רקע
תקוה שריג
מיתר מתייפח למשמע מנגינות עצובות

מיתר, מאז היותו כבן שנתיים, התהלך תמיד

כשבידו “מיקרופון”, שהחּזיק לפי התקן

ושר תמיד לתוכו.

המיקרופון היה ממברשת שיניים, מסרק, “לורד” לציור,

ויותר מכולם צינורית גומי המתחברת לברז.

מיתר – תמיד שָמֵחַ, תמיד נמשך למוסיקה, רוקד לפי הקצב,

פעם אחת הנחיל אותנו בהפתעה.

כששרה לו יהודית את השיר “נומה־נומה מיתרון קטן – – –”

פרץ בבכי קולני וממושך.

הוא לא המציא זאת. גם מיכל, בגילו בדיוק

לא חסכה בכי מר לשמע מנגינה זו

המנגנת כנראה על מיתר של עצב.


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות