רקע
תקוה שריג
מיתר מתייפח למשמע מנגינות עצובות
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: בית־השיטה: [חמו"ל]; 1990

מיתר, מאז היותו כבן שנתיים, התהלך תמיד

כשבידו “מיקרופון”, שהחּזיק לפי התקן

ושר תמיד לתוכו.

המיקרופון היה ממברשת שיניים, מסרק, “לורד” לציור,

ויותר מכולם צינורית גומי המתחברת לברז.

מיתר – תמיד שָמֵחַ, תמיד נמשך למוסיקה, רוקד לפי הקצב,

פעם אחת הנחיל אותנו בהפתעה.

כששרה לו יהודית את השיר “נומה־נומה מיתרון קטן – – –”

פרץ בבכי קולני וממושך.

הוא לא המציא זאת. גם מיכל, בגילו בדיוק

לא חסכה בכי מר לשמע מנגינה זו

המנגנת כנראה על מיתר של עצב.


המלצות קוראים
תגיות