שְׁתֵּי הַיּוֹנִים עָמְדוּ עַל מַעֲקֵהוּ הָרָחָב שֶׁל הַגַּג שֶׁמִּמוּל. הֵן עָמְדוּ רֶגַע אֶחָד בִּלְבַד וְהֵחֵלּוּ לָלֶכֶת לְאָרְכּוֹ שֶׁל הַמַּעֲקֶה. אַחַר כָּךְ נִשְׁתַּהוּ רֶגַע וְשׁוּב הִמְשִׁיכוּ בִּפְסִיעָתָן לְאֹרֶךְ הַמַּעֲקֶה. וּפִתְאֹם הִתְעוֹפְפוּ לָהֶן הַיּוֹנִים וְנֶעֶלְמוּ מֵעֵינָי. אַךְ בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצֵאתִי רֹאשִׁי אֶל מִחוּץ לַמִּרְפֶּסֶת שֶׁלָּנוּ וְהִפְנֵיתִי פָּנַי כְּלַפֵּי מַעְלָה –רָאִיתִין, אֶת שְׁתֵּי הַיּוֹנִים הַנְעִימוֹת, כְּשֶׁהֵן מְהַלְכוֹת עַל הַמַּעֲקֶה שֶׁל הַגַּג שֶׁלָּנוּ. כַּמָּה שָׂמַחְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַיּוֹנִים הַנָּאוֹת עַל הַגַּג שֶׁלָנוּ, אוֹרְחוֹת שֶׁלָנוּ. וַהֲרֵי תָּמִיד רוֹאִים אָנוּ אוֹתָן עַל הַגַּג שֶׁמִּמוּל. רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְבַקְרוֹת הֵן גַם עַל הַגַּג שֶׁלָנוּ.
עַל הַגַּג שֶׁמִּמּוּל – אוֹרְחוֹת קְבוּעוֹת הֵן הַיּוֹנִים. אֲבָל בֵּיתָן הוּא בְּשׁוֹבָךְ בַּחֲצַר אַחַד הַבָּתִּים הַסְּמוּכִים לְבֵיתֵנוּ. הַשּׁוֹבָךְ נִצָּב לוֹ עַל רֶגֶל אַחַת אֲרֻכָּה בֶּחָצֵר, כְּמוֹ פֶּרַח גָבוֹהַּ, דִּינָה עוֹבֶרֶת לְיַד הַשּׁוֹבָךְ בְּדַרְכָּהּ לַגַּן וּבְשׁוּבָה מִן הַגַּן. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיְתָה דִּינָה אוֹמֶרֶת לִי בְּשׁוּבָה מִן הַגַּן:
– הַיוֹם רָאִיתִי אֶת הַיּוֹנִים. כַּמָּה הֵן נֶחְמָדוֹת!
דִּינָה רָאֲתָה אֶת הַיּוֹנִים כִּמְעָט יוֹם־יוֹם אַך תָּמִיד הִתְפָּעֲלָה מֵחָדָשׁ וְסִפְּרָה לִי עֲלֵיהֶן, כְּאִלוּ רָאֲתָה אוֹתָן לָרִאשׁוֹנָה. וּגְדוֹלָה מְאֹד הָיְתָה שִׂמְחָתָהּ בַּשָׁעָה שֶׁרָאֲתָה אֶת שְׁתֵּי הַיּוֹנִים בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה עַל הַגַּג שֶׁמִּמּוּל:
– הִנֵּה הַיּוֹנִים הַלְּבָנוֹת מִן הַשּׁוֹבָךְ. הַבֵּט עַל הַגַּג מִמּוּל. נֶהְדָּרוֹת!
מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם הָיִיתִי מֵצִיץ אֶל הַגַּג שֶׁמִּמּוּל כָּל פַּעַם שֶׁיָּצָאתִי אֶל הַמִּרְפֶּסֶת. אוּלַי אֶרְאָה אֶת הַיוֹנִים.
אַךְ בָּאוּ יָמִים וְהַיּוֹנִים לֹא נִרְאוּ עַל הַגַּג. יִתָּכֵן כִּי עֲיֵפוֹת הָיוּ וְלא הָיָה לְכַנְפֵיהֶן כֹּחַ לְשֵׂאתָן עַד הַגַּג הַגָּבוֹהָ, שֶׁעַל הַבַּיִת בֶּן אַרְבַּע הַקּוֹמוֹת. וְאוּלַי בִּקְרוּ בְּאוֹתָם הַיָּמִים עַל גַּגּוֹת אֲחֵרִים שֶׁבַּסְבִיבָה שֶׁלָנוּ? וְאוּלַי בִּקְשׁוּ לְהִשָּׁאֵר בְּבֵיתָן. וּבַיָּמִים שֶׁלֹא בָאוּ הַיּוֹנִים הָיְתָה דִּינָה שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי:
– אֵיפֹה הַיּוֹנִים? לָמָּה לֹא בָאוּ הַיּוֹם הַיּוֹנִים?
גַּם אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה לֹא בָאוּ הַיוֹנִים.
עֶרֶב אֶחָד בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱשִׁיךְ הַיּוֹם שָׁכְבָה דִּינָה, כְּדַרְכָּהּ, לִישֹׁן בְּמִטָּתָהּ. לֵיל הַקַּיִץ הָיָה בָהִיר בַּחוּץ, כִּי הַיָּרֵחַ הוֹפִיעַ עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם. הַחַלּון שֶׁל הַחֶדֶר הַפּוֹנֶה אֶל גַּג הַיּוֹנִים, הָיָה פָתוּחַ לְגַמְרֵי וְגַם הַוִּילוֹנוֹת הָיוּ מוּזָזִים לַצְּדָדִים. בִּתְחִלַּת הָעֶרֶב הָיָה הָאֲוִיר חַם בְּמִקְצָת אַךְ בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת יוֹתֵר הֵחֵלָּה רוּחַ קַלָּה וּקְרִירָה נוֹשֶׁבֶת מִמִּזְרָח וְדִינָה שָׁקְעָה בְּשֵׁנָה טוֹבָה וַעֲמֻקָה.
לְמָחֳרָת קָמָה דִּינָה וְהַבָּעַת דְּאָגָה עַל פָּנֶיהָ:
– הַלַּיְלָה בָּאוּ הַיּוֹנִים לְבַקֵּר אֶצְלִי בְּתוֹך הַחֶדֶר! אֵיפֹה הֵן? לְאָן נֶעֶלְמוּ?
– מָה, הֵן נִכְנְסוּ מַמָּשׁ לְתוֹךְ הַחֶדֶר? – שָׁאַלְתִּי.
– כֵּן, עָמְדוּ עַל אֲרוֹן הַבְּגָדִים שֶׁמִּמּוּל לַמִּטָּה וְהִסְתַּכְּלוּ בִי – וַאֲנִי בָּהֶן. אֲבָל אַחַר כָּךְ קָרָה מַשֶׁהוּ שֶׁאֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת בְּדִיוּק.
– אוּלַי עָמְדוּ גַם עַל הַמִּטָּה? – שָׁאַלְתִּי.
– כֵּן, כֵּן – אָמְרָה דִינָה. – עָמְדוּ עַל הַמִּטָּה. אָמַרְתִּי לָהֶן שֶׁאֲנִי כְבָר אֵינֶנִּי הוֹלֶכֶת לַגַּן וּמָחָר אֵלֵךְ לְבֵית הַסֵּפֶר וְהֵן שָׂמְחוּ.
– וְאַחַר כָּךְ הִתְעוֹפְפוּ לָהֶן מִתּוֹךְ הַחֶדֶר וְחָזְרוּ לַשּׁוֹבָךְ שֶׁלָּהֶן? – שָׁאַלְתִּי.
– לֹא, הֵן אָמְרוּ לִי שֶׁהֵן רוֹצוֹת לָלֶכֶת אִתִּי לְבֵית הַסֵּפֶר. וַאֲנִי הִסְכַּמְתִּי וְהָלַכְנוּ לְבֵית הַסֵּפֶר…
– וְהַיוֹנִים הָלְכוּ אִתָּךְ?
– וַדַּאי, הֵן הָלְכוּ לְצִדִּי. וְכֵיוָן שֶׁהַיּוֹנִים הָלְכוּ לְאַט הָלַכְתִּי גַם אֲנִי לְאַט, וּכְשֶׁהִגַּעְנוּ אֶל הַכְּבִיש בִּקַשְׁתִּי מֵהֶן שֶׁיַעֲלוּ עַל זְרוֹעוֹתַי. וְהֵן עָלוּ אַחַת עַל יַד יָמִין וְאַחַת עַל יַד שְׂמֹאל. כָּךְ עָבַרְנוּ אֶת הַכְּבִישׁ.
– וּמָה אָמְרָה הַמּוֹרָה?
– לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַסְנוּ לַכִּתָּה שָׁתִינוּ מַיִם בֶּחָצֵר מִן הַבְּרָזִים הַהֲפוּכִים, שֶׁפִּיהֶם פּוֹנֶה כְּלַפֵּי מַעְלָה. הַמּוֹרָה אָמְרָה לִי: דִּינָה, הַאִם אֵלֶּה הַיּוֹנִים שֶׁלָּךְ? וַאֲנִי אָמַרְתִּי: לֹא, אֵלֶּה הֵן אוֹרְחוֹת שֶׁלִּי וְהֵבֵאתִי אוֹתָן לְבֵית הַסֵּפֶר לְבִקּוּר.
– אֲנִי מְתָאֵר לִי שֶׁהַמוֹרָה כָּעֲסָה קְצָת, לֹא כֵן? – שָׁאַלְתִּי.
– לֹא, הִיא שָׂמְחָה וְהַיּוֹנִים הָיוּ כָּל הַיּוֹם בְּבֵית הַסֵּפֶר. כְּשֶׁהָלַכְתִּי הַבַּיְתָה לָקַחְתִּי אוֹתָן עִמִּי. שׁוּב עָמְדוּ עַל זְרוֹעוֹתַי, הָאַחַת עַל יַד יָמִין וְהָאַחַת עַל יַד שְׂמֹאל. וּפִתְאֹם, בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, הִתְעוֹפְפוּ לָהֶן וְנֶעֶלְמוּ. רָצִיתִי לִקְרֹא לָהֶן וְהִנֵּה הִתְעוֹרַרְתִּי בַּמִּטָּה וְהַיּוֹנִים אֵינָן.
– אוּלַי חָלַמְתְּ חֲלוֹם וְהַיּוֹנִים עוֹמְדוֹת לָהֶן עַל הַגַּג כְּמוֹ תָּמִיד?
דִּינָה וַאֲנִי הִסְתַּכַּלְנוּ בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת עַל הַגַּג שֶׁמִּמּוּל. מַה גְּדוֹלָה הָיְתָה הַהַפְתָּעָה בִּרְאוֹתָנוּ אֶת שְׁתֵּי היּוֹנִים מְהַלְּכוֹת לָהֶן עַל מַעֲקֵהוּ הָרָחָב שֶׁל הַגַּג.
הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשוֹנָה שֶׁהַיּוֹנִים בָּאוּ אֶל הַגַּג בַּבֹּקֶר.
– אַתָּה רוֹאֶה, הִנֵּה הֵן… – אָמְרָה לִי דִּינָה, וּכְאִלוּ אָמְרָה: אַתָּה רוֹאֶה, הֵן הָיוּ בְּחַדְרִי וְהָלְכוּ אִתִּי לְבֵית הַסֵּפֶר וְהִתְעוֹפְפוּ לָהֶן בַּדֶּרֶךְ מֵעַל יָדַי.
כַּמָּה טוֹב לַחֲלֹם חֲלוֹם יָפֶה עַל יוֹנִים יָפוֹת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.