להפיץ עד כה מעיני חכמתו ומליצותיו חוצה כי אם זעיר שם זעיר שם: בבוא נגד עיניו משלי ההוא, שלח לי לתשובה עליו את משלו זה, אשר בו יצא בעקבות קרילוף הרוססי בשני משליו (משל כ"ג בספר השני ובס' השביעי). – ובראותי כי דבריו טובים ונכוחים פניתי להם מקום פה בין משָׁלַי; ומה גם אחרי אשר לדאבון נפשי רבים מתופשי התורה והחכמה בבני עמנו יכירו את צלם דמות תבניתם בראי הפנים הזה, ודבריו אלה אשר יצאו מלבו יהיו דברים הנכנסים אל לבם המה”. ע“כ; ובכל זאת ידידי אם עוד יש לך לתקן אחרי תקונותַי או את תקונותַי, הודיעני ואתקן. בעוד ימים אחדים ירוץ ספרי כגבור אֹרח לעלות מעלה מעלה עד בואו לבית המיניסטעריום, ושמה יחרצו משפטו אם לשבט אם לחסד; משכילים אחדים בווילנא הבטיחוני שימליצו טוב בעדי לפני מיודעיהם בעה”מ פ“ב שיחושו לטובתי; הודיעני נא היתכן שאבקש דבר כזה גם מהד”ר ניימאן, שיבקש בעבורי את מכיריו אשר לו שמה בלתי ספק להוציא כאור משפטי, ולעמוד כמליצים על ימיני; ואם יוכל היות שימלא בקשתי זאת? כי כפי הנראה לא יחפוץ להשפיל כבודו עד לשְֹפַל מצבי. – דעתך על משלי “העשיר במותו” הניאתני מהביאו בין שאר משלי, אבל מה שאמרת כי “רב-סוחר” כזה הוא בריאה חדשה מעשה דמיוני ויקר המציאות; לא אחי! הוא בריאה חדשה אשר אנכי רואה אותה מדי יום ביומו… ובכן מאה שקלי זהב (אשר היו נצרכים ונחוצים להרב על מסחרו) אינם הפרזה נוראה בעד הספד איש עשיר; ולו ידעת כי שלח הג' יוזל גינצבורג להאד“ם 50 שקלי זהב בעד המצבה אשר עשה על קבורת אביו? ועוד כיוצא בזה. תקותי לבֹא לריגא נשארה מעל, ואתה לא הועלת מאומה בדברך את הדברים לד' במכתבי אני, וכמו לא חפצתי לדבר עמו על אֹדות זאת, כן לא הראיתי לו גם את מכתבך. ובכן אבקשך עוד הפעם אולי תוכל אתה לבא אלינו לימים אחדים, בשוב אשת דיללאן ביתה; והוא גם הרעיון הנסתר אשר היה לי. הס' אוריאל אקוסטה מחירו 75 קאפ‘; אבל מה לך ולצרה הזאת? קרָאהו ועבור עליו והשיבהו לי כי לא גם לי הוא. במאמר אחד ממני אשר יודפס במהרה, נמצאה גם בקרת קטנה וקצרה מדברת בגנותו של הספר הזה (במאמר ההוא הזכרתי גם את שמך אחי!). הודיעני נא גם את דעתך אתה עליו. הכבוד נדיב יהי לך. – תמהתי מאֹד כי ידינו ה’ וואונדערבאר (אשר זה יותר מירח ימים אשר כתבתי אליו ולא ענני) יבקש ממך להעתיק (לפניו) [בעבורו] מאמר מן הצד”י! האיננו בידו? ואנכי דמיתי בלתי ספק יש תחתיו כל ספרי פהיליפזאהן או רֻבם לכל הפחות ובקשתיו שישאילם לי. – עוד אבשרך כי ידידי הד“ר לעטטעריס הדפיס בתוך הוויענער מיטטהיילונגען שלו הודעה על אדות ספרי “אדו”צ” בדברים נעימים ומחֻכמים ושבע הללני בשער בת רבים. עוד אחת אזכירך שתודיעני בעת תשוב לדבר בי, אם אוכל למצוא לי איזה עזר מאת הד“ר ה' ניימאן בפ”ב, כי הדבר הזה גדול הוא לי מאד. מאמרך אשר תחת ידי אשיב לך ע"י ידידנו ה' ד. אשר יבוא ביום ח' אוגוסט לעירך להשיב את אשתו אל נָוָה, ועל ידו תשיב לי גם את כל עלי המגיד אשר לי תחת ידך וגם את אוריאל אקוסטה, אם לא תעצרנו לך, וגם את הצייטונגען אשר יהיו לך בידו תשיב. עוד זאת: אולי יש לך רבע שעה יתירה והלכת לבקש [ב]עבורי בבתי ממכר הספרים או אצל האנטיקוואר: דיע עזאפיען פֿאבעלן אין איינער דייטשען איבערזעטצונג! כי נחוצים המה לי מאד. ובזה כלו דברי הפעם, וקבל שלום מאת אדון השלום, אתה וצאצאיך מחמדי עינים, ורעיתך יפת פעמים, השוכבת בין שפַתָיִם, לשמוע שריקות עלי המים, בברכת אוהבך מזהב פרוָיִם, ומכל סגלות ארץ מצרים, עד שוב עפרו ארץ ורוחו השמים (?)

יל"ג.

אגרת חמש עשרה⁸.

[רשום בעצם כתב יד המנוח לאמר: מכתב זה כתוב לסירקין בשנת תרט“ו או תרט”ז.]

פאניוועז (אב תרי"ח).

שלום לך דובבעלן החוף נוה שלום שדה עליזים משכן כל שמחֵי לֵב! שלום להרריך מפיקי מרגוע ושלות השקט, שלום לעצי יעריך רעננים ודשנים, המריקים מעליהם שׂבע שמחות נעימות נצח, המניפים את כפותיהם בהיות בם הרוח, כלם ישאו קולם, ירנו כנבל דוד, יצהלו מִיָם, ושלום למי הים המזהירים כעין הספיר, המשתחוים אל נכח הדרך ועפר רגליך ילחכו. שלום לשפריר הרקיע הנטוי על ראשך כקערה הפוכה על פיה ותפוח הזהב, המאיר לארץ ולדרים בתוכה. ושלום לנהרות איתן הרוחצים רגליך ולאניות קלות הנושאות מלקוח רב ושלל עמים רבים אל תחת כנפיך, ושלום לכל קרואיך המשליכים עמל אנוש אחרי גום ומתאוים לשכון שלום בערבותיך ולהתלונן בצלך, כרוחות זכות בעדן גן אלהים, בהשליכם את עפרם על הארץ כשהיה… כצל בנטותו נהלכתי בך גם אני, באתי אליך בעב הענן, שאפתי רוחך הצח, השבעתי עיני במראה כבוד הים המחבק אותך בזרועות עולם, בטרם נערתי עפרך מעל רגלי ואשוב ללכת כשבאתי, נשא באניה קלה בְעָשָׁן רִכְבָה – ועקבותי לא נודעו. האֻמנם כצל בנטותו נהלכתי, ננערתי מלב כל רֹאָי? אולי בלבב אחד מיושבי בצלך שרשי רגלי התחקו, אולי עוד לא מש מזכרונו היום האחד אשר התענגתי בימינו במבחר עמקיך, אולי לא שכח עוד הרגע הנעים ההוא אשר פחד ורחב לבבו בראותו אותי ראשונה נצב לעומתו כי בפתאם היה הדבר! שלום גם לך יהושׁע, נטע נאמן נָטוּעַ, על מי התורה ומבוע, בחשכת עיר מושבי אור זרוע, ובימי חיי אין חפץ בם כלי חמדה ושעשוע, ושלום לאשתך העדינה, אשת חיל בת בינה, האם באה גם היא דבלינה? ושלום לבערמאן ולכל ביתו ושלום לקאפלאן ולוואינדערבאר ולמענדעלזאהן – שלום לרחוק ולקרוב הבאים להתרפאות דבלינה; יאמר ה': ורפאתים!

יְיָ על מים רבים.

מזרעות עָמָל בזרוע הנתקתי

וַאדָא על כנפי רוחי דבלינה

באחֻזַת רעים שם לילה אלינה

ובאור היום בחלום לנדוד הִרְחָקתי.

אך שם משֹד-ים נעם רב ינקתי

ופעלות האל וכבודו אבינה

מנו מזון רב אל נפשי אכינה

רחקת מני דבלין, ממך לא רחקתי!

עוד ספיר הים ותכלת רקיע

עוד רוח הצח שם יפוח שפי

עוד נשים צֹבְאֹת עוד בחורי יֹפי.

עוד אני שיט אל עיני יופיע

עוד עת משנתי הגיוני יעֹרו

דבלין ומלֹאה על פני יעבֹור.

בהסגר דלתות ביתך עלי באשון ליל מוצאי השבת, ואנכי הצגתי רגלי על גרם המעלות (העליון), לא ראיתי עוד ואנכי באתי בעגלה המלאה נטילי ברזל ורקעי פחים, אשר השמיעו קול צלילָם באזני בכל הדרך ההוא; תחתי יֻצָע שַׂקים מלאים מֵלח ועל ראשי חִשֻׁקי עץ ומחצֶלֶת מגוללה ומטֻלָאָה עליהם מלמעלה; לעגלה זאת עגלת צב יקראו והיא קבלתני בחיקה ותניעני על ברכיה שני ימים ושלשה לילות, עד כי היה לי לזָרָא! ואסע מריגא ואִחַן במיטאַוי, ואֶסע ממיטוי ואִחן ביאנישאק ואסע מיאנישאק וָאִחַן בפאָקראָי, ואבא אל המלון והנה שם מלמד יושב, משמיע שריקות עדרים ומלַמד לנערו בסדר אלה מסעי בני ישראל (פר' השבוע) לאמר: ויסעו מבני יעקן ויחנו בהֹר הגדגד, ויסעו מהֹר הגדגד כו' – וָאֹמַר אל הנער המלַמד האם לא הטיבות אם קראת בחֹר הגדגד? – אולי היה יותר טוב לקרוא בחֹר כדעתך, אבל אין לנו לזוז מאשר מסרו לנו בעלי המסרה, וכך למדוני גם רבותַי. ואחד המלמדים מבעלי העגלות היושב בבית וישמע לדברַי, לעג לאיש קצוץ פאה ומגֻלח זקן כמוני החפץ לגלות פנים שלא כהלכה בתורת משה ויאמר: ובמה הטיבות בתיקונך? הלא הר פירושו הַר ומה פירושו של חר? – חר, הוא שם דבר (עניתיו אני) אשר תשקהו מנשיקות פיך! – ואסע מפאקראי, ואִחן במלונת היער, ואסע ממלונת היער ואבא לפאניוועז ביום השלישי.

בעוד שוכני חלד נרדמים בחשך

וחזיוני לילה יעופפו גדודים.

ואמצא את אשתי ושתי בנותי עודן ישנות, בריאות וטובות רעננות ודשנות, וגם לכל בני ביתך שלום ולבנך יחידך אשר כבר יצא[ה] לו שן אחת בחניכיו, שלום.

בביתי מצאתי מכתב מאחי. כבר קבלו את ספרי בבית הדפוס. שלשום (ביום בואי) שלחתי לווילנא ארבעים רו"כ לקנות נייר. בביתך נמצאו שני מכתבים אליך אחד מבריסק ואחד ממינסק, ולא אוכל שלחם אליך.

היום שלחנו לבית עולמם שני מתים מבני עירנו. האחד י. מ. אשר בנסעי מעירנו היה עודנו בקאוונא ויקן לו שם בית חומה במחיר שמונת אלפים וה' מאות רו"ב, וישב לביתו לאסוף כסף מקנתו, ובשובני מריגא מצאתיו דופק על שערי המות. המת השני הוא האשה החנוָנית א. ב. אשר נפחה נפשה היום בבקר ועוד לא שבה לאדמה.

וב. בעל ביתך רכב על עב קל ויבוא לקאוונא וינעו כל רבני קאוונא מפניו; ולבב הקאנדידאטען נמס בקרב(ו)[ם]. ויהי בהפילם הגורל ויצא הגורל עליו וכל השומעים השתוממו כי לא ידעוהו ולא שערוהו מתמול שלשום, וגם לא ידעו מה זכותו ומה צדקתו מה כחו ומה גבורתו. ולבב י-א נפל ויתעצב מאד, כי תוציא כאלף רו"כ על הדבר הזה וגם מקומו אבד, כי בית הספר במאהילף סגָר; ועתה משניו השליכו טרף.

עשה כמו שהבטחתני פח נחשת קלל למעני, ופתחת עליו את שמי. אם תשוב להיות בבית האנטיקוואר תביא לי את העזאפ. תקנה חוברות (אחדים) [אחדות] מן הגליונות המשורטטים לכתוב עליהם לגיסך ולגיסתך הקטנים. מה שלום שׁלַמית? האם לא רִמתה את תוחלתך?

הנאדזאר עוד לא בא, והיום או מחר יבֹא; אבל לא נאדזאר יבוא כי אם קאזיאננאיע אופראוולעניע בכל בעותיה ובלהותיה וכבר שרפו את כל ספרי החשבונות אשר בקאֲנטאָר, בפאניוועז ביום השבת, ובשאוועל ביום השני.

לא אפטר ממך כי אם בדבר הלכה. בהיותי בדֻבלין ואתבונן על המון האנשים השונים הבאים לבקש רפאות תעלה איש איש לשברו במי הים, הבינותי טעם מליצה אחת בדברי ירמיהו אשר היא סתומה מעט, והוא פסוק כי גדול כים שברך מי ירפא לך (איכה [ב' י"ג]) ואם נאמר שכבר בימי ירמיהו ידעו (כבר) מסגלַת מ' המנהָרות (מינעראלוואססער) ובקשו להם רפְאות מן התעלות ומן הימים, מה שנמצא קצת ראיה לזה בדברי יחזקאל [מ"ז, ט‘] אז נבין את הרעיון השיריי אשר כסה ירמי’ בדבריו אלה, באמרו: כי הים הגדול, הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, לא יוכל לרפא את שבר בת עמו, יען כי שברה גם הוא גדול כים, ומי ירפא לו? כאלו אמר שלא יספיק הים בכל סגלותיו הטבעיות לרפוא שבר הגדול כמוהו!

ומי שירפא לים ירפא גם את שבר בת עמי, וירפא גם אותך ואת ביתך זו אשתך ויחלימך ויחיך והשיבך שלום לזרועות בנך יחידך ולזרעות ידידך אוהבך בכל לבבו ונפשו

יל"ג.

אגרת שש עשרה.

[לה' ז. קאפלאן]

ב"ה עשרה באב, “לזאב שלום רב” – פאניוועז. (תרי"ח).

שלום רב לִזְאב, ידידי ומחמדי בנפש ובלֵב, ואל יבואהו השבר

והכאב, בנפש בכיס וגם לא הַגֵו⁹!!

אין לי כמעט דבר לדבר בך יקירי, כי כבר דללו וחרבו יאֹרי אמרי בתעלות המכתבים הרבים אשר הריצותי לך אחד אחד; והנה נפשי יבשה ועיני כלות אל גשם נדבות פיך אשר תניף עלי ואשר תטיף על חרבוני לבי. בפאסט העברה השיבותי להר' ד“ר ניימאן את הפאס עם רו”כ אחד מותר ההוצאות, יען כי הייתי בנפשי המתעסק ועל כן לא עלו הוצאותיו יותר מג' ואולם הוצאות הפאסט בתוך השלשה לא באו, ולא חפצתי לנכות מן הרו“כ השלם דמי הפארטא ואתה תקבל מיד הד”ר 24 קאפ‘, וצרפתם לחשבוני. אם באו הוויענער מיטט. ויתר המשלוח מלייפציג מהרה נא אחי להשיבהו לידי ע"י הזדמנות ראשונה, אַיה מְשָׁלְך? ואיה מכתבך אשר אמרת לשלחו אלי לבקרהו? וכבר הכינותי גם אני מכתב ומאמר לשלחו אליך ולדרוש משפטך עליהם בשכר עבודתי אשר אעבדך במכתבך אתה; ואם תחדל העבודה ממני, איככה אבוא על שכרי? מה פשר דבר הרעוויזיאן? ומה שלום רעיתך ושלום צאצאיך? הנה בנך מאקס שיחי’ כעת כבר בן חמש או בן שש שנה, האם כבר החילות ללמדו דבר? ומה הכנותיו וכשרונות נפשו? אולי עלתה בי חמת הד"ר שיחי' על התמהמהי לשלוח הפאַס, כפרה נא פניו בדבריך הנעימים והתפלל בעדי. וֶהיה

בברכת אחיך בנפש ורוח

אוהבך בכל עֵזוּז לבבו

עדי יומו יפוח

לנוח על משכבו

יל"ג.

אגרת שבע עשרה.

מוצאי שבת נחמו [י“ד מנ”א] תרי"ח. פאניוועז.

[להנ"ל]

ידידי היקר!

בפאסט העבר שלחתי לך דברים אחדים במכתב ד., וכן אנכי עושה תמיד, ומי יודע אם קבלת את כלם; ובכל זאת לא אחשוך פי מדבר גם היום דברים אחדים ע“י דודי ד' א… א… הנוסע בחברת אביו לריגא; ויען כי ההזדמנות טובה הנני שולח לך עוד ארבעה נומערן מעלי המגיד אשר יֶשנם אתי, ואף כי לא יהיה לך הרבה נחת מזה, בלתי אם דאבון לב לראות כי חכם עמנו ה' שד”ל באמת יצא מדעתו כאשר כבר אמר עליו חכם אחר. בעלים האלה נמצאו שני דברים ממני אשר אמנם לא יקרא שמי עליהם. מאחורי הפרגוד שמעתי כי איש אחד שלח או מתעתד לשלוח בקרת (טובה) על דבר ספרי אדו“ם להמגיד, ואצפה לראות מה ידבר בי. ועתה אנכי הנני מחכה לתשובתך על כל אמרי הרבים אשר הריצותי לך; ואם יכבד ממך להשיבני פעם אחת על כל להגי הרב אשר הוגעתיך בו בפעמים רבות ענני למצער על הדברים היותר נחוצים בו ועל השאלות אשר שאלתיך במכתבי; והיטיבה לי ג”כ לשלוח ביד המוכ“ז את כל אשר בידך אלי; הצד”י, הפ"ב. גם המשלוח מלייפציג אם בא, וכן את עלי המגיד תשיב לי אם כבר כִּליתָם. אם בא המשלוח מלייפציג ועוד לא תוכל שלחו אלי הודיעני למצער את מספר הספרים הלוטים בו אם תדע ומתי תשלחם. כמדומה לי שיש תחת ידך “אריענט” מאיזה שנה או נומערן אחדים אולי תאבה לשלחם אלי – ואם לא הודיעני אם יֶשנָם ביד ידידנו ה' וואונדערבאר? כפי הנראה נכזבה תוחלתי לבוא לריגא, כי ד. נראה כמשתמט ולא יזכיר עוד את הבטחתו לי מדי דברו על אדות נסיעתו לריגא, ואנכי לא אחפוץ להשכין לעפר כבודי ולהזכירהו, אף כי מאד מאד תתאוה נפשי לראותך; ואולי תמצא אתה לך מקום במכתבך לד. (כי נתחייבת לו תשובה על דבריו אליך במכתבו לאשתו) להזכירהו את הבטחתו או לבקשו שיקרב רחוקים בנסעו לריגא—ואם לא יישר בעיניך לעשות זאת וחָדָלתָּ. אבל הודיעני נא ידידי! אולי תוכל אתה לקחת לך מועד לבוא אלי לפאניוועז בשוב ד. עם אשתו הלום? את כל זאת ועוד דברים כיוצא בהנה וכל העולה על רוחך תמהר נא להודיע לרעך אוהבך מרחמך המשתוקק לצוף דבר אמריך

יל"ג.

שים שלום טובה וברכה לרעיתך הכבודה ולכל צאצאיך! ומה שלום בתך הבכורה? ומה מעמד השכלתה, תבונתה ולמודיה?

אגרת שמונה עשרה.

כבוד ידידי הרב הנכבד והיקר חכם ידוע ואיש שם כו' מו"ה

יצחק-אייזיק בן יעקב נ"י.

את יקרתו מיום צום הרביעי העבר קבלתי ותמיהני על מע“ל כי לא הואל לשום עין על זאת אשר אנכי אינני דורש מידו כסף מזומן במחיר ספרַי, בלתי אם להמירם בספרים אחרים, ואת ספריו הלא אקבל במקח אשר הושת עליהם. והנה כבר יש לו בזה הרוח הקצוב ושכרו איננו נגרע. ובכל זאת הנני נכון לשאת את הפ”צ הנגרע לסוכנים… ובשאריתם ישלח לי ספרים מאוצרו אשר אבחר, לפי שכרם הנקוב עליהם.

יואל נא לתת ליד אחי ספר “כבוד מלכים” אשר דרשוהו מידי; אם על חשבון ספָרַי או יקבל מחירם מיד אחי במזומן, ואז אקוה כי יגרע לי גם 10% כלשאר הסוכנים ויהי מחיר הספר 1.35.

ובזה הנני מברך אותו ואת ביתו בחיים ושלום ונכון אנכי לשרתו ולאהבה אותו ולדבקה בו בכל לבב ובכל נפש.

P. S. יואל נא בטובו להודיע לאחי המוכ"ז שורש דעתו בדבר קבלת ספָרַי. אם יקח ואם יחדל; כי דרש דרשוהו מידי אחדים מן היושבים מעבר לגבול ולא שלחתי עד כה.

(תרי"ח) ‎ 22 Juli 1857.

Ponevies.

אגרת תשע עשרה.

[לה' ו. קאַפלאַן]

ב"ה יום ד' ח' אלול (תרי"ח) פאניוועז.

ידידי היקר, היושב על מבאות ים, השלום אתה?!

על יד האשה המביאה את מכתבי זה אליך, היא דודתי הכבודה כמ' ג' ש' אנכי שולח ג“כ מכתב ערוך בלשון אשכנז לכבוד הד”ר ניימאן נ“י כאשר יעצתני, אף כי לא לבי הלך לדבר הזה; והנה דע כי אנכי בחפזי, מחפזון המוכ”ז, כתבתי המכתב הנ“ל בלי שים לב כפי אשר הפליטו עטי, כי לא הספיקה לי עתי, ונסמכתי עליך כי בדַבר הד”ר בך תדע למלאת אחרי דבָרַי, לספר לו את תוכן ספרי ותועלתו, וחפצי ומבוקשי, ותטה את לבו בדבריך לטובתי (אף כי מעטה מאד עליו תקותי). ועוד תדע כי אם יואיל לכתוב למי ומי בפ“ב לא יכתוב עוד עתה כי אם בצאת ספרי מווילנא ללכת לעה”מ, כי מחר אנכי שולח אותו לווילנא בצירוף מכתב בקשה כתובה בחכמה ודעת אל הגענעראל, ובצירוף ראפַאָרט מן הסמאטריטעל שלי מדבר עלי טובה הרבה מאד, ובווילנא כבר הבטיחו לי רבים תשועתם, ובשוב הגענעראל מן האמבטאות אשר הוא לוקח עתה בעיר פאלאנגען, לא ימשכו הימים וישלחני לפ“ב, ואז אודיעך חיש ויכתוב הד”ר לאשר יכתוב; אבל אולי לא יהיה אז עת רצון, על כן לפי דעתי תקח עתה מידי הד“ר את המכתב בלי דאטוס, ובבוא עתו תריצנו לפ”ב, ואולי גם תוכל עוד בין כה וכה לשלחו אלי (או קאפיע ממנו) לקרוא אותו. ראה אחי הפקדתי היום בידך דבר גדול אֵלי, ועינך אל תחוס איפוא על הוצאות הפאסט וידיך אל תרפינה מכתוב ומהודיעני דבר בעתו, בהיות בידך דבר מה להודיעני. תודה לך כי השגת [ב]עבורי את האזוף ובבוא לידך אל תאחר מהשיבו לי. אדמה כי אהיה בימי החג בווילנא אבל הוא עוד דבר המוטל בספק. מדוע לא תודיעני איכה נפל דבר הרעוויזיאן ומה ענ[ת]ך הקאַזיאָנע פאַלאַטע? על מכתבי הראשון עוד לא עניתני דבר והנני מחכה לתשובתך בידי הנוסעים; הלא כל פאניוועז אתך, ועמס תעמֹס אותם דברים רבים טובים ונכחים לי אני ידידך אוהבך אשר תקותי אבדה ממני לראותך עד – אלהים יודע עד מתי! –

יל"ג.

שלום לאשתך היקרה, וברכה מחמשה לחמשת ילדיך. בטרם החלותי לכתוב אליך אני מָלֵא ישבתי אל השלחן, ועתה ריקם אנכי ובלבי אין כל מחפזון רב ומטרדה רבה.

אגרת עשרים.

פאניוועז יום ב' ד׳ תשרי שנה ״תפקדהו בטובה״ לפ׳׳ק.

בראשית שנת ״אחרית״, אחדש אתך הברית, לבלי תֶמַח שמי מלבך וזכרי בל תכרית: והמכלכל נביאו במדבר בנחל כרית, יתן גם לך חיים נעימים שם טוב ושארית, ויטהרך מחטאתיך בנתר ובורית, ידידי וסמל מאוַיַי, כל ימי חַיַי, זאב וואלף הכהן נ״י.

הנה אמרתי אשמרה לפי מחסום ולא אדבר בך עד תענני על מכתבי הראשונים והאחרונים, כי רבות נתחייבת לי; אפס כי זכרתי כי בעל חשבון הנפש לעת כזאת איש כמוך היָרֵא אלהים מנעוריו, ובלתי ספק טרוד אתה בחשבונך עם אלֹהיך ולא תֵפֶן לחשֵב עם רעיך. ומה גם כי נכון אנכי ללכת לווילנא ממחרת יום הכפורים ולשבת שם כל ימי חג הסכות, ויותר מזה כי אשה כלי זיינה עליה, היא האשה אשר כבר בקשתיך פעם אחת לקנות [ב]עבורה וכו׳… האשה הזאת שבה עוד הפעם ותאלצני לדבר בך ולבקשך לקנות עתה וכו׳… ובלתי ספק תעשה למעני ותקבל עליך הטרחה הזאה לקנות כו'… ולשלוח ע״י המוכ״ז באופן שתגיע לפאניוועז על חג הסכות; וכן תשיב לי גם כן על ידו את עלי ״המגיד" אשר לי תחת ידך, ואולי יש ג״כ עלים מצייטונגען אחרים תשלח גם אותם. והנה דע אחי כי ספרי ״משלי יהודה" נתן על פי הגענעראל להחכם הצענזאר טוגענדהאלד לחרוץ משפטו עליו ואז לא ירף מדבר טוב עליו באזני המיניסטער; ואקוה כי החכם הנ״ל לא ימנע הטוב ממני, כי מודע ומכיר [הוא] לי מתמול שלשום. ואולם — היאמין לבך לשמועה הזאת ? — האד״ם כזב ויבגוד בי; ימים רבים השיאני ויבטיח לי כי יחוש לעזרתי ובבוא העת נסוג מעלי ויעמוד מרחוק. אשר על כן נאנסתי לשנות טעמי ולבטל רצוני אשר רציתי בתחלה לבלי הטריח את הרב הד״ר ניימאן בשאלותי וכתבתי לו ע״י הפאסט ערב ראש השנה ובלי תפונה כבר הגיע המכתב לידך ואולי גם גלה אזנך בדבר הזה, ואולי גם תוכל אתה לדבר על לבו, כי יתמכני בימין צדקו כי אין לי בלעדיו. בין כה וכה הנה עיני כלות לאמרתך אשר נעצרה זה ימים רבים. והנה מברך אותך ואת ביתך ואת זרעך בשנה טובה ומתוקה אני ידידך באמת

יל"ג. ידידינו ה׳ סירקין מבָרֶכך.

אגרת עשרים ואחת.

[להנ״ל]

ב״ה יום ה׳ ו׳ חשוון שנה ״תפקדהו בטובה". פאניוועז.

לידידי בחירי מקדמות שנותי, אוצר מכלול כל חמדותי, כמו״ח זאב הכהן נ״י. השלום והברכה! (לפ״ק).

פעמַיִם בשנה אנכי חלם חֲלוֹם נְחמָד, חלום משיב נפש נַחַלָאָה ומשַעשעַ לב נשבר ונדכה, כחלום ישני אדמת עפר, בשם ״אַלמָוֶת״ נקראהו. בחלומי והנה סרה מעל יד עבודתי, דלתות בית ספר נעלוֹת, תלמידי מפזרים ומפֹרדים ואין פעמון מצלצל מאסף לנֹדֵד; ועירי הקטנה והנכחדת מאין אדם ורֹב בהֵמָה בתוכה, נהפכה ותהי לעיר גדולה לַאלֹהים! בתי מדות והיכלים רָמִים יכללו הדרה, והמון אדם רב ישתקשקו ברחבותיה ולהם פנים מפנים שונים; זה פני חכם לו וזה פניו פני צדיק ירא אלהים; פני מליץ ומשורר, פני משטין וצורר, וקנאה מעורר; פני אוהב חכמים ונבונים, פני אוהב בצע ורודף שלמונים, פני חבר לצבעים ולגאֵיונים; פני זה כפני אחַי וקרובַי, ופני זה כפני מיודַעי ואהובַי; וכלם יחלפו אַחַד אַחד ויתחלפו חליפות וצבא רָב עמם, ואנכי עומד ומתענג בעליצותי על התמורה ההדורה הזאת ואנכי נופל על פני וקורא: ״הה ווילנא! הבי לי נא דודיך! פתחי לי אוצרות חמדתֵך ומטמוני יקרותַיִך,ִ אתענגה נא על חמדות הדריך המחדשים עדיהם נגדי חדשים לרגעים, אתעלסה באהבים בחברת משכילַיִך, סופרַיִך, חכמַיִךִ ומליצַיִך רעי!״ והנה יד נוגעת בי ותעירני, איקץ והנני פה בעירי פֹּה-נבז.

מחלום נחמד כזה הקיצותי אתמול לעת ערב ואשוב לטרדותי ולדאגותי כפעם בפעם; ואשוב לשוֹחֵחַ באַחי ורעי הרחוקים ע״י הכתָב, ואשוב לדבר שלום גם בך, אבן הנזר בין פניני ידידי, ראש הפינה ליסוד קורות לבי ובתי נפשי! אבל לפני יום הכפורים דברתי בך דברים אחדים ע״י עגלון, אף שלחתי לך חמשה רו״כ לקנות לי איזה דבר חפץ והנה עד היום עוד לא עניתני בדבר קבלת המכתב והכסף ואף לא שלחת לי את החפץ המבוקש ולא עלי הצייטונגען אשר כבר נקבצו ובאו אל תחת ידך ולא השיבותָ לי את עלי המגיד אשר בלתם לא אובה שלוח לך אחרים תחתם אשר תשמח נפשך בקראך בם דברים רבים ממני וגם שמך נזכר בם לטוב, וגם לא הודעתני את חפץ הד״ר ניימאן ותשובתו על מכתבי אשר הריצותי לו ע״י הפאסט זה כששה שבועות. ואנכי הייתי בווילנא לפַקֵח (מלבד ענינים אחרים) גם בעסקי ספרי החדש; ותהלות לאל עליון כי מצא חן בעיני משכילי עמנו ויהללוהו מאד; הצענזאר ה׳ טוגענדהאלד נתן עדותו עליו ראשונה לעיני הממשלה (אפֿיציעל) בדברי תשבחות, ואחריו ה׳ פֿין הללַני ג״כ אותי ואת ספרי בתוך הבעריכט שלו; וגם לפני שר התקופה נתן ה׳ את חני ובראשית השבוע הבא ילך ספרי למסעיו פטרבורגה והוא בכבודו ידבר עלי טוב לפני המיניסטער. והנה תראה כי בעז״ה ההתחלה טובה ומי יתן ויבַצע גם הד״ר ניימאן הבטחתו הטובה אשר הבטיח לי על פיך (כי עוד לא כבדני לבא אתי בכתובים) וידבר טוב בעדי אל אחד מן השרים העומדים בהמיניסטעריום — אולי אל הפרופסור מיכֿלינסקי! ודבר זה הגדול אלי הנני שָם בידך אחי ואל תבישני משברי. מאת ידידי הד״ר מאיר לעטעריס קבלתי תמונתו למנחה לאות אהבה. שובה לדבר אתי אחרי החרישך ימים רבים ממני ושמח בדבריך המסולאים מפז את לבב אוהבך הנחפז בעת הזאת מאד יל״ג.

אגרת עשרים ושתים.

.1858 Ponivesz 22 October ט״ז חשוון תרי״ט.

ידידי ורעי הזק״ן.

מכתבך בלא משלוח ע״י הפאסט ומשלוחך בלא מכתב ע״י הזדמנות קבלתי, ומאד נצטערתי בצערך באבֹד אחת מחמש אצבעותיך, היא בתך הקטנה; ואולם אחרי אשר כבר ארכו הימים מיום מותה, לא ארבה פה בדברי תנחומים פן אעיר את דאבון לבך; וגם לא ארהיב עז בנפשי לברך אותך שישיב ה' אבדתך בקרוב, כי רב לך הילדים אשר כבר חנן אלהים אותך בהמה. יגדלו ויחיו לארך ימים! והנה אתה בא עלי אחי בעקיפין כאלו רמזתי בשום רמז רמיזה באחד ממכתבי שעתי לא תתנני להריץ מכתבי אליך ולהרבות דברי בהם כאשר עד כה, והוא דבר אשר לא היה ולא נברא; ואנכי רק אמרתי כי טוב היה לנו לו היינו מודיעים איש לאחיו גם איזה דברי תורה במרוצת מכתבינו למען יהיה בהם גם איזה תועלת, אבל לא שיהיה הדבר הזה הכרחי מחייב בבטולו ביטול המכתבים. ואחרי מתי עוד ידידי תהיה פוסח על שתי הסעפים כאחד מקטני אמנה ולא תאמין בי ברעך האמתי, כי באמונה אנכי עושה אתך? ראה נא הנה אנכי מגיד לך תמיד את כל לבי הנגלות והנסתרות, לא אכסה דבר; ואתה מדי קראך את דברי תחשוב תמיד שרוח אחרת היתה אתי בדברי ושאיזה פניה יש לי ואנכי מדבר בך בתם לבבי ובנקיון רוחי כאשר ידבר איש אל רעהו באמת! מכתב הד״ר ניימאן הגיעני; ואנכי עודני מחכה בתשובתי עד בוא הידיעה מווילנא שספרי הלך לו למסעיו לפ״ב; וכבר שמעתי שיצא מווילנא אבל עוד נחסרו לי איזה דברים פרטיים ואדעם בפאסט הבאה, ואחר השבת אבוא בכתובים גם אל כבוד הד״ר. כי כבד אותי הד״ר לעטעריס בתכנית פניו למנחה, כמדומה לי שכבר הגדתי לך; אבל כי קבלתי גם מכתב אהבה וידידות מעלף בדברי חכמה ותורה מאת החכם הכללי משוש דורנו מו״ה שד׳׳ל נ׳׳י את זאת עוד לא הגדתי לך בוראי וכבר גם השיבותיו דברי טעם, ודבריו ודברי כבר נדפסים בהמגיד. — מלבד ספרי ״משלי יהודה" אשר הלך לפ״ב ואשר עוד לא נודע לי יום צאתו לאור יש בלבבי להוציא בחֹרף הזה ספר אחר כולל ״לירישע געדיכֿטע" מן המובחרים שבשירי, אם יהיה ה׳ בעזרי… וכו׳. אצלנו בפאניוועז מפליאה החלי רע מכותיה זה כשני שבועות ועוד לא השיבה חרבה לנדנה. ה' ישמרנו אותנו ואת בני ביתנו מכל חלי רע ופגע רע וישמחנו איש בטובת רעהו; ואתה ברך את רעיתך בשמי ושני בניך ושתי בנותיך הנמצאות וחושה לשמחני בדבריך הנעימים ואולי תמצא עתה את הספר ״עזאפ׳ס פֿאבעלן״ אשר כבר בקשתי ממך פעמים רבות, ודע שההעתקה האשכנזית ממנה הוציאה אור מדפיס אחד בלייפציג ושמו euchnizT ואם לא תמצאנה אצל Deubner בקשה אצל מו״ס אחרים אולי תמצאנה כי נחוץ הוא לי; וכן אולי תמצא לי לשאול, או גם לקנות אם איננו ביוקר רב, הספר ״איזראעליטישער מוזענאלמאנאך" להרב דהעבֿינגען, שלההו לי ע״י הזדמנות ראשונה. שכחתי לבשר לך בשורה טובה כי הד״ר שטיינשניידער יחרפני בהמזכיר שלו בנומער האחרון על אשר הטחתי דברים כנגדו בהמגיד; כן הודיעוני מחוץ לגבול , ועוד לא ראיתי הנומער ההוא מן המזכיר. ובזה כלו דברי ידידך יל״ג.

אגרת עשרים ושלש.

[להנ״ל] בעז״ה מוש״ק י״א טבת 6 דעצעמבער 1858 פאניוועז. תרי״ט.

שלום לך רעי כאח לי!

את מכתבך היקר כתוב ביום ט׳ כסלו קבלתי ביום ט' טבת ועלי הצייטונגען אשר נלוו אליו; והנה אֵחר מכתבך חדש ימים בדרך ועל כן גם אֵחרה תשובתי לבוא; והנני תמה ראשונה על אמרך כי בושש מכתבי אל הרב הד״ר לבוא ואני כתבתי אליו עוד ביום ב' כסליו תשובה על מכתבו והפקדתי טובי בידו, האם לא בא אליו המכתב ההוא ויאבד בידי הפאסט? תודיעני בטובך על אדות זאת, גם אם כתב הד״ר אל זייבערלינג כפי הבטחתו אם לא; והנני מודיעך כי כבר יצא משפט ספרי בפטרבורג לזכות וכי בשבוע העבר נתכבדתי במכתב מלא תהלה מאת האדון הפראפעססאר כֿוואלסאהן אשר כתבתי אליו ובקשתיו כי ישים עינו לטוב על ספרי ויענני כי אף כי לא יכלו לקבל את ספרי כספר למודים בבית הספר, מטעמים שונים, בכל זאת הללוהו אל המיניסטער ויבקשו לתמוך ידי בהוצאות הדפוס, ובקרוב אדע פשר דבר. ובסוף דבריו עוד הואיל האיש הנכבד הזה בטובו ליעצני עצות מרחוק איזה הדרך אבחר לעטי, ואיזה ספרים אכתוב למען יוכל אז לעשות יותר בשבילי ותודיע זאת ג״כ להד״ר ניימאן, כי מצאתי את מבוקשי לחצאין, יען כי היה לבבו גם הוא טוב עמדי ואקוה כי במשך החדש הזה ישוב ספרי מפ׳׳ב ואדע סך כסף העזר הנתן לי, ולא ימשכו הימים אחרי כן ושלחתים לבית הדפוס. — אחרי הבשורה הטובה הזאת עוד בשורה בפי אליך ידידי, והיא כי ביום שלפני ערב חנוכה המליטה אשתי בת ותקרא שמה נחמה (מה יהיה שמה בשפת אשכנז?) — והנה כעת שתי בנות לי ובן אין! דור בא ודור הולך! ביום ב׳ דר״ח טבת מת אבי (חמותי) [חותנתי] הישיש הנכבד ר' תנחום ארינשטאם אשר ידעתו פנים אל פנים והוא גם אבי דודותי ממ״ע שטערן ודיללאן כפי אשר ידעת. ידידנו דיללאן אשר היה אופראווליאיושצי באקציז, לא יהיה עוד; כי אדונים חדשים בעלו את האָטקופ ויבאו אנשים אחרים לרגליהם ועוד לא ידע מה יעשה השם בו לאחר ראשית שנת 1859, והנה תחתיו שב סאלאווייציג על כנו כמשפט הראשון אשר היה אופראווליאיושצי ודיללאן קבל בין כה וכה כשבע מאות רו״כ חלק ירושתו בנחלת אבות אשתו. ״אין לך צרה באה לאדם שאין לאחרים בה ריוח״ (ב״ר פ' ל״ה). והנה אחרי הודיעי אותך את כל זאת אשובה לדבר בך על אודותיך ואומרה: כי על עמלי להעיר ולעורר את רוחך הנרדמה ועל קראי אותך קבל עם לצאת לעזרת שפת עמנו בסופרים, אל תגער בי כי לא יחר לי, ואל תודני כי לא לרצון יהיה לי; כי לא זה ישעי ולא זה חפצי, כי אם להצמיח מוצא דשא וכל פרחי חמד על ערוגות לבבך, להועיל לעמנו ולשפתנו, לעשות לך שם תפארת, ולהציל גם את גוך ובשרך מדאגותיו ומצוקותיו אשר סביב שתו עליו בירכתי ביתך; כי אם תָחֵל להָחֵם את לבך הקר באש תאות כבוד סופרים, ראה תראה כי יבראו לך שמים חרשים וארץ חדשה, כי תחיה חיי רוח על הארץ ואם יהיה מבול מצוקות ורעות ח״ו סביבך תמצא נפשך מרגיע לכף רגלה על ענפי עץ הדעת. חי אני! רעי כאח לי! כי גם צרות לבני הגדילו בימים האחרונים האלה, אשר אבד הוני בענין רע, והוצאות ביתי הולכות ורבות והכנסותי מעטות, ואמי האלמנה אשר בווילנא וילדיה מסובלים עלי כי אין להם אחר, וכחות בשרי הולכות הלוך וחסר, ובכל זאת לא אתן למוט רגלי רוחי וקרא בזה גם את השיר-זהב אשר כתבתי בו את דברי אלה אליך ; עשה אפוא גם אתה כזאת רעי והנצל, כי גם חיי רוח גם חיי בשרים יהיה לך מזה: והנני נותן לפניך היום עבודה אחת קטנה אשר בלי הוצאות רבות בכסף ובזמן תוכל למלאתה, ואקוה כי תשא לך פרי תנובה: קח נא את הספר:

Acht Jahre in Asien und Afrika von J. J. Benjamin, Hannover 1858 והעתיקהו כדמותו וכצלמו לשפה עבר. הנה הספר הזה מקובל על כל קוראיו, וגם אנכי קראתי תוצאות אחדות ממנו וימצא חן בעיני; ואתה בחלקת לשונך תיטיב להעתיקו לשפת עם למען אשר ירוץ כל קורא בו, וככלות מלאכתך תוכל אם תחפץ להציגו לפני הממשלה, כמעשי אני, ויצאה לעזרך בהוצאות הדפוס; או כי מכור תמכרנו להמדפיס, כמעשי ידידנו שולמאן, והדפיסו. ואנכי בכל יכלתי הנני נכון לעזרך בכל מה דאפשר רק חזק ואמץ; והודיעני דבר אם תעשה זאת, כי הדבר הזה צריך להעשות במהרה, יען כי הספר נדרש ופן ימצאו עליו מעתיקים אחרים; והיה כי תקנה את הספר ותקרא בו ושמת אל לבך להעתיקו אז אודיע חיש מהרה בהמגיד ובשאר הצייטונגן כי הנך מעתיק אה הספר המהולל ההוא למען רפות ידי מעתיקים אחרים ולבי אומר לי כי אם תעשה זאת תרויח כסף הרבה, כי הספר הלזה יקנוהו בני עמנו בכל ארצנו. ורק אל תתנהל בעצלתים במעשיך עם היאזעפוס אשר בא אחר ויקדמך. ודי בזה. בהמוזענאלמאנאך אין לי עוד חפץ! משלי עזאפ תשלח לי בלשון יון אם איננו יקר מאד. עוד זאת אבקשך: הנה זה ירחים רבים אשר כתבתי לידידנו לה' וואונדערבאר במיטוי ושלחתי לו 2 רו״כ במחיר ספריו אשר כבדני בם, ומן אז והלאה לא קבלתי דבר ממנו, והנני דואג פן אבד מכתבי עם הכסף בדרך; והנה מלבד אשר לא אתענג על דבריו הנעימים עוד יוכל הוא מבלי דעת לשאת עלי עון כי עכבתי את תשלומיו. והנה אולי תוכל לעשות בחכמתך להודע אם קבל מכתבי עם ב' רו״כ אשר שלחתי לו ע״י פאסט ביום ד׳ כ״ו תמוז שנת תרי״ח (26 יוני 1858) מבלי אשר ידע הוא כי אנכי הוא השואל והודעתני. והנה תיטיב להודיעני מה טיבו של האיש מענדעלסאהן, אשר הוא משוחֵחַ אלי זה פעמים במכתבך (ובשתי הפעמים דבריו, המה דברים של מה בכך) ואתה לא דברת אלי על אודותיו דבר. והיה שלום וברכה אתה וכל אשר לך ברכת אוהבך בכל לבו יל״ג.

איך גריססע הערצליכֿסט מיינע געעהרטע פֿריינדין, מאַדאַמע קאפלאן זאמט איהרען ליעבען קינדערן! איהרע מיהע פֿיר מיך , טהייערע פֿריינדין! ויאר דאס מאל זא גראסס, דאס איך קאם צו דאנקען וואגע. איך גלויבע עס ווירד אַם פאססענדסטען היער זיין די פֿערזיכֿערונג, דאסס איך פֿאָן נון אן זי מיט דער גלייכֿען ערמידענדען אויפֿטראגען מאֶגליכסט פֿערשאנען ווערדע. מיינע פֿרויא מיט ביידען טאֶכטערליין (דאס צווייטע קוים 3 וואכען אלט) עמפפֿעהלען זיך איהנען בעסטענס. איך וואגע אויך מיין אנדענקען אין אירר געדעכטניס צוריק.

P.S. אחי קאפלאן! אל תעצר לי לחתום על הצייטונגען גם לשנת 59 בקרוב אשיב את כסף החתומים לדייבנער לידו ממש יען כי דבר לי אליו גם זולת זאת. — מאשר נשאר מכתבך בידי ימים אחדים, הנני שולח לך גם ארבעה רו״כ [ב]עבור המו״ס דייבנער, שנים ממני ושנים מידידנו סירקין המברך אותך וחושך אמריו אליך מאין עת פנויה לפעם אחרת; ואתה בטובך תשיב את שני מכתבינו הרצופים בזה עם הכסף לדייבנער ותבקשו כי יסלח לנו על כי שלחנום אליו ערומים, יען כי יראנו פן יפשטנו הפאסט מייסטער ערֻמים. אף בל תֹחֶר להשיב לי את הצייטונגען אשר לי תחת ידך, והיה שלום וזכור באהבה את אוהבך הנ״ל.

אגרת עשרים וארבע.

[להנ"ל]

ב“ה מוש”ק פ' שמות. י“ט טבת תרי”ט. פאניוועז.

שלום עד אין קץ לך מחמד לבי!

בפאסט העברה שלחתי לך מכתב בצרוף ד' רו"כ. ובלתי ספק כבר קבלתו וקראתו. ועליו אין לי להוסיף; והנני שולח לך עלי המגיד מן נו' 31 עד 43 ועד בכלל. והנומערן אשר כבר קראת החסרתי, והמה בכלל 9 נומערן עם 2 הוספות. ואל נא תעכבם אצלך זמן רב כמו בפעם שלפני זה, כי לולא זאת לא אוכל שלוח לך העלים הנותרים. והסבה לאשר עָלַי מגֹאָלים, יען כי אני מקֹצר יד להחזיק את המגיד על חשבוני לבד, ספחתי אלי שלשה שותפים הלוקחים את העלים מידי לקראם, וחברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה. וכה ילך מחיל אל חיל עד כי בשובו אלי לא אכירהו כי בשחת יטבלוהו ותעבו שלמותיו. היה שלום וברכה אתה ואשתך וכל צאצאיך כברכת אחיך אוהבך

דן גבריאל.

אגרת עשרים וחמש.

ב“ה יום ד' ו' אד”ר תרי"ט פאניוועז (28 יאנואר 1859).

השלום אתה מחמדי ואהובי, יושב בסתר לבבי, זאב וואלף הכהן נ"י!?

תמול באני מכתבך בצירוף עלי הצייטונגען והספרים, והיום אמהר להשיבך מלים כאשר עם לבבי; כי חמֻדות אתה לי ודבריך חיי רוחי, וכל עוד אשר אמהר כתוב אליך הלא תקדם ותבוא תשובתך אלי; ואנכי – שעשֻׁעַי את רעי המה ינחמו את נפשי בעת צרה ויוסיפו לי ענג וטובה ביום טוב. לא רעב אנכי לזהב ולא צמא ליקר וכבוד, כי אם לשמוע דבר ה‘, דברי רעי הנאמנים; אחבקך אשקך ואודך בכל לבי על אשר שמעת לעצתי ותקח לך מועד להעתיק את הספר אשר יעצתיך ורק התחרה להחיש את המלאכה ולעשותה טובה ושלמה מכל צדדיה, כי אם כי רק מלאכה ולא חכמה היא כדבריך, בכל זאת סמוך לבי בטוח בה’ כי תעמיד לך רֶוַח ותעש פרי תנובה, כי הספר יהיה מרוצה לעם הקוראים וזה ישע כל מחבר. ואם תסיר המכשול הזה, היא ההתחלה הקשה מדרכך, או תמצא לך מנפשך עבודות רבות אחרות אשר תעשינה לך שם ותהלה בארץ כאשר לך יָאָתה. ואל תפן אל דברי המבקרים המדברים קשות בר' בנימין זה, כי כמוהם רבו גם הממליצים בעדו ואומרים כי כל דבריו אמת וצדק; וגם פהיליפזאן לא יֵבוש מהביא מספרו תוצאות רבות בעלי העתים אשר לו. ואם תקרא את שמך על הספר או לא, עוד נועצה בזה, אבל אם נגמור אֹמר שתעלים שמך, הלא לא אוכל להשלים חפצי להודיע תיכף אחר התחלת המלאכה, בעלי העתים כי ספר ר“ב השני נעתק לל”ע; והדבר הזה היה נחוץ מאד לרפות ידי איזה קאנקורענט באם שימצא, והזהירות היתרה הזאת איננה נפרזה, והא לך מופת על זה: הזכרת במכתבך אלי את העתקתך של פלאוויוס וכי תחפוץ להוציאו אור. והנני מסגיר לתכלית זאת, פה מכתב אשר קבלתי מידידנו רק“ש בשבוע הזה, ממנו תראה כי כבר קדמך הוא וכי גם בטרם בוא מכתבך אלי כתבתי אליו שהעתקת הפלאוויוס ערוכה גם אצלך לדפוס, מלבד מה שגם הד”ר לעטטעריס הוציא חוברת אחת מתולדות ימי פלאוויוס, ויותר לא ידעתי. ובכל זאת, שים עין על דברי שולמאן אולי יישר בעיניך להוציא גם אתה את העתקתך. – קראת מלא אחרי המבקרים הקוראים איש את אחיו למהלֻמות ולריבות שפה, והיא צרעת נוֹשָנָת בכל דור ודור, כי במקום שיש חכמה יש קנאת סופרים, ולא כדעתך שרק בדור הזה פשה הנגע ורק בקירות בית ישראל. השכחת את מריבת חכמי פרובינצה בהצותם על ספרי אדוננו הרמב“ם ז”ל; את השנאה הכבושה במכתבו של ר' יהודה אלפאכר להרד“ק ז”ל המתחיל במלות “יגער בך השטן, דוד הוא הקטן”, ואת המחלקת הנמשכה מזה בימי הרשב“א והרמב”ן זצ“ל? והמחלקת והרדיפות של רנה”ו והשטנה נגד הרמבמ“ן בהתחילו להוציא אור את כתב עתו קהלת מוסר ועוד ועוד!! כללו של דבר שבכל דור ודור יש מחלוקות רבות בין חכמי הזמן אשר רק מעוטן לשם שמים, ובכל זאת לא יועם הזהב ולא ישנא הכתם הטוב; רוח עברה ותגרש את חשרת העבים, והמשכילים יזהירו ככוכבים. צר לי, רק לי, שהכנסתי גם אנכי את ראשי בין הררים גדולים אלה הנטחנים זה בזה; אבל אנכי חפצתי להלחם בעד משכילי ארצי אשר חכמי עבר הגבול יבזום כנערים נעורים; ופעמים יצאתי לקרב בעדם, והמה יעמדו מרחוק ויטשוני בדד כאשר עשה רק”ש, אשר כמעט רק בעבורו ולהציל כבודו ערכתי מלחמה את הד“ר ש”ש, והוא שנה טעמו בהקדמתו למסתרי פאריז ח“ג, החניף את מבקריו בחלקלקות והשתחוה על כפות רגלי כל מנאציו. – ואת אשר הלינות עלי בקול רעש גדול, על אשר קראתי לעוזב ה' מכֻבָד, במכתבי הכתוב אליך; הנה לא אזכור ולא אדע על מה תסֻבִינה שמה דלתות אמרי, אך זאת ידעתי שלא על דבר אמונתו והגלות לבו בעניני הדת דברתי שמה, בלתי אם רק על פי מקומו הגבוה אשר הוא עומד עליו, ובידו לעשות עם אנוש כערכו טובה רבה וכן להיפך; וגם ידיעותיו וחכמתו רבו למעלה כאשר נוכחתי למראה עיני מספרו “איבער דיא סאביער אונד דען סאבעאיזמוס”; ועל אשר נטש תורת אמו ואמונת אבותיו, המשפט לאלהים הוא ולא לנו; ואין זה דומה לאיש יהודי המתאמץ להפיץ דעות הכפירה והשחתת המדות בין זולתו; ועל כל אלה הן לא כתבתי דברי שמה לדפוס כי אם במכתב רעים, אשר תוכל לצור אותו על פי צלוחית של פלייטון, ובהבל בא ובחשך ילך, ומה כל החרדה הגדולה הזאת? ובכל זאת אבקשך ואשביעך שלא תכחד ממני את הדבר האחר אשר אמרת להעירני עליו, ואנכי אגיד לך אז את כל לבי, לא אכסה פשעי. – החרפה אשר נשא עלי ש”ש קטנה היא ונקלה; קראַני “אבסקורער קאררעספאנדענט” אשר הוראתו באמת “איש בלתי מפורסם” ודומה בהוראתו למלת חשֻׁכִים העברי (וטעות גדול טעה המגיד בהעתיקו אותו “בוזה חכמה ושונא דעת” שהוא תרגום מלת אבסקוראנט ולא אבסקור, ובזה צדק ממנו ש"ש בהמזכיר 5No) והוא שם היאות לי באמת, האחת מפאת שמי הנסתר החתום על מאמרי ההוא, והשנית כי גם שמי האמתי איננו מפורסם ונודע ומה גם לעֻמת הד“ר ש”ש. וכמדומה לי שבנומר 5 שב ש"ש וידבר עלי טובות ויאמר “שדעתו על דבר מחבר המאמר (כמדומה לי שיכוֵן על מאמרי דשו"א, אבל לא יכולתי עוד לעיין היטב יען כי המזכיר עודנו בידי סירקין) היא בלתי נכונה ונחם הוא עליה; ועוד ששמע מווילנא שהמחבר הנ”ל הוא איש נכבד ונאמן רוח.¹ בין כה וכה אין בדבריו אלה גדופים וחרפות עלי, עד שאמרת אתה, כי אפפוני אבני אלגביש וגחלי אש בוערים, משלכים בזעף אף ובחמה שפוכה!

ד. היה לאופראווליאיושצי בשוילען; וכבר נשמע כי גם מן המצב הזה יהָרֵס וישאר רק רעוויזאר; אבל בין כה וכה ימצא חית ידו. את שם בתי כתבתי בהמאַטריקען בלשון רוססיאнаталiя –,²наташа דייטש Nanny. על דבר ספרי משלי יהודה לא ידעתי עוד כל חדש, כי לא קבלתי שום תשובה מפ"ב מלבד אותה אשר כבר הגדתי לך. אם בכל זאת לא תאמר נואש מהוציא את העתקתך פֿלאוויוס לאור תוכל לשלחה אלי ואשימה עיני עליה. תודה רב לך על שלחך אלי את העזאפ הנחוץ לי מאד; עד כמה מגיעה יד ידיעתי בלשון יָוָן כבר הגדתי לך במכתבי האחרון; אפס מדוע לא הודעתי את מחיר הספר? על העלה הראשון כתוב בעט עופרת 30 וכפי הנראה הוא 30 קאפ' יען על עבר העלה ההוא ביתה כתוב

Aesopicae fabulae 7½ Ngi שהוא ½22 קאפ'. ועל כן הנני מליט בזה רו“כ אחד ולקחת חצי הרו”כ המגיע לך ומהנשאר תשלם בעד העזאפ. אל נא תתן דמי לדייבנער עד אשר ימלא את חסרוני בעלה 47 מן הפֿאלקסבלאטט; ואנכי בקשתיו כי יביא לי משלוח אחד השמור [ב]עבורי בוויען ביד שטיינאקער על שמי ומי יודע אם עשה זאת אם לא כי לא ענני; והיום אני וסירקין כותבים אליו. אל נא תשכח מהשיב לי ע"י מוקדם את עלי המגיד אשר לי תחת ידך, כי חפץ אני למסרם לידי (החובש)³. כמדומה לי שכבר הוצאתי את כל לבי ואין לי עוד מה לכתוב לך. היה שלום וברכה אתה וכל בני ביתך; וברך בשמי את רעיתך ואחותך הכבודות ואת כל ילדיך היקרים והחמֻדים כזהב, ופקדני לעתים מזמנות במכתביך היקרים כי אליהם תערוג נפש ידידך אוהבך כנפשו

את מכתבו של ק' שולמאן הלוט בזה תשיב לי.

יהודה ליב בר"א גארדאן.

אגרת עשרים ושש.

[להנ"ל]

עשרה מאמרות. ב“ה יום ד' ג' אד”ש תרי"ט פאניוועז.

ידידי יקירי אהובי חביבי, רגע לא ימוש זכרונך מלבי!

כתבתי לך ביום ה' אד“ר (והליטותי במכתבי רו"כ אחד) ולא ידעתי אם בא לידך, כי עוד לא מצאתי מענה ממך; ובכל זאת אֶכָּנס עמדך לפנים משורת הדין, כי ידעתי את קֹצר רוחך ועבודתך הקשה וכי סוף סוף תשלם את נשיי בנשך ובמרבית, ותבוא אלי במגלה עפה כתובה פנים ואחור להֵיטיב את נזקי בשתיקתך הארוכה. ואולם אנכי לא אוכל לחשות, כי דברים אחדים לי אליך הנראים כנחוצים, והמה גם אלצוני לדבר דברי אלה עליך ע”י הפאסט:

א) ספרי “משלי יהודה” שם מפ“ב ריקם; הקאמיטעט שם אותו לפני ה' זייבערלינג והוא בקרו בטוב טעם ודעת אבל כפי הנראה גם ברֹעַ לב; ותהי תשובתו כי מקומות אחדים יעשו את ספרי לבלתי הגון לבוא בבתי הספר (אף כי במקומות רבים כתוב בכתב ידו: אטליצנא! פרעקראסנא!)⁴ ולאחד ממכירי אשר דבר טוב עלי אליו, כתב כי מכתבו אֵחר לבוא אחרי אשר כבר יצא המשפט השולל מלפניו, וכי טעמו ונימוקו עמו! – והמיניסטער חרץ איפוא על פי דבריו גם את משפטו כי לא יוכל לקבל את ספרי לספר למוד בבה”ס ולא לתת לי מקודם על הוצאות הדפוס, אבל אם אתקן את ספרי בדברים הנוגעים לצענזור ואדפיסהו, אז אחרי ההדפסה לא ימָנַע מצַוֹת לקנותו בכל בתי הספר לב"י “למען העיר את רוח המחבר בעבודתו על דרך המדעים”

для поощренія трудовъ автора на ученомъ поприщь. והנך רֹאה כי האיש אשר הכית בחרפה לחיי על דברי טוב בו חפץ להיטיב עמדי וגם בא אלי בכתובים כאשר הודעתיך; והשני (הישר בעיניך) קלקל. תספר מוצא הדבר להד“ר ניימאן ותבטיחו כי בכל זאת לא תקטן תודתי לו, על חָפצו להיטיב עמדי מאשר בראשונה. על גליון מְשָׁלך הרצוף בתוך ספרי כתוב מידי ז”ב: Exellenté…

ב) בנומר 7 מן המגיד שנה שלישית מצאתי כתוב משני אחים בני שושן אשר באו מהודו לאירופה והעידו על אמתות דברים רבים הכתובים בספרו של ר"ב בעל המסעות כדברים האלה: “וכאשר שמעו כי ס' המסעות יהיה נעתק גם ללה"ק שמחו מאד והבטיחו לקבל ארבעה עשר עקסעמפ”. ולא הוגד מי המעתיק ומתי ואנה יֵצֵא לאור; ואתה לא הודעתני אם החילות את עבודתך זאת. ואולי היה באמת מן הצרך לקחת רשות בתחלה מן המחבר; ודבר זה לא עלה על לבי ועל לבך.

ג) אם עוד לא באת בכתובים עם מיכאל גארדאן על אודותי, אל תבא עוד, כי האמלל הזה תקע את עצמו במקום לא נכון לו, ויקבל עליו פקודת “קאססיר” והוא לא ידע המלאכה הזאת וגם איננו יודע למשוך בשבט סופר בשפת רוססי', ויהיו דברי הקאססע שלו יגעים וחסֵרים, ויֵאָנס לעזוב מקומו וישב תחתיו בקאוונא ימים רבים, ועתה כפי הנשמע יבוא לעירי בתור “צאסטני פאוויערענני” (מקום שפל); ולא אחפוץ לספות על מר נפשו, ומחמלתי עליו הנני סולח ונושא לו בכל אשר עשה לי.

ד) תחלה נא את פני המו"ס דייבנער (אשר זה פעמים כתבתי אליו ולא ענני –) ולא תתן דמי לו עד אשר יוציא ויביא לי המשלוח המונח אצל שטיינאקער בלייפציג [ב] עבורי על שמו. הגידה לו כי כל ההוצאות יושב [תוּשבנה] לו וגם בעד טרחתו יקוב שכרו ואֶתֵּנָה.

ה) ידידי הד"ר לעטטעריס מוציא לאור [את] כל השירים אשר כתב מימי נעוריו ועד עתה בכרך אחד ונקרא בשם “תּוֹפֵשׂ כִּנוֹר וְעוּגָב” ואותי בחר לסוכן לכל ארץ רוססי' למכור על ידי הספר הזה; אם תחפץ להיות לי מעיר ריגא לעזור בארצות ליפֿ-וקורלאנד, והיה לך מחיר לא קטן חֵלֶף עמלך.

ו) השיבה לי עלי המגיד אשר לי, וגם את עלי הצד“י והפ”ב אשר הגיעו לך עד כה, ע“י פאסט אם אין הזדמנות לפניך. גם הנומר 47 מן הפ”ב תשלים לי כי בלעדו לא אהיה חובש⁵ את כל הספר.

ז) בקרוב יצא לאור ח' רביעי מהעתקת מ"פ אשר לשולמאן ובראשו תהיה נדפסת הקדמה ממני, והוא מאמר ארוך מהפך בזכות ההעתקה ומדבר משפטים עם מבקריו ומחרפיו. –

ח) יש אתי ספרי “שירי יהודה” כולל קבוצת שירים בודדים, Lierische Gedichte ערוך לדפוס; והנני חפץ לשלחו אליך לחֹג אצלך את חג הפסח אם תבטיחני שתבדוק אותו לאור נר חכמתך ותבער ממנו כל שאור וכל חָמֵץ.

ט) תברך בשמי את רעיתך הכבודה, ואת צאצאיך הנאהבים והנעימים (ארבעה במספר?!) וגם את אחותך, אם עודנה בביתך.

י) תהיה גם אתה שלום וברכה; שָׂמֵחַ וטוב לב ביום הפורים, ובן חורין בחג הפסח זמן חֵרוּתנו ובשמחתך וטוב לבך התזכור את ידידך זוכרך לרגעים ופוקדך לבקרים את יהודה ליב גארדאן?!

אגרת עשרים ושבע.

[להנ"ל]

פאניוועז א' דחוה“מ פסח תרי”ט.

שלום לך אבי, איש חסדי ומטיבי, אוהבי ואהובי יושב בסתר לבבי!

קבלתי אתמול מכתבך היקר אשר בו הראיתני לדעת את אשר כבר ידעתי באר היטב, כי אוהב נאמן אתה לי וכי תדרוש טובתי בכל לבבך. והנני מודה ומשבח לך על כל הטוב אשר עשית לי עד כה ואשר עתה עושה עמדי. ובדבר אשר הודעתני הנני מוכרח לשמוע בקול שתקיף ממני ובלתי ספק אעשה ככל אשר כתב, והנה פה מקום אתי להגיד לך, כי לדעתי צריך לשוב ולהשמיט משירך הנעלה אשר בראש ספרי את הבית אשר חברת לו על פי בקשתי מן “ריח והדר שושן כו' עד בשפת זו נעמה”, יען וביען כי לא נדרשו לי להביא את ספרי לבית הספר, ולא קבלו תפלתך “מי יתן ובאו לבני בית הספר”! – “ומשליך אלה יֻתַּן על פיהם”, והרי היא תפלת שוא. וכן לא אחפץ להדפיס את מאמר לעטטעריס אלי בלשון אשכנז, המדבר גם הוא בזה האופן – ואיחל לָמוֹ עצתך. ועוד אבקש עצתך בדבר אחר והוא: הנה כתבתי משל אחד בשם “יעלת סלע והנשר” (הנהו רצוף לפניך בזה) ונחלקו בו חכמי ישראל, ה' טוגענדהאלד הזכירו לשבח, וגם חפץ להעתיקו לשפת אשכנז כי מצא חן בעיניו מאד; ורש“י פין הזכירו לגנאי ויתוה על מצחו “תיו תמות”, יען כי מתנגד הוא מעט למתנגדי הממשלה המיסדת בתי הספר, כאשר תראה בעיניך. ומידי השלישי המכריע ביניהם אשר בפ”ב מצאתי כתוב בצדו Отлично но не умѣстно כלומר “טוב מאד אבל אין כאן מקומו” – ובתוך מכתבו להמיניסטער לא הזכירו בפרט כמו שהזכיר משלים אחדים כי אם אמר בדרך כלל כי רע בעיניו את אשר הבאתי במשלים אחדים “דברים קשים כגידים לבית יעקב” – употребление Автором слишком ръзкихъ колкостей противъ Еврееъ “אלצו שארפֿע שטיכעלייען געגען דיא יודען” וכאלה נמצאו באמת בספרי, אבל כבר בערתי אחריהם. והנה לבי מפקפק במשלי זה אם הקלותי בו כבוד בית ישראל אם לא ואתה אדוני וידידי הנך יודע את האיש ואת שיחו אשר בידו יהיו עתותי ספרי, הודיעני נא דעתך ועצתך הישרה אם אוכל לקיים את משלי זה היקר בעיני, או אם אמחנו מספרי. הנני עושה חפצך ושולח לך כדמות העתקה ממה שכתבתי להמגיד ביום כ“ד אד”ר כפי שיכלתי להוציא מן ההעתקה המחוקה מאד אשר נשארה תחת ידי:

א) תוכחת מגולה…… (דברים אחדים כנגד מחרף שד“ל בנומר 6; אבל אחרי אשר כבר קדמני שד”ל בעצמו בנומר 12 בלתי ספק לא ידפיס עוד את דברי; ואֻלי יהיה זה מניעה גם להדפסת החלק הב' ממאמרי זה המשולב במקצת עם הראשון).

ב) אהבה מְסֻתָּרֶת. לשאל את פי שולמאן – לפקוד בשלום רייכערסאהן – שטיינבערג –

ממאמרי לבעה“מ נשארה תחת ידי ה עתקה מחֻקה מאד, והנני לשלוח לך כדמות העתקה ממנו ביד אחי, ואולי יבא בין כך וכך גם נדפס בהמגיד; אבל יש לי סבה להסתפק אם ידפיסנו מכל וכל מפני שהיה משולב עם מאמר אשר כבר קדמני בו שד”ל.

מן הספרים של לעטטעריס אשר אמרתי לשלוח לך לא ראיתי גם אני עוד עלה אחד בעיני, ולא עוד אלא שהפסדתי בערך עשרים רו“כ ששלמתי אני וסירקין ללעטטעריס. והספרים באו לידי משולחנו בק”ב והוא מעל בשליחותו, ויפתח את הצרור לקרוא בם, ויגנבו מן הספרים, ושאריתם נתן בידי מעבירי הגבול ומן הוא והלאה עקבותם לא נודעו. ועוד צרור אחד מונח ועומד ומוכן לי בטילזיט זה כשנה תמימה, ואין איש אשר יעבירנו את הגבול; וכבר הבטיחוני רבים ולא קיימו הבטחתם.

ואולם על אודות הבטחתו לדבר על אודותינו במכתב העתי שלו הנה כבר החל לקיים מעט מעט דברו, ובנומר 13 משנה זו דבר דברים אחדים על אודותי. ובמכתבו אלי אומר: “את ספרי רעיך אשר שלחת לי (ספרך, ס' בן פורת, הריסות בית ועוד) אשפוט משרים לעת מצוא במכתבי העתי, ודברי אמת יכון לעד”.

---

זה ימים רבים חלפו מעת קבלתי מכתבך האחרון. והנה לדאבון נפשי בשורה רעה מוצאת בפי היום: משלוח הצופה אשר כבר שלמתי לך [ב]עבורו, אבד, כי האיש אחד ממכירי אשר עשה לי הטוב לקבל התכריך מידי גרעפֿע עט אונצער הניחו בתוך תכריך סחורה, אשר התעתדה לבוא אליו, והתכריך הזה לא נודע איפה הוא. ואולם המשלוח השני “ס' מו"נ וא"א” עודנו מונח בטילזיט אשר על הגבול, וכבר הבטיחוני רבים להעבירו את הגבול ולא קיימו; כי דבר קשה הוא ומסֻכָּן מאד; ואינני יודע מתי יבוא לידי; ובחפצי היה להשיבו אחור לקאֶניגסבערג, למען ישוב משם דרך לייפציג לידך, ויראתי פן ירע בעיניך הדבר הזה.

מידי המו“ס דייבנער אשר בריגא קבלתי מכתב זה כשבועים, כתוב בו, כי כפי הנראה לו עוד לא הגיע המשלוח לליפציג, יען כי הסוכן שלו יחריש ולא יודיעהו דבר מזה. ואולם בבאו ימהר להגיעהו לידי, והנה במקום הזה כל המשלוחים בטוחים, אף כי יתמהמהו בדרך. והנה ביום ר”ח ניסן העבר שלחתי לדייבנער על אדרעססא של פראנדעל עט מייער בוויען משלוח [ב]עבורך כולל “ס' שם הגדולים” ב' חלק' וי' עקזעמפל' מספרי “אדו”ם" כמו שהרשית באחד ממכתביך. מחיר ס' שה“ג 1–50, 2fl, 30Kr. ומחיר כל ספר אדו”ם 50 קרייצר. והנה תוכל לתת ספרי בכסף ובספרים אחרים חדשים ומועילים אם יקרו לפניך; ותגיעם לידי לעת מצוא.

בכליון עינים אחכה ליום צאת ספרך במהדורא החדשה. ואנכי כבר הודעתי את צאתו בין אחדים ממכירַי בערים שונות, אשר הבטיחו להיות בעוזרי לטובתך; והנותר תעשה המודעה אשר אמרת להדפיס, ואשר תשלח לי ממנה עקז' אחדים בתוך קרייץ-קאנווערט, באופן שתשלם שמה את הפארטא, כי פה ידרשו [ב]עבורו סך עצום; ורב לי אם הבטיחוני להשיבו לידי מבלי שלחו את הצענזור ואם יישר בעיניך והליטות שם גם ס' אחד “הצופה” אשר בצפייתי צפיתי לראות פניו ולא זכיתי עד היום –

על דבֶּרְךָ בי דברים טובים נגדה נא לכל עמי כבר הודיתי לך וכן אודך גם עתה בכל לבבי (אף כי יש שם בדבריך שני תקונים קלים הא' שאינני מורה לשון עברית בבית ספרי כי אם מורה הדת כמו שכתוב בל' צרפת על מעטפת ספרי “אדו”ם", הב' שהממשלה לא מלאה בקשתי בדבר ספרי) ועוד יותר אודך אם אהיה אנכי הזכאי אשר על ידי תגלגל הזכות.

יל"ג.

אגרת עשרים ושמונה.

ב“ה יום א' א' תמוז תרי”ט פאניוועז.

שלום לך ידידי זאב וואלף הכהן.

ספרי אשר השיבות לי ביד יה"ס קבלתי; וגם ספרי כתב יד שב אלי ואתה לא הודעתני את משפטך עליו ולא אדע אם הדומיה תהלה או תָּהֳלָה. אודך בישר לבב על הספר “זרע ישראל” אשר הרימות לי מנחה לאזכרה. והנה שמעתי כי יש תחת ידך כל ספרי האינסטיטוט ותחפוץ למכרם, הנני נכון לקנותם מידך אם לא תרבה על מחירם אשר קבע להם פֿהיליפסאהן. אם תאות לזה תוכל לשלחם אלי על ידי הזדמנות ראשונה, ואנכי אשיב לך מכרם.

ביום החמישי העבר (כ"ח סיון) ½11 שעה כחצות היום, מֵתָה עלינו חנה אשת דיללאן, ותעזוב לארץ אחריה שבעה עוללים נטיעים בלתי מגודלים, ואיש אמלל מרבה תאניה, ומיודעים בוכים ומשפחה הומיה; וביתה ערער יתערער מאד כי נפל היסוד. היה שלום אח יקיר ורֵעַ נאמן; ברך בשמי את אשתך ואת אחותך ואת כל ילדיך; לי ולכל אשר לי שלום, ויתר דברי ביתי תוכל לשמוע אם תחפוץ מפי ידידנו המוכ"ז כי הוא ידידי כלבבי, האחד בכל עיר מושבי, תמים במעשיו ונאמן באהבתו, ואין זולתו. ידידך אוהבך בכל לבו ונפשו

יל"ג.

P.S. ברך בשמי את חברך ה' מענדעלסאהן, כי כן ברכני במכתבך אלי ביד ה' סירקין הנ"ל.

אגרת עשרים ותשע.

כ“ב למנחם תרי”ט.

אלהים יברך אותך ואת ביתך ידידי יקירי שאהבה נפשי מהרז"ו קאַפלאַן.

צר לי מאד כי עוד לא ערכתי אליך מלים למן היום אשר יצאתי מעירך ומביתך, וגם עתה, התדמה כי לקחתי לי מועד למלאות את מכתבי זה בדברי ידידות מפה לפה? לא, רעי, סלח לי, כי לא עת היא להשתעשע עמך באהבים, כי עוד רפו ידי וכל רפאות תעלה אין לי עוד מימי הים אשר רחצתי בהם, אך אחות אשתי הכריחתני היום לערוך דברים אליך לא דברי חן ואהבה, אך דברי רצון כי תיטיב להגיד לאחותך תחיה אשר תיטיב לקנות למענה פניני חול הנקובים בשמותם למטה, כי רבה העבודה עליה לתת מפרי כפיה מנחה לאהוב נפשה החדש, כי מאורשה היא לאיש נכבד ה' ש. מזאגער חדש.

ואלה הפנינים אשר תקנה אחותך תחיה למענה וכו' וכו'.

………………..

הראית ידידי [את] המכתב? הנהו מפלגא ולעיל דאהורמיז מפלגא ולתתא דאהורמין! וקבל איפוא את ברכתי, וגם את שמלתך אשר השאלת לי אשיב לי בקרוב ידידך

יל"ג.

אגרת שלשים.

[להנ"ל]

בעזה“ש מוש”ק יום ד' לחדש שמזלו בתולה, לסדר ולפרט “למען יאריך ימים הוא ובניו!”

בחדש שמזלו בתולה, ישלח האל ברכה כפולה, לידידי הנבחר מכל סגולה, ולנות ביתו היקרה והמעולה, ולמשפחתו בהדרה כלולה, והיתה היא כמנורת זהב כֻלָה, ואתה ידידי על ראשה הגֻלָה, והאומר חרבי לצוּלָה, ידשן אתכם בשמנו הטוב ויופע עליכם אורה גדולה, ואנכי במחשכי שבתי אתענג לֹנגה אורכם סלה.

הנני משיב לך בזה ידידי היקר את מכתבך הנחמד והנעים ע“י ידידנו ד. ולא אפונה כי כבר קבלת מכתבי הראשון ע”י הפאסט והנני מחכה לתשובתך עליו וביחוד בדבר הד“ר כי נחוץ הוא לי מאד! כי אתה ידעת את לבב משכילי עירנו ווילנא; טובים המה לי מאד בכל לבבם ובכל נפשם, אבל לא בכל מאדם; ידברו עלי טובות בעיני, או בעיני יודעי, או אולי גם בינם לבין עצמם אבל ביכלם להועיל לי בדבר שיש בו ממש וריוח, כדבר הזה אשר אנחנו עוסקים בו לא אֵדע אם יעמוד לבם לעשות ככל אשר הבטיחוני! ועל כן חפץ אנכי לחצוב עמודי ביתי שבעה, כי יפול האחד והיה הנשאר לפלטה ובכל זאת אולי יכבד עליך הדבר הזה אשר בקשתי כי לא תחפֹץ להכביד על הד”ר או כי תראה כי “החצים ממך והלאה” אל תפצר בו ואל תבאיש ריחי וריחך בעיניך וה' יעמיד לי רוח והצלה ממקום אחר, או כי ישלח לי עזרו מקֹדש. חפצתי לשלוח לך עוד איזה עלים מן המגיד, אבל יען כי מעטים המה חשכתי ליום אחר.

לדעתי ייטב לנו אם נסול למכתבינו דרך תושיה, ונשא ונתן בכל מכתב בדבר הלכה, למען לא נהיה כאוכלים מזבחי מתים! ומה גם כי פס החֹמר אשר נצור עליו את צורת מכתבינו, אם לא כי יהיו בינינו דברי תורה בין בחקירות ובין בביאורי מקראי קדש וכדומה לזה, איש איש ככל העולה על רוחו, ואז יהיה במכתבינו גם איזה תועלת למען יעמדו ימים רבים, וגם הזמן אשר נבלה בעריכת מכתבים לא נבלה בדברים של מה בכך. ולולא קצרה לי עתה עתי, כי בלילה אנכי כותב והמוכ"ז נחוץ, כי אז הייתי אנכי המתחיל. – תשיב לי בטובך את האוריאל אקאסטה, אם לא תחפוץ לעכבו במחיר אשר אמרתי! ודע אחי כי מן הראוי היה לעורר שוט הבקורת העזה והנוראה על הספר הזה אשר אין חפץ בו לקהל העברים בחמרו, ספור חיי איש מקצץ בנטיעות, בצורתו שפה מבולבלת, מדולדלת ומקולקלת, שפת אשכנז לבושה טלאים מבגדי ירושלים, ובתכליתו לבהל ולרפות ידי החפצים לגשת אל מקדש ההשכלה והחקירה בראותם כי שחו אל מות מעגלותיה. האין בזה חלול לשון הקדש יותר גדול מאשר במסתרי פאריז? ואנכי כבר נגעתי בקצה עטי במאמר אחד אשר יצא לאור זה בקרוב, בבקֹרתי הספר הזה. והיה אם תחפוץ לעשות (ויותר היה טוב לכתוב זאת בשפת אשכנז ולשלחה ע"י ידידנו ה' וואונדערבאר לפֿהיליפזאהן בעצמו; כי ידידי החכם לעטטעריס ישבח אותו – לא ידעתי מה היה לו?) אז תודיעני ואהיה תנא דמסייעא לך. ובזה תמו דברי בפעם הזאת ואנכי מחכה לתשובתך ולגשם נדבות פיך אשר תניף עלי, ואז אשוב לדבר בך ככל העולה על רוחי – כי שערותי ילבינו, וכחי ולֵחִי ומֹחי ינוסו ורוחי ישוב אל המקום אשר בא משם, וחסדי מאתך לא ימוש, וברית אהבתי לא תמוט – אולם אחרי כן – מי זה יודע!?

ידידך אשר לבו לך דופק, עד סתימת הגולל והדופק

יל"ג.

אגרת שלשים ואחת.

ב“ה צום בן אחיקם בשנת הכת”ר, פאניוועז.

ידידי היקר וכו' כמהר"ז קאַפלאַן נ"י.

אבל אָשֵם אנכי על דבר הָאַדֶרֶת אשר לא שבה אליך עד היום. ובכל זאת לא כזבתי במכתבי הראשון, כי באמת נְתַתּיהָ בידי ה' פ.ד. והוא שכח אותה בבית אביו, והנני משיב אותה היום לך ע“י ב”ע¹, והודעתני בטובך מקבלתה, ועמך הסליחה למען תֵּאָהֵב.

ספרי משלי יהודה נדפָס ברָב יופי, וכבר באו לידי שלשה העלים הראשונים, ודעתי נוחה מהם. אפס כי מחיר הדפָסָתו יעלה לי למעלה ראש; בעד הנייר לבד שלמתי 77,90. מחיר הדפסת כל עָלֶה 12 רו“כ וכל הספר יחזיק בודאי 12 עלים (כי מסדר האותיות נסכַּל להעמיד את השורות מפֻזָרות יותר מדאי, ולשום ריוח בסוף כל משל ומשל, ועוד…) עד אשר יעלה שכר ההדפסה עם כל הוצאותיה יותר מב' מאות וחמשים רו”כ. דבר אשר לא פללתי ולא עלה על לבי! וכפי הנראה אהיה אנוס להשמיט דברים רבים מן הספר, כמו שירֵי התהִלָה והמכתבים אשר כתבו אלי גדולי חכמי לב, ואולי גם ההקדמה. בחוה“מ סכות הבע”ל אנכי נוסע לווילנא אי"ה.

קבל ברכתי וברכת כל בני ביתי, אתה וביתך וכל אשר לך, כברכת ידידך הכותב בחפזון, על כן במכתבו שֻלַח רזון

יל"ג.

אגרת שלשים ושתים.

ביום החמישי ער“ח חשון תר”כ. פה ווילנא.

ידידי כנפשי בחירי יקירי זאב וואלף הכהן קאַפלאַן נ"י! השלום?

מתֻשאות ווילנא עיר ההומִיָה קולי כאוב מארץ עולֶה אליך! זה ימים רבים אנכי יושב פה ומפַקֵחַ על עניני הדפסת ספרי; עזבתי את ביתי, נטשתי את אשתי וילדי הנאהבים, לשבת בצל מְלוֹן אוֹרחים, לבַלוֹת יָמי המנוים ולכַלות שקָלַי הספורים בידי עם אַחֵר – ומי יודע אם יהיה שכר לפעולתי?

מדי שבתי בזה אלצו בי אחדים ממיודעי ומַכִּירַי, לשוב ולהזכירך על דבר ספרֵי האינסטיטוט אשר יש לך מארבע(?)² שנים העוברות. והנה אם חפֹץ תחפֹץ למכרם כתְמָם, אין מחסור דבר, כי אז יתנו לך כפי בקשתך מחירם: ג' רו"כ לשנה, וגם בעד תכריך הספרים ישלמו לך לפי ערך וכפי אשר תכתוב.

נחפז אנכי מאד, ידידי! כי נכון אנכי היום לנסוע לדרכי לשוב לביתי; ואתה תמהר נא לענני על אֹדות זאת בהזדמנות ראשונה לפאָניוועז.

בטרם צאתי מביתי הנחתי ביד רעיתי (לפני החג) מכתב כתוב אליך להשיבו לך עם האדֶרֶת, ובלתי ספק כבר באו לידך וכבר נשָאתָ וסלחתָּ לעון ידידך ולחטאת

יהודה ליב גאָרדאָן.

P.S. הדבר הזה הוא גדול אלי, ועל כן אם תחפוץ לעשות לי אות לטובה תמהר לענני; הכסף ישֻלַם לך פעם אחת ולא למקוטעין. מדי דַבֶּרך בי הודיעני ג"כ מה מחיר געזעניוס קליינע העבראישע גראממאטיק מהדורא האחרונה?

אגרת שלשים ושלש.

ב“ה כ”ו חשוון שנת כת"ר. פאניוועז.

שלום עליך ידידי מנֹעַר, משכיל מזהיר כזֹהַר, עצם השמים לטֹהַר, כמו"ה משה הכהן רייכערסאהן!

אגרתך זָבַת חלב ודבש קבלתי, אשר הודעתני בה "כי בִּקַרְתָּ את קברות בית הדפוס ומצאת בתוכם גם את מצבת “משלי יהודה”. והנה אנכי תמהתי מדי קראי דבריך: מה לכֹהן בבית הקברות? ואחר שבתי וראיתי כי באמת אינך רק גר ואורח בבית קברות מחברי עם עבר ולא תדע להבחין בין קבר לקבר; והמצבה אשר ראית איננה “מצבת משלי יהודה” כי אם מצבת צרור כספי אשר טיפחתי ורביתי, עמלתי וגדלתי, ושם לקברות אותו הובלתי, ואני כאשר שכֹלתי שכלתי;

וזאת הכתֹבֶת החרותָה, על המצבה אשר ראית:

פה נטמן צְרוֹר כסף יחיד לבעליו!

כמה רסיסי זעה נזלו עליו

טרם בא באנשים, טרם גדלו אביהו

נר רובל ידעך, לא ישיבו יגיהו

כי טמנוהו בכיסם עָמֹק, וקברו אותו המקברים.

הִוָסרו כל סופרי ארץ וקחו מוסר המחברים!

תהי נפש הַצְרור צרורה בצרור החיים

את אשר לו הכסף ולו הזהב, אך לא בשמים.

והנה אתה ידידי מפני אשר לא התבוננת לכתֹבֶת המצבה, הֶאֱהַלְתָּ על המת ונלכדת ברשת הטומאה, להביא גם את צרור כספך אתה אל בית עולמו בין יורדי דומה, ועוד מעט ושבתָ וראיתָ כי אין בידך מאומה, וצר לי מאד כי בלי רצוני אהיה לך למכשול מעט בדרך אשר יֵצא ספרך לאור, בין בני הדור, ולו ידעתי מראש כי גמרת אומר ולא ישוב, להדפיס את ספרך זה, כי אז, חי איזופוס וחי קרילוף, וחי תרתק וחרומף, כי טמנתי את שלי עוד באהלי לימים רבים, כי כן נמצא אתי גם עתה קובץ משלים אוֹרִיגִינַלים טובים וחדשים לא שערום הקדמונים, ולא תראהו רק עין אחרוני אחרונים.

ואולם הנותן לעורב מידו כי יתע לבלי אוכל הוא ישלח מלאכו גם לפני ספרי גם לפני ספרך להנחותָם הדרך הישרה בעת אשר יָחֵלו לחזור על הפתחים, לעמוד כפופים ושחים, לפני העשירים המשֻבחים, (המתעדנים כבני מלכים) לאסוף אגורות הכסף אחת לאחת למצוא חשבון הכסף הרב אשר הוצאנו; ואולם המפגע הקטן הזה אל נא יפגע בברית אהבת נעורינו ואל ינַתֵּק חוט ידידותנו הנאמנה, הטובה לנו ממאתים וממנה, לבלי ימשול המושל עלי ועליך, המשל הנמצא בלתי ספק בספר משליך, בהיות שני הכלבים, הנעימים והנאהבים, פתאֹם נצים ורבים, יען כי ראו לעינים כי השליך למו הטבח עצם מבית המטבחים, וינשכו איש את רעהו בשניהם, עד שפך דם עליהם.

ואולם אחרי אשר כבר טִמֵאתָ את כהנָתְך והזאת שלישי ושביעי עוד לא הזו עליך, אולי תשוב לבַקֵר עוד הפעם בבית הקברות ולדרוש אל המתים, אנא אל תתעלם שם מאבדתי, השתטח על קבר בתי יחידתי, הוא צרור הכסף אשר שלמתי בעד הדפָסָתִי, והגד לה כי גם בלתה חי אנכי על אדמתי, כי לא אֵבְךְּ עליה ולא אקָרַח ולא תבוא דמעתי, ורק התפלל בעדי אליה את זאת תפלתי: בת יהודה השדודה עלינו התגלגלי, ולפני עמֵך תחנתנו הפילי, ובעד קוֹנֵך רחמים שאלי, כי כל צְרור נקוב וכל כיס לְחֳלִי.

אל נא תמיש חסדך מאתי לפקדני לעתים מזְמָנות בדבר פיך חֵן, וגם אנכי אעשה לך כן. והודעתני מספרך בעת אשר יהיה תפוס, בעבותות הדפוס, ואת אשר יקרנו באחרית הימים, מראש ועד סוף, בעת אשר יעזוב את החוף, ופֵרַש נסיו ככנפי העוף, לעוף אל ים מרחקים אל ים הקרח הוא ים הקוראים. –

יל"ג.

אגרת שלשים וארבע.

בשם ה' בראש השנה לאילנות בשנת ה כת"ר. פאניוועז.

קאַפלאַן ידידי בחירי רצתה נפשי, לך שלום ולאשת חיקך שלום, ולאחותך היקרה ולכל בניך ובנותיך הנאהבים והנעימים שלום עד העולם!

זה שעות אחדות מעת קבלתי מכתביך היקרים כתובים ביום ב' וביום ט' דנא והנני ממהר להשיבך דברים, אף כי עוד אין עובר אורַח לפני.

דמות מכירת ספרי כדמות מכירת חָמֵץ. אנֹכי דחוף ומבֹהָל לבערו מביתי והנני מוכר אותו לנכרים, אשר לא ידעו שפת עברית, והמה יקבלוהו בתור מתנה שלא על מנת להחזיר, או ישלמו לי בשוה פרוטה, עד כי זה כמשך חֹדֶש ימים, מיום אשר אנֹכי עוסק בהֲפָצַת ספרי, וכבר חלקתי במקומות שונים הקרובים והרחוקים כשני מאות ספרים, ועד היום לא הביאו לי רק כעשרת רו“כ, ומזה יעלה לי דמי פאָרטאָ ושאר הוצאות יותר מחֶציָם. מפ”ב עוד לא מצאתי מענה; ושאר האנשים המקבלים את ספרי, מקבלים ומחשים; ויש מהם אשר ישליכו אגורת כסף אחת בעדו כמו פִזַר יתנו לאביון, כי כעני המחזיר על הפתחים מחברי ישראל היו. זה רֹעַ גורלם בעולם הזה ובעולם הבא איני יודע כמה!

עיני צפִיוֹת למתי יִרְוַח לך ושבתָ ודברתָ אלי והודעתני את משפט ספרי ומעשהו בפרט ובכלל, כי בזאת נכון לבי בטוח, כי ספרי זה הוא דבר חדש בקרב עמנו, אם טוב ואם רע.

שלחתי ספרים אחדים לידידי הר"ר פֿוכֿער למכרם במיטוי, ובתוכם גם ספר אחד לידידנו לה' וואונדערמאר למנחה. והנה תיטיב עמדי אם תעיר את רוחו במכתב לשוב ולחרוץ משפט ספרי קבל עם כאשר בראשונה, כי לי לא יאות לעשות זאת; ואתה תשלב גם דעתך במאמרו, והורית לו את המקומות הטובים (כפי ראות עיני שכלך) ואת הפרטים הראויים לדבר עליהם ביחוד.

קבלתי מכתב מעיר המלוכה מאחד מיושבי בשבת תחכמוני (קאממיסיאָן צור בעזיכֿטיגונג העבראֶישער שול ביכֿער) והמה מטילים עלי לכתוב בשפתנו ספר להמון עם בני ישראל בפרט ידוע, ומבטיחים לי [ב]עבור שכר ותשלומים מאת המיניסטעריום; ולא אדע אם אקבל עלי העבודה ההיא. דרשתָ 10 עקז' מספרי, ואיה איפוא תמכרם בריגא? האם בגורן ציממערמאַן או ביקב שוויינפֿורטה? והנני עושה בקשתך לחצאין ושולח לך ששה עקזעמ' ג' במקח 90 וג' במקח 75 קאפ'; והיה אם יגאלום הקונים טוב ואם לא השב תשיבם לי ע"י בטוח.

האשה העגונה ואִמָה כבר הודיעוך בלתי ספק מוצא דבר משפטם בזה (ועתה) [ואתה] תדע יותר ממני, כי בני בית ד' עשו במחשך מעשיהם ולא גלו אפילו לצנועים, וגם לי לא הגידו מאומה אף כי כבדוני לכתוב הקוויטאנציא בלשון אשכנז, ואף כי כבדתני אתה לכנותו בשם עקר משפחתי. ואולם אנֹכי מראש ומקדם אמרתי לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, ואם עשה הוא רעה גם בכפיה דבק מאום וכל האומר שלא חטאו שניהם אינו אלא טועה.

סלח לי על קוצר מכתבי כי לא ארכה עתי יותר, וברך בשמי את הד"ר ואת ביתו זו אשתו ה' יקימה ויסעדה³ והבה ברכה גם לבני ביתך יחד.

לאשתי ולכב"ב שלום. סירקין ורומש יברכוך.

אלה דברי ידידך הקשור בך תמיד, בפתיל צמיד,

יל"ג.

אגרת שלשים וחמש.

פאניוועז כ“ז אדר תר”ך.

יהי אלהים עמך בכל אשר תפנה קאַפלאַן ידידי!

זה כשבֻעַיִם ימים שלחתי אליך מכתב עם ששה עקז' מספרי, ע“י אחד מבני עירי אשר נסע למיטאוי ומסרם לה' בעהרמאַן והוא הבטיחו להריצם אליך ובלתי ספק קִיֵם דברו! ומחכה אנכי לשמוע אם קבלת אותם ומה גורלם בעירך. והנה אף כי אין לי חדשות להשמיעך, בכל זאת עצור במלין לא אוכל לדבר אליך דברים אחדים ביַד ובעַד המוכ”ז, ההולך לריגא ומנשא את נפשו למצוא לו מחיה בלַמדו לבני ישראל תורת אבותיהם, ואם עיר רֹכֶלת העמים ההיא תדרוש גם את הסחורה הזאת, תושיע נא ידך לו באשר תוכל, כי איש מיטיב לכת הוא, רוב ימיו התפרנס מעבדת האדמה, דבר יקר מאֹד בבני עמנו, ולא נטש גם את תורתו באומנתו, והיום אלצוהו מצֵרים ומרֵעִים לעזוב את חית ידו זאת ולהסתפֵּחַ אל המלמדות, היא הפרוזדור לפני טרקלין המיתה.

עוד אחת מעט היא אבקשך. זה כשבעה שבֻעות שלחתי עשרה ספרים מספרי ע"י הזדמנות לפוכֿער במיטוי ואחל פניו לחלקם בין יודעיו שמה, ועד כה אין קול ואין עונה ואין כָסֶף. על כן אחלה (פניו) [פניך] בקחתך דברים עמו תעיר לבו אלי לעשות דבר לטובתי אם עוד לא עשה, ואם כבר פעל למעני דבר, להשיבני אמריו; כי לבי חָרֵד פן אבדו ספרי בדרך.

דייבנער דרש מאתי בקאָממיססיאָן 40 ספרים מספרי. – האם כתבת [על] אודותי לוועונדערבאַר? ומה ענך? – היה שלום כי נחפז אנכי.

ברך את ביתך וכל אשר לך בשם ידידך מוקירך ומכבדך

יל"ג.

לי ולכב"ב שלום.

אגרת שלשים ושש.

ב“ה יום ה' 28 יולי 1860 פאניוועז, כ”א מנחם אב תר"ך.

ידידי משא נפשי, קאַפלאַן מחמדי!

היום בעת צהרים הביאו לי המלתחה [ב]עבור אחותך ואת מכתבך. והנה את אחותך עוד לא ראיתי בעיני, אף כי כבר שמֹעַ שמעתי כי זה יומים היא מתלוננת תחת חומת פאָניוועז, וגם את המחותנים מריגא לא ראו עיני, אף כי באו לעירי ושחרו פני הנגידים, שטערן ודיללאָן; והנה שלמתי בעד המלתחה 81 קאפ‘. כי שלשה פוד משקלה, לפי דברי העגלון; ובלתי ספק תבוא אחותך לראותי ואמסרנה לידה. ועתה הנני נוער חצני מהבל העולם ומעמל הזמן ושב לדבר בך דברים הנוגעים אל נפשך ונפשי. מאד שמחתי בקראי את דבריך הנחמדים בצד“י, לא על כי יהללוני, כי אם על כי התעוררת לקץ הימין להשמיע קולך בשער בת רבים; ונפשי תקוה כי לא יהיו דבריך אלה האחרונים אשר יִגַהּ עליהם אור הדפוס. – מן המליץ לא ראיתי מאומה, בלתי אם קבלתי מכתב בל”א מהמוציאים אותו לאור, בו בקשו שאשלח להם את ספרי ואכתוב ידי בקהל סופריהם; ואנכי עניתים ובקשתים שישלחו לי פראספעקט או נו’ אחדים ממכתבם, למען אדע תוכנו (דיא טענדענץ) ולא מצאתי מענה; וכפי הנראה עוד לא החל המליץ לצאת. מן הכרמל כבר יצאו 7 נומערן, ואנחנו כבר קבלנו 5; אבל אין לי בפ"ע שאשלח לך, כי אם קורא אנכי בשל אחרים; ואם ישאילנו סירקין ידידנו אשלחנו לך. בקראך בו תראה כי פֿין מוציאו לאור, אם ידעת היטב את האיש ואת שיחו. ומלבד זה לא יחפוץ לשלם דבר לכל סופריו ומכַתְביו; כי אם רבים יעמלו והוא יקצור. תקבל בזה תיקון משלים אשר אמרתי לך, ואקוה כי בקראך בו יגדל יקר ספרי משלי יהודה בעיניך. ואולי יתן הוא לך חמר לצור בו מאמר “בהשואַת שני ספרי המשלים האלה”. הלא הכרמל לפניך ומדוע לא תטע בו שורקים מעץ דעתך? גם מאמר כזה, אם תכתבנו בלי משוא פנים ובלי נגיעה אל גוף המחבר בדברים קשים, תוכל לשום שמה. נחפז אנכי כי העגלון נכון לצאת ועוד לי מלאכה ממלאכת יומי. בס' תיקון משלים תמצא תוים אשר התויתי שם בעט עופרת מדי עברי על פניו בחפזון, בכלותך לקרוא בו תשיבנו לי. ידידך המברך אותך ואת אשתך ואת בני ביתך כלם בשלום

יל"ג.

אגרת שלשים ושבע.

שוילען מוש“ק כ”ה חשוון יהי עתך לעולם לפ"ק.

[להזק"ן]

השלום אתה ידיד נפשי, אוהב יקר ותמים, אשר עיני כלות אליך כל הימים?

ימים רבים עצור בקרבי דברי אליך, כאש בוער בעצמותי, וידי אסורות ומחשבותי פזורות ומעט עתי אין אתי; כי הלא שמעת כי שנִיתי מקום מגורי ואצא מפאָניעוועז להשתקע בשוילען. והנה זה כשמונה עשר יום מעת אנכי ובני ביתי יושבים פה ועוד לא אדע מה יעשה השם בי ואם יטריפני פה לחם חקי בריוח כאשר בפאָניעוועז. בין כה וכה פני האנשים טובים אלי ולבבם – מי זה בא עד נבכי לבב אנוש?!

ידעתי כי תסלח לי על כי בֹשש מענה פי לבוא אליך על מכתבך האחרון. והנה בהמשך הזמן קראתי את מאמרך בלשון אשכנז ויישר בעיני מאד. יישר כחך אחי ששמחתני, ומי יתן וצלחה בידך להוסיף כהנה וכהנה בכתבי העתים האשכנזים והעבריים ומן קטנות האלה תעלה מעלה מעלה לעשות לך שם גדול בעולמך.

משפטך אשר חרצת על הכרמל חרוץ הוא וישר ונכון. הנה אנכי ראיתיו כבר עד הנומר 17 ואיננו משתנה לטוב; כי המוציאו לאור חֲסר עסטהעטיק הוא ובחִכוֹ אין טוב טעם לשפוך רוח חן ונעם על מעשה ידיו כדרך הרידקציון וגם אין לו קורריספודינטן טובים כי צר עין הוא מלכבד לאיש איש כפעלו. לו ראית את הראַזסוויעט! ולו ראית את המליץ! ברוך שככה לו בעולמו!! וגם המגיד שנה תבניתו ותכניתו לטוב בימים האחרונים האלה.

מדי דברי בהמגיד אגיד לך כי ידידנו סירקין הודיעני מפאָניעוועז כי בנומר 40 קלל אותך המגיד ויגדפך קבל עם. והנה אין המגיד בעירי ובגבולי וגם לא ידעתי מה זה ועל מה זה, ועל כן אנכי מודיעך זאת, פן לא ידעת. ואתה הודיעני אם תענה ליריבך זה, ומה פשר חרון אפו עליך.

השיבה לי את תיקון המשלים בצירוף דעתך עליו. אם יש לך דבר טוב שלחהו להמליץ כי כשר הדבר להחזיק במעוזו כי אנשים שועים הם מוציאיו והם לא יקפחו את שכרך כאשר רידקטורן אחרים עושים. ודע אחי כי יש לי עוד דברים רבים אליך אבל מקצר רוחי ועתי אחשך אותם עד יום שובי לדבר אליך שנית. בין כה ברך את רעיתך ואת צאצאיך ואת הד"ר אברהם ואת אנשיו. וזכור לטוב את רעך ידידך היושב בודד בעיר מזרה לו ועיניו אל ידידיו בערי המרחק.

יל"ג

רעיתי ושתי בנותי שלמות ת"ל.

אגרת שלשים ושמונה.

י' סיון תרכ"א שוילען.

ידידי יקירי אשר שמו לא ימוש מפי מעתה ועד עולם, זאב הכהן, השלום לך!

קבלתי פקודתך שלום ע“י ש”ב רעיתך תחי' אשר חגג בעירנו חג השבועות והיא עוררתני לשלם לך את חובי אשר אֵחרתי אצלי כל ימי החרף העבר. חרף עז וקשה היה לי והוא הכביד עלי אַכפו ויכפוף נפשי עד לבלי קום; כי מלבד שבתי בעיר חדשה, במקום לא מצאתי ריוח מן הצד מלבד משכרתי בבית ספרי ירחים רבים טרם מצאתי לי יודעים ומכירים, ואתה ידעת כי מעט הוא השכר הנתן לנו מן הממשלה לכלכל נפשנו ונפשות בתינו; נוסף לזה באו גנבים בביתי ויגנבו את כל כלי כספי וטליתי ותפלי בערך 75 רו"כ. וגם עתה עוד לא הוטב מעמדי, אף כי צלחה בידי לפתוח בית ספר לנערות; אבל בית הספר עוד לא ישא פרי תנובה, ועוד לא ירבה הטובה, וכבר רבו אוכליה, הלוטשים עינם ומחדדים שניהם עליה; וטרדותי רבות מאד מאד, ונפשות ביתי גם הֵנָה מתרבות, וזה כל פריי ותנובתי. ועל כן גם לא עצרתי כח לעשות גם חובותי לפניך במכתבי ידידות כאשר נסיתי.

צאתי מפאָניעוועז הניאתני מלראות 40 N מן המגיד שנה עברה, בה שפך חמתו עליך; עד ששלח לי ידידנו עהרליך הנומר ההוא בראשית שנת 1861 והנה אחרי דברי ידידנו הנ“ל בנומר 11 שנה זו המתרפס ומרהיב את בעל המגיד עליך ועלינו, לא נוכל עוד לדבר דברים בהמגיד בדפוס; אבל אנכי מצדי הוכחתי את דרך בעל המגיד על פניו במכתבי לידידי ושארי ר' דוד גארדאן היושב ג”כ בליק ואם אוכל אשלח לך בימים הבאים העתק מן המכתב ההוא. ואתה הודיעני אם כבר נחה דעתך מן המריבה ההיא. ידידנו סירקין כעת בפ“ב מבקש לו עסקים, וגם אחי אברהם גארדאן, אשר כלה למודיו בבי”ס הרבנים ויהי לרב הוא עתה בעה"מ לשקוד על דלתות האוניווערזיטאֶט. הלא תראה אחי איכה התקוה משחקת לפני בני הנעורים אשר כגילנו ויש עתידות למו – ואנחנו כאשר אבדנו אבדנו!

מכתבי זה כתוב לסירוגין ולמקוטעין בבית ספרי ברגעי החופש שבין שעה לשעה ועל כן דבריו מבלבלים. האם אין תקוה שנתראה פנים בקיץ הזה? אולי תהיה במיטאוי? ואנכי – אלו היה לי מקום בבית אחד ממכירינו שיאספוני שם מבלי שאצטרך ללכת לנוע על המלונות הייתי בא גם אנכי למיטאַוי לראות פני ידידנו דשם. היה שלום וברך את בני ביתך בשם ידידך הנחפז, אך לא לקבל פז

יל"ג

אגרת שלושים ותשע.

[להנ"ל]

Herrn Dawid Gordon in Lück.

לא פניתי ערף אל המגיד ולא בחלה נפשי בו מעודי, כי כבודו הולך וגדל בעיני ואהבתי הולכת וחזקה אליו בה במדה אשר ייטב וייקר באמת מיום אל יום, ובכל אשר מצאה ידי לעשות דבר לטובתו עשיתי; שאל את פי מיכֿאַלאָווסקי ויגדך, אם לא תאמינו לי. אבל ביום בואי בברית עמו גליתי את אזנו מראש כי לא אוכל לשאת את משא הפאָרטאָ עלי, כי אינני עשיר אף כי אשמח בחלקי, והוא גם התיר לי לכתוב אליו בלא כסף ובלא מחיר, וכן היה הדבר הולך ומתגלגל כשנתים ימים, עד כי בראשית שנת 1860 שלחתי לו מאמרי תיקון משלים וקבלתי תשובה ממנו כתובה ביום ה' ז' אדר תר“ך לאמר: “מכתבך עם מאמרך בא לידי – אונפֿראנקירט – ולולא הייתי באותו היום בעצמי על הפאָסט “כי אז לא בא לידי כלל”. מדברים אלה שמעתי שתים: שאין נפשו אלי ואל מאמרי ושלא יקבל עוד ממני מכתבים בלתי חפשים, ולכל הפחות שיוכל היות שישובו מכתבי אלי ואשלם כסף משנה על לא דבר, ואחרי שידי איננה משגת לשלם הפאָרטאָ, אשר נוסף לזה יקחו בארצנו יותר מן החק הקבוע, עמדתי מכתוב. ואחרי אשר נשרש הדבר בלבי עלה על רעיוני עוד דבר אחר שהיה כחידה סתומה בעיני והוא שלא כבדני המגיד מעולם להודיע בעָלֵהו את אחד מספרי אשר אמנם שלחתי שניהם אליו ובקשתיו כמה פעמים שיוֹדיעם ברבים. ואם לא חפץ להודיעם מפני שלא מצא בם להלל ולא אבה לחלל, היה לו למצער להודיע כמותם ומחירם ושנמצאים למכור אצל מיכֿאַלאָווסקי וגם זה היה לו כרגלים לדבר שאין לו חפץ בי אשר אולי צמחה לי מזה תועלת. אבל עם כל אלה חלילה לי מפתוח פי ברצח ולדבר – ומה גם להדפיס דבר כנגד כבודו. והנני דורש ומבקש ממך שתראה לי אפילו תיבה אחת בכל מאמרי שנדפסו בהצד”י שתראֶה באצבע שנהפכתי לאויב להמגיד כמו שידידי כותב. אבל תמה אנכי על צרות עינו של ידידנו בעה”מ בסופריו אשר ישלחו דברים במ“ע אחרים; וכפי הנראה זה גם כל חמתי עלי יען כי באו דברי הצד”י אשר היה איש ריבו, ואולי יחר לו גם עתה בשמעו כי יבואו דברי בראַזסוויעט והוא גם הוא יצא לקראתו זה לא כביר. (אבל האם יחפוץ ידידנו שנתעבר על ריב לא לנו) וזה היה גם חרון האף הגדול אשר קצף בידידי התמים וישר הנפש בקאַפלאַן עד כי גם עבר על לאַו דלא יוסיף והכהו בתוכחות חמה יותר מכפי חטאתו הקטנה ונקלה אָחינו לעיני כל, ובהדי שותא פילכא ירה זיקים על ימין ועל שמאל, וחרף גם המשורר והממַשֵׁל משלים ועוד ועוד, ופתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים “נבזים המה כו'” אף כי לא הודיע מי הגיד לו שאנשים כקאַפלאַן נבזה הוא בעיני אנשי ארצנו, ומי יתן והיו נבזים רבים כמוהו! ואנכי ראיתי את זה והשתוממתי – אבל שויתי ודוממתי, כי מלבד המחסום אשר שמתי לפי, עוד טרדות רבות סביב שתו עלי ומסבות שונות התהפכו לרע לי בימי החרף העבר, כי עזבתי את עיר מושבי אשר ישבתי שם כשמונה שנים והלכתי אני ונפשות ביתי ילדים קטנים לעיר שוילען עיר מוזרה אשר עברו ימים רבים בטרם התישבה דעתי ונחתי מזעפי! ואחרי כן באו גנבים בביתי ויבצרו עוללותי ויוסיפו על דאגותי ועל טרדותי, ועוד כאלה דברים רבים.

והנה אחרי אשר נעשתה השערוריה בשאַוולאַן וכתבתי על אודותיה בצד“י בראזסוויעט ובהמליץ, לא כתבתי גם כן אל המגיד מפני אשר חכיתי תמיד על תשובתו על מכתבי מן ז' אדר ודמיתי כי עוד באיבה יהדפני וירַדֵף גם אמָרַי, עד אשר ראיתי את דברי נדפסים בנומר 11 אז מצאתי את לבבי לשוב לדבר בו גם בדבר שאַוולאן, וערכתי לפניו כל פרטי הדברים הראוים להשמַע, כי אנכי יודע אותם מכל סופרים אחרים יען שאנכי כתבתי וערכתי את כל הבקשות והמגלות בלשון רוסיה לראשי קהל שאַוועל ושאַוולאַן ובלתי ספק היו בדברי פרטים רבים אשר לא באו בדברי האיש האחר; וכן שבתי וכתבתי הדברים בפרטיות להצד”י, ועתה באה הפקודה מהגענ. גוב. לבטל את דברי הרופא אָלשאַנסקי ולמסור הדבר להרופא דשאַוועל האַרטמאַן ולרופא מטעלז מאַצעווסקי שיוציא את המתה מקברה וישובו ויבקרוה; ובקרוב תבוא גם קאָממיסיאָן חדשה לדרוש הדבר מחדש. ואין ספק ששונאי ישראל יחפרו וימצאו ענשם כדין. מאמרי קול מגיד מדן שלחתי להמגיד ולא לכוכבי יצחק, יען שגם דברי הראשונים נדפסו בהמגיד, ולמה לא שמר רובין את החק אשר הזכרת ויצא לקראתי בכוכבי יצחק ולא מגיד?

ועתה הראשונות כבר היו ולא תשובנה עוד לעולם, ואנכי שש ועלז לשוב ולבוא בברית האהבה עם ידידנו הרב בעה“מ אשר כמו שלא נְגָעַנִי הוא לרע בשום דבר כן לא פגעתי גם אני בכבודו לא במעשה ולא במחשבה, ונכון אנכי לשוב ולהביא מתנובות רוחי ברכה אל ביתו ככל אשר יתן ד' אל לבי. והנני מבקש שיודיעני אם קבל בשנה העברה ספרי משלי יהודה אשר אצלו היה רצוף עוד ס' אחר לידידנו להרשד”ל. גם לך ידידי הנקרא בשמי אשלח ע"י מיכֿאַלאָווסקי למנחת זכרון את שני ספָרַי ואבקשך שתכבדני גם אני בספריך היקרים והיו בעיני כשכיות החמדה באהבתי אותך.

נאמנים דבריך אשר אמרת אחרי המלך “כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם” כי גם אנכי הכרתיך מכותלי אמריך בהמגיד ואהבתיך אהבה תמה כי איש חכם אתה, וסגנון לשונך ושפתך הברורה נוסף על רחב דעתך וחכמתך מצאה חן בעיני מהרבה סופרים אחרים בזמננו המתימרים רק בלשונם ואין כֹּחָם אלא בפה מדבר מליצה רקָה, כאלו רק על הלשון לבדה יחכם וישכיל האדם ולא בראשו ובלבבו.

אולי באמת קרובים אנחנו בבשר! כי גם אנכי כמוך מווילנא אנכי ועוד משפחתי שמה. שם אבי אשר בן דוב בן מרדכי, יותר לא ידעתי, אבי אבי זקני ר' מרדכי היה בן משק בית הנסיך ראַדזיוויל באחד מנכסיו והתרועע ימים רבים עם הר“ר יש”ר מקאנדיאה (אשר ר' שניאור זק"ש ימיתהו ויחייהו עתה בהמליץ ויתעלל בו כבני הגבעה בהפלגש וכבני ספרד ביהודים) אף כי ר' מרדכי היה צעיר ממנו לימים הרבה. כך שמעתי מפי א“א ז”ל. הרב ר' ישראל גאָרדאָן היה קרוב לנו ממודעינו, אף כי לא אדע באיזה התיחסות. מקום מגורי אבי בווילנאָ מיום דעתי היה ברחובות הקרובים אל הגשר הירוק ואל ארמון הקתדרא.¹ אבל מדוע לא נתתָ אתה בך סמנים כאלה. וביחוד מדוע לא הגדת לי מתי עזבת את ווילנָא וכמה ימי שני חייך עתה.

יל"ג

אגרת ארבעים.

שאוול כ“ז טבת ברכ”ת.

ה' עליך ידידי שאהבה נפשי המשכיל היקר כמהורר"ז קאַפלאַן.

דבריך היקרים מן י“ג טבת ישעשעוני זה ימים אחדים ואני טרם צלחה בידי לגמול לך כטובתך, ולהודיעך משלומי ומצבי, ואני לא מאהבתי את העטיקעטטע עצרתי את דברי אליך עד כה כי אם מרב עבודה העמוסה על בשרי ועל רוחי עתה משנה על אשר עד בואי הנה. כי בעיר מושבי היוקר גדול מאד ואנכי גוזר על ימין ועל שמאל להאכיל לבני ביתי; מלבד בית הספר להממשלה ובית הספר לנערות אשר פתחתי זה קרוב לשנה תמימה ואשר עוד לא הביא לי חלף עבודתי הרַבה שכר מאומה, עוד לי עבודה אחרת והוראת שעה בבתים שונים אשר תרדיפני כל היום ותדריכני מנוחה מן הבקר עד הערב. ובערב כנוח בשרי מעמלי יצא רוחי לעבודתי עד אישון לילה. והנה אלה הוגיעו את נפשי והֶלאו את ידי מהרבות דברים גם לידידים רבים אשר נפשי ולבי אליהם כל היום, וגם אליך ידידי, מבחַר ידידי,מָעטו דברי מיום יָרדי שאַוָל; ומאשר לא עצרתי כח לערוך פעם בפעם דברים אחדים מיוחדים ומעי המו לך ונחומי נכמרו לשלומך, על כן נתתי הרוָחָה ללבי לדרוש בשלומך ע”י אחד מידידינו אשר היו דברי אליו בפעם ההיא. וזה היה בעיני דרך ישר לא אֹרח עָקוֹב, ומי יודע עד מתי ישנתי ונדהמתי כעצל לולא הרהיבוני ויעוררוני דבריך הנעימים; לך ידידי הצדק ולי בֹשת הפנים. רבות שבעה נפשי עונג ונחת בקראי דבריך בשערי ציון; אף כי לא דעתי דעתך בכל הדברים אשר תדבר שמה. אבל בזה לא תנוח דעתי עד אשר תודיעני אם תקבל שכר חלף עבודתך מן הרדקציון וכמה קבלתָ. אנכי מקבל מן 40 עד 50 רו“כ לעלה. מלבד מה שראית נדפס ממני, (גם הקארריספונדנץ זאַגאַרד בנומר 20 ממני היא) עוד יצא בקרוב לאור ממני מאמר גדול יקב Иеторія басни у евреевЪ בעל ששה פרקים גדולים. כמקרה אשר קרה לך קרה גם לי עם הד”ר פ“ז. הבטיח לי לשלם שכר טוב בעד מאמרי….. הנדפס בנומר 40־45 בפ”ב, אבל לא מלא הבטחתו, ואנכי גם כתבתי לו וגם הזכרתיו את הבטחתו בדרך העברה והוא כמחריש ולא ענני על מכתבי. ואתה בטובך הודיעני בפרוטרוט את הדבר אשר היה בינך ובינו. להכרמל אנכי שולח לעתים מזומנים דברים אחדים; כי יליד ארצנו הוא וחובה עלינו לתמוך בידו – המליץ לא אוסיף עוד לראות כי אין מחזיקו בעירי ודבר אין לי עמו. המגיד ישלח לי את עליו חנם אין כסף, אבל אודה ולא אכחד כי בימים האחרונים האלה עמדתי מכתוב עוד בשפת עבר ושמתי לבי אל השפות החיות וביחוד אל שפת רוסיה.

כפי אשר אראה אינך יודע כי ביום כפור העבר ילדה לי אשתי בן ואקרא את שמו בשם אבי אשר – Oscar –. אשתי עוד לא שבה לאיתנה מיום לִדְתָה; בתי הבכורה חלתה במחלת השאַרלאַך ועוד לא התעודדה. ושאר בני ביתי וגם אני בכללם חיים ובריאים. בשבוע הבא אנכי נוסע לפאָניעוועז, אשר לא הייתי שם מיום צאתי משם זה כחמש עשרה ירחים ואשב שם ימים אחדים.

שלום לך חזק בבשר וחזק ברוח ואתה ורעיתך וששת ילדיך שלום. הזכירני לטוב לפני הד“ר ניימאַן נ”י וסלח לי גם הפעם את קצר דבָרַי כי עם כל זאת ארוכים הם ממדת עתי הפנויה.

ידידך באמת יל"ג

אגרת ארבעים ואחת.

יום ו' ר"ח אדר ראשון תבֹרך. שואאל.

[להזק"ן]

שלום לך ידידי שאהבה נפשי!

בטרם צאתי מעיר מושבי ללכת לפאָניעוועז כתבתי אליך בתשובה על מכתבך האחרון; ואין ספק בדבר שקבלת את מכתבי, כי ע"י הפאָסט שלחתיו; והנני שב עוד הפעם לדבר אליך אף כי עוד לא עניתני כי דבר נחוץ לי אליך.

בחפצי להוציא אור בקיץ הבא ספר שׁנָתִי (יאַרבוך) כעין הלוחות אשר יוציאו שנה שנה החכמים ווערטהיימער; קאָמפערט, פאַשעלעם, קליין, ווינטער ועוד. המה יכתבו בלשון אשכנז ואנכי אחפוץ להוציא בלשון עבר להורות דעת את העם. בטרם אבוא לפני הממשלה לבקש ממנה רשיון, נועצתי להוציא חלק אחד בתור נסיון, לראות אם ימצא חן בעיני העם ואם יקובל בסבר פנים יפות; וכבר גליתי בזאת אזני אחד החכמים בפ"ב וינענע לי ראשו וגם הבטיחני כי הרשיון לא יִמָנַע ממני וזה דבר הספר.

א) מאמר מדבר על מעמד המדיני של אחב"י בארצנו על החדשות שנשתנו בהם במשך השנה שעברה.

ב) בקרת ספרים שיצאו במשך השנה שעברה הנוגעים לחכמת ישראל בכל לשון שהיא.

ג) מאמרים מדברים מידיעות הטבע לכל חלקיה כתובים בסגנון פשוט בלי פלפול ובלי עמיקות עיונית רבה, למען ישמע העם בקראו בו.

ד) מאמרים מתולדות עם ישראל וביחוד מן הזמנים הבלתי גלוים וידועים עד הנה להמון העם.

ה) תולדות גדולים אנשי שם.

ו) שירים טובים; ויותר טוב באַללאַדען מקורות ישראל.

ז.) ספורים. – בזה כַוָנָתי הראשית להעביר לעיני הקורא חזיונות מן הימים הַהוִים ולשום לפניהם את כל צלמי בית ישראל, טובותיהם ותועבותיהם, לפקוח עיניו על דבריו.

לספר הזה יבוא כעין תוספת לוח לשנה הבאה. בלוח הזה יושמו ציונים לכל יום ויום כל אשר נעשה בו גדולות בקורות ישראל כפי שקבעום חכמי הבקרת החדשה. והנה לַסֵפר הראשון אשר אנכי מתעתד להוציא בקיץ הבא כבר יש לי דברים טובים הרבה. משלי: שירים טובים, וספור טוב בשם עולם כמנהגו; ידידנו ה' סירקין קבל על עצמו לחבר מאמר מדבר בידיעת תולדות הארץ “געאָלאָגיע” ועוד שאר דברים. גם שמתי פני לשאר חכמי לב ארצנו ואשים לפניהם את חפצי זה.

ועתה הנני גם אליך ידידי לבקשך שתגיד לי משׁפטך על הדבר הזה אשר אנכי מתחיל לעשות, משפט אמת וצדק בלי משוא פנים, וגם עצתך תנחני אם תמצא מגרעות, למלאות אותם. וממך ידידי אבקש שתכתוב [ב] עבורי מאמר, מסַפר בפרטיות את דבר אסֵפת הרבנים בשנה זו בעה“מ, כפי אשר תשיג ידך לדעתי, והר”ר הד“ר ניימאַן יהיה בעזרך; ונזהרתָ בלשונך לבלי הרחיב במקום הראוי לקצר ולבלי קצר במקום הראוי להאריך; גם תסיר את כל הציורים השיריים והתמונות השונות ותדבר אל העם דברים קלים ונכֹחים וישרים למבין. את המאמר הזה תמציא לידי אם תוכל ליום ראש חדש ניסן הבע”ל. כי בימי הפסח אחפוץ לנסוע לווילנא, שם אתן את ההס' לבית הדפוס למען יצא לאור עד ר"ח אב, לא יאוחר. אחכה לתשובתך בקרוב למען דעת אם תמלא בקשתי אם לא.

ידידך הכותב בחפזון יל"ג.

(S. P ) עד עת מצוא יהיה נא הדבר כמוס אצלך.

אגרת ארבעים ושתים.

(י“ז סיון תרכ”ב). קאוונא 3 יוני 1862.

שלום לך ידידי המשכיל הנבון כמ"ר זאב קאַפלאַן נ"י.

מדי קבלי בשאוועל את מכתבך האחרון על ידי פאָסט הייתי טרוד בהכנותי לדרך וזה כשני שבועות ימים אשר עזבתי ביתי ואבוא לווילנא לקאָוונאָ. ומה גדלה שמחתי למצוא בעיר הזאת את אשתך היקרה ולדבר עמה פנים אל פנים מכל המוצאה אותכה וזה הדבר אשר קראני לצאת ממחבואי על ארץ רבה. סלאָנימסקי המוציא את הצפירה היה לאינספעקטאר בבית מדרש הרבנים בזיטאמיר והנהו מבקש לו איש כלבבו לתת את הצפירה בידו ויבחר בי ויבטיח לי שכר קצוב ויבקש לבוא ולהתראות פנים עמו בשובו מפ“ב. באתי לווילנא ולא ראיתי פניו כי עודנו לא ישוב מפ”ב ולא קבלתי עלי את רידקציון הצפירה, כי השכר אשר יקב איננו מספיק לחיי ולחיי אנשי ביתי בעיר גדולה כווארשא ומה גם כי רבים שתו לי הבטחות רבות ויקראוני קריאה גדולה למקומות שונים; וגם הפקודה בבתי ספרי הממשלה מבטחת פרי יותר טוב מאשר עד הנה. על כן יראתי להַניח מקומי ולהַניח הצלחתי והצלחת ביתי על קרן הצבי ישראל: מדאגה בדבר פן יבלע להצפירה ונשארתי קרח מכאן ומכאן.

בין כה וכה אודיעך כי דבר בטוח הוא שמעיר שאַוועל אצא לגור בעיר אחרת גדולה ממנה; אף כי טרם אדע איזה המקום אשר אבחר בו לשכן ביתי שם, אבל בקרוב אדע ואודיעך גם אתה. ומה ה' אלהים עושה עמך? אולי תיטיב תרומת הגבירים פֿרידלאַנדסקי אשר הרימו לבית כפרך את מעמדך כי יוסיפו לך על שכרך? ומדוע לא דבר עליך הד“ר ניימאַן אשר גדול שמו בפ”ב בהמיניסטעריום טוב לפני המיניסטער להעלותך מן המקום הצר הזה אל מקום רב ורחב ידים לטוב לך ולטוב לבית עבודתך כל הימים? המכתב הראשון אשר אמרת אשר שלחת על ידי עגלון לא ראיתי ולא בא לידי ומחברתי אחת בשנה איזט אויפֿגעשאָבען, ניכט אייפֿגעהאָבען.

היה שלום ושמחני לעתים מזֻמנות באמרי פיך, כי כל עוד אשר אנכי יושב בארץ צחיחה הרחק מאדם, מכתבי רעי בעלי הנפש מרחוק המה ישעשעוני ואהבתם הנאמנה היא נחמתי בעניי.

מפֹה אנכי הולך לביתי שאַוועלה.

ידידך יל"ג.

אגרת ארבעים ושלש.

שאַוועל ה' לחדש שמזלו בתולה. ברכ"ת.

ידידי משה פראָזער שלום לך!

הנני משיב לך את עלי הצייט' די יודענטהומס בתודה על טרחתך; אבקשך עוד זאת: בעבור דרך שאַוועל שאֵרי בנימין בן אלעזר אהרנשטאם ללכת לריגא, נתתי לו מכתב להמו“ס דייבנער לקחת ממנו את עלי העתים אשר לי; ובלתי ספק לְקָחָם והמה שמורים אתו; ואתה בטובך תקחם מידו ותגיעם לי ע”י מוקדם.

על דבר האיש בעל דו פרצופין, המראה פנים לכאן ולכאן, הקורא שלום ונושך בשניו, ידעתי אמנם גם אני כמוך כי יצחק זה עָקֹב יעקב; אבל בוז אבוז לו ולמרמתו. כי מה מני יקח? את ברכתי או את בכֹרָתי? לא יפול לבי אם יחַלִלני, ולא ירום לבי אם יהַלְלֵני; מורם אנכי מחרפת אדם כזה ומתהלתו, וקול שריקתו ולחישתו לא יגיע עדי. ידעתי כי קטן ערכי ודל אבל לא לפי מדת ערכו; לא אגיע לקרסולי חכמי דורנו הגדולים, אבל לא אתרפס לפני זוחלי עפר כאלה; ואם כי צעיר אנכי הרבה ממנו לימים, כי בעת אשר הייתי עוד תינוק של בית רבו, היה הוא איש בא בימים שנתמלא זקנו, כדמותו וכצלמו היום, בכל זאת לבי ראה הרבה חכמה ודעת ממנו; ואם הוא זכה בשנת הארבעים וחמשה (או יותר) שנה לימי חייו להעתיק ס' ראָבינזאָהן ולהוציא לאור בעזרת אחרים אשר חלו ידיהם במחברתו קלת הערך, והזכות הדקה מן הדקה הזאת העלתה את הזמורה אל אפו עד כי אבד רוח מבינתו, וישמן ויבעט וינַבל את תור האדם המשכיל ואת דרך הארץ לבָרך את נפשו להתגדל ולהשתבח ולהתפאר ולהתרומם ולהתנשא ולהתעלות ולהתהלל כי “עשה לו שם עולם” (דבריו בעצמו) וכי בהשכלתו לקח לו קרנים לנגח יחדו כל ברואי ארץ, ובעל התנ"ך הזה שכח מקרא מפֹרָש "יהללך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך' – הנה כל זה עשה איש שתום עינים וקצר ידים ורְחַב שפתים, איש אשר לבו נקוב כמחט סדקית ופיו פתוח בפתחו של אולם; ואולם האיש אשר הגביהו האלהים למעלה למשכיל, ורוח בינתו מרחפת על פני המים העליונים, ומראש הררי החכמה וגבעות הנסיון יביט בעיני מחקר על כל הענין הנעשה תחת השמש, ויצרף את כל הדברים בכור אמת לא בכור עֹני הוא ידַע כי כל כבוד סופרים הוא הבל ורעות רוח ואין יתרון לבעליו כי אם צחוק וטיול הילדים; ושם עולם זה הוא רק טוב לַסָריסים אשר בהיכל העֹשר, כי טוב הוא מבנים ומבנות, כי לא ישאל מזונות ולא יבקש מֹהר ומתן; אבל מי אשר יש לו גם מתת אלהים זה – האם בכבוד סופרים ובשם עולם יאכיל את בטנם וימלא מעיהם? גם בהשכלה ובחכמה יש גבוה מעל גבוה, וגבוהים עליהם! אם לא התגאה הומבאָלד – איך יתגאה משכיל להבל דמה? הנה כל בית ישראל כנגד החיים המהלכים תחת השמש הוא כביצת החרגול, כי הוא המעט מכל העמים; ובכל העמים וגם במשפחות בני ישראל איש בארצו ללשונו יש חכמים מצוינים בכל חכמה ודעת, ובכל מחקר ותושיה, ושפת עבר דלה מאנוש נעה, וגם מבני עמה רבים הפנו ערף לה ורבים לא קרבו אליה ולא דרשוה מעודם ורק מתי מספר יתעסקו במת מצוה זה; וגם במתי מספר אלה יש חכמים הרבה כבירי כח לב עושים גדולות ונפלאות – ועתה צא וחשוב את ערך איש בעל כשרונות קלות ודלות אשר זכה לעת זקנתו להעתיק בשפה נשכחת ספר ספורי לילדים קטנים, אשר לא ביד יקָחו, צא וחשוב את ערכו לעֻמַת המון המשכילים החכמים האמתים ההולכים ומתרבים בזמן הזה מיום ליום ומוציאים את מעשה ידיהם להתפאר בכל השפות החיות – ואיך יתגאה?

לא שמעתי דבר מסירקין ידידנו, ואולי ידעת והשמעתני; מתי תצא הילני שטערן מבית אביה והיתה לאיש? כי בלתי ספק אהיה מן הקרואים ואבוא לפאָניעוועז לימים אחדים, הגידה נא לי מי הוא השליט על ספריו של סירקין לעת כזאת ואז אוכל להוציא מתחת ידו ספר אחד הנדרש לי? אל תשכח את אשר בקשתיך על דבר מכתבי העתים אשר לי ביד בנימין אהרנשטאם והיה שלום.

ידידך גארדאן.

בידי דיללאָן ס' רוסיה Калейдоскопъ בשני כרכים, שלי; תקחנו מידו ותשיבנו לי ע"י הזדמנות.

אגרת ארבעים וארבע.

שאַוועל ב' שבט תרכ"ג.

שלום לעלם נָבָר, משכיל על דָבָר, העררן אהרן לוריא בפינסק.

מכתבך מן ג' שבט הגיעני ביום י“ז בו, את האיש אשר תדרוש אחריו אינני מכיר, כי אין אדם מכיר את עצמו, ואנכי אמנם טרם אדע אם בתחבֻּלַת ערמה בחרת בי מכל בני משפחת גאָרדאָן הרבים, לדרוש ממני אחרי האיש אשר תבקש, או אם בתֻמך הלכת וה' הנחך בדרך אמת; אבל בין כה וכה הנני חש להודיעך כי אני אני הוא האיש אשר אתה מבקש! אנכי ישבתי לפני שנים שתי עשרה בעיר מגורך ואסתופף בבית הוריך הנכבדים; מפי לקחת לקח שנים שלשה ירחים; ועוד אזכרך – ילד רך וענֹג, יחיד היית אז להוריך, לבָן פנים ורך בשר אבל מלא ברכת ד' רֹחב לב ויתרון הכֹשַר לחכמה, ואנכי נבֵאתי אז לאביך הנכבד כי תהיה לאיש משכיל וחכם, וכן הָייתָ, רֹאֶה אנכי את פני מכתבך הקטן הערוך בטוב טעם ודעת, כי לא בלית ימי ילדותך בהבל ושנות נעוריך בדברים של תֹהו; כי באה חכמה בלבך והדעת מלאה את נפשך. ומאֹד מאֹד ינעם לי לראות כי עוד צפנת זכרי בלבבך וכי יקרה נפשי בעיניך; וכן יקרת גם אתה בעיני, נכבדת ואנכי אהבתיך ואבקשך כי תשוב תדבר בי ברחבה ותודיעני את כל הנעשה בך מיום לכתי מעמכם עד היום הזה. איכה גדלוך הוריך אין ספק כי מלאו אזניך תורה וחכמה למיניהן! האם נשארת מן הוא והלאה בעירך או אם נסעת וסבֹת ערים אחרות ותרא ערים ויושביהן ותַבֵט אדם עם יושבי חדל? האם עודך בגפך או אם כבר נשאת אשה? בת מי היא ומאיזו עיר היא? או אולי גם ראית זרע? האם כבר שלחת בעסק ידך או אם עודך סמוך על שֻׁלחן הוריך? – והוריך מה המה? השלֵמים וטובים המה מנפש ועד בשר? השלום לאביך הנדיב היקר והנכבד ר' משה, ולאמך טובת שכל אשת החיל (אשר לדאבון לבי שכחתי את שמה)? העוד חיה אמך הזקנה חַיָה? השלום לדודך נגיד רב תבונות ר' יוסף איטינגור? איפה הוא כעת? – ומה הערים אשר אתה יושב בהנה פינסק וקארלין – האם עלו במעלות ההשכלה לפנים אור ירדו לאחור? את כל אלה תגיד לי והוספת עליהם כהנה וכהנה ככל העולה על רוחך. הגידה נא לי ג”כ אם אתה הוא הכותב בעלי העתים לבני ישראל בשם אַ. לוריא? ומה הדבר אשר הביאך לבקש מלפני את ספרי אדו"ם שמונה שנים אחרי צאתו לאור, אחרי אשר כמעט כבר אזל לו מתחת ידי? האם ראית את ספרי השני משלי יהודה ואם יֶשנו אתך?

מספרי אדו“ם אשר תדרוש שולח אנכי לך בעד הרו”כ הא' ב' עקזעמפ' כי מחירו 50 קאפ', ואת השני תתן לאשר ישר בעיניך.

שלום לך ולכל אשר אתך חֲזַק וחֲזַק. מצפה אנכי בכליון עינים ליום יבֹאו דבריך אלי, כי חמודות אתה לי ונפשי אִוְתָה לדעת את כל הנוגע בך; למען אשבעה תמונתך למראֵה עינים ולא רק בַהֲלָך נפש. והיה כי יבֹאו דבריך אלי והוספתי גם אני לענותך ולדבר בך ככל אשר יתן אלוה אל לבי וכן נשים לנו חֹק להריץ מכתבינו איש אל אחיו לעתים מזמנות רצוא ושוב, אם יהיה גם לבך לדבר הזה. אני אני מורך מקדם ומלמדך בשלשה ירחים, אוֹהבך וידידך עד נצח נצחים

יל"ג.

אגרת ארבעים וחמש.

בעשירי לראשון תרכ"ג שאוול.

ברוך אתה לי בן פורת נטע נעמן, תורת אלהיו בלבו ועם החכמה נאמן, זית רענן נטוע על מי החכמה ועל המבוע, יושב בצל הכסף שאנן, ובצל החכמה יתלונן; עשיר הולך בתֻמו, דבריו נכֹחים ונעים נאֻמו, הוגה בידידיו מלפנים בשכבו ובקומו, ומאהבתם לבו לא נדעך בחֻמו, פרי נחמד מאילן נאה, לו ראוי להלל ולו יאה,

כמ"ר אבר"ם לאור־יה יחי.

מכתבך מונח בידי זה שְׁבֻעַיִם ואנכי מיחל לדבריך האחרונים למען ענותך על כלם פעם אחת בבואם אלי כתֻמם; וכן אמנם היה לך לעשות, למהר לשלוח לי סוף דברך למען יהיה כֻלו פרוש לפני כאגרת, ואנכי עניתי עליו דברים כסדרן ולא הייתי נכנס לתוך דברי חברי. אבל אחרי כי בושש מכתבך השני לבוא רֹאֶה אנכי כי מצפה אתה לתשובתי: ולא אַחֲלֶה עוד לבך בתוחלת ממֻשכה ולא אאדיב נפשך בצִפִּיַת הבל.

תבקש לספר לך את קֹרות חיי מיום היותי עד היום; ואני אין נפשי אל הדבר הזה. שנים המה למיניהם אשר להם לבדם נתנה הצדקה להשמיע תולדות ימי חייהם ברבים בהיות תקוה אשר בספורם יביאו ענג ותועלת לקוראיהם. הגדולים אשר בארץ המה אשר פעלו רמות וגדֹלות בכל מדע וחזון או בכל כשרון מעשה אשר פי שנים ברוחם ונשמה יתרה להם על בני גילם, אף כי כמות כל האדם מתו, ונולדו וחיו ואכלו ושתו ופרו ורבו כבני אדם; בכל זאת מצוה עלינו לספר בתולדות ימיהם מיום צאתם מחיק אמם עד שובם אל חיק אֵם כל חי, ללמד דעת את העם ולהבינו בינה יתירה, איכה נוצר רוחם הכביר בקרבם ואיכה עלו במעלות ההשתלמות ממדרגה למדרגה עד עלותם למרום קִצָה ועד עשותם את הגדולות אשר עשו. כל המרבה לספר בתולדות אנשי שם כאלה הרי זה משֻׁבח, כי יביא תועלת רבה לקוראיו בהתעוררם לאחוז באשורם ולצאת בעקבותם ומזה ישוטטו רבים ותרבה הדעת. ויש מן החכמים הכותבים בעצמם בספר את חייהם ואת אשר עבר על נפשם ומה הגיע אליהם. לזה צריך זהירות ושמירה יתרה כי צריכים הם לכלכל דבריהם במשפט ולסדר את קורותיהם ותהלותיהם בצניעות רבה ובענוה גדולה כאדם שמספר דברי זולתו שאינם נוגעים לו ולא כאדם שבא להלל את עצמו; ויהיו גבורים לכבוש את יצרם ולדלג על דברים הרבה, ולא יאריכו יותר מדאי בספורים של תהו, כמו למשל ששד"ל עושה עכשיו; כי יש דברים הרבה מרבים הבל שאין שום תועלת וענג בהם לכל אשר יקראוהו באמת; כי אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים – והחיים חלום. ויש עוד אנשים אשר אף כי לא פעלו גדולות ונצורות בקרב תבל, לא דברו (בע') [בשבעים] לשון ולא המציאו את אבק השרפה, אבל צבאם עלי ארץ היה מלא מסבות מתהפכות אלפי מינים, ומקרים ממקרים שונים; כמו התועים במדבר, הנוסעים בארצות רחוקות ועוברים ארחות יַמִים, המעמידים את נפשם במקום סכנה; המה יספרו את כל הקרות אותם ואת כל התלאה אשר מְצָאָתַם ויצילם ד'. וקוראיהם יתענגו על ספורם המלא תמורות הדורות וחליפות מאליפות, כי זה מטבע האדם כי כל דבר שאינו תדיר קודם הוא להתפעל עליו ולהתענג בו.

ואולם אני הגבר בעניי, הגידה לי שאהבה נפשי, מה עשיתי ואזכה לכתוב קורותי ותולדותי בספר לו גם לעיני איש אחד כמוך היום? ואני טרם אדע אם לא ישלטו עיני זרים במכתבי אליך! ראמות ונשגבות לא פעלתי ומשך חכמתי קטנה ודלה ודקה מן הדקה; וגם חיי הולכים לאט כמי השילוח ואינם שונים מחיי כל רֹאי השמש; ועל מה תתענג בסַפרי לך דברים תדירים ילדי יום יום, ומה תחכם באחריתם? מה יתן ומה יוסיף לך לדעת, דרך משל, כי נולדתי בווילנא בכ“א יום לחדש כסלו בשנת מרידת בני פולין הראשונה (תקצ"א), כי מנעורי גדלני אבי ככל שאר נערי בני ישראל על ברכי התלמוד ושאר כנותהו וכי בהיותי בן תשע שלא הגיע לחנוך כבר עסקו עמי בהלכות כתובות וגטין וקדושין והודיעוני הדרכים שהאשה נקנית בהם והעמיקו לפלפל עמי בשטת דם מפקד פקיד וי”א יום שבין נדה לנדה? או מה ימריצך כי תדע כי מלמדי הראשון אשר למדתי אצלו משנת הארבע וארבעה ירחים עד שנת התשע (שנה) היה מהיר במקרא ולמד עמי גם ספרי קדש בדרך טפל נוסף על התלמוד שהוא היה העיקר, וכי בהיותי בן י“א שנים הייתי מבין התנ”ך והייתי בקי בכמה מאות דף גמרא ועליתי בשניהם על יתר חברי אז שהיו עתה למורי הוראה בישראל, וכי במלאת לי י“ג שנה סִיַמתי הבבות. ודרשתי בהם לפני הקרואים ואחד מהם נתן עיניו בי ונעשיתי – חתן לבתו, וכי אחרי כן כאשר נהפך הגלגל על אבי ויורידהו בסֻלַם ההצלחה מעלות רבות אחורנית בַמעלות אשר העלה את האיש הבוחר בי ובדרָשתי, מרום ונשא וגבוה ממנו, ובהשָׁנות מֵאותָיו נשתנו דֵעותיו וינער חצנו ממני ויוציאני לחרות? ומה בצע אם אספר לך עוד כי במלאת לי י”ד שנה הוציאני אבי מתחת יד אפוטרופסות של המלמדים ויתן עתותי בידי ויושיבני בד' אמות של הלכה ללמוד בנפשי באחד מבתי המדרשים, וכי בעת ההיא החל לבי לנטות מן הדרך אשר תארו לי ולא מנעתי את עצמי מן ההגיון ואָחל להגות בספרים חיצונים ויהיה לי רוב היום למלאכה בבית מדרשי ושעות אחדות גנבתי יום וגנבתי לילה ללמוד הקריאה והכתיבה בשפות זרות? או מה ממלך יהלוך אם לא תדע כי עד השבע עשרה שנה מלאתי אחרי דברי אבי ופרשתי ארבות ידי וחציתי עד צואר בים התלמוד עד כי כמעט עברתי את כלו וכי רק אז נפקחו עיני לראות כי לא זו הדרך המולכת אותנו למחוז החפץ בימינו אלה; כי אל אי שָׁמֵם וסלע קֵרֵחַ באתי אשר לא ישלם לי שכר טוב, די העבודה הרבה אשר העבדתי את נפשי עליו, וכי אז נפלה המסכה הנסוכה מעל עיני ואפן כה וכה ואביט עלי ועל כל אשר לי מסביב, ואֵרא כי אַזִיי פרא אנכי בתוך אירופה הנֵאוֹרָה וכי מנהג המקום שיצאתי משם בידי ומלתו על לשוני במקום אשר הלכתי שם שלא על מנת לחזור, שלא כדת וכדין, וכי בראותי כל זאת ונָתֹן אל לבי ואמהר לתקן את אשר עִוְתו אחרים ולמנות את אשר החסירו ואאזור כחי ללמוד דקדוק שפת עבר על מכונתה ושפת רוסית, פולאנית, אשכנז וצרפת ושאר הידיעות הנצרכות לאדם באשר הוא אדם ומדיני בטבעו, ואני לבדי ואיש אין אתי, אין מורה ואין מנהל ואין מודיע דבר, ואהיה מתהלך כצפור נודד, מספר לספר ככל אשר אִנה המקרה לידי ואלמד ואקרא הרבה ואחכם מעט ככל אשר נתן אלהי אל לבי??

והנה מה חָכמתָ בשמעך ובידעך את כל הדברים היגעים האלה שהמה שיחת חולין שאינה צריכה למוד, והוא דבר ישן נושן שאין בו משום חשש חדש. ובימים ההם ובזמן הזה עוד רבים מבני היהודים משלחים כצאן עויליהם בדרך עקלתון זו מבלי לשום אל לבם מראש את אשר יקרה אותם באחרית הימים; ואלה האֻמללים, בנעוריהם בלתי מגֻדָלים, יציצו מעיר, כאזוב אשר בקיר, ויעלו בראש הומיות, ככמהין ופטריות, ויגדלו במשחתם, כחומטים בקליפתם, ועמהם תגדל סכלותם וקשיות ערפם, אשר הסכינו בה בימי חָרפם; או כי אוי להם בפקוח עיניהם, ונקוטו בפניהם, ואבלו ואנו, ואמרו וענו: כאשר שכלנו שכלנו, אבותינו החטיאו המטרה ואנחנו סבלנו.

וכן האם תוסיף דעת בהוסיפי לספר לך כי בשנת תר“י שלחני אבי ז”ל לעיר פינסק לתבוע סך כסף אשר הגיע לו מאדון אחד אשר היה מורה בביה“ס שם, ואני אז כבן תשע עשרה שנה ועוד לרגלי התביעה נאנסתי להֵעָצֵר בעיר ההיא שבועות אחדים ואִוָעֵץ לפרנס את עצמי בהוראת שעה אף כי לא הגעתי עוד לפרקי ולא שמשתי כל צרכי, אז ידעתיך אותך ואת אביך ואמך הנכבדים ואת אמך הזקנה, תפארת מינה, ושאר אנשים ישרים ויקרים מבני משפחתך ומגרי עירך אשר מקצתם עודם שמורים בזכרוני ולבי עָרֵג אליהם, ואולם אחרי מספר ירחים נתבטלה הסבה הראשית אשר הביאתני שמה ואז נואשתי גם מפרנסתי אשר הביאה לי שבלים דקות וצנומות, ואשים פני לשוב לווילנא. אחרי מסעים שונים קצרים וארוכים אשר נסעתי בערים שונות לרגלי עסקים שונים בשנות תרי”א ותרי“ב, נמניתי בשנת תרי”ג למורה בביה“ס הנפתח אז מטעם הממשלה בעיר פאניעוועז, ומן אז עד היום זה לי עשר שנים רצופות עודני מורה בבית ספר כזה. וכבר נשאתי לי אשה בפאניעוועז וכבר ראיתי זרע שתי בנות ובן אחד; וכבר הוצאתי לאור שני ספרים בלשון עבר אשר ראית ואשר לא ראיתי בשניהם סימן ברכה; ומאמרים שונים בשפת רוסיה ואשכנז אשר אולי ג”כ ראית ובמשך הזמן הזה מצאוני צרות רבות ורעות; אבי מת עלי בשנת תרט“ו ויניח אחריו בת אחת שהשאתי לאיש ושלשה בנים שעזרתי ותמכתי בידיהם עד אשר עֲזָרָם אלהים לבוא למחוז חפצם, האחד מהם (אברהם. ע' משלי יהודה ס' ד' משל י"ט) יכלה בשנה זאת חק למודיו באוניווערזיטאֶט שבמאסקוי והוא יהיה איש מצוין וגדול בישראל, ובלתי ספק יקבל שם הכבוד מאגיסטער יוריספרודענץ – והשני ישקוד על למודיו בבית מדרשו של הקדוש וולאדימיר בקיעף; והשלישי הוא הצעיר אתי היום בביתי מפתי יאכל ומכוסי ישתה ולומד בגימנאזיום דפה. והנה כל אלה עלי היו כלנה, ונוסף לזה אבדו לי כמה מאות רו”כ בענין רע (הכרמל שנה ב' נו' כ"ח, שיר זהב: באבוד עשרי בענין רע) וגם על ספרי השני משלי יהודה הוצאתי כסף הרבה וחלק גדול ממנו לא שב לי; ולרגלי כל הנסבות האלה אזלת ידי והנני מתפרנס היום בדוחק ובצער. משכֻרתי הנתנת לי מאת הממשלה לא תספיק לי ולנפשות ביתי רק ללחם נקְדים ולנעלים בלים ומטֻלָאים והעיר אשר אנכי יושב בה זה כשנתים קטנה ודלה ואנשיה רֻבם עניים המתפרנסים זה מזה. ואין הבור מתמלא מחוליָתו; ובכן תלואים לי חיי מנגד ופרנסתי תלויה על חוט השערה ועל מקרים כוזבים ובלתי בטוחים, ואלמלא בכל יומא מתרחיש ניסא כי אז כבר אבדתי בעניי…………….. …………………

……………………………………………

……………………………………………

הן אלה קצות דרכי בימי חיי עלי ארץ – ואתה שאלת והגדתיך ומה חכמת עתה מאז יותר? או כי תתענג בשמעך את סוף דברי מלא תלונות ודברי נרגן על מרי יומי, ועל צרת פרנסתי? הלא אמרתי לך אל תשאל ואל תנסה!

והנה נלאיתי הפעם וגם הָלאיתיך ברֹב דבָרַי ומי שאמר לרקיע די הוא יאמר גם למכתבי זה די. ואתה זכור ואל תשכח כי עוד לא עניתי¹ דבר על כל שאלותי וכי מחכה אני לתשובתך. ואם תחפוץ שימָשכו מכתבינו לאֹרך ימים צריך שנחבר בהם הערב עם המועיל למען לא נבלה זמננו בדברים של מה בכך ולא נוציא את כספנו, כסף הפאָרטא, על תהו והבל. ואם עוד תתאו לדעת מן הנוגע לי דבר, שאל ואשיבך אני ידידך

יל"ג

כי לאמך הזקנה שלום ולר' יוסף איטינגר אשר שאלתי ראיתי זה לא כביר במכתב עת; אבל הגידה נא לי איפֹה נמצא כהיום שארך חיים לוריא בהרב ר' גרשון?

אגרת ארבעים ושש.

תרכ“ד, שאוועל, כ”ח חשוון, שנת רני ושמחי בת ציון:

שלום ויקר לאדם ביקר שעמלו בתורה, דעתו ישרה ובינתו עוטָה כַשַׂלמה אוֹרָה, לשום ים התלמוד נסמן והויות דאביי ורבא שוֹרָה, לבקר ולהַפֵּך בדברי קדמונים ולא יעלה על ראשו מורא, לבו זך וישר ורוחו נכון ונפשו טהורה, אין קיסם בין שניו ובין עיניו אין קורה, בשם רייפמאנן יכֻנה ובשם יעקב קֹרָא.

ביום צום בן אחיקם העבר יצאתי מביתי והלכתי למסעי ואהיה נע ונד, בקאוונא ובווילנא ובהוראדנא, ואהיה מתהלך מעיר לעיר ואֵחר בדרך, עד חצי ירח זה; ובשובי לביתי, מצאתי את מכתבך היקר מן ג' אלול אשר בא הלום אחרי צאתי, מחכה עלי. והנה צר לי צר כי לא הגיע לידך מכתבי¹ השני מן י"ב סיון, בו דברתי עמך רחבות וארוכות והרביתי לענותך על כל פרט ופרט ממכתבך הראשון; בהם היו דברים של תהו שעולם הפלפול משותת עליהם, אבל מהם היו דברים טובים ונכֹחים הרבה אשר יצר לי מאֹד אבדם בדרך, מבלתי יכלת לזכור את כל אשר הרביתי שיחה לפניך שמה גם מחסרון עת פנויה ועבודתי הקשה לא אוכל לחזור על כל דבָרַי האובדים; ורק מעט מהמה אשר הצבתי לי ציונים בשולי מכתבך ובין שורותיו אותם אזכור ושמתים לפניך בקצרה, כקֹצר עתי.

א) רֻבי הדברים שהטיבות להודיעני בפי' המשל ידעתי גם אני ובררתים באר היטב במאמרי בל' רוסיא על תולדות המשל לבני ישראל; אבל באחת הניחה לי ואעמוד על השערתי שקרוב לאמר שהמקומות שהבאתי מבן סירא רומזים על משלים ידועים בזמנו בין ההמון והמה המשלים שהבאתי מאיזופוס, והשערה כזאת רבה היא להתלות בה ולהביא את ב“ס במספר מיַלדי המשל ומחזיקו בעתים. וראה כי גם דון יחייא אומר על ב”ס והיה כותב משלים וחידות ממש כמו שהוא אומר על איזופוס.

ב) עומד אנכי על דעתי כי מלת “בימיו” אשר בשה“ק לא שבה אל יב”נ כי אם אל יאיר הקודם, שבימיו חי יותם שהיה הראשון לדוברי משלים. ושמתי דעתך ודעתי לפני כמה ממשכילי ווילנא והגשתי עצֻמותי ונענעו לי ראשם.

ג) הקדמתו של לאַנדסבערגער למשלי סופוס יָשנה וישנה אתי; והיא כוללת באמת חדשות ונצורות בנוגע לעניננו; אבל לא כל דבריו יעמדו במשפט הבקרת ויצדקו. ומלבד שגיאותיו הקטנות (כמו קריאתו תלָתָא במ' תילתא ועוד) החסרון הגדול בדרישתו זאת הוא: שהתוה לו את דרכו מראש, ובטרם דברו שם לו לחק ולא יעבור להראות שהמשל נולד בין ב"י. ובזה עקל לפעמים הישרה ותהי חקירתו בלתי חפשית מגזרה קדומה.

ד) הערותיך תקוניך ופרושיך בפיוטים אשר נדברנו בהם רֻבם קולעים אל המטרה, ונאמרים בדעה ישרה, כאשר הסכנת בבקרתך היקרה; ואולם מעט מן המעט יראֶה לי כיוצא מן הכלל הזה ועליו העירותי ואותו אשים לפניך, כי נקל לברור הפסולת המועט מן האוכל המרובה. – אתה מהפך באקדמות הבית יקר מלי כל ארעא לתלותי קדושתא וזה אינו הכרחי, כי גם בצורתו הנוכחית הוראתו כך; והיא תמונה שירית הנקראת מעטהאטעזיס הנהוגה לרוב אצל המשוררים להקדים המאוחר ולאחר המוקדם; וגם בשיר הזה בראשיתו יש ערבוב דברים כזה מחרוז ה' עד חרוז ט‘, ששעורם: גויל אלו רקיעי כו’ כו' ולא ספק פרישתא הדר מרי שמיא כו‘. ומאמר מקוטע ומהופך כזה יקרא מעטאַקסילאגיע. – הגהתך באורייתא במ’ בלעותא היא בלתי ספק ללא אמת, כי המשוררים החורזים שיריהם בחרוז אחד לא יכפלו את המלות ולא יקחו לחרוז מלה שכבר חרזו בה; ובמלות אוריתא כבר נחרז הבית האחרון. – גם לקחת אמירא במ' מורא לא אוכל להסכים על ידך, כי הארמי לא יוסיף א' רק קודם שוא כדי להקל על המבטא כמו אַיְדָא, אַדְמָא, אבל לא לפני תנועה, ודומה לזה בל"ע הוספת הא' במובן לפני שתים. – לדרוש מלת תאין הפוכה אינו מן הצורך כי היא מל' תא חזי, תא שמע, וגם הם ל' קצר מן אתא. – תקונך נגבתא במקום נגותא הוא רחֹק רחֹק ומי ימצאנו נכון? והלא מקרא מלא הוא לאיים גמול ישלם.

יותר לא אזכור ולא אמצא רשום לפני ממה שהיה כתוב עוד על מכתבי הראשון אשר אבד; והנני שב לדברי מכתבך השני.

הערותיך הקצרות על פרקי אבות להרמב“ם חרוצות ונֹכחות, אעפ”י שקשה הדבר שיהיה אחד מתמימי הדעת מזהיר: “אם באת לשכוח, דע כי אתה אוהב ואין אוהב שוכח” כי השכחה איננה תלויה בדעת השוכח ובאה לו לאנסו. אבל לא אוכל לעת כזאת לעיין בדבר ולעמוד על בוריו כי אין הירושלמי בידי.

בווילנא ראיתי את ספרך החדש “מועדי ערב” ולא הספיקה לי עתי רק לעיין בו בדרך העברה ומצאתיו כאוצר בלום כולל ענינים נחמדים, קימים ומיוסדים. אבל בסופו ראיתי כי אמרת על כל יד עמל שהוא גערמאניזם והעתקתיו אַללער האַנד טריבזאַל, ותשכח כי שם נקוד עָמֵל ולא עמָל, וכי הוא שם התאר ולא שם המקרה.

שולח אנכי לך בזה את שני ספרי, אשר בקשת, אבל לפני אדם חכם ומבין כמוך אסמוך בתחלה את ידי עליהם ואתודה: שני הספרים האלה יצאו מתחת ידי אינם מתוקנים כראוי. הראשון הוא עון נעורי, פרי עץ דעתי אשר קטפתיו בעודני בסר, כי בן עשרים וחמש שנה אנכי בצאתו לאור, על כן בל יחרה זעמך אם תקהינה שניך בקראך בו. וזה תולדות הספר השני: היה היה עם לבבי לכתוב ספר משלים אשר יֵאוֹת לבני ישראל, להגיד להם את דרכם ואת עליצותם, להראות להם בראי מלוטש את צלם דמות תבניתם פנים בפנים; ולתכלית הזאת אספתי מאה משלים טובים ומועילים הן מצד חמרם או מצד צורתם; אבל נחה עלי רוח עועים ואשים פני לשר הממשלה לבקש לי עזר; אבל העזר היה כנגדי, כי היה בי ובספרי יד המבקר שמה, ואת כל המשלים אשר שמו את פיהם בבית ישראל הסיר הֵתַז, ובשאריתם עשה כחפצו, כרת ראשם, וימל אותם, או לקח אחת מצלעותם; ומאשר היה הדבר נחוץ לסדר הספר אז לדפוס נאנסתי למלאֹת החסרון מן הבא בידי ויצא העגל הזה, מָשְחַת ובעל מום, עקד וטלוא ונקוד וחום.

אחדים מן המשלים המגֹרָשִים מהסתפח בספרי פרסמתי בספרי כוכבי יצחק, אבל רבים רבים הנשארים תחת ידי; משָלוֹ של יותם אשר היה בספרי כתוב בשירים ומבֹאָר, אסרו לבוא בקהל, אבל משלו של יואש (משלי יהודה ס' ב' משל א') הניחו ולא נגעו בו לרעה. ככה עשה המבקר כאדם העושה כבתוך שלו, והנני שם לפניך פה לדוגמא קטנה שורות אחדות אשר מחק המוחק; להמשל הכ"ד מן הספר הרביעי “יעלת סלע והנשר” היה הקדמת זאת:

מַה־יִּדְאֲגוּ זָרִים לָנוּ וּלְבָנֵינוּ?

– שָׁאַל עִקֵּשׁ לֵב מִקֶּרֶב עַמֵּנוּ –

……………….

כִּי יַשְׁלִיךְ וִיפַזֵר כֶּסֶף כָּאֵפֶר

וּבְכָל עִיר וָעִיר וּמְדִינָה וָפֶלֶךְ

הֵקִים מוֹרִים וַיְכוֹנֵן בָּתֵּי סֵפֶר?

וּמַה־יִּדְאַג הוּא לָנוּ וּלְבָנֵינוּ

הֵן זַרְעֵינוּ הֵם וַאֲבוֹתֵיהֶם אָנוּ –

יִשְׁקוֹט נָא בִּמְכוֹנוֹ, יַנִּיחַ לָנוּ

לְגַדֵּל בָּנֵינוּ כַּאֲשֶׁר עִם לִבֵּנוּ!

לֹא לָךְ, עֲנִיתִיו, אֵלֶּה דִבְרֵי בָלַע

כִּי אָלַפְתָּ אָרְחוֹת יַעֲלֵי הַסָּלַע…

והנה נשא את ראשו מעל המשל כרֹאש שר האופים ויעמידהו את הגוף לבדו לשמצה, ואחרי דעתך את כל אלה, כי היתה יד אחר באמצע, אקוה כי תדינני לכף זכות במצאך בו משלים קלים אחדים אשר לא יכָתְבו רק לתינוקות של בית רבן. ודע כי החכם ר"מ שטיינשניידער כתב על פי בקשת ר' דוד ששון מבאָמביי ספר משל ומליצה, ללמד בו נערי בני ישראל ויעתק בו משלים אחדים מספרים. – אשמח מאֹד אם תודיעני משפטך על ספרי אלה בלי משוא פנים עם נבר אֶתָבָר ובמדה שמדדת לי אמֹד לך ואצא מעם פניך בחדושי תורה או בדברים הנראים לי כחדושי תורה; ואבוּר לו היום באורי מקראות אחדים:

הזכרתי למעלה התמונה השירית מעטהאטעזיס, ועל פיה יתוקנו לדעתי הכתובים ישעיה מ“ד ט”ז ע“ש. וצ”ל כזה: על חציו יצלה צלי, בשר יאכל וישבע.

שם מ“ז ט”ז צ“ל: כן היו לך אשר יגעת מנעוריך, סחריך איש לעברו תעו, כמו שהוא בפסוק י”ב, וכן הוא בתרגום.

שם שם י‘. יותר טוב לגרוס: ותבטחי בדַעְתֵּך ת’ ברעתך.

כמדומה לי שכבר שמתי לפניך גרסאות אחדות מן השבעים שאנכי עוסק בקריאת העתקתם; והנני לשים לפניך עוד אחדות:

יחזקאל כ“ד ה': דור העצים תחתיה. – שם כ”ז ל"ב: ונשאו אליך בניהם קינה. –

מיכה א' י‘: בְעַכּוֹ אל תבכו. – זכריה ג’ ה': וְאָמַר.

לא אוכל האריך אף כי עוד מלאתי מלים אליך; כי הפאָסט קרובה לצאת ואנֹכי אץ וטרוד במלאכתי. את ספרי אשלח בפאָסט השנית כי למדתי זהירות מיעקב אבינו, ומיראתי את החתחתים בדרך עתה אשר כבר נגעו במכתבי השני, אמרתי: אם ישלטו במחנה האחת ואִבדוהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה.

יתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וירוממך ללמוד תורה מתוך עידון ולא מתוך צער וכאב לב וטרדה רבה, כמוני אני ידידך ומכבדך הרובץ בין המשפתים, נגוע וטרוד כל היום כבכור השבי אשר אחר הָרֵחָיִם, הכותב גם עתה בחפזון גדול כפלים כיוצאי מצרים

יל"ג.

אחד ממַכִּירַי הוציא מחברת קטנה בשפת עבר, ספור נעתק מלשון אשכנז, והנה הוא שולח לך אחת למנחה. הִנָה לוטה בַתַּכריך אצל מחברותי.

אגרת ארבעים ושבע.

י' אדר תרכ"ד

ידידי היקר השלם והתמים, רועה משכילים ודבק בחכמים, אשכול הכֹפר על הרי בשמים, מלא כשרון ודעת כמלא ימים, שלום לך לעד ולעולמי עולמים, כבוד מו“ה אהרן לוריא נ”י!

אלולי ידעתיך לאיש טוב התכונה וישר המזג שאינו דן כל אדם עד שמגיע למקומו ומשיב נפשו תחת נפשו, הייתי ירא כי התאנפת כי על כי אחרתי תשובתי על מכתבך האחרון עד כה כי על מכתבך הראשון אשר אמרת עניתיך במועדו, הנה היא כתובה לפני ביום כ"ב אייר שנה העברה ומאד יצר לי לראות כי לא הגיעה תשובתי לידך אשר היו בה דברים טובים ונכֹחים ראוים להשמר; אבל אגרתך האחרונה הגדולה והרחבה, מונחת על שֻלחני כנושה, מזכרת עוני וחובתי, ואנכי מבקש שעה פנויה – ואין. אבל עודך נצב לנגד עיני במראה אשר ראיתיך, ותמונתך על פני תחלוף כעלם צעיר לימים ורך אשר לא טעם עוד טעם התאות והתרגשות הנפש הזורקות בנו מרה וצרות עין, נפש רַכָּה כזו תמימה וטובה – כן בלבבי אחשובה – לא תוכל לדינני לכף חובה!

אבל מי יתנך בצל קורתי, וראית את עבודתי, וידעת את עמלי, ואת קשי גורלי; בֹקר חיי כבר פנה, במלאות לי שלשים ושלש שנה, ואני עודני עומד יומם וליל, על משמרתי הכן כבן חיל, עודני עמל מבקר עד ערב, להביא לביתי טרף, ורגלי תמיד נעות, ללכת לשעות, אל בתי הספר, אשר לא יתנו אמרי שפר, ולרעות מאין הפוגה, את צאן ההרגה, תלמידים ותלמידות, שדים ושדות, ובשובי עיף למעוני, עוד לא ארגע כרצוני, כי עוד אבלה עִתִי, להורות ולנהל את בִּתִּי; ובפנות היום, ובכלות הפעלים, ושבו הצללים, אז נפשי בקרב, תעמול כל הערב, לחרות על לוח, כל מעלות הרוח, לשפוך כל מעיָני, על הספר לפני, כי כמזון לגויתי, כן היא צורך גמור לנשמתי, להורות ולהגות מלב דברים, ולהבין בספרים, כן עָיֵף ורפה כח, לא אדע מנוח, עד הסָגֵר הָעָיִן, עד אישן כהלום יין; חיש תחלוף התנומה, ובטרם בֹקר אקומה, לשוב אל סבלותי, האוכלות כל ימותי, המכלות כחי, והמחריבות מֹחי, כן רגע לא אנוח, בבשר וברוח; כן תמיד אסובבה, עד זקנה עד שיבה; וכגלגל בית רֵחַיִם, מֻרְדָף מחשרת מים, על כן רעי בו חפצתי, עד כה את פי קפצתי, כי מעבודה קשה, רוחי רפיון לבשה; על כן לא עניתיך – אבל לא שכחתיך.

ובפרשי היום את מכתבך שנית לפני ואמצאהו מלא דברים נכֹחים נאמרים בהשכל ודעת, מעידים על רחב לבך וישוב דעתך. מעמד ערי מושבך בנוגע אל ההשכלה כמעמד רֹב ערי ארצנו אשר אחינו יושבים שמה עוד ההמון הרב הולך חשכים, מחזיק בתרמית לבו מֵאֵן לשוב, אבל בכל כאשר לכל נראו קרני השמש יוצאים על מורדי אור אלה, והנה ההמון נמוג וילך והלום ומתוכו יוצאים אחד אחד אנשי רוח, אשר נגעו קוי הדעת בלבם לְיַחְמֶנָה; והנה היוצאים ההמה מושכים רבים אחריהם, איש אמו ואביו ובני ביתו ומשפחתו; ומעט מעט תבקיע הסַבְלָנות בלבות העקשים הקשים כגידים בראותם בניהם או קרוביהם כמעשה בני אירופה יעשו וחרפה לא ישאו על קרובם. זכורני בהיותי בעיר מושבך נמצא לבית ישראל תלמיד אחד בגימנאַזיום, אברהם……… שמו, (איה איפה הוא עתה?) ויהי העלם ההוא הולך כמתגנב לבית ספרו, מעולם לא עבר ברחוב בבגדים שהתלמידים מצוינים בהם: כי הבגדים ההמה היו מונחים בבית הגימנאזיום תחת יד השוטר והתלמיד בא בבגדים כשרים בפאות ארוכות, ושמה – סלסל שערו ויט את פאותיו מאחורי אזנו וישם את מַדֵי התלמידים על בשרו ויהפך לאיש אחר. ככה יעשה כל הימים, ועתה אין עיר ואין מדינה אשר לא ילכו נערי בני ישראל לשאוב מַיִם זָרים קרים נוזלים, ביד רמה, ולא יתבוששו, לאלפים תִמְצָאֵם בבתי הגימנאזיום; למאות בהאוניווערזיטאֶטען, לעשות תוכל לספור רופאים מומחים בעבודת המדינה, וכמוהם רַקָחִים, מחזיקים אפותיקאי סמים לרפואה [בטעלז, בשאוועל, בווילקאמיר, בדינאבורג, בלידא ועוד, רופאי העיר או הגליל מטעם הממשלה – המה יהודים, בווילנא ארבעה אפותיקאין שייכין ליהודים; בקאוונא אחד, בווילקאמיר אחד, בזאגאררן אחד ועוד ועוד]. כמה תמצא עתה מבחורי בני ישראל מושכים בשבט סופר ומדברים צחות בלשון המדינה או בשפת אשכנז וצרפת, וכלם ילידי הדור החדש, ברואי עשרת השנים האחרונות; כמה תמצא עתה מאצילי בני ישראל ומעשיריהם נשואי פנים בעיני הממשלה, אשר יהודים המה בלבם ופניהם וחזותם ומלבושם והליכיהם – כבני-איירופא. ידידי, חובב עמו! עתה נרגע ונשָעֵן באלהינו, כי יש תקוה לאחריתנו וחש עתידות לנו.

משפטך אשר חרצת על הספר “כנור דוד” יעיד עליך כי טוב טעם בחכך וכי רוח מבינתך יוליכך באורח מישור למאוס ברע ובחור בטוב; הספר ההוא איננו בידי וגם לא קראתי בו כל צרכי ורק בהיותי בווילנא הבטתי בו בדרך העברה ואפן כה וכה וארא כי אין בו דבר טוב. אין כחו אלא בפה דובר אבל לא בלב הוגה. מרחיב פה ומאריך לשון בדברים שאינם נכנסים אל הלב ושאין האֹזן יכולה לשמוע; אין זו תורה אלא מים, מים שאין להם סוף, מים מלוחים וסרוחים ומרים שאינם משיבים נפש שותָם. מים מלוחים ונודות נפוחים ופטפוטי מלים כעוללי טפוחים. אללי לי! אלה משורריך ישראל! אלה נביאיך בת יהודה! הפורטים תנועותיהם, על פרקי אצבעותיהם, בטורים וחרוזים, חבושים וארוזים, בצלצלי שמע ינגנו לא על הגיון בכנור, כנגינות שותי שכר והלומי יין, חרוז ומשקל ורוח אין. ואיה הרוח הבונה עולמות? ואיה הנועם המחיה נשמות? ואיה כח הדמיון המחשבות והציורים, הנותן נשמה בפגרי הטורים? הֶעָלִים גְדֵלים ואיה הפרחים והשושנים? החרוזים נטוים ואיה הפנינים?

אבל לא בחורזים כאלה לבד האשם, כי ירבה ירק דשא ועשבא דדברא בכרם בית ישראל, אלה לב הותל הטָמו ועמל הכסילים להתהדר ולהתפאר, וזה חפץ כל החיים המהלכים תחת השמש. אבל הקולר תלוי בצואר האנשים שיש בידם למחות ואינם מוחים, שאינם בוררים הפסולת מן הסלת ומן הפרחים החוחים, ומקרבים הכל ואינם דוחים, והמה מדמים להאדיר שפת עבר ולהרבות עמה פדות, ועל כן דנים את הכל לכף זכות, והמה לא יבינו כי מתחילים הם בשבח ומסיימים בגנות; והיה כי תאמר להם והיית כקורא במדבר וכתוקע לתוך הבור או לתוך הדות.

הרביתי שיחה לפניך ידידי כי נגעת בעטך החד במכאובי האנוש העצור בקרבי מימים רבים ותעירהו. ימים רבים נשפטתיו עם המוציא לאור עלי “הכרמל” על תתו מקום למחבלים כרמים כאלה ולא הועלתי מאומה. גם מחבר ספר כנור דוד גֻדַל על ברכי שמואל יוסף.

בספרי אשר הוצאתי לא ראיתי סימן ברכה; כי מלבד מעוט חשק ההמון לספרי מליצה ושיר, דרך מכירת הספרים לא סלולה לפני המחברים. לא ככל הגוים המפזרים ספרים למאות ולאלפים בדרך מוכרי הספרים אשר בכל עיר ועיר, בית ישראל. כי מוכרי ספריהם רֻבם עניים מרודים, בחֹשֶך יִדָמו ומי יעיד על אמונתם במסחרם. מספרי אשר אמרתי הפיצותי למאות ומחירם לא שב לי אף לעשרות; גם מן הט“ו אשר מכרת בעירך לא ידעתי ולא שמעתי בלתי היום. אבל עתה נשארו לי מעט מזער. מספרי אדו”ם אחדים ו“ממשלי יהודה” רק כמה עשרות; ואינני אץ למכרם בלתי אם במקום ברור; ועל כן אם תודיעני שיש בעירך אנשים הדורשים אחריו ושלחתיו לך; אבל אם חפצך לסבב על הפתחים וספרי בידך לבקש לו קונים, אין נפשי לזה. אם יש את נפשך אשלח לך מחברת אחת קטנה אשר הוציא אחי בלשון רוסיא שמה יעיד על ענינה Еврейскаiя училища, אחי זה (רב וקאַנדידאַט יוריסט מן האוניווערזיטאֶט שבמאסקוי) ידבר בה על בתי הספר לבני ישראל, על חסרונותם ועל מפלתם וכיצד הוא רפואתם, המאמר הזה נדפס בזורנאל של המיניסטעריום להשכלת העם; ועתה יצא במחברת בפ"ע.

להוסיף גם איזה דבר מועיל ללהגי הרב אשר הוגעתיך בו היום אשים לפניך בזה שנים שלשה גרגרים מחדושי תורה.

בדה“ב כ' כ”ב: ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה' מארבים על בני עמון כו‘, כי תשית לבך למה שמסופר בכל הסימן ההוא תמצא כי המסַפֵר מחלק פעמים רבות בין יהודה (הבאים מכל ערי יהודה, פ' ד') ובין יושבי ירושלים. ושבת וראית כי סדר המלחמה בזה היה כשאר המנהג הנהוג בימים ההמה לשום אורב על האויב ולפול עליו פתאֹם מפנים ומאחור ולשימהו לחרדת אלהים. ועתה כי תוסיף במלת יהוה בפ’ כ"ב רק אות ד' ותקראהו יהודה, תבין כי השופט שלח את יהודה להיות מארבים (דוגמא שופטים ט' כ"ה) והוא ועמו חשבו לנפול בהם ולהשחיתם; אבל יד ה' היתה בם ויעמדו איש על רעהו להשחית וכאשר בא יהודה (פ' כ"ד) על המצפה, כלו' למקום המארב (הרי מפורש כהגהתי) מצאם פגרים מתים. ואז בא יהושפט ועמו, המה יושבי ירושלים לבֹז (פכ"ה) וימצא רכוש ופגרים (כאן צ"ל ובגדים כמו שמובא בקוניקוט) וכו', בינה בדבר.

בל“ב מדות שהתורה נדרשת בהם נמנה גם: מוקדם שהוא מאוחר בענין וע' בס' נתיבות עולם להר”ר קצ“ב שמפרש במדה זו כמה פסוקים סתומים. ואוסיף לפניך בזה, אחדים שלא הזכירם שמה: ישעי' מ”ד ט“ז צ”ל על חציו יצלה צלי, בשר יאכל וישבע. – שם מ“ז ט”ו צ“ל כן היו לך אשר יגעת מנעורָיִך סֹחרַיך איש לעברו תעו, כמו שהוא בפ' י”ב וכמו שהוא מתורגם. – ירמיה י“ד א' צ”ל: דבר ה' אשר היה כו‘. – שם י"ז ג’ צ“ל בחַטַאת במותיך בכל גבוליך דומה לקאפיטל ט”ו פ' י“ג. – ובמדה זאת תסדר את המקראות המסורסים ביחזקאל מ”ג ט' י' י“א, ויהיה סדורם כזה: עתה ירחקו את זנותם ופגרי מלכיהם ממני ויכלמו מעונותיהם ואם יכלמו מכל אשר עשו ושכנתי בתוכם לעולם. אתה בן אדם הגד את בית ישראל את צורת הבית ומדדו את תכנית. את הבית ותכונתו כו' כו‘, ערבוב דברים כזה יוכל להשתרבב בספרים כתבי יד שמורים אלפי שנה; ואולם יושר השכל וההגיון יראוני הדרך במבוכות אלה. ואתה אם אמיץ לב בחוקרים הנך תקבל את החֹק הזה, ואל תבהל מפניו תלך. בישעי’ מ”ו וְאָמַר צריך לנקד וָאֹמַר, והפוכו זכרי' ג' ה' ואֹמר צ"ל ואָמר.

תַמו חדושי בפעם הזאת

שכחתי להגיד לך כי אף כי לא הביא לי ספרי משלי יהודה ריוח ותנובה אבל הוא בעצמו מצא חן בעיני המבינים בעם. זה לא כביר הביאהו הח' ר“י רייפמאנן במשפט הבקרת ויצא זכאי. הגביר ר' דוד שמשון מבאמביי בקש מאת הד”ר שטיינשניידער לחבר לו ספר משלים: ויחבר לו ספר משל ומליצה, ויאסוף אליו שבעה משלים מספרי משלי יהודה, וכל הספר עשרים דף יכיל. אות הוא כי ישרו משָלַי בעיני המבקר, ולא בי האשם אם בחר את הפחותים והגרועים שבהם.

הגידה נא לי אם ראית ספר אורשריפֿט לגייגער וס' מבוא על הנקוד הבבלי לר' שמחה פינסקער? איעצך לקרא בהם ויעלה לך אור חדש על תולדות ספרי הקדש וקורותיהם אבל בראשון נמצא גם דברים הרבה בלתי צודקים, את תוכו תאכל וקליפתם תזרוק.

סגנון לשונך טוב ויפה ועטך עט סופר מהיר אבל איעצך שלא תלמד קסתך להשפיק בילדי נכרים ובמלות זרות יותר מדאי. במכתבך אלי נמצאו מלות נכריות, רעפארמות, פרוגרס, פרוגרסיסטן, קארעספאנדענטען, אינדעפערנטיזם, רוטיניסטען, זורנאלן, עקסעגעטי, אדמיניסטראציאן, פסעוודונים, פאראנאמאזיא ועוד. וכזה ראיתי גם במאמריך ב“כרמל”. למד לשונך דבר יהודית שלא תצטרך למלות לועזיות כי אם במקום שאי אפשר באופן אחר. אל נא תקצוף עלי על עצתי זאת אשר שמתי לפניך ואנכי לא קרוא. הוגעתיך ויגעתי בדברי הרבים ועל כן אשים קנצי למלים ואם אעצור כח אעתיק לפניך בזה עוד שיר מאשר אתי בכתובים ותודיעני משפטך עליו. ברך נא בשמי לשלום את אביך ואמך ואם זקנתך – העוד יזכרוני? והיה שלום אתה וכל אשר לך.

כחפץ אוהבך בכל לבו ונפשו

יל"ג.

P.S. אם יש אתך מן המוכן ציור דמות תבניתך שלחהו לי ואשוה אותך לנגדי תמיד, האם אין פאטאגראף בעירך?

אגרת ארבעים ושמונה.

ח' סיון מוצש“ק תרכ”ד שאוול.

שלום לך ידידי.

שאננך עלה באזני על רֹע חבלך ועבודתך הקשה – ומה אנחמך? אין בפי רק חצי נחמה לך והיא כי צרתך צרת רבים. ומה אני ידידך עושה? האם אינני רועה צאן ומנהל עלות כמוך? האם אינני יושב וגועה כל היום כשור, ומחריב מעיני ומיבש לשדי, וממציא לי פרנסה מצומצמת בצער ובקושי גדול? שלש ושלשים שנה כלו לי בחרף העבר וכבר קפצה עלי זקנה וַיִכָל בשרי מֵרֹאִי, רפה כחי וַיָנָס לֵחִי, לא אוכל עוד מלט משא כבד – ומה אעשה לימים הבאים?

ואתה תבקש לך גדולות! והנך פוסח על שלשה הסעפים אם לשבת תחתיך בקאָוונאָ או אם תורת ה' לעזוב לשמור יין ותירוש או אם ללכת לבקש הצלחתך למאסקוי, דעתי נוטה לזאת האחרונה. אם באמת יִקָש עליך שבתך בקאָוונאָ ואם אל סרבים וסלונים אתה יושב עלה מאסקוי והצלח וה' יהיה עמך. אבל מה תוחלתך באקציז? האם ינעם לנפשך לחם אונים זה? ואם יש תקוה לאחריתך שמה? הלא האדם במה נחשב בעיניהם? משול כחרס הנשבר, היום כאן ומחר יגרשוהו וילך באשר ילך ונשא בשרו בשניו, אם יָשָך ידידנו סירקין כפו עליך תמצא במאסקוי די מחסוריו אשר יחסר לך, ובלתי ספק חפצו לתת גם את בנו תחת ידך, כי כבר לקח את בני ביתו אליו. כך היא עצתי וה' ינחך בדרך אמת.

ספרי אדו"ם הנך מקבל בזה.

רגעי מרגועי מעטים ורעים ואין לאל ידי לעשות תושיה רק מעט מזער, מעט מעט מכין אנכי לדפוס את ספורֵי “עולם כמנהגו”, אשר דרשום מיָדי משכילי הרבים בפ"ב Общество лросвЪщенія еврeеъ אשר זה לא כביר נמניתי גם אני בחברתם. לאשתי ולשלשת ילדי שלום; וכן לי אני ידידך דורש שלומך וטובתך כל הימים

יל"ג.

אגרת ארבעים ותשע.

תרכ“ד (1864) ב”ה ז' מנחם אב בשנת “עיזא דבי טבחא שמינא מנאי”.

שדי קרע שטן.

שלום לך ידידי איש חמֻדות, משכיל שיר ידידֹת, בעל נפש ואיש מדות, מחוה דעה ומדבר נגידות, לו התורה ולו החכמה ומליצה חידות, לו הכסף ולו הזהב ותענוגות בני האדם שדה ושִדוֹת, כבוד מו“ה אבר"ם לוריא נ”י.

תמונה אנכי רואה וקול דברים אינני שומע, זולתי דמות כמראה אדם חרות במכתב אלהים על הלוח. ולולא חותמך וחותם הפאָסט על גב אגרתך לא ידעתי אם פניך המה נכח פני. אבל שתיקתך זאת ההולכת על יד תבניתך דמיא לי כהודאה כי זה שנית לא בא לידך מכתבי אשר הריצותי אליך זה ירחים רבים (לא אזכור עוד בבירור היום והחֹדש) וזה יצר לי מאד כי מלבד אשר זה ימים רבים הייתי בעיניך כמתעתע וכאיש אשר גזלת העני בביתו, הנה היה המכתב ההוא יקר מעט מצד תוכנו. שם הרביתי לדבר בך כנפשי שָבעי; הגדתי לך את לבי על מעמד שפת קדשנו בארצנו ועל דברת המחברים החדשים והמשוררים מקרוב באו, סופרי עמל וכותבי פלסתר; שם דברתי בך גם על אדות סגנון לשונך אתה ויעצתיך עצה ישרה; שם הצעתי לפניך איזה חדושי תורה וגליתי אזנך בדבר ספרי “עולם כמנהגו” אשר אנכי עוסק בסדורו ובאחרונה העתקתי לפניך חלק אחד משירי “בית מועד לכל חי”, והבטחתי לך להעתיק גם את שני חלקיו האחרונים כאשר יהיה לרצון לפניך – וכל זה אבד ואין אומר השב. ובעוד אנכי יושב ומחכה לראות מה תדבר בי ואשובה לדבר בך, כי השיחה בך שעשועים ונחת רוח לי תמיד, ובעוד אנכי שָמֵח ושש על מכתבך הבא לידי, אנכי מסיר את מכסהו מעליו ומוציא – לוח משוח ואותיותיו פורחות, תמונה לנגד עיני ובלשונה אין מלה. הייתי כגבר אשר נתן לי חפצי לחצאין; רקקתי שחקתי ובכיתי, וָאִחד כיתרו. חדיתי בשמחה את פניך אבל שתיקתך היתה חדודין ללבי.

והנה רואה אנכי לדאבון לבי כי השטן מרקד בינותינו, ביני ובינך. כי זה שנית אשר אבד מכתבי אליך – האם אין זה מעשה שטן? על כן הלכתי היום לקראת לחשים וכתבתי בראש מכתבי את הלחש הבדוק “שדי קרע שטן” ו“עיזא דבי טבחא שמינא מנאי” כמצוה עלינו מפי מקֻבלי עמנו. ואתה ידידי איעצך והיה לי מעירך לעזור. הנה נא העיר אשר הרבי יושב בה קרובה אליך (האם עודנו בסטאלין או אם אוה למושב לו עיר מלוכה אחרת? העוד ר' אַהרלע מושל או אם כבר ישב בנו ר' אָשרל על כסאו אחריו?) לך ידידי התרפס וקח מאתו כסף מלא קמיעא בדוקה ומנוסה; שמא גרם החטא וניתן רשות למשחית לגעת בנו. היד הרבי תקצר? הלא הרבה עמו פדות והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו; ישלח נא דברו וירפא גם אותנו ויאמר למלאך המשחית הרף. הלא לנו הפדיונים ולהרבי הפתרונים!

על פניך (אשר שלחת לי) אברכך ואולי תעלה בידי בקרוב להשיב גמולך בראשך ולָמֹד לך כפעולתך. בין כֹה וכה לא ימשכו הימים ותקבל ממני משלוח קטן הכולל מאמרים קצרים נדפסים. ואתה וביתך ובית אביך הנכבד ואמך הזקנה הדשנה הכבודה שלום – שלום אין קץ! אני ידידך ואוהבך בכל לבב

יל"ג.

אגרת חמשים.

(י“ט אב תרכ”ד) 9 אוגוסט 1864.

ידידי היקר והנבון אבר"ם לוריא נ"י.

מדעתי כי איש חכם אתה ודָבֵק בחכמים ובמַעבְדֵיהם הנני שולח לך היום עשרה אגזעמפלאַרען ממחברת אחת כתובה בלשון רוססיא מאת אחי ונדפסה ראשונה במכתב עתי רוססקי וויעסטניק לחדש מאי שנה זאת; ואף כי קטנה היא הנה ענינה יקר לנו ולבנינו ולבני בנינו, כאשר תראינה עיניך ולבבך יבין. העקזעמפלאר האחד כתוב עליו לשמך ולזכרך ונלוה אליו מחברת אחרת מעשה ידי אחי הנ"ל על דברת בתי הספר ליהודים אשר יצאה לאור בזורנאל מיניסטערסטווא נאראד. פראסוו… זה שנתים. והתשעה הנותרים תתחרה בטובך לחלק בין משכילי עירך או בין משכילי עיר אחרת, אשר תדע כי נבונים המה ודבר כזה יקר בעיניהם, והיה את אשר העניק יעניקו לך במחירו תקבץ על ידך והטיבותָ להשיב הכסף למאסקוי על שם אחי ובזה תיטיב לו מאד כי אזלת ידו עתה בעת הוא עוסק בסיום למודו ומכין עצמו לגמור העקזמען בתור קאנדידאט יוריספרודענציא, והדבר צריך עיון והרחבת הלב וישוב הדעת ואני ידידך אכיר טובתך באשר תדרש מידי ובאשר יהיה לאל ידי לעשות.

זה כעשרת ימים שלחתי לך מכתב ע"י הפאסט אקוה כי בפעם הזאת קבלת אותו.

ידידך מוקירך לנצח יל"ג.

אגרת חמשים ואחת.

[להרב ר"י רייפמאנן]

תרכ"ד

ידידי הנכבד!

ספרך ומכתבך הגיעו אלי במועדם וזה הדבר אשר לא חשתי לענותך עליו. הג' ר' י“ג יושב בפ' תמיד ובעת ההיא, בראשית חדש אלול, אמר לבוא הלום; ואני אמרתי טוב אחכה עד בואו ואחליט עת רצון למסור ספרך לידו ולדבר באזניו על אדותיך, כי אם אשלח ספרך לפ. מי יעמוד עליו שמה להמליץ טוב בעדו? ואתה ידעת כי טוב דבור אחד של פנים בפנים מכל יריעות שלמה. ואולם אחרי כן באה השמועה כי חלה הג' ואֵחר נסיעתו לשבועים ימים עד אשר ירפא; ואולם רפואתו לא במהרה באה ובכן נמשך בואו מיום ליום ומחדש לחדש עד אשר באחרונה באה הידיעה כי יחדל לבוא; ולסבה זאת אֵחר לבו גם בנו ה. אשר אמר לבוא לר”ה, ואחכ"כ לחג הסכות, ולא בא כי אם היום, וזאת היא הסבה הראשית אשר מנעתני מכתוב אליך. נוסף לזה חפצתי למלאת בקשתך ולעיין בספרך ובדבריך ולחות דעתי עליהם מה שקשה עלי מאד לעשות לרגל טרדותי המרֻבות וכחי הרפה.

והנה עתה אחרי אשר חזקו עלי דבריך האחרונים הנני משים לפניך בזה שמות אחדים מבני עירי, ואתה כתוב את שמותם על ראש ספרך ושלח את הספרים אלי ואחלקם, ודע כי הספר אשר שלחת לשם הגביר נתמזמז ונתקלקל בדרך ואי אפשר להגישו לפֶּחָתנו, על כן שלח אחר תחתיו. ואתה אל תתמה כי מתי מספר האנשים הרשומים לפניך בזה, כי בעוה"ר התורה מונחת בזה בקרן זוית ואין דורש ואין מבקש; ואם יחבאו עוד עברים אחדים בחוריהם אשר אולי לבם ילך אחרי תורתם ושפתם, מי יחפשם משם ולקחם? אף אין הדבר שוה והשכר המעט אשר אולי תקבל מהם יצא בהפסד כבודך וכבודי, ועל כן הסתפק במועט ואולי יהיה המועט הזה מחזיק מרובה, ואת אשר אוכל אעשה לטובתך, אם יחזק ה' כחי.

לפי שעה לא אזכור ואם אזכור והודעתיך באחרית הימים. את צרור הספרים חבושים וארוזים היטב לבלי יתקלקלו בדרך תשלח על שמי, ואם תחפוץ תוסיף עליהם עוד אחדים, ואכתוב בעצמי עליהם את שמות בעליהם. אפס כי לא תאיץ בי לעשות מעשך בנחיצה, כי המקום גדול ורחב ידים והאנשים טרודים וראשם סחרחר ואין מפנה לדברים כאלה, ועל כן העוסק בזה צריך לבחר דרכו ולכון שעתו לבלי יהיה הוא והאיש אשר הוא ממליץ בעדו חטאים. ואם באחד כך בהרבה מהם על אחת כמה וכמה.

והיה זה שלום וברכה מאת מכבדך ומוקירך וחרד לטובתך

יל"ג.

אגרת חמשים ושתים.

[להנ"ל]

תרכ"ד.

ידידי הנכבד!

דרך עבודתי בקדש תוליכני היום אליך. הנה אנכי מעתיק ומוציא לאור את הקינות לט"ב ללשון רוסיה בשירים. ממילא משמע שלא כל השירים העתקתי כי אם רק את הטובים והמעולים שבהם; כי מי יעמוד בסוד הקליר ויתרגם ויעתיק את להגו? בראש השירים אנכי שם הערות קצרות על ענין הקינה ועל מחברה. והנה בנוגע לשנים שלשה מהם לבי נוקפי כי החכמים העוסקים בזה מחולקים או שותקים, ועל כן אמרתי אשאל גם את פיך אולי יש לך חדשות בדבר.

הקינה “שומרון קול תתן” חתום בראשה “שלמה” ואין מן החכמים מגיד מי הוא שלמה זה? ולדעתי גם הקינה “שכורת ולא מיין” הדומה בסגנונה לקינה שומרון קול תתן, חקוק על מצחה שלמה, כזה: “שכורה ולא (ואולי צ"ל לא) מיין השליכי”, וא“כ שתיהן מעשה ידי מחבר אחד. והנה ידענו שלשה פיטנים בשם שלמה: ר”ש בן גבירול, ר“ש אלקבץ ורש”י. ועל דעתי אי אפשר ליחס את שתי הקינות האלה לא לר“ש בן גבירול, יען שאין זה סגנונו ויען שמשיריו לא באו במחזור פולין רק מעט מזער, ואף לא לר”ש אלקבץ, יען שדרכו לארוג בשיריו רמזים וסודות, כי מקובל הוא, ובקינות אלה אין שום ריח סוד. ועל כן לבי נוטה להאמין שמחבר הקינות הוא רש"י, שבאו ממנו פיוטים הרבה במחזורינו, וכל פיוטיו כתובים בהגיון ישר ובסגנון צח ונקי, מעין סגנון הקינות האלה. מה דעתך וידיעתך בזה?

עוד לבי נוטה לשער כי גם הקינה “בליל זה יבכיון” אע“פ שלא חתום בה שום שם מחבר, הוא למחבר שומרון קול תתן, יען שדומה לה בסגנונה הקלה [הקל] ובזה שבחרה לה את נשואיה מתולדות עמנו בימים הראשונים הכתובות על ספרי הקדש. לאנדסהוט משער שהקינה בליל זה יבכיון היא לר”א הקליר, אבל זה בודאי ללא אמת, יען שאין זה סגנונו ולשונו. גם מחבר הקינה “אלי ציון” לא נזכר בספרים אשר לפני, ואולי חתום בסוף הא"ב השם יצחק, כזה: “ועל תחן יצוחו לך קשוב”. השמיעני דעתך גם בזה.

הקינה “ארזי הלבנון” מיוחסת לר' מאיר בן יחיאל, ולא ידעתי בבירור מי הוא. ר' מאיר בן יחיאל חי בגאליציען בבראדי בסוף המאה הט"ז, בעל מגלת ר' מאיר; אבל לבי מפקפק ליחס קינה זאת לזמן מאוחר כזה.

לתשובתך אחכה בקרוב, כי מלאכתי נחוצה ואין להחמיצה.

על מכתבך האחרון לא עניתיך ביחוד, כי לא היו בו דברים נחוצים לענותך עליהם. בדבר הערותיך על שירי קוצו של יוד אענך בפעם האחרת, כי עתה אין לבי פונה לזה.

ושלום לך מאת ידידך הנאמן, בכל עת וזמן

י"ל גארדאן.

P.S. נמצא איש החפץ להוציא על הוצאותיו את שירי האחרונים בשם שירי יהודה מחברת ב'; בה יבֹאו שירים קצרים אשר שלחתי לעתים מזומנות לאחדים ממכָּרי, האם תרשני לשום שם גם את הטורים אשר שלחתי לך עם ספרי “שירי יהודה” אחרי התקון הנחוץ בהם?

אגרת חמשים ושלש.

[לר"מ הכהן פראזער.]

בע“ה עשרה באב אחר הקינות. תרכ”ו. טעלז.

שלום לך ידידי היקר!

שלשת מכתביך ושני משלוחיך (הס' ח"ד [חקר דבר] פיסת הבד) באו לידי. המשלוח האחרון כמעט למותר היה לי כי כבר קניתי לי בזה בד לבן טוב ממנו; בכל זאת אכיר טובה לדודתי ולבתה הנאהבות והנעימות על חפצן להיטיב עמדי; מחיר הבד אשיב להן כשתודענה לי מִסְפָּרו וכמותו, הס' ח“ד בא לבקר וראוי הוא להיות מבוקר. השגיאה היותר גדולה ששגה מחברו היא רצותו למוד שפת עבר באַמת שפת גרמניה ורוסיה וחפצו שיהיו כל ספרי העברים שנכתבו במשך אלפי שנה עשוים בדפוס סופרי אירופה מן הדור הזה ושקדמו. וישכח כי רוח אחרת לכל עם ועם ובכל לשון ולשון, ושפת עבר יוצאת ירך שם רחוקה מלשונות יפת כרחוק מזרח ממערב, נוסף לזה היסודות שעליו הוא בונה בקורתו רעועות, ואין סיפק בידי ראיותיו להצדיק משפטו הקשה. מרֵאיָתו (צד 36) עוד אין אנחנו למדים שה' לערנער לא הבין דברי הסופר שהעתיק ממנו. דעתו בצד 41 איננה מכרחת שוויזל שגה עד כמה בשוררו את שירי תפארתו יען שנושא השיר כבר בא בספר התורה, ומה עשה מילטאָן בגן עדנו וקלאפשטאָק במשיחו ועוד רבים כמוהם. נוסף לזה אין שפת עבר נקיה שגורה בפי המבקר ומאמריו מלאים גרמניזמען ושגיאות כנגד חקי הלשון. בצד 44 יחפוץ שסופרי העברים החדשים יכתבו טראגעדיען, קאמעדיען, דראממען, ושכח כי אין לנו לא בתי טיאטראות ולא במות ישחק (ביהנען) בשפת עבר, וחבורים כאלה למה הם באים? מצד 65 עד 68 העתיק בקצרה דברי באָקל בחלקו הראשון ולא הזכיר שמו עליו. ובכלל לא יצא ה' קאוונער ידי חובתו בבקורתו זאת ולא בנשק כזה ובחלֻקי אבנים יֵצא ללחום כנגד אנשי שם אשר כבר יצא טבעם בעולם וכלל את וויזל ואת מיצקון ואת כל חכמי ישראל מימי התלמוד עד שד”ל בכלל אחד ובחדא מחתא מחינהו; והוא שואל שלא מדעת מה הועילו כל החכמים האלה לבני ישראל וישכח כי הרבה והרבה הועילו, כי לולא החכמים והסופרים שבכל דור ודור כבר אולי נכחד קימנו ולא נזכר שם ישראל עוד, והדברים ארוכים ורבים ואין מקומם במכתב ידידות. וכל זאת אמרתי לך ידידי בחשאי מפני שאין דעתי לבקר את בקורתו של ה' קאוונער בפומבי אחרי כל התגרות והשטנות שנכתבו עליו בהמליץ, אשר לדאבון לבי קראתים בטרם ראיתי את מחברתו ועכשיו כשקראתיה אינם עוד בידי לעיין בם. אבל לא אוכל לכחד כי ספרות ישראל צריכה לבקורת לברור האוכל מתוך הפסולת. אבל לא ה' קעוונער יוּכל בכחו זה להושיע את ישראל; וצריך לזה הכנה יתירה וידיעה רחבה בכל תורת ישראל ושימוש תלמידי חכמים הרבה. ודבר זה לא יעשה בלתי אם ע“י חברת משכילים ולומדים, בקיאים בכל ספרי עמנו למיניהם. אולי יש אל תחת ידך גם ס' שׁרש דבר שנכבד נגד חקר דבר, תיטיב עמדי לשלחהו אלי. הס' ח”ד מושב לך בזה. – השמועה אשר שמעת על חזא"ל היא שקר וכזב. הנה הוא מגיה בבית דפוסו של ר' יצחק גאלדמאַן בווארשוי, כפי שהודיעני ה' פֿין. ספרי האינסטיטוט לשנה הבאה אוציא [ב]עבורך. הודיעני אם עוד לא בא לקאוונא הסבארניק של החברה משכילי הרבים. תודיעני מוצא דבר ממחלֻקתם של יבנה עם אשתו. ואני אץ לכלות מכתבי כי בריאותי רפה (?) וכבר כתבתי היום הרבה אף אין מכתבך האחרון לנגד עיני כי התבולל בכתבים רבים ולא אוכל למצאו כרגע. הודיעני עד כמה כחך גדול בשפת רוסיה האם תמהר לדבר בה צחות? ואם יש לך תקוה למצא פרנסתך בקאוונא גם לימים יבֹאו? כי עם לבבי היה לשלח את מורה הכתב מבית ספרי, אשר אין דעתי נוחה הימנו. משכרתו כעת בערך 125 לשנה. אף פותח אנכי בזה בית ספר לנערות ושמה יהיה עבודה ושכר טוב. – לה' ווערבלאָווסקי כתבתי בעצמי, כי נכון אנכי לעשות למענו מה שיהיה בכחי בכחי הרפה; אבל גם הודעתי שלא יבנה לו מגדל וראשו בשמים, כי העיר קטנה והכנסותיה מועטות; ואנשי העיר טרחנים וצרכיהם מרובים. אצלי אין ספק שיבוחר ה' ווערבלאווסקי מפאת כי אחרים לא ישתדלו בזה; אבל יום הבחירה לא הוגבל עודנה וזה אמנם בידי לקרבו ולהחישו. היה שלום וטוב כחפץ

ידידך יל"ג.

אגרת חמשים וארבע.

טעלז 13 אפריל 1866 (תרכ“ו יו”ד אייר).

בבנין אב ובקל וחמר, יצילך האל השומר, מגזרת ספירת העמר.

שלום וברכה לך, אוהב דבק מאח, אשר נפשו בנפשי קשורה בחוט אהבה לא ינתק במהרה, כבוד מו"ה משה הכהן פראזער, לפני בקר מאלהיו יעזר.

צדיק אתה ידידי ואני ועטי הרשעים כי אמנם כן כל מכתביך עודם מונחים לפני ומיחלים לתשובה. ואולם שאלתך הראשונה “מדוע לא עניתיך” תשובתה בצדה בשאלתך השניה “מדוע לא שלחתי אליך עד כה את ספרי האינסטיטוט”. כי הספרים ההמה עוד לא הגיעו לידי מפאת מרחק הדרך וקושי הקומינקטיון בין עיר מושבי החדש ובין ריגא; לפני חג הפסח מלאתי יד אחד הנוסעים לקבלם ולא הספיקה לו השעה וישב בידים ריקניות וכעת מחכה אנכי עוד הפעם להזדמנות בטוחה, וקשה היה עלי הדבר לבוא לפניך ריקם, על כן לא באתי כלל, ועמך הסליחה למען תאָהב.

מעמדי אם כי הוטב מעט מאשר למבראשונה בכל זאת עודנו מוקף מסבות ממסבות שונות שימררו לפעמים את חיי; אבל לא אחפוץ ולא אוכל לפרטם בזה לפי שעה, ועל כן יהיו בעיניך כאלו הייתי פורטם. כל הדברים שאמרת על אֹדות פאָניוועז אמורים גם מטעלז, סדנא דארעא חד הוא! כזאת כן זאת הנה ערים נכחדות, צבֻרי בתי הרס, גלים נצים לא ישבו בם משכילים וחכמים ולא יגורו סופרים ומליצים, כי אם גדודי אנשים משחרים לטרף והמון עברים נצים, מעט מהם סוחרים בסחורת פרוסיה במעשה צעצועים ובפטורי צצים, ושאריתם משמרים הבלי שוא קנאים ובעלי חצים, או חובשי בית המדרש ומחשבי קצים, וכלם ישנים שנת מרמיטא נרדמים בחזקה ואינם מקיצים, עומדים על עמדם בקשיות ערף בשלוה ובטֻחות, שלא יזיזום ממקומם רוח המושל ורוח הזמן וכל הרוחות, ואילו האחד שיפול ביניהם ועיניו פקוחות או אשר שת לו אלהים מעט חכמה בטוחות, כל ימיו יהיה איש מכאובות וחסר מנוחות, יתנו בברותו ראש ולצמאו ישקוהו מים מלוחים מנודות נפוחות.

העיר טעלז יושבת על תל הרים גבנונים ועל מי מעינות. בתיה בנוים בלי סדרים כאריח על גבי אריח, זה יוצא וזה נכנס. בימי הגשמים הסוחה בקרב חוצות מרבה להכיל וכל העיר היא כערמת זבל גדולה, ואדים נפסדים יעלו מן הבצֹאת ומן הגבאים ומקלקלים הנשימה ומפסידים הבריאה. זה שבתי בעיר הזאת כארבעה ירחים ועוד לא הסכנתי לשאוף אוירה המקולקל ולשתות מימיה. מסורה היא בידי רושמי קורות הימים כי בהיות יד האפיפיור תקיפה כבימי גדולתו היתה העיר הזאת ארץ גזרה אשר שמה שלחו ביד פשעם כל הפושעים והמורדים מכל ארצות הקאטאָליציזמוס לשאת את עוֹנוֹתם ועוד עד היום יש רחוב אחת הנקראת רחוב זיביריען. ואני אומר כי השטן רכב על כנפי רוח זלעפות ועבר בטיסה אחת על פני הככר הזה ועל גבו שק מלא חֳרבות ויקב חר בשקו ויפלו ממנו מלא כף בתי חמר אשר בעפר יסודם ויקרא שמם טעלז עד היום הזה.

לטובתי ולהנאתי דמיתי למשכך אחרי אל העיר הזאת. בימי חג המצות הואילו על פי עצתי שנים שלשה מנכבדי העיר לקחת מורה לבניהם ובלבי היה לקחתך הלום. ומה גם כי בדעתי לפתוח פה בית ספר לנערות והיית עוזר לי, ואולי במשך הזמן היה עולה בידי לתת בידך את מלאכת הכתיבה בבית הספר, אשר עתה רבה המשכרת יותר ממאה רו"כ, כי המורה הנוכחי אין רוחי נוחה הימנו. אבל אחרי כן נחמתי וחסתי עליך כי אמרתי טוב שבתך בקאוונא משבתך בארץ תלאובות זאת.

הספר וויענ' מיטטה' שאל ממני רח“ל קצ”ב וזה לא כביר כתבתי אליו על אֹדות זאת ובקשתי להשיבו לקאוונא ליד הג' שטערן, ובלתי ספק יעשה זאת. ע“ד ספרי שירי יהודה לא ידעתי מאומה. אליאשעוויץ המו”ל התחייב להדפיסו עד חג הפסח; ואני טרם אדע מה עשה בו, כי לא אדע מקום חניתו עתה; ואולי ידעת את האיש הזה ואת שיחו כי לא באמונה ינהג.

הקראת את שירי בלשון יהודית הנדפס בקול מבשר נומר 11, האם ישר בעיניך? גם אנחנו חגוֹנו את חג רָנַי פַּלַט אדוננו המלך, ודרשתי אשר דרשתי בלשון רוסיה נשלחה אל שר הפלך בקאוונא ואולי תהיה נדפסת בוויעדאָמאָסטו.

ובזה כלו לפי שעה דברי אליך ובבוא הספרים לידי אשוב לדבר בך במהרי לשלחם אליך ואתה אל נא תעצור לי לכתוב כפעם בפעם ואל תפנה אל שתיקתי לפעמים ואל יעלו על לבבך דברים כי קצפתי בך¹ או מאסתיך; אל תשתע כי ידידך אנכי ודבריך חביבים עלי תמיד כשעה ראשונה; ובכל עת ובכל שעה בשלומך ידרוש וזכוֹר יזכרך מארץ חרמונים מעיר מצער, ידידך באמת ובלי ספק, שאין להרהר אחריו ואין לפקפק,

יל"ג.

P.S. בבית שטערן תזכיר שמי אם תבֹא אליהם וברכתם. ולסופרנו וידידנו ר"א מאפו תאמר כי בנו הוא לי למשיב נפש ולמִפתּח מזכיר את שם אביו היקר לי מאֹד. ברוך האילן שנשא פרי הדר כזה שטעמו וטעם עצו שוה; ישמח האב ביוצא חלציו! לכל מיודעי ומכירי בקאוונא את אשר תראה תגיד כי דורש שלומם וטובתם אני כל ימי לעולם.

אגרת חמשים וחמש.

ברכה ושלום להרב השלם כבוד מו“ה משה אהרן שאַצקעס בפינסק נ”י.

מכתבך אדוני ותכריך ספריך קבלתי במועדם ולא כתבתי לך עד כה כי לא חפצתי לבוא לפניך בידים ריקניות, כי אמרתי יש לי תקוה למכור ספריך ובאתרא דליעול מכתב מלא דברים בעלמא ליעול מכתב מלא שטרות המלך. אבל עד היום הזה תקותי נשארה מעל! יחד עם ספרך באו אלי ממחברים אחרים ספרים שונים העומדים למכירה, אבל לא זאמעט הדרך ולא טעלז העיר למכור שם ספרים בכלל וספרי המשכילים בפרט.

היהודים היושבים בזה בכל המון בית ישראל נחלקים: א) להדיוטים לומדים, המה השורים המלחכים את עשב השדה מעבר ההר מזה ואינם רֹאים כי מעברו השני הוא מלא ברכת ה' כל פרי תנובה נחמד להשכיל, והמה לומדים באהלם והדיוטים מופלגים בצאתם ברחובות קריה ובבֹאם בין אנשים. ב) להדיוטים יראים המקדימים נעשה לנשמע ואצלם המעשה עיקר וללימוד לא חיישי. ג) להדיוטים משכילים, המתירים הרצועה על פי השמועה כי שמעו מפלוני דבר זה מותר ודבר זה מותר. ד) להדיוטים גמורים. והנה לא ראי זה כראי זה ולא הרי השוֹר כהרי הבוּר, הצד השוה שביניהם שכלם הדיוטים וקמצנים רודפים בכל אות נפשם אחר הממון ועוסקים כל ימיהם בפרקמטיא וטוב להם אמה אחת של קונט (….) מאלפי ספרי השכלה ותלי תלים של חכמות, ואנכי נסיתי לפתוח במפתח שלך ארגזים של אלה הציקנין ואיננו הולמם. ועד היום לא עלתה בידי למכור אף אחד מספריך והרבה יהיה אם אמכור שנים או שלשה מהם.

את כל התלאה אשר מצאתך בגראדנא שמעתי וקראתי בכרמל ובווילענסקי וויעסטניק. ואת מי מאתנו, אחי, אין כמו אלה? במי לא יפגעו לרעה חרשי משחית אלה באופן זה או באופן אחר? ואנחנו איננו מן הראשונים וגם מן האחרונים לא נהיה. הדברים אשר קראו הנביאים הראשונים נוכל לקרא גם אנחנו ויוכלו לקרוא גם בני שלשים ובני רבעים אחרינו “כי כל בית ישראל ערלי לב” – “לא יטיפון לאלה לא יסג כלמות”. – וכשם שאי אפשר לעולם בלא ישראל כך אי אפשר לישראל בלא ערלי לב ותועי רוח ובעלי הזיות והבלים, ואני מאמין באמונה שלמה שמעמד הרוחני זה של בני עמנו הוא נצחי, וכי רוח המושל ורוח הזמן וכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותם ממקומם. ומשכילי הרבים – כי תבֹא בהם הרוח להטיף לעם הזה אז נכף כאגמון ראשנו ונט שכמנו לסבול את אשר יטילו עלינו, ואם נמאן בזה נכלא את הרוח ונשב בדד ונדם. – והנה גם אני בעניי שבתי נפלתי במכמרת זו אחרי אשר נמלטתי ונזהרתי ממנה זה שמונה שנים, כי חבלי לדה באו ובימי הפסח הבע“ל אנכי מוכן לנסוע לווילנא להדפיס אחד מחבורי בלה”ק וידעתי מראש כי גם עלי תעבר כוס חמת אלה הקנאים, כי גליתי טפח ממה שהם מתאמצים בכל עז לכסות טפחים. אבל לא יגרתי מפני החמה, פני לא אסתיר מכלימות, וה' אלהים יעזר לי.

תשאל את דעתי על אדות ספרך, ולמה זה אכניס ראשי בדבר אשר כבר עשוהו אחרים ושלמים במה“ע, ומה גם כי עד כה לא הספיקה לי השעה לקרוא את ספרך כתֻמו, מהחל עד כלה, וקראתי בו רק לסרוגין פרקים מקוטעין. באחד מהם מצאתי כי בהצעה אחת על דבר משלות כובסים כונת לדעה אחת עמי במאמרי בלשון רוסיה על אדות המשלים בספרי ישראל הנדפס זה כשנה בסבאָרניק של החברה משכילי הרבים בפ”ב, ואשר לדאבון לבי היתה בו יד הצינזור לרעה ויאַבדו מתוך הקהל. לא אכחד כי סגנון לשונך הוא כסגנון בעלי האסופות והמליצים בימים הקדמונים ואיננו עולה יפה לחבור מחֻכם כספרך ולא ינעם לחיך קוראים משכילים בימינו אלה, האוהבים סגנון פשוט וקל בלא אריכות לשון ובלי פרחים ומעשי צעצועים. בשובי לקרוא בספרך בשום שכל כאשר לו יאתה והיה אם יעלו על לבבי דברים והערות על אדותיו והגדתים לך בפעם האחרת. – הספרים אשר ישארו תחת ידי אקח עמדי ומסרתים ליד ה' אליאשעוויץ, אם תרשני. אם תחפוץ לשוב ולכתוב אלי תכתוב על האדרעססע הזאת וכו'. והיה זה שלום צאת מכבדך ומוקירך כערכך

יל"ג.

אם לא יכבד עליך עשה הטוב והישר וברך בשמי לשלום את ידידי האברך השלם כמ“ר אהרן לוריא נ”י, ואמר לו כי הוא היה הראשון אשר חדל מכתוב אלי ואם ירשני לשלוח את ספרי החדש בצאתו מן הדפוס. –

(16 מאֶרץ 1867 טעלז) כ“א אדר שני תרכ”ז.

אגרת חמשים ושש.

(טעלז 1 מאי 1867) תרכ"ז ח' אייר.

ידידי ר"מ פראזער!

הייתי בקאָוונא ולא ראיתיך כי הלכת לשבת על כסא ממלכתך, ועל זה לבי עלי דוי, אמנם בי ולא בך האשם, כי אתה הלכת בדרך כל הארץ, כי עזבת בימי החג עבודתך, ותשב אל ביתך ואל נחלתך, לשבת על הסבתך, ולפתוח דלתך, ולקרוא שפוך חמתך; ואנכי עשיתי ההפך, כי עזבתי בימי המנוח את ביתי, ירדתי מעל הסבתי וממושב מלכים, לנוע ולהטרף במלונות הדרכים, ולבלות שבועות וימים, בדרכים מקולקלים מפני הגשמים, ועברו עלי כמה הרפתקאות, ומצאוני צרות רבות ורעות, ואבדתי זמן רב בדרך והוצאתי הרבה מעות, וקימתי כמה ימים לא יראה לך חמץ כי לא היה לי לחם לאכול, ובאתי בטיט היון של צייקישאק זכר לטיט של מצרים, ועניתי בדרך כחי ושבעתי ממרורים עד בלי די. בווילנא מסרתי לדפוס ספרי שירי יהודה.

ראה זה אבקשך: בפאסט העבר ערכתי מכתב לקאוונא על שם ר' אהרן יאָנאַטאַנזאָן¹ הנקרא ר' אהרן שקודער והמכתב כולל דבר נחוץ לי. ומאשר לא ידעתי את מקום שבתו ובית מגורו ולא אדע אם הגיע המכתב לידו, על כן אם אין לך מונע תשאל את פיו אם הגיע מכתבי לידו ואז תעירהו למהר להשיבני דבר ברור כשמלה.

ידידך דו"ש באהבה רבה גארדאן.

אגרת חמשים ושבע.

ידידי יושב בסתר לבי ובצל נפשי יתלונן, י"ה סירקין נ"י.

העודך יושב בקאוונא אחי בקרב בני ביתך אשתך וילדיך או אולי כבר שבת נטרדת מגן עדנך למֹד את האדמה לעבדה ולשמרה? הגידה נא לי שאהבה נפשי מה חדשת הפעם מביאתך ומיציאתך ומשבתך בקאוונא? האם עוד לערך ימים תשוב למאסקוי? ומה חפצך לעשות אחרי כן, אנה עיניך נטויות וענה פניך מֻעדות?

תשובתי על מכתבך האחרון אֵחר לבוא מרב עבודה ומטרדות שונות ובין כה וכה לא שמעתי דבר לא ממך ולא מאיש אחר מקאַוונא ולא ידעתי מכל הנעשה אתכם. צר לי מאד כי לא ראיתי עד כה את מאמריך בהמליץ וביחוד את מאמרך גאון ישראל אשר נעו מפניו כל רבני ישראל ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם; ועוד צר לי כי לא ראית גם עתה [אתה] את שירי ראשי עם הארץ והמאורות הגדולים אשר נדפסו בהכרמל. אולי יש מקום למנות החסרון יפקיד [לפקוד] על ידידנו ה' פראזער שיבקש עבורך [בעבורך] מן הכרמל את הגליונות שבאו בם שירי ועבורי [ובעבורי] את גליונות המליץ שבא שם מאמרך וישלחם אלי. – ספרי שירי יהודה לא יצא מן הדפוס עד ראשית השנה החדשה. אתה ידעת ידידי את גורל מאמרי הנדפס עוד בשנה העברה בלשון רוסיה על אודות המשלים בספרי ישראל, כי היתה בו יד הצינזור; זה לא כביר באה חוברת אחת ממאמרי זה אלי ועלים רבים בקרבה נושאים על מצחם תָּו של תמוּת, לתקן ולשנות את אשר מחקה הצינזור, ואני עמדתי משתומם ולא יכלתי להבין ולא אבין עד היום מה עול מצאו במקומות הנרשמים כי גזרו עליהם למיתה. דרך משל במה נגעתי בחקות הצינזור אם אנכי מתאמץ לחזק ההשערה שלוקמאן הערבי ואיזופ היוני שניהם מזרע היהודים המה? או שבין ספרי שלמה המלך האובדים היו גם משלים הנקראים פֿאַבעלן? או שאנכי קורא למשלו של יותם ושל יואש משלים (פֿאבעלן)? או שאנכי מחליט ומראה שבספרו של בן סירא יש ממשלי איזופ? או שאני קורא לר' יהודה הנשיא **הקדוש **Святой? וכדומה. תקנתי את המאמר והשיבותיו לס“ט פ”ב; אבל טרם אדע אם יניחו תקוני את רוח הצינזור.

בקש גָארדאָן לישב בשלוה בטעלז קפץ עליו רוגז(ו)[ם] של הפֿאנאטיקער. החשֻׁכּים האלה לא מצאו קורת רוח במעשי שאני עושה לטובת בית ספרי בפרט ולטובת ההשכלה בכלל; לא ישר בעיניהם מה שאני מכריח את הנערים לבוא כותיקין בבית הספר, ללמוד ולדבר בלשון רוסיה; מה שפתחתי בית ספר גם לנערות ונערות רבות יוצאות שמה לשאוב מים של תורה; מה שאני סוגר פיהם של בעלי הזיות לבלי יטפלו דברים של הבאי בריש גלי. וביחוד העירו חמת המקנאים עלי מכתבים אחדים מטעלז ושירי התול אשר נדפסו ממני בהכרמל, אשר בם יריתי בהדי שותא פילכא בסכלותם ובאולתם והמה יצאו כנערים מבית המרחץ ויקראו בקול גדול “המה המשלים ואנחנו הנמשלים”; ויתקוממו כנגדי ויכתבו עלי שטנה ומרורות אל ארבע כנפות הארץ, אל הדיריקטור, אל הקוראטאָר, אל הגובערנאטאר, ואל הגענעראלגובערנאַטאָר ויעלילו עלי כדרכם בכל מקום ובכל זמן כי מרביץ אנכי אפיקורסות ביניהם, ומורה מינות בבית ספרי, ודברים כיוצא בזה. עוד לא נשלם הדבר אף כי כבר עברו ששה שבועות ויותר מיום החל הקטגוריא, אבל אלי דבר יגֻנב כי רבים מהם, הם ראשי המתקוממים ישאו את עוֹנם אשר לבית האסורים ואשר לענש כסף ואשר לגלות אל עיר אחרת. כל דבר השערורית הזאת כתוב ממני בספר בלשון רוסיה ובקרוב יגלה בקהל רב בדפוס באחד מכתבי העתים. –

המהומה אשר נהיתה פה בעירי כפי הנראה היא מכה מהלכת עתה בין כל קהלות ישראל. כי ראו והתבוננו מורדי האור כי אזלת ידם וכי קרן ההשכלה רמה עד כי יהינו שוחריה לדבר בשער, על כן יחגרו שארית חמות להקהל ולעמוד על רִפשם.

בלתי ספק שמעת השערורית אשר עשו הצבועים גם במינסק וכן עשו גם בשאר העירות, בגראָדנא ובנאוואָגראָדאָק ובשארי מקומות וכל עוד אשר יוסיפו להתרגן ולהתקומם יוסיפו להבאיש ריחם בעיני הממשלה אשר תאֻנים כאלה הָלאָת ולמדה לדעת את לבם הרע הנגרש כים לעקל ולעקלקלות.

אם ימצאך מכתבי זה בקאָוונא הואילה ושמחני עוד הפעם בדברי פיך חן והגידה לי עד כמה יארכו עוד ימי שבתך שמה, כי אולי אסע בימים טובים הבאים לווילנא והיה אם תתמהמה עד כה אתענג לראותך פנים בפנים.

היה שלם וצולח, טוב לב ושמח, והיית פורח בלשד חיים ולח, עד בלי ירח, והיית מוצק ולא תירא מפחד הימים הנוראים הבאים, קול השופר לא יחִתָּך, ואימת יום הדין לא תבעתך; אם תקיים בי מצות עשה שכל התורה תלויה בה שהיא “ואהבת לרעך כמוך”.

ידידך יל"ג.

אגרת חמשים ושמונה

א' דחוהמ“ס תרכ”ח טעלז.

ידידי הרב היקר מוהרש“י פֿין נ”י.

מכתבו ממחרת יום הכפורים קבלתי היום; תנוח דעתו שהניח את רוחי בהבטחתו לשקוד לטובת ספרי ולגמור הדפסתו בימים מועטים נקיה מטעיות ושגגות ואקוה כי לא יחשוב לי עון את הדברים הקשים אשר הפליטה עטי במכתבי הקודמים, כי אין אדם נתפס על צערו וצער גדול היה לי בראותי כי עבר קציר כלה קיץ ותוחלתי ממושבה וממרטה ואין קצה. לא אבינה איכה תאמר לשנות הסדר ולנקות כל השבושים אחרי אשר הגליון הראשון כבר מסודר ובלתי ספק גם נדפס, כי היתכן כי יהיו האותיות קבועות בדפוס משך חדש ימים ויותר ולא יודפס? עוד זאת אודיע כי הקאָרעקטען אנכי מבקש רק אחרי אשר כבר נדפס כל עלה ועלה למען אוכל לעולל אחרי המגיה ולסדר לוח הטעיות ולצרף הערות אחדות בסוף הספר, אבל זה לא יסבב שום מניעה באופן ההדפסה ובדרך הילוכה; ובהגהת הקאָרעקטען הראשונים אנכי סומך עליכם מכל וכל; ורק אחרי כלות הדפסת כל עלה ועלה תשלחו לי ע“י קרייצבאַנד פאָרמא אחת לתכלית הנ”ל וכן תעשו גם מן הוא והלאה; אל נא תשנו.

כסף כ“ה רו”כ אנכי שולח לך תיכף אחרי החג; ואנכי כבר אמרתי לך בעוד הייתי בווילנא כי לבך יהיה נכון בטוח כי שלם אשלם שכר הדפוס בכסף מלא, לא ייגרע דבר.

אם באמת גם הפאָרמא הראשונה בידכם כחמר ביד היוצר, צוה נא ויסירו בצד 2 את שני חצאי העגול הסוגרים את השורות 8 עד 15.

ברך בשמי את ידידנו המשורר הגדול אד“ם הכהן ואמר לו כי שלשה מספריו מכורים (במחיר א' רו"כ כל אחד) ובקרוב אמכור גם הרביעי ואשיב לו כספו, חפצתי להפיק זממו ולכתוב ריצינזיון על ספרו בל' אשכנז אבל לא אוכל להוציא חפצי זה אל הפועל יען כי לא נשאר לתשמישי ספר אחד ולא אוכל להגות בו די כתוב עליו בקרת, שלום וברכה גם לידידי הר”ר שטיינבערג.

השיר “במצולות ים” מושב לך בזה והנני ידידך דו"ש באהבה רבה

יל"ג.

אגרת חמשים ותשע

טעלז 18 נאָיאבאר 1867. תרכ"ח ב' כסלו.

[להאר"ז]

אדם ביקר, ידידי היקר!

מכתבך האחרון עם כל הרצוף אצלו קבלתי בשבוע העבר וברוך אתה לה' כי הרימות את המסכה הנסוכה בינינו ותדרש לי אף כי לא שאלתיך תחת אשר לא נמצאת אלי בעת בקשתיך; כי עד העת הזאת לא קבלתי ממך כל מכתב ואֹמר אין נפשך בי ואֵחבא בין הכלים ואֶדֹם לימים יוצרו. ועתה עוררתני משנתי בקריאתך אשר קראת באזני ותעבר את רוח התרדמה אשר נסכה עלי ישיבתי בעיר נכחדת והנני נדרש לך לבוא בברית עמך ולהביא לעתּים מזמנות מפרי תבונתי מנחה למכתב עתך כאשר תמצא ידי.

והנני בא היום בשתי חוברות קטנות אליך, האחת הוא הספור אשר דרשת אשר ראשיתו שלחתי לך לפני שבע שנים ועמדתי משלוח יען לא הודעתנו אם יש את נפשך להדפיסו אם אין. ואולם דע כי ספורים כאלה רבים הם תחת ידי והשם עולם כמנהגו הוא שם כללי לכלם, והספור “שני ימים ולילה אחד” השלוח לך בזה לפי בקשתך הוא הראשון בזמן והפחות במעלה מכלם, ושלחתיו לך כמו שהוא כתוב אצלי זה שמונה שנים אף כי הרבה הייתי יכול לתקן ולשנות ולהוסיף צורות רבות ביריעה המרוקמת הזאת, אפס כי לא חפצתי למשוך תשובתי אליך לימים רבים. בסוף הקונטרס נמצא מכתב קטן מר' אברהם מאפו ז"ל אשר כתב מעצמו אחרי קראו את ספורי זה וייטב בעיניו ואתה כטוב בעיניך לעשות בו עשה.

חפצי הוא שיודפס ספורי זה בחוברת בפני עצמו כמו שאמרת כאין הוספה להמליץ, ואז אשלח לך אחד אחד גם את יתר הספורים, ואתה תתן לי במחירם מספר העקזעמפלארען כאשר אמרת; ואם יקשה ממך הדבר ארשהו להדפיס גם בפֿייליטאָן.

הכ') חוברת שירים בלשון העם; גם בו תעשה כטוב בעיניך או כי תוציאם אחד אחד ותדפיסם בקול מבשר, או יותר טוב תוציאם בחוברת מיוחדת ונתת לי מספר העתקות כנ“ל, ואמנם זה לא ימנעך מלהדפיס מהם איזה תוצאה בקו”מ שלך כפי ראות עיניך. והנה שני השירים האחרונים כתובים בלשון אשכנז צחה ואולי אין כאן מקומם ותשמיטם.

מהרה נא להודיעני בקבלך משלוחי זה, כי לבי חרד עליו פן יאבד בדרך, ואז אוסיף לשלוח לך ספורי השני “אחרית שמחה תוגה” נשואו מחיי כת החסידים.

יל"ג.

אגרת ששים

טעלז, ערב ראש השנה 1868, תרכ"ח ה' טבת.

כבוד הרב המגיע מסלוצק הדרשן המפורסם מו"ה

צבי הירש דיינאוו נ"י.

אגרתו הארוכה כאֹרך גלות היהודים בעלת כ“ד עמודים, כתובים פנים ולא אחור, באתני ביום הארבעה עשר יום אחרי הכתבה. תמהתי על החפץ ולא ידעתי פשר דבר איפה נעצר המכתב ומדוע בושש לבוא. ומיום קבלי המכתב ההוא עד יום הפאָסט בעירנו עברו עוד ג' ימים ובכן הייתי מוטל בספק אם עוד ימצאהו מכתבי בקאוונא אם לא, ונוסף לזה הגידו לי כי אין ידידי ה' שאפיר בביתו בקאוונא ועל כן חדלתי מכתוב, ועתה שמח לבי לשמוע מפי מכתבו השני כי הצליח ה' דרכו בעיר הזאת המלאה גבירים ונדיבים ואנשים חכמים וידועים ואני ידעתי מראש כי חפצו בידו יצלח גם בלעדי מכתבי מליצה, כי כבר נודע שמו ברבים. ואני טרם ידעתי על מה יסבו צירי דרשותיו החדשות ועל כן ארהיב בנפשי עז להעירו אם יישר בעיניו לעורר בדרשותיו את לבב המון בני ישראל לשנים אלה: א) לעזוב מעט מעט את המחוזות האלה אשר רבוא רבבות בני ישראל יושבים בהנה דחוקים וצפופים, אוכלים איש בשר רעהו, ויורדים בכל דור ודור מטה מטה ע”י הלחץ זה הדחק אשר המה דוחקים איש את אחיו, ולהעתיק אהלם למחוזות התיכונים בקרב ארץ רוסיה הגדולה. כפי אשר נתן כעת רשיון לבעלי האומנות, ודבר זה הוא טוב ומועיל לכלל האומה ויעיר את לבב הנדיבים שיעשו חברות בכל עיר ויקבצו נדבות לתמוך בידי נודדים כאלה. ב) לגרש מלבב אחב“י את מרך הלב ואת הפחד מפני העבודה בצבא, עד כי בכל עיר ועיר ראשי הקהל מתאמצים בכל עז לתת כסף פדיון האנשים יוצאי הצבא, וע”י זה כיסם מתרוקן והעניות נתרבה. ולמה זה לא ילכו בני העניים יודעי מחסור ועני ונפוחי רעב בחפץ לבם לעבוד עבודת המלך, במקום לחמם נתן ובגד ללבוש. האם יגרע חלק איש היוצא בצבא מחלק בעל העגלה המבלה ימים ולילותיו בנדודים, ויענה בדרך כחו עד זקנה ושיבה, או מחלק המשרת בבתי המלונות הצפוים לבוז ולכלמה מכל עובר ושב ומתלמדים מנעוריהם לעשות כל תועבה, או מיושבי הקרנות העומדים כל היום על המשמר ונושאים עינים לרוח למצוא אכל להשיב נפשם? חַפּש ומצא איזה מדרש נאה להמתיק בפיך הדברים האלה, אולי יועיל לך מאמר חז“ל לעולם ירוץ אדם לקראת מלכי או”ה כו' שאם יזכה יבחין, ואם נזכה נבחין גם בין תכסיסי מלחמה של או"ה לתכסיסי מלחמה שלנו לעתיד לבוא; ואנחנו נחכה יום יום לביאת המשיח ולמה לא נכין לו אנשי חיל מלומדי מלחמה, וכדומה מפטפוטי דברים כאלה שההמון נמשך אחריו. אם תרבה ענותך עמדי לקבל עצתי אוסיף לרזום לך בימים יבואו עוד על ענינים אחרים שהשעה צריכה לכך לדבר עליהם ברבים ולעקור הדעות המשובשות שנקבעו בלב ההמון על אדותם.

ואתה לך בכחך זה להושיע את ישראל מתחת עול האמונות הטפלות וסבלות הסכלות; ובעזרך יהיה מלך מלכי המלכים. ואל תירא ואל תחת מפני האחשתרנים בני הרמכים, המה החנפים ואנשי תככים, עם הדומה לחמור ומתקדשים כמלאכים, המתנפלים ככלבים על עוברי דרכים. עשה מעשיך בתבונה ודעת ולא יוכלו לנגוע בך לרעה; וכל חכמי לב יברכוך ויזכירו פעלך לטוב.

במ“ע המליץ כבר נזכרת לשבח ע”י איש אחד משאַראָוו, שלאפ' שמו. ובמ"ע הרוסים אין לי פנאי כעת לכתוב, כי הימים ימי צאת השנה, ימי דין וחשבון לי, וספרים נפתחים, ומכתבים וחשבונות נערכים, מבלי פנות אל מלאכה אחרת; ומה גם כי רפה כחי מאד כי חלוש המזג אנכי מעודי, ועבודתי עבודת המלמדות החריבה את מקור חיי ודללה בריאותי וזקנה קופצת עלי בלא עת. אם ה' פומפיאנסקי ימלא הבטחתו אשר הבטיח לך – רב לך.

ברך בשמי בשלום ידידנו היקר והנכבד ה' שאפיר אַפטעקער, ואם תחפוץ תוכל להראות לו מכתבי זה והיה לך לפתחון פה.

עוד זאת תעשה אם תחפוץ, בוא נא בעיר החדשה בית הגביר ר' זלמן פנחס שטערן; הנה קרוב לי האיש הנכבד הזה כי אשתו דודה לאשתי, ופקדם בשמי לשלום וספר להם כי היית אצלי בטעלז ומכל המוצאות אותי, והאנשים טובים ונדיבים והיה זה לך לתועלת.

נחפז אני גם היום ועל כן לא אוכל להאריך עוד במכתבי ואולי עוד חזון למועד. הודיעני אנה תשים פניך מקאוונא.

ידידך המכבדך כערכך יל"ג

מצאתי לי עוד רגעים אחדים פנויים לדבר על אדותיך דברים אחדים באזני ה' שפירא. הנה המכתב רצוף בזה, הואילה נא והגיעהו לידו.

אגרת ששים ואחת

[לה' א"א הרכבי]

עשרה בשבט תרכ"ח, טעלז.

איש כלבבי, א"א הָרֵכַבִי, אנוש אוקיר מפז ומכתם אופיר!

שני מכתביך הקטנים, הערוכים והערבים כצפיחית בדבש באוני בתוך מכתבו של אחי; צר לי מאד כי ירט הדרך לקראת רוח נדיבתו של איש חסדנו הג' גינצבורג וכתבי העתים אשר יאציל בחסדו לבית ספרנו לא יבואוני עד היום. ואני בצפּיתי למתנת הנדיב הזה הבאה לנו שנה שנה לא חתמתי בנפשי על שום מ“ע פוליטיקי ומי יודע אם לא אשאר קרח מכאן ומכאן, ואנחנו פה במקומות הקטנים בארץ צלמות ומקום תנים, בלי מ”ע הננו כמתים באשמנים. ומה הוא דבר השטנה אשר כתבו על הועד לפני הממשלה? ואיזה אשמה ישיאו על דבר טוב ומועיל כזה אשר יעשה לתכלית טובה ורצויה גם לרוח הזמן גם לרוח המושל? יוכל היות שהאקרוג מווילנא לא יסכים לשלוח אל הגאָלאָם למחננו (כי כן היה הדבר לפני שנתים ימים) אז תשתדל ידידי בטובך להחליפהו בספ"ב וויאדאָמאָסטי.

המחשבה אשר חשבת על דבר הוצאת מחברת שנתית היא טובה מאד, כי ספרים כאלה המה המקורים היותר נאמנים לדברי הימים, בין לדברי ימי הליטירטור בין לדברי ימי האומה בכלל. ואולם דע אחי כי מחשבה זאת עלתה על לבי עוד לפני שמונה שנים, בטרם לדת ר' נ“ק את מחברותיו, ואני יושב אז בפאניוויעז בחברת ידידי המשכיל יהושע העשל סירקין (אשר אולי שמעת שמעו; הנהו יושב כעת במאָסקוי) ואני מלא אז כח עלומים את רוח ה' ולי משא ומתן עם רבים מחכמי ארצנו במקומות שונים והוא היה אז בעל הכיס ואמר לתת את כסף הוצאות הדפוס ורבים מחכמינו הבטיחוני להחזיק בידי במאמריהם כמו שד”ל וריב“ל ז”ל והחז“ם נ”י, וכבר גם קראתי בשם למחברתנו “אַחת בשנה” – אולם הרינו חלנו וילדנו רוח. כי כאז כן עתה אי אפשר לעשות דבר זה לאיש היושב באחת מערי השדה, הרחק מאד ממקום תורה, ממושב חכמים, מאוצרות הספרים וממקום הדפוס. לו ידעת אחי כמה מרורים תשביעני פעם בפעם הדפסת איזה ספר וכמה אתנזק אח“כ במכירתו. המדפיסים עינם רק אל בצעם ויש מהם שעושים מלאכתם לא באומנת סוחרים ולא בישרת לבב משכילים; גם הפעם הכשילנו ה' במדפיס שאינו מהוגן כזה; זה כעשרת ירחים מיום מסרי את הכ”י ליד המדפיס ומיום שלמי לו חלק רב מכסף ההדפסה והספר אשר יחזיק בערך ח' באָגען עד היום לא נשלם ובהנדפס לא נחה דעתי; ויתר הארבה יאכל הילק המה מוכרי הספרים, כי בממכר מסחר הספרים, אין בינינו סדרים, ובצאת לאור איזה ספר אז אין ביכלת מחברו להביאו בקהל ע“י בתי מסחר הספרים כי אם יבקש לו בכל עיר ועיר ומדינה ומדינה איזה מכיר ומודע אשר אליו יפנה בבקשתו לחלק ספריו ביעקב ולהפיצם בישראל; והמו”ס בקחתם לא ישלמו במזומנים כי רבם ככלם עניים; ובכל רב הספרים יורדים לאבדון וכסף פדיונם ישתקע בידי המחלקים או הלוקחים או מוכרי הספרים. וכבר המלצתי על האחרונים למה נקראו בשם מו“ס ולא סוחרי ספרים, כמו שיקראו בל”א בוכֿהאֶנדלער, לפי שהם רק מוכרים ספרים ולא קוני ספרים. אספרה לך לדוגמא שתי מאורעות שאירעו לספרי משלי יהודה וידעת עם מי אנחנו עוסקים בפרקמטיא ואם נוכל לקות למצא איזה פרי תנובה בעמלנו. ר' דוד ששון ז“ל מבומביי דרש מאת ר' משה שטיינשניידער שישלח לו ספר משלים כתוב על טהרת לשון הקדש להשתמש בו בבתי הספר אשר פתח בהדו, מה עשה שטיינשיידער? אסף מספרים נדפסים שונים ל”ג משלים והחלק הרביעי מהם (ח' משלים) מספרי משלי יהודה (מן העקז. אשר שלחתי לו במתנה) וידפיסם בספר מיוחד בשם משל ומליצה ויקח את שכרו מאת הג' הנ"ל (כפי שהוגד לי חמשים ליטרא שטערלינג) ולא זכר את האיש המסכן ההוא אשר ממנו ובלתי רשותו לקח חלק גדול מספרו; ורק בסוף הספר הדפיס רשימה קטנה משמות הספרים אשר מהם לקח משליו והזכיר את שם הס' משלי יהודה אצל הס' משלי שועלים; וימים יבאו אשר יקומו הביבליאגראפֿן לעתיד לבוא והתקוטטו והעבירו את נפשם עבודה גדולה לדרוש ולחקור אם בעל משלי יהודה חי בדור אחד עם בעלי משלי שועלים או לא. אמת כי ה' שטיינשיידער בחר מספרי את המשלים היותר גרועים וקלים בערכם וגם הניח את שגיאות הדפוס שעלו בהם ולא טרח לעיין בלוח הטעות ולתקנם, וגם הוסיף בהם שבושים חדשים מדידיה, ובכל זאת האין זה פלאַגיאַט גמור? וכל זה יעשה לא במחתרת כי זרחה השמש עליו ואין לו דמים.

וזאת שנית: בעלי המקרא מקרים ומהרי קויקאז שמו פניהם אל ר' יצחק מיכאלאָווסקי בווילנא וידרשו ממנו ל“ב עקז. משלי יהודה, כי המה הביאוהו לתשמיש הלמוד בבתי ספריהם אשר כוננו; ומיכאַלאָווסקי לא הגיד לי מזה דבר וחצי דבר, כי אם אסף מידי המו”ס השונים אשר בווילנא את הסך הנזכר כמעט בחנם וישלחם ויקח במחירם את כל המקח הקצוב ועוד יותר; והוא בעצמו, מיכאַלאָווסקי, ושאר המו“ס בקחתם מאתי איזה עקז. לא יתנו לי רק שליש המקח הקצוב וגם אותו לא ישלמו במזומנים כי אם בחילוף ספרים אחרים. ועתה הגע בעצמך ידידי לו הואלתי לשמוע בקולך ולקחת את העבודה על שכמי, לו אשא לבדי טרחי ומשאי וריבי והוצאותי עם המדפיסים, איזה הדרך אמכור אח”כ את ספרי? ואיככה יושב לי כספי אשר אוציא? נוסף לזה הלא לספר עתי נדרש ראשונה למצוא רשיון מן הממשלה. ע“כ אפוא אחוך שמע לי: אם יאות ועד הקומיטיט להיות בעוזרי לתת כסף הוצאת הדפוס, אם תדרש ותדע כי מצד הממשלה יושג הרשיון על נקלה, ואם תקיים את הבטחתך להיות בסומכי נפשי במאמרי חכמה, הבה אנסה כחי – אבל מראש ומקדם אתנה את תנאי שהספר העתי הזה יהיו פניו מעדות קדימה וחפש ינתן לי לדבר על כל אשר לבני ישראל מן הדינים אשר בתלמוד יסודם עד המנהגים אשר אין להם כל יסוד: איינע ענטשיערען פראָגרעססיווע ריכֿטונג. כמות הספר יעלה בקרוב לכ”ה באָגן (לדעתי) ויבאו בו מאמרי חכמה המונית, מאמרי בקרת, שימת עין על מעמד בני ישראל בכל ארצות פזוריהם מדי שנה בשנתו, וכדומה לזה.

בהמגיד ג' קראתי מכתבך ובהערה שם אתה דן על המלות “ואשי ישראל” בעבודה אם הם מוסבות למעלה או למטה ותמצא פה ראיה שתפלה היא במקום קרבנות. לדעתי נראה פשוט שהמלות ההנה שייכות למטה כדעת הט“ז ור”ש פלעסנער בס' “נוזלים מן לבנון”, ודעת מסדר התפלה היא שקרבנות אינן בטלין לעתיד לבוא, וכלל את הקרבנות ואת התפלה בשם עבודה והתפלל על חזרתן. ותהיה מלת והשב את העבודה, כלל שאחריו פרט ואשי ישראל ותפלתם.

בלתי ספק שמעת כי אב“ג ואַבראַמאָוויץ מתעתדים להוציא מ”ע חדש בזיטאמיר בשם “בן עמי”. מה יהיה טיבו של עובר זה?

הקלקולים שקלקל ה' בערטענזאָהן במאמרי הרוסי תקני במכתבי לה' לעווין בהשיבי לו את המאמר הנדפס; וכן שניתי מעט להניח את דעת הצינזור, וכפי שהודיע לי הערר לעווין הצינזור הסכימה להתקונים האלה; על כן אבקשך שתשתדל עבורי [בעבורי] במה דאפשר שיראה המאמר הזה אור. מן הצרך רק לשוב ולהדפיס מחדש רק העלים שיש בהם תקונים גדולים ושורות מחוקות, ואם איזה מלה בודדת מתוקנת יוכלו לסמן אותה בלוח הטעות. וצאת מאמרי זה לאור הוא דבר גדול מאד אלי, מפני שאז אוכל לקוות להוציא גם את החלק השני מן המאמר אשר נכבדות מדובר בו על המשלים בשנות הבינים עד ימינו, על המשלים בספרי הזהר, במשלי שועלים, באגרת בעלי חיים, בבן המלך והנזיר, בכלילא ודמנא, בס' מוסר על פי החדה [החידה] “קוּה בוך”, ועוד ועוד. העלה נא את דבר מאמרי לפני הועד ודבר מה תחרוצו והגדת לי, אם לשבט ואם לחסד.

היה שלום וטוב וה' יוסיף לך כח ועצמה לעשות חיל לטוב לנו ולתפארתנו ולשמחת נפש אוהבך ומוקירך כערכך הרם

יל"ג.

אגרת ששים ושתים

ר“ח שבט תרכ”ח, טעלז.

שלום לך ידידי היקר הוגה דעות ודובר מישרים, הד"ר

משה פראָזער!

מימי שנאתי מכתבי עמל, המלאים ניב שפתים כחנמל, ורעיוני רוח בילק, ואין להם חלק, לא בשום עסק וענין, ולא במקנה וקנין, לא בפרקמטיא ולא בסחורה, לא בחכמה ולא בתורה. הכותבים מכתבים כאלה הרי הם ממבלי עולם! וכמו שדרך החכמים בדבורם הוא שיהיו הדברים מועטים והענין הרבה (רמב"ם הל' דעות) כך צריך שיהיה לכל מכתב איזו תכלית חמרית ואיזה נושא מביא תועלת ולא יהיה מיוסד על אבני בהו ודברים של תהו. ואולם בבוא הצרך לכתוב לתועלתי או לתועלת אחרים ממכירי, אין לך קוריספונדינט זריז ממני, שאל את פי סירקין ויגדך, אַחי ויאמרו לך כי אמת יהגה חכי. וזה יהיה לתשובה גם לך ידידי על מכתבך האחרון. לא כתבתי לך עד כה יען לא היו אתי לא חדשות להשמיעך ולא מועילות להודיעך. שוקט אני פה על שמרי, יושב והוגה ועושה במלאכה מלאכת יום ביומה, ימי חיי שוטפים שטף ועבר

יָמִים עַל יָמִים וִירָחִים יַחֲלֹפוּ

יֶרַח אַחַר יֶרַח – שָׁנִים יִנְקֹפוּ.

וימי העבר הולכים ומתרבים וימי העתיד מתמעטים ובריאותי מתמוטטת וכיסי מתרוקן וילדי גדלים – וכל זה ידעת מראש ומקדם ואין צרך להודיעך. ואנכי אשא נפשי ליום צאת ספרי החדש לאור כי אשוב להעיר ולעורר בלבב ידידי את האהבה לידידי המשלח ונעזב במדבר ילל ישימון, קשור בטבורו למקומו כידעוני הלז, והיום הזה קרב ובא, כי אקוה שבחודש הזה תושלם [תשלם] מלאכת הדפסת ספרי. תחת ידי כבר נמצאו ה' באָגען שלמים, והבאגען הששי בלתי ספק ג“כ נדפס. ואני מעצמי גמרתי להביאו דרך מסלת הברזל לבית ה' שטערן ולבקשך אותך ידידי לשלחו משם אלי, וכשיגיע הזמן אכתוב לך על אדות זאת ביחוד ולע”ע הנני מודיעך כי בין שירי אלה נמצאו רבים באמת טובים ומהודרים, יתענגו עליהם כל אוהבי שיר ציון, אשר לדאבון נפשנו מעטים המה מאד בימינו; וביחוד טובים ויפים השירים הספוריים (באַללאַדען) אשר אלה שמותם: א) בין שני אריות. ב) במצולות ים. ג) אסנת בת פוטיפרע. ד) דוד וברזלי. ה) האשה וילדיה. ו) יהודי מכבי, ועוד ועוד. ואבקשך ידידי להקדים ולבשר צאת ספרי באחד מכתבי העתים ליהודים, למען העיר את לב הקונים לקראתו, ולהודיע כי ימצא למכור אצל ר' יצחק מיכאַלאָווסקי בווילנא ואם תחפץ גם אצלך בקאוונאָ וגם אצל המחבר בטעלז. –

ועוד זאת אבקשך שתודיעני כמה עקזעמפלאַרען בערך צריך אני ליחד בשביל העיר קאוונא; כפי שרשום בזכרוני יש לי לשלוח בקאָוונא מבלעדיך עוד לעשרה אנשים, והמה: אַפט. שאפיר; ד“ר שאפיר, ר”ד קלאַצקאָ, רז“פ שטערן, שלשה שאסקאָלסקי’ס, רח”צ זאַקס, ר“ש דעואל, י”ה הורוויץ אשר לילדיו למדת בשנה העברה, ושמו שכחתי. – ואם ימצאו יותר מאלה אנשים ראויים מכל צד להגיש להם ספרי, חושה והודיע לי את שמם וזכרם. כמדומה לי שכבר הגדתי לך שנכונים לי ימי בקרת בעד ספרי החדש, על כי נגעתי בקצרה ובדרך העברה ברבים מן הקדושים אשר בארץ המה ואדירי התורה אשר כל חפץ בני עמנו בם. ואתה אזור מתניך וקמת ודברת בעדי אל העם ככל אשר יתן אלהים אל לבך.

שת לנו אלהים את המגיד מסלוצק מעין תשלומין תחת המגיד מליק אשר כפי הנראה מהגיוניו לסוף השנה העברה נוטה הוא בדעתו יותר לכת הפרושים והחסידים אשר להם הכסף והזהב וכל בשמים ובארץ. חפצתי לענותו על דבריו בנו' 40 וערכתי מאמר גדול ורחב ידים, בו מדבר נכחות על מעמד בני עמנו בארצנו להראות להמגיד כי לא בצדקה ולא באמת יתנפל על בני הנעורים בארץ מולדתנו; אבל נחמתי ולא שלחתיו לדפוס מחמת כי המליץ רחוק מאֹד ממנו וטרם בוא אליו דברינו וטרם ידפיסם ויגיעם ליד הקוראים יעברו ימים וירחים ואני עוד טרם אֵדע אם יתרצה להתגרות מלחמה כבדה עם המגיד, וקרוב לנו בארצנו אין מכתבי עתי אשר יפתח לנו שעריו לבוא ולדבר בו באזני העם דברים ברורים בלי מעצור ומשוא פנים כמו שהשעה צריכה לכך, ונוסף לזה לא שמעתי דעת אחרים זולתי על דבר עלילות דברי המגיד בנו' הנזכר, ע"כ אמרתי טוב לחשות לפי שעה עד אשר נרא איך יפול דבר.

על הדבר אשר דברתּ על אדות אחי אענך רק כי לא זו הדרך ולא זה העיר, וכלך מדרך זו.

זה כירח ימים אשר החליתי בקיבתי בצירוף מחלת ההעמאָראָידען אשר אני מתענה בה בסתר זה ימים רבים. בירח הזה היו ימים אשר הייתי מוטל על ערשי ולא יכלתי לעסוק בדברי תורה ובשום מלאכה; וזה לי לעת כזאת דבר לא בעתו כי אין לי פנאי להתחלות.

ספרי האינסטיטוט [ב]עבורך לא חתמתי כי גם הספרים מן השנה העברה שחתמתי עליהם עוד לא הגיעו לידי, ולא ידעתי על מה ומדוע?

שלום לך ידידי, ושים שלום בשמי לבית דודי ה' שטערן, לאשתו ולבנותיו ולבני בניו הצאצאים והצפיעות, והודיעני מה שלום סירקין ועד כמה ימשכו שנות פרישתו?

ידידך יל"ג.

P.S. קבלתי אתמול מכתב מפ"ב מוַעד השכלת היהודים והוא מעורר אותי להוציא מחברת שנתית על ענינים שונים. עוד לא אדע אם אגמור בדעתי לשמוע בקולם כי יש לי עוד משא ומתן בדבר. הגידה לי אם תוכל להיות לי לעזר בדבר הזה, לאסוף חותמים בקאָוונאָ, וכמה בערך תוכל למצוא שמה.

הכרמל המדבר יהיה בתה ועלה שמיר ושית, כי אין מנהל לו כימים הראשונים ואין מחזיק בידו מכל הסופרים. ולו חכם ה' פין כי אז משך ידו ממנו ונסג אחור בעוד כבודו לא שכן לעפר פן יעזבוהו כל חותמיו ונשאר הוא בגפו וערום ינוס ביום ההוא מן המערכה.

אגרת ששים ושלש¹

ר“ח אייר תרכ”ח טעלז.

[במקום הזה רשום בעצם יד המנוח רא"א הרכבי וסימן השאלה?]

שלום לך ידידי היקר.

ספרי שירי יהודה כבר נגמר בדפוס זה יותר מירח ימים אבל בעצלות ידי העושים במלאכה בבית דפוסו של ה' פֿין לא נשלחו אלי הספרים עד היום; ואנכי יחלתי מכתוב אליך עד עת בוא הספרים ועל כן בושש מכתבי זה לבוא אליך, ידידי היקר, ועמך הסליחה, למען תּאָהב.

טובה עצתך בעיני ע“ד המחברת השנתית אם יואילו קרוביך הנכבדים ה' ראם לקבל עליהם את הפֿערלאַג; ועל כן הואילה אפוא זאת עשה: כתוב אליהם על דבר הענין הזה וקרב אותנו אחד אל אחד, כי אנכי לא ידעתים והם גם הם לא ידעוני כי בצאתי מווילנא היו עוד רכים וסמוכים על שלחן אביהם; והיה אם יסכימו לזה בדרך כלל אבוא אני אחריך ואכתוב אליהם בעצמי ואשא ואתן עמהם ע”ד פרטי הדבר; אבל הודיעה להם מראש שמגמת פני החוברת תהיה לפנים ולא לאחור, אולי יהיה זה כנגד רצונם. אל נא תתמהמה בדבר כי הזמן קצר אם נחפוץ שתצא החוברת בעתּה לראשית שנת תרכ“ט והמלאכה מרובה בדבר חדש כזה; ובכל זאת מן הצרך הוא לקבל רשיון ע”ז מן הממשלה כי זולת זאת לא נוכל להודיע מראש בכתבי העתים את דבר צאת הספר שנה שנה ולאסוף חותמים עליו ובזה יבולע להמדפיסים, וגם הצענזאָר ישים מכשולים רבים לפני; אני ידיעתי את נפש השוטרים והשופטים האלה. הורני נא הדרך אשר אלך בו לבקש רשיון כזה, ממקום מעמדי עתה, האם אוכל לעשות כזאת ע"י הפאפעציטעל או אל מי מהם אפנה; האם נצרך לתת ערבון (זאַלאָג) כסף או שוה כסף.

אחי יודיעני² כי על פי עצתך היתה שומה מאת הועד לתת מקום למאמרי ע"ד המשלים בסבאָרניק אשר יצא ראשונה. תודה רבה לך על עמלך ועל שקידתך לטובתי; אבל בלתי ספק יארכו עוד הימים עד צאת הסבאָרניק מחדש.

בשבוע הזה אחכה על בוא ספרי; ואז אשלחם ליד אחי ע"י קרייצבאנד ואתה בטובך תקבל עליך הטרח לחלק שנים שלשה מהם ליחידי סגולה הלא המה הגבירים גינצבורג וראָזענאהאַל, כפי אשר יהיה רשום על גב הספר; וברחב דעתך לעוּת דבר אליהם ולהיות לי לפה למען אבנה מהם.

בזה אוביל לך שי לוח אחד מדמות תכניתי אשר הכינו לי באלה הימים; והיה לך למזכרת פני מכבדך ומוקירך אשר מימך לא ראית אותו עין בעין, וכן תעשה אתה גם לי אם יש צלמי תבניתך אל תחת ידך.

להרב דפה בא זה כמה ירחים מכתב כתוב בלשון ערבית ופה בטעלז לא כהלין כתבא דנא למקרַא. גוף המכתב אבד ולא בא לידי רק הפתקא הקטנה הרצופה בזה: הואילה נא להעתיק אותה ללה"ק ולהשיבה לי עם ההעתקה. שלום לך והיה ברכה.

ידידך יל"ג.

אגרת ששים וארבע

לכבוד ידידי המשכיל היקר רך וטוב, אברך רב תבונות ומלא מעלות טובות כרמון כ“מ ר' אהרן בהרב ר' משה לוריא נ”י

האזרח הנכבד לדורותיו, בברלין.

אתה היית הראשון אשר העירותני להתודע אליך במכתב זה שנים רבות ואתה הראשון אשר עמדת ולא כתבת אלי, אחרי החלפנו אגרות פעמים שלש; והנני עתה הראשון לשוב ולדבר בך בכתב ולשאול בשלומך, לעת מצוא, לעת צאת ספרי שירי יהודה לאור; אקוה כי תחזיר לי שלום ולא תשים גזלת העני בביתך.

שולח אנכי לך היום ע"י קרייבאנד ב' עקזמפ. מספרי זה החדש, אחד לאביך הגביר הנכבד ואחד לך. ובמסרך את ספרי לידו תשים לו את ברכתי שלום ופקודתי כבוד, ובכתבך אלי תודיעני בטובך משלומו ומכל המוצאות אותו, וביחוד משלום אמך זקנתך הכבודה מנשים מ' חיה, ה' יְחַיֶהָ לארך ימים. ואתה דע כי יש תחת ידי ספורים רבים כתובים פרזית, מספרים קורות בית ישראל ומעשה ידיהם, נקובים בשם “עולם כמנהגו” (האחד מהם יודפס עתה באודיססא ע"י ה' צעדערבוים); בין הספורים האלה יש ספור אחד בשם “אחרית שמחה – תוגה”, ענינים מעשים שהיו מחיי כת החסידים. בו בניתי במה והקטרתי קטרת עליה לכבוד אמך זאת הזקנה, ותפארת בנות ישראל, ולכבוד אביך הנכבד. מובן מאליו כי הסתר הסתרתי שמם וזכרם אבל כל יודעיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' המה, מי יתן ועצרתי כח להוציא אור בקרוב ולהגישהו למו.

ידעתיך ידידי לאיש תבונות מלא דעת את רוח ה' על כן אבקשך להודיעני דעתך על שירי אלה החדשים, וביחוד על השירים הספוריים אשר בראש הספר (רבים כמוהם אל תחת ידי וחפצי לדעת אם יש בהם חפץ).

רק אותך ידעתי מכל משפחות נכבדי ערי³ מושבך על כן אפקוד עליך את עוני זה. אם יש מקום אתך לחלק בין אצילי עריך המוקירים שירת בת ציון ספרים אחדים מספרי זה; כתוב לי מספרם ואשלחם אליך ואתה בטובך תהיה לי לפה אליהם ולהם ליד אלי. ראה לוקח אנכי ממך רשת בתחלה ולא העמסתי עליך העבודה הזאת בלי שאול את פיך כמעשה מחברים אחרים; אולי היא שלא לפי כבודך. זוכר אנכי כי יש לך דוד משכיל ומליץ אשר נסה בעצמו למשוך בשבט סופרים בשפת עבר; זוכר אנכי כי כתב כעין דראמא על קשר אבשלום, וכי הראה בחבורו זה ידיעה מרובה בלה“ק ורוח כביר מלא רעיונות נשגבים וחזיונות נעימים, אף כי גם חטא הרבה נגד חקי הלשון וההגיון כפי שאני זוכר, אבל לדאבון נפשי שכחתי את שמו הנכבד ושם משפחתו; ע”כ אוסיף אבקשך להסגיר לידו ס' אחד שאנכי שולח בזה בקרייצבאנד השני; והס' הרביעי תמסור בטובך לה' שאצקיס בעל המפתח ותודיעני אם יש האיש הנכבד הזה בביתו כי יש לו מעט כסף באמתחתי ואשיבהו לו; ויודיעני נא בטובו מה אעשה עם הספרים הנשארים תחת ידי כי פה אין המקום למכרם. לא אזכר אם שלחתי לך אז את לוח דמות תבניתי, עתה ישנם מוכנים אתי. אם איננו בידך ושלחתי לך אחד. שלום לך ולאשר אתך בחפץ ידידך ומוקירך

יל"ג.

(ט“ו אייר תרכ”ח טאלז).

אגרת ששים וחמש.

[להנ"ל]

טעלז, כ“ה אייר תרכ”ח.

ידידי איש חמודות, מנחם משיב נפשי, השלום לך?

מכתבך באני כדבר בעתּו; כי זה כשבֻעַים אני עוסק בהפצת ספרי החדש בישראל ולעיר מושבך עד כה לא שלחתי כי לא ידעתי חנותך לעת כזאת, ובלעדיך אין לי על מי להשען בעירך; ובצפּיתי צפיתי עד שוב ר' חזנאוויץ ממסעו לשמוע מפיו על אדותיך, והוא טרם ישוב ואתה הקדמתו במכתבך. ברוך אתה לי ידידי היודע לעוּת דבר!

שולח אנכי היום ע“י פאָסט בתוך קרייצבאנד שני עקז. אחד לך ואחד לידידנו לר' יששכר בער; ואתה טובך הודיעני ע”י מוקדם כמה עקזעמפלארן אוכל לשלוח לך למכירה, ולמי מנכבדי עיר מושבך אשלח בנקוב שמם על ספרי; ובטובך תשלח לי רשימה משמות הנכבדים ההמה, ואקוה ידידי כי תמצא לך ידים לחלק ספרי ביעקב גם מעבר לגבול עיר מושבך והלאה לרגלי מסחרך ומסעיך לערים רבות ולמדינות רחוקות; ודע כי מלבד י“ד עקז. שקנה ממני ה' מיכאלאָווסקי לא נמצא ספרי עוד בידי שום מו”ס ועל כן לא נראה עוד בכל ערי פולין הקדומה וכן בשאר הערים אשר לדרום עיר מושבך ולמערבה; ואולי יובילוך רגליך לעיר וואַרשוי ולקחת ספר אחד שירי יהודה באמתחת טליתך ותפליך להראותו שם לקוני ספרים, ולקחת דברים עם המו“ס יעב”ץ, והיה אם יאות לקחת ממני סך מסוים במזומנים תוכל לנכות לו ראַבאַט עד 33% מן המחיר הנדפס על הספר; וכן בשאר הערים. –

ואתה ידידי ור' יששכר בער ידידנו שימו נא עיניכם על שירי אלה החדשים וביחוד על השירים הספוריים הראשונים, והודיעוני אם מצאתם בם קורת רוח בקראכם, כי זה כל חפצי לענג בדשן נפש קוראַי. והגן עליו מחמת השמש נחום ושאר כנָוָתה, פן ידינהו גם אותו לשרפה למען תתענג בדשן נפשו.

פחד קראני ורעדה לקול השמועה הנוראה ממוֹת לפתע פתאֹם ידידי ר' שלמה קצ"ב; והאיש ההוא נכבד וטוב וישר הולך ואני אהבתיו אהבה עזה; צר לי עליו אשר קמט ולא עת, במבחר ימיו. הה אנוש רמה ובן אדם תולעה, מי יודע מה ילד רגע הבא! בימים האחרונים האלה נאספו אל עמיהם רבים ממיודעי ומאנשי בריתי, רבים ממכירי מימות עלומי עזבו את הארץ:

רגע רגע יפּול ממנה נטף

יפּול גם יטבע במצולת ים שטף

ומעט מעט יגוע כל הדור החי ההולך, וקרוב לבוא גם עתּנו ואחריתנו תבוא כאיש מגן. צר לי צר מאֹד על מות ידידנו זה היקר באדם. “המיתה בלא עתּה היא הגדולה שבצרות” יאמר משל הקדמוני; מן הראוי היה להודיע ברבים את מות אדם כשר זה. אבל אנכי לא אוכל לעשות כל אלה, כי לא ידעתי מאומה מתהלוכות חייו בימיו באחרונים. כתֹב אתה ידידי ניקרולוג קטן, אם תחפוץ, ושלחהו אלי ואשימה עיני עליו.

בכיתי אל הלקח ידידנו זה בעצם ימיו ושבתי ובכיתי בסתר לבי אל השמועה כי ה־־ן הנעור ורק נתמנה לרב בקהל עדת ישראל. אם עד כה באנו, אבדה איפוא תקותנו אשר קוינו להיטיב מעמד אחינו המוסרי ע“י רבנים משכילים; נגזרנו לנו! אם כבר נוחלה תקותנו בראותנו את פרי בתּי הרבנים כי בסר הוא ורבּי תלמידיהם אינם ראוים לצרך השעה הדחוקה הזאת. אבדה תקותנו עתה מכל וכל; כי מה יושיענו זה ואנשים בגילו, אשר אין כחם אפילו בפה מדבר לשון רוסיה? וזה לנו לאות כי גם הממשלה נואשה להשיג מטרתה בהשכלת היהודים ע”י הרבנים החדשים, בתתה סמיכות וכתב רבנות לאנשים אשר חסרון כשרונם לזה גלוי וידוע לכל באי עולם. ישראל מה תהא עליך, אם אלה מוריך ורבניך? משכיליך סכלים ומוריך הדיוטים – היש תקוה לאחריתך?

אקוה כי במהרה בקרוב תענני על מכתבי זה ותודיעני מספר העקז. אשר אוכל לשלוח לך למכירה, ואז אשוב לדבר בך בכתב ועל כן אקצר היום ואומר שלום לך ולנות ביתך היקרה ולכל מרבית בית חמיך הנכבד, והנני ידידך ומוקירך

יל"ג.

בקרוב יצא לאור ספור אחד מספורַי “עולם כמנהגו” הידועים לך; הנהו נדפס באודיססא.

אגרת ששים ושש

א' דר“ח תמוז תרכ”ח, טעלז.

ידידי היקר האוהב לחשות, ר' יהושע שטיינבערג נ"י.

שלשום בא ה' בערמאַנן ויודיעני כי תכריך ספרי עם המכתב והכסף (ט“ו רו”כ) כתמם באו לידך; ועתה עליך המלאכה לגמור ולהרגיע לב החרדים לדברי; ודע אחי כי מעטים המה בני העליה אשר שלחתי ספרי להם בווילנא, כפי שתראה את שמותם רשומים על גב הספר, כי מרב ימים אשר עזבתי את עיר מולדתי שכחתי את רֻבם ושמותם וגם קם דור חדש אשר לא ידעתיו; ועל כן אם תמצא לנכון שאמלא את החסרון הזה תודיעני בטובך את שמות האנשים אשר אוכל להגיש להם ספרי מבלי לפגוע בכבודי, ושלחתיו להם ע“י הפאסט בתוך שתי וערב. כזה שלחתי ג”כ לה' אלבורט מאַנאַשעוויץ עוד ביום 28 אפריל ולא מצאתי מענה עד היום.

תודיעני בטובך את שמו של ה' בראפמאנן ואשלח גם לו את ספרי למנחה אם ידעת כי קורא הוא ספרי שפת עבר וכי יקבלו בסבר פנים יפות. וכן שכחתי ג"כ את שמו של ה' פרידלאֶנדער שהיה מלפנים מורה בהערסאָן.

האיש המביא את מכתבי זה אליך הוא איש צעיר לימים אשר נתגדל על ברכי התלמוד וחכמת ישראל וכבר עסק בפ“ו ובפרקמטיא ועתה פנה ערף לזה ולזה כי נפשו חשקה בהשכלה וישם פניו לבוא לווילנא להכין את נפשו לבוא בבית ספר הרבנים. שמו ר' יוסף גליקמאנן. אביו היה רב בעיר טרישאָק הקרובה לעיר מושבי והיה אחד מן הרבנים המצוינים בהלכה וכן החל לחנך גם את בנו המוכ”ז אבל אתו היתה רוח אחרת, רוח שואפת חכמה ודעת אמת והשכל; כל עוד אביו חי היה אנוס לכלוא את הרוח, ועתה כאשר נאסף אל אבותיו ור' יוסף המוכ“ז לא ימצא מנוח גם בבית אשתו, נועץ לעשות את מחשבתו הטובה אשר זמם זה ימים רבים. והנה לר' יוסף המוכ”ז יש מקום מוצא לכסף הוצאותיו כדי שבת בווילנא ועסוק בלמודים עד בוא עתו להבחן, ורק עצות טובות הוא מבקש ואנשים טובים ויודעי דבר אשר יהיו לו לעינים לנחותו הדרך אשר ילך; ועל כן נועצתי לחלות פניך להיות אתה הזכאי ולהאיר פניך אל המוכ"ז הבודד והנודד בעיר ווילנא הגדולה, והודעת לו את המעשה אשר יעשה ואל מי מתלמידי בית ספרך יפנה לקחת מפיו את הידיעות הנחוצות, ודברת על לב התלמיד ההוא לבלי ידרוש מיד ה' גליקמאן בשכר למודו כסף רב יותר מכדי יכלתו, כי אם יעשה הדבר הזה חציו על מנת לקבל פרס וחציו לשם שמים ולשם מצוה.

אנכי אמנם לא ידעתי עד היום פנים בפנים את ה' גליקמאַנן המוכ"ז, אבל רבים ממכירי בעיר מושבי שיש לסמוך עליהם מדברים טוב וממליצים עליו, וגם שמעתי את שמע אביו שהיה רב מפורסם וגם מדי דברי בו התבוננתי שהוא בעל דעה ואיש כשרונות ונפשו גחלים תלהט לצאת למרחב יה ולאור באור ההשכלה, על כן מצאתי את לבבי לדבר טוב עליו באזניך ולבקשך לצאת לעזרתו בדבר שפתים, ובמשך הימים תתבונן גם אתה על איש ימינך זה וידעת את אשר לפניך; כי מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו.

אפיקרסותו ומעשיו הרעים של ידידנו ה' טייץ עלתה עד קאָוונאָ ויגיעו עד אזני הוריו החרדים לתרי“ג מצות ולתרפ”ט אלפים פרטיהן ודקדוקיהן. ובכן באה הלום אמו, אשה יוצאת בחוטי שׂער פרופה ורעולה כמָרִית, להשיבם אל הדרך הישרה. זה כירח ימים יושבת היא כבת יענה בביתם ומחנכת אותם במצות. בנה הנקרא מלפנים Боpиcъъ Иcaakoвичъ ועתה “בערע הירשעלע” נהפך גם הוא לאיש אחר, איננו מגלח עוד זקנו ויושב כל היום עטוף בטלית ותפלין ומתרגל בעבודה כמו נטילת ידים וברכת המזון וקריאת שמע שעל המטה וקדוש היום ועוד ועוד. רואה אנכי את פני סאָני העניה כי נפשה מרה לה מאד, פניה נפלו ורוחה אין אתה, וחמותה מושלת עליה ממשלה בלי מצרים, והיא נושאת את נפשה לימים טובים מאלה אשר תשוב חמותה לביתה לעירה ושב ורוח לה. וכבר היה עם לבב האֵם לעזוב את קן אפרוחיה ורק חכתה ללכת עם כלתה לבית הטבילה להרגילה במצוה זו, וכבר היתה סאָנינקאַ מוכנת ומזומנת לעשות כמצֻוה עליה, שערה היה סרוק וצפרניה נטולות הכל כאשר לכל מוכן לסעודה ובתוך כך נזדקר השטן ובו ביום שהיה מיועד לטבילה פרסה נדה מחדש. מעתה הסכימה חותנתה⁴ [חמותה] לשבת בזה עוד ארבעה עשר יום עד אשר תגמור המצוה אשר התחילה. מובן מאליו שהרז הזה לא נתגלה לי רק אחרי צומות ותפלות והשבעות ע"י רזיאל המלאך, ובכן אבקשך שלא תודיע גם אתה את שם המגלה אותו לך פן יתקצף בי רזיאל והכני שתין פולסי דנורא.

לי ולכל אשר לי שלום. ה' צעדערבוים מאודיססא הודיעני כי בקרוב יוגמר שם בדפוס [ה]חוברת הראשונה של מחברתי “עולם כמנהגו” – הודיעני נא חדשות מווילנא. האמת הדבר אשר אמרו לי כי בבית ספרך נעשו חדשות, כי רבים מהמורים התפטרו ממשמרתם ברצון נפשם, כי נעשו בו שנוים וכדומה, או אם אין לכל זה רגלים. מה שלום חותנך הנכבד, ידידי מאָז הנחמד מפז? תנה נא בשמי אות אהבה ופקדת כבוד וברכת שלום לאשתך חיתך חיה תחיה.

ידידך י"ל גארדאן.

אגרת ששים ושבע.

ממחרת יום הכפורים.

ברוך אבר"ם לאל עליון, הוא ידידי היקר בר פחתי ובר אבהן,

ר' אהרן ב“ר משה לוריא נ”י!

ראה אתה אומר אלי כי אינך משורר מטבעך וכי בנות השירה לא תפקדוך ומכתבך מלא תעלולי כח הדמיון והויות בעלי השיר. הנך מתנבא מה הגה לבי על שתיקתך הארוכה משך כמה שנים וירחים, ולבי לא הגה מאומה כי דן אנכי תמיד לכף זכות את ידידי הכותבים ידם אלי בעת יאחר מכתבם לבוא; כי ידעתי כי הרבה שלוחים למקרה למנוע את הנמלה הקטנה הזאת את האדם מחפץ כפיו: טרדת פרקמטיא, הנסיעה בדרך רחוקה, עצלות טבעית, כל מחלה וכל תקלה וכל קטטה וכל פגע רע, כלם מעשה שטן הם שאין אחריותם על האדם; ואני על פי רוב זריז אנכי במרוץ מכתבי ואם יתן לי איש שלום בכתב אחזיר לו שלום ולא אשכין גזלת העני בביתי; ואם איש בריתי יעמוד מכתוב ויִדֹם לפתע פתאם אז אפשפש במעשי ואם לא אמצא בי עון אשר חטא אז אוחיל דומם עד אשר ישיב לבבו אלי ושב וכתב לי.

והנה בין שיהיה להשטן דמות תרנגול ארך הלשון וגדל הכרבלתא, בדעת מלמדך שיש לו רגלים כרגלי התרנגול של אשמדאי במס' גיטין, בין שיהיה השטן עשוי מניר, כדעת המקֻבלים בעלי השם קרע שטן (וקריעה אין שייך רק בנייר או בדג או בעם הארץ) בין שלא יהיה להשטן שום דמות ממשית רק שיהיה עשוי מצל כדעת הנשים הטפלות המונעות את ילדיהן לשחק בצל אשר על כתלנו מחמת שאסור לשחק בשטן, ובין שטן לשאַטטען נתחלף להן; בין כך ובין כך אקוה שלא יוסיף עוד השטן להזדקר בינינו מפני שאנכי כותב מכתבי זה אליך בימים שאין השטן שולט בהם וגם אתה ידידי יהיה נא דלגך עלי אהבה ותגער בשטן לבל ישטינך, ואם לא יחת מפני גערתך הנה קרובים אליך שמה הקדושים אשר בארץ, לך התרפס רעי וקח מקמעותיהם והיו עליך סתרה.

לבעל המפתח מגיע ממני 3.50, כי שלשה מפתחות מכרתי הא' במחיר 1.50, וב' במחיר א' רו“כ ושאריתם תחת ידי; ובטובך תשאל את פי ה' שאצקעס בשובו מה אעשה בספריו אלה אשר תחת ידי, איזה הדרך אשיבם לו, כי פה לא אוכל למכרם. כפי חפצך שלחתי לך בפאסט העברה כל עקז. ש”י ע"י שתי וערב ופה תקבל את לוח תבניתי אשר בקשת.

לא אוכל להעתיק לפניך כבקשתך הפרק מספורי אשר בא בו זכרון בית הוריך, כי לא בפרק מיוחד באו שמה הזכרונות ההם כי אם אחוזים ומשולבים המה בכל פרקי הספור, והספור גדול בערך שמונה עלים; אף לא בפירוש איתמר אלא מכללא ובדרך רמיזא איתמר, במעשה הנוביליסטין. שם הספור ההוא “אחרית שמחה תוגה” והוא יספר מפלתן של חסידים שונאי השכלתן של ישראל, והמה פועלי הרע ולעמתן נבראו נפשות רבות פועלות טוב ובהנה תכיר תמונות לא מוזרות לך; אבל כחכם שעיניו בראשו תבין ותדע כי כבוד הסופר וכבודכם יהיה להסתיר הדבר; המבין יבין והחדל יחדל. ואתה סתום וחתום הדבר עד עת קץ. ספורי אלה יחד כלם נקראו בשם הכולל עולם כמנהגו; הראשון מהם (שני ימים ולילה אחד) יצא עתה לאור באודיססא (ע' המליץ נו' 34 צד 259) והספור אחרית שמחה הוא השני על הסדר, וה' צעדערבוים אמר להדפיס גם אותו כמו שהדפיס את הראשון.

הגידה נא לי שאהבה נפשי מה טיבו של פרקמטיא של חברתכם “האחים לוריא ואחזת מרעיהם”? שמעתי כי יש לכם אנית הקיטור; אנה פניה מועדות? ומה משאכם ומתנכם? האם בעצים וביבול האדמה אתם סוחרים כמקדם קדמתכם או מסלות הברזל אתם סוללים? ומי ראש חברתכם?

אנכי כבר הגדתי לך, כמדומה לי, שטוב שבתי בזה כפקיד בית הספר, כי לחמי נתן ומימי נאמנים, אין מחסור דבר; אפס כי העיר קטנה ואנשי דעת אין בה לא גם אחד, אין סופרים ואין ספרים להגות בהם ועל כן יקרו לי אַחי הרחוקים מפז ומכתביהם מכתם אופיר.

לרגלי הצום מיום אתמול ראשי כבד עלי וכחי רפה ומחר אנכי נוסע לעיר שאוועל, כעשר פרסאות מזה, ואשב שם כל ימי הסכות; ועל כן אנכי ממהר לערוך מכתבי זה אליך ודברי קצרים כקצר עתי ורוחי.

שלום לך ולאביך הנכבד ולאמך הזקנה והנבונה תפארת בנות ציון.

ידידך מחבקך בזרועות עולם מארץ מרחקים.

יל"ג.

אגרת ששים ושמונה.

ערב ערב חג הסכות תרב"ט. טעלז.

אשר קדשנו במצווֹת ובחקוֹת, הוא יציל מצרות ומצוקות,

בערב חג הסכות, את ידידי החכם מגלה עמוקות,

ר' יהושע העשל סירקין נרו יאיר באבוקות!

ידידי! קבלתי מכתבך האחרון בעצם יום הכפורים. והנה אשמח מאד כי גמרת בנפשך לעזוב את משכנות האקאדעמיע ולצאת על ארץ רבה, לשוב לזרועות החיים; ואלהים ינחך בדרך טובה ויביאך אל המנוחה ואל הנחלה וירוממך לרשת חיים של כבוד ושל פרנסה טובה למען תשיב את גוזליך אל קנך ותעיר עליהם ברחמים גדולים. לך ולהם יאתה טובה מרובה, כי כלכם אהובים וברורים, ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה; קוה לה' והוא יושע לך. והנני משביעך באלהי השמים והארץ אשר בשומך פעמיך לארץ אחרת תודיעני תיכף אנה פניך מועדות למען לא ינתק חוט מרוץ מכתבינו.

ביום אשר קבלתי מכתבך בא לידי גם המליץ נו' 34. ראיתי שמה גם השערוריה אשר נעשתה בקהל ה' במאסקוי אחרי שמעי כלל הדבר מפי ה' לעוויטאַס. ודע כי בימים האלה כתבתי שירים ספורים רבים מיוסדים על מעשים הנעשים בכל יום בין אחב"י; גם המקרה במאָסקוי היה לי לנושא באַללאַדע סאַטירית, וביחוד אשפוך שחוק ומהתלות על בצלאל המורה הוראה ועל נזיפתו אשר קבל, ובכשאַכלה המלאכה אשלחנה אליך לשים עיניך עליה ולמלאת החסרונות, כי אתה תדע את כל פרטי הדברים באֵר היטב. אבקשך אם יקר מקרך לראות את ה' לעוויטאַס מטעלז, אשר כפי הנראה מדבריך בהמליץ ידעתו פנים בפנים, תשאל את פיו מה היה אחרית עשרת ספרי שירי יהודה, אשר לקח מידי למכרם במאָסקוי. אם מכרם יואיל נא בטובו להשיב לי את כסף מחירם, ואם אין אולי תוכל לקחת אתה את הספרים ובנסעך לערי הנגב תחלקם אחד אחד בכל עת מצוא.

מחשבתך להדפיס את מאמרינו במגלות עפות לא ישרה בעיני; כי סוף סוף עלינו תהיינה הוצאות הדפוס וטרח המכירה, אשר עליהן אני צוח ככרוכיא תמיד. זה לא כביר בא לידי החלוץ חוברת ז', הנדפס זה יותר משנה; והיום כתבתי לאחד ממיודעי בלעמבערג להתודע אם עוד יצא לאור המ"ע הזה ומי המוציאו, אולי יפתח לנו השער להשתתף בספר המעולה הזה ולהחזיק ידי עושי הטוב. והיה אשר ישיבו לי אודיעך גם אתה.

מחר כעלות השחר נוסע אנכי לשוילען ואשאר שמה כל ימי חג הסכות; ואחרי אשר יראתי פן לא תספיק לי השעה לכתוב לך משם כותב אנכי היום בחפזון גדול, מתני חגורים ונעלי ברגלי ומקלי בידי.

ראית בהמליץ כי כבר נדפס אחד מספורי עולם כמנהגו. כל התחלות קשות, ועתה אקוה כי יבואו בנקל גם יתר הספורים. ה' פין מתחנן שאשלח אליו אחד מן הספורים, אבל בקולך אשמע ומשכתי את ידי ממנו לגמרי. הנהו אכזב כמו נחל, ואי אפשר לסמוך עליו ולעת הצרך.

רכב על במתי ארץ וצלח כחפצך וכחפץ ידידך באמת לנצח נצחים.

יל"ג

התדע ידידי כי אין צלם דמות תבניתך אל תחת ידי; אל תשכח את זאת לעת מצוא. הראית בקול מבשר שיר בלשון יהודית “דער קהלשער אינדיק” וידעת כי שלי הוא והוא הטיל סער גדול בצפחת המים אשר לנו.

אגרת ששים ותשע.

30 אקטאבער 1868, (כ“ה חשון תרכ”ט), טעלז.

להגבירים המפורסמים, המדפיסים הרמי"ם, בווילנא.

בתשובה על מכתב כבודם מיום 13 דנא לא אוכל בבירור להגיד איזה מן הספרים הנמצאים אתי בכתובים “יכון לחפץ מסחרם להדפיסו על חשבונם”. יש תחת ידי סדר ספורים שונים לקוחים מחיי אומתנו מימי עולם ומזמן הזה כתובים פרזית, לכלם בשם יקרא “עולם כמנהגו”, האחד מהם בשם שני ימים ולילה א' נדפס כעת באודיסא ע“י ה' צעדערבוים ואחריו נכון אתי לדפוס עתה הספור השני בשם “אחרית שמחה תוגה”, נשואו מחיי החסידים, כמוּתוֹ בערך 6 באגען בדפוס וכמוהם עוד אחרים; כמדומה לי שהספורים האלה יכונו לחפץ מסחרם, ויוכלו הספורים האלה להיות נדפסים אם אחד אחד או כמה בכרך אחד כעין ספור של טשאָקקע בל”א. אבל מה ישעי ומה חפצי לקבל מחיר כתבי ידי ספרים נדפסים איננו שוה לי בנזק הזמן שאכלה על סדורם, מחמת שאני יושב באחת מערי השדה ואין לי שום אפשרות למכרם ולהפיצם בישראל וכבר נסיתי בספרים שהוצאתי עד כה על חשבוני אשר רבם אבדו בימי האנשים ששלחתי להם למכירה ושאריתם יבלו בסתר ביתי למורש שממית, וזה היה בהיותי אנכי לבדי בעל הספרים ומוכרהם, ואיך אתחרה עתה בכם אשר יש לכם מוכרי ספרים בכל עיר ועיר? אין טוב לי כי אם לקבל מחיר כתבי במזומנים לפי מספר העלים ( נוסף על סך מצער עקו' לחלקו בין מכּרי) אם יאות כבודם לזה יודיעני כמה בערך יוכלו לשלם בעד כל עלה ועלה. את דרכי בספורי יוכלו לראות בספורי הנזכר שיצא [ב]אודיססא, אם כבר הגיע לווילנא; ואם יעמדו על דעתם לראות הכ“י עין בעין יודיעוני נא בטובם שם איש פרטי אשר אליו אשלח ומי יערוב לי בעד הכ”י. (ע"כ נמצא ותו לא)

[יל"ג]

אגרת שבעים.

[לה' י"ה סירקין]

יום ב' כ' כסליו תרכ"ט, טעלז.

ידידי היקר, ר' ר' העשל!

מכתבך מיום א' ט“ז חשון הגיעני ביום ה' כ”ח בו, כי סבב דרך ארץ ישראל; ואחרי אשר אתה אומר אלי כי בשבוע הבא אחרי כתיבת מכתבך אתה נוסע לברלין, מספק אנכי אם ימצאך מכתבי בקאָוונאָ ועל זה יצר לי מאֹד.

מקום משכן ה' עהרליך בברלין הוא אַלכסנדרשטראַססע נו' 28 ד“ר אַדאֶָלף עהרליך; ואם תבקרהו תעלה זכרוני לפניו, כי זה ימים רבים אשר לא כתב לי; ובירח אָקטאָבער שעבר הגיע מועד הפרעון [ב]עבור ספרי ש”י ומ“י ששלחתי באמצעותו של ה' עהרליך להמו”ס בענציאַן ופאֹפּעלויער בברלין; וגם על אֹדות זה לא שמעתי דבר. – ספרים לקרוא בהם לבנך היקר אשלח כשיקרה לפני עובר אורח בטוח, ועליך להזהירהו ואת בני ביתך לנצרם מכל משמר, כי לבית הספר המה שייכים, ואם יאבדו וחיבתי את ראשי למלך. – בשוילען היו לי דברים אחדים לדבר פנים בפנים עם הדיריקטור בנוגע לבתי הספר אשר תחת ידי; ובין כך נשארתי שמה ימים אחדים להשתעשע בחברת מיודעי ומכרי. שאלתּ: מה תקותי לימים יבואו? והנה דע אחי כי טוב טוב לי מעמדי עתה ולולא בנותי הגדלות ואין פה מקום אתי ללמדן ולאָמנן כראוי לפי כשרונותיהן לא הייתי תאב כל שנוי במעמדי; אבל בימים האלה, לא אכחד ממך, פרחה באמת לי תקוה קלה לעזוב את העיר הנכחדת והנדחת הזאת ולהעתיק מושבי לעיר אחרת גדולה וטובה ממנה וגם קרובה אל עיר מושב בני ביתך ואל כל החיים המהלכים תחת השמש. לא אכנה את שם העיר, כי הדבר הוא דבר סתר עד עת מועד, ומדאגה בדבר פן לא ימצאך מכתבי ונפל בידי אחרים ונגלה סודי ברבים, ומזה יוכל להגיע לי נזק והפסד, על כן אכחידנו תחת לשוני. – לא אדע לספריך קונה פה בטעלז; כי האיש אשר יהיה כ“ה רו”כ בכיסו פה בעירנו יפתח לו חנות או בית משקים להחיות בהם נפשות בני ביתו, ולא יקנה לו ספרי אפיקורסות כתנ“ך. את ס' “העלד אונד קאָרווין” אקנה אני בעצמי ממך ומחירם אשיב לך ע”י מוקדם, אם תודיעני מחירם בבירור (כי במכתבך כתבת בערך) וכי שלמים המה ובלתי קרועים ונפסדים. אבל מה יושיעך זה, אחי? הבקומץ צנום ודק גזה תמלא צרכיך להוצאות דרכך? על כן שמע נא את אשר אשים לפניך, ידידי, הלא אנשים אחים אנחנו ואין לנו להתבייש איש מפני אחיו: הנה יש לי כמה מאות רו“כ אשר קבצתי על יד, בזעת אפי וחשכתים ליום עברוֹת, הנני מוכן להלוֹת לך ג"ח מאתים רו”כ עד אשר ירחיב ה' את גבולך והשיבותם לי. אם נאות אתה לזה הודיעני כי צריך אנכי להקדים את בעלי חובותי להשיב לי סך כזה בבוא זמן הפרעון; כי כספי מחולק בידי אנשים שונים וזמן פרעון היותר מוקדם הוא י“ג כסליו. אם תאוֹת לדברי, אשלח לך הסך הנ”ל כשיושב לי; והודיעני למי אשלח, ועל איזה זמן בערך תקחנו.

בעלי הדפוס ראָם בווילנא קדמוני במכתב והודיעוני כי נכונים המה להדפיס את ספרי על הוצאותם; והנני נושא ונותן עמהם על אֹדות המחיר אשר יתנו לי חלף עמלי, ומסדר לדפוס את ספורי עולם כמנהגו.

ברוך אתה ידידי בבואך לקאוונא וברוך אתה בצאתך לחו"ל. ואלהים ישלח מלאכו לפניך והנחך בדרך האמת למחוז חפצך והשיבך שלם לנוך ופתח לך את אוצרו הטוב והריק לך ברכה עד לבלי די.

ידידך דורש שלומך וטובתך כל הימים

יל"ג.

אגרת שבעים ואחת.

טעלז 30 דעצעמבער 1868 (תרכ“ט כ”ז טבת).

[לה' א"י פאפירנא]

ידידי איש תבונות בעל הקנקן ובעל הדרמה!

שולח אנכי היום לך ע“י שתי וערב את ספרי ש”י כחפצך; ואם באמת לא ראיתו עד היום אבקשך לשית עינך עליו ולחות דעתך לי; כי רואה אנכי כי מבין אתה בספרים בשום שכל וחוקר עד תכלית, ודעתך מקֻבלת עלי מאֹד.

מספרך הקנקן נמכרו פה ע"י ה' חזנוויץ ארבעה ועל ידי שנים; ושאריתם מונחים תחת ידי. והנה אין כעת ה' חזנוויץ בביתו כי הלך לסבוב את הגליל ובשובו אזכירהו להשיב לך את מעט הכסף. ואם את ספרי שירי יהודה תחפוץ תחתיו, תקבל ב' עקז. כי מחירו 60 קאָפ'. ומה אעשה בספריך הנותרים?

ומה אמר לך על דברת בעל אמת ואמונה וחתנו מצדיקו?! אתה ידעת את האנשים ואת שיחם כי היית שנים רבות בקרבתם. האדם הזה היה יחיד בדורו בין כותבי שירי שפת קדש ונתחנך מנער לשמוע רק שיר ושבחה הלל וזמרה, ובכן גבה לבו ולחשוב כי הוא ואפסו עוד וכי כל מה שהוא מוציא מתחת ידו הוא דבר מתוקן בתכלית השלימות שאין להרהר ולפקפק בו כשם שאסור להרהר אחר פסקי רבנינו ומורי הוראתנו. ולא עוד אלא שאם תורה לו מלא חפנים תהלות ותשבחות ותקטיר לו קטרת ולבונה זכה בבקר ובערב, אם תערב בה קורטוב אחד של בקרת אמתית פסולה ולא תעלה לרצון לפניו. הן גם אני נוקשתי במחברתו כמוך. הגע בעצמך, הוא שולח אלי את ספרו בבקשה לחות דעתי עליו באחד מכתבי העתים ובהיותי עמוס טרדות רבות מלאתי בקשתו בקצרה וכלאחר יד במאמרי מעל השלחן אשר לפני ה' במליץ שנה זו; ומחמת שהעירותי שם דברים אחדים שהם כנגד רצונו הנה כפי ששמעתי נהפך לאויב לי; ולא לבד שהתאמץ לדחות את הערותי השרירות והקימות בקש ובדברים של מה בכך אלא שהוא מתנקש לנקום בי, מפני שאהבת עצמו תשיאהו להאמין שכל היוצא מפיו כיוצא מפי הגבורה, וגלוי דעת שדרש ממני על ספרו מוכרח להיות שבח מגדול עז לשמו הגדול. וחתנו ה' ש. החרה החזיק בידו; ואנכי בטרם קראתי את מאמרך הדרמה הוכחתי את ה' ש. במכתב על חנפי לעגי מעוג אשר מלא בם את מאמרו עין משפט, על שפכו בוז ועל ידותו זקים ומהתלות עליך.

וכשאנחנו לעצמנו אומר לך שלפי דעתי ה' לעבענזאָהן איננו משורר מטבעו. אמת כי ידיעתו בשפת עבר ודקדוקה רבה ורחבה, מפני שעסק בה על ימיו כרומס בחמר ובאשה העוסקת בעיסתה, אע"פ שכל זה לא יצילהו לפעמים משגיאות קטנות בדקדוק ובלשון. אבל איננו משורר אמתי בעבור חושו בי היבש כעץ, כותב הוא את שיריו בהשכל ובעיון דק אבל לא בהרגש ובהתפעלות; דבריו יוצאים מן הראש ולא מן הלב. אדם כזה יוכל להיות חוקר ומבאר ומדקדק ופילוסוף וכל מה שתחפוץ אבל לא משורר, מפני שהכלי היותר פועל בשיר הוא הלב וההרגשה, וזה אין לו.

לעת צאת השנה יבקשו מאתנו חשבונות רבים ואנכי טרוד מאד ורעיוני מפזרים ומפרדים ואנכי כותב בחפזון גדול ועל כן לא אעצור כח לכתוב לך ככל חפצי, ועוד חזון למועד.

גם אחד מספורי יצא בשנה הזאת לאור ע"י ה' צעדערבוים באודיססא – אבל עוד עיני לא ראתהו גם אני.

ידידך מכבדך כערכך היקר יל"ג.

אגרת שבעים ושתים.

טעלז 9 יאנואר 1869 (תרכ"ט ט' שבט)

[לה' מ. פראָזער]

ידידי היקר!

שתים הנה סבותי אשר לא כתבתי לך עד כה; האחת כי בצאת השנה הקיפוני טרדות רבות חבילין חבילין כתנור של עכנאי, כי אז יבקשו חשבונות רבים גדולים וקטנים, וספרים נפתחים ומעשים מתנים; ועוד כי ה' ק–ל השיאני בנסיעתו מיום ליום ומשבוע לשבוע ועל ידו נכון אנכי לשלוח לך את עשרת הספרים מ“י אשר דרשת. נוסף לזה באו לידי בימים האחרונים האלה מכתבים אחדים שאי אפשר היה להחמיץ תשובתי עליהם: ידידתנו מרים הודיעתני מוואַרשוי כי מסרה את ספרה לדפוס ובמשך שבועות שלש [שלשה] יצא לאור ותבקשני לשום בפתח ספרה דברים אחדים באזני הקוראים, וכן עשיתי בשבוע העבר. מיכל גאָרדאָן מדפיס כעת בזיטאָמיר דברי ימי רוסיה בלשון המדברת בעמנו וישלח לי ארבעה גליונות נדפסים הראשונים בבקשה לדבר על אדות ספרו בכתבי העתים בלשון רוסיה ולהעיר את רוח הקהל לקראת ספרו זה היקר בעיניו מאד, והנני עוסק עתה במלֻאַת בקשתי זאת; וכיוצא בדברים אלו שהם בבל תאחר. – בשבוע הבא יביא לך ה' ק—ל את ספרי מ”י לשלחם לה' עלואַס ותקבל מידו את הספרים אשר תחת ידו את הנקובים למטה; ועליך אֶשען כי לא תתן לה' עלזאַס לקפח שכרי.

בעוד אנכי עושה הנה והנה מבלי מצוא ידים לכתוב אליך והנה בא איש אחד אשר לא ידעתיו, חותם את שמו בר"ת ריב"ס ויחל להכות על קדקדו של אָלקעניצקי אינם כדאי להשיב עליהם כי מכותלי מאמרו ניכר שפחמי הוא, אין שום הרגש היופי והנעים בלבו, איננו יורד לסוף דעתי בדברים ברורים כשמש ותופש אותי כשממית בקורי עכביש. צר לי כי אין בפעם הזאת הכרמל נו' 27 בעירך למען תוכל לשפוט מעצמך על דבריו כי כלם הבל.

המאמר הנְעוּר מהנער בהמליץ וההערה הגדולה והרחבה כחומת בבל אשר עשו לו המו“ל מסגרת סביב הביאוני לעבור על איסור מדרבנן ולמלאת פי שחוק בעוה”ז. לא על הנער הכותב שחקתי, כי הנער נער; והרבה כמוהו נערים חסרי לב יצאו להשחית דיו ונייר ואין משים לב עליהם. אבל על הרידקציון חמסי; למה הדפיסה את המכתב המלא פתיות הזה? ומה תושיענו הערתה עם כל התוליה וציוני השאלה והתמיהה והקריאה אשר מלאה אותה מפה לפה! מכתבים כאלה טעונים גניזה ואינם ראוים רק לקנוח סעודה; ואלה באו וידפיסו אותו ויכבדוהו לענות עליו כאולתו!! הלא זה דברי מימים רבים כי רידקציון של המליץ (והכרמל אתו בכלל) אין לה טוב טעם ודעת הסדרים הנדרשים מידי מסדרי כתבי העתים (טאַקט). בעל המגיד בלתי ספק השליך אחרי גוו את המכתב של הנער, וענה לו בקצרה כדרכו בתשובה כללית. אבל ה' צ"ב איננו אשם בדבר כי איננו בביתו, ואלו היה שם לא היה נגעל המליץ במכתב מגֹאל זה ובהערתו.

האף אמנם יאמר ה' צ“ב להוציא מכתב עתי בלשון רוסיה? אתמהא! לא אוכל למלאת בקשתו של ה' סירקין ידידנו בדבר הדפסת מאמרו בדפוס ראָם, יען כי האנשים האלה בני צרויה הם; אין עינם ולבם רק אל בצעם ולא יחמלו אל עמל נפש המחבר; הן גם אנכי משכתי ידי מהם. ואלו היה כ”י של סירקין תחת ידי הייתי שולחו אליהם ולוקח עמהם דברים על אֹדותיו; אבל עתה במה אבוא לפניהם?

הס' תפארת לבני בינה לא ראיתי, ואם תשלחהו לי אודך ביֹשר לבב. ספריך השנים אשר תחת ידי אשיב לך ע"י ה' ק..

עוד לא שלחו לי את העקז. עולם כמנהגו מאודיססא; ולא ידעתי מדוע? וכבר כתבתי על אדות זה ולא מצאתי מענה. וה' צ"ב הבטיחני בטרם צאתו כי שלח ישלחום לי במהרה בצאתם מתחת יד הכורך.

צר לי כי לא חפצה העלמה ע–ק לבוא אל ביתי להיות מורה לבנותי כי הללו אותה אלי; ואתה ידידי אמרת כי בקש תבקש אחרת לי; אם טובה היא וכשרה לפני ככל המשפטים אשר שמתי לפני ה' שפיר במכתבי אם יודעת היא להורות שפת צרפת ומוזיק“ה, אם ממהרת לדבר בשפת רוסיה, אם מגֻדלה היא בעצמה כבנות הארץ ויודעת לחנך נערות בדרך ארץ המוסר והצניעות והתערבות עם הבריות – אז תודיעני מי ומה היא, בין שהיא בת ברית ובין שאינה בת ברית, ובאתי עמה בדברים; וידוע תדע כי ייטב לה בזה; כי מלבד ארוחת שלחנה ושאר מחסוריה הקטנים אשר יהיו עלי, עוד אתן לה משכרת לשנה מן ק”ן עד ר' רו"כ, לפי כשרונה ועבודתה, כי לא אחשך מאומה ולא אחוס על כספי בשביל גדול בני; וגם אני בעצמי עוסק עם בנותי והאומנת תהיה לי לעזר כנגדי וגם אני אליה. כי בגלל הדבר הזה עתיד אנכי ללכת לקאוונא ולווילנא ולהתהלך באשר אתהלך עד אשר אמצא את אשר אבקש.

אמר נא לה' אנשיל מרקיל כי בכתבו לאשתו מרים בוואַרשוי יבקשנה בשמי אשר בהִדָפס מכתבי אשר שלחתי אליה לתתּו בראש ספרה תשלח לי תיכף את הקאָררעקט ההוא, במכתב אם יקל ואם יכבד ע“י שתי וערב. כי כתבתיו בחפזון ויש בו מקומות מחוקים ואולי עי”ז ישתרבבו שגיאות בדפוס ועוד יהיה בידי לתקון. אנכי שכחתי לבקשנה על אֹדות זאת במכתבי.

ובזה אֹמר לך שלום וברכה, וגם לכל מכירינו ומיודעינו בקאָוונאָ ככה,

מאת ידידך האוהב והמכבד אֹתכה,

יל"ג.

מספריו של ה' עלזאס שנתפרסמו בהמגיד תקח [ב]עבורי:

כל אלה במקח הקצוב

בהמגיד נו' 51

אולי נמצא תחת ידו בלשון צרפת illustr. Paul et Virginie, de St. Pierre. ישלחנו גם אותו. ותבקשו שישלח לי קטולוג מן ספרי אשכנז וצרפת הנמצאים תחת ידו. והנה בלי ספק יבקש ה' עלזאַס ראַבאַט מן המקח הקצוב לספרי; ואנכי באמת נותן ראַבאט ⅓33 פ"צ לאלה מן המוכרי ספרים המשלמים לי מחירם במזומנים; אבל הלוקח בחליפין ספרים בספרים הדין נותן או שיתן לי ראַבאַט כזה גם מספריו או שיקח גם את ספרי בלי ראַבאַט.

אגרת שבעים ושלש.

טעלז. ד' בחדש שמרבין בשמחה תרכ"ט.

[נרשם בעצם כתב ידו ממעל לאגרת הזאת: "לר' יחיאל מיכל

זאבלודאווסקי מביאליסטאק מחבר ס' “משען מים”.]

כבוד הרב השלם והמשכיל המפורסם וכו' מו"ה ימבה"ז נ"י.

ספרך הקטן והיקר מצאַני על ערש דוי, כי מחלה עברה על נפשי, מעין המחלה השוררת בגלילותינו לעת הזאת ר"ל; ויהי לי בתוך שאר ספרים למשיב נפש בימי שובי מעט מעט לאיתני, כי מצאתי בו דברים הרבה נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת; ומצאתי בו לב הוגה מישרים, ועין סוקרת ואהבת סדרים והידיעה לדמות דבר לדבר וללמוד מן הפרט על הכלל ולהביא דברים נפזרים ומעורבבים בקשר של קיימא ובשטה שלמה והרחקה לקצה האחר מעקמומיות הלב ועקשות השכל שהצטיינו בהן רבים מתופשי הליטרטור התלמודית, המשעבדים ידיעות ברורות לדעות קדוּמות ומעקמים הדברים מהויתן ואונסין את האמת העלובה בריש גלי ואין מושיע לה. בגלל המעלות המעולות האלה בחרתי בך ואתודע אליך ראשונה ויישר הילך כי לא נסוגות אחור ותושט לי את ידך ותתן לי את בריתך שלום. אבל לא רק לשים קטורה באפך באתי הפעם כי לבי בטוח כי איש מבקש אמת אתה בכל דרכיך ועל כן הרשני ואשים באזניך הערות אחדות אשר עלו על לבבי מדי קראי בספרך, ולך הרשות לשום לב אליה(ם) [ן] או להעלים עין מה(ם)[ן], כי רק לך לבד כתבי(ם)[ן] ואין לזרים אתך.

בספר הכללים שמנית ושהנחת ליסוד קים למצוא על ידם ארח ישר בילל ישימון המדרשים והאגדות לא הזכרת כלל גדול אחד, והוא כי בתוך המדרשים והאגדות יבואו פעמים רבות ספורים שנשואיהם קורות הימים אשר היו ואשר נעשו; יש מהם שהמספר ראה בעיניו ויש ששמע באזניו ממי שקדמהו. בין כך וכך הידיעה בדברי הימים מועלת הרבה להבנת כמה מאמרים בש“ס ומדרשים; וחסרון הידיעה הזאת הביא את המעתיקים השנים לשרבב שבושים בספרים המועתקים מהם והחסרון הזה הוא שמנע את הלומדים והמפרשים עד זמננו זה ועד בכלל להרגיש את השבושים והשגיאות ההמה. ראה למשל סכה [נ”א ע"ב] וכלהו קטלינהו אלכסנדר מוקדון, ואולם הדברים עתיקים וידועים ואין מן הצרך להביא מופתים על זה לחכם ותיק ובקי כמוך.

ומזה יסתעף היות נחוץ מאד לדעת זמן חבור הספרים הישנים ומקומו, ובאיזה זמן מן הזמנים קבלו צורתם הנוכחית, ואיזה אומה ואיזה לשון היתה שלטת במקום ההוא בזמן הזה, ועי"ז נוכל להנצל מן אַנאכֿראניזמען. בדבר ספרי המדרשים והאגדות כתב ספר גדול הד' צונז בשם גאָטעסדיענסטליבֿע פֿאָרטרעגע, והוא ספר מוסר מוסר שאי אפשר לכל בעל אגדה ומדרש לזוז ממקומו בלתו; וכפי הנראה הספר היקר הזה לא נודע לך.

הבה יתירה היית מראה למדרש אלמלי הודעת שבתהום הרבה של דברי אגדה ופטפוטי פרושים הנמצאים בים הגדול הזה יתנוססו זעיר שם זעיר שם גם פניני הפשט הפשוט נכוחים למבין; וחייב כל אדם לדלות מרגליות טובות אלה מתחת חדודי החרש. דוגמאות מעט מהרבה הבאתי במאמרי בהצפירה צד 151.

ועתה הנני הולך מן הכלל אל הפרט ואעיר איזה דברים כסדר הסימנים בקונטרסך משען מים.

בסי' ל“ז תדבר על אדות הכרת התנועות בימי חז”ל ובהביאך את דברי שד“ל על אדות הניקוד הבבלי והאשורי תאמר: אמנם אעפ”י שעזבו (חז"ל?) את הניקוד האשורי כו' דבריך שמה אינם מחוורין. בימי חז“ל עוד לא נודעה שיטת הניקוד כלל וכלל לא הבבלי ולא האשורי, וכפי שיוצא לנו מן פרוסטגמא אחת שמצא הקראי פֿירקאָוויץ בבית הכנסת בדגיסטאַן, הנדפסת בליט־בלאַטט ד. אריענטס לשנת 1841 נו' 33. ובציון ח”א צד 140 בהערה, ושראיתי אני בעיני בכתב בידי הח' הנזכר, היה ר' משה הנקדן מעיר שושן הראשון שבדה את הנקודות להקל לתלמידים קריאת המקרא בהם; והוא הניקוד האשורי או הנקוד העליון, וזה היה בזמן אחרי חתימת התלמוד; והנקוד התחתון או הנקוד הטבריני נתחדש אח"כ, לדעת יודעי העתים בסוף המאה השמינית למספר הרגיל. בענין הזה כבר נכתבו ספרים הרבה ביחוד עי' ס' מבוא אל הנקוד האשורי מאת ר' שמחה פינסקער וגראֶץ ח' ה' הערה 23 ־ II. ויצא דין אמת לאמתו שאין לפקפק בו שנקוד האותיות נתחדש אחר חתימת התלמוד ושבימי התלמוד לא היו ספרים מנֻקדים.

ואלו הקדמת אתה בספרך את הכלל הגדול והנחוץ הזה, ואלו לא בא עתה ר' מרדכי פולונגיאַן בספרו אור בקר… לטפח לאמת על פניה בשאט נפש היה מתבאר לכם ולקוראיכם דרך חז“ל בכללם אל תיקרי כך, קרי בי הכי; אע”פ שהם בלתי ספק ידעו את הקריאה הנכונה אבל אחרי אשר לא היו ספריהם מנקדים ולא נודע עוד הניקוד בעולם היו המלות (ובפרט החסרות) יכולות להקרא באופנים שונים והיה הדבר בידם כיריעה ביד הרוקם, ברצותו מישר וברצותו מעקם.

בסי' מ‘, אמרת "מל’ אחילו ורעדה שבלשון ארמי" גם ההוראה הזאת היא מל' עברית חיל אחז, ורגזו וחלו, לבי יחיל; ועוד שמלת ויחל בהוראת תפלה איננה משֹׁרש חול, כי אם מבנין הכבד מנל“ה ואמנם ד' הוראות שדרשו במלת ויחל תצאנה ג”כ משנוי הניקוד כזה: וַיְחַל (ל' תפלה) וַיַחֵל (ל' חולין) וַיָחֶל (ל' חיל ורעדה) וַיֶחַל (ל' חולי) – ומה ששנית נקוד המלה תְחִנָם ונקדת תחֹנַם להוראת נתינת חן, וגם תְחִנָם לל' מתנת חנם, ולהוראת נתינת חניה השארתּ נקוד הכתיב וכ“ז שלא כדין, כי להוראה ג' צ”ל תַחַנם, ולהוראה א' וב' תחָנם.

בסי' מ“א הבאת קושית היפ”ת על המדרש שדרש יודע הודיע “שלא נמצא בשום מקום יודע פי' " שבח היפ”ת את הכתוב ואת הנערים יודעתי (ש“א כ”א ג') וכן עתה יָדַעתי דרש כמו יִדַעתּי כמ"ש יִדַעתָּ השחר מקומו.

בס' נ“ג. גזרה היא מלפניך לקרוא (בברכות מ"ג א') שְׁמָן חיה הוא, וכן קורא הר”ר לעווינזאָהן (בספרו צאָאָלאֶגיע דעס תלמוד’ס § 150) והעלמת עינך שרש“י קורא שְׁמָן חיה הוא, והרמב”ם (ה' ברכות פ“ט ה”ב) כפי הנראה קורא שמין חיה היא; בין כך וכך נראה שלפני הרמב“ם ורש”י כבר היו המלות האלה בגוף הגמרא ולא נחשבו.

בסי' נ“ח אמרת “חז”ל בעלי התלמודים והמדרשים חיו בזמן ששלטו בעולם היונים (גריעבֿען) וכן צינת בתוכן הענינים סי' נ”ט. וזה ללא אמת. שלטון היונים בעולם כלה במות אלכסנדר מוקדון ואם גם תחשוב לזה מלכי סוריא יוצאי ירך הסעלייקידען, גם ממשלתם לא נמשכה רק עד ימי החשמונאים ואז לא היה עוד זכר לבעלי התלמוד והמדרשים; ובזמנם כבר נכנעו היונים תחת יד הרומים. והיה לך לדייק בלישנא ולאמר “בזמן ששלטו בעולם הרומים ושהיתה חכמה יונית מתפשטת בעולם”. ועוד ששכחת להזכיר יחס חז“ל למלכי פרס לשפתה ולספריה, שכפי הנראה קבלו חז”ל מהם הרבה.

סי' ס‘. ראה דבריך פה טובים ונכחים שדרשת חז“ל מלה עברית כמלה יונית אינה אלא אות זכרון וסימנא בעלמא, ולמה שחת דבריך הנעימים בהערתו של הגאון האמתי המעקשת הישרה ומטפחת לידיעת העתים על פניה ולא תעמוד במשפט ביום דין. כל תינוק של בית רבן המבין בקורות ימות עולם יודע כי היונים לא היו ידועים לבני ישראל ולא ב”י להיונים עד ימי בית שני; והמקום הראשון שבו נזכרו היונים בשם גוי וממלכה בספרי קדש הוא ביואל ואחרי כן בזכריה; ובימי משה רבינו לא היו עוד בני יון לעם חשוב ומפורסם ושפתו לא היתה עוד יפיפותו של יפת לפי שמשה רבנו קדם בזמן לקיקרופס ולקדמוס ולדנאוס ולפילופס מיסדי הקולוניות הראשונות בארץ יון. ורשב"ג התיר לכתוב ספרים בל’ יון לפי צרך השעה אז מחמת שבימיו היתה ל“י לשון חכמים, והיהודים היו מדברים בה וביחוד באלכסנדריא של מצרים וקרא דיפת כו' אסמכתא בעלמא. ואלו היתה התורה מועתקת ללשון יון ע”י משה רבינו בעצמו בדעת הדר גאונו למה הוצרך תלמי לשבעים זקנים ושבעים זקנים להעתקה חדשה? וחז"ל אמרו בסוטה שאומות העולם באו והשיאוה – ומי יתן וממנו יראו רבני זמננו וכן יעשו; אבל אינם רואים ואינם עושים.

סי' ל“ה. הבאת דברי הר”ר שיק והמה אינם מוכרחים כלל וכלל; לדעתי בענין הזה לא לבד שאין מן הצרך להוציא דברי חז“ל מידי פשוטן אלא בהיפך דעה או השערה קרובה אל האמת שיש בה סגולה לדורשי ימות עולם. הגע בעצמך שלא נאמרו ד”מ שנמרוד הוא המן או שפוטיפר הוא דריוש, או שמלאכי הוא יוחנן, אבל כל הזוגות הללו היו בזמן ובמקום אחר (כמו נמרוד ואמרפל שניהם מלך שנער בימי אברהם) וקרוב לאמר שדברי חז“ל בזה יוכלו להיות דברים כמשמען ולכל הפחות אינם מן הדברים הזרים ומתמיהים. וידוע שהדעה בזווגים אלה נתקבלה בין חז”ל לדעה קימת וודאית כמו המאמר בסוטה שפוטיפר הוא פוטיפרע ימצא סיוע במד' ב“ר פ' פ”ט שיוסף לקח את בת אדונתו וכן בשאר (עד כאן נמצא ותו לא).

[יל"ג]

אגרת שבעים וארבע.

[לר"מ פראזער ]

ז' אדר, תרכ"ט, טעלז.

ידידי ומרוּחמי!

הנני מוכן ומזומן לקים במכתבי זה מצות נחום אבלים כשם שקימת אתה מצות ביקור חולים; כי מכתבך שלפני האחרון מצאַני על ערש דוי ויהי לי למשיב נפש בשובי מעט מעט לאיתני ובהתהפכי על משכבי מבלתי יכלת לעבוד עבודת עבודה; ובגלל הדבר הזה לא עניתיך עד היום וגם את ספרי ש"י לווארשוי לא שלחתי.

צר לי בצרתך אל הלקח אביך מעל ראשך וימת על פני בניו הקטנים ויטשׁ אֹתם עליך לנטל מעמסה. זכור אני כי זה כשש עשרה שנה מת עלי אבי ז"ל ואני אז כבן עשרים ושתים, עול ימים “אך דָרך דֶרך על סף החלד” ויעזוב לי בירושה אחות אחת שהגיעה לפרקה ושלשה אחים בלתי מגודלים; (אחי אברהם אז בן ארבע עשרה שנה). הן אמת כי נתתי את אחותי לאיש, כי תמכתי בידי אַחי אחד אחד ויהיו לאנשים בישראל ובאדם, אבל על כן קֻמטתּי ולא עת וזקנה קופצת עלי קודם זמנה, ובעת אשר רבים נהנין מזיו החיים ורב עצמיהם איתן אני חלש ורפה כח כגבר אין איל,

לֵ“הַ חַיַּי גָּז, כֹּחִ”י עוֹד אֵינֶנוּ…

ה' יחזק כחך לשאת את המשא הזה על שכמך ואל תתמרמר על המת יותר מדאי כי זה כל האדם;

ואביך ז“ל בלתי ספק כבר גני בכנפה דשרה, כי מלמדי ישראל מחויבים לבוא לג”ע תיכף ומיד לאחר מיתה מפני שכבר עברו שבעה מדורי גיהנם בעוה"ז.

ספרי ש“י אשלח לך בשבוע הבע”ל ע"י ר' יחזקאל בערמאַנן הנוסע לקאָוונאָ ולידידתנו מאַרקעל לא שלחתי עד כה, יען שלפי דבריה היא מסֻפקת אם תוכל למכור הספרים בווארשוי. ואי אפשר לספות את החיים על המתים. דבר ביאתי לקאוונא הוא דבר המוטל בספק כי הדרכים מקולקלים מפני הגשמים ואני עוד לא החלפתי כח כראוי לשאת תלאות דרך רעה כזאת.

חפצי לדעת אם נזכרה אשת שט' מעצמה לכבדני במחיר ספרי ש"י או אם אתה הזכרתּה.

המליץ וקו“מ אנכי מקבל והיום קראתי את מאמרו של ידידנו ה' סירקין. מדוע לא כתבת לי איזה ספרים שלח לך ה' עלזאַס [ב]עבורי? תוכל לשלחם אלי ע”י ה' ק – ל בשובו, אם לא יקדימנו אחר.

האם אין תקוה למצוא בקאָוונאָ אומנת פדגוג (כדבריך כן הוא!) לבתי, תהיה מי שתהיה בין שהיא בת ברית ובין שאינה בת ברית.

הזכור תזכור ידידי כי בשנה העברה שמת לפני במצות אשת שט' לשדך את אחי אברהם בבתו פֿר. – והנה כחדש ימים שם ה' שט' בעצמו פני אליו במכתב ויציע לפני את הדבר הזה; ואנכי עניתיו תיכף כי אינני אפוטרופוס לאחי ויעצתיו לשלוח דברו לאחי בעצמו; והנה לא ידעתי עד היום אם עשה כעצתי אם לא; ואני חפץ לדעת אחרית דבר אבל אין זה מדרך המוּסר לשאול את פיו, ועל כן אם תוכל התחרה נא לשמוע מאחורי הפרגוד עד היכן הגיעו הדברים; אבל תעשה בחכמה לבלי יודע להם כי אנכי הניעותיך לדבר הזה. תוכל לקחת דברים עם אשת שטערן ובהדי שותא פלכא תתחקה על שרשי הדבר. כחכמתך תעשה ובדעתך תודיעני.

שלום לך ולאשר אתך ממני ידידך מכיר טובתך,

יל"ג.

האיש הכותב כנגד אָלקעניצקי ורב ריבי מידו הוא – רימ"ש מפאָניוועז. מיכל גאָרדאָן מדפיס בזיטאָמיר בלשון יהודית אשכנזית “דיא געשיכטע פאָן רוססלאַנד” וישלח אלי איזה עלים נדפסים מתחת המכבש בבקשה לחות דעתי על ספרו קבל עם; והנה דברתי עליו טוב במאמר בלשון רוסיה אשר יודפס בקרב הימים בווילענסקי וויעסטניק; אם ישנו אתך תוכל לקראתו משם.

אגרת שבעים וחמש.

5 מאי 1869 (תרכ"ט ז' סיון) טעלז.

ברוך אתה בבואך ידידי יושב בסתר לבבי מהרר"י סירקין.

ממהר אנכי לערוך לך דברים אחדים ככל אשר יעלה המזלג בטרם ישוב ישאך הרוח אל אשר לא אדע, אף כי לא איש דברים אנכי היום, כי הגובירנטור בא לבקר בעירנו ואנכי הנני צינאָווניק קטן שבקטנים ומחויב אנכי להתיצב לפניו ולהכין את בתי הספר לקראתו בהיות עליו הרוח לבוא לראותם; אבל יראתי פן יארכו הימים ואתה תשוב ללכת כשבאת ואני חפץ מאד לדעת מה ה' עושה עמך? אנה פניך מועדות ומה תקותך ומחוז חפצך? ועוד שאנכי חייב להודות לך על מנחתך היקרה אשר קדמת לשלוח לי ואשר הרותני ענג רב ושמחת נפש בימי החג*¹. והנה עוד לא עצרתי כח לקרוא בספרך בעיון ושום שכל, בכל זאת נוכחתי למדי כי ספר יקר הוא וכי יסדתו בחכמה וכוננתו בתבונה ובלתי ספק יביא תועלת הרבה לקוראיו שיבינוהו אף כי הוא אצלי דבר המוטל בספק אם ימצאו רבים מלוטשי האבן ומצורפי הזהב ושאריתם אשר יוכלו להתבונן בו בינה.

בדרך העברה אעיר כי הבאָלוס שבימים הראשונים היו משתמשים בו לחותמות הוא הוא לדעתי הנקרא באיוב חומר חותם² והוא המכון במשנה שבת “אדמה כחותם המרצופין” וכבר גליתי דעתי זאת בצפירה שהוציא לאור הר“ר חז”ס. וכן כמעט אין להסתפק שהכסף והזהב שהשתמשו בו בסך רב לבנין הבית בא לדוד ושלמה בנו במקח וממכר מידי הצורים ולא שהוציאוהו מאדמת ישראל; וארץ עוּץ היא בערב, כמו שהסכימו רוב המפרשים מפני שעוץ היה בכור קטורה, ושם היה גם אופיר גם חוילה המצוינים בזהב. ולחנם הדבר בלתי מבורר בעיניך. ובהיפוך היה לך להזכיר שבני ישראל ידעו כבר לחפור מלח מן האדמה מפני שהנביא אומר מכרה מלח. עוד זאת לא ידעתי מדוע אתה קורא דומַם ולא דומֵם, כדין בינוני מן הכפולים.

והנני מכפיל דברי שלא עלתה בידי עד כה לקרוא בספרך רק בחפזון, ועוד אשוב אקראנו בעיון ובדיוק רב כי רב טוב צפון בו, ואולי אדבר דבר על אדותיו במכתבי העתים.

שבתי בטעלז טוב. לחמי נתן מימי נאמנים; יושב אנכי בזה במנוחה שאננה ובשלות השקט. אפס צר לי מאד כי המקום רחוק ממקור החיים המפכים כעת במקומות הגדולים, רחוק ממסלולי הברזל וממקום תורה; והמקום צר ואנשי דעת בו אָין, על כן תפוג תורה במלבי יום יום, ואני הולך אחורנית ואהיה לאחור ולא לפנים; וילדי גם המה גדלים, באים בימים, ואין פה היכלת לגדלם ולאמנם כראוי. בקרוב אנכי לוקח גובערנאַנטין לביתי, אולי אוכל למלאת את החסרון שנעשה עד כה בגדוּל הבנות בנותי. ואתה אחי אל נא תתמהמה מהודיעני את משא נפשך ואת שלומך ושלום ביתך, ומה שלום בנך ורוחו? – מליט אנכי בזה לוח אחד מתכנית שלשת ילדי והיה לך לזכרון כאשר יתעו אלהים אותך בדרך רחוקה ומי יודע אם עוד נשוב נתראה פנים תחת השמש, כי אנכי הנני כידעוני המחובר בטבורו למקום שבתו ואתה הנך ככסף תועפות³ נע ונד מממלכה אל עם אחר, על כן יהיו נא פני ילדי הרכים לנגד עיניך למען תכירם ותזכירם למשוך גם להם אהבתך אלי ולמען ידעו גם ילדיך כי אנשים אחים הם והיתה זאת לברית עולם ביני וביניך ובין זרעי ובין זרעך.

בצאתך את קאוונא בקשתני לשלוח ספרים למקרא לבנך וכן עשיתי והספרים לא הושבו לי עד כה, והמה לא לי כי אם לבית הספר; כל כן יחזק נא דברך על בני ביתך למהר לשלחם אלי; הנה בקאָוונאָ כעת שני אנשי טעלז, הא' ר' ל. על. והב' ר' ט., על ידם תוכל להשיבם לי.

אמור נא לידידנו לה' פראזער כי ע“י ה' עלי הנ”ל כתבתי לו; אם קבל מכתבי ישיב נא לי על ידו את יתר הספרים הבאים [ב]עבורי מחו"ל.

אקוה לשמוע קולך מדבר אלי מקאָוונאָ ובכתבך תודיעני אם יארכו ימי שבתך בקאָוונאָ; ומה שלום אשתך בנך ובנותיך ושלום חמיך וחמותך ושלום בנותיהן היושבות בבית והשלוחות החוצה.

אשתי וילדי דורשים שלומך ושלום כל הנלוים עליך באהבה רבה ובחבה גדולה ויתרה. ידידך בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו.

יל"ג.

אגרת שבעים ושש.

2 אוגוסט 1869 (תרכ"ט, ז' אלול) טעלז.

[להנ"ל]

ידידי יקירי!

שולח אנכי לך ב' עקז. ממאמר “נסיעתי לקאָוונאָ” אשר שלח אלי הד“ר רילף להגיעם אחד לך והשני למרים אחותנו, ככתוב עליהם. עלי המליץ שנתת לו נשתקעו בדרך הילוכם אלי בבית המכס ולא ישובו עוד, וכן ספרי גאֶטהע ששלח ה' רילף מתנה למרים נתעכבו על הגבול; כל זה לי מפי בעל העגלה והודעתי מזה לרילף ולא קבלתי עוד תשובתו. דרשתו של רילף רחוקה מן האמת ואיננה עומדת בפני הבקרת. האם לא היה אחד אצלכם ששאל את פיו במה יפיצו אחב”י בכל אפסי תבל אהבה ואחוה ואורה ורעות, סדרים וזריזות אמת ומשפט? (ז' 37) בזה שהמה נפרדים מעל כל הנברא בצלם מתרחקים מהם ואינם מתרועעים מהם בשום אופן? ובמה האירו לבני תבל המאֹרות הגדולים והגאונים האמתים אשר שרצו כצפרדעים בקרבנו? ואוי לו לעולם ומלֹאו ולכל סדרי בראשית אם היו כלם עושים תפקידם בסדרים וזריזות הנמצאים בקרב אחינו. ולמה נתהלל במתת שקר והיא לא תצלח. העיני האנשים ננקר, לשים חשׁך לאור ואור לחשׁך? אם יאמרו המושלים לא בלי צדק כי ב“י המה כקנה המדה למד בו את המעלות אשר עלה כל עם ועם בגרם ההשכלה והטולירנץ, האם בשביל זה נזכה באָמרנו כי אנחנו המה הגלגלים המנוע(ע)ים את כל המין האנושי? היתפאר כלי המודד אור השמש והחום על השמש לאמר אנכי השפעתי עליך אורך וחֻמך? והוא רק מקבל השפעה ואינו משפיע לעולם! גדולה היתה בחירת ישראל לשעתו כשהיו כל האומות עובדים לאלילים מאמינים בשטות והולכים בחשׁך ובני ישראל אוחזים בתורת משה מקור המדות המוסריות המתוקנות, וכך היינו לעולם אלמלא היינו מחזיקים בתורת מחוקקנו זה וברוחו; אבל המחוקקים שעמדו בתוכנו אח”כ ושעומדים עלינו בכל דור ודור לכלותנו המה החשיכו עינינו וגלו יקרנו ונהיה לאחור ולא לפנים; וכל זה גלוי וידוע לכל באי עולם ומה יושיעונו דרשות של דופי (דו־פי) שהכחשתן מוכחת מתוכן.

בשבוע העבר שלחתי לה' ליליענבלום 10 רו“כ והודעתיו על שאלתו שאם יחפוץ יוכל לבוא לימי החרף לטעלז וימצא פה מנוח לפי שעה. והנה הוא מודיע לי היום כי יש לו תקוה ללכת לאודיססא בעזרת הקאָמיטעט דקאָוונאָ ובהשתדלותך, ואם תמָלא תקותו זאת אז ישיב לי את עשרת הרו”כ. ומאשר כפי הנראה לא אשוב לכתוב לו בקרוב על כן אבקשך להודיעהו שעשרת הרו"כ לא ישיב לי, כי נתונים נתונים המה לו מקופת הקאָמיטעט שלנו אשר אנכי מוציאה ומביאה; ולמי ולמה ישיבם? והמה יהיו לו לעזר מעט להוצאות דרכו לאודיססא. ובכל אשר יפנה ישכיל וחפץ ה' בידו יצלח!

מן הרידקציון של המליץ הודיעוני כי ספורי עולם כמנהגו נדפס זה יותר משנה, כמותו 35 ז‘. ומאשר אין ה’ צ“ב בביתו לא יֵדעו מה לענות אותי על זה, אף אין תחת ידם עקז. אחר לשלחו אלי לשום עיני עליו. השמעת מימיך דברי עול כאלה? ואיה איפוא כל העקז. אשר הדפיסו? האם חלקום לחתומים:? ואיה מאה העקז. אשר הבטיח ה' צ”ב לתת לי חלקי בעבור עמלי? בפאסט הבא אכתוב לאודיססא.

הבה ברכה למרים ידידתנו ואמור לה כי עוד יש תחת ידי [ב]עבורה 75 קאפ' מחיר ס' אחד; ועוד בעד ס' אחר לא קבלתי המחיר וכשאקבל אריצם אליה.

שים שלום טובה וברכה לבית ש–ן וביחוד לבתו פ. ותן לה בשמי מזל טוב ליום הארושין; הודָעָתם קבלתי ובקרוב אכתוב להם ביחוד.

האם תהיה בימי החג בקאָוונאָ או תלך למסעך לפאָניוועז כפעם בפעם? הדאבתי נפשך בבשׂרה הרעה בעת חליתי ונפלתי למשכב, ועל כן עלי לשמחך בשמועה הטובה כי טוב לי עתה מאשר למבראשונה. כאב הלב חדל ואולי ייטב עמדי אלהים והשיבני לאֵיתני; הנני שותה עתה מים במוצק (מינעראַל וואַססער) ומשכים בבקר לרוּץ ולרדוף בהרים מדי יום ביומו.

שלום לך ידידי; יחזק אלהים את לבך לקראת הימים הנוראים הבאים ויחדש עליך שנה טובה וברוכה.

ידידך באמת יל"ג.

אגרת שבעים ושבע

כ“ג טבת תר”ל, טעלז.

[לר"מ פראָזער]

קדמו עיני אשמורות לשיח בך, ידידי הנאמן, בטרם תקפו עלי טרדותי יום יום המשביעות אותי נדודים עדי נשף. בעד אשנבי נשקף השחר פרוש על ראשי הערמונים העומדים צפופים סביב לביתי, נכח חדר משכבי; ולפני פרוש בשחר מכתבך הנחמד האחרון אשר בו השכלת להודיעני דברים ראוים לדעתם ולשית לב אליהם.

לא הזכרת במכתבך את מכתבי האחרון אשר כתבתי אליך זה בעשרת ימים בתוך מכתבי לידידנו לרומש; ובלתי ספק עוד לא הגיע אז לידך בצאת מכתבך; ובלתי ספק עתה כבר הגיע לידך, והנה על אֹדות עלי המליץ אשר אמרתי שם, אמהר להודיעך כי עתה הגיעו לידי העלים בעד (?) ארבעה שבועות פעם אחת ומצאתי בם את שני מאמרי, פחד בלילה בנו' 46 ובזכותן של הרבנים בנו' 47; ועוד לי אצלו ציץ נובל, אשר לא אדע אם ידפיסנו מפני שאנכי מספר בשבחו של ר' יוסף ראַבינאָוויטש שה' צ“ב היה מתנגד לו בהיותו בחיים; ושירים שנים שהמו”ל המליץ כפי הנראה מתמהמה בהדפסתם לפי שהם אוחזים בעמודי הוראה ומטים אותם בכח. מאמרי Еврейскiй братетва נדפס במ“ע Денъ בנוב' 27, 28; אבל לדאבון לבי נדפס הוא בשבושים רבים המקלקלים במקומות רבים כונת הענין; יש מהם טעיות הדפוס ויש גם שנוים שכפי הנראה חפץ המו”ל לתקן במאמרי וקלקל; והמקומות ההמה הראו לי לדעת שמו“ל Денъ הוא הדיוט גמור בכל הנוגע לידיעת ספרות עברית, כי בתקוניו שדמה לתקן בדברי טעה בדברים שתשב”ר יודעים אותם והביא עלי קללה ולא ברכה בתתו מקום למתנגדי להצטדק ולהתנפל עלי; וכן הוא עושה מלאכתו מלאכת ההגהה בדרך העברה בהניחו את טעיות הדפוס הנראות לעין ולא תקנם. המו“ל Денъ עול ימים הוא וכפי הנראה אין כחו אלא בפה מדבר רוסית ולא ראבינאָוויטש אף לא סאָלאָוייטשיק הוא אשר ברחב לבם הבינו לאשורו גם דבר הרחוק מכליותיהם. הנה אנכי שולח לך בשבוע הזה את שני הנומערן הזכרים והראית אותם גם לה' פומפיאנסקי. ובכל זאת צר לי כי לא נמצא הДенъ אצלכם; כי הרביתי לכתוב בו בימים האחרונים האלה, ובתוך שאר דברים כתבתי ג”כ התנצלות בעד ידידנו רומש כנגד מחרפו בווילענסקי וויעסטניק, כמו שהודעתי לו במכתבי בדרך סוד; ואיה איפוא יקח את העלים לקרוא בהם?

הסבה הראשית שגורמת שה' פֿין אינו מקבל לדפוס מאמרו של ידידנו רומש הוא מחמת שפֿין כועס עלי מפני שפניתי ערף לו ולכרמלו ואינני עובד בו ואינני מוציא את המ"ע ההוא בשנה הזאת ולא עניתיו על כמה מכתבים, מפני שאין נפשי אל האיש הזה בעל דו פרצו–פֿין, החפץ בעל כרחנו להיות רידקטור ואין בו אחת מן הסגולות הנדרשות לזה; אין בו לא אהבת האמת ולא שנאת הבצע לא אֹמץ הלב ולא רך הלשון; אין מלה במאמריו ולא טעם בחכו לבחור המתוק לנפש קוראיו מדברי אחרים – ואיש כזה חפץ למשול עלינו ביד חזקה! והנה אם ידידנו ה' רומש יחפוץ שדבריו יראו אור, עצתי שישלח אותם להמליץ ויקדים להם דברים קצרים אחדים בדבר מיאון בעל הכרמל להדפיסם. אם יחפוץ יוכל ה' רומש לשלוח את המאמר מתחלה אלי ואשים עיני עליו, מפני שצרך גדול הוא שהמאמר יהיה כתוב בלי אריכות לשון ובלי שותא יתירה וגם צריך להזהר בדברי הזלזולים שלא לעבור חק דרך ארץ; שאם לא כן לא יוכל גם המליץ להדפיס המאמר.

בקרב הימים יבוא לעירך שר־שלום Мировй Посрединкъ חדש, אחד ממיודעי דפה, שהיה עוזר האיספראַווניק דפה; על ידו אשלח לך שני נומערן Денъ הנזכרים על אדרעססע של ר' אלחנן אהרנשטאַם. שם השר הנ“ל C.C.T. והוא איש תמים בדרכיו ושלם במעשיו שלא הספיקו עוד לקלקלו ולא האצילים הפולאָנים ולא הפאַקטאָרן היהודים; על ידו אנכי שולח ברכת שלום לר' א. הנ”ל ולה' ד. ולה' ג.; ועל כן קדמה נא פניהם בפקודתי שלום ובבקשתי שיקבלו פניו בסבר פנים יפות; ואנכי מקוה שבעיר פאָניוועז לא יתנו ידים להעבירו ממחשבתו הטובה אשר הוא חושב על היהודים כל ימי שבתו אתנו בזה.

צדקת בדבריך על אדות דיינאָוו. גם אנכי גליתי דעתי מכבר שאינני מאמין בתמתו עם הפראָגרעסס וכי כל זה איננו עושה אלא בשביל שיצרו תקף עליו; גם אצלי אין ספק שהוא יעשה בעל תשובה באחרית הימים, אבל רק אחרי אשר תמוטינה תאותיו וינוס לחו וכחו.

אם קראת את מאמרי בזכותן של הרבנים אעירך להוסיף גם אתה על דברי ולספר באזני כל את מעלליהם של הרבנים ואת פטפוטי מעשיהם, מן הרב ר' ה. היושב אצלכם עד רבני שאר הערים אשר ידעת או שמעת מהם; כי אין ספק שכלם עוסקים בהבלים כאלה ומבלים ימיהם במעשה נערות; שפוך חמתך עליהם ומלא אחרי דברי, או הודיעני מאשר ידעתי ואנכי אוסיף ידי שנית לכתוב.

אם אינך העוסק כעת בפרקמטיא ואינך חס על שנים שלשה רו“כ הוצאות הדרך הבה בואה אלי לשבועות אחדים. הנה דרך החרף כעת טוב מאד וישבת אתי שנים שלשה שבועות; ביתי רחב ידים ולך יהיה חדר מיוחד ובשעות הפנאי נשתעשע יחד ואִועץ עמך על אדות גדולו של בני שכבר הגיע לחינוך; כי בבוא האביב וה' ישאך אל אשר ישאך ומי יודע אם עוד נשוב נראה איש את פני רעהו והיו לך ימי שבתך אתי למנוחה ולי למשיב נפש ולשמחה. אם תאות לשמוע לקול קריאתי והודעתני את דבר בואך במכתב ע”י מוקדם.

בכתבך לה' ליליענבלום באודיססא תברכהו בשמי לשלום ותגיד לו כי אנכי אנכי הוא המזכיר בהמליץ את התלאה אשר מצאתהו בווילקומיר.

מיום צאתך מקאָוונאָ אבד כל חזון ביני ובין מרים ידידתנו, וגאָרדאָן נחשב לה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם. הודיענו משלומה. הראית פניה בהיותך עתה בקאָוונאָ? הנודע לה ה' צ“ב? הודיענו ג”כ חדשות על אדות ביתו של שט'.

לבי אומר לי שבשבוע הזה עוד אקבל ממך מלים אחרים בתשובה על מכתבי אליך בתוך מכתבו של רומש ואם לא – ה' עמך בכל אשר תפנה ושמי וזכרי יעמוד חי בתוך לבך כי כן גם שמך וזכרך שוכן בקרב לבב ידידך

יל"ג

אגרת שבעים ושמנה.

טעלז יום ג' פ' א“ש תר”ל.

שלום לך גבר חכם בעז ואיש דעת אמיץ כח![¹]

לא אזכור כעת בבירור הסבה שגרמה לי שלא עניתיך על מכתבך משנה העברה. כמדומה לי שהגדת לי שאתה נוסע לאודיססא ולא הגדת לי על שם מי אכתוב לך שמה; ועוד שבקשת ממני להמליץ טוב בעדך לפני מנהלי הקומיטיט בפ"ב וזה לא חפצתי לעשות; לא מבלתי היותך ראוי לכך או שלא היה ברצוני לשרתך בדבר שדמית היותו מועיל לך, אבל מחמת שאבדה בלבי האמונה ביכלת הקומיטיט ובכל מעבדיו; וכבר פעמים שלשׁ הורני הנסיון כי אין לנו לקות גדולות ונצורות מהם.

עד היום הזה לא ראיתי בעיני את דברי שוטני בלבנון, כי אינני מקוראי המ“ע הזה; אבל מערים שונות קדמו מכּירי (ובתוכם גם מכיריך) להודיעני מזה ולפי דבריהם אין במאמר ההוא דברים של טעם כי מלא הוא הוללות וסכלות ורעות רוח. בין כה וכה אודך בישׁר לבב על כי התעוררות להגן עלי מזעם לשון המחרף ואין ספק אצלי שעשית זאת בשום שכל ובדרך הנימוס כיאות לאיש משכיל מעורב עם הבריות כמוך; אבל דע כי ידידנו האפרתי כתב אלי שהאיש “משה דוד וואָלפֿסאָהן” לא היה לא נברא, וכבר בדק בספרי הפקודים, הכתובים והנעלמים, ולא נמצא; וכותב המאמר הוא הרב דשאַוועל בעצמות והמלות “משה דוד וואָלפֿסאָהן איש ווילנא” בגימטריה “זכרי יוסף שטערן” ולחנם תפייסני ברחמים שלא אקצוף בשביל האחד על כל עדת ישראל. כי מה אני ומה קצפי וכעסי, ומה מהם יהלוך אם אקצוף ואם אחדל. חמה אין לי אבל מצטער אנכי בצערן של ישראל בראותי אותם יורדים יום יום מטה מטה ורבניהם מפסיעים על ראשיהם ומשפילים אותם עד לעפר לבלי תהי להם תקומה ח”ו; ואם יצאו מפי במאמרי בהמליץ דברי שחוק ומהתלות – זה היה אחרי אשר כלו בדמעות עיני על שבר בת עמי; אחרי אשר החליתי מצער ומרוב עבודה אשר עבדתי בתיקון עניי עירי ועניי עיר אחרת בשנת בצורת שעברה; ובעסקי בצרך צבור זה ראיתי ונוכחתי במה הרבנים עוסקים. ובשביל כך אינני מסכים לך לעצור ביד ה' ליליענבלום בדבר דבריו באזני הרבנים אינני מסכים לך לעצור ביד ה' ליליענבלום בדבר דבריו באזני הרבנים ומקרוא קריאה גדולה לשום לבם על דרכיהם; כי תיקון אומתנו החמרית משולבת בתיקון דתי, דבר זה איננו מוטל בספק אצלי. וגם אתה ידידי, אם איש אמת אתה ואינך מדבר עמנו אחר בפה ואחד בלב, יעלה ויִזָכר לפניך זכרון מעמד אחינו בארצנו, דרך משאם ומתנם, דרך גידולם ופרנסתם; יעלה ויזכר לפניך כי ארבע הידות מכל המון בית ישראל בארצנו חיים מן האויר, ואפרים רעה רוח ורודף קדים כל היום; יעלה ויזכר לפניך כי בכל עיר ועיר עוד נמצאו חדרים אימה אשר שם יתגדל דור המדבר חדש תחת יד מלמדים הדיוטים שוטים ובורים גמורים – והרבנים ופרנסי הדור ישעו בדברי שקר ובפטפוטי מלים תפל בלי מלח, אשר עלימו אבד כלח ואין רֹאה ואין יודע מקיץ ואין שם על לב להיטיב ולתקון, והכל הולך אל מקום אחד כפרא למוד מדבר משרכים דרכיה; זהר כל אלה וכל היוצא בזה ידידי ואחר הרימה ידך לאל עליון לאל טוב ומטיב שאינו חפץ בהשחתת עולם ואמור לי: האף אמנם יכולין הדברים להשאר כמו שהם ואינם צריכים תיקון כלל וכלל? האף אמנם אין מעמד בית ישראל החמרי והמוסרי הזמני והדתי עומד וצוח ככרוכיא: תקנני! ולמה נרַפּה את ידי המעטים המחרפים נפשם על מרומי שדה לאסור המלחמה נגד עם רב וקשה ערף המאבד את עצמו לדעת? ולמה אתה דורש ממנו שאשיא את ה' ליליענבלום ממאמריו לדבר אחר? ידעתי כי גם ליליענבלום מאין גם גאָרדאָן מאפע ועוד כזה וכזה תאכל החרב, וכאלה וכאלה יעלו בתהו ויגועו ברעב ובחסר כל ויֵרָדפו על צואר עד רדתם בטרם לדת יום אשר יגה אור על הולכי חשך; אבל אין אנחנו בני חורין להבטל מן המלאכה הכבדה והמסוכנת הזאת. ואדרבא חובה על כלאחד ואחד הדורש טובת עמו באמת לחזק ידנו לקראת המלחמה הזאת; ואני דורש ממך כאחד מתופשי התורה שלא נטמטם לבם וה' אצל עליהם מרוחו, לעמוד לימיננו (וביחוד לימין ה' ליליענבלום) אם בגלוי ואם בסתר, כי אחד הוא מתחזק לקראת ההמון הרב; ושאר בית ישראל המשכילים על דבר עומדים מרחוק ומביטים איך יפול דבר. האם גם אנשי לבב כמוך יהיו כאחד מהם? האם גם אתה תחשוב ותאמין שאלמלי היו ב“י פולין את כליהם לאור הנר בשבת לא נשתייר ח”ו משונאיהם של ישראל שריד ופליט? ויונח שכל הסיגים והגדרות והחומרות והאסורים ותולדותיהם ותולדות תולדותיהם מוכרחים ומועילים היו לשעתם בעת אשר תכפו עלינו צרות ורדיפות וגוים ערלי לב עמדו באמת למחות שם ישראל מן הארץ להשכיח אותנו תורתנו ולהעבירם מדת אבותינו. אבל אתה אחרי אשר אין שום אפשרות שישובו העמים לכסלתם הקודמת כמו שלא תוכל השמש לשוב אחורנית, האם לא עת להפר את הסיָגים היתרים ולגדע את הקוצים הסבוכים, להשליך במצולות ים את אבני המעמסה המכבידות על הספינה וגורמת לה לרדת תהום רבה? למה נשב במצור ומוקפים סוללה ודיק ואויב אַין נגדנו? למה נכביד עלינו עבטיט וקיקלון ובשׁת פנים לעיני הגוים ותורתנו היא תורה קדושה ומטֹהרה אשר נוכל לשאת פנינו ולהתפאר בה לעיני כל בשר אשר באמונתו יחיה? והתורה הקדושה הזאת חתכו חוליות ונתנו חוֹל בין חוליא לחוליא ועם הדומה לחמור ישא ויסבול את נטל החול עד כי יכרע ויקרוס תחת משאו! ומה תהי אחרית כל אלה! לא אזכור אם דברתי עמך ידידי בהיותך אצלנו בדברים כאלה, אבל האמינה כי אנכי אינני מן האנשים האומרים כַּלֵה והשחת ועקור כל הזכרונות העתיקות שחיי אומתנו משלכות בהם וכל תקוה טובה לעתיד לבוא; חפצי בתיקון ממוצעי, שתהיה לנו בו התורה והאמונה הטהורה לקו והשכל הישר וצרך הזמן למשקלת. רק בזה האופן יש אפשרית שמעמד עמנו יוטב מעט מעט ויבוא לידי מצב אשר בו נוכל לקוֹת גם הטבה מוחלטת וגמורה…. רק ע"י חינוך מתוקן ומסודר, אשר יאַחד בלב בני הנעורים השכלה אנושית וידיעת דתם והאהבה אל עמם, נוכל להיות מוכנים ומזומנים לימים טובים מאלה אם יחפוץ ה' לשום לנו שם ושארית בארץ – אבל עתה – מה לנו? מה חיינו? מה ישענו? מה תקותנו? מי נוטרינו? מי רוענו? מבחר בחורנו יתנכרו לנו, מיטב בנינו יצאונו – ואין דורש ואין מבקש ואין חומל ומרחם, והרבנים שבים על קֵאָם ושונים באולתם; וה' הסתיר פניו ממנו כי לקח את רוחו מעליהם.

בטרם גמרתי מכתבי זה צלחה בידי לראות את דברי וואָלפֿסאָהן המחֻכּמים. לחנם הרגזתני בדבריך על אדותיו ואנכי דמיתי מראש כי הנה יורה בחצים שנונים כגבור משכיל. בלעגי שפה ודברים שקשה להבין המכון בם יחרפני ששטוף בזמה אנכי (כך אנכי שומע מאמרו שאנכי עוסק בפרשת עריות) ושאנכי נגוע בצרעת ס. (וזה אמרו: ובהלכות נגעים התלוים בה). והנה אין אני עז פנים וקשה ערף לאמר לפניך ידידי שצדיק גמור אני מלכת אחרי הבלי העולם הזה ושלא נפלתי במוקשי היצה“ר והתאוות, אבל בעון עריות לא נצטינתי מעודי ולמה בחר בעברה זו שלא נכשלתי בה ושלא נגררתי אחרי גם בימי בחרותי ושחרותי ואף כי עתה – אין זה כי אם כתב ככל העולה על רוחו. וגם מסוף דבריו אשר בם יקללני ויאמר כי אין לי חלק לעוה”ב לא יפול לבי אחרי שהיא משנה מפורשת שכל ישראל יש להם חלק לעוה“ב – אבל בגוף הענין אינו מדבר כלום ואינו מציל את כבוד הרבנים ואיננו מראה שהמה עוסקים בדברים מועילים שהשעה צריכה לכך, להיפך מדעתי, ומה חדש איפוא במאמרו? אבטיחך שדבריו לא עשו שום רושם כי אע”פ שהסוסים יצהלו וישמחו לקראתו; אבל אניע עליו במו ראשי ואומר: אי לכם רבנים אם זה פרקליטכם!

כבר אמרתי לך שלדעת ידידנו האפרתי הגאון דק“ק שאַוויל בעצמו כתב המאמר. והנה אין בדעתי להשיב על הט'… הזאת ביחוד, כי אם לעת מצוא אזכרנה ובהדי שותא פילכא, אבל יש בדעתי להקריב לפני השופטים את משפטי עם מו”ל הלבנון, כי על פי חוקי הנימוס שבכל מדינה ומדינה לא היה לו רשות לגלות שמי ברבים, אחרי אשר אנכי הסתרתי את שמי ולא נגעתי בכבוד שום אדם בפה מלא. וגם בדבר הזה אחכה עד בוא מאמרך בדפוס, מה שאנכי מסופק. בין כך וכך תיטיב בחסדך להודיענו הנו' שבו יבואו דבריך ואולי גם תוכל לשלוח לי הנו' בעצמו ע"י קרייצבאַנד.

שלום לך חזק וחזק להאיר עיני חשכּים וה' יזכנו לראות בגאולת עמנו מתחת סבלות רבניו…. ובנחמת ציון וירושלים.

והנני ידידך דורש שלומך וטובתך

יל"ג.

אגרת שבעים ותשע.

מוצש“ק ער”ח אייר תר“ל. פה ק”ק טעלז.

[נמצא רשום מלמעלה בעט־עפרת בעצם כת“י בזה”ל: לא אזכור למי; כמדומה לי ר"א אפרתי בשאַוועל].

ידידי היקר והחביב, מכל יודעי מסביב!

את קולך שמעתי מתהלך היום במליץ נו' 13 ואכירך; והנני נותן כבוד לשמך על חסדך ועל אמתך בשמרך את הברית ואת החסד אלי ותתעורר מעצמך להרים קולך לטובתי בעת קמו פרחח ויסלו עלי ארחות עטם; בהגידך בלי משא פנים דברים קשים כגידים ותרמוס את החוח אשר בלבנון בעברך ברוח משפט לעוכר השכלת ישראל הוא יחיאל בריל, החפץ להוליכנו מאפלה לעלטה גדולה, ולהוביש כל מזרע השכלה וחירות הדעת בקרבנו בקדמת שלף.

אבל מאד נפלאתי על הדברים אשר הפליטה עטך: “כי מה לנו להתעבר על ריב לא לנו?” הכרתי רגע אחד את דרכך והלך נפשך האוהבת לנוח ולהשקט במנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח. ואולם כשאנחנו לעצמנו ואין זר בינותינו הגידה נא לי ידידי: האף אמנם הריב הזה לא לכם הוא כי אם לי לבדי? האם לטובתי ולהנאתי עוררתי אוכלי לויתן מבצאתם, למען בצוע בצע וקחת כופר עוררתי מתרדמתם את הרבנים ערלי הלב ורפי הידים המביאים קצף גדול ורעה גדולה על כל ישראל? האם עיניך לא תראינה כאשר עיני רואות וכלות כי בצרה גדולה אנחנו, האם לבך לא יאב כלבי על עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו ואין מקימם? הלא אתה ידעתני ובחנתני האם באמת להשמיד אמונתנו בלבבי ולהכרית מתורתנו לא מעט, כאשר יאמרו עלי זנבות האודים האלה העשנים בחרי אפם? ומדוע נסוּגוֹת אחור ולא העידות עלי כי איני שונא את עמי וכי חפצי לתקן ולא לקלקל? וכל זה וכיוצא בזה הלא אי אפשר לי להעיד על עצמי אעפ"י שידי לא אסורות ושפתי אתי.

והנה כבר הגדתי לך ידידי שאנכי התמהמהתי מענות לכסילי הלבנון באולתם מחמת שרבים יעצוני לחשות ויש מהם (ומהם המגיד מסלוצק) שהבטיחוני להלחם לי; על כן הוחלתי עד בוש; ובין כך וכך נפלתי למשכב והייתי חולה שבועות אחדים כאשר ידעת; ואולם לפני חג הפסח שלחתי תשובתי לר' משה דוד וואָלפֿסאָהן להמליץ בשם: “ודוי הגדול לדניאל באג”ר“; משם המאמר תבין את תוכנו כי אנכי שב ונחם על אשמתי ולמשופטי אתחנן ומבקש רחמם ממנו עלי ועל נפשי. ואני טרם אדע אם ידפיסנה בעל המליץ; כי מראשית מאמרו “משיב מלחמה שערה” הוא נראה כעושה הנה והנה. ועוד החילותי לערוך מאמר ארוך בדבר מעמדנו החומרי והמוסרי והמדיני, בדבר מנהגי קהלותינו ועוד ועוד לברר וללבן את העקלקלות שבלב מרַיְנַי ושוטני הנשארים בלבנון ועתה רפיתי ממנו לפי שעה עד אשר אראה מה ידבר בזה בעל המליץ במאמרו הנ”ל. – – עוד דברים אחדים יש משלי תחת יד בעל המליץ, אם ידפיסם יראו הרבנים וישמחו. – וביחוד השים: אשקא דריספק חרבה ביתר.

מה תעשה אסיפת הרבנים בעירך? ואיך יפול דבר המשפט בין הגאון האדים עם השוחטים? ומה יענה עתה ר' משה דוד וואָלפֿסאָהן בדבר השוחטים? האף אמנם רק להחמיר על עצמה יצא? אנא הודיעה נא לי בחשאי פרטים אחדים מן האספה הזאת ומפעולותיה; אולי תהיינה הידיעות האלה דרושות לחפצי לעת מצוא.

בכתבך אלי אל תשכח להשיב לי מכתבו של המגיד מסלוצק. — בשבוע העבר קבלתי מר' שניאור זק“ש מפאריז מהנה על מכתבי אשר כתבתי אליו זה שלש עשרה שנה!! – עם המכתב שלח לי את ספרו “שיר השירים לבן גבירול” ומבקש ממני לחות דעתי על ספרו זה, והנני עוסק כעת לסדר הערותי ותקוני בשיריו של בן גבירול; ויש בתקוני אלה דברים טובים. וכן עוסק אנכי, לבקשת המחבר, לכתוב הערות ותקונים בהעתקת סדר התפלה ללשון רוסיה שנעשה ע”י הרב מהוראדנא ר' יוסף הורוויץ. הראית את ההעתקה הזאת?

מלבד המכתב הראשון אשר קבלתי מאשתי, כתוב ביום בואה לשאַוועל, לא שמעתי ממנה דבר, ולא אדע איפה היא כעת; וכבר כתבתי אליה לקאָוונאָ, כי אחשוב שכבר יצאה את העיר שאַוועל (ע"כ נמצא בלי חתימה).

[יל"ג]

אגרת שמונים.

ט"ו אייר 70 – (תר"ל), טעלז.

[לה' מ"ל ליליענבלום¹]

ידידי היקר.

צר לי כי חכוֹ של ה' צ“ב לא יבין טעם שירים טובים ומועילים וכיון שיצאה הגזרה מלפניו שלא לקבל שירים במליצו איננו מבחין בין טוב לרע; אבל כמדומה לי ששירי “אשקא דריספק” היה יותר ערב על הקוראים ממאמרו של הסופר הגדול ר' י”ל “משיב דבר” (המלא פטפוטי דברים של תינוקות של בית רבן והמליץ אספו עם עצמיו וגרמיו וכסא דהרסנא שלו) ויותר מועיל ונוח להבין מן המאמר הראשי הנקרא “הרבנות”. אבל הנח לו לה' צ"ב! יהי ה' אלהיו עמו ויעל! מפתּח מכתב העתי על שכמו, ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח, ומי יאמר לו מה תעשה?

הגדת לי דעתך, דעה ברה מאירת עינים, בדבר תשובתי לוואָלפֿסאָהן, ועתה הבה אגידה לך גם את דעתי אָני; אף רגע אחד לא הייתי מסופק שוואָלפֿסאָהן הוא אחד הכסילים המתעברים אבל הייתי מוטל בספק אם הוא מאלה שמצוה לענותם או מאלה שאסור לענות להם. גם לבי לא הלך להאמין להשערת ה' אליעזר אפרתי ידידי, שזיש“ט הוא הכותב, אעפ”י שהגמטריא עולה יפה (שניהם במספר 1012) ולא הזכרתי זאת במאמרי רק כדי לקנתר את הא… הזה אשר זה לא כביר שלח דברו אלי בעל פה ע“י אחד ממכירי לאמר “גאָרדאָן זה הוא גרוע מגוי וממומר; ומיום שעמדו אפיקורסים לישראל לא היה אפיקורוס כמותו”. אבל יהיה הכותב מי שיהיה אנכי מצאתי כשר הדבר לפני לענות הכסיל כאולתּוֹ, ולענותו עוד הפעם בדרך חידודין והתול, כי באופן אחר היה נראה באמת שדבריו עשו רושם בלבי. ומאד מסופק אנכי אם יגיע ממאמרי זה מה מן הכבוד לכותב המאמר בלבנון בין שהוא שדכן ומקרי דרדקי ובין שהוא אפילו מנקה מחראות, ומה גם שבלתי ספק רוח אברהם שמעון טרויב מדבר מתוך גרונו והוא השביע את קולמוסו של הנקרא וואָלפֿסאָהן. ומה יתן ומה יוסיף לנו אם נהיה מאניני הדעת שלא נעסוק בדברים הנוגעים לתועלת הכלל אלא א”כ נדע מי עוסק עמנו ומזחוחי הלב המחרישים בגאותם העולים על במתי עב ושמים רוח חרישית סתרם ודממה דקה חתולתם. ואם לא למעננו נעש – מחויבים אנחנו לעשות כזאת בשביל אלה המעטים הנמצאים ב“ה עתה בכל עיר ועיר אשר לבם אלינו ודעתם כדעתנו אם בגלוי אם בסתר ואשר בראותם את צהלת הסוסים יפול לבם לפי שעה וידמו נצחו המציקים לישראל כי הפכנו עורף בראותם כי אין מענה בפינו. על כן איפוא דעתי הוא שמאמרי “ודוי הגדול” יודפס בהמליץ בכל אופן ואתה בטובך תעשה בו את השנוים האלה: ב”אני מאמין" הראשון תמחוק את המלות “אלא גימטריא כו' עד כחושבנא ד”דין" ותסיים המאמר ההוא במלות “ולא נברא”. וב“אני מאמין” הרביעי אחרי המלות ג“כ “בכרמל” תוסיף כזה “ואע”פ שעתה יצאה המחלקת שהצית הגאון האדיר ללהב ורחבה נסבה למעלה עד שהוכרחו בני עירו לקחת כמה מאות רו”כ ממכס הבשר, ולהביא רבנים מערים אחרות לצדד הדבר“. ובראש המאמר תוסיף בהערה בשם המו”ל כדברים האלה “המאמר הזה נתאחר בדפוס ע”פ סבה". – אבל כמדומה לי כי כפי הנראה “מליצנו פשע בנוּ”. לבי אומר לי כדבר ברור שבעל המאמר מלחמת חובה הוא הוא הכותב אלי מכתב הפלאי; והכרתיו בסגנון לשונו ובמבטאים אחרים שנכתבו במכתבו ונשנו במאמרו. ואם הכותב הוא באמת פֿאָגעלסאָהן יהיה טעם בן עזניאל כמו “בן עזניה”!

לא אוכל לשקוד על דברי אשר החילותי לכתוב עד אשר אראה דבריו של ה' צ“ב בהמשך מאמרו משיב מלחמה שערה, ואולי לא אוסיף גם אז מחמת שרואה אנכי שאין לנו בין המו”ל על מי להשען בהשקט ובבטחה שיקבלו דברינו בלי פקפוק ובעוד שאנחנו נחלץ חושים לַקרב לחיים ולמות יוכל היות שנשא עינינו אל ההרים והנה אין נסנו פרוש שמה שפתאֹם לפתע היה רוח אחרת עם נושא דגלנו ויפל אל מנגדינו. ואם אין לבנו בטוח בדעותיו של המו"ל שיוכלו להשתנות לכמה גוונין למה נכלה לריק את מספר עתותינו המדודות לערוך דברים ובבואנו – יֵרוֹץ פתאֹם הקנה ובא בכפנו ונקבה. בשביל זה עזבתי זה כשנתים את הכרמל ולא אוסיף אבקשנו עוד, בשביל העקמומיות ש[ב]לבו ודו הפרצופין שלו.

הערתך והערת הנכבדים ה' צווייפעל וה' שערשעווסקי בדבר בעל העגלה המזלזל בחמץ בפסח אולי קרובה היא לארחא דמהימנותא, אבל מה אעשה ומעשה שהיה כך היה, ואין מקשין על מעשה שהיה. בפסח דשנת תרכ“ט קרה מקרה זה בעיר בבית בעל עגלה א' ושמו אליעזר והוא עשה התועבה הגדולה הזאת שלא הניח לאשתו בלילה הראשון של פסח לשאול שאלה על גרעין שבולת שועל שנמצא בתוך קדרתו ויאכל גם אכול את ארוחת הערב; והדיינים דק”קנו השתערו על הרב הקאַזיאָנני דפה להפרע ממנו, אבל אנכי סכותי כפי עליו ולא נגעו בו לרעה. עתה תראה כי לב אדם יחשב חשבונות רבים, והמה מיוסרים על אדני השכל הישר, ובכל זאת יחטיאו המטרה; כי אין כלל בתורה שלא יהיה יוצא ממנו בפועל.

אשמח מאד כי נודע שמי להרב ר' אברהם קראָכמאַל וכי שירי נשאו חן וחסד לפניו, ואערוג למשפטו על שירי “אשקא דריספק”, כי שירים כאלה נמצאו לרוֹב אל תחת ידי והיה מן המועיל שיראו כלם בקהל מפני שידעתי שהמה פועלים טוב על לב קוראיהם וראיתי אנשים שיודעים אותם או חלק מה בעל פה ומשתמשים בהם לעת הצרך – אבל אין את לבי להוציאם מחמת שגם בספרי שירי יהודה לא ראיתי סימן ברכה. אם תודיעני האדרעססא של ה' אברהם קראָכמאַל אשלח לו את ספרי שירי יהודה ולך התיה צדקה כי תקרב רחוקים.

ה' סירקין שהזכרת במכתב הוא לי קרוב שנתרחק, אשתי ואשתו בנות שתי אחיות הנה, ומה עשה באודיססא? לא אדע למה תתפלא על פראָזער על קבלו את המקום אשר תר לו ה' סירקין בשכר ר' רו"כ לשנה ומעון לשבת והכל מוכן לסעודה. האם טוב טוב לו שבתו על כסא המלמדות וראשו נמלא כים דאגה כי בקיץ יאמר מה יתר חרף ובחרף יאמר מה יתן קיץ –

אם לא יודפס ודויי במליץ השב תשיבנו לי יחד עם ציץ נובל ועם “אשקע דריספק” והנני מצרף בזה שני פתקאות של בית הדואר² שכר הולכה.

[יל"ג]

אגרת שמונים ואחת.

6 יוני 70, תר“ל י”ח סיון טעלז.

ידידי הרחוק מעיני וקרוב בכליותי, מהר"ם פראָזער.

איזהו חכם זה המקבל בסבר פנים יפות דבר שאין ביכלתו לשנותו. תעמוד גם לך חכמתך, ידידי היקר, לשמוח בחלקך אשר מצאת לפי שעה ואל תתרגן ואל תתאונן, כי המתאונן – רע באזני ה'; והתלונה המסתרת מרפה ידינו מלעשות מלאכתנו באמונה. כל מה שיהיה רע ומר עליך מקום שבתך עתה טוב טוב הוא ממלאכת המלמדות אשר את נפש בעליה תקח מבלי הנחיל לו פתו בעתּוֹ. זכור ראשונות והתנחם והביט אל אחרית הימים וקוה; אם אין לך רעים להתרועע יהיו ספריך רעיך ועטך חברך; יהי בשרך אסור בכלוב אשר בו לחמך נתן ומימיך נאמנים ורוחך מרחפת אל ידידך בערי המרחק, על ההרים ועל הגבעות, על הימים ועל הגאָיות. עשה חיל במלאכתך החדשה אשר לא נסית בה עד כה; והשתדל לקנות לך לבב גרי ביתך ותהי תקוה לאחריתך.

כאשר שמעת על דבר המאמר “מלחמה בשלום” כן הוא. נדפס הוא בחוברת מיוחדת בווילנא בבית דפוסו של דוואָרזעץ, בלי שם מחבר ומוציא לאור; ויכלול ג' מאמרים. הראשון מאמר מקוטע יקרא בשם “הדרת מלך” והוא שלוח כעין…………….. כדי שיוכלו אח“כ לגדף ולחרף את אנשי מצוּתם ככל העולה על רוחם. תוכן המאמר ההוא שהיראים המה עבדים נאמנים למלכם והמשכילים הפורקים מעליהם עול מצות ומעבירים על סיגי התלמוד המה ג”כ מורדי במלכות. ואחרי המאמר הזה יבוא המאמר העצמי “מלחמה בשלום” בו נכנס רב אחד בעובי הקורה ומכלה חמתו בכ“א סעיפים בגייגער וסיעתיה בליליענבלום ובי. את ליליענבלום הוא קורא “סכל ורשע” אותי ישוב בא”א ושבאתי על כמה נערות מאורסות וכדומה, על המנוח מאפו יאָמר שם שמיום שיצאו ספרי מאַפו “אתוספו ספסלי בבתי הזונות”. לא אוכל לשלוח לך את החוברת מחמת שהיא נצרכה עדיין למלאכתי, אבל לוּ קראת השתוממת מה גדלה העקמומית שבלב הצבועים האלה הפושטים טלפיהם ואומרים כשרים אנחנו ועבדים למלכנו, ומדמים בנפשם לזרות אפר בעיני סובביהם. הנה הכינותי מאמר גדול (אחפוץ לקרוא לו “דמי מלחמה בשלום”). שמה מדותי לחנפי לב כפעלם וגליתי שוליהם על פניהם ודברתי דברים ברורים על מעמד אחינו ב“י בארצנו המוסרי והדתי. ואני טרם אדע איפה אדפיס מאמרי כי אין נפשי לשלחו בהמליץ, הא‘) מחמת שיבוא חוליות חוליות במשך שבועות רבים, הב’) אין רוחי נוחה בימים האלה מאת מו”ל המליץ; בלבי היה לבלי לענות פנים בפנים למנדינו, כי אם ללכת הלאה על דרכי נכח ה' ולקלוע בדרך מהלכי לתומי אבנים גדולות על ראשי האנשים ההמה; ולתכלית זאת כתבתי כמה ספורים קצרים בחרוזים קלים לכל קורא, מתארים מאורעות שונות שהביאו צרות על אנשים יחידים לרגלי המועקה אשר במתניהם מצד הרבנים המחמירים. מזה הענין היה גם השיר “אשקא דריספק”, אשר אבטיחך ידידי כי הוא טוב מאד ודבר נחוץ בעתו, ולפי דברי ה' ל“ב ראָהו צווייפֿעל ויהללוֹ, ר' אברהם קראָכמאַל ויקח ממנו העתקה; אבל צ”ב לא קבלו בדפוס, מחמת שגדר גדר לו לבלי לקבל שירים כמליצו; וכיון שקבל על נפשו הגזרה הזאת איננו מבחין עוד בין טוב לרע. ועל כן אין לבי עוד אליו ואינני חפץ לשלוח לו את המאמר הנ"ל. ואולי אדפיסנו בחוברת מיוחדת. – בנו של המנוח מאפו, רופא העיר אצלנו, נכון לצעוק חמס באזני הממשלה הגבוהה על החרפה אשר חרפו בני בלי שם את אבי המנוח ויחללו בכבודו רבים.

במכתבי האחרון לפאָניוועז כבר הודעתי לך כי אשתי הלכה לדרוש ברופאים ממחלה נושנת אשר חלתה; והנה עד היום לא שבה עוד והיא יושבת בקאֶניגסבערג, וסבלה שתי אָפרעאַציאָנען, האחת מהם מסכנת ורבת מכאובים, אבל בעזרת הרופא חולים עתה היא שבה מעט מעט לאיתנה ורופאה יבטיח לה כי תהיה בריאה ושלמה, אין מחסור כל דבר.

ספרי “משלי יהודה” אשלח לך בקרוב; ואם יעלה בידי אצרף לו גם המאמר “מלחמה בשלום”. – ידידתנו מרים יוצאת היום את העיר קאָוונאָ והולכת לחוץ לארץ לרחץ במעינות הרפואה, כי חולה וחלשה גם היא. – איש אחד “אברהם קאַפלאַן” שמו, הדפיס בוויען חוברת קטנה: “חיי אברהם מאַפוּ”. – לסירקין אכתוב בפאָסט הבאה. –

קורא אתה חמס על שבתך בכפר זה ימים אחדים, ואני זה שנים רבות אשב בעיר הדומה לכפר, בודד לנפשי, כי אין מבין לדעותי ואין את מי להועץ בבוא ההכרח לזה. ההמון כלו הוא ככל המון בית ישראל, ואין לצרף אותם למנין אנשים שנוכל להתרועע אתם. מן הכלל הזה יצאו אנשי מספר סוחרים עוסקים יום וליל בפרקמטיא והרבה יהיה אם מהם ימצא איש מבין בשפ“ע כאחד מתינוקות של בית רבן או כותב מכתב של משא ומתן בשפת אשכנז; ישנו בזה רופא עברי, יודע בעניני רפואה, ותו לא מידי. הרב דפה שגמר חק למודו בבי”ס הרבנים איננו יודע דבר כשאר תלמידי ביה“ס ההוא; שנים שלשה עברים עובדים פה באַקציז וכל השכלתם היא שאוכלים טרפות ומלבד זה המה הדיוטים גמורים בעניני ישראל; ואני ותנובות כפי בשפ”ק או כל מה שאני כותב בעניני ישראל הננו פה כערער בערבה; אין איש אשר אוכל להראות לו פעל ידי לשמוע דעתו ולשאל בעצתו; ומימי לא הייתי מרגיש החסרון הזה כמו שאני מרגיש אותו עתה – כאשר בא ההכרח לדבר בפומבי דברים בעניני הדת והאומה, שעל כל מלה ומלה אני עתיד ליתן דין וחשבון. התבונן בזה ידידי והשקט על שמריך, ושמח בחלקך,

ושַׂמח במכתביך את לבב רעך יל"ג.

מוכן גם אנכי לתנוך בידי ה' ל“ב במכירת כמה עקז. (כמו עשרה) מספרו קהל רפאים אם ישלחנו לי. זה כמה אנכי מחכה לתשובתו של ה' ל”ב על מכתבי האחרון, ולא ידעתי מדוע אֵחרה תשובתו עד היום.

אגרת שמונים ושתים.

10 יוני 70, (כ“ג תמוז, תר”ל) טעלז.

השלום אתה סירקין אחי, ידידי מקדם ומאָז, היקר לי מכתם ומפז!?

פראָזער ידידנו הוא לי למִפְתּח מזכיר עוֹן. בכל מכתביו אלי יעל זכרונך לפני ויעיד מוסר אכזרי בכליותי על אשר לא כתבתי אליך זה ימים רבים. ואע"פ שאדם מוּעד לעולם בכל זאת תּם אנכי (ב)[ה]פעם נגדך, אחי, כי ראיתיך נודד כצפור ועובר בארץ לארכה ולרחבה ולא ידעתי פעם בפעם מקום תחנותך אל נכון ואכתוב לך שמה. ואני איש כבד עבודה, ודרך עבודתי מנויה וגמורה; לא כל השעות בידי ולא בכל שעה הפנויה לי רוחי נכון בקרבי להגות ולחשוב ולכתוב את העולה על רוחי; ומה גם שמכתבי אליך אינם מכתבי משא ומתן של פרקמטיא ואין סבה מכרחת להם, ובכיוצא בזה אדם מורה היתר לעצמו לאַחר הדבר מיום ליום ומחדש לחדש, עד אשר

יָמִים עַל יָמִים וִירָחִים יַחֲלֹפוּ

יֶרַח אַחַר יֶרַח – שָׁנִים יִנְקֹפוּ.

אינני זוכר עוד כמה “שנים נוספו לשנות הנצח” מיום דברנו איש אל רעהו אחרונה בכתב, אף אינני יודע את הגלוים לך ואת שאינם גלוים ממסבוֹתי וממקרי ימי האחרונים. חדשות נצורות לא צמחו אצלי. עודני יושב על מקומי הידוע לך בעיר הנדחת ממקור החיים; בשנה העברה הוסיפו לי על משכרתי מאתים רו“כ לשנה; על עבודתי עבודת תמיד בשני בתי הספר אשר תחת ידי נוסף אתה גם צער גידול בנים שאין אדם מרגיש אותו בהיות ילדיו רכים וקטנים; שתי בנותי משכילות בלמודיהן וגדלות כעל מים רבים; בני היחיד גם הוא יצא מכלל הדיוט; הנהו לומד חומש, קורא שפת רוסיה ואשכנז בהברה טובה כלשוניהם לגוייהם; בביתי גרה אומנת פדגוד (גובערנאַנטין) בעלת דת לוטהער שגמרה למודיה בריגא, והיא לי לעזר בחינוך בנותי. אשתי חלתה מחלה נושנת, כי לרגלי שִנַיִם רֹעות צבו חניכיה ויתקשו, ובתוך חכה נעשה לה מכה טריה (Fistula); ובגלל הדבר הזה יצאה ביום א' דחוה”מ פסח ותלך לקאֶניגסבערג לדרוש ברופאים ועוד עד היום לא שבה. שמה נשאה האֻמללה שתי אָפעראַציאָנען, והאחד מהנה מסכנה ורבת מכאֹבים, כי כרתו לשנים את בשר החניכים ויפתחוהו ויכרתו שנים שלשה רסיסים מעצם הלחי העליון שכבר החל לרקב; ועתה טוב לה מאשר למבראשונה והרופא יבטיח כי שוב תשוב לאיתנה ותהיה בריאה ושלמה. רפואתה בק"ב כלתה אבל טרם אדע אם תשוב בקרוב הביתה או תלך באשר תלך לרחוץ במימי הים –. נקראתי זה לא כביר לחתונת יבמתך פֿ. ולא הלכתי מחסר פנאי ומעבודה קשה.

---

בלתי ספק שמעת שמץ דבר כי פגעו בי בימים האחרונים חובשי ביהמ“ד ויכתבו נגדי מררות וזלזולים. ראשית חטאתי היו שירי הקטנים שנדפסו “המאֹרות הגדולים”, “אשקא דריספק”, “עמוד הענן”, “ראשי עם הארץ”, “ברבורים אבוסים”, והאחרון הכביד הוא מאמרי “בזכות של הרבנים” אשר הקים מאחורי תנוריהם את כל פרעושי בתי המדרש בארצנו והנם נתרזים מתוך פניקטיהון. בתחלה דנוני בצואה רותחת בגרף של רעי הנקרא “הלבנון”, בשנים שלשה מאמרים; ואחרי כן הדפיסו חוברת מיוחדת “מלחמה בשלום”; שמה יחרפו ויגדפו אותי ואת ליליענבלום ואת המנוח מאפו; עלי יאמרו כי באתי על כמה נערות מאורסות, וכי אוכל אנכי בשר החזיר השקץ והעכבר; על מאפו יאמרו כי מיום צאת ספריו לאור “אתוספו כמה ספסלי בבתי הזונות”; וכיוצא מדברים מכוערים כאלה; ולא עוד אלא שבחוברת ההיא יתקוממו כנגד ההשכלה ופעולותיה המוחשיות, יחדשו עלינו ימי הרא”ש ור"י פאָללאַק, ויאמרו על בני דורנו שחפצים המה להפוך הקערה על פיה. בגלל הדברים האחרונים האלה לא יכולתי לשים מחסום למו פי ואכתוב גם אני מאמר רחב (אקרא לו “דמי מלחמה בּשלום”) והשיבותי את ערלי הלב על עקב בשתם; רבתי מידם את ריבי ואת ריב מיודעי הנזכרים, נקמתי את נקמת ההשכלה ותקנת הדת המחוללה בפיהם, ואגב ריהטא גליתי דעתי כעין Confession de fois במעמד אומתנו בדרכים המובילים לתקנתו. כמדומה לי שדברי נאמרו במועצות ודעת. ואני טרם אדע איפה אדפיס את מאמרי, כי לחתכו חוליות חוליות ולתתו בהמליץ אין ברצוני, ומה גם כי בימים האחרונים אין רוחי נוחה מן המליץ; אין טוב לי בלתי אם להדפיס מאמרי בחוברת מיוחדת. מה דעתך בזה?

הגידה נא לי, שאהבה נפשי, מה שלומך ומצבך ולמה אתה נע בארץ ומה תקותך בימים יוצרו. האם ראית שכר בספרך? פראָזער יספר לי בשמך כי בקיעף חיה אשה עבריה אחת, שפרה אֶלציק שמה, יודעת גם שפת עבר ומשכלת בכל חכמה. אם כן הוא ואם מצאה האשה ההיא חן בעיניך הודיעני נא את שמה ככתיבתו ומקום שבתה ואשלח לה במתנה את ספרי שירי יהודה, אם תדע כי יעלה לרצון לפניה.

לפי שעה לא אוכל להוסיף, כי עתי קצרה ועבודתי עודנה מרובה; בבוא דבריך אלי והודעתני איפה אמצאך לימים יבואו אוסיף לשוחח בך בנפשי שבעי.

ידידך הנאמן בבריתו וקים באהבתו יל"ג

אגרת שמונים ושלש.

6 יולי 1870 (תר“ל, י”ח תמוז), טעלש.

ידידי היקר, יהושע סירקין!

לרצונך שולח אנכי לך בזה שני השירים “עמוד האש ועמוד הענן” “ראשי עם הארץ”, מועתקים לשמך ע“י אחר, השיר “אשקא דריספק כו' " אולי תראה בקרוב בדפוס. ועוד נוספות תמצא בזה מאמר קטן ממני נקוב “ודוי הגדול לדניאל באגר”, את המאמר הזה לא קבלו לדפוס בהמליץ והושב לי חזרה ע”י ליליענבלום ושולחו אנכי לך למען תשפוט האם היה למו”ל המליץ צדקה להשיב פני בהדפסת זה המאמר, אחרי אשר מאמרי הראשון בזשה“ר הנדפס שמה הקים עלי את המחרפים והמגדפים ואיפה אמצא מקום עתה להלחם ולעמוד על נפשי אם המליץ לא יקבל מאמרים כאלה. – בשבוע הזה כליתי את מאמרי “בינה לתעי רוח”, והיא תשובה על החו' “מלחמה בשלום” ושלחתיה לאודיסא לליליענבלום ובקשתיו באופן שלא יקבלו אותה בהמליץ (ולבי ידע מראש שלא יקבלוה, כי מגלה אנכי נבלות הרבנים ומפשיט אותם ערומים) שידפיסנה בחוברת מיוחדת. אין דעתי כדעתך על דבר ריבנו עם הרבנים; הָרַוְיָא, היא היהדות הרבנית, ממילא לא יפול מחמת שמשוגעים בעלי כח למעלה מן הטבע יחזיקו בידו; ועוד שאוי אוי לנו אם תפול הרבנות ממילא, שאז נגיע אל המעמד הדתי שאחינו ב”י באשכנז עומדים עליו, אשר כלם הדיוטים ואינם יודעים את התורה, כלם אינם יודעים מאומה שיהודים המה, רק שמא בעלמא; וזה איננה התכלית המבוקשת לדעתי והדרושה לנו: צריכים אנחנו תיקון דתי שיבוא בזמנו ובמועדו ע“י כח גברא, ע”י אנשים יודעים את התורה, ולא מעצמה וממילא אשר אז תרחב הפרצה מאד ואין אנחנו בטוחים שנינו לא יעזבו לגמרי את היהדות על פנינו. – יהיה איך שיהיה מאמרי יצא בקרוב לאור ובלתי ספק יטיל סער גדול בין נושאי הרבנות ושבו להתנפל עלי באף ובחמה ובקצף גדול. אבקשך ידידי להודיעני פעם בפעם את מקום שבתך למען אוכל לשלוח לך מספר עקז. מן החו' הזאת להפיצם בישראל, כי זה הוא העיקר שיתפשט המאמר הזה יותר ויותר בין בני עמנו. – שני השירים הרצופים בזה יוכלו להשאר תחת ידך, אבל המאמר ודוי הגדול תשיב לי בקרוב במהרה, כי אין לי אחר ממנו. ותודיע לי דעתך על שירי אלה כי רבים כמוהם תחת ידי ובחפצי להוציאם לאור בשירי יהודה מחברת שנית. הגידה נא לי האם ראית סימן ברכה בספרך “הדוממים”?

אשתי שבה לביתה אבל לא לאיתנה ועודנה חלשה ורפת כח, זקנה קפצה עליה בלא עת, ולפעמים יגבר רפיונה מאד ויחריד לבבינו; עיניה זולגות דמעות תמיד בלי סבה מכרחת רק מאין אונים וחסר כח. מה תהא אחריתה – לא אדע! מאתים רו“כ הוציאה במסעה בחו”ל ומעט מן התועלת צמח מזה; ועוד עד היום לא ימוש רופא מביתי ובית הרפואות לא יחדל מפטם ומרַקח צרי ורפואות לה.

אולי תוכל לעשות פרופאַגאַנדאַ בפ“ב שישתדלו “מפיצי ההשכלה” לאסור על מ”ע הלבנון לבוא לרוסיה. בקרוב תקרא בענין הזה מאמרי בלי חתימת שמי במ“ע Денъ”“, בו אשים פני להקומיטיט שישים לבו על דרכי הלבנון הזה, כי מרבה הוא עלטה ואפלה בתוכנו ומחזיק ידי מרעים ורבנים. אנכי לא אוכל בעצמי לכתוב בקומיטיט מחמת שהלבנון פגע בכבודי ופרסם את שמי ויאמרו הבריות בשבילי אני עושה זאת; הנה גם אחיך חבר להקומיטיט, גם אָחי חבר להם (לאחרון כתבתי על אדות זאת), דבר על לב אחד מהם שיגע בענין הזה במושב הקומיטיט ובלתי ספק יחזיקו האחרים בדעתו, כי הדבר הזה באמת נחוץ לטובת השכלת היהודים. – ה' אַדאָלף לאנדוי, סופר מהיר בשפת רוסיה, חפץ להוציא לאור פעמים בשנה ספר בשם Еврейская библioтека, ושם פניו אלי שאחזיק בידו ואשלח לו מאמרים. ומבטיח לשלם בעד העבודה הזאת. האם שמעת או ידעת מחפצו של ה' לאַנדוי? ומה יאמרו הבריות לזה? – צר לי כי קצרת דבריך ולא הגדת לי דעתך על אדות החכמים שנודעת להם פנים בפנים ואשר אנכי אך לשמע אזן שמעתים. מר' אברהם קראָכמאַל קבלתי פריסת שלום ע”י ליליענבלום, ובקש שאשלח לו ספרי, ועד כה לא שלחתי עוד מאפס פנאי לכתוב. – אבקשך להודיעני איזה פרטים מחיי אברהם אחי ומהנהגתו הביתית. – האם תשאר ימים רבים בפ“ב? אולי יעזרני אלהים ואבוא גם אנכי לפ”ב בחדש תשרי הבע“ל. – הודיעני מתי תהיה בקאָוונאָ; ערגה נפשי לראותך. יבמתך צ… אמרה לבקר אותנו בטעלש; ואלו באת גם אתה עמה כי אז היה לנו שמחה שבעתים, וביתי ב”ה רחב ידים, ותוכלו לגור כלכם אצלי. ממכתבך ראיתי כי פרקך נאה וכי מעורב אתה בדעת עם הבריות, ומלוח תמונתך ראיתי שגם זקנך מגודל. – תכניתי ותכנית אשתי אינן תחת ידי ולא אוכל לשמחך בם. – ביום כ"א כסליו תמלאנה לי ארבעים שנה לשנות חיי; והרי אני כזקן לפניך!

סלח לי כי על פסת נייר קטנה אנכי כותב; בשביל העקונומיא עשיתי זאת; ואתה הלא עקונומיסט אתה; ואל תסתכל בקנקן. – להאשה שפרה אייגעס לא אשלח ספרי אחרי אשר לפי דבריך השליכה אחרי גוה את הליטרטור העברית, ומה תמצא בשירי דברים וינעמו לה עתה בשימה פניה לשפות ולידיעות אחרות! – ברך בשמי את פ… ואישה; בקרוב אכתוב לה ביחוד, כי עד היום לא היה לי פנאי; בין כה וכה הבה לה ולאישה ברכתי “מז”ט" והעלה זכרוני לפניהם. גם את דיללאָן האב והבן…….. תברך בשמי לשלום. מאשתי הודעתיך; ובנותי טובות ובריאות יפות ומשכילות; בתי מיננא גדלה כעל מים רבים ואף כי רק ט"ו שנה מלאו לה ביום המחרת לשושן פורים העבר, בכל זאת מראֶה כמראה נערה שהגיעה לפרקה; והיא תהיה יפה עד מאד. ואני ידידך כפעם בפעם חלש ורפה כח וחרד על בריאותי; ראשית חפצי וקץ כל מאויי לצאת עוד הפעם בימי חיי מן העיר הקטנה והנכחדת הזאת אשר אנכי גר בה עתה. אם ימלא חפץ לבי זה – אלהים הוא היודע!

אחבקך ואשקך ואאמצך כחותם על לבי לב הומה לך כל הימים.

יל"ג

אגרת שמונים וארבע

טעלשען 1 נאָיאבר 1870 [תרל“א י”ט חשון].

[להר"י סירקין]

חלילה לי מקצוף עליך ונגער בך, ידידי איש חמודות! כי האף אמנם תדמה מבעלי אגרופין אני המכריחים את זולתן לקבל דעתם? גם בדברך אלי דברים קשים כגידים על הטפלי בנבלת החמורים ועל צאתי לריב את הרבנים ההולכים בחשך ומפסיעים על ראשי עם קדוש, (אע"פ שלפי דעתי הוכוח בזה סוף סוף מביא לידי איזה תועלת עם מעט ואם הרבה ולא יכלתי להפקיע עצמי מלעמוד בקשרי מלחמה זאת אחרי אשר השיגוני בין המצרים), למדתי זכות עליך באמרי כי לא דרך חיי דרכך ועל כן לא כמחשבתי מחשבותיך; הנך שט ועובר בערים גדולות ובא במגע ובמשא ע“פ רוב עם האנשים אשר כבר נשרו נוצותיהם הישנות, אין מועקה במתניך ואין הבלי המתעתעים תמיד לנגד עיניך, על כן אתה אומר “הנח להם והם כלים”. אבל לו ישבת עד כה כמוני בערי זאַמוט וראית עין בעין כמה גדול כחן עדיין של הרבנים אשר הביאו ומביאים עד היום עלינו קללה ולא ברכה, ולו היית בא כמוני במגע ומשא עמהם על כל מדרך כף רגל מהיותי משגיח לבי”ס לעברים, כי אז דנתי לכף זכות כי כשל כח הסבל לשאת את י' קבין של שטות אשר חלק להם ה‘, מבלי להרים קול כנגדם. נוסף לזה אנכי עוסק בעצמי בחנוך בני ובנותי ומצאתי את עצמי מחוייב לעיין בדבר איזה הדרך הישרה שאורה להם בדברי שמים? האם יכל אוכל לשום עליהם את כבד האבנים ונטל החול, הנקרא בפי הרבנים קדש, אשר שמו עלינו בקטנותינו, ולאמר להם קדש לכל אשר יאמר העם הסכל הזה קדש? או אולי אגדל אותם בלי כל דת ואמונה כאשר יעשו רבים מן הקוראים עצמם משכילים, לבשתם ולבשת אומתנו ולרוע מזלם של הילדים המגודלים בעצמם? וא“כ לא נשאר לי בלתי אם לזרות המוץ מן הבר ולהורות להם לכתחלה להיתר דברים רבים שהמה אצל העם בחזקת איסור – ומי יראה לי הגבול אשר עדיו אבוא ולא אוסיף? ואם על בינתי לבדי אשען מי זה לידי יתקע כי דרך ישרה בחרתי? ובין כה וכה אחרית ילדי תלויה בהם, כי אינני יודע מה יעשה בביתי אחרי ואיפה ישטפום מי החיים. והנה מתוך העסק המעשיי בדבר זה באתי ג”כ למשא ומתן של הלכה? אמת, ידעתי כי לא בכח דברי אטה את לבב הרבנים לתקן את הדת והאמונה שתהיה מוכשרה לחנוך הילדים לפי צרך השעה, ובנותי לא תעגינה בחנוכן עד אשר תצא הדת המתוקנת לאור, אבל לזה אין אנחנו אחראין; ואם לא יביאו דברי פרי לי ולבני אולי יביאו איזה תועלת לאחרים. ויהיה איך שיהיה ישמח לבי כי הפכת מדת הדין לרחמים אחרי קראך את מאמרי, אשר עוד לא הגיע לסופו; ומדעתי אותך לאיש אמת, אקבל דבריך פשוטם כמשמעם; וכן חרצו משפטם לטוב על מאמרי זה גם אנשי אמת אחרים, כמו בעל המפתח, ליליענבלום (שנאת החנופה ומשפט מיושר הוא אחד מראשי תכונות נפשו) ועוד אחרים. וצר לי מאֹד כי נפל חלק המאמר הזה להדפס במליץ אשר מעטו קוראיו בין היראים ובכלל אינני מרוצה לשם הקוראים; ונוסף לזה הוא נדפס בשבושים ושגיאות ובאותיות מקולקלות ומבולבלות אשר אי אפשר לקורא לרוץ בו ולהבינו על בוריו, ועוד שבשני מקומות נשמטו כמה שורות שלמות מיראת המסדר מפני ההמון; על כן אלו היה באפשר להטות את לבב מי ומי מן הנקראים על ההשכלה לקחת על עצמו את הוצאת הדפוס להוצאה שנית, אשר לא תעלה יותר מחמשים רו"כ אם נדפיס אלף עקז., א’ מתוקן מכל השגיאות ומסודר כהלכתו. דבר נא על לב ה' לעאָן ראָזענטהאַל, הוא בן עירך ובלתי ספק גם יודעך, וכן הוא גם מיודעי, והוא חבר רֹאש בחברה המַשכלת לרבים, אולי ימצא הדבר חן בעיניו והודעתני מזה.

נואשתי מלהדפיס איזה דבר עוד על הוצאותי כל זמן שאנכי יושב בעיר קטנה, אשר אי אפשר לי לעסוק במכירת ספרי. אבל זה לא כביר בא אלי במכתב המו"ל השחר ונדרשתי לו לשלוח למכתב עתו איזה משירי ומספורי; ואם תקרא את מחברותיו, תפגשני שם. בחו' הרביעית יהיה נדפס שירי הידוע לך בשם “אשקא דרישפק” ומספורי אני שולח לו את הספור “אחרית שמחה תוגה”. לא ידעתי אם תדע את טיבו של הספור הזה.

את בתי הקטנה, הצעירה ארבעה חדשים מבנך, נתתי לריגא בגמנזיום הרוסית הנקראת בשם לאָמאָנאָסאָף. והנה לכתחלה לא בשביל התכלית היוצאת מן הלמוד לבנות ישראל בגמנזיום, אשר לא ישרה בעיניך, נתתי את בתי שמה; כי אם שתלמוד באופן מסודר על פי פרוֹגראַם ידוע ותתגדל בעיר גדולה בין אנשים מהוגנים ומדברים שפה ברורה; והנה בשביל זה אנכי מוציא על בתי זאת מאתים רובל יתרים לשנה אע“פ שלא הייתי מוכרח לזה, כי יש גובערנאַנטין בביתי, המלמדת בבית הספר לנערות אשר לי ועוסקת גם עם בתי הבכירה. אבל בגופא דעובדא שגית, כי הנערות הגומרות למודן בגמנזיום, אפילו מבנות ישראל, מקבלות רשות להורות לאחרוֹת בלי הבדל דת; בעיני ראיתי מכתב תעודה כזה בידי אחת הנערות שכלתה למודיה בקאָוונאָ; ובת קאַפלאַן לא בקרה בגמנזיום, כי אם עמדה ותבחן, ולמדה למודיה בשפת אשכנז ולא בשפת רוסיה; והמורים האשכנזים צרי עין ואבירי לב כביסמאַרק בעצמו, ולא יתנו לבעלי דת אחרת זכות כזאת. אבל לא כן הרוסים. ובכלל מסרתי את בתי ללמוד שם, כמו שאמרתי, שלא על מנת לקבל פרס אח”כ; וה' יעשה הטוב בעיניו. – בתי הבכירה, בת ט"ו שנים ומחצה כעת, מתגדלת תחת יד הגוברננטין שאמרתי ותחת ידי; וכבר תמהר לדבר ולכתוב בשלשת השפות רוסית אשכנז וצרפת, ושאר השלמות כמנהג בנות ישראל המשכילות.

נכספה נפשי לדעת מה עשה אלהים בך. ולמה תחלה לבי בתוחלת ממושכה ולא הגדת לי במכתבך את כל אשר עמך? ועתה אנוס אנכי לחכות עד בוא דבריך אלי שנית. האם תשתקע לגור בפ“ב? סוף גוף הלא אבוא לפ”ב ואֵראה פני אחי; ומה ינעם לי למצוא גם אותך שמה.

אשתי עודנה רפת כח וחוֹלה לעתים קרובות. בקיץ העבר היתה בקאֶניגסבערג והוציאה מאתים רו"כ; וגם עתה לא ימוש רופא מביתי ובעלי האפותקי יחלקו שלל ועל כיסי יפילו גורל.

רבה עלי העבודה מדי יום ביומו לעת כזאת; מן השעה התשיעית בבקר עד השמינית בערב, מורה אני בעצמי לבני, שתים שלש שעות ביום ושעה אחת לבתי; אבל ב"ה בריא אנכי עתה מאשר עד כה, ובכן הוקדמה הרטיה¹ למכתי, וזאת היא ישועתי.

ברך בשמי לשלום אחות אשתך פ.; האם עוד לא בא המלאך לבשרה כאשר בשר את שרה? אם תראה את ד. (ישראל ליב) תגיד לו כי ה' ב. מפה השליש תחת ידי [ב]עבורו שטר חוב (וועכסעל) על סך 170 רובל על זמן חצי שנה מיום כ"ח אויגוסט העבר.

היה שלום ויחזק ה' את כח זכרונך לזכור כימי קדם את ידידך הנאמן לך את יל"ג.

אגרת שמונים וחמש

7 יאַנוואַר 1871. [כ“ו טבת, תרל”א] טעלז.

ידידי ורעי, בעל דעי, המבין מרחוק לרעי²

תקותי, ותקות אחרים בדבר, נשארה מעל; בקאָוונאָ כבר בא אחר ואני כאשר הייתי אהיה, מטעלז לקברות אובל.

מפראָזער קבלתי רק מכתב אחד מפ“ב ועניתי לו זה ימים רבים ופליאה גדולה בעיני כי מן היום ההוא לא שב לדבר אלי דבר. ביום כתבי אליו כתבתי גם לר' י”ח סירקין וגם הוא לא ענני. מה זה ועל מה זה? אולי תכתוב בקרב הימים לפראָזער תשאל את פיו פשר דבר.

גם אנכי כמוך אדברה: רב לנו אַבד את כחנו לדעת ולדבר דברי שכל על אֹזן לא שומעת; רב לנו פּזר את דרכינו לזרים, ולשלוח לכתבי עתים מאמרים אשר המה בידי המוציאָם לאור כ“כי הנה כחמר” ביד הפיטן, ברצותו מרחיב וברצותו מקצר, ברצותו מקרב וברצותו מרחיק, ברצותו מישר וברצותו מעקם; והוא שוכח שמ“ע הוא מיצר שהחזיקו בו רבים והוא עושה בו כאדם העושה בתוך שלו. בכל זאת נראה לי שהיה טוב ומועיל להוציא את מאמרינו בחוברות מיוחדות כדי שיהיו דברים מנוקים מן השגיאות שעלו בם בדפוס המשובח שנדפס בו המליץ וכדי שיהיו לאחדים בידי החפצים להגות בהם ולהוסיף עליהם. הגידה לי דעתך בדבר מאמרי בלת”ר³); האם לא עבר זמנו עתה להדפיסו בחוברת שלמה? היוכלו עוד חִציו להגיע אל המטרה אשר הצבנו לנו? בחוברת הרביעית מן השחר נדפסה ההשמטה מן המאמר ההוא. הגידה לי אם יבוא השחר לידך; אם לא תוכל לקבלו חנם מיד ה' סמאָלענקי אם לשלח לו לפרקים איזה פרקים.

השחר מוצא חן בעיני מאֹד, המסדר אותו הוא איש כשרונות ומלא טוב טעם ודעת. בחפץ לבב אני שולח לו את מאמרי; ומאד ינעם לי אם אפגשך גם אותך שמה. בחוברת החמשית יודפס שירי “ושמחת בחגיך” אשר ידעתי כי ימצא חן בעיניך כי לא נופל הוא מן הראשון אשר כל קוראיו מצאו בו קורת רוח. עוד יבוא במשך הזמן שיר אחד מעין זה הנקרא “קוצו של יוד” ועליו יקרא שם ידידתנו מרים מאַרקעל. בו יספּר מקרה אשה עבריה אחת שנפסלה גטה בשביל יוד יתירה בשם הלל (האם כדין והלכה הוא?⁴) ובשביל זה נתעגנה כל ימי חייה ואת כל התלאה המוצאת אותה בשביל זה. מאמר גדול ממני נקוב “ארץ בבל העתיקה וחכמיה”. ראשיתו נדפסה זה שנים רבות בהצפירה אבל לא נשלם מפני שעמד המ“ע הטוב ההוא לצאת, ועתה יבוא כתמו, ויש בו כלאחר יד דברים העלולים לפקוח עיני הקוראים בספורי תורת משה ובהאגדות השייכות לזה. גם ספור אחד ממני נקוב “אחרית שמחה תוגה” נשואו לקוח מחיי החסידים יבוא בהשחר. ה' סמאלענסקי לקח על עצמו להוציא לאור קובץ שירים ממני, והנה אנכי מכין בשבילו קונטרס קטן נקוב: גם אלה משלי יהודה, משלים קטנים לילדים גדולים”. מעט מן המשלים שיבואו בו ידועים לך וכהמה רבים. אם אין לך השחר הגידה לי ואשלח לך פעם בפעם כל מה שיודפס שם משלי. מחכמה דברת מה שדברת על משלי הפה שאסר, וגם אנכי בעצמי הבינותי את מחסורו במקום שהראית ואשתדל לתקנו. כי אשית חובתנו היא שיהיו כל דברינו מיוסדים על אדני האמת הגמורה ואז נוכל לקות שלא יעלו דברינו בתהו כי האמת מפּץ הוא וכלי מלחמה נורא מאֹד לכל ההבלים והזיות, וסוף סוף לא יעמדו נכחו ונפלו ואין מעמד.

מכין אנכי לדפוס גם מחברת ב' משירי יהודה והנני נותן לך בזה שיר קטן אחד שכתבתי כעין הקדמה לה, ואבקש לשמוע עליו את דעתך ודעת שאר משכילי אודיסא הישרים בלבותיהם.

להזורנאל שה' לאנדוי בס“ט פ”ב מוציא בשפת רוסיא כתבתי מאמר ארוך על אדות הספרות העברית החדשה. בהמשך המאמר אנכי מזכיר לשבח גם את שירך ק"ר⁵) ומצטער אנכי שלא נכתב בסגנון יותר פשוט והמוני למען ירוץ כל קורא בו, ועוד אמרתי שם שאין נפש היפה נחה בזה שאתה עושה דבר יקר בזה שהא שוה לכל נפש כלי זין להלחם בו את שנואי נפשך אתה. את אויבי הכלל אנחנו נלחמים ואתה עוזב רגע אחד את המערכה ומבקש את אויבך מתמול שלשום להנקם בו נקמת גופך.

איעצך להדפיס גם את השמטתך בהשחר, ותקדים לה דברים אחדים ותבקש ממנו עקז, אחרים. וזה לא ימנע אותך מלהדפיסה גם בהמליץ החדש.

מי יתן והתעורר ה' טראַכטמאַגן לבוא לעזרת ה' בסופרים, כי איש הוא אשר כחו בפיו ואונו בקסתו ואלו המה כלי זיינם של יעקב ובניו; ובלתי ספק יזכהו ה' לחדש איזה דבר הלכה ולאמר דברים שראויים להשמע וממנו יראו רבים אחרים אשר יש לאל ידם לעשות ויעשו ועל יד על יד יתלקטו אלינו מכל קצות המחנה אנשים אשר נגעה אהבה עמם בלבם ואשר נגה אור הדעת במחם. אומר אני שכל או"א מישראל בימינו אלה שיש בכחו לעסוק בדברים המועילים לתקון אומתנו העלובה בין תקון מוסרי או דתי או חמרי והוא יושב ומפנה לבו לבטלה ואומר מה נאה מקרה זה מה נאה מעשה שהיה זה, הרי זה מתחייב בנפשו וקולר הרבם תלוי בו.

כי ה' טראַכטמאַו אדם עשיר למדתי בעצמי מכללא ששלח את מחברתו אלי לא בעצמו ובכבודו כי אם ע“י מלאך ע”י שליח ע“י ה' דובועוויץ, והנה כשיתגלגלו הדברים לידי כך תוכל להבליע לה' טראַכטמאַן שגם אני ב”ה אינני מן המחזירים על הפתחים, וגרי עירי וסביבותי כמו “נגיד” יחשבוני והיה הספר אשר יצא לי מהיום ראשונה בדפוס אשלח לה' ט“מ למנחה שלא ע”י אמצעי חלף מחברתו.

שירי “אשקא” שלחתי בעצמי לה' במאלענסקי; ולמה אתה חושדני שאזייף הזמן שבו נכתב ספורי “שני ימים” וכו‘? ומילתא שאין בה הנאה לא משקרי אנשי! הרי לך מכתבו של א. מאַפו נכתב בשנה ההיא בעצם ידו על הכ"י ההוא שממנו נדפס הספור ושנשאר באודיססא, ולא עוד אלא שחצי הספור (ג' עלים) שלחתי לה’ צ“ב בשנה הראשונה לצאת המליץ והיה מונח תחת ידו ולא הדפיסו עד שבא אחד ממכירי בפוניוועז “אייזיק טרויב” שמו, והעיר את רוחו לשוב ולדרוש ממני החצי הנשאר ולהדפיסו. אם מצא חן בעיניך גם תכן הספור גם ססגנונו ישמח לבי כי גם יתר ספורי כתובים בסגנון זה אף כי לא דרך אחד להמה. ה' צ”ב כפי הנראה יחר אפו בי כי השיבותי פניו ריקם ולא שלחתי לו מאמרים לראשית צאת הוויעסטניק שלו, כי לא חפצתי לכנס לסעודה עד אשר אראה את השלחן ערוך ומי ומי המסובין ומה יערך לנו במה“ע אם מאכל כל אדם או רק מורסן וסובין. חוששני לו לה' צ”ב (והחוששין מרֻבין), שממכתב עתו זה יצא “לא יער ולא דֻבין”. הנה הוא בעצמו מודה במכתבו אלי שלא למד מעודו דקדוק לשון רוסיה, ומעודו לא כתב מאמר בשפה זאת בדפוס, והנה פתאם לפתע קם ויהי לרידקטור – ואעפ"י שלקח לו לעוזר סופר רוסי שלא מאחינו הרי זה קדירא דבי שותפי. ומי יודע מי הוא ומי יאמין בו? ואולי יכשל העוזר ונפל העזור ויחדיו כל המחזיקים בו ישוּבו לביתם בבשת וכלימה.

אם יגיע לך מזה טובת הנאה הבה אחזיר בידך בקול מבשר ואשלח לך לעתים מזמנוֹת מאמרים בלשון הזה הצח והמצוחצח לצחצח –

ועוד זאת. בשנת מרכ“ב או תרכ”ג חפצתי להדפיס הספור בהכרמל ואולם ר' שמואל יוסף פין חפץ להשמיט במקומות אחדים איזה שורות ומהם גם המאמר “קשה להם לישראל” כו' שאתה משבחו ומהללו, ואנכי לא נתרצתי ובכן לא נדפס.

אלו הייתי יודע מקום שבתו של ה' מיזעס בלייפציג הייתי שולח לו ספורי עולם כמנהגו ושאר דברים ובא עמו בברית, כי רואה אנכי שאחינו בשרנו הוא בעצמו ובבשרו ובדמו ובנפשו.

מה היתה אחרית שיחתך את ר' ליבוש הארי? מי הוא זה ואיזה הוא? כמדומה לי שראיתי את שמו באחד מכתבי העת העתיקים כמו בכורי העתים? הגידה נא לי במה כחו גדול? (ע"כ נמצא בלי חתימה).

[יל"ג]

אגרת שמונים ושש

3 מאַי 1871 [כ“ד אייר תרל”א] טעלשי.

[להנ"ל]

ידידי!

כל מכתביך ופתקאותיך אלי באו. בשלחי ביום 22 מאֶרץ דיפישא להד“ר סאֶלאֶווייציג שלחתי אחרת גם לך, נו' 86, וביום 24 מאֶרץ הגיעתני תשובה מן הטיליגרפהענביראֶ אשר באודיססא “שהטיליגרממא נו' 86 לא נשלחה לבעליה מבלי דעת מקומו”. אבל עתה אין לך לחזור ולבקש את האובדת מחמת שאין לך בה עוד חפץ. עד היום הזה לא קבלתי שום תשובה מאת הד”ר סאֶלאֶווייציג, ואולם אגלה את אזנך כי אחי אשר בפ“ב נועץ עם ה' צעדערבוים וע”פ עצתו כתב אלי שלא אקבל את מקום המורה בת“ת ולא אסע לאידיססא. וא”כ המשא ומתן בדבר הזה למותר וללא הועיל.

הטיבות כי העירותני על הגמרא בב“ק (פ“ב ע”ב)⁶) בדבר הלנת המת בירושלים, ואנכי אוסיף לך שבזוהר פ' נשא (זיטומיר תרכ“ג דף קמ”ג:) נאמר: מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומיה, אסיר למיבת ליה בביתא למעבר ליה לינה על ארעא, משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא דכתיב אדם ביקר בל ילין, אדם דהוא יקר מכל יקרא בל ילין. מ”ט, משום דאי יעבדון הכי נמשל כבהמות נדמו כו' והאריך בסוד זה ולא זכר אף במלה אחת שהוא איסור דאורייתא וסמך דבריו על דרשתו בבפ' אדם ביקר בל ילין אשר לפי דעתי טובה ממנה דרשת הגאון ר' משה יאָג מווילנא שמצא אסמכתא לאיסור הלנת המת בפ' “תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא”. לעת מצוא אשוב לדבר בדבר הזה אבל לא במגיד, כי כבר פצו שפתי ודבר פי שלא אוסיף לדבר בענין הזה עוד במ“ע ההוא. במאמרי ונקיתי מפשע רב אשר בלתי ספק כבר קראת את כלו נשתרבבו שגיאות קלושות אחדות. אנכי כתבתי למשל “שלא יכשלו בלשונם ולא ינקשו בשנונים” כלומר בחדודים ובלצנות והמו”ל לא הבין כונתי והספיס בשונם כפי הרגיל על לשונו מתפלת היה עם פיפיות: וכן כתבתי בהלכות של עמעום ונדפס של עממים שאין לו שחר–. אבל בדרך כלל נחה דעתי במאמרי זה ביחוד בזה שנדפס בהמגיד שהפאַנאטיקים מתפארים ואומרים שרק להם לבדם הוא ואנו אין להנו חלק בו; ועתה עיניהם רואות ונמקות בחוריהן.

גם אנכי מרגיש שהשיר אשקא דריספק טוב מן השיר ושמחת בחגיך, אבל בזמן הראשון קוֹדם מן האחרון. אבל אין מעלת השיר תלויה בזמן כתיבתו כי אם בחומרו ובמעמד רוח המשורר. בחו' השמינית של השחר נדפס ראשית “גם אלה משלי יהודה” ואעירך על השיר הראשון “למי אני עמל” ועליך לדעת כי השירים האלה יבואו בהמשך כמה חוברות ובתוכם יבוא משל אחד “הצפרדעים המבקשים להם רב” ערוך כנגד הרבנים החדשים; תקרא ותשחק. ועוד ידי נטויה לכתוב לשירים האלה סוף דבר “עפילוֹג”. מן הקונטריס גם אלה משלי יהודה יהיה לי מאה עקז. ע“כ תודיעני בטובך למי מהמשכילים באודיססא אשלחנו. – הנני מבליע בזה בחשאי ב' רו”כ בעד הדיפישא ששלחת לי.

הלו"ט לעולם כמנהגו קבל על עצמו להדפיס ה' פראָזער אבל גם הוא לא מלא עד היום אחר דברו (ע"כ נמצא בלי חתימה).

יל"ג.

אגרת שמונים ושבע

טעלשי אשר בקאוונא 20 מאַי 1871 [תרל“א י”ב סיון].

כבוד ידידי הנכבד הרב החכם המפורסם

ר' שמואל יוסף פין נ"י.

עוד לא הספיקה לי השעה לעין אפילו כל שהוא בספרך היקר שקבלתי ביום אתמול ומפני הכבוד הנני ממהר להשיב לך על מכתבך ואומר כי כלבך כלבי טוב אליך כאז כן עתה, כי כבד אכבדך והרבה ארבה להוקיר את ערכך ואת חכמתך, בכל אשר אתה מָראה במאמרי על ספרי ישראל וסופריו בזמננו הנדפס בבליותיקה של א' לנדוי שהזכרתי בו שמך לשבח כי לך יאָתה; וא“כ נפשי לא נקעה ממך ומימי לא הסחתי דעתי מן הכבוד ומן היקר אשר חיבים אנחנו לאדם המעלה מצוין בדורנו כמוך. ואם משכתי ידי מכרמלך בשנים האחרונות הוא יען שלא ישרה בעיני תכונתו ודרך הנהגתך בו והאופן שאתה משתמש בו באַלפך דעת את העם והיא אמנם מחלקת ישנה בינינו, מחלקת בדעות שאיננה נוגעת אל עצמנו ואל בשרנו ואל כבודנו. לבי בטוח שכל מה שדברתי והדפסתי בזמן האחרון במליץ ובהשחר וגם בהמגוד לא היית מדפיס אתה בכרמלך או לכל הפחות היית שולח יד לשנות מן המטבע שטבעתי בם. הזכור תזכור כי זה שנים אחדות שלחתי לך להדפיס ספורי הקטן “שני ימים ולילה אחד” וגם אתה וגם רעך ר' חי”ל קצ“ב נ”י מצאתם לנחוץ למחוק שורות אחדות ולתקן במקומות שונים ובשביל כך לא הדפסת אותו ועתה הספור הזה נדפס ע“י ה' צ”ב ולא נפל דבר מדבריו ארצה. על דברתי שבכל פעם ופעם כשהייתי עורך דבר בשביל הכרמל חלפו על פני שתי תמונות מיָראות, מזכירות אותי לשום רסן מתעה על לחיי מחשבתי, והנה הצינזור והרידקציון. נוסף לזה לא התנהגת בכרמלך בזריזות וחריצות כדרך התגרין אשר זה הוא ראש פנה לכל משא ומתן ועי"ז מעטו קוראיך וחדלו סופריך והוכרחת להעזר מן הבא בידך. חלילה לי מדברי אלה מלכון לחלל את שמך ולזלזל כבודך אבל מספר אנכי דברים כהויתן שבלתי ספק אתה בעצמך מכיר ומרגיש בם, אחרי אשר הם הביאוך עד הלום לחדש פני כרמלך ולעמוד מלהוציאו מדי שבת בשבתו. אלה הנה הסבות מצדך שהרחיקוני ממכתב עתך, ויש עוד סבות אחרוֹת גם מצדי המונעות אותי בכלל מעבוד הרבה במכתבי העת לבני ישראל. הקראת את שירי “למי אני עמל” בהשחר חו' ח'? ובאמת למי אני עמל ומשחית תמצית בריאותי ומעקם גבי ומכהה עיני ומחסר את נפשי מטובה וממרגוע בשעות הפנויות הנשארות לי לפליטה אחרי שעות העבודה הרבות לי בשני בתי ספרי ובהוראתי בביתי לבני ולבתי? האם תביא לי עבודתי ההיא אף הפרוטות האחדות לשלם את דמי בית הדואר והנייר אשר אנכי כותב עליו? או אולי לנחול כבוד סופרים אעמול מעין הכבוד אשר הנחילוני “מצדיקי הרבים” במחברתם “מלחמה בשלום” הנדפסה בווילנא ברשיון הצינזור,לכבוד בעלי הדפוס דשם ותפארת לחכמי ווילנא ולמשכיליה, אשר גם הצינזוֹר בעצמו חד מהם!? והעבודה בחכמת ישראל כבדה עלי יותר משאר העובדים אותה לרגלי שבתי בעיר קטנה אשר אין בה שום ספר מספרי השכלה ושום משכיל על דבר. תשע עשרה שנה אנכי שוֹכן ערים נכחדות ואינני מקבל שום השפעה מחכמים וטובים ממני וגם עתה אנכי יושב כערער בערבה ונפשי יבשה אין כל מקור חי להרטיבה בו ולהרבות לחלוחית בשרשי עץ דעתי למען יפרח ויעש פרי. נהפך לשדי בחרבוני ארץ תלאובות זאת ועל מה אדברה ואכתבה ואשא דברי? הרק אך מלבו יוציא איש מלים? (ע"כ נמצא בלי חתימה).

יל"ג.

אגרת שמונים ושמונה

ידידי בעל השחר!

במ“ע המליץ ש”ז מנומר 30 והלאה נדפס מאמרי “בינה לתועי רוח” אשר בו דברתי משפטים עם רבני ישראל ומנהירי הקהלות בארצנו על דרך הנהגתם את אומתם וחנוכם את הדורות. במאמרי ההוא השתדלתי לנגע אם בארוכה ואם בקצרה בכל פרטי הענין הגדול הזה כפי שהביאני לידי כך ההכרח ודרך הלוכי בוכוחי. ועתה בבוא תשלום המאמר לנגד עיני ראיתי כי בין ההמשך שנדפס בנומ' 39 ובין הבא אחריו בנו' 41 נשמט פרק שלם, בלתי ספק מסבה שאינה תלויה בהמו“ל את המליץ; ע”כ אבקשך לשום את הפרק הנשמט ההוא באחת ממחברות “השחר” כדי למלאות החסרון ולהיות מאמרי הנ"ל שלם ביד קוראיו.

ואלה היו דברי: האמונה שאיננה מיוסדת על אדני התבונה והדעת רעה היא ומזקת לדת יותר מן הכפירה. הנה אתם מזכירים בכל יום האמונה בביאת המשיח ואחינו המתקנים בארצות אחרות השמיטו את העיקר הזה; אבל לפי דעתנו כאחינו באשכנז המתיאשים בפומבי מן הגאולה וכמוכם המחכים לביאת המשיח בדרך נס כלכם כאחד מכחישים בעיקר הגדול הזה, מפני שסוף סוף תדעו שנפלאות בל יעשו ארץ בימינו אלה ובל יפלו אנשים עם ענני שמיא. גם כל מעשיכם ודרכי חייכם מעידים עליכם שמה שאתם משננים בכל יום “אחכה לו בכל יום שיבוא” אינו אלא מרגלא בפומא ולבכם בל עמכם מפני שאין אתם מוכנים ומזומנים לקבלו ואין אתם מכינים גם את בניכם דור אחר דור לקראתו. יבוא נא בן דוד היום – אחינו המתקנים יוכלו לשוב אליו רגע אחד לאמר: “חטאנו, הננו עבדים לאדוננו!” והוא יקבלם וימצא בהם אנשי חפץ דרושים לכל חפציו; אבל מה ימצא בכם ובמה תושיעוהו אתם? בפשטים ובהמצאות וב“ודוק”ין של המהרש“א בפלפולי הבל ובדרשות של דופי? הימצא בכם אנשים דרושים לחפצו בבואו לחדש ימינו כקדם? המכם יקח אנשים לשרי מלכותו, לעשות מהם סגנים לאוצרות, יודעי תכסיסי מלחמה, חכמים מדיניים לעמוד בהיכלי המלכים האחרים, חכמי הבנין ומדידת היבשה והנהרות, לבנות שוקים ודרכים וגשרים ומעברות, אנשי דעת יודעי לשון, להיות מליצים ומתורגמנים, סופרים מהירים לכתוב בלשונות עמים רבים, רופאים ומפטמי רפואות, חושבי מחשבות בכל חרושת יד ובכל המצאה חדשה, אכרים עובדי האדמה? מורי הוראות תהיו! ומה תעשו אם תשאר הלכה כמאן דאמר שמצות בטלות לעתיד לבוא? או אולי במנהג הנהוג בממשלת הקהל אצלנו יחזיק ובידכם, כמו שאתם עתה, יתן את מושכות הממשלה, ואתם תשובו ותקימו ד' מיתות ב”ד ושאר העונשין בעד תולדה קטנה שבקטנות מל“ט אבות מלאכות ובעד כל קוץ וקוץ שהוסיפו הפוסקים האחרונים על תרי”ג מצות שדרש ר' שמלאי? אם כה תעשו והיה כי תבואו אל הארץ היום וקמו עלינו מחר כל העמים אשר מסביבינו והכחידונו מן הארץ, כי אי אפשר לישובו של עולם להתקיים באופן זה ובפרט בארץ היושבת על טבור הארץ; וירושלים הבנויה מידי בונים כמוכם תהיה לאבן מעמסה לכל העמים.

א“כ אפוא תקותכם לגאולה בכל יום ומעשיכם ודרך חינוך בניכם הנה שני הפכים מתנגדים וסותרים זא”ז. ואם חפצים אנחנו לפרשה באופן המתישב על השכל ומתקבל על הדעת, שאם חפץ ה' בנו יש תקוה לאחריתנו כמו לשאר האומות שלא אבדו בשטף הזמן ובזרמת מאות השנים; אבל התקוה הזאת לא תוכל להמלאות רק בדרך הטבע, ומי יודע אולי באמת תוכל להמלאות בדמן מן הזמנים אם נהיה מוכנים וראוים לזה, אם תחליפו את שיטת החינוך הנהוג בינינו מן הקצה אל הקצה ותשתמשו בהכשרונות הטובים שחלק הבורא לעמנו ולענינים יותר נחוצים ממכליא קרנא ומתגרי לוד ולידיעות שיש בהן ממש, ותגדלו את בניכם המוכשרים לקבל חכמה לאנשים שלמים בתכלית השלמות ומפוארים בכל הידיעות הנחוצות לאדם כלחם נפשו, ותשרשו מלבם ביום גיחם מרחם אמם כל שנאה לבעלי אמונה אחרת, ותטביעו בנפשם בקטנותם היסוד הגדול שכל התורה נשענת עליו, ותמנעו אותם מן לשון העלגים אשר היתה לנו למורשה מאבותינו האחרונים לבשתנו ולבשת אומתנו; ותשיבו את שאר בנינו הבלתי מוכשרים לעבודת הנפש אל האומנות ואל המלאכה, אל עבודת האדמה, אל חרושת ידים ואל כל משלח כפים; ותלמדו את סוחרינו ורוכלינו להשתמש בהין צדק ובאבני צדק, ולהיותם דוברי אמת בלבבם להיות ממון חברם חביב עליהם כשלהם בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית; ותתקנו את מנהגי קהלותיכם בסדרים ישרים ונכוחים למוצאי דעת; אם כה תעשו אז יש תקוה כי יבוא היום ורבים מעמי הארץ אשר יעיר ה' את רוחם כרוח כרש יאמרו: באמת יש רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה באיכותו, עם מלא כשרונות טובים כרמון, עם אוהב את המלאכה ושונא הבטלה, עם שאין בלבו שנאה ותחרות לבעלי דתות אחרות ולא כאיבה יהדוף אנשים השונים ממנו בדעות ואמונות, גוי מעולם הוא אשר כלנו חייבים בכבודו וחייבים אנחנו לשלם לו פעליו הטובים תחת הצרות והתלאות אשר השבענוהו במשך אלפי שנה ואולי אז – בהעביר ה' רוח צדקה כזאת על הארץ – אז אולי יבוא היום הטוב שאנחנו מצפים שיקוממו עדתנו בראות כל עמי הארץ עין בעין שלא נביא שום נזק לישוב העולם ולא עוד נרבץ כאבן נגף על דרך הדעת והתבונה, ואדרבא נביא תועלת רבה לכלל מין האנושי בתת לנו החפש לחיות חיים טבעים ע"פ תכונתנו וטבע נפשנו ולדלות ממעמקי לבבנו את המטמונים אשר נתן לנו אלקי אבותינו את אוצרות הדעת והתבונה ולהעשיר במו את כל משפחת האדמה. רק במעשים טובים נוכל לקנות לנו לבב בני האדם; רק בצדקה תכונן ציון ושביה בצדקה!

הפירוש הזה על העיקר באמונת ביאת המשיח שם לפנינו ברחבה בדעת ובמישרים מודענו ר“ד גאָרדן במאמרו דבר בעתו בהמגיד; ודבריו מלאים זיו ומפיקים נגה, וראויים להכתב באש שחורה ע”ג אש לבנה וראויים הם שכל איש מישראל ישימם בפיו ובלבבו והיו עמו וקרא בם כל ימי חייו שנן אותם לבניו ולבני בניו עד בוא מועד אשר יחנן ה' את עמו. ובגלל הדברים הטובים החיים והקימים האלה ירה עליו אבנים גדולות עמוד הענן, המגנה בסכלותו ובפחזותו את השם “לבנון” וישלך עליו שקוצים במאמר מלא קיא צואה שמראשו עד סופו מסריח, מפני שפירוש העיקר הזה בזה האופן יקלקל מחשבתו אשר חשב בהמשיח מתימן לגנוב לבב יראיו לצוד ציד להביא. ואנכי גם אנכי לא נרתעתי לאחורי מלגלות ברבים את הדברים האלה ומהחזיק בידי רד"ג ולא יפול לבבי מפני בעלי החבורה “מצדיקי הרבים”.

יל"ג.

אגרת שמונים ותשע

כ“ב חשון תרל”ב. טעלש, אשר בקוונא המדינה

[להד"ר ש. רובין]

חכם נכבד!

זה לא כבר הגיע לידי, אחרי חפשי אותו ימים הרבה, הספר שלחן ערוך להרב מודינה ז"ל, אשר העתקת בחכמה לשפת קדשנו בתוך שאר הדברים הטובים והנכחים אשר אתה נותן לפני אחיך. והנה יש עם לבבי להעתיק את הס' ההוא לשפת רוסיה וזה יהיה דבר בעתו, לפי שמעמד הדברים אצלנו עתה כמעמדם בזמן חיי המחבר בארץ מגוריו, עד כי גם כירנער ואחוזת מרעיו לא נעדרו המחפאים על מנהגי היהודים ודתיהם דברים אשר לא כן ומטים אחריהם בעקלקלותם את דעת הקהל. ומצוה רבה לברר וללבן הדברים ולהעמידם על בורים.

ועל כן אנכי נוטל ממך רשות להעתיק את העתקתך לשפת רוסיה.

שתי השורות האחרונות בהקדמת המחבר (מן “ובכלל” עד “נערים”) קשה עלי להולמם. מלבד מה שאינם מהודקים היטב עם מה שקדם להם עוד יפלא איזה רוח עבר על המחבר להתל ולהתלוצץ בתורת היהודים ומה הכריחו להודות מעצמו להקוראים לה תורת נערים, והוא בא בספרו זה להראות לכל באי עולם ההפך, שאין בה מן ההפסד המרובה ומן הדברים המגונים, שמעבירים עליה אלה שמרננים אחריה. ולמי המאמר המוסגר “המסכים עם דברי הנביא הושע י”א" לך או להמחבר? ולמה ירמזון מלים אלה? להפסיק כי נער ישראל? וכי זה הוא פשוטו של מקרא שישראל הוא נער? והלא זה הוא פשוטו של מקרא: כשהיה ישראל עוד בנערותו כבר אהבתיו! ואין זה אלא לצנות ומהתלות בלתי הגונות. אל כן אבקשך להחכימני בשביל מה באו שתי השורות האלה בגוף הספר ובהעתקתך, כי אני חפץ להשמיטם ופלסוח עליהם בהעתקתי.

אולי יש ביכלתך לקנות [ב]עבורי העתקת הספר הזה הצרפתית של Limouville, כי שפה איטלקית אינני שומע, או להשאיל לי את זו שהיתה תחת ידך בדעת בעליו הוא הד“ר יעללינעק. ואם יתרצה הוא לקבל הטֹרח הזה עליו בשביל כבוד בית יהודה, וכבוד התורה והתעודה, יוכל להגיענו לי ע”י קרובו ומסרפו ה' יעללינעק מווארשוי אשר בנה את מעגל הברזל מקאָוונאָ לליבוי העובר על פני עירי, ויש לו משא ומתן בסביבות העיר הזאת אשר אנכי יושב בה, ועל נקלה יוכל להגיעו אלי ולשוב ולקחתו מידי. בין כך וכך מהרה נא בטובך לענני על האדריססא הרשומה בזה, כי לא יארכו ימי שבתי בזה יותר מירח ימים.

את יד ידידנו בעל השחר מלאתי זה ימים רבים להריץ אליך את ספרי שירי יהודה; ובלי ספק קבלתו.

יל"ג.

אגרת תשעים

ערב חנוכה תרל"ב, טעלשי.

[להד"ר י. רייפמאן]

ברוך אתה לי ידידי חכם הרזים, המפיל שלהבת בארזים,

ומטלטל פניקטי נתרזים.

מי ימנה השבועות ומי יספור הירחים אשר לא דברנו איש אל אחיו בכתב. לא ידעתי בשל מי הנסבה כי אָגרנו דברינו ואגרותינו, אם גבהו דרכיך מדרכי הלא אל מקום אחד הכל הולך ומגמת פני שנינו קדימה להשכיל להיטיב לבני בריתנו, והאמת המצומצמת היא הנקודה היחידה הבלתי מתחלקת אשר הציב לו למטורה כל איש משכיל דורש חכמת אלהים. וגם היום לא דמיתי ולא עלתה על לבי לערוך מלים אליך לולא עבר איזה רוח על הד“ר רובין בדברו אלי אמש בכתב להליט באגרתוֹ מכתב קטן בבקשה ממני שעד ארגיעה אריצנו אליך ולא מרגיש גברא דמריה סיעיה שקרוב אתה אליו מאשר אלי, ולבו לא יגיד לו כי אע”פ שבני ארץ אחת אנחנו קרובים אנחנו בכִליותינו ורחוקים בפינו. כן הוא כדברי. רחוק את בפי, וקרוב בכליותי, לא שכחתיך יעקב ולא אשכחך רגע בכל ימותי, בכל פנות שאני פונה אנכי רֹאה פניך ושומע את הוד קולך וסברות קדשך, הקול קול יעקב איש תם, איש שדעתו נתבשלה כל צרכה. ואם כי רוחך נשאת במרחבי הרוח בספירות העליונות ורחוק מה שיהיה שתרד מגבהי הענינים המפשטים לעמקי החיים הממשיים; אבל ברדתה רגע אחד לא תתיצב על הצור ובארץ מליחה לא תנוח, כי אם בארץ נושבת היא מתהלכת, ארץ אשר יושביה אינם מלאכי השרת ולא מתי עולם, לא עקרים ארזים וחשוכי בנים, לא גלמים ופשוטי כלי עץ, אשר דבר אין להם עם החיים המהלכים תחת השמש, אשר לא יחושו עתידות למו ולא ידאגו דאגת הדורות הבאים אחריהם (מגלה אתה טפח ומכסה טפחי טפחים) מגלה אתה כחודה של מחט ומכסה פתחים שעגלות וקרנות נכנסים בהם; אבל מבעד מחט סדקית זאת נראה עין בעין כי רואה אתה את הענן הכבד העומד על אחינו ומרגיש שאי אפשר שיהיו הדורות הבאים נוהגים כמו שהם עתה שישאר תמיד “נגדא סמותא” בראש העדר; ושמן ההכרח שֵיעֶשה איזה שנוי ותקון בדרכי החנוך ובדרך הנהגת הקהלות אם לא נחפוץ שיעזבו אותנו מעט מעט כל איש אשר שאר רוח לו ואשר נתן אלהים חכמה ודעת ובינה בלבבו – ורבה עלינו חית השדה. כשהגיעו בני לחינוך אמרתי אני בלבי, אל אלהי הרוחות, תן לי רוחב לב לדעת איזה הדרך שאבור לי בחנוכם שיהיו אנשים צדיקים בדורותם, שיהיו בעלי דעה ותמימים. ירא אנכי גרעון המדות המושכלות של היהדות הרבנית, ומפחד מפחיתות המדות המוסריות של ההשכלה האירופיית. האף אמנם אשלח את בני אל החדר לשמוע בלמודים בלעגי שפה אשר לא ידעה ולעקם את בינתו הישרה בדרך הדרש ובארחות עקלקלות אשר אין להם שחר? האף אמנם אמחה בידי בנותי להסתר בחג השבועות במחסה משמש, וקדרו פני זרעי, משום אהל עראי! ובצאתי שער עלי קרת רבה שבתי וראה תחת השמש ואראה רבים מבני העליה פורצים גדר ועולים איש נכחו ככל אשר ינהגנו דרך חיים ואראה מבחר בחורינו המכשרים לקבל חכמה מנערים חצנם ממנו, בנינו יצאונו ממנו, כי כשל כח הסבל וחבל שמנם מפני על, אמרתי אני בלבי: אל אלהי הרוחות, האף אמנם תורתנו היא תורה של קרני זויות? האף אמנם הנתנה דתנו רק לקהל בחורים הנחבאים בחורים ולפרושים אוכלי מן, אשר תורתם מתקיימת רק כשהיא מונחת כמַנָם בתוך שכבת הטל דק מחספּס, וחם השמש ונמס, מַנָם עם תורתם. איש גלוי עינים יראה כל זה וכעס ורבנינו הולכי חשכים ואין נגה להם ישבו לבטח איש תחת חפתו ואינם רואים כי עלה הלהב ועוד מעט וכל אחד יכוה מחפתו; ועמהם יושבים לבטח כל גדולי יראי שמים איש תחת גפנו ותחת תאנתו אע"פ שהגפן הושמה לשמה והתאנה לקצפה.

רעיוני אלה הוגיתי מלבי בשנה שעברה קבל עם; וקראתי אל רבני ישראל שיתעוררו מתרדמתם ויפלסו מעגל דיניהם באופן שכל דרכינו יכוֹנו. עתה יקרא בדברי גם הלבנון היוצא לאור מתחת יד לעהמאן ירא שמים לבש פרק ונעלי יד מגהצים, וברילל – איש מתכסה באדרת שער למען כחש. אז חברו עלי חבר רבנים במקליהם ובתרמיליהם ויקראו אחרי מלא. ואני נשארתי לבדי מתחזק על עמדי וממשכילים אשר ידעתי כי לבם כלבי, אין איש אתי, כי חמת ה' נתכה בנו ומתי מספר השרידים העומדים בין החיים ובין המתים בתָּוֶך מפזרים בערים, ומפֹרדים בינם ובין עצמם; צהובים הם זה לזה ומתנגדיהם יבואו עליהם והכחידום אחד אחד, כאלו איש איש את טובתו ידרוש וכאלו לא מטרה אחת לכלנו ומחוז חפץ אחד אל פנינו (ע"כ נמצא בלי חתימה)

יל"ג.

אגרת תשעים ואחת

20 יאנואר 1872 (כ“ב שבט תרל”ב), טעלז,

ידידי היקר!

הקריאה אשר קראוני ראשי רבבות אלפי ישראל בעה“מ נמשכה בתקיעה גדולה עד היום הזה. ועוד לא נתנו סימן לסלוק שכינה. עוד לא נגמר המשא ומתן בינינו ועודני יושב בין כה וכה בטעלז ועל צד היותר טוב אשאר פה עוד כירח ימים; וכן ימצאוני דבריך בזה אם תמהר לשלחם. מתוך מכתבך הגלוי אשר קבלתי היום לא יכולתי ללמד אם קבלת את הקונטרס “גם אלה משלי יהודה” אשר הריצותי לך ע”י שתי וערב.

ספורי “עולם כמנהגו ב'” לא התעתד לבוא במליץ כפי שאתה מדמה, כי אם ה' רוזנטהל נתן את שכרו בתנאי שאדפיסנו בבית דפוסו של צ“ב בפ”ב, אבל בית הדפוס ההוא נסגר לפתע פתאֹם ואין פותח. הכ“י שלי נשאר שמה והנה זה פעמים כתבתי ואין עונה; וגם לא אדע אם עתיד ה' ר”ט לתת את שכרי אשר שלא באשמתי אנכי אנוס להדפיס את ספרי במקום אחר.

ואני דמיתי מראש כי לראשית השנה הזאת יהיה ספרי נכון בידי לשלחו לכם למנחה, כי ידעתי כי ימלא שחוק פיכם ושפתיכם תרועה. ועתה אינני יודע לפי שעה איך יפול דבר. היה שלום ושמחני שנית בדבריך בטרם צאתי מפה ומפ"ב אודיעך את מקומי.

ידידך השמח בך ומתימר באהבתך

יל"ג.

בחפזון גדול כפלים כיוצאי מצרים.

P.S. אין נפשי אל המכתבים הגלויים, כי למה נדבר וכל העם רואים את הקולות.

אגרת תשעים ושתים

בבנין אב ובקל וחֹמר, יצילך האל השומר, מגזרת ספירת העֹמר.

מוצאי חה“פ תרל”ב. טעלז.

[לב' אלשוואנג]

לזוכר הברית ונאמר בבריתו, לרעוֹ וגבר עמיתו!

תמול באַני מכתבך ומחר אָנוע ללכת בדרך לימים רבים ולעתים רחקות, ומדאגה בדבר פן ימשכו הימים ויפנה לבי לדברים אחרים ותשתרג תעלה על נפשי חטאת משגה על אשר חטאתי לפניך בשנה העברה, על כן מצמצם אנכי את עתי המצומצמת, לדבר דברי שלום ואמת, אותך ואת רעך עמך, הבא אלי בשמך. ואתה סלחו אם יהיו דברי דחופים ומבוהלים וקצרים, כי עומד אנכי על רגל אחת ונלחץ בין המצרים.

לא אזכור כעת הסבה אשר הניאתני מענותך בשנה העברה; כמדומה שהגדת לי אז שאתה עוזב את מקום מושבך ולא הודעת בבירור מקומך החדש. אם אָמר אמרתי אני בלבי אם באמת יש עם לבבך ויש לאל ידך לענות למיללער על חלומותיו ועל דבריו למה לך לטול רשות ממני? האם מפתֵּח בית הדפוס על שכמי? מכתבי העת פתוחים, והיד כותבת, וכל דבר שיש בו ממש נדפס, וכל העם רואים את הקולות וקוראים אף על פי שאינם יודעים ואינם שמים על לב. ואני אמנם בעצמי עניתי לו בקצרה ובדרך העברה בדברי משפטים המבי“ע במאמרי “ונדיתי מפשע רב” שנדפס בהמגיד שנה שעברה נו' 16־13. האף אמנם לא ראית את המאמר הזה, ובו היו דברים של טעם שראוים להיות נקראים. אם אין רוחך נוחה ממשפטי על “המצרף” אין אחריותך עלי, כי לא אובל לבֹא בפרטים ובמשפטים עמך, כי אין לבי כעת לעסוק בדברי תורה; ואומנם זה דרכי בבַקרי ספרים: בקראי את הספר בפעם הראשונה והיה כל העולה על רוחי אציב לו ציונים, ועל פי הדעה הזאת אנכי שופט את הספר, כי דעה כזאת לפי סברתי מתת אלהים היא כנבואה קטנה, מפני שהיא כבלתי משוחדת בדעות קדומות אחרי אשר לא קדמה לה דעה אחרת. ובדרך זה דברתי גם מה שדברתי על “המצרף”, ומה שמצאתי בו כעין דבר טוב ציַנתי בבקורתי. וראה זה ימים רבים אחרי שלחי המאמר ההוא לדפוס באַני השחר שנה ב' חוב' ה' ומצאתי שם בדף 206 משפט המו”ל עם המצרף, קרוב בענין למשפטי אני. ואני לא נשאתי ונתתי בדבר הזה עם ה' סמאלענסקי ואיזה הדרך נתכוַננו לדעה אחת? אין זה כי אם קרובים דברינו לארחא דמהימנותא! ואתה כמדומה לי שיש בלבך טינא על דובזעוויץ, כי טפה של מרה נזרקה בדברים על אדותיו. ואם באמת שראוי ספרו להפוך שליתו על פניו למה החשית עד כה? ומה יסכון עליך משכיל כי תשפוך מררתך עליו במכתב של חשאין שבין אדם לחברו? מקום מוכן לפורענות כזאת הוא השחר, המכתב עתי החדשי היותר טוב מכל היוצרים בזמן הזה בלה"ק, והוא מקבל כל דבר של טעם בלי משוא פנים למי שנאמר עליו, ואולי יקבל דבריך גם עתה אם תערום אותם במועצות ודעת; ואני איעצך: אל תתן דינך ומשפטך במרה ואל תגלה עליו בקולות וברקים כי אם תמתיק מרירות הבקרת בדברי חן ושכל טוב בדרך בעלי דעה, ותבקר את הספר ולא את הסופר, וכבוש כעסך וכלה כל תקלה וכל קטטה ושנאת חנם – אז תשא ברכה מאת הקורא וצדקה כנגד המחבר.

את הקונטרס “גם אלה מ”י" אנכי שולח לך היום שתי וערב, ועוד הוספתי עליו קונטרס “ארץ בבל וחכמיה”.

ואני הנני עוזב בקרוב את עיר מושבי ונוטש את עבודתי והולך להשתקע בפטרסבורג, כי ראשי רבבות אלפי ישראל שם בחרו בי להיות להם למזכיר העדה ולמפקח על עסקי חברת משכילי הרבים. נסיעתי ביום מחר היא כעין הקדמה לנסיעתי הגדולה הבאה אחריה. כשובי מווילנא בעוד שבועים אכין פעמי להעתיק אהלי לעה"מ. מקום דירתי שמה לא אדע עוד לפי שעה, ובבואי שמה אודיענו בכתבי העתים. אם תחפוץ לכתוב אלי תוכל במשך חדש ימים לכתוב עוד לטעלז.

ידידנו קאַפלאַן אשר דרשת אותו משכיל בכל דרכיו וה' עמו. בשנה הזאת נתמנה להיות נצב על יד הכינירלגובערנער בעניני היהודים נוסף על משמרתו בבית ספרו; ובכן הוטב מעמדו מאשר למבראשונה, והוא מוצא פרנסתו בריוח ולא בצמצום בכבוד ובנחת ובהיתר ולא באיסור. בניו מגֻדלים וטובים והוא רואה בהם סימן ברכה; בנו הבכור באוניווירזיטט בפ“ב; שתי בנותיו כלו חק למודן בבית הספר. אם דורש שלומו אתה באמת, השתדל לשדך את בתו הבכירה. הנֶה משכלת ומלומדה, בעלת חן ושכל טוב; ועמדה על המבחן (דאַס גראֶססע עקזאַמען) ויש מכתב תעודה בידה להורות וללמד. מהר ומתן במזומנים, כמדומה לי, אין לה הרבה, אף על פי שהיא בעצמה מרוחת שנה שנה כמה מאות רו”כ; אבל היא בעצמה אוצר נחמד, ובל מוהר הבתולות לא ישוה בה. לה יאה איש סוחר שנתאלמן אם אין לו בנים, ואם מבקש הוא הצלחת הבית ואשה משכלת שיוכל להתגאות בה בבני אדם, או מורה משכיל שיחפוץ למצוא באשתו עזר כנגדו, וכדומה לזה. בקש והשתדל אולי תהיה אתה הזכאי שעל ידך תתגלגל הזכות הזאת.

כמדומה לי שאתה ממיודעי גיסי ושארי ר' מיכל גאָרדאָן. דודי זה חמק עבר, וכבר זמן רב עבר, ואיננו דובר אלי דבר; ואני מבקש אותו וסובב בערים ובמדינות, וגם כתבתי לבנו לקיעוו, ואין קול ואין עונה. אולי תוכל להגיד לי איפה הוא כעת חנה, או אולי יש לך משא ומתן של דברים עמו, והגדת לו כי דבר לי אליו; ואם לא יענה לי עתה ולא יגיד לי איפה אמצאנו, אז אסע ואֲגלה מזה לעיר הגדולה וישחרני ולא ימצאני.

שלום לך וקבל ברכתי במעמדי על תמונתך אשר שלחת לי, והנה היא אצלי שלישית במנין, אבל חביבה היא עלי כאלו היתה יחידה.

ידידך יל"ג.

אגרת תשעים ושלש

13 יוני 1872, [י“ט סיון תרל”ב], ספ"ב.

ידידי היקר וכו' ה' ישביא"ל

ארך ימים ישביעך האל!

ממהר אני להודיעך, בתשובה על מכתבך מיום 5 יוני, ועל ידך לה' ז. כי בסוף חדש מאַי גמר הועד לסגור דלתיו ולבלי האָסף כל ימי הקיץ, כי רבנים מבני הועד נסעו מזה והלכו באשר הלכו; על כן תהיה בקשת ה' ז. מונחת עד שיבא הועד ויחזור למקומו, ואד אציע הדבר לפניהם והיה את הדבר אשר ישימו בפי אותו אמהר להודיעך. טוב היה לו שלח ה' ז. מכתב התעודה אשר קבל בנו מן הגימנאַזיום בקיץ הזה.

צר לי כי פגעה בך אַבנו של מקרוליס ותנפץ את חילך ורכושך אשר רכשת לך בזעת אפים. ואני בעצמי טעמתי מפרי העץ הזה, כי כמוך כמוני נסיתי לעשות עשק בשנת 1857 ובשלשה חדשים אבד לי מעט הכסף אשר היה בידי, כי הכשילני ה' בבן אדם שאינו מהוגן. ביום ההוא כתבתי את שירי הקטן “באבוד עשרי בענין רע” הלא הוא כתוב על “שירי יהודה”, ונשאתי ידי ואמרתי ברוך שהצילני מפיזור הנפש; והנני מנחם גם אותך בתנחומין של הכל אלה. אבל אל תאמר נואש ואל תרף ידך, ה' לא יעזבך ולא יטשך כאשר לא עזבני ולא נטשני עד היום.

מאת ידידנו ה' ליליענבלום לא שמעתי דבר זה כמה; ואני שלחתי לו את ספרי החדש “עולם כמנהגו” וגם על זה אין עונה ואין קול ממנו. בדברך אליו בכתב אמר נא לו כי תמה אנכי על זה. ואני טרם אזכור את שלחתי ספר אחד “עולם כמנהגו” לך.

והיה זה שלום מאת ידידך הטרוד מאד

יל"ג.

אגרת תשעים וארבע

יום ו' ו' תמוז תרל"ב

ידידי הרב בעל המגיד.

בשרת צדק בקהל רב זה ימים רבים את דבר בואי לפ"ב; ולא נתקימה בשורתך מסבות שונות בלתי אם בשבוע העבר. ומי יתן ובאו גם דבריך האחרונים אשר אמרת כי על ידי תבנה ותכונן סכת החברה הנופלת.

ותהי ראשית מלאכתי להשיב עטרה ליושנה לדבר בינינו על לב אחינו בשפת אבותינו הקדושה. והנה אנכי שולח לך מאמר כעין הודעה לב"י ומבקשך בשם ראשי הועד לפנוֹת לו מקום הגון באחד מעליך היוצאים ראשונה. ואם לא תמצא למאמר הארוך הזה מקום פנוי בראש מגידך להדפיסהו פעם אחת, הדפיסהו נא בהוספה מיוחדת וההוצאה תושב לך תיכף אחרי בוא תשובתך.

מן הקריאה הזאת אשר הועד קורא לאחי לב"י תראה מגמת פניו והמחשבות אשר הוא חושב לקרב אליו את העם מקצהו, למען נגיע אל התכלית המבוקשת. ואולי תמצא מצדך גם אתה ראוי ונכון לבוא אחרי הועד ולמלאת את דבריו במאמר מיוחד והחזקנו טובה לך, כי סוף סוף גם אתה בין חברינו הנכבדים תמנה ועליך להנחנו בעצתך, לחזק ידינו ולתמוך אשורנו באשר תוכל.

במשך הזמן אוסיף לדבר בך ולפקוד את מגידך אבל היום לא אוכל להאריך. היה שלום וזכור לטוב את ידידך את

יל"ג.

ראשי הועד בזמן הזה: הבאַראָן האָראַץ גנצבורג, ה' לעאָן ראָזענטהאַל, ה' ר. נייימאן, מ. געלקען (באנקיער מווארשוי) והמגיסטר ר"א הרכבי.

אגרת תשעים וחמש

3 יולי 1872, [ט' תמוז תרל“ב] ספ”ב.

ידידי היקר ר' אהרן ניימארק!

מפ“ב תשמע קולי; מפ”ב אערך לך את הטורים האלה ונתתי לך ולאחוזת מרעיך אתך את ברכתי שלום ופקודתי אהבה. לא נתגלגלו הדברים לידי כך שאשוב עוד הפעם לטעלש אחרי צאתי משם בחפזון גדול, ועל כן יהיו לרצון הגיון לבי בכתב במקום אמרי פי לפניכם, ידידי וגואלי! מודה אני לכם על כל הטוב והחסד אשר גמלתוני כל ימי שבתי אתכם ואקוה כי תשמרי לי ברית אהבה ואחוה גם אחרי לכתי מאתכם, כי כן יעמד זכרכם ושמכם בלבי כל הימים. יקרת בעיני, ר' אהרן, נכבדת על תמת נפשך וישרת לבך, אתה ורעיך המעטים היושבים לפניך; כמוכם ירבו בישראל ופסו כסילים מן הארץ ועקשים עוד אינם, ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחרף ומנאץ. כי חלק לבב עמנו ויהי לשני מחנות. מעבר מזה המון הנחשלים אשר פגרו ללכת אל אשר תניחנו רוח ה' רוח חכמה ודעת, ומעבר מזה הפוחזים הממהרים לרוץ כסוסים מיוזנים בבקעה, דחופים ומבהלים איש אחרי בצעו ותאותו, ואל עמם לא יביטו ואת תורתם ושפתם לא יראו. כל אלה ראיתי בימי הבלי ובשניהם אתקוטט; אלו ואלו אין עתידות למו; ורק ההולכים בדרך ישר בדרך התיכונה להם לבדם נתנו הימים הבאים. בעירכם אתם רק אתכם, בני עליה המעטים, ידעתי מכל משפחות ישראל, המבינים את אשר השעה הדחוקה הזאת דורשת מאתנו, אנשים אשר לב יהודי וראש אדם להמה! שקדו אחי על הדרך הזה ועשו חיל בעירכם; שקדו ושמרו את הדבר הטוב אשר עליו יעבדו וייגעו כל ישרי לב בישראל; אל תתנו לבעלי החיים¹ בעירכם לרמוס ברגלים כל דבר טוב ויפה בקרב ישראל; אל תתנו למשחיתים האלה לבוא אל בתיכם לנגוף. קחו את מוֹשכוֹת הנהגת הקהלה בידכם והשתדלו לעשות סדרים טובים בה באשר תוכלו. האספו גם לימים הבאים כאשר עשיתם עד כה וקראו בספרי מדע והשכלה בספרי העתים וקורות הזמנים למען תוכלו ללכת שכם אחד עם שאר החיים המהלכים תחת השמש. הרבו לכם רעים באספתכם ובחברתכם למען תרבה הדעת בקרבכם.

ואתה, ר' אהרן אם תחפץ זאת עשה: כתב נא מכתב על שמי או על שם הקומיטיט כי קבעתם לכם עתים בימי חג ומועד להאסף ולקרוא יחד ספרי השכלה ובקשו את הקומיטיט שיתמוך אתכם בספרים מזה המין טובים ומועילים, והיה כל ספר טוב אשר ימצא בזה ושלחתיו לכם חנם אין כסף. והיה לכם למקרא בעדה ולשעשוע בימי חג ומועד. כתב בכל לשון אשר תחפוץ. הנני מצרף בזה נוסח המכתב; ותכתוב כפי אשר יישר בעיניך ורק על החתום יבואו אנשים אחדים.

ידעתי כי תאבים אתם לדעת את שלומי ומעמדי. ומה אודיעכם ואני בנפשי לא ידעתי?! הימים האלה ימי עבודה המה לי, ימי חרישה וזריעה, ואם יניף אלהים גשם נדבות עלי, אז יבואו אולי גם ימי הקציר והאסיף. ראשי אלפי ישראל בזה קבלוני בסבר פנים יפות וכפי הנראה גם דעתם נחה בי; אבל לפי שעה הפנים יפות והידים קפוצות, ואת א5ר יהיה באחרית הימים מי יגיד לנו מראש.

שירה חדשה שוררתי על שפת הים בליבוי “בצאתי מטעלז” ועד כה לא עלתה בידי לשלחה אליכם. הנֶה לפניכם בזה² קבלוה ברצון אע"פ שיש בה ליחידים דברים קשים כגידים; אתכם הסליחה; כי החרוז והמשקל הביאני לידי כך. וזאת תורת המשורר שהוא מדבר לפעמים דברים שלא כרצונו.

מאד ינעם לי לשמוע מאתכם בשורות טובות וחדשות אשר צמחו בעירכם אחרי צאתי. מה יעשה חזנוביץ בבתי הספר? מי בא על מקומי? מי ומי המה ראשי המדברים אצלכם עתה? מי עוסק בתורה ומי בהשכלה? מי בחזן ומי ברב? – היו שלום אתם ובני ביתכם וזכרו לפעמים מרחוק את ידידכם את

יל"ג.

אגרת תשעים ושש.

א' דחוהמ“פ תרל”ג, ספ"ב.

[לה' אבר"ם לוריא]

ידיד היקר!

שולח אנכי לכם, לך ולאביך ולאמך זקנתך, אחד אחוז מספרי “עולם כמנהגו” ספור ב' אשר יצא עתה לאור. ידעתי כי אמך הזקנה שומעת אם מעט ואם הרבה שפת עבר, על כן לא יכלתי עצור ברוחי לבלי שלוח לה ספר אחד מיוחד לאות תודה על החסד אשר משכה עלי לפני שנים רבות. בקראכם את ספורי בנקל תכירו פני האנשים היקרים ופני האנשים המכוערים אשר אליהן ירמזון מלי, אבל אתם סתמו וחתומו הדברים והייתם כלא יודעים, פן ימצאני עון. אם תמצא מקום לחלק אחרים מן הספר בין מיודעיך ומכיריך הודיעני ושלחתי. הודיעני ג"כ את הפעולה אשר יפעול הספור על לב קוראיו ושומעיו בקרב ביתכם.

כלו דברי גאָרדאָן המחבר ועתה יחלו דברי גאָרדאָן המזכיר לחברת ההשכלה. מכבוד…. מגיע נדבתו לאוצר החברה בעד שבע שנים 175 רו"כ. דבר נא על לבו להשיב את נדבתו זאת, אם גם מעט מעט, כי מאד יצר לי אם על ידי דבר קטן כזה יפקד מקום איש נדיב ורם המעלה כמהו במספר חברתנו.

ביום 10 אפריל תהיה אספה כוללת לחברינו בזה, לקרא את החשבון בעד השנה שעברה ואח"כ יהיה נדפס.

שלום לך ולאשר אתך מאת ידידך ומוקירך

יל"ג.

אגרת תשעים ושבע.

ידידי ה' דיינאָוו!

לשלוח דעפעשע לא נתרצה הג' גנצבורג, אבל מכתב שלח להרב דקק"ך, הוא המכתב אשר קראתי באזניך בהיותך פה עמנו, בחתימת יד אביו הג' יוזיל גנצבורג, ונקוה כי דברי המכתב ההוא הנכנסים אל לב הקורא לא ישובו ריקם.

הודיעני אם יהיה לך חפץ וצורך ואכתוב על אדותיך להדיריקטור ר' פורסאָוו, כי הוא מכירי, ובלי ספק ישא פניך בהעידי עליך לפניו ושכך את כפו עליך מחמת רודפיך ומשנאיך. ואתה אל תערוץ ואל תחת מפני ההמון אשר סביב שתו עליך, כלכל דבריך במשפט ובמועצות ודעת ככל אשר יתן אלהים בלבך לטובת אחינו החולים ואינם מרגישים את חלים, ואל תבהל ברוחך לכעוס ולהביא את זעקתך חמס לפני השרים היושבים מרום; כי למה יאמרו ערלי הלב “דיינאוו נהפך לרועץ ולמוסר”! השמר והשקט, כי כשם שהם רוקדים כנגד הלבנה ולא יוכלו לנגוע בה כך לא יוכלו לנגוע בך לרעה; ואם יהרגוך נעריצך ונקדישך אחרי מותך ונשים שמך בין הקדושים אשר בארץ המה – אר נהרגו על קדוש השם? האין די לך?

ידידך יל"ג.

5 יוני 1873 [כ“ב סיון תרל”ג] ספ"ב.

אגרת תשעים ושמונה.

ידיד ה' דיינאָוו!

לעצתי תחכה ואני איש אובד עצות אני; כי מה אני ומה דעתי כי אורה לאיש דרכו בחיים? התחת אורים ותומים אנכי כי אֹמר לך אחוז בזה ומזה תנח ידך? אבל אחת אשאלך: אם צר לך המקום לשבת בסלוצק, אם על עקרבים אתה יושב שמה, למה אינך משנה מקומך כדי לשנות מזלך? האם מחֻבר אתה בטבורך כידעוני הזה אל העיר החפצה להקיא אותך? לדעתי טוב טוב לך להסיע את ביתך זו אשתך וילדיך אל אחת הערים הגדולות אשר ברב חשכּיה ירבו משכיליה אשר יסוככו לראשך ביום נשק, כמו העיר ווילנא, קאָוונאָ ודומיהן; ואם עוד נשאר תחת ידך מעט מן הכסף אשר הוצאת מפ"ב פתח לאשתך שמה איזה מחיה או פרנסה אשר תוכל לנהלה בלחם לפי הטף, למען תהיה אתה איש נושע בפרנסה מצויה אשר המגידות רק גאותו, ולא תהיינה עיניך נשואות רק לשכר דרשותיך אשר תדרוש, והיתה אשתך צופיה הליכות מסחרה ואתה תשקוד על דרכך הלאה; ולא תירא עוד דבת רבנים ומגדופותם לא תחת; וגלית שוליהם על פניהם ונראה קלונם וסכלותם לעיני כל ישראל בכל מסעיך וכל העם ינהרו אחריך והיה גם שכרך אתם בראותם פעולתך לפניהם.

זאת העצה היעוצה לך ממני כסומא בארֻבּה, כי לא ידעתי מעמדך וחילך ולא שאר הליכות ביתך ואודותיך.

להדיריקטור ה' פורסאָוו כתבתי היום ובקשתי רחמים גם עליך ואם יהיה זה לך לתועלת ישמח לב מכבדך כערכך

יל"ג.

26 יוני 1873 [י“ג תמוז תרל”ג] ספ"ב.

אגרת תשעים ותשע

ידידי ה' שלאסבערג.

המוכ"ז יספר לך פה לפה את עניו וקשי יומו. כפי הנראה בן טובים הוא וראוי לתמוך בידו בדרך שלא יגיע לו לפחיתות כבודו; שאל נא את פיו ויגדך את רע מעמדו

ואם תמצא לנכון לעזרהו, תעשה באשר יתן האלהים אל לבך; אם בכסף מזומן אם בבילעט לנסיעה לגראדנא.

ידידו גארדאן.

צו“ג תרל”ד.

אגרת מאה

ידידי!

הידעת את האיש ג. אָ. ל. בבית ק.? אם לא ידעת אנא התודע והודיעני: מה מעמדו ומה מלאכתו? אם איש הוא אשר יוכל להוציא בנקל כ“ה רו”כ או לא; כל זה נחוץ לי לדעת בעגלא ובזמן קרוב.

אף כי ידעתי כי קראת את שירי “קוצי של יו”ד" דיך, בכל זאת הנני שולחי לך מחברת אחת למזכרת, למען תדע כי יקרה נפשך בעיני.

ידידך יל"ג.

י“ט כסליו תרל”ד.

אגרת מאה ואחת

ידידי, צבי המגידים!

האומר אני לך כי אנכי הסיתי את ה' פורסאָוו בנערי בני ישראל ואנכי אמרתי לו כי מותר ע“פ דין ישראל לכתוב בשבת וע”פ דינא דמלכותא להכריחם לזה אינו אלא המעיד עדות שקר בי ועתיד הוא ליתן את הדין. לא היו דברים מעולם! ה' פורסאָוו עשה מה שעשה ע“פ עצמו יע”פ הוראת איזה רבני פלהדרין אשר לא עצרו כח להגיד לו על פניו דין אמת לאמתו. ואנכי, נהפוך הוא, אנכי רבתי בו בחזקה ויעצתיו לסור מדרכו זה מלהכריח את הנערים לחלל שבת בפרהסיא, כי בזה הוא מעכב את הגאולה לילדי ישראל ומונע מהם פדות נפשם. וכבר נתפרסמו הדברים אז על ידי המ“ע “דען” וע”י המגיד. והנה אנכי נכון לעשות את בקשת בני סלוצק ואכתוב לה' פריסאָוו בעוד ימים אחדים אף כי כמעט ידעתי כי דברי לא יועילו, כי גם אתה ידעת את דרך האיש ההוא, והוא באחת ומי ישיבנו. בין כה וכה הריצה נא את מכתבי הרצוף בזה להכותבים אלי, כי לא ידעתי את כתובתם ואשלח את מכתבי אליהם בדרך ישר.

והיה שלום ולא תשא שמע שוא על ידידך ומכבדך

ילג.

כ' כסליו תרל“ד ספ”ב.

אגרת מאה ושתים

אַחי הנכבדים!

קבלתי מכתבהם ותלונתכם באמת ובצדקה על הדיריקטור עלתה באזני ונכנסה בלבי. נכון אני למלאת חפצכם ולכתוב לה' פורסאָוו להרים מכשול מדרך השכלת בניכם, אף כי אפונה מאד אם יעשו דברי פרי, יען ידעתי את האיש ואת שיחו כי באמוץ הלב ינהג; וכבר היה לי מו"מ עמו בדבר זה בהיותו בשאַוועל ולא העליתי מאומה. אבל הנה זה ימים רבים לא כתבתי אליו ואם אבוא אליו לפתע פתאֹם בדבר זה, אשר כגדלו אלינו כן קטן הוא בעיניו, יגרתי פן לא יהיה לי שומע ממנו; על כן אחכה עוד ימים מספר עד היות לי אליו דבר אחר ומדי דברי בו אדבר כבדרך עראי גם על אֹדות בקשתכם ואשתדל לדבר אל רוח בינתו ואל לבו ומי יתן ולא אדבר על העץ ועל האבן.

שאו ברכה מאת אחיכם מוקירכם ומכבדכם

יל"ג.

כ' כסליו תרל“ד ספ”ב.

אגרת מאה ושלש

כ“א כסלו תרל”ד ספ"ב.

אחי היקר מיכל נאָרדאָן!

עוד לא עניתי על מכתבך מיום ב' יוני אשר אמנם בא אלי בסוף יולי או בראשית אוגוסט, כי על ידי עובר אורח נתתו, על יד ה. העלם אשר הפקדת טובך בידו. פעמים שלש שמתי דברים בפי ה' ה. לשימם באזניך, עד אשר אעצור כח בנפשי לכתוב אליך; לא ידעתי אם הביא הוא דברי אליך או מנעם בתוך חכו; ואנכי לא מצאתי און לכתוב לך עוד כה.

במשנה דשן תתענג נפשי בכתבי אליך ביום הזה. אם ינעם לי פעם בפעם לשוחח בך בכתב, תרב נעימות ימיני לכתוב אליך היום, יום הלדתי היום, היום הזה יעביר על פני ארבעים ושלש שני מגורי, יזכירני קורותי ועתותי מקדמת ימי נעורי, ותמונות כל ידידי ורעי על פני תחלופנה עתה, ובקהלם תחד גם תמונתך אָתה, שויתיך לנגדי ואשבעה בחלום חזון לבי את תמונתך, ובחלומי זה אדבר בך ורוחי מספרת עם רוחך. מעל ראש גבעת ימי חיי אשקיפה על פני הככר אשר עברתי בה, אראה את השפלה ואת הערבה ואת ארץ הציה אשר עליתי בה כיונק רך נדף אל כל רוח ואין מעמד, אראה את המהמורות ואת הפחתים אשר עברה עליהן רגלי ויצילני ה' בחמלתו, וינטלני על אברתו ויביאני עד הלום – האין זה חלום? אראה ואתבונן בפני המלאכים הטובים האלה ואכיר גם פניך אחי בתוכם כי גם פהים הלכו עמדי לכונן אשורי בימי נעורי. אתה היית הראשון אשר עוררת ים מחשבתי בימי ילדותי, שברת ראשי ההזיות וההויות על המים שאין להם סוף אשר טבעתי בהם בחדרי מלמדי; אתה היית נר לרגלי ואור לנתיבתי; על ידך הפכתי לאיש אחר ותבוא בי הרוח לשנות מן המטבע שטבעו הורי בגדולי ובדרך חנוכי. לולא באת אתה בצל קורת בית אבי כי עתה אולי הייתי יושב כיום הזה אל אחד השלחנות בבתי המשקים ומוזג יין ושכר, לבני הנכר, או הייתי למורה הוראה בישראל כשאר עדרי חברי, והייתי יושב בתוך ד' אמותי ושונה ג' אלפים הלכות, וידי בדם ובשפיר ובשליא מלוכלכות. וכדי לקבוע הזכרונות האלה ילדי היום הזה גם בנפשך, הנני שולח לך לזכרון את לוח תמונתי; וכי תראה אותי קצוץ־פאה ומגולח זקן וידעת כי אתה הסבות באלה וגם נפשך החוטאת תשא עמי בעוני, כי אחד המקיף ואחד הניקף במשמע; וכי תראה כי כהה צלם אלהים על פני וחקוק על מצחי “ישראל” באותיות מטושטשות, וידעת כי במעל הזה היתה גם ידך אתה, מצודד נפשות!

בואי ושבתי בפ“ב ידעת ואת עבודתי עלי, מזכיר וסופר אנכי ומנהיג את גלגל צרכי הצבור וחברת ההשכלה, אולם כעסקי הקהלה כן עסקי החברה עוד לא באו לגמר בריאתם, עודם כחומר קדמון שכל הפרצופים מונחים בו בערבוביא, עודם במעמד תהו ובהו, ואנכי הוא הרוח של הבל המרחפת על פני המים להוציא יש מאין ולברוא עולם מתוקן מן ההיולי הזה, ומזה תדע ותוכח כי עבודתי רבה וחיי בצער ולא בנחת, ואין לך יום שלא יהיה טרדתו מרובה משל חברו. משכורתי נתנת לי בערך אלפים רו”כ לשנה וכסך הזה בערך הרוחתי עוד בשנה העברה, אבל כל זה וכהנה הוא דג רקק אחד ההולך לפיו של הלויתן הגדול והנורא הנקרא עיה“מ פ”ב, ולא נודע כי בא אל קרבו.

את אשר תספר באזני על אדות מנוי המורים לתורת ישראל בבתי הספר הכוללים ידעתי גם אני ומבשרי חזיתיו, בהתפטרי ממשמרתי בטעלש ולא חפץ הקורטור לשלחני ויציע לפני מקומות שונים למען אשאר על עבודתי תחת ידו, חפץ לתת לי מקום משגיח בעיר הגדולה, ואחרי אשר שכר משגיח ביה“ס לא הספיק לכלכל אותי ואת ביתי בעיר גדולה, בקשתי שיתן לי מקום מורה תורת ישראל בגימנזיום, ובגימנזיום ההיא הרבה מאד נערי בני שיראל, והדירעקטור איש תמים טוב לב; ובשאלי אותו מדוע לא ישתדל להפקיד לתלמידיו בנ”י מורה הדת, ענה ואמר לי כי כבר השתדל אבל אין מקום מוצא לשלם משכורת. אז אמרתי כי נכון אנכי ללמד חנם אין כסף. האיש הישר הזה שמח על הצעתי ויבא את דברי לפני הקורטור, וגם הקורטור נתרצה לזה וידרשו ממני פרוגרם. בפרוגרם כתבתי כי מן הצרך הוא ללמד לבנ"י דעת שפת עבר ועוד ועוד, והנה זה כשלשה חדשים אשר יצא הדבר מאת הקורטור אל המיניסטר ועוד לא שב.

רגעי ספורים ורוחי קצרה וכחי רפה ולא אוכל הרבות עוד אמרים אליך, אף כי כהנה וכהנה חתומים עמדי, כמוסים בלבי. מה שלומך עתה ומה שלום בנך? האם כבר כלה את בחינתו, ומה עתה תקותו ומגמת פניו? להעלם ה. החלותי עפ"י בקשתכם להראות את ידי לעזרתו, אבל הוא חמק עבר וישלך את האינסטיטוט אחרי גוו, ויעזוב חיי עולם לעסוק בחיי שעה. בכלל ראיתי כי נפלאים הם דרכי העלם הזה ומעשיו ממעשי שאר בני אדם.

ברך בשמי את בנך באשר הוא שם. הבטח הבטיחני להודיעני בכלותו את עבודתו; הזכירהו נא לשמור את הבטחתו ולקים מאמרו.

שלום לך כעד העולם מאת ידידך לעולם

יל"ג.

P.S. שכחתי להגיד לך כי ביום ג' אָקטאבר העבר נשא הקיר’ה את ראשי במספר האזרחים הנכבדים “Личныи ночетныи Гражданинь”.

אגרת מאה וארבע

28 מאַי 1874 [תרל“ד כ”ד סיון] ספ"ב.

כבוד הרב השלם ר' לוי ירחמיאל קלאַצקי.

הנני ממהר להשיבך דבר על מכתבך מיום 20 מאַי אשר הגיע לידי ביום אתמול.

אין ספק כי תלמוד לשון עברי בל' רוסיה כתוב בשטה טובה יהיה טוב ומועיל, וראוי המוציא לאור למצוא עזרה ומשען כסף. וכן אין ספק שהעזרה אשר תוכל למצוא מאת הממשלה גדולה היא מאת אשר תמצא מאת ועד החברה, כי אנחנו נוכל לעזור רק במועט, והמה אם יפתחו לספרך שערי בתי הספר יעמוד לך מזה ריוח ותשועה גדולה. אבל הכל תלוי בטיב ספרך ועל זה לא אוכל לדון ע“פ השמועה. אם אל החברה תשים פניך בבקשה תשלח לנו את הכ”י או חלק ממנו, או אם תגש אל ההדפסה מקודם תשלח לנו איזה קאָרעקטורען ונתהה על קנקנך, ואשר יגמור הועד אמהר להודיעך. אבל הנני מגיד לך מראש כי תשובת הועד תמשך לימים רבים, יען כי בעוד ימים אחדים ילכו חברי הועד באשר יתהלכו איש למקום חפצו במשך כל ימי הקיץ, ובטלו הישיבות כי מעטו החברים, ועל כן לא תאחר המועד אם תפנה אלינו בסוף ימי הקיץ.

החפץ לראות אותך מוצא שכר בעמלך זה, מכבדך ומוקירך מבלי הכירך.

יל"ג.

אגרת מאה וחמש

[לבעל המגיד]

ידידי הנכבד!

בנו' 29 מהמגיד נדפס מאמר “על רוח הריפורמציון בקרב אחב”י ברוסיה", וכנראה ממשמע דבריו ירמוז הכותב אלינו אל ועד חברה להרבות ההשכלה.

הג' ה' ר“ט מלא את ידי להגיד לך כי מאֹד יתפלא על תתך מקום במגידך לדברי רוח כאלה אשר אין בהם אפילו קורטוב אחד של אמת. ולכה”פ לא יהי כבוד חברה שלמה שלו כשיחת חולין של מלמד אחד, והיה לך לשאול את פינו או פי אחרים בני סמכא ולדרוש ולחקור היטב כדין תורה אם אמת נכון הדבר.

והנה אלו היו הדברים במאמר ההוא כתובים במלואם ושם העיר נקרא ככתיבתו הייתי מכחיש את הכותב בפומבי, כאשר עשיתי בהלבנון; אבל הוא מדבר ברמיזה ומזכיר את השם בר“ת, ותנואתו אשר עלינו ימצא לאו בפירוש איתמר אלא מכלל איתמר, על כן אין בידי לצאת כנגדו ולככחישו בפה מלא, כי אין אדם רואה חובה לעצמו; אבל ביני לבינך אומר כי ספורך הנכבד, אשר כפי הנראה מהערתך הארוכה האמנת בו אמונת אֹמן, כזב לך מהחל ועד כלה. לא היו דברים מעולם! מעולם לא עלה על לב הועד לעסוק בעניני דין והלכה ולסדר שלחן ערוך, קצר או ארוך. ואם אולי נמצא בעיר הגדולה פ. איש פרטי העוסק בזה על דעת עצמו, אין אתנו אחד יודע עד מה מכל אשר יעשה ואין אחריותו עלינו. הנה חשבון הועד בעד השנה שעברה תחת ידך. קרא בו או יקראו בו לפניך ונוכחת כי דרכנו לספר באזני הקהל את כל אשר נעשה בהמשך השנה מגדול ועד קטן, אם בהרחבת דברים אם ברמיזה בעלמא כפי הצרך; ושבת וראית כי אין בו אפילו רמז קטן לסדור ש”ע. ולמה תמסה לבב אחינו היראים ורכי הלבב בדברי חלומות בטלין ומבֻטלין מעקרן?

הדברים האלה נאמרין רק לך לבדך ואין לזרים אתם בהם.

ידידך ומכבדך

יל"ג.

י“ט מנ”א תרל“ד ספ”ב.

אגרת מאה ושש

[לאבר"ם לוריא]

איפה אתה רועה כעת ידידי קל הדעת המדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות? תשרך דרכך להתהלך מעיקר לעיר וממלכה אל עם אחר, לעסוק בדברים בטלים בעניני מו“מ ובתענוגי העוה”ז, ואת נפשך תשליך אחר גוך ולא תדאג ליום אחרון לקנות לך מע“ט ופרקליטין? והנה מאהבתי שאהבתי אותך ומחמלתי שחמלתי על נפשך אנכי נותן לפניך היום ענין לענות בו אשר פירותיו יאכלו אחרים בעוה”ז והקרן קימת לך לעוה"ב, ובזה את נפשך הצלתי.

מכה“ע ידוע לך כי הועד נכון להוציא חח”ת בתרגום רוסי חדש לתועלת צעירי עמנו וכי מאַסף הוא חתומים על הספר הזה (כדרך כל מחבר עני בישראל שאין לו על הוצאות הדפוס), כי מנויה וגמורה, שלא להוציא התורה, בטרם יאָספו לנו אַלפּים חתומים, משלמים במזומנים. ידעתי כי ידעת כי הדבר הזה גדול הוא ונצרך לשעתו, ועל כן אקוה כי לא תחדל מעזור לנו באסיפת החתומים בעיר מושבך, ולתכלית זאת תקבל בזה ע“י ק”ב גליון נדפס לרשום עליו את שמות האנשים הבאים על החתום, ועליו נקובים מחיר הספר ומעט מתנאי החתימה. גליון כזה שלחתי גם להרב המאוה“ג דק”ק מושבך ה' ראזענבערג ואודיעך למען תדע, והיה הכסף אשר תאסוף תריץ נא אל הקומיטט ביחד עם רשימת החתומים.

עוד זאת. הד"ר חיים זעליג סלאנימסקי חדש עלינו את הצפירה ואותי שם לסוכנו הכללי בכל ארץ רוסיה; על כן עשה נא חסד והראה לי בעיר מושבך איש אמונים אשר אבחר בו להיות סוכן לי ואני אתן את שכרו כדרך התגרין, והיה האיש אשר תבחר בו תמלא ידיו לאסוף חתומים להצפירה ותודיעני את שמו ככתיבתו.

מדי דברי כך מליט אנכי בזה הקוויטטונג שלך ואזכירך להשיב להועד נדבתך לשנה זו ועוד אזכירך את הבטחתך אשר הבטחתני להזכיר לכבוד אביך את חובתו אשר הוא חיב לאוצר החברה ולהודיעני אם ברצונו לשלם ולהשאֵר חָבֵר לחברתנו, כי בשנה הזאת בחנו את ספרי החובות וחפצו למחוק את שמו מספר החברים, אכן אנכי חשבתי זה לגרעון כבוד לו ועמדתי להשאירו עד אשר אמצא ממך מענה בדבר הזה. על כן ענני נא ואל תחשה והודיעני גם מתי תבוא ותאיר פניך אלינו.

ידידך כל הימים באמת ובתמים

יל"ג.

כ“ב מנ”א תרל“ד מפ”ב

אגרת מאה ושבע

[לה' צ. דיינאוו]

ידידי היקר!

תנים אתה לבכות ענוּתך כל הימים. בכל המקומות אשר התהלכת בהם, מסלוצק עד לונדון, שאונך על קמיך עולה תמיד, ואני כאן כן עתה מקטני האמנה אני ואינני מאמין כי כצעקתך הבאה עשו לך וכי הרדיפות נוגעות אל עצמך ואל בשרך. ואולם אם מאניני הדעת אתה אשר לא תוכל לשאת עקיצת זבובי מות ואם מדקרות החוח אשר בלבנון יכאיבו לך – במה אושיעך אני ומה אועיל להותך? אם אמרתי אשימה דברך באזני אנשי הועד ידעתי תשובתם מראש כי לא יתערבו על ריב לא להם ולא יחזיקו באזני בעלי הלבנון; ואם אכתבה לו אני – מה אני כי ישמע בקולי? הפה איש כמהו תסגור? הלא ישא עלי משלו: לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב?

על כן גמרתי בלבי לקחת דברים אל אדותיך עם הד“ר ניימאַן לכתוב אל הד”ר אדלער לבלי ישמע בקול מלשנים ולפרוש כנפיו עליך; והיה אם יכנסו דברי בלב הד“ר ניימאַן ודבריו בלב הד”ר אַדלער ורוח לך. ובין כה וכה ראיתי לערוך לך את דברי אלה המעטים בתשובה על מכתבך מיום טו"ב כסליו, למען תדע כי לא תמצא עזרתך בי לא מאשר לא אחפוץ כי אם מאשר לא אוכל.

והיה זה שלום וברכה לך מאת ידידך ומוקירך המשתתף בצערך והחפץ להרגיעך

יל"ג.

ספ“ב כ”א כסלו תאל"ה.

ביום מלאת לי (מ"ג) [מ"ד] שנים.

אגרת מאה ושמונה

[להנ"ל]

ידידי היקר!

לא איש תהפוכות אני ואֵהפך בן לילה מאוהב לאויב, ובמכתבך האחרון לא היה דבר וארגז עליו: לא עניתיך – יען כי לא היה מענה. את שפתי לא כלאתי ולשוני לחכי לא דבקה; דבר דברתי באזני כל אשר אזנים לו (ומהם אולי גם ארוכות יותר מכשיעור), המלצתי בעדך והפכתי בזכותך כעני המהפך בחררה, אבל לא עלתה בידי לתפוש אותם בלבם. האחד אשר תמכתי יתדותי בו (אתה לא ידעתו) לא מלא אחרי ויהי כמופת לאחרים ומה היה לי לעשות ביום ההוא? אם אלך והגדתי לך כזה וכזה דבר פלוני וכזה וכזה ענני – לך לא אביא תועלת כל שהיא ואנכי אהיה כהולך רכיל בעמי וסכסכתי איש באחיו ואיש ברעהו, על כן אמרתי אני בלבי אין טוב לי אלא שתיקה, ולך דומיה תשובה, ידידי המבין דבר מתוך דבר!

שמח אנכי בשמחת הדברים בנתינתן מסיני על אניתך הסערה כי הגיעה לחף מבטחים, על המירך סלוצק בלונדון ומעמד מגיד עובר במעמד מגיד קים. עתה תנוח מעצבך ומרגזך ומכל התלאות אשר מצאוּך ותראה חיים בקרב בני ביתך. ומי יתן ומצאת בבני עדתך אנשי לב אשר ידעו ואשר יחפצו להשיב לאיש כפעלו, לתת לך מחיה ושארית בארצם, ואלהים יפרוש סכת שלומו עליך והיתה מנוחתך כבוד, ושכנת בתחתיך ולא תרגז ולא תוסיף לדאבה עוד.

ולמה תשים אשם נפשי על דַברי דְבָרי במכתב אל הלל ר‘? בחברתנו כך היא המדה: בודקין למבקש כסף ועזר ואין בודקים לדופק בתשובה ומענה. ואני דרכי מעודי להשיב לכל שואלי בראותי כי יש בדבריהם ממש. והנה את האיש ההוא לא ידעתי מעודי ואת שמעו לא שמעתי, לא ידעתי אם נערות פרחה בו או אם שיבה זרקה בו; אם באמת ובתמים הוא נקרא על שם ההשכלה או אם מתעטף הוא בטלית שאינה הולמתו. קרא אלי ואענהו, כתב אלי וכתבתי אליו. הידע אדם כי הלל ר’ על תאות נפשו יגלה ברבים דבר לאטתי עמו? מכתבים ממני נמצאים בידי אנשים רבים, שלמים ובלתי שלמים, ואני לא אדע לאיזה צרך ישמשו בם אם לתשמישי קדושה או לדבר אחר. אם כל אדם יעשה כדבריך לחקור ולדרוש מראש כל על כל האנשים הכותבים ידם אליהם, נמצאת נועל דלת בפני כותבים ומשיבים.

הדבר הגדול אשר חשבה עדת ישראל בלונדון על אחינו היושבים על אדמת הקדש נודע לנו מכה“ע בלה”ק ובשפת אשכנז, כי כתבי העתים בל' רוסיה לא הגידו דבר מזה. אחינו אלה פה ההולכים על יומם על כנפי רוח ונשאים בזרמת החיים מבלי השיב רוחם ומבלי פנות אל אחריהם וסביבותיהם, לא שמו ולא ישימו לבם לדבר. אנכי הגיתי בדבר הגדול ובתוצאותיו וכח הדמיון החזק בי בימי עלומי התעורר ויראני בדבר הזה לא רק אבן זכרון לכבוד אדוננו ר' משה מונטיפיורי כי אם אבן שתיה לקומם הסכּה הנופלת, – עצם הקִבוֹרת אשר אשר אליה ילֻקטו לאחת אחת עצמינו אשר נפזרו לפי שאול ולשבעת יַמים, ושבו והיו לבשר אחד וקרם עליהם עור מלמעלה וחיו וקמו על רגליהם בתת ה' את רוחו עליהם. ומי יתן ותבוא שאלתי זאת בטרם יבוא יומי האחרון כי אז – רק אז נהפכתי לאיש אחר: גדלתי שער זקני ופאותי, ופרק פגְלים פרקתי ואדרת שער לבשתּי ואזור עור במתני שמתי ועליתי וירדתי על הרי ישראל ושופר אל חכי לנבא ולקרוא בקול גדול ולא יסף, קול מפרק ערמות העפר השפוכות זה אלפי שנה, קול מקומם הריסות עולמים ומשובב שממות ששים ושבעה דורות. אבל להגיע לתכלית זאת צריכים אנחנו להתחיל ממקום אחר, צריכים אנחנו לטהר את הארץ ולגרש מתוכה את כל היהודים היושבים שמה, לא תשאר פרסה, ולטאטא במטאטא השמד את קורי העכביש אשר טוו שמה מרבי רגלים אלה ולהעביר רוח צח על הארץ ואוירא דארעא ישראל המחכים אשר עפּשו אותו כל הכוֹללים בחלאתם ובטפשותם. אם כל אלה לא יעשה להם והיה כל עמלנו לריק ויגיענו לבהלה.

זאת דעתי לנפשי; אבל היא לא תניאני מעוֹרר אחרים לדבר כאשר אראה שעת הכשר לזה. בעת הזאת הגבירים ג"ב, אשר המה ראש וראשון לנו לכל דבר שבקדושה, אינם פה עמנו; ובהגיע עת רצון אקח דברים על אֹדות הדבר הזה; ואשר יודיעוני ואודיעך.

בעדתנו מעשה דבר חדש. בית עולם חדש נפתח ובית נכון ונשא בנינו עליו, אשר עלה לנו יותר מעשרת אלפים רו"כ. ביום א' 16/28 פעברואַר נפתח הבית ברוב עם ובהדרת כבוד; והנני שולח לך את “סדר העבודה” אשר עבדנו ביום ההוא בבית התפלה אשר על שדה הקברות. מלבד ההעתקה לל' רוסית וסדור המזמורים כתבתי את התפלה האחרונה לשם היום ההוא, והחזן ה' שפיטצבערג חבר לה מנגינוֹת וישוררה במקהלת משורריו ויִטב הדבר בעיני קהל הנאספים (יותר מאלף נפש) מאֹד מאֹד.

בשובך לדבר בי הגידה נא לי אם ידעת מה חזא"ל (חיים זלמן אלישעוויץ) עושה בלונדון ומה מעמדוֹ. קרוב לי האיש ונתרחק ואני שמעתיו מדבר בשחר על אדותיך ובלי ספק ידעתו ותראהו.

והנני ידידך באמת ובתמים בכל זמן ועת

י. ל. גארדאן.

צום אסתר תרל“ה ספ”ב.

אגרת מאה ותשע

16 מאֶרץ 1875 [תרל“ה כ”א ואדר] ספ"ב.

ידידי היקר.

לא חפצת אתה לחבל את מעשה ידך ותשימני אותי לך למלאך חבלה. ופקודתך שמרה רוחי ואחבל ואשנה ביד הרשות אשר נתת לי, ועתה שני שותפין בספרך: אתה המחבר ואני המחבל. הנני שולח לך בזה את השנויים ההם, אשר הרעיא מהימנא ה' בראַפמאַנן קורא להם תקונים וזאת העלה המסֻכָּן והמתוקן. ואתה תחזה כי השתדלתי לאחוז לשון ערומים ולא נתתי לחטוא חכי נגד האמת המנהמת כיונה מתוך רשומי דברי הימים בעוד אשר אנוס הייתי על פי הדבור להניח רוח התקיפים ממנו. ימים רבים התקוטטתי בבראַפמאַנן ובשאר כנותהו, כי חפץ לשלוח אצבע גם במקומות אחרים, ולא נתתי, כי הראיתי להיושב ראש בקומיטיט כי רק עלילות הוא מבקש וברוך השם ואֶנצל עתה מידם. היום שלחתי את התקונים לה' ג"מ, וגם כתבתי לו לשלוח לך את הג' מאות בקבלו את הרשיון והרשיון לא יאחר לבוא מזה, אם לא יתמהמה הוא בהתקנת העלה הנפסל.

אודך ביֹשר לבב על דבר הנכבדות אשר הצעת בעד בתי; אבל לא במאמר אחד יוכל דבר כזה להבראוֹת ובמכתבך חסרים עקרים רבים. בספרך לי את פּרשת גדולת בנו וחתנו של ה' רח"ט, אשר לא עליהם ועמם תחיה בתי, קצרת בדברך על אדות המדֻבָּר, וביחוד לא הגדת מה ידרוש המדֻבָּר ממני? נחוץ לדעת אם העלם ההוא בר סמכא הוא, נושא אשה מעצמו או אביו משיאו אשה; האם תמיד יהיה בעסק עם אביו או אם יפרד מעליו בהיותו לאיש? ועל כן רֹאה אנכי כי לא עת שלוח תמונות עוד העת הזאת וצריך לחכות עד אשר יתבררו ויצרפו הדברים, כלו' עד אשר יגיעו דבריך אלי שנית כפי אשר הבטחת לי במכתבך האחרון וכפי אשר אני מבקשך עתה. סוף סוף בשגגה יצא מלפניך השליט באמרך כי אם תביא את הדבר למדרגה ידועה אבוא אני ובתי…. האם שכחת מי מחזיר אחר מי? וכי האיש מבקש אבַדתו….. רב יהיה לנו לפי שעה אם יגיע הענין לידי זה אשר יוכל אחי לעיין בו בהיותו באודיססא.

לאחי הגדתי את תוכן מכתביך האחרונים; והוא נכון לנסוע לאודיססא בימי חג הפסח שלנו, כי אז ימי חפש ודרור המה לו. אבל נסיעתי אני הוא דבר המוטל בספק עצום; כי אם אוכל להמיש ממקומי בזמן ההוא מוכרח אנכי לנסוע לווילנא, כי לזמן ההוא תכלה הדפסת החח"ת, והעוסקים במלאכה זאת יקראוני לבוא שמה. על כן לא אדע עתה איך יפיל דבר.

בין כה וכה בטרם יצא אחי מזה ללכת לאודיססא אודיעך במועדוֹ וידעת.

ואם כן אנכי מחכה לידיעות חדשות בדבר הנכבדות לבתי; אם דברת את האב והבן, הגידה נא לי מה בפיהם ומה ידרשו המה ממני? לפלא בעיני כי לא נודע לי שמע משפחת רח"ט אף כי יליד ווילנא אנכי בעצמי. בין כך ובין כך אל נא תשיא את נפשם על שקר כי בוא אבוא אני ובתי להראות באודיססא: האיש חייב בראיה ועליו לעלות ולראוֹת; ואם יהיה סיפק בידנו עד העת ההיא לברר את כל הדברים הנחוצים במכתב כי אז יוכל לשוב עם אחי הלום.

אל נא תוסיף לשלוח את מכתביך אלי על חשבון המלכות, פן יבולע לנו.

והנני ידידך שומר פיך ומחכה לדבריך

יל"ג.

על שני מכתביך האחרונים לא נרשם יום כתיבתם; ולשוא עמלנו אני ואחי לדעת כמה ימים עשו בדרך? הודיעה נא האם עוד ערמות השלג צבורות על הדרך?

ס“ט פ”ב 23 דעקאַבר 1875 [ז' טבת תרל"ו].

אגרת מאה ועשר

ידידי הנכבד ה' חז“ס נ”י!

תתבשר כי הועד גמר לתת לך בשנה הבאה מאה רו“כ ולקחת במחירם עשרים עקז. וה' ר”ט יתן ג“כ מאה רו”כ ועקז. לא ידרוש לפי שעה; מתנתו של ה' ג“ב עודנה תלויה ועומדת, וכדומה שתגיע עד מאה וחמשים רו”כ.

מליט אנכי בזה רשימת המקומות והאנשים אשר תשלח להם את עשרים עקז. הצפירה אשר להועד. מאה הרו“כ מאת הועד תקבל אחרי ראש השנה, כבוא דברך כי עלי הצפירה נשלחים ע”פ הרשימה. ושאר הכסף אריץ אליך כבואו לידי.

תקבל גם בשנה הזאת המ"ע Новое Время.

והיה זה למנוחה לך ולחכמתך, ולכלכל את שיבתך,

כחפץ המכבדך בכל זמן ועידן

י. ל. גארדאן.

טפל שכחתי: לשוא תזכיר את שמי לגנאי במכתביך לה' ר“ט ולה' ז”פ. אתה בנפשך יודע כי אין לתלונותיך אלי רגלים. במשכי את ידי ממך בכלות השנה הראשונה והעמדתי לך לסוכן תחתי את ה' מעדאיללע אשר היה עוזר גם לי, עשיתי זאת לטובתך ולהנאתך, לבלי תכבה בזה נחלת הצפירה; ובפירוש אמרתי במכתבי (לך או לבנך, לא אזכור) כי אין אחריותו עלי ובידכם לתת לו בהקפה או לחדול (וגם הוא איש אמונים, ואם נתחיב לך שלם ישלם, אפס כי חולה הנהו כעת) ומעולם לא רשמת לי שמות עשירי עדתנו (מלבד חברי הקומיטיט) לשלוח להם את צפירתך. ולו גם רשמת לא היה זה מחובתי למלאֹת, כי בני ישראל נפוצים בעיר הרחק מאֹד איש מאחיו וטרח גדול להגיע לכל או“א מ”ע בכל שבוע ושבוע, וצריך לזה איש עתי. ואיככה היית מדמה כי אני או ה' מעדאיללע מגיעים את הצפירה לה' פאָליקאָוו ולה' זייברלינג וכו‘, אחרי כי ה’ מעדאיללע בודאי רשם לך את שמות חתומיו ומעלי הצפירה אשר יקבל הועד אינני רשאי לשלוח לאנשים אשר סִפֵק בידם להוציא בעצמם על מ"ע. אין זה כי אם תחפוץ לתלות בצואר אחרים הקולר אשר דמית היותו תלוי בצוארך, בדמותך כי הגבירים בזה יעלו את הצפירה על ראש שמחתם ולא יאכלו אם לא יקבלוה ונגזלה שנתם אם לא יקראוה. על כן להרגיעך אומר לך כי שגית במשפטך. אין כאן לא העדר כבוד הגבירים ולא קולר תלוי, ואינך צריך לפשוט לו לא צוארך ולא צואר של אחרים. ולמה איפוא תעפר בעפר ובאבק לשון הרע על איש יושב לבטח אתך? דבריך דבר באזני שומעיך ושם איש אחר לא תזכיר לגנאי על לא חמס בכפו.

הנ"ל.

אגרת מאה ואחת עשרה

א' דחוהמ“פ תרל”ו ספ,ב.

[להזק"ן]

ידידי ומחֻתָּני, אוהבי נאמני!

אם הלל מחיב עניים ובן חרסום עשירים אתה תחיב המושכים בשבט סופרים בישראל. אם בכל עבודתך הקשה ובעיניך הרכות תעצור כח לערוך מכתביך תמידים כסדרם, איש חי רב פעלים אתה. ואני אשר אֶל שֶׁבת וכתב עיפה נפשי, מבקש ומוצא תמיד תאנה למעט במכתבי ידידות; גם לך אחי חטאתי לא פעם ושתים ולא כגמול עליך השיבותי; כי עצלותי תמציא לי בכל פעם פתחי חרטה ותלחש לי באזני לאמר: “בנים גדלת ורוממת הם יכתבו לך. הן יודע קאַפלאַן את כל אשר אתנו מפי בנינו הנאהבים, ולמה לי ללא הועיל להרבות במכתבים?” זאת אשיב אל לבי ואטמון יד בצלחת. ואולם בפעם הזאת דברת אלי בלשון אחרת ובדברים אחרים אשר בנינו היקרים לא יוכלו לקראם ולהשיב עליהם, על כן עצלותי קפצה פיה, וההכרח ירוע ברזל.

נפלאתי לראות כי במכתב מיכל אליך אין דבר וחצי דבר בנוגע לזווג בנך ובתי; אינני מברכך בברכת מז"ט, ואינני מזכיר המאורע הזה אפילו כלאחר יד, כאלו לא ידע ולא שמע דבר. הלא דבר הוא!

דיינאָוו אינו רק מגיד, כי אם גם נצוץ מלמדות יש בו. הודעתיו בעתּה מהתחברות בנינו והוא ברכני בברכת מז"ט במכתב. ומה יש לענות על מכתב כזה? אם גם על מכתבים כאלה נשיב לא יהיה לדבר סוף.

בריאותי טובה בערך אף כי רפה כחי וחולה אני ברגלי תמיד, ולפעמים גם בראשי; אבל אשתי כמעט שוכבת למִטה תמיד, לא פסקו רפואות מפיה כל החרף, וזה גם הסבה לזה שלא ענתה עד כה על דברי אשתך אליה הטובים והמחכמים והמסלאים. פעמים שלש החלה לערוך מכתב אליה ובכל פעם ופעם לא תעצור כח לכלות מכתבה. מרגיש אנכי בעצמי כי נחוץ לי מאֹד להתרפאות בימי הקיץ הבאים, כי כחותי רפים ונוטים לפול; אבל עוד לא אדע איך לכלכל עסקי וטרדותי, וימים ידברו.

ככלוֹתי עבודתי בחלק השני והשלשי מן הספר “Мiровоээрвнiя” נחתי מעט מעבודת הסופרים, מלבד מה שכתבתי תקנות קהלתנו (Уставь) אשר בשבוע העבר מסרנוהו לשר העיר. בימים האלה מצאתי און לי לשוב לעתים מזמנות לשיר ציון והנני כותב עתה שיר גדול (בן שבעה או שמונה חלקים יהיה), נקוב בשם “קוצו של יוד” וכבר כליתי ארבעת החלקים הראשונים ובכללם הם עד ארבעים בתים בעלי עשרה חרוזים. דרך השיר הזה וסגנונו מעין שירי האחרונים אשר נדפסו בהשחר; אבל שירי זה נעלה עליהם, ובעיני טוב הוא מכל מה שכתבתי עד כה. צר לי כי אין אתי איש מבין יודע כמוך. מה טוב לי לו יכלתי לקרוא את תנובת כפי זאת באזניו ולשמוע מה בפיו.

מדי דברי בשירי אבקשך להזכיר לעת מצוא את ידידנו ה' זאב לונץ כי בהיותו בזה לקח ממני שיר כתוב בלשון יהודית המדברת, בשם “עכוב הקריאה” והבטיח להשיבו לי, ולא השיב; והוא יחיד אצלי, אין לי ממנו שום העתקה. על כן תאיץ בו להשיבו לי.

ובזה יתמו דברי הפעם והנני אומר שלום לך ידידי היקר ולאשתך היקרה ולכל בני ביתך הצאצאים והצפיעות. אלהים יענה את שלום כלכם כחפץ אחיכם אשר נפשו קשורה בנפשכם.

יל"ג.

אגרת מאה ושתים עשרה

קרית יערים, יום א' ל' מאי 1876, [י“ט סיון תרל”ו]

ידידי ה' שלאסבערג.

אם תחפוץ לקחת ממני כסף בהלואה לאנשים בטוחים, כמו שנדברנו, תכין בטובתך את השט"ח וביום השלישי א' יוני בהיותי בעיר (בחדר הפראוולעניע משעה 11 עד 2 בבקר) אמסור הכסף לך או הבא מכחך.

אם תחפוץ לכתוב אלי תמצאני בשדה־יקר (ליעסנאָעי)

Ангельскiй нр. Дача № 38. и т. л.

והנני ידידך וכו' וכו' וכו'

יל"ג.

אגרת מאה ושלש עשרה

7 יולי 76 [תרל“ו כ”ז תמוז] ספ"ב.

ידידי אחי רב מ"ג!

שולח אני לך היום ע“י שתי וערב את ארבעת החברות הראשונות מן המכ”ע הב“א. ויתרם תקבל בדרך ישר מן הרידקציון. מחר הולך אנכי מזה למאריענבאד להתרפאות ואחר עד סוף החדש אויגוסט ומאד יצר לי אם בזה”ז יבא ב. בנך לפ“ב. ואני לא אראהו. בין כך וכך תודיע לי כי ב”ב יושבים מחוץ לעיר כפי האדרעססא הכתובה למטה, ושם יושב אתנו גם מ. קאפלאן.

בהשחר מחוברת העשירית והלאה יבוא שיר גדול ממני נקוב “קוצו של יוד”, וכפי הנראה יהיה בן זקונים לי, כי מצות הרופאים עלי חזקה לבלי איגע את נפשי שלא לצרך.

ואתה שלום וכל אשר לך שלום, ואם ירצה ה' והשיבני שלום אל ביתי ואל נחלתי, ושבתי והודעתיך כל אשר אתי

אחיך אוהבך

יל"ג.

אגרת מאה וארבע עשרה

מאריענבאד 13 אגוסט 1876, [ה' אלול תרל"ו].

[לה' אבר"ם לוריא]

ידידי היקר!

אחרי אשר בתוכחות על עון יסרני יה ויגלני לשתות מי באר מבארה של מרים, צרף רחמים לדין ויקרה לפני את הורתך היקרה אשר מאֹד שמחתי לראותה פנים בפנים, אחרי עבור עשרים וחמש שנים. והנה מפיה שמעתי כי גם אתה תתחל ותלך לרחוץ בחמי דרוזגניק, והנני שולח לך ברכתי מרחוק כי תעלה לך רפואה זו לטובה, ועוד נשוב נראה איש את אחיו בפ“ב, אשר בלא ספק יובילוך רגליך שמה בחרף הבא ולא תשכחני בבאך שמה. את ביתי ברחוב פ. עזבתי ונטשתי, ולעת עתה אין לי דירה אחרת, כי אני יושב פה ובני ביתי חונים בכפר ליעסנאי אשר על פני פ”ב; ואני טרם אדע את המקום אשר תבחר אשתי לְשַֹכֵּן אותנו שם, אבל בנקל תמצאני.

מדעתי כי נהירין לך שבילי דפ"ב כשבילי דנהרדעא וכי עוד לא שכחת את הנגון אשר בו ינגנו “אקדמות” הנני שולח לך בזה העתק שיר סטירי אשר כתבתי בלשון ארמית, לשעשע בך בימי שבתך בטל בדרוזגיניק, כי ידעתי נפשי, אף כי זה שבתי במריענבאד מעט, כי הבטלה מביאה לידי שעמום, ואם אמצא בזה איזה דבר קל לקרוא ונוח להבין ואֹכלהו. בדרוזגיניק נמצאים ספרים בלשון עבר למקרא בהם לבאים להתרפאות שמה. אחיך א. הגיד לי אמש כי פקדתני לשלום במכתבך אל אמך.

כמדומה לי שבעתּו הודעתיך כי אֵרשתי את בתי לאיש, ואם לא אשגה ראית גם את האיש ההוא בביתי; שמו מאקסים קאפלאן, יוריסט. עד כה היה משרת את פני הסינאט, ועתה נועצנו והנה הוא עוזב את משרתו ונלוה אל אחד היוריסטען המפורסמים (אשר לא מב"י) ואתו יעבוד ומאשר ידעתי כי גם לך גם למכיריך יש ענינים ומשפטים ודיני דברים בעה"מ על כן אבקשך למלאת את ידי חתני זה בדיני דברים, בין משלך ובין משל אחרים, כי יוריסט מהיר במלאכתו הוא ואיש אמונים עד למאֹד. כל המאמין לו עסקיו לא ינחם. ואתה ידידי אם תגמול זאת עליו נפשי אתה גומל.

אם תכתוב אלי לפ"ב כתוב על שם ה' גנצבורג. פה במאַריענבאד אשאר עוד כשני שבועות ואחר אשוב לביתי. והנני ידידך ומוקירך

יל"ג.

שיר סטירי בנגון אקדמות.

אתי גוברין יהודאין דמן בני גלו תא

מרנן ורבנן חבורתא קדיש תא

רכד יתבין במדנתא באדרון בי כנש תא

לא פסוק פומהון מפתגמי דאוריי תא

שערהון כנשרין רבא בדקנא ובפא תא

ומן אנש טרדין ולבהון עם חיו תא

ולבשין סמרטוטין ועבדין חברו תא

את דלפון ואת אספתא ואת פרמשתא ואת ויז תא

וכד עילין למטרפולין להאי קרתא רב תא

משנין אפהון ושמהון דלא לאשתמודעו תא

ומסתפרין קומי ומגדלין בלורי תא

ומסטרא דשמאלא אכלין אילי תא

ורמין בגדי פשתן המגוהצין ואצטלי דמיל תא

לעילא ולעילא מן כל ברכתא ושיר תא

ודירין בפלטרין כאחשדרפניא ופחו תא

ומשתעשעין באסרטיא ברתיכין ובכדנו תא

ואזלין לתיאטרון ומשחקין בקובי תא

ומגו דחשיד אממונא חשיד אשבוע תא

ומתכנשין לפרדיסא די דימידוב¹ לנו עדן גנ תא

ושמעין קל סבכא פסנתרין קרנא משרוקי תא

ושמעין קול אשה ערוה ומלי דעגבו תא

מזמוטי פילפה אלפונסינה וקדרו תא²

ומסתכלין בקנקן ובמה שיש בו עד זבולא בתרי תא

וחמין חזה התנופה ושוקא דארמו תא

וחמין כד מטילין בגנתא ש"י עולימ תא

בלבושי צבעונין ובאמלין די זהרי תא

וריחן נודף כבוסמין דגנוני תא

רשק ומוריקא עם כל קיסי לבונ תא

ופומהון ממלל רברבן בלשנא נוכרי תא

ואזלין אבתרון ורמין בהרי פלכא שו תא

“אית לן חולקא בגויכו לשעתא דא תא”?

חדא דלא להון גדנפא וחדא אטמ תא

ועבדון לה ארסטון רבה ושירו תא

אתכתכי דהב פיזא דבי בוריל ודו תא³

ויהבין לה התקרובין כל מאני חמד תא

סמקן ירקן וברקן בורלא ומרגני תא

ומתפנקין ורוין עד מיסק קרצ תא

באדין שילין לה מן סגיאות חב תא

"מנן ומאן אנת רחמתין שפירא בריו תא

“ארוס בגינך נַעול לגובא דחוב תא”?

מתיבת ואמרת להון: "אנא מן האי מדנ תא

"דַהויתון יתבון בה אנתון אקלקלתא דמ תא

"ברת אֻשכפא אנא וכותכון יהודי תא

"תמלי אתינא הכא לבית אתתה פונדקי תא

"חזיתי נשיכון טפלכון וכל זרעי תא

“נפיחי כפנא כלהון בעניותא ובערטילו תא”

זכאין כד שמעתון קושט דא שיר תא

קביעין כן תהוון בהנהו דיר תא

עד די ייתון סרכאי כד מטיא שע תא

לאגלאה יתכון לאתרכון לאהדרא בתיוב תא.

אגרת מאה וחמש עשרה

ספ“כ 31 אגוסט 76, [תרל”ו כ,ג אלול].

כבוד הרב השלם, מן השרידים אשר ה' קורא להשתדל

לטובת עמו והשכלתו מהרמ“י קורלאנדסקי נ”י.

זה ימים אחדים שבתי לביתי ממעיני הרפואה ומצאתי את מכתבו מן 22 יולי עם הנלווה אליו. שמחתי לראות כי הולך הוא הלך וקרב למחוז חפצו, וכי נמנו וגמרו גם בקהל עדתו ליסד בית הספר. אבל לדעתי עיקר חסר מן הספר, והוא: כמה יתנו פרנסיכם מהכנסות הקהלה אצלכם להחזקת ביה“ס, כי אין ספק אצלי שגם אצלכם כמו בכל שאר קהלות ישראל הכשרות והמתקנות יש מכסים וארנונות, מכס הבשר ואולי גם מכס הקמח, מוצא לכסף הנדרש להוצאות הקהלה, – וכלום הי' הדבר חסר אלא שיצרפו הפרנסים גם את ביה”ס לצרכי הצבור ואז גם עליו (כלו' על ביה"ס) יהי' הגשם, גשם נדבות מן המכסים ההמה. וכל עוד שלא יתברר לכבודו חשבון הוצאות ביה“ס והכנסותיו בקירוב, לא יוכל לדעת אל נכון אם יש בכחו לפתחו. על כן אפוא לדעתי זאת יעשה ויהי' אלהים עמו, יעשה חשבון ברור, בכמה יעלה ביה”ס, כזה: הוצאה 000, הכנסה 000, ס“ה 000. ואז ישוה זה לעמת זה ההכנסה וההוצאה ויראה את אשר יעלה במצודתו. הלא סוחר הוא וידע כי הכל תלוי בחשבון. אקוה כי בקרוב ישוב ישמחנו בידיעות חדשות על מעמד הדבר ואז יוכל לפתוח את ביה”ס לראשית החרף הבא. ידעתי איש אחד, משכיל וסופר, עוסק בתלמוד תורה יותר משלשים שנה, ולו כתב רשיון מאת הקוראטאֶר בווילנא לפתוח בית ספר לנערי בני ישראל. האיש ההוא כחו בלה"ק ודקדוקיה, אבל ידיו רב לו להורות למתחילים גם שפת רוסיה וחשבון, אם יקשה על כבודו לקבל מאת הקוראַטאֶר לפתוח את בית הספר בקאָמבראָוואָ על שם הקהלה, ואם לא ימצא לו איש אחר הגון לעמוד בראש ואשר זכות לו לפתוח בית ספר, יוכל לקרוא את האיש אשר אמרתי, ולהשתמש בכתב הרשיון הנמצא בידו. אפס כי האיש ההוא בעל אשה ובנים וצרכי ביתו מרבים אף כי מטבעו מסתפק במועט.

בהתאסף ראשי הועד אקרא באזניהם מתוך מכתבו את כל הראוי להשמע, להר"ר יצחק אנדרעס אכתוב ביחוד לכשאתפנה, כי את ספרו “ספורי אלישב” קבלנו. –

מה“ע אשר הוא מבקש לתועלת בני הנעורים אוכל לשלוח לו מראשית השנה החדשה, כלו' משנת 1877; ואולי יפתח בית הספר עד העת ההיא, ואז יכונן את “בית־המקרא” על בית הספר. את החוב' “הבקר אור” אשלח לו בקרוב. אם יהי' במשך הימים בפ”ב אקוה לראותו ואז נדבר על פרטי הדבר, ובין כה יקבל הברכה ממעון הברכות, ויכתב ויחתם לשנה טובה

כחפץ מכבדו ומוקירו כערכו

יל"ג.

אגרת מאה ושש עשרה

ב“ה יום ה' (כ"ד) [כ”ה] אלול תרל“ו פה קרית מלך רב ס”ט פ"ב.

ידידי הנכבד הרר"י רייפמאַנן

בכתבך אלי ביום ד' דנא דמית היותי נמצא בביתי בפ“ב ואני הייתי אז בארץ ביהם לשתות מים מבארה של מרים (מאַריענבאַד) ושבתי הביתה זה ימים שלשה. במאַריענבאַד ראיתי את פני הכבודה ממ”ע עהרליך ואישה ושאלתי את פיהם על אֹדותיך; וכמה כלתה נפשי שיכזיבוּך וישימו לאַל דבריך בכל מכתביך אשר אתה מתאונן בהם רע על קשי יומך, אבל לדאבון לבי הודו והסכימו ואמרו גם הם כי דבריך שרירין וקימין וכי מקֻשט אתה יותר מדאי בתכשיט היאֶה לישראל. ה' ינצל עדיו זה מעליך בשנה החדשה הבאה, וירוממך לשבת ארץ, ויראֶך טובה בימי זקנתך.

לעת מצוא, בכתבי אל הר“ר מינאר, אשים דבריך באזניו, אף כי לא לרצון הוא לי להיות מוציא הדבה. ואולם גם עליך ידידי לדון אותו לכף זכות כי טרדותיו כרב ומטיף לעדה גדולה במאסקוי לא תתנינה לו לעסוק בעניני קומיססיון ולמאת מלאכוּת כבדה ובלתי כבודה כזאת לזרוע ספרים ולקצור כסף בישראל. ומה גם כי בימים האחרונים החלות למלאת אחרי דעת הר”מ די לונזאנו בהקדמה לספרו שתי ידות ותחבר ספרים קטנים בכמותם ובלתי גדולים גם באיכותם, ותפוצץ רוחך הכביר לרסיסים בעד שעלי שעורים ואגורות כסף. אוי לי שראיתיך בכלך וכי עד כה לא יצלח בידי חפצי להעיר אליך לבב נדיבי עמנו להרגיע לך למען תעסוק ותפעל גדולות בחכמת ישראל, כי לכך נוצרת.

הגידה לי שאהבה נפשי, עד מתי תרעה עד מתי תרביץ תורה בערים נכחדות בפולין? האם לא נסית דבר אל הג' ר“מ מונטיפיורי להושיבך על התורה ובחכמה באהלו אשר נטה? אולי אין לבך לדבר? אבל אם תבקש לך מנוח זה הודיעני ואכתוב על אֹדותיך אל הד”ר לעווי.

בין כה וכה שלח מספריך הנמצאים אחוז אחד מכלם לאודיססא על שם האברך שלמה בנו של הגביר ישראל בראָדסקי ובמכתבך אליו תאמר כי אנכי שלחתיך, ופרי ישוה לך; כי דברתי עמו על אדותיך בהיותנו במאַריענבאַד.

שלום לך ולחכמתך. התפלל בעדי בימים הנוראים הבאים וחיה גם אתה בטוב ובנעימים בחפץ ידידך ומוקירך בכל זמן ועידן

יל"ג.

אם יש “השחר” אל תחת ידך תמצא בח' י' י“א י”ב שירי “קוצו של יוד” ותתענג עליו, כאשר אקוה.

אגרת מאה ושבע עשרה

6 סענטיאבר 76 ספ“ב. בשעה האחרונה לשנת תרל”ו [כ"ט אלול].

כבוד הרב הנכבד והחרוץ, ישיש כגבור

ארח לאוץ, מחרמ“י קורלאַנדסקי נ”י.

כל אשר הריץ אלי ע“י הפאֶסט בימים האחרונים האלה הגיעני לנכון, וברגע הזה הביאו לי גם את מכתבו האחרון מיום שלשום, והנני ממהר לענות לו בטרם יתקדש החג. ראוי הוא לתודות גדולות כתודות בן־חכליה, בעד השתדלותו ושקידתו, לטובת בני עדתו, ובלי ספק יזכה ויראה את כבוד בית הספר אשר הוא מיסד ותלמידים כשתילי זיתים סביב לשלחן אשר לפני ה'; יראה וישמח ובשמחתו יחד גם כבודנו. אפס כי לשלוח לו תיכף מאה רו”כ מקפּת החברה לא אוכל לדאבון לבי למלאות מטעמים שונים, ואלו הם: א) ראשי הועד אינם נמצאים כי הלכו באשר הלכו וישיבות הועד טרם יתחדשו (עדנה). ב) חג' ה' רוזינטאהל גזבר החברה אשר מפתח הקפּה על שכמו יצא בשבוע העבר לאודיססא ולא ישוב רק אחרי שני שבועות בערך. ג) דבר יצא מפי הועד כי מאתים רו"כ ינתן לבית הספר בדאֶמבראָוואָ בבוא הרשיון לפתחו, ועד היום עוד לא בא הרשיון, כי בכל השתדלות שרי המקום עוד לא נדע איזה רוח יעבור על הפאָפעציטעל, ואם יסכים לדבר. על כן עצתי לכבודו לבלי יבהל ברוחו להכין הכל בטרם יודע לו כי נגמר הדבר גם בווילנא, ואם גם ימשך הדבר עוד כשבוע או כשבועים – מה (היא) [בכך]? ובשמעו כי עלה הדבר לרצון לפני בית מועצות הפאפעציטעל בווילנא וכי סמך הפאפעציטעל ידיו עליו, אז ימהר נא להודיעני ואז לא אמנע מהריץ לו הכסף במהרה במהרה כאשר תשיג ידי. והנני אָץ לכלות מכתבי כי פנה יום, וברגע האחרון הקדוש הזה הנני שולח לו ברכתי לשנה החדשה, תתחדש עליו ועלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה. מכבדו ומוקירו

יל"ג.

אגרת מאה ושמונה עשרה

15 אקטיאַבר 76, [ט' חשון תרל“ז] ספ”ב.

[לח' מ"מ עליאשאוו]

ידידי היקר.

שמחתי לשמוע כי שירי האחרון מצא חן בעיניך עד כי תחפוץ להוסיף בו על הנעים גם את המועיל ולעשות אותו לנכסי צאן ברזל להושיע על ידו משפחה נכבדה אשר מקרוביך היא. אותי הוא לי כי קריאת השיר פעלה עליך פעולה עזה ותדמה בעיניך כי כן יפעל גם על שאר הקוראים וימצא חן בעיניהם ורבהו הקונים הקופצים עליו. והנה בתשובה על בקשתך אֹמר לך: א) כי שירי “קוצו של יוד” ושירי האחרים הדומים לו ההולכים לפניו והבאים אחריו לא נכתבו להועיל לעניי עמי על ידי חמרם, כי אם ע“י רוחם; לא להמכר באטליז כפרקמטיא במיטב כסף ולתת את חליפיהן לחסרי לחם, כי אם להחלק בזול או בחנם בין יושבי קרני הזוית אשר התורה מונחת שם, לתת שכל אדם לחסרי דעת. אלו יגרום שירי “אשקא דרספק” שבחֹֹֹר מן החורים אשר העברים מתחבאים שם לא תהרס משפחה שלמה בישראל בשביל “תרי משהו בחמץ”, אלו יועיל השיר “ושמחת בחגיך” שהשוטה ר' קלמן והדומים לו הערב יו”ט עם דמדומי חמה לא ישיב הרגל כדי לקיים כדין מצות שמחת הרגל. אלו השיר “ברבורים אבוסים” יעיר את לב אחד הברבורים האבוסים, המורים הוראה לעם עמוסים, כי חטאת סדום ועמורה היא לנגוד את זיגוד בשביל חטאו של טוביה, כלו' “להחמיר בטרפות לפי שהם אינם בקיאים בבדיקה”. אלו שירי “קוצו של יוד” אשר כתבתי בדם ובדמע יציל לעתיד לבוא אשה אחת מישראל לבל תכרת לצמיתות ע“י חסרון ידיעת הפוסקים בדקדוק ובתנ”ך, גם בדברים שתשב“ר יודע אותו, אלו יגיע שמע “שני יוסף בן שמעון בעיר אחת” (עודו בכתובים) לאזני גובה המס באחת ערי השדה אשר אחב”י נחתים שם ותיבש ידו בחפצו לתת כתב תעודה מזויפת לנכתּביו אלו “השעיר המשתלח” (עודו בכתובים) ישא עליו אל ארץ גזרה את העון הפלילי התלוי בצואר כנסת ישראל להמית ברעב ובחסר כל את סופריהם. (ע"כ נמצא בלי חתימה)

[יל"ג].

אגרת מאה ותשע עשרה

[לח' אבר"ם לוריא]

ידידי הנעלה, האדם המעלה.

מכתבך מדרוזגעניק בא אלי למארינבאד בערב יום עזבי את המקום ההוא ואני ממהר אז לצרור אמתחתי ובחפזי נאבד לי מכתבך ההוא עם המאמר הרצוף בו וכן אבד עד היום, ובגלל הדבר הזה לא השיבותיך עליו כי לא היו בפי דברים על אדות מאמרך אשר לא הספקתי לקראתו. עתה הגיעני גם מכתבך השני עם הבר־או“ז על הבאנק על סך י”ב רו“כ, הסך תקבל והא לך בזה השובר, ומי יתן והיו לנו אלפים חברים כמוך כי אז היה לנו י”ב מילליאן רו"כ בכל שנה.

ברוך אתה לי על זכרונך הנאמן וכל דרשך שלומי וטובתי כל הימים. הימים אשר ישבתי במאריענבאד הביאו לי תועלת רבה, כי הוקל לי הרבה מאד וכמעט שבתי לאיתני כאשר הייתי בימי חרפי, ואולם הימים אשר אנכי יושב אח“כ בפ”ב שבו ועותו את אשר תקנו ראשונים והנני שב לקדמתי מרגיש כמקדם את מחלתי.

בשבוע הבא תקבל מנחה קטנה ממני את שירי החדש אשר כתבתי.

היה שלום אתה וביתך ולעת מצא ברך בשמי לשלום את אמך הכבודה, אשר התענגתי לשוב ולראותה פנים בפנים אחרי עשרים ויותר שנים.

ידידך יל"ג.

1 נאיאבר 76 [תרל“ז כ”ו חשון]

אגרת מאה ועשרים

כפ“ב יום ה' כסליו תרל”ז

כבוד הרב השלם סופר מהיר ומורה

להועיל מהרל“י קליאַצקא נ”י.

ספריך ומכתביך (אלי ולהג' ה' ר"ט) כתמם באו לידי. והנה בהתאסף ראשי הועד לישיבה אשים לפניהם את בקשתך בדבר ספרך ואת אשר ישימו בפי אותו אמהר להודיעך. בזמן קצר כזה לא פניתי עדיין לעין בספרך ולא אוכל כעת להודיע משפט (ך)[י] עליו, כי ספרים כאלה אין די להם בקריאה לבדה כי אם צריכים עיון והתבוננות; ולא מהרתי לכתוב לך היום אלא בשביל שאלתך השניה הגדולה אליך, כי חייך תלוים בה.

הנך אומר כי הת“ת בברדיאַנסק יסגר מאפס יד ומחמת חסרון כיס, ואני טרם אדע את תכנית הבית וצורתו ומשפטיו. אם בית הספר מסדר הוא ונוסד ברשיון הממשלה דבר נא באזני הגבאים וישימו פניהם אלינו ונחזק ידיהם בסך מסוים מדי שנה בשנה, כי דומה לזה אנחנו עושים בת”ת במינסק, בתתנו להם מאה רו"כ בשנה להוסיף שעות אחדות ללמוד שפת רוסיה. אם ישמעו פרנסי עיר מושבך בקולך לדרוש מאתנו משענת כסף אז עליהם לשלוח לנו משנה (קאפיע) כתב הרשיון ליסוד בית הספר, ופתשגן כתב בלמודים (פראָגראַם) כל זה מאֻשר ומקוים, וחשבון צודק וברור מן ההכנסות וההוצאות וממספר התלמידים; ואז נכון לבי בטוח כי לא יתן הועד מוט לבית הספר ותבנה גם אתה ממנו. זאת עצתי ואתה שמענה ודע לך.

והנני מכבדך ומוקירך ומכיר ערכך יל"ג.

אגרת מאה ועשרים ואחת

[להזק"ן]

אחי וידידי המשורר המשלש, ברוך אתה לי בברכה המשלשת!

מכתבך ומכתב הילני בתך (אתמול ראיתי והנה היא לאה!) הגיעו לידינו לנכון, במועדם, לא החטיאו המטרה. אתמול ביום הלדת נאַדי היה מאַקסים קרוא אלינו לארוחת הצהרים אבל אֵחר לךבוא מן השעה אשר יעדנו, כי בבית המשפט עכבוהו ויבא לעת כלות האכל; ויהי הוא אוֹכל בגפו ואנחנו עטרים אליו מסביב ומשתעים יחד ומשתעשעים בו ומשחקים על רעבונו הגדול והנה נשמע קול צליל הפעמון ונושא המכתבים בא ויציל אותו מיד מהתלותינו. כי כאיש אחד חברים התנפלנו כלנו על דבריכם – ונאכלם. נאַדי קראה באזנינו את דברי הילני לסרוגין והרבה מהמה כחדה תחת לשונה, כי כבוד נערות בנות שמונה עשרה כפי הנראה הסתר סבר ולא כל הדברים הנאמרים באזניהן נתנו להשמע באזני הורים בני ארבעים ושש כמוני אתמול. מסבּת צר מעוֹני בשנה הזאת לא קראתי אלי את מַכָּרַי ביום אתמול כפעם בפעם; לבני הנעורים ממו"ן (כלו' "מאַקס "מיננא "ונאַדי) נתתי ממון ושלחתים אל התיאטרון; ואנחנו זקן וזקנה נשארנו בביתנו ואחרי כן בא אלינו אחיך מתתיה וישב אתנו עד שוב הנערות לבדהנה. זה פרשת הערב בביתי ביום אתמול.

עתה אשוב אל שני שירי זהבך הבריאים והמלאים אשר במו עניתי על שתי שירותי הדלות והרקוֹת; ואשא משלי ואֹמר:

על ספרי הקטן לךָ שי הובלתי

כניתיךָ “סופר עצל ורפה ידים”

יען לא תַשֹמַע קולךָ בין חוברי חבר;

ותוכיחני אמשׁ כי עשׂה הסכלתי

כי פועל צדקות ועז אתה הגבר

אף כי לא ישׁיר אישׁ – על צוארו רחים.

ולמי הגדת זאת, אח נשׁוא פנים?!

האני לא אדע נפשֹךָ, ערכךָ לא אכירה?

האני – מורה מאֹד בשׁתי עשׁרוֹת שנים,

נפשׁ עמל כמוךָ ופעלתו לא אוקירה?

האני לא אדע כי המוֹרה לעם סגלה

חמור גרם הוא אךְ לא ישׂא־שׂכר?

לא אדע כי על רב עמל ופעלה

הנותן דמים לאנשׁי דמים אותךָ לא זכר?

כי אישׁ בזעת אפּוֹ מפרנס אשׁתו ובניו

עושׁה צדקות הוא בכל ימיו ושׁניו.

כי אישׁ לא ישׁב בַּצל אף כי יאכל בָּצל

לא רפה ידים הוא, לא יקרא עצל??

האני לא ידעתי כי סופר מהיר אתה

גם עד לא בשׁיריךָ אמשׁ זאת לי הוכחתּ.

אך כי רוח השׁיר עזבךָ, ידעתי עתה

כי מה מיטב השׁיר ויפיוֹ – שׁכחת:

הנה בכבד ראשׁ עניתני תשׁובתךָ הנמרצה

ותשׁכח כי כתבתי – רק בדרךְ הלצה.

קבל רצון את הטורים הבלתי ברורים אלה אשר פלט קולמוסי בחפזון גדול כפלים כיוצאי מצרים וברך את אשתך ואת צאצאיך והשב ברכה שבעתים אל חיק בתך החמודה על ברכתה ליום הלדתי והיה ברוך ומברך גם אתה וחכה לדברי עוד שלישית על עניני ביתי וילדינו יוצאי חלצינו אשר לא יאחרו לבוא אחרי בוא אלי דבריך על מכתבי הראשון הארוך הערוך לך בלשון מדינתך. אחיך אשר נפלאה לו אהבתך, אוהבך ומוקיר שמך בכל זמן ועידן

יל"ג.

27 נאיאבר 1876 ספ“ב [כ”ג כסליו תרל"ז].

אגרת מאה ועשים שתים

ספ“ב, זאת חנוכה, 6 דעקאבער 76,תרל”ז ב' טבת].

[להנ"ל].

אחי יקירי יושב בסתר לבי בצל ענפשי יתלונן!

מכתבך האחרון אלי קבלתי מיד בננו הנחמד, ואין בו דבר נחוץ לענותך עליו היום, ומה גם כי כותב אנכי בחדר הקומיטיט ואין לבי פנוי כעת לדברים שביני לבינך.

תקבל בזה כפי הרשימה שבעה שטרי קבלה לשבעת חברינו בריגא; מאת האחד ה' ש. נתקבלה נדבתו ע"י מאַקס, ובטובך למסור הקוויטונג לידו; והששה הנותרים עוד לא שלמו וכשתפנה לך השעה תפנה לאסוף הכסף מידם ולהגיעו אלינו; וכן לא שלמו עוד בעד השנה העברה שנים: ה' ק. וה' ד., אף כי שטרי הקבלה על שמם נשלחו על ידך אעוד בשנה העברה.

אבקשך בבוא עִתּה להחיש להודיע לי מה היא הדאגה הגדולה אשר אמרת כי כל מעיניך בה עתה, כי לבי חרד עליך ולבננו לא הגדתי מזה מאומה.

כמדומה לי שכבר הגדתי לך איש אחד ממכרי מבני העשירים מוציא לאור את קבצת שירי האחרונים אשר באו נדפסים במ“ע שונים בשם שירי יהודה מחברת ב', ובראש הספר ישים את תבניתי פתוחי חותם. הוא מכין כעת את התבנית בוויען ואני מכין לדפוס את השירים. יותר מזה אין כל חדש אתי לפי שעה להודיע כי אץ ונחפז אנכי לכתוב מכתבים רבים. אמש בערב היינו אני ואשתי ובנך בבית אחד ממכרי (הבתולות לא היו עמנו, יען האיש ההוא אינו נשוי) ושחקנו בשחוק הקרטי ולבנך עמדה השעה והרויח ח”י רו"כ ויצאנו משם בשעה השניה אחר חצות, והיום יבוא אלינו בערב אחרי אשר אהיה אצלו בבית אחי לאכול אתם בצהרים. שלום שלום שלום ידיד לבי מלא כל נפשי אהבתו!

ידידך יל"ג.

אגרת מאה ועשרים ושלש

מפ“ב ט”ו טבת תרל’ז.

[לה' י. רייפמאנן]

ידידי היקר!

שמחתי באָמרך לי כי מצא שירי “קוצו של יוד” חן בעיניך; ואם תעין היטב בדברי בת־שוע (צד 34 שורה ח’–ט') תמצא כי גם היא יודעת על בוריה את הוראת המלה “אתנן” אחרי אשר בשם זה תקרא למתּת איש זר אשר יתן לאשה והיא לא אשתו; דוק ותשכח ותנח רוחך. והנה מדי דברי בך אודיעך כי בקרוב יצא שירי זה שנית בדפוס מתוקן וממולא במקומות רבים, יען כי נמצא אחד ממכּרי המעלה על הדפוס את שירי האחרונים אשר באו מפזרים כה וכה בכתבי העתים. שמה אני אקבע זכרון גם לך ידידי הנכבד בשומי בין השירים אשר כתבתי לידידי לעתים מזמנות (געלעגענהייטסגעדיכטע) גם את שירי הקטן אשר שלחתי לך בזמן מן הזמנים. ועוד תדע כי בחו' שבט יבוא בהשחר שיר גדול, מעשה ידי בימי נעורי, נקוב “אֹפל בת ציון”, אשר אם היותו כתוב למטרה מיוחדת בקינה על מות אחד מידידי בכל זאת נכללו בתוכו דברים הנוגעים גם אל הכלל. אם יש השחר תחת ידך תראנו בעתוֹ; ואם לא, הגידה לי ושלחתיהו לך.

אולי תדע ידידי מקום המאמר: “המיתה בלא עתה היא הגדולה שבצרות”. הנהו כתוב לפני זה ימים רבים במאָטטאָ על שירי ההוא אבל נשתקע מזכרוני מקורו ומי אמרו. אם תדע אנא הודיעני במהרה.

עוד אחת אבקשך. הנה אנכי מוציא לאור בשירים בל' רוסיה את סדר הקינות לט“ב; לא את כלם העתקתי כי אם את הטובים בהם, אשר יש בהם ריח שיר וטעם טוב בצד מן בצדדים, ומספר הנעתקים י”ג ואלה הם: א) בליל זה יבכיון, ב) שומרון קול תתן, ג) אם תאכלנה נשים פרין, ד) ארזי הלבנון, ה) ואת נוי חטאתי השמימה, ו) מי יתן ראשי מים, ז) אז בהלוך ירמיהו, ח) אש תוקד בקרבי, ט) יום אכפי הכבדתי, י) שכורת ולא מיין, יא) ציון הלא תשאלי, יב) שאלי שריפה, יג) אלי ציון. ויש את לבבי להעיר על הקינות בנוגע למחבריהן ולזמן חבורן; ולפי ידיעתי מעטו עד כה בדפוס דברי החוקרים על אדות הקינות. מלבד הקינה ציון הלא תשאלי לר“י הלוי, אשר העתקתי מן הנוסח המתוקן בבתולת בת יהודה, והקינה “שאלי שרופה” אשר לפי דברי ה' צונץ (זינאַגאָגאַלעפאָעזיע 310¹) היא כתובה בידי מהר”ם מרוטינבורג לא נודע לי מי כתב ובאיזה זמן נכתבו שאר הקינות אשר הזכרתי; אם נודע לך באיזה מקום נכתב על אדותם, או אם יש לך איזה חדושים והערות עליהן, הודיעני בטובך, אולי יהיה זה לי לתועלת.

והנני ידידך חפץ בהצלחתך ודורש שלומך וטובתך בכל זמן ועידן

יהודה ליב גארדאן.

אגרת מאה ועשרים וארבע

ספ“ב ג' ב' שבט, תרל”ז.

[נרשם בעצם כתב ידו: לחוא"ל בלונדון]

ידידי היקר!

קבלתי מכתבך מיום טו"ב טבת וקראתי את הערותיך על שירי קוצו של יוד. ברֻבם לא אסכים עמך.

א) תדקדק בשם השיר ותאמר כי אין השם אשר קראתי לו נאֶה לכל חלקי השיר כי אם לסופו; ואולם כל השיר לא נברא אלא בשביל סופו, וכל כחו בעקצו, ושאר החזיונות אשר נשאתי והתמונות והמאורעות אשר צירתי לא באו רק בדרך אגב, ועקר נושא הספור הנה התהפוכות והשערוריות אשר גרם קוֹצוֹ של יוד, כמו שנאמר בפירוש: “בקוץ יוד מנד יהרגו כמה נפשות” (צד 33) ועוד: “קוצו של יוד הוא הרגני” (צד 36) וא"כ הוא היתר שהכל תלוי בו, ועל כן גם נקרא השיר על שמו, וזה כדין וכהלכה ואין מי שיחלוק על זה.

ב) כתבתי: כי בבית אלהיך עליך נעלו

…. "ברכת מנאציך

…. יום יום יתפללו". ולא ישר בעיניך צירוף פעל התפלל לברכה ובשביל כך תחפוץ לתקן "כי בית אלהיך בעדך סגרו.

… "ברכת מנאציך

יום יום יברכו….

והנה מלבד שאין כל דבר הקשה באחזי בלשון חכמים (השגורה בפי בשירי זה) מתפלל אדם י“ח ברכות בכל יום, וזה יען כי הברכות נכנסו בסדר התפלה, עוד לא התבוננת כי הפרש גדול בין הפעל סגר ובין הפעל נעל ובין התחברם עם כל והתחברם עם בעד. סגר יאָמר על הגפת הדלתות אשר יש ביד אדם לפתחם, ונעול הוראתו סגירה במנעול שלא יוכל לפתוח רק מי שבידו המפתח; ואלו לא היו דלתות עליתו של עגלון נעולות היה יכול לצאת; וכן אמרו חז”ל כי שערי דמעות לא ננעלו, וכן שעת גמר החתימה נקרא נעילת שערים. ובאמרנו סגר הדלת בעד פלוני הכונה שפלוני נשאר בבית ולא יתנו לו לצאת, ואם נאמר סגרו אחריו הוראתו שהיה שם ויצא ולא יתנו לו לשוב; אבל סגֹר או נעוֹל על… הוראותו כמו סגור בפני.. כמו נועלין דלת בפני לוין (ע"כ נמצא בלי חתימה).

[יל"ג].

אגרת מאה ועשרים וחמש

[להזק"ן]

ידידי היקר!

ביום כ“ז שבט העבר כלו כ”ה שנים למות ידידנו בימי נעורינו מיכה יוסף לעבענזאָן ז“ל. וכדי להוקיר זכרו ולהעלותו על לב בני הדור החדש הדפסתי בהשחר לשְׁבַט את קינתי אשר קוננתי עליו בעת ההיא, ועליה הקדמה כתובה בחרף הזה: והתניתי עם ה' סמאָלענסקי שיוציא את הקינה, אשר קראיה “אֹפל בת בציון” בקונטרס מיוחד, ועליה נלוה תאַר פני המנוח מעשה חרש אבן בווילנא, ולשלח את הקונטרס ההוא לא יאוחר ליום כ”ז שבט לשרידי ידידי המנוח אשר כתבתי לפניו את שמם ומקום מושבותם. בין הנרשמים, כמובן מעצמו, באת גם אתה וגם מיכל גאָדאָן, נוספים על אבי המת ואָחיו ושאר קרוביו ומיודעיו, הכל עשרים אנשים בערים שונות. והנה אני קבלתי את החוברת קרוב למועד הקצוב, וכן קבל אותה גם ה' מינאָר במאָסקוי; ואולם מווילנא עלה באזני שאנן האד“ם כי לא קבלו את החוברת עד היום, והוא מצטער ע”ז מאד, כי גם מכתב ממנו נדפס בראש החוברת, ועוד חפץ להדפיס שיר קטן ביחס לדבר הזה בחדש אדר. ואני אתפלא על זה ולא אוכל הבין: מדוע קבלו אחדים ולא קבלו אחרים? על כן אמרתי אשאל נא את פיך ידידי אם קבלת אתה את החוברת ההיא.

לכלנו ובכללנו גם לבנך היקר שלום. שלום גם לך ולאשר אתך.

והנני ידידך ואוהבך הנחפז ואץ לכלות מכתבו

יל“ג. 27 פאברואר 1877 [תרל”ז כ“ו אדר] ס”פב.

אגרת מאה ועשרים ושש

10 מאֶרץ 77, [תרל“ז ח' ניסן] ספ”ב.

[להנ"ל]

ידידי היקר!

אתמול בערב, ביום הֻלדת מיננה, השתעשענו בביתה עד סוף האשמורה הראשונה. גם אָחי גם אחיך היו אתנו ותהי ראשית מלאכתנו לקרוא את מכתביכם אשר בהם אתם מתהפכים בתחבלות ותבחרו לשון ערומים להוכיח למיננה את עצלות עמה. “ותּחד” מלכת היום, היא מיננה בתי, על מלאכת אחותה הגוערת בה, היא מיננה בתך; נקוד כל “ותּחד”, יען שמכתב בתך היה מלא חדודין חדודין. מובן מאליו כי שמך וזכרך לא מש מפינו; ומי יתן והיית גם אתה בקרבנו אמש כי אז רוית נחת.

משיב אני לך בזה את שירך “חול הים וגליו”. גם עתה לא נחה דעתי במבטאים אחדים, והתויתי תו עליהם, בשולי הגליון. ואתה כחפצך תעשה ותתקנם או תעזבם כמו שהם ותשלחם לסמאָלענסקי, והוא בודאי ידפיסו במחברת לחדש אב, כך שיהיה שירך דבר בעתו. כבר אמרתי לך כי שלחתי משלי שירים אחדים אבל טרם אֵדע אם כבר חדש השחר מוצאו או לא, ובידעי אודיעך. את שירך הגדול קראתי בקריאה ראשונה ועוד לא אחרוץ משפט עליו; אבל גם הפעם הזאת ראיתי כי איכותו איננה עולה בד בבד עם כמותו. לעת מצוא אעבור עוד הפעם עליו ואעיר את אשר אעיר ואשיבנו לך. יש תחת ידי לשלוח לך עוד שתי חוברות “האמת” ואמרתי לשלוח לך ע"י הַכָּריִ (?)² גאָרדאָן אבל הוא חמק עבר ולא ראיתיו, ואשלחם לך לעת מצוא אחרת.

חרפה היא לי לכלות מכתבי אליך על דף אחד; אבל עתי קצרה ואשלימנה לך בפעם האחרת. ואתה שלום וכל אשר לך שלום

בחפץ ידידך אשר בנפשך

יל"ג.

אגרת מאה עשרים ושבע

1 אפריל, בשעת החמישית לעת ערב. [תרל’ז א' דר"ח אייר].

[להנ"ל]

ידידי מחמל עיניֱ

יושב אנכי בבית אחי שהוא גם בית בננו מקס; ואני בשובי מעבודתי סרתי הלֹם לקבל פניו בשובו. וכבואי, ובהביטי עליו על פניו אשר נפלו – ויפל לבי. נחשתי כי רעה באה ונהיתה וכאשר יגרתי כן היה. יד ה' היתה בך אחי ושדי המר לך מאד בקחתו לפתע פתאם מעל ראשך וראשי בניך את אשת נעוריך, את אמם הורתם, את עקרת ביתכם. תדמע עיני אל שברך ושפתי נדמו מאין מלה בפי לנחמך. ואני איך אנחמך ומתך זה עודנו מוטל לפני בזכרוני למן היום אשר ראיתיה ראשונה בעודה באבה?! מי מלל לנו בלכת מקס בננו לראותכם ולשיש אתכם משוש בימי חגנו כי החג יהיה לו לחגא וכי הולך הוא לעצם את עיני אמו על ערש מותה! נפלאים דרכי ה' המכונן צעדי גבר. ביום אשר קבלה מיננה בתנו מכתב מקס כי חלתה אמו ותאָנש, צמ(ת)ה כל היום ולא אכלה לחם עד כי גערתי בה ואצו עליה במפגיע לשלוח דברה על ידי הטילגראַף; וכבוא תשובת מקס פרצו דמעותיה כפרץ מים ואני רואה ומשתומם מה זה ועל מה זה, כי מקס הסתיר הדבר ולא הגיד מאומה את דבר האסון אשר מצאכם. אין זה כי אם הגיד לה לבה ונביא בית הנפש לא ישקר ולא יכזב.

כשתי שעות אחרי זה.

עתה הנני בביתי וקל בכי אשתי עולה באזני, כי נמהר בני ולא נזהר להגיד לה את הבשׂרה הרעה, ובפרץ רחב אתיו דמעותיה. אהה שלוים היינו ויפרפרנו המקרה הרע הזה; שמחים וטובי לב לראות בשמחת בנינו הנאהבים והנעימים – ויבא רגז. צר לי מאד כי לא הודיענו מקס בימי החג את דבר האסון אשר מצאך כי אז באתי אליך לנחמך בימי מרודיך. ועתה אני תפלה לאל חי כי יחזק כחך לשאת את הנסיון הגדול הזה אשר נטל אליך; חזק אחי וחזק לשאת את אסונך באֹמץ רוח למען השארית הנמצאה.

מי יתן אראך עתה ואחבקך ואנשקך ואבכה על צוארך!

אחיך הכואב והנענה ובצרתך לו צר

יל"ג.

אגרת מאה עשרים ושמונה

[לה' מ. גארדאן].

ידידי אחי!

מכתבך לפני חדש ימים קבלתי (וברגע הזה איננו מונח לפני, כי נמצא הוא בביתי ואנכי כותב מחדר הועד) ואני לא אצתי לענותך עליו כי חכיתי לעת צאת מן הדפוס מחברת חדשה מאתי לכבדך בה וחכיתי גם לחדשות בביתי ובחיי משפחתי לשמחך בהנה, וגם הנה טרם תצמחנה, ובין כה וכה קפץ עלי מכתבך החדש מיום 18 דעק. אשר קבלתי ברגע זה. ולבלי החלות לבך בתוחלת ממשכה הנני ממהר לענותך עליו ולא אחכה עוד.

מאמרך “הקבלה” נדפס בשחר ש“ז חו' ג'³. דעתך שהשם “קבלה” היא “קְבֵלא” הארמית היא המצאה טובה ונאותה, אבל מספק אנכי אם קרובה היא לארחא דמהימנותא. בין כה וכה נעים לי מאֹד כי פתחת פיך ותדבר ולא תאָלם עוד, ואני מנפשי ידעתי ומבשרי חזיתי מה טוב לאיש יושב על פנת הגג באחת ערי השדה, אשר לא השהו אלה חכמה, להעיר לעתים מזמנות את נפשו לדבר בסוד חכמים וסופרים ע”י הדפוס, כי ע“י זה תנצל נפשו מיון המצולה אשר הטבע בו בשרו ורוחו מרחפת ונשאת ע”פ התהום הרובצת לרגליו. לא הכבוד המדומה אשר ינחל בלהקת הסופרים עיקר כ“א ההרגשׁ הפנימי המתחזק בו ע”י זה כי עוד רוחו לא חבלה ומורשי לבבו לא נתקו וכי חי הוא בין החיים המהלכים תחת השמש. את המאמר אשר אמרת⁴ כי נדפס בהמליץ וחתום תחתיו שם איש זר “גור אריה” לא ידעתי או לא אזכור, אבל אם תשים לי אותות יותר מובהקים כמו שם המאמר והשנה אשר בו נדפס, אוכל להודיעך איזה הדרך נתגלגל המאמר לידי איש זר, כי ה' צעדערבוים אתי יושב בזה ואוכל לשאול את פיו לעת מצוא.

מלבד המחברת הנדפסת מאתי אשר הזכרתי ואשר לא אקראנה בשם לפניך למען תבואך לפתע פתאם ושמחת בה, עוד נמצא איש אחד ממכרי מבני העשירים אשר קבל עליו להוציא לאור את כל שירי האחרונים, אשר באו מפזרים במקומות שונים, בשם שירי יהודה מחברת ב', ובראש הספר תבוא תמונתי פתוחי ברזל עשוֹת (שטאַלטיך) והנהו מכין עתה את התמונה בעיר וויען. אם יצא הדבר לפעלו אז אקוה להציב גם לך בספר ההוא יד ושם בשומי בו שיר אחד לך, כאשר שמתי במחברת ש"י הראשונה. לפי שעה עוד לא סדרתי את השירים לדפוס.

השחר יצא גם בשנה הזאת ותקבלו גם אתה כאשר קבלתו; אבל אם יצא גם “הבוקר אור” לא ידעתי, כי אחרי צאת החוברת לאלול לא קבלתי יותר ולא שמעתי מאת ה' ג"ב דבר על אודותיו.

עוד מכין אנכי לדפוס ספר בלשון רוסיה, אבל אין כאן המקום ולא עתה העת להאריך בו.

שמח אנכי לביאת בנך הלום ויחד נמתיק סוד עמו על דבר עבודתו בצבא לטוב לו. ואם עוד הדבר בכדי שיעשה כתוב אליו להודיעני בדרך ישר ובבירור את היום אשר יבוא לפ“ב, למען נוכל להכין לו מעון ודירת ארעי בקרבתי או בקרבת אחי אברהם. כי דבר זה גדול הוא לפנים החדשות הבאים לעיר הגדולה הזאת, ואם יודיעני ע”י הטיליגראף גם את שעת בואו אז אקדם פניו בחצר מסלת הברזל. הנה האדרעססא שלי לפניך בזה, הודיענה לו וידע.

והנני ידידך באמת ובלב שלם כאז כן עתה המקוה כי עוד יחנני ה' לראותך פנים בפנים בטרם אמות. בריאותי כעת טובה מאשר עד כה ולשוא תדאג לי, כי שלום לי ולאשר לי. ידידנו ומחתני קאפלאן אֵרש את בתו הילני לאיש נחמד ונעים, דאקטור מעדיצין, ושמו הערמאנן שלאָקער, ותוכל לברכו בברכת מ"ט.

אחיך יל"ג.

אגרת מאה עשרים ותשע ⁵

[להנ"ל]

כ“ה יום א' תמוז תרל”ז, מפ"ב.

ידידי מימי ילדותי, יחידי בימי שחרותי,

ושרידי בימי עמידתי, עד בא חליפתי!

מי ישימנו כחותם אל לבך ושכנתי שם לעולם ולא יתקוני משם פגעים רעים והרהורים רעים המתרגשים לבוא ולהפריד בין איש ובין רעהו! פעם בפעם כאש יאחרו מכתביך לבוא אלי ימים וירחים לבי חרד פן עלה על לבבך דבר בליעל להטותו מאחרי על לא דבר. רואה אנכי כי החיים אינם משחקים לפניך ובגלל הדבר הזה אתה מסתכל על סביביך באספקלריא חרוטה ובעד ערפל תשפוט אל רוח כל בשר איש. בנגע הזה נראה לי פעם בפעם מבין שורות מכתביך כאלו יפוג לבך ולא תאמין בי ובאמונתי אליך ואני מעודי לא חרף לבי ולא נתתי לך מחוט ועד שרוך נעל למשוך עלי כעבות העגלה חטאה כזאת. הן אמת כי נפלגו דרכינו בחיים זה בכה וזה בכה ומעת אשר נפרדנו איש מעל אחיו רבו היָמים ויהיו ליַמים; אבל הנהר היוצא מעדן אף כי יפרס והיה לארבעה ראשים, ראש אחד ומימיו אחדים, כי היום איש בבנו ואיש באחיו כי לא במרחק המקום והזמן תלוי רחוק הדעות והלבבות! הגדתי לך היום את כל זה ולא אשנה למען הסר ספק מלבך והעביר רוח החדש מנפשך, כי הספק בלי יסוד והחשד בכשרים – הבל וענין רע הוא.

בעוד שמונה ימים ביום הראשון לשבוע הבא יום שמחתי, יום חתונת בתי הבכירה. אברך את ה' שהחיני וקימני והגיעני לזמן הזה לראות זרעי נכון לפני וביתם נכון לפניהם. בסוף שבוע זה יבוא הלֹם ידידנו מחתּני קאַפלאַן לשבוע כף נחת אחרי חפנים עמל אשר שבע במות עליו אשתו ואחריה בנו הצעיר עלם בחור וטוב בן עשרים שנה. ואני אמרתי בוא תבוא גם אתה להתערב בשמחתנו ולחדש ימי אהבת שלשתּנו כקדם, אבל האלהים חשב אחרת ולא נתנך לבצע מחשבתי הטובה. ה' הוא הטוב בעיניו יעשה. אבל לבך יהיה נכון בטוח בי בשבתנו בסוד מרעים יחדו שמך יעמוד בתוכנו ורוחך תהיה מתהלכת בקרבנו, כי כמוני כקאפלאן ידעתי לבנו טוב לך כאז כן עתה נאמן בבריתו וקים באמונתו, כל הנהרות לא ישטפוהו וכל טנופת לא יטנפוהו.

אמש נשלח לך כתב נדפס לקרוא אותך ואת ביתך לחתונת בתי; לבנך לא שלחתי יען כי לא ידעתי מקום חנותו כעת, ועל כן הנני מליט בזה כתב כזה ובטובך תדיענו לו בשמי באשר הוא שם. גם את תמוונתי הנני שולח לך כזה לזכרון ואם ידעת ויערב על בנך לראותה, שלחנה לו בשמי וא כי אשלח לך אחרת בפעם האחרת. (ע"כ נמצא בלי חתימה).

[יל"ג]

אגרת מאה ושלשים

[להברון ה' האראץ גינזבורג]

אדוני הבאַראָן!

על התשורה המובאת לי ביום חתונת בתי בשם אביו הנכבד ובשמו הנני מגיש לו תודה וברכה מעמק לבי. הגיד היום לפני זקני עדתנו הנועדים כי נכבדתי בעיני כבודו להזכירני ממרחק ולהעלותי על לבו ביום ראש שמחתי; וזכרונו זה יקר לי מכסף וכל חפצים לא ישוו בו!

יתן לו ה' ומצא שמחה ונחת בילדיו יוצאי חלציו בבואם אל המנוחה ואל הנחלה ועיניו רֹאוֹת; וברכות כל הלבבות אשר ירנין ברוח נדיבותו יחולו על ראשו וראש זרעו כל הימים וישימו את הארץ לפניהם כעדן ואת ביתם כגן'.

עבדו הנאמָן בכל עת וזמָן

יהודה ליב גארדאן.

15 יוני 77 [תרל“ז ט”ז תמוז] ספ"ב.

אגרת מאה ושלשים ואחת

ידידי ה' שלאסבערג.

אמרת לבוא אלי לעשות חשבוננו ולא באת, ואתה ידעת שזמן פרעון מאתים רו“כ כבר הגיע עוד ביום 30 יוני. ואולי בכונה השתמטתּ לעשות עסק עד ט”ב ועתה כבר נתבטלה הסבה והנני מחכה לביאתך עוד היום עד חצות היום, ואם לא, הגידה אתה מתי תבוא.

אף כי הפקעת עצמך מדי שעבוד גבאי דצ“ג ותלית את הקולר בצוארי, בכל זאת אבקשך לבוא אלינו לחדר הקהל ביום א' הבע”ל בשעה י"ב כדי למסור לי הסמנים מי מהעניים הנרשמים בפנקסך – עניי עירנו המה ומי מהם עניי עיר אחרת.

ידידך יל"ג.

א“ח של ט”ב תרל"ז.

אגרת מאה שלשים ושתים

כבוד הרב המליץ, אחד המשכילים המצוינים בדורנו,

המדבר בשפת עמנו בטהרתה כאחד מבני הנביאים הראשונים, מו“ה מנחם מאַנוס בענדאטסזאָהן נ”י בגראָדנאָ.

ספרך נאה לך ואתה נאה לספרך ולבי שמחת בספרך, כי מיום עמדי לקרוא ולשנות בספרי קדש לא קראתי ספר כתוב על טהרת לשוננו כספרך אתה, מלבד ספר “אור לישרים” לשטייבערג, אשר אמנם דרך אחרת לו בקדש. אבל בנוגע לתכלית יעוד ספרך אינני מסכים עמך. לדעתי ספרך איננו ראוי להנתן בידי המתחילים ללמוד שפת קדש להיות להם למסלול ודרך לבוא בו לספרי קדשנו, מפני שסגנון הלשון שבו נכתבו המאמרים נעלה ונשא מערך ידיעתם והשגתם של תנוקות של בית רבן ויכבד עליהם להבינם; כי אם טוב וישר הוא לפני נערים בני י“ג וי”ד אשר כבר קראו בספרי התנ“ך ולה”ק שגורה מעט בפיהם, והיה להם ספרך לכור מצרף ולאבן בחן לצרך ולזקק שפתם בבואם ללמד ידיהם קסת, בראותם מושגים כאלה ילידי הזמן החדש באים להכתב בלשון בני ישראל מזמן הבית הראשון – וימלטו.

ואני עודני עוד על דעתי אשר הגדתי קבל עם במאמרי בל' רוסיה בציון זה כעשר שנים כי אין סדר טוב לחנך לילדי ישראל וללמדם שפת קדשנו כספר התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. ומבלתי יכלת ומאין צורך לא אבאר בזה מטעמי ונמוקי, אשר בררתי שמה.

ובכל זאת בכל השתדלותי לא עלה בידי לעשות הרבה לטובת ספרך מפני כי אוצר חברתנו דלל וחרב מפני ההוצאות המרובות המשתרגות ועולות בכל יום ומפני שהגיע קץ השנה. אבל הנדיב ה' לעאָן ראָזענטהאַל מלא ידי לבקשך לשלוח להקאָמיטעט כ"ה עקזעמפלאַרים מספרך על חשבונו, ואתה עשה זאת במהרה ואל תאחר, כי חפץ אנכי לחלק ספרך בבתי המקרא אשר לבני ישראל בעיר ועיר; וזה רק לפי שעה; ולאחר זמן אולי יעלה בידי לעשות לטובתך יותר. והיה זה שלום מאת מוקירך ומכיר מעלתך הרבה ויתרון הכשר חכמתך.

יל"ג.

P, S. במגרעות נראו לי בספרך (ע“ב נמצא בכ”י)

אגרת מאה ושלשים ושלש

[להזק"ן]

ידיד לבי, עודי באבי, וכל עוד רוחי בי!

צנת שלג אחזתני בשבוע העבר וכצנה תעטרני עד היום. עד היום ראשי עלי ככרמל בים, עיני ברכות בלי חשבון ואפי כמגדל הלבנון צופה פני תהום. עד היום קשה עלי למשוך בשבט סופרים על הגליון, אפס כי עצור במלין לא אוכל אחרי הודיע¹ אשתי אותך במכתבה שלשֹׁם כי החליתי, פן תדאג לי. לא אוכל הבין איככה² אבד מכתבי אליך, ואנכי שלחתיו ביד משרתי ביום (ג') [ד‘] 30 נאָיאַבר בערב ועמו יחד מסרתי לו מכתב קטן לילדינו הנאהבים אשר בו הודעתים כי אבוא אליהם ביום ה’, א' דעקאַבר, לארוחת הצהרים. המה קבלו את מכתבם ואתה לא קבלת את מכתבך! במכתבי ההוא הודעתיך על פי בקשת בננו מקס את אשר תדע אתה מפי אשתי כי פקד ה' את בתנו לתת לה הריוֹן. וכבר שמעת כי ההרה טובה ובריאה וגם הגבר ההורה שמח וטוב לב בגבורתו. יתן לה ה' כח ועצמה ובאברתו יסך לה בבֹאה עד משבר.

במכתבי ההוא היו עוד דברים אחרים אשר לא אזכרם כעת, אבל אזכור כי היו דברים של מה בכך. שמה נתתי לך ברכה בשם ידידנו מיכל גאָרדאָן המודיע לי פרטי מעמדו, כי זה מקרוב פתח לו בית מסחר באחת הערים הקרובות לעיר מושבו בתחלה, ויבקשני לערוב אותו לטוב פה באחת הפֿאבריקען לקבל סחורתן בקומיסיון וכן עשיתי. בתשובתי אליו הודעתי לו את כל אדותיך כאשר שאל. שאלני ג"כ מדוע לא ישמע קולך בין סופרי ישראל בדפוס, ועל זה ספרתי לו את משאנו ומתננו בענין זה בשנה העברה ושלחתי לו את שירך.

השיר אשר הזכרת במכתבך האחרון לא נמצא בו, ובלי ספק שכחת להסגירו. שלחהו נא אלי אותו ואת כל אשר כתבת ואדעה מה אעשה בהם, וביחוד אם בחרת נשואיהם מעולם העשיה ולא מעולם הדמיון ואצילות.

הנער פ. מש. הוא אחד מהמון נערי בני ישראל האֻמללים השמים פניהם אלינו במכתביהם לבקש עזרה או לדרוש עצה מה יעשו בחייהם ואיזה הדרך יבחרו למו להגיע לאיזה תכלית ומטרה. האֻמללים ההמה, מהם בעלי אשה ובנים ומהם בחורים שהגיעו לפרקם, מתאוננים מר על קשי יומם, על אבותיהם המולידים אותם אשר הצגום בעירום ובחסר כל על אם הדרך ויאמרו להם לכו באשר תלכו. לנאקותיהם תצילנה אזנים ותדמענה עינים. בראשונה הייתי שם את בקשותיהם לפני הועד; אבל אנשי הועד לא יוכלו לעזור להם, כי כבר אבד עליהם כלח מבוא בבתי הספר, וישיבו פניהם ריקם. ואנכי המדבר עמהם בכתב מחמלתי עליהם אנהלם לפי דעתי בעצות מרחוק, ככל אשר יתן אלהים אל לבי. אחד מהם היה גם פ. מ.. מעודי לא ראיתיו ולא יכלתי לשפוט על כשרונותיו; אבל אזכור כי ממכתבו נראה לי כי שאָר רוח לו על הנערים אשר כגילו, כי דבר דבר על אפניו ולא בא בלהג הרבה וברב ענין; על כן יעצתיו ללכת לעיר הקרובה אליו, למיטוי, ואם יעיד עליו ה' פוכֿער כי ברכה בו, אשתדל לעזרתו. ומדי עברו דרך ריגא עצרתו אתה ותדאג לאחריתו. והוא הודיעני את זה תיכף בלב מלא תודה וברכה לך. והנה אם יש תקוה לאחריתו אם אָין – לא אתה הערב בדבר ולא עליך המלאכה לגמור, בין כך וכך דבר טוב עשית ואין לך להתחרט על זה.

הרבה נצטערנו אני ואשתי על הבשׂרה הרעה כי גברה מחלת בתך מ. עליה. ה' יחלימה ויחזיקה וישלח לה רפואה שלמה. גמרנו לבלי הגד מזה דבר למקס ולמיננה אשר גם אתה בלתי ספק מכסה מהם הדבר. אבל הגידה נא לי היש בריגא רופאים מומחים ונבוני דבר? אולי טוב ונכון כי תעלה לדרוש ברופאי עיר המלוכה? הועץ נא ברופאיך והשיבני דבר.

היום ביום א', י"א דעקאַבר, מחכים אנחנו לביאת ילדינו אלינו לאכול אתנו בצהרים.

היה שלום וברכה אתה וכל אשר לך; ה' יעיר אליך ושלם נוה צדקך; כי איש תמים דעות אתה ועולה לא נמצא באהלך ואֵל הסיר משפטך ושדי המר לך מאד, על כן עליו להשיב שבותך ולהשגיח אחריתך.

ידידך הדבק בך בבשר וברוח

יל"ג.

11 דעקאַבר 77, [י“ז טבת תרל”ח] ספ"ב.

אגרת מאה ושלשים וארבע

[להנ"ל]

ידידי!

אינני יורד לסוף דעתך בשירך אשר כתבת. כפי הנראה תרמוז במלות “העיר המזרח” על הגלוֹת דת משה מסיני והעננים מצפון ומים המה התלמוד ונושאי כליו; אם כן הוא, מה ענין ספרד לזה? ומספרד יצאה פילוסופיה וחכמה אמתית לכל בני ישראל ויותר טוב לכתוב צרפת תחת ספרד, כי מצרפת באו לנו בעלי התוספות והבאים אחריהם ובמונפוליר ובפאריז היה מקום הרשע במחלוקת החֹשְכים כנגד הרמב“ם ז”ל ושטתו. אבל אולי כונה אחרת צפונה בשירך ואני אוציא כחי לבטלה בהשערותי; וזה משחתי בי מעודי כי לא אוכל למצוא חידות ולפתרן. שירך הוא מן הבינונים, בשנים שלשה מקומות התויתי תו והעירותי עליו והנני משיבו לך בזה; אם תאמר להדפיסו תשלחו ל“הבקר אור” המתחזק לצאת מחדש, כי השחר – לא ידעתי מה היה לו, וזה ירחים שמונה לא קבלתיו ולא מצאתי מסמאָלענסקי מענה על כל מכתבי.

אנכי עוסק עתה ברגעי הפנאי בשירי “שני יוסף בן שמעון” מעין השיר קוצו של יו"ד וכמתכנתו. כבר אמרתי לך במכתבי הקודם, כי מדי דברי במיכל גאָרדאָן שלחתי לו את שירך בימי החרף העבר אלי ושירי אליך; וראה זה קבלתי אמש מכתב ממנו ובו שיר קטן (סוניט) כעונה לעומתנו. הנה הוא רצוף בזה. אבל לצחוק הוא בעיני כי בכל השירים האלה אנחנו בנפשנו, אני ואתה, המה נושאי השיר. יראו זרים וילעגו לנו.

בימים האלה הגיעו לידי חוברות אחדות ממ“ע קטן היוצא (או יָצָא) לאור בוויען בשם האמת. סגנון לשונו ודרך הלוכו בדעותיו ישרו בעיני מאד, ומאשר אין ספק בעיני כי אתה לא ראית אותו הנני שולח לך את החוברת הראשונה ע”י ק"ב, כי ידעתי כי יישר בעיניך גם אתה. בכלותך לקרוא בו השיבהו לי בדרך אשר בא, כי לא לי הוא.

בביתי אין חדש. לי ולנפשות ביתי ולבנינו הנאהבים שלום וטוב. אמש היתה אשתי ובתי הצעירה אצלם, ומחר המה עמנו לעת ערב.

שלום לך ולאשר אתך כנפשך שבעך ובנפש אוהבך כאישון עינו

יל"ג.

17 דעקאַבר 77, מוש“ק פ' [ויחי כ”ג טבת תרל"ח].

אגרת מאה ושלשים וחמש

ערב ראש שנה א' תתע“ח לפה”נ, [ח' שבט תרל“ח] פה ק”ק פ"ב.

[להנ"ל]

ידידי היקר!

אני טרם אכלה לקרוא ולהבר את שיריך השנים אשר שלחת אלי עם הספר מיום כ' דעצעמבר והנה יד שלוחה אלי לאמר: אכֹֹֹֹל גם את המגלה הזאת! והנה הוא מכתבך החדש מיום ה' שבט, בו תטעון כנגד טענותי ותשיג על השגותי. והנה בגופא דעובדא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. כי אם העירותיך שעוף הפורח איננו על טהרת לשון ספרי התנ"ך, עשיתי זאת על דעתך, בידעי כי טהר שפתים אתה ובמלות לשון סורסי לא תשתמש, לא ישמעו על פיך. ואני בעניי, הלא ידעת, איש טמא שפתים אנכי, מכל מקצעות שבתורה אנכי מגבב דברים להרחיב לשוני, ומכל הרבנים והפיטנים אנכי לוקח לשונם ואנאם נאום; ואיככה אפסול אותך במומי? האני המוליד ועצרתי?! וכן מה שרשמתי “ים ונגב” במ' “ים ודרום”, “התלקח כמדורה” במ' “הן נהפך למדורה” עשיתי לא לעכובא כי אם להעירך על האפשרית³ למלאת המשקל שלא בדוחק ומבלי השתמש במלות זעירות ויתרות: “הן”, “גם” וכדומה, כפי שאתה עושה, מה שאין הנפש היפה סובלת. ואחרי אשר תקנתי “התלקח” במ' “הן נהפך” ממילא הוכרחתי לכתוב כמדורה במ' למדורה, כמו “ים ישים כמרקהה⁴”; ואם תתבונן היטב תמצא שהדבור “הים נהפך למדורה” איננו עולה יפה ואינו דומה להדבור “השמש יהפך לדם” וכדומה, לפי שהדם והחשך המה מושגים טבעיים והמדורה הוא מושג מלאכותי. אבל סוף סוף גם זה תלוי בטעם ואין חולקין בדברים של טעם.

ואני טרם אשוב להעיר על שיריך הבאים אחרונה אֹמר בדרך כלל כי אין מלאכה כפוית טובה בעולם כמלאכת הבקרת ובפרט בקרת שירים, וזה יען כי בשירים כמעט לית דינא ולית דיינא זולת ההרגש והטעם, ומושגים אלה שונים הם כדעתו של כל אדם לפי שנוי סדר ריסי מחו ודקין שבחכּו. כל משורר מתנבא חזון לבו, ויצר וצר צורה כפי העולה על רוחו, ואין שתי צורות דומות זו לזו ואין שנים מתנבאים בסגנון אחד. אנכי למשל אסטניס אנכי; אֹהב את הנשגב והנערץ; לחכי לא יטעמו שירים אשר יש בהם מלות יתרות למלאת החרוז, ושורות למלאת הבתים, כי אם שירים אשר כל דבריהם כגחלי אש וכל רעיון בהם כפטיש יפוצץ סלע. אבל היש לי צדקה לדרוש כזאת דם מחברי ולבוא במשפט עמו על אשר איננו מדבר בסגנוני? והנה לא אכחד כי בשיריך יש לדעתי מן המגרעות האלה, ונכרו (עליהם) [בהם] עקבות משבַּתֶּיך בשנים רבות; יש מגרעות במלות בודדות, אותן תוכל על נקלה להחליף באחרות; ויש גם במהלך הרעיון ובבנין הבתים, ואציגה בזה לפניך שנים שלשה גרגרים למשל:

א.

"ואני את הים למאֹד אהבתי

מאז לגור על ידו האל הביאני"

שתי השורות האלה צריכות לדעתי תיקון מטעמים אלה: א) המושג “אהבתי את הים” וכן “האל הביאני לגור” לדעתי שניהם אינם מילדי העברים. ב) הקורא אשר לא ידע את תולדות חיי המשורר ודרך הנהגתו בביתו לא יבין את ההבדל בין “על חף הים ישבתי” ובין “מאז לגור על ידו האל הביאני” ויהיה בעיניו כפלעאָנאַזם. ג) הדלת הא' היא בת י' והב' בת (י"ג) [י"ב] תנועות. ד) האם הנטיה לאהוב את הים נכנסה בלבך מעת באת לגור על ידו? הן כל נטיה בלבו של אדם היא לו מתחלת בריתו ואינה תלויה בסבות קלות כאלה. ובכלל, השורה האחרונה מחלשת כח השיר, כי אין צורך לקוראך לדעת מאיזה זמן החלוֹת לאהוב את הים; וטוב במקום כל אלה להבליע כלאחר יד במלה קצרה סבת התעוררות האהבה. וכל זה לדעתי נוכל לתקן אם נשנה ב' השורות האלה, למשל, כזה:

ואני – גאות הים לראות אהבתי

קול נהמוֹ איתן (או: אימה) תמיד הרהיבני… או דומה לזה.

ב.

בחרוז ב‘, כמו שהיה כתוב בידך, לא היה לי לתקן כי אם “הים” במקום “יָם” (בשורה א') כדין יחס הקריאה, ובמקום “ושלל אלפי צבעים” שאינו עולה יפה לזווגוֹ החרוז “צבע רקמתים”. אבל ליפוֹת כח השיר ולהעריצו הייתי מתאר את דמות גלי הים המתנועעים לנגה ברק השמש כדמות להט החרב המתהפכת בידי הכרובים והייתי כותב בשורה ג’ ד' כזה:

פניך להבים כדמות להט החרב

בידי הכרובים שמרי סף השמים

(או: המתהפכת בידי כרובי שמים)

אבל מובן מאליו כי אין אחריות תקון כזה עליך.

ג.

חרוז ג' אינו מצטמק כל צרכו וצריך תקון.

כ' יאנוואר, לעת ערב.

עוד מעט וסקלתני בשיריך, אחי! לא הספיקה לי השעה לכלות מכתבי אשר החלותי שלשום והנה הביאו לי את מכתבך מיום 30 דעצעמבער ויתר שיריך. ואני עברי אֹבד, אנה אני בא ומה אעשה להמון שירים כאלה? האעצור כח לנתח את כלם לנתחיהם ולבדקם בכל פרטיהם ודקדוקיהם? האם לא אכרע תחת משאי? ה' אלהים יעזר לי! הנה אנשים מנערי בני ישראל באים וישבו לפני.

בחצות הלילה.

עיפה נפשי ותבקש מנוח! “עוד מעט וסקלתני בשיריך” אמרתי; ומי יתן ובררו לי מיתה יפה כזאת בבֹא יומי! יסקלוני בשירים ויתלוני (כדין כל הנסקלין נתלין) בצוארי אוהב ורע כמוך! מה יקר המותה בזרועות אהבה והמנוחה בקברות התאוה, נחפה בזמֹרות הזמרה ובפרחי השיר! מעין מיתה כזאת מת נעקראַסאָוו אשר הובלנוהו בסוף השבוע העבר לבית עולמו; עד יום מותו שר את שיריו לבני עמו ובני עמו בלעום כענבים במדבר ויענה ההד לקראתם בכל בתי נפשם, בכל פנות העם. כבוד גדול נעשה לו במותו וביום קבורתו; את ארונו עטרו בפרחים ובכפות דפני, ויסֻכֻּהו בדגלי אהבה! ועל הדגלים חרוזים משיריו הנשאים על שפת לשון ושיחת עם, ועל מקלעות הפרחים שמות מביאיהם מכבדי שמו וזכרו. עטרת פרחים גדולה נשאת על כתף שני תלמידים ועליה כתוב: “לנעקראַסאָוו מבני הנעורים!” ומקלעת פרחים נשאת בידי אשה, לובשת אדרת מגז כבשים כאחת מבנות הכפר, וכתוב עליה: “לנעקראַסאָוו מעם הארץ” וכהנה וכהנה אין ספֹרֹת למו; ואחריו כל אדם ימשוך, ולפניו אין מספר, כלם תופשי קסת ועט, סופרים וחרשים, קוראים ויודעי שמו. וגם אני בתוך ההולכים ומעי המו עלי: הן גם אני דמיתי היות אהיה משורר לישראל כנעקראַסאָוו; גם אני גבּרתי חילי לנתק אסוריהם בקול דברי ולהפיל את החומה המקפת אותם, חומת בבל הרחבה, בחצוצרות השיר. אבל עמי לא ידע, ישראל לא יתבונן; על כן נפשי לא תמות מות שׁרים כנעקראַסאָוו ואחריתי לא תהיה כמהו. לא יסקלוני בשירים ולא יעטרוני בפרחים; טוב לי כי לא ישימו עטרת סירים על ראשי ולא יסקלו באבנים את ארוני. אבל אנה הלך לבי? העת לי לשיח במות ולברור לי היפה בין מיתות בית דין ולי עוד חפץ בחיים ולהחיים חפץ בי, כי עוד לא השלמתי לקרוא את שיריך ולהגיהם כחפצך.

האנשים מנערי בני ישראל אשר באו וישבו לפני, המה נבחרי התלמידים מכל בתי הספר הגבוהים אשר בעיר המלוכה, שלוחים במלאכות חבריהם, לבוא ביום מחר לבית הכנסת להזכרת נשמת הבאַראָן ר' יוסף יוזיל גנצבורג אשר הלך לעולמו בפאַריז ביום ש"ק העבר (31 דעצעמבר). באו וישבו לפני ויבקשוני לספר להם את כל הגדולות אשר עשה המנוח לאחיו לבני ישראל ואם ראוי הוא שיכבדו בני הדור החדש את זכרוֹ. כשתים שעות שׂחחנו, כי קמו גם כנגדו לשטנוֹ, ובכל זאת החליטו לבוא ביום מחר לבית התפלה.

קרוב למוש“ק ז' יאנוואר [ט”ו שבט].

צרכי החיים יאחזו בערפי ויפרפרוני ובמלקחים יקחו אותי מעל המזבח. כל הימים האלה לא יכלתי השב רוחי ולא יכלתי לשוב אליך ואל מכתביך ושיריך. הן אמת כי אליך שבתי לא פעם ולא פעמים, כי גם את ילדינו הנאהבים והנעימים ראינו, ובשבוע הזה שתי פעמים היינו בביתם, כי את מינה אחזה צנה ולא יצאה כימים אחדים מדלתי ביתה החוצה, ובדברי עמם לא ימלט שמך מהיות נשא על שפתינו פעמים אין מספר; גם בישיבת הועד אשר היתה אתמול, ביום הששי, זכרתיך והצלתי בזכותך את מאה וחמשים השקלים אשר נסה הועד לשקול לטובת בחיריך, תלמידי בית הספר לחרשת המעשה בריגה, ואשר אמר הפעם למנוע מהם יען כי לא דרשתָּם ולא תבעתם בפה. בימים האלה כתבתי מכתבים לעשרוֹת ועוד כהנה וכהנה עומדים וצועקים ככרוכיא: כתבנו! ופרוטוקולים ואדריססן וחשבונות רבים עד כי עיפה נפשי לכותבים ותדבק ידי אל עטי, – אבל אל מכתביך ואל שיריך לא יכלתי לשוב עד כה.

עם מכתבך האחרון שלחת לי את שירך הראשון אשר הזכרת במכתבך ההולך לפניו ותתנצל על שכחתך. והנה גם על פי דין פטור אתה, כי אפילו למאן דאמר מצות צריכות כונה מצות שכחה אינה צריכה כונה לפי שבאה בהיסח הדעת. בנוגע לשיריך גמרתי בנפשי לבלי נתח אותם לנתחיהם, כי זה יביאני ללהג הרבה יגיעת בשר, כי אם להגיהם ולרשום עליהם בעט עופרת את המקומות הדורשים תקון; וחכם כמוך יבין מעצמו. ראה זה כי שיריך האחרונים ישרו בעיני מן הראשונים, מוצא אני בם כי כח שפתך ישוב לאיתנו אשר היה לו מימי קדם. השיר “אחרי בלֹתי” טוב מאד ויש בו מקומות החודרים [ללב] (ל)קוראהם. או כי באמת כתבתם לאחרונה ובת שירתך התעוררה בין כה וכה מתרדמתה ותשב אל קדמת נעוריה; או כי אָזני הסכינה עתה לשמוע דבריך ותנסה בם. ובכן גמרתי אֹמר להעיר את אשר אעיר על שיריך על הגליון אשר המה כתובים עליו ולא על הגליון הזה אשר לפני. ופה אשוב ואֹמר לך בדרך כלל כי אין מבקר כמחבר בעצמו; וזה הדבר אשר יעשה: אחרי העלותו את מורשי לבו על הספר בדיו, יעלים עיניו ויסיח דעתו ממנו לימים אחדים, ואז ישוב לקרוא בו כקורא זר הבא מן החוץ ויתקן את אשר יתקן; וכן יעשה פעמים שלש. כזה עשיתי בנפשי בשבתי בערי השדה ומבינים בשיר ומשכילים על דבר אין עמדי; ואהי בעצמי המחבר והקורא והמבקר. ודבר זה למדני ר' אברהם מאַפו ז"ל. והנה אם תאמר להדפיס את שיריך, תוכל לשלחם אל השחר, אשר יאמר לחדש צאתו בקרוב, אחרי אשר עמד לצאת זה ירחים שלשה; והוא יתן לך העתקות אחדות בקונטרסים מיוחדים.

לא אוכל לשלוח לך את שאר חוברות “האמת” כי אינם אתי ולא אוכל למצאם. וגם עמד ולא יצא עוד מן החוב' ג' והלאה; על כן אל תאסוף חותמים עליו, לבלי תשלה את נפשם.

באחד ממכתביך תשאלני כל דבר השמועה אשר שמעת כי יקראו אנשים מבני ישראל קריאי מועד לפ“ב; וכן שאלוני מערים אחרות. אנחנו לא שמענו בזה את הדבר הזה; וכבוא שאלתכם דרשנו והבטיחונו במיניסטריום כי מהם לא יצאה פקודה כזאת ואין רגלים לדבר. וכשאני לעצמי ידעתי מקור השמועה. יש בזה קומיססיון אחת המפקחת על עניני ישראל, והיא נשענת לא על המיניסטריום כי אם על מחלקת המחֹקקים אשר בבית יועצי המלכות (דעפאַרטאַמענט זאַקאָנאָוו). הקומיססיון ההיא עוסקת עתה בהתרת השאלה על דבר הלקח ספרי הפקודים מידי הרבנים והנתנם לידי פקידי הממשלה; ובשאלה הזאת משולבות עוד שאלות אחרות, כמו השאלה על דבר שנוי שמות היהודים ממקור ישראל ללשון עם אחר, על דבר הנשואין והגרושין, עד כמה תלוים הם בדעת הרב וכדומה. אחד הפרופֿיסורין ממכּרי, אשר כתב לבקשת הקומיססיון ספר שלם ע”ד שמות היהודים, אמר לי כי ראש הקומיססיון נועץ בו זה כבר: את מי מהיהודים המלומדים ישאל ומי יתיר לו את ספקותיו? אולי יש איזה צרוף בין הדבר הזה ובין השמועה על דבר האסף הרבנים. שאלתי את הפרופֿיסור הנ"ל בכתב ויענני כי לא שמע דבר מזה; אבל בקרוב אראהו פנים בפנים ואדרוש ואחקור היטב, ואת אשר אדע אודיעך, ואתה הודיעני בין כה וכה עד כמה הדבר הזה נוגע אליך; או רק להשיב שואליך דבר חפצת?

יום ג' י' יאנוואר [י"ח שבט].

קבלתי מכתבך הקטן הפתוח, ובקשתי ע"י אשתי את מקס בננו להודיעך כי כל כתביך ושיריך קבלתי במועדם, אבל כי לא עצרתי כח ולא הספיקה לי השעה לענותך עד כה. בלי ספק כתב לך מקס כדברים האלה.

היום שלחנו מכתב תנחומים להראַראָן האָראַץ גנצבורג, והמכתב כתוב רוסית ועברית; וגם הוא טרדני יומים, כי כל העומדים בראש חפצו לקרוא אותם ולחוֹת דעתם בטרם יחתמו עליהם, ואתה ידעת מה קשה (הדבר) [לאדם] לכַוֵן (דעתך) [דעתו] לדעת רבים.

היום כתבו מבית המסחר של ה' גינצבורג בזה לבית המסחר של ה' היימאן וציממערמאַנן בריגה לשקול על ידך שבעים וחמשה רו"כ; על כן שים פניך אליהם ודרוש אותם, ועשה להם כמשפט.

יום ה' בבוקר, י"ב יאנוואר [כ' שבט].

גם עד היום לא עלה בידי להגיה כראוי את שיריך, על כן גמרתי לשלוח לך את מכתבי זה בלי השירים, ואת השירים אשיב לך אח"כ, מעט מעט או כלם ביחד לפי אשר תצלח בידי להגיהם. ואתה אל תמנע בשביל זה לשלוח אלי את השיר הגדול אשר כתבת; אשימה עיני עליו בחפץ לבב, ורק אתה אל תאיץ בי להשיבו לך בזמן קצר.

בשבוע העבר בקרני ר' צבי ראַבינאָוויץ, אחרי שנתים ימים לשבתו בזה. אתמול הייתי אצלו; ואולי נתקרב איש אל אחיו, במשך הזמן ברבות הימים.

את ילדינו לא ראיתי זה כשבוע; אבל אמש היו שמה אשתי ובתי, ושבו משם כחצות הלילה; למאַקס ולמינה שלום. כה לחי ואתה שלום וביתך שלום, וכל אשר לך שלום בברכת ידידך ואוהבך לנצח

יל"ג.

N. B. השיר עב קטנה מושב לך בזה; ושאריתם יבֹאו בקרב הימים. – עוד זאת: לא עצרתי כח לשוב ולקרוא את כל דברי האגרת הזאת, ואולי יש בה דברים אשר ידאיבו את רוחך או אשר לא יהיה לך חפץ בם; סלח נא לי עליהם כגדל חסדך, כי אתה הסבּוֹת בכל אלה, ולא אוכל לשנות מן המטבע אשר בה נטבע מכתבי במשך ימים אחרים.

ו' – 13 יאנוואר [כ"א שבט].

עיקר שכחתי כנהוג.

בשנה הזאת לא חלקתי לך ולבית ספרך בכתבי העתים אשר אנחנו משלחים; אבל אם יש חפץ לך באיזה מכתבי העתים בל' עברית, כמו “העברי” “הצפירה”, השחר או המביט (הוא מכתב עתי חדש יוצא על יד סמאָלענסקי מדי שבוע בשבוע) – הודיעני ואשתדל לשלחו לך. הלא עתה עוד מורה אחד בבית ספרך יודע לקרוא עברית (כך שמעתי!) ואולי יאָספו אליכם עוד אחרים ונתתם מקום בעיר מושבכם לשפת קדשנו הנשכחה מני ריגה, להחיות לה שמה פלטה קטנה.

אולי שכחתי עוד איזה עיקרים, אבל לא אזכרם, וכן התמו.

אגרת מאה ושלשים ושש

יום ו' עש“ק כ”א שבט תרל"ח.

[להנ"ל]

ידידי, אָב לבָנַי, בו מעיני, מנעורֵי שָנַי!

משיב אני לך בזה את שני שיריך הגדולים והנכבדים “חול הים” ו“אחרי בלותי” ועמהם השלישי הקטן הכרוך בעקבם. הראשון מן השירים בא לידי כשהייתי רעב – (לא רעב ללחם ולא לשמוע את דבר ה', כי אם רעב לשיריך ולפרי תבונתך –) ואֹכלנו בכל פה. בדקתיו בכל סדקיו, לא השארתי בו מתֹם; ומאשר הגהתי בו הרבה ומחיתי מחה והפוֹך על פניו העתקתיו בכתב ידי אל הנקי למען לא תיַגַע את עיניך הכהוֹת ללקט לאחד אחד את תקונַי בעמק רפאים ההוא. ובכבד ראש אבקש מאתך מחילה וסליחה וכפרה על שלחי את ידי יותר מדי בפקדונך וחבלתי את מעשה ידיך. ואני אמרתי טוב לי לגלות את דעתי כתֻמה ולהגיד לך את כל העולה על רוחי, ואתה תדע את אשר לקרב ואת אשר להרחיק, כי בעל דבר אתה. רעיון יסוד השיר “חול הים” הוא נשגב וימצא חן בעיני כל קורא מישראל; וגם משל השיר “אחרי בלותי” הוא יפה ונעים, אפס כי יגע רק אל עצמך ואל בשרך, ולא יגע בכללוֹת; ואולי בגלל זה גם יצא מתחת ידך יותר מתוקן מצד צורתו, יען מלבך הוצאת המלים. איעצך לעבור שנית בין בתרי שיריך אלה ולהעביר כל טובך על פניהם ואז תשוב תשלחם אלי ואנקדם ואעשם כמשפט (כי מהיר אנכי במלאכה זאת, כלו' במלאכת הנקוד) ואשלחם לאשר אשלחם להדפיסם. שאָר שיריך אשלח לך בקרוב וכבר קראתי חלק מהם. ואתה אל תעצר משלוח אלי גם את שירך הגדול, ורק (אם יצלח בידך) תכתבהו על גליון גדול למען יהיה מקום פנוי להערותי ולתקוני, לבל אשוב להשחית את כתב ידך, כאשר עשיתי.

בלי ספק כבר קבלת וקראת את מכתבי הגדול, ואחריו אין לי עוד להוסיף חדשות, כי אם כי אתמול בערב הייתי בבית ילדינו, והיום היתה שמה אשתי ולא מצאָתם, וברגע כתבי אליך הביאו לי מכתב פתוח ממאקסים מבַשֵר משלומו; וביום הראשון יבואו שניהם אלינו לעת ערב.

ושלום לך ולאשר אתך כחפץ אחיך כנפשך

יל"ג.

הודיעני נא במהרה בקרוב למי מחברינו אשר בריגא⁵ אשלח הקוויטטונגען לקבל תשלומיהם בעד השנה 1877 שעברה; כי עוד לא שלם איש מהם. וטוב אם תוכל לאסוף נדבותיהם ולשלוח הלֹם ואחר תקבל הקוויטטונגען.

אגרת מאה ושלשים ושבע

20 יאנוואר 78, יועש“ק כ”ח שבט [תרל“ח] ספ”ב.

[להנ"ל]

ידידי היקר!

במשלך “הנער והעז” המושב לך בזה מעט אשר מצאתי לתקן; אפס כי רעיון המשל ישן נושן וכבר היה למלה בפי יושבי קרנות. אבל אם יבֹא בתוך הבאים לא תשלוט בו עין רעה. אם תאסוף אספת שיריך ותדפיסנה באחד כה“ע היוצאים לחדשים אז יתן לך המו”ל מספר העתקות בקונטרס מיוחד. כך עשה לי בעל השחר במחברתי “גם אלה משלי יהודה” ובשירי “קוצו של יוד”. מן האחרון נתן לי מאתים עקז. וא"כ תוכל להוציא ספרך לאור מבלי אשר תאַבד אף פרוטה אחת מכיסך.

רצוף בזה תקבל חמשה שטרי קבלה לחמשה חברינו הישנים ואולם להחבר החדש אשר מקרוב בא אין לכתוב שטר קבלה בטרם הבחרוֹ; את הכסף תוכל לקבל מידו וביום הכנופיא יבחר ואז יקבל שטר קבלה. גם את ידידנו הד"ר עהרליך אשר זה כמה בקשתיך לברכו בשמי אציגה בשמך לפני הועד בזמנו.

השחר עמד לצאת לפי שעה, אבל לפי דבריו יחדש נעוריו בקרוב; ואם יתחדש ונקבל ממנו סך מסוים כאשר עד כה, אז בעין טובה אשלח אחד מהם לבית ספרך, כי לכם יאָתה.

את בנינו לא ראיתי כל ימי השבוע הזה; אבל אשתי ובתי היו שמה; להם שלום. מקס הראה גבורתו במשפט אחד אשר משך אחי אברהם את ידו ממנו באָמרו כי אין תקוה לזכות בדין, ומקס חפש ומצא צד ללמד זכות ובשבוע הזה עמד לפני השופטים ויזכה בדין. – אולי אראה אותם היום בביתם; וביום הראשון הבע"ל יבֹאו אצלנו.

הקבלת גם את מכתבי האחרון ויתר שיריך? סלח נא על הענש אשר נטל עליך באשמת נערי משרתי אשר לא שקל את המכתב. חפצתי להשיב לך את נזקך אבל יראתי פן ירע בעיניך.

ושלום לך ולכל אשר אתך בחפץ אחיך

יל"ג.

אגרת מאה ושלשים ושמונה

20 יאנוואר 1878 [כ“ח שבט תרל”ח] ספ"ב.

כבוד המשכיל המהנדס מהר"צ יפה.

ינעם לי להודיעך כי הועד נאוֹת למלאת בקשתך והרשה להוציא סך עשרים רו“כ לקנות ספרים הנחוצים לך, כפי עצת ר”צ ראַבינאָוויץ ור' זבולן פינעטטא אשר שמו לפנינו. ובקרוב יקבל גם את הספרים אשר כבר צויתי לשלחם לי מבית מסחר הספרים ועוד לא נשלחו לי.

והנני מכבדו ומקירו מבלי הכירו

יל"ג סופר החברה.

אגרת מאה ושלשים ותשע.

[להזק"ן]

ידידי מחתּני ומשוררי!

היום קבלתי מכתב מסמאָלענסקי, בו יבשרני כי נכון הוא לחדש את השחר אשר חדל לצאת, להנטוֹתוֹ לתחיה, ובירח הבא (המכתב כתוב א' פֿעברואַר, וא"כ ירח הבא הוא מאֶרץ) נכון הוא להוציא את החוברת הראשונה והוא מפציר בי לשיר לו שיר חדש ולהיות בעוזריו וסופריו. והנה אנכי מצדי הבטחתיו לעשות לטובתו כל מה שאוכל; אבל כל מה שאוכל הוא מעט מאֹד, כי ידעתּ כי לא אוכל לפנות בכל עת ובכל שעה לעסוק בשירים ובמליצות, ואנכי מתנהל בעטי לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ההולכת בראש, והוא דורש פרי תנובה חדשים לחדשים; על כן הנני מעירך לשלוח לו אחדים משיריך לשומם בחוברת השחר הראשונה; ועצתי לשלוח לו את השיר “חול הים וגליו”. ובכלל פנה לך ועסוק בעריכת שיריך אשר היו אתי ואשר לא היו אתי ושלחם אלי ואנכי אשלחם אחד אחד אל בעלי השחר. ולא אפונה כי לבך כלבי הולך אחרי המ“ע הזה על כי ידבר דבריו בלא לב ולב ובבואו לדבר בשער יסיר מעל פניו את המסוה אשר יתחפשו בו כל המוציאים כתבי־עת לב”י. ויותר שמוכשר סמאָלענסקי בעצמו משאר חבריו הרדקטורים לדבר דברי כבושין לשומעיו עוד יפתח את ספרו לכל הבא לדבר ככל העולה על רוחו בלי מעצור ובלי משוא פנים. אל חכו שוֹפר אשר לא יערבב אותו שום שטן ועל כן ראוי הוא שכל המלאכים הממליצים טוב בעד עמנו בית ישראל והחרדים לטובתו ולהצלתו יעמדו על ימינו ויעלו את הקולות ואת התקיעות, ויתקעו בשופר הגדול הזה איש מעירו ואיש מפנת העם אשר הוא יושב בה, למען יקיץ העם משנתו וקם וראה אור באוֹרוֹ.

לך ולבית ספרך אשלח “השחר” אחד; אבל אם תוכל לפעול לטובתו ולאסוף בעדו מספר חתומים בעירך, עשה ואל תאחר, כי כדאי והגון הוא לכך. מלבד שיריך תוכל לעזור לו בכתבך אליו חדשות מדי חודש בחדש מכל הנעשה בעיר מושבך ובסביבותיה, ומכל המקומות אשר יד ידיעתך מגעת אליהם.

לבנינו שלום ושלוה. אנכי לא ראיתים מיום הראשון העבר אשר אז אכלו אתנו בצהרים וישבו לפנינו עד אחר חצות. אבל אשתי היתה אתמול אצלם כל הערב, ותמצא שם את אברהם אחי אשר אכל אתם לחם בצהרים וישב כל הערב עמם יחד; והנם טובים ושלמים, אין מחסור כל דבר.

והנני ידידך מחֻתנך ומשוררך, הדבק בך בחוט המשלש אשר לא ינתק

יל"ג.

25 יאנואר, ג' אד“ר⁶ תרל”ח, ספ"ב.

אגרת מאה וארבעים

ב“ה יום א' ז' א”א תרל“ח, ספ”ב.

[להנ"ל]

ידידי! בנינו יושבים לפנינו ובננו מסר לידי מכתבך הקטן אלי אשר היה סגור במכתכך אליו מיום שלשום. במכתבך זה הקטן תאמר כי עוד לא קבלת מידי את שירך “הדגים”; ואולם אנכי כבר השיבותיו לך ובלי ספק כבר קבלת אותו לעת כזאת; ובמכתב ההוא כבר השבותי לך גם על השאלה עד כמה מות ג"ב נוגע אל עצמי ואל בשרי. ועל מה שהגדתי לך שם בענין הזה אוסיף עתה כי בסוף השבוע הזה מחכים אנחנו לביאת הבאַראָן האָראַץ ובקרב הימים יתבררו ויתלבנו הדברים. אבל אין מקום לחוש (לדעתי) שיתשנה מעמדי ממה שהיה, לכל הפחות אין לבי נוקפי; יודע אנכי כי עמלי באמונה ובכשרון ודעת ולא אדאג דאגת מחר.

בדבר העלמת שמות חברינו בריגא בס' החשבון לשנת 76, כאשר פתרת כן הוא. ה' ש. שלם במשך שנת 76 (ולאות זכרון יאמר מקס כי מסר לו עשרה רו"כ מעות קטנות) ונרשמו תשלומיו בספר ההכנסה לשנה ההיא וממנו באו בס' החשבון; ותשלומי האחרים הגיעו לידי בשנת 77, אשר יבֹאו לידי בשנת 78 לא יזכרו בס' החשבון לשנת 1877. ואלו שמרו תפקידם לשלם מדי שנה בשנתה כי אז בא זכרון התשלומין בכל שנה ושנה כראוי.

אספת החברה הכללית תהיה כפי הנראה במשך חודש אַפריל. הנבחרים בכל מדינות מושבות בני ישראל המה קרואי העדה לשבת במושב הרבנים הנועדים על יד המיניסטריום, והמה עוסקים רק בהתרת שאלות דתיות שאין בהם ממש, ודבר אין לנו עמהם. ואני אף כי שמעתי זה ירחים שנים את תכן השאלות העומדות על הפרק, וגם כי יבקשו אנשים ידועים ויודעים לפתור להם את השאלות, אבל יען כי אין הדבר נוגע אלי על פי עבודתי הלכתי מנגד להם ולא התערבתי בדבר. ולמה ישתער לבך? האם לא ידענו תוצאות אספות כאלה? ישאו ויתנו אם מותר לקדש הלבנה בעד החלון וכדומה. המשאלות גדולות כאלה נִבָּנה ונחיה בגוים?!

מלבד מכתבי בצירוף שירך “הדגים” כתבתי לך בשבוע הזה עוד מכתב אחד; בו הודעתיך כי סמאָלענסקי מחדש את השחר ודורש סופרים לעזרתו; וקראתיך להיותך ידך עמו. היום היתה אספת הועד, והרשה לי הועד לקחת מאתו עשרים וחמשה עקז. השחר. וא"כ תקבלו גם אתם אחוז אחד מהם.

ובזה די לי הפעם והנני עוזב אותך בשביל בנך, וכלום האב מתקנא בבנו?

שלום לך ולאשר אתך בנפש ידידך כנפשך

יל"ג.

אגרת מאה וארבעים ואחת

6 פעווראל [ט“ו אד”ר] תרל“ח, ספ”ב.

ידידי היקר לי מכל מיֻדָעי מסביב,

המתחטא כבן שיש לו גִעגועים על אביו!

על מכתבך מיום 16־טען דעקאַבר לא עניתיך יען כי הוא מכתב שאין עליו תשובה. אנכי הרציתי לפניך ואתה לא נרצית, ומה יש לי עוד לבוא לפני הבאַראָן ולהטרידו? וכמצחק היית בעיני באָמרך כי תחכה לי לתשובה ואני כל תשובה אין בידי להביא לך. גם להמציא לך מתת ועזר תמיד מן הנדיבים אין בידי, כי אחרי אשר הפקעת את עצמך מידי שעבוד להועיל להכלל הנך נכנס לגדר שאר התלמידים העושים תורתם קרדום לחפור בו אֹכל לנפשם, אשר כמותם ירבו עתה בישראל, ותלמידים כאלה יקבלו פרס ועזר רק אחרי הכנסם לטרקלין, ולא בעת שהם מתקנין עצמם בפרוזדור ליכנס לטרקלין, שמא לא יכנסו.

איככה אוכל והייתי מנבחרי ספ“ב לאספת הרבנים ולפ”ב אין נבחרים וליהודים היושבים בה אין חלק ונחלה באספות, יען כי גרים ותושבים המה בעיר ואין להם זכות כזאת (ע"כ נמצא בלי חתימה).

[יל"ג].

אגרת מאה וארבעים ושתים

8 פעברואר 1878, [י“ז אדר א' תרל”ח].

[להזק"ן]

אחי ורֹא'!

“כשם שיהודי אָני, בפאוֹתי ובזקני” ששלחתי לך את שיריך “הדגים, המזמר והתכי” ואם לא קבלתם עד כה, אות הוא כי אבד המכתב בדרך. והנה לי אין לחפש בצרורות מכתבי כי ידעתי נפשי כי הריצותי לך את המכתב ההוא שנים או שלשה ימים אחרי צאת מזה המכתב השני, וכשבוע ימים אחרי המכתב אשר שלמת קנס בעדו; ואולי נשתקע המכתב השלישי לאיזה סבה בבית הפאָסט בעירך, הואילה אתה וחפּש שמה, כי הערותי על השיר אובדות, יען כי כתבתיו בעט עופרת על גוף שירך, ואין לי העתקה מהן, ומי יודע אם אזכרם בעת אשוב לקרוא את שירך האובד.

גרסה נפשי לתאבה אל שירך הגדול, לראות אם גדול הוא רק בכמותו או גם באיכותו, ועל מה נשאת בו את חזיונך. ועוד הפעם אשוב ואומר לך כי סמאָלענסקי מחכה אל שירינו כאל מלקוש, ואני בלעדיך לא אשלח.

איעצך להשיב אחור את דבריך, אשר תדבר עם מכתבך האחרון באזני הועד, כי ידעתי כי לא יעשו פרי וגם לא יהיו לקורת רוח לאנשי הועד. וזה הדבר: בני ישראל ירבו ויעצמו במאד מאד בכל בתי הספר והרבה מהם בני עניים המבקשים הספקה מאת הועד, והכנסות החברה במקומן עומדות ולא תעלינה במעלות אשר יעלו צרכיה, ומה גם בשנה הזאת אשר לרגלי מות הבאַראָן היושב ראש בחברתנו חדלו לפי שעה מבוא אל אוצרנו אלפים הרו“כ אשר הוא היה משלם שנה שנה, עוד לא נודע איך יפל דבר עד בוא בנו הממלא מקומו עתה. ובגלל הדבר הזה בהתאסף הועד בראש השנה הזאת לחלק אפסניא ללגיונות היה את לבבו לקצר את מתנותיו מן השנה שעברה, וברב עמל הצלתי את הק”ן רו“כ לביה”ס החוסה תחת צלך; ועתה על הראשונים הצטערו ואתה בא להוסיף בקשה ולהעמיק שאָלה! תוכל במכתבך לספר בשבחם של המפקחים על הקפה, להודות להועד בשמם וכו' וכו' אבל אל תעשם לנפשות לא ידעו שבעה ואל תכבד אותם בקלון אחרים. לתכלית זאת תקנתי וקצרתי את מכתבך והנה הוא מושב לך בזה למען תעתיקהו בכתב ידך אל הנקי ותשוב ותשלחהו אלינו.

היום חג למי שהיו תלמידי האוניוורסיטט דפה; ונאספים המה שנה שנה לאכול יחד לחם בצהרים ולהתעלס בהמון חוגג. בפעם הזאת אמר גם מקס בננו ללכת שמה; ואם ילך (כי הדבר מוטל עוד בספק) או (תאכול) [תאכל] מיננה לחם בצהרים אתנו, ומקס יבוא אחרי כן אלינו לקחתה; ואם לא תבוא מיננה לארוחת הצהרים אות הוא כי לא עזבה מקס ואז נלך אנחנו אליהם היום; בין כה וכה נראם היום ונברכם בשמך לשלום.

הכהן, שא בפיך ותנה ברכת הדיוט ברכה משלשת לראש שלש בנותיך, נשמות נקיות וראויות לברכה. אבל עד כמה תשב הלני צרורה בית אביה? הנה סכת השלום פרושה ומתי יבנה שלאָקקער את סכתו? הגידה נא לשלאָקקער ולהלני כי אם המה יעצרו כח לחכות עוד, אנכי לא אוכל עוד להאריך נפשי, כי כשל כח סבלי לראות בעני שני בני יונה רחוקים, ולהביט בצרת נפש אחת בשני בשרים אשר לא יתנוה להיות גם לבשר אחד.

בחור הוא, גדול הוא, יבנה ביתו בקרוב, בקרוב, ונשמח בהם גם אתה

גם אני אחיך כנפשך

יל"ג.

אגרת מאה וארבעים ושלש

פורים תרל“ח ספ”ב.

ידידי האהוב והנחמד רב מ"ג!

אם רחוקה ממך פולטאווא הלא קרובה אליך סמילא ובידך להודיעני דבר על אֹדותה, וזה הדבר:

הרב מסמילא (אויעזד צערקאס) וואלף בראנשטיין יבקש מאת הועד עזר כסף לחזק את ביה“ס אשר הוא מחזיק בעיר הנ”ל. לפי דבריו ביה“ס נפתח בירח אקטיאַבר שעבר, ובו נמצאים כ”ח תלמידים מהם כ' משלמים מן כ' עד כ“ה רו”כ בשנה והשמונה הנשארים אינם משלמים מאומה. מן הצֹרך לו לשכור בית מרֻוח לביה“ס בעד שלש מאות רו”כ לשנה בערך בצירוף הסקה ומשרת. הקהל בסמילא הבטיח לתת לו לצרכי ביה“ס ממכס הבשר מאתים רו”כ – ולא קים. ובגלל זה יבקש ה' בראנשטיין מאתנו עזרה בצר לו בסך מאתים רו“כ לשנה. והנה ה' בראנשטיין שכח להודיע כמה מורים עוסקים בבית בבית ספרו ועד כמה תעלינה הוצאותיו, ובכלל דבריו צריכים סעד ועדות ממקום אחר. ע”כ אבקשך ידידי להודיע לי בהקדם אפשרי את מעמד ביה"ס אשר לה' בראנשטיין בסמילא; אם יש בו צֹרך וברכה לגרי העיר – מלבד ה' בראנשטיין בעצמו; כמה ילמדו בו וכמה ילַמדוּ בו, אם באמת לא יקבל שום פרס מקופת הקהל כאשר הבטיחוהו, ושאר הפרטים והדקדוקים התלוים בדבר זה, ככל אשר תבין מעצמך.

מה שעלה בידי לעשות לטובת בחירך ר. הוא יותר תלוי במקרה מברצוני, וכפי הנראה זכותי מסיעתו. אם באמת יעלה בידו להסתפח אל המקום אשר הבטיחו לו ע"פ בקשתי וימצא חן בעיני אדוניו ייטב לו כי האחים ק. סוחרים עשירים ואנשים טובים מאד. ולי ינעם כי עלתה בידי למלאת חפצך. ואולם אינני ראוי לשום שבח ותודה בשביל זה, כשם שלא הייתי ראוי לגנאי ולבזיון אילו לא היה בידי למלאות בקשתך. כבר אמרתי – הכל תלוי במזל. –

חדשות אין אתי. חי אנכי בקצר רוח ובעבודה קשה מיום ליום ומחדש לחדש. לי ולב“ב שלום בחסד האל. אם יחנני ה' לתת את בתי הצעירה לאיש ולהביא את בני היחיד אל האניווערזיטעט אז אֹמר: נצלתי, ולא אדאג דאגת מחר, ואהיה שלאנן⁷ ושלו עד בוא יומי. לבתי הבכירה שלום ושלות השקט. חתני בנו של ידידנו קאפלאן הוא איש טוב המזג ויפה מעללים אשר יקר [למצוא] כמהו בבני גילו. ברוך ה' כי זכני בחתן כזה! אנכי נתתי לבתי במזומנים רק אלפים רו”כ וכסך הזה עלו לי מלבושיה והוצאות נשואיה, אבל לוּ שקול שקלתי על ידה כהנה וכהנה לא הייתי מוצא אדם טוב וצנוע ומוכשר – ממנו. (היום יבואו אלינו לאכול אתנו לחם בצהרים ולהשתעשע עמנו כל הערב) וכבר ברך ה' חלציו ויפקוד אותה לתת לה הריון, ובעוד ירחים אחדים בעזרת ה' אהיה לאב זקן, וא"כ זקנתי ממך אחי! והדרת פני זקן.

גם במעמדי לא נשתנה, וכפי הנראה גם לא ישתנה מאומה, ואם ישתנה ישתנה לטוב. אחרי מות הג' יוסף ג"ב, בא לכאן בנו ר' האראַץ, ראש ביתו אחריו, וגם הוא ואחיו יחזקו את כל בתי החסדים אשר כוננו וחזקו ידי אביהם ובתוכם גם חברת ההשכלה. ובכלל אינני דואג לנפשי בזמן הזה; עושה אני מלאכתי באמונה ובדעת, והמלאכה צריכה לי יותר מאשר אני צריך לה, ואם לא ישליכני ה' לעת זקנה ורוח קדשו לא יקח ממני – אמצא פת לחמי ולחם ביתי בכבוד ובריוח תמיד.

השחר המתחדש עוד לא החל לצאת, וכפי שנודע לי בקרוב יצא. מלבד שירי “שני יוסף בן שמעון” אשר יהיה נדפס שם בשנה הזאת, עוד שלחתי לו שיר אחד “בעלות השחר” אשר בו יפתח את חוברתו הראשונה. בעתו תקבלנו.

היה ברוך ומברך ויחד עם חרבונה תזכור היום לטוב גם את ידידך לכל ימי חייו את

יל"ג.

אגרת מאה וארבעים וארבע

ערב ת“ב תרל”ח, בשדה יער.

[להזק"ן]

ידידי חביבי, מימי אביבי!

נפוּגותי ונדכיתי עד מאֹד באמֹר אלי בננו מ. כי גם מכתבי השני לא הגיע לידך אשר כתבתי וחתמתי ומסרתי בידי השליח להולכה בפני ידידנו שטיינבערג מווילנא. מה זה יעשה הפאֶסטילליאָן לנו? ומדוע תגע ידו לרעה רק במכתבינו איש לאחיו? ומי האשם בדבר, נערי הפאָסט בזה או נעריה בריגא? על דעתי כי מכתבי אליך מונחים בריגא והפאָסט לא תטרח להריצם אליך דבלינה! ועל כן ידוע תדע את אשר לעשות, כי המכתב הראשון שלחתי על שמך לריגא ועמו תכריך קטן ובו ספר “חזון למועד” להר“ב מאַנדעלשטאַמם. האם גם את התכריך הזה לא קבלת ואותו שלחתי על אחריות הפאָסט והערכתיו רו”כ אחד, ושובר הפאָצטאמט בידי – ואיככה יאבד מבלי משים? והמכתב השני כתבתי על שמך לדובבעלן, לא אזכור באיזה יום. במכתבי הראשון ברכתיך ברכת מז“ט להלדת בננו הקטן יעקב ונצטערתי על כי לא עלתה בידנו להכניסו בבריתו של א”א בעבור היותו נצר מבית הדמים, והודיתי לך על שירך החדש אשר שרת ליום הולד יעקב זה הקטן ותקנתי רק תקון קטן בשם השיר, כזה:

ילד ילד לנו

בשנת “בן נתן לנו”

וקראתי עליך כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה, כי אדם דש בעקביו “פרט” גדול ואינו מרגיש ואיננו מבחין; ויעצתיך למהר לשלוח את שירך “חול הים וגליו” לסמאָלענסקי למען ישימהו בחוברת לח' אב, כדבר בעתו – וכל זה עלה בתהו ויאבד? אבל איכה יאבד הספר הנשלח על אחריות הפאָסט? את הספר ההוא שלחתי לך לקרוא בימי מנוחתך ושבתך בדובבעלן, כי ידעתי כי הקריאה בו תנעם לנפשך יען כי בספר ההוא משלבים זכרונות מעשים שהיו בימי נעורינו. כבוא הספר לידך וכלית לקרוא בו תשיבנו לידי, כי יחיד הוא לי. ע“י ה' ש. אשר ראיתי בפ”ב רגע קטן בדרך העברה ואשר הבטיח לנו לבוא אלינו לשדה־יער ולא בא שלחתי לך את חשבונות הועד וקפת תלמידי ביה“ס בריגא ובלי ספק כבר קבלתם, או אולי שלחם גם הוא לך ע”י אחד הפאָסטילליאָנים?

את שבתנו בזה ודרך חיינו כבר ידעת בלי ספק ממכתבי בננו מקס יושבים אנחנו בזה קרובים איש אל אחיו ובאים איש אל אחיו כמה פעמים ביום. מיננה שבה לאיתנה והיא כפורחת ולא עוד אלא שמינקת היא את בנה בנחת ולא בצער. מי מלל כי תיניק בנים מיננה זאת רפת־הכח וחסרת המזג! ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה! יעקב זה הקטן השובב כחנוט בחתוליו הוא שעשועי יום יום ואני אקחנו על זרועותי ואנחנו מביטים איש על אחיו בעיני זכוכית אבל טרם נבינה איש את חפץ רעהו. מי יתנך בזה אחי ורוית נחת כמוני בהצלחת בנינו ובטוב להם כל הימים. – אתמול היה אתי בזה אחיך מתתיה ואכל אתנו לחם בצהרים.

אשתי שותה בזה מי מעינות, אבל בריאותה רפה והיא מתהפכת תמיד על משכבה. בתי השניה ובני האחד טובים ובריאים. כה יתן לך ה' לך ולכל אשר אתך לשמחת לב אחיך אוהבך בכל נפשו

יל"ג.

אגרת מאה וארבעים וחמש

ב“ה יועש”ק לסדר (ו)[ל]מיטבך באחריתך לפ“ק. י”ז אב פה ק“ק פ”ב.

[להנ"ל]

אחי וידידי הנאמן, בכל עת וזמן!

ברוך אתה לי על אהבתך ועל אמונתך אשר הראתני חדשה ביום שלשם בשלחך ברכה תועפוֹת לי ליום מלאת עשרים וחמש שנה מן המועד אשר בו נשברו בחורי. אמרתי כבר אכבד את היום ההוא במשתה שמנים בסוד מרעים וקרובים, לשמח לבב בּנינו היקרים אשר במו אתימר ועליהם אתענג, אבל מחשבתי לא קמה, כי יומים לפני בוא היום ההוא חלתה אשתי ותמאן לטרוח בהכנת הסעודה, וגם אני נטרדתי ביום ההוא לרגלי עסקים שונים בעיר ולא שבתי הביתה, ובכן עבר הזמן ובטל הקרבן, וכיון דאדחי אדחי.

חדשות אתנו אין. את כל הנוגע לנו הלא יודיעך פעם בפעם בננו היקר אשר אגרותיו באות אליך תמידים כסדרם; ומי אנכי עיף ורפה כח כי אבוא אחר זרזיר מתנים זה את אשר כבר עשהו? גם במכתבך האחרון אשר קבל מקס בננו, ביום הרביעי העבר, עודך מסתולל בי על דברת מכתבי אשר לא הגיע לידך. ועתה הלא כבר קבלת את מכתבי האחרון ובו אוו“ז על סך ע”ה רו"כ. ועוד הפעם אשוב אשאלך מה היה לספר “חזון למועד” אשר שלחתי לך עם המכתב השני האובד? האם גם אותו לא קבלת עד היום? והוא שלוח בטוח על אחריות הפאָסט ואיככה יאבד? אין זה כי אם עודנו מונח בפאָסטאַמט בריגא ואולי גם המכתבים עמו עד אשר תבוא ולקחתם.

אשמח לקראת הבשורה הטובה כי יש תקוה כי שוב ישוב ש. בקרוב ועמו תשוב לבצרון אסירת התקוה. יתן ה' את תקותך זאת, ישוב האיש הדגול מרבבה זה ויבנה ביתו בקרוב והיו עיניך ראות בטוב בניך כל הימים ככל הטוב אשר אני רואה בבנינו הנאהבים והנעימים אלה פה אתנו; ה' יעיר עליהם ויסתירם בסתר כנפיו סלה.

ויהי נעם ה' על מכתבי זה שלא תארע לו תקלה, וישמרהו מפאָסטילליאָן רע ומפגע רע ומכל מכשול בדרך. אלה דברי ידידך ומחתנך מכבדך ומרוממך

יל"ג.

אגרת מאה וארבעים ושש

ספ"ב. ו' אלול. 24 אוגוסט 1878.

[להנ"ל]

אחי וראש, היה רענן כברוש!

אתה מחכה לתשובתי ואני מחכה לתשובתך והקב"ה מחכה לתשובתן של כל ישראל. ואחרי אשר הימים ימי תשובה הנני מקדים לבוא בתשובתי לפניך על מכתבך האחרון.

מכתבך האחרון איננו כעת לפני, כי הנחתיו בין מכתבי בביתי בית הקיץ ואני זה כיומים יושב בעיר, ועוד אשב כיום תמים! על כן לא [תהיינה] דלתות מכתבי מקבילות לעמת מכתבך, כי את אשר יעלה על לבי אותו אכתוב.

שמעתי כי נבהל השטן אשר היה מרקד בינינו מפני קול השופר אשר נשמע במחנות העברים זה כשבוע ולא יגדור עוד הדרך בינינו מעבור מכתב! ומכתבי האחרון הגיע לידך אף כי ביום העשתי עשר לצאתו. גם זו לטובה!

“שלהי קייטא” טובים ויפים אצלנו מ“קייטא”, ועל כן אשתי ובני ובנינו ובנם עודם חונים בשדה־יער ואני כרוכב אתרי רכשי, רגלי אחת בעיר והאחרת בשדה, ואפרי מפזר על שבעה ימים. כל הנפשות אשר חנן אותנו אלהים בזה טובות ובריאות. מיננה בתנו שבה לאיתנה והיא כפרחת; ויעקב הקטן יעלה ויצמח כגן רטב. בשובי אליהם ככלות מלאכתי בעיר הוא ישעשעני וירוני נחת. בשבוע הזה ראיתיו בפעם הראשונה משחק. שחוק צדיק תמים, צחוק עשה אלהים!! עיניו, עיני התכלת, אשר התקדרו עד כה עב קל, הולכות וטהרות מיום ליום; מעט מעט תחל הדעת להשקיף בעדן; לא פעם או פעמים נדמה לי כקמטים על מצחו, על גבות עיניו; אות היא כי החל כח המחשבה לפעול פעולתו וכי מחו רופס. מבטיו וכל תנועותיו יענו בו כי יהיה איש מחשבות ועומד על דעתו. ובכן לא תתקים נבואתך בשירך האחרון ופחדך לא יהיה פחד; ויעקב זה הקטן גדול יהיה למשוש לבו ולכבוד ביתנו. אבל מי יודע מדת ימינו מה היא, וכמה שנים חרוצות לנו לראות בטוב בנינו??

שמחתי אלי גיל לשמוע כי שב ה' ש. לגבולות ארץ מולדתו ויש תקוה כי בקרוב ישוב אליכם. ברך בשמי אותו, בכתבך אליו, ואת הילני בתך; ואמור להם כי מתפלל אנכי בעדם תמיד לאלהי השמים להעיר עליהם ולהשיבם אל המנוחה והנחלה ולהשביעם חיים טובים ונעימים. כי הנפשות התמימות האלה ראויות והגונות לכך.

אם יסתר איש כמוך בקרקע הים או אם יעלה השמים ואני לא אמצאך? או אם תתחפש בלשון סתר ובשמות בדויים שבעים ושבעה – ואני לא אכירך? כאמור לי מסדר המליץ כי יש תחת ידו מכתב על אֹדות הסכסוך בריגה ובמכתב נאמר כי יש אצלנו: “שתי אליות וקוצים רבים ביניהם!” אמרתי באותו רגע: כי המכתב לקאַפלאן הוא! ובצאת אח"כ המכתב לאור נתברר אצלי עוד יותר, אף כי כפי הנראה השתדלת אתה או השתדלו אחרים לשנות מעט ממטבע סגנונך. חמסי על הצבועים הנמבזים ועל החנפים השפלים המתגוללים ומתנפלים על כל בטוי שפתים להשתמש בו ככלי זין נגד אנשי מצוּתם כדי להגיע לתכליתם הנפסדה, להנאת עצמם כפ. בר. וכמ. בא. משפט אחד ודרך אחר להם, דרך רשעים באפלה; ורבים כמותם רבנים משחיתים בקרבנו מן החדשים הגרועים מן הישנים. אקח דברי עוד עם ה' צעדערבוים ואם יאות לי אבוא בקרוב במאמר במליצו לקרוע את המסוה מעל הצבועים האלה, לפרסם את החנפים, ולבלע הלוט הלוט, מעל פני העושים מעשה זמרי ולוט.

יעש"ק ח' אלול ליעסנאָי.

אתמול באתי הלֹם, ומצאתי בביתי חיים ושלום. לעת ערב קרנו רגע אחד פחד פתאֹם. יושבים אנחנו בביתי לשתות חמים, ומ. ומ. אתנו. אשתי כגפן (בוקק) ובנינו כשתילי זיתים סביב לשלחני; נ. ממלאה הכוסות ואני מספר להם את אשר אספר ופתאֹם אשתי קראה: מר לי מר; ופניה חורו כסיד ותפל על הכסא ותתעלף. נבהלנו מראות ונמהר להזוֹת עליה מים קרים ולחזקה במי בשמים וכדומה, נשאנו והנחנו אותה על משכבה ואנכי מהרתי לבקש לה רופא, ותהלה לאל כי לא מצאתיו, כי ביום השני, כלומר היום, שבה לאיתנה אחרי ישנה כל הלילה וטוב לה.

יום א' י' אלול. ספ"ב.

אתמול לעת ערב באתי אני ואחיך מתתיה אשר אכל אתנו לחם בצהרים הלום ואלין בעיר. בני ביתי ישובו העירה ביום השלישי הבא ובכן ילקטו לאחד עצמותי הנפזרות ושב והיה לי ראש אחד. מקס וביתו ישובו העירה ביום השבת ט"ז אלול, בידיעה הזאת אכלה את מכתבי הפעם.

ואתה וביתך וכל אשר לך שלום כברכת אחיך וידידך הנאמן

יל"ג.

אגרת מאה וארבעים ושבע

ר“ח ספטימבר 1878, חצי אלול תרל”ח. ספ"ב.

[להנ"ל]

ידידי הנאהב והנעים, אשר אפקדך לרגעים!

ברוכות כליותי אשר יעצוני לקדם פניך בתשובתי בטרם בוא תשובתך אלי, כי עתה הכלמתני במדת טובך וענותנותך לעיני בנינו, בראותם אותי עומד הכן על שורת הדין ואותך ככהן גדול נכנס לפני ולפנים.

הדבר אשר הניעני לכתוב לך אוד היום הוא מאמרו של ה' פומפיאַן אשר קראתי אמש בהמליץ מצאתי כי דבריו נאמרים בדעה והשכל ובשפה ברורה מה שלא קויתי למצוא אצלו. אפס כי מתוך סדקי דבריו נכר כי ערום יערים ובגלותו טפח יכסה טפחים; ואני אמרתי אתערב בדבר ואענה חלקי אף אני וכבר עלו דברים על לבי, ועתה הדברים ההמה אינם מספיקים; על כן איחל למו פיכם, אם תחפצו לענות לו בעצמכם ענו, ואם אין שימה דבר בפי ואני אעננו; וביחוד גלוּ לעיני את אשר כסה פומפיאן והציגו בשער את האמת כיום הולדה.

ביום השלישי העבר העתקנו מושבנו, אני וביתי, העירה; ובנינו עודם יושבים שמה, ואני לא ראיתים מיום השני העבר. בדעתם היה לבוא העירה מחר, ולא אראם עד יום הראשון הבע"ל.

לא אוכל עד כה למצוא קוויטונג הפאָצטאַמט על הספר אשר שלחתי לך; אבל עוד לא נואשתי למצוא אותו. הגידה נא לי, אולי שלחו אנשי בליעל ממתי סוד פומפיאַן את ידם במכתבי אשר שלחתי לך?

שלום לך אחבקך ואשקך אחיך יל"ג.

אגרת מאה וארבעים ושמונה

ספ“ב, אור ליום ב' ד' ספטימבר 1878 [תרל”ח י"ח אלול].

[להנ"ל]

אחי ידידי משא נפשי!

בבית בנינו היקרים, במעונם החדש, אנכי יושב, כי באנו כלנו היום לבקרם ראשונה, ומקס בננו מסר לנו את אגרתך הקטנה תוכה רצוף מכתב תלמידך זיילין. ותוך כדי דבור מלאתי בקשתך וכתבתי לזיילין לבוא אלי ביום מחר ויקבל פרס מן הקפה. אשוב ואתמה כי בכתבך אלי ביום 1 סעפטימבר עוד לא קבלת את מכתבי מיום ב' שבוע העבר, כ"ח אוגוסט, אשר כתבתי במשך שלשה ימים? האם שב השטן עוד הפעם לרקד בינינו? ואני כבר לחשתי ואקרא ויהי נעם ושדי קרע שטן ועשיתי כל מה שהיה ביכלתי. המכתב הקטן הזה יבוא אליך בתוך מכתבו של מקס בננו; וידע תדע כי גם ביום אתמול (יום א' ב' ספטימבר) כתבתי אליך.

את השחר ישלחו לך על פי פקודתי, וטוב תעשה אם תכתוב בכתבך אלי בדרך ישר, כי כפי הנראה נתראה עם בנינו בחרף הזה לעתים רחקות, כי גרים המה בריחוק מקום ממנו, ומיננה בתנו עצורה בביתה להניק את בנה ולא תוכל לצאת ולבוא כאשר נסתה בשנה שעברה.

בנינו היקרים עומדים על גבי וימנעוני מהאריך, ובלי ספק תסלח לי בגללם, כי כלום האב כועס על בנו.

והנני אחיך האוהבך וחובבך בכל לבו

יל"ג.

אגרת מאה וארבעים ותשע

צו“ג תרל”ט ספ"ב.

[להנ"ל]

אחי האהוב וידידי הנחמד!

אתה הצדיק ואני ומשרתי הרשעים. הסכת ושמע את אשר הגיע אלי ממעשה משרת בליעל. המשרת הזה, איש רוסי, עמד תחת ידי למלאת פקודותי בדברים הנוגעים אל ועד החברה. ותהי ראשית מלאכתו להביא לבית הפאָסט את כל אשר ישלח הועד, מכתבים וספרים וכסף. אבל – סוף בהמה לשחיטה וסוף איש המוני לשכרות. שלשה עשר חדשים עבד אותי בזריזות ולא ראיתי בו מכשול ועון ובארבעה עשה שתה שכור ונתגלה הדבר כי גנב וכחש ושם בכליו. עד כה נתגלה כי לא שלח לאשר נועד לו עד סך שלש מאות רו"כ ומלבד זה לא הריץ גם את המכתבים הרקים בלי כסף אשר נתנו על ידו, וישם את דמי הפאָסט בכיסו ואת המכתבים העביר באש; ולא עוד אלא שגם מכתבים רבים אשר באו אלי אל הועד הסתיר ממני ואבד למען לא תגלה לי נבלותו ומזמתו. הוא הנהו יושב עתה תפוש במשמר אבל כל אשר עות וקלקל מי ידע ומי יוכל לתקן. אמש חפשו ומצאו בתנור אשר בחדר הועד צרור מכתבים אשר נתנו לו לשלחם בימי אוגוסט וסנטיאַבר, כשלשים עקז. חשבון הועד לשנה העברה אשר נכונו להשלח לערים שונות, שני תכריכים ובתוכם – גם הספר “חזון למועד” אשר שלחתי לך עוד בירח מאי אשר חפשת בחפש מחפש בספרי הפאָסט בריגא. שער בנפשך את מבוכתי ואת דאבון לבי ביום אתמול! במספר המכתבים הנמצאים נמצאו מכתבים נחוצים מאֹד להבאַראָן בפאַריז ועוד; את המכתבים האלה וכל הנספח עליהם בתנור לא הספיק המנול לבער ולהעביר מן העולם; ומי יודע כמה מהם אבד והכחיד; ומה תהי אחרית אלה? לפי שעה נודעו לי כי אָבדו: שני מכתבי אליך, שלשה מכתבים לריבינסק, מכתב נחוץ מאֹד להבאַראָן בפאַריז מיום 7 יולי, מכתב אחד לשטיינבערג בווילנא – ושאירתם מי ידע? ביום 7 סעפטעמבער, הוא היום אשר בו גליתי את נבלותו, מסרתי לידו שנים עשר מכתבים; שנים מהם היו במקומנו בעירנו וכבר נודע לי כי אבדו וחדשתים; והעשרה הנותרים עוד לא נודע לי מה היתה בהם. חרפה שברה לבי בספרי היום במכתבי את כל הקורות האלה באזני הבאַראָן בפאריז; כי סוף סוף המכשלה הזאת תחת ידי.

את מכתבך האחרון בצרוף משנה מאמרך להמליץ קבלתי; והנה אנכי ידעתי מראש כי יכרות המו“ל את ראש המאמר מעליו, כי כן אמר לי בספרוֹ לי את תכנו בטרם עוד ידפיסנו; ואז לא קרא לפני בשם בעל המאמר אף כי אנכי מעצמי נחשתי ואמר לו כי אתה הוא הכותב. והנה בזה שהקציר את מדת מאמרך ראש אחר – טעמו ונמוקו עמו כי לא חפץ לפתוח בסטירה ולאמור בפה מלא על הרבלים דקק”ך כי סכלים הם; ובגוף המאמר כמדומה לי שלא שנה רק מעט. והנה מיום קבלי מכתבך עוד לא ראיתי את ה' צ“ב ולא דברתי עמו תוכחות על זה. אבל במכתבך חסר העקר והיא התשובה על שאלתי אם יש צרך שאתערב אני בדבר ואדבר דברי נגד השמש, וגם שאלתיך אולי יש לך ולידידנו עהרליך דברים לשים בפי ואני אדבר. ועל כל אלה לא עניתני. והנה לעת כזאת טרוד אנכי, כי בקהלתנו הבלתי קדושה החלו ימי הבחירה, בחירת רואי החשבון והפרנסים; בחירת רואי החשבון היתה אתמול בערב, בצאת היו”ט, ונבחרו שלשה אנשים ובכללם גם ה' איליש; ובחירת הפרנסים תהיה אחרי כלות רואי החשבון את מלאכתם, לפי אומדנא ביום 28 סענטיאַבר. והנה אם שלשה המה רואי החשבון אני הוא אחד המראֶה את החשבון; ועל כן תהיינה ידי מלאות עבודה בימים האלה.

אתמול ביום ב' דר“ה בא מקסימנו (אל יחשוב בעל צהר התיבה לי עין על אהבתי ועל חבתי היתירה לבננו זה) לביהכ”נ ועלה לתורה כהן ואכל אתנו לחם פת שחרית בביתנו; ועמנו בא אֹרח הגון הוא הד"ר איזידאָר מיכלסאָן מריגא אשר ברך אותנו בשמך ויבשרנו כי שלום לך ולכל אשר אתך. בתנו מיננה יושבת ביתה, ולא תעלה כל ימי החגים האלה לא בית ה' ולא בית אביה, עד אשר יגדל ויגמל הנער ועלתה. מחר ביום השלישי ביום הלדת את מקס נבוא כלנו אליהם ונחדה בשמחה, ואם תחפוץ גם בשמך, את פניהם. וכבר הודעתי לרואי החשבון כי מחר לעת ערב לא אוכל לעסוק עמהם במלאכה.

בלי ספק התבוננת מעצמך כי הנעלים אשר ברגלי המליץ נו' 9, 10 תפרתי אני. ועוד כתבתי בימי שבתי חוץ לעיר ספורים אחדים אשר יבואו בהמליץ, כי משלם הוא לי בעדם במיטב כספו.

תברך השנה החדשה אתה וביתך וכל אשר לך בשמי ובשם כל אשר לי אני אחיך כנפשך

יל"ג.

P, S. שמחתי לראות כי הד"ר מיכלסאָהן איש יודע שפת עבר, ושמחתי עוד יותר לשמוע מפיו כי מיננה טובה ובריאה ודשנה, יתן לה ה' כהנה וכהנה.

אגרת מאה וחמשים

[להנ"ל]

אלהים גם עמך רעי ומחֻתָּני, אשר מנעורי הקנני, וכל עוד חי אָני, לו תאות נפשי חכל מעיְני!

ברגע הזה מסרו לי מכתבך היום כ"ז תשרי. כן אמנם, טרוד אנכי ולא אוכל להפנות דעתי ושעתי לערוך מכתבים גדולים ומאמרים הצריכים דעה צלולה ושעות רבות, אבל לערוך מכתבי משא ומתן, ומה גם אליך משאת נפשי ומתן אלהים לי, אמצא בכל יום רגעים פנוים אחדים; וכזה וכזה תשא הפאָסט מכתבים ממני בכל יום אל ארבע רוחות השמים.

בדבר המקרה עם ה' פֿרידלנד כזבו לך ולכל הפחות הפריזו על המדה. בתו מתה בערב שבת ויהי אָץ למהר לשלחה לבית עולמה, ולא נשאר לכל ההכנות הצריכות לזה זמן רק שעה וחצי, ובאשמת אחד הגבאים המתעסקים נתאחר הדבר ובבואם לבית החיים לא היה הקבר מוכן, כחפצם, ונאנסו לחכות כשתי שעות עד אשר כרו את הקבר. הגבאי האשם בדבר גלל את האשמה עלי ובגלל זה היה באמת בלב ה' פֿרידלנד, אשר האמין לדברי הגבאי, טינא אלי; אבל בשבוע העבר זמן הקב"ה אותנו למקום אחד ושם מצאתי לי ידים לברר לו את המעשה כשהיה וכפי הנראה נעקר הטינא מלבו; ואם עודנו בו – לא אשים לבי לזה.

בשבוע העבר היתה בזה בחירת הפרנסים, ונבחרו הישנים כלם ורק אחד חדש בא לתוכם, והוא ה' פֿרידלנד (אחיו של הנ"ל). בנוגע אלי לא יהיה מצד הפרנסים שום שנוי, אבל אני מצדי אין רוחי נוחה להשאיר הדבר על מעמדו הראשון, כי הסדרים החדשים אשר בלבם לעשות ובנין בית הכנסת העתיד לבוא יוסיפו על טרחי ועל משאי, ואין לבי לתת את עמלי הרב בפתותי לחם ובשעלי שעורים. באחת מן הישיבות הקרובות לבוא אשים לפניהם את התנאים אשר על פיהם אתחתן בהם; ובעתו אודיעך איך יפול דבר.

אתמול כתבתי לידידנו להד“ר עהרליך, ואחר כתבי הייתי בבית הצ”ב בעל המליץ ומסרתי לו את מאמרו. בשבוע הזה לא יוכל להדפיסו כי העלה הבא מסֻדר ומלא על גדותיו, ויבוא בעלה השני בשבוע הבא. מאמר ה' עהרליך כתוב בדעה והשכל בשפה ברורה ובדברים נכחים ונמרצים כיד ה' הטובה עליו. עליהם אין להוסיף ומטבעם אין לשנות; ורק בשני מבטאים ראיתי לנחוץ לשנות מעט מן המטבע אשר טבע הוא. הא‘) המשל הידוע בפי האשכנזים נאמר שם בל’ עבר, כזה: “חנם יריבו גם האלהים את הסכלות”; ולדעתי אין זה על טהרת לה“ק ושניתי וכתבתי כזה: “עם־או אל־הסכלות ילחמו גם האלהים ולא יוכלו לה”. הב¹) הוא קורא לפ”פ “חי מדבר” וזה כבד מנשוא, ושניתי וכתבתי: “והנה איש לשון מדבר בחלקת שפתים”. במכתבי לידידנו זה שכחתי להגיד לו את כל אלה, ואתה בטובך תואיל למלאת את דברי אליו.

אמש הייתי בבית בנינו וראיתים טובים ושלמים. ליעקב הקטן הרכיבו אבעבועות והימים האלה ימי יסורים לנפש יקרה זאת, אבל בקרוב יעברו ושב ורפא לו.

לוּ אך בוא יבוא ה' שלאָסבערג אלי או אל מקס בננו, כי אז מלא אמלא את פקודתך בחפץ לבב, לא אפיל דבר ארצה.

ברגע הזה כתבתי לה' צ"ב כי ישלח לכם אחוז אחד מן המליץ מראשית שנת צאתו, אם חנם אין כסף כמשפט הסופרים, או לבית ספרכם על חשבון חברתנו. ובלי ספק ימלא אחר בקשתי.

מן השחר לא ²איתי גם אני יותר מג' החוברות הראשונות, אף כי הֻגֵג הֻגַד לי כי נדפסה גם הרביעית; וגם ברידקציון של המליץ לא הגיעה. ובכלל נפלאים לי דרכי סמאָלענסקי בשנה הזאת; על כל מכתבי אליו במשך הקיץ העבר לא מצאתי מענה; ולא עוד אלא ששירי “שני יוסף בן שמעון” מונח תחת ידו והוא אמר אלי עם הספר עוד בחדש אפריל כי ישלח לי את הקאָררעקטען “בשבוע הבא”, ואני לא ראיתי לא קאָררעקט ולא מכתב ולא שיר; וכתבתי אליו ואין עונה. בימים אלה יבוא הלום סוכנו אשר בווארשוי ה' צוקרמאַנן; מפיו אשמע את אֹדותיו.

שלום לך ולאשר לך. והיה ברוך ומברך על אהבתך ועל אמתך אלי ועל החרדה הגדולה אשר לבך חרד תמיד לטובתי אני ידיך ואוהבך בה במדה אשר אתה מודד לי

יל"ג.

יום א' ט“ו אקטיאַבר 78 [תרל”ט א' דר“ח חשון] ספ”ב.

P. S. בקרוב יבוא בהמליץ ספור חדש ממני “המעורב כדעת”; והוא מן המובחרים בעיני.

אגרת מאה וחמשים ואחת

כבוד הרב הנכבד אשר מפתח בית אלהיו בידו, וכבוד חכמי ישראל חדש עמדו,³ אך עמו לא יכיר מעבדו, לא יברך חילו ולא יחזקהו במעמדו, – מהרמ“א שאַצקיס נ”י.

אבל אָשם אנכי בעיני כבודך כי מרב שיחי ועמלי לא דברתי עד הנה בתשובה על מכתבך הראשון עד בוא השני ויעירני. ואני אמרתי כי התשובה היותר בדוקה תהיה ההשתדלות לטובת בנך, ויעצתיו אמש לקחת לפי שעה מדי חדש בחדשו פרס קטן מקפת התלמידים הנחלקת על ידי והוריתיו הדרך דרך בה יגיע למטרתו; ועי“ז ינצל לכה”פ ממחסר עד אשר יצלח לו או לי למצוא לו עבודה או סטיפנדיום; כי מרבים העם לבוא הלם אל בתי הספר וצרורם נקוב ואם אוצרות מונבז יבזבזו להם וּמצא להם?

ובנוגע לספרך המפתח אשר שלחת אלי לפני שנים עשר ויותר לא אזכור כעת פרטי הדבר איך היה, אבל אפונה מאֹד אם נשאר מכסף פדיונו בידי. המעט אשר היה אצלי ממחיר הספרים הנמכרים השיבותי לך ויתר הספרים לא נמכרו כי לא מצאתי בעיר מצער טילש עליהם קופצים. ויהי כאשר התעו [אותי] אלהים מטילש לבוא ולהשתקע בזה, לא הסעתי את ביתי עמי פעם אחת כי אם נטיתי לי בראשונה אֹהל ארעי בליבוי, שמה הרבצתי את אפרוחי ואני עברתי מעיר לעיר עד בואי אל המנוחה בעיר המלוכה. בעת ההיא לא יכלתי מלט משא כל מטלטלי וספרי, אשר היו לי בימי קפאי על שמָרַי, אף כי ספרים ממחברים שונים אשר נתנו לי בקומיססיון ומי ישלם הפאָרטאָ בעד הובלתם ממקום למקום; על כן הנחתי ספרים אלה, והרבה מאֹד גם מספרי, בידי האיש אשר בא על מקומי בטילש; כמה היה מספריך בתוך הספרים המונחים שמה לא אדע כעת, וגם לא אדע מה נעשה בהם אחרי צאתי, ועתה יכבד הדבר לחקור על אדותיו כי גם ממלא מקומי עבר ויבוא אחר (כמדומה לי נוצרי) תחתיו. כמדומה לי שבימים ההמה כתבתי לך על אדות זאת כי ספריך לא נמכרו ושאלתיך מה לעשות ולא אזכור אם עניתני ומה עניתני, כי מרב ימים נשכח הדבר מלבי לגמרי. והנה כל זה טענת שמא, ואם את תטעון טענת ברי, הזכירני כמה מכספך אתה נושה בי ואשלם.

והיה זה שלום מאת דורש שלומו וטובתו ומוקיר תורתו

יל"ג.

27 אָקטיאַבר 78, ספ“ב, [תרל”ט י"ב חשון].

אגרת מאה וחמשים ושתים

יעש“ק, ערב חנוכה, תרל”ט.

[להזק"ן]

אחי היקר,

אשוב אתפלא על אמרך כי לא עניתיך על דבריך האחרונים אחת ושתים; ואני אמנם עניתיך בו בשבוע ואמרתי כי בקראי את תהלתך אשר מדות אל חיקי על ספורי הקטן “בעבור נעלים” אמרתי: שישו בני מעי, אם קלות שבכם כך, חמורות שבכם על אחית כמה וכמה!" ומדי דברי אז בפרי תבונתי הקטן ההוא סבותי את דברי אל פרי תנובתי הקטן, זה יעקב נכדנו, והארכתי בשבחו ותאריו לפניך בעצם תמו, טובו ויפיו, למען תראהו בעיני רוחך ושש לבך כאשר ישיש לבי עליו בראותי אותו פעם בפעם בעיני בשרי, וכל זה לא קראת, וכל זה לא בא לידך? ומי האשם עתה, אחרי אשר משרתי הוא אֵש להט, חרוץ וזריז ונאמן בשליחותו. אבל מה שעבר עבר ומה שאין אין, ואשובה אל מכתבך האחרון ואֹמר לך כי מה שהֻגד לך בדבר עבודתי טרחי ומשאי אשר עלו ויגדלו בימים אלה – הכל שריר וקים, אבל אם יגדל גם שכרי, עוד לא אדע; ובקרב ימים יודע הדבר ואודיענו לך. באזני ראשי העדה לא דברתי על אדותי יען חשבתי זאת שלא מדרך הנימוס; ולפי מצב הדברים מוכרחים המה מעצמם להתעורר על זה, יען כי המלאכה העתידה לבוא מרבה להכיל, והיא לבדה מכרעת כנגד כל עבודתי אשר היתה עלי עד כה, ואיככה יוכלו והעמיסו עלי עבודה קשה כזאת במחיר שעלי שערים ונזיד עדשים?

אמנם כן, בשבוע הזה חגגוּ יום הלדתי (כ"א כסליו) ויום הלדת בתי נחמה (כ"ב כסליו), ביום ד', 6 דעצעמבר, לעת ערב; ואֹרחים רבים היו מסבין בערב ההוא על שלחני. בין האורחים ההמה היו גם מקס ומיננה, היא מיננה אשר זה יותר מששה חדשים לא דרכה רגלה על סף בית אביה יען כי מינקת היא את בנה ולא תוכל להתרחק מביתה לזמן רב. בעת הזאת יושב אתנו פה בן אחותי, בנו של מיכל גאָרדאָן ידידנו, והוא רופא בזעמסטוואָ בעיר ניעזין אשר בטשערניגיגאָוו המדינה, ויבֹא לראות את שלומנו; ומחר הוא נוסע לדרכו אחרי שבתו אתנו כשלשה שבועות ימים; ותחתיו שלח לנו האלהים אֹרח חדש הוא משה אחי, סודעבני סליעדאָוואַטעל בלובני, אשר לא ראיתיו כשלש עשרה שנה; ואת בן אחותי לא ראיתי תשע עשרה שנה – הלא דבר הוא?

אתמול הייתי בבית בנינו מקס ומיננה, אשר מרב טרדותי לא הייתי שם שני שבועות, וראיתי את הכרוּב יעקב, אשר בני אלים לא עממֻהו ובני מלכים לא ידמו אליו ביפיו. צר לי עליך אחי כי לא תרא את פרי בטנך זה עתה, בעודנו דומה למלאך ה' צבאות ופניו פני הכרוב, ומשחקו – שחוק צדיק תמים; ואתה תחזה אותו לאחר סילוק שכינה כאשר יגדל והיה כאחד האדם.

מליט אנכי בזה שלשה שוברות בעד שלשה חברינו הנקובים בהמה; ובבוא כספם לידך תריצם אלינו, ומה טוב אם תעשה זאת עוד בשנה הזאת, כל' במשך דעקאַבר, למען יבוא זכרם בחשבון השנה הזאת. כל דבר החברים החדשים אשר הזכרת אשים באזני הקומיטיט בהאספו לישיבה; והנה החברים המשלמים בלי ספק יקבלו; ואולם בנוגע לשר העיר רייכאַרדט טוב תעשה אם תציע את דעתך על אדותיו במכתב על שם הקומיטיט בל' רוסיה.

ממהר אנכי מאד ולא אוכל להאריך; ועל כן קבל ברכתי אתה ובנותיך והיו שלום בחפץ לב ידידך אוהבך

יל"ג.

אגרת ומאה וחמשים ושלש

ב“ה א' דחג הֻדֵֶלֶת (ראָזדעסטוואָ) [1878 י”א טבת] תרל“ט ספ”ב.

[להנ"ל]

ידידי הנחמד, אשר בנפשי ובבשרי נצמד!

בבית בנינו הנאהבים והנעימים, על שלחן מקס בננו היקר אנכי יושב וכותב אליך את הטורים אלה. אמש בלילה שלא עסקנו בתלמוד תורה היו שניהם אצלנו ושחקנו שעה קטנה בקוביא כדין והיום הלכנו אני ובתי בנערינו ובזקנינו איש ותרמלו בידו, מלא ברכת ה' אשר נתן לנו, ובאנו בחצות היום אל בית בנינו והמה לא ידעו, וערכנו שלחן ואכלנו אתם פת שחרית; ואחרי אשר אכלנו לשבעה ושחקנו והשתעשענו בכרובנו הקטן לרויה עד עלותו על ערש יצועיו לישון בצהרים, ישבתי לענות לך על מכתבך האחרון מיום כ“ב דיקבר אשר הובא לי היום בבקר. את חפצך אמלא ואציע לפני הועד את דבריך בדבר ה' רייכארד, באספת חברינו אשר נדחתה עד יום א' ל”א דנא. וכן אשים לפניהם גם את ה' עהרליך, אשר שכחתי אל אדותיו בפעם שעברה, וברוך אתה המזכיר נשכחות. ע“ד השובר לה' שליט אודיעך בפעם האחרת אחרי בינותי בספרים אשר בחדר הועד. – באספת הועד ביום א' הבא אקרא באזני הנאספים מאמר על אדות ידידנו אד”ם הכהן לעבענזאהן אשר היה חבר כבד לחברתנו, על תולדות חייו ועל ספריו ופעולותיו בקרב אחיו. עתה בזה הרגע קראתי את המאמר באזני מקס בננו וימצא חן לפניו. – היום באתני מחברת רביעית מן השחר לשנת תרל“ט. אמרו לי על סמאָלענסקי שבימי בחוריו היה מאוכלי הימים, ועתה אכל ויבלע שנה תמימה. כאיש גבורתו! במחברת ההיא נמצא שירי “השעיר המשתלח”, אבל משיריך אשר אמרת לא מצאתי מאומה; ואין ספק כי יבאו החוברות העתידות לבוא. – אתפלא על אָמרך כי אבד מכתבי הראשון אליך ואני מדברי מכתבך האחרון אלי רואה כי הגיע המכתב ההוא אל ידך, כי במכתב ההוא הגדתי לך כי הימים האחרונים ימי חסר מלאכה ושכר למקס. אמת כי זה מקרוב מצא לו עבודה יחד עם אחד מעורכי דין אחר, וגם בהשתדלותי הרויח כמה מאות רו”כ, אבל צרכיו מרבין ואין חוליה כזאת ממלאה בור עמוק כאיש וביתו בפ"ב. אבל בצפיתנו נצפה כי יבואו ימים טובים מאלה, והזן את הכל לא יתן לעולם מוט לצדיק בן צדיק כמהו.

אם לא הודיע ולא יודיע לך מקס במכתביו מכל אלה, אל תגיד לו כי הודעתיך את אֹדותיו פן ירע בעיניו.

ועתה אתה שלום וכל אשר לך שלום וברכה מאת ידידך אשר כנפשך

יל"ג.

אגרת ומאה וחמשים וארבע

א' דר“ה לאו”ה 1879. ספ“ב. [תרל”ט י"ח טבת].

ידידי הזק"ן (בלע"ז מיין אלטער!)

תכתב ותחתם לשנה טובה לאלתר.

רואה אנכי לעצמי לחובה, לפתוח את השנה בבשׂרה לא־טובה. הועד לא נשא לא פניך ולא פני בדבר בחירת ה' ר–ט לחבר נכבד ולא נתן לי להציע הדבר לפני האספה אשר היתה ביום אתמול, בטרם ישמע בזה את דעת ה' גנצבורג; ואחרי אשר מהיכלו של ה' גנצבורג בפאַריז עוד לא מתחו טיליפֿון עד חדר הועד, אחרו את הדבר עד האספה השנית אשר תהיה בחדש ניסן או אייר. הנשארים נבחרו וגם ה' עהרליך בכללם.

ה' שליט שלם את נדבתו לקפת החברה בעד שנת 1878 ואין אנחנו נושים בו מאומה.

האספה מיום אתמול היתה מרבה באוגכלוסין, כי רבים באו לשמוע את המשא אשר נשאתי על האד“ם ועל עלילותיו בקרב בני ישראל בתוך הבאים בא גם הפרופיססור קאָססאָוויץ, מלמד לשונות בני קדם באוניווירזיטיט בזה. המשא אשר נשאתי היה מאמר מדעי ממֻלח ספורים קטנים כדי למשוך את לב השומעים. כל השומעים קדמו פני בתודה כי נחה רוחם מאד בדברי. וה' רוזינטהל כמעט בכה לקול דברי וגם הוא מלא אחרי דברים אחדים ויאמר כי גם הוא למד תורה אצל האד”ם. והנה גמרו להדפיס את המאמר, אבל אני טרם אדע איפה ומתי אדפיסהו. בכתבי העתים היוצאים לא אוכל לשימהו כי לא לכך נוצר, ועד צאת חשבון החברה לשנה העברה עוד יעברו ימים אחדים. מאֹד צר לי כי איש כמוֹך לא היה בין הקרואים לשמוע את דברי אשר בהם משלבים דברים וזכרוֹנוֹת מימי נעורינו אני ואָתה.

בנינו היו אצלנו שלשם בערב, והיום אנכי הולך אליהם לראותם ואת יעקב בנם. יעקב זה הקטן מגבר חילים מיום ליום ומוצא חן ושכל טוב בעיני רואיו, עד כי גם אברהם אחי איש גמד במדת הרגש היופי והאהבה (ממילא מובן חוץ יפי הנשים ואהבתן) בראותו את הכרוב הזה בימים האלה אחרי אשר לא ראהו ירחים שנים, התפעל וישמח עליו שמחה גדולה כיונה על הקיקיון. צר לי עליך אחי על כי אינך רואה פרח שושן זה פרי עץ הדר, בעודנו סמדר.

אתה ידעת כי דוֹרש דמים אנכי ממנהיגי הקהלה בזה, נוספות על משכרתי עד כה עוד כמאה רו“כ לחדש; והמה אמנם הבטיחו לתת, אבל עוד לא חתמו על הפרוטיקול ועל כן הוא אצלי עוד ממין המוטל בספק, ובקרב ימים יודע הדבר אל נכון. כמעט שטוב לפני שלא יוסיפו ולא אקח עלי את המלאכה בבנין ביהכ”נ, כי רבה וכבדה היא עלי מאֹד.

ועתה, אתה ידיד ימי אבּי, יושב בסתר לבי, חיה והצלח בברכה ועתרת, אתה וכל הפלטה הנשארת; וכאשר תבוא לקבוע יום חתונת הילני בתך, קבענו בזמן אשר אוכל לבוא גם אני אליך לשוש משוש אתך, ואם אבוא והבאתי אתי, גם את נחמה בתי.

אחיך ידידך המאמן באהבתו כל עוד בו נשמתו

יל"ג.

אגרת מאה וחמשים וחמש

תענית אסתר מוקדם ליום ה' 22 פעברואַר תרל“ט. ספ”ב [י"א אדר].

[להנ"ל]

אכלתי היום לחם בצהרים בבית בנינו, ועל השלחן הביאו לפנינו כ“קרבן פסח” שה תמים זכר בן שנה (פורתא לא דק) זה יעקב בננו הקטן על קרבו ועל כרעיו; ולאפיקומן נתנו לי לכתוב אליך דברים אחדים, כי מקס בננו שולח לך את מכתבו תמיד מחר.

בשבוע הזה הגיע לידי השחר חו' ה' וקראתי שם במאמרך קללת אלהים את אשר הותיר הצינזור. והנה סוף סוף גם אתה אחי לא תנקה מקללת אלהים זאת, כי גם כחך יתם לריק, כי שומע לא יהיה לך מעם העם הזה אשר אליו דברת דבריך. אבל בלי ספק אתה מראשית כזאת ידעת ולא כתבת את מאמרך רק כדי להוציא רוחך, כי אכן רוח היא באנוש ומי יעצר כח לכלוא את הרוח. והנה בדרך הלוכך במאמרך אתה קורא תגר על האנשים אשר שמו פניהם אל הרבנים וקוו מהם לישועה לבית ישראל, ואחרי אשר גם אני הייתי במספר האנשים ההמה, על כן אוכיחך ואערכה לעיניך כי דבריך סותרין זו את זו, כי בסוף מאמרך תשים גם אתה פניך אליהם ותדבר להם דברי כבושין. והנה מאמרך בכללו כתוב הדר ובטוב טעם ודעת, בדברים נכחים ונעימים ומושכים את הלב ביד השפה הברורה הטובה עליך. ואנכי שמחתי על מאמרך כמוצא שלל רב, בראותי כי עוד רוחך חי ובכחך אז ככחך עתה להרוֹת ולהגות מלב דברי טעם. עלה והצלח ידידי ועשה חיל בישראל, כי מעטים בקרבנו אנשים אשר שפתנו אתם מלאה עלומים כמוך.

הבאַראָן גנצבורג שלח אלי דברו מפאַריז לכתב שלש “מצבות” על קבר אביו, אשתו ומרדכי בנו (נער בעל כשרון אשר מת זה לא כביר בשנת העשרים לימי חייו); בתנאי שבכל מצבה לא תהיינה יותר מדי שורות. וכקוריוֹז אעתיק לך מזכרוני את שתי המצבות אשר כבר הכינותי ואבקשך להשמיע דעתך עליהם, למען אתקון בטרם אמסרן לידו:

א) על קבר בנו:

בַּגָּן צָּבוּר גַּל מֵרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל⁴

וּמָר־דְּכֵי עָלָה בּוֹ, פָּרַח כַּתָמָר![²⁸] >

וַתַּכֵּהוּ תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר

וַיִּבַש הַמֹּר – אַךְ רֵיחוֹ לֹּא נָמָר.

ב) על קבר אשתו:

חמדת נשׁים היית, אשׁה עטרת בעלה,

בת טובה ליולדיךְ, לילדיך אם עדינה –

וכל זה נעשׂה לערמת עפר בן לילה!

על האי שׁופרא, דבלי בעפרא, קא בכינה.

את זה האחרון עוד לא תקנתי כראוי. ביחוד לא טובה בעיני השורה ב' כי המלה “עדינה” אין מקומה בזה.

לי ולכלנו שלום וטוב; ופרטי הדבר תשמע בלי ספק במכתב בנך. מדוע לא השיבותנו עד כה על מכתבנו אשר שאלנוך ע"ד מספר התלמידים בבית הפאָליטעכניקום. בלי ספק מטרדותיך בחתנונת בתך לא פנית לזה ועתה תפנה וכתבת. עוד דברים שונים לי אליך, אבל לא עתה הזמן ולא פה המקום לעסוק בהם.

שלום וברכה לך מאת אחיך

יל"ג.

אגרת מאה וחמשים ושש

ספ“ב 7 מאֶרץ 1879 [תרל”ט כ"ד אדר].

ידידי היקרים!

נשבר לבי בקרבי בשמעי כי נשבר מטה לחמכם בבוא מועד להסגר בית ספרכם אשר ממנו פריכם נמצא. אשר יגרתם בא לכם! והנה מה יושיעכם הועד ומה תושיעכם אספת הרבנים? הדבר מנוי וגמור זה כמה שנים, בהסגר בתי הספר לרבנים. בעת ההיא המתקנו סוד באספת חברתנו בדבר הזה לא פעם ולא פעמים; ובתוך הנאספים באו גם אנשי צורה לובשי משרה בין רואי החשבון אשר להממלכה (Тосударств. Контроль) ולא הועילו מאומה, כי ממונן של ישראל איננו נכנס על פי דינא דמלכותא במספר הכספים אשר עליהם יתנו דין וחשבון לפני הקונטרול. והנה אשתדל לראות היום את ה' שאַפיר, הרב באותה שעה, ואשמע מה בפיו גם הוא. אבל ידעתי מראש כי לא יועילו הרבנים גם המה, כי קשה… הנאכל ויקוים בנו מקרא שכתוב בישעי' א' ז'. ואולם להביא לכם מעט צרי ומעט נחם אומר לכם כי בימים האלה, עוד בטרם בוא מכתבכם אשר גם לא הספיקה לי עוד השעה להראותו לאנשי הועד, ישבנו בשבת הועד ועסקנו בדבר הזה וגמרנו ליסד קפה מיוחדת תחת יד הועד, לעזור למורים אשר כלו מיטב שנותיהם ומיטב כחותם בהשכלת עמם והמשֻלכים לעת זקנה ככלי אין חפץ בהם. אם יקום ויהיה הדבר הזה אז תהיה ישועה גם לכם.

[יל"ג].

Онежское оэеро, нороходъ “царь” 15 мая 79

אגרת מאה וחמשים ושבע

ערב חג השבועות תרל"ט.

[להזק"ן]

ידידי מרחמי ומחונני!

מנבכי ים הדאגה שמע קולי, על מכסה אנית צער אנכי עורך אליך את הטורים האחדים האלה. נוע ינוע עמי בידי בנוע האניה על דכיי הים וכנוע לבי בקרבי על שברי אשר השברתי. חפש בזכרונך ובכתביך ותמצא כי לבי נבא לי לפני שבע שנים בעת אשר נקראתי לבוא לעיר המלוכה כי רעה נגד פני בכרך גדול זה ואחריתי – יום מר, כי נחשתי כי אינני כדאי והגון לעמוד במקום סכנה זה, ואתה דברת על לבי לאמר “עלה והצלח כי לכך נוצרת” ועתה ראה נא גם ראה דבר מי משנינו קם? מפי בננו שמעת את התלאה אשר מצאתני, כי לשון סתר אכלתני וחנפי לב מבני אמונתנו הביאו עלי דבה ועלילת שוא… וחיבוני אותו ואת אשתי חובת גלות. בליל שבת הגדול בשעה ב' אחר חצות פשטו על ביתי ויחפשו את כתבי ואת ספרי וימששו את כל כלי, ואם כי לא מצאו כל דבר רע בכל זאת שמוני בבור אותי ואת אשתי ואת בתי הנמצאת ואת בני. אני ואשתי ישבנו במאסר ששה שבועות תמימים ובליל ה' ג' מאַי באו אנשי־המגן וישאוני ואת אשתי ברכב ופרשים לעיר פעטראָזאַוואָדסק בירת מחוז אָלאָנעצק, ושם גמרו עלינו לשבת באחת ערי השדה פודאָש שמה. והננו נוסעים עתה אל המקום הזה אשר הראונו. כשמונה ימים ישבתי בפאטראָזאַוואָדסק, עד בוא אלי נחמה בתי שלשום ותביא לנו מעט מבגדינו וממטלטלינו, כי בשלמתנו לעורנו הוליכונו לעיר רחקה זאת, כאשר קמנו ממטתנו בליל המהפכה. בתי באה לשבת אתנו במקום גלותנו, אבל אנחנו נמאן לכלוא אותה בעיר נכחדת זאת במיטב שנותיה, והנה היא שבה לפ"ב ואנחנו הולכים אל אשר נוטל עלינו. בתי הביאה לי גם את מכתבך האחרון אל בננו מיום 7 מאַי וראיתי את אנחותיך ואת קינתך על שבר ביתי ועל המכה הנחלה אשר הֻכיתי, ומאשר מעיר מקלטי יכבד עלי לבוא בכתובים אתך על כן הנני עורך את הטורים האלה ונותן אותם על יד בתי להגיעם אליך. אחי אברהם ומקס בננו במכתביהם אלי ידברו בי דברים טובים דברים נחמים ויספרו לי כי כל העיר כמרקחה על האסון אשר פגע בי על לא חמס בכפי וינבאו לי כי בקרוב במהרה ישיבוני על כני ויהיה כבודי חדש עמדי כאשר בתחלה. מי יתן ויבוא דברם; אבל לעת הזאת צר לי מאֹד כי אשתי חולה ורפת כח והנדודים ותלאות הדרך יגיעוה עד שערי מות; ואנחנו הולכים אל עיר אשר לא ידענו מתמול שלשום אשר אין בה גם בית טוב לשבת גם מקום ללון, ולבי הנשבר והנדכה יפוג ולא יאמין גם בהבטחת אָחי ובננו אחרי אשר עלה בתֹהו עמלם להצילנו בעודנו עצורים בבית האסורים. ראיתי כי לבך חרד עלי אם יש לי במה להחיות את נפשי במקום גלותי; הנה לזמן קצר יש לאל ידי לכלכל את בני ביתי במעט אשר צברתי בזעת אפי, אבל יראתי פן לא יעלה בידם לבטל את הגזרה הרעה, ומה אעשה באחרית ימי, וגם בתי בגרה והמעט אשר קבצתי על יד למענה להשיאה לאיש ימס ואנה היא באה? ועתה קני הרוס, האב והאם לוקחו חיים מעל האפרוחים והאפרוחים האמללים נשארו יתומים חיים, ומי ידע מה תהיה אחריתם?

והנה בננו מקס יודיעך פעם בפעם איך יפול דבר ויגיד לך גם פרטי העלילה אשר שמו עלי, ואני אָנוס עתה לכלות דברי וגם ממקום מקלטנו לא אוכל לכתוב אליך, עד אשר יחנני ה' ויוציאני לחפש. בין כה וכה מעט צרי לצרתי ומעט נכאת למכתי היו דבריך החודרים לב וקרב בראותי עין בעין גם את אשר ידעתי מראש כי עמי בצרה אתה ועל שבר ביתי נחלית. ה' יעיר עלינו ונחמנו. ידידך הגולה ונודד

[יל"ג].

אגרת מאה וחמשים ושמונה

[להנ"ל]

רעי כאח לי!

צום החמישי היה לנו לששון ולשמחה. ביום ההוא באו המבשרות לבשרנו כי יצא צדקי ושעת גאולתי באה. אורו עינינו בשמענו זאת וטעמנו טעם אחד מששים בתחית המתים. האיש אשר לא חלה מעודו לא ידע הין ערך הבריאות, ואשר לא בא בבית הבור ובגולה לא הלך לא ידע כי החרות מתת אלהים היא.

סימתי פרק גדול במסכת ימי חיי, פרק מפֶָרֵק עצמות ומחולל רוח ונפש. הרבה למדנו הפרק הזה ובכללם: אל תבטחו בנדיבי ישראל וביקירי היהודים אל תאמינו. הנה כל ראשי עדתנו בעיר המלוכה ראו עין בעין את….. אשר נעשה לי, וידעו כי בשלהם לי כל הרעה הזאת, ואיש מהם לא קם ולא זע לבוא לעזרתי; ולולא נתן לי ה' אח חרוץ ובן יקיר – הוא גם בנך – כי עתה באשר אָבדתי אבדתי. אמת כי עוד עתה לא נגאלנו גאולה שלמה ועוד נכונים לנו ימי נוד עד אשר אשוב ואבנה הריסותי ואאסוף נדחי; אבל – הפּח נשבר ואנחנו נמלטנו; והתקוה תנחמני כי אחרי צאתי מפּורש, לא יאחר לבוא היום אשר בו יחֻדש, ביתי אשר הורס ואשר הודש.

עתה אשר נֻחמתי אומר כנָחום “גם זו לטובה!”. מי יודע אם לא לטובתי נסני אלהים במסה הגדולה הזאת. הנה כל ימי היתה ההצלחה משחקת לפני, לא אֻנה אלי רעה ונגע לא קרב אל אהלי. אתה ידידי מנֹער ידעת נעורי וגדולי, בנת לאֹרח חיי מרחוק. מסתר המדרגה עליתי למקום גדולים ולפני נכבדי עמנו התיצבתי. מעט היה לי מכתר תורה ומעט מכתר גדולה, ובהלָוֹת בנך על ביתי היה לי גם מעט מכתר כהונה; וכלום הייתי חסר רק מעט מכתר… וקדוש השם ויחנני אלהים ויתן לי גם את זה. אמת כי כתר זה “כלילא דחלפי” הוא (על ראש האומרים “כתר” יחול!), הלמני פצעי ומחץ וחלף רקתי; אבל טוב לי כי עֻניתי למען אלמד ערוך על פי שויה מנוחת שלום ושלוה ולמען אלמד לבלי החזיק עוד באזני כלב ולהתעבר על רָב לא לי. אם התמלטתי בעור שני מן התלאה אשר מצאתני במשך ארבעה החדשים אשר חלפו – אבטח כי עוד אשוב לראות חיים עם החיים המהלכים תחת השמש.

בפי מיננה בתנו שמתי דברי אליכם על אדות המקום אשר נלך שמה בצאתנו מזה. ואחכה למו עצתכם.

חוֹברת “השחר” מושבת לך בזה. מאמרך קראתי קרוא ושוב כי דבש וחלב תחת לשונך. עצתך אמונה וראה כי גם לפי דברך התעוררו רבים לחדש את כתבי העתים אשר תאמר ולחתור אל המטרה אשר הצבת, אף כי לא בחברה חדשה, אשר בלי ספק לא תבוא עליה הסכמת הממשלה בעת הזאת. ואתה הגידה נא לי ידידי: איכה היה הדבר כי גם בערמאַנן ברידקטורין למ"ע בל' רוסיה? האם אליהו יגלה לו בחלום פעם בפעם? הראית את פניו עתה?

עוד שמתי דברים בפי מיננה בתנו לך לבדך כפי הרשימה הנתנה על ידה. ובזה כלו לפי שעה דברי אליך; ואולי יחננו ה' והראנו בקרוב איש פני רעהו ולא יהיה העט למליץ בינותנו ואז אשפוך את נפשי בחיקך בנפשי שבעי, כי “טובה שעה אחת של ראית פנים בפנים מכל יריעות שלמה”.

אחיך אשר כנפשך

[יל"ג].

פודאָש יועש“ק נחמו [י”ב אב] תרל"ט

במלאת עשרים ושש שנה ליום “קרא עלי מועד לשבור בחורי”

אגרת מאה וחמשים ותשע

ערב ערב ראש השנה שנת תר“ם, 4 סענטיאַבר 1879 [תרל”ט כ“ח אלול] ספ”ב.

[להנ"ל]

אחי וידידי!

כבר הודיעך בננו במועדו כי שבתי הלם. שבנו ביום הששי בבקר בשעה התשיעית. ילדינו הנאהבים השכימו לבוא לקדם פנינו לחף האניה, וגם אברהם אחי בתוכם. שמחתם ושמחתנו שער בנפשך כי בעל נפש אתה, גם דעתי גם שעתי קצרוֹת עתה מלפרטה לפניך. מחף האניה באנו לשעה קצרה לבית אברהם אחי לסעוד לבנו סף חמים ומשם הלכנו לשדה־יער ונשב שם כשלשה ימים, כי אתמול ביום השני עזבו בנינו את דירתם שמה וישובו העירה, ואנחנו אתם. עתה אני ואשתי יושבים לימים אחדים בבית אברהם אחי; כי דירתי אשר שכרתי לי תהיה מכשרת לקבלנו ביום הראשון הבא, לא קודם לזה.

הנני עתה כאיד⁵ מצל מאש וכחולה מסכן הקם מחליוֹ: עלי לבנות הנהרסות ולחזק את נפשי ובשרי אשר התמוטטו גם יחד מעקת הקרות המוצאות אותי, קרות כקוֹרות בית הבד. והנה למען חזק כחות החולה צריך הוא למנוחה שאננה ולמאכל בריאה; ושנים אלה אנכי חסר לעת כזאת, כי כמעט כלתה דאגת הגלות החלה דאגת הפרנסה. נדיבי עמי נאספו, בשמעם כי שב אנכי, ויאַשרו ויקימו כדחזי את הבא על מקומי לפי שעה להיותו מנהל את עסקי הקהלה תמיד, ומקום המזכיר בחברת ההשכלה עקרו מן השרש ויבטלוהו בהחליטם כי אין לחברה העניה הזאת צרך במזכיר מקבל פרס. הדבר הראשון נעשה בהשתדלות ר' מאיר פֿרידלאַנד, והשני ע“פ הצעת ה. (לדברי ר.) או ע”פ הצעת ר. (לדברי ה.) ולא עוד אלא שגם בעד הזמן העבר לא ישיבו לי משכרתי, כמו שפסקו מראש. ואף על פי שגוף הדבר עודנו מטל בספק לפי שלמראית עין גמרו להניח הדבר כמו שהוא (כלומר להעבירני מעבוֹדוֹתי) עד חדש (יאָנאָבר) [נאיאבר], עד שוב גינצבורג, פאִליאַקאָף ושאָר ראשי העדה ויהיה מנינם מלא; אבל ידעתי כי אפסה תקוה, כי מתנגדי המעטים עזי נפש ובצד ובכתף יהדופו ומצדדי הרבים נחבאים אל הכלים ומתנהלים לאטם בכבדות לרגל חקי הנמוס ובעלי הנפש היפה; וגם אני אין נפשי לכפות עליהם את ההר כגיגית, כי כל הדברים היו עלי לטרח ולזרא עד אשר יצאו מאַפּי. עתה כבנותי את סכתי הנופלת אשנס מתני לצאת לשחר לטרף ואקוה כי מי שיענה ליוֹנה בבקשה אֹכל לה ולאפרחיה הוא יענני, לעת זקנה לא ישליכני וככלות כחי לא יעזבני, כי סוף סוף המה הזובחים והעורפים ואני השה לעולה הנני.

אם עד כה לא נודע לנו מי כתב השטנה וידי מי הביטו עלי את התלאה אשר מצאַתני, רב לנו אם נחזה עתה עין בעין כי אנשים כפר וכה' רוחם נוחה במה שקרה וקוטפים להם עבי ראש מגפן סדם זאת. כל אדם שיש בו דעה היה בוֹש לעשות באף ובחמה נקם את איש קשה־יום מֻרדף באשמתם ומחלל מפּשעם, והמה בוש לא יבשו והכלם לא ידעו.

הדבר אשר קרני הוא אחד מן המופתים המראים לנו עין בעין כי הולכים אנחנו לאָחוֹר ולא לפנים. הלך הלכה ההשכלה בקרב עמנו בארצנו קדימה בימי דור אחד, ראו ישישים ונחבאו ונערים קמו עמדו; אמת מאֶרץ צמחה ואמונת־שוא קפצה פיה. עתה ההפך הגלגל; עורים יוצאים מן החרים ועומדים בראש העדר לנהלו באפלוֹת ולחדש ימיו כקדם. בתי־ספר הרבנים נסגרים יען כי הרב ר' שמועל ממאֶהילעוו מבקש את המיניסטר לסגרם; ועד הרבנים עוסק בשה“י פה”י ומוציא כחו לבטלה יען שבסודו נשמעת דעת משמרי הבלי־שוא כרמ“ל ועטלף אַחר אשר לו גוית העכבר וכנפים ככנפי החסידה; גאָרדאָן ישלח לארץ גזרה יען כי עם נבל ולא חכם ידמה שעי”ז ישקוט ושאנן לנדוי הרב משא נפשם; והנס על ההר הפונה אל כל רוח הוא צעדערבוים ומליצוֹ, יראֶה לעין כל כי הרוח יפח עתה לאחור ולא לפנים, ולכן המשכיל בעת הזאת ידם, כי עת רעה היא.

כל זאת ראיתי ונתון אל לבי ובימי בדידתי בפורש כתבתי מאמר שלם נקוב “לאחור ולא לפנים”, הוא דף אחד בקורות ימי עמנו. כי אקפּא על שׁמרי אסדרוֹ, ואם תחפוץ אתה ועהרליך רעך לעשות כמתכנתו בל' גרמניה אשלחנו לידך.

עתה היה שלום אחי אשר כנפשי ומי יתן ותתחדש עליך ועלינו השנה הבאה לטובה ולשלום. ראה בקשתיך לשאול בשמי את פי סמאָלענסקי את אשר בקשתיך; אם מצאת מענה הודיעני; עד עת מצוא תשים דבריך אלי במכתבך לבננו, וכל אשר יתן אלהים אל לבך תשמיעני; כי ימצאו דבריך ואכלם ויהיו לי דבריך לששון ולמרגוע, אחרי כי לא נתנני אלהים לראות פניך ולמלאת אזני ונפשי בדברי עמך פה אל פה.

יעקב בננו הקטן, הפוֹרח כשושנה בגן עדן, בא מבית אבותיו הלֹם לברכני ולנשוק לי. מברכתו תבֹרך ומנשיקתו ישקך גם אותך אחיך השב לתחיה מארץ נשיה

יל"ג.

אגרת מאה וששים

ספ“ב ר”ח נאָיבר 1879 [תר“מ כ”ז חשון].

[להזק"ן]

ידידי מחמד עיני ומשא נפשי, כבודי ומרים ראשי!

שני חדשים תמימים אשבות ואֶנפש, ואתאָמץ להשיב את פזורַי את כחות הנפש; אבל המה עוד לא שבו ומי יודע אם ישובו אל איתנם הראשון. מרגיש אנכי כי רוחי חבלה וזמוֹתי נתקו; נר אלהים–נשמתי בי כפתילה מהבהבת; יש אשר האור מתמר ועולה ומאיר על סביבו, ואנכי הוגה דעות וכותב לנגה שביבו; ויש אשר ידעך ויועם וזכרוני בוגד בי, ולא אוכל צרף ולחבר את מחשבות לבי. אמת כי מעמד רוחי זה האחרון יבוא ויתחדש לעתים רחקות, אבל בכל זאת הוא מראה ומעיד כי ממפלתּי נשארה לי – שבר ברוח. לא ידעתי אם רואים ומרגישים אנשי ביתי את זאת, כי בחלותי אשתדל להסתתר מהם ולהבא בחדרי או לצאת מביתי באשר אצֵאָה. מרגיש אנכי בנפשי כי יש לי צרך גדול להתרפאות, אבל לא ימי החרף הזמן ולא פ"ב העיר לחבש שבר רוח; על כּן נושא אנכי את נפשי לימי האביב אשר יבֹאו אם יחייני האל בחסדו ללכת למעינות הרפואה, מעבר לגבול ארצנו; כי בלכתי שמה לפני שנים שלש החלפתי כח ושבתי הביתה בדעה צלולה ובנפש בריאה.

חדשות ברורות אין עוד אתי. בשבוע הבא מחכים אנחנו לביאת ה' ג“ב ובבואו יודע את אשר יעשה בי. מאחורי הפרגוד שמעתי כי בפאַריז נמנו כל ראשי קהלתנו (נ”ב, פּאָליאקאָוו, וואַרשאַווסקי (ר"ט) וגמרו להשיבני על כני הראשון. פרטי הדבר עוד לא נודעו לי. אבל האמת אגיד ולא אכחד ממך כי קצה נפשי בלחם שקד זה אשר כבר מלא פי חצץ ויגרס את שני. ובבוא האנשים ההמה הלֹם ובבואי לדבר בם אראה איך יפֹל דבר; אולי ישלח לי ה' על ידם גאולה שלמה מתחת יד סבלות אחי בני ישראל.

סלח נא ברב רחמיך כי לא כתבתי לך ימים רבים. כבר אמרתי לך כי עיפה נפשי וגם חדשות לא היו לי להודיעך, על כן החשיתי ודוממתי, ומחסום לפי שמתי. אל נא תבוא במשפט עמדי ואל תדקדק עמי בחשבון; כי ידעתי כי רב חסד אתה ותכנס עמדי לפנים משורת הדין.

בּנינו בריאים וטובים ביום השני הייתי אצלם ואכלתי אתם לחם בצהרים. יעקב זה הקטן הוא בכור שטן ומשחית לחבל; כל כלי צעצועים אשר יביאו לו לא יצלח ולא יעמד לאֹרך ימים כי יאחז בו וירפרפהו ונפץ אותו אל הקרקע. דם רותח נוזל בעורקיו ורוח יתירה בו. יחיהו אלהים ויגדלהו לנחת רוח להוריו הצעירים והישישים.

שמחתי שמחה רבה בראותי את בתך הילני ואישה בעברם דרך זה ללכת לקורסק. במו"ש הבא יבֹאו בנינו אלינו להתעלס באהבים אתנו.

במשך הימים האלה סדרתי לדפוס מאמרים שונים בלה"ק ובל' רוסיה. הראשונים יבֹאו במועדם בהשחר, והאחרונים בהרזסוויעט. היש הרזסוויעט בידך? אם אַין הודיעני ואשתדל לשלחו לך.

היה ברוך אתה וכל אשר לך ומשוך חסדך לידידך ולאחיך.

יל"ג

אגרת מאה וששים ואחת

ספ“ב ר”ח נאיאבר 1879 (כ“ו חשון תר”מ)

כבוד העלם הגבר, משכיל על דבר, אומר לחכמה אחותי אָת

וליקחת אֵם לא יבזה, אוחז בזה ואיננו מניח ידו גם מִזֶה,

כמר יעקב מַזָא"ה.

מכתבך מיום כ“ג אקטיאבאר הגיעני אתמול. הנני עושה בחפץ כפי את בקשתך ושולח לך במתנה את שירי “קוצו של יוד”; ואולם השיר “אֹפל בת ציון”, קינתי על מיכה יוסף לעבענזאָן, לא נדפסה בחוברת בפ”ע, כי אם בהשחר.

שמחתי בראותי אותך מדבר צחות בלשוננו העתיקה ודורש לספריה מרחוק, ומי יתן והיה לבבך זה לך כל הימים ליחד בינת אדם ודעת קדושים, והיית נם להתנוסס בקרב עמנו בדורנו זה, אשר בו אלמן ישראל ויהודה מאלהיו.

ויהי נעם ה' עליך, כחפץ המוקירך מבלי הכירך.

יל"ג.

אגרת מאה וששים ושתים

ספ"ב 7 נאיאבר 79 (תר"מ ד' כסליו).

כבוד החכם הנכבד איש חמודות, האיש חמד רוח אלהים בו

לשבת, המפיץ אור יקרות, על אבני אופל וצלמות,

הר"ד כהנא,

כחו יגדל נא!

קבלתי את מכתבו ואת ברכתו ברכת כהן גדול, ואני הדיוט במה אברכהו? יהי רצון שלא יצטרך לא הוא ולא אחד מן הנלוים אליו לברכה כזאת; שלא יארע לאיש מהם דבר, מעין מה שאירע לי ולביתי בקיץ העבר, כי עתה ידעתי כי מכל הצרות המתרגשות לבוא על האדם במשך ימי חיי הבלו – גלות קשה מכלן.

שב ה' את שבותי–אבל לא את בריאותי ואת הריסותי… והנני עתה כאיש אשר חלה מחלה אנושה והוא קם מחליו ומתחזק מעט מעט בטרם ישוב לאיתנו. וזה לדעתי כונת הפסוק: בשוב ה' את שבות ציון היינו כחולמים, כלומר כאנשים אשר יחלמוּ (איוב ל"ט ד') ויחיו מחלים.

שב ה' את שבותי – אבל לא כשבות איוב. עוד עד היום לא בניתי הנהרסות ולא הקימותי את סכתי הנופלת, כי חית ידי אשר מצאתי עד כה נהפכה לזרים, ואני לעת זקנה ככלות כחי עתיד לחפור לי באר אחרת למצוא מים קרים, תחת הבאר אשר גזלו ממני בני ציון היקרים.

עוד הפעם אודך ביושר לבב על כי קדמת פני בברכתך, ואני איש זר ומוזר לך אשר לא ידעת מתמול שלשום ולא גמלתיך טובה מעודי; ומה רבו האנשים אשר עשו הפך ממעשיך, אשר נהנו מטובתי בימי שלותי וכאשר נהפך עלי הגלגל הפכו אלי ערף ולא פנים, ושלחו בי שן בהמות וחמרו פתנים.

אם יש תחת ישך שתי האבנים היקרות שני ספריך אשר כתבת, הטיבה נא ושלחם לי, ואעשה מהם מטעמים לכה"ע בל' רוסיה אשר אני עובד בהם עבודה, ואקרא את שמך על עבודתי זאת בתורה

ידידך ומכבדך כערכך הרב יל"ג.

אגרת מאה וששים ושלש

ספ“ב 13 נאָיאַבר 1879 [תר”מ י' כסליו].

[להזק"ן]

אחי וידידי מספידי ומקונני, מעודדי ומחונני!

דבריך האחרונים נזלו כטל על נפשי היבשה. מי כמוך יודע לָעות את יעף דבר בשפתים דולקים ולב בוער באש? מי כמוך איש שפתים נוטפות צוף דבש אמרי נעם? בימי שלותי היה לי שיג ושיח עם כל תפוצות ישראל ואין כמעט סופר אחד מילדי העברים אשר לא בא עמי בכתובים ובכל אלה לא מצאתי לשון ממהרת לדבר צחות כלשונך, ובכל עת בוא אלי דבריך יבוא לרגלם בלבי זכרון קדמות ימי נעורי בהיותי כבן שש עשרה שנה בבית אבי – בעת ההיא ראיתיך וידעתיך ראשונה – ואתה נצב לעיני כנס על ההר ואנכי נושא עיני אליך לאמר: מי יתן וידעתי לדבר כן בשפת עבר כאשר האיש הזה דוֹבר.

אבל אם לא השחוק אהיה בעיניך בשמעך אותי מספר חלום נעורינו ומדבר בשפת עבר כאלו היתה דבר שיש בו ממש וחפץ בימים האלה! ואם לא השחוק תהיה גם אתה בעיני איש מן החוץ לו ראה אותך במכתבך זה האחרון אומר אלי: “חזק ואמץ למען אהבתך לשפת קדשנו… ולמען ספר דברי ימיה אשר ככוכב יאיר שמך בקרבו…” צדיק תמים! האף אמנם תהיה באמונתך כי יהיו דברי הימים לשפתנו ולא דברי הלילות, לילות עמל אשר אין להם שחר?! האף אמנם תקוה כי שמות הסופרים יהיו ככוכבים מזהירים ולא ככוכבי נשף או ככוכבים נופלים ואורות מתעים? האינך רואה כי מעוף צוקה ואפלה מנדח עולה על השפה הרפה ועל המחזיקים בה לעַנֵן ענן עליהם ולהכחידם אותה ואתהם מתחת שמי ה'? איה איפה הם העתידים לכתוב את דברי הימים ההמה ולנטוע שמים חדשים וכוכבים חדשים אלה בתוכם? בנך או בני או אולי יעקב נכדנו ויוצאי חלציו? האינך רואה אנה אנחנו עולים ואת אשר יקרה לעמנו באחרית הימים? צָדוקים עוסקים בחכמה יונית מזה וצדיקים ופרושים עוסקים בהלכות בית הכסא מזה; אלה המה מחנות בני ישראל בימים יבואו ומי מהם יגלה לבנינו אחרינו הכוכבים החדשים אשר אמרת, ולמה זה תשיא את נפשך ואת נפשי על שקר לאמר: “שמך יאיר לעד לעולם”!? ואם המצא ימצא באחרית הימים איש משגע ומתנבא אשר יאמר כדבריך: ”ראו זה דרך כוכב מיעקב!" מי לידי יתקע כי לא יבוא רעהו וחקרו לאמר: “קם שבט מישראל!” ואחריו יחרו יחזיקו אחרים ויוסיפו על דבריו: אף לא כוכב־שבט בעל זנב הוא כי אם כלו ז.! – ומי יודע אם לא גם אמת בפי האחרונים האלה. הן בעודני חי אנכי רואה את אשר אמוני ישראל ומשכיליו עושים לי, אף כי אחרי מותי!

על כן ידידי הרף מתנחומי הבל ועזוב משאות שוא ומדוחים כאלה. כַלֵה חכך ואור עינך וכתוֹב מליצה ושיר ודע כי על כל אלה יביאוך במשפט וידינוך ולא יתנו לך חנינה. הראית את אשר כתב אחד הסופרים, הנחשב על עדת המשכילים, על ידידנו האד“ם ז”ל בשנה העברה במותו, לאמר: כי שונא ישראל היה; והמו"ל קבל את דבריו ולא מחקם והדפיסם וימינוֹ לא יבשה וכתפוֹ לא נפל[ה] משכמה. ואם לויתן העלה על שפת לשון ודבת עם מה יעשו דגי רקק?

אתמול כליתי מאמר גדול על אֹדות האד“ם הנ”ל, כתוב בלשון רוסיה ויהיה נדפס בבבליותיקה אשר ללנדוי בחלק השמיני העתיד לבוא. תראה ידידי ותמצא מעדנים לנפשך כי זכרונות מימי עלומינו אחוזים בו. שם תובע אנכי גם את עלבון הנעלב ההוא מידי המזכירים אותו לגנאי. ומי יודע אם יקום גם לנו גואל דם כזה בעת אשר ישימו גם את שמנו, לשמצה בעמנו ובקמינו?

ה' ג"ב קבלני ברחמים גדולים ויט אלי חסד. רגעים רבים לא גרע עיניו ממני ויאמר כי פני נפלו וחקוק על מצחי כי אני עֻניתי מאד; אף הבטח הבטיחני כי לא יעזבני ולא יטשני אף כי רבים קמים עלי. ואולם את אשר יעשה עמדי טרם אדע ובקרב ימים יודע.

בראש הרבים הקמים עלי יעמוד ידידי ר' ר… כמה כזבים בדה עלי וכמה שקרים הפיח באזני ה' ג"ב וה' פל., למען השפילני בעיניהם ולמען הרים קרן האיש ל. אשר הוא מחזיק עתה באזניו. ואני אשתומם ולא אבין מדוע נהפך האיש הזה לאכזר לי והוא החניף אלי תמיד בחלקות וכרע כאח התהלך עמי כל הימים ועודי בארץ נודי, בשמעו כי שב אנכי לקדמתי, כתב אלי דברים טובים דברים נחומים ובן לילה נהפך מאוהב לאויב, ולא אדע בשלמי ובשלמה. רבים אומרים – והוא קלא דלא פסק – כי סבת ההפכה הזאת הוא ההרגש העז מידידות אשר נשאר בלב הזקן… הזה בעצם תקפו עד זקנה ושיבה; ואם כי לבי יפוג מהאמן בתועבה כזאת לאמונה כזאת, כי מרפה היא ידי המאמין ומשרשת מלבו האמונה הטהורה בישרת בני האדם ובתֻמתם.

גם ה' פאָליאַקאָוו כתב אלי כי יעשה לטובתי כל אשר תמצא ידו; ולה' פיינבערג אמר בפאַריז כי יאהבני ויכבדני. אכן כל זה המה המזמורים אשר יפרנסו במו את הזמיר, ועודני צופה לראות את הגרעינים אשר ישימו לפניו.

חיה בטוב והצלח, וכתוב אלי בעת אשר תוכל, ואני לא אחכה לתשובתך ובהיות חדשות אתי אמהר להודיעך כי ידעתי כי אליהן אתה נושא את נפשך ובשלומי גם לך שלום.

גם לאשתי ולילדי ולילדינו שלום; ואני בזרועות עולם אחבקך ואנשקך, אאמיצך במו פי ואשימך כחותם על לבי.

אחיך יל"ג.

אגרת מאה וששים וארבע

כפ“ב. כ”ב כסליו תר"ם.

[לה' י. רייפֿמאנן]

ידידי הישן אשר לא אוציא מפני חדש!

ממכתבך הגלוי מיום ח"י כסליו אשר קבלתי ברגע הזה רואה אנכי כי אתה ידידי הישֵן שנָת מתוקה בנאות שלום לא ידעת ולא שמעת את אשר נעשה על ארץ רבה בימים האלה ואת התלאה אשר מצאתני גם אותי בימי מבוכה אלה. כי לרגלי המריבה אשר פרצה בקהלתנו בדבר בחירת הרב העלילו עלי אנשים בני בליעל עלילת שוא ונתפשתי… וישבתי בבית האסורים אני ובני ביתי ארבעים יום וארבעים לילה ואחר נתחיבתי חובת גלות והגליתי אני ואשתי אל ארץ גזרה וישבנו שם מאה ימים, ואז נתגלה זדון המלשינים וכי חף אנכי מכל פשע ויצא דיני לאור ושבו את שבותי, ואף כי זה כמשלשה חדשים אשר שבתי הלום, אבל לא שבתי עוד לאיתני לא בבריאותי ולא במעמדי אשר הורס ואשר חודש, אף אינני עוסק עוד בצרכי צבור, כי אחרים לקחו ממני עמדתי. וממוצא הדברים האלה תראה ותבין כי מכתבך הראשון עם ספרך אשר אמרת לא בא לידי וכי לא אוכל עוד להשתדל לטובתך לפני אצילי עמנו, כי אין הדבר הזה מסור עתה בידי.

והיה זה שלום וברכה לך מאת ידידך ומכבדך בכל עת ועידן

יהודה ליב גארדן.

אגרת מאה וששים וחמש

יום ה' ו' דיקבר שנת א' לגלותנו, ספ“ב [ג' טבת תר”ם]

[להזק"ן]

אחי ורעי, אדברה נא שלום בך!

בימים האלה נגה על דרכי מעט אור – אור עם חשך. לסבלות בני ישראל לא אשוב עוד, וברוך אלהי ישעי. את מחצית משכרתי יתנו לי עד כלות השנה הזאת, ועוד יאמרו להעניק לי כשלשת אלפים רו“כ להשיב נזקי ולחזק את בדקי, אבל (לבי) עודני דואג לאחריתי כי לא אדע את אשר אעשה בימים הבאים. ה' ג”ב מתאמץ להרגיעני ועודר בלא לב ולב למצוא לי מקור לפרנסתי ולכלכל את זקנתי, אבל גם הוא טרם ידע את אשר יבחר לי והדבר עודנו תלוי בין השמים ובין הארץ.

ידעתי כי גער תגער בי ידידי הנאמן על קצר רוחי ועל אמונתי הקטנה, וגם אני אשיב אל לבי לאמר:

איש נבוב כי יקרנו אסון

ירבץ תחתיו מס ביגונו

ואיש נלבב כאלון חסון

והוא רוכב על אסונו.

אבל כל הדברים הטובים האלה אשר אדברה אל נפשי אני ואשר ידברו אליה אחרים לא יעצרו כח להשיב את רוחי לנדנה ולגהות ממני מזור. נפל לבי ולא יוכל קום ועורקי לא ישכבון; אכן חלי הוא, חלי הנפש, אשר דבק בי בימי נדודי ומרודי ולא אוכל להמיש צוארי ממנו. אולי אשוב ורפא לי במשך הזמן ברבות הימים אבל עתה בעוד כאבי חדש עמדי ובעוד עוֹן בני עדתי נגדי ובתועבותם תלן עיני – כאבי אכזר ומכתי אנושה.

הידעת מי הוא ראש משטיני ומקטרגי? ר“ל ר. בכבודו ובעצמו, איש מרמות ותוך אשר בפיו עד היום ידבר שלום בי ויחליק אלי בשפתי ואחרי הדלת והמזוזה יכני בלשון ויכרה פחים לרגלי. הידעת על מה ולמה ישחית איש תככים זה את דרכו לנגדי? שמע והשתומם ואחז בשרך פלצות על כי דבקה נפשו בבת האיש אשר בא על מקומי… כל שער עירי יודע את זאת – שאל את פי מקס בננו ויגידך – וגם מה' ג”ב לא נכחד כל זה ובכל זאת ישאו את פניו בדברו ויעשה מה שלבו חפץ, ואיככה לא יבער. כמו אש לבי בהגיגי ולא תשפך מררתי בראותי נבלה כזאת נעשתה בקרב אחינו נגד השמש, נכח פני ה'!

אחד מן המהפכים בזכותי והעומדים לימיני הוא – ר' אהרן קויפמאנן, כי תקח לך מועד דברה נא אליו דברי תודה אחדים, כי ידעתי כי מכירך ומוקירך הוא, וידע כי מכיר תודה אני; אבל אל נא תגעל את עטך ואת גליונך בדבר מכוער אשר ספרתי לך.

ביום א' כ“א כסליו מלאה לי שנת הגול”ה. בנינו באו אלינו לחדות בשמחה את פני, ומקס קבל פני בעינים דולפות בזכרו את התלאה אשר מצאתנו בשנה הזאת ויצילנו ה'. אשרינו וטוב לנו, אמר בן פורת זה, כי זכנו אלהים לראותך ביום הלדתך בשנה הזאת. מה טוב ומה נעים היה שבתנו גם יחד ביום ההוא!

בננו הקטן אשר אמרת כי עצל ורפה רגלים הוא ירוץ ללכת כגלגל חוזר; ובסופה ובשערה דרכו בכל חדרי בית אביו, הן הוא משוש לבי, כי אראהו וחיתה רוחי ועצמותי כדשא תפרחנה.

בני עזב את הגמנזיום עזב את ביתי והנה הוא גר בבית איש זר בבית רוקח רפואות. לא נשארה לי בלתי אם נחמתי, וגם היא קרובה עתה לעזוב את בית אביה; ורק דבר זה עוד לי למלאת – ואז אין לי חפץ עוד תחת שמי ה'.

הקבלת את מכתבי האחרון אשר שלחתי לך זה כשבועים ימים? ועתה היה ברוך ומברך ידידי מחמל עיני ומשא נפשי. את הטוב במכתבי תקבל ואת הרע אל תקבל. התעטף במדת טובך וענותנותך ואל תבוא במשפט עם נפש נוגה ומדכאה, נפש קשורה בנפשך.

יל"ג.

אגרת מאה וששים ושש

ראש השנה 1880 למנין שאנו מונין כאן בק“ק ספ”ב [כ“ט טבת תר”מ].

[לה' פ' סמאלענסקין]

ידידי הנכבד!

את שירי “שני יוסף בן שמעון” המֻנָח תחת ידך זה שנתים, אמרת להדפיס זה פעמים, ולא הדפסתּוֹ עד היום. עוד בחדש ניסן שנת תרל“ח אמרת הדפס תדפיסנו ונמשכו ימים רבים ומצאוני בין כה וכה צרות רבות ורעות ובאתי בכף הקלע וסבלתי חמוט הקבר וגלגוּל מחלוֹת וכמעט שכנה נפשי דומה בארץ נשיה; וכשקרה לי נס ושבתי לתחיה, שַׁבתּ הבטחת לי זה כמשלש חדשים כי בעוד חדש ימים תשלח לי את פרקי השיר מסדרים וקבועים בדפוס להגיהם, וגם הפעם לא באו דבריך. על כן גמרתי בלבי לתת את השיר הזה על יד ה' צדרבוים אשר בזה, המדפיס ספר אחד מאסף מאמרים שונים לפצוֹת בו את חותמיו לוקחי המליץ, אשר עמד לצאת כשני ירחים לפני צאת השנה. על כן אבקשך השיבה לי את השיר כ”י אשר תחת ידך כי הנשאר אצלי איננו מוגה יפה. ולמה יֹאבד עמלי זה וישאר חבוש בטמון ועין לא תראהו?

החלוֹתי להעתיק בשבילך אל הנקי ספור אחד, ואף העתקתי את שני פרקיו הראשונים, אבל שם עמדתי ולא יספתי לכתוב, כי החליתי והכתיבה דומה עלי למעמסה. ואף כי הפרקים האחרונים צריכים תקון ושנוי מעקרם ואני אין לבי פונה כעת לעסוק בדברי הגיון, כי אל המן עיני ואני טרוד לבקש אֹכל לנפשי, כי השבר אשר באַני לפתע שבר את מטה לחמי. אף מרגיש אנכי כי היסורין אשר סבלתי השאירו רושם קים בנפשי ונסתלקה ממני רוח הקדש. ובגלל שני הדברים האלה אנוס אנכי לסתום חזון ולחתום ספר עד עת קץ.

אבקשך לבלי תאחר את תשובתך אלי ובכתבך תוסיף על גב האגרת את האדריסא שלי, כי שם יגור כעת.

אוהבך ומכבדך יל"ג.

P. S מן השחר קבלתי רק את החוברת לחדש תמוז העבר וגם היא קרועה ומחוקה על כל גדותיה.

אגרת מאה וששים ושבע

6 יאנואר 1880, [ח' שבט תר“מ] ספ”ב.

[לה' ד. כהנא]

ידידי הנכבד!

מכתבך הגלוי להזכיר, מיום 28 העבר הגיעני אתמול, בזמנם הגיעוני גם שתי מחברותיך וקונטרס התקונים; ואני לא אצתי לכתוב לך, כי אמרתי אשובה אעברה במחברותיך ואתיעץ בכליותי אם לקרב אל המלאכה או לחדש, למען אודיעך דבר ברור כאשר חפצת. והימים עודם לי ימי נוד, כי במשך הזמן הקצר הזה החלפתי את דירתי פעמים, וזה טלטולא קשה בעיר הזאת הגדולה לאלהים…; ואף עוד לא באתי אל המנוחה ואל הנחלה אשר השליתי ממנה בימי הקיץ העבר, על כן דברי לעו ואתנהלה בעטי לאטי. והנה בדבר סדור מאורעות ש“צ בל' רוסיה עוד לא באתי לידי החלט גמור; רואה אנכי כי אי אפשר לספר לדור המאורע הגדול הזה מבלי לערוך לפניהם את המקריים הקודמים אשר הולידו את המאורע ההוא; ובכן מן הצורך לשים לפני הקוראים הרוסים את מעמד עם בני ישראל בדור שלפני ש”צ, את דבר המקובלים אשר שרצו בעת ההיא ויכסו את עין הארץ, את ענין הקבלה בכלל, ושטת כל מקֻבּל ומטֻרף בפרט, וכל זה אמנם נחוץ לעשות באריכות יתירה ובביאור היטב; מפני שהקיצור אשר השתמשת בו בספרך מספיק הוא לבן ישראל אבל לא לאיוואַן איוואַנאָווטש אשר אין לו ידיעת בית רבו מי הוא רשב"י ומה הוא הזוהר ומה הנה הספירות וכו' וכו'. והענין דורש שתהא שטת הקבלה נערכת לעומת שטת הפלוסופיא, כי זולת זה יהיה הספר צולע על ירכו וענינו דבר בלתי שלם אשר פג ריחו.

והנה מלבד שקצר כחי לגשת אל ענין גדול כזה, יען כי ידיעתי בקבלה ובפלסופיא איננה עמוקה, ובריאותי אשר עוד לא התחדשה לא תתנני להעמיק לחקור בדברים עיונים, עוד לא אדע מה יעשה ה' בי ביום מחר ואם תהיה שעתי פנויה ודעתי פונה לעסוק בדברי תורה גדולים ונכבדים כאלה; ע“כ עוד דבר מוטל בספק אצלי אם אקרב אל המלאכה, ואם אקרב אז אשים דברי רק־ בש”צ ובקורותיו; וגם מזה אסדר רק מאמר ולא ספר בפ“ע, והמאמר ההוא בל”ס יבוא ביעוור. בבליותיקה אשר ללנדוי ב“ח התשיעית אשר תצא בסוף ימי הקיץ – כי כעת עוד לא יצאה השמינית – וא”כ עוד הזמן גדול. ע"כ לא אצתי להשיב לך, ואתך הסליחה למען תאָהב. מובן מאליו כי אם אסדר את המאמר אזכיר את שמך ואוקיר פעליך.

והנני אוהבך ומכבדך בכל זמן ועידן, י. ל. גארדאן.

אגרת מאה וששים ושמונה

מ“ט פ”ב 22 יאַנואַר 1880, לשנה טובה תכתב ותחתם (תר“מ כ”א שבט).

[להזק"ן]

ידידי משיב נפשי, כבודי ומרים ראשי.

הטוב אשר צפן לי ה' ג"כ עוד לא בא, ובכל יום אחכה לו שיבוא; אבל לבי לא יתנני לחכות עד היום ההוא מכתוב אליך ומדבר בך, כי כרעב ללחם תערוג נפשי לשוחח ולבוא בכתובים עם אנשי מדע והשכל; וכל המון סופרי ישראל ומשכיליו אשר העתירו עלי דבריהם בשעת הנאתם, נאלמו כאיש אחד חברים עתה – כאשר אין להם בי עוד חפץ.

את שלום בנינו הנאהבים והנעימים ושלום היונק הרך העולה כהדס על תלמי גן עדן תדע בלעדי מפי מכתבי מקס אשר הוא מגיע אליך מדי שבת בשבתו תמידים כסדרם. אשתי ובתי שלמות; בני יצאני ואיננו עוד בביתי, כאשר ידעת, ורק פעם בשבועים יבקר בביתנו. גם אנכי אשוב מעט מעט לאיתני, ומעט מעט תשוב אלי, אף כי רק לסירוגין ולמקוטעין, גם הרוח הקדש אשר נסתלקה מעלי בצוק העתים, בהדוף אותה הרוח הרעה מפניה. מעט מעט אשוב לבנות גם את קני ההרוס, החלפתי את מעוני הראשון והצר בטוב ורחב ממנו, קניתי לי כלי בית אף כי עוד לא במלואָם והנני ערוך לחדש את פני המלחמה בעד ככר לחם אף כי טרם אדע את שדה המערכה ואי מזה אגיח למלחמה החדשה.

הראית את הספר “אָסף המזכיר” (Bibliographisches Lexicon) אשר ר' חיים דוד ליפפא מוציא בוויען? שמה יאסוף את שמות כל חכמי ישראל סופריו ומשכיליו בכל הערים אשר על פני הארץ. ואלה הדברים אשר ידבר על אֹדותיך: Kaplan Wolf,hebr. Gelehrter u. Director (!) derIsrael. Schule in Riga,Kurland (!) “הרב החכם היקר והשלם מו”ה זאב קאַפלאַן, ידיו רב לו בחכמת התורה ובמושכלות וגם נודע “לתהלה למליץ מפואר ולמשורר נשגב ע”י מאמריו ושיריו המסלאים אשר "ראו אור הנה והנה במכתבי עתים שונים לישראל (הכרמל(?) השחר) "ואנחנו נזכיר פה את שיריו הנפלאים בשם “שירי זקן” (בהשחר שנה ט' חו' ו') וגם רבות פעל החכם היקר הזה בעד הרחבת המדעים וההשכלה “בין צעירי עמנו בארצות רוסיא. תשואות חן לו!”

לפצות את לוקחי המליץ אשר נכרת מפיהם דגן שמים זה במשך חמשה חדשים ה' צ"ב מוציא קובץ מאמרים וכבש את יצרי לתת לו גם אני מתנובות כפי. ספור קטן (מן הגרועים) נקוב “ולא ביד חזקה” כבר נדפס; ועוד לא שב אפו וידרוש ממני איזה שיר. בלבי לתת לו שירה חדשה אשר כתבתי בימים האחרונים אך עוד לא נקיתיה והקצעתיה כל צרכה, ושמה: “צדקיהו בגולה” וחכם כמוך יבין את תכן השיר ומגמת פניו משמו ומשלש אלה דלתותיו האחרונות:

דִּרֱשׁוּ מֵעַל דִּבְרֵי הָיָּמִים¹ וּקְרָאוּ

כִּי כָל חַטַּאת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ –

אֲשֶׁר לֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי יִרְמִיָּהוּ

אם יש אתך איזה שיר מן המוכן שלחנו אלי ואשימנו בחוברת ההיא.

ועתה היה שלום ידידי איש חמדות וכשתעלה לפניך שעת רצון הרעיפה רסיסי טל אורות אחדים על לב ידידך השב לתחיה.

יל"ג

אגרת מאה וששים ותשע

ספ“ב ז' אדר תר”מ.

[להזקן]

אחי וידידי!

אמש מסרתי את שני שיריך, קטן וגדול שם הוא, ליד ה' צ“ב אחרי אשר נקדתים כראוי. שניהם יהיו נדפסים וכשיסדרום בדפוס ישלחו לי העלים להגיהם ואשלחם גם לך לשית ידך עליהם באחרונה. כשנים שלשה מקומות תקנתי מעט מזעיר, במקומות שהיה הדבר כפי הנראה מוטל בספק אצלך; כשאשלח לך את העלים להגיה אשלח גם את הכ”י והיה אם תמצא את תקוני נותנים טעם לפגם ושבת ותקנתם כאשר יבין חכך. שירך הקטן יבא כתמו, כי “המאסף” יהיה נדפס בלי צינזור קודמת. שירך הגדול יפה אף נעים, שפתך ברורה וחלקה מחמאות, כל ציוריו בהירים ובולטים וכמו חיים נצבים לעינינו, גם האמת המסתתרת בין שורותיו נכחה וגלויה היא לעין החדרת להם, אף אם העטית עליה שלמות הרבה מאד ותסתירה בצל עב. לא אוכל לשבח רק את מדת השיר כי גדולה היא מכדי הרעיון היסודי, והיית יכול לקצר ולמעט מספּר הבתים, וכל חבל לא השתכח ביה. לדעתי צריך להשמיט את המספרים אשר בין בית לבית משום עין רעה.

משלי נתתי להדפיס שירה חדשה “שומרת יבם”. “צדקיהו בגולה” עוד לא הגיע זמנו להגלות.

תנחומיך ישעשעו נפשי אבל לא יגהו ממני מזור. בהביטי לילדי בני ביתי נפשי רק עלי תאבל, כי בשלי היתה גם להם רעה וצרה גדולה; ולמה לא אהיה כאחד השאננים והמאֻשרים בארץ וחיתה גם נפשם בגללי? עבודתי בשפת עבר וכל כבוד ספרת ישאל החדשה כלה הוא הבל נדף וענין רע וכל יקרה מוטל בספק ספיקא ומה יתן ומה יוסיף אם הרביתי לחרוז לשור ולחמור ועיני יראו כי אין יודע ואין מכיר את פעלותי. שירי וזמירותי המה רק בקריאת הגבר וכל חכמת ישראל היא כבינת השכוי אשר ישמעוה וימצאו בה חפץ רק האכרים יושבי הכפרים, האני איחל בעד פעלותי אלה לתהלה ולשכר אחרי מותי, אני הגבר אשר כמעט נשכחתי כמת מלב בעודני חי?! קרא את דברי בענין הזה במאמרי הרוסי על האד“ם ז”ל, אשר אנכי שולח לך עם הספר הזה, הלא המה שמה בצד 5–174 והתויתי עליהם תיו להקל מעליך החפוש; קרא–אם לא “צדקת” תענני.

אחי וראשי! הרבה למדתי בימי עניי ומרודי אשר השיגוני. והתורה הזאת לא תמוש מפי ומקרב נפשי עד יומי האחרון. אף טוב לי כי עניתי למען אלמד; ואולי יהיו הדברים לעזר ולהועיל לאחרים או לבאים אחרי אם תהיינה דעתי ושעתי פנויות להעלותם על ספר לזכרון לדור אחרון.

ועתה אין הדבר תלוי אלא במה שיקרה לי בימים הבאים אם מצא אמצא לי מנוחה שאננה ומעין נכבדי מים להשיב נפשי הנהלאה לאיתנה, לבנות הנהרסות לעשות לבני ביתי ולנפשי גם אני לימי שיבתי, אז מאליו ילך רגזי ואנוח ואשקוט, אבל משאות־השוא לא ינשאו את נפשי והחלמות לא יחלימוני, כי הסער והנפץ, שברו בי כל חפץ, ולמדוני כי כל חפצים² לא ישוו בנזק הזמן, ולא יצלחו רק לאֹכלי מן.

וכדי למחות את הכתם אשר יוכלו דברי אלה לקבוע בכתם הטוב, היא נפשך הטהורה והמזקקת שבעתים, כעצם השמים, אסים דברי במלתא דבדיחותא וגם ממנה תראה את עלילות בני ישראל המתקנים, ועד מה עפלה לא ישרה נפשם בם. בשבוע העבר קראַני הבאַראָן ג“ב אליו ויאמר לי: “הנה ראשי העדה גמרו להקריב לאדוננו הקיר”ה ליום יובלו הבא כתב הלולים בלה”ג, וממילא משמע שלא יוכל איש למלאת הדבר הזה בלעדיך, וקבלתי על עצמי לדבר בך ולמלאת בו ידך“. בקרב לבי נפלאתי נוראות על הדבר וזכרתי את משל ההמון: בשעת הדחק מורידין את התלוי מעל העץ. אלמלא ג”ב הוא המציע לי את הדבר הייתי עונה להם בדברי יצחק ויפתח; אבל האיש המרומם הזה הוא באמת טוב לב וישר נפש וידעתי כי לא להתל בי חפצו כי אם מקלות דעת יצא רגע אחד מגבול הנמוס, ועל כן עניתי ואמרתי כי בשמחה ובחפץ לבב אנכי מקבל על עצמי את הדבר הזה.

היה אצלי ר' זאב לונץ ושוחחנו הרבה גם על אדותיך; והיום אנכי הולך אליו. בלבו היה לבקר גם את בנינו ואני טרם אדע אם כבר היה אצלם.

כבוא הקאָררעקטורן לידי אשוב לדבר בך ובין כה וכה היה שלום וברכה וה' יפתור את כל חלומותיך לטוב וראית ושש לבך גם בפרוח כדשא עצמות

ידידך ואוהבך בכל זמן ועידן

י.ל. גארדאן.

אגרת מאה ושבעים

וועש“ק ז' ניסן תר”מ, ספ"ב.

[להנ"ל]

ידידי היתום ואין אָב!

האדבר תּנחומים בך על מות אביך אשר הלך בדרך כל הארץ בשֹׁנת השמונים ושתים לשנות חייו? אמת כי יעקב אבינו היה בן פ"ד כשנשא ארבע נשיו וגם הוא התאונן ואמר מעט ורעים היו ימי שני חיי, אבל מי לידי יתקע עתה כי אגיע לשנות גבורות כאלה ואכתוב ואחתום לו שטר גלוי כי אין לי שום תביעה עוד להחותך חיים. מובן מאליו בתנאי שלא תהיינה השנים הנותרות האלה כשנה שעברה עלי וכלתה היום.

היום בלילה, ליל שבת הגדול, תכלה שנה מיום באה עלינו השואה אשר לא ידעתי שחרה. שנה תמימה, שנ"ה ימים ולילות מלאים עמל ונדודים בזיון וקצף כליון עינים ומגנת לב, אשר לא ידמום ולא ישערום שלוי עולם היושבים לבטח כל ימיהם. מה רבה המהפכה אשר שמה בי השנה הזאת! יותר מאשר הזיקה לי בממוני ובגופי עוללה לנפשי באַבּדה בה האמונה בישרת בני האדם ובאהבתם איש לרעהו. עד כה לא אוכל להבליג על נפשי ולהניח את רוחי בהביטי אל אחרי על המקרה המשונה והמגונה הזה.

גמרנו לקרוא בליל א' של פסח את כל קרובינו הנמצאים בזה לסדר אתנו את הסדר ולספר כל אותו הלילה ביציאת – מצרים. ובך אחי נהגה מרחוק ונצרף שכינתך אתנו. לך יהיה מזוג כוסו של אליהו, כי כמהו כמוך לא תבוא לשתותו.

חדשות של ממש אין עוד אתי לפי שעה. ביום ב' העבר ראיתי את פני ה' פאָליאַקאָוו השב הלם זה כביר ויקבלני בחבה יתירה ובסבר פנים יפות ויבטיחני הרים וגבעות ובראשית השבוע הבא אשוב ואראהו ואראה אם הרים או צל הרים המה.

כפי הנראה ישוב לב בני העדה מעט מעט אלי וינחו אחרי. היום הובא לי סך ידוע למלאה את משכרתי כל ימי משבתי ואנכי לא קויתי ולא בקשתי מידם מאומה. דרבקין הנקרא רב אשר לידו מסר מקסים את כל הפנקסים וספרי החשבונות היום אשר נכחדתי מן העיר אמר לידידנו העשל סירקין זה לא כּביר כי יתפלא בראותו איככה נזהרתי לסדר את כל החשבונות ולרשום את כל ההכנסות וההוצאות בצמצום ובדיוק רב אע“פ שכל היום היו ידי מלאות עבודה אחרת וגם בלילה לא שכב לבי. במספר הירחים אשר היה הוא מוציא ומביא את ספרי החשבון קלקל את החשבונות וסכסך את הדברים עד כי רואי החשבון אשר בקרו זה לא כביר את הספרים לא ידעו למצוא את ידיהם ואת רגליהם. גם זה האיש ל… אשר קנה מקומי במחיר כבוד ביתו – זו בתו – אמר לפי תמו כי מיום ליום הוא יוסיף להוקיר את פעולות גאָרדאָן כי רק אמיץ לב כמהו עצר כח לסבול ולמלט את טרח האספסוף הזה; והוא, לעווי, כבר כשל כח סבלו ונכון הוא לפרוק את המשא הזה מעל שכמו ולהתפטר מפקודתו; אע”פ, אוסיף אני על דבריו, שבגופא בעובדא, כידוע לי, לא יעשה דבר, לא ייגע ולא יעמול, כי איש שפל ידים ועצל הוא מטבעו.

ואולי עוד יזכני ה' לראות כי משניאי יכירו בעל כרחם את ערכי ואת פעלי אשר פעלתי להם ונקטו בפניהם על העשק והמרוצה אשר עשו לי; ואני – לוּ שקל ישקלו עתה על ידי אוצרות קרח לא אשוב עוד אליהם ולא אוסיף עוד לדעתם.

את שיריך השיבותי מוגהים לבית הדפוס. שבתי ותקנתי במקומות אחדים כפי אשר מלא את ידי ידידנו הד“ר עהרליך. הרעיון אשר הלבשת במבטא זר “בין תקוה ופחד נפשי רחפה”, אשר נתקשה בו בצדק ידידנו הנ”ל ואמר לתקן “גם תקוה גם פחד נפשי שאפה” וגם זה שלא כראוי, כי נוכל לשאוף רוח או גם “לשאוף טאַבאַק” אבל לא נשאף תקוה ופחד –, הרעיון הזה יאמר בלה“ק לפי דעתי “אבטח ואפחד”, וכן גם תכנתי ואמרתי: “אבטח גם אפחד ונפשי התעטפה, כי מאד חרד לבי לשלום האניות”. בשירך הקטן לא ישר בעיני הנ”ל אורך שורות אחדות יותר מן הראוי, ותקנתי מה שיכלתי. השורה האחת: “ויהי השמש לחשך וים סיר נפוח” בת י“ד תנועות קצרתי וכתבתי: ויהי החשך, וים – סיר נפוח”. אם לא ישרה נפשך בכל אלה תשוב ותודיעני ואתקן כאשר תצוה.

לשעשע אותך מעט בימי אבלך ובימי החג הבאים הנני מעתיק לך בזה שיר חדש קטן אשר כתבתי, וגם הוא יודפס יחד עם שיריך, אפס כי עוד ימשכו שבועות וירחים בטרם יראו אור. כי הצ"ב בהדפסתו, מתנהל בכבדות כחֹמט בקלפּתו.

ועתה הנחם אחי אחרי אביך אשר שב למנוחתו; והיתה זאת נחמתך כי מת בר"ח ניסן וזה סימן יפה כבדוק ומנוסה וידוע גם לך. ומי יתן ותמת נפשי מות ישר באדם זה ותהי אחריתי כמהו. ועתה חזק ואמץ ומצא תנחומים באהבתך לבנינו ולבניך ובאהבתך גם לאוהבך כנפשו

יל"ג.

אגרת מאה ושבעים ואחת

6 אפריל 80, [תר"ם ז' אייר].

[להנ"ל]

ידידי משא נפשי!

אני אין בשורה חדשה מוצאת בפי היום אבל עצור במלין לא אוכל עוד, כי ארכו הימים. הלא ידעת את מאמר הכפרי המֻכה: ואם כל היום יחרוש החורש על גבי האני ארעב ולא אוכל?" ואני אם כל ימי אחכה לביאת הגואל העד כה אחדל מכתוב אליך ומדבר בך?

אבד נצחי ותוחלתי מברוננו! שבעה ירחי שוא משכני בתקות חוט השני שפתותיו, ובאחרונה ראיתי ונתון אל לבי כי בחבלי השוא ימשכני, קורי עכביש הם–מהיכל מלך; חלקו מחמאות פיו ורכו דבריו משמן אבל לא ביד יקחו ולא עליהם אחיה. על כן עליתי מעליו ופניתי את לבי על ימים ועל שמאל וכבר נבקעה לי תקוה ממקום אחר, אף כי התקוה הזאת עודנה כירח בן יומו ולעתים רחקות היא נבאה, אבל אקוה כי האלהים הרעה אותי מעודי לא יעזבני ועוד הבא יביאני למנוחה שאננה, שם אחדל רגז ואשכח את מעשי אחי בני עמי היקרים והישרים ואת כל האנשים אשר ככה עוללו לנפשי. יהי השטן עמהם כאשר הם שם!

“ומה אעשה לפי שעה?” – כמעט שלא אעשה מאומה! שתי רדקציונן קראוני להשתתף בעבודה אצלן משתיהן היה פריי נמצא די לחם ביתי, אבל כעצת הרופא לא אעביד עוד את נפשי עבודה גדולה, ובכן נעתרתי רק אל האחת אשר אכפה לא יכבד עלי; והמעט אשר תביא לי עבודתי זאת יחד עם תנובת מעט הכסף אשר חשכתי לי ליום צר ימלאו חלק גדול מצרכי הוצאותי. ועתה כל עקרו של דבר תלוי אם יעלה בידי להתרפאות ולהחליף כח בימי הקיץ הבאים. אשתי מתחלה תמיד ובלי ספק תלך באשר תלך להתרפאות, כי אין מעצור לפניה, אבל אני לנפשי טרם אדע איך יפול דבר.

בנינו היו אמש אצלנו ועוד אחרים ממכרינו באו ויעשו אתנו כל הערב. בנינו בריאים וטובים אפס כי פני מקס רעים ודלים כי רבה עליו העבודה, ונחוץ גם לו לנוח ולהנפש בימי הקיץ.

ה' ז"ק יבקשך לשוב ולהוציא לו את הספרים הנרשמים על פסת הנייר הזה ולהגיעם לו בדרך אשר הגעת לו את הספר הראשון.

סלח נא לפרה הרוצה להניק ושים עינך על שלשת הפרקים הראשונים משירי “שני יוסף בן שמעון” הנדפס כעב השחר, והשיבם לי במכתב אשר תכתוב אלי ראשונה. דבר שלום בידידנו ה' עהרליך. השורות בשיריך אשר קלקלנו אני והוא תשובנה לקדמותן כאשר נפשך חפצה.

אשקך ואאמיצך במו פי אני אחיך

יל"ג.

אגרת מאה ושבעים ושתים

ידידי הזק"ן אשר עצמותיו מאו עלומים, הכהן העומד לאורים ותומים!

חפצך נתן. קריאתך אל ה' זאָסניץ נדפסה פעמים במליץ בנו' 4–5. ואני בראותי מתוך דבריך כי אין המליץ בידך יעצתי לה' צ"ב לשלחו לך, ונאות לי. ואחרי אשר נודע לך כי כותב אנכי עתה בהמליץ, יבין נא חכך בקראך בו את אשר לי.

לחנם נעצבת אל בננו אל מקס באמור לך כי פניו דלים. לא היה זה רק מקרה עובר, וכבר שב לאיתנו והנה הוא בריא וטוב. אמת כי עלול הוא מאֹד שתאחזהו צִנה וכל פעם בהמיר הרוח – ובפ“ב הוא דבר תמיד – יבוא לו מיץ־אפים (שנופפֿען); אבל זה הוא חלי וישאנו תמיד אף מעות הכבד לתקון כי מבריאתו הוא עלול לכך. לפי ידיעתי נכונים המה לצאת בקיץ הזה לגור בשדה כפעם בפעם; אבל לעזוב את פ”ב לזמן ארוך לא יעלה על לבו כי אחוז הוא בעבודתו יום יום ולא על נקלה ינתק ממנה. ולדעתי אין גם צורך בדבר.

בננו הקטן יעקב חלה בימים האלה מחלת המאַזערן, והיום הוא יום הששי לחליו וכבר רפתה מעליו הקדחת ובחמלת ה' ישוב מעט מעט לאיתנו. בימים האחרונים לפני חליו החלה רוחו להנער ומחו להתפתח ויחל לדבר מאמרים שלמים, לנחת רוחנו ולשמחת לבנו וכבר נכר מתוך דבורו כי נער מכשר ובעל שכל הוא, וממעלליו נכר כי דעתן וקשה ערף הוא; ואני טרם אדע איזה מן המדות האלה תכשר הזה או זה; או אם שתיהן כאחת טובות.

בבוא המכתב הזה תכלה שנה תמימה שס“ה ימים (ביום 2 מאי בערב בשעה 9) מעת אשר יצאנו אני ואשתי מפ”ב בלוית מלאכי השרת לבושי תכלת (ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם!) ונלך גולה. שני ימי חג השבועות, אשר חלו בשנה העברה ביום 16–17 מאי, עשינו בדרך מפעטראָזאַוואָדסק לפודאָש; בלילה ההוא ערכתי לך מכתב קטן מעל חף האניה “צער” ואשלחהו ביד נאַדי ההולכת אתנו. מה נשתנה השנה זאת מן השנה שעברה! ומי יודע, אולי יעיר האלהים עלינו ותשתנה השנה הבאה עוד יותר לטוב מן השנה הזאת; במו"ש הבא בליל שבועות בודאי יהיו בנינו אצלינו ונשוב ונזכור בשמחה ובטוב לב כי בשנה שעברה היינו שרויים בצער ויצילנו ה'.

אני טרם אדע את אשר נעשה בימי הקיץ כי עניני עודם מסוכסכים ולא נתברר לנו אם נוכל לפזר הכסף הנצרך לחזק בריאותנו או אם עלינו לקמץ. אשתי חולה ומתחלה תמיד ואם יבוא ההכרח לשלחה להתרפאות לאשר ישלחנה הרופא, אז אחשוב להשאר פה, כי על מי תשאר נאַדי ועל ידי מי אטש את ביתי ומעוני? מתי יחלו ימי החפש לך?

שלום לך אחי מחמל נפשי ושלום לאשר אתך והנני מחבקך בזרועות עולם אאמיצך במו פי ושם אותך כחותם על לבי.

יל"ג.

30 אפריל 1880, [תר"ם ב' סיוון).

אגרת מאה ושבעים ושלש

ס“ט פ”ב י“ב סיון תר”מ

אדוני הנכבד!³

מכתבך וספרך באו לידי במועדם ויראוני לדעת כי לא רק איש טהר שפתים כי גם טהר־לב אתה, כי זכרתני אתך להביא לי מזמרת פרי תבונתך ולברך עלי ברכת הגומל על התלאה אשר מצאתני ויצילנו ה'.

הגיתי בפעלך ובלא שפתי מרמה אגיד לך כי נפלאים מעשיך. קול בת עמי אשמע מעתים רחוקות עד לא באה בבלה ותבלול את שפתה, עד לא למדה הבת בבל השדודה לדבר חצי יהודית וחצי אשדודית; קול ילדים וילדות משחקים ומשוחחים ברחבות ירושלים, קול בני הנביאים בניוּת ברמה, לוקחים לשונם לנאום נאום ולהטיף מעל הבמה.

אף כי בלשון אחרת אדבר אני אל העם הזה בכל זאת לא גבהה דרכי מדרכך ומחשבתי ממחשבתך. טובה שפת ספרי הקדש המזקקה לבני הנעורים על פי דרכם ולסופר אשר ישית פיו בכל הענין אשר נעשה תחת השמש בימים ההם בהיות השפה על שפת עם כי תדבר בתבל ומלֹאה ובעלילות ימי קדם אז שפתך זאת ברור תמלל ותלך מעדנות, אבל לא כן אתה עמך בבואך לדבר בדברים חדשים מקרוב באו. גם אני בנערותי נזהרתי לכתוב על טהרת הקדש, בנשאי חזיוני הנביאים ומצבאות הבריאה, בשוררי אהבת דוד ובמשלי משלי מוסר, אבל בשומי פני אל החיים, אל המים השוטפים ועוברים לפנינו, בבואי לדבר על הרבנים ואל עם מרעיתם, בהיות העמוד אשר חזוני נשען עליו ר' קלמן ור' טודרוס, והענין אשר הגיתי בו “תרי משהו של חמץ” או “קוצו של יוד” ראיתי כי אין טוב לפני כי אם להשליך מעלי את עבותות המליצה המזוקקה ולדבך אל העם הזה בלשון אשר יבינו. אם נדבר רק בלשון הדורות אשר היו מימות משה עד ירמיהו אז (גם) [לא] נוכל לדבר רק על הדברים והענינים אשר היו גלוים וידועים בימים [ההם]; אבל בהעבירנו לפנינו את המעשים אשר נעשו אחרי כן והנעשים עתה ואשר יעשו אחרינו אז לשוננו נגביר נרחיב את גבולה ויריעותיה נטה לא נחשוך. נתן את טהרת השפה כפר נפש הרחבת השפה. ככה יעשו בשפתם כל העמים החיים והגדולים אשר לא נשארו ילדים עד זקנה ושיבה ולא נהפכו בילדותם לחנוטים ולמתי עולם, וככה עשו גם אבותינו הראשונים בכל דור ודור. צא וראה כי לא בשפת משה וישעיה שפת עזרא ודניאל ובעלי המשנה ולא בשפתם שפת בעלי התלמוד וחכמי הדורות אחריהם, אשר קראו לה שפת בעלי אסופות, יען כי אֻסף שללה כאֹסף החסיל משלל כל הגוים והחכמות אשר היו בימים ההם.

טהרת הלשון תנתן כפר נפש הרחבת הלשון ואם לא וחטאנו לשפתנו כל הימים. –אך למותר להגיד כי בדברי אלה לא אצדיק את מעשי הסופרים, “אשר עשו להם ידיהם חטא” כדבריך, ויעברו חקות השפה ויחבלו רוחה את שפת הקדש ובלעגי השפה ידברו – וגם אתה ידעתי לבך כלבי בדבר הזה כי תכתוב את ספריך “לבני נעורינו” למען ילמדו הילדים בנעוריהם ללכת בדרכיה שבילי עולם, וגם אתה הנה אכף עליך פיך לבטא בשפתך מלים לא נמצאו בספרי הקדש, כמו טבע, מגניט, מחט, ניר, לַרִכָה, למען ישמע העם בדברך אתם.

איעצך לדרוש אחרי אחינו בעלי המקרא בכרים בסימפירופול ולהגיש להם את ספריך אלה, כי כמוהם המה מבקשים לתת לפני בניהם בבתי ספריהם.

אולי אקח לי מועד להזכיר לעת מצוא את ספרך החדש באחד מכתבי העתים היוצאים בלה"ק או בלשון חול והיה זה שכרך אתי.

עלה והצלח ועשה חיל בישראל וה' יאיר פניך אליך יברכך במעשי ידיך וישמרך מן המזיקין אשר לא שמר מהם את אוהבך המוקירך ומכבדך.

[יל"ג]

אגרת מאה ושבעים וארבע

[להזק"ן]

ידידי!

אם מקבל אתה את המליץ כבר ראית את המכתב הקטן הערוך מלבוי (צ"ל: מלבי) בדבר אשר חפצת. המו“ל לא התאפק והוסיף עליו הערה מדליה! ועוד תשוב תראה בנו' 7 מאמר גדול הנוגע ג”כ בדבר הזה ואתה לעת מצוא הודיעני אם עלתה בידי לשים על הדבר סתר פנים ולא נודע מי המודיע.

חדשות אין. ימי הקיץ ממשמשים ובאים ואני עוד טרם אדע את אשר נעשה בימי החם ואיפה נסתר. אחד מראשי מאויי נפשי לבוא ולהשתעשע אתך ימים אחדים, כי ידעתי כי ייטב לי וחיתה נפשי. אבל לא אחליט ולא אגמור דבר לעתים רחקות, כי כבר נסיתי וראה כי כצפור בידי הנער המשחק בו כן האדם ביד קרותיו. לבו יחשב דרכו ומקרי יומו יכינו צעדו.

בבית בנינו אני יושב וכותב; וכלם טובים ושלמים.

ידידך יל"ג.

יום א' י“א דמאי [י”ג סיון] תר“מ ספ”ב.

אגרת מאה ושבעים וחמש

[להנ"ל]

ידידי היקר!

בבית מקס בננו מצאתי היום את שני הספרים אשר שלחת בעד ה' ז“ק על הספר האחד רשום מחירו ועל הספר השני בקשתי ואין, ולא אדע כמה אדרוש מהקונה מחיר שניהם, והוא מתעתד בקרב הימים ללכת לחו”ל לכל ימי הקיץ. על כן מהרה נא והודיעני מה מחיר הספרים.

עתה בלי ספק כבר קבלת את עלי המליץ, וסמוך לבי כי חכך יבין את אשר לי ועל כן לא אקרא את מאמרי בשם לפניך; ורק על אחד מהם אקרא בשמי לפניך מפני אשר אנכי מצרף בזה את אשר השמיט הצינזור, מחפצי שיהיה המאמר במלואו לפניך ובלעדי ההשמטה הזאת הוא מעוך ונתוק וכרות, הוא המאמר “סוף הכבוד לבוא” אשר כלו עבר שלום ורק בסופו חסר העקר בדפוס, והנה הוא לפניך בו בכתב.

תקותי על ה' ג“ב אשר הלכה לעולמה זה כשני ירחים שבה לתחיה ותעל מקברה. בשבת העבר קראני ה' ג”ב לבוא אליו ויאמר כי בקרוב יוסד תחת ידו עסק גדול אחד (לא אמר לי מה הוא ואיזה הוא) ואז ימלא ידי לעבוד בו עבודה. נוחיל ונראה מה אחרית הדבר.

סמאָלענסקי בעל השחר בזה. היום היה אצלי ולא מצאני בביתי ולא ראיתיו עוד ולא אדע מה חפצו פה.

מן הדברים אשר דברתי במאמרי על האד"ם (צד 175) הביאו רקב בעצמות… כי כנגדו הדברים ערוכים, והנני שומע כי מתנקש הוא לנקום בי. בלי ספק תצמח בקרוב פאָלעמיק ביני ובין האדם הזה.

חדשות אין. אני טרם אדע מה אעשה בימי הקיץ, אם אשאר בעיר או אצא השדה או אסע לעיר או לארץ אחרת. הכל תלוי בזה מה יאמר לי ה' ג"ב בקרב הימים.

והנני ידיך דו"ש באהבה רבה

יל"ג.

26 מאי 80, [תר“מ כ”ח סיון].

אגרת מאה ושבעים ושש

ר“ח אב, ר”ם ס“ט פ”ב.

[להנ"ל]

ידידי משא נפשי!

דבריך באו אלי ממחרת יום צאת אשתי ובתי לליבוי, והנה עוד לפני בוא דברך אמרתי אני לאשתי טוב לכתך לדובבלן במקום ישב קאַפלאַן ידידנו ולו רעיה או רעיות לבתנו מלכתך אל עיר אשר אין לך רע ומודע; ואחרי כן הוגד לי כי גם מקס גם מיננה דברו על לבה כדבר הזה, אבל היא מאמנת באמונה שלמה במימי ליבוי ועל כן הנחתיה לחיות באמונתה. בצאתן נשארתי גלמוד בביתי, כי קשה עלי למצוא כעת מקום דירה חוץ לעיר במקום אשר בנינו יושבים שם וגם קשה עלי לטלטל המטלטלין אשר בביתנו, על כן גמרתי להשאר תחתי, והסחתי דעתי ממחשבתי להרפאות ולהחליף כחי; ואשליך על ה' יהבי כי הוא יהיה רופאי, ויתן לי כח לשאת את משא החיים במעט חילי ושארית אוני עד בוא ימים טובים מאלה.

פעם או פעמים בשבוע אצא בבר לראות את בנינו. גם אתמול שבתי לעת ערב אחרי שבתי אתם ביום תמים. ראיתי וקראתי את שירך ליום הולדת נכדנו וקראתיו באזניו בנינו ועיני מקס זלגו דמעות לשמע דבריך אשר קול תוגה דקה ועצבת רוח נכאה יוצא מהם. יזכנו אלהי השפה ההיא לראות אני ואתה את בננו זה הקטן קורא ושומע את דבריך אלה. ואני מתבונן ורואה כי לקטן הזה כשרונות טובים, ולא כדבר שאר הילדים בני גילו ידבר דבריו כי אם בדעת ובשים שכל ידבר, ומדבריו נכר שמוחו רופס והמחשבה פועלת בו. חרוזיך טובים מאֹד וערבים במרירותם. רואה אנכי כי כחך רב בנשאך משא על דבר הנוגע אל לבך ואל נפשך; כי לב רגש ונוח לחוש חננך היוצר וכל הדברים היוצאים מלב מתפעל פועלים ונכנסים בלב שומעם.

חדשות נצורות אין אתי. ה' ג"ב שנה ושלש ורבע וחמש לי את הבטחותיו, אבל לפי שעה אינן בלתי אם הבטחות. ובפה מלא אמר לי כי ימשכו הדברים עד אוגוסט או עד סעפטעמבר; ונחכה לראות מה יעשו בי אז. אבל ירא אנכי מאֹד פן לא אהיה מוכשר לקבל אז עלי את העבודה אשר ישיתו עלי, כי מרגיש אנכי בנפשי כי כחותי הולכים ודלים מיום ליום, ראשי חלה וכואב מבלי הרף, ובשבתי בחדרי אל שלחני לא אוכל להתעמל זמן רב, אף כי בבית אחר; ואם לא ישתנה מעמד בריאותי לטוב עד העת ההיא ידעתי כי אהיה מוכרח להסתלק מן העבודה אשר יאמר לתת לי.

שיריך אשר אתה נושה בי כבר נדפסים בס' “הקהלת” אשר אמר הצ“ב להוציא אבל מתי יצא הס' ההוא לא ידעתי ולא ידע גם הצ”ב בעצמו. בתחלה אמר לתתו כעין נוספות להמליץ חלף שני החדשים אשר לא קבלוהו קוראיו בשנה העברה; ואחר אמר להוציאו כעין לוח לשנת תרמ“א, וגם מזה נואש עתה, כפי הנראה, כי הלוחות יוצאים בסיון ובתמוז ועתה כבר נכנס אב. ולא אדע את אשר יעשה עתה בקהלתו זאת; חמשה עלים מהם נדפסים, ועליו להדפיס עשרה עלים, למען יצא הספר בלי צינזוּר קודמת. אם חפץ אתה לראות את שיריך נדפסים, צוה עלי ואקח עלה נדפס מביה”ד ואשלחנו לך.

כן גם לא אוכל לפתר לי פשר הדבר מדוע לא שלחו לך את עלי המליץ מראשית השנה ואנכי עד כמה פעמים העירותיו על הדבר, והוא בכל פעם ופעם אמר לי הן הן. ואני טרם אדע איזה נו' באו לך ואיזה לא באוּ כמעט כל הפוליטאָננים לי הם (אני ישן ולבי ער, כל הצלוחיות של פֿליוטין, הספור רחמי אם) וכן “הליכות עולם” וחדשות במשכנות יעקב בחו"ל, וכמה מאמרים ראשיים וכל “בינה בספרים” לי הם. ולא אדע מה ראית ומה לא ראית?

למען יהיה לי מעט נחם ומנוחה במקום הרב אשר הבטחתי לנפשי לימי הקיץ אולי ואולי אבוא לשבת ימים אחדים אתך, כי מאד כלתה נפשי לראותך ולשפוך את נפשי בחיקך וידעתי כי בזה יונח לי הרבה מעצבי ומרגזי. אבל הדבר תלוי בכיס ובעוד איזה פרטים קטנים ולא אדע אם יעלה בידי לעשות גם המעט הזה לנפשי.

חיה בטוב והתענג על מנוחתך השאננה! אל תיעף ואל תיגע ואל תמצה את דמך על קרנוֹת שלחנך שלחן הסופרים; כי הימים האלה ימי מנוחה וחלוץ עצמות המה לך ואל תמעול מעל בקדשי שמים אלה. ולי אני ידידך די והותר אם תטיף אלי מלים אחדים לעת הצורך במכתבך לכלנו, ומשם אקחם.

אחבקך ואנשקך ואאמצך במו פי ואשימך כחותם על לבי לב הומה לך לב ידידך הנאמן

יל"ג

אגרת מאה ושבעים ושבע

ידידי ח' ש"ב!

אתמול לקח בנך אצלי השט"ח של ק. ואמר כי תבוא בשעה החמישית לעת ערב, ויחלתי ולא באת גם תמול גם היום עד השעה השלישית. ועתה הנני יוצא השדה ולא אבוא בעיר עד יום המחר, יום הרביעי, לעת ערב. ועל כן אחכה לקראת בואך ביום החמישי בבקר, עד חצות.

ידידך יל"ג.

יום ג' ה' מנחם תר"מ

P. S. דרשת שלשה ביללעטין ואמרת כי הדקומענטן רצופים למכתבך ואנכי את הדארקומענטן לא מצאתי ולא ראיתי וגם לא ידעתי על איזה חשבון אתה דורש אם על [ה]חשבון הישן או על [ה]חשבון החדש; ע"כ לא דרשתי את הביללעטן; וכל הקולר תלוי.

ידידך הנ"ל.

אגרת מאה ושבעים ושמונה

[להזק"ן]

ידידי משא נפשי!

מכתבך האחרון לבנינו העתיק מפי מלים. אמרת עם הספר ההוא כי לבוא לדובעלן לשנים שלשה ימים אין שוה בנזק הזמן ונדודי הדרך ולוּ הואלתי ואשב אתך שם כירח ימים ויותר. ואחרי אשר לשבת כירח ימים ויותר לא יכלתי ולא חפצתי נשארה אפוא שאלתך במקומה האם שוה ללכת בדרך רחקה כזו לימים אחדים? ועל כן לא מצאת עד כה מענה ממני, כי לא יכלתי להציל דבר ברור אם אלך אם לא אלך. ועוד אתמול הצעתי שאלה זאת לפני בנינו היקרים במושב תלתא כחדא הוינא: האלך אם לא אלך? ולמה אני הולך בדרך ארוכה לשעה קצרה? ואם לא השחוק יהיה באזני השומעים כי הלכתי? ולא הצלתי מפיהם דבר ברור שריר וקים. והנה לפי שעה גמרתי בלבי ללכת, אבל בדעתי לעבור בדרך ישר בתחלה ללבוי לבקר את ביתי ההרוס זו אשתי ומשם לשוב אחור דרך ריגא ודובבעלן; ונמוקי בזה הוא לפי שבלבוי יש מקום פנוי לפני בבית אשר אשתי גרה בו–רק עד 5 אוגוסט, ואתה וביתך תאריכו לשבת – כפי השערתי – ימים אחרי 5 אוגוסט. אבל מאַקס וטיננא, תלמידי בית הלל אלה, חלקו בפעם הזאת עלי, על שמאי, ופסקו לחומרא ואמרו שלא אעבור ללבוי ואלך מזה בדרך ישר לדובבעלן, אבל לא בארו לי טעמם ועל כן עוד הדבר רפה בידי. והנה אנכי מוכן לנסוע מזה ביום הרביעי 30 או ביום החמישי 31, ובעמדי על הקאַססַ לקחת הביללעט שם יוגמר הדבר אם לדובבעלן אני הולך או אלך בתחלה לליבוי ואבוא לדובבעלן בערך 5 אוגוסט.

עוד סבה אחרת תעירני ללכת תחלה ללבוי, שנטטקע חטאת הקהל היושב אתך לא יוכל לפי דבריך ולפי שתיקתו של ה' לונץ למצוא בריגא לנפשו את אשר הוא מבקש, ואנכי פניתי בבקשתי [ב]עבורו לאחד ממכירי בלבוי ומלאתי יד אשתי ובתי להשתדל [ב]עבורו, וענוני כי בראשית ימי אוגוסט יש תקוה למצוא לו עבודה, ואנכי ידעתי כי אם אהיה פנים בפנים עמם אדפוק בם למהר הדבר.

ראיתיך במכתבך תמה ושוחק עלי על כי פוסח אנכי על הסעפים ואומר ואיני עושה, גוזר היום ואיני מקים מחר. אודה ולא אבוש כי גם אנכי רואה חוב זה לעצמי, ורפיוני זה נתגבר בי בימים האחרונים ולדעתי גם הוא מתולדות מחלתי. גם בפועל בעניני החיים גם במחשבה בעניני סופרים אין עוד כח בי לגמור איזה דבר ולהכריע הענין לכאן ולכאן, מה שלא היה בנפשי עד כה. האף אין זה רפיון המח וחלי רע? גם עתה אינני יודע מה תלד השעה הבאה, אבל לפי שעה גמרתי כי בסוף השבוע הזה או בשבוע הבא יחבקך וישקך ויאמיצך אל לבו ידידך כנפשך

יל"ג.

יום ב' 28 יולי 1880 [תר"מ ב' אלול].

אגרת מאה ושבעים ותשע

ידידי ח' ש"ב.

נזכתי כי ביום 15 אוגוסט הוא זמן פרעון של ג. וחבריו. ועל כן אם לא אשוב עד היום ההוא מדרכי ידוע תדע כי הנחתי את השט“ח בידי אחי AбpamЬ OcиlloввичЬЬ гopдoнЪ ואמרתי לו כי אם תבא או תשלח לקחת את השט”ח שיתננו לך. וליתר בטחון הנני מסגיר בזה הקארטע שלי וכתובים עליה דברים אחדים לאחי. ובלכת ההולך לקבל את השט"ח ימסור הקארטע לאחי. בביתו תמצאנו בכל יום עד חצות.

היה שלום ידידך יל"ג.

ר“ח אוגוסט תר”מ [ו' אלול].

אגרת מאה ושמונים

יום ה' 14 אוגוסט 1880 [תר“מ י”ט אלול].

[להזק"ן]

ידידי אחי!

כפי שאתה רואה לא נסעתי אתמול לביתי כאשר דמיתי, כי עצרתני אשתי עד היום, והיום בעוד שלש שעות אנכי הולך לשוב לדרכי. אשתי ובתי טובות ובריאות, ובדעתן להשאר בזה עד אחר ראש השנה ואחרי כן תלך אשתי דרך שאַוועל ותשאר שמה יום אחד, ובכן יצאנו וחשבנו שא"א להן לבקרך ואת ביתך בריגא, ואתך הסליחה למען תאָהב.

תאָהב ותבֹרך על כל הענג אשר הרויתני אתה ובנותיך הנעימות כל ימי שבתי אתכם במנוחתכם השאננה. הימים הטובים האלה יהיו שמורים בלבי ימים רבים, כי זה לי רבות בשנים מעת אשר לא שבעתי מעדנות כאלה.

שאלה קטנה לי אליך לטובת אחד ממיודעי היושב בזה. בתו היושבת בזה העלתה בחכּה לב אחד מתלמידי האוניווערזיטאט בדורפאט והוא לומד רפואת־הבהמות, וועטערינאַר, ק. שמו. ועתה אולי תוכל לשאול את פי מי ממכיריך בדורפאַט את משפט האיש ומעשהו, תכונת נפשו ומזגו ויחש משפחתו. ובטובך תודיע לי את אשר תדע לפ"ב.

ע“ד האיש ש. הבטיחוני להמציא לו מקום בשכר 30 עד 40 רו”כ לחדש; ואם יבוא הדבר לידי גמר אז יכתבו אליך, על שמך, לשלחו לליבוי. מאליו מובן כי לכתו לליבוי בשנה הזאת לא תהיה בעל כרחו כלכתו בשנה העברה. אם לא יאבה ללכת אלהים אתו, ואני ואתה נקיים. אבל אם לא יקום הדבר ולא יהיה פה בלבוי בקשתי במקומה עומדת לפניך ולפני מכרינו היושבים אתך לעשות את אשר בכחכם לטובת האובד הזה אשר נשא עליו גם הוא את עונות בני ישראל בימי ענן וערפל (ע"כ נמצא בלי חתימה).

[יל"ג].

אגרת מאה ושמונים ואחת

[להנ"ל]

ידידי!

במכתבי האחרון שכחתי ללאוט עמך דבר על אדות ש. בן־אני ובן אוֹני זה שב וכתב אלי פעמים ואנכי לא עניתיו. חמסי על בניו חסרי הלב כי לא יתחזקו בעד אביהם הנוהה אחריהם, והדבר תלוי רק בהם לפי שלהם שעות פנויות ורגלים ממהרות לרוץ ועליהם הדבר לגמור. בתו (אשר מקום משכנה רשוּם על מכתב הבקשה) הלכה אל בית הפקידות ואמרו לה כי צריך לשלם א' רו"כ וכ' קאָפ' בעד שני מאַרקען מכס המלך, ולא שלמה וכשעברו ימים אחרים ושלמו אחרים אמרו לה כי בקרוב ישלחו התשובה החרוצה או לה או לש. בדרך ישר; וגם אז לא עמדה לה רוח בינתה לשאול אנה ישלחו לריגא או להאַזינפוט ולחלות ולהתחנן אליהם שימהרו מעשיהם (כי רק הסופרים הקטנים מתמהמהים ונרפים). ואני אף כי יש בידי אל פקיד הסופרים (דעפארטאַמענטס־דירעקטאָר) מכתב עדות מאחד ממכריו, אבל אין לי בר סמכא את מי אשלח. ברגע הזה שלחתי לשאול את פי בתו אם לא קבלה עוד דבר ואם לא קבלה ולא אמצא את מי לשלוח אהיה מוכרח ללכת בעצמי בעת פנויה, ביום השני או ביום השלישי הבא אל הדעפארטאמענט ולדפוק אותם…

מאמרך האחרון יבוא במליץ בנו' הבא שהוא השני. אתמול ראיתי כי לא רשמו את שמך בספר החתומים לשנה הזאת וגערתי בם והוסיפו את שמך ועתה תקבל את המליץ כסדרו. גם את “הקהלת” תקבל עם הנו' הג'. כן דרך האנשים האלה וכן מעשיהם.

חמסי על בן בנך כי פגע בכבודי ואתמול בבואי אליו. “דיערדוּשקאַ – אמר אלי בלעגי שפה – או טעביאַ נאַ נאָסוּ קאָלבאַסַאַ!”. העתיקה נא את המלות האלה לכתב רוסיא ותראה כמה מן העלבון יש בהם. אמת כי לא התאפקתי ואשיב חרפתו אל חיקו באמרי: “טיסאַס ניעמעץ קאָלבאַסניק!” אבל הוא בוש לא יבוש והכלם לא ידע, בי רקד מעגל ויתהלל בחרפתי אשר חרפתיו. ועתה האב הזק"ן שפוט נא ביני ובין בכור השטן זה הקטן.

מיננה הולכת וטובה! ובלי ספק יודיעך על אדותה בפרטמאַקס בננו אשר במכתבו אנכי מסגיר את מכתבי זה הקטן.

שלום לך ולבנותיך מאת ידידכם ואוהבכם יל"ג.

P.C. אתמול שב איש אחד ואמר לי כי קרא מכתבים רבים על אדותינו ועל גלותנו בשנת 1879 בכה“ע ני”ע פרייע פרעססע ובמ“ע אד היוצא בק”ב, כמדומה לי שאמר נאָרדדייטשע צט“ג והוסיף שראוים הדברים שאקראם ואשמרם לזכרון. אבל אין נפשי לקנות את מה”ע ההם בכסף מלא פן אוציא עוד הפעם כספי לבטלה. אולי יש בריגא איש אשר לו כה"ע ההם?

אגרת מאה ושמונים ושתים

23 סענטיאַבר 1880, [א' דר“ח חשון תרמ”א] ספ"ב.

[להנ"ל]

ידידי היקר!

מהרה נא להגיד לש. כי בקרב הימים ישיג סך הגון (כן הבטיחוני, ואם נצרך הוא תוכל להלות לו על חשבון זה איזה סך) וגם הבטיחוני להשתדל [ב]עבורו להמציא לו עבודה באחד המקומות בערי השדה.

מכתבך הקטן ע"י מקס קבלתי. מכתב כתבתי לך מליבוי וכפי הנראה אבד; שם שאלתי את פיך על אֹדות סטודענט־וועטערינאַר מדורפט, קרייצבערג שמו, כי חפץ הוא בבת ד. מיודענו ואבי הנערה בקש אותי לדרוש אחריו מה הוא ומה מזגו. עתה כפי הנראה נשתקע הדבר, כי ד. לא שב לשאול את פי על אֹדות הדבר שנית.

ביום 10 דנא שלחתי לך חוברות אחדות אשר שאלת ע“י שתי וערב. הקבלת אותן? חדשות אתי עוד אין. הנזק אשר התנזקתי ע”י מבריחי התשלומין חציו לי וחציו לאברהם אחי, ועוד הדבר מוטל בספק, אולי נוציא מקצת מתחת ידם. – בשבוע הזה קבלתי מכתב ממיכל גאָרדרָן; בשנה תמימה אחרי כתבי אליו בשובי מארץ נוֹד התעורר שפל ידים זה לכתוב אלי טורים אחדים. גם הוא מתאונן על מעמדו. שלח במסחר ידו אבל איננו רואה סימן ברכה במסחרו. בלבו להדפיס איזה ספר ובקשני לשים עיני עליו ולהדפיסו בזה ונעניתי לו. את משליך בהבקר אור לא ראיתי כי אין לי המ"ע ההוא. בנינו שלמים וטובים: וזה כשנים שלֹשה ימים אשר לא ראיתים.

יצו ה' את הברכה במעונך ואת ההצלחה בכל משלח ידך וחיית בטוב אתה ושתי בנותיך הנמצאות כחפץ ידידכם בכל לבו

יל"ג.

אגרת מאה ושמונים ושלש

יום ד' ח' אקטיאבר 80 [תרמ“א ט”ו חשון] ספ"ב.

[להנ"ל]

ידידי היקר!

חתנך הריב“ם אשר אנחנו משתעשעים בו זה ימים אכל היום אתנו לחם בצהרים ובערב הולך הוא ומקצה בניו ומקצה בני ובניך אתו לתיאטרון. עתה הוא יושב לפני ואנכי עורך את הטורים האלה לתתם בתוך מכתבו אשר הוא שולח אליך היום. את אשר אמר לו אייכֿוואלד אמש “כי השטן איננו נורא כל כך כמו שתארוהו המקובלים” הוא מודיע לך בעצמו ואנחנו רק נוכל לשמוח בבשורה הטובה הזאת. בסוף השבוע הזה הבטיחו לי להביא כסף בעד הרחים אשר בצוארך הנקראים ש., אף נתחדשה לנו התקוה לבקש עליו מלפני המיניסטר לפטרהו מן האיסור אשר חל עליו לבוא לעה”מ. וכבר הייתי נכון לכתוב מכתב בקשה אבל המיניסטר יצא לפתע את העיר ונתעכב הדבר. מאמרך מסודר אבל בנו' הזה עוד לא יבוא, כי יש דברים הרבה מרבים הבל אשר לדעת הצ“ב להם דין הקדימה. בלי ספק ידעת כי “האיש הירא ורך הלבב” אני אני הוא כי בן ע”ב שמות אני. אַ. לאָנדוי קבל רשות להוציא את היעוור. בבליותיקה בכל חדש וחדש, י“ב פעמים בשנה, מסבת שם “וואָסחאָד”, והנה הוא קורא אותי להשתתף עמו ברידאַקציאָן וחפץ לשלם בכסף מלא. לבי נוטה להשמע לו אבל טרם אדע את אשר יֵעשה בי כי בסוף החדש הזה שוב ישיב הלם ה' ג”ב ואני עוד אסיר תקוה ומצפה להבטחתו. סוף סוף שמח אנכי על הזכות הזאת אשר קנה ה' לנדוי, כי עתה יהיה כר נרחב לחכמת ישראל לעלות בארצנו ובלשוננו אם ישכיל המו"ל לרכוש לו כורמים ויוגבים מהירים במלאכתו.

מיכן גארדאָן קם מן המתים ויכתוב לי מכתב. בשנה העברה בשובי לפ“ב הודעתי לו במכתב כי שב ה' את שבותי והוא לא ענני במשך י”ב חדשים, משפט רשעים בגיהנם, ועתה התעורר וישם פניו אלי במכתב יען כי נכון הוא להדפיס איזה מאמר ומבקש אותי שאשים עיני עליו. כן דרך כל האדם – וגם מיכל איננו יוצא מכללם – שאינם מקרבין לאדם אלא בשעת הנאתם.

שלום לך אחי ולשתי בנתיך הנמצאות והנני מברכך בחתנך אָסטראָגאָרסקי אשר מעט היתה דעתי אותו לפני זה ועתה תהיתי על קנקנו ומצאתי כי הוא איש כלו אומר כבוד.

יחזק ה' בריאותו ויראיך ימיו לשמחתך ולשמחת ידידך וידיד כל בני ביתך.

יל"ג.

אגרת מאה ושמונים וארבע

23 אקטיאבר 80, [ר“ח כסלו תרמ”א] ספ"ב.

[להנ"ל]

ידידי היקר!

יחלתי ימים על שבוע מכתוב אליך ומענות לך על מכתבך האחרון יען כי בושתי להרים פני אליך לפני היות בפי דבר ברור על אֹדות ש.. השואה כחתף תבוא והישועה כמלך המשיח. לפי שעה יש [ב]עבורו מאה רו“כ ועוד ואנכי דורש ומשתדל שיגיע הסך עד לשלש מאות. הדבר מתנהל לאטו לפי שהעוסקים בו אינם יודעים מחסור ואינם אצים במלאכתם ועוד שכמה מבעלי הכיס אינם בביתם. בשבוע הבא יבוא גם ג”ב גם פ. הלום. אבל גם אם יאסף לידי הסך המתכן אין נפשי לשלחו אליו פן יאכלנו והיה כלא היה, אם לא כי ימצא לו איזה עסק ותשומת יד לשום את הכסף בו ולאכול מפירותיו. ואחכה לעצתך בדבר הזה. ולדעתי לא תגלה לו לפי שעה את הסך הנמצא לבלי ישמן ויבעט; רק דבר על לבו דברים נחומים להרגיעהו ואמור לו כי אינני מסיח את דעתי ממנו אפילו שעה אחת אבל הדבר נמשך לפי שהוא נעשה ע“י אחרים ולא על ידי. בימים האלה שב המיניסטר והיום או מחר אנכי עורך מכתב בקשה בשם ילדיו העזובים אשר בזה ונתננה ע”י האיש אשר הבטיח להשתדל [ב]עבורו ונראה מה יהי חלומנו. אם עוד יחסר לו מעט כסף להחיות את נפשו הלוֶנו ואל יגוע ברעב ואמר לו כי יחוס על המאַרקען שלו ולא יגבב עלי מכתביו עד עת קץ.

כל האדם כוזב. האיש פֿ. כזב לי ע“ד מה”ע להאַרטינגער ובגלל זה הוגעתיך לריק; וזה האיש ס. כזב לך, כי לא ראיתי פניו ולא דברתי עמו אף בחלום וכל מה שאמר לך – להד"ם. ואני עוד נפלאתי כשמעי כי ישב ס. בזה שבועות אחדים ולא בא לראותנו.

שירו של ידידנו הד“ר עהרליך, אשר אנכי מברך בשלום (את ה' עהרליך ולא את שירו) מונח בקופסא עמדי ואין מקום אתי להדפיסו ואם תשוב ותדרוש אשיבנו לו; כי בא לפני האיש הידוע יחס מזח (אל תחליפנו בזַכַר מזה) האומר להדפיס ספר מאוסף משל אחרים ויעצתיו לבקש רשות מאת הד”ר עהרליך לתת את שירו על ידו לשומו בילקוטו.

את ראשית מאמרך כבר ראית נדפס; וכמדומה לי שבנו' האחרון לא בא ההמשך ממנו (הנו' איננו תחת ידי) ושכחתי לשאול את סבת הדבר; ובודאי יבוא בנו' הבא.

ממיכל גאָרדאָן קבלתי היום מאמרו “תפארת בנים” אשר הוא אומר להדפיס בזה בחו' מיוחדת ובפירוש והוא אומר שמדפיס הוא את הספר שלא לשם שמים כי אם למען היות לו פתחון פה לשקוד על פתחי נדיבים; כפי הנראה מטה ידו, ואנוס הוא לקיים: פשוט נבלתא ושקול אגרא. אבל חבורו זה לא יעשיר את ספרת ישראל ומי יתן ויעשיר את מחברו.

עברה האשמורה הראשונה ותרדמה נופלת עלי על כן סלח נא כי אקצר; ובקש בעדי סליחה גם מאת מיננה בתך האהובה כי לא אוכל לענות לה היום על דבריה האחרונים.

היום נסע מזה חתנך ואני לא ראיתיו לפני צאתו.

ידידך האחוז בחבלי שנה יל"ג.

אגרת מאה ושמונים וחמש

[להנ"ל]

ידידי היקר!

שולח אנכי בזה לש. מאה וחמשים רו"כ לעת עתה, עוד יגיע לי איזה סך [ב]עבורו אבל לא אדע בבירור כמה. ואתה לי שקול דעתך תתן לו את הנחוץ לו; לפי שעד כה לא באה עוד תשובת המיניסטר על בקשת ילדיו להשיב להם את אביהם (אשר כתבתי) ואולי (אל אפתח פי לשטן) ישיב המיניסטר את פניהם ריקם הלא אז יהיה הכסף הזה והבא אחריו נחוץ לו לצאת מריגא או לפתוח לו איזה מקור למחיתו. ואולם אם יפצר בך להשיב לו את כל הכסף עשה כטוב בעיניו, כי סוף סוף הכסף שלו הוא ואין אנחנו רשאין לבוא בטרוניא עליו.

כפי הנראה באה עת הפקידה גם לי, כי פקדני ג“ב בשבוע הזה וימלא את ידי לעבוד עבודה בביתו. האמנם לא נחה דעתי בעבודה אשר הוא מוסר לי: ללמד את בנו לה"ק, יען כי אין לבי פונה עוד אל מלאכת הפדגוגיק, בכל זאת אקבל את המשרה הזאת על שכמי כי סוף סוף היא הנותנת לי מהלכים בביתו ושמה אותי מרואי פניו ועי”ז יקל לי למצוא אצלו גם עבודה אחרת כנפשי אם המצא תמצא. לא אדע פרטי הדבר כמה אורה ובעד כמה אורה, כי בקשני לחכות עוד ימים אחדים עד גשתי אל המלאכה; אבל בלי ספק תהיה המלאכה בלתי מרובה והשכר מספיק למלאת החסר לי עתה לצרכי לפי שעה. כשיודעו לי פרטי הדבר לא אמנע מהודיעם גם לך.

בשבוע העבר כתבתי לבתך מיננה ושלחתי לה ספרים שנים. בלי ספק קבלה אותם. הגדתי לה כי לנדוי קורא אותי להיות בעורכי הזורנאַל אשר אשר הוא מוציא, וגם תוצאות הדבר הזה לא נודעו לי אל נכון. כפי הנראה אדרש לו.

ברגע הזה יצאו בנינו מעם פני, כי מוש"ק עתה והוא הערב הקבוע להם לבוא אלי.

כנראה אוסיף לעשות מלאכתי עם צ“ב גם מראשית השנה החדשה, כי אחרי אשר נסיתי במלאכה זאת לא תכבד העבודה עלי, והיא מביאה בערך מאה רו”כ לחדש. כמדומה לי שעוד לא בא סוף מאמרך במליץ ולא אדע מדוע נתעכב וגם אם יבוא בנו' הבא. בנו' הבא יבוא סוף מאמרי “המעורב בדעת”. לא אדע אם יישר הספור הזה בעיניך כי לדעתי אינו מתוקן מכל צדדיו כראוי. יש בו פרקים טובים אבל בשלמותו איננו מתוקן כל צרכו, לפי שצריך היה להרחיב הדבורים והציורים ולזה צר המקום בפֿעליעטאָן.

ואתה שלום וכל אשר לך שלום וברכה עד העולם

ידידך יל"ג.

8 נאוועמבר 1880, [י“ז כסלו תרמ”א] ספ"ב.

אגרת מאה ושמונים ושש

יועש“ק (זאת) [ו'] חנוכה תרמ”א, ספ"ב.

אדם ביקר ה' י"י ווייעסבערג!

דבריך הטובים והנכוחים באוני אמש. לא אכחד כי ערבה עלי לשמוע כי מאמרי אשר כתבתי בימים האחרונים בהסתר פנים ימצאו חן בעיני קוראיהם וכי מצאו חן בעיני איש כמוך אשר מבין שורות מכתבך אנכי רואה כי איש חכם ונבון אתה וטוב טעם בחכך. מאמין אנכי באמונה שלמה כי דבריך המה דברים היוצאים מן הלב כי למה לך להחליק אלי ולעשות חנף ודבר אין לך אלי ולא תבקש ממני מאומה וגם באת ואתה לא קרוא?! ערבה עלי עדותך הטהורה – כי מה תקות סופר עברי אם לא כי ייטבו דבריו בעיני אחיו אשר לבם כלבו? זה חלקו בחיים, כי אין אחר, וזאת כל תקותו לאחר מותו, כי ידעתי כי בעד מאמרים כמאמרי לא יתנו לי אף לא קשקשת אחת מלויתן ולא קורטוב אחד מיין המשומר בענביו. וכבר אמרתי כל זאת במאמרי על אֹדות האד“ם ז”ל בבבליותיקא העברית ללנדוי חלק שמיני.

מן הספור “המעורב בדעת” יהיו לי עקזעמפלאַרן אחדים נדפסים בפ"ע וכשיבואו לידי אשלח אחד מהם לך; אבל למכירה אינם אתי וגם אין בהם כדי ספר הנתן להמכר.

את סוף שירי “שני יוסף בן שמעון” לא שלחתי עוד להשחר.

והנני אומר שלום לך ולאשר אתך. ידידך המוקירך מבלי הכירך.

יל"ג.

אגרת מאה ושמונים ושבע

[לה' מ.גאָרדאָן]

ידידי היקר!

מכתבך הגיע לידי בזמנו. את ספרך כבר חפצו לסדר בדפוס זה כשבועים ימים אבל אני המוליד עצרתי. זה הדבר: בדפוסו של ה' צ“ב אין אותיות מנוקדות ואם יצטרך לפעמים לנקד איזה מה או איזה אות שמים הם מסמרות הנקודות בפני עצמן ועל כן ישימו ריוח בין הדבקים ועי”ז יצא הנדפס לא תואר ולא הדר, כאשר תוכל לראות אם תעיין ב“המליץ” בכל מקום אשר תמצא נקודות. ובגלל זה משכתי את ידי מהם ואמרתי להשיב לך את הכ"י אבל הם פצרו בי לעכבו תחת ידי בהבטיחם להביא להם אותיות מנקודות במשך שבועים ימים. וזה הדבר אשר נתעכבה ההדפסה ואשר נתעכבה תשובתי אליך. גם עוד היום לא אדע אם כבר הביאו להם את האותיות החדשות, ועל כן ידוע תדע מראש כי אם לא ימלאו את החסרון הזה לא אתן את ספרך להדפיס על ידם. ואיעצך אז לשלחו לווילנא, כי שם תמצא את כל חפצך וגם איש אמונם ומבין יודע תמצא אשר ישגיח על ספרך בשבע עינים ויוציאהו מתוקן מתחת ידו, ולא יהיה לך צורך לנסוע לווילנא בשביל זה. הודיעני אם תסכים לזה והיה בעת מצוא ולקחתי אני מזה דברים עם איש מכרי בווילנא.

תודה לך על דאגתך לטובתי בדבר ר.. בשמעך כי באמת קנה לו האיש אחוזה הודיעני, אבל חקור ודרוש אם לא יקנה אותה על שם אשתו או על שם אחר כדרך כל המבריחים.

על שאלתך בדבר מקור פרנסתי אודיעך כי עד כה באמת חייתי על עטי, ואת אשר היה חסר לי מלא מעט הכסף אשר צברתי לי בימים הטובים וחשכתי לעת צר. מר“ח טבת העבר מלא הבאַראָן ג”ב את ידי להורות לבנו, ואם כי קשה היה עלי כפטורא בפי ושט לשוב למלאכה הזאת אשר נקעה נפשי ממנה, בכל זאת לא השיבותי פניו כי העבודה הזאת לי לפי שעה עד אשר ימצא לי אחרת טוב ונאה הימנה. מראש השנה 1881 הבאה קרוא אנכי לעבוד עבודה עוד ברידקציון אחת במ“ע רוסי, וגם שם אמצא מן 75 עד 100 רו”כ לחדש. במה יתן לי ה' ג"ב לא ידעתי; הוא שאל אותי מה חפצי ואנכי הנחתי לו לנקוב את שכרי, וכשיעבור החדש אז בלי ספק אדע את אשר יתן לי. כל הדברים האלה ביחד יתנו לי די פרנסתי, אבל העוקץ אשר בהם הוא כי אינם שרירין וקימים ואין לסמוך עליהם, כי היום הנה הנם ומחר – אינם. אבל מצד אחד המלאכה הזאת נעימה עלי, יען כי לא תטרידני מאֹד ולא תפזר את אפרי על שבעה ימים כאשר היה בעת אשר הייתי עוסק בצרכי הצבור. יושב אנכי בביתי, עובד עבוה בשעה שדעתי צלולה, ונח בשעה שאנכי מרגיש הצורך לנוח. וזה תועלת גדולה לבריאותי אשר נהרסה ועד היום לא תוכל לקום.

עוד מקרה אחד טוב קרה לי בימים האלה והוא יפיג צערי ודאגתי לימים הביאם. אֵרשתי את בתי נחמה, היחידה הנשארה בביתי, לאיש צעיר לימים רופא חולים (הגומרחק למודיו בשנה הזאת). הדבר הזה עוד לא נודע ברבים ועל כן כבודו הסתר הדבר. כאשר אוציא אותה מביתי אז אשאר אני ואשתי לבדנו ואז אשחק לפחד ולא אחת ואלעג לרעש כידון.

הנני מחבקך ומנשקך באהבה רבה.

ידידך יל"ג.

3 דעקאבר 1880, [י“ג טבת תרמ”א] ספ"ב.

אגרת מאה ושמונים ושמונה

[7 יאנוואר 1881, י“ט שבט תרמ”א] ספ"כ

[להנ"ל]

ידידי היקר!

אתמול קבלתי מכתבך מיום א' ינוואַר אשר בו אנכי רואה אותך חרד על מכתבך מיום י“ב העבר יען כי לא הגיעתך עד כה תשובתי עליו והנך חושד ברצי הפאָסט הכשרים וברעפעשע תבהלני. תמה אני עליך ידידי כי עד היום לא בחנת וידעת את דרכי בחליפת מכתבים: אין מהיר כמוני לענות לקוראי אם הדבר נחוץ מפני כבוד או מפני הצורך - ואם יש בפי דבר לענות: ואין עצל כמוני לכתוב מכתבים רקים שאין בהם ממש. הלא מכתבך מן הי”ב העבר היה תשובה על מכתבי שקדם לו, ובו הורית לי הדרך בה אלך, ופקודתך תשמור רוחי ואחכה בכל יום לביאת האותיות לבית דפוסו של צעדעאבוים, ועתה הכתוב אכתוב אליך יום יום ידיעות בוקות ומבולקות לאמר? האותיות לא באו עדיין. עוד באותו שלשם שאלתי בביה“ד ע”ד האותיות ואין, ואני אמרתי אך תבאנה האותיות ואצוה לסדר ואשלח לך העלה הראשון והיתה זאת תשובתי על מכתבך: ועכשיו אך שוא להרבות מכתבי וכל חדש אין בם. לא ידעתי מדוע בוששו אותיותיו לבוא: צ“ב הגיד לי כי פעמים כתב לווילנא אל המחוקק, ואני הזהרתיו לבלי ישלח את נפשי ונפשך על שקר, כי הפרי אשר ימצא ממך איננו גדול כ”כ עד שיהיה ראוי להתהפך בשבילי התחבורות עקלקלות כדרך התגרן למען תפוש את הקונים בלבם. אבל מכיון שנתארך הדבר עד כה אנכי חושדו שאולי כזב לי פעם אחת ולא כתב, או אולי כתב ומחוקקי האותיות בווילנא נרפים במלאכתם או אולי נושים הם בו ולא יאמינו לשלוח לו בלי כסף ובלי מחיר - מי יכניס ראשו בין הרים אלה לדעת את סודם? סוף דבר לא אוכל להציל דבר אמת מפיו, אם באמת תבאנה האותיות בקרוב או לא תבאנה לעולם. ומאשר אָץ עליך הזמן ואתה דוחק את השער עשה זאת אפוא: בבוא אליך המכתב הזה הודיעני תיכף אם אקרב להדפיס בלי אותיות מנוקדות או אם אשיב לך הכ"י: וכמצותך אעשה ואראה מכתבך לצעדערבוים

כי תראה את ה' ווייסבערג ברכהו בשמי לשלום ואמור לו כי מכתבו הנדפס בנו' א' מן המליץ מצא חן בעיני מאד, שפתיי ברור מללו ומי יתן ורבו סופרים כמהו בישראל

והנני ידידך ואוהבך באמת ובתמים, בכל זמן ועידן

י.ל. גארדאן

אגרת מאה ושמונים ותשע

[31 דעקבאר 1880 י“ב שבט, תרמ”א]

[להזק"ו]

ידידי ארך אפים ורב חסד!

באֹרך אַפים מצפה אתה לתשוּבתי והיא בוששת לבוא כי הימים האחרונים לא הספיקו בידי לעשות תשובה ואתה כרחום סלח לי על חטא שחטאתי לפניך בטפשות פה. הספרים אשר שלחת לה' ז“ק נתקבלו. והנה לא ידעתי מי שגג בדבר כי נשלח שנית ספר אחד אשר כבר שלחת להנ”ל בשנה העברה ולא קבלו עתה ונשאר תחת ידי כדי לצור אותו ע“פ צלוחית כי אין לי צורך בו. העתקת ה' קליגער השיבותי לך כי לא ידעתי מה אעשה בה. האני אלך לנוע על הרידקציונען להדפיס העתקת מאמרי אני? רק הנאה מועטת הביאה לי ההעתקה כי קראה מקס בננו וידע את הנאמר בהארוריגינאַל, אבל ההעתקה –ביני ובינך תהיה – לא ישרה בעיניו. מאמרך השלישי ע”ד הבורחים מעבודת הצבא שלחתי לביה“ד. אם יבוא בנו' הבא מחר או יאחר לבוא, לא אדע. שכחתי לשאול את פיהם. ספק ספיקע היא בידי אם ישלם לך צ”ב בעד מאמריך. הנה הוא משתמט לקחת גם מידי ספורים – הלא ראית כי בכל חדש דעקַבאַר לא בא ממני פֿוליטון, זולת מחר תבוא צלוחית – וגם ליאַנוואַר איננו דורש יען כי נמצא תחת ידו מה ששלחו לו בחנם. בכל זאת ככלותך לכתוב את ספורך שלחהו אלי בעגלא ובזמן קריב ואשימה עיני עליו; ואם תסכים על ידי נעשה עם צ“ב בערמה. כאשר יבוא לדרוש אלי דבר לעלהו הנדף ונתתי לו את ספורך ולא אגיד לו כי אתה הוא הכותב, כי אם אני, ואחרי קבלי מאתו מחירו וגליתי את אזנו למען יבוש מעצתו ומצרות עינו. מובן מאליו שעל הספור יהיה חתום איזה שם בדוי. בנו' הראשון לשנה הבאה יבוא מאמר ראשי ממני “והחכמה מאין תמצא”. בצלוחיתי הבאה מחר ידי בעורף היזואיטים אשר בקרבנו. לפי ששמעתי מדברי ידידנו רז”ל לא ישר ספורי “המעורב בדעת” בעיניכם. ואע“פ שמצד אחד שמעתי ההפך, כי איש אחד מקיוב אשר לא ידעתיו ולא כתב אלי מעודי נתעורר לכתוב אלי ולברכני על כי באמת הספור כמו שנדפס הוא קיצור ספור ארוך אשר עוד לא כליתיו וקצרתיו והכינותיו בחפזון לעטר בו את שולי המליץ. ובכלל אם בכל פעם ופעם תבקשו שיהיו המאמרים אשר יבואו ממני במליץ מן המובחרים – אל תבקשו; כי אינו דומה דבר הנעשה להמכר באטליז מדבר שנעשה להתגאות בו. מקוצר הזמן ולפעמים גם מקוצר רוח אי אפשר לסלסל בו ולהקציעו כל צרכו ויוכל היות שיצא גם בלי מתוקן. ומי יודע אם לא תקלקל הכתיבה הזאת שהיא כמעט מלאכה ולא חכמה את עטי ואת הדרך אשר הלכתי בה עד כה. בחדש הזה קלקלתי הרבה ניר ודיו. כשלשה עלים נדפסים יבואו ממני בכרך הראשון של וואָסחאָד. על המאמר האחד חתום שמי המפורש ועל השני שם בדוי; ואם לא תכירני אגלה לך הסוד לכשתחפוץ. שמעתי כי ערכת מאמר למ”ע של פומפיאַנסקי, ומאֹד תכסוף נפשי לראותו – את המאמר לא את מה"ע – ואני טרם אדע אם יגיע ולמי יגיע הלם, על כן טוב תעשה אם תשלח לנו את שלך ונקראהו יחדו.

מברך אני אותך ואת שארית ביתך בשנה המתחדשת. יתן אלהים ותביא לנו שמחה ונחת בכנפיה. הסכן הסכננו לבלות את הנשף הזה, ליל התחדש השנה, בסוד בני משפחתנו יחדו בקהל עליזים בכלוּב הסוחרים אשר בזה. הרבה מאות נפש אדם אנשים ונשים יועדו בערב הזה בחדרים המרוחים אשר שם חוגגים ושמחים ואוכלים ארוחת הערב יחד ויין שאַמפאַניער ישפך כמים לקבלה השנה; ומי אשר לא ראה שמחת בית השואבה הזאת, לא ראה שמחה מימיו. חפצנו גם היום ללכת שמה אבל מן השמים עכבונו ועל כן נלך ונשב היום בבית בנינו. לנכדנו הקטן קניתי מנחה שני ספרים מפוארים מלאים ציורים משוחים בששר; האחד מהם מסרתי לו ושמח עליו שמחה גדולה ואת השני החביא אביו עד אשר יגדל, כי ספר יקר הוא וירא הוא פן יקרענו. ואספר לך מעט מתכונתו ומהלך נפשו. על הספר אשר מסרתי לו מצויר על פתח השער כלב ועליו רוכב נער קטן ואומנתו תחזיק בו לבלי יפול. מדהרות האביר הזה נפלה מצנפתו מעל ראש הרוכב עליו ארצה והוא לא ידע, גם פוזמקאותיו נטשו וירדו על קרסוליו והוא לא ידע, גם שערותיו על ראשו פרועות והוא לא ישים אל לב. את כל זה בארתי באר היטב ליעקב זה הקטן ויבין את הכל פעם אחת בכל פרטיו ודקדוקיו, וילך לספר לכל אחד ואחד את משפט הציור ופרטיו. אחרי רגעים אחדים כאשר שבו לשאול אותו את פרטי הציור – וכפי הנראה כבר היה לו לזרא לשנות הדבר כמה פעמים – עלה על לבו להתהולל מעט ובמקום אשר יאמר “Этo coбaka” ענה ואמר: " Этo тaбakЪ" אז אמרתי לו בשחוק: "Ecли Этo тaбakЪ, тo ты дypakЪ חיש מהרה לקחו אזניו את צלצל החרוז וירקד כעגל ויחזור על כל היושבים לשנן להם את דברי בחלוף הנוסח למדבר בעדו, לאמר cди Этo тaбakЪЭ וכו' וכו' וכו' тo я дypakЪ! Xa, xa, xa! ויהי לנו לנחת רוח.

ידעתי כי תבין גם אתה מזה את שכלו ומעלות רוחו ויהיה לנחת גם לך אע"פ שאינו דומה שמיעה לראיה.

ועתה היה שלום; ברך את שתי בנותיך האהובות והיה ברוך גם אתה מפי,

ידידך אשר בנפשך יל"ג.

P. S. ש. לא עצר כח וישב ויכתוב אלי; הוא דורש שאאיץ לשלוח לו את הידיעה האָפֿפֿיציעלית, ואני זה כשבועים אשר כמעט לא יצאתי מביתי ולא יכלתי לראות פני איש. תשובת המיניסטריום היתה צריכה לבוא ע"ש בתו – כי האדריסא שלה היתה רשומה על מכתב הבקשה, ואשמים בזה ילדיו הטפשים (כתיב ולא קרי) שאינם משתדלים בזה. אם עוד לא קבל הידיעה הנחוצה, הגידה נא לו שיכתוב לבתו שתלך ללשכת הסופרים אשר להמיניסטר לדרוש הדבר ולדפוק בם. ואם תספיק לי השעה בין כך וכך אשאל גם אני על מעמד הדבר. אם תתמהמה התשובה אין זה פליאה כי משרכת היא מן המיניסטר אל הגראַדאָנאַצאַליק ומשם אל הפריסטאַוו, ובכל מקום ומקום תוכל להשאר ימים ושבועות אם אין מזכיר ומעורר.

ביום הראשון הזה לא קבל מקס ממך מכתב כפעם בפעם, והוא חושב שאבד מכתבך בדרך.

אגרת מאה ותשעים

[להנ"ל]

ידידי מחמד עיני ומשא נפשי, תומך גורלי ומרים ראשי

חולק עמדי חלקי וכוסי, בימי עניי ובימי משושי!

ברגע הזה הביאו לי את מכתבך אלי ממעי מכתבך אל מקס בננו ומאשר רואה אנכי כי הוגד לך את המחלה אשר עברה לפתע פתאֹם על נפש מיננה בתנו הנני ממהר להרגיעך ולהודיעך כי בחמלת ה' עלינו נגדעה קרן המחלה וזרועה נשברה וזה היום הרביעי אשר לא שבה הקדחת. על מחלת מיננה רמזתי לך במכתבי האחרון באמרי כי היה את לבנו ללכת לנשף חשק ומן השמים עכבונו. עוד במו“ש היו בנינו אצלנו שמחים ועלזי לב כפעם בפעם וממחרת היום ההוא הודיעו לי כי מיננה דואבת, ולמחרתו – כי מוטלת היא על ערשה וחליה כבד, ובבואי שמה ביום הרביעי ערב ר”ה ומקס פתח לי הדלת וארא והנה פניו זועפים, ואשאלהו ויענני: " ckвepнo" ותהי עלי חתת אלהים! אבל חסדי ה' לא תמו ולא כלו רחמיו. באצבעו ילקנו ובידו הגדולה יושיענו; אקוה כי גם עתה לא יעזבנו ולא יטשנו, ונשר יעיר קני ועל גוזלי (אשר הם גם גוזליך) ירחף. ואם כי לפי שעה אחרי עבור פֹחדתי ויראתי למיננה עוד דאגה אחרת תשחני (אר על אֹדותיה אדבר לך בפעם האחרת) סמוך לבי לא יירא כי האלהים הרועה אותי מעודי ועד עתה לא יסתר פניו ממני ובעצתו ינחני בדרך אמת.

ואעזבה כרגע את ילדי בשרנו ואשיחה בילדי רוחינו. את מחברתו של רבךָ ואת מאמרך אשר בה קראתי עוד בטרם בוא ספרך למקס. דבריך נאמרים בשובה ונחת והערותיך צודקות. ועוד שגיאות גדולות מאשר הזכרת נמצאו בספרו של אותו האיש אשר בא ונטל לו שם של מחבר; והנה גם אני כתבתי משפט על ספרו ומאשר מצאתי לנכון להגיד גם מקצת שבחו לא נתרצה צ“ב להדפיס מאמרי ואני לא חפצתי לשנות ובכן נשמט המשפט הזה מן הבינה בספרים אשר באה בסוף השנה שעברה. מחברתו של פופיאַנסקי הביאה לי יותר מאשר קויתי. כבכירה בראשיתה טובה היא. במאמרו על היהודים בערי מושבותיכם נמצאים דברים אחדים הראוים להשמר לדור אחרון, ואף כי לא העמיק לחקור בספרי הדתים ופקודי המלכות אשר היה מוצא בהם פקודים הרבה הנוגעים לקורות היהודים בליפֿלאַנד – ומעט מהם תמצא גם במאמרי על בוא היהודים לפ”ב אשר נוגע אני בהם באצבע קטנה בדרך הלוכי – בכל זאת יכבד המאמר ההוא את מקומו בספר צנום ודק כזה. הספור הנעתק מל“א כתוב בשפת רוסיה טובה וברורה; הגידה לי אם ידעת מי הוא רייף המעתיק. בקורתך תשים הדרה על פעלו יען כי בין מאמרי החכמה ופירושי המקראות הבאים שם היא האחת שיש בה ממש ונאמרת במועצות ודעת. ומי יתן שלא תבייש זקנות המ”ע הזה את בחרותו.

לא ידעתי אם תעלה בידי לשלוח לך את הוואָסחאָד תיכף אחרי צאתו (הנה הוא יוצא בחצי החדש יאַנואַר) יען כי לא יהיה לי כפי הנראה רק עקז. אחד. מקס הוציא כסף הרבה על כתבי עתים ויותר נחוצים לו ועל כן לא חתם על הוואָסחאָד; ואת האחד אשר יהי לי בלי ספק יקרא גם הוא ויתר בני והוא גם יהיה לי לעינים בערכי מאמרי לחוברת השנית ולא אוכל שלחו מאתי. אבל את מאמרי אשר יבואו בו אשלח לך בלי ספק, כי יהיו לי מהם העתקות אחדות. ועוד היום אנכי שולח לך ע“י קרייצבאַנד באָגען אחד ממאמרי על ספרי ישראל, אע”פ שהמאמר עוד לא נשלם; למען תוכל לקרוא בו מעט מעט ולא תרבה עליך הקריאה פעם אחת. – הגידה נא לי האם שלם ישלם פופיאַנסקי לסופריו בעד עמלם ואם שִלם גם לך?

התקבל את המליץ מראשית השנה החדשה? אנכי בצדיה לא הזכרתים למען אראה אם יעשו זאת מעצמם. מאמרך עוד לא בא עד כה ובלי ספק יבוא בקרוב. בלי ספק הבינות כי המאמר הראשי בנו' הראשון “והחכמה מאין תמצא” ממני הוא. הֲמצא הפֿוליטון של קאַמינער חן בעיניך? בעיני טוב הוא מאד, אפס כי הוא מרבה לכרכר בכרכוריו ומפריז על המדה והוא שוכח דברי החכם כי גם אכל דבש הרבות לא טוב. עתה ירוח לצ"ב כי יבואו פֿוליאָטוניסטים חדשים אשר אנכי פניתי הדרך לפניהם.

שלום לך ולאשר לך חזק וחזק וה' יזכנו להשמיע איש לאחיו בשורות טובות וישמחנו תחת אשר עִנָנו עד כה.

ידידך בנפשך יל"ג.

8 יאנואר [ב' שבט תרמ"א].

אגרת מאה ותשעים ואחת

[להנ"ל]

ידיד נפשי אשר אזכרך לרגעים, נאמן ואהוב וחביב ונחמד

ונעים, בימים טובים ובימים רעים!

עברתי על פני קונטרסך אשר למשפטי עליו תיחל. מפאת פניהם ערבו עלי דבריך בכללם ככל היוצא מדלתי פיך, כי הנה ברכת ה' בעטך, וכאשר תשים לשונך שפתותיך נוטפות מור – מור עובר אשר טעם שפת ציון עמד בו וריח הלבנון בו לא גמר. גם ספורך זה הולך במישרים כיין הטוב ורוח צח שפתנו שפוכה על פניו. על תוכנו ועל פרטיו לא אשא עוד משפטי כי למה תאמר עלי כי הנני מן המשפחה, אשר אין מראים לה חצי מלאכה. רואה אנכי כי ספורך כתוב בכונה מיוחדת (טענדענציאֶן) לשום לעיני קוראיך את יחס ארבע המשפחות אשה אל אחותה היושבות במדינתך ולבכר, כאיש חכם אשר עיניו בראשו, את המשפחה שהשעה משחקת לה על פני רעותיה. ראה דבר זה חדש הוא בכתב ישראל כי עד כה לא ידובר בו בכתבי העתים העבריים… לפנים ידענו רק שתי רשויות בנפות קור־וליפֿלאַנד: האשכנזים יושבי הארץ מדורות קדומים והרוסים אשר בעלוּם זה כמאה שנה… עתה רואים אנחנו ארבע דעות במיטוי ובריגא.. והנה הדעה הזאת וכל תולדותיה המסתעפות ממנה חדשה היא בקרבנו, בין סופרינו וקוראינו, ואתה הוא לפי ידיעתי הראשון הנושא את דבריו עליה ובפרט ביחוסה ליושבי ארצנו, והנה אנחנו מצפים לראות מה תדבר בנו ואנה פניך מועדות, כי מראשית דבריך אשר לפני לא אוכל עוד לדעת את סוף מחשבתך. אני טרם אדע מדוע החשית מדבר בהשפט הרוסי עם הבלתי רוסי ומשכת עליך חוט של חשד בעיני החסיד; טרם אדע מי הוא הרוסי הישן עתה ומה תכונתו ומעלליו ואם ציר אמן אתה וכונת יפה את תוארו; טרם אדע מי האשה הצועקת כי גנבים באו לה ואם אמת בפיה או מתאנה היא ולאיזה תכלית. על כן אני אומר לך כי לעת כזאת אוכל לשפוט רק על החמר והלבנים אבל לא על תכונת הבנין.

בחמר ובלבנים יש לי להעיר על דברים קלים וקלושים אחדים. לא ישר בעיני על אשר תשפיק בילדי נכרים כמו וָכְּסַל, פלמיקה וכדומה. הקצור קצרה ידך מברוא לך למושגים האלה ניב שפתים ושמות חדשים ממקור שפת ישראל כיד רוחה הטובה עליך ויברכוך טובים על זה? במקום המלה פלמיקה אולי יישר בעיניך לברוא שם חדש “פולמוס של סופרים” כי השם “פולימיקה” לוקחה מן השם poleimus היוני שהוראתו מלחמה והוא הוא “פולמוס” של אספסינוס שבתלמוד. לזשענדאַרמען תוכל לקרוא “אנשי מגן” או “שוטרים חלוצים” או כדומה לזה; ולמה לך להשתמש בשם המוזר “שידים” אחרי אשר השם “יהודים” נמצא מאד, וממנו הוא לוקח. נסה נא בכחך לתקן כל אלה כי עשה תעשה וגם יכול תוכל.

ועתה הגידה לי מה חפצך לעשות במאמרך זה. צ“ב קבל יקבלנו בידיו וברגליו אבל בצע כסף לא יתן לך ובעלהו הנדף יבוא המאמר חוליות חוליות כעצמות הנפזרות לפי שאול. על כן לדעתי אין טוב לך בלתי אם לתתו אל בעל השחר, כי ממנו תוכל לקבל מספר חוברות ממאמרך זה והיה לך ברכה. בקרוב יהיה סמאָלענסקי בזה ואם תמלא את ידי ואם אראהו אקח עמו דברים בדבר הזה. ש. אמר לי בפה לא מלא בשמכם כי הספרים אשר שלחתי לכם לא נתקבלו; ולא ידעתי לאיזה ספרים הוא מכון. לא שלחתי אליכם בלתי אם שני ספרים למיננה בתך: ספריו של לעוואַנדא lOчepkиb llpolllлaŁo וספריו של בערנשטיין MeндeлЪ ŁиббopЪ и фeйreлe MaггидЪ; אותם שלחתי ע”י הפאָסט בשתי וערב זה כשני חדשים, וכמדומה לי שבאחד ממכתביך הודעתני כי נתקבלו, וספרים אחרים לא שלחתי. על כן הואילה ובאר לי את החידה הזאת; ואם באמת אבדו הספרים ההמה, חבל על דאבדן כי לא אוכל לחפשם ולחקור אחריהם.

כפי שאמר לי ה' לנדוי בריגא נמצאו שלשה עקז. וואָחסאָד והאחד מהם בביתו של ה' שליט הקרוב אליך, ובלי ספק תקחוהו משם, ועל כן אינני שולחו לכם.

אחדים משירי נעתקו לל' רוסיה ויבואו בקרוב בדפוס. את האחד מהם אנכי מעתיק ושולח בזה למנחת זכרון למיננה בתך למען תשוררהו בלילה אל נוגה הירח ותזכור על ידו את המשורר. הנה הוא (השיר ולא המשורר) כתב במשקל שירו של לערמאָנטאָף cllи мдaдeнeщЪ ובנגינתו ינוגן.

כל ימי החרף קבענו לנו מוצאי שבת לכנופיא בביתנו כאשר ידעת, ומיום שנפלה מיננה בתנו למשכב סוגר ביתנו ושבתו שבתותינו; וביום השבת העבר שבנו לקבל את מיודעינו ומכירינו וגם מקס בא בתוך הבאים. וזה לך האות כי מיננה קמה ושבה לאיתנה אף אם עודנה לא תעזוב את קירות ביתה. אתמול נקראנו כלנו לאכול אתם לחם בצהרים וגם יעקב הקטן ישב אתנו אל השלחן בפעם הראשונה וכשמזגו לו המרק במשרת וצוו עליו לחכות עד אשר יצטנן אמר: “He xвaтaeтЪ тepllѣнья”

הבַרָן (ככתבך, לא הבלתי כי אם השירי) מלא את ידי להורות לבנו השני בן שמונה עשרה שנה אבל לא נקב משכורתי, וזה כשלשה חדשים אשר אנכי מורה אותו שלש פעמים בשבוע והוא מלין פעולתי אתו ואין קול ואין כסף ולא ידעתי מה תהיה משכורתי וגם אם יש לי תקוה אחרת ממנו זולת זה, כי בכל הזמן הזה לא ראיתיו אף לא אשתדל לראותו ולדבר בו עד עת מצוא. לפי שעה תתקן לי עבודת הסופרים די ספוקי ושמח אנכי בחלקי, ואם יפסק הצנור הזה אז אבקש לי עבודה אחרת. בין כה וכה טוב לי כי עומד אנכי ברשות עצמי ואינני תולה בדעת אחרים.

היה טוב ושמח שָׁלֵם וצולח כנפשך שבעך וכנפש רעך אשר כנפשך.

יל"ג.

ג' פעברואר 1881 ט“ז אד”ר, [תרמ"א].

אגרת מאה ותשעים ושתים

ידידי!

אחרי אשר גם היום לא בא איש ממך אלי וגם על מכתבי ששלחתי אתמול ע“י ש. לא מצאתי מענה לבי נוקפי פן קרך אסון ח”ו, וע“כ הנני שולח לשאל בשלומך ולבקשך אם שלום לך ואין מעצור להשיב לי את הסך חמש מאות רו”כ אשר נתתי לך ג"ח, כי נחוצים המה לי מאד, ואשאר כל הערב בביתי לחכות לתשובתך

יל"ג.

15 פעברואַר 1881 תרמ“א [כ”ח אד"ר].

אגרת מאה ותשעים ושלש

יום א' 15 מאָרץ 1881, כ“ו ואדר תרמ”א.

[להזק"ן]

ידידי ארך אפים וגדל כח המחכה לתשובתי, מכסה פשעי ומבקש אהבתי!

על מכתבך השני עניתיך בדפוס, ובלי ספק כבר ראית דברי ודנתני לכף זכות. על הראשון לא עניתיך מעצלות ומשפלות ידים והנה זה בא השלישי ויטפח על פני. אשמח כי מצאו מאמרי האחרונים בהמליץ חן בעיני אדם מבין יודע כמוך; ואלו הייתי עניו ושפל רוח כאותו תנא הייתי מניח ידי על כרשי ואומר: “שישו בני מעי, ספקות שבכם כך ודאיות שבכם עאכ”ו“. הצדקה אתך שהמאמרים האלה הם יוצאי חפזון, ועל כן שולח בם רזון ואבד חזון; ואולם למה זכרת את “ימי הפורים” ולא את המאמרים הטובים ממנו “משפטי לאור עמים” “בהדי הוצא” “והחכמה מאין מצא”? והנה ידוע תדע כי המלך הטפש היה ראוי להיות ארוך ונעשה גוּץ כדי שיתכנס בפעם אחת למטתו של המליץ שהיא מעין מטתם של אנשי סדום. את מאמרך לא מסרתי עוד לסמאָלענסקי ולא אמסרנו עוד ואשיבנו לך כפקודתך. את דעתי על מטרתך בשיחתך הלא כבר גליתי לך במכתבי הקודם כי העבר תעביר לפני קוראיך מראה חדש ממראות החיים, את מריבת מפלגות העם בארצך; וראה הקורא באספקלריא המאירה שלך את העצמים בבטן המלאה, איכה יתרוצצו הבנים בקרבה ויד יעקב אוחזת בעקב עשו אחיו. ואם כי עצם הדבר איננו נוגע בעצמנו ובבשרנו, הלא איננו רחוק מגבול ישראל, למשל, מן ההר “פֹאָפאָקאַ־טעפעטל” או איצטאַקי הואָטל” (סלח נא לי אם תקהה את שניך, כי לא בי האשם) אשר רבנו שולמאַנן נושא עליהם “תועפות תלפיות מדברו” בספרו החדש “בית האֹסף” (ווילנא, תרמ"א, אשר אותו תוכל אם תחפוץ לשים למפגע לך בבקורתך אשר אתה מבקש)! קיבתה של ספרת ישראל כקיבת בת היענה, הכל מוכן לסעודה; הכל – אפילו זכוכית. וכל תקפו של ענין תלוי בזה איכה תבשל המבשלת את נזיד הזכוכית. ואתה, ידעתי, כי מבשל אמן אתה ובלשונך מבורכת ה' תשפוך על נזידך רוח חן ותחנונים ותתקנהו כל צרכו ויהיה מצטמק ויפה לו ויאכלוהו בני ישראל ויהיה נבלע באבריהם.

היום אכלתי לחם בבית בנינו ונכדנו יעקב הקטן יושב על ברכי; ופתאֹם נכנסה בו רוח תזזית ויקרע באגרוף רשע את בתי העינים מעל חוטמי וישאל: ”אבי זקני, הרואה אתה עתה?" את חתנך יעקב הגדול עוד לא ראיתי אבל מחר הוא אוכל לחם אתנו בצהרים. בפי מקסים שמתי דברים אחדים אליך כי עוד הייתי מתעצל לכתוב אליך היום, אבל בשובי מצאתי את מכתבך השלישי ויהי לי כדרבן בצדי. המחברת השלישית מן “עוור. זאפיסקי” עוד לא נתקבלה; ואתה לא תגיד לנו אם תקרא את הוואָסחאָד כסדרו, כי יש עם לבב מאקסים להוציא עשרה רו"כ מכיסו ולהעניקהו לך. תסלח לי מיננה בתך היקרה כי לא אעצור כח היום לשוחח בה ולהשיב על דבריה הנעימים; חבלי שנה נופלים על עיני, נפעמתי ולא אכין לדבר כן. למועד חזון. שמעתי עליך אומרים כי בוא תבוא אלינו בקיץ הבא, ובלי ספק תבוא גם היא אתך; ואז אשלם לה את כל חובותי. ערבני נא עמה!

בשבוע הזה עלה זכרוני לפני בַרַנַנו ויקרא לי לבוא לפניו. בבואי קבלני בסבר פנים יפות ויאמר לי כי באסיפת פרנסי העדה עלה זכרוני לפניהם למלא את ידי לכתוב: א) כתובת קצרה על זר הפרחים אשר הם מניחים על ארונו של הקיסר, ב) מכתב תנחומי אבלים להקיסר החדש, ג) שירה חדשה ליום הבא בהנתן כתר מלכות בראשו… השתדלתי להשתמט מיד הברון ולא הבטחתי לו למלאות את אשר שאל. “למה זה תבחרו בי לכתוב האדריססא? “שאלתיו”, המבלי אין סופרים בלשון המדינה בקרבנו אשר קטנם עבה ממתני?” – אינני חפץ שתהיה האדריססא כתובה במבטאים המורגלים שדשו בם רבים כי אם שתהיה רוח עמנו נוססה בה, וטעם תורת ישראל עומדת בקרבה, ענה לי. "צר לי מאֹד, אדוני, הוספתי ואומר, כי תקבל עליך להיות סרסור ביני ובין הפרנסים. קשה עלי להשיב פניך ריקם אבל אינני יודע אם אעצור כח למלאת את אשר תטול עלי…בדברים האלה יצאתי מפניו; ובלבי גמרתי לבלי אכתוב. אבל ביום ההוא אחר חצות קבלתי מאתו טיליגרממא ובה יקראני לבוא אליו לעת ערב בשעה השמינית. ראיתי כי האנשים האלה בוש לא יבושו והכלם לא ידעו ונמלכתי לעבור על מדותי; הכינותי את הכתובת לזר הפרחים ואת פתשגן האדריססא ובאתי לעת ערב לביתו ומצאתי שם יושבים אנשים אחדים ואותו לא מצאתי. שמתי לפניהם את אשר ערכתי ויצאתי מעם פניהם; ועד עתה לא אדע אם קבלו את דברי או לא. זר הפרחים הונח על הארון ביום הששי העבר, והאדריססא עוד לא הובאה לפני הקיסר. ועתה לעצתך אעמוד אם אכתוב להם את השירה אשר הם מבקשים או לענות להם כמו שענה יצחק להפלשתים ויפתח לבני גלעד?

בשבתי באספתם שמו קטורה באפי ור' צבי הירש ראָבינאַוויטש אמר לי כי מתעתּדים לחג את שנת מלאת כ“ה שנה למיום היותי סופר ומשורר בישראל (ספרי אדו“ם יצא בשנת תרי”ז 1856 וביום 8 אָקטאָבר שנה זו תכלינה כ"ה שנים). ע”ז עניתי ואמרתי לו כי לדעתי טוב טוב לו לחדול ממחשבתו זאת, לפי שרבים יהיו מתנגדים לחפצו זה; אבל הנני נותן לו רשות לכבד את יום מלאת כ"ה שנה אחרי מותי, ואז אקוה לא ימצא מתנגדם רבים בדבר. – ועתה הנה שמעתי כי אינם מסיחים דעתם מן הדבר הזה, וגמרו להוציא את שירי בהוצאה שניה ולהעתיק מהם ללשון רוססיא את אשר יעתיקו אפס כי קוץ קטן מוטל באליה זאת כי שמו לעסקן בדבר את הג. הידוע לך ואני אין נפשי אל האיש הזה.

שלום לך; תקפה עלי שנתי, והנני עולה על מטתי, ואתה קבל את ברכתי וערובת אהבתי, ואהוב גם אתה את אוהבך בכל לבו את

יל"ג.

ה' אברהם קופערניק יושב בזה כעת, ובמו"ש העבר היה אצלי והרבה דברנו עמו גם על אדותיך.

אגרת מאה ותשעים וארבע

ספ“ב 16 מאָרץ 1881 [תרמ”א כ"ז ואדר].

[לה' מ. גאָרדאָן].

ידידי היקר!

ברגע הזה בא לידי מכתבך מן 12 דנא. ספרך¹ מכורך וכלול בהדרו מונח על השלחן לפני, מחר יצאו כל הספרים מת“י הכורך ובסוף השבוע הזה או בראשית השבוע הבא אשלחם לך. מה שאמרת בהערתך שהשור נכלל במצות “ואהבת לרעך” לדעתי איננו מעות, שהרי סמכת בדברי חז”ל: “רעך רעך, אם אינו ענין לאדם תנהו ענין לשור”; ואם מעות הוא אין עוד לתקון, לפי שאי אפשר עתה להעביר דיו וקנקנתום על כל הספרים שהם אלף במספר, וגם דאגתך שוא, כי איש אל ירב בך ואל יוכח איש אותך בדבר הזה. אלו היית קורא לאדם שור היה יורד עמך לחייך עכשיו שאתה קורא לשור אדם – מי יתבעך לדין בשביל זה.

ידידנו ה' קופערניק היה בביתי פעמים; במו“ש העבר עשה עמנו כל הערב, וגם אני הייתי אצלו ועוד אקוה לראות את פניו, כי יקר האיש ונכבד וחברתו נעימה לי מאד. מאה רו”כ מסר לי, אבל לפי השערתו לא תעלינה הוצאות הדפסת ספרך לסך זה. לאחר גמר הכריכה ביום המחרת או ביום הרביעי אקח חשבון פרטי מביה"פ ואז אדע כמה תעלה ההדפסה, ואשלים החשבון עם ה' קופערניק, והיה הנותר בידי אמסור לו ואם יחסר אקח מידו על חשבונך. הנני כותב את הטורים האלה בחפזון למען הרגיעך ואתה שלום. והנני ידידך לנצח

יל"ג.

אגרת מאה ותשעים וחמש

[להזק"ן]

ידידי האהוב בנפשי, כבודי ומרים ראשו!

בפי חתנך המוכ“ז אשר בו אתקנא, על כי הולך הוא אליך לשאול קושיות “מה נשתנה”, שמתי פרטי דברי תשובתי על מכתבך האחרון ועל תנואותיך עלי. ע”פ מקרה היה הוא בביתי בבוא מ. לדון בי על הודעתי הגלויה כנגדו. והנה הוא, מ., אומר כי הלבנתי פניו ברבים והרגתיו באמרי פי ואתה אומר כי נכנסתי עמו שלא כדין לפנים משורת הדין והנך תובע את עלבוני מידי; ואני מה אעשה לנפשי להנצל מכף שניכם?

אמש היו אצלי חמשה אנשים מנכבדי ישראל אשר בזה ור' אהרן קויפמאַנן בראשם והודיעו לי אָפֿפֿיציעל את המחשבה אשר הם חושבים להוציא בדפוס את קבוצת כל שירי וספורי אשר כתבתי עד כה, וקראו באזני את הפרטי כל אשר כתבו וחתמו בדבר הזה. משערים הם כי כל ההוצאה תעלה לשבעים באָגען נדפסים, ותודפס בשלשה כרכים ובשתי תמונות: בתמונה מהודרת על נייר וועלין ובתכריך זהב וארגמן ודמות תבניתי חרות על הלוח בראשו ותמכר במחיר עשרה רו“כ במספר חמש מאות עקז. ותשלח לכל עשירי עמנו נטילי הכסף; ובתמונה השנית במספר 2500 עקז. תמכר כמקח ג' רו”כ לכל המון בית ישראל. וסוכנים ימנו להם בכל גבול ישראל ובכל הערים הגדולות באירופא ובאַמריקא כדי להפיץ הספר ביעקב במשך שנה אחת; והספרים יהיו מוכנים בדפוס ליום 8 אָקטאָבר שנה זאת שהוא יום צאת לאור לפני כ“ה שנים ספרי אדו”ם. לי ישלמו בעד כל באָגען חמשים רו"כ; ומכסף הפדיון הנותר אחרי נכיון ההוצאות יקבעו פרעמיע לכל הכותב ספר טוב שבספרים, בשירים או במליצה בל' עבר. הפרעמיע ההיא תקרא על שמי וכל זמן שאהיה בחיים אנכי אהיה השופט איזה ספר לקרב ואיזה לרחק. זה הוא חלום האנשים האלה בקצרה; ומה יהיה פתרונו ימים הבאים יודיעו. הספרים יהיו נדפסים בוויען תחת יד סמאָלענסקי והוא מתחייב להדרם בכל פאר. בטרם יאסף הכסף ה' קויפֿמאַנן נותן את כל צרכי הדפוס מכיסו. ולפי שמוציאי ספרי דורשים שאדפיס גם את ספורי הנדחים בהמליץ על כן יהיה כדבר בעתו אם תספר לפני את דברי גנותם אשר אמרת.

שולח אנכי לך בזה מחברת אחת אשר הוציא זה לא כביר פה תחת ידי ידידנו מימי נעורינו מיכל גאָרדאָן. הנני אץ לצאת ומקצר דברי, כי הלא יעקב איש תם וימלא את שתי אזניך על כל גדותיהן בספוריו על אדותינו.

ושלום לך ולבנותיך היקרות בחפץ ידיד כלכם באמת ובתמים

יל"ג.

30 מאָרץ 1881, ספ“ב [י”ב ניסן תרמ"א].

אגרת מאה ותשעים ושש

ספ“ב 22 אפריל 81 [ה' אייר, תרמ”א].

[להנ"ל]

ידידי!

ה' פקד את שרה פייגא ותהר ותלד את ספרה אשר כתבה. זה כעשרת ימים קבלתיו ועברתי עליו, ורצופה בזה תשובתי אליה ובטובך תגיענה לידה כשתבוא אליך, כי כן בקשתני. בחוברת “וואָסחאָד” לחדש אפריל אשר יצא בשבוע הבא יהיה נדפס משפטי על הספר הזה. לתועלת המחברת תשתדל שתקרא או שיקראו לפניה את הכתוב שם אולי תשמע עצה ותקח מוסר, ולתועלתי לא תגיד לה כי אני הוא הכותב, לפי שספרה יצא לא כלו זכאי בדין ופן ירע בעיניה כי סוף סוף אשה היא ודעתה בלי ספק קלה ונוחה לכעוס.

את מכתבי האחרון שלחתי לך ביד יעקב חתנך ובלי ספק מסרת גם את תשובתך אלי לידו ובבואו עוד הפעם לפ"ב ימסרנה לי.

דבר הוצאת כל ספרי יקום ויצא. ביום הראשון העבר נקראתי גם אני לישיבתם ושם עשו חוזה עם סמאָלענסקי וכבר כתב הוא לוויען להכין הנייר, וכבר מסרו לידו חמש מאות רו"כ דמי קדימה. ואף כי אני טרם אדע מתי אבוא על שכרי כי לימים רבים ולעתים רחֹקות הם מנבאים. לכשיבקע הנאד אשתה יין ולכשימכרו הספרים אקח את חלקי. בכל זאת אשמח שמחה גדולה על הדבר הזה וזה האות כי יקיץ עמנו לתחיה בהחלו לכבד את סופריו ואת ספתו העבריה. לא דמיתי ולא עלה על לבי כזה מעולם!

עוסק אנכי כעת בסדוּר השירים והספרים, כי בעוד עשרת ימים ישוב סמאלענסקי אל עירו ואתנם על ידו. ומי יתן לי בקרבתי איש נבון וחכם אוהב ורע כמוך והיה לי לישועה בעצתו ובטוּב טעמו מה לקרב ומה להרחיק, מה להקדים ומה לאַחר. וזה שם הספר אשר אקרא לו:

"כל כתבי

יהודה ליב גאָרדאָן

מתֻקנים וממלאים בידי המחבר,

נדפסים באגדה אחת ע"י חברת אנשים הרוצים בשפת עבר ואת ספריה יחוננו לפי מלאת למחבר עשרים וחמש שנה מיום היותו לסופר בישראל (תרי“ז–תרמ”ב)

בשנת: אשׁירה לאדֹני בחיי."

לי ולביתי ולילדינו ולביתם שלום. כבר שמעת כי צלחה בידי מאקס בננו למצוא מקום נאמן ומקור קבוע לפרנסתו, והוקל מעליו טרחו ומשאו. ומה אֹמר ומה אדבר לך על דבר בננו הקטן, בכור שטן זה, אשר אמש שעשעתיו על ברכי שעות אחדות ולא שבעתי מטובו ויפיו ומרֹחב לבו ובינתו!? לוּ יכלתי לשית אותו בתֻמו ובצביונו נוספות על ספרי והיה הדרו על פעלי וראו כל בשר יחדו כי כל שירי כאַין נגד פרח לבנון זה וכל צפיעי בת שירתי כעשן יכלו למאור פני צאצאי בת בטני.

הודיעני בבירור באיזה חדש ובאיזה יום, אתה אומר לבוא הלֹם; ועד כה היה שלום.

ידידך ואוהבך יל"ג.

את הזאַפיסקי לאַפריל לא ראיתי. הבאו גם שם דבריך?

אגרת מאה ותשעים ושבע

ר“ח מאַי 81 [י”ד אייר תרמ"א].

[להנ"ל]

ידידי!

מוצא אני את דבריך טובים ונכחים, אף כי אינם נשגבים. הנך נותן ציור שלם ומעביר על פנינו בדמותה כצלמה אחת מן התמונות העולות כצללים בקרב עמנו; ואוי לנו כי הצללים האלה רבו עד אשר היו לענן כבד ויכסו את עין הארץ. כחפצך עשיתי והתויתי בעט עפרת על המקומות הראוים לדעתי לתקון. בסוף השיר, לדעתי, צריך להוסיף ב' שורות כדי לשכלל הרעיון. חזק וחזק כי ברכה בך.

יל"ג.

P. S. מכתבך קבלתי היום ובל"ס רשמת בטעות מאַרט במקום אַפריל.

אגרת מאה ותשעים ושמונה

מוש“ק 2 מאי 81, ספ”ב [ט“ו אייר תרמ”א]

[להנ"ל]

ידידי ורעי!

צדיק אתה בדבֶרך משפטים אתי על קצר כח סבלי וכל שרש חטאתי היא אהבתי אליך ותשוקתי לשמוע את קולך מדבר אלי, כי קולך ערב ומדברך נאוה. ואתה כרחום סלח לי.

השודדים בצהרים אשר קמו על היהודים ביעליסאַוועטגראַד ובבנותיה ובקיוב ובבנותיה – שדוני גם אותי. המחשבה אשר חשבו המשכילים בזה על ספרי ועל פעל כפי כפי הנראה לא תקום ולא תהיה עתה; וגם אני כמוהם אחשובה: העת לנו עתה לרעות בגנם וללקוט שושנים בעת אשר משכנות יעקב חוֹח ירשם, קימוש באהליהם? העת עתה להעיר הנבל וכנור בעת אשר בתים רבים חרבים ומשפחות אין מספר רֻששו והֻמכו והגיעו עד ככר לחם? לא ידעתי איך יפל הדבר אחרי אשר כבר נתנו על יד המדפיס דמי קדימה חמש מאות רו"כ וכמדומה לי שהוא כבר הודיע לוויען להכין נייר חדש לרגל המלאכה אשר לפניו. בקרוב יודע הדבר אל נכון בשוב סמאָלענסקי ממאָסקוי. מי החכם והיה יכל לראות מראש כי שַׁמה ושערוריה כזאת תעשה בימינו! גם בעירנו מעבירים קול כי המון העם מתנשאים לקצות ביהודים; אף התפארו כי ביום אתמול יהיה האות הזה, אבל יום אתמול עבר ואין מחריד. וכפי הנראה היו כעין רגלים לשמועה הזאת, כי שר העיר באַראַנאָוו שלח להבאַראָן גנצבורג אחד מפקידי הפאָליציי ושלשה שוטרים עמו לשמור את בית גנזכיו ולא קבל, באמרו כי איננו רֹאה חובה וסכנה לעצמו יותר משאר היהודים יושבי עיר המלוכה. ואף כי אין לפחוד ולדאוג בעירנו מפגעים רעים כאלה כי שרי הממשלה הרוממה יושבים בה והעיר מלאה שוטרים ואנשי חיל מפה לפה והיהודים יושבים בה מפזרים ומפרדים זה בכה וזה בכה ואינם צפופים במקום אחד כבערי המדינה, בכל זאת השמועות ממרחק ידכאו נפש כל חי ורוח כל בשר איש ומביאות לנו אפר תחת פאר ורוח כהה תחת שמן ששון. הלא טוב לכם שבתכם בתך לטושיך ובַרָאניך אשר בקרבם לא יעלה ולא יהיה כדבר המגֹאָל והנבזה הזה.

בין כה וכה נטיתי ידי על כל כתבי ושירי ואזנתים ותקנתים ושניתי פניהם. כי תראה עתה את “אהבת דוד ומיכל” לא תכיר מראהו וכי תמצא בחוץ משלי יהודה כמו זרים יחשבו לך. אמת כי אם תופר עצת מאהבי יהיה וי לי לחסרון כיס, אבל התועלת הרוחנית אשר יצאה לי מזה במקומה עומדת. כי הגידו היום כי מכירים הם את פעלי ופרי כפי יקר בעיני עמי, ואם כן לא לריק יגעתי לא לתהו והבל כחי כליתי ואולי יראה עוד פעלם עלי באחרית הימים וחפצם הטוב על בני.

האיש ש., אשר זה כמה פעמים דרשת אחריו ואנכי שכחתי להודיעך על אֹדותיו, גוע ברעב ובחסר כל, כי אבירי הלב לא ישימו לב אליו ולא תחוס עליו עין לחמלה עליו ולספחהו אל אחת הכהונות לאכול פת לחם. בצוק עתו אלה קמה עליו עוד רעה אחרת בביתו: בתו הבכירה, כבת עשרים ועוד, מעצר רעה ויגון לא עצרה כח ותמר דתה כי לא נתנוה לשבת בעיר כבת ישראל. דם הנפש הנקיה הזאת על ראש הרשעים ההם יחול!

……………………………………………………

יותר ממני ניזוק מן השערוריות ידידנו סירקין. שנתים ימים חכה העלוב הזה למצוא לו מקום לפרנסתו ולפני חדש ימים נפתח לו מקור להיות מנהל באחת החברות החדשות שנתיסדה עתה לאחריות הנכסים במאסקוי, ועתה נוסדו יחד מיסדי החברה וגמרו כי אי אפשר להפקיד הדבר בידי יהודי פן יאמרו הרוסים איש יהודי מושל בנו. ובכן נשארה תקותו מעל.

היה שלום ידידי וחביבי; מהרה וכלה מלאכתך בבית ספרך וחושה הלֹם לזרועות ילדיך המחכים לך ולזרועות אוהבך בלו"נ

יל"ג.

אגרת מאה ותשעים ותשע

ספ“ב 31 מאַי 1881, [תרמ”א, ט"ו סיו].

רעי וידידי מ"ג!

מכתבך אשר תאמר כי שלחת אלי ביום י“ג ניסן לא הגיע לידי וע”כ לא אדע את הדבר אשר על אדותיו שאלתני, שוב נא שאל שנית ואת הדבר אשר ישים אלהים בלבי אותו אענך.

ובראותי כי מחשה אתה ושתיקתך נמשכת לשבועות וחדשים, דאגתי לך ואשאל על אדותיך את פי ידידנו הנכבד הרא“א קופערניק והוא הרגיעני אז לאמר, כי שלום לך, אפס כי “איש וזר” אתה ע”כ דבריך חדלו מבוא, ועתה נהפך הדבר, כי לא זרות אתך, כי אם באמת השיגוך נדודים ורגז ככל המון בית ישראל אשר להם נשבר לבנו בקרבנו, רחפו כל עצמותינו.

לא אזכור איכה היה כתוב בסוף ההערה בצד 22, אבל אזכור כי הדברים היו בלתי מבוררים ובלתי מובנים היטב. עיקר כונתך שבסה“ק “אמונה” הוראתה “טרייע” ואח”כ נתן לה המושג “גלויבע” וזה גם כונתי בתקוני ולא ידעתי ולא אדע גם עתה לתקן באופן אחר, כי לא ישר בעיני להגביל את מושג האמונה המופשטת בשם עקרי הדת, כי זה לחוד וזה לחוד. והנה כדי לסתור דברי אתה מביא במכתבך מאמר חז“ל “פסקו אנשי אמונה”, שהוא לדעתך מסוג השני, ובהערתך בעצמך אתה מביא את המאמר הזה ומיחסו אל הסוג הראשון. ואולם שבתי וראה כי מערבב אתה מושג דת עם מושג אמונה וע”כ לא נבין איש שפת רעהו. הנך אומר “האמונה היא דבר המסור אל הלב, והדת, אל האברים. יש אמונת ישראל ואמונת נוצרים, לפי שהם שונים ביסודם ובעקרם, ויש דת משה וישראל, שאמונה אחת היא ודתיהם שונות. דו”ק ותשכח, כי לא אוכל להאריך ולברר דברי לעת כזאת שאינני מופנה מכל צד. בשאר השגיאות שמצאת הצדקה אתך. ואני מבקש ממך מחילה וסליחה וכפרה בעדי ובעד המגיה ובעד המסדרים. אם תחפוץ אדפיס לוח הטעות קטן ותדבקנו בסוף החוברת, ו“לא תשים דמים בביתך” “ולפני עור לא תתן מכשול” ולא תוציא מת"י ספר בלתי מוגה.

ידידנו קאַפלאַן יבא אלינו מחר לשבת אתנו כל ימי הקיץ, ואת אשר תדבר באזניו במשך הימים ההם יראה בעיניו ויקראם מעל הספר לפני. לא אדע על איזה ממשפטי על ספרך אתה מכון, כי גם ב“המליץ” גם בהוואָסחָר הזכרתיו לשבח ואתה אומר “משפטך” בל' יחיד, ומי יתן והביא לך השבח הזה תועלת של ממש וראית ברכה במעשה ידך זה.

והנני ידידיך דו"ש וטובתך כל הימים

יל"ג.

אגרת מאתים

ידידי הצעיר לימים והזקן בחכמת חכמים, מבקש אמת והולך

תמים, יחלימך האל ותחיה לפניו לאֹרך ימים, יעקב מזא“ה נ”י.

ממהר אנכי להשיב לך על מכתבך אשר הגיע לידי ברגע הזה לבלי החלות את לבך החולה בתוחלת ממושכה. המו מעי לך ותאחזני שער בשמעי את השמועה הרעה כי חלית ולקית בריאתך עד כי נאנסת לעזוב את הגמנזיום אשר באת בו עד מחלקותו האחרונה. ואני בבואך לפני במכתבך זה כשנתים וראיתי כי ברכה בך חמדתיך בלבי ונשאתי את נפשי לימים הקרובים לבוא כי תבוא אלי הלֹם לבית החכמה וראיתיך פנים בפנים ועתה צר לי לשמוע כי היתה בך יד ה‘. ועתה אתה ידידי הצעיר לך באשר תלך כי שלחתך ה’, והוא יהיה רופאך כי הוא יכאיב ויחבש, ואני תפלה כי יחזק כחך ויחליץ עמותיך וינחך דרך האמת אל המנוחה ואל הנחלה בחיים,כי בשבעה דרכים ירדוף האדם אחרי הצלחתו וה' יכין צעדו.

אם לאיטליא ולפאדוא אתה הולך לא ידעתי מדוע יעצוך רופאיך ומוריך לבוא בבי“ס הרבנים ולא באוניווערזיטאֶט? סוף סוף את בקשתך אשר תבקש ממני לא אוכל למלאת כי לא ידעתי פרטי דבר בי”ס הרבנים ההוא ואם עודנו עומד על תלו; וגם את מלאכותך אל ועד חברת ההשכלה לא אוכל לקבל עלי כי זה שנתים ימים אשר אינני מנהל עוד את עסקי החברה ההיא ואין לי מגע ומשא עם הועד; ואיעצך לפנות בבקשתך אל הד"ר הרכבי, אשר הוא עתה מזכיר הועד, והוא יודיעך את אשר תבקש. הנה כתובתו רצופה בזה למטה.

יהיה נועם ה' עליך וישלח לך רפואה שלמה ויגיעך למחוז חפציך; ובין כה וכה אבקשך להודיעני לעת מצוא את אשר האלהים עושה עמך כי יקרה נפשך בעיני

ידידיך המוקירך מבלי הכירך יל"ג.

יועש“ק 19 יוני 81, ספ”ב [ד' תמוז תרמ"א].

אגרת מאתים ואחת

כבוד המשורר והסופר המהיר, המשכיל והמזכיר כיום בהיר,

ר' מנחם מענדיל דאליצקי בביאלעסטאק העיר,

אכנהו ולא ידעתיהו אם זקן הוא לימים או צעיר, אם איש

חלק או איש שעיר, אם דש הוא עברות בעקביו או במצות

זהיר, אם כה וכה אלהים נרו יאיר וכנורו יעיר!

במכתבך מיום 28 פֿעברואר אשר קבלתי בלי ספק במועדו קרה מה שלא קרה לי בימי חיי בשום מכתב: שכחתי מענות עליו, וזה הדבר: שואל אתה מעמדי לקרוא את שירך “לקוי שני המאורות” ולהגיד לך דעתי עליו, ואני אמנם כבר קראתי את שירך בשנת 1877 בצאתו למקוטעין בהשחר, ובכ"ז חפצתי לקרא אותו שנית למען יהיה משפטי עליו שלם, ואמרתי לכשאפנה אקראהו שנית ואשיבך דברים כאשר יעלו על לבי, ולא פניתי לקרא את שירך ובין כה נתערב מכתבך בין שאר מכתבים, והיום במששי בשלחן הסופרים אשר לפני נפל לידי במקרה, ראיתי המכתב ונזכרתי מעשה, ואתה כרחום סלח לי על משוגתי זאת ואל תחשבני לתלמיד חכם ששגגתו עולה זדון.

עוד מקריאתי הראשונה אנכי זוכר כי שירך מצא חן בעיני והנאני מאד, וכן שמעתי אחרי כן גם דעת אחרים כי עלה השיר הזה לרצון לפניהם ורק באחת האשמתיך שהעתרת עלינו יותר מכשיעור במבטאים המוניים ובסגנון הפשוט שמעוטו יפה ורבויו קשה, ועי"ז הקדרת מעט את זהר בת שירתך היפה והמענגה אשר בהיותה צעירה לימים נאה לה ללבש מחלצות ותפארת שפת ציון הטהורה; ואל תלמד ממני שבת שירתי כבר בלתה ובאה בימים וחדל להיות לה ארח כבנות השירה “וכל טנופת לא יטנפוה”. ואולם הנני מקדים שגם משפטי זה איננו משפט חרוץ, לפי שכותב אנכי על פי הזכרון – כי עד כה לא שבתי לקרוא את שירך שנית – וכח זכרוני עתה איננו ככחו אז, כי נייר מחוק הוא והרשימות שבו מטושטשות מעט. אפס כי בראותי את עותתי נגדך לא דחיתי עוד את תשובתי עד שובי לקרוא את שירך, ועל כן יהי נא משפטי זה בעיניך כאלו לא הוצאתיו.

את שירי “שני יוסף בן שמעון” אשר לשלומו ולסופו אתה דורש כתבתי לפני ארבע שנים, ושלחתי את שלשת פרקיו הראשונים לבעל השחר והיו מונחים תחת ידו שתי שנים תמימות עד אשר התעורר להדפיסם, ובין כה וכה קרה לי מקרה בלתי טהור אשר שסע את בת שירתי בכנפיה ולא הוסיפה עוד להמריא במרום ימים רבים וכן נשאר השיר ההוא בלתי נשלם עד היום. בראשית ימי הקיץ הזה חברו יחד מספר אנשים מוקירי שפת עבר ומכירי ויאמרו להוציא בדפוס שנית את כל שירי אשר הולדתי בחטא לזכר חצי יובל שנים אשר ימלא בשנה הזאת למיום היותי סופר בישראל, אבל המכות אשר הכו אחינו בני ישראל בנפות הנגב בארצנו, הכו לרסיסים גם את המגדל הפורח באויר הזה והפר את עצת האנשים החושבים עלי טובה, ואלו באה ונתקימה מחשבתם, הייתי משלים גם את שירי “שני יוסף בן שמעון” ושם אותו בין יתר שירי, אבל עתה רפו ידי מלעסוק בו בראותי כי לא מסתיעא מלתא. וכשם שלא קבלתי שכר על הדרישה כך לא יאבד שכרי בשביל הפרישה.

ואתה אם תשא את עוני וסלחת למשוגתי ושוב תשוב לדבר בי, ידע תדע כי ערבה עלי שירתך, כי רואה אנכי כי ברכה בך והנך בעיני בכלל “בנינו” הנקראים “בונינו” ואם תשוב לכתוב בי, הודיעני מדת ימיך מה היא, ובמה אתה עוסק, אם יש לך איזה משלוח יד מעמד או פרקמטיא, או אם ח"ו אינך רק סופר ומשורר וממנו פריך נמצא, ה' יצילך מזה.

והנני המכבדך ומוקריך מבלי הכירך והחפץ שירבו כמותך בישראל.

יל"ג.

7 אויגוסט 1881, [כ“ב תמוז תרמ”א].

אגרת מאתים ארבעים ושתים.

ספ“ב, אסרו חג הסכות, תרמ”ד.

[להנ"ל]

יהי לבך ידידי נכון בטוח כי זוכר אנכי את אשר עלי לעשות לטובתך ולהנאתך ואין אתה צריך לא לזכרונות ולא לשופרות ולא להושענות. למכירי במאסוי כבר כתבתי זה כשבעוים ימים והודעתי לו האדריססא שלך ונתתי לו שנים דרכים אם לשלוח את מכסת הכסף לך בדרך ישרא לווילנא או לשלחו אלי ואנכי אריצנו לך; אבל עד כה לא קבלתי מענה ממנו ועל פי מקרה נודע לי כי זה לא כביר היה במינסק, וכפי הנראה עוד לא שב ממסעו אל ביתו, ואין ספק כי בבוא מכתבי לידו תבוא תשובתו ובלתי ריקם אם אליך או אלי. ועל דבר מכרי בפ"ב ידע [תדע כי מכרי זה הוא האיש אשר אתה מבקש. בשמעו מפיך בווילנא כי עפרון (או כמו שהם כותבים אפרון) זה תלמידך הוא ומהיותו אחד ממקורבי בזה אני יודע אותו לאוהב תורה ורחים רבנן לנדיב לב, ועל כל אלה לאיש אשר לבו טוב אלי מאֹד ושומע לעצתי, עלה על לבי להטות לבבו אליך, ובצפיתי אצפה כי חפץ ה' זה בידי יצלח יאפתּהו להשתתף במצווה זו בפרוטתו, אם רב או מעט, אפס כי לזה צריך לי אֹרך זמן ושעה פנויה, כי לא אחפוץ לבוא עליו בטרוניא ולהיות לו כנשה כי אם בשבתנו יחד בסוד משחקים ונעלוז אכון השעה לדבר בו. ועד כה לא באה עוד שעה רצויה כזאת, כי זה כירח ימים יצא מביתו ויעבור לבקר את מסלות הברזל אשר הוא מפקח עליהן ועודנו לא ישוב, על כן השמר והשקט, הבה לי ארכא ובעתה אחישנה.

בדבר חפצך להקדיש ספרך למונטיפיורי, הוא דבר המסור אל הלב וכחפצך עשה, אבל אל תשיא את נפשך על שקר לנחול ממנו ערים גדולות ובצורות בשמים; כי זה האיש משה (סתום וחתום הדבר, אל תגיד ביידישע נאַם ואל תבשר בחוצות ווילנא!) הוא בעוונותינו הרבים ­– עם הארץ גמור ואיננו יודע להבחין בין ספר וספר מי שראוי לתמיכה ומי שאינו ראוי; והשליש הנצב על ידו, זה ד“ר לעווי, חוששני גם לו שאיננו בקי הרבה בספרי ישראל ונוסף לזה הוא איש קשה וקצר אפים ובא בטרוניא עם הבאים לפניו, ומזה יצא כי צדקותיהם הם כבגד עדים ונדבותיהם ע”פ רוב לבשר ולא לרוח. על כן בטרם תקדיש את ספרך לשמו איעצך זאת עשה: שלח את שני חלקי ספרך אליו וכתוב לו כי עתה מצאת און לך לכלות את ספרך זה, אשר גדול הוא לכחמת ישראל, עד תומו, ולכך יסיתך להקדישו לשמו לזכרון יום הלדתו המאה, ואתה מבקש ממנו רשות על זה; והיה אם טוב יענך אז שה אשר עם לבבך, והיה לך אחרי כן לפתחון פה לבוא לפניו לנקש על כיסו. – ובדבר זכרון שמות שאָר עו\ריך בדבר תוכל לעשות כזה, אם תחפוץ, בסוף הקדמתך, אבל גם זה לא לעכובא, כי לא בשביל כך התנדבו המתנדבים, ואותי בודאי תוציא מן הכלל פן יהיה ערבוב שמי בשמם לעלבון ולפגם בכבוד העוזרים בפועל. והנה עוד היום גדול ובמשך הזמן נשוב ונדבר בזה.

ובכן היה שלום וקוה לה' כי ייטיב לך וירוממך באחרית ימיך;; ןגם אני אקוה בקרב הימים לבשר לך בשורה טובה אשר אולי תביא לך מלבד הנאה רוחנית גם איזה תועלת גופנית.

הנני ידידך התאֶב ישעך יל"ג

אגרת מאתים ארבעים ושלש.

]להנ"ל]

ידידי!

אתמול קבלתי ממאָסקי עשרים וחמשה הרו"כ אשר יחלנו להם, המתנדב שולח לי “רב תודה וברכה על אשר עוררתיו לדבר טוב ומועיל”. לבלי הרבות בהוצאות הנחתי הכסף לפי שעה תחת ידי עד אשר אראה איך יפול הדבר עם ה' עפרון. כמדומה לי שלעת כזאת הך הזה עוד איננו נחוץ לך.

לעת עתה אין לי עוד חדשות להודיעך והיה שלום וברכה.

יל"ג

ער“ח חשון תרמ”ד. ספ"ב.

את הפתקא הזאת אנכי שולח לך מוסגרת בתוך מכתבי לגיסי, ועל כן היא כתובה על פסת נייר קרוע, ואתך הסליחה.

אגרת מאתים וארבעים וארבע.

ספ“ב ר”ח נאָיבַר, 83 [י“ג חשון תרמ”ד].

[להנ"ל]

מנא הא מלתא דאמרי אנשי: בתר עניא אזלא עניותא? שהרי אותו איש שאני מצפה לביאתו להשיאו לגמול חסד עמך לא שב אלא ביום עש“ק העבר וגם עתה לא שב אלא בשביל אסון ודבר רע שקרה בביתו. אחת מבנתיו, ילדה ילדה טובת חן וטובת שכל, כבת שבע או כבת שמונה והיא באישון עין הוריה, חלתה במחלת אסכרה והיא קרובה למות וכל הרופאים נואָשו. מובן מאליו ששעת קצף כזאת איננה שעת הכשר לדבר על לב איש, ולא עוד אלא לפי שהאסכרה היא מחלה מתדבקת בעירנו על כן יזהר כל איש מדרוך מפתן הבית אשר נראתה בו המחלה הזאת, ואם כן ארכו עתה הימי בטרם אראה את פני האיש בטרם יקחני לבי לדבר עמו בדברים צדדים, אם כן נסתפחה שדך ידידי לפי שעה וכל זה אוע מזלך גרים. וכדי שלא להשכין באהלי עולה לא אשהה עוד אצלי את כ”ה הרו“כ אשר לך והנני שולחם לך בזה ע”י הַמְחָאָה¹) אצל השלחני היימאַנן בווילנא.

ואתה שלום וה' יצליח חפצך בידך כברכת ידי נאמן אשר יתן לך

יל"ג.

ו/. כתב הח' בייגהאק בהמסביר (אנלייגען) פי' הראה וחווה לו.

נועלתי לשלוח הכסף במזומנים, ובכל זאת ההשערה וההערה במקומן עומדות.

ה' מ. בערסאהן העיר בשולי ההערה הזאת את הדברים האלה: לדעתי יסודתו בשפ“ע, בהכתוב “ומחה על כתף גם כנרת” (במדבר ל"ד, יא), וז”ל גזניום: אים העברייעשען נור איין מאל מיס על (במד' ל“ד, י”א) אן עטוואס שטאָטטען געאגראפישען זינגע" ע“ש, וע”כ יפה השתמשו במשנה לומר “המחהו אצל חנוני” בו', ור“ל שהגיש אותו לגבול אחר; שהראה לו מוצא לכסף על גבול החנוני והשלחני. – והנה לדעתי החדוש הזה נכון מאד ויסודתו בהררי קדש, ומזה ג”כ מ“ש וזקיף יתמחא עלוהי (עזרא א“ו, י”א). (ובדעת ר”ב מוספיא בערך מח החמשי, ומזה ג“כ מה שת”א עה“ב עשה (שמות כ“ח, ל”ב) עובד מחי, לפי שהוא לשון אריגה והתחברות רחוקים זה בזה. וכן בתלמוד “בחדא מחתא מתתינהו”. כן כתבתי לידידי המנוח ג”ע, בתשובתי אליו". העורך.

אגרת מאתים וארבעים וחמש.

בעז“ה, ספ”ב ביום הכנסי לג“ן ליום הכנסי לברית. יום ה' ד' דחנוכה תרמ”ד לסדר “ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו”.

[להנ"ל]

ואני לא עשיתי כמעשהו כי זכרתיך ולא שכחתיך אחי אף בטרם דברך אלי במכתבך הגלוי האחרון. אחרי בואי לבקר את הידוע לך ונחמתיו ושמחתיו מיגונו נועצתי לכתוב אליו על אדותיך, כי עטי ממהר לדבר דברים כבושין מפי; ואחרי כתבי אליו גמרתי לחכות אל תשובתו ולא להעיר ולעורר אותו שנית עד שיחפץ, וגם אחרי כן כבוא דבריך לא סרתי ממחשבתי זאת ולא הייתי לו כמזכיר וכנֹשה, כי חסתי על כבוד התורה ועל כבודך וכבודי, כי ידעתי כי אין זה אלא מצוה התלויה בזמן ואם יתמהמה בא יבא היום אשר נזדמן לפונדק אחר ואז מידי ברח לא יברח. והנה אתמול היה היום הזה המקְוֶה. נקראתי לבית אחד ממיודעינו לעת ערב וגם הוא בא שמה; כראותו אותי התנצל על כי לא ענני עד כה כי אמר פגש יפגשני ודברנו פנים אל פנים. והנה אני מצאתי מדרך הנימוס לבלי הכנס בפרטי הדבר בבית אחר בפני אנשים מן החוץ; אבל די לי בהתנצלותו זאת כי מזה רואה אנכי כי דברי נתקבלו אצלו ובלי ספק מלא ימלא את בקשתי ובפרט אחרי אשר באותה שעה עצמה בקש הוא מאתי לגמול לו גמולה קטנה והבטחתי לו לעשות. והנה ראיתי טוב לפני למהר להודיעך את כל זאת למען ירגע לבבך; ועתה לא יארכו הימים ואשוב לראותו ואת אשר ישים בידי בעתו אחישנו לך.

יותר אין כל חדש תחת השמש אצלנו. לכשתבוא תשובת מונטיפיורי אליך תודיעני כי אם טוב יענך והיה לך לישועה ושמח בזה לב אוהבך דורש טובתך

יל"ג.

אגרת מאתיים וארבעים ושש.

[לה' נ. סאקאלוו]

ידידי!

לעשות רצונך חפצתי אך אינני יודע אם חפצי בידי יצלח. כל השירים אשר יצאו מתחת עטי עד כה יבואו כתמם באספת שירי הנדפסת בארבעה חלקים ע“י חברת משכילים בפ”ב, ואם אדפיס איזה שיר זולתם אהיה כשוחט קדשים בחוץ. זולתי השיר “בני משה” אשר שלחתי ע“פ מליצתך להאנשים הידועים לך בווארשוי ואשר לא ידעתי עד כה מה היה לו, הוא לא יבא באספת השירים לפי שנכתב אחרי אשר נדפס החלק הראשון ששם היה מקומו ולפי שנתתיו במתנה להאנשים ההם ולא היה לי רשות להדפיסו; ועתה אם יתנו לך האנשים ההם רשות לשימו על לוחך, קחנו מידם. ספורים מוכנים ומזומנים אין תחת ידי, אע”פ שספורים הרבה החלותי לכתוב ולא גמרתים. היותר קרובים לגמר בשולם הם: א) “מחלקת לשם שמים”, גדול בכמותו בעל שני חלקים ובשביל זה לא יתכן לך. ב) “סנדלפון”, ספור איש שבא לעירו כשהוא עני מדכא והיה קטן בעיני הבריות ובזוי באדם והיו קוראים לו דלפון, ופתאם עשַר עֹשֶר גדול ונשתרבבה קומתו מהלך ת“ק שנה ואמרו עליו שהוא קושר כתרים לקונו וקראו לו סנ-דלפון, כלו' הדלפון הקדוש. – ג) "לא יגרע”, ספור איש יהודי שהיה נשוי אשה מבנות הדור החדש יצאנית ופזרנית והולכת בחקות הגוים, והיה אישה זן ומפרנס אותה ומספיק כל צרכיה, ורק דבר אחד לא השיגה ידו לתת לה והוא – להספיק לה פאַפיראָסין כל צרכה, והמספר נושא ונותן אם פאַפיראָסין הם בכלל שארה כסותה ועונתה וחייב בעלה משום “לא יגרע” או לא. ד) "זקן ממרא". רבנים שהיו בעיר אחת עשו קנוניא ביניהם להעלות מחיר מכירת חמץ כדי להרבות הכנסותיהם, ורק אחד בגד בהם והוזיל השער וקלקל משבתם ונדון כזקן ממרא. ה) "גם קבורה לא היתה לו". מעשה בעול ימים אחד שנתחנך על ברכי הדת והאמונה וכשיצא להשכלה היה הולך בדרך טובים ומשתדל להיות זהיר במצוות, אבל מסבות החיים עומדות לו לשטן על כל מדרך כף רגל ומביאות אותו לדוש עברות בעקביו על כרחו ולבסוף הן מביאות אותו לחיות במקום שאין שם בני ישראל ואי אפשר לו בשום אופן לחיות ע"פ דתו ובמותו איננו בא גם לקבר ישראל. ושם יתֹאר קרב לבו ומלחמת נפשו אשר הוא נלחם עד כי יכרע ויפול שדוד כי לא יוכל לעמוד בפני מה שתקיף ממנו. – מארבעת אלה האחרונים בחר לך אחד והתפאֵר עלי למתי אגיענו לך והתפלל בעדי שתהיה עלי רוח ה' לכלות המלאכה ולהוציא מתחת ידי דבר מתקן ואנסה כחי להכינו לך, כי באמת אֹמר לך עיפה נפשי לכותבים ובלי חמדה אֹחז בקסת הסופרים, ובכל ימי החרף הזה לא כתבתי בלתי אם סוף שירי “שני יוסף בן שמעון” ועוד שנים שלשה דברים קטנים שהביאני ההכרח לזה.

רואה אנכי אותך טועה בכתיבת שמי ולכן הנני מצרף לזה הקאַרטע שלי והנני יוצא מעם פניך ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנת 1884 הבאה.

ידידך ומכבדך יל"ג.

יועש“ק, 30 דיקבר 83. ס”ב [י“ג טבת תרמ”ד].

אגרת מאתים וארבעים ושבע.

[לה' מ. רייכערסאן]

ידידי המכונה בל' סגינהור “רייכערסאָן”!

לעת עתה לא אוכל עוד לשמחך, לא בדבר שפתים ולא בחפץ כפים הגם הלם ראיתי אותו האיש עוד פעמים אחרי ראי אותו ראשונה ויבטיחני למלאת בקשתי, אבל בשתי פעמים האחרונות לא זכר את הבטחתו ויהי כמחריש. ואני לא אַצתי להזכירהו לפי שחפץ אנכי לבחון אותו ולצרוף כליותיו ולבו, אם באמת שכח מה שהבטיח ושוגג הוא או בזדון עושה עצמו כשוכח, וגם זה מאיזה סבה אם מחמת שעוד לא יצא מכלל “דל גאה” ומה שהבטיח לי לא היה אלא משום משוא פנים שלא חפץ להשיב פני ריקם או שכבר הגיע לכלל “עשיר מכחש”. ולבסוף אינני רואה זכות לעצמי לכוף עליו הר כגיגית ולאחוז בערפו ולאמר לו: תן לי הנפש או הרכוש! על כן אקחך ידידי לאֹרך אָפך עוד לימים מועטים, אולי אראהו בקרב הימים ויתגלגלו הדברים לידי כך ויזכור מאליו או כי יהיה לי פתחון פה להעירהו על הדבר בדרך יפה ואז אציל מפיו דבר אמת ואודיעך, ואם יתאפק ויחשה עד מאד אז אשים דברים בפיך ואתה בעצמך תשאלהו. בין כך וכך עליך המלאכה לגמור; תושיע לך ידך לכלות הדפסת ספרך, ואם בעת הזאת יתעורר האיש ההוא למלאת הבטחתו והיתה לך עזרתו גם אז כדבר בעתו, כאשר ירד הגשם מן השמים והרוה את הארץ השוקקה.

ומדעתי אותך נוטה לעצבות ולדרוש כל דבר לגנאי על כן הנני כופל דברי שעוד לא נואשתי מן הדבר ולא אמרתי וי ליה לחסכון כיס, כי אם הוא ממון המוטל בספק ויהא מונח עד שיבוא אלינו ויתעורר עליו מעצמו או עד שאמצא אני לי שעת הכשר ופתחון פה להעירו עליו.

והנני ידידך החפץ בטובתך יל"ג.

ב' שבט תרמ“ד, ספ”ב.

אגרת מאתים וארבעים ושמונה.

[לה' נ. סאקאלאוו]

ידידי איש חמדות![¹]

הנך בעיני כאותו ילד שעשועים אשר בשאול אותו מי יאהב יותר, את אביו או את אמו, ענה ואמר: שניהם יחדו. שני ספורים אתה מבקש מאתי ללוּחך ושיר על גביהם! מרֻבה תפשת! שיר בודאי לא אבטיח לך וזה משני טעמים, הא' לפי שעוד הדבר מֻטל בספק אם יצאו ספרי הנדפסים לפני צאת לוחך או לא, והב' לפי שאני אינני מוציא שירים כנחתום האופה גלוסקאות כי אם בהיות עלי הרוח אשיר חדשים לבקרים ואם לא יעברו ירחים ושנים והמית נבלי לא ישמע, ומי יודע אם עד העת אשר הגבלת תבוא הרוח ותנשב בכנורי? ספור אחד אשתדל לערוך לך ועל היותר אתך הסליחה. במכתבי הקודם שכחתי להקדים ולאמר לך כי מה שאעשה אעשה שלא על מנת לקבל פרס ורק מאשר יקרת בעיני ואני חפץ להחזיק בידך בעמלך לטובת ספרתנו! כי מה יקח יושב עיר הבירה אשר צרכיו מרבים מידי סופֶר יושב בעיר המדינה אשר הכנסותיו מועטים? הפרס הזה יהיה בטל אצלו בכדי אכילת פרס. אם באמת ידך משגת לשלם שכר לסופרים אעירך על שנים מהם אשר לדעתי יוכלו לעבוד עבודה אתך לתועלת ושכרך יהיה להם לישועה מעטה, האחד הוא בן-יהודה היושב בירושלים והשני הוא המדקדק ר' משה רייכערסאָן היושב בווילנא, איש מהם יוכלו להביא לך ברכה איש ממקצועו שבתורה אשר הוא עוסק בו.

ואני תפלה כי יצליח ה' חפצך בידך ותתעשר מפסלת של לוחות כמשה רבנו.

ידידך ומכבדך יל"ג.

ה' שבט תרמ“ד, ספ”ב.

אגרת מאתים וארבעים ותשע.

[לה' מ. רייכערסאהן]

ידידי!

עוד בטרם קבלי את מכתבך הגלוי האחרון לא התאפקתי ואכתוב לה‘… (כך הוא כותב את שמו, ולא… בלי ספק מדאגה מדבר פן יחשבוהו לאחד מבני חת) מכתב קטן, בתור מכתם בן ד’ שורות, כדברים האלה לאמר:

רֹאֶה אָנֹכִי כִּי הִנְּךָ נֹשֶה

מָה - שֶׁהִבְטַחְתַּנִּי בְּעַד ר' מֹשֶה.

וּלְפִי שֶׁיְדַעֲתִּיךָ לְאִישׁ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה

לָכֵן סְלַח אִם אֶהְיֶה לָךְ כְּנֹשֶה.

את המכתב מסרתי ליד אחד ממכרינו וגם דבר לאטתי עמו לדבר על לבו. והנה את פני ה‘… לא ראיתי עוד עד היום אבל את האיש מוסר המכתב ראיתי ואמר לי כי… שחק והתענג על מכתבי ואמר כי נתן יתן מה שהבטיח. והנה את זה ראיתי להודיעך בתשובה על מכתבך מיום ה’ העבר, וטוב עשית כי כתבת בעצמך אליו, כי עתה יבחן הדבר אם כן הוא ודובר אמת בלבבו; ואני אמנם לא אדע מתי אראה את פניו כי דבר זה תלוי במקרה. וגם דעתי נוטה שיעמוד בדבורו ואם יתמהמה חכה לו כי בוא יבוא לפני ביאת המשיח. ומי יתן וידרש גם השר מונטיפיורי אליך ונבנית על ידו בנין שלם, אבל לבי יכני כי ידעתי את האיש לעווי כי הוא קשה ובלתי אץ להיטיב.

ברכת ה' עליך ועל מעשה ידיך כחפץ ידידך מימי ילדותו.

יל"ג.

מוש“ק, פ' בשלח, [י”ג שבט] תרמ“ד ספ”ב.

אגרת מאתים וחמשים.

[להנ"ל]

ידידי!

שמחתי לשמוע כי סוף סוף כרע וילד ידידנו ה’ע… אחרי הקשותו ללדת ימים רבים; ואני מראש אמרתי לך: אם יתמהמה חכה לו. וברוך ה' הגומר עלי כי זכני לשלם נדרי אשר נדרתי לך בפי ובלבבי, ואם צר כחי להיות מן העושים לא התרפיתי לכה"פ להיות מן המעשים.

כן דברת כי המנדב ממאסקוי הוא הנדיב רק“ז וויסאָצקי ואחרי כי החלטת לנקוב בשמות העוזרים על ידך הנני שולח לך בזה את מכתבו אלי למען תראה כי בסבר פנים יפות נשא האיש המצוין הזה את נדבתו ועל כיוצא בו נאמר “שש ועושה צדק”. וכשאני לעצמי, אחרי אשר שללת ממני זכות המיאון שיש לכל ריבה קטנה שבישראל, איעצך לבלי הרבות בשבחים עלי לבלי יהי הדבר לעלבון להמתנדבים, כי סוף סוף הם הנותנים ואני מה? ותכתוב בקצרה כי בהשתדלות ידידך יל”ג עזרו על ידך נדיבי לב אלה. ויותר טוב אם תשקיע לגמרי את שמי ולא תזכירני בפירוש ותאמר רק כי בהשתדלות אחד מידידיך וכו'… ואולם כטוב בעיניך תעשה.

אל תתמה עוד על החפץ כי לא תקבל מענה ממונטיפיורי ואיש סודו. השמועה באה הלום כי השר חולה מסכן, ואולי רוע מזלך גרים כי כפי הנראה נולדת במזל מאדים ולא ינקה כל הנוגע בך.

וה' יהפוך לך את הקללה לברכה וייטיב מזלך וישמחו וירונו בך כל אוהבי שמך ובתוכם יגל גם אני.

יל"ג.

ר“ח פעברואַר תרמ”ד, [י“ז שבט] ספ”ב

אגרת מאתים וחמשים ואחת.

[להנ"ל]

ידידי היקר!

בפעם הזאת תסלח לי כי לא אוכל למלאת את בקשתך. אינני מֻכשר לקבץ חתומים ולחלק ספרים לא שלי ולא של אחרים, ומה גם בעיר הגדולה הזאת ובבריאותי הרפה. אבל עצה חדשה אשים לפניך אולי אלהים עמך ויעמיד לך ריוח והצלה ממקום זה. הנה אנכי מצרף לך בזה פתשגן כתב לאחד מן הנדיבים החובבים שפתנו אשר בה, הוא הגביר… העתק את המכתב בכתב ידך ושלחהו אליו בצירוף הקונטרס האחרון מספרך החדש; אולי יעתר לך ויעזרך במשאת כפו. בכונה שולח אני לך נוסח המכתב אשר תכתוב אליו לפי שאתה אינך יודע את האיש ואת שיחו וקרוב לשמוע שיכבד ממך הדבר לכלכל דבריך אליו במשפט. תוכל להוסיף ולגרוע ולשנות מן המטבע אשר טבעתי במכתבי זה אבל את שמי לא תזכיר בו, למען לא יהיה חושד אותי בקנוניא אתך ואז בלי ספק ישאלני על אודותיך וידעתי את אשר אֹמר לו. בשלחך את מכתבך אליו תודיעני מזה בו ביום למען אדע לראות פניו.

ממונטיפיורי ומן לִוִיו תנער חצנך ומחית את התקוה הזאת מעל לוח לבך ולא תוסיף להחלותך עוד.

בהקדמתך צדVI מצאתי מגרעות אחדות הצריכות תקון. א) לא הבאַראָן נפתלי הירץ גנצבורג הוא נותן הכסף כי אם בנו דוד, ואני טרם אדע אם גלה בזה את אזן אביו אם לא, וזה יוכל להיות לו לעלבון; ע“כ טוב אם תמחה לגמרי את שם העצם ותכתוב הבאַראָן גנצבורג. ב) מדוע הזכרת את שמו אחרי השנים הנותרים? ולדעתי מן הראוי שתסדר את שמות המנדבים לפי סכום נדבתם, וא”כ יהי' גנצבורג, אפרון וויסאָצקי. ג) שלא כדין כתבת ונקדת הַמַּעֲשֶׂה שהוא שם המקרה וצריך לנקד הַמְּעֲשֶׂה בפועל; וכן המעזיר הוא מלה בדויה ובגין חדש שלא היה בעולמו, ולמה תלית בי שני בוקי סריקי אלה? לדעתי יש לך לכתוב כזה: “חמרא למריא טיבותא לשקייה ועל כן יהי זכור לטוב גם ידידי כו' אשר היה הַמְּעֲשֶׂה בדבר מצוה (או צדקה) זה ועורר לי את לבות הנדיבים ההמה לבוא לעזרתי ולהיות בסומכי נפשי”.

לוּ גם נדפס כבר העלה אשר שלחת אלי צריך אתה לדעתי לשוב ולהדפיסו שנית ולתקן את המגרעות אשר רשמתי ומה גם אולי יעתר לך גם ה' קויפמאַנן ואז צריך אתה לצרף גם את שמו.

והיה זה שלום מאת ידידך החפץ מאד בהצלחתך

יל"ג.

P. S. בשירי נזדמן לי לכתוב אֵש בכנוי נוכח ונקדתיו אֶשך הא' בסגול והש' רפה, כמו אשכם בישעי‘. התסכים לזה? לי לא נתבאר טעם הסגול תחת הא’ במלות אֶשכם, אֶשתך; היש לך טעם בדבר?²

אגרת מאתים וחמשים ושתים.

ידידי המשכיל השלם והסופר המהיר, הר"ר יצחק יעקב

ווייסבערג נרו יאיר, בקיוב העיר.

זה ימים אחדים שלחו לי מבית נכאתו של הוואָסחאָד תכריך קטן עֹטה שתי וערב קרוע, כתוב עליו מאת “ווייסבערג בקיוב” ותוכו רצוף – עלה אחד ממ“ע העברי. קראתי את העלה ההוא בשום שכל אשר לא קראתי כמהו שום מ”כ עברי מימי, הפכתי בו והפכתי בו למצוא פשר הדבר, מה ענין שמיטה אצל הר סיני ומה“ע העברי לווייסבערג ולגאָרדאָן? אבל בפעם הזאת תאמין כי יגעתי ולא מצאתי. אחרי כן קראתי בכה”ע הודעה כי אתה וידידנו הר“מ גאָרדאָן הוצאתם בשותפות מחברת “שבר וגאון” ועלה על לבי החשד כי בני משק הוואָסראָד שהם בעזה”ר חשובים על המעשר ערבבו הדברים והחליפו את מחברתכם (אשר אלי שלחתם לי) בעלה נדף אחד כמו שערבבו את השלחן ערוך עם הערוך השלם. על כן התעוררתי לשאול את פיך מה טיבו של הדבר הזה? אם כונתי אל האמת וידעתם היום כי מחברתכם לא הגיעה לידי ועליכם לשוב ולשלחנה לי ע"פ האדריססא הרשומה למטה.

מדי דברך תיטיב נא להודיעני את כל המוצאות בימים האחרונים את ידידי (וגסי מלפנים) הרב מ“ג. האיש הזה הוא בעיני כאותה החיה שהיתה בימי משה שלא באה אלא לשעתה ואח”כ נעלמה מעיני כל חי. כן האיש הזה וכן דרכו עמדי תמיד! בהיות לו דבר יתודע אלי, יקרא ואנכי אעננו, ידבר ואשיבנו; ופתאֹם רוח עברה בו ואיננו ולא אדע איה מקומו.

ביום שיצאו אבותינו ממצרים, הוא היום אשר בו תקבל את מכתבי זה, בו ביום י צאו ספרי מכור הברזל הוא בית דפוסו של צעדערבוים. בזכרי את הדברים הטובים אשר דברת עלי במאמרך חג לספרותנו" ביום יובלי [אשר הצ“ב לא הדפיסו לא מאשר צר לו המקום במליצו כאשר התנצל כי אם מאשר צרה עינו] אשר בו שקלת את פעולתי במאזני צדק ונכספת לראות את ספרי יוצאים לאור בשטה מקבצת, על כן קדמתי לשמחך כבשׂרה הזאת ואולי תדע להוציא ממנה גם תועלת אם תקדם לקחת דברים עם המוציאים לאור למכור את הספרים בקיוב ובנותיה, כי בודאי לא יקפחו שכרך. פרטי תנאיהם והאדריססא אליהם תמצא בקרוב בהמודעות אשר ידפיסו בכתבי העתים. והנני מברכך בשמחת החג הבע”ל ויהי רצון שלא יארע תקלה בקדרתך, ותבער כדין כל חמירא וחמיעא מביתך ומלבך אך לא את זכר מוקירך ומכבדך

יל"ג.

י' ניסן תרמ“ד ספ”ב.

אגרת מאתים וחמשים ושלש.

[לה' מ. רייכערסאהן]

ידידי!

ברגע הזה מסרו לי את מכתבך הגלוי מיום שלשם. מכתבך הראשון בא לידי במועדו ואין יסוד להסתפק אם הגיע מכתבך גם לה' ק.; אבל אע“פ שמן העת ההיא ראיתי את ה' ק. פעמים רבות הוא לא דבר בי דבר על אדותיך וגם אני מצאתי לנכון לחשות עד אשר יתעורר הוא לשאול את פי כי אז יכנסו דברי יותר בלבו כדברי עד שאיננו נוגע בדבר. והנה שתיקת ה',. איננה ראיה שאיננו חפץ למלאת בקשתך או שלא קבל מכתבך, כי דבר טבעי הוא אצלו, לפי שהוא מטבעו שכחן גדול ורעיוניו מפזרים, ולבסוף יזכור, הוא חפץ להיות אצלי אתמול כי היו לנו להטפל יחד בדבר אחד ולא בא ובלתי ספק עכבוהו; מחר אקוה לראות אותו בביהכ”נ ואולי יתגלגלו הדברים גם על אֹדותיך, על כן אל תתיאש עוד מן העזרה הזאת, אבל גם אל תקוה לה ואל תסמוך עליה יותר מדאי, ותהי בעיניך כאחד מן הדברים הבאים בהיסח הדעת. הלא ראית את אשר עשה לך ה' א., והוא איננו שכחן אבל דרכו בכך להתנהל לאִטו בדברים כאלה שאינם נוגעים אל עצמו ואל בשרו, ואני אמר אמרתי לך כי סוף הכבוד (האָנאָראַר) לבוא, וכן היה.

ובכן אין לך לחכות בהפצת ספרך עד בא תשובת ה' ק., גם הערותי על סגנון לשון הקדמתך לא תהיינה לך למעצור. סוף סוף אחת היא אם את הבאַראָן נפתלי הירץ או את הבאַראָן דוד תזכיר לטוב, כי כלוּם האב מתקנא בבנו והבן באביו? ואע“פ שלא נחה דעתי בבאור דעתך בפעל עַשֵׂה ובשמושך במלות מעשה ומעזיר (מה שלא אוכל לפרט לך עתה מקצר זמן ואעשה זאת בפעם אחרת) ורק אגיד לך עתה כי לא למדקדק ולא בהקדמת ספרו לברוא לו מלות חדשות וזרות ולהשתמש בהם – אבל לאחר מעשה לא יהיה גם זה לך מניעה לעצור את ספרך, ושלח תשלח אותו באשר תוכל, כי לא בספר דקדוק יבקשו הקוראים מליצה צחה ושפה ברורה. אפס דבר אחד אבקשך לבלי תשלח את הספרים לפ”ב על שמי כי קשה עלי לקחתם מן הפאָסט הרחוקה בחצי פרסה ממקום משכני, על שם הבאַראָן רד“ג תשלח את עשרת הספרים, ואת האחד אשר תאמר לשלוח אלי תשים בפסת נייר שתי וערב ותרשום עליו cъ дocтaвkoЮ нa дoмъ. במליץ אינני כותב עוד ולא יבוא שם דבר מאתי וכן לא אכתוב בשום מכתב עתי לב”י ולא אוּכל אפוא לגמול לך את הגמולה אשר אתה מבקש ממני.

היום יצאו ספרי מבית הדפוס והלכו לבית הצינזור להתעכב שם שבעה נקיים, כדין.

והנני מברך גם אני אותך בשמחת החג הנקרא בל' סגי נהור זמן חרותנו אחרי אשר עד היום עבדים אנחנו ובעבדותנו יעזבנו אלהינו. ויהי רצון שלא תארע תקלה בקדרתך ויהי שלחנך שלם ככל חֻקות השלחן ערוך, ויהי מקורך ברוך ומרורך כרוּך ויום שמחתך ארוך עד בואנו ירד ליום שכלו ארוך במקום שאין עבדות ואין חרות ולא מצות ומרורים ולא שלחן ערוך, והנני ידידך שבכל לבו אחריך כרוך

יל:"ג.

יום ד' ערב חג הפסח תרמ“ד, פה סטפ”ב.

אגרת מאתים וחמשים וארבע.

לידידי מה"מ הכהן רייכערטאהן.

במכתבי אשר הריצותי לך היום בבקר שכחתי להוסיף כי בהרמז שלך היטבת לפתור את החידה השניה. ואם תחפוץ יבוא הפתרון בשמך בהמליץ כי אתה הראשון אשר כונתּ אל האמת. את החידה הראשונה פתר אחר ודבריו יבאו בדפוס; גם את השניה פתר אבל לא כיון יפה.

יל"ג.

ע“ש עם דמדומי חמה י”ז ניסן תרמ"ד.

אגרת מאתים וחמשים וחמש.

מוצאי יו“ט האחרון של פסח תרמ”ד. ספ"ב.

לכבוד הסופר המהיר והמשכיל האמתי תם דרך ובר רוח הר"ר

יצחק יעקב ווייסבערג נ"י.

הספר שבר גאון הגיעני במועדו לפני הפסח אבל המכתב אשר אמרת כי הלך עמו והגליון השני מן העברי לא באו לידי; ואולם תחתם בא לי ביום שביעי של פסח מכתבך האחרון זה הים הגדול השוטף ועובר על פני ששה עמודים גדולים. ומי שעשה נס לאבותינו ביום הזה וקרע לפניהם את הים הוא יעשה נס גם לי ויעבירני בחרבה בתוך ים מכתבך וישלח לי עזרתו מקדש להשיב לך דבר דבור על אפניו.

ספרכם אע“פ שקדירא דשותפי הוא בכל זאת הוא חמימא וקרירא, – חמימא למחברי הספר חו”ח הנדונים בו כדין ברותחין וקרירא להמשכילים הקוראים אשר ימצאו בו קורת רוח ויכירו טובה לכם על אשר תבעתם עלבונה של תורה מידי מחלליה. כל דבריכם נאמרים בטוב טעם ודעת וברוח פסקנית עזה וכל חציכם שנונים כחצי גבורים משכילים קולעים אל השערה ונוקבים עד התהום. שמחתי לראות את רב מ“ג ידידי אשר רוב ימיו היה בזבולן בצאתו שב עתה ביששכר לאהלי התורה והוא יושב ודורש צדק ומהיר משפט, כי כל דבריו אמת וצדק; וכמהם גם הערותיך המחכמות ומכתבך הנעתק מכ”י של ר' חלאוונא אשר כמאכל תאוה הזה לא בא אל פי מיום קראִי ראשונה את המגלה טמירין, הדבר האחד אשר אולי יבלבל את הקורא ויסיח דעתו היא ההערה הארֻכה (מעמוד 56 עד 71) הטובה לעצמה אבל אין כאן מקומה והיא קשה להספר כספחת. ואולם אתה חפצת לצוד שני צבאים בחד שחיה וגם זה עלה בידך כי איש יודע ציד אתה; הכי קראו שמך יצחק יעקב, כי ציד בפיך כיצחק ויודע אתה להכין מטעמים כיעקב. עלה והצלח!

והנה אם עד כה יניחו דברי את רוחך ידעתי כי מכאן ולהבא לא ייטבו בעיניך, כי בעוֹנוֹתי הרבים לא אוכל להפיק רצונך ולתת את שאלתך בכל אשר שאלתני.

לא אוכל לדבר על אֹדות ספרכם בדפוס לפי שאינני כותב כעת בשום מ“ע לב”י; נערתי חצני גם מן המליץ גם מן הוואָסחאָד, ואין לי עסק עמהם.

לא אוכל להבטיחך ג“כ להחל לכתוב בהעברי כי כל כתבי העתים לב”י היו לי לזרא ותדבק ידי אל העט ונפשי עיפה לכותבים. אתה ורעיך המקשיבים לקולך אם אמר תאמרו משנאת המן לזכור לטוב את חרבונה הנה חפצכם בידכם ויהי אלהים עמכם, ואני – אבדה האמונה מלבי בקהל הקוראים מב“י ונואשתי מהם ומהמונם! אם אנשים חסרי לב ונלעגי לשון כרודקינזאָן יוכלו להיות למו”ל ולמצוא לך קהל קוראים, אם חנף ומרע כצ. יוכל להוליך את העם שולל בתעתועיו עשרות שנים, אם כו' וכו' וכו‘… מה ההמון הזה כי נפקדנו וכי נשית אליו לבנו?! עדר הקצובות הוא ההולך רחילא בתר רחכילא אחרי כל נגדא סמותא העומד בראשו; ילך לו עד אשר יפול באחת הפחתים וידע כי בנפשו הוא. אם עתך בידך ורצונך חדש אתך לפקוח את עיני העורים האלה ולהזהירם – עשה והצלח, אבל ספק הוא בידי אם יודע גם אתה כמה נבזה ושפל הוא האיש אשר אתה יוצא להלחם בו וכמה רעה הוא גורם לישראל. הלֹא ידעתי כי איש מלחמות אני מנעורי ודיו לרוב שפכתי; עם גדולים וטובים מ… שריתי ולא אגרתי דברי מפני איש, ובשירי שני יוסף בן שמעון וצדקיהו בבית הפקדוּת, הבאים בספרי, תראה כי ככחי אז כחי עתה. אפס כי טעמים אחרים בדבר. אין האיש הזה אשר אתה קורא עליו מלחמה גבור עריץ אשר תרעיש עליו את השמים ואת הארץ ולא אריה דבי עילאה אשר יקרא עליו מלֹא רועים. אתה לבדך תמצא ידך לו, ואל יתברך בלבבו לאמר: מה רבו צרי! רבים קמים עלי! אני בהשפטי עם סופרינו החדשים, חומל אנכי על מיטב הצאן הזה ולא אדקדק עמם כחוט השערה, ואם נמצא בהם מעט ברכה או דבר טוב אחד צר לי להדיחם משאתם ולרפות ידיהם באָמרי אולי יקחו מוסר והיטיבו דרכיהם ומעלליהם והביאו באחריתם תועלת לספרתנו, כי אם נרדוף באף ונשמידם מי יקום לנו בין הסופרים בדור יתום זה? וסוף סוף הלא טוב… מ… וממחבלים אחרים כי האי גונא הנותנים את עמנו לחרפה ואת ספרתנו לגדופים. מאמין אנכי כי עוד עמד טעם לשוננו הקדושה ביחידי סגולה כעמנו ורוחה מתהלכת בתוכם, ודי לחָכמים כאלה ברמיזה למען דעתם מי הם מבני הנביאים הלוקחים לשונם לשון זרה ופיהם ידבר תהפוכות וסוף רויא כזה שממילא נפל. זכורני מימי נעורי כי בימים ההם לא היו בקרבנו לא מבקרים ולא כותבי העתים ובכל זאת בחרו נערי בני ישראל מעצמם את הטוב ומאסו ברע, לא למדו לשונם לדבר בבעל צחות המליצה או בעל עט סופר ושאר כותבי פלסתר ומליצים לצים הדומים להם, כי אם ר’ נה“ו ור' מא”ג ור"י ערטער ולעטטערים ולוצאטטו ולעבענזאָהן היו להם למופת. ומי נהלם אז בעצתו, ומי תכן את רוחם לדעת מאוס ברע ובחור בטוב, אם לא רוח ה' אשר עלינו ועל השרידים אשר ה' קורא. אין אני אומר לך ולחבריך קבלו דעתי אף אין אני מכחיש את ערך הבקרת הטובה המכלה קוצים מן הכרם, אבל אני לא אחפוץ להוציא כחי לבטלה כי אם אחשך כחי להתחרות עם מרעים אחרים הגורמים רעה יתרה והפסד מרבד לישראל.

ולמען תראה כי יקרה הבקרת האמתית בעיני ויודע אני לכבד את ערכי הנני מתוך ידך מראש לדבר על שירי בבואם לידך ככל העולה על רוחך וחלילה לי מקצוף עליך ומגער בך.

ספרי יוצאים היום מן הצינזור; בלי ספק יעשו עוד כשבועים ימים בבית הכורך ואחר ישולחו ליד הקוראים. אני אינני מדפיס את הספרים על חשבוני כי אם המלאכה הזאת נעשית ע“י אחרים והשכר אשר הם מעלים לי הם חייבים לשלם לי במשך שנתים ימים, כי כן ימשכו לדעתם ימי מכירת הספרים. לי יתנו במתנה מספר קטן מן הספרים ואשתדל להמציא ספר אחד גם לך ולרב מ”ג חלף ספרכם אשר כבדתוני בו.

בכל עת בוא דבריך אלי ערבים הם עלי ואתענג עליהם, ורק אחת אבקשך כי בשובך לדבר בי תשמיט מבין שורותיך דברי שבח ותהלה הנפרזים, אשר ריחם עולה באפי כריח השום ואני לא מאוכלי שום הנני. הנה נא כחי במתני ואוני בשרירי בטני ואינני צריך לתחבולה זאת ב"ה.

ר"ם ראָליצקי היה בזה ובקרני בביתי וימצא חן בעיני כי נראה לי כאיש ישר לב ובעל נפש ישרה. מסרתי לו מכתב מליצה לאחד ממכירי במאָסקוי. ומי יתן ומצא האיש הזה מנוחה שלמה במקום אשר הלך שם, כי איש טוב ומשכיל על דבר הוא וברכה בו.

מרב מ“ג לא קבלתי עד כה תמונת אות. ברכהו בשמי בשלום באשר הוא שם וקבל גם אתה את ברכת המוקירך ומכבדך כערכך. יל”ג.

אגרת מאתים וחמשים ושש.

[להנ"ל]

ידידי!

רואה אנכי כי לא קראת בעיון את מכתבי אליך כי לולא כן כי עתה, א) לא היית תובע מאתי תשובה חדשה על מכתבך הראשון אחרי אשר במכתבי עניתיך תשובה נמרצת על כל שאלותיך, כי לא אדבר על ספרך בדפוס ולא אכתוב בהעברי ולא אצא להלחם במנהיג הרחים, ב) לא היית קורא אותי להעיד בדבר החדש והיית נושא ק“ו בעצמך ומה אם סלקתי ידי ממחלוקת ההיא שהיא מעין מחלקת לש”ש עאכ"ו ממחלקת כזאת המלוכלכת בדם ובשפיר ובשליא. צר לי מאד כי זה הפעם השנית אשר מוכרח אנכי להשיב פניך ריקם, אבל האמינה לי כי יש לי טעמים עקריים ומונעים אותי מזה. אין נפשי להציעם לפניך במכתב אבל לבי בטוח כי לוּ היית עמי במחיצתי והיית שומעם מפי כי אז היית מנענע לי בראשך ומודה לי כי יפה עשיתי.

הכ"י מושב לך בזה.

וה' ישפות שלום לך ולכל אנשי בריתך ויתן בלב משכילנו וסופרינו להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו וישמור את תלמידי החכמים מכל רבב על בגדם, כחפץ מכבדך ומוקירך באמת ובתמים, כל הימים

יל"ג.

מוש“ק ה' אייר תרמ”ד. ספ"ב.

אגרת מאתים וחמשים ושבע.

ב' סיון תרמ“ד, ספ”ב.

[לה' פ סמאָלענסקי]

ידידי היקר!

הקיץ הקץ, הגיע היום אשר בו יצאו ספרי לאור… הנה אחד אחוז מן הספרים שלוח לך בזה למנחת זכרון מזכרת אהבתך אלי, כי מרבית השירים החדשים אשר נאספו ובאו בספרים האלה הלא ילדו ראשונה על ברכיך ואתה היית סנדיקס בהשחר ועתה כשגדלו והגיע פרקם לבוא באנשים היה שושבינם והכניסם לחופה ובשר נא בשחרך צאתם ובואם בקהל רב ושפוט עליהם בלי משא פנים ככל אשר יורוך אורך ואמתך כי אותה אני מבקש. ולהקל מעליך את החפוש והבקרת בשירים הרבים אשר מרביתם ישנים וכבר נודעו לקהל הקוראים ואין לדבר בם עוד, ארשום בזה לפניך את השירים החדשים או הישנים שתקנתי בהם תקון גדול:

בספר א‘: חדשים: ברכת ישרים, חג לאדוני. חלק ב’: השיר ירח בלילה, ההעתקה אם מבכה את בתה, השיר האמונה והדעת, חנה – לאחר שלשים שנה – שלהי קיטא, אתם עדי, על דא קא בכינא, ליעקב רייפמאן, ולחואל, על מות כרמיה.

בספר ב' מתוקנים: ההקדמה וכמעט כל המשלים ובפרט סוס ורוכבו, העגלה הטובעת בבץ, הגבעה הרה ללת, ועוד אחרים, לפי שהשתדלתי לעשות את הספר הזה ספר ראוי לבוא בבתי הספר ללמד בו את בני הנעורים, על כן השתדלתי להסיר ממני כל חשש חמוץ וכל דבר הנוגע במקצת בנגע עמנו, כמו: ארמון נטש, יעלת סלע והנשר שהעתקתים לגם אלה משלי יהודה והבאתי משם אחרים תחתם. וטוב תעשה בבקרך הספר הזה אם תשים אותו ואת ספרי משלי יהודה מהדורא ראשונה גם לעמת זה, אז יתברר לך את אשר עמלתי בו ואת אשר חדשתי בו

בספר ג': השיר צדקיהו בבית הפקדות חדש מעקרו וכאשתו של יהויכין נתעברתי בבית האסורים וילדתיו בעצב בגולה. ויודע אנכי מראש כי בעד השיר הזה אשקל למטרפסי מידך ומיד שאר המבקרים, כי תלקני מלקות ארבעים, אבל אתה עשה את חובתך והיה כמצליף ואני אהיה מוטל ופני טוחות בקרקע ואהיה קורא “והוא רחום וכפר”, ורק אל תשכח בטרם בואך לשפוט על השיר הזה לקרא את ההערה המצורפת לשיר הזה בסוף הספר בתור הקדמה.—

השיר אהבת דוד ומיכל מתֻקן (לדעתי לשבח) במקומות רבים וביחוד בשיר האחרון אשר שם שניתי את תכלית הספור ותכונתו ובראתי לו פנים חדשות; וגם בזה נחוץ לך לשוֹת את ב' המהדורות זה לעמת זה.

הספר הרביעי כמעט כלו נדפס ראשונה בהשחר ובלי ספק שגורים השירים בזכרונך. חדשות בו: שבעת הפרקים האחרונים בשיר שני יוסף בן שמעון, השיר: אל יאשם יהודה, שיר החתימה: השארת הנפש. ב“גם אלה משלי יהודה” –: הסוס והסיס, ואדני בזק. – בשיר קוצו של יוד נוספו שני בתים, ובגם אלה משלי יהודה נתקנו משלים רבים וביחוד המשל יעלת סלע והנשר.

והנה כל חמש השנים האחרונות, שתים הראשונות שלא כתבתי כל עיקר ושלש האחרונות שעסקתי בסדור הספרים וכל מה שכתבתי הבאתי אל תוכם, לא יכלתי לפנות אל השחר ולהעניק לו מפרי עטי כאשר נסיתי; ואתה אחרי סתום וחתום הספרים כל אשר אשיר אשוב לשלוח למכתב עתך כמקדם כי חמודות הוא לי, ולחובה ולמצוה אנכי חושב לתמכו ולסעדו בכל אשר אוכל. צר היה לי לשמוע כי החלית והלכת בחרף העבר להתרפאות; אקוה כי עלתה לך רפואה שלמה ושב כחך ותשוב להכות בפלשתים… וללכוד את השועלים המהלכים בהר ציון ומחבלים כרמנו ולשום לפיד בין זנבותיהם.

שלום לך חזק וחזק והוסיף ללכת בכחך הכביר להושיע את ישראל, ידידך דורש שלומה וטובתך

יל"ג.

אגרת מאתים וחמשים ושמונה.

ד' סיון תרמ"ד, 1 יוני.

ידידי!

ברגע זה הביאו לי את מכתבך מיום 26 טין מאַי, והנני ממהר לענותך עליו: את מאמרך “אשיבה חורפי דבר” לא אשלח “להמליץ” מאלה הטעמים: א) מיום שמשכתי את ידי מצאעדערבוים זה לי שלשה עשר חדשים, אין לי מגע ומשא עמו ומתרחק אני ממנו בכל מה דאפשר, לפי שסורו רע, ואי אפשר לדור עמו בכפיפה ואיך אעשה בנפשי שקר לבא ולבקש מלפניו בקשה גדולה או קטנה? ב) תשובתך בְּרֻבָּה טובה וסגנונך חד, כחץ גבור משכיל, אבל יש בה דברים אחדים שלא נתנו להאמר בדפוס, ולא תהיה תפארתך על זה הדרך, ולעומת זה חסר דבר אחד בתשובתך, אשר אם כי קטן הוא (בעיניך) מפני עצמו, רב הוא למחוץ בו קדקוד המבקר, המחבל כרמך בדרך הליכתו ולפי תומו, והוא, כי לא הזכרת את טעותו שהוא חושב שהשם “חד וחלק” בדוי מלבך, ובשביל זה הוא מלגלג, ובאמת השם הזה הוא השם אשר קרא לו מחברו, וא“כ לעגו אל חיקו ישוב. ג) כבר קדמתי אני לכתוב תשובה למבקרך בלשון רוסיא, ובה מודד אני פעולתו אל חיקו מדה בחבל. היום בבוקר הראיתי את תשובתי לבעל “הוואָסחאָד” והוא מתקשה לקבל בטוים קשים אחדים, הנוגעים בכבוד עוזרו התמידי, ומבקש ממני לרככם ולפי שבין כך וכך אחרתי להביא את תשובתי במחברת הוואסחאד לחודש יוני, שכבר יצאה מן הדפוס, ולא תוכל לבא קודם חוברת יולי, לקחתי את מאמרי בחזרה להגיהו ולהסיר ממנו הדברים המרים ביותר, ואם בין כה וכה יבואו דבריך “בהמליץ” יהיה זה לפתחון פה לבעל הוואסחאד לבלי לקבל את מאמרי, וטוב טוב לך התשובה למבקרך במקום שסרח ולהיותו נידון בלשון שקלקל, כי אז הקוראים את דבריו יקראו גם את דברי ונגולה חרפתך מעליך. נוסף לזה טוב לך בוא איש אחר להפוך בזכותך מאשר תתבע אתה בעצמך את עלבונך, ומה גם כי אנכי אחתום את שמי מפורש על מאמרי. ודברי, ידעתי, מתקבלים על דעת הקוראים ונכנסים אל לבם. – לזאת הנני משיב לך את מאמרך, שמרהו אתך ואם לא ידפיס ל. את תשובתי, כי האיש קשה וכבוד עצמו חביב עליו מכבוד התורה, אז תתקנהו (לא את ל., כי זה אי אפשר כי אם את מאמרך) ותשלחהו בעצמך אל בעל “המליץ” ובלי ספק יקבלו, כי עוין הוא לל. מתמול שלשום, ומתנכל אליו תמיד למצוא תואנה להתנפל עליו. ופן יעלה על לבבך ספק ספיקא כי דוחה אנכי אותך בקש, הנני לגלות לך רז מרזי הרידאקציון, וקורא לפניך בשם מי הוא “הקריטיקוס” אשר כתב מהתלות עליך, ובזה תהיה חרב אחת יתירה בידך להרגהו. הקריטיקוס הוא ד. בעל המאמר על אדות התקונים אשר על אדותיו קראו רבים חמס על בעל הוואסחאד, כי חפץ הוא לקעקע ביצתן של ישראל, והנך רואה, כי אין לחשוד אותו שרצונו להמליץ טוב על החסידים ובעלי הפלפול, אלא פשוט אינו יודע מה הוא מה, וכדי שלא להוציא את הנייר חלק ובשביל דרוש וקבל שכר כתב מה שכתב. והנה ידוע תדע כי אנכי דברתי על לב ל. (אשר הוא בעצמו לא ידע בין ימין ולשמאל בספרותנו ואין אתו יודע עד מה בספרי קדם) להעזר בד. זה, אחרי משכי את ידי מהרידאקציון, לפי שד. זה באמת הוא עלם משכיל, יודע לחקור ולדרוש היטב בדבר שאינו מופלא ממנו וממהר לדבר צחות בשפת רוסיא, אבל בפעם הזאת תקע את עצמו לדבר בדבר שאין לו ידיעת בית רבו וישקל למטרפסיה מידי. ביום הראשון הבא יוצא אנכי וביתי (זו היא אשתי ולא יותר) לשבת בכפר בבית הקיץ, ולא אבוא בעיר בלתי פעמים בשבוע, ביום השלישי וביום השביעי, ועי”ז יתעכב מעט מרוץ מכתבי, אבל בהיות לך דבר אלי כתוב על האדרעססא הישנה כפעם בפעם, ואם תתמהמה תשובתי ליום או ליומים חכה לה כי בוא תבוא. בבית הקיץ יושב אני ואברהם אחי יחדו, כי מתרפא הוא ושותה מי מעינות וצריך שמירה מעולה והוא ערירי, אין לו מי יסעדהו וישמרהו בלעדנו. עוד לי דברים אליך בתשובה על מכתבך הקודם, ואחשכם לפעם האחרת, אם לא ישקעו מלבי; בין כך וכך היה שלום והתענג על ספרי אשר תקרא וינעם לי.

ידידך יל"ג.

אגרת מאתים וחמשים ותשע.

19 יוני 1884 [ה' תמוז תרמ"ד]

להמסדרים ספרי עברית בבית דפוסו של צ“ב בספ”ב

ה' אלקיש וה' קנארינג.

ידעתי כי בראותכם אותי מחריש ובלתי דובר אליכם דבר זה ימים רבים חשבתם עלי מחשבה לאמר: “בכל המון מחברי ישראל גם המחבר הזה; כתם המלאכה הסתיר פתאם את פניו ממנו להשמט מן הכבוד אשר אמר לכבדנו בעד עמלנו בספריו אשר מדרגו”. ולכן הנני בא היום במכתבי זה להגיד לכם כי אם כה חשבתם עלי טעיתם במשפטכם. אמת הדבר כי בספרי כמו שיצאו מבית דפוסכם לא נחה דעתי מאד, לפי שעל ידי רפיון ידי בעל-הדפוס ואחדים מן העושים במלאכה נמצאו בספרים מגרעות רבות ויצאו לא בעתּם ובזמנם, ויצא לי מזה עגמת נפש ועבודה יתרה ואבוד זמן וגם היזק ממון, אפס כי לא עליכם חמסי, אתם עשיתם את מלאכתכם באמונה ובישרת לבב עמי, ולולא עמלכם ושקידתכם היו הספרים יוצאים עוד יותר רעים ונשחתים, אשר לא ביד יקחו. ואם עד כה החשיתי מהגיד לכם את תודתי יען כי לא חפצתי לבוא אליכם בדברים בעלמא ובידים ריקניות כי אם להוסיף על דברי איזה סימן מוחשי לאות תודתי והכרתי את עמלכם; ואת זאת לא יכלתי עשות עד היום הזה לפי שעד כה היתה קפת המוציאים לאור ריקה, אין בה פרוטה. ועתה קבלו את התשורה המובאת לכם היום מאתי – לאיש מכם אָחוז אחד מספרי, כי ידעתי כי יודעי ספר אתם ובשפת קדשנו חפצכם, ומאת המוציאים לאור לאיש מכם עשרה עשרה רו כ. וגמול זה אמנם איננו מגיע למדת פעולתכם, אבל ידם אינה משגת לפזר יותר מזה, והיו דברי אלה לכם לעדות ביעקב כי פועלים חרוצים וזריזים אתם במלאכת הקדש אשר אתם עושים בה, ומי יתן והיו כל העוסקים בהדפסת ספרי ישראל אנשים כנים וישרים כמוכם ועלתה ספרותנו כפורחת ולא יבושו סופרי ישראל לעולם.

אלה דברי מכבדכם ומכיר טובתכם

יל"ג.

אגרת מאתים וששים.

[לה' מ. רייכערסאָהן].

ידידי!

יושב אנכי כעת מחרבוני הקיץ בכפר ולא אבוא בעיר בלתי אם פעמים בשבוע, ביום ג' וביום ו' לשעות קטועות אחדות, ועל כן אין לי תקוה לראות את האיש אשר אתה מבקש; כי ביום קשה לכון השעה למצאו בביתו וללון בעיר לא אוכל לפי ששותה אנכי בבקר בבקר מי באר פערדינאנד, ואין לגרוע. לא ידעתי אפוא הפעם במה אושיעך, אחרי אשר גם בראות האיש את פני פעם אחת אחרי קבלו את מכתבך הראשון לא שאלני אל אדותיך ולא דבר אתי דבר; וכפי הנראה אין את לבו לבוא לעזרך ואני טעיתי אפוא בהעירי לבך לבוא לפניו בבקשתך.

אם אתה תתענג על שירי – לא כן אנכי עמדי, כי עתה בעברי על פניהם בשעות הפנאי רואה אנכי כי רבו בם השגיאות; יש אשר הן שגיאות הדפוס ויש גם שגיאותי אני אם שהם פליטת הקולמוס או גם מחסרון ידיעה ועתה עיני ראתן ולבי עלי דוי ואין לאל ידי להושיע, כי כבר יצאו הספרים ומתפשטים בעולם.

שלום לך ולאשר אתך וה' יעמיד לך ריוח והצלה ממקום אחר כי הידו תקצר?

ידידך יל"ג

8 יולי 1884, [כ“ז תמוז תרמ”ד] שוואלאווא הסמוכה לפ"ב.

אגרת מאתים וששים ואחת.

[לה' מיכל גאָרדאָן]

ידידי יקירי!

ברגע הזה הביאו לי את מכתבך משפאלע מיום 2 יולי. מכתבך הראשון אשר אמרת לא הגיע לידי ובודאי לא הגיע גם להרידאקציון של “המליץ”, כי לולא כן הריצוהו אלי עד ארגיעה, וע“כ לא אוסיף אבקשנו עוד, אחרי אשר הנאמר בו שנוי במכתב המונח לפני. בפתחי את מכתבך המונח לפני ברכתי: ברוך מחיה המתים, וברוך דין האמת. בגלל שתיקתך הארוכה זה יותר משנה כל ימי היות הפרעות והשערוריות במקומות מושבך, היית בעיני כאדם שמת ועבר ובטל מן העולם, ובאמת לא ידעתי איזה גורל עבר עליך, אם לא בקקוך בוקקים, אם לא הכוך נפש אם לא עזבת ארץ… לתור לך מנוחה בארץ אחרת מאַכלת יושביה. אחותך נ., אשר גם בה נגעה יד השעות הרעות האלה והאש אשר אכלה את העיר קאוונא בערה גם במעונה ובכלי ביתה, אחותך זאת גם היא פנתה אלי אחרי השרפה לדרוש אותך ולבקש מקום שבתך, ועניתי: לא ידעתי, ובדרך השערה אמרתי כי בודאי נהפכו הבלהות גם עליך ומעוצר רעה ויגון עצרת בדבריך, וע”כ לשוא תבקשך בצר לה, כי לא תהי עזרתה בך ותושיה נדחה ממך, ובשמעי היום את קולך דובר אלי היית בעיני כעולה מקברו. ומה מאד התעצבתי אל השמועה כי לוקחה ממך אשתך, אשר היא היתה עקרת ביתך והמוציאה והמביאה את פרנסתך, ופיך (ענך) [ענה בך], כי במותה נשבר מטה לחמך, ולא תעצור כח לעסוק בפרקמטיא, והנך אומר להוציא פרי תנובה מתבונות כפיך ללכת למאסקווא ופעטערבורג ולחלק את ספריך לנדיבי עם אלהי אברהם על מנת לקבל פרס. לעצתי תחכה הן או לאו, ואני רפיא בידי איך איעצך. מאסקווא ופעטערבורג הנה ערים גדולות לאלהים, אבל גם להשטן. ידעתי את מאסקווא ואת עם היהודים היושב בה ע“פ השמועה ואת פעטערבורג ויהודיה על פי הראיה, יש בהם נדיבים באמת הקמים על נדיבות, ויש גם כלים אשר כליהם רעים, והדופקים על פתחים ישובו וכליהם ריקים, הכל תלוי במזל ובתכונות נפש האיש הפונה אליהם, אם ידעת כי יש בך אחד מששים מתכונת נפשם של נ. וב. נ. ושל ח. היודעים לפשוט נבלה בשוק ולשקול אגרא, עלה והצלח, ונתנך ה' לרחמים לפניהם, ונתם בידיך. במאסקווא תפנה ביחוד אל הרב יהושע צייטלין חובב סופרי ישראל ומחיב עשיריו. ואל ר' קלונימוס זאב וויסאצקי בעל יד פתוחה וגדולה והוא הראשון לכל דבר שבצדקה. ולר' י. ג. ס. בעל אשה יודעת ספר בלה”ק והוא יציגך גם לפני ר' ש. מ"ל, החשוד בעיני על החסידות, אבל אין כסף נחשב בעיניו למאומה. כל האנשים האלה ממכירי וממיודעי הם, ולפי דבריהם גם מכבדי, אשר אמנם יש בהם גם אשר בעיני לא ראיתים מעודי. אם תחשוב למועיל לך לקבל ממני מכתבי מליצה אליהם, הודיעני ואשלח, ומפני הכבוד תפנה בתחלה אל הרבנים ה' מיגאר ור' חיים ברלין, אשר יותר ממה שיועילו לך בפנותך אליהם יוכלו להזיק לך אם לא תפנה אליהם, כי תלמדי חכמים הם. ויותר מזה לא אזכור כעת איש במאסקווא להזכירהו לפניך, ובלי ספק רבים הם שם גם אחרי שלוחיהם, ובהיותך שם תדע את שמם מפי אחרים. ועל אֹדות פעטערבורג לא אודיעך דבר כי בואך הלא תראה את פני ראשונה ופה אל פה אודיעך את אשר לך לדעת. והנה אברכך, כי יצליח ה' את דרכך בפעם הזאת ופתח יפתח לך את ידי בעלי הכיס להעניקך בלב שלם ונפש חפצה וכן אברכך שלא תצטרך לדבר הזה, כי סוף סוף דרך המחברים המחזירים על הפתחים איננה תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, וה' יצילך ממזונות מרורין כזית כאלה לעתיד לבוא.

הנני יושב ב“כפר-המלך” בימי הקיץ ומתרפא ושותה מים המרים. לפי שעה אין לי דירה בעיר, כי עזבתי את דירתי, אשר ישבתי בה עד כה ואחרת לא אקח עד כלות ימי הקיץ. במשך החדשים אב וחצי אלול תכתוב אלי ותמצאני על פי האדרעססע הרשומה למטה ובשובי העירה ולקחתי לי בית דירה אשוב אודיעך אם אדע בעת ההיא איפה אמצאך, והנני ידידך באמת הנחלה על שברך והמשתוקק לראותך ברפואתך

יל"ג.

ג' מנחם אב תרמ"ד.

אגרת מאתים וששים ושתים.

[לה' ווייסבערג]

שושנת יצחק יעקב צהלה ושמחה על מאמרי בהוואָסחאָד לחדש יולי והוא מברך עלי ברכת הרב את ריבנו, וכי התל המקרה ויסב לי שחוק מהולל בענין הזה כי זִמן את מאמרי, אשר בו אנכי מוריד את הש“ד עד שאול תחתית, עם מאמרו הוא, אשר בו הוא מרים אותי עד כוכבים, לפונדק אחד. שחקה לכם השעה, לך ידידי ווייסבערג ולרב מ”ג שתפך בספרך, כי בתתי את מאמרי לבעל הוואָסחאָד לא ידעתי כי באותה חוברת יודפס מאמרו של ד. כי לולא זאת הייתי מוכרח משום דרך ארץ להשיב דברי אחור, וגם עתה נאנסתי לגרוע ממאמרי איזה בטויים קשים לבלי אהיה בעיני הקורא המבין כמשלם רעה תחת טובה.

רואה אנכי כי באמת קראת את שירי בדרך העברה, כי ככל הדברים ובכל החזיון מאשר דברת באזני משופטי משכילי קיוב למען הצדיקני בגלל שירי “צדקיהו” דברתי אני בעצמי בהערתי לשיר ההוא (ח"ג עמוד 205) ועוד היה לך לשום לב את הזמן אשר בו נכתב השיר כרשום בסופו, והיית רואה כי בכתבי אותו היה מענינא דיומא, כי הייתי גם אני אז כמעט במעמדו של צדקיהו, ואין אדם נתפס על צערו וחס וחלילה שיהיו הדנים אותי מגיעים למקומי בזמן מן הזמנים.

עתה אשתדל להשיב לך דברי אמת על שאלותיך. ידעתי גם ידעתי כי המבארים החדשים יבארו השם שפי' כמו “שפיים” שפירושו הרים גבוהים, אבל ידעתי גם כי יש מן המפרשים, וביחוד הישנים כמו תר' אונקלוס ורש“י ומן המבקרים הנוצרים החדשים עוואַלד, המפרשים אותו כשה”ת מן תשופנו עקב, ישופך ראש, בשערה ישופני, ומעתיקים אותו: עָנגסטליך, געכראָכען, גיעדערגעשלאַגען, ומזה: איינזאַם, לייזע, לויטלאָז, ונלוה עליהם גם פירסט בקונקורד נץ; ודומה לו על הר נשפה (ע"ש רש י), והיות “שפי” (במד' כ"ג ב') שה"ת ולא שם עצם הוא דר היותר מתקבל על הדעת, לפי שהוא סמוך לפעל בלי שום מלת היחס, ומאמר “וילך שפי” דומה במקצת למאמר “ויהלך אט” (מ“א כ”א כ"ז); וזה לבדו מספיק לזכות בו את המשורר הרודף אחרי חרוזים בשבעה דרכים.

המלה חַיִץ הנמצאת פעם אחת במקרא ופעם א' במשנה (שביעית פ"ג) לית מאן דפליג שהיא מחיצה ולא משרש חוץ כ“א משרש חצה ע”מ צַיִד, בַּיִת, לפי שהמחיצה חולקת את החדר לחצי), אבל עיקר כל מחיצה ידוע וגם ממקומו ביחזקאל נכר שאין זה כותל קבוע ובנין של קימא, כי אם כותל ארעי ודק שאיננו עומד ברוח שאינה מצויה, ובהוראה זאת כתבתי “ופתאֹם ראה כי בנה חיץ” כלו' שבנה לו מגדל הפורח באויר, ולתוספת ביאור קראתיו תיכף “קיר נופל” (משלי יהודה ספר ב' משל י').

טענתך על יצירת הנשיקה של בת-שוע (בהשיר קצש"י), שלדעתך הוא הוא חרוף וגדוף כלפי מעלה שיהא הקב“ה נושק אשה, וראיתך שלא אמרו על מרים שמתה בנשיקה. אבל אתה ידידי שכחת כי הקב”ה עתיק יומין הוא ואין שום עלבון לכבודו יתברך באָמרנו שנשק לתינוק בן יומו או לנשמת אותו תנוק, אע“פ שהתנוק הזה הוא מן הנעשים כרצונו, כלו' ממין נקבה. דרשתם שמשה מת בנשיקה הוא לפי שנאמר בו על פי ה' מה שלא נאמר באהרן ומרים, וא”כ אין מזה לא סיוע לדבריך ולא סתירה לדברי. והנה אני בכתבי את הדברים האלה אשר כפי הנראה הביאו אותך ידידי לידי הרהור רע לא ידעתי את “שירי שפת עבר” למופת דורנו הר“ד ש”מ (אשר לא ראיתים עד היום) וגם לא זכרתי כי כתב בזה היינע על נשמת ר' יה“ל, אף כי בלי ספק קראתי דבר זה בין שירי היינע בנערותי; אבל למדתי מה מצינו בעצמי, כי כשם שיש מיתת נשיקה כך יש יצירת נשיקה, וכשם שמיתת הנשיקה היא היפה שבמיתות כך יצירת הנשיקה היא היפה שביצירות. בין כך וכך טענתך זאת היא לא שחטאתי כנגד שמוש הלשון או כנגד חקי הדקדוק כי אם כנגד רוח הקדש, וא”כ הוא דבר המסור ללב וכל אחד עתיד לתת עליו דין בפני עצמו, ולמה נזקקת אלי בדבר קטן זה? גדולה מזו הטענה שאמרתי שהשכינה מתענגת על זה שבת-שוע היפה דוחקת רגליה, ואז כבר היתה בת-שוע באמת אשת יפת תֹאר בכל פרטיה ודקדוקיה, ולא טפה סרוחה ועבר במעי אמו (שיש בזה הטחה כלפי מעלה). ואולם ראה נא גם ראה, אתה טוען עלי על שזלזלתי בכבוד קוני כביכול האומר על עצמו “וגם על השפחות אשפוך את רוחי” ודובנאָוו תובע אותי לדין על אשר פגעתי בכבוד הטבע כביכול שמזכיר אני תמיד שם היוצר על יצוריו ואינני קודר את האזכרות לגמרי – ואיככה אצטדק לפניכם? ואיה בינינו מוכיח ישית ידו על שניכם? ולכן אומר כדברי המשורר:

אשר על כן לא איגע עוד

לא אעמסה עלי עֹל,

כי לא אִיתם בעינ כֹל

נפשי יודעת עד מאֹד.

נפשי יודעת עד מאֹד כי בכל שבטי ישראל מכל פנות העם יקומו שופטים ומבקרים על שירי וידינוני זה בכה וזה בכה, וכבר הצדקתי עלי את הדין וקדמתי לענות להם לאיש על תוכחתו במקומות רבים בשירי, כמו בשיר “השארת הנפש” ובשירי “שני יוסף בן שמעון”, אבל תמה אנכי אם ימצא דין אמת ומוכיח דבר לאשֻרו, לפי שלא יוכל לדון את המשורר בלתי אם משורר כמהו אשר יצרף את הידיעה עם ההרגש, השכל עם הטעם; ומי מיחידי סגלה כאלה, אם ישנם בקרבנו, ילך לנוע על ספר שירים בן חמשים וארבעה גליונות גדולים כתובים מזה ומזה לצרף וללבן ולשקול בפלס את כל מעלות רוח המשורר וקרָב לבו ולהתחקות על שרשי נפשו ורגשותיה בעת עצבונה וחרונה? שמעתי אומרים כי האר"ז בכבודו ובעצמו עוסק כעת בשירותי ותשבחותי ואומר לכתוב עליהם מאמר גדול במליצו – אבל יודע אנכי מראש כי רוח יזרע וסופה יקצר איש כזה המרדף אמרים לא המה ויודע רק לבטא בשפתים וכל רוח אין בקרבו.

אם הר“ר אָצקעס היה מיסב במסבת המשכילים אשר קראת באזניהם את שירי למה לא קראת לפניו את הפרק משני יוסף בן שמעון אשר שם יתֹאר משפט הרשָעים בגיהנָם ובעל המפתח בתוכם? ואם קראת למה לא הודעתני אם שמח הוא בחלקו אם לא? אבל רואה אני כי גם אתה עברת על שירי בטיסה, מועף ביעף נוגע ואינו נוגע, וזה איננו שוה לי. לא שלחתי לך את ספרי עד כה לא מאשר חסה עיני על עקז. אחד מספרי כי אם מאשר קשה עלי לשאת את משא הפאָרטאָ. הוצאת משלוח כל עקז. עולה עד כדי חמשים קפא', ולו באתי לשלוח לכל מיודעי ומכירי הייתי מוציא על פאָרטאָ לכה”פ מאה רו“כ, ולמה אספה את החיים על המתים ואני אינני מאמין בתחית המתים האלה?! אבל זאת אעשה לך: הנה כתבו היום מוציאַי לאור להר”ר אברהם קופרניק להפקיד בידו מספר עקז. מספרי להיות שמור אתו לכל מבקש לקנותם בקייב וסביבותיה, והיה אם שלום יענם ה' קופרניק והיה בשלחם אליו את תכריך הספרים והוספתי עליהם אחוז אחד לך ותמונתי בו. עקב כי זאת אעשה לך: לֵך דַבֵּר על לב ידידנו הנכבד זה לבלי ישיב ריקם פני מבקשי פניו ואתה השתדל להיות לו בעירך לעזור ואז – הכל על מקומו יבֹא בשלום.

מוציאי לאור אמרו בתחלה להדפיס את כל כתבי, וגם ספורי ומאמרי בכללם, אבל קל מהרה ראו ונוכחו כי לא תשיג ידם להדפיס הכל וצמצמו את שכינתם רק בשירי לבדם. וגם שירי אלה האמללים יצאו וחוב גדול כאלפים רו"כ על ראשם, ועתה המה מצרפים פרוטה לפרוטה עד הגיעם לחשבון הגדול ההוא ועד העת ההיא אין לי מכל זה שום טובת הנאה.

כמדומה לי שבזה עניתי על כל דבריך ואתה שלום וכל משכילי קיוב הידועים לי ושאינם ידועים לי שלום.

ידידך ומכבדך יל"ג.

ערב ת“ב תרמ”ד, שְׁוַלֶיָה אשר ע“י פ”ג.

אגרת מאתים וששים ושלש.

שולוה הסמוכה לפ“ב, יועש”ק פרשת “לא יחדל אביון מקרב הארץ” [כ“ד מנ”א תרמ"ד]

ידידי ה' ווייסבערג!

בתכריך הספרים הנשלח להרר“א קופרניק מונח אָחוז אחד כתוב עליו לשמך ולזכרך; קחנו ויהי נועמו עליך. ובשכר זה תסלח לי אם לא אֹבה לעצתך לשלוח ספרי להרר”א שולמאָן, כי אין דרכי לקדם במנחה פני אנשים אשר לא ידעתים מתמול שלשום לא פא“פ ולא בכתב. אם יגמול איש חסד לרעהו אז כל אדם ישר ידע להכיר טובת איש חסדו ולמוד פעלו אל חיקו; אבל לבקש אהבה ע”י דורון ותשורה קודם למעשה הרי זה אבק שחד, שהוא אבק פורח אבעבועות לכל בעל נפש היפה, בין להגותנו ובין להמקבלו.

עתה ספרי אתך, לך לבדך, והגית בו בכל אַות נפשך; ומראותי אותך עסקן בדברים ושאתה חושב אותי מכלל אותם האנשים שמדקדקין עמם כחוט השערה, מקדים אני לאמר לך כי אחרי חתום הספרים עמדתי עוד על איזה שגיאות שנשתרבבו בם, מהן שגיאות הדפוס שנעלמו ממני, ומהן פליטת הקולמוס וחסרון ידיעה. והנני מקדים להודות עליהן למען הפיל חרב החֹדֶרה מידך, ואם יבֹאו אחרים להוכיחני עליהן, והיית אתה לי לעד כי התעוררה עליהן מעצמי ולא כסתי כאדם פשעי. ואלו הן:³

אלה המה החטאים במספר אגו"ז שעמדתי עליהם עד כה מעצמי ושאני מודה לפניך עליהם. ואשרי מי שחטאיו ספורים! מלבד פשעים אחדים שפשעתי בזדון ובדעת כמו שהרשיתי לי בדין "ליצענציא פאָעטיקאָ, לנקד משום תקון החרוז גוֹלֶם, במטא ההמון, ולא גֹלֶם, כדין; וכן מה שאני מנקד לפעמים חֲתול ולפעמים חָתוּל, לפי שהשם הזה לא נמצא רק בתלמוד ונקודו אין לו הכרע; ועוד כיוצא בזה. ולפי שאמרת כי אתה חסידי ואני צדיקך, לכן נהגתי בי מנהג צדיק גמור וקימתי בעצמי: מילתא גנאי דאית בך קדים אמריה.

ובזה תמו הפעם דברי אוהבך ומכבדך יל"ג.

הבה נא ברכתי שלום ופקדתו כבוד לידידנו הנכבד הרר“א קופרניק על דבריו הטובים אשר כבדני בם נגד זקני עמי במכתבו אליהם, אע”פ שלפי שעה התועלת המגיעה אלי מכל הנזיד הזה אינם אלא עלי הדפנא לבדם אשר הלעיטוני מהם. וחתיכת הדגה שמורה לי למועד – לסעודתם של צדיקים לעתיד לבֹא.

אגרת מאתים וששׁים וארבע.

[לה' מ. רייכערסאָהן]

ידיד נפשי גם אתה!

כצפרים עפות כן תבאנה אלי מפקידה לפקידה אגרותיך הקטנות נושאות בר ולחם ומזון לנפשי. כן בא אלי גם מכתבך הגלוי האחרון מיום ג' אוגוסט, שבו תעיר אזני על ג' שגיאות. והנה בטרם אשיבך על מכתבך זה אקדים ואומר לך, כי ספרי, כידוע לך, יצאו בפעם אחת בב' מהדורות; המהדורה היפה, אשר עינך לא ראתה, יצאה אחרי הפשוטה, והרבה מן השגיאות שנשתרבבו בפשוטה נתקנו במהדורה היפה! ולכן בפשוטה יש בכל חלק לוח הטעות בריא ושמן, וביפה איננו; מלבד מה שיש במהדורה המהֻדרה גם איזה נוספות בהערות ותקונים בגוף הספרים שעמדתי עליהם בין פרק לפרק או שנשמטו מן הפשוטה מאפס מקום. בין התקונים האלה נמצא גם המ“מ בסוטה ב' שאתה מעיר עליו (ח"ד עמוד 205). – בהערתך על אופן הנקוד עִקֶרת במקום עֲקֶרת אין דעתי כדעתך. חכמינו ז”ל הוציאו לפעמים מלות ומקראות מידי פשוטם והטו אותם לכונתם על אשר חפצו מבלי שום לב אל הדקדוק ואל חקיו, ואנכי המשתמש בלשונם עשיתי כמוהם גם בזה, שניתי הוֹראַת המלה ולא שניתי את תמונתה, ואחריות הדבר עליהם ולא עלי, ואם בא בכח הדקדוק אתה תּבע לדין לא אותי כי אם את שני רשב“י שלנו (את ר' שמעון בן יוחאי ואת ר' שלמה בן יצחק); ואני מפקיע את עצמי מידי תביעה בעד כל פרט ופרט ביחוד, ודי לי בקולר התלוי בצוארי בעד הכלל כלו שחדשתי להשתמש בשיר ומליצה בסגנון בעלי האסופות ובמלות בלתי מדֻקדקוֹת שהשתמשו בהן חכמינו הראשונים ושמשתמשין בהן על פיהם עד היום רבים מהמון בני עמנו. למלות כאלה תחשוב גם “עקרת הבית” שעד היום ישתמשו בה אחב”י בשיחת חולין שלהם בהוראתה ובתמונתה שהשתמשתי בה אני.

גדולה מזה הערתך בדבר מסירת הגט בע“ש. בזאת צדקתּ אענך ומני אזדא מלתא דנא. אבל חלילה לי משמוע לעצתך לקדם פני המבקר בהערתי על שבוש שלא עמדתי עליו מעצמי. לא מורה הוראה בישראל אנכי ולא מספרי ומשירי יבקשו הפוסקים תורה. טעותי בנתינת הטעם איננה סותרת את דברי וכונתי אחרי שגוף העין אמת ויציב אע”פ שלא מטעמי. צא וראה: הינע שר על ר' יהודה הלוי ויִחֵס לו את השיר “לכה דודי” שחתום בראשו בפירוש “שלמה הלוי”. הבשביל זה נגרע כבודו של היינע כמשורר, או אם מזה למדו חוקרי קדמוניות ישראל לקחת את “לכה דודי” מר' שלמה אלקבץ ולתתו לר' יהודה? תנח אפוא רוחך ידידי על טעותי זה. אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול.

בדבר שאָר תקוניך זאת עשה. בשעה פנויה העתיקם מגליוני הספרים לגליון מיוחד ושלחהו אלי והוסיף עליהם טעמך ונמוקך; ואני אערכם לעמת התקונים העשוים גם אצלי בגליוני הספר ואשתדל לברר וללבן הדברים בין שנינו והיו לי למשמרת. אם כי לא אשא את נפשי לראות את שירי יוצאים במהדורה שלישית, אבל אולי יתגלגלו הדברים לידי כך שאבא לדבר על זה במאמר מיוחד ואז אשתדל להביא גאולה לעולם ולאמר דבר בשם אומרו.

ועתה חמסי עליך ידידי משא נפשי! הנה במכתבך הגלוי נשאר עוד מקום פנוי לשתים שלש דלתות, ואתה לא התעוררת להודיעני את שלומך ומעמדך ודרך חייך בצוק העתים האלה ואם היתה גאולה שלמה לספרך וראית בו סימן ברכה.

לוח תמונתך אמנם איננו לנגד עיני אבל פניך תמיד הולכים עמדי. הנה איש זָקן והוא עטה מעיל יורד עד קרסוליו; שְׂעַר רֵאשַׁה כַּעֲמַר נְקַא ותארו כאחד מבני הנביאים; זקנו כזקן אהרן יורד על פי מדותיו, ומדותיו גם הן כמדת אבי אבותיו, מאֹד מאֹד שפל רוח אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות. ומקרבן לתורה. ואני עני ואביון – גם אני בנביאים! איש נתעב ונאלח, קצוץ כנפים ומגלח, איש ריב ואיש מדון, רב את הרבנים ועם רֹעי ישראל נָדוֹן. אלהים יעזר לי משופטי נפשי, כי אני עבדך וידידך

יל"ג.

P. S. ראשון: בקרוב יבֹא בקהל ס‘… שבו בא שיר חדש מאתי… השיר ההוא מלבד פשוטו כמשמעו יש בו גם רמז וסוד, ואחפוץ לדעת אם יעמדו יודעי חן על סודי; ואתה בחירי רצתה נפשי, לך אגלה רז זה אם לא תעמוד עליו מעצמך. – בחוב’ “מבשרת ציון” (היוצא בירושלים) העתידה לבא יבא שירי “על מה רגזה הארץ?” – הנך רֹאֶה כי גם אחרי חתֹם הספרים עוד לא נחתם החזון, אף כי כל זה לי לא לשֹבע כי אם לרזון, כי מכל ספרי ושירי לא נהניתי עד כה אפילו לסעודה אחת מזון.

P. S. שני: יושב אנכי בכפר והניר לכתוב אָזל מתחת ידי, על כן לקחתי פסות ניר מן המוכן ואגרתי אליך נעשית בפעם הזאת קרעים קרעים, ואתך הסליחה למען תאָהב.

הנ"ל.

שְׁוֵלָוֶה הסמוכה לפ“ב, יום א' לסדר “וראית אשה יפת תאר” [ג' אלול, תרמ”ד].

אגרת מאתים וששים וחמש.

[להנ"ל]

ידידי הכהן!

הנגעים אשר הראיתני בשירי שונים במראיהם: מהם טמאים בהחלט ומהם טהורים ומהם הצריכים הסגר וראיה שנית. והנה בכל מקום שאתה אומר “לדעתי” או יו“נ” לא אתוכח עמך לפי שאין זה תלוי אלא בטעם, ובדברים של טעם לכ"א לא פליגי. על מה אדברה? א) על הדברים שטעיתי ודאי ב) על הדברים שלדעתי אתה טועה בהם, ג) על דברים שצריכים עוד עיון וברור, ד) על דברים שלא העירות עליהם כלל ואני אעירך עליהם.

והנה אחרי הציבי לך ציונים ושימי לך תמרורים אלה עוד אעירך ידידי כי קסמין דקים קבצת וקורות גדולות כקורת בית הבד הנחת במקומן ולא ראיתן; ואני אַראֶה לך אחדות מהנה, למען תראה כי יותר ממה שאתה מצאת בספרי מצאתי בעצמי בהם מגרעות רעות ועוד אני מוצא בם יום יום בשובי להפוך בם ולעבור על פניהם. וגם בהם יש שגגות העולות זדון ויש פליטת הקולמוס ופליטת הדפוס שלא עמדתי עליהן בשעת ההגהה:⁴

הנך רואה ידידי כי עוד לא יצאה ידי חובתך בהגהת ספרי, כי יותר ממה שראית אתה ראיתי בעצמי; וגם עתה אפס מקצת השגיאות הראיתי לך וכלן לא הראיתי לך כי הרבה יהיה כמוהן מה שבא בספרֵי הבל. והנה אנכי רושם את כל אלה לפני על הספר אע"פ שלא אקוה ולא איחל לראות את ספָרַי נדפסים עוד הפעם בימי חיי.

אם אמרתי לך כי לא נהניתי מספרי עד כה אפילו באצבע קטנה לא כזבתי ולא לצתי ולא טפלתי שקר. כל הנאתי לע“ע היא ע”ד השלילה שלא הוצאתי מכיסי להדפסת הספרים אשר ההוצאה עלתה עליה עד כדי חמשת אלפים רו“כ, זולתי איזה עשרות רו”כ שעלו לי הוצאות קטנות במשך שתי השנים מיום החלה הדפסה; אבל שָׂכָר לא ראיתי בעמלי ובפרי עטי זה. התנה התנו אתי המוציאים לאור לתת לי חמשים רו“כ מכל גליון, ואז משכרתי היתה עולה קרוב לשלשת אלפים רו”כ, אבל עד היום הבטחתם נשארה מעל, לפי שנהגו הדבר בשפלות ידים ובחסרון ידיעה וקלקלו אותו מעקרו. בתחלה חשבו לתת את כל ההוצאות מכיסם ומכיס שאָר העשירים המתנדבים לזה, וא“כ היתה משכרתי נתנת לי מראשית הגז, כלו' מבכורי פדיון הספרים ולזה הסכמתי. אבל הם קלקלו בשתים. הא' במה שהדפיסו את המהדורה המשבחת שאכלה שני שלישי ההוצאות ועליה ימעטו הקופצים, כי מעטים יהיו בישראל שיקנו ספרי שירים במחיר עשרה רו”כ, וא“כ הסך הזה נאכל ואינו מוציא פירות; נוסף לזה התנהגו בכבדות ולא שקדו לאסוף הנדבות שהיו רבות ושופעות בשעה הראשונה בעת שהיה עוד הדבר חביב עליהם, ומחמת השעות הרעות שהתרגשו לבוא עלינו דחו הדבר מחדש לחדש ובין כה וכה נתקרר הברזל ונקפצו הידים, והמוציא אלף הוציא מאה, והמוציא מאה הוציא מכיסו עשרה; ובכן יצאו הספרים מבית הדפוס וחוב גדול כאלפים רו”כ עליהם, ועתה הם עמלים עם הצבור הקונה את הספרים למלאת את חסרונם הגדול הזה, ואז רק אז אבוא אני על חלקי. ועל כל זאת התרשלו ולא קבעו להם סוכנים בערי המדינה לפני שנה או שנתים כאשר יעצתים ורק עתה הם משתדלים לתקן גם המעות הזה, וההוצאות בעיר הבירה על העושים במלאכה ועל משלוח הספרים רבות עד למעלה, עד כי צריכים הם למכור בערך אלף עקזעמפלארען בטרם ישלמו את החוב הרובץ עליהם עם כל ההוצאות היוצאות יום יום, ואיה איפוא תקותי? אחרי אשר כאלף עקזעמפלארען כבר יהיו מכורים בין ההמון, וראשי הקונים והעשירים כבר נתנו את חלקם לדבר, ולא ישארו לי בלתי אם הנמושות ובעלי הצרורות הנקובים. ועתה ראֵה אם לא כנים דברי אשר דברתי אליך מכל הכבוד הרב הזה לא הגיעה לי לפי שעה הנאה מועטת אפילו שוה פרוטה.

בשבוע העבר נכנסתי לעיר ואני דר בבית הראשון אשר ישבתי בו בשנה העברה; שמעתי כי גם הר“ר א. ק. שב ממסעו אשר נסע לחו”ל; בימי הזכרון הבע"ל אראה פניו בבית הכנסת ואם יזדמן הדבר לידי כך אשתדל להעלות זכרונך לפניו, אולי תהיה לך הרוחה. הבאַראָן גנצבורג איננו עוד בזה.

ועתה היה שלום וברכה. יחדש ה' עליך שנה טובה ומתוקה ויכתבך בספר פּרנסה וכלכלה, אבל שלא תהא הפרנסה מן הספר, כי אין פרנסה גרועה ממנה. לעתים מזמנות פקדני בדבריך כי אתה איש חמֻדות ודבריך שעשועים תמיד לאוהבך מנער עד היום האחרון

יל"ג.

יום ב' כ“ז אוגוסט 1884, [י”ח אלות תרמ“ד] ספ”ב.

אגרת מאתים וששים ושש.

בע“ה יום חבוט ערבה “והושענא רבה” [תרמ”ה], ספ"ב.

[להנ"ל]

ידידי!

היום קבלתי מכתבך מיום שלשום והנני ממהר לענותך עליו בטרם יתקדש החג. מכתבך מלא גם הפעם דקדוקי סופרים והערות על חטאים שנמצאו בספרי ואני לא אשוב לטפל בם כי כבר יצאו מאפי וגם אני ואתה כבר יצאנו ידי חובתנו די והותר בודוי על חטא ששנינו ושלשנו ורבענו וחמשנו ושִשינו בימי הדין שעברו ונסלח לנו; ומה גם בי אין זה אלא הלכתא למשיחא, כי בחיי לא אזכה עוד לראות את שירי נדפסים מחדש, ולמה זה נדרוש ושכר לא נקבל?!

עמדת על סודי וירדת לסוף דעתי בשירי הנדפס… ורק על זה לא פקחת עיניך כי השיר הוא הוא תשובה על דברי זה אשר באו בהמליץ וסימן לדבר שנכתב באותו יום ממש שנדפס גליון המליץ ההוא (כ“ח אייר תרמ”ד). אין לכחד שהאיש הזה הוא גדול בחכמה… אבל במדה ההיא שהוא גדול מחבריו יצרו הרע גדול ממנו… ואתה אמרת זאת בדעתך אותו רק מפרט אחד ומה אענה ומה אֹמר אני אשר שנים רבות עסקתי עמו בתורה ובצרכי צבור וראיתי עין בעין את מדותיו המגונות ואת העברות שאדם זה דש בעקביו על כל צעד וצעד. אבל גם בזאת נראה בנו מאֵרת ה' כי רֻבי טובי סופרינו וחכמינו הם אנשים מקֻלקלים, המדרש אצלם עקר ולא המעשה וכיון שנתנו עליהם עול תורה הם פורקים מעליהם עול מדות טובות ומעשים טובים. והדברים עתיקים.

ומכיון שרואה אנכי אותך יודע רזי עולם, גלי עמיקתא ומסתרתא ומחוי פשרין, הבה אנסך בחידות שתים אלה, אולי תוכל לפתרן לי:

א) ביהי רצון שאחר קשר"ק אצל ישוע שר הפנים הנודע לנו נזכר גם המלאך “תרמיאל”. אולי ידעת מי הוא ומאין בא אלינו?

ב) באיזה מחזורים (אצלי הוא במחזור של שטערן ומאַנהיימר הנדפס בוויען בשנת תר"ל) נדפסה תפלה לאומרה בר“ה ויו”כ כשהחזן אומר ומפני חטאינו, והיא תקון לקרי, ושם נאמר: בכח השם הקדוש בי"ט והשם הקדוש חב"ו. והנה זה האחרון מבואר שהוא יוצא מפסוק חיל בלע ויקיאנו; אבל מי הוא השם הקדוש בי"ט ומאיזה פסוק הוא יוצא?

והנה אם שמתי לפניך את שתי החידות האלה הוא לפי שיש לי פתרון עליהם אשר אמנם ספק בידי אם כונתי בו אל הנקודה האמתית; ועל כן זאת עשיתי: כתבתי את פתרוני על פתקא קטנה הסגורה בזה חותם צר והנני גוזר עליך בחדר“ג שלא תפתחנה עד אשר תעיין בדבר ותעמול למצא פתרונים לסודות אלה… ואחרי כלותך לעיין בדבר בין אם תמצא פשר בין אם תאמר נואש מלמצאו אז תפתח את מכתבי הסגור וראית(ם) אם כוַננו לדעה אחת או אם כונתי אני לדעה ישרה ותוכל להסכים לה. בטוח אני בך כי כאיש ישר תעשה ככל אשר בקשתיך ולא תפתח המכתב קודם זמן ולא תפול ח”ו במצודת החרם של ר"ג.

לדבר עם ה' ק. על אֹדותיך עוד לא מצאתי שעת הכֹשר כי ראיתיו פעם אחת ככנופיא שלא יכלתי לדבר בה דברים של צנעה; וכאשר תזדמן לי שעה רצויה כזאת לא אחמיצנה. אבל עד מתי תדאיב לבי להשמיעני כי עודך מצפה למתנת ב“ו ובוטח בנדיבינו, ומתי תשמיעני הבשורה הטובה כי זכית בגורל מאתים רו”כ?

והנה סיַמתי בכי טוב וה' יגמר עליך חתימה טובה כחפץ ידידך בכל לבו ונפשו

יל"ג.

יש לי איזה הערות בסדור התפלה ואולי אשים לבי לסדרם לפניך בפעם האחרת שמא תוכל להשתמש בהם בסדורך אשר אתה מגיה. ולפי שעה אעירך על השגיאה בתפלת נשמת “והמקיץ נרדמים” שהפעל “מקיץ” הוא עומד וכבר הגיע הזמן לבער הקוץ הזה מאחת ממיטב תפלותינו. ולמה לא תעיר על זה ותציע בהערה נוסח אחר; כמו למשל “המעיר ישנים והמעורר נרדמים” כל' הכתוב אם תעירו ואם תתעוררו.¹

פִּתְרוֹנִים

א) השם “תּרמיאל” אני חושש שהוא מרכב מן המלה הרומית Tertia שפירושה השלישי ומן אֵל, ויהיה בו רמז להאלהות המשלשת, ויפה בחרו לה מקום אצל ישוע שר הפנים. והנה שמות מלאכים מרכבים ממלות רומיות אינם דבר זר בין המקֻבלים, כמו “דיקרנוסא” המלאך הממונה על הפרנסה הן המלות Dio cornos שפירושו אלהי כל בשר.² וידע תדע כי אצל סופרי הרומים נמצא העם tertia numina לכנוי מלאכי החבלה הממונים על הגיהנם.

ב) בי"ט הוא לדעתי ר"ת מן בזרֹעו יקבץ טלאים: וזכורני כי בספרי המקֻבלים נמצא שהמקרא הזה רומז על קבוץ הנצוצות המפזרים ונשמות דאזלין ערטילאין. אבל לא אזכור בעת להראות המקור; ואולי יקומו ויעזרוני בזה מקֻבלי ווילנא.

יל"ג.

אגרת מאתים וששים ושבע.

בע“ה יום ד' כ”ו תרמ“ה ספ”ב.

[להר"א שולמאן]

כבוד החכם הנאור והסופר המהיר ר' אלעזר שולמאן נרו יאיר!

כדין “חמרא למאריה טיבותא לשקייה” הנני מביא לך את תודתי בעד נדבת גביריך אשר באה לידי היום. ואני אמנם טרם אדע למי היין מזוג ומי חייב לברך עליו, כי לא שלחתי הספרים לידי אדוניך; הד"ר אברהם קופערניק הוא המחלק בטובו את ספרי לבני עירו לבקשת מוציאיהם לאור ומידו יבקשו את כסף פדיונם ובבוא חשבונו יתברר ויצרף הדבר, בכל זאת שתים טובות עשו לי הנדיבים וגם היום בנדבתם; האחת בהראותם לדעת כי רצו את פעלי ויהי נועמו עליהם, ולוּ גם לי לא הכסף ולא לי הזהב – לי הגדולה והתפארת וההוד; וזאת שנית כי נתנו לי פתחון פה לבוא בדברים עמך אשר זה כמה ידעתיך לאחד משלֻמי משכילינו, מבכֹרות סופרינו ומחלבהן. על כן תיקר נא נפשי בעיניך לצקת את תודת לבבי העמקה והרחבה לרגלי הנדיבים אנשי החסד ההם, אב ובנו, אשר ראות פניהם נכבדתי מכבר ועתה הראו לי גם את לבם הטוב וידם הפתוחה; וגם אתה קבל את ברכתי שלום ובריתי אהבה ואחוה ורעות ושא את ראשי במספר אוהביך ומכבדיך כערכך הרב

יל"ג.

אגרת מאתים וששים ושמונה

ספ“ב, ב' דר”ח חשון לפרט מה זה “מהרת” למצא בני.

[ לה' ב. לעוויטין פראפאיסק]

מה זה מהרת למצא בני מגרעת בספרי במקום שאיננה. כן ארחות המשׁלים לדמות מושג למושג ולהוציא מתכונתו הטבעית למוד מוסרי. הרחל הגזוזה אשר מגז צמרה יתחממו רבים קלה היא מטבעה על פני המים שאינם נקבצים בקוצותיה התמשל כאיש טוב עין המבזבז נכסיו לעניים אשר גם הוא קל על פני המים הזדונים ולעת רעה כשתפול עליו פתאם תנצל נפשו אם בעזרת חונן דלים אם בעזרת אנשים אשר יגמלו לו כצדקתו; וגם יקל לו לשאת תלאותיו לפי שאין לבו תלוי בכיס ונפשו איננה קשורה בהבלי הזמן.

לא אבין במה ירע המשל באופן כזה בעיניך, ובמה היה טוב אלו היה מוסרי מוסר ממנו ומוסרך מושם תחתיו. סוף סוף גם המשל גם הנמשל לקוח מן הגמרא (גטין ז. ) ולא עלי תלונתך כי אם על דבי ר' ישמעאל. ואנכי רק השתדלתי להטעים את הנמשל ולהקריבהו אל דרך הפשט והטבע. ומי יתן ולא תמצאנה בספרי מגרעות רעות מאלה; וראה כי באותו משל עצמו נמצאה שגיאה אחרת שלא שמת לבך עליה, שנדפס אשֻרו לא ישפך וצ“ל תשפך לפי שאשר היא נקבה. חידותיך אשר באת לנסותני בהן קלות למבין ובפתחי את מכתבך ואֶקראֵן עמדתי על פתרונן: הראשונה מורה על בן־בנו של שם הנקרא בתורה מש ובתהלים ורה”י משך, בתקיעת כף, כמליצתך הנאוה; והשנית על דר ודרדר. וזכורני כי הראב“ע לפ' קוץ ודרדר תצמיח לך (בבראשית) אחז כמדומה לי בלשונך וכתב: “והוא לבדו דר ואחיו נעדר”, אעפ”י שאין האמת בדבריו שהרי נמצא " קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם" (הושע י. ח.). על ברכתך תברך שבעתים מאלהי השמים ותזכה לראות בנחמת ירושלים כחפץ אחת הרחלות הגזוזות שאינן יראות מפני המים

יל"ג.

אגרת מאתים וששים ותשע

[להר"ר פאביוס מיזעס]

ידיד יקר ונכבד!

נתת שמחה בלבי בהודיעך לי כי החל הזמן בימים האחרונים להראות לך פנים שוחקות כה יתן וכה יוסיף! ולמה תזכור את דברי האומר כי הבאֶרזע סם־מות ולא תזכור דברי האומר “זכה נעשית סם חיים” ומי זכאי כמוך הראוי שיגלגלו לו זכות?! מן הבאֵר־זֹה ישתו רבים מימיהם בלי דאגה; נקוה כי מרקוליס אלהי המרכלת יהי גם עמך לנחותך בדרך אשר תלך, והיית זהיר בדרכיך ולא תהיה אץ להעשיר ולא תאחז בעסקים מסכנים הקרובים להפסד וה' ישלח לך הברכה באסמיך ולא תוסיף לדאבה עוד.

לגמר דינך על “כל שירי” אאריך נפשי עד כלותך לקרא אותם עד תמם, כי הקריאה חוליות אינה אלא קריעה ואיננה נותנת לקורא מושג שלם ממה שהוא קורא. בשירים הספוריים תמצא מעשים מטפשות רבנינו ומשערורי פרנסי קהלותינו אשר אולי יהי(ה) [ו] בעיניך כמגזמים לפי שבקהלות ישראל אשר בארצות מגוריך כבר עברו מעשים כאלה ובטלו מן העולם, אבל אצלינו בעונינו הרבים עודם מעשים בכל יום ואין בהם שום גוזמא והפלגה. – מאליו מובן כי ספר שירים בעל ששים גליונות לא ימלט מאיזה שגיאות הדפוס או גם פליטת הקולמוס; אבל אליהם אל תשית לבך ואל הדין על הפרט כי אם על הכלל כלֹו.

המלה “פרחת” (ח"א, 9, 11 ) איננה מתייחסת אל “פרח” כי אם אל “תבל” ובשם שיש תבל נובלת (ישעי' כ"ד ד') כך יש תבל פורחת; אפס כי לשגיאה תחשב לי מה שכתבתי בּתּבל בה' הידיעה, שלא נמצא כן בכה“ק, כי כפי הנראה “תבל” הוא כעין שם עצם פרטי לעולם השפל. – אם לא יישר בעיניך השם “שירי עלילה” אשר בדיתי לא יפל לבי כי כבר מסרתי מודעה על זה בהקדמתי שאין השם גורם. ולעמת זאת לא יישר בעיני תקונך “בורא תהלות”. במ' “נורא תהלות”. נורא תהלות יש לישב בדוחק נורא מצד תהלותיו כמו “נורא עלילה” שפירושו נורא מצד עלילותיו, וכמו כאֵלה נובלת עליה שפירושו נובלת מצד עליה; אבל איזה טעם יש בבורא תהלות? האם התהלות הן ממנין הברואים? גם התקון “גֹלֶה” אור במקום “גולל” קרוב יותר לקלקול, לפי שהיה צ”ל בבנין הכבד ועוד שאינו נקשר היטב עם “מפני”; ופירוש “גולל אור” כמו גלתי את חרפת מצרים מעליכם, וטעם הדבר היא השקפתם על בנין העולם שלדעתם כוכבים ומזלות קבועים בגלגל. והלואי שלא יהיו בסדור תפלותינו דברים גרועים מאלה. –

לשפוט על מאמרי פלסופיא אינני בר סמכא, כי מעודי לא העמקתי במקצוע זה ואינני בקי בשִטות הפלסופים השונים, בטוח אני בך ובחותנך הרב הגדול נ"ע שמאמרך הוא דבר מתקן, ואם תחפוץ שיבוא בדפוס איעצך לשלחו אל ר' נחום סאָקאֶלאָוו בוורשוי בעל “האסיף” וישימנו בספר האסיף לשנה הבאה.

יותר מרוצה לעם יהיה מאמרך על היחוס שבין התורה ובין חכמת מצרים, כי הוא נחל איתן אשר עוד לא עֻבַּד בו בספרתנו ונקל יהיה לך להשמיע לקוראיך חדשות רבות. במחברת “מגדנות” אשר נוספה על “המליץ” לשנת 1882 נמצא מאתי מאמר “לשון נפתית לעברים” נוגע במקצת בענין זה. אם יהיה לך חפץ בו ואיננו אתך בקשהו מאת ה' צעדערבוים ובודאי לא ימנעהו ממך. את הערתו לשירי “אסנת על אדות איזוס ועזאזל כתבתי עוד בשנת תרכ”ח ומאמרו של דרייפֿוס לא ראיתי וגם אתה לא הגדת לי דבר מזה בהיותי אצלך, כי לולא כן כי אז מלאתי דברי בדבריך והייתי מזכיר שמך עליהם.

על השערתך בנוסח מנא תקל ופרסין אעירך כי המלה “פרסָיִן” איננה כדין דקדוק לשון ארמית שצ"ל פרסָיַא.

מוכרח אנכי לקצר לפי שעתי קצרה ועוד דברים רבים לי אליך. אנכי קראתי בשמך לפני ה' ז"ק והעידותי עליך כי אדם כשר אתה וכן אנכי מעיד עליו לפניך; עשה אתו ברכה ולא יקפח את שכרך.

כן שלחתי אליך בשנה העברה בהיותי במאַריענבאַד את אחד ממכירי ר' יהושע צייטלין שמו. האיש ההוא עשה עשר במאסקוי ולעת זקנתו גמר לעזוב את ארצנו ולהשתקע בלייפציג והעירותיו עליך להתודע לך ולבוא בברית אתך בכונתי כי מזה תצא לשניכם איזה תועלת, כי האיש ההוא בעל נכסים ועוד היה בלבו לעשות בעסקים ואמרתי לו כי אתה תהיה לו מעירך לעזור; אולם הוא שנה את מחשבתו ונשתקע בדרעזדען ואני טרם אדע אם ראיתוֹ או לא.

ינעם לי מאד לשמוע כי אשתך ובתך הכבודות לא שכחוני ועדיין יש להן געגועין עלי ושמחו לראות פני מחֻקים על הלוח. ברכן בשלום והשתדל לבלי יזח זכרוני מלבן גם בימים יבואו.

בקשה אחת קטנה יש לי אליך, הנה נא שלחתי אחוז אחד מספרי להדירקציון של מה“ע “Auf der Höhe” למען יבקרהו ויחוה דעתו עליו, ותשובה לא מצאתי, על כן בשעה פנויה הואילה נא ודרוש אחרי הדבר, אם בא מאמר על אדות ספרי במ”ע הנ“ל קח נא את החוברת ההיא ושלחנה לי, ואת מחירה אבליע לך לעת מצוא בכסף אשר ישלח לך ה' ז”ק; ואם לא בא המאמר שאל את פיהם אם יבוא אם לא. ובזה יהיה די לי גם לך לעת הזאת ושמחנו גם בימים הבאים בבשורות טובות ונחמות כי חמודות אתה לי ובשלומך יהיה שלום גם לידידך המכבדך ומוקירך בערכך הרב

יל"ג.

ספ“ב ז' חשון תרמ”ה.

אגרת מאתים ושבעים.

ספ“ב יום ד' ר”ח כסליו תרמ"ה.

[להנ"ל]

ידיד נכבד!

מכתבך היקר ממוש"ק העבר הגיעני היום והנני ממהר להשיבך דבר ולהודות לך על החרדה הגדולה אשר חרדת בדבילי ללכת לה' מסח ולדרוש לשכנו באשר הוא שם…

אחד המשכילים מעיר לאדז הודיעני כי העתיק משירי לל“א ועתיד הוא לשלוח את העתקתו למה”ע “אויף דער האֶהע”, וכאן ימצא ה' מסח מקום לשלם את חובו אם יחפוץ; ואולם אם גם לא יחפוץ אין בכך כלום, כי לא על זו הדרך תהיה תפארתי, כי לא מארץ אשכנז תצא תהלה לסופר רוסי ולא ממ"ע “אויף דער האֶהע” יצמח כבוד למשורר עברי…

אין צרך לך לנסח המקרא בשמות ג' ולקרוא נעלם במ' לעלָם כי גם לפי הכתיב תוכל לדרוש את דרשתך שהיא עולה עם דרשת חז“ל הידועה לך; אבל מה אעשה ורוח שפתנו הקדושה המקשקשת בי לוחשת באזני שאין מקרא זה יוצא מידי פשוטו ומידי כתיבתו, והעד הנאמן על זה היא הקבלת (פאראלעליזמוס) שני חלקי הפסוק שכמוהם מצאנו רבים, כמו: זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר (דברים ל"ב ז') ויהודה לעולם תשה וירושלים לדור ודור (יואל ה' כ"ו), וממש כדברי הכתוב בשמות:” ה' שמך לעולם ה' זכרך לדר ודר (תהלים קל“ה י”ג) ורבים כמוהם, ואב לכלם “האפס לנצח חסדו גמר אֹמר לדר דר” (שם ע"ז ט'), הרי לך שהמלה עולם המקבלת אל דר־דר פירושה נצח, ולעלם חסר תמצא יותר מעשרים פעמים בתנ“ך. צא וספור. – יותר מזה מתקבלת על דעת אוהבי הפשט הערתך בדבר סוף תפלתה של חנה שהוא נעוץ מתוך מזמור קי”ג שבתהלים אבל זוכר אנכי שבדבר זה כבר קדמך אחר וכמדומה לי שהוא בס' התהלים של גראֶטץ בהקדמתו.

מן המליץ משכתי את ידי מראשית חדש מאַי תרמ"ג בטרם לכתי למאַריענבאַד ולא שבתי ולא אשוב אליו עוד לעֹלָם כפרושי וכפרושך, לפי שדבר טמיר ונעלם בגוֹ.

שים שלום טובה וברכה לבתך הכבודה על אשר יגעה להעתיק למעני מאמרו של האַללע; ובשביל כל לבד מחזיק אנכי טובה לה' האַללע על אשר קצר במקום שהיה ראוי להאריך, כי אז היה לבתך טרחא יתרה להעתיק לי את מאמרו. אפריון נמטיה!

לרגלי משאך ומתנך עם ה' ז"ק אתענג לפעמים לשוחח עמו על אֹדותיך ולספר בשבחך כי יקרת בעיני שנינו נכבדת ואני אהבתיך בכל נפשי ואשחרך כבוד

אני ידידך ונכבדך

יל"ג.

אגרת מאתים ושבעים ואחת.

ידידי המשכיל הר"ד פֿרישמאַנן!

במכתבך האחרון אמרת כי העתקת אחד משירי לל“א ובחפצך לתתּו במה”ע “אוֹיף דער האֶהע” אפס כי לבך נוקפך אם יקבלוהו שם יען כי לדעתך נהפך ה' מאַזאָח בימים האחרונים לנו לרועץ. והנה אם בכלל לא ראיתי רגלים להשערתך זאת יש לאל ידי עתה להגיד לך בפרט כי קבל יקבל ה' מאַזאָח את העתקתך בחפץ כפיו, אע“פ שדבר זה לאו בפירוש אתמר לי אלא מכללא וע”י מקרה אתמר לי; וזה הדבר: בחו' “אויף דער העֶהע” לחדש סעפטעמבר נדפסה הערה קצרה על אֹדות “כל שירי”, וכאשר העירו את אֹזן ה' מאַזאָח כי לא יצא ידי חובתו בזה, התנצל ואמר “כי הוא בעצמו איננו יודע קרוא מקרא בלה”ק ואנוס הוא להשען בזה כסומא על אחרים, ובפעם הזאת נזדמן לו להשען ע“ג חגר ועל כן הערתו צולעת על ירכה, ופג טעמה וריחה; ונכון הוא לקבל ולהדפיס על אֹדותי ועל אֹדות שירי כל מה שיודיעוהו אחרים בני סמכא”. ואני אוסיף לבאֵר לך הדבר ולגלות את מסתריו. בעל ההערה ה' האַללע הוא מודע ומכיר להר“ר ש”מ היושב כעת בלייפציג, וש"מ זה הכיר את פניו במשלי המנֻול בבית המדרש ועל כן הטיל זוהמתו בבעל ההערה ובעטיו של… זה כתב האַללע מה שכתב. ועל כן איעצך זאת עשה. שלח נא בתחלה את העתקתך, כלה או מקצתה, אלי הלֹם ונקראנה, כי שומעים אנחנו (כלשון בעל המליץ) שפת אשכנז ואשמיעך את דעתי על ההעתקה ועל טיבה באמת ובתמים בלי משוא פנים.

בעל ההערה לא ידע או לא חפץ גם להעתיק כהוגן את השם “כל שירי יל”ג" וכתב “אַללע געזאֶנגע פֿאָן יהודה ליב גאָרדאָן” במקום “זאֶממטליכֿע געדיכֿטע פאָן לעאָן” ואני כבר אמרתי לך כי לא מצאתי למושג זה בלה"ק מבטא אחד טוב אלא “כל שירי” ואם לכאורא קשה שם בסמיכות, הלא כבר נסו בני ישראל לקרוא “ס' משלי” ופרק “כל כתבי” וגם עם “כל נדרי” אשר אמרת עמו עכבדה, והלואי שיקראו בני ישראל “כל שירי” בכונה ובהתלהבות עצומה שהם קוראים בה “כל נדרי”

והנני המכבדך ומוקירך

יל"ג.

ר“ח כסליו תרמ”ה, ספ"ב.

אגרת מאתים ושבעים ושתים.

[לה' מ. גאָרדאָן]

ידידי מימי אִבִּי, יושב בסתר לבי!

משלך אשר הבנת בשיר איננו נופל משאר השירים הבאים בכה“ע לב”י, ובעל השחר בלי ספק יקבלנו וידפיסנו. אם לזה תקרא כבוד – קום ורדוף אחריו כי לא יברח ממך. אבל לא אכחד ממך כי השמן הטוב, שהוא אחד מתמרוקי בת השיר היפה, יחסר על ראש שיר זה. סבת הדבר הוא שחלקת את שירך לבתים ופלסת נתיב לחרוזיך ומפר לתנועותיך ובשביל כך נאנסת להוסיף לפעמים איזה מלות להשלים המשקל בכל שורה והרעיון בכל בית, ועל כן יש בשירך דברים יתרים וגם מבטאים בלתי נעימים ונשגבים אשר לא יניחו את רוח אניני הדעת. כל כותבי משלים בחרוזים בחרו להם תבנית השיר שחלקיו מאחזים ומשלבים יחדו כלם מקשה אחת, ועי“ז הם יכולים לגלגל החרוזים כטוב בעיניהם והשיר הולך למישרים כספור חרוזי אשר ירוץ כל קורא בו. ואם בשפות החיות והרעננות כך בשפתנו היבשה והצנומה עאכ”ו! והנה זה הוא חסרון כללי אשר פעל על סגנון השיר כלו אבל לא רבים יעמדו עליו; ואולם יש גם מגרעות אחדות הגלויות לעין כל ועל נקלה תוכל לתקנן. על איזה מהן אגלה אזנך בזה:

המבטא “נפשנו בחלה” יורה על כל דבר שבתחלה היה לנו לרצון ואח"כ לאיזה סבה מקרית היה לנו לזרא; אבל שנאה טבעית שהיא לבריה מתחלת בריאתה אינה אלא שנאה ושנאה תקרא.

בבית 5 עַוֶרֶת הוא שה“ת לנקבה ושם העצם הוא – עִוָרוֹן. זולת זה לא יתכן לאמר” “הֻכה ממראה”…. כי אם: “המראה הכהו” או לכה"פ: לַמראה הזה הֻכה בעורון.

המבטא “מועד רגל” איננו עולה יפה למושג косолапый; וכן גם המאמר “חנן גם רחם לאריות הדגל” לא ינעם לחך. תוכל לכתב בדלת: “נעקש רגלים” או “גס רגלים” (בל' חז"ל כמו גם רוח ופסיעה גסה) ובסוגר “כי נאוה לאריה אֹרך אפים”.

הצווי מן חנן הוא חֹן ולא חָנֵן ככתוב בבית 11.

בהיותך יושב בכפר הרחק מאֹד מקול המונה של עיר עודך מחזיק בתֻמתך ומאמין בחלמות, ועל כן כבוד סופרים הוא בעיניך כענין שראוי לו לבר דעת לענות בו ולרדוף אחריו. ואני כבר הקיצותי ואראה כי חלום בטל והבל נדף הוא, כי אם אין היותררת על הכבוד – הכבוד מה הוא? אותי הרימו בני עמי על נס, הרעישו הרים בגאותי ויעשו לי יקר וגדולה אשר לא נעשה כמוהו לסופר בישראל, אבל שכר לא יהיה בעמלי שעמלתי בו כל ימי חיי. באחד ממכתביך הקודמים אתה אומר עלי כי רואה אנכי עולמי בחיי. אם לסעודת לויתן כונתּ לא קלעת אל המטרה. כי רק עלי הדפנא (לאָרבער־בלאֶטטער) אשר בו יתבלו תבשיל של דגים נתּנו לי בזה וחתיכת הדג קימת לעוה“ב. מוציאַי לאור (כבודם במקומם מונח! ) מחסרון דעת ומרפיון ידים קלקלו את הדבר הטוב והספרים יצאו מן הדפוס עמוסים בחוב גדול כאלפים רו”כ; ועתה הם מלקטים הפרורים לשלם בתחלה את החוב ההוא; הסך שש מאות עקז. שנמכרו במשך הזמן הקצר עד כה איננו מגיע עוד לתשלום החוב הנ"ל ושכר העוסקים במלאכה והוצאות השלוח, ובמשכרת יישאר לי מספר עקזעמפלאַרין אשר רק נמושות יבֹאו לקנותם, כי העשירים ובעלי הכיס כבר קנו אותם ויקחו מהם דים. אין אני מגלה לך דבר זה כמתאונן כי סוף סוף מה יתאונן אדם אם יסודו מעפר וסופו לעפר, אבל רצוני היה להראות לך כי כבוד סופרים בבני עמנו הבל נדף הוא אשר נפשנו לא ישביע ומעינו לא ימַלא.

אם כשל עוֹזרך ה' פ. ותושיה נדחה ממנו לתמוך בידך להדפיס את שיריך בלשון העם, עשה זאת אפוא: פנה לך אל אחד המדפיסים ויוציאם ובודאי לא יקפח את שכרך. אם תחפוץ מלא את ידי לעסוק בדבר ואפנה אל ראָם בווילנא או אל צעדערבוים המדפיס בזה או אל אחד המדפיסים בווארשוי, ודבר מה יענוני והגדתי לך. אבל צריך אתה בתחלה לכנוס את שיריך ולהעתיקם בחוברת יחד מוגהים וערוכים בכלם להדפס ותשלחם אלי, למען ידע המדפיס את אשר לפניו, כי אין סוחר קונה דבר שנעלם מן העין.

הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו. זה לא כביר עלתה בידי לסוכך עוד הפעם לראשך מנשקו של המבקר ר. כאשר כונן להשחית. הוא שלח להרידקציון של הוואָסחאָד תשובה נמרצת על הערתי ובה הוא שופך בוז וכותב מרורות עליך ועל וויסבערג שותפך. ואולם בעל הוואָסחאָד שלח את מאמרו אלי ובעצתי הרחיקהו לא קבלו אף כי כבר היה מסודר בדפוס.

ועתה אתה ידידי שלום ובצאתך עוד הפעם שער אלי קרת יצילך האל מעזי פנים שבדור ומבעל דין קשה, וימציא לך לעת זקנתך מנוחה השקט ושלות הרוח כי זה כל האדם.

ברך בשמי את הר"ר פ. אשר בצל קורתו אתה מסתופף, אם יודע אתה כי ברכת הדיוט כמוני לא תהיה קלה בעיניו; והיה ברוך גם אַתה ופקדני לעתים מזמנות בדבריך כי בכל עת ובכל שעה ערבים הם עלי.

והנני ידידך לנצח

יל"ג.

ספ“ב, ה' כסליו תרמ”ה.

P. S. באחד ממכתביך הקודמים רשמת לפני מקומות רבים מדברי חז"ל המדברים בשבח האשה כדי להראות לי שלחנם טפלתי שקר על קדמונינו בדבר חנוך הבנות. – את המאמרים ההן והדומים להם ידעתי גם אני, ומי לא ידע כי בתלמודנו הקדוש מצֹא נמצא לכל דבר – דבר והפוכו, אפס אני לקטתי באמרים רק את הצריך לעניני, ועניני היה לצייר את מעמד האשה הישראלית כמו שהוא באמת ובמציאות ביחוסה אל חיי החברה, ולא מעמדה המוסרי ותם דרכיה אשר לא פעם ופעמים אזכירם לשבח בשירי “כל מדות בנות ציון המצינוֹת” וכדומה. אבל כל עוד אשר תגדל יקרת ערבה וטהר נפשה כן יגדל קצפנו על שנות עמל אשר מנו לה בדיני האישות; ומה ימריצוה דברי חכמים אחדים המדברים בשבחה והיועצים טוב עליה, אחרי אשר הדברים הטובים האלה לא יועילו להותה ולא ייטיבו את מעמדה החברותי.

הנ"ל.

אגרת מאתים ושבעים ושלש.

ידידי!

קול חרדה השמיעני… פחד ואין שלום: אלהים ראה עולים מן הארץ! … כותב בקרת על ספרי!! ויסיתני להקדים ולבקש לי תחבולות לעשות אתו מלחמה. ואני תם אני ולא אדע מה כל החרדה הגדולה הזאת? הפיות האנשים נחסום או מפני הבקרת נסתר? ואדם כשהוא נעשה מחבר ויוצא לשוק וספרו בידו הרי הוא כעולה לגרדום ונעשה כמיצר שהחזיקו בו רבים ובקרקע עולם שהכל דשים בה. ס … קפץ וכתב על שירי בקרת דחופה ומבהלת ודבר עלי כזבים לאמר שספורי הם נמנעי המציאות והמעשים אינם מתאימים לתכונת הנפשות אשר עשיתי; וכשבקשתיו במכתב להביא ראיה על דבריו ולהראות לי באצבע איזה מעשה לא יכשר לפי הכונת הנפש העושה אותו, נלאה ולא יכול למצוא הפתח ונסתתמו טענותיו. הבגלל זה אבוא במשפט עמו בדפוס קבל עם? ואני ידעתי כי לא מרוע לב עשה זאת כי אם מקצר עת ומחפצו לאחוז את החבל בשני ראשיו למצוא בספרו חן ושכל טוב בעיני יושבי קצוות שונים. את …, אשר מפני שמו נחת עתה, הסכנתי מעודי לחשוב כיוצא מכלל סופרינו לאדם כשר; פנים בפנים לא ידעתיו אבל שנים רבות היינו מריצים מכתבים איש אל אחיו ומתוך מכתביו ומאמריו ראיתי כי איש ישר שכל וישר לב הוא ולא יוציא מפיו אלא דברים היוצאים מלבו ולא מלב אחרים. אמת כי בשנה שעברה נחשד גם הוא בעיני, כי בראותו את מכתבו (בהוספה להמליץ שנת תרמ“ג נו' 61) נגד מחברתו של פֿ… הכרתי מתוך דבריו כי לא מלבו יצאו הדברים ההם כי אם שׂכיר הוא ולבקשת צ”ב כתב מה שכתב, ואמרתי בלבי הגם … בין רודפי שלמונים ומקלסי אתנן? מן העת ההיא נסתם חזון בינינו ואין דובר בינינו איש אל אחיו דבר וחצי דבר, ועל כן לא אוכל לשפוט מראש אם יהיה משפטו משפט אמת וצדק או אם תסלף אבן החן את דבריו כי הרבה עניות עושה שהיא מעברת גם אדם ישר על דעתו. נחכה אפוא עד בוא דברו ונראה מה יהיו חלומותיו; אבל אנכי אם כה ואם כה לא אזקק לו להשיבהו; ידבר ככל אשר ישים האלהים או ככל אשר ישים צ“ב אל לבו ואני אחריש, כי מה מידי יקח? “מעל במת הסופרים יורידני” (כדבריך)? – מה הבמה אשר אתם הבאים (כלו': דוברים דברי הבאי, כפירוש התשבי) שמה? הלא כל אחד מסופרינו בונה במה לעצמו ועולה עליה ועושה עצמו אלוֹה. הנה גם צ”ב זה אשר זקן ושב והרי הוא כבן שבעים שנה ולא למד לדבר כן שורה אחת בשפתנו ועוד זה מקרוב כתב “בקשה מהמו”ל" במ' “בקשת המו”ל", “באָגראָוו יצא לשבת באחוזת חמותו במ' “חותנתו” וכיוצא בזה שבושים גסים שכל בר רב דחד יומא לא יכתבם, גם הוא בונה במה לו בימים האלה וחוגג חג גליון האלף למכתב עתו, ובלי ספק ימצאו בקרבנו חנפי לב אשר יקטירו לו לבונה וקטרת סמים והוא יריח את ריח הניחח וידמה בלבו כי לו יאתה ולא ישים אל לבו כי אלו יצא מכתב עתי כזה אפילו באלפי אלפים גליונות בקרב עם חכם ולא נבל – הלא בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכֻסה, כי טובה לא הראה לזולתו וכל עמלו רק לפיהו ולכיסו. – ראה אתה אומר כי … גוזר עלי שאני אינני “משורר לאומי” ומה מני יהלוך אם גם אינני “משורר לאומי”? ומי הוא המשורר הלאומי בתוכנו? ר' אלעזר הקליר, ר' קלונימוס ב”ר קלונימוס, או אולי מיצקון אוֹ ח. יהי אלהים עמם ויעלו; ואם הם מרוצים לעם יעברו הם לפני התיבה ולבי לא יקנא בהם.

על שאר דבריך אין לי מה להשיב, וגם מכתביך השנים אינם כעת לנגד עיני. ספר “ענות חיי” קבלתו בעתו, ומן היושר היה לענות למחברו דברים ולהודות לו על מנחתו, אפס כי לא הודיענו את מקום שבתו ולא ידעתי איפה אמצאהו. על כן היטיבה נא ברצונך להודות לו בשמי על טובו ועל חסדו באשר הוא שם. בעל מרה שחורה עזה הוא ועלם חשך בעדו ואם ממכריך הוא למה לא תמשכהו לבית מדרשם של חבריך החסידים לפכח צעדו כדי שתשרה עליו שכינה. חרש חכם הוא לכנוס אבני מסע לבנינו אבל איננו יודע להניף עליהן ברזל ולהקציען במקצועות ובכן בנינו בנוי אבנים שלמות ולא אבני גזית, כלו' שלשונו בלתי מנופה כל צרכה ויש במאמריו אריכות לשון וכפילת ענינים המקלקלות את הענין וטוב טעמו. למה זה יכתוב “משגעת” כשם עצם והוא איננו כי אם שם התֹאר לנקבה, ושם המקרה הוא “שגעון”, אך אולי גם זה הוא מן הזרוֹת אשר ידבר פי “המשגע” כי בשגעון ינהג.

חדשות אין אתי ולדברי תורה אין לבו פתוח בעת הזאת. לפלא בעיני כי עד כה לא באני מכתב הרא"ק אשר בשרת.

והיה זה שלום מאת מכבדך ומוקירך

יל"ג.

מוש“ק פ' ויגש, תרמ”ה, ספ"ב [ג' טבת].

אגרת מאתים ושבעים וארבע.

[לה' מ. גאָרדאָן]

ידידי היקר הנאמן בבריתי וקים באהבתי!

באתי לבקר ונמצאתי מבוקר, מקבל אנכי את השגותיך בכבד ראש, כי רואה אנכי כי רוח חכמה ודעת, רוח תפישת האמת נוססה בם; ומה נאמנו דברי המשל הצרפתי: הבקרת קלה והמלאכה כבדה.

לא רק רש“י לבדו יפרש “עורת” בשם דבר כי אם גם רבים וכן שלמים מן המבארים והליקסיקוגראפֿים החדשים, כמו גיזיגיוס ופֿירסט ואחרים, ובכ”ז אין מזה קושיא למה שכתבתי עורת עין, כי אחזתי בדעת הראב“ע והיוצאים בעקבותיו. על מה שכתבתי “גפן סדום הנהו” יש לי התנצלות בגפן בוקק ישראל. נשהה בדגש התי”ו אתה מוצא בישעי' מ“א י”ז. “כקורא על לוח” (משלי יהודה 6 ), וכן סוד לבך אקרא על פניך (אסנת בת פוטיפרע 146 )כתבתי בכונה, לפי שאין דומה הספר שיש לו בית קבול ותוך ללוח ופנים שאינם נגללים ועומדים תמיד גלויים: וכשם שכותבים וחורתים על לוח וחוקקים על המצח, כך קוראים מעל הלוח ומעל המצח; דוק בזה ואולי תסכים לי, כי אין לבי פנוי כעת להעמיק ולהאריך בדבר. קשה מזה לי להצטדק על מה שכתבתי “פרט במשל” ועל אשר הפכתי את הדרור מנקבה לזכר. אזכור כי בשעת הדפסת המהדורא השניה בקיץ העבר (ואני אז חו"ל במאַריענבאַד) עמדתי בעצמי על דבר זה האחרון, אבל לא מצאה ידי לשנות, ואזכור עוד כי בקשתי ומצאתי לי סמך קל, ועתה שכחתיו מה הוא. והנה מלבד תפישותיך אלה נמצאו בשירי אלה עוד שגיאות רבות, מהן שגגות מחסרון דעת או מפליטת הקולמוס ומהן זדונות שהנחתי בכונה, לפי שצרו צעדי תחתי וסמכתי על החירות שנתנה למשוררים. מובן מאליו שאלה ואלה מספר הם, ונער לא יכתבם, כי אם המבין ויודע היטב בשפתנו. מעט מן השגיאות ההגה בס' משלי יהודה רשמתי במכתב לפני רעך ווייסבערג³ לפי שאמר לי שמשתמש הוא בספר זה ללמד בו לתלמידים ויראתי פן יקרה להם מה שקרה ליואב בהקרותו להם זָכר במקום זֵכר; ומן הזדוגות אביא לך למשל מה שכתבתי באחד המשלים במשלי יהודה “הרפתים עמוסים”, וזה שלא כדין כי הנשוא הוא העמוס ולא הנושא.

והנה ידידי גם השגות כאלה גם התשובות עליהן בכתב אינן אלא יגיעת בשר ואבוד זמן כי סוף סוף הן נשארות בין אדם לחברו בעוד אשר השגיאות הנדפסות בחוץ תרונה וברחובות תתנה קולן; ע"כ אפסיק דבורי היום, ואם יש את לבך לעבור בעיון על כל שירי לאסוף את כל המגרעות אשר בהם כעמיר גורנה ולחבר על אדותם מאמר מיוחד לקבעו בדפוס, אז אולי יהיה הדבר שוה בנזק הזמן והעמל והפלפול בדקדוקי סופרים אלו, ומה גם כי עד כה לא התעורר איש לכתוב בקרת פרטית ומשפט צדק על כל שירי על הטוב והרע אשר בם.

ומדי אנחנו עוסקים בתקון איש טעיות חברו, אעירך כי במכתבך אנכי מוצא טעות אחת גדולה הצריכה תקון, והוא מה שאתה אומר כי נחלתי עושר. לא ידעתי מי הוציא שם רע זה עלי ומה הביאך לידי טעות זאת. כל עשרי לעת זקנתי עתה ככלות כחי – הוא כי צרכי אינם מרובים, נשארתי אני וביתי זו אשתי לבדנו ואיש מילדינו אין אתנו ולא יהיו עלינו למעמסה. שתי בנות נשואות לאנשים מהוגנים המתפרנסים ב“ה בכבוד ולא הצמצום, וגם בני האחר, אשר אמנם עוד לא כלה חוק למודיו, מוצא כל צרכיו בעצמו ואיננו מצפה לי ולעזרי. כל ילדי אלה כשתילי זיתים סביב לי פה בעיר הבירה על ימיני ועל שמאלי בקרוב מקום: פעם אחת בשבוע, במוש”ק, הם נאספים ובאים אל ביתי, ופעם בשבוע אנחנו באים אליהם ורואים בשלותם, ומבתי הבכירה זכיתי לראות גם בני בנים – בן ובת כבן ובת של ר' ישמעאל כהן גדול! זהו כל עשרי והצלחתי בה יתן ה' לארך ימים: אבל עשירות פשוטה – מאין דבר שמה?!

ועתה מכתבי לך לקץ כי עיפה נפשי, ואתה, ידידי, היה שלום וברכה ופקדני בפקודת אהבה ורחמים לעתים מזומנות, כאשר זכרתני ולא שכחתני עד כה. כי הלא טפחות נשארו לנו ימים (בכ“א כסלו העבר מלאו לי נ”ד שנים) ומי יודע כמה ימים חוצצו לנו, ומי יביאנו לראות במה שיהיה אחרינו?

והנני ידידך מאז עד היום האחרון

יל"ג.

סב“ב י”ד טבת תרמ"ה.

אגרת מאתים ושבעים וחמש.

ידידי הנכבד Dr. S. Rubin

את ספרך אשר כבדתני מסרו לי ימים אחדים אחרי קבלת מכתבך המבשר אותו, כי נעצר בבית מבקר הספרים, וב“ה כי יצא משם בלי פגע. עד כה לא הספיקה לי השעה לקרא בלתי אם את “מבואך”, אבל הוא הוא הצריך לעניני להראות לי את גודל זרועך אשר חשפת במלאכה החדשה הזאת. אין אני כדי והגון לחות דעה בפילוסופיא כי לא נכנסתי לפרדס מן השורות החצוניות ולפנים; ואולם גם עיני זר כמוני לא תשעינה מראות את האור הגנוז בספר המדות לאריסטו השני הזה. ואין ספק כי כל ישרי לב בבני עמנו יהללוך על כי הוצאת להם חמה מנרתיקה ופנו לך מקום בסכת עורו של לויתן אצל הר”ש אבן תבון אבי המעתיקים העתיקים. כי לא כימים הראשונים הימים האלה לבני ישראל. אז בימים ההם בהיות עוד האור והחשך משמשים אצלנו בערבוביא, כל המלגלג על דברי הנקראים חכמים היה נדון בצואה רותחת כדין וכל המהרהר אחרי מעשיהם היו מורידין ולא מעלין, ועתה בעוה"ר נתרבו אצלנו אטהאֶיסטים וכופרים גמורים אשר אפיקורסותו של האפיקורוס שפינוזה בעצמו אינה אלא כקליפת השום כנגדם, וכל ארבע כנפות הארץ מלאות פושעי ישראל כרמון, עתה – שפינוזה לצדיק גמור יחשב וספריו לספרי מוסר.

זה כשלשים שנה התעורר עליך שד“ל ובאחד ממכתביו אלי קרא אחריך מלא על ראשית פעלך אשר קראת “מו”נ החדש”, ולוּ הנהו חי אתנו כיום הזה, לבי בטוח כי היה יוצא לקראתך ושמח בלבו וסמך ידיו על ראש פעלך זה ונרצה לו לכפר עליו! –

הנך מזכיר בהערותיך את שם האיש מ. ר. מווילנא וקורא לו מקובל ואינך יודע כי האיש הזה איננו מקובל כי אם מטורף; אין לו שום ידיעה עקרית בקבלה ומלאכתו נעשית על ידי אחרים. –

לא שלחתי לך עד כה את “כל שירי” אשר יצאו לאור עוד בימי הקיץ העבר, יען כי שכחתי את שם הרחוב ומספר הבית אשר אתה יושב בו. עתה הנה ספרי שלוחים לך חלף ספרך, ולו קדמה העתקתך את שפינוזה לצאת לאור, כי אז הזכרתי את שמך בין שאר פושעי ישראל בספרי (ח"ד עמוד 112 ) ושמתי לך מקום בגיהנום ע"י שפינוזה אדוניך – אשריך כי עוד כחך עתה ככחך אז ורוחך חדשה בקרבך לכתוב ולחבר ספרים וגם עד זקנה ושיבה לא יעזבוך החפץ והיכלת לעבוד בספרת ישראל; ואוי לי כי עיפה נפשי לכותבים וגם נפשי בחלה בהם, בראותי כי מעטים בם אנשי לב מתנה ותעלולים ימשלו בספרתנו. ה' ירחם עליה ויבנה חרבותיה בתוך שאר חרבות ציון וירושלים. ברך נא בשמי את אשתך הכבודה ושא גם אתה ברכה מאת אוהבך ומוקירך כאחד מיחידי הסגולה.

יל"ג.

ספ“ב עש”ק פ' יתרו תרמ“ה [כ”א שבט].

אגרת מאתים ושבעים ושש.

ידידי השלם ה' ווייסבערג!

הד“ר ז”ק, הנובר הממונה על קפת “כל שירי” הרקה, מלא את ידי לכתוב אליך בדברים האלה:

הרר“א קופערניק הודיע לו זה שבועות אחדים כי לעתיד לבוא תהיה מכירת ספרי בקיוב וסביבותיה נעשית על ידך ותחת השגחתו, אם יסכימו המו”ל לתת שכר לפעלתך. ה' ז“ק הודיע כי המו”ל נאותים להצעתו; ומן אז הוא מחכה לתשובת הרא“ק לדעת את מספר הספרים אשר ישובו לשלוח לכם, אחרי אשר לפי הודעתך באחד ממכתביך אלי הספרים השלוחים ראשונה כבר אזלו ואינם. ולפי שתשובת הרא”ק עד כה לא באה ה' ז“ק מבקש שמאחר שקבלת עליך להיות העוסק בדבר תכַוֵן נא השעה להעיר את אֹזן ה' קופערניק להודיע לה' ז”ק כמה ספרים ישלח עתה ומה אחרית הספרים אשר נשארו, כפי החשבון שנתקבל.

ואנכי מצדי אבוא אחרי ה' ז“ק ואמלא את דבריו ואבקשך גם אני לעשות את בקשתו ובבוא הספרים לידך – פנה ועסוק בטובת משחריך כי גם אתה תבוא על שברך כאמור למעלה וגם אנחנו נמצא איש חלקו – המו”ל את הבציר ואני את העוללות. בוואַרשוי נמכרו ע“י ה' צוקרמאַגן מאה וחמשים עקז, כי כפי הנראה ספרי ב”ה מרוצים לעם וכלום הדבר חסר אלא שיהיה איש חרוץ משתדל בדבר להעיר ולעורר את הקונים, כי כן אהב בני ישראל.

ארי שאמרת נעשה מפגיע. הנה בקורתו של לל"ב נדפסת ואַיה מורא_⁴ העבודה, שמעולם לא האמנתי שחבר כמותו יוציא מתחת יד, דבר שאינו מתקן כזה! כל השגותיו אינן אלא עקיפין וקושיותיו קושיות סתם מקשן ותקוניו – שגגות תלמיד שלא שמש כל צרכו. אראה לך דוגמאות אחדות מן הקלות; קח את ספרי ואת מאמרו ושים אלה נכח אלה ושפוט ביני וביניו.

בחלק א' עמוד 29 הוא אומר לתקן יָרָאו במ' יִירָאו ואינו אלא מקלקל, שהפעל ירא הוא מן הצרויים ובעבר דינו יְרֵאו בציר"י ובשביל כך כתבתי יִירָאו (עתיד כמ' עבר הנמשך) בשביל החרוז.

בח"ג עמוד 181 הוא מוצא שגיאה בלשון שכתבתי ולאָמה קנתה בעבור נעלים, ואומר שלא יתכן לאמר כן אלא במחיר נעלים; ושבת מקרא מלא לקנות בכסף כו' בעבור נעלים (עמוס ח' ו').

בחלק ד' עמוד 177 לא ישרו בעיניו דברי “לדחותו (את השעור המשתלח) לעיני יקירי ירושלים המלוים אותו”, ומשיג ואומר כי יקירי ירושלים היו מלוים איש העתי רק עד הסכה הראשונה; וטעה בדבר משנה מפורשת (יומא פ“ו מ”ה) שהיו מלוים אותו עד הסכה האחרונה ושם עומד מרחוק ורואה את מעשיו.

שם עמוד 119 , לא הבין פשוט את דברי. במכתב התעודה היו רשמי פניו של יוסף בן שמעון הראשון ולא של השני המזויף, כי לא יכול להיות באופן אחר וא"כ אין מקום לקושיתו, מלבד מה שהוא מעיד על עצמו שאיננו בקי בפאַספאָטני אוסטאַוו.

אם שגגות שלו כך זדונות שלו עאכ“ו. בכלל לא תבן את רוחי ולא התבונן על דרכי בספרות ישראל ע”כ גבב עלי דברים והקיפני קושיות ושאלות כתנור של עכנאי ואת כלם ישא רוח יקח הכל. אפס כי השעה משחקת לו שאין לפני מקום לענות לו על חלומותיו ועל דבריו; כי מן המליץ מודרני בדריסת הרגל, סמאָלענסקי מת ובל“ס מת גם השחר עמו; ועתה אין כל בלתי אם אל האסיף עינינו – אבל הוא לא יבוא בלתי אם בצאת השנה ועד העת ההיא יהיו דברי לל”ב כצדיקים והאמת הנעדרת צועקת ואין מושיע לה.

והנני המכבדך ומוקירך תמיד

יל"ג.

ספ“ב, כ”ד שבט תרמ"ה.

אגרת מאתים ושבעים ושבע.

ספ“ב, יום ג' א' דר”ח ניסן, תרמ"ה.

ידידי ה' פרישמאנן!

ספורך “גם זה יובל” הביאני לעבור על אסור דרבנן ולמלאה שחוק פי בעוה"ז; ובצוארך תלוי הקולר. נתתיו לקרוא לאחדים ממכרי רואי פני שר אלפי האלפים וגם הם התענגו על דבריך, אפס כי מצאו בי במקום אחד חסרה פלפלא חריפתא אחת, והיא כי היה לך להוסיף שלהגר אשר הכינו להמוהל ביום חגו היה (במחילה מכבודך!)… כמו אָרז. אבל אנכי הראיתים כי מה שהחסרת אתה מלא בעל העברי בנו' ההוא במקום אחר; דוק ותשכח.

בגליון האחרון של המליץ (נו' 18 ) נדפסה תשובה קצרה למבקרי לל“ב. דברי המשיב צודקים, וכדי בזיון וקצף ללל”ב כי נערים ונערות יתקלסו בו ויוכיחו שגגותיו על פניו. כי באמת רבי השגותיו של לל“ב מהכל המה יחד ומעולם לא דמיתי ולא עלתה על לבי כי יצא דבר שאינו מתֻקן כזה מתחת יד אדם שחשבתיו תמיד לחבר ולהוגה דעות ישרות בדין; – – והנה בשתי התשובות אשר השיבו לו הנער “כ”ץ” והעלמה “בת־טובים” עוד לא לקח כדי רשעתו ולא הוּשב על עקב בשתו; ועל כן אם חפץ אתה לדבר על אדות שירי בהאסיף הבא דבר בכל אשר יתן אלהים אל לבך ובגשתך אל המלאכה אֶגלה את אזנך בשנים שלשה דברים. ולפי שעה אעיר כי ראש הסבה אשר הביאה את לל"ב להחטיא את המטרה בבקורתו היא שאינו משורר מטבעו ואין נפשו מסגלת לקרוא שירים… ומדברי בקורתו נודף ריח בית המדרש.

רֻבי שירי בלשון העם אשר אתה דורש אותם שמורים אתי, כי מקצת מהם נשתקעו כמדומה לי בידי ה' צוקרמאַנן אשר שלחתים אליו לפני שנים אחרות; ואם באמת נמצא איש קל דעת כזה החפץ להדפיסם הנני לחתם לו, אבל הודיעהו מראש כי בחנם לא אתנם כי אם שלם ישלם.

אליך כתבתי ביום י“ג חשון ושבתי כתבתי ביום ר”ח כסלו. עלי האיזראַעליטא אשר אמר ה' נ"ס לשלחם לי – עד כה לא קבלתי.

מכתבך האחרון איננו לפני בכתבי את תשובתי זאת ועונה אני עליו על פי הזכרון; ועל כן שכחתי איזה דבר ולא עניתי עליו – אתך הסליחה ואמלאהו בפעם האחרת.

והנני אוהבך ומכירך

יל"ג.

P.S. ט' רפאל דע אקקילעס מימי לא ראיתי.⁵

אגרת מאתים ושבעים ושמנה.

[לה' פאביוס מיזעס]

ידידי הנכבד!

ערבה עלי לשמוע כי ינאץ השק“ד ושוקד להיטיב דרכיו ומעלליו ובשלש שני שבתו אתך לא הבטת און בו. תלת שנין הוי חזקה ואוקי נברא על חזקתו; ומי יתן והיה לבבו זה לו כל הימים והיה תחת מ”ק בשֶׂם יהיה ותחת הסרפד יעלה הדס והיה לנו לשם כי הוא באמת איש מלא כשרונות טובים כרמון ואולי גם זה מקור כל תעתועיו ושגגותיו, כי כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו. עדותך נאמנת לי ולכן איעצך לדון את מכתבי הקודם בשרפה או טוב מזה להשיבהו לידי, משום אל תשכן באהלך עולה.

את משאך ומתנך וריבך עם ה' ז“ק ידעתי מראשית עד אחרית, כי קראתי את כל מכתביכם איש אל אחיו. ואני שויתי נפשי לאותו שדכן בשעה שאין הזווג עולה ליפה ובשעה שהשדכן יש לו תנחומין בדעתו כי ארבעים יום קודם יצירת הולד היתה בת פלוני מיועדת לפלוני, אני – רחק ממני מנחם. לא אכחד ממך כי בדבר מאה המארק אשר אתה נושה דעתי נוטה כי הצדקה אתך, לפי שה' ז”ק במכתבו הגלוי אליך לא השיב פניו ריקם בבקשתך זאת כי אם מתוך דבריו היה ללמוד שלא יקפח את שכרך בימים הבאים, וגם הגדתי את דעתי זאת לה' ז“ק על פניו,אבל מה אעשה והוא אעפ”י שאדם ישר ואיש אמונים הוא, יש בו הרבה מן המדה ששבח בה מרע"ה את ישראל קשה מאד להעבירו מדעתו; ובכן עיני ראו בהשתרג הסכסוכים ביניכם ויהיו מחבלי השוא לעבותות העגלה וכח שמשון לא היה לי לנתקם.

והנה אני בתם לבבי אוכל להעיד כי לא על מעט הכסף הנמאס לב ה' ז“ק חרד כי מאה מארק כאין בעיניו, אפס כי בכלל לא מצא קורת רוח שלמה בהדפסת הספר בין מפאת השגיאות שעלו בו ובין מפאת הגהותיך היתרות אשר רעה עינו בהן, מטעם שרוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חברו. והנה ה' ז”ק איננו בעת כזה כי הלך במלאכות הבאראָן גנצבורג אדוניו ולא ישוב עוד עד ראשית ימי מאי, ואולם ידעתי כי עקר הסכסוך ביניכם עתה הוא שה' ז"ק דורש מאתך את שטר ההתקשרות עם פֿריעדריך ואתה לא תשיבנו לו והחזקת בו לערבון, על כן לדעתי טוב טוב לך להשיב לו את השטר אשר הוא מבקש מרצון עצמך והיה זה לי לפתחון פה לדבר על לבו לְוַתֵּר משלו ואולי ירך אז ערפו בראותו כי מתנהג אתה עמו כבעלי הנימוס ואינך מעמיד את הדבר על שורת הדין, ואם גם אז יאַמץ את לבבו ויקפוץ את ידו ועשית לו כמעשה היבמה ליבמה וה' יעמיד לך ריוח ממקום אחר. כך היא עצתי; שמענה ואתה דע לך את אשר תעשה.

לפי שארכו הימים שכחתי מה שהשיבותיך במכתבי הקודם על חדושיך בדברי תורה ולא אדע מה אשיב לך עתה על תוכחתך., חדשות גדולות לא נעשו אצלנו בספרת ישראל בלתי אם ספר “האסיף” אשר הוציא ר' נחום סאָקאָלאָוו בשנה העברה ועתיד להוציא גם בשנה הזאת, והספר ההוא כמזָוֶה מלא מָפיק זני מרקחים מכל מקצעות ידיעות האדם. אם תחפוץ שלח את שירך אליו וידפיסנו; אבל צריך אני להזהירך כי בשירך זה, שהוא חטאת נעוריך, נמצאו דברים אחדים כנגד חקי הדקדוק ורוח הלשון. על מעט מהם העירותי, ולדוגמא כתבתי לפניך גם בית אחד שלם מתֻקן לפי טעמי ודעתי; ואת כלם לא תקנתי לפי שצר לי המקום על פס גליונך וגם עתי קצרה והנני משיבו לך לשום עינך עליו שנית.

והנני מברך אותך ואת ביתך בשמחת החג הבא ויהי רצון שלא יארע פסול בקדרתך ואכלת לחם עני ומררים רק בימים האלה, ובשאר ימות השנה תאכל לחם אבירים וצידה לשובע והיה כוסך רויה ונחת שלחנך מלא דשן כחפץ ידידך ומכבדך המקוה כי עוד יזכהו אלהים לראותך פנים אל פנים ותתענג נפשו.

יל"ג.

ספ“ב ח' ניסן תרמ”ה.

אגרת מאתים ושבעים ותשע.

ידידי בעל “האסיף”!⁶

הנה זה שנה תמימה מעת אשר יצאו לאור ובאו בקהל לנו “כל שירי” בארבעה ספרים, וכבר חלו בם ידי מבקרים וישפטום שפוט זה בכה וזה בכה; ואולם איש מהם לא העיר על שגיאות רבות הנמצאות בשירי, וגם בעל דיני הקשה רמ“ל ליליענבלום אשר במאמרו בחו' “מליץ אחד וכו'” הרבה לבקש לי עונות וחטאים, גם הוא מקושט רק קסמין שנראה לו כאלו נמצאו בין שני ואת הקורות אשר בין עיני לא ראה ולא ידע. והנה הוא כדין חושד בכשרים כבר לקה בגופו ושקל למטרפסיה מתינוק ואשה שענו לו בפניו (בהמליץ שנה זו נו' 9 ונו' 18 ) כי טעה בדברים שתשב”ר יודעים אותם; ואולם אני את פשעי לא אכסה ואודה בקהל רב כי נשארו בכל שירי שגיאות בלשון ובדקדוק, מהן שגיאות הדפוס שנעלמו מעיני בעת ההגהה ובהן שגיאות קולמוסי שנולדו מחסרון העיון בשעת הכתיבה, מהן שעמדתי עליהן אח“כ בעצמי ומהן שהעירוני עליהן אחרים; ולבי נוקפי על זה וביחוד על השגיאות שנשארו בס' “משלי יהודה” שרבים משתמשים בו ללמד לתלמידים ורבה המכשלה בי בגרסא דינקותא שבשתא כיון דעל על; וכדי להרים המכשול מדרך עמי הנני מקיים בי מלתא גנאי דאית בך קדים אמריה ואבקש ממך לפנות לי קרן זוית קטנה בספרך האסיף לשום שם את תקוני הטעיות ההנה. ידעתי כי רוב קוראיך לא ימצאו דבר חפץ בסדר “על חטא” חדש זה ואין שוה לך להשחית עליו את הנייר ובאתר דליעול ירקא ליעול בשרא; בכל זאת אקוה כי עשה תעשה את הדבר הזה בשביל האמת ובשביל טהרת לשוננו כדי שלא ימצא רבב כזה על בגדה ומלבד השבר הרוחני הזה אולי יהיה לפעולתנו זאת גם איזה שכר ממשי, כי האנשים אשר קנו את ספרי יקנו את ספרך בשביל לוח התקונים אשר בו ולוקחי ספרך יקנו גם את ספרי כדי שלא יהי להם לוח התקונים ככלי אין חפץ בו; ועי”ז נקבל שכר פשיעות אלה ונבנה שנינו איש מאחיו.⁷

אגרת מאתים ושמונים.

[להע' ד. פרושמאנן]

ידידי הנעים!

מחזיר אנכי לך בזה את העתקתך.⁸בתים רבים בה בנויים לתלפיות ומעידים על הבונה בי ארדיכל אמן הוא וכי הרגיש המעתיק בנפשו כל מה שהרגיש המשורר גם הוא בשעתו! ובכל זאת לדעתי אין ההעתקה ראויה לדפוס לכה"פ כמו שהיא עתה… מבית חסרים עקרים רבים מן השיר כמו שיחת האֵם והבת בטרם התנפלם אל הים, וביחוד תשובת הבת ותלונתה החרישית על ההשגחה העליונה ותפלתן לפני מותן וכל החזיון המחריד ברגע הגדול והנורא ההוא – כל זה רשומים אצלך בקוים כהים ורפים; ועוד כיוצא בזה. ומחוץ יש בסגנון הלשון מבטאים בלתי ערבים… על איזה מהם רשמתי בעט עופרת ועוד תמצא בה כהנה וכהנה בדעתך ובטוב טעמך אם תשוב ותקרא את ההעתקה לאחר איזה זמן. ראה מה רפוּ בהעתקתך השורות האחרונות, שהן החוד החד שבכל השיר! באמרי “עין הארץ” כונתי אל השמש שזרחה ברגע ההוא ושהיא עין ה' צופיה הליכות עולם; ובאמרך בל' רבים “גאֶטטער” (דבר זר לאֹזן הישראלי) וגם “אויגען” שחתּ הכונה, ואני מבלי היותי משורר וסופר אשכנזי הייתי מכַון לגמור למשל בלשון זה:

Das Auge' welches sieht das Ende von Millionen (!?)

Und dem nie eine Mitleidsthräne entronen.

או כדומה לזה שהוא יותר קרוב אל הנוסח העברי.

והנה אחרי כל אלה אין אני אומר קבל דעתי לפי שאינני בקי ומומחה בדין זה, ואולי גם נוגע אנכי בדבר ופסול לדין; על כן איעצך להראות את העתקתך לסופרי אשכנז גדולים וטובים ממני.

בנוגע לדברי משפטך עם משופטי לל“ב אעיר אזנך לפי שעה רק על שיטתי בספרות. אולי ידוע לך כי מלבד ספרי בלה”ק כתבתי בימי חיי מאמרים הרבה גם בל' מדינתנו שהיא לשון רוסיה; במאמרי ההם כשבאתי לדון בשאלת היהודים נזהרתי בלשוני מדבר תוכחות בבני עמנו ומנגוע בהם לרעה אפילו כחוט השערה כדי שלא לפתוח פה לשטן; כי הוכחתי את בני עמי חשבתי לדבר שביני לבינם כמריבת בית ומשפחה אשר אין לאחרים חלק בה. ונהפוך הוא כי במאמרי בל' רוסיה השתדלתי להפוך תמיד בזכותן של ישראל עד כי גם העידותי עלי לפעמים חמת שונאי ישראל, כמו למשל בריבי עם בראַפֿמאַנן במה“ע גאָלאָס בשנת 1876 , וקודם לזה בריבי עם הגאָלאָס בעצמו בשנת 1872 , ועוד בשנה העברה הזכירוני על זה לגנאי הרוּס והגאָוו. וורעמיאַ; ושמעתי כי רבים מבעלי הפקודות אשר באתי במגע ומשא אתם בימי חיי היו תמיד מפקפקים ומספקים בי אם באמת משכיל מודה על האמת אני אז פֿאַנאַטיק כשאר אחי בני ישראל. ואולם בשם שנזהרתי מחטוא בלשוני נגד בני עמי בדברי על אדותם בשפת הארץ כך חשבתי לדבר מפסיד ומסֻכָּן לשום קטורה יתרה באפם בדברי עמם יהודית, לחנוף להם ולספר בשבחם וביחושם שהם מתגדרים בו בעצמם יותר מדי ומועילים בזה להותם. זו היא שיטתי אשר החזקתי בה מעודי, אם טובה היא ואם רעה; ולזה לא שם לב לל”ב באָמרו כי רק את הנגעים בבית ישראל אני רואה ואת המדות המצינות והמשבחות שבהם אינני רואה.

יש אתי הערות ותקונים אחדים בשירי הנדפסים, אבל אותם לא אשים לפניך בזה (ואולי אדפיסם בעצמי בהאסיף במכתב להמו"ל) וכן לא אפרוט ואבאר לפניך את דעותי המפרשות או הרמוזות בשירי בבל הנוגע לחיי עמנו ולדתנו, למען לא אתפוש אותך בלבך ולא אפח את רוחי בך ולמען תדבר אתה בלי משוא פנים ובלי דעה מוקדמת את כל אשר ישים האלהים בפיך, כי אותך אני מבקש.

בדבר שירי בשפת העם עוד חזון למועד. הראשונה חפצי לדעת מי הוא החפץ בם להדפיסם, אם יש איש אמיד ועשיר העושה מעשהו מאהבה ולא על מנת לקבל פרס או איש החפץ לעשות בם פרקמטיא, כי באיש גבורתו ועל פי זה אקבע את מחירם; אבל תנאי הראשון שלא יקָרא שמי עליהם מפרש.

והנני ידידך מכבדך ומכיר ערכך הטוב כי ברכה בך

יל"ג.

P.S. אקוה להיות בקיץ הזה בוואַרשוי ולשהות שם יום או יומיים; וינעם לי אם אמצאך אז שם לדעתך פנים בפנים.

ה' אייר תרמ“ה ספ”ב.

אגרת מאתים ושמנים ואחת.

ט“ז אייר תרמ”ה. ספ"ב.

[לה' מיכל גארדאן]

ידידי היקר!

אהבתך אלי מקלקלת השורה ותשתדל להצדיקני על כרחי אפילו במקום שאני משים עצמי רשע. והיה גם בבוא אלי בליל שה“ג תרל”ט השוטרים המזוינים לתפשני ולשימני בבור אותי ואת בני ביתי על לא חמס בכפי ונפשי זכה גם אז לא התנגדתי להם ולא מריתי את פיהם, אף כי לא אריב בך ולא אצא בחרב שלופה לקראתך אתה מליצי רעי החפץ צדקי! אבל האמת מקירות לבי תזעק ובגללה ולכבודה הנני שב עוד הפעם על הדברים הנאמרים בינינו למען יתבררו ויצרפו כדחוי. – דבריך על אדות הפעול עמוס אינם מתקבלים על דעתי ובאורך על הפ' נשואותיכם עמוסות דחוק ומעקם את הכתוב. היותר קרוב אל השכל הוא הבאור הרגיל עד כה ומקֻבל אצל כל המפרשים, שהמלה “נשואות” היא תואר לעצבים שעובדיהם נושאים אותם בידם, כמו שמלעיב בהם ירמיה (י' ה') “נשוא ינשאו כי לא יצעדו”, וישעיה בעצמו (מ"ה כ') “הנושאים את עץ פסלם”, בנגוד אל עובדי ה' שהם אינם נושאים כי אם “נשואים מני רחם”. וסימן הנקבה בנשואות הוא להגדיל ההתול, ע“ד הנה עמך נשים בקרבך. ופחד לב מצרים והיה כנשים, וע”ד דרשתם על אם ככה אַת עושה לי. וא“כ תמונת הפעול במלת עמוסות מוסבה אל העצבים הנשואים ולא אל החיה והבהמה הנושאות אותם; וראיותיך אינן דומות לנדון. הפעל עמס מורה פעולה מצטרפת לשלשה גופים, לגוף העומס ולדבר העמוס ולהגוף שעליו עומסים; והנה הפעול הוא רק הגוף השני והפועל בעצם הוא הגוף הראשון, ולפעמים גם השלישי אם הוא בעצמו גורם פעולה, כלו' שהוא מניח את המשא על כתפו, וא”כ אין לאמר לא חמור עמוס ולא חמור עומס אלא חמור נושא משא. אבל מאחר שדבר זה יטעם לחך בעל טעם כמוך אשע ממנו ואניחנו בצ“ע. – וכן לא נתקררה דעתי בצדקת עמוסך בדבר הצפור דרור שקרה לה אצלי ההפך ממה שקרה לדינה בת יעקב, שהרי אפילו האומרים שדרור בהוראת חופש הוא מין זכר אומרים שבהוראת עוף כנף הוא נקבה; ואין דרור המשוררים מפקיע אותי מידי שעבוד זה. – אבל רואה אנכי אחי בכיסך אבן ואבן ולא במאזנים אחרים תשקול את כל דבריך. בעודך מתאמץ לשום שלום ביני ובין עמוס ודרור שנשתמשתי בהם שלא כדין ולהמליץ לפני בעד המשקל שַׁעַל שלא נשתמשתי בו לפי שאיננו במקרא. אתה תמה על שכתבתי הַנְעֵם בהפעיל, שמלבד היותו רגיל מאד בפי המשוררים הקדמונים יש לו יסוד גם בלשון המקרא במלת מנעמים (תהל' קמ"א ב') שהוא ש”ע נגזר מפעל בבנין הפעיל אע“פ שלא נזדמנה להפעל בעצמו לבוא בבנין זה בכה”ק. ודומה לו הפעל “טעם” שגם ממנו נמצא במקרא ההפעיל רק בשם “מטעמים” ובפעל גם בדברי בעלי אסופות; ובדניאל הפיעל. ויגידו עליהם רעיהם הפעלים שמן ומתק שגם מהם נגזרו בהפעיל השמות משמנים וממתקים, וע“פ מקרה שרד ההפעיל גם בפעל: השמן לב העם הזה (ישעיה ו') וישמינו (נחמיה ט')נמתיק סוד (תהלים נ"ה) תמתיק בפיו (איוב ב'). – מה שבראתי לי בשביל החרוז המבטא “קרב או הקריב לגשת” הלא אתה בעצמך מצאת לזה אסמכתא במקרא במלות “הקריב לבוא”, “והקרבתיו ונגש”, “יגשו יעלו”; וההפרש בין “קרב לגשת” ובין “נגש” לבד כמו בין “קרוא לבוא”, “והקרבתיו ונגש”, “יגשו יעלו”; וההפרש בין “קרב לגשת” ובין “נגש” לבד כמו בין “קרוא לבוא” ובין “בא”. ואינני רואה בזה שום זרות בלשון מלבד מה שכמדומה לי כבר נשתמשו במבטא זה אחרים שלא אזכרם עוד. – דְכִי פחד (ח”א, 22) איננו לא טעות הדפוס ולא פלטת קולמוסי, כי בכונה כתבתיו וגם בדין ובמשפט. המלה הזאת נמצאה רק פעם אחת א' (תהל' צ"ג) ביחיד והוא מגל“ה ע”מ פעי (כמו חֹלי חֳלִי עֹנִי עָנִי) והוא שם הקבוץ ולא יבא ברבוי לפי שהוראתו לא כל גל וגל בפני עצמו כי אם המון הגלים המתנשאים בים (בראַנדונג). ודע כי על אדות המלה הזאת (וכן על המלה יֻסַך (שם 16) ההפעל מן נסך שלא נמצא במקרא) היו דברים ביני ובין ידידנו המנוח אד“ם הכהן ז”ל בעת הדפיסי את שירי יהודה פעם ראשונה, ואז הגשתי עצמותי לפניו וסמך ידו עליו ונרצה לו. – גם “ההולך בשתים” איננו פלטת הקולמוס כי אם דבר שנעשה במתכוון בשביל המשקל ובאסמכתא על הכתוב “וילך ברגליו”; ואולי צדקת שהנפש היפה לא תוכל להסכים לזה. – על מה שכתבתי (ח"ב, 136 ) “כי מעברה אין אותו לצלוח” אמרת כי צלח הוא פעל עומד ואין לו פעול. ואני הכי אמרתי “צלוּח”? ואתה שכחת “וצלחו הירדן” (ש“ב י”ט י"ח), הרי הירדן הוא הפעול, וכן גם הפעל “עבר” הוא עומד ובכ“ז עברו אבותינו את הים ואת הירדן. – הערתך על “לא תעבור עליהו מִקַנֵא אותה”, שהמ' הוא לשלילה ואם יבא אחרי מלת השלילה “לא” יהיה מעוט אחר מעוט שאינו אלא לרבות – היא הערה חדה ומחדדת; אבל כמדומה לי שאין סגנון לה”ק מדקדק כ“כ בפרט זה, שהרי למשל גם המלה חדל הוראתה שלילה ונקשרת עם ל' ובכ”ז מצאנו גם ויחדלו לבנות העיר וגם ויחדל מבנות את הרמה. – על “פרט בנבל” נתחבטתי הרבה בכתבי אותו ועתה יחבטוני עליו גם אחרים. גם אני הרגשתי שבמבטא זה יש קצת פסלות וצריך לשאלת חכם, ואולם בהיותי אחד מבית הלל הכרעתי להכשיר; וזה טעמי ונמוקי: במקום האחד שנמצא המאמר הזה במקרא כונתו הגלויה להורות על הנגינה בכלי באופן שמנגנים ההדיוטים ולא האומנים בחכמת הנגון (“קלימפעדן”); ואולם עוד צריך לברר באיזה מלה מן המבטא הזה צפונה ההודאה המיוחדת הזאת, אם במלה “פרט” בעצמה המורה על השמעת קולות בודדים ובלתי מחֻברים, או בקשורה עם “על פי” המורה הנגינה השטחית והרחוף על פני החכמה הזאת ולא הירידה אל עמקה. דעתי היתה נוטה שרק בבוא הפעל “פרֹט” בחבור עם “על פי” רק אז דוקא יורה על נגינה של הדיוט, אבל בהתחברה עם הב' תהיה לה הוראה כמו מנגן בכנור, שהיא מלאכת אומן; ולכן השארתי את הפעל והחלפתי רק את מלת היחס. ועתה טרם אדע אם צדקתי או שגיתי בשפטי כשופטני. – צדקת בלי כל ספק בהעירך על אָמרי “מה ים זה לקראתי,” והיא שגיאה גסה; ועל נקלה היה לי לתקן ולכתוב “נגדי” כמו “כל הגוים כאין נגדו” (בישעיה). – אלה הדברים אשר מצאתי להגיד לך בתשובה על הערותיך… יקרה לו מה שקרה ליואב שהקריאוהו זכר במ' זכר? … נבונים וכנים דבריך על אדות לל“ב ובקורתו שאיננו מומחה לשפוט שירים ומליצות. התם הזה מדמה באמת שבכתבי את שירי " בית מועד לכל חי” הייתי מטפס ועולה על גבי הבית־עלמין בזאַרעציע ומאהיל על הקברים ופנקסי בידי וקסת הסופר במתני וכותב וסופר ומונה את עצי הזית והגפנים הנטועים על הקברים, וע“כ הוא שואל כתם: מה זאת? וכן הוא מדמה שבאָמרי בשירי “אתם עדי”: “לא נשאתי קינה עת אשה גרשתי”. – “בנים לי נולדו – שירי לא נשמעו”; – “חלו ומתו – אנחותי לא באו”… – “נשאתי מחסר, עד פת לחם באתי”… שכל זה באמת קרה לי בימי חיי; ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה שהמשורר יושב כאן ורואה חלום באספמיא, וכל זה לא היה ולא נברא אלא משל היה, כמו שהמתקת אתה להליץ עליו את המשל עם ההוא חד מרבנן. אבל לשוא תחשוב שלל”ב בא לקנתרני ולקפחני בבקורתו בשביל שלדעתו אנכי ממתנגדי “ישוב א”י“, כמו שהוא מתפאר עלי; כל זה אינו אלא אמתלא והאמת שצעדערבוים בעל המליץ אשר נקעה נפשי ממנו זה כשנתים ימים וזָריתי לו פרשו על פניו (הוא השכר שלשת אלפים רו"כ אשר נתן לי בשנה חלף עבודתי במליצו) ואמרתי לו: טול וצֵא כי לא אטנף ידי בכספך הנמאס. – צ”ב זה … עלי את לל“ב לקללני ולחרפני; ועזר בטרם נדפסה בקורתו הודיעו לי מאודיסא לאמר: פלשתים עליך, שמשון! והנה אנכי שמתי לי לחק ולא אעבור לבלי ענות על דברי מבקר בדפוס וע”כ לא עניתי גם לו על חלומותיו ועל דבריו וכפי הנראה לא קראת עדיין (במליץ נומר 18 ) מה שהעיר על בקרת לל“ב הגמנאַזיסט רפאל כ”ץ (הוא בן אחותי לאה, אשר שמתי את הדברים בפיו) ומה שענה אותו לל“ב בהמליץ נומר 27 . בהראות לו המעיר כי שכח מקרא מלא בתנ”ך, הוא עונה כמתנצל שאין קונקורדנציא בידו לחפש אחרי פסוקי התנ“ך; באמור לו כי שגה בדקדוק ותפש את המשורר שלא כדין לפי שהפעל ירא הוא מן הצרויים, והוא עונה שדמה בלבו שהמשורר משתמש בחפשיותו ומנקד שלא כדין. ובכלי זין כאלה אחד מגבורי ישראל יוצא ללחום כנגד איש אשר כתב את הגיוני לבו במשך שלשים שנה והוא המבקר נטה עליהם קו בחדא מחתא. ולזה נקרא בקרת! וכדי לתפור עלה תאנה על חסרון ידיעתו בדקדוק ובלשון הוא מתעטף בטלית מצויצת ואומר שכל אלה הם פטפוטי מלים שאין ראוי לעסוק בהם, ועיקר השגתו עלי על שנגעתי בשני עקרים גדולים, והם: שלא קוננתי על צרות ישראל הבאות עליהם מחוץ, ושלא שוררתי ועוררתי את לב קוראַי על הרעיון הגדול מהתחדשות האומה וצמיחת קרנה ע”י ישוב א“י; ובכן הוא גוזר עלי כגזירת עירין שאין בלבי האהבה לעמי (מעין מה שאמר ה., על האד“ם ז”ל אחרי מותו) וכל אלה הם דברים של תהו הבאים מקצת מחסרון הבנה ומקצת מרע לב. מה שלא כתבתי שירים וקינות על השעות הרעות שהתרגשו לבוא עלינו הוא לפי שלא ראיתי תועלת בכתיבה תמה כזאת. החסר קינות ישראל? ומה יתנו ומה יוסיפו לנו שירים והספרים כאלה בלה”ק? האם יפעלו על לבות אויבינו מחוץ אשר לא ידעו קרוא בלה"ק? האם כמעשה הפתי בעל המליץ אעשה המדבר משפטים בעלהו הנדף בלשונו, שהוא מדמה שהיא לשון עברית, עם סובאָרין ועם אַקסאַקאָוו ועם פיכנא ועושה עמם מלחמה עד רדתם כדן־קישוט בשעתו עם הרחים של רוח? בדבּרי תוכחות עם אוכלי עמי מבית ומהרסיהם ומחריביהם מקרבם אמרתי בלבי באזני עמי ואחי אני דובר, אם ישמעו תצא מזה איזה תועלת ואחרית טובה, ואם יחדלו לא עלי אחריותם ואני את חובתי מלאתי. אבל מה יתן ומה יוסיף בדברי משפטים ובצעקי מרה על אוכלי ישראל בכל פה מחוץ והם לא יבינו שפתי ולא יקראו את אשר אני דובר אליהם. ושיטתי זאת שהיתה לי לקו ולמשקלת בכל ימי כתבי סימתי בשתי שורות קטנות בשירי לפֿרוג (האסיף, שנה שעברה) באָמרי:

"מַה נַטִּיף לָעִבְרִים? הֵם עָנְיָם יֵדָעוּ!

נַטִּיף לָעַמִּים – יֶחֶרְדוּ, יִשְׁמָעוּ!!"

והמבקר לא שם לבו לזאת ומשיב תשובה שהיא מופרכת מעקרה. וכן שוא ושקר העלילה השנית שהוא מעליל עלי שמתנגד אנכי לרעיון תחית האומה ואינני מצפה לגאולה. בכל המון שלומי אמוני ישראל חפץ גם אני בתשועת אחי וברפואתם, אבל חפצי שתהיה הגאולה הזאת גאולה שלמה, שבצאת ישראל לרשות עצמם יוכלו לחיות חיי עם ככל העמים הנאורים ולא יהיו כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הרב, ולא יצאו מגלות אחת (שהוא גלות האֻמות) ויבואו לגלות אחרת גדולה וקשה ממנה היא גלות הסכלות והבערות. האנשים בלתי תמימי הדעת שלא התקרבו אל ההשכלה אלא בדעת הנאתם ובראותם שלא עמדה להם בשעת דחקם כחשו בההשכלה ויאמרו לא היא, וישובו אל שקם ואפרם ואל המבואות האפלות ואל המנהגים הטפלים שהורגלו בם ואמרו טוב לנו אז מעתה, והם לא ידעו ולא התבוננו כי ההשכלה ותוצאותיה הטובות אשר פרצו עברו בכל קצות הארץ ואשר גם אנחנו שקרנו ועמלנו עליה לא מעט – היא חלק אלוה ממעל לכל האדם באשר הוא שם ויהיה מי שיהיה, ובלתה אי אפשר לשום אומה להתקיים בזמננו זה אפילו שעה אחת, גם חינא גם יאפאניא גם האיים הרחוקים ויושבי מדברות מתאזרים בכל עז ללקוט למו אחת לאחת את כל תוצאות הקולטור האירופית לאכול מפריה ולשבוע מטוּבה, ואחינו אלה אומרים: עִזבו את אירופה ואת השכלתה כי מות בה ונלכה ונשובה אל מעמדנו הראשון ונשיבה את הילדים אל המלמדים ואל החדרים, ואת הגדולים אל המגידים ואל הרבנים החשבים, והיה הבית־יוסף לנו לספר משפט המלוכה וכל המנהגים הטפלים והדקדוקים השרוקים שגבבו עלינו באלפים שנות עמל ורעות רוח נרים על נס והיו לנו למקדש. היעמוד גוי כזה יום אחד? אבותינו יצאו ממצרים וינצלו את כספם וזהבם, אבל את חשכת מצרים לא לקחו אתם ואת עשר מכותיהם לא נצלו מהם (זולת מכת שחין לדעת טאציטוס הרומי) ואם אנחנו עולים מאירופא ולא נקח אתנו את יבול השכלתה – למה אנחנו עולים? הלא טוב לנו אבֹד בעבדותנו מלחיות חיי חופש מדומה כפראים במדבר! וזה הוא הדבר אשר לא נשאתני רוחי עד כה לשיר בשירים על המעלות הנעשות לעינינו, כי לבי אומר לי שעליות אלה ירידות הנה וסופם רק להגדיל מספר העם ההולכים בחשך בחצות ירושלים ומתפרנסים מן הצדקה מנדבות אחיהם שבגולה. ומה אני עושה? האם מרים אני את קולי כנגד הישוב? מחריש אנכי ומשתאה לדעת אחרית החזון; והאיש המחריש באהבתו האם שונא ומתנגד יקרא? יש אשר אהבה מסתרת טובה מאהבה גלויה; חכמי לב יבינוה וישתמשו בה לצרכם וחסרי לב יעלימו עין ממנה ויהדפוה בשתי ידיהם. – הארכתי מעט בדבר הזה יען כי נֶגע לבבי הוא ומדי נגעי בו תשתפך עלי נפשי ואשוב אל לל“ב ואל בקורתו ואומר לך כי בספר האסיף העתיד לבוא – עתיד לבוא מאמר בקרת על בקורתו של לל”ב; נשב ונדום ונראה מה ידבר בי שמה. ואז לא יבצר ממך עוד לכתוב; אם תחפוץ, בקרת לבקרת הבקרת. שמה תמצא גם דברים אחרים ממני, חדשים מקרוב באו.

ספר “כל שירי” מן הפשוטים עם תמונתי בראשי אין אתי, ונכון אני לשלוח להרש“פ מן המהודרים אשר מחיר כל אחד ואחד בקאטאלאג עשרה רו”כ, והוא ישלם כאשר יחפוץ. אם יפתח ידו ואם יקפוץ. ולך יהיה שכר בראותך את ספרי זה גם ביפיו אשר סביב שהו עליו מוציאיו לאור, ועוד שבמהדורה המהודרה יש במקומות שונים תקונים והוספות שאינם בפשוטה. והנה אתה רואה כי תם הגליון ולא כי איפוא האשם אם אשים הפעם קנצי למלין; ולא אוסיף לך לפי שעה רק כי שלום לי ב"ה ולכל אשר לי, וכלנו יושבים לבטח, ובני (כלומר חתני לוקחי בנותי) כשתילי זיתים סביב לי וה' צוה את הברכה במעשה ידיהם; רק דאגה אחת נשקפת לנו: אם תפרוץ מלחמה אז חתני הצעיר שהוא רופא מחויב לצאת לצבא; אבל נקוה כי ה' יברך אותנו בשלום.

והנני ידידך תמים כל הימים

יל"ג.

אגרת מאתים ושמנים ושתים.⁹

צר לי מאד, כי לא מצאתיך, רבות היה לי לדבר עמך, אבל כפי הנראה לא מסתייע מלתא.

אתה לא מצאתני וגם אני בקשתיך ולא מצאתיך.

לך לשלום; ומתי תבוא עוד הפעם אלינו?

יל"ג.

– – –

Царъ ли меодъ, ки ло мецосихо, раббатъ гоiо ли ледаберъ имхо, аволъ кефи ганирэ, ло мистаiя милса.

Ато ло мцосани вегамъ ани бикаштихо вело мецосихо.

Лехъ лешоломъ; у-мосай тово одъ гапаамъ элену?

Iлагъ.

אגרת מאתים ושמנים ושלש.

מוש“ק פ' נשא תרמ”ה [י' סיון] ספ"ב.

רחימא יקירא, מהרא"י שפירא!

אֵחרתי עד כה מענו לך על מכתבך מן ז“ך אייר לפי שחכיתי עד בוא ה' ז”ק אשר אז אמרתי יאספו האנשים אשר הדפיסו את כל שירי וגללו את האבן מעל הספרים להוציאם מרשותם לרשותי, כמדֻבר בינינו, ואז אוכל לעשות בם כעושה בתוך שלו; אבל ה' ז“ק לא שב בלתי אם למעמד הר סיני ואספת המוהלי”ם לא תהיה קודם יום א' טו"ב סיון, על כן אמרתי אשיבך דברים קצרים בינתים, שלא לענותך בכליון עינים.

בתנאיך בקנין ספרי הנדפסים אין רוחי נוחה לפי שעה; כי אם אמכור כל ספר (שמחירם לאחרים ג' וחצי) במחיר א' וחצי ומזה עוד יגרע שכר המשלוח והמודעות והו“ק – כמה ישאר להמחבר? האם לא יצא שכר השחוק בהפסד הנרות? אמת כי בבוא הספרים לרשותי יש עם לבבי להוסיף למוכרי הספרים מעט על הנכיון שהיו המוהלי”ם נותנים עד כה, – אבל רק מעט ולא יותר. ואתה בלי ספק יודע כי צו“מ מקבל 30% , והוא הנכיון היותר גדול שהם נותנים עד היום, ואתה אומר לפוסע פעם אחת פסיעה גסה משלשים עד חמשים, ותשכח כי פסיעה גסה נוטלת אחת מת”ק מאור עיניו של אדם. חלילה לי מה' מגרום לך נזק כזה בבריאותך! על כן רואה אנכי שבדבר הזה אין זווגי עמך עולה יפה; והנה ספרי אינם בעיני כבת שבגרה שאהיה מוכרח לשחרר עברי ולתתה לו. בבוא הספרים אלי יבאו שלום ינוחו על משכבותם, עד דרוש אַחי אותם; ואם לא ימכרו בשנה העוברת, ימכרו בשנה האחרת; ואם לא אמכרם אני ימכרום היורשים, כי סוף סוף מזון ומאכל ממני אינם דורשים, ואדרבא הם יספיקו מזון ומאכל לעכברים – האין די בזה לאיש מישראל המדבר ספרים?!

גם הצעותיך ע“ר ספורי לא ערבו לי, אבל בדבר הזה אקחך ואערכה לעיניך את תנאי אני. בראשונה אֹמר לך כי לצמיתות, כלו' לקנין עולמי לא אמכור את הדפסת ספרי כל עודי בחיים; ורב לך אם תקבל את זכות ההדפסה למספר שנים קצובות. האם בספורי הראשון אשר הדפסת, השׂגתי את גבולך? גם המחיר אשר תקצוב איננו מספיק לדעתי. הנה בעד “שני ימים ולילה א'”, שהוא מחזיק ג' באגען, שלמת לי חמשים רו”כ, ועתה בעד הספורים שכמותם תעלה אולי עד כדי שלשים באגען תאמר לשלם ש' רו“כ, שהם עשרה רו”כ לבאֶגען. כלפי לאי? על כן לדעתי אין טוב לפנינו בלתי אם לקצוב מחיר הספרים בעד כל באֶגען ובאֶגען – וחפצי לקבל עשרים רו“כ לבאֶגען; והפָאָרמאט יהיה בתנית הספור “שני ימים” שהדפסת ובאותיותיו, ןתדפיס אלפים עקז. ומאה עקז. לי, ואנכי אתחיב לבלי תת הרשיון לאחרים להדפיסם במשך שלש שנים מיום צאתם לאור על ידך. והנה מעל”ד אנכי שולח לך רשימת הספורים הנדפסים ומספר העמודים בהוצאה הראשונה בצדם [ועלה אחד מן ההוצאה הראשונה רצוף בזה כדי שתוכל לחשוב בקירוב את כמות הספר אחרי החליפך את הפֿאָרמאט והאותיות]; והבלתי נדפסים עדיין יש מהם הקרובים לגמר בשולם ויש מהם שמונחים לפני כגלמים ועלי עוד לעשותם כלי ולפחת בהם רוח ויחיו, וזה אוכל לעשות במשך ימי הקיץ אם תגרום שתשרה עלי שכינה ושיבוא בי החפץ לעשות במלאכה,

זולת זה חפץ אנכי מאד להוציא קבֻצת מאמרי (כמובן מאליו מן המובחרים שבהם) שבאו בדפוס בכ"ע שונים לפני ימים ושנים; וביחוד עגמה נפשי למאמרי “בינה לתועי רוח” אשר נדפס לפני חמש עשרה שנה בהמליץ ובהשחר וגם אז לא נתפשט כראוי בין העם ובו דברים טובים הרבה ראוים גם לשעתנו זאת. הדפסת מאמרי זה תתן לי ידים לדבר בהקדמה רחבה על שאלות עמנו העומדות על הפרק עתה ונוגעות אל עצמו ואל בשרנו. ואתה צא והמלך בכליותיך בענין הזה ודבר מה יענוך והגדת לי.

במדותיו של … אנכי בקי כמו בא"ב; ועל דבר תתי מתגובות עמי למכתב עתו תדון אחרי בוא בו מאמרי הראשון. ולבי בטוח כי עוד בטרם בוא דברי ימשוך גם … את ידו ממנו, כי מי יעצור כח לדור עם הנחש בכפיפה ימים רבים?

והיה זה שלום מאת מכבדך ומוקירך החפץ לבוא עמך בעסק מבלי התעשק כי אם לטובת שנינו ולהנאתנו

יל"ג.

רשימת הספורים:

1) שנדפסו: א) פחד בלילות, ב) בעבור נעלים (שני אלה אינם לפני ולא אדע מספר עמודיהם; אבל אשער ששניהם יחד לא יעלו יותר מי"ב עמודים); ג) רחמי אם – 8 עמודים (והוא נעתק ללשון פולאנית; רוסית ואשכנזית; ד) ולא ביד חזקה – 12; ה) מוכרת החמאה – 6; ו) המעורב בדעת – 23; ז) מלך טפש – 7; ח) תודה לאחר זמן (?) בערך 7–8. ט) העצמות היבשות – 24; י) כף רגל עגל – 11; יא) שניהם כאחד טובים 7; יב) קוה לה' ויושע לך (ספור קטן זה מחזיק בערך 5–6 עמודים והוא העתקה מל' צרפת ונדפס לפני עשרים שנה בהכרמל; ועליך לאספו או להשמיטו).

2) שלא נדפסו עדיין: א) סנדלפון; ב) גם קבורה לא היתה לו; ג) לא יגרע; ד) קנוניא (או זקן ממרא); ה) קפיצת הדרך; ו) דור הולך ודור בא; ז) שנוי מאות שנוי דעות. – במות הספורים האלה לא אוכל לערוך בצמצום; אבל בכלל אומר שיהיו קצרים ולא יעלו יותר מבאָגען כאו"א בדפוס. ועתה צא וחשוב כמה באָגען יצאו לך מכל הספורים האלה בתבנית הספור שני ימים ולילה א', ואז תוכל לחשוב כמה יעלה מחירם ואם הדבר רצוי ומקבל לפניך.

הנ"ל.

אגרת מאתים ושמונים וארבע.

ידידי מהראי"ש!

רק בסוף השבוע הזה נגמר הדבר ביני ובין מוציאַי לאור ומצאתי און לי לעסוק במכירת ספרי כאדם העושה בתוך שלו. והנני נאות לתת לך את הראבאט אשר אתה מבקש, אבל בתנאים נוספים אלה וכו'.

הצעתך בדבר הסטערעאָטיפיע לא לרצון הוא לי. אין אני נושא את נפשי לימים רבים ולעתים רחוקות כאלה. ומה אעשה בסטערעאָטיפין המונחים בווארשוי ואני יושב בפ"ב ובית הדפוס אין לי וגם להדפיס ספרים על הוצאותי. אין בנפשי. ועוד למה לי סטערעאטיפין מספורי הישנים ואני אם יחייני ה' ויקימני עד העת ההיא אוכל לכתוב ספורים חדשים. על כן הנני נצב על מעמדי הראשון לקבל משכרתי אשר אמרתי ממספר העלים הנדפסים. וצחוק עשית לי בהגבילך את מספר הספורים לעשרים ומספר העלים לשלשים, כעין תחום שבת או תחום מושב היהודים האומרים לנו: עד פה תבוא ולא תוסיף! ומה אעשה אם תעמוד בת שירתי מלדת ולא תלד רק תשעה עשר ספורים – התתן לי תחתיה איזה שפחה בחיקי להבנות ממנה? או אם יעבור הספור העשרים מעבר לעלה השלשים והלאה – האם תגמור הספור באמצע פסוק? תמיהני על חבר שכמותך שתדבר דברים כאלה אשר אין להם שחר. בדבר מספר השנים אשר אחכה אחרי צאת הספורים על ידיך לא אדקדק עמך, יען כי יודע אנכי כי לא אוסיף להדפיס שנית את אשר כבר עשוהו. עוד דבר אחד עומד כנגד הסטערעאטאפיע, והוא כי אז עלינו לכלול גם את שני הספורים עולם כמנהגו הראשונים, כי למה יגדע חלקם והם אזלו ורגלם נעקרו מן השוק. בין כך וכך מכין אנכי חלק אחד מספורי העתידים לבוא, מתקנם ומגיהם ונכון אני למסרם אל הצינזור בזה, למען יהיו נכונים בידי בבואי אליכם, ואז נראה איך יפול דבר.

עוד דבר אחד אביא עמדי, אבל לפי שעה גם שם הדבר גם שם מחברו כמוס הוא עמדי; ואולם יודע אנכי כי אתה תשמח לקראתו ותבלעהו כבכורה בטרם קיץ. את הדבר ההוא אם יישר בעיניך להדפיסו, אתן לך במתנת חנם. ועוד חזון למועד לדבר על אדות זה. ואולי אשים לפניך את פרטי הדבר במכתבי הבא. ואתה אם תבוא עמי במשא ומתן או אם תחדל מהרה נא לענני למען אדע את אשר לפני, כי כל דבר צריך הכנה למען יבוא בזמנו ובמקומו ומה גם מצד איש העומד נכון לצאת לדרך כמוני אני ידידך ומוקירך

יל"ג.

ספ“ב. יועש”ק כ“ב סיון תרמ”ה.

אגרת מאתים ושמונים וחמש

מוש“ק פ' שלח [כ”ד סיון] תרמ“ה [כ”ו מאי 1885 ] ספ"ב.

[לה' ד. פֿרישמאנן]

ידידי הנעים!

לא אדע לכון בצמצום היום אשר בו אבֹא אליכם. יודע אנכי כי קודם חצי יוני (למנין שאנו מונין כאן) לא אצא מזה ובלבי להתעכב ימים אחדים גם בווילנא וגם זה לא אדע אם בלכתי או בשובי; ובכלל – דבר זה תלוי בתנאים שונים שאי אפשר לי לחשבם מראש; ועל כן אל נא תחשב דרכך עם דרכי פן תטעה בחשבונך ונמסור הדבר לידי המכין מצעדי גבר. אם מזמן הוא לפונדק אחד שני בני אדם שהרגו למה לא יזמן גם אותנו לפונדק אחר בזמן מן הזמנים וידינו שופכות רק דיו ודם לא שפכו?! בין כך וכך בצאתי מזה אודיע לידידנו לסאָקאָלאָוו, ואם נזדמן גם לך להיות בעת ההיא בוואַרשוי מה טוב, כי גם יש אתי דבר אחד להראות לך מן הדברים שאין מגלין אלא לצנועין.¹⁰

תשובת הגמנאַזיסט ללל“ב לוּטה בזה ובלי ספק קראת גם את תשובת לל”ב אליו והתנצלותו כי לא היה הקונקורדנץ בידו ועל כן לא זכר הפסוק בעמוס. והנה מכל צד ופנה שומע אנכי כי יחלצו הסופרים על לל“ב. סאָקאָלאָוו הודיעני כי לעוויזאָן וקאַפלאַן כותבים כנגדו; ד”ר שפירא מדינאַבורג כתב ג“כ מאמר גדול בסתירת דבריו ושלחו לצעדערבוים ולא הדפיסו וישיבנו לו, והמאמר ההוא היה לנגד עיני, ובאמת אינו ראוי ראוי לדפוס אע”פ שצ“ב לא מטעם זה לא הדפיסו כי אם משום משא פנים ללל”ב. גם מיכל גאָרדאָן האריך בהשגותיו על לל"ב באחד ממכתביו אלי אשר אמנם לא התעתדו לדפוס. ואני אשקטה ואביטה במכוני מה תדברו בי כלכם ואולי תפטרו אותי מידי החוב לענותו ואברך את ה' אשר לא השבית לי גואל בין חברי הסופרים.

חדשות אחרות אין אתי לפי שעה; וה' ישפות שלום לפליטת סופרינו הטובים ויציל את ספרתנו העלובה ממושכים בשבט סופר שאינם מהוגנים. ויהי שלום בגופך שלוה בנפשך כחפץ המכבדך ואוהבך

יל"ג.

גֹּרֶן הָאָטָד.¹¹

עוֹד בִּימֵי יוֹתָם וַאֲבִימֶלֶךְ

בְּנֵי יְרֻבַּעַל

קָפַץ הָאָטָד וַיַּעַל

וַיְהִי בַיַעַר מֶלֶךְ.

חֶמְדַּת הַכָּבוֹד כָּאֵשׁ בּוֹ בָּעָרָה !

מַדּוּעַ לֹא אֶמְלֹךְ – נַפְשׁוֹ אָמָרָה –

יַעַן עֵץ־יַעַר אָנִי, אִילָן סְרַק?

אוּלָם הֲכִי רַק

עֲצֵי מַאֲכָל לִמְלוּכָה יִצְלָחוּ?

הֵן גַּם הָאֶרֶז עֵץ בּוֹקֵק הִנֶּנוּ,

בִּמְקוֹם עָלִים עָלָיו מַחֲטִים יִצְמָחוּ,

וּבְכָל זאֹת יִתְנַשֵׂא בַּעַל הַמַּחַט

לְרֹאשׁ וּלְקָצִין עַל כָּל הָעֵצִים יַחַד;

וּבַמֶּה נֹפֵל אָנֹכִי מִמֶּנּוּ?

כִּי אֶמְלֹך הֲלֹא אָז לְמַעַן הִוָּרֵא

כָּמֹהוּ “אֶרֶז” גַּם אֲנִי אֶקָּרֵא

(כִּי “אֶרֶז” יִקָּרֵא בַיַעַר כָּל מֶלֶךְ

כִּבְצֹעַן פַּרְעֹה וּבִגְרָר אֲבִימֶלֶךְ)

וּבְיָדִי אָז יִהְיֶה שַׁרְבִיט הַזָּהָב –

הוּא מַטֵּה הָאֱלֹהִים מֵאֵין כָּמֹהוּ

אֵין דָּבָר בָּאָרֶץ לֹא יוּכַל עֲשֹׂהוּ;

הוּא מֹחֶה כָּל עָוֹן וָפֶשַּע כְּעָב,

הוּא יִמְחֶה גַּם פִּשְׁעִי מִלֵּב הָעֵצִים

כּי אָטָד אֲנִי מִמִּשְׁפַּחַת הַקּוֹצִים,

וּלְנֹגַהּ בְּרַק שַׁרְבִיטִי

יָבֹאוּ בַבְּרִית אִתִּי

גַּם כָּל עֵץ עֹשֶׂה פֶּרִי,

וְנִגְּשׁוּ וְקָרְבוּ עָדַי

וְנִכְנְעוּ תַּחַת יָדַי

וְלֹא יֵלְכוּ עִמִּי קֶרִי.

אָז אֶהֱפֹךְ חֵךְ חָדָשׁ אֶל כָּל בַּהֲמוֹת שָׁדַי

אֶצֹק עֲלֵיהֶם רוּחִי, טַעֲמִי אָשִׂים בָּמוֹ,

וּלְבָבָם עוֹד לֹא יִפֶן

לִדְבַשׁ הַתְּאֵנָה וּלְיֵין הַגֶּפֶן

כִּי גַם פִּרְיִי וּצְנִינַי יִמְתְּקוּ לָמוֹ.

אוֹ כִּי אֶקְרַא לְעֶזְרָתָה

רוּחָא דְּזַדְדָּתָא¹²

וְהוּא אֶת רוּחוֹ יָעַר

עַל כָּל סִבְכֵי הָיַעַר;

אָז יָחֵל לִפְרוֹחַ

גַּם קִמּוֹשׁ גַּם חוֹחַ,

שָׁמִיר וָשַׁיִת

יַעֲשׂוּ מַעֲשֶׂה זַיִת,

קוֹצִים וּבַרְקָנִים

יִתְּנוּ יְבוּל הַגְּפָנִים

וּפְרָחִים וּמְגָדִים יִהיוּ עוֹלִים

בְּכָל הַנַעֲצוּצִים וּבְכָל הַנַהֲלֹלִים.

אָז יֵדְעוּ כָל הָעֵצִים בְּנֵי גִילִי

כּי לֹא נִבְרָא הַיַּעַר אֶלָּא בִשְׁבִילִי –

וּבְכֵן – בֹּאוּ הָעֵצִים חֲסוּ בְצִלִּי!

וַיָּשֶׂם הָאָטָד בְּרֹאשׁוֹ הַנֵּזֶר;

וְלִהְיוֹת לוֹ לָעֵזֶר

בַּהֲלִיכוֹת הַמַּמְלָכָה

אָסַף אֵלָיו מִן הַיַעַר

כָּל אִילָן סְרַק – תִרְזָה אַלּוֹן וָאֹרֶן

וַיּוֹשִׁיבֵם מִסְבִיבוֹ בַּחֲצִי גֹרֶן

כְּשֶׁבֶת הַזְּקֵנִים בַּשָׁעַר,

וַיְמַלֵא יְדֵיהֶם בַּמְלָאכָה,

וַיִקְרָא אֶל הָרוּחַ

לָבֹא עֲלֵיהֶם לָנוּחַ.

וְהִנֵה קוֹל מַשַּׁק כְּנָפַיִם

כְּכַנְפֵי הַתִּנְשֶׁמֶת

נִשְׁמָע לָאָזְנָיִם,

וְקוֹל כְּקוֹל אֵשֶׁת מִדְיָנִים

אֶת בַּעֲלָהּ זֹעֶמֶת.

הַקּוֹל קוֹל לִילִית הַיַּעַר –

הִיא זַרְדָּתָא אוֹ צֶרֶם –

אֶל הָאָטָד דֹּבֶרֶת

בְרֹגֶז קוֹל וּבְזַעַף פָּנִים:

הוֹי, יוֹנֵק אִישׁ שֵׂיבָה, זָקֵן־נָעַר!

הֲתִמְלוֹךְ כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאֶרֶז?

(עַל חֲרוּז זֶה הַצּוֹלֵעַ

יִסְלַח לִי כָּל מֵבִין יוֹדֵעַ;

הַפְּנִינִים בַּחֲרוּזִים נֶחֱרָזִים,

גַּם הַדָּגִים בַּמַּחְרֹזֶת נֶאֱחָזִים,

אַךְ קָשֶׁה לַעֲלוֹת בַּחֲרוּז אֶת הָאֶרֶז –

אֵין מִלָּה בִלְשׁוֹנִי שֶׁבָּה יֵחָרֶז).

הָאֶרֶז אָמְנָם לֹא עֵץ פֹּרֶה, עָקָר,

וּבְכָל זֹאת עֵץ הָדָר הוּא, עֵץ יָקָר.

רֵיחוֹ נוֹדֵף כַּבֹּשֶׂם וַאֲהָלוֹת,

עֵצוֹ לֹא יִרְקָב, אֵיתָן וְטוֹב לְבִנְיָן,

מִמֶּנוּ יִבְנוּ לַשָּׂרִים הֵיכָלוֹת,

מִגִּזְעוֹ יַעֲשׂוּ תֹרֶן, וּמִן הַלֶּכֶשׁ

כַּרֵי הַגְּמַלִּים לְרֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ

עַל כֵּן יַעֲשׂוּ הַצֹּרִים בּוֹ מִקְנֶה וְקִנְיָן

כִּי מִן הַשֹּׁרֶשׁ עַד הַצַּמֶּרֶת

כֻּלּוֹ עֵץ חֵפֶץ, עֵץ רַב תִּפְאֶרֶת;

עַל כֵּן לוֹ יָאֲתָה מְלוּכָה וַעֲטֶרֶת –

וּאַתָּה מָה כִּי תָחְפֹּץ הִשְׂתָּרֵר?

פֶּרְיְךָ אַשְׁכְּלוֹת מְרֹרוֹת,

גִּזְעֶךָ חֲבִילַת זְמוֹרוֹת

קוֹצִים וּצְנִינִים נִמְלָאוּ;

אֶת חַיֵּי חוֹסֶיךָ תְּמָרֵר

וּמִשְׁעָן בָּךְ לֹא יִמְצָאוֹ –

וּבַמֶה אִפוֹא תִּצְלַח לַמְלוּכָה?

עַל מֶה יַד־הַמֶּלֶךְ לָךְ בַּיַּעַר בֵּרֵאתָ?

רַק יַעַן כִּי בְשֵׁם הָאֶרֶז נִקְרֵאתָ?

אֲבָל הֵן יָדַעְתָּ כִּי אָטָד נִבְרֵאתָ!

טוֹב אַתָּה רַק כַּחֵדֶק לִמְסוּכָה

וּכְעֵצִים לִיקוֹד תַּנוּר וְכִירַים,

וְגַם שָׁם תִּשָּׂרַטְנָה בָך יָדַיִם ,

מֵעֲשָׁנְךָ תִּכְהֶינָה הָעֵינַים

וּמֵאוּר אֶשְׁךָ לֹא תֵאֹרְנָה.

אַף עוֹד זֹאת, הָאָטָד, אֱמָֹר־נָא,

מִי הֵמָּה אֵלֶּה אָסַפְתָּ הַגֹּרְנָה?

יוֹעֲצֶיךָ, שָׂרֶיךָ,

סוֹפְרֶיךָ, עוֹזְרֶיךָ ?

הֵן קוֹצִים כְּסוּחִים כָּמוֹךָ כֻּלָהַם,

אֵין לֵחַ אֵין רֵיחַ אֵין לֵב אֵין טָעַם –

הַהֵם יַעַזְרוּךָ

לַעֲשׂוֹת מְלוּכָה?

מֵעֵץ בּוֹקֵק

לֹא יֵצֵא מְחֹקֵק

וְלֹאִ יִקָּחוּ קָנִים

מִן הַבַּרְקָנִים;

לֹא תִצְמַחְנָה חִטִּים מִמִזְרַע קוֹצִים

וְהָאָטָד לֹא יִצְלַח לִמְלֹךְ עַל הָעֵצִים".

אגרת מאתים ושמונים ושש.

ספ“ב, יועש”ק כ“ט סיון תרמ”ה.

[לה' א. י. שפירא]

ידידי!

ישנו במקרא מבטא אחד שלפי הנראה כונתו היפך ממשמעו והוא המאמר “גשה לי” בישעי' מ“ט כ', שמשמעותו היא כמו “גשה נא ושקה לי” והכונה כמו “גש הלאה”; ולולא ישענו מפי מי יצאו המלין ההן היינו חושדין אותו שהוא איש המדבר אחד בפה ואחד בלב ועכשיו שאנחנו יודעים שישעיה היה נביא אמת והיה יודע בטיב לה”ק אנו תולין את הסתירה המדומה בחסרון ידיעתנו; ואולי בשביל כך אחב“י בורחים מעבודת הצבא לפי ששמעו את ירמיהו אומר “וגשו למלחמה” והם חושבים שכונתו כמו “גשה־לי” של ישעיה, גם אתה ידידי אחזת כפי הנראה בזה הלשון ובעוד שאתה חפץ שאתקרב אליך ושאבוא עמך בברית מו”מ אתה אומר אלי “גשה־לי” ומציע לפני תנאים חדשים לבקרים העלולים להַרחיקנו איש מעל אחיו. בדבר ספרי “כל שירי” כבר כתבתי לך את דברי האחרונים שמאחר שאני נותן לך… ראבאט אינני מקבל עלי עוד שום הוצאה, לא הוצאות השלוח ולא הוצאות המודעות… ואע“פ שהוצאת השלוח ביחוד בתכריך גדול במסלת הברזל הוא כערך דבר קטן ויוכל להגיע בקרוב עד סך ששה או שבעה רו”כ על מאה ספרים, בכל זאת אין אני יכול לותּר משלי גם המעט הזה לפי שלכל תכלה יש קץ וגבול; וצא וראה שחז“ל החמירו ביוצא חוץ לתחום שאין לו אלא ד' אמות; ומנקודת מבטם הצדקה אתם שאל”כ אין לדבר סוף. וכן ההודעות הן מן הדברים שאין להם שיעור ולא אקבלם על עצמי ומה גם כי אין לי שום מגע ומשא עם מה“ע העברים ואיש מהם לא ידפיסו את הודעותי חנם. יוצאים מזה הוואסחאד והצפירה שהם אולי ידפיסו את הודעותי, ועל כן הנני מניח לפרסם הדבר כפי אשר תורה דעתך; ואולם אזהירך שלא תשים עצמך יחיד בעולמי, כלומר שלא תאמר שהדבר מסור רק לך לבדך, שזה אינני מבטיחך; וגם צוקקרערמאַן בשעתו לא דרש את זה מאת המוציאים לאור ובזמן שהוא היה להם לסוכן בווארשוי היו להם סוכנים אחדים בט”ו ערים שונות; ולוּ בא איש אחר גם בווארשוי בימים ההם לקנות מהם היו מוכרים לו. ולכן תוכל להודיע שבאה לך פארטיע גדולה מן הספרים וכל הפונים אליך יקבלום בתנאים אלה ואלה וכו'.

את הספרים המהֻדרים לא אוכל לשלוח בקאָממיסיאָן, לפי שמשלוח כל עקז' מהם עולה יותר מא' רו“כ שמשקלו שבעה ליטראות וע”י שתי וערב א“א לשלחם לפי שהם מכורכים; והיה אם אשלחם בקאָממיסיאָן ויקרה שלא ימכרו ואצטרך לקחתם בחזרה אז אפסיד מכיסי יותר מב' רו”כ דמי השלוח מכל עקז‘. על כן אין טוב לי כי אם למכרם במזומנים, אבל מהם אעשה לך הנחה יותר גדולה… וידע הרע שהכריכה מכל עקז’ לבדה עולה קרוב לשני רו"כ.

ובזה תמו דברי על אֹדות הספרים הנדפסים. מצדי חושב אנכי את התנאים צרופים וברורים שאין עוד לפקפק בהם ולא נשאר לך בלתי אם לשלוח דמי קדימה ולהודיעני כמה תקח משני המינים. ממחרת השבת אנכי יוצא לשבת חוץ לעיר בצארסקאיע סעלאָ ולא אבוא בעיר רק פעמים בשבוע, ועליך אפוא למהר תשובתך כדי שאוכל להריץ המשלוח הראשון עד חצי יוני, שאז אנכי נוסע לערי השדה ולא אדע כמה אשהה בדרך.

באמיריקא לא נתפשטו ספרי כלל; ואיש אחד, יהלמשטיין שמו, הודיע לבעל המליץ בראשית ימי הדפסתם שיש לו כשמונים חתומים, ומתוך שבין כך נתפרדה החבילה ביני ובין צ"ב לא ידעתי מה היה להם.

החלק הראשון מספרי “עולם כמנהגו” חלק שלישי [כך אקראנו ושם זה נאה לו] כולל עשרה ספורים קצרים, מוכן אתי, וכבר הייתי נכון למסרו לבית הצינזור ויבֹא מכתבך האחרון וימנעני. תנאי חדש אתה מתנה עמי שבמשך חמש שנים תדפיס ותחזור ותדפיס ככל אשר יישר בעיניך; ומי יאות לך באופן כזה? הטרם תראה שהצעה זאת קשה לי מן הסטערעאָטיפּ אשר דחיתי בשתי ידי. הגע בעצמך שבפעם הראשונה תדפיס סך קטן כדי שלא להרבות בהוצאות ותניח הזאַטץ או כי תכין סטערעאָטיפ ולבסוף הזמן הקצוב, בראותך כי הקונים מרבים, תדפיס אלף אלפי אלפים ורבי רבבות בפעם אחת. בחן נא ודע הצעתך, היש בה מדרך התגרין? בכל לבבי ובכל נפשי חפץ אנכי שתראה ברכה, ואפילו ברכה מרבה, במעשי ידי, אבל תקותי גם עליך כי תעשה ברכה גם אתי ותתנהג עמי כסוחר וסופר ולא ככנען אשר לעשוק אהב. ועתה אם באמת ובתמים אתה אומר לעשות עמדי כלך לך מתנאים עכורים כאלה שהם כמים שאין להם סוף ומפקיעים את עצמם מידי דין וחשבון, וכשם שקוצבים אנחנו את מספר השנים אשר בם תמכור את הספרים כך נקצוב גם את מספר הספרים אשר תדפיס; וגם באופן כזה תוכל למצוא חשבונך ולבוא על שכרך… בין כך וכך צריך שיהיה סך העקז. שתדפיס קצוב ומוגבל ולא “שתדפיס ותשוב ותדפיס ככל הדרוש לחפצך” כאשר אתה אומר. כשנתרצה במכסת העקז. לא אקפיד ולא אריב עמך בדבר זמן המכירה; ואם תחפוץ הנני לסמוך על אמונתך ולהתחיב לבלי שוב ולהדפיס את הספר עד אשר תודיע לי כי אזלו הספרים מתחת ידך. ובכלל אבטיחך ביני לבינך שבראותי שאתה עושה עמי באמונה ובישרת לבב לא אסיג לעולם את גבולך ולא אמסור הדבר לזולתך. לדעתי, בדרך הישרה הזאת נקדים לבוא ל מחוס חפצנו מן הדרך באפלה אשר התוית לי אתה, אשר הוצאותיה נעלמו מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרו.

אם מוצא אתה לטוב ומועיל לצרף את תמונתי אל הספרים לא אניאך מזה, אבל הלא זה ירבה מחיר הספר. יש אתי חמש מאות תמונות נעשות בפאריז באמצעות דפוס־האור (פֿאָטאָטיפּיע) באותן שמחֻברות אל ספרי “כל שירי” (עקז. כזה נמצא אצל ר"נ סאָקאָלאָוו) והן עולות לי חמשים רו"כ, ואם תחפוץ אמסרן לך במחיר זה; ודי יהיה להוציא חמש מאות עם התמונה.

צדק הרר“ש פאפענהיים באָמרו “טובה שעה אחת של ראית פא”פ מכל יריעות שלמה”. מרגיש אנכי כי במכתבים רצוא ושוב קשה יהיה לנו לברר כל פרטי הדברים למען יעמדו בינינו לארך ימים! על כן איעצך להסתפק כעת ביסודות הכלליים שהנחתי ותמהר לענני למען אוכל לשלוח לך את הנדפסים ולמסור את הכ"י לצינזור בטרם צאתי; ואם עוד ישארו איזה דקדוקים קלים שלא נתפַּיס על אדותם בכתב נניחם עד אשר יזכנו ה' להתראות פנים ונשתעה ונראה יחד.

הדבר הסתום אשר תאֵב אתה לדעתו הוא קונטרס קטן בן ב' או ג' באָגען בערך, רֻבו פראָזאַ ומעוטו שירים, ותוכנו מעין הקונטרס… ואינני חפץ שיקרא שמי עליו ושיודע לאיש מי הכותב; ונכון אני לתתו במתנה לאשר יחפוץ להדפיסו ולקרוא את שמו עליו. בבֹאי אביאנו בידי וראית אֹתו…

והנני מחכה עוד הפעם לתשובתך הברורה אני ידידך ומכבדך

יל"ג.

P.S. שלח נא לי את הקאַטאַלאָג שלך; והמאַרקע המגיע בעד זה תבליע לי בחשבון.

אגרת מאתים ושמונים ושבע.

ספ“ב כ”ו תמוז, תרמ"ה.

[ לה' מ. גאָרדאָן]

ידיד יקר!

יושב אנכי כעת בנאות שדי בצאַרסקאָיע סעלאָ הרחק מן מהלך שלשה רבעי שעה בנתיבת הברזל ולא אבוא בעיר בלתי אם אחת או שתים בשבוע, ובבואי היום מצאתי את מכתבך מן ט“ו תמוז. והנה לא אחפוץ לדחות את תשובתי אליך עד אשר יודע לי איזה בית אשכור לי לדירתי מיום א' אוגוסט ולכן אם יאַחר דברך לבוא עד העת ההיא תכתוב על שמו של ה' ז”ק כמו שנדפס על מעטפת ספרי.

הדבר אשר לא נתנני לדחות את תשובתי אליך הוא חפצי להגיד לך כי שמו של הד“ר מינאָר הוא זלקינד וכי רק”ז וויסאָצקי עודנו מתהלך לפני ה' בארץ הצבי וזה לא כביר קבלתי מכתב מאתו מיפו ואני טרם אדע מתי ישוב למאָסקוי. והנה גם שמו המפואר של מינאָר וגם תפלותיו של וויסאָצקי בחורבת ר' יהודה החסיד לא יועילו לנו, אחי, לעת רעה ועצבון זאת: במאָסקוי לא יתקבלו תלמידים באוניווערזיטאֶט כי אם במספר מוגבל ודין קדימה לאלה אשר גמרו למודיהם בגמנאַזיען הנחשבים לגליל מאָסקוי. ידע תדע כי הדבר אשר יטרידך על דבר בנך יטרידני גם אני: בקיץ הזה גמר למודיו בגמנאַזיום בווילנא בנה של לאה אחותי, אף נשא משאֵת מעדאַיללע של כסף בעד פעולותיו הטובות, והנה עיניו צופיות גם הוא לעצתנו מרחוק אנה יבוא עתה, וגם אנחנו כמתעתעים ואין בפינו נכונה מה נגיד לו ואנה נשלחהו. ואתה ידידי הנך נושא קינה על השעות הרעות שהתרגשו לבוא גל על בני הנעורים רודפי השכלה ומבקשי חכמה בקרבנו – ומה אענה אחריך אני אשר מרבית ימי ומיטב חלבי הקרבתי למֹלך הזה; כמה טרחתי ועמלתי וכמה צרות ורדיפות סבלתי בעשרים שנות עבודתי בהשתדלי כמורה בבתי הספר להכניס את בני ישראל תחת כנפי השכלת אירופא וביגעי אח"כ להרביצה ביניהם ועתה…

גַּם זֹאת הַבְּרָכָה לִקְלָלָה לָנו יַהֲפֹכוּ

כּוֹס זָהָב מָזַגְנוּ עַל פָנֵינוּ יִשְׁפֹכוּ!

( האסיף, העתיד לבוא)

תושיע לנו ידינו לפי שעה איש כאשר יוכל ונקוה כי יגיעו לכלל ישראל טובים כאלה.

ימי הטובים חלפו ונכונים לי כפי הנראה ימי עמל ודאגה, ימים שהחיים תלואים בם מנגד. ומיום אשר ההפך עלי המקרה הרע בשנת 79 ונהדפתי ממצבי – מִלֵּא הבּאַראָן ג"כ את ידי ללמד תורה ושפת עבר לשני בניו הקשישים; ומזה ומעבודת סופרים אשר עברתי בעתים מקטעות פריי נמצא ולחמי נתּן; ובשנה הזאת כלו בני הבאַראָן את למודם אצלי והצעיר שבהם יצא לעבודת הצבא ואני נשארתי במקלי ותרמילי ואינני יודע מה אעשה בימים הבאים; כי גם המעין השני דלל וחרב.

בצאַרסקאָיע סעלאָ יושב אנכי בדירה אחת עם אחי אברהם; ובשבילו הלכנו לגור שם בימי הקיץ אני ואשתי, כי בגפּוֹ הוא חי ואיננו בריא וצריך לרפואה ולשמירה, על כן בקשנו לצאת לשבת עמו בכפר ואשתי הצופיה הליכות ביתי היא גם תסעדנו ותכלכלנו בכל צרכיו לשמירת בריאותו. ועתה באה מצות הרופאים אליו ללכת לקוקאַז להתרחץ שם במי מעינות ובאמבטאות. – בקרבתנו בצאַרסקאָיע יושבת בתנו הבכירה והנשואה, כידוע לך, לבנו של ידיד נעורינו ז“וו קאַפלאַן; וגם ידידנו זה יושב שם אתנו בבית בנו כי בא הנה לשבת כל ימי הדרור אשר בבתי הספר, ויום יום אנחנו מתהלכים לשוח יחדו, ונרוה דודים ונתעלס באהבים ונזכירה ראשונות מאָז, ונזכיר גם את שמך ידידנו היקר לשנינו מפּז. ולא פעם ופעמים התאונן הזק”ן באזני כי לא הביא המקרה לידו במשך השנים הרבות האלה לכתוב לך אפילו פעם אחת – וראה גם ראה כי גם בפעם הזאת בא מכתבך אלי ותשובתי יוצאת אליך מפעטערסבורג ולא מצאַרסקאָיע לפי שבאתי הלֹם ואשאר בזה יום ולילה אחד ולא אחפוץ לדחות את תשובתי אליך עד שובי שמה, ועתה יוסיף הזק"ן להתאונן כי לא אִנה האלהים לידו לכתוב אליך; ויתלה הקולר בצוארי.

בעוד ימים אחדים אנכי הולך לווילנא ומשם אולי אסע לווארשוי ואתעכב בדרך בימים עשרה ולא יותר.

בהאסיף העתיד לבוא נדפסה תשובה לל“ב מאת פֿרישמאַנן; ועוד תשובה אחרת היתה ערוכה בכל זאת מאת יהושע לעוויזאָהן ומוגהה מאת ידידנו קאפלאן אבל מהיותה ארוכה יותר מדי לא יכול בעל האסיף לאָספה ועדיין המחבר (או המחברים) מחזיר עם תורתו זאת על כתבי העתים לראות מי יקבלה, ואומר הוא לכפות הר כגיגית על “השחר”. כך ספר לי הזק”ן. והנה התשובה הזאת לל“ב לא ראיתי בעיני כי אם למשמע אֹזן שמעתי על אֹדותה מפי ידידנו הנ”ל, אבל עוד תשובה אחרת היתה מוכנה לבוא בדפוס, והיא מאת הד“ר שפירא מדינאַבורג בנו של הד”ר מטשאָרטקוב והיא היתה לנגד עיני – אפס כי הוא הסכיל לשלחה אל צעדערבוים ולא קבל.

באותו האסיף תמצא שני שירים חדשים מאתי: חֻצפָּא מהני (א' וב') ומחלת־הזכרוֹן (א' ב' וג'). זולת זאת נכון אנכי להדפיס בווארשוי מחברת “חלומות בהקיץ” והיא קבוצת ספורים וציורים מחיי ישראל, ישנים וגם חדשים.

ועתה רב לי, כי ללהג הרבה אין קץ; וה' ישפות שלום לך ויחזק את כח זכרונך לבלי תשכחני לאֹרך ימים ואת כח זכרוני לזכור את שמות הערים והמקומות אשר לי לכתוב על גב האגרת הזאת למען תבוא אל ידך בלי מכשול ועוֹן ופגע רע חס ושלום, באשר קרה לי בשלחי את ספרי להרר"ש פ…

והנני ידידך כל ימיו

יל"ג.

אגרת מאתים ושמונים ושמונה.

צאַרסקאָיע, ח“י אב תרמ”ה.

[לה' נ. סאָקאָלאָוו ]

ידידי היקר!

בנו' האחרון מן הצפירה קראתי את דבריך הטובים על אֹדותי אשר בם שַׁתָּ נוספות על מעשיך ועל טרחך אשר טרחת בשבילי לכבדני נגד זקני עירך בשבתי בתוככם. ברוך אתה לי וברוך טעמך הטוב, ויהי רצון שכשתזקן ותבוא בימים גם אתה והיית למופת דורך בין סופרינו יכירו גם בני דורך את פעלתך ואת יקר ערכך ונתנו כבוד לשמך ויקימו בך מקרא שכתוב “כי מכבדי אכבד”, ואני אשקיף וארא אז ממרום עליך ועל מכבדיך ובשבתי אתכתכי דהב פיזא בסֻכת עורו של לויתן אשא כוס של ברכה מלאה יין המשֻמר לכבודך ואברכך גם אני, כאשר בֵּרַכתני.

כן דברתּ אָחי כי משכילי עמנו בעיר מושבך הניחו את רוחי מאֹד ובהוסדם יחד עלי ביום ז' אב זה לקחו את נפשי ואת לבבי. משכילים רבים מבני עמנו אנכל יודע פה בעיר הבירה, עיר מגורתי, ויהודים בם מעט; יהודים רבים ראיתי מדי עברי בווילנא עיר מולדתי, ומשכילים אמתים ביניהם מתי מספר; ואיככה לא ישמח וירחב לבי בראותי עיר גדולה ובה יהודים משכילים רבים מכל פנות העם, אוהבים חכמת ישראל ושפתו ומסלסלים ומרוממים אותה איש כמתנת לבו?! האגדה הנאהבה והנעימה אשר הקיפה אותי לעת האֹכל ועטרתני כצנה רצון ביום הנ"ל היא בעיני כסֻלם אלהים מצב ארצה וראשו מגיע השמימה; שלבים עליים ושלבים תחתיים; בני דור ההולך ובני הדור הבא, מאחזים יחדו במסגרות זהב – מסגרות האהבה לעמם ולשפתם; הוא הסלם אשר דרך בו ירד רוח האלהים לשכון כבוד בתוכנו ורוח בני עמנו עולה למעלה לשבת בהר קדש אלהים. מי יתן והיה הסלם הזה לא חזון חלום לילה כסלמו של יעקב אבינו כי אם סלם נצב לעולם מוסד ומוצק ולא תשכח המעברה וההתחברות בין שני העולמות ולא ירתק חבל הכסף המקשר גוי ואלהיו, המחבר לבות בני עמנו לאביהם שבשמים!

בצאתך עוד הפעם לפנות ערב לתקן תפלת מנחה בגן הזאַכסי וראית את כל בני סגל החבורה הנועדים שם פעם בפעם וברכתם בשמי איש כברכתו הראויה לו. ברכה משלשת תעלה לראש ה' פעלטין, איש אשר לו ראש נאור ולב טהור; כמטמון יקר היה לי האיש הנכבד הזה במצאי אותו אדם מבין יודע ואוהב את שפתו ותורתו, נוסף על דעתו חכמת אדם ועטו המהיר בשפת מדינתו, אשר היא אומנתו; הנני נותן לו את בריתי שלום ואהבה ואחוה ורעות עד היום האחרון. הבה נא כבוד ועז בשמי לשלשת זקני הדור אשר שמו עטרת שיבה על ראש מסִכֵּנו בנשף חשק ההוא, להרב חז“ם ולה' קראַמשטיק ולר' יצחק גאָלדמאן אשר שמחתי לראות כי מלבד היותו בעל חצר ובעל דפוס הנהו גם בעל תורה ובעל חכמה; וגם את בנו הד”ר יערזי תפקיד לשלום כי מצא חן בעיני במספר הרגעים אשר ראיתיו. בתתּך כבוד בשמי להד"ר אשכנזי תקח נא מאתו בכתב את הטורים האחרים אשר קרא על פיו בעת הארוחה אשר ערכתם לי ושלחתּם לי לזכרון; ואצטער על כי לא התעוררת להדפיס את הטורים האלה במאמרך בהצפירה לאות לבני מרי למען יראו בי גם איש עסקן במלי דעלמא עושה את שפתנו עטרת לראשו ומתהדר בה לעיני רואים. גם לה' קאָרננגאָלד ולה' גראָססגליק ולשאר המסֻבין אשר אכלו אתנו לחם ביום ההוא ואשר לדאבון לבי שכחתי את שמותם ואין אני יכול לפורטם – תשים ברכתי שלום ופקֻדתי כבוד. כי כלם אהובים כלם ברורים וכלם חקוקים על לוח לבי כמכתב אלהים אשר לא ימחה. גם את האיש הנכבד (גם שמו נשתקע מלבי) אשר לא חפץ לוותר לי תרי משהו של חמץ תזכיר לטוב ותברכהו לבלי יראו עיניו בידו בבוא בניו או בני בניו בזמנם ולא יחפצו לותר אפילו על משהו של מצה, ככל אשר זכיתי לראות אני בגבולי ובסביבי.

ועתה ידידי חביבי, עוד שְׁאֵר זה הקטן הוא ידידנו הסופר המהיר והצעיר ר“ד פֿרישמאַנן, אשר את אותיותיו הפורחות החדשות קראתי בנחת רוח בהיותי בדרך. שבתי וראֹה גם מגליוניו אלה כאשר ראיתי ממאמריו וספוריו הקודמים כי אע”פ שבמקומות שונים סגנונו ועטו עדיין צריכים הם להפצירה פים ללטשם ולנקותם למען היות להם ברק. מ“מ אין עוד שום ספק כי לב מתנה ושאָר רוח לו וברכה בו ותקוה רבה לנו לימים הבאים. ירא אנכי אותו פן ירום לבו בנצר עטו ומעשה ידיו ועשה את עט הסופרים לו למטה לחם והוא משענת קנה רצוץ ובהשענו עליו יַרוֹץ ובא בכפו ונקבה והיתה ח”ו אחריתו כאחרית כל סופרי ישראל אוררי יומם; על כן דר העד בו לשום לבבו על דרכיו בעודנו באִבו ובטרם שומו רחים על צוארו לבלי ישים את עץ הדעת הזה לו לעץ חיים, כי אם יעסוק בפרקמטיא או ילמד אומנות או ישא לו אשה עשירה אשר תביא לו נכסי צֹאן ברזל הרבה, למען תהיה פרנסתו מוכנת לפניו ולא תהיה חכמת ישראל לו לקרדום לחפור בו כי אם לעטרה להתגדר בה, ואז אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא. ראה הזהרתיך והזהרתיו על הדבר הזה; כי אתה הנ“ס הלא היה תהיה לנס בקרבנו, והיום או מחר או לאחר זמן קרוב או מופלג תהיה למו”ל מ"ע בישראל ונועדו עליך רבים ונספחו אליך; והיה אם המצא ימצאו בין הנלוים עליך אנשים חכמי לב וקלי דעת אשר יעברו על האזהרה הזאת ונָקטו בפניהם באחריתם וידעת כי בך יהיה הקולר תלוי ואתה עתיד ליתן דין וחשבון עליהם ועל לבם לב־מתנה אשר יאַבדו.

בתוך גליונותיו של פֿרישמאַנן היה מונח גם גליון שירי “נעוה לב” וראיתי כי עוד לא נתקנו שם המקומות שהעירותי עליהם באחד ממכתבי; ועל כן אעיר את אזנך עוד הפעם על נחיצות התקונים ההם. במ' “דבר דבריך לך” צ"ל “לך דבר דבריך”; אחרי המלות “לא הוסר” צריך להוסיף בשתי שורות: “ויוסף לדבר באזני הסבלים – דברי חלומות והבלים” ועוד ועוד.

מגליון המליץ האחרון ראיתי כי ר' אליעזר יצחק שפירא המו"ל את הקונטרס “תהו ובהו” חדש בריתו עם בעל המליץ ונמנה מחדש לסוכנו בוואַרשוי. והנה הרבה לגימא עושה ועל פת לחם יפשע גבר, אבל בזכרי כי גליתי לאיש הזה מעט מן הטפח המגֻלה אבקשך לעת מצוא בראותך אותו להבליע לו בנעימה כי אם יגלה סודי וזה לאיש בריתו החדש וחטא לי כל הימים.

אגב אבקשך בכתבך אלי להודיעני איך נפל דבר הקונטרס הנ"ל אם יודפס או לא יודפס. והנה אנכי נשאר פה בצאַרסקאָיע עוד כירח ימים, על כן אם במשך הזמן תכתוב אלי – תשלח את מכתבך הלום, כפי האדריססא הרשומה בראש המכתב ואז ימהרו דבריך להגיע לידי.

והנני ידידך ואיש בריתך המכבדך ומוקירך

יל"ג.

עיקר שכחתי ואחרון אחרון חביב הוא בן עירי ומכירי מנעורי הרר"פ גלאָבוס אשר המתיק את שיחותינו בחדודיו ובפרפראות חכמה אשר הוא ממטיר כלחם מן השמים. שלום לו ושלום ותודה רבה לנוה ביתו בעבור נעלים, הם נעלי הידים אשר עלו לרצון ונתקבלו באהבה מאת בנותי השתים.

לר“י גאָלדמאַנן שלחתי בשבוע העבר הגהות אחדות לב' פרקים הראשונים מן הכתובים האחרונים; ובלי ספק קבלם במועדם. אמר נא לו כי ישלח את הס' יצירה עם עשרה פרושים ואת הס' סניגור לח' קויפֿמאַנן ע”פ האדריססא הלזו …

ולעת מצוא יודיע לי את מחירם ואבליעהו לי באחד החשבונות אשר יהיה לי בווארשוי עם מוכרי ספרי ויקבל הכסף מידם.

אגרת מאתים ושמונים ותשע

ספ“ב, יום ג' פ' נצבים [כ”א אלול] תרמ"ה.

ידידי היקר ר' דוד פֿרישמאַנן!

יושב אנכי עדנה בצאַרסקאָיע סעלָא ולא אבֹא בעיר בלתי אם פעם אחת בשבוע, ביום השלישי; ולכן אַל יפלא בעיניך כי אֵחרה תשובתי זאת אליך על מכתבך האחרון יען כי מכתבך ההוא הכתוב ביום ד' העבר לא הגיע לידי בלתי היום. אָמרך כי מיום צאתי מווארשוי לא שמעת דבר על אֹדותי וגם פחדך ומוראך פן בראותי אותך עול ימים געלה נפשי אותך – כפלא הם בעיני. האם לא קבל ידידנו סאָקאָלאָוו את מכתבי הגדול אשר בו העברתי על שפתי את כל המשכילים אשר סבוני גם סבבוני באהבה וברצון בווארשוי, וגם את זכרונך העליתי שם וגם העירותי למוסר אזנך? אולי אָבד המכתב ההוא ח“ו ולא הגיע לידי בעליו? או אולי הכחידו הנ”ס תחת ידו ולא הראהו לך? ובכן לשוא תתחטא לפני כאוהב שיש לו געגועין על אהובתו ולבו חרד לרגעים פן נקעה נפשה ממנו. מי כמוני יודע כי לא ברוב ימים חכמה ובאֹרך זקן תבונה, ואני מעודי הנני מַקשה בראשונה לתת ידידותי לאיש בטרם חקרתיו וידעתיו אבל אחרי בֹאי בברית אתו נאמן אנכי בבריתי וקים באהבתי כל עוד אשר לא הקדיח האיש ההוא תבשילו ברבים ולא נהפך לאיש אחר מאשר נראה לי בראשונה. והנה ראה אנכי סימן נערות זה בך כי קטן אמנה אתה, מטִל בספק ומפחד תמיד מפחד הבוגדים ריקם; על כן איעצך אחי כלך מדרך זה והעבר תכונה רעה זאת מלבך, כי אם בה תעשה גם לאשה אשר נפל תפל במצודת אהבתה ותסיתנה בספק תמיד והיה זה לה למורת רוח וכמים קרים על נפש להטת. האמין ותאָמן; היה אתה קַיָּם באהבתך ואל תחשוד גם בכשרים אחרים.

ידידי ומחתני קאַפלאַן אשר ישב אתה בזה בשמעו את דבר המאמר ט"מ לא ישר הדבר בעיניו והאיץ בי ונתתי לו רשות לכתוב לה' … לאכול את המגלה ההיא ולבלי להדפיס אותה. ואשוב אתפלא בידידנו … הזה כי לא ענה לה' קאַפלאַן דבר ובכל זאת, כפי שאני שומע מפיך, מסר את המגלה ונתן לה מהלכים על פני חוץ. ועתה – אם כבר נעשה מעשה שאין להשיב, אבל אם עוד לא נדפסה המגלה הנני מודיעך כי הבטחתי לה' קאפלאַן שלא אדפיסנה לפי שמוצא הוא בזה לי לפחיתות הכבוד, ועל כן אבקשך למשוך ידך מן הדבר ולהשקיע אותו במצולת הנשיה; בין כך וכך אל תצא לאור בלתי אם יקרא עליה מפרש שם של איזה מחבר כאשר התניתי את תנאי ראשונה עם ה' … בהיותי בוואַרשוי. ראה הזהרתיך עוד הפעם על הדבר הזה ואל נא תפל דברי ארצה.

השירים בלשון העם צריכים שיהיו נעתקים מחדש אל הנקי לקובץ אחד, ולזה בצירוף הזמן אשר יעבור עד קבלת הרשיון מן הצינזור נצרך זמן לכל הפחות חדש ימים, הלהם תעגן ותשב בווארשוי בעוד אשר נכונו לדרך פעמיך? ועוד זאת: ההעתקה אל הנקי תוכל להעשות רק על ידי אני, והוא טֹרח מרבה, ועל כן בטרם אקרב אל המלאכה שובה נא והודיעני כמה יתן המו“ל במחירם, כי כבר אמרתי לך כי בחנם לא אתנם, ולדעתי חמשים רו”כ הוא המחיר היותר פחות אשר לי לקבל בעדם. ובכן הנני מחכה עוד הפעם לתשובתך; ותוכל לכתוב אלי אם לצאַרסקאָיע, אשר שם אשאר עוד עד אחר ר“ה, על זאת האדריססא … או הלום לפ”ב על האדריססא החדשה אשר לי …

ספוריך הקצרים קראתי גם אני וגם ידידנו ה' קאַפלאַן; ואין ספק כי כשרון רב לך לספר ספורים ולצור ציורים נאים מן החיים, אף כי לא אכחד כי מצד סדור המאמרים הנקרא טעכניק בלע"ז עוד צריך אתה להשתלם ולהרחיק ממך מגרעות אחדות; אבל זה יבא מאליו ברבות ימיך ובצַמֵח זקנך. ועתה הנני אוחז בזקנך לנשק לך ולברכך בשלום לנסיעתך העתידה לבא. ה' יצליח דרכך ויביאך אל המנוחה והנחלה וישמרך מן המזיקין ומבני אדם שפגיעתם רעה. והנני ידידך הכותב בחפזון גדול כי אצה לו השעה

יל"ג.

ברך בשמי לשלום את ידידנו ה' שפירא, והודיעני אם קבל את העקז' המהודר מידי ה' צוקערמאַנן ואם ירבו הקופצים על הספרים אשר לקח מידי.

אגרת מאתים ותשעים.

[לה' ק"ז וויסאָצקי]

אדוני היקר והנכבד!

מכתבך מער"ח תמוז העבר מיפו עודנו מונח לפני ומחכה לתשובה כי בהיותך כל ימי הקיץ נודד בארץ ומתהלך מעיר לעיר ומממלכה לממלכה לא ידעתי איפה אבקשך ויבואוך דברי; ועתה בהגיע ימי התשובה ואדם כמוני מפשפש במעשיו ולפי שמשער אנכי כי לימים אלה תשוב לביתך הנני בא לתקן את אשר פגמתי ולהשיב לך על דבריך היקרים המסלאים מפז.

אבל בפעם הבאה לא תהיה תשובתי שלמה, כי כבר אמרתי לך שכל הדברים אשר יש לי לדבר אתך בענין הזה לא אוכל להעלותם על הגליון ואחשוך אותם ליום אשר יזכני ה' לראותך פנים בפנים; ולפי שעה רק אֹמר לך כי עוד לא התעוררתי עד כה להשמיע בחוץ קולי בדבר יא"י ולצאת לעזרת חובבי ציון כסופרים מחמת שני טעמים אלה:

א) מחסרון ידיעה; כי גם הפרטים אשר הואלת בטובך לבאר לי במכתבך וגם הידיעות אשר שאבתי מפי ה' ראַבינאָוויץ ומתוך צרור המכתבים אשר מסר לי בהיותי בווארשוי, אינן די להחכימני ולהביאני לתוך עומקו של ענין עד שאוכל לדבר בו דברי טעם באזני גדולים;

ב) מאפס מקום. כי איפה אכתוב ובאיזה מכתב עתי אשים מלתי? בל' רוסיה יצא רק הוואָסחאָד והוא, כידוע, לא יקבל מאמרים לטובת הענין הזה; ובלה“ק אחד הוא המליץ המתהלך בארצנו ואני אין לי דריסת רגל אצלו. ועוד זאת כי במאמרים בכה”ע לא נפעול מאומה על לב גבירינו אחרי אשר לא יקראו את כה“ע לב”י ואינם שמים לב לדברי הכותבים בם. לפעול על לב כבדי אֹזן אלה אין דרך אחרת בלתי אם בשיחת פנים בפנים, ואני כבר נסיתי לדבר בזה את אחד מגדולינו, ואף כי לא צלחה בידי להטות לבו אלינו בפעם האחת, בכל זאת לא ענני לאו בהחלט, ועוד לא נואשתי ממנו ולבי אומר לי כי אם נפצר בו בדברים הנכנסים אל הלב עוד ישא פניו אלינו ויחֻננו. אבל פרטי הדבר הזה גם הם מן הדברים שלא אוכל למסרם לך רק בעל פה.

אי לזאת אשוב ואשחרך כי אם יובילוך רגליך לפ"ב תיטיב נא להודיעני ותאציל לי מועד ואז נטַיֵל ארוכות בדבר הזה ותדע את אשר בפי ובלבי.

לפי שעה יש לי בקשה אחת קטנה אליך הנוגעת אלי ואל כיסי. הנה בקיץ הזה עשו אתי חשבון המוציאים לאור את ספרי ומסרו את הספרים לדיד ונתנו לי את כל החשבונות; ומתוכם אני רואה כי עוד נמצאו תחת ידך אחד עשר עקזעמפלאַרן מן הפשוטים. על כן היטיבה ברצונך להודיעני אם נמכרו מהם איזה ספרים מן הוא והלאה, ואם נמכרו תואיל בטובך להריץ לי כסף פדיונם ע"פ האדריססא המבוארת למטה, כי לעת בזאת מחוסר פרנסה אני והשעה דחוקה לי ואל כסף פדיון ספרי אנכי נושא את נפשי.

וה' יחדש עליך ועל כל בית ישראל שנה טובה, ויתן לנו כלבבנו וכל עצתנו ימלא לטובת עמנו הנגש והנענה, בכל פנות שהוא פונה.

אלה דברי ידידך מוקירך ומכבדך בערכך הרב

יל"ג.

ז“ך אלול תרמ”ה, צאַרסקאָיע סיעלאָ.

אגרת מאתים ותשעים ואחת.

יום ה' ח' תשרי, תרמ“ו, ספ”ב.

[לה' ד. פֿרישמאַנן]

ידידי הנחמד!

מכתבך מיום א' העבר בא אלי אתמול לעת ערב לעת צאת הכוכבים וישהה בדרך כארבעה ימים.

בכתבי אליך את מכתבי הקודם נשכח מלבי כי נקבתי שכרי בעד שירי העם שלשים כסף, ואולם גם עתה כשהזכרתני רשאי אני שלא לחזור מדבורי האחרון לפי שעתה רבו השירים ויהיו כפלים או יותר מאשר היו בקונטרס אשר ראית בידי צוקערמאַנן. והנה עתה כדבריך אעשה ואסדר השירים ואמסרם ליד הצינזור, ואולם ידוע תדע כי עוד ימשך הדבר לימים רבים, לפי שמקצת השירים נתפזרו ואינם אתי וצריך אני לחפש אחריהם כמו השיר “ווי זעהט אויס אליהו?” שנשתקע בידי צוקקערמאַנן; וזולת זה המלאכה הזאת בלתי ערבה עלי ולא אוכל לעסוק בה בלתי אם למקוטעין לעתים רחוקות. ובכן כשתשלם המלאכה אודיעך בעתּה. ולפלא בעיני עם כל זרת מדוע לא יבא בכתובים אתי האיש המבקש את השירים בעצמו; ובלי ספק טעמו ונמוקו עמו ואין לי עסק בנסתרות.

הנח רוחך כי הנחת את רוחי בדבר הקונטרס ט"מ, כיכי אחרי אשר יבוא עליה שם מחבר מפורש לא איכפת לי עוד. לבי אומר לי כי האיש העוסק בהדפסת הקונטרס והמוסיף נופכים משלו הוא – מזח. הכונתּי אל האמת? תנה תודה! טוב טוב היה לו יכולת להציל לכל הפחות את שני השירים “גרן האטד”, “עם עקש תּתּפל” לפי שכל קוראיהם יכירום תיכף מי אביהם, ואם לא יבואו במגלת סתרים זאת אוכל לעת מצוא להדפיסם בגלוי ויקרא שמי עליהם; ועל כן השתדל נא אם אי אפשר עוד בשום אופן להשבית את הדפסת הקונטרס לגמרי (מה שראוי לעשות, אחרי אשר כבר הקדים צ"ב להודיע את המאמרים שהכין להו' הראשונה ואם כן נפסלה המגלה ההיא בחוץ לזמנה ובטל טעמה), א) להוציא משם את שני השירים הנזכרים ולהגיעם לידי אחרי אשר אין לי מהם כל העתקה; ואם אי אפשר עוד לעשות גם את זאת איעצך ב) להוסיף בראש שני השירים האלה בשני חצאי לבנה כזה (בסגנון המשורר יל"ג) והיה זה לי לכסות עינים, כאלו אחר מתנבא בסגנוני.

אחוז אחד מספרי “כל שירי” שלח אשלח לך לעת מצא; ומתחרט אנכי כי לא נתתי את העקז. האחד אשר היה לי בוואַרשוי לך ונתתיו לה' א. אשר לא הראה לי שום סימן תודה בשביל זה; וגם בהיותו בזה בצאַרסקאָיע סעלאָ ואנכי ראיתיו – לא כבדני לבוא אלי ולבקרני בביתי כאשר בקרתיו אני בביתו בווארשוי לבקשתו. יהי אלהיו עמו ויעל!

אתפלא עליך המבקר בקורת מבקרי לל“ב כי נפלת באותה שגיאה עצמה שהוא נלכד בה בבקורתו. שומע אתה את דברי במכתבי אל סאָקאָלאָוו כמו שהם ואינך נכנס לתוך פנימיותם. לל”ב שמע אותי אומר “לא עם לא עדה אנחנו רק עדר” ומחליט כי מכחיש אנכי בעיקר הגדול שבני ישראל הוא עם כשאר העמים, ואתה קורא את דברי על אדותיך במכתבי לסאָקאָלאָוו ומתעבר על כי משים אנכי אותו לך לאפוטרופוס; ואינך שם על לב כי אני הוא המדבר הנני וסאָקאָלאָוו לא היה ולא נברא אלא משל היה ומתוך שנכללו הדברים בכלל דברי שדברתי באזני שאר משכילי ווארשוי שלחתים על שם סאָקאָלאָוו יען כי הוא היה איש הבינים ביני ובינם, ודברי נאמרים חצים בדרך מליצה שאין מדקדקים בה כל כך וחצים בדרך עצה טובה להזהירך שלא תמשך אחרי המחשבה שהספרות העברית תהיה לך למעין ולמקור לפרנסתך לכל ימי חייך; והנך גם אתה מודה במקצת באָמרך על עצמך “איש כמוני אשר נואל לעסוק בדמיונות ובדברי ספרות לא יוכל עוד לעמוד לגורל המסחר והאומנות במנוחת נפש” ואתה שב ומתפלל “מי יתן ודמיונותי לא יקומו לי לשטן להטרידני מעולמי זה ואוכל למצוא לי פרנסתי בכבוד”. והלא הם הם הדברים אשר אמרתי ואשר הזהרתיך עליהם במכתבי לסאָקאָלאָוו. ועתה אוסיף לבאר דברי כי חלילה לי מגער בך על כי תעסוק בדברי תורה ותמשוך בשבט סופרים בשפת עברית אחרי אשר רואה אני כי ברכה בך ורוח אלהים בקרבך ועשה תעשה וגם יכול תוכל לברוא לנו גדולות ונצורות בספרתנו ברבות הימים; אפס כי אזהירך לבלי תעשה את הדבר הזה לעיקר וליתד אשר תתלה בה את כל כבוד ביתך פן תמוש היתד הזאת ברבות המשא, כי אם בקש תבקש לך אבני מחצב אחרות לבנות את ביתך ובהיות לחמך נתן ומימיך נאמנים ממקום אחר אז תפנה שעותיך הפנויות להגדיל תורה ולהאדיר, כי טוב תתּך את שעותיך הפנויות לדברי תורה וחכמה וספרות אשר להם נוצרת מתתך אותן לקרקסיאות ולתיאטראות ולהבלי העולם אשר בני הנעורים בזמננו נמשכים אחריהם. ואל תאמר לפני “אוי לאדם שהוא נתון בתוך תנאי החיים שלא יוכל לזוז מהם”, כי איש כמוך המלא כשרונות טובים כרמון והעומד בעצם ימי בחורותיו, כפתו רעננה והוא מלא כח עלומים את רוח ה' בטרם שם רחים על צוארו, לאיש כזה העולם פתוח כפתחו של אולם שעגלות וקרנות נכנסות בו. אם שמאל בעשותו לא אָחז יעטוף ימין ויֹאחז, אם לא ימצא היום ימצא למחר או לאחר זמן, והעיקר הגדול שיהיו כל מעשיו מכונים להשיג המועיל והממשי ולא ירעה רוח וירדוף קדים במבחר ימי חייו. אקוה כי בפעם הזאת תבין כי דברי יוצאים מעומק לב איש החפץ בטובתך ובהצלחתך ולא תתן את עצתי לפני עצת בני בליעל הלוקחים לשונם להעיר למוסר אֹזן אחרים ולזרות מלח על פצעיהם.

רדיפת הגרים נעשית רק בפרוססיא ואיננה נוגעת לפי ידיעתי בלייפציג שהיא לזאַכֿסען. ועוד ארהיבה בנפשי עז לשאלך מדוע לא תשים לבך אל ווינא קרתא רבתא הקרובה אליך אשר שם אין ביסמארק איל הברזל ואין אנטיסימיטיזמוס ואין גזרת רדיפת הגרים, וגם היא עיר רוכלת העמים ובעלי עסקים גדולים בקרבה ושכר האדם בעל כשרונות נהיה, וגם חכמת ישראל לא נסרחה שמה ומימי עולם היו המדפיסים הגדולים אשר שם נותנים עבודה ושכר לחכמי ישראל כמו בן־זאב ואחריו לעטטערים ואחריו סמאָלענסקי; ושם יקרבוך בלי ספק ויסמכו ידם עליך הד“ר יעללינעק והח' רא”ה וויס ושאר גדולי חכמינו, ובעת אשר תשלח ידך לאכול מפרי עץ החיים לא תנח ידך גם מפרי עץ הדעת. ומי יודע אם לא עלתה בידנו אז להקים על ידך את סכת “השחר” הנופלת ולעשותך לעמוד התוך בבית נכון ונשא להיות מקום מקלט לספרתנו מפני מנאצה ומבזה בעל המליץ והמצפה המכביד עליה עבטיט וקיקלון על כבודה.

הרביתי דברי כאשר בקשתּ והארכתי כאשר דרשתּ, וגם את בקשתך בדבר בקרת ספוריך אולי אעשה בבוא “האסיף” אל ידי ואשוב לקרוא אותם בו, כי העלים הנפזרים אשר נתת לי נפזרו ואזלו מתחת ידי וכן נגוזו ועברו ואינם; אבל ידוע תדע מראש כי המגרעות אשר רמזתי עליהם בסגנון לשונך ובסדור מאמריך אינם ח"ו שגיאות בלשון או בהגיון או בדקדוק, כי אם חסרון תבלין להטעמת הענינים ולהמתקתם. והשופט כל הארץ בימים הנוראים האלה ימתיק את דינך ויחדש עליך שנה מתוקה וייטיב לך הכתיבה והחתימה¹ להורותך הדרך הטובה אשר בה תלך למצוא את המנוחה והנחלה אשר אתה מבקש. הנה כי כן יברכך בכל לבו אוהבך בכל נפשו

יל"ג.

אגרת מאתים ותשעים ושתים.

[להנ"ל]

ידידי!

הקונטרס “שיחת חולין” (כך בלבי לקראוֹ אם אקרא את שמי עליו מפורש) קרוב לגמר העתקתו אל הנקי, ואולם בטרם אביאהו לבית הצינזור בחפצי לברר וללבן התנאים ביני ובין הקונהו כדי שלא אוציא הוצאות חנם. ועל כן קח עמך דברים ושים כה נגדו את תנאַי אלה וָהיֵה בינינו כביסמאַרק לסרסור נקי כפים. תנאי הם: א) במזומנים אקבל 50 רו“ב תיכף כשאודיע שהכ”י יצא מן הצינזור; ב) מאה עקז. בראָשירט שלוחים חפשי לפ“ב, לחלקם בין יודעי ומכירי; ג) להמו”ל רשות להדפיס את השירים רק פעם אחת בסך אַלפּים עקז. (ואם מעט ואוסיף עליהם); ד) אין להמחבר רשות לשוב ולהדפיס השירים בין ע“י עצמו בין ע”י אחרים במשך שלש שנים מיום צאתם בדפוס ראשונה ע“י פב”פ (וגם בזה אם מעט ארחיב לו הזמן).

הקונטרס יכלול כחמשה עשר שירים גדולים וקטנים ולפי השערתי יעלה בדפוס עד ששה באָגען. משתדל אני כעת לחדש על פי זכרוני את השיר האַבד לי אשר אמרתי לך, אפס קצהו אזכור וכלוֹ לא אזכור. יש מן השירים המראים באצבע מי הוא המחבר ועל כן נוטה אנכי להסכים לקרוא את שמי על השירים, אם ישכיל פב“פ המו”ל לכתוב הקדמה קצרה בסגנונו של צעדערבוים לאמר כי הוא פתּני ואֶפּת לאסוף את השירים ההמונים האלה ולמסרם על ידו בראותו כי ברכה בם.

מצרף אנכי לך בזה את השיר “דער בעל הלשון” למען תראה ההכרח להודיע לקוראים את שם המחבר, לפי שהשיר הזה נכתב ביום יובלי, ואם לא נגיד זאת לקורא לא יהיה מובן. ואגב תמצא בצדו השיר “זמר לש”ת" שהוא כדבר בעתו בימים האלה. ושמח ביום שמחתנו זה ושמח לבי בתשובתך, וביום ש“ת הבע”ל בזמרך כבוד את הזמר הזה בסוד מרעים על כוס יין מלא מסך וזכרתם לטוב את אחיכם הנזיר מן הבטן את

יל"ג.

ערב חג הסכות תרמ“ו, כפ”ב.

אגרת מאתים ותשעים ושלש.

[לה' א"י שפירא]

ידידי היקר!

במכתבי לידידנו ר“ד פרישמאַנן לא אמרתי בהחלט שאקרא את שמי על שירי, כי אם אמרתי שיש מן השירים המכריחים אותי לפרסם את שמי לפי שבלאו הכי מבין שורותם יצהירו סימנים מובהקים מי הוא המחבר; וא”כ פרסום שמי הוא עדיין אצלי דבר מוסגר ולא מוחלט. לפי שעה מסרתי את קונטרס השירים להצינזור בלי קריאת שמי עליהם, וכם על החפץ להוציאם בדפוס להתרצות לכתחלה להדפיסם אנאָנים; ואולי כשיבוא הקונטרס לידו יראה בעצמו כי כן ישר וכשר הדבר. אבל אם יעמוד על דעתו לקרוא את שם המחבר מפורש אז עליו לכתוב מעצמו הקדמה ולבאר בה מה ראה המחבר על ככה לפרסם שיחות חולין ודברים של מה בכך כאלה, וכי יש גם בדברים קלים כאלה חפץ דרוש וסימן ברכה לקהל הקוראים. אם תניח ההקדמה ההיא את רוחי אז אולי אתרצה לנקוב את שמי. סוף סוף הדבר הזה עודנו מוטל בספק – ואתה בלי זה הלא לא תחפוץ להטפל בדבר.

וזאת שנית: בדבר ממכר הקונטרס הזה למו“ל נכנסתי בדברים עם ידידנו ה' פרישמאנן הנ”ל והוא קרא לפני בשם מו“ל אחר, ואם אבור עתה למסור הדבר לך בלי ידיעתו הלא אהיה בעיניו כמתעתע. על כן אבקשך לקחת דברים עם ה' פ”מ ושניכם תודיעוני את אשר תגמרו בנוגע לשתי השאלות האלה; תנאי מפורשים במכתבי לה' פ“מ, וגם על התנאים אשר הוספת אתה (להדפיס ג' אלפים ולמשך זמן ה' שנה) מרוצה אנכי; אפס כי הפיטוֹרא בפי הושט הוא – הקריאה בשם המפרש. – אל נא תקצוף עלי על יתר דברי על אדותיך במכתבי לה' פ”מ ואל תתנני לפני חושד בכשרים. נפשי יודעת מאד כי אדם כשר אתה, אפס כי ספק היה בידי אם יודע אתה כי מקפיד אנכי שיהיה הדבר ההוא בסוד כמוס; ועל כן כתבתי מה שכתבתי בפליטת הקולמוס, ואתך הסליחה למען תאָהב מאת

יל"ג.

יום ג' כ“ז תשרי תרו”ס, ספ"ב.

אגרת מאתים ותשעים וארבע.

[לה' ד. פֿרישמאַנן]

ידידי הנחמד!

דברי ידידנו האיש באו אלי ועניתיו כי הדבר תלוי בך, כי לפי שאתה היית המעורר בדבר אתה תבחר למי למסור הכ“י; כי אע”פ שאת ה' שפירא ידעתי פנים בפנים ומצאתיו לבעל נמוס ואיש אמונים, בכל זאת מעמיד אני גם את ה' ספירשטיין בחזקת כשרות שגם מטבעותיו לא יהיו מזויפים. אבל המניעה היותר גדולה היא שה' שפירא, כפי הנראה, מקפיד שיהיה שמי נקרא מפורש דוקא על השירים, ואני עודני מפקפק בדבר כי לא לרצון זה לי. לפי שעה מסרתי את קונטרס השירים את הצינזור בלי שם המחבר; והיה האיש אשר יאות להדפיסם אַנאָנים בו אבחר ולו יהיה דין הקדימה; ואולם אם שניהם ידרשו להיות שמי נקרא עליהם אז הברירה ביניהם מסורה בידך; וחפצי שיוסיף המו“ל הקדמה קטנה משלו שבה יבאר מה ראה על ככה להוציא שיחות חולין כאלה בדפוס ומה שמץ דבר טוב נמצא בם… – הכ”י יצא מתחת יד המבקר בסוף השבוע הבא ועד כה תודיעני את אשר גמרת ולמי השירים נתונים.

לקראת צאת הקונטרס ט“מ לא אשיש, כי נחמתי כי עשיתיו; ומי יודע אם ידע המו”ל לכסות טפחים על הטפח. בין כך וכך כשיצא הקונטרס מהרה נא להגיע לי אחוז אחד ע“י הפאָסט המוקדמת. התאמין שעד היום עוד לא ראיתי את האסיף החדש אע”פ שהיום יום א' ב' חשון הוא!? את ה' קאַנטאָר ראיתי בימי החג האחרונים בביהכ“נ וגם באזני הלל את מאמרך, וכמדומה לי שאמר לי כי בקרוב ידבר על אודות זאת בהוואָסחאָד החדשי, כי הוא הוא הכותב עתה שם בקרת הספרים. וה' צוקקערמאַנן הודיעני כי בבקר אור העתיה לבוא יבוא מאמר גדול ג”כ בתשובה ללל"ב. את השיר “גרן האטד” אין נפשי להדפיס, לפי שאינני חפץ להטפּל עוד בנבלה; וגם על הראשונים אני מצטער: אבל הנני נושא את פניך בבקשתך על אדות ה' ברודס, על כן אמור נא לו וישלח לי את גליונות מכתב עתו תמירים כסדרם, ובמשך הזמן אדע מה אעשה לו אחרי רואי את תכונת מכתב עתו, מה טובו ויפיו ואנה פניו מועדות.

והנני האוהבך והמכבדך

יל"ג.

יום א' ב' חשוון תרמ“ו, ספ”ב.

אגרת מאתים ותשעים וחמש.

[יום ג' 15 אקטאבר 1885, ו' מרחשון תרמ"ו].

[להזק"ן]

ידיד נפש!

גם את מכתבך גם את מכתב ידידנו עהרליך קבלתי במועדם גם את שירי הרב פומפיאַנסקי אשר הובלת לי שי. והנה השירים טובים עד לבלי די לרב אשר לא שירתו אומנתו. ומי יתן והיו כל רבני ישראל לכה"פ משוררים כמוהו.

היום ראיתי בהצפירה נו' 38 מודעה כזאת: “יצא לאור ספר טפח מגלה מאתי יהושע מוח”. וגם קודם לזה הודיעני ר“ד פרישמאַנן כי מסר את הקונטרס למ. והוא העבירו תחת בקורת הצינזור בקיוב ויודפס בווארשוי. ועוד הודיעני כי הצינזור אסרה את השיר… וכי על מה שהיה כתוב קודם לזה בהקונטרס נוספו עוד דברים רבים כהנה וכהנה; וגם הודיעני כי לא מסר את הקונטרס בכתב ידי כי אם העתיקו בעצמו, ומזה הייתי יכול לשמוע כי לא ידע מ. מי הוא המחבר; אבל לתמהון לבי קבלתי בשבוע הזה מכתב ממ. אשר אמנם לא יגע בו אף בקצה לשונו בדבר הקונטרס כי אם יתנצל על דבר שהיה בינינו לפני שלש שנים ועוד – בכל זאת לבי אומר לי כי נגלה למ. סוד זה ועל כן הוא מורה לעצמו הת(י)ר לשוב ולקרב אלי אחרי אשר עד כה הרחקתיו מעלי ולא היה בינינו שום מו”מ. סוף סוף עברה גוררת עברה ומכיון שנכשלתי בעון ליצנות נכשלתי גם כן… ובלי ספק עוד יצא לי מזה צער ודאבון לב בימים הבאים. עד כה לא בא לידי לא האסיף ולא הקונטרס ט"מ ובלי ספק בקרוב ישלחוהו לי ואז אוכל לשפוט על פרטיו ועל פניו החדשות אשר נתנו לו המתעסקים בו.

ואפנה מהכל הבלים זה היא הספרות העברית בזמננו אשר שועלים וכל הערב למינהו הלכו בו וכל חית השדה ישחקו שם ואודיעך כי שוקד אנכי ללמד תורה לנכדנו הנחמד והנעים. שלש פעמים בשבוע, ביום השני וביום הרביעי וביום הששי, בשעה קבועה בבוקר אנכי בא אליו והוא קורא לפני לסירוגין בשני ספרים, בס' מסלת הלמוד אשר החלוֹת אתה להקריאהו ובס' תולדות ישראל, וכותב על הספר בדיו לעת עתה עוד אותיות הא"ב. לפי מעוט הזמן אשר אני עוסק עמו פעלתו טובה; אבל חבל כי אין הלמוד עולה בהסכם עם המעשה, ודבר זה יביאני לפעמים במבוכה כי הוא יקיפני בשאלותיו ובפי אין מענה. פעם אחת בקראו לפני את הצווי על שביתת השבת עמד ושאל: הגידה לי סוף סוף (ממש דבריו המה) אבי זקני, באיזה יום חיבים אנחנו לשבות – בשביעי או בראשון? וכן בקראו מצות “המול לכם כל זכר” פצר בי לפרוש לו באיזה מקום מלין וחותכין את הבשר. – הרואה אתה ידידי כי לא נתּנה תורתנו לילדי זמננו זה ואין ספורי התורה עולין יפה עם המדות שאוחזים בה הפדגוגים החדשים.

בביתי וברשותי עוד אין כל חדש. עודני יושב על שפת הים ומצפה עד אשר יבקעו המים. כשיהי רצון לפניך תזכיר לה' שליט את דבר מספר הספרים הנשארים אתו, שנים פשוטים וא' מהֻדר להשיב לי את מחירם אם מכרם; ואולי גם תמצא לנכון למלאת את ידי המו"ס סוכנו של המליץ לדרוש ולתור אם יוכל למכור בריגא ובסביבותיה עוד איזה סך ספרים והגדת לי ושלחתי.

ועתה רב לי כי כבר פנה יום ומה אעשה כי יפקוד עלי נכדנו ושאָלני: אבא, והלא אמרת כי עלינו לשבות בשביעי?! היה שלום אתה וכל אשר לך ימברכתך יברך גם ידידנו הד"ר עהרליך.

אני ידידך ואוהבך הדבק בך בכל עת

יל"ג.

בבקר אור חו' ב' יבוא מאמר הד“ר שפּירא מדינאַבורג בתשובה על השגתו של ליליענבלום. הגידה נא לי מה עשה לעווינזאָן במאמרו? הקראת “מאחורי הפרגוד” של מרדכי הכהן ו”לפנים מן הקלעים" של ק. שפירא? דואג אנכי פן תפול בין סופרינו מחלוקת ארכה ע“ד שירי כמחלקת אשר היתה בין הסופרים ע”ד ספרי הפלסופיא של הרמב“ם, כי אינני רואה לדבר סוף. מבית מלאכתו של צעדערבוים הֻגד לי ששם מכינים חצים שנונים חדשים לבוא לעזרת לל”ב לקראת רודפו ר' דוד פרישמאַנן בהאסיף. נתתי לסופרים עניין לענות בו וזה – חלקי מכל עמלי!

הנ"ל.

אגרת מאתים ותשעים ושש.

ספ“ב, מוש”ק ט“ו חשון תרמ”ו.

[לה' ד. פרישמאַנן]

חזקתּני ידידי ותוכל והנני מבטל רצוני מפני רצונך ושולח היום את הקונטרס “שיחת חולין” לידידנו רא“י שפירא וגם שמי יקרא עליו אע”פ שלא אכחד ממך שהדבר הזה – פרסום שמי – קשה עלי מאֹד לפי שהשירים האלה לא נכתבו מתחלת בריאתם לדפוס כי אם כמעשה ילדות ומילי דבדיחותא בעלמא, ועל כן לא דקדקתי בם כל צרכם בחקי היופי ובסדר ההגיוני ולא תהיה תפארתי על ידם; אבל מה אעשה ובית דינך גזר עלי כך והנני מרכין ראשי ומקבל עלי את גזר דינכם. האי“ש ערך מלים אחדים לתתם בראש הקונטרס אבל הם כתובים בלה”ק וספק בידי אם טוב הדבר לערב קדש בחול, וכן אין דבריו ואמתלאותיו עולים בשלמות עם האמת המוחלטת ועל כן ידיך לא אסורות לכתוב ככל העולה על רוחך. את השיר “אליהו הנביא” לא מצאתי בין כתבי וחדשתיו מזכרוני ואולם יש אשר בגד בי כח זכרוני ולא יצאו הבתים בצביונם הראשון ואין רוחי נוחה בשיר זה. והנה בין התנאים אשר התניתי עם המו“ל עליו לתת לי מאה עקז. מן הקונטרס; ובחפצי לתת לך במתנה חמשים מהם לחלקם אל אשר תחפוץ והיה לך לשכר כל שהוא בעד טרחך ומשאך. הגידה נא לי אם תקבל ממני לרצון מנחת עני זאת? ועוד זאת: גם ה' ספירשטיין כתב אלי פעמים והציע לפני תנאים יותר מתקבלים מתנאיו של האי”ש, אפס כי גם הוא לא התרצה לבקשתי להעלים את שמי ובאין ברירה הנני נותן היתרון לה' שפירא ואתה בטובך תשתדל לעת מצוא לפיס את ה' ספירשטיין שלא יהיה בלבו טינא עלי.

קבלתי את האסיף וקראתי בו את מאמרך וטענותיך כנגד לל“ב. והנה ברֻבי דבריך כונתּ לדעתי ובקראי אותם נדמה לי כאלו מלבי יוצאים הדברים; ואולם יש דברים שלא קלעת בם אל מטרתי, והגדול שבכלם הוא משאך ומתנך על אדות צדקיהו בבית הפקִדוּת. לא את דעתי והגיוני אני על דבר ירמיהו וקורות ימיו אני שם בפי צדקיהו, כמו שאתה אומר, כי אם נהפוך הוא. בעלות על לבי לתאר את מעמד המלך האֻמלל שבאֻמללים ההוא ואת תכונת רוחו הקשה השתדלתי להעמיד את עצמי במקומו ולשים בפיו דברים המאותים למעמדו ולמעמד רוחו. ולדעתי אי אפשר לו לצדקיהו לחשוב ולדבר באופן אחר מכמו שהוא מדבר בשירי, ככל אשר בארתי בהערתי לשיר ההוא; אבל מזה אין ראיה מוכרחת שגם דעתי מסכמת עמו במשפטו על ירמיהו ועל קורות ימיו. ודי לחכם כמוך ברמיזה זו. והנה כמדומה לי שכבר אמרתי לך שלא אתה לבדך נצב בקשרי המלחמה עם מבקרי, כי בבקר אור הוב' ב' יבֹא מאמר הד”ר שפירא הנשפט גם הוא עם לל“ב אע”פ שאיננו מזכיר את שמו בפירוש, וגם מאמרו של יהושע לעווינזאָן אשר היה בידי ה' סאָקאָלאָוו עתיד להגלוֹת; ואני אשקטה ואביטה עד אשר יכלו המורים חציהם ואולי אז אצא בעצמי לברר את שיטתי ולהשיב חורפי דבר. בין כך וכך הנני מחזיק לך טובה מרֻבה על צאתך לעזרתי ועל כל הדברים הטובים אשר דברת על אֹדותי, וערבים ויקרים לי דבריך על אחת שבע בדעתי את תכונת נפשך הטהורה כי אוהב אמת אתה ודובר מישרים בדין. ומה מאֹד בחנת את לבי וידעת את נפשי בדבריך האחרונים: “המשורר מביט בל”ס בנפש כואבת על עדת הקוראים…" אמנם כן הוא! חזות קשה אֶחזה בכל פעם בבואי לשיר בשירים בימינו הרעים האלה בהעלותי על לבי מי יבין להגיגי ומי ירד לסוף דעתי, כי מעטים מאֹד בקרבנו היודעים פרק בשיר לקרֹאתו כראוי ולערוך אותו על פי שויו. וידעת היום והשבות אל לבבך כי אתה הוא אחד מבני הליה המעטים העושים שלום ביני ובין קהל הקוראים.

והנני אוהבך ומכבדך בכל לבי

יל"ג.

P.S משמש אתה פעמים במלת “פזוּר הנפש” בהוראת עצבת לב ורוח נכאה וזה ללא אמת, כי משמעו כפשוטו פזור הרעיונות ע"י מונעים מן החוץ המטרידים את המחשבה.

הנ"ל.

אגרת מאתים ותשעים ושבע.

פרישמאַנן הנאהב והנעים!

לך ידידי, בא בחדרך וסגור דלתך בערך, כי דבר סתר לי אליך היום.

בצאת נו' 77 מן המליץ אשר בו ישפוך הצ“ב עביט מי רגליו על ראש איש עברתו בא אלי הצ. ה' מ., והוא גם הוא אוהב נאמן לצ”ב כמוני כמוך, ויאמר: “כאן מצא בע”ח מקום לגבות את חובו! הנעלב מחויב לתבוע עלבונו מיד צ“ב ואני ערב לו מדבר כי נקה לא ינקה”. ויפרוש לפני שני כתבים ארוכים, האחד כתב קובלנא להשופט והשני כתב הרשאה ומסירת כח להטוען העורך דין, ויבקשני לשלחם למ. ולהטות את לבו לחתום על הכתבים ולהגיש דברו אל השופט. אני אמרתי לו כי אין לי שיג ושיח עם מ. וגם לא ידעתי איפה הוא חונה כעת וגם אין נפשי להיות סרסור לדבר עברה זאת כי נפשי לא מטֻמאה מעודה בדברים מזוֹהמים כאלה, אבל הוא פצר בי ואמר כי אין זה דבר עברה כי אם מצוה רבה לנקום מיד צ“ב את נקמת ספרתנו המחללת על ידו, וכי אין לנו להחמיץ מקרה טוב כזה לפי שלאו בכל יומא מתרחיש שיפול במכמוריו איש ערום כצ”ב ונפל תורא חדיד סכינא. אז אמרתי כי אין לי דרך אחרת להגיע את דבריו אל האיש אשר הוא מבקש בלתי אם על ידך, ויאות לי בזה ויבקשני לשלוח את הכתבים אליך ולהיות לו לפה, כי הוא בעצמו לא יוכל לשום פניו אליך לפי שאינו מכירך מתמול שלשום ועוד לפי שהוא פקיד… ולא יתכן לו לפעול בריש גלי. בבקשתו זאת לא יכולתי עוד להשיב פניו לפי שסוף סוף אני מחבריו והוא צ. והכל צריכים למארי חיטי; והנני שולח לך את שני הכתבים הנזכרים ואתה תשאל את פי מ. אם חפץ הוא להביא את צ“ב במשפט ולהנקם ממנו על כל תועבותיו יחתום על שני הכתבים ויאַשר ויקים את חתימת ידו ע”י הנוטאַריוס כדחזי, ויוסיף במקום הראוי בתוך הכתב את מקום שבתו וישלח את הכתבים לפ“ב לה' מ. ע”פ האדריססא המבוארת למטה, ואז יביא העורך דין מ. (שהוא בנו) את דברו לפני השופט; ולו למ. לא יעלה על זה שום הוצאות וה' מ. אמר לי ג“כ שאם יצטרך מ. לבוא בשביל זה לפ”ב יתן הוא לו על הוצאות הנסיעה. עד כאן דברי מ. ואני מצדי אבקשך שלא תגיד למ. שאני הוא הסרסור בדבר ולא תראה לו מכתבי זה, כי אם תראה לו את שני הכתבים הערוכים ותגיד לו את דברי מ.; אם יחתום מוטב ואם לאו – יעשה מה שלבו חפץ.

מכתבך האחרון קבלתי וגם המחברת ט“מ באה אלי במועדה. החסרון היותר גדול שבה הוא שהמדפיס קבע מחירה 50 קאפ‘, ומי ישלם סך כזה בעיד קונטרס קטן? ולו הוזיל המחיר עד 20 קאפ’ כי אז היתה המחברת מתפשטת יותר, וזה כל חפצנו. הרו”כ האחד המונח בזה הוא ממ. המבקש שישלחו לו עקז. אחדים מן המחברות. וגם גאָלדענבלוּם חתנו של צ“ב מבקש שישלחו לו חמשה עקז. והוא ישלם. אם יאמין בו מ. ישלחם לו. – עוד לא ראיתי איש ממקוּרבי צ”ב וטרם אדע את הפעולה אשר פעל עליו הקונטרס ט“מ ורק שמעתי כי חושדים הם שידי היתה באמצע. – קראתי את תשובתך לצ”ב בהצפירה ולדעתי למותר היא כי עיקר הסכסוך איננו פירוש המלה טהורים. ואגב אעירך כי בארצנו יקראו היהודים עד היום את החיה “אילטיז” Хорька בשם “טחורים” (ובמדומה לי שיש בזה סמך בתלמוד ולא אזכור לפי שעה המקום, וצ"ע בצאָאִלאָגיע דעס תלמוד’ס ללעוויזאָהן) ובלשון העם נקראים “שעשקעס” שהיא השם Шишки שבו נקראים בל' רוסיא גם הבועי היוצאים… בשעת מחלת ההעמאָראֶידען. וכשתשוב להתפלפל עם צ"ב תמתיק לו בפיו הדברים האלה.

והנני ידידך הדבק בך

יל"ג.

יועש“ק ה' תולדות [כ”ח חשון], תרמ“ו. פ”ב.

P.S. אחרי כתבי את מכתבי נזדמן לי לראות שנית את פני ה' מ. והוא בקשני להוסיף כי גוזר הוא על ה' מ. לחתום על הכתבים ולהחיש להשיבם והוא מבטיח כי ישב צ"ב בבית האסורים. והנה הוא שולח לך את כרטיסו ועליו כתובים דברים אחדים לך לחזק את דברי.

הנ"ל.

אגרת מאתים ותשעים ושׁמונה.

[להזק"ן]

ידידי היקר!

מכתבך האחרון בא אלי במועדו ואני לא אצתי לענותך אע"פ ששעתי פנויה ומופנה מכל צד, למען היות אהיה לך למופת לבלי תפרוץ עליך גם אתה לכתוב אלי בשעה שאתה עיף ויגע ורובץ תחת משאך.

אספר לך חדשה. צעדערבוים שב לבקש קרבתי והנה הוא מרבה רעים להשיבני אליו לקחת עלי את הנהגת המליץ, לפי שרואה הוא עין בעין שמ“ע זה יורד יום יום מטה מטה. בתחלה נסה דבר אלי שפירא כמסיח לפי תומו ואחר בא אלי פראָזער במלאכות צ”ב ואתמול ישב בנו לפני כשתי שעות תמימות, וידבר אלי רכות בשם אביו וימסור מודעה כי מתרצה הוא לכתחלה לכל התנאים אשר אשים לפניו. עלי קשה הזווג החדש הזה כקריעת ים סוף; כי איך אשא פני אל קהל הקוראים היודעים כי נקעה נפשי ממנו והוא זנח רעים רבים ושוֹב אליו? הלא יאמרו הבריות וצ“ב בעצמו בראשם כי גם גאָרדאָן נקנה בכסף, וכדי בזיון וקצף. וזולת זה מרגיש אנכי בעצמי כי בפעם הזאת לא תצלח עבודתי בידי כימים הראשונים כי קרבת האיש הזה גורמת לי שהשכינה מסתלקת ממני. על כן לא עניתיו לע”ע בגופא דעובדא לא הן ולא לאו כי אם שאלתי מה הערבון אשר יתן לי כי בפעם הזאת יעשה עמדי בישרת לבב ולא ישוב לעקבני ולסובבני בכחש ובכזב? מצדי הצעתי לפניו שלש אלה: או כי ימסור את הנהגת מה“ע בטעם המלכות לבנו הגדול והיה הדבר הזה לי לכסות עינים לקהל הקוראים, כי הלא אין לפקוד עוֹן האב על הבן, ואת בנו אני מעמיד בחזקת כשרות כי לא יתנהג עמי בערמומית ובעקמומית; או כי ישתדל להוציא רשיון הממשלה מפֹרש כי אני אני הוא מסדר מה”ע אע“פ שהוא נשאר בעליו ומה”ע קנינו; או כי ישליש במזומנים או בשט“ח סך הגון לא פחות מאלף רו”כ לערבון כי לא ישוב להונות אותי מאחִזתי אם לא ימצא בי ערות דבר. והנה בטרם אקבל תשובתו על ההצעות הקודמות האלה ובטרם יגיע זמן גמר הדבר אחכה לשמוע מה תדבר בי אתה אם לא יחשב לי הדבר לחרפה ולדראון בשובני אל האיש הזה המטמא במגע ובמשא.

ממוצא הדבר הזה אתה רואה כי גם שירי בהאסיף גם הקונטרס טפח מגלח לא קלקלו את השורה ולא הסבו את לב צ"ב ממני לאהבה אותי ולדבקה בי; כי לא כדברים אשר דבר באזניך בימי הקיץ הוא דובר היום אחרי אשר ראה לדעת כי לא מפֿר', אשר הוא משלח מעל פניו, ולא מג. ולא מל. ואף לא מה. אשר בידו מסר את עריכת “המצפה” – לא מהם ולא מהמונם יבנה בנין קים.

ק. שפירא יושב ועורך מאמר גדול חוצב להבות בתשובה למרדכי הכהן על תשובתו השניה. ואני דומה בעיני למת מדומה השוכב בארונו ושומע את להג המגיד המספיד אותו ואיננו דובר דבר כי נטל עליו.

עמנו היית בדאגתנו לבן אחותי כ“ץ בצאתו מן הגמנזיום ולא ידענו אנה נביא אותו אל האוניווערזיטט ובמה נפרנסהו, על כן השתתף בנחמתו כי בא לחאַרקאָוו ובימים האלה המצאתי לו סטיפענדיוס עשרים רו”כ לחדש מאת הרר"ש פאָליאַקאָוו.

בננו יעקב עושה חיל בלמודיו אצלי. יש מקראות קלים שהוא מעתיקם בעצמו, ורֻבי הפעלים הוא מוצא את אותיות שרשם ומבדיל אותן מן האותיות השמושיות; אף מאַמן הוא את ידיו בכתיבה ומלבד אותיות הא“ב הרגילות על פיו בסדרן הוא כותב בלי שבוש שמות העצם מאדם עד בני יעקב ועד בכלל וחותם את שמו “יעקב בן מאַקסים קאַפלאַן”. רגיל אנכי לבֹא אליו בשעה האחת עזרה בבקר וביום הששי העבר קבעתי לו שעה אחרת והודעתי לו ביום הרביעי בלה”ק לאמר: “ביום הששי אבוא אליך בשעה אַחת (שמות המספר הסדורי איננו יודע עדיין) אחר הצהרים”, והוא הבין את דברי וישמח על זה שמחה גדולה. בדבר השטה המקולקלת אשר הוכחתני עליה כי מלמד אנכי לו דברים שלא נתנו להתפרש לילדים כמותו – האם בי העון, ידידי! וכי אנכי כתבתי את ספר התורה הזה אם אנכי ילדתּיהו? הלא מתוך ספר מוגה (תולדות ישראל לפרץ בעער) אנכי מלמד לו, ספר מוכן ומכשר רק לילדים מתחילים, ומה אעשה אם בקראו שם “ואחרי כן יצא אחיו” הוא שואל: מאַין יצא? הכי מחה אמחה דברים כאלה מן הספר. אין אפוא דרך אחרת בלתי אם להשיאו בשאלותיו אלה לדבר אחר; וכבר הקדמתי לו כלל גדול שבספר התורה יש דברים שלפי דעתנו ומנהגינו עתה נראים כזרים (כמו נשיאת יעקב ד' נשים ושתי אחיות), אבל בימים הקדמונים ההם היה העולם נוהג במנהג זה ואין לתמוה ואין לשאול. והקדמה זאת הניחה את רוחו.

והנני ידידך המחבקך ומנשקך מרחוק

יל"ג.

יועש“ק, ר”ח נאָיאַכר 1885. ספ“ב [ה' כסלו תרמ”ו].

אגרת מאתים ותשעים ותשע.

[להנ"ל]

ידידי היקר!

באה ונהיתה! עוד בטרם בוא דברך אלי גמרתי הדבר עם צ“ב והוא בלי שום סירוב נרמה להצעתי למנות אותי לדירקטור שני של המליץ בהסכמת הממשלה; וכן עשה. והננו מחכים עתה לתשובת שרי הדפוס אשר נקוה כי לא תאַחר לבא, ומאז והלאה יהיו חותמי המליץ בזה: המו”ל (Издатель) צ“ב; המסדר (Редакторъ) יל”ג.

מראשית חדש דיקאַבר אשוב לעבוד עבודתי בהמליץ. בין כה נעשתה עוד חדשה כי קאַנטאֶר קבל רשיון להוציא מ“ע חדש מדי יום ביומו בשם “היום”, וגם זה לי לישועה כי עי”ז גדל הצרך לצ"ב להיות שמי נקרא על מכתב עתו. ועתה אני תפלה כי יהיה אלהים עמדי ונתן לי כח הגוף וכח הנפש לעשות חיל כאשר בראשונה לבלי תביֵש זקנותי את ילדותי.

לפי שעה מרגיש אנכי כי כחות גופי רפים ומתמוטטים. מחלת “אשר יצר” תשוב ותכביד עלי אַכפּה – מחלה אמתית לא כמחלת־הזכרון אשר ראית בהאסיף; ובשביל זה כאב ראשי יתמיד ושנתי תּדד מעיני, ועל כל כבוד זה הוכיחני ה' בחרף הזה בדירה רעה תשואות מלאָה ולא אמצא מנוחה ושלוה בה ביום ובלילה.

זולת זאת אין כל חדש. נכדנו יעקב הולך וטוב ועושה חיל בלִמֻדָיו. רוחו כביר וכשרונותיו נפלאים ובכל אשר יפנה ישכיל; אבל לדאבון לבי בכחו חלש הוא וכי יקרא לפני בספר כחצי שעה תכופה ייעַף ותקצר נשימתו. ממילא משמע כי נזהר אנכי מאד ואיננו דופק אותו כי אם אתנהלה לאטו לרגל בריאותו ויכלתו, בזכר מאמר בעלי הנסיון: המתנהל לאטו יחיש בעתּוֹ Тише ѣдешь, дальше будешь

שלום לך ולכל אשר אתך ופקדני לפעמים בבשורות טובות ממך ומכל סובביך כי להנה תאות נפש ידידך בכל לבו

יל"ג.

P.S. אם באמת נמכרו ספרי בידי השלי"ט על תמם הזכירהו להשיב את מחירם, כי עוד עד חצי היום חצי הפדיון לי והחציוֹ למוציאי הספרים לאור.

ר“ח טבת תרמ”ו, ספ"ב.

אגרת שלש מאות.

[לה' ד. פֿרישמאַנן]

ידידי הנעים!

לבקשתך אודיעך כי בשעה שאני עורך אליך את הטורים האלה צ“ב קרוא אל שופט השלום לתת דין על הלבינו את פני מ. ברבים; כי כן דבר הדת לפתוח בשלום ואם לא יתפיסו הצדדים זה לזה אז יבא הדבר אל דַיָנֵי הגזֵרות. העורך דין אמר כי לא יתפשר בשום אופן עד הביאו את צ”ב על עקב בשתו.

ועתה אודיעך חדשה את אשר לא בקשתּ וגם את אשר לא פללת ולא עלה על לבך. המסבוֹת התהפכו והביאוני לידי כך לשוב ולתת ידי אל צ“ב זה איש חרמנו ולחדש בריתי אתו כאשר היה לפני שלש שנים. וזה הדבר. בראותו בימים האחרונים כי מכתב עתו מתמוטט וצורתו נפסלת שב לפיסני ולהרבות עלי רעים להיות על ידי אתו שנית בעריכת “המליץ” והוא מוסר אותו בידי לעשות בו כאדם העושה בתוך שלו. ומשכילינו הקרובים והרחוקים החרדים לספרתנו ולשפתנו העתירו גם הם עלי דבריהם להעתר לו לטובת שפתנו ולהנאתה ממילא משמע שגם לטובתי ולהנאתי, כי משלם הוא שכר טוב) ואִפּת. והנה התנאי הראשון אשר הותנה בינינו שאקבל סמיכות הממשלה להיות שמי נקרא על מה”ע כרידקטור; וכבר פנה הוא בבקשה זאת אל השליט על עניני הדפוס, ונחכה אל הסכמתו בקרוב. בין שאר התנאים נתנה לי רשות לקרוא לעזרה מסופרי ישראל ככל אשר יישר בעיני ולשלם להם בעד מאמריהם מחיר קצוב. ואני אמרתי לו בפה מלא כי אַחד הראשונים אשר אקרא לעשות עמי כמלאכה תהיה אתה, כי אותך ראיתי סופר מלא כשרונות טובים ודרוש לחפצנו, והוא – ענה אמן חטופה. ועתה אתה ידידי, אם באמת היה מ“ע של צ”ב עד כה תהו ובהו אקוה כי מהיום והלאה תהיה רוח אלהים מרחפת על פני המים, ומה גם אם יבאו לעשות בו אנשים אשר רוח אלהים בקרבם, ובמאמריהם יוציאו יקר מזולל ויבראו יש מאין. על כן ידידי המלך בכליותיך וענני דבר אם נכון אתה לשית ידך אתי ולהכין לנו לעתים מזמנות ספורים קטנים ומאמרי מדע שונים ברוח ההמון (פּאָפולאֶר). ממילא מובן שמשאך ומתנך יהיה רק עמדי ולא עם זולתי ומידי תבקש את שכרך; והרשית בישך לחתום את שמך על מאמריך מפרש או לכסות עליו. בין כה וכה לתשובתך אחכה בקרוב, כי הדבר נחוץ לי לדעתוֹ.

למותר להגיד לך כי כל מה שיעשה בהמליץ מהיום ולהבא איננו נוגע במלא נימא במה שנעשה בו מקדמת דנא. צ“ב על מעשיו הקודמים המכוערים ישקל למטרפסיה וגם הענוֹתו מפני ומפניך לוֹ די ענש בעיני כל אנשי התככים אשר היו בעוזריו עד כה והביאוהו עד הלם. ולעתיד לבוא לא ישמע עוֹד קול מריבת העדה כקול מחצצים בין משאבים בשער בת רבים ולא יהיה עוד המליץ לעמוד הקלון לכל הנוגע בו, לכה”פ כל זמן שתהיה ידי ממשמשת בו.

תמה אנכי שעד כה לא הגיעני מה' שפירא שום גליון להגיה משירי בלשון העם. האם עוד לא התחיל להדפיסם?

לעת מצוא ברכהו בשמי בשלום והודיע לו את תוכן מכתבי זה כי יהיה הדבר לו למנוחה. והנני ידידך הדבק בך

יל"ג.

ר“ח טבת, תרמ”ו, ספ"ב.

אגרת שלש מאות ואחת.

[לה' א. י. שפירא]

ידידי הנאהב והנעים!

עשה בס' השירים כחכמתך וסומך אני עליך; ואין לך אפוא לשלח לי את העלים להגיה. אבל מעל"ד נמצא בית חדש בשיר “שווערע צייטען”. שימהו נא במקום הראוי, אם יישר בעיניך; וגם זה לא לעכובא.

עם ק. ומכתב עתו שעתיד לבוא אין לי מגע ומשא; ונהפוך הוא כי קאנקורענטען אנחנו, כי אני (כמו שבודאי כבר הודיע לך ידידנו ה' פ"מ) נעשיתי שתּף בהורמנא דמלכותא – להמליץ! הלא הוא הוא הדבר שאמרו חז"ל: אל תאמין בעצמך עד יום מותך. תמונתי אין בידי מן המוכן; אבל הלא יש אתך העקז. המהדר מספרי כל שירי ושם תמצאֶנה.

ושלום וכל טוב לך מאתי ידידך

יל"ג.

יום א' ' דיקבר 1885 ספ“ב [ה' טבת תרמ”ו].

אגרת שלש מאות ושתים.

ספ“ב, יום ד' י”א דיקאַבר 85. [ט“ז טבת תרמ”ו].

[לה' ק"ז וויסאצקי]

ידידי הנכבד!

אבל אָשם אנכי כי לא הודעתיך בזמנה את קבלת הכסף. ואני אמרתי הודעה כזאת אך למותר היא כי מכיון ששלחת ושובר הפאָסט בידך בודאי קבלתי ואינני צריך להודיע. וברוך שלא עשני סוחר כי אז היה עוֹני גדול מנשוא, עכשיו שאני משורר ובעל חלומות תתלה את הקלקלה במקולקל ותאמר ישן הוא וחולם חלום ונמשך אחרי הרהורי לבו; וסלחת לעוֹני זה כגדל חסדך.

אולם איכה עלה על לבך הטהור רעיון אשר לא טהור הוא לאמר יען כי הקילותי על כן חרה אפי בך ולא עניתיך. חלילה לך מדבר כדבר הזה אשר אין לו שחר. אתה עשית עמדי כנדיב לב כי פזרתּ נתת לי כספך בטרם נמכרו ספרי ואני עוד אבֹא בתנואות עליך. ודע כי מחשב אנכי אותי לבעל חובך וכאשר ירוח לי אשיב לך אי"ה את מותר הכסף אשר שלחת לי בטרם בא לידך.

ומדי דברי בך אבקשך להיטיב עמדי לשלוח לי וויעדאָמאָסט ע“ד הקולוניות שכבר נתיסדו בא”י ע“פ הדוגמא הרצופה מעל”ד, כי הוא דבר הצריך לעניני. ואני חפצתי לבקשה מאת ה' שפ“ר לולא הקרה ה' אותך לפני כיום הזה. ועתה היה שלום וברכה. בלי ספק ראית וטוב בעיניך כי שבנו ונתקרבנו אני וצ”ב בעל המליץ וגם נעשיתי חבר לו בהורמנא דמלכותא; אבל מספק אנכי מאֹד אם יעמוד הדבר לאֹרך ימים כי – עיזא ושבוטא אנחנו ולא נוכל למשוך בקרון אחד ימים רבים. זכרני ואל תשכחני ואל יפון לבך רגע אחד כי חמודות אתה לידידך היודע ערכך ומוקירך ע"פ שויך

יל"ג.

אגרת שלש מאות ושלש.

[לה' ד. פֿרישמאַנן]

ידידי הנעים!

מסבה שתתבר לך אח“כ אֵחרתי תשובתי אליך עד כה, ועתה שוב אינני יודע אם עוד תחכה לעצתי או אם כבר עשית איזה מעשה ועצתי תבוא אליך כחרדל אחר הסעודה. בין כה וכה עלי לעשות את שלי. הסבה אשר תוכל לעצרך מהתחבר לר… נקבתּ אתּה בפיך דהוא גברא דסאני שומעניה, וביחוד כעת שהתחבר לראָהלינג; וא”כ הכל תלוי בתנאים ובמדת ההנאה המחברת עמם, ואם תוכל להזהר ממנו בשמירה מעולה שלא תדבק בך זוהמתו. – על ק. אתפלא כי חפץ הוא לקחת אליו עוזר מן החוץ, בעת אשר מ“ע עוד לא החל לצאת ולא נודע לו עוד כמה חותמים יהיו לו; ובלי ספק בשנה הראשונה יהיה מספרם מעט. ואני לא שמעתי שיהיה לו הון עתק להוציא מכיסו: וא”כ אם תשמע בקולו ללכת אליו עליך לדעת ולחקור היטב במה כחו גדול להבטיחך למלאת את אשר יוציא מפיו. וגם זאת עליך לדעת, כי הישיבה בזה אסורה לאחב“י הבאים מן החוץ, ושר העיר עתה מחמיר מאֹד וביחוד לב”י הבאים מערי מדינתך; ושום תשים לבך לדבר הזה כי לא דבר ריק הוא ממך. – הצעתי אשר שמתי לפניך מצדו של המליץ איננה גדולה, כי לא עוזר תמידי יבוקש בפרס קבוע כי אם עוזר עראי או עוזר לפרקים ולעתים קבועות, ושכרו יהיה לפי מספר שורותיו. – ועל כן לדעתי אם לא יקחך לבך ללכת לוויען או לק…, טוב לך ללכת ללייפציג לעבוד עבודה בבית מו“ל הסאַלאָן, כי לייפציג עיר גדולה ומלאה סופרים ומוכרי ספרים היא ויושבת על טבור הארץ, ומשם תראה מנגד את כל הארץ לפניך וידעת אנה תפנה אם לא תשתקע בלייפציג. ומדי שבתך בלייפציג תוכל אם תחפוץ לשלוח מאמרים גם להמליץ ותקבל מחיר כל שורה חמשה קאָפ', באופן שתוכל להשתכר מן המליץ לבדו בערך שלש מאות רו”כ לשנה. והנה אם הדבר הזה מצער הוא בעיניך הלא ראשית דבר הוא, ואולי באחריתו ישגה. כי ידע תדע שלצ“ב נחוץ ביחוד עוזר וסופר למחברותיו “המצפה” ואולם אנכי השיבותי פניו ריקם בדבר ואמרתי לו שכל הזמן שתהיה לה. דריסת הרגל שם קונם אני ממנו. ולפי שעה מחכים אנחנו עדיין גם לאַשרתא דדיינא על כתב התחברותי עם צ”ב בדבר המליץ וזו היא גם הסבה אשר אחרתי את מכתבי, כי חכיתי מיום ליום עד בֹא האשרתא והיא לא תבא לפני סוף השבוע הזה. ועוד יש פרטים רבים בדבר שאי אפשר להציעם לפניך בזה. – על כן מהרה אתה והודיעני ע“י מוקדם אם עוד לא באת בברית עם איש, ואם נכון אתה לתת ידך אלי כפי התנאי המבואר למעלה, כלו' שתשלח מאמריך אלי מרחוק ותקבל שכרך מחיר השורות; ואמנם זה, כאמור, רק לפי שעה, עד אשר תּכוֹן הרדקציא בידי ועד אשר ארא איך יפול דבר (הצפירה) [המליץ] אשר אז אולי הקרא באמת הלום והיה לך מקור נאמן לפרנסתך. ועוד צריך אני להקדימך כי אם תתרצה לשלוח מאמריך להמליץ על דעתי צריכים הם שיהיו נדפסים עד זמן ידוע בלי חתימת שמך, כדי שלא להלבין את פני צ”ב ואת פניך ברבים.

ולפי שעה אין בפי יותר לדבר בך, אבל בשבוע הבא אחרי בוא האשרתא אוכל לדבר בך דברים יותר ברורים אם עד כה תבוא אלי תשובתך.

והנני ידידך החפץ בטובתך

יל"ג.

יום א' 15/27 דעצ. 1885. ספ“ב [י”ט טבת תרמ"ו].

אגרת שלש מאות וארבע.

20 דעצעמבּער 85, ספ“ב [כ”ד טבת תרמ"ו].

[לה' א"י שפירא]

לא אוכל הפעם ידידי היקר לתת את שאלתך מטעם פשוט – שאין לי כל וטענת אין לי כידוע לך היא טענה גדולה שעומדת לו לאדם אפילו ביום הדין. אתה אומר: “קום והוֹלד!” ומה אעשה ורוח הקדש איננה נזקקת לי בימים אלה… ומה בכך אם תהיה המחברת בת חמשה באָגען וחצי? ואף גם זאת, לוּ גם הייתי הלילה לזכר יוֹלד וחרזתי לך ביום אחד או בשני ימים מחרזת בת חמש עמודים לא תוכל לקבלה במהרה מן הצינזור, הא‘) לפי שימי הגיעם… קרובים לבא, והב’) שהמבקר מ. אשר עד כה נתן לי את כל חפצי, כפי הנראה, מתאנף עלי עתה על אשר התחברתי לצ"ב אשר הוא נוטר לו שנאה כבושה.

והנה אם מצד אחד הפסדת על ידי זה מעט מזעיר, הנה מצד השני הרוחת כי בצאת השירים ירוממום עתה בקהל עם במה"ע ייד. פֿאָלקסבלאַטט ויספרו בשבחם במדה נפרזה: והיה לי הגדולה והתפארת ולך הכסף והזהב.

ואתה שלום וידידנו ה' פֿרישמאַנן וכל אשר לכם שלום כחפץ ידידך

יל"ג.

אגרת שלש מאות וחמש.

[להזק"ן]

ידיד לבי!

יודע אני כי אתה מחכה לבשורה אשר הבטחתיך והנה היום באה ונהיתה. היום ביום ש“ק 21 דיקאבר נשא המיניסטר את ראשי וישימני לרדקטור שני להמליץ. בשבוע הבא נעשה אני וצ”ב כתב התקשרות כדין וכחק ע"פ התנאים שנדברנו וקבענו בינינו תחלה.

הקראת את צלוחיתי בנו' 93? אנכי לא אבחין בעצמי אם כחי עתה כבחי אז ולכן אחכה למשפט מבין יודע כמוך. חדשות אחרות אין אתנו; ב"ה כלנו חיים וקימים בריאים וטובים ממנו אנחנו הזקנים עד בני השִלֵשִים אשר לנו.

בל’ס תעשו בריגא אזכרה לכבוד מענדעלסאָהן: מהרה נא להודיע לנו את כבוד החג ההוא.

והנני ידידך המחבקך מרחוק

יל"ג.

מוצש“ק פ' וארא כ”ה טבת תרמ“ו. ספ”ב.

אגרת שלש מאות ושש.

[להנ"ל]

ידיד יקיר לי!

עוד הפעם נפגשו מכתבינו בדינאַבורג ויעברו איש על פניו אחיו. והנה בדברים אחדים קדמנו להשיב איש לאחיו על שאלותינו. תשובת הממשלה נתעכבה בראשונה בדעפאַרטאַמענט גאָסודאַרסטוועננאָי פּאָליציי, שהוא הוא הטרעטיע אָטדיעלעניע ע“ה: ועתה בהודיע הדעפאַרטאַמענט כי זכאי אני בעיניו נטהרתי גם משרידי החשד אשר דמיתי כי דבק בי משנת 1879. רשיון המיניסטר להיותי רידקטור שני בהמליץ בא ביום השבת 21 דיקאַבר כאשר הודעתי לך: והנה זה הרשיון בעצמו נותן לי ערֻבתי כי לא יוכל עוד צ”ב לנשלני מן הרידקציון בלתי אם בעמוד המליץ לצאת, כי למנות אחר תחתי לא יכול בלי רשותי ובלי הסכמה חדשה מאת המיניסטר, ואם אני לא אחתום על הנו' לא יוכל הנו' לצאת מבית הדפוס. מחר אנחנו כורתים בינינו את הברית וכותבים את כתב ההתקשרות על התנאים אשר התנינו בינינו, כי מלבד סכום ידוע שהוא מחויב לשלם לי מדי חדש בחדשו עוד יש לי גם חלק קטן מכסף החתומים.

שמחתי מאד לשמוע כי ישרה צלוחיתי הראשונה בעיניך, כי קשה היה עלי למצוא הדרך הישרה לבוא שנית לפני הקוראים ולא ידעתי נפשי אם כונתי אל הנקודה התיכונה; ועתה כבוא דבריך רואה אנכי כי לא החטאתי המטרה. ועתה התאמין כי צ“ב לא חפץ בשום אופן בתחלה להדפיס את הצלוחית באמרו כי מלגלג אנכי על הלאומית, וכי שולח אנכי חצי לעגי ללב ה. וכי מעליל אני על היהודים שמבריחים ומעלימים הם את בניהם מעבודת הצבא. אם עוד תזכור את תוכן המאמר תדע כמה סר טעמו ופג ריחו של אותו הזקן. ואולם אני אמרתי לו שלא אשנה במאמרי אפילו אות אחת, אם ידפיס ואם יחדל; ואולם העידותי בו כי אם לא תודפס הצלוחית הזאת לא אוסיף עוד לכתוב פֿולייטונים כאלה, לפי שאיננו נותן לי פתחון פה בתוך הקוראים. מה עשיתי? אספתי את כל בני ביתו, בנו וכלתו וגם המבשלת שלו וקראתי באזניהם את תוכן המאמר וייטב בעיניהם מאֹד ויפצרו בו להדפיסו. ואתה ירום לבך אחי כי במצוא המאמר הזה חן בעיניך כונת לדעת גדולים, לדעת המבשלת של צ”ב. ואולם באמת מצא הפולייטון הזה חן בעיני רבים. שמע והשתומם. אתמול בביהכ“נ אחרי האזכרה להרמבמ”ן בעמדי על סף הבית לצאת נגש אלי ראָזענטהאַל ויתפשני בידי ויטני הצדה ויאמר: “לא אוכל התאפק מהודות לך על צלוחיתך החדשה. צוף דבש אמרי נועם. תודה גדולה לך על זה”. בעל כרחי עניתי לו כי מאֹד ינעם לי כי מצאו הדברים חן בעיני איש מבין יודע כמהו. עוד זאת. הזוהמא לסטרון (קאָכֿלאֶפֿפֿעל בלע"ז) ג.., אשר עתה ברא לו ה' התעסקות חדשה ללכת מן הרידקציון של קאַנטאָר להרידקציון של המליץ בא לבית צ“ב ויאמר: כי המאמר הזה עשה פֿוראָר בעיר. והנה אתה ידעתּ כי עם ר”ט לא דברתי ונטיתי מפניו במשך שבע שנים, וגם ג., איננו אוהב דבר לי וא“כ עדותם נאמנת מאֹד. ואני יודע כי כבר קבל צ”ב מכתבים המדברים בשבח המאמר ומברכים אותו בברכת מז"ט על החזירו גרושתו, והוא אינו מראה לי את המכתבים ההם. כך הוא דרכו של אותו האיש.

סאָקאָלאָוו מתחפש לפניך; אני בעצמי הודעתי לו את התחברותי אל צ“ב. אמת כי מן העת ההיא לא הוסיף לדבר עמי בכתב, ובלי ספק יחשבני לאיש אשר גלה כבודו ממנו ואין לאסתניס כמהו לבוא עמו עוד במגע ובמשא. ומה יענה ומה יאמה אם יודע לו עתה כי משכתי אחרי גם את פֿרישמאַנן והוא מתרצה לעבוד עבודה גם בהמליץ גם בהמצפה. היום שלחתי לו טעלעגראַם ומחר אנכי שם לפניו את התנאים אשר קבענו בינינו, אני וצ”ב. ואם יקבל פֿרישמאַנן את התנאים ההם (ולדעתי יקבלם) אז אללי לי על סאָקאָלאָוו האֻמלל.

ולוּ ידעת את הרעש והזועה אשר עשתה השמועה הנוראה הזאת בק…! י… כתב מכתב לצ“ב מלא קצף וארס כי שמע כי צ”ב יקבל את פֿרישמאַנן לעובד עבודה בכתבי עתיו. צ“ב בעצמו הגיד לִי זאת אף כי לא הראה לי המכתב, כי בלי ספק יש שם דברים מרים גם כנגדי. ואולם מכל זה תראה כמה גדול כחי עתה על צ”ב, כי שמע לי גם בדבר הזה; ובאמת לא ידעתי בין המון סופרינו ומכַתבינו איש בעל כשרונות טובים להיות סופר כפֿרישמאַנן. האף אין זאת ידידי!? הגד לי גם אתה את דעתך בדבר הזה.

את שיריך כבר קראתי אתמול בהיותי בבית מאַקסים, ומחר אשיב לו את ההוספה. לשונך הלך דבש וחרוזיך יפים וטובים. חבל כי לא נסית ידך זה כמה לכתוב שירים בל' אשכנז כי אז רבות עשית.

מש. לא קיבלתי לא צורת מטבע ולא תמונת אות; בלי ספק חפץ לשלוח ולא שלח; על כן הודיע נא לו כי אין בי ממדותיו של הקב"ה לצרף כונה טובה למעשה כי בשר ודם אני.

מראש השנה החדשה מחליף אנכי עוד הפעם את דירתי ושב אל הרחוב אשר גרתי בה לפנים, כי קרובה היא אל בית הדפוס ואך הרידקציון; ובכן תהיה האדריססא שלי מן אז והלאה…

מכתבו של סאָקאָלאָוו מושב לך בזה.

ומכיון שכפי הנראה לא בקרוב אשוב לכתוב אליך הנני מברך אותך ואת ביתך היום בכתיבה וחתימה טובה לשנה המתחדשת, אף כי היום יום ראשון לחג הלידה. והנני מודה לך על כי תתאמץ להצדיקני ולנקני מפשע רב לעיני האנשים החושבים את מעשי האחרונים בלתי מסכימים עם חקי הכבוד, אשר אני אמנם מראשית כזאת חזיתי לי. והנני ידידך הדבק בך

יל"ג.

… 23 דיקאַבר 1885. ספ“ב [אור ליום ג' כ”ח טבת תרמ"ו].

P.S. שאלותיך בדבר מ“ע של קאַנטאָר הן גם שאלותי. גם אנכי כמוך השתוממתי; מה יגיד לקוראיו היהודים מדי יום ביומו? ומאין יקח לו עוזרים – ואני בהמליץ היוצא אך פעמים בשבוע עמל למלאות את העמודים ומוכרח לפעמים לשום בם דברים מכל הבא בידי אף אם לא ישרו בעיני. והשאלה היותר גדולה היא – מאין יקח לו כסף לשלם לעוזריו? כי הוא בעצמו עני ומוקף בחובות כר' חנינא בן תרדיון בספוגין של צמר; ולכן כמעט אין ספק בידי שלא יעמוד מכתב עתו לאֹרך ימים ויהי סופו כסופו של הרוס. יאווריי. ומדי דברי אספר לך, כי סאָרקין (מעתיק אפס דמים לל' רוסיא) שלח מכתב להמליץ שבו יוכיח לקאַנטאָר את דרכו על פניו כי מרהיב הוא בנפשו לבוא לפני הקהל ולדרוש מהם שיאמינו בו ויחתמו על מכתב עתו בעוד אשר הוא רמה אותם במ”ע רוס. יעווריי… ואולם אני לא נתתי להדפיס את המכתב הזה אע“פ שצ”ב חפץ במאֹד מאֹד להדפיסו. במה"ע Спб. Вѣдом. נדפס המכתב ההוא בל' רוסיא.

PP.S. ה., לא בא אל ביהכ“נ לחגיגת מענדעלסאָהן אע”פ שגבאי הוא ובאותו הזמן בעצמו היה בבית הדפוס. זה לך האות עד היכן חניפותי של אותו האיש מגעת!

PPP.S. בנו' אחרון לשנה הזאת (No 98) תהיה צלוחית חדשה.

אגרת שלש מאות ושבע.

חג יום הלידה 1885, [ער“ה שבט תרמ”ו] ספ"ב.

ידידי ה' פֿרישמאנן!

הדברים הסתומים במכתבי הקודם אליך נפתרים באופן פשוט מאד. בחצי החדש נאָיאַבר כשחדשתי את בריתי את צ“ב הודעתיך מזה תיכף ורמזתי לך כי תוכל לעבוד עמי עבודת סופר תמידי בהמליץ. פרטי הדבר לא יכלתי להגיד לך בפעם ההיא יען כי התחדשות הברית נעשתה בעת ההיא ביני ובין עצמו (פריוואַטים) ועוד היה לנו לחכות אל הסכמת המיניסטר, היא האשרתא אשר אמרתי, והיא באה רק ביום 21 דעצעמבער. עוד זאת אני נשתתפתי עם צ”ב רק בהמליץ לבדו ומהמצפה אעמוד עדיין מרחוק מסבות שונות שאין פה המקום לפורטם, אע“פ שצ”ב ידבר על לבי השכם ודבר לשית ידי אתו גם במצפה. והנה להמליץ נדרשה לי עזרתך רק מעט, ועקר העבודה תהיה לך בהמצפה, ולפי שבעסקי המצפה אינני מתערב על כן דברי לעו ולא יכלתי לדבר לך דברים ברורים עד כה, כי מעט השכר אשר אוכל להמציא לך מן המליץ אינו די להדביק אותך אלי; ועתה מצאתי לי ידים לישר ההדורים. ממכתב בנו הבכור של צ“ב הרצוף בזה תראה כי הרידקציון של “המצפה” נכונה לשלם לך חמשים רו”כ בחדש, ומאת המליץ תקבל משכרתך למספר השורות, חמשה קאָפ' בעד כל שורה, ואם יודפס ממך חמש מאות שורות בחדש (מה שהוא דבר קל מאד) יעלה לכ“ה רו”כ לחדש.

העבודה אשר אני דורש להמליץ היא ממינים אלה: מאמרי מדע מידיעות הטבע וחרושת המעשה סדורים בסגנון מובן להקוראים הבינונים, שיחה נאה או ספור לפֿולייטון ולפעמים גם הערות על ספרים בסגנון קצר. הספורים והשיחות צריכות שיהיו כתובים מעקרן בלה"ק ולא העתקות. זמן משלוח מאמרים כאלה מסור בידך, כי כפי שלחך אותם יודפסו וכפי הדפסתם תקבל שכרך.

להמצפה, כמו שאתה רואה מן המכתב הרצוף בזה, דרושים ג"כ ענינים ממין זה, אפס כי שם תוכך להתהלך ברחבה יותר, כמו בבקרת ספרים ובספורים, שיוכלו להיות גדולים וארוכים ונדפסים בהמשכים.

בגלל העבודה הזאת אין צרך לך לזוז ממקומך, כי תוכל לשבת באשר אתה יושב ולשלוח את מאמריך אלינו דבר בעתו. ובשעות הפנויות תוכל לעשות מלאכה אחרת באיזה רידקציון, זולתי רידקציון של “היום”, אשר אם תתחבר אליו ותעשה עמו מלאכה בין מקרוב ובין מרחוק לא תוכל עוד לעבוד עבודה אצלנו מפני – ששני זרזירים אנחנו על דף אחד.

והנה התנאים האלה יוכלו במשך הזמן, כשנים או שלשה חדשים, להשתנות לטוב לך, שאם באמת יהיה לאל ידי להתערב גם בעניני המצפה אז אשתדל לקחתך הלום (בכתבך הודיעני אגב אם יש לך איזה תעודה הנותנת לך הזכות לשבת בפ"ב) ואז הכל יבא על מקומו בשלום. ולי אני ידידך ינעם ביחוד היותך קרוב אלי ועושה עמי במלאכת הספרות; אני אהיה לך לאב ואתה תהיה לי לבן, כי אין לי בן יודע היטב את שפתנו.

ובכן מהרה נא להודיעני אם תּאוֹת להצעותי אלה. ואם תּאוֹת תמהר לשלוח מן המוכן אצל מענינים האמורים מעלה, את אשר להמליץ ואת אשר להמצפה כי מראש השנה החדשה תחשב עבודתך. ואם לא תאוֹת אבקשך להשיב לי את מכתב צ"ב הרצוף בזה ולהסתיר את הדברים הנדברים בינינו לבלי יוָדעו לאיש זר החוצה. יָדע תדע כי בשבוע הבא אנכי מחליף את משכני, והיה האדריססא אלי וכו'

והנני ידידך ומוקירך

יל"ג.

אגרת שלש מאות ושמונה.

[להזק"ן]

ידיד נפשי!

תודה רבה לך על מכתבך האחרון אשר בו קדמת להודיע לי את כל אשר כלתה נפשי לדעת; וגם במכתבי אשר – בל“ס בר לידך – מצאת גם אתה תשובות על כל שאלותיך. היום בגליון 98 שהוא האחרון בש”ז תמצא צלוחית חדשה, גרועה ונופלת מן הראשונה, לפי שהיא כתובה בחפזון יותר גדול ממנה; וכן תמצא בין הידיעות דבריך מריגא. על צלוחיתי הראשונה כבר באה תשובת ראש המדברים בין הלאומיים, לילענבלום. עמי ידבר משפטים בסתר פנים אבל על סאקאלאוו נתכה כאש חמתו בגלוי… מאמרו של לל"ב יבוא בגליונות הראשונים לשנה החדשה, אבל את דבריו על אדות סאקאלאוו מחקתי.

קונטרס מיוחד נוסף היום מאת שפירא. אנכי לא קראתיו עדיין; אבל המגיה אמר לי כי הוא רב בו את ריבי ונלחם עם הלאומיים. אם כן הוא – גמל עלי חסד הדֹב; כי הלא גם אני מחשב עצמי בין הלאומיים, אפס כי אהבתי לעמי שונה מעט מאהבת הלאומיים הרוגשים והמהגים ריק. רואה אנכי כי סוף סוף תגיע העת לי להתגלות ולהסיר המסוה מעל פני ולברר ולצרף הדברים בריש גלי.

את מכתבי זה אני עורך אליך בדירתי החדשה – היום בערב נהיה בבית בנינו, כי חק הוא לנו שנה בשנה להקביל פני שנת האזרחים החדשה בבית מאקסים. תתברך גם אתה גם בני (קרי בנות) ביתך בשנה טובה ומעטרה בכל תענוגות החיים כחפץ אחיך בנפש וברוח

יל"ג.

ערב ראש שנת 1886, [ו' שבט תרמ“ו] ספ”ב.

אגרת שלֹש מאות ותשע.

[לה' פֿרישמאנן]

ידידי ה' פ"מ!

זה יותר מעשרת ימים חלפו מעת שלחתי אליך את מכתבי האחרון וכבר היה בכדי שיעשה לקבל תשובה ממך והיא עדיין לא באה. על כן אבקשך להחיש תשובתך אלי אם הן ואם לאו תענני, למען אדע מה לענות לאחרים. ואגב אתקן טעות באדריססא שלי החדשה.

והנני ידידך

יל"ג.

ע“ש 3 יאנואר 1886, [ט' שבט תרמ”ו].

אגרת שלש מאות ועשר.

[למרת נחמה פֿיינשטיין]

שלום לך בתי תמתי נֶחָמָה, באשר אַתּ שמה!

לבבתִני במכתבך הנחמד אשר נוראות נפלאתי עליו. האמת אגיד כי כמעט לא אאמין לדבריך כי נערה בת שש עשרה שנה אָתּ וכי בשנתים ימים למדתּ את שפתנו הקשה עד כדי לכתוב בה מכתב ארוך ערוך בטוב טעם ודעת כזה. אשרי הוריך כי נתן להם ה' בת משכלת כזאת ובכֹּל שמה, ואשרי האיש אשר תפולי לו חבל בנעימים; כי נכון לבי בטוּח כי ככשרונותיך כן מדותיך וכשם שהיית תלמידה ותיקה כן הנך בת טובה וכן תהיי בהגיע תורֵך גם אשה טובה ואֵם טובה, ואז תהיינה חכמתך ודעתך כענקים לגרגרותיך והיית תפארת הבנות ובך יתפאר ישראל.

באָמרך כי קראת את שירי וייטבו בעיניך נתתֹ שמחה רבה בלבי, כי הנך רואָה את ניד שפתי על גורל נשי עמי העלובות בשירי “קוצו של יו”ד" ושומעת את קול קריאתי אל אחותי בנות ציון בשירי “למי אני עמל” ואיכה לא אשמח בראותי אחת מבנות ציון יודעת שפתי ומבינה הגיגי? עלי והצליחי בתי תמתי, יתן ה' לך כלבבך תשגשגי ותפרחי ובבוא עתך עת דודים אל נא תשכחי לקרוא אותי לראש שמחתך אז מרחוק אתערב בשמחתך ומשירו יהודך המוקירך מבלי הכירת

יל"ג.

P.S. באור מלת “חומה” תמצאי במקומה בבאור (שה"ש ח') ולהרחיב באורה לא יתכן באזני עלמה צעירה לימים אשר גם היא עודנה חומה.

ספ“ב עש”ק 3 יאנואר 1886 [ט' שבט תרמ"ו]

אגרת שלש מאות ועשתי עשרה.

[להזק"ן]

ידידי היקר!

מכתבך האחרון מונח לפני זה יומים, ואני לא אַצתי מהשיב לך עליו בידעי כי על אחת משאלותיך כבר בלי ספק מצאת מענה בלעדי, כי כבר בלי ספק הגיעה לידכם מחברת שבט לגו כסילים אשר לא חפצה הפאָסט בזה לקבלה בתור נוספה להמליץ וישלחנה המחבר לבדה לכל חותמי “המליץ”. ולמען תדע עד כמה גדלה קנאת המחבר ואש עברתו אגיד לך כי הדפסת הקונטרס הקטן הזה עלתה לו עד מאתים רובל ובעד חמשים וארבעה רו“כ קנה פּאָסט מאַרקען. והנה כל מה שטרח ה' שפירא בקונטרסו זה לא טרח אלא בשבילי כי לכבודי בראוֹ יצרוֹ אף עשהוּ ובעיני לא מצא חן ולא הניח את רוחי ככל אשר ראית בגלוי דעתי בנו' 2 מן המליץ. הפריז הקנאי הזה על המדה, שלח רסן מפיו ושפך על מתנגדיו בוז וקיקלון יותר נן הצורך, והאריך בדברים צדדיים שאינם מן הענין ונגע בדברים אחדים ובארם ופרשם שלא כדעתי וכרצוני ובזה קלקל את מחשבתו הטובה ויהפכנה משרש. פעם אחת הוכחתי לו את דרכו על פניו ואמרתי לו כי איננו יורד לסוף דעתי ואיננו מבין את כונתי ויענני כי אני בעצמי אינני יודע את כונתי – וארף ממנו. ומאד עגמה נפשי וחרפה שברה לבי בראותי אותו אומר עלי כי בוז אבוז לעטרת גאות חובבי ציון, אשר באמת דבקה נפשי אחריהם אע”פ שבפרטים אחדים דעתי נוטה מדעתם. ואני קשה עלי מאֹד הדבר לברר אני בעצמי את דעתי ושיטתי, לפי שזה יתראה כאלו אני לוקח גדולה לעצמי לדון בדבר כבר סמכא וכמומחה לרבים. נסיתי לברר מעט את שיטתי בהסתר פנים בצלוחיתי הראשונה והנה זה בא לל“ב ראש המדברים בין הלאומיים ויערבב עוד הפעם את המושגים במאמרו “ברור הדברים” בהמליץ נו' 1. ונפשי יודעת מאד כי גם לעווינזאָהן במאמרו איננו מברר את הדבר כל צרכו וכחפצי, כי אם מתפלפל הוא עם לל”ב בהכנת שירי והפלפול הזה כבר היה לזרא להקוראים ויצא מאפם. על כן איו נפשי להשתתף עמכם להוציא את מאמרו בקונטרס מיוחד ואיעצהו לשום פניו אל “העברי” היוצא לאור בבראָדי, אשר לבו טוב עלי, כאשר תראה ממאמרו הראשי בגליון י"ז אשר בו הוא מעתיק רבי דברי בצלוחיתי הראשונה, והוא בלי ספק יתרצה להדפיס את המאמר בהמשכים רבים או אולי גם בקונטרס מיוחד בתור הוספה. נסו דברים אליו, כי עצה אחרת לא ידעתי.

ה' ז“ק אמר לי בשבוע הזה כי קבל את הכסף מידי ה' שליט. – פחדך ומוראך מפני פֿרישמאַנן כפי הנראה לא יבוא ולא יהיה, כי הוא איננו עונה עד כה על מכתבי האחרון ובלי ספק נתן לאחריו חילוֹ, ועתה אם גם יבוא לשחר פני יש לי פתחון פה למשוך ידי ממנו. כי הנה בימים הראשונים אשר החלותי לסדר את המליץ כבדה עלי המלאכה עד מאֹד, כי הצ”ב בעצמו רפו ידיו לעת זקנתו ואיננו עושה בהמליץ רק מעט, כי גם המצפה גם הפ“ב מבקשים תפקידם ממנו, וגם המעט אשר הוא כותב צריך תקון והגהה – מלאכה הכבדה עלי יותר מן הכתיבה מעיקרה; ובין כל הכותבים אל המליץ לא מצאתי אז דבר טוב וכשר בשלמות; מאמרים גדולים לעשרות קראתי בכל יום דבר טוב לא מצאתי בהם כי אם דברים המשלשלים או המעצמים את בני המעים, כדבריך הנכוחים – כי צ”ב בשיטתו הקודמת הבריח מעליו את כל הסופרים הטובים; על כן הייתי אנוס לפנות על ימין ועל שמאל לבקש לי עוזר אשר לכה“פ יכין לדבר כן בלה”ק. ואולם עתה החלותי לקבל מאמרים הראוים לבוא בדפוס בלי שנוי ותקון עקרי וזה ינחמני מעצבי ומרגזי ויתן תקוה בלבי כי שוב תשובנה היונים אל ארובותיהם. ולפי שעה אין עזרת פ“מ נחוצה לי כ”כ כאשר בראשונה. אמת כי לצ"ב בהמצפה אין עוזר ואין סומך והוא ירבץ תחת משאו – אכן הדבר הזה איננו נוגע אלי.

סאָקאָלאָוו כפי הנראה באמת פנה מאחרי ויחשוב לי לחטאה לא יוכל כפרה את התחברותי אל צ“ב. על מכתבי האחרון לא ענני ואת הספר “ארץ חמדה” אשר בקשתי ממנו לא שלח לי; ולאחרים שלח בזה מודעה כי נכון הוא לחבר ולהדפיס ס' תולדות ישראל בחמשה עשר כרכים ולי לא כתב ולא הודיע מאומה. והנה רגזוֹ זה הביא לו לפי שעה שכר טוב, כי בשנה שעברה שלח לי בעד שירי בהאסיף כ”ה רו"כ ובשנה הזאת אשר כתבתי שם פי שנים לא שלח ובודאי לא ישלח עוד מאומה, ואולי גם זה עוד סבה אחת לקצפו ולהתרגזו עלי. יהי אלהיו עמו ויהיה הצדיק הזה נשכר ואקוה כי גם אותי לא יעזוב האלהים הרעה אותי מעודי. על הנזק החמרי הזה אתנחם על נקלה וגם על הנזק המוסרי כי נבאוש נבאשתי בעיני אדם גדול כמהו ישלם לי ה' נחומים ממקום אחר. וכבר הנני מוצא לי מעט צרי במכתבים רבים הבאים אלי השמחים לקראתי ומקדמים פני בסבר פנים יפות. שנים ממכתבים אלה אנכי מליט בזה, לפי שהם לעצמם – קוריאָזים גדולים. האחד – סופר מהיר ועוזר תמיד בהמליץ ירקד כמו עגל לקראתי ויצהל כאביר; והשנית – נערה בת שש עשרה שנה אומרת כי שירי וכתבי הביאוה לידי כך ללמוד את שפת הקדש; וראה מה רב כחה בשפה הזאת ממכתבה זה, עד כי כמעט לא אאמין לדבריה כי בשנתים ימים הגיעה עד הלם. – את שני המכתבים תשיב לי אחרי אשר תעבור עליהם בסקירה.

תן כבוד ותודה וידידנו הטוב ר' זאב לונץ החרד על כל דבר טוב על דבריו הטובים אשר דבר עלי במאמרו האשכנזי. ומי יתן וצלחה בידי בכל עת לשמח בדברי. אותו ואנשים כמותו אשר עמד טעמם הטוב בו ויודעים להבחין בין טוב ורע. אמור לו כי בקרב הימים יקבל ממני דבר חדש אחד אשר ידעתי כי ישמח עליו יותר מאשר שמח על צלוחיתי. ברך גם את ידידנו הנכבד הרר"א עהרליך ואמור לו כי מאמרו הקטן נדפס היום בגליון ג' כי דבריו טובים ונכוחים ולא החמצתים רגע; וכן כל פעם ופעם אם יבואו דבריו אלי אכבדם לתת להם מקום בראש הבלתי קרואים, כי חמודות הוא לי תמיד ומישרים ידבר.

ליעקב בננו הקטן אנכי בא כאז כן עתה שלש פעמים בשבוע אין נגרע, כי קדוש הדבר לי ואני מברך ומודה לאל חיי כי זכני ללמד תורה לבן בתי. והנער הולך וטוב ועושה חיל בלמֻדיו. אחרי עברי עמו על רבי הספר “מסלת הלמוד” החלותי להקריא לו את הס' “תולדות ישראל” ואנחנו עומדים היום אצל הר סיני ומחר יקרא באזני את עשרת הדברות. זה לא כבר החל להעתיק לפני מסדר התפלות; ומה רחב ושמח לבו לקרוא ולהעתיק את התפלה “אדון עולם”, ומעצמו פִתחה אזנו לשמוע כי יש בה משקל וחרוז, והוא כמעט ידע אותה על פה. כותב הוא כתיבה משקאט דומה לכתב ידי אני; וזה השיטה אשר החזקתי בה. אחרי אשר למד לצור האותיות בצביונן בכתיבה יפה החל לכתוב מלות בודדות, בתחלה כל שמות העצם האנשים והנשים אשר קרא מאדם ועד בני משה; ואח“כ שמות החדשים שהם שגורים על פיו; ואח”כ שמות המספר שהוא יודע לחשבם ולצרפם בל' זכר ונקבה, ועוד ועוד. וכל פעם על כתיבתו הוא חותם את שמו “יעקב בן מאַקסים קאַפלאַן”. ואעידה עליו כי לומד הוא בשקידה ובאהבה רבה וכי מצאה שפת הקדש חן בעיניו מאד, עד כי לפעמים ישפוך את רוחו גם על אחותו, וביום אחד בבואי קדמה היא את פני בקול קורא: на улицѣ! שלג Дѣдушка смотри какой

אקוה כי כאשר יביאך האלהים שנית אלינו ותתהה על קנקנו תמצא כי באמונה עשיתי עמו ולא תקפח את שכר למודי ונשק תנשקני מנשיקות פיך מקרוב כאשר אני מנשק אותך היום מרחוק ומאַמץ אותך כחותם אל לבי לב אוהב טהר לב

יל"ג.

אם בכל זאת לא הגיעה אליכם המחברת של"ב עד היום הודיעני ואריצנה לכם.

אור ליום ט“ו שבט תרמ”ו, ספ"ב.

אגרת שלש מאות ושתים עשרה.

ט“ו שבט תרמ”ו, ספ"ב.

כבוד הרב הסופר המהיר מהר“ם כרוינשטיין נ”י ביאַססי!

מאמרו “הלנו אתה אם לצרינו” נתקבל לדפוס ובקרב הימים יראה אור, אע“פ שהענין שהוא נושא ונותן עליו בלתי נודע לקוראי המליץ כי עד כה לא נזכר בהמליץ על אֹדות ספרו של הד”ר ליפפא והמשיגים עליו. אפס כי בראותי כי דבריו נאמרים במועצות ודעת ושפתו צרופה חלקתי למאמרו מקום בלי שום השמטה. ואבקשו לבלי ימנע הטוב ממנו גם לימים הבאים וישלח למכתב עתנו מתנובות תבונתו דברים טובים למקרא ונחמדים להשכיל.

והנני המכבדו ומוקירו המו"ל

יל"ג.

אגרת שלש מאות ושלש עזרה.

כבוד ידידי היקר הנכבד אהוד למקום ורצוי לבריות בכל מקום הררק"ז וויסאצקי נ"י.

נתכבדתי לקבל את מכתבך האחרון ותודה גדולה לך על הרשימה אע“פ שהעיקר חסר ממנה. אתה ידעת כי עיקר כונתי היתה להראותה לה' ג. אשר בקחתי עמו דברים על אדות יא”י ענה ואמר לי כי ידבר עם רוטהשילד ובעצתו יעשה, על כן חפצתי לבוא לפניו ולהראות לו באותיות מאירות את הסכומים אשר ר. מוציא על הקולוניות ועתה הרשימה בעיני כאתרוג שעלתה בו חזזית. אבל לפי שאני אינני מן המהדרין אברך גם על בלתי מהודר ואשתמש בה לצרכי לעת מצוא ואתה תחזה.

מה החרדה הגדולה אשר אתה חרד על “המליץ” לבלי יתחמץ? ולמה לא שמת לבך את המאמר “לא ראי זה כראי זה (נו' 93) ולהמאמר “בשלמי הרעה?” (2–3), אשר גם זה רֻבּוֹ מעטי יצא אע”פ ששם אחר נקרא עליו היש בם חשש חימוץ? השמר והשקט, ידידי הנכבד, תקומת האומה וגאולת ישראל דברים קדושים הם גם לי ואולי עוד יותר מאשר להאנשים ההם, הקוראים בגרון ולא יחשובו. לא אבלע ח“ו את נחלת ה' ולא אעכב את הגאולה. אמת כי רעטראָגראַד ופֿאַנאַטיק היות לא אהיה; אנכי לא אקרא לאחי לנער חצנם מן ההשכלה לשוב ולהסגר בתוך הגהעטטאָ וללמד לבניהם דבר זאַרגאָן, כמו שליליענבליום עושה, אבל כמדומה לי שגם אתה מודה שאין זה מן העקרים שישוב הארץ תלוי בם. ובכן אקוה כי יהיה שלום בינינו, שלום אמת, כי לא אדבר דבר אשר יקלקל את מחשבת חו”צ. וה' ישפות שלום לך ולכל אוהבי ישראל אתך ויצו לך את הברכה בכל משלח ידיך כברכת מכבדך ומוקירך כל הימים, בלב אמת ותמים

יל"ג.

12 יאַנואַר 1886, [ח“י שבט תרמ”ו] ספ"ב.

אגרת שלש מאות וארבע עשרה.

כבוד הרבה הנכבד הרר"י שעפטל מו“ס בקיוב, נ”י!

הצעתו ישרה בעיני אבל צריכה באור לפי שקצר במקום שהיה ראוי להאריך. מה ואיך וכמה ואנה יחפוץ להדפיס? אם רק את הצלוחיות או גם את הספורים, ומדוע לא גם את הטובים שבמאמרים הראשיים? האם רק את אלה שנדפסו לפני שלש שנים או גם שנדפסו קודם לזה?

ולפי שכבודו קצר בדבריו אאריך אני מעט ותסתיים שמעתתא.

כשנתחברה לפני איזה שנים החבילה שהדפיסה את “כל שירי” עלה בתחלה במחשבה לפניה להדפיס גם את מאמרי הפרזיים בשם “כָּל כִּתְבֵי…” ואז חלקתי את מאמרי הפרזיים לחמש מחלוקות ואלו הן: א) מאמרי פולימוס, ב) ספורים, ג) כתבי הלצה, הם המה הפוליטאָנים שהיו בהמליץ, ד) מאמרי הראש בהמליץ, ה) מאמרי חכמה ובקרת.

אפס כי בעלי החבילה מבלתי היותם עסקנים בדברים כאלו קלקלו הדבר והוציאו על השירים לבדם חמשת אלפים רו“כ וע”כ יגעה ידם ולא יכלו להוציא עוד את כל כתבי וכן נשתקע הדבר.

ועתה אתה אדוני שא עיניך וראה מה אתה בורר לך? אם את כל הרשום למעלה תוציא מעט מעט, או אם רק את הרשום באות ג' או גם הספורים הרשומים באות ב‘. ואם תאמר להדפיס הספורים הגידה נא לי דעתך אם ראוי לשוב ולהדפיס את שני ספורי הידועים בשם “עולם כמנהגו” אשר כבר ספו תמו מן השוק? והנה ספורי אשר נדפסו לפני ג’ שנים בהמליץ נאספו בחוברת אחת והגהתים ותקנתים כראוי וקראתי להם שם מיוחד “חלומות בהקיץ” וגם כבר בא עליהם רשיון הצינזור, כי אמרתי להדפיסם בקיץ העבר ונחמתי אח“כ. ואם תחפוץ עוד באיזה מאמרים אחרים עליך להראות לי מה תקרב ומה תרחק. ודע שאני מאד אחפוץ שיודפס בהוצאה שניה מאמרי “בינה לתועי רוח” (ממין א') שנדפס לפני י”ז שנה בהמליץ ובהשחר חוליות חוליות, ויש בו דברים ראוים להשמר לדור אחרון. והנה את כל זה תודיעני ועוד תוסיף על זה להודיעני: כמה עקז. תדפיס? בכמה שנים תהיה לך רשות למכור הספרים באופן שלא יהיה הרשות לאחרים לשוב ולהדפיסם? באיזה מקום תאמר להדפיסם?

מצדי יהיו התנאים קצרים ומעטים: אנכי אדרוש בעד כל באָגען 80 כ“ה רו”כ, לשלם קודם שיצאו הספרים מן הדפוס; ומספר עקז. לא יותר ממאה לחלקם בין יודעים ומכירים. אם תדפיסם פה בפ“ב, במקום שתהיה פטור מן הצינזור הקודמת, אקרא גם את ההגהה האחרונה; אבל ההדפסה בפ”ב יקרה יותר מאשר בערי השדה.

והיה בזה שלום לך ואצפה לתשובתך בקרוב והנני מוקירך מבלי הכירך

יל"ג.

P.S. השתא דאתי לידי אימא לי אולי תוכל למכור בקיוב וסביבותיה עוד איזה סך עקז. מספרי “כל שירי”?

ז' אדר תרמ“ו, ספ”ב.

אגרת שלש מאות וחמש עזרה.

[לה' ק"ז וויסאצקי[

ידידי הנכבד!

תודה רבה לך על הידיעה החדשה אשר שלחה לי וגם על כי לא תשכחני לפקדני לפעמים בדברי ידידותך. במשך החרף הזה נזדמנה לי לגעת עוד הפעם בדבר יא"י בשיחתי עם האיש אשר עליו רמזתי כמה פעמים ועוד עם אשה גדולה אחת; ונוכחתי לדעת כי עוד לא נתבשרה השעה להטות לבם לזה וצריך לחכות עד אשר תבוא הסכמת הממשלה שאנחנו מחכים לה. כי הנפשות ההנה החושבות את עצמן קרובות למלכות יראות מפני דמשהו של חשד. וד’ל.

לדאבון לבי לא עלתה בידי למצוא האדריססא של ה' מ. ערלאַנגער אשר אתה מבקש, כי בהרידקציון איננה. שם אמרו לי לכתוב על שם החברה כי"ח. ולדעתי תמצא את המבוקש באחד הבאַנקים במאָסקוי, כי הלא ערלאַנגער באַנקיר מפורסם הוא.

שמעתי מאחורי הפרגוד וגם התבוננתי בעצמי מרמזים וצרופים שונים כי בקרב אגודת חו“צ קמו מחרחרי ריב ומעוררי מדנים, וכי ממאָסקוי תפתח הרעה. ידעתי ג”כ כי התנואות והתרעומות הנה ילידי הקנאה, היא האוכלת תמיד את ישראל בכל פה ומשחתת כל חלקה טובה בקרבנו לאסוננו ולהותנו. והנה חפצתי להרים קולי ולקרוא לקודחי האש ולמאזרי הזיקות לשבת מריב, אבל לבי לא יערב לגשת את הדבר הזה, א) מחסרון ידיעת פרטי הדבר ומדוע בחלה נפש המתאוננים בהנהגה בוואַרשוי וחפצה להסיע אותה מוואַרשוי, ואיכה יתן ידו לזה הרי’מ פינס מירושלים אשר נחשבהו לאיש הולך מישרים וחרד לטובת עמו בכל לבו, ב) מחמת שלא אדע בנפשי אם נכון הדבר להשמיע ברבים את דבר הפרץ אשר נפל בחומת האגודה, פן נרפה עי"ז את ידי העושים במלאכת הקדש הזאת ונשמח עלינו צוררינו ומתנגדינו. אי לזאת אבקשך להשמיע לי עצתך אם עת לדבר או עת לחשות עתה; ואם תמצא כי עת לדבר תודיעני נא בטובך את כל פרטי הדבר אשר בלי ספק ידועים לך. ובכבודי אבטיחך כי לא יודע לאיש כי אתה הוא המודיע לי דברים אלה ורק את הדברים אשר תשים בפי אותם אשמור לדבר והנשארים אכחיד תחת לשוני.

והנני ידידך ומוקירך ברום ערכך

יל"ג.

יום ב' טו“ב אד”ר תרמ“ו, ספ”ב.

אגרת שלש מאות ושש עשרה.

לכבוד ידידי יקר הערך, נדיב טהר־לב וישר דרך, אדם גדול ועניו ושפל ברך, זה מחמל עינינו ומשא נפשנו הרק"ז וויסאצקי נ"י.

היום בשובי לאיתני ממחלה קטנה אשר עברה עלי מצאתי און לי לקרוא את כל מכתביך אשר שלחת אלי ואל המליץ. והנה בראשית כל הניחה לי ואודך בישר לבבעל נחת הרוח אשר אשבע בכל פעם ופעם בקראי את מכתביך ועל הפעולה הטובה אשר הם פועלים תמיד על לבי. מלבד טוב לבך ונדיבות רוחך, הידועים לנו מכבר, אשר מבין שורותם יצהירו, עוד מוצא אני בדבקיך, בכל עת שאתה מדבר בעניני הנהגת הישוב וסדורה, רחב לב ותבונה ודעת הרבה מאֹד לשפוט על כל דבר לאשורו ולחדור לעמקו של ענין, ואָז אברך את ה' אשר שלחך למחיה לפנינו כי לדעתי אין כמוך אדם מבין יודע וראוי למלאכות ה' זאת; ועל כל אלה תרחף אהבתך העזה לעמך האמלל ולארץ אבותינו השוממה, אהבה חוצבת להבות אש, והיא רק היא שלחה ניצוץ אש ותּצת גם במורשי לבבי אשר עד כה קפאוּ בלב ים הצרות אשר הקיפונו.

עתה נפתחו שפתי ולא אֵאָלם עוד, אף כי טרם אדע אם כל מה שאדבר יהיו לרצון וקולעים אל המטרה, על כן אבקש ממך לקרוא את כל היוצא מעטי מהיום והלאה על אדות יא“י ובעצתך תנחני אם אדבר כהוגן ומה שגיתי תבין לי. בנו' 18 נגעתי בדבר בבקורתי את מחברתו של ה' לעוואָנטין “לארץ אבותינו”; לנו' הבא (19) הכינותי מאמר ראשי “לך כנוס את כל היהודים” וטרם אדע אם יצא שלם מתחת יד הצינזור; ובשבוע הבא בבואי להדפיס את מכתבך לה' שפ”ר בדעתי להקדים לו דברים אחדים או לכתוב מאמר ראשי מיוחד להעיר את לב הקורא אל דבריך הנאמרים כלם במועצות ודעת וכל דבר מדבריך שוה כמה ככרין דנרד. ויהי רצון שבכל מה שכתבתי ושעתיד אני לכתוב לא אכשל בלשוני ולא אנקש בשגוני ואל יאמר פי דבר שלא בדרא דאוני ושאולי לא נתן עוד להאָמר כי בין שני שבילין אנחנו מהלכים של אש ושל שלג ואם נטה לצד אחד או נכוה או נקפא בקרח.

באחד ממכתביך העירותני לדבר לעת מצוא בדבר עצתך ע’ד קניית הקרקעות; כמדומה לי שעתה אחרי הידיעה הבאה מאת ה' ערלאַנגער (בל"ס ידועה היא לך שה' רוט. קנה קרקעות הרבה בצד המושב “זכרון יעקב” כדי להעבירם לכל הבא לקנותם ראשונה מידו) אין לפי שעה עוד מקום להצעתך ואין לדבר על אֹדותה עתה.

ה' שפ“ר בקשני במכתבו האחרון להתודע ע”ד הבקשה וקיומה ע“י הממשלה, והנה לא אני הוא האיש אשר יוכל לעסוק בדבר לפי שבין העומדים בראש הענין הזה יש לדאבון לבי איזה אנשים אשר נקעה נפשי מהם ואינני רואה את פניהם ולא אוכל דברם לשלום זה כמה שנים; נוסף לזה נפשי יודעת מאֹד בעוה”ר כי האנשים ההם למדו לשונם דבר שקר, ואם גם יקרה כיוצא מן הכלל שיאמרו לי דבר אמת לא אאמין להם, על כן אמרתי כי לא אני הוא האיש אשר ילך בשליחות זאת. והנה כבר אמרתי לך כי מחלה קטנה עברה עלי ולרגליה לא יצאתי מדלתי ביתי במשך עשרה ימים ולא ראיתי פני איש ואינני יודע באיזה מעמד הדבר הזה בשעה הזאת; אבל אינני מאמין שיצא הדבר אפילו פסיעה קטנה מן החוג הצר אשר עמד בו עד כה, כי כל האנשים העוסקים בו ירמו איש את אחיו ואיש את נפשו. לדעתי אין טוב בלתי אם בוא תבוא אתה הלום; כי אתה בתבונתך תבין ותשכיל תיכף מן מוצא הדברים אשר תדבר עם האחד ועם השני אם יש לנו לקווֹת לבֹא על ידיהם לתכלית המבוקשת, היינו לראות את ספר התקנות מאֻשר ומקיים מאת הממשלה, אם לא. כשאני לעצמי אינני מאמין שנקבל הטובה הזאת בשעה זאת שאיננה שעת רחמים; אם לא גער תגער בנו הממשלה על חפצנו זה ואם לא תשפוך לנו קיתון על פנינו ותשיבנו ריקם מלפניה בודאי תניח את השאלה בתיק"ו, כלומר תמסרנה אל הועד של פאַהלען ותהיה מונחת עד שיבוא אליהו.

הצירקולאַר האחרון של חו“צ לא ישר בעיני לפי שהוא עלול לרפּוֹת ידי בני העם העוזרים בדבר בנדבותיהם; ויש לי עצה בדבר, ואני לא אדע בנפשי אם טובה היא אם לא, ואגלנה לך ואתה תשפוט. לדעתי אם נראה שאין תקוה לנו שתאַשר הממשלה את ספר התקנות בקרוב במהרה, כי אז אין דרך אחרת לפנינו בלתי אם למסור כל ההנהגה לידי ועד חברת כי”ח ולמצוא דרך אחרת להגיע אליו את הנדבות והוא בודאי ינהל את הדבר במישרים, כי בצרפת אין בזה שום מכשול ועוֹן.

והנה בזה כלו דברי אליך הנוגעים אל הכלל; ולפי שמכתבי זה בא אליך קרוב לימי הפורים הנני מצרף אליו ספר קטן אחד, מעשה נערות, שיצא זה לא כביר בדפוס. והיה לך “למשלוח מנות” מאתי וינעם לי אם תשתעשע בו רגע אחד אתה ורעיתך הכבודה, ביום הפורים בשעת הסעודה.

ידיך ומכבדך כערכך הרם

יל"ג

תענית אסתר המוקדם תרמ“ו, ספ”ב.

אגרת שלש מאות ושבע עשרה.

[לה' א. קופערניק]

ידידי הנכבד!

נפשך יודעת מאֹד עד כמה יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך, וכי ימצאו דבריך אלי ואֹכלם, בעודם בכפי אבלעם, ואפילו ביוה“כ שחל להיות בתשעה באב: אבל בפעם הזאת הבאת לפני דבר פגול אשר גם את פניך לא אוכל לשאת ולהביאו אל פי. “תרנגול הדו נתתּ לפני אחד מיוצאי ירך השל”ה!” נדר נדרתי לבלי אוסיף לדבר עוד בדבר הזה בהמליץ למען לשים קץ פעם אחת לדברי רוח והבל טחנה וצחנה כאלה שהם גם לי גם למיטה הקוראים כחומץ לשנים וכעשן לעינים. על כן אנא רחום כפר, כי גם את פניך לא אכפר, ודבריך לא יוחקו לחיים בספר.

מאד ישמח לבי ויגל כבדי כי דברי ימצאו חן בעיני אדם מבין יודע כמוך; ורק זאת נחמתי בעניי ועצבוני. ועצבוני גדול מאד, כי לוּ ידעת עד כמה ימררוני וינאצוני דברי המריבות והנאצות הנשמעים בין הסופרים במחנה ישראל אשר לשון איש באחיו תמיד, יחפשו עוֹלוֹת וכתתו עטיהם לחרבות להכות איש את אחיו חרם ולנפץ את מעלליהם אל הסלע. צלם בהיכל; משטמה בבית אלהי! ואני בתוך עם זה אני יושב ובהמרותם תלן עיני. הה, מי יתן ויכלתי באחרית ימי להבדל מתוך העדה הרעה הזאת!!

לכפר פניך אשר השיבותי ריקם היום הנני שולח לך עם הספר הזה ספרי “שיחת חולין” למנחה, אשר כמדומה לי כבר ראית אותו בביתי, אפס קצהו ראית וכלוֹ לא ראית. קחנו למנחה חדשה ואל נא יחר אפך בידידך עבדך המוקירך ומכבדך מאד

יל"ג.

ספ“ב, 13 מאַרט 86, י”ח ואדר תרמ"ו.

אגרת שלש מאות ושמנה עשרה.

[לה' יאפ"ז]

אדוני הנכבד!

על מכתבך הגלוי אענך גם אני בגלוי. מחברותיו של רייכערסאן תוכל לשלוח אלי ע“ש הרידאקציון של המליץ; ועצתי שתשלח ע”י פס נייר שתי וערב שאז יביאו את התכריך אל ביתנו; כי אם תשלחהו בתכריך מכוסה יבוא לבית המכס ואז תרבינה ההוצאות לקחתו משם; ומי ישלם? טוב יהיה אם תגענה המחברות לימי הפסח; כי בימי חוה"מ אחד מבני ביתי יוצא מזה לווילנא ואוכל לשלוח על ידו את המחברות לה' רייכערסאָן חנם אין כסף.

אם אמצא דבר ראוי במחברת לדבר על אדותה בהמליץ לא אשים לפי מחסום; אבל יותר טוב אם תכתוב אתה בעצמך את אשר עם לבבך, כי ראיתי דבריך בכתבי העתים והם טובים נכוחים ונאמרים בדעת והשכל.

והנני מוקירך מבלי הכירך

יל"ג.

מוש“ק ה' ניסן תרמ”ו, ספ"ב.

אגרת שלש מאות ותשע עשרה.

[להנ"ל]

ארבעים החוברות קבלתי וכבר שלחתי שלשים מהנה לה' רייכערסאהן לווילנא. עשר(ה) מהן הנחתי בהרידאקציאן לכל מבקש לעת מצוא. גם את בקשתך בדבר פרסום החוברת אעשה אבל רק אחר החג; כי כשבוע הזה לא יצא המליץ.

ענותנותך תזכירני ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולוס. ואני באחת כי לשונך עט סופר מהיר ובדעת חדרי לבך ימלאו, כי כן ראיתי במאמריך בכתבי העתים וכן הראיתני גם במחברתך הזאת כי אף אם קטנה היא בכל זאת רשומה נכר כי רוח מלא מרחפת עליה, יודע לזרות ולהבר. על כן עשה זאת אפוא: נסה נא לערוך למ“ע “המליץ” תולדות ימי ידידנו הישיש ר' שניאור זק”ש (אשר מברכתי תברכנו רק את דברי אלה לא תגיד לו) למען שיתי אותו בהמליץ ביום מלאת לו שבעים שנה. אם תּאות לדבר הודיעני נא בטובך ע"י מכתב גלוי למען אדע כי נכון הדבר לפניך ולא אפנה על ימין או על שמאל.

והנני המכבדך ומברכך

יל"ג.

מוצאי יו“ט הראשון של פסח רמ”ו.

אגרת שלש מאות ועשרים.

[לה' ג. גאלאמב בווילנא]

לא ידעתי נפשי מה אעשה בספרך “מנצח בנגינות” אשר כבדתני בו. להודיע על אדותיו ולדבר עליו במה"ע, עליו אבד כלח, כי כבר עברו שתי שנים מיום צאתו וגם אינני בר סמכא לשפוט בחכמה זאת; וללמוד מתוך ספרך לנגד כבר זקנתי ושבתי וגם לא חנני ה' בקול נגינה ובשמיעה טובה. על כן אין לי בלתי אם להודות לך ולהאציל לך ברכה על אשר פקדתני לטוב.

והנני המוקירך

יל"ג.

28 אפריל 1886, ה' אייר תרמ“ו, ספ”ב.

אגרת שלש מאות עשרים ואחת.

לידידי היקר אשר אין כמוֹהו ליֹקֶר,

לא יִשָׁקֵל מחירו כל הכסף אשר באמתחתי;

הלא הוא הזקן, זְקַן ביתי ומשׁפחתי,

יעזרתו אלהים לפנות בֹקר!

על מכתבך אשר קבלתי אתמול שמחתי

אע"פ שתוכו רצופים־צוויי האֶקער:

ההאֶקער האחד הוא ענינו של צ. וג. אשר אין נפשי להטפל בו כי נבלה הוא. משאכם ומתנכם עם צ. בדבר הזה ידעתי מכבר, אף קראתי את המכתב המשלש מאת שליט, לונץ וליפשיץ; ועד כמה פעמים העירותי את אֹזן צ. בדרך עצה טובה לרחוץ את ידיו מן הכיעור הזה, אבל אתה הלא ידעת את דרכו באפלה, כי במישרים לא יתהלך. עתה ידעתי כי השיב את הכסף לג., אך אל תדמו בנפשכם כי מכתביכם וקריאותיכם או כי עצתי ותוכחתי פעלו עליו. ג. פנה אל ועד החברה מרבי השכלה בבקשה להוציא את בלעו מפי הצ“ב ומשם שלחו לצ”ב לשאול פשר הדבר מדוע בֹשש כספו של ג. לבוא אליו. מה עשה צ.? הלך בו ביום ושלח את הכסף על ידי הבאַנקהויז של וואַלבערג והראה את הקוויטטונג לרוזינטהאַל, ור“ט לא עיין היטב כי הקוויטטונג נכתב באותו יום ויאמן בצ. כי הכסף שלוח כבר וא”כ הוא, צ. הצדיק. צ. כתב לג. שישלח הוא לכם שטר קבלה על הכסף ואת רשימת שמות המתנדבים לא יאבה להדפיס בשום אופן; וע“כ עשו בדבר הזה את אשר תעשו; פנו לכם אל אחד מבה”ע הנותרים אולי ידפיסו הם את רשימתכם, כי אין נפשי לריב עם צ. בשביל זה שאיננו נוגע כלל אלי. ואֶתמה רק על זה כי חשבון הנדבות כמדומה לי עלה לסך מאה ועשרים ושלשה רו"כ וצ.שלח רק מאה ושמונה – ואנה פנו חמשה עשר הנותרים?

והנה כל מה שדברתי עד הנה לא דברתי אלא מצד הדין, אבל אם נבוא לדון בדבר מצד האמת והיושר לא אכחד כי המתנדבים לטובת ג. מוכשלים בבן אדם שאינו מהוגן, ג. איננו ראוי וכשר שירעישו בשבילו עולמות ושיוציאו בשבילו פרוטה מכיסם של אחרים. מלבד מה שיקר ערכו כסופר ומשורר ובגדול בישראל מוטל עוד בספק ספקא הנה אנכי ידעתי את האיש הזה שלשים וחמש שנה ומיום ראותי אותו ראשונה, ואני אז (כמו שידעת) עלם תם כבן שנה בלא חטא, היה האיש הזה לי לזרא כי אהבת הבצע היתה חקוקה כחותם על מצחו; חוטמו העקום נדמה לי כחרטם הנשר העוטה אל השלל; שתי עיניו היושבות במאוריהן למו אָרב כשתי עלוקות האומרות לכל: הב הב! אין כמהו בין כל סופרי ישראל המחזירים על הפתחים איש יודע לתפוש את האנשים בלבם ולהוציא פרוטה מן הכיס. כשרונו להיות שנאָררער גדול יתר מאֹד מלהיות סופר ומשורר. מעודי הבטתי בגועל נפש על האיש הזה אשר עשה את תורתנו ושפת קדשנו לא רק לעטרה להתגדל בה ולקרדום לחפור בו כי גם למקל של סומא לדפוק בו על פתחי נדיבים. וחנינא בני זה לא היה מסתפק בקב חרובין, כי בכל מקום בֹאו היה סר למיטב האכסניות ומשלם שני רו"כ בעד חדר משכבו, אוכל מאכל בן דרוסאי ושותה כוס יין בכל סעודה ואיננו מחסר את נפשו מכל טובה. וכדי להביא גאולה לעולם קטן זה הרעישו את העולם הגדול וכִלוּ פרוטה מן הכיס וכל הנשמות שבגוף! בעוד אשר צדיקים וטובים ממנו אָבדו בענים ואין איש שם על לב. התזכור את ר' חיים ליב קצענעלענבאָגן, איש צדיק תמים ענותן כיהונתן בר אבהן ובר אורין ספרא רבא ודובר אמת בלבבו כרב ספרא – הידעת את קצו המר והנמהר כי מת בלא יומו ברעב ממש בעיר ווילקומיר אשר ברח מפני נושיו אשר הדביקוהו בווילנא ויאמרו להורידו בית הסוהר? הידעת את אחרית ימי ר' מרדכי פלונגיאַן אשר אנכי עושה כעת עמו חסד של אמת וכותב מצבה על קברו? הידעת את חיי ר' שלמה רובין הגָר בלול של תרנגולין בוויען ואבן מקיר ביתי תזעק וכפיס מעץ ספסליו יעננה: אין זה כי אם בית העניות וזה שער האשפות. וגם זה האיש יעקב רייפֿמאַנן, אשר אינני כלל ממעריציו וממקדישיו, האם באמת איננו ראוי הוא יותר לרחמים מן האיש ההוא הצוח ככרוכיא: סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי אדם גדול אני. הנה כן העם הזה כל ימיו, אלה הם מרחמיו ואלה מרוחמיו.

החטוטרת השנית אשר שמת על שכמי הוא רבך החונה בקק“ך מה אעשה כיום בדרשתו המלאה מליצות שדופות ומחשבות נודעות לכל ופסוקי אשר המה בכתובים? לא אכחד ממך כי לידיעה אשר באה על אדות דרשתו בהמליץ (לא) שמתי בראשונה הערה להוכיח טעותו של המחדש הזה, כי בעוד אשר חז”ל אמרו: שמע בכל לשון שאתה שומע, והתירו לקרוא את התורה יונית, בא זה לדבר באזני העם בלשון שאינם שומעים אותה ואחרי כן נחמתי ומחיתי את ההערה מפני דרכי שלום. והנה קהל השומעים לא הפסידו מאומה אם לא הבינו דבר מדברי הדורש, לפי שאין בדבריו מאומה, לא חדושי תורה ולא לקח טוב ולא רעיון חדש; אבל מה לקהל הקוראים ולצרה הזאת? פ. בעצמו כתב ג“כ אלי ואני אשיב לו מפני הכבוד וע”כ תוכל להסתיר את תשובתי זאת מאתו והיית כמחריש.

ממהר אנכי ללכת ללמד תורה ליעקב בננו וע“כ אני נפרד מעליך אף כי בלי חמדה אבל – אין מבטלין תנוקות של בית רבן אפילו לבנין ביה”מ. אתמול כתבתי לידידנו הרר“ז לונץ ולאטתי עמו חדשות אחדות לשומם גם באזניך. וכשיתבררו ויצרפו הדברים אל אֵחר להודיעך איך יפולו. בנינו ב”ה טובים ובריאים כקטן כגדול. בתי נאדי שבה אתמול אלינו מקאָוונאָ אשר הלכה שמה לבקר את הוריה החדשים בימי החג. ואתה שלום וכל אשר לך שלום; וה' יעיר עליך ויחזק כחך ויתן לך זרוע כאֵל, כי אם באמת יחל המליץ לצאת מדי יום ביומו ומה"ע החדשי יעלה בגורלי הלא אז אי אפשר לך לבלתי היות מעירך לעזור לאחיך אוהבך ומוקיר דבריך תמיד, הדבק בך כצמיד.

יל"ג.

תענית שני קמא בשנת “יחל ישראל אל ה'” [ה' אייר] תרמ“ו ספ”ב.

אגרת שלש מאות ועשרים ושתים.

ספ“ב יום מ”ו לחדש אייר תרמ"ו.

כבוד הרב הנכבד חכם וסופר כו' מהרר א"י סלוצקי נ"י.

מאמרו “עצה טובה” וגם החדשות נדפסו היום, והנה עיני כבודו הרואות כי מאמריו ודבריו הנאמרים תמיד במועצות ודעת ובהגיון ישר ובסגנון נקי ונוח לקורא, אינם נחמצים אצלי; ובכל עת בואם אמהר לתתם במוקדם האפשר. וע“כ אבקשו לבלי ירף ידו מלכבדני באמרותיו הטהורות גם להבא, ומה גם כי מר”ח יולי הבע“ל יחל המליץ לצאת מדי יום ביומו. – גם נעורי מה”ע החדשי יתחדשו ויהיה מוסב שם אחר ויוצא תחת ידי. פרטי הדבר עוד לא אוכל להודיע לו, לפי שעוד לא נתבררו גם לי; אבל כפי הנראה לא יתחדש צאתו קודם ראש השנה הבע“ל, ואז יהיה מקום לשום בו את הערותיו באדר”נ אשר הוא אומר, כי בודאי טובות הנה, כי לא ראיתיו עד הנה, ומי יודע אם נשמרו תחת יד הארז, כי עד היום היתה בבית הריאקציה תהו ובהו – בלי רוח אלהים מרחפת. אם יש תחת ידו איזו מילי מעליתא בין בדברי תורה בין במילי דעלמא; או אם יכין כמתכנתם בימים יבואו, ישלחם נא במוקדם, למען יהיו שמורים אתי לכל עת מצוא; ויהי לבו בטוח כי כל הימים אשר יהיה שמי נקרא על המליץ, דבר אחד מדבריו, ומדברי שאר הסופרים הכשרים והמחוננים, לא יפול ארצה.

והנני המכבדו ומוקירו כערכו הרב

יל"ג.

אגרת שלש מאות ועשרים ושלש

[לה' יאפ"ז]

כדי לענות לה' קריפפע על שאלתו מוכרח אני להעלות מעט אבק של רכילות. בטרם סמכה הממשלה את ידה עלי ותתנני לעורך המליץ היה בבית המערכת צלמות ולא סדרים; מכתבי סופרים ועוד דברים יקרים מהם באים ועולים בתהו ההוא ויאבדו ואין איש שם על לב; והסופרים מחכים לתשובה ועיניהם כלות ואין עונה. והנה לפי שעה אינני נוגע רק בהמליץ לבדו, ולהמצפה אין לי מגע ומשא; וא“כ אין אחריות המאמרים שנשלחו אל המצפה (וגם אל המליץ לפני ראש שנת 1886) עלי, אבל בקרוב אקוה כי יבא גם מה”ע החדשי (מוסב שם, כמו שהודעתיך) אל תחת ידי, ולפיכך אני מודיע לה' קריפפע שראיתי את הכ“י ששלח מונח ת”י ה' צ“ב, אבל לע”ע אין מקום להדפיסו לפי שעתה אין מה"ע החדשי יוצא וכשישוב לצאת מיד אקבלו.

למאמרך על הרש"ז אחכה וכבר מקום פנוי לו בהמליץ בשבוע הבא. – – ר' משה רייכערסאהן מלמד הוא ומלמד יהיה כל ימיו. אנכי חפצתי למשותו מן המים העכורים אשר הוא טובע בם ולקחתו אחר כבוד הנה לעשות עמי במלאכת הסופרים אבל הוא נאחז בשתי ידיו בסוף אשר על שפת היאור ואיננו חפץ לעלות ושואג בקול: הנח לי ופה תהיה קבורתי. ומה אעשה לו כיום? לא נשאר לי בלתי אם לברך לאל גומר עלינו כי לא היה משה הראשון עקשן כמהו, כי אלו הקשה גם הוא אז לבת פרעה כי אז היה העולם חסר – ישראל סגלתו. שפוך עליו ועמך מדי דברך בו; אבל הדבר מוטל בספק אם חרון אפך ישיגנו בעוד מועד, כי בין כך וכך אהיה מוכרח לבקש לי איש אחר כלבבי, כי הזמן קצר והמלאכה מרובה.

על מכתבך הגלוי עניתי לך בזמנו וגם את ספרי שלחתי לך; ובלי ספק קבלתם.

שלום לך מאת מוקירך

יל"ג.

יום א' כ“ה אייר תרמ”ו, ספ"ב.

אגרת שלש מאות ועשרים וארבע.

אַחי הנאהבים והנעימים, “בני ציון” היקרים!

בקשתכם השיגתני בין המצרים! בימי “הגבלה” באה אלי, ימים שזמני מוגבל מאד וידי מלאות עבודה מאין פנות לעבודה אחרת אפילו שעה אחת. הלא שמעתם כי מה“ע “המליץ”, אשר אני לש אותו ועורכו ומקטפו, מחל לצאת מדי יום ביומו; גם מ”ע אחר בא אחריו אשר יצא מדי חדש בחדשו. ועוד כרו עלי חברים בימים האלה ויעשו אגדה להוציא את כתבי הפרזים כאשר הוציאו לפני שנתים ימים את השירים וכל זה צריך הכנה, והמלאכה מרבה והיום קצר, אין בו בלתי אם כ“ד שעות; ואפילו אם אקח לי למלאכתי זמן ק”ש ותפלה – הימצא לי?

זאת ועוד אחרת. הנה שמתּוּני לחכם מדניאל. נבוכדנצר חלם חלומו ולא חפץ לגלותו למען נסות את חכמיו הידעו את אשר בלבבו אם לא; ויהי הנקל לדניאל, אשר אולי היה מבני גילו של “פֿעלדמאנן”, לתפשו בידו ולגלות סודו. ואתם אומרים אלי: “חלום לנו חלם ופתר־לנו את פתרונו!” כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאַל.

לבי לעמי ולאלהי, ולכל בהם חיי רוחי, אם יעלה על לבי דבר טוב להועיל לרוחתם, הנה חצוצרות התרועה, כתבי העתים, בידי, אשר קולם הולך מסוף העולם ועד סופו, והרעותי בחצוצרות וכל העם ישמע. ועתה למה זה הבל איגע לרדף חלמות ולבקש חזיונות?

גם אתם אַחי היקרים אל תּשעו בדברי שקר כאלה; כל אשר תמצא ידכם בכחכם לעשות לטובת עמנו ונחלתנו ישראל, עשוּ ויהי אלהים עמכם! צעירים לימים אתם וכחכם במתניכם, שקדו ועשו בכל הדבר הקרוב אליכם בלבכם ובידכם לעשותו. בנוּ לכם בראשונה בתּים לעצמכם, כי כל איש מישראל הבונה ביתו בונה הוא במקצת גם את בית ישראל כלה; כי כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, ומה הוא הכלל אם לא קבוץ פרטים? והיה בכלותכם לבנות את ביתכם והיה שכרכם אתכם ופעלתכם לפניכם אז תעמדנה ברחב רגליכם והחזקנה ידיכם לקושש קש וללבן לבנים לחזק את בדק בית עמנו איש על עבר פניו.

ועתה ברכת ה' עליכם השכלים הבריאות והטובות הצומחות אחרינו! הבו כבוד וברכה לכל בני חברתכם בשם האוהב אתכם באהבת ציון וירושלים.

יל"ג.

P. S. אם כונתּי לקרוא את שם האיש החותם ראשונה “יעקב מאזה”, כמדומה לי שאיננו מוזר לי כי ידעתיו מתמול שלשם; הלא הוא התלמיד החכם אשר היה עמי בכתובים לפני שנים אחדות. ומה משפט האיש הזה ומעשהו עתה?

ספ“ב בראשון לימי הגבלה “בשם אלהינו לעולם” לפ”ק.

25/5 1886 ג' סיון תרמ"ו.

אגרת שלש מאות ועשרים וחמש.

[להזק"ן]

ידידי היקר!

כל זמן שהיו בנינו יושבים בעיר ואנכי בא פעם בפעם ליעקב נכדנו ללמדו תורה היה זה שכרי כי היו מודיעים לי משלומך בעת קבלם מכתב מאתך, עכשו שהם יושבים בצאַרסקאָע לא תפטור בלא כלום מהשיבני לפרקים על מכתבי ומלהודיעני את שלומך. – בדבר הדפסת כתבי הפרזים אשר העירות כתבתי היום את תשובתי לידידנו הר“ז לונץ; עבודה רבה אין לדעתי בדבר. עבודת הסופרים תהיה להודיע את חפצכם בכה”ע ולהראות להחותמים אל מי ישלחו דמי חתימתם, ואח“כ לכתוב הקדמה קטנה להטעים להקורא מה ראיתם על ככה להטפל בנבלה זו. ולפי שהדבר הזה נעשה ע”י הר"ז לונץ לא אאריך לפניך בפרטי הדבר לבלי היות כאיש שונה באִוָלתו.

איש שונה ושוגה באולתו הוא שתּפי ברידקציון “(כלו' שאני מלעיט להפרה החולבת ומחזיק בקרניה והוא חולב ואתה) הר”ר צ“ב שנמשך אחרי … קאַנטאָר וסאָקאָלאָוו להוציא גם הוא את מליצו שש פעמים בשבוע. ובידו אין כל לכלכל את ההוצאות המרובות הנצרכות לזה. כמה כתשתי אותו בתוך חריפות ודברתי על לבו לחדול מזה, ולא הועלתי מאומה; כי האיש הזה יצרו גדול מאֹד אע”פ שאין עוד כח בו למלאת ספקו של היצר. יש לו רחב לבב אבל לא רחב לב. ומכיון שכל עבודת עריכת המליץ עלי אמרתי לו כי הנני מקבל עלי את העבודה הכפולה והמכפלת הזאת בלי תוספת שכר ורק כי יעמיד לי עוזרים כל צרכי. עוד זאת עשיתי, כי למען סדר את הדבר הקשה כהלכתו ככל משפטיו וחקתו אנכי שולח את אשתי לגור בצאַרסקאָיע ואני אשאר כל ימי הקיץ בעיר; או כי אשים משכני לפי שעה בביתו של צ“ב ואָדוּר עמו בכפיפה משך חֹדש או שנים עד אשר יתנהג הדבר על אָפניו, או כי תהיה הרידקציון בביתי ועוד הותנה בינינו כי יתן לי Фopm дoвѣpeh לקבל את כסף החתומים מראשית מחצית השנה הבאה, ועד ששת אלפים רו”כ בחצי שנה הרשות בידי להוציא וכו' וכו‘. וגם בדבר המצפה הוא מבקש אותי להיות עמו שֻתָּף גמור מהיום ולהבא. – והנה לכאורה נראה שכל הדברים והתנאים האלה ברורים ומיוסדים ושיש לסמוך עליהם; אבל בד“א אלו היה לי מו”מ עם איש אחר. אבל מכיון שיש לי עסק עם צ“ב הרי כל הדבר בעיני כאלו תלוי עדיין בחוט השערה, ובכל שעה ושעה מוכן ומזומן אני לשוב ולרק בפניו ולאמר לו “שקיל טיבותך ושדא אחזרא” לפי שלא אוכל מלט משא עקלקלותיו. היום יום כ”ו מאַי והוא עוד לא מצא לו דירה (אשר בה מחויב הוא לתת לי שני חדרים) וביום א’ יוני יכלה זמן דירתי שאני יושב בה עתה. זה כעשרת ימים גמרנו על אדות הדאָוויערעננאָסט והוא עוד לא הכינה ולא מסרה לידי ואני בלתה לא אוכל לקרוא לי את העוזרים לבא אלי, כי על דבריו והבטחותיו לבד לא אאמין לו אפילו שוה פרוטה. וגם בדבר מ“ע החדשי יש בינינו עוד סכסוכים רבים. אני אמרתי לו בחדש דעצ. לבלי יקבל חתומים חדשים על “המצפה” אחרי אשר לא מלא עוד ספקם של הישנים, והוא לא שמע לעצתי וקרא “עת כנוס” ואסף באלפים רו”כ ולא נתן להם עד כה אפילו עלה תאֵנה ועכשיו הוא חפץ שנשלח להחותמים ההם את החוברות העתידות לבא, חנם, כדי לשלם את חובו. עוד חפץ הוא שאתקשר עמו שאחרי מותו (הוא מבטיח לי שימות קודם) יהיו בניו שותפים עמי, כלו' שאהיה אני עובד עבודה והם מקבלים מחצית שכר. ואני מציע לפניו שאם אמות אני קודם הרי שלו לפניו ואין ליורשי שום טו“ת אליו לא בחייו ולא אחר מותו; ואם יקדימני הוא במות או זכות הוצאת מה”ע נשארת לי לבדי כל ימי חיי ואחרי ואחרי כן היא שבה אל ביתו ולמשפחתו. הרואה אתה שכל הדברים שבידי אחרים היו נעשים פשוטים וישרים, והכל היה שריר וקים וכל דבר על מכונו מידי ת"ב הם יוצאים מסוכסכים ומעוקלים לא שירין ולא קימין.

אגב אודיעך כי אם יבוא מה"ע החדשי לידי, ברצוני לשנות שמו ולקרוא אותו “עת חיה”, למען ידע העם מן השם הזה לבדו מה חפצי ומגמת בו. היישר השם הזה בעיניך?

עוד אבקשך אולי נמצא בעירך בין בני ישראל שהיו עתידים להגרש אנשים בעלי תורה ראוים למלאכת הספרות אשר יוכלו לבא הלום לעשות עמדי מלאכה בתמידות. נצרך לי מגיה טוב, שיהיה באיזה זמן עצמו מוכשר לקרוא מכתבים ולהוציא מהם מה שראוי להוציא, לקרוא מה“ע בלשונות שונות ולרשום עליהם מה שצריך לקחת משם (ביחוד חסר לנו איש יודע לקרות אנגלית), וכדומה מן המלאכות הקטנות. משכרתו תהיה עד שבעים וחמשה רו”כ לחדש. זולת זה עוד מבקש אני סופר מהיר וטוב מן הראשון אשר יוכל לקבל על עצמו מחלקה ידועה לעשות בה מטעמים, לכתוב לפרקים מאמרים ראשיים ומאמרי מדע, בקרת ספרים וכדומה, כללו של דבר להיות עוזר לי בכל אשר אשים עליו. איש כזה יוכל לקבל ממאה עד מאה ועשרים וחמשה לחדש. שים אחי לבך לדבר הזה ובקש לי בכל תפוצות ישראל איש כזה. מה דעתך על אדות יוסף זאָסניץ ואיפה הוא רֹעה לעת כזאת. גם סופרים עוזרים איש מעירו נחוצים לנו להודיענו חדשות מקרי יום יום. ומי יודיע לי את כל המעשים אשר יעשו בריגא ובסביבותיה?

לחג השבועות הכינותי לכם מאמר ראשי “סיני בקדש” וצלוחית; והלואי שיטעמו לחכך כמו הסאַלטאָנאָסעס אשר תכין לך בת משק ביתך מיננא או רעלי, אשר את שתיהן אני מברך בשלום רב. סלח לי על בלבול שפתי ודברי במכתבי זה כי השעה דוחקת אותי וכותב אני בחפזון גדול.

והנני וכו' אחיך

יל"ג.

ד' סיון תרמ“ו. ספ”ב.

P.S. אם תענני תיכף ימצאני מכתבך עוד בדירתי זאת.

אגרת שלש מאות ועשרים ושש.

כ“ה סיון תרמ”ו, ספ"ב.

ידידי מאז ומקדם ה' יעקב מזא"ה נ"י!

בגליון 124 אשר יצא היום תמצא את מאמרך (“המקרא אומר דרשני”) ותראה כי הוא בא למול ונמצא נמול; תראה כי יצא מעוך וכתות ונתוק וכרות, וגם זה אחרי ימים רבים ואחרי תחנונים גדולים; על כן סופר מהיר, משיב דברים נכחים, הנה דבריך טובים ונמרצים ובכל עת אשר יבאו נכבדם ונחלק להם בשמחה המקום הראוי להם, על כן הוסיפה לשמחתנו בדבריך, אבל הזהר שלא תכשל בלשונך ולא תנקש בשנונך, ולא יאמר פיך דבר שלא ברצון מי שלא נוכל לדון עמו, כי למה יקצוף על קולך וחבל את מעשה ידיך. והנני מכבדך ומוקירך זה כמה

יל"ג.

אגרת שלש מאות ועשרים ושבע.

18 יוני 1886 [כ“ו סיון תרמ”ו] ספ"ב.

כבוד הסופר המהיר קנקן מלא ישן,

הרר"ם ברובינשטיין דמתקרי מבש"ן,

מעיר יאַססי אשר ברומיניא המדינה (תכלה כעשן)!

היום שלחתי לך ע"י שתי וערב את “כל שירי” והנה ספורי “עולם כמנהגו” השני אזל וכלה מן השוק ואיננו אתי, יש אתי “עולם כמנהגו” הראשון והוא ספור קטן, וגם הוא צרור וחתום בצרור חפצי ביתי אשר הנחתים בעיר בצאתי לימי הקיץ לגור בכפר, והחפצים ההם החבושים וארוזים לא יפתחו עד סוף ימי אוגוסט, גם העקזעמפלאַרים “כל שירי” אשר תמונתי מדבקת בראשם תמו מתחת ידי; יש לי תמונתי ובחפץ לב אשלחנה לך ותוכל לשית אותה בראש הספר בתתך אותו לכורך, אבל גם צרור התמונות סגור בין החפצים הנזכרים ואין פותח. על כן אם ייטב בעיניך חכה לי לימי שובי ביתי העירה ואעשה חפצך. בין כה וכה הודיעני בטובך מה לעשת בחמשים הקאָפ' אשר לך תחת ידי?

מאמר “גדר מזה וגדר מזה” כבר נדפס. חברי ה' צעדערבוים יצא מזה לימים אחדים לערי המדינה ובשובו נשלח את הגליונות אל נדיבי עם אלהי אברהם באיירופא אשר אמרת ונבקשם גם במכתב להחיש ישועה לאחינו האובדים בציפערן. אכן כנראה כבר עבר הזמן, לפי שה' שייד כבר נסע יצא מאה“ק. מכתבך הקטן ע”ד האתרוגים יודפס היום בנו' 47, ומאמרך הגדול עמק עכור יבא בגליונות הבאים אחריו. (במאמרך זה שניתי שתי מלות שכתבת בלע“ז והעתקתים ללה”ק; ואם לא יישר הדבר בעיניך תסלח לי אך הפעם ולא אֶשנה). ואתה תחזה כי דבריך חמודות ל“המליץ” ובכל עת בוֹאָם בעודם בכפם יבלעם. על כן אזור נא חלציך ושים קסת הסופר באֵזורך והרבה לנו מאמרים מתנובת כפיך כפי חכמתך הרבה וכיד שפתנו הקדושה הטהורה והצחה בפיך ותברכך נפש המוקירך מבלי הכירך.

יל"ג.

אגרת שלש מאות ועשרים ושמונה.

[להזק"ן]

ידידי ורעי!

לבי אומר לי כי מכתב ממך הולך אלי בדרך ועל כן ממהר אני לשלוח את מכתבי זה לקראתו למען יפגשהו, כנהוג בינינו זה כמה.

ביום השלישי העבר הייתי בצאַרסקאָיא, אחרי אשר לא הייתי שם כעשרת ימים, מיום חג הלדתו של יעקב בננו. ויראני יעקב זה הקטן את מכתבך ואת שירך אליו; והנה לא נדרשתי לו להעתיק לפניו את שירך לפי שדבר זה הוא עודנה מופלא ממנו, נשגב לא יוכל לו. ולוּ כתבת אליו בארבע שורות בלה“ק כי אז הייתי מבינם אליו, אכן להעתיק לו שיר בן י”ב (או יותר) בתים חשבתי גם לו גם לי ליגיעת בשר שאין בה תועלת. נוסף לזה בשתי בעיני להעתיק לו את הדברים הטובים אשר אתה דובר באזניו על אֹדות אבי אמו ואשר אבי אמו מחזיק לך טובה בגללם; וגם זה ראיתי ונתון אל לבי כי עטרת ההוד אשר תענוד לראש שפתנו לנגד עיניו, ומשא נפשנו אליו אשר תאמר כי גם הוא ישא הוד זה אחרינו והתורה תהיה מחזרת על אכסניא שלה – כל זה המה מושגים מפשטים אשר לא ישיגם הוא עדיין, לפי שהוא נסה עד כה להתהלך בשדה הפשט הפשוט ואתה תביאהו אל פרדס הרמז והסוד. ואחרי אשר בא הדבר הזה לידי אגלה אזנך אחי כי התקוה הזאת אשר אתה מנשא את נפשך ואת נפשי אליה (אוי לי אם אֹמר!) לא תהיה ולא תבא. לא מבלתי יכולת יעקב בננו זה ללמוד את תורתנו ואת שפתנו על בוריה, כי אתה ידעת כי נער מכשר מאד לקבל חכמה הוא ואנכי ידעתי עד כה לחבב עליו את לקחי עד כי הרגשתי כי כל הימים אשר הייתי בא אליו ללמדו היה מוסיף לאהבני באהבתו את למְדי, ולקחי היה בא כמים חיים בקרבו וכשמן הטוב בעצמותיו. אפס כי נתיבות ביתו ודרך חייו הם נצבים לשטן לנו וישימו לאל תקותנו. פעמים שלש כבר רמזתי לך כי שאול שאַל הנער הנעוֹר הזה אותי על דברת הסתירה בין הדברים אשר הוא שומע מפי וקורא בספר ובין מה שהוא רואה סביב לו; וכל עוד אשר יגדל ומוסיף ללמוד הוא מוסיף לראות כי שני הדברים האלה הם תרתי דסתרי אהדדי. נוסף לזה לא אכחד ממך כי אינני רואה את פני מ. בננו כי שש ועלז הוא בכל לב על כי יחכם יעקב ויעש חיל בלמֻדי. בעיניו הדבר הזה כטפל ואולי גם כתפל; מקפיד היה למשל שלא אשב רגע אחד יותר על השעה הקבועה, כלומר אשר קבעתי אני לי וקבעתי אותו בה; וקרה גם כן שבאתי אל השעה הידועה והקטן איננו, לפי שהיה יום בהיר בשחקים ויצא לשוח, ואני שבתי הביתה בפחי נפש. כל זה לא שמתי אל לבי ועשיתי עצמי כלא יודע והוספתי לשקוד על מלאכתי מבלי דבר דבר. ובצאתם לשבת בכפר התאוננתי כי במשך ארבעה החדשים אשר ישבו שם ישכח הנער את אשר למדתיו במשך תשעה חדשים, אבל מאקסים הרגיעני כי לא ישכח. ועתה אחרי אשר הרחקתי מהם גם בעיר, ואחרי אשר טרוד אהיה כל יום ויום בבית הרידקציה אי אפשר יהיה לי ללכת בדרך רחוקה כזו בימים הביאם ללמד לו תורה, ומי ילמדו בלעדי, ואיה אפוא תקותנו, ותקותך מי ישורנה?

ואחרי אשר בא דבר הרידקציה לידי אֹמר: חמסי על האיש צ“ב כי נפתה ללכת אחרי ההבל להוציא את המליץ שש פעמים בשבוע, אנכי הזהרתיו לבלי יעמוס אלינו את המשא הזה אשר לו יהיה לא לעזר ולספרתנו לא להועיל כי אין לנו סופרים מהירים אשר יתנו לנו פּרים בעטם מדי יום ביומו, ומלבד כי דעתם קצרה הנה גם צרכי עמנו בלתי מרבים וימעטו מהיות למ”ע יוצא יום יום ומה לנו הזקנים ללכת אחרי הבחורים אשר יצאו לנו את היומי"ם במדבר – כזה וכזה דברתי על לבו והזהרתיו והוא לא נזהר; וגם אחרי כן לא שקד להכין הכל דבר בעתו, לא בקש ומצא לנו עוזרים מרחוק ומקרוב, אף כתבי עתים שונים הנחוצים למלאכתנו לא הוציא בעתם ובזמנם; בשבוע העבר חזקו דברי עליו וילך לווילנא לבקש עוזרים לנו, אבל גם פה נגלה ערותו ונראתה חרפתו כי איננו יודע להבחין אפילו כשכוי הזה בין יום ובין לילה ויבא אתו איש אחד אשר עודנו צריך ללמוד להיות סופר בינוני, ועוד באיש אחר אשר בראותי את מכתבו הראשון אשר כתב אלינו התחלחלתי מרגז לב ואקרא: האיש אשר לא ידע כתוב שתי אותיות כתקונן יבא אלינו להיות עוזר לנו? והוכרח למהר להודיע לבלי יצא האיש ממקומו, ועתה הנה יום החודש יולי עומד אחר כתלנו ואני לבדי ואיש אין אתי, גם מגיה אין לנו, זולתי שנים אשר יוכלו לעשות מלאכה רק בקטנות ובדברים קלים וכל העבודה הזאת עלי, ואין לי לא כתבי עתים נחוצים ולא מכתבי סופרים – ולא נשאר לי אפוא בלתי אם לעשות לו כאשר עשיתי לפני שלש שנים לרוק בפניו ולעזבהו או למלאת העלים מֹץ ולשמוע שמי מנאֶץ. ואני יושב כל ימי בעיר בחרבוני קיץ ואינני רואה את ביתי וילדי היושבים בכפר ותמיד כל היום רוחי סר וזעף ועל שפתי כאש צרבת כי נותן אנכי תפלה לאלהים על כי הכשילני כבן־אדם שאינו מהוגן כזה!!

וצ“ב כיון דאתה לידי אימא ביה עוד מלתא אחריתא אבל זה יהיה בסוד סודות. הנה אתה ידעת את הקלקלה אשר תלה קונסטנטין שפירא בראש המזכיר לחו”צ בווארשוי כי עושה הוא מלאכתו רמיה ומבזבז קופת הצדקה להנאתו. אנכי חשבתי את הדברים ההם לעלילת שוא וע“כ נתתי מקום בהמליץ להמחאות אשר באו כנגד הדבר הזה. שבועות אחדים אחרי כן בא אלינו מכתב גדול מאת אחדים מחו”צ בוואַרשוי (את שמותיהם שכחתי, אבל אנשים אחדים הם חתומים על המכתב ההוא) הקוראים חמס ושוד על אותו האיש בעצמו כי מועל הוא בקדשים וגוזל את הרבים; והכותבים בקשו אותי ביחוד לשום לבי לדבר ולהתחקות על שרשיו ולפרסם אם אפשר את מכתבם. הראיתי המכתב לצ“ב וגמרנו כי לפרסם הדבר אי אפשר כדי שלא להקדיח את תבשילנו ברבים, ואולם יעצתי לצ”ב לכתוב הוא בעצמו להד“ר פינסקער בסוד למען העיר אזנו בדבר לדרוש ולחקור אם אמת הוא אם שקר, ואם ימצא כי אמת הדבר לתקון המעות בחשאי לבלי נבוא לראות כבלע את הקודש ומצאנו עון גם אנו על כי היינו מחשים. עצתי ישרה בעיני צ”ב וגם הבטיחני לכתוב לפינסקער. אכן הוא כזב, כדרכו, ולא כתב. ואֹמר אל לבי אכן נודע לי סבת הדבר: בני עורב לא ינקרו איש עין רעהו! ואנכי הוא היודע וְעַד עתה כמה נשתקע מכסף הקדשים זה (ואגב, כמה ג"כ מכסף הנדבות לנשרפי גראדנא ונדבות אחרות ליתומים ואלמנות) בידי רעי וגבר עמיתי זה הרב הגומל חסדים טובים לעמו ישראל ר'… לא אכחד כי בהיות מרוּץ המכתבים ביני ובין ידידנו רזו"ו לונץ שאלתיו בסתר על הדבר – ונוראות נפלאתי כי גם הוא, אשר לא דלג אל אות אחת במכתבי שלא ענני עליה, לא ענה לי דבר וחצי דבר על אדות זאת ויהי כמחריש. נשאתי בשרי בשני ואחריש גם אני כי אמרתי נשתקע הדבר ולא יאָמר עוד; אולם בשבוע הזה קבלתי את “קול הקורא” הרצוף בזה, שלוח מאחד מחותמי המליץ בטשערקאַססי, וגם הוא פונה במכתבו אלי ביחוד ושואל אותי פשר דבר. ומה אודיעהו ואני לא ידעתי בנפשי? על כן אמרתי אליט הדבר עמך אחי ואשאל אותך בלאט אולי תוכל לגלות לי הלוט הלוט על הדבר הכמוס הזה. ידעתי כי האיש אשר עליו יעלילו עצמך ובשרך הוא, ואולם אנכי הן לא אדרוש מעמו ולא אתבעהו לדין, כי לא לי לדרוש הדבר ואחר נדרים ונדבות לבקר, וכל חפצי הוא לשמוע את דעתך או השערתך אם המכתב הזה הוא מכתב פלסתר ועלילת שוא או אולי יש דברים בגו ואדע להזהר ולהתרחק מן הכיעור. אבקשך להשיב לי את “קול הקורא” במכתב תשובתך אלי ולמהר להשיבני דבר לשלם נחומים לנפשי הנהלאה מעצבת לב ומעצבון ידים.

ועתה אתה אחי ובשרי, אל נא תקצוף עלי כי הלאיתיך ברוב דברי הפעם ואולי גם הכאבתי את לבך; שפות שלום לבנותיך הנמצאות ולכל אוהבינו ומכירינו הסובבים אותך בשם ידידם ואוהבם היושב בעיר הגדולה לאלהים כערער בערבה

יל"ג.

ע“ש 27 יוני תרמ”ו. ספ"ב ו' תמוז.

אגרת שלש מאות ועשרים ותשע.

כבוד הרב השלם הסופר המצוין מהרא"י סלוצקי נ"י.

מאמרך “מה העבודה הזאת לכם” בא אלי כדבר בעתו וכונתּ בו לצרכי ולדעתי כאלו מלבי הוצאת המלים, ואלו לא כתבם “איסי הבבלי”, היה כותב אותם “אזוב היוני”. הנה הוא נדפס בנו' 51. השורות האחרות החסרות בו נמחקו בעטיו של המבקר. מודה ומשבח אני לך על מאמרך זה בפרט ועל כל תּגמוליך על המליץ בכלל, ומחכה אני למאמריך העתידים לבא, כאשר הבטחתני. ובכתבך אלי הואילה נא להודיעני מי אתה ומה מלאכתך (מאֵי זה עם אתה ידעתי), ולמען אדע להוקיר את פעלך לפי עמלך בו אם רב ואם מעט.

והנני מכבדך מרחוק ומוקירך מבלי הכירך

יל"ג.

צאַרסקאָיע סעלאָ 4 יולי 1886. י“ג תמוז תרמ”ו.

אגרת שלש מאות ושלשים.

ספ“ב, י”ח תמוז, תרמ"ו.

כבוד העלם המשכיל אשר רוח ה' בו ודברו בפיהו, אדמהו אכנהו ולא ידעתיהו, יהודה ליב גזמו!

קצרה נפשך מחכות עד בוא דברי ותפקדני שנית במכתבך ותעבור על “לא תהיה לו כנֹשה” ואני את חובתי אינני שוכח ואינני נושה, וזוכר אני כתורת משה, אבל דבריך השיגוני בין המצרים בעת אשר אני באמת טרוד מאד במלאכה אשר אני עֹשה. ובדבריך אשר אתה כותב כי ידעת כי ידי מלאות עבודה² לא תחשך עבודתי ולא יקל משאי, ורק חובה יתירה למדת בם על עצמך כי אחרי אשר ידעת כי רגעי ספורות (צ"ל ספורים) איכה תבקש ממני לחלק לך מהם רגעי מספר?

ובדבר בקשתך לא אכחד כי בשיריך קראתי רק מעט מן המעט, כי לקרא את כלם לא עצרתי כח; אבל גם מן המעט אשר קראתי די באר לי כי יש נצוץ רוח הקדש בך ואם עשה תעשה – יכל תוכל. אפס כי סגנון לשונך עוד לא בשל כל צרכו ועוד עליך להמול את ערלת שפתך. אמשול לך רק משל אחד: בראשית העתקתך את שירו של פרוּג אתה אומר: “נחלת כנור אביר עליך שפרה, וקולות כבירים משתפכים כמים”. אשאלך והודיעני: איפה מצאת “כנור אביר” ו“קול כביר” ומה טעם בצירוף המלות “נחלת הכנור שפרה עליך”? האם זה העתקת המלות Дocтaдacь тeбѣ? לעתות בצרה כאלה אין טוב לסופר עברי בלתי אם בקש יבקש לו מבטאים דומים בסה“ק אשר יבטא בם את רעיון לבו. כי אז יהי לבו בטוח כי לא יכשל בלשונו וטעם לה”ק עומד בדבורו. אנכי הייתי מעתיק את שתי השורות הנזכרות כזה:

נֵבל שׁמים נִתּן בימינךָ

קֹלֹת אלֹהים ממּנוּ יהלֹכו

קוֹל חוצב להבוֹת על צוררי עמךָ

כל בעותיהם עליךָ יערֹכו

(או: קֹשתותם מאז עלינו ידרֹכו)

שהרי כל המבטאים האלה אתה מוצא בסה“ק אע”פ שלא מענינם (כמו נבלי שמים מי ישכיב; קֹלֹת אלהים; קולם כנחש ילך. וכדומה) ודי לנו ברמיזא.

ובקו אחד בו כי תגע אצבעךָ

כל מכאובינו יֵעֹרו, יקיצו…

אין גופו של השיר לפני ולא אזכר את הכתוב שם וגם אין עתותי בידי להאריך ויספיק לך המשל האחד הזה לבדו.

הנני משיב לך את שיריך ועמם את ברכתי שלום; וסלח לי כי עצרתי במלים ושמתי את גזלת העני (כדרשתם ז"ל מל' מענה) בביתי.

והנני המוקירך מבלי הכירך

יל"ג.

אגרת שלש מאות ושלּשים ואחת.

[לה' יאפ"ז]

על מכתבך האחרון הנני מתכבד להודיעך כי תולדותיו של הרש“ז לא נוכל להדפיס עוד בהמליץ לפי שכבר עבר הזמן ועל כן לא תשלְחן. גם את מאמרך “הקולות יחדלון” אל תשלח, לפי שאין נפשי לעשות את מה”ע למקום שאתליטין³ מתגוששין בו או שת“ח מנגחין ומנצחין זא”ז בהלכה; ונפש הקוראים בחלה בפולמוס של סופרים שהוא כמים שאין להם סוף. המאמר אשר שלחת עתה לא נדפיס לפי שכבר נדפס מלה במלה בהמגיד. אם תשלח לעתיד לבוא דברים חדשים של טעם תקבל משכרתּך כשאר סופרינו, ג' קאָפ' מכל שורה. וטוב יהיה אם תקבע לך עתים מזמנות לכתוב, לכה"פ פעם בשבוע, בין אם יהיו דברי חכמה או ידיעות חדשות נצורות הכל נקבל.

והנני המוקירך מבלי הכירך

יל"ג.

כ“ב תמוז תרמ”ו, ספ"ב.

אגרת שלש מאות ושלשים ושתים.

כבוד המשכיל השלם מו“ה יאפ”ז בפאריז.

מאמרך ע"ד הלוי יודפס בקרוב. והנה לא שמת לבך כי כל עיקר הקושיא היה למה חגגו בשנה הזאת שנת המאה ליום הלדת פֿראָמענטהאַל הלוי והוא נולד בשנת 1799; ואחרי אשר קבעת גם אתה מסמרות בשנת הלדתו זאת לא הוצאת את הסופרים ממבוכתם, כי עוד הגדלת הקושיא והנחת אותה בתיקו.

את הספר אביעזר קבלתי במועדו. מאמרך “הקולות יחדלון” לא אוכל להדפיס לפי שאין אני חפץ לעשות את המליץ לעביט של שופכין. פנה לך אל “הצפירה” או אל ,העברי" אולי ישאו פניך. האחרון הלא נסה בפולמוס של קולמוס.

אל המאמר אשר אתה מבשר אחכה, ומי יתן של יתעה בדרך הלוכו כמו שתעה מאמרך על אֹדות הרש“ז, את זה האחרון אברך בשלום ותאמר לו כי בקרוב יראה בהמליץ פירושו הרחוק על לחם חול. ואיך יפרש דרך חֹל בפ' הסמוך? אף תאמר לו כי בפ' י' המלות “אחרי האפוד” חסרות בהעתקת השבעים. אולי תביא ידיעה זאת לו תועלת את כתבי ידו לא דרשתי עוד מאת הרד”ג, כי לא נזדמנה לי עוד לראותו. והנני מברך גם אותך בשלום ובכל טוב. מוקירך

יל"ג.

ערב ט“ב, תרמ”ו ספ"ב.

אגרת שלש מאות ושלשים ושלש.

ספ“ב 4 אווגוסט 1886 [ט”ו מנ“א תרמ”ו]

[לה' א. קופּערניק בקיוב]

ידידי הנכבד והחביב עלי כנפשי!

מאמרך אשר שלחת דומה במקצת לצלמא די חזה נבוכדנצר מלכא: ראשה די דהב טב ורגלוהי די הסף. מתחיל אתה בנפלאות הטבע ובגלגל חמה ומסיים – בנדבה של אלפים וחמש מאות רו“כ, כאלו אין כל חללו של עולם שוה בעיניך יותר מן הסך הזה. ומדעתי כי טוב אתה ולא תדקדק עמי על מעשי ועל פועל ידי על כן עשיתי מבלי שאלת פיך את אשר יעצוני כליותי ושמתי ב”המליץ" (היום הזה) רק את סוף דבריך הכוללים ידיעה שיש בה ממש, ואת ראש דבריך אנכי משיב לך בזה להיותם בידך לכשיזדמן לך גוף יותר נאֶה ונכבד ושמת את הראש ואת הפּדר הזה עליו והיה לבריה נאָה ראויה לברכה.

אבשרך כי נמצאו עוד אנשים קלי דעת אשר חברו יחדו להדפיס את כל כתבי הפראָזים, כאשר עשו בני פ"ב בשירי. האנשים האלה בני עיר אחרת המה ויש בהם גם ממיודעיך וממכיריך. בקרוב תשמע בודאי על אֹדות זאת בדפוס, כי אני אין לי רשות לגלות סודם בטרם שיגלוהו המה.

אבקשך לראות את ידידי הסופר המהיר והמשכיל החרוץ ר' יצחק יעקב ווייסבערג, לברכו בשמי שלום ולאמר לו כי מחזיק אנכי טובה לו בעד מכתבו האחרון בהמליץ, כי נכנס עם בעל המליץ לפנים משורת הדין ולא מנע ממנו את מתקו ואת תנובתו; ואני מבקשו להוסיף ידו לכתוב אלינו לעת מצוא. והנה אני לא כתבתי אליו עד כה יען כי לא היה דבר בינותינו, ביני וביניו,

“ונפשי בחלה באגרת בוקה ומבוקה”

כשיהיה ענין לענות בו לא אתמהמה לכתוב אליו כי חמודות הוא לי כאז כן עתה. יברכך האל וירוממך; ואני תמיד עמך, ידידך ומוקיר שמך

יל"ג.

אגרת שלש מאות ושלשים וארבע.

[להזק"ן]

אחי היקר, זקן ביתי ומרים ראשי!

נושה אתה בי תשובה על שני מכתביך הנגלה והנסתר, והנה על הנגלה לא השיבותי דבר כי אין להשיב. בו הוכחתני על כי לא יקבל ה' עהרליך את “המליץ” והוא מקבלו מראשית החדש יולי תמידים כסדרם. והתימה כי מיום שהחל לקבל את המליץ חדל מלכתוב בו. במכתבך השני נגעת בדברים שונים. והנה בדבר כתב הפלסתר… ישתקע הדבר ולא יאָמר עוד… את כתב העמל תוכל להניח תחת ידך כי אין לי חפץ וצורך בו. – חשבת לחוב לך לנחמני מיגוני ומעצבוני על העקיצות אשר שלח בי פֿרישמאַנן במאמרו בהיום; ואנכי לא התעצבתי על הדבר הזה ומתים אבל לא עשיתי, כי ידעתי כי כזה וכזה תאכל הפולימיק. והנער הזה עוד הוסיף על חטאתו פשע ובהזדמנו אתי לבית אחד וראה כי פני אינם אליו כתמול שלשם לא יכול התאפק וישאלני על הדבר בפני המסֻבין, אז עניתיו כיאות לו דברים קצרים: “עז פנים אע”פ שהוא אומר על עצמו כי עז פנים הוא בכל זאת עז פנים הוא באמת. דמיתי לכל הפחות כי בן תרבות אתה ובראותך כי אנכי מחשה לא תהיה אתה הפותח בדבר והנני רואה כי גם בזה טעיתי בחשבוני“. זאת היתה תשובתי אליו הקצרה ולא הוספתי לענות לו ולא אוסיף. ובאמת האנשים האלה טועים בדמותם כי אנכי שניתי את מחשבותי על צ”ב מיום שנעשיתי רידקטור ל“המליץ”, או כמו שהם אומרים “לאחר מקח וממכר” צ"ב יודע כי אנכי כתבתי את הקונטרס “טפח מגלה”, וכל הכתוב שם וכהנה וכהנה אנכי אומר לו על פניו תמיד גם עתה, ואם כן לא מכרתי את תֻמתי ואת דעותי בעד נזיד עדשים, כאשר הם אומרים, ועקיצתם לא תכאיבני בידעי כי אין נכונה בפיהם, וגם המה ידעו את זאת ומעלימים עין מזה. נפן מזה אל מקום אחר.

לעווי כתב אליכם ביום הששי והיום הוא שב וכותב. הוא שמר את סודכם ולא אמר לי דבר אבל שותפו ליפשיץ לא התאפק ובראותו אותי אמש גלה לי רז זה, ואנכי שאלתיו מי נתן לך רשות לגלות אזני בדבר והלא כתבו לכם לבלי הגידו לי; ויהי כמתעתּע בעיני ולא מצא מענה. ומכיון שנתפרסם הדבר בא לעווי אלי היום ודבר אתי ואָמר לי את אשר ענה לכם, ואנכי יעצתיו לשוב ולכתוב לכם שנית אותיות מחכימות ומספרים מאירים וברורים. – אין ספק כי אם יקום הדבר ויהיה אין טוב לכם בלתי אם לתתּכם את הדפסת הספרים על ידו כי מלבד שעל ידי זה תקל המלאכה מעלי ומלבד שכפי החשבון שהראו לי תהיה המלאכה נעשית אצלו בזול יותר מאשר בווילנא, הנה נא ידעתי כי מסדרי האותיות שהם נתוּנים לי בכל לבכם ונפשם ישתדלו בכל מאמצי כחם להוציא את הדבר מתחת ידם מתֻקן ומהדר בכל מה שאפשר. ועל כן עצתי היא כי אחרי אשר תקבלו את תשובת לעווי ותקבעו את ראשי הפרקים עמו, תמלאו את ידי להתפשר עמו על אֹדות הפרטים לבלי תכבד עליכם העבודה לכתוב ולשלוח אגרות רצוא ושוב. – קשה מזה הדבר איכה נמצא את כל מאמרי המפזרים ואיכה אגיע אותם לידכם למען תשימו עינכם עליהם לברור האֹכל מן הפסולת ולדעת את אשר לקרב ואת לרחק. לפי שעה נראה בעיני לנכון להחל בהדפסת הספורים שבאו בהמליץ לפני שנים שלש, שהם מוכנים ומתוקנים ומזומנים תחת ידי, ואע“פ שהם אחרונים, נוכל לציין כחלק שלישי או רביעי, ועי”ז ימשכו לבות הקוראים ביותר, ואח"כ שני ספוּרי עולם כמנהגו, ואחריהם “אגדת אזוב” הם הפולליטונין ושאר המאמרים אשר תבחרו. והנני מצרף לזה עלה אחד אשר בדמותו ובצלמו חפצים הם להדפיס. עלה כזה נשלח גם לידידנו לה' לונץ.

התחפוץ לשמוע דברים אחרים גם על אדותי בפרט? המלאכה כבדה עלי מאֹד לפי שכמעט אין לי עוזר ותומך, ואפילו מגיה פשוט אין לנו, ומוכרח אני בעצמי לקרוא את ההגהה האחרונה. ופעם אחת נטרדתי ולא יכלתי לקרֹאה ויצא הגליון מלא שגיונות כרמון. עד כמה יעמוד לי כחי לשאת את המשא הזה לא ידעתי, אבל לבי אומר לי כי לא יארכו הימים; ואם לא ישים הצ"ב בהנהגת הרידקציון סדרים ישרים אעשה לו כאשר עשיתי לפני שלש שנים כי כשל כח הסבל.

ליום השבת ליום השבת אבא לצאַרסקאָיע ואחליף כח במסבת בנינו ובני הנחמדים אשר תהלת לאל כלם טובים ושלמים.

והנני אחיך העיף

יל"ג.

5 אוגוסט 1886 ספ“ב, [ט”ז מנ“א תרמ”ו].

עשה הטוב והסגר המכתב הרצוף בזה אל ידידנו ה' לונץ.

אגרת שלש מאות ושלשים וחמש.

ספ“ב 10 אוגוסט 1886. [כ”א מנ“א תרמ”ו]

[לה' א. קופערניק]

ידידי הנכבד!

גם מאמרך החדש אי אפשר להדפיס כמו שהוא לפי שבדברים כאלה יש משום הוצאת שם רע (דיפֿאַמאַציאַ בלע"ז) ועל כגון דא הוכנו כסאות למשפט גם למדפיסים גם למחברים; על כן נאנסתי לשנות ממטבע שטבעת במאמרך ולהעלים את שם האיש שאתה מספר בגנותו, ובלי ספק אנשי עירך ידעו אל מי ירמזון מליך – ורב לך בזה.

מכתבי הקודם בלי ספק קבלת, והנה לבי נוקפי שמא ח“ו אתה כועס עלי על אשר אני שולח יד במאמריך לשנותם, ע”כ אם חמה אין לך אבקשך להרגיעני במלים אחדות.

אגב אודיעך כי ביום ו' ג' אלול מלאנה לה' צעדערבוים שבעים שנה ואם תמצא ידך בכחך לעשות שיראו לו מקיוב איזה אותות כבוד וברכה – עשה, כי כל איש שעמלו עם הצבור כשהוא מגיע לפרק זה, שהוא גבול ימי שנותינו, ראוי הוא שנכבדהו ונכיר טובה לו.

אולי ידעת איפה הוא כעת האיש מיכל גאָרדאָן, שהיה גיסי לפנים; הודיעני נא על אדותיו. זה קרוב לשנה אשר לא שמעתי ממנו דבר ולא ידעתי איפה אבקשהו, והאיש הזה יקר בעיני, כי מלבד שהוא איש משכיל וטהר לב – בו אחוזים זכרונות ימי נעורי. והיה זה שלום מאת אוהבך המתימר בכבודך ובאהבתך

יל"ג.

P.S. מי יתן ונזכה לקבל ממך מכתבים משמיעים דברים טובים דברים נחומים שלא נהיה מוכרחים לשנותם ולהפיל מהם דבר ארצה.

אגרת שלש מאות ושלשים ושש.

[להזק"ן]

ידיד יקר לי!

מיום שהחלותי להגיד חדשות לעם מדי יום ביומו אין לי חדשות להודיעך אָתה ומכתבי אליך מעטו וידלו מאֹד. כי כל היום יושב אנכי סגור בחדרי, קורא וכותב, עורך ומתקן ואין קצה ללהג הרב ולא אביט אדם עם יושבי חדל – והחדשות מאין תמצאנה ואיזה מקום החמר למכתבים?

שני ימים ולילה אחד עשיתי בצאַרסקאָיע. ישיבתו שמה קרבה אל קִצהּ. הימים ימות הגשמים והלילות ארוכים. אני ואשתי זו ביתי נכונים עוד בסוף השבוע הזה להעתיק מושבנו העירה אל הדירה החדשה אשר שכרנו לנו, ברחוב וואָזנעסענסקאַיאַ בקרן סאַדאָוואַיאַ. חתני לוקחי בנותי עודם מקשים ערפם ואומרים להשאֵר בחוץ עוד כשבועיים.

הילדים אשר אנחנו שותפים בהם בריאים וטובים.

ביום הששי הבא, ג' אלול 22 אוגוסט, תכלינה שבעים שנה לחיי הצ"ב בעל “המליץ”. נפתולי אלהים נפתלתי עמו וגם יכלתי לבלי יעשה את מכתב עתו לחצוצרה להודיע ברבים את בוא היום הגדול ההוא ולספר לדוד את כל מעשה תקפו וגדולתו. ואולם בפעם הזאת ראוי ונכון הוא כי יקדמוהו משכילי עמנו ברכות טוב, כי זאת הפעם סבת החג אמתית היא, כי באמת הוא בא לגבול ימי שנותינו שבעים שנה; וגם ראוי הוא לכבוד ויש לנו לשמוח בו, כי מה עשינו לוּ לא מלאו לו כעת שבעים שנה כי אם שלשים או ארבעים. על כן אל נא תעצל ידידי מהעיר את משכילי עירך לברכו ביום ההוא והיתה זאת לו למשיב נפש ולכלכל את שיבתו המשתוקקת לכבוד; ומה גם כי “חובבי ציון” אתם והמליץ לכם לפה.

מידידנו הר"א קופערניק קבלתי היום מכתב, בו יודיעני דבר אשר המרה ועצב את רוחי מאֹד;

ידידנו מיכל גאָרדאָן לעת זקנתו חי בצער גדול בעוני ובחֹסר כל. היו ימים אשר חשבתי להסיעהו הלֹם לעבוד עמנו עבודה ב“המליץ”; אכן לא ארבתי את לבבי לעשות הדבר הזה יען לא ידעתי אם ראוי וכשר הוא לעבודת הסופרים כפי שהיא דרושה לחפצנו; ועוד כי כל ימי “המליץ” הוא מתהולל ועומד לא על ארז כי אם על קנה רצוץ ויראתי פן אביאהו הלם ובין כה יפול מה"ע תחתיו, וכשל עוזר ונפל עזור ומה אעשה לו אז אחרי נפלו?

ברך בשלום את ידידנו “איש הישר” ואמר לו כי הערתו “חמשה לחם” מהודרת היא אע"פ שהיא זרה, ובקרוב יראה אותה בדפוס.

והיה זה שלום לך ולאשר אתך בברכת אחיך אוהבך

יל"ג.

19 אוגוסט 1886 ספ“ב [אדר”ח אלול תרמ"ו].

אגרת שלש מאות ושלשים ושבע.

כבוד הסופר המהיר והמשכיל השלם מו“ה א”י סלוצקי.

מחזיק אנכי לך טובה מרֻבה על האמינך בי לגלות לי את קורותיך ואת אֹדותיך. והנה אחרי רואי כי אינך עומד בגרם מעלות ההצלחה ואינך אסור בעבותות החובה והעבודה אל מקומך וביתך, עלה על לבי להציע לפניך אולי תאות לבֹא אלינו לספ“ב לעבוד אתנו עבודה ב”המליץ“; כי נחוץ לי עוזר בעריכת מה”ע הזה, לערוך מאמרים ולבקר ספרים ולתקן מאמריהם של אחרים, ומכותלי מכתביך ומאמריך אשר קבלתי עד כה ראיתי אותך ראוי וכשר לפני לדבר הזה. על כן מהרה נא להודיעני במוקדם אם יכל תוכל להניח מקומך במהרה בקרוב ולבא אלינו. פה תמצא מעון ושלחן וכל צרכיך בבית הרידקציה, וגם איזו עשרות רו“כ בחדש תשארנה לך לשלח לביתך, ואצ”ל בו חיי הנפש תמצא בה יתר מאשר בקרתגא שלך. על כן מהרה והשיבני דבר, לפי שמבקשים אנחנו לנו איש כזה ושמא יקדימך אחר; וכאשר תבא תשובתך אפרטה לך בדיוק גם מה תהא חובתך לעשותה ומה תהי משכרתּך. ולי אני מוקירך מרחוק ינעם להיות מכירך מקרוב, ותהיה קרוב לי ומבאי ביתי, יען כי רואה אנכי מדבריך ומאמריך כי בעל נימוס וענו ובעל מדות טובות אתה היודע להלוך עם החיים ולהתערב עם הבריות, ואיש כזה אנכי מבקש.

מכתבך ע"ד קיוב קשה להדפיס, יען כי דובר אתה סרה נגד מי שתקיף ממנו; ובכל זאת אנסה להסיר משם כל חום וכל נקוד וטלוא ואולי יצא מתחת שבט המבקר בלי סיקרא.

והנני ידידך ומוקירך המחכה לתשובתך בקרוב

יל"ג.

ו' לחודש אלול תרמ“ו ספ”ב.

אגרת שלש מאות ושלשים ושמונה.

כבוד הסופר המהיר אשר בימינו נצח נעימות, דובר מישרים, דעות תמימות, קנקן מלא חדש וישן, הרר"מ ברובינשטיין המכנה מבש"ן, ביאַססי.

מאמרך “חתחתים בדרך” נכון לדפוס בנו' 99. תודה רבה לך על מאמרך זה כי כמהו כאחיו ההולכים לפניו הנהו נחמד ונעים בסגנונו ונורא ואדיר בתוכנוֹ. ואתה אל נא תרף ידך ממנו גם לימים הבאים ומי יתן ויקרה אלהים לפניך דברים טובים דברים נחומים לדבר עליהם ולבשרם לאחיך השותים בצמא דברי פי חכם חן כאלה, למען אשר אדע אם יודע אתה גם לשחוק ולשמוח כמו שאתה יודע לבכות ולהאָנח.

את קולך שמעתי והנני כותב עם זה גם להר“ד זילבערבוש, ואם יבואו דבריו וכבדנוהו (אין כבוד אלא ממון), כי אחרי אשר אתה בטוב טעמך העידות על דבריו כי טובים הם לָא אפונה כי ימצאו חן גם בעינינו ויכבדו את מקומם ב”המליץ". אהלי, הגידה נא לי אם יודע ה' זילבערבוש את שמי ואם יש תחת ידו “כל שירי”; אם אין אשלחם לו; כי אתה ידעת את נפש המחבר כי הוא – “פרה הרוצה להניק”.

מאשר בחירי רצתה נפשי אתה ואני אהבתיך על טוב טעמך ויושר הגיונך המעידים לי גם על טהר לבך וישרת נפשך אֶלאַט דבר עמך כי כשם שנמצאו לפני שלש שנים אנשים אשר הדפיסו את שירי, כן חברו להם עתה משכילים אחדים להוציא בחוברת גם את ספורי ומאמרי הפרזים אשר באו עד כה בדפוס מפזרים ומפרדים. בזמנו תמצא את הדבר הזה בכל פרטיו בכתבי העתים. בעד “המליץ” אין לך לשלם מאומה, כי העקזעמפלאַר אשר אתה מקבל הוא נמנה בין העקזעמפלאַרים הנשלחים לחכמינו וסופרינו חנם אין כסף. וה' יאיר פניו אליך ויחנך משמני הארץ כאשר חננך מטל השמים ויתן בלבך לאהבה את אוהבך ומכבדך.

יל"ג.

יום ב' ו' לחודש אלול ספ“ב תרמ”ו.

אגרת שלש מאות ושלשים ותשע.

[להנ"ל]

גבר חכם בעז (אין עז אלא תורה) ואיש דעת אמיץ כח!

בנוהג שבעולם כשאדם מוצא קורת רוח מאשתו לא יזכור את השדכן וישכחהו, וכשהוא מוצא את האשה מר ממות על השדכן קללתו ורבצה בו כל האָלה. לא כן אנכי עמדי! שדכן היית בינינו ובין ה' זילבערבוש והנני שמח לבשרך כי הזווג עולה יפה והבאת עליך ברכה. בלי ספק כבר ראית את מכתביו נדפסים ב“המליץ”; וכבר כתב הוא אלי וגם אני אליו; ובקרוב גם יראה סימן ברכה בעמלו.

מכתבך האחרון קבלתי את תשובתך ע"ד “העברי” העושה מעשה אמורי באה אל הרידאקציון והיום נפרסם את זר מעשהו, כפי הרשות אשר נתת לנו בטובך.

מאת גולי רומיניא האֻמללים העומדים בצרה בקראקוי קבלנו קול קרא לעזרה ומהרתי לתתּוֹ בהמליץ כי ראיתי את קולך מדבר מבין שורות הכתב ההוא, ולעשת רצונך חפצתי, ואף כי בדבר מצוה רבה כפדיון שבוים.

טוב לי כי הזכרתי את הבטחתי, על דברת תמונתי; ועתה הנה פני הולכים עם המכתב הזה, ואתה תצוה להדביק את הלוח הדק הזה בדבק טוב בפתח ספרי אשר תחת ידך והיה לך לזכרון, וראית את פני וזכרת כי כן ידבק בך גם לב בעל הפנים האלה.

ידידך ומוקירך באמת

יל"ג.

א“ך אלול תרמ”ו, ספ"ב.

אגרת שלש מאות וארבעים.

[לה' יאפ"ז]

הגידה נא לי כמה ימי שני חייך? מכותלי מכתביך אני רואה כי עוד צעיר לימים אתה. הן תנואות עלי תמצא וכבן שיש לו געגועים על אביו תתחטא ותתאונן רע באזני: “מדוע לא תכתוב אלי? היש בלבך טינא עלי?” ותוסיף ותגלה למוסר אזני: “אם ככה אתה עושה עם כל סופריך – המליץ מה יהיה עליו?!” – וכל זה אינם אלא מעשה נערות. וכי כל איש שאין בלבי טינא עליו חייב אנכי לכתוב אליו אע"פ שאין ביני ובינו ענין לענות בו? או אם לכל השולח דבר וחצי דבר אל המליץ אשוב ואכתוב? ואיככה לא שמת לבך לדבר הזה, כי אם ככה אני עושה – המליץ מה תהיה עליו? – הן התשובה היותר חשובה לך היא כי תמצא את דבריך נדפסים; ובכל עת היות במכתביך ענין קטן או גדול לענות עליו מעולם לא שמתי לפי מחסום ולא חדלתי מענותך עליו: ולמה אתה בא עלי בטרוניא ובעקיפין? כלך מדרך זה!

מאמרך אשר שלחת היום לא יבוא בדפוס, לפי שאין בו דבר של ממש. השאלה שנשאלה לפניך נשאלה גם לפנינו ובקרוב נשתדל להשיב עליה.הדברים המעולים אשר לך שלח ותקבל שכר, כאשר הבטחתיך; אפס השתדל כי יהיו דבריך מתוקנים ומעולים ומועט המחזיק את המרובה; ולמה לך להקדים ולבשר את צאתם ובואם או להקנות פירות שלא באו לעולם? הכין את אשר תכין ושלחם אלינו בלי הקדמות ואריכות דברים, וכשיהיו מודפסים תבוא על שכרך, ואז כשתהיה סופר תמידי שומר תפקידו תוכל לקבל גם אחוז אחד מן המליץ. אם בעל “המגיד” ירבה במחירך הברירה בידך לתת את דודיך לו ולנו יעמוד ריוח והצלה ממקם אחר. עוד זאת תשים אל לבך כי לא נברא מ“ע לעשות רצון סופריו ולמצא חן בעיני כל או”א מהם, כי אם על הסופרים לבחר דרכם ולבוא אחרי מה“ע כתכונתו וכמטרתו אשר הציב לו, ואני כבר אמרתי לך כי לא אוכל תת את “המליץ” להיות כשוק של מקולין לחרף ולגדף איש את אחיהו. הלא רואה אתה כי בורח אני מפני הפולימיק ולמה תשוב ותפקוד עלי עון ש”ב רייכֿערסאָהן המלמד הזה אשר כל אוכליו לא יאשמו ודמו בראשו.

והנני מכבדך ומוקירך כערכך היקר

יל"ג.

כ“ג אלול, תרמ”ו, ספ"ב.

אגרת שלש מאות וארבעים ואחת.

כבוד הסופר המשכיל תם־דרך, שפל רוח ושפל ברך, עד כי לא ידע לנפשו ערך, הרא"י סלוצקי נ"י.

במכתבך מיום טו“ב אלול אתה דוחה את הצעתי לבוא לעבוד אתנו “בהמליץ”: אבל רואה אנכי כי דחיתך זאת היא דחית שמאל ולא דחית ימין, על כן מצאתי את לבבי לחדש עדי נגדך, ולשוב ולדבר על לבך. טעמיך ונמוקיך אשר בגללם אתה ממאן לבא אלינו לא יעמדו ברוח מצויה ואינם באים אלא ממדת ענותנותך ולפי שאין אתה מכיר ערכך. הנה אנכי לא ידעתיך מעודי ולא שמעתי שמעך, אכן מראשית דברך אלי בכתב ראיתי כי הדבּר אתך ושפתנו בלשונך ורוח הגיון בקרבך, ואותם אני מבקש. הנך אומר כי אינך ממהר לכתוב, אבל המהירות איננה דבר נחוץ, ועוד שהיא באה בהרגל. אם האופנים וידותיהם וחשוקיהם שלמים כלום אינם צריכים אלא למשיחה למען ירוצו בלכתם. שוב אתה אומר כי לא תדע שפת אשכנז אבל גם זה איננו חסרון גדול, כי הלא לא לעורך מה”ע נקראך כי אם לעוזר לנו ואת אשר תכתוב תכתוב תחת ידי והשגחתי ולא יכבד עלי למנות החסרון ולתקון המעות. על כן אם באמת רק אלה הטעמים יניאוך מבוא – אל תשים לבך אליהם: ואם באמת עסקך לא יתן לך די לחם ביתך, כמו שכתבת אלי במכתבך הראשון, ואיננו אוסר אותך בעבותים, כלומר אם יכל תוכל להמיש צוארך ממנו בכל עת ובכל זמן, או למסרו לאחר תחתיך, למה לא תחפוץ להיות גולה למקום תורה ודינרי זהב כאחד, במקום תשב שלו ושאנן בבית מלא כל טוב על התורה ועל העבודה ולא תהיה נע ונד ממקום למקום, לחמך יהיה נתן וכל צרכיך נאמנים וגם שכרך אתך להעניק לבני ביתך? על כן אפוא זה דברי האחרון אשר אדבר לך בענין הזה: הנה מכתבי זה בא אליך קרוב לערב ראש השנה. אם צריך אתה לחשב דרכך ולהמלך בדבר אם ללכת אחרי או לא, הנני קובע לך זמן כל שלשת ימי ר“ה ושבת להתיעץ, וביום הראשון שאחר שבת שובה הודיעני את דעתך בבירור אם הן ואם לאו, אם לאו – אשעה מעליך ואפנה לבקש לי עוזר במקום אחר, ואם הן – וכל להיות נקי לביתך כל החגים עד אחר חג הסכות ובין כה תכלה עסקיך הישנים ותכלכל דבריך במשפט ותכף אחר החג תשים פעמיך לבוא הנה ובעוד מועד תכין לך מכתב מסע שבודאי ישנו בידך אחרי כי סוחר וחוזר בערים אתה; גם מכתב תעודה על יושר הנהגתך תכין לך. ודע, כי העסק בעריכת המליץ נותן לך זכות לשבת בפטרבורג ולא יחרץ לך שום איש את לשונו, כי כן נתנה לנו רשות. חדר מיוחד ומרוח יהיה לך בבית הריאקציה וכל מחסוריך על בעל המליץ, ובביתי גם אוצר ספרים טוב אשר תוכל לרחוץ בם הליכיך בחמאה: ואני אהיה לך לאב ושכותי את כפי עליך. ובכן אחכה לתשובתך עד יום הרביעי או החמישי שבימי התשובה: ואם תוכל להקדים תשובתך לפני ר”ה מה טוב, למען אוכל לבקש לי איש אחר כלבבי אם אתה תגמור לבלי שמוע בקוֹלי ללכת אחרינו.

והנני בכל אופן מכבדך ומוקיר ערכך

יל"ג.

כ“ד אלול תרמ”ו, ספ"ב.

אגרת שלש מאות ארבעים ושתים.

[לה' י"י ווייסבערג]

שלום רב לידידי ואיש חסידי, האדם הטוב הזה הלבנון!

ימים על שנה תחכה לתשובתי ואני כמו כן אחכה להתעוררות לתשובה למען תהיה תשובתי שלמה לפניך ועד כה לא נזדמן לי חפץ מן החפצים, לא מחפצי אני ולא מחפצי שמים, לעשות למכתבי אליך אזנים, ולהיות לי לפתחון פה ולניב שפתים. ועתה הנה הימים הנוראים, שהם ימי תשובה ממשמשים ובאים, ואמרתי אֶנָער נא מתרדמתי ואשלם חובתי בתשובתי פן יקדימוני ח"ו ימי הדין וגזלת “העני”⁴ בביתי.

ברכתני ידידי כשנעשיתי רידקטור: והנה ידעתי כי מאתך היתה הברכה ברכה שלמה, יען כי יצאה מלב שלם, מלב אוהב טהר לב: אבל מזלי גרים שברכתך לא נתקימה בי במלואה ונעשית פגומה. מלאכתי בהמליץ איננה מתוקנת כל צרכה כמו שקויתי אני ושקוו אחרי[ם] ממנה, ובשביל כך איננה נותנת לי נחת רוח ומנוחת הנפש. יצרו של הצ“ב תקף עליו להפוך את המליץ למ”ע יומי; ואני מראשית ידעתי כי האדם הזה גדול הוא רק עי“ז שיצרו גדול משל חבריו; אבל בעוד יצרו גדול אין לו כח גברא למלאת אפילו חצי תאותו. אסברא לך. כשנשתתפתי לצ”ב ומטעם המיניסטר נעשיתי לרידקטור היה המליץ יוצא פעמים בשבוע והיה ספק בידי לעשות לעתים מזמנות מטעמים להקוראים כאשר אהבתי, והיינו נושאים ונותנים גם להשתתף בהמצפה ולחדש ימיו כקדם: והנה קפץ עליו רוגזו של קנטר אשר בדה את מה“ע היומי: ולא ידע הצ”ב שָלֵו בבטנו ויאמר: ארדוף אשיג אחלק גם אני שלל כמהו. עד כמה פעמים דברתי על לבו: “הרף מקנאה ועזוב התאוה! זקנים אנחנו ממנו לימים והוא צעיר ו…; הממנו נלמד לעשות כמעשהו? אין צרך לישראל במ”ע יומיים. מאין לנו בשר לתת לכל העם הזה, ונפשי קצה בלחם הקלוקל אשר יהיו כה“ע היומיים מוכרחים לתת לפני קוראיהם כדי שלא להוציא את הנייר חלק: וגם סימן ברכה לא תראה בעמלך זה החדש, כי מעמד עמנו בצוק העתים האלה ברע הוא ואיכה ישא לבדו טרחכם ומשאכם וריבכם?” ככל החזון אשר נשא אחרי כן “חוט השני” (בהמליץ נו' 41) דברתי אליו השכם ודבר והוא עשה מה שעשה; ועתה הנה המליץ יוצא יום יום ואתי אין עוזר ואין תומך וגם “מגיה” טוב אין בבית הדפוס, וכל המלאכה המרבה עלי היתה כלה עד כי כבר כשל כחי ועיפה נפשי, ובשבוע העבר כבר הייתי נכון להשליך את עבותות הרידקציא מעלי והרבו עלי רעים ופתוני ואפת; וגם עתה לא אדע אם ימי ימשכו, כי גם העוזרים טובים אי אפשר למצוא וגם לשלם להם בעד עבודתם אין די כסף לאדון הזה. הוא הדבר אשר אמרתי לך כי נסתפחה שדי, כי ברכתך הטובה אשר ברכתני לא נתקיימה בי במלואה.

* * *

ועתה על מה אדברה בך עוד? יש לי הרבה לדבר בך ואחשכם ליום אחר לכשירוח לי. ועתה היה ברוך לשנה המתחדשת עלינו. אם תספיק לך השעה שלח לי איזה כתיבה טובה ואתה תקבל מן השמים בגלל זה חתימה טובה; וביום הזכרון תזכור לטוב את אוהבך וחובבך כמאז ומקדם את

יל"ג.

מוש“ק כ”ה אלול תרמ“ו, ספ”ב.

אגרת שלש מאות וארבעים ושלש.

[להזק"ן]

אחי משאת נפשי, כבודי ומרים ראשי!

על דבר הענין הרע אשר נתתי לכם לענות בו כתבתי היום ארוכות לידידנו היקר לה' לונץ בלשון ביסמאַרק הקשה לי כמהו, ואתה היודע את כל שגיאותי תמליץ בעדי לכפר על שגגותי; ואליך אהוב נפשי הנני כותב בשפת אבותינו האהובה לברכך ברכה שלמה להתחדש השנה. יום בוא מכתבי זה אליך משנה יום טוב הוא לנו, כי הוא ראש השנה גם לחיי בננו היקר לשנינו, ומשנה ברכה תקח מאתי. בנינו עודם יושבים בבית הקיץ ואני אשר אשמח לקראת שלשת ימי מנוחה אלה אשר באו לי אין בלבי ללכת לצארסקאיע ביום הולדת מאַקסים, וזאת תהיה הפעם הראשונה אשר לא נקדמהו ברכות טוב פנים בפנים ביום הלדתו. וגם זה לי כחדש ימים, מיום צאתי מצאַרסקאָיע ביום 20 אוגוסט, אשר לא ראיתיו, כי רחוק אני כעת ממקום דירתו וזה באו העירה מעט, אבל ידעתי כי לו ולכל אשר אתו ב"ה שלום רב ואין למו מכשול. כה יתן ה' וכה יוסיף!

עבודתי בהמליץ כבדה עלי מאד, נלאיתי נשוא; כי אני נשארתי לבדי ומעוזרים אין איש אתי, וזה האיש צ"ב יעסוק ויכתוב מעט, והמעט אשר הוּא כותב מוטב שתהפך לו שליתו על פניו. בשבוע העבר קצפתי עליו בגלל הדבר הזה ואמרתי להשליכהו אחרי גוי, כי העבודה לא לאיש אחד היא ובנפשי היא. שני גליונות יצאו בלעדי ובראותו כי רעים וחטאים הם מאֹד הרבה עלי רעים ויפתוני בפיהם ואַט שכמי לסבול עוד עד – עד אשר יכשל כח הסבל. יש לי עוד קו תקוה כהה למצוא לי עוזר כנפשי, ובקרב ימים יודע, ואם ידעך גם קו אור זה אין לי פתח תקוה לצאת מעמק העכור.

בקשה קטנה לי אליך. הנה קראת את מאמרי “ספר החיים” אשר בו יצאתי להמליץ טוב בעד ספרותנו החדשה ולהציל את כבודה מידי מחלליה. עוד לא דברתי שם כל מה שיש לדבר בדבר הזה. ועתה אם ישרו דברי בעיני, הבה קח לך מועד בימי המועדים ובֹא נא אחרי למלאת את דברי, כי תרי קלא משתמעי יותר ואי לו האחד שיאמר דבר ואין שני להחזיק בידו. ואם יכבד ממך הדבר תנהו ענין לידידנו ישר הלבב הד“ר עהרליך, אשר גם ברך תברכהו בשמי לשנה החדשה. אם תמים דעת הוא עמי ואיש עצתי בדבר הזה יקח נא עמו דבירם וינאַם נאום. ואם שגיתי הבינו לי ואני אחריש גם אני ולא אענה עוד. עיף ויגע אנכי ונפשי יבשה בחרבוני עבודת הרידקציא. ארור היום אשר בו נסכל הצ”ב לעשות את המליץ למ“ע יומי, דבר מר אשר לא עלה על לבי גם בהקיצי גם בחלומי. ועתה אלכה ואשובה אל מקומי, כי הנה יום ברכה ולא קללה היום ואני ברך לקחתי ואברך ולא אשיבנה. ברוך ומברך אתה לי וכל אשר אתך. יתן לך האלהים זמרת הארץ, תזמר כרמך ואספת את תבואתה; ומעלי יסר את הערב הזה את זרמת הצ”ב ומליצו, אשר עינהו רק על בצעו, ולבי יאמר לי כי בשנה הזאת יגיע [המליץ] עד קצו, ולא יצא עוד כברק חצו.

ידידך אשר נפשי קשורה בנפשך

יל"ג.

ער“ה תרמ”ז.