“הסופר, המורה והנשיא. מרצה ועיתונאי מובהק.” כך נכתב על מצבתו של ישעיהו קרניאל (עזמות), בבית העלמין הישן בזיכרון יעקב, שהלך לעולמו בחיפה בשנת תש"ג (1942).

ישעיהו נולד בברלאד שברומניה בשנת תרמ"א (18/05/1881). נמנה על בני העליה הראשונה, מייסדי זיכרון יעקב.

בשנת 1903 השתתף בייסוד הסתדרות המורים בארץ ישראל (במסגרת ה“כנסיה הגדולה”). נשלח כנציג המורים כציר אל הקונגרס הציוני השישי בבאזל שם פגש את בנימין זאב הרצל.

בשנת 1906 נטש את ההוראה, עקר לירושלים והחל לעבוד כפקיד בבנק אפ"ק. הגיע למעמד של מנהל סניף צפת וחבר ההנהלה המרכזית.

בירושלים התגורר תחילה באהל משה, עם שובו מצפת (1919) נמנה על ראשוני התושבים בבית הכרם ובתלפיות.

גילה מעורבות פעילה בענייני ציבור, תרבות וקידום השפה העברית. יחד עם איתמר בן אב"י ויהושע ברזילי ייסד את בית העם והיה מעורב בייסוד הגימנסיה העברית בירושלים. עסק בתרגום חלקים מכתביו של שלום עליכם מיידיש לעברית.

בשנת 1919, נענה לבקשתה של הנרייטה סאלד, פרש מן הבנק והתמנה לאמרכל וחבר ההנהלה של “הסתדרות מדיצינית הדסה” עד לשנת 1932.

משנוסד העיתון “דואר היום” בעריכת איתמר בן אב“י”, נתקבל לחבר עובדיו הקבועים, ובמשך 14 שנה, משנת 1920 ואילך, פרסם בכל שבוע בגיליון יום ו' פיליטון סאטירי – הומוריסטי תחת השם הספרותי “עזמות”. ערך והוציא עיתונים היתוליים וכתב מאמרים בנושאים שונים ותקופה מסוימת אף שימש כמנהל העיתון.

פעילותו הציבורית כללה חברות פעילה בארגון “בני ברית”, הוא נמנה על מייסדי הלשכה הגדולה וכיהן כמזכירה במשך כשנתיים. כמו כן פעל במסגרת תנועת “הבונים החופשיים”. ב-1927 נמנה על מייסדי לשכת “הר ציון” בירושלים ונבחר לנשיאה ב-1929.

בשנת 1937 עקר לחיפה, שם השתתף ביסוד העיתונים “הכרמל” ו“הר הכרמל” ושימש מורה לשפה העברית ולהיסטוריה בביה"ס “במעלה”. בחיפה המשיך בפעילותו הציבורית ונמנה על מייסדי לשכת “הכרמל” של תנועת “הבונים החופשיים”.

עם תחילת שידורי הרדיו הארץ ישראלי, הגיש מדי מוצ"ש שיחות חולין פיליטוניות בענייני דיומא.

בחיפה המשיך ישעיהו להרצות בענייני דיומא בפורומים ציבוריים שונים.