מיון לפי:
-
עופות אחרונים: סיפורים
תל אביב: מסדה, 1964
-
קיץ של זהב
תל אביב: עם עובד, תשכ"ח 1967
-
פה קרוע
תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1992
-
פה קרוע
- הכול בכל רגע
- היה צריך שמשהו יקר יקרה
- מתי התברר לך שהראש
- הכי טוב שיכולנו לעשות
- מלה אחת שהיא שפה שלימה
- מניין ילדה ניקח כוח
- להתחיל מהשום דבר
- יורדת אל הרעב
- רסיס תאנה על שפתך
- וכשמדברים ילדה אפילו על ד"ר שטיין
- מסע היא המלה
- יצאנו לפני שנים לרחוב
- הכול כמו במזמור
- פתאום את לא שייכת לאיש
- אי אפשר יותר
- בוקר וערב את יורדת
- להרעיבו! להענישו!
- פתאום לא רצית עוד
- אילם עמדתי באותם ימים
- בארבע לפנות בוקר
- לנו זה לא יקרה
- איש מאיתנו לא שכח דבר
- איבדנו חורף אחד
- [מַלְאָךְ וְשׁוֹשַנָּה בֵּין שִׁנָּיו]
- [יְחֵפָה בֵּין טֵרוּף לִשְׁפִיּוּת]
- [מַה מֵּעַל מָה?]
- [הַחֶדֶר הָאִטִּי מְהַבְהֵב]
- [אַתְּ לְאַט בְּתוֹךְ מְעַט הָאוֹר]
- [אֲנִי מְהַסֵּס בֵּין שְׁתֵּי תְנוּעוֹת]
- [הוֹלֵךְ וְקָטֵן כְּאִישׁ נִסְחָף]
-
-
-
אֲרוּחַת עֶרֶב עִם שְׂפִּינוֹזָה וַחֲבֵרִים
רעננה: אבן חושן, 2006
-
“דבר, שמן הנמנע שתהיה לו סיבה להכחיד את עצמו, אינו יכול לחלוף לעולם.”
שפינוזה, מאמר קצר על אלהים, האדם ואושרו, פרק 26, סעיף 8ב
“מהו הדבר שבלעדיו לא נוכל להכיר את עצמנו כלל ועיקר?”
שם, פרק 19, סעיף 14
“… קוֹדם לכל עלינו לגזור את כל האידיאות שלנו מדברים חומריים או מיֵשים ממשיים,ולהתקדם ככל האפשר על־פי שלשלת הסיבות מיש ממשי אחד ליש ממשי אחר…”
מאמר על תיקון השכל, סעיף 99
-
1. בַּקָּצֶה אֵין כְּלוּם מִלְּבַד מִטְבָּח
- [בַּקָּצֶה אֵין כְּלוּם מִלְּבַד מִטְבָּח]
- [אֲנִי עוֹשֶׂה לִי מִטְבָּח בַּמִּטְבָּח]
- [נַעֲשָׂה הַמִּטְבָּח]
- [עַכְשָׁו אֶתֵּן עַל כָּל כְּלִי]
- [הַמִּטְבָּח מִתְבַּסֵּס כְּמוֹ אֶפּוֹס]
- [הַנְּמָלָה מַסְכִּימָה עִם שְׂפִּינוֹזָה]
- [הָאֵשׁ אֵינָהּ חֲדֵלָה לְהֵעָשׂוֹת צוּרָה]
- [וְלֹא עָשִׂיתִי הַיּוֹם דָּבָר מִלְּבַד]
- [הַלֶּחֶם מִתְהַפֵּך עַל צִדּוֹ הַלָּבָן]
- [הַמָּתוֹק מוֹשֵׁךְ אֶת הָאֵשׁ]
- [הַמִּטְבָּח זָז בַּמִּטְבָּח]
- [עַל מָה אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים]
- [אֹמַר כָּאן דָּבָר עַל הַזְּבוּב הָאֵינְסוֹפִי]
- [אָנוּ מַנִּיחִים יָדַיִם עַל הַיָּדַיִם]
- [הַתַּפּוּחַ]
- [כָּל מָה שֶׁכָּתַבְתִּי עַל הַכֵּלִים]
-
2. מִלְּבַד שִׁירִים לֹא קוֹרֶה הַרְבֵּה
- [מִלְּבַד שִׁירִים [...] לֹא קוֹרֶה הַרְבֵּה]
- [לְאַחַר שֶׁטּוֹעֲמִים אֶת הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת]
- [עַל הַשֻּׁלְחָן עֲרֵמַת שִׁירִים]
- [הַהַצָּעָה הָיְתָה: לֵךְ לִפְנֵי עַצְמְךָ]
- [עַכְשָׁו לַעֲסֹק בַּשִּׂמְחָה הָאֵינְסוֹפִית]
- [כְּמוֹ כְּלִי שֶׁהֻזַּז מִמְּקוֹמוֹ]
- [הֵאָחֵז בַּתַּפּוּחַ כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר עַל תַּפּוּחַ]
- [אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים כָּאן עַל שִׁירִים]
- [וְקוֹרֶה מַה שֶּׁעוֹמֵד לִקְרוֹת]
- [אַתָּה, שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ מַשֶּׁהוּ]
- [וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֵר: הִגַּעְתִּי]
- [הַנַּח בַּד מִתַּחַת לַשִּׁירִים]
- [מַכִּים שׁוּב עַל גַּבֵּי טַבְלָה]
- [וְלֹא נָבוֹא עוֹד לִידֵי הַשְּׁאֵלָה]
- [עַל הַקִּיר הַדְּרוֹמִי בַּמִּטְבָּח]
- [מִישֶׁהוּ לֹא חָדֵל לְדַבֵּר]
- [מִישֶׁהוּ מַצִּיעַ לִקְרֹא אֶת קְלֵה]
- [הַאִם סֵדֶר הַדְּבָרִים הוּא גַּם טֶבַע הַדְּבָרִים?]
-
3. מִישֶׁהוּ מְנַגֵּן עַכְשָׁו בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ
- [בַּקָּצֶה אֵין כְּלוּם מִלְּבַד מוּסִיקָה]
- [אֲבָל הַמּוּסִיקָה הַבָּאָה וְהוֹלֶכֶת עִם הָאֵשׁ]
- [וְהַמּוּסִיקָה מְקֻפֶּלֶת לִשְׁנַיִם]
- [וַאֲנִי רוֹצָה לְהָבִין אוֹתָהּ]
- [הַקּוֹלוֹת הֵם חֳמָרִים אֵינְסוֹפִיִּים]
- [מְדֻבָּר בְּצָמָא הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר]
- [מִישֶׁהוּ מְנַגֵּן עַכְשָׁו בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ]
- [לְרֶגַע שְׁנֵיהֶם נִשְׁמָעִים]
- [אוֹתָהּ הַמַּנְגִּינָה]
- [הֵם יוֹדְעִים אֶת צוּרָתָהּ]
- [מֵהֶן הֵם עוֹשִׂים אֶת הַיֹּפִי הַזֶּה]
- [שֶׁאֲנִי מְזַהֶה וְהָאַחֵר מְנַגֵּן בִּכְלִי הַחוֹמֵק מִמֶּנִּי. הִנֵּה]
- [פָּסְקָה הַנְּגִינָה]
- [הֵם מַחֲזִיקִים יָדַיִם]
- [מָתַי אָמַרְתִּי לַמּוּסִיקָה]
- [אֶמְצַע הַקַּיִץ]
- [בַּחוּץ מִתְרַחֵשׁ מַה שֶׁאֵין עוֹד לִבְטֹחַ בּוֹ]
- [לְהַקִּיף אֶת הַפָּאוּזָה]
- [הַנְּגִיעָה מַתְחִילָה לִצְמֹחַ]
- [צְלִיל אֶחָד נוֹתַר]
-
4. הַאִם הָאֲמִתִּי יָכוֹל לְהִשָּׁכַח
- [הָאֲמִתִּי יָכוֹל לְהִשָּׁכַח]
- [כְּמוֹ הָעִגּוּל גַּם הָאֲמִתִּי]
- [בִּקְצֵה הַמִּטְבָּח]
- [יֵשׁ נְמָלָה מֵאֲחוֹרֵי הַנְּמָלָה]
- [לְיַד הָאֲמִתִּי עוֹמֵד עֶצֶם אֲמִתִּי]
- [הַאִם הַכִּיסִים מַחֲזִיקִים אֶת הָרִיק]
- [נוֹתַר לָנוּ עוֹד לִרְאוֹת]
- [וְיֵשׁ צֹרֶךְ גָּדוֹל לְבַקֵּשׁ אֶת הָעִקָּר]
- [יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבִּהְיוֹתָם עֵרִים]
- [הָאֹכֶל לֹא מֵגֵן עָלֵינוּ עוֹד]
- [אֲנִי חוֹזֵר אֶל הַמִּטְבָּח שֶׁבְּתוֹךְ הַמִּטְבָּח]
- [פַּעַם כָּתַבְתִּי: "בַּחֲצִי הָאוֹר עוֹמֵד חֲצִי סוּס"]
- [מְאֻחָר, וְכָךְ זֶה יִשָּׁאֵר]
-
5 כְּבָר עֶרֶב וְכַנִּרְאֶה שֶׁכָּךְ זֶה יִשָּׁאֵר
- [טֶרִיטוֹרְיָה מֻקֶּפֶת חוּטִים]
- [הוּא לֹא זוֹכֵר מֶה הָיָה לִפְנֵי זֶה]
- [הַיֶּלֶד מַעֲבִיר אֶת הַיָּד מִיָּד לְיָד]
- [עַל הַשֻּׁלְחָן כְּלִי]
- [כִּיסִים בְּכָל מָקוֹם]
- [כְּבָר עֶרֶב וְכַנִּרְאֶה שֶׁכָּךְ זֶה יִשָּׁאֵר]
- [הַאִם יֵשׁ עוֹד כֹּחַ לְמַבָּט אֶחָד]
- [מַה מִּתְרַחֵשׁ שָׁם בִּפְנִים]
- [הַיֶּלֶד מֵרִים אֶת הַנְּמָלָה מִן הָאֲדָמָה]
- [כְּבָר לַיְלָה]
- [בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ אָדָם נוֹשֵׂא רַגְלָיו]
- [אֲפִלּוּ בַּמִּטְבָּח לֹא הַכֹּל מִטְבָּח]
- [מִישֶׁהוּ, מַגְרֵפָה בְּיָדוֹ, חוֹצֶה]
- [כְּשֶׁאָמַרְתָּ פִּתְאֹם]
- [הַחַלּוֹן מְסַפֵּר לַיֶּלֶד]
- [שֶׁאֶת מַחֲצִיתוֹ הָאַחֶרֶת]
- [אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה שָׁם, לְיַד הַשֻּׁלְחָן, אֵיזֶה חִדּוּשׁ]
- [קוֹדָה]
- הערה
-
-
לִפְנֵי הַדֶּלֶת, מֵעֵבֶר לַקַּיִץ
תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2006
-
"אֵינֶנִּי מְדַבֵּר עַל יֵאוּשׁ, נַהֲפֹךְ הוּא, אֲנִי אוֹמֵר,
שֶׁאִם הַיֵּאוּשׁ לֹא הֵצִיף אוֹתִי, פֵּרוּשׁ הַדָּבָר שֶׁרָאִיתִי
אֶת הַדְּבָרִים בְּמֻשְּׂגֵי הַשִּׁירָה"
ג׳ורג׳ אוֹפֶּן
-
לילדַי משה, אורן ודקלה באהבה
-
הַיֶּלֶד רוֹאֶה בִּקְצֵה הַקַּיִץ מָה
-
“וְעִמִּי לְתָמִיד כָּל מַה שֶּׁעֵינַי לֹֹא יִרְאוּ עוֹד”
ח. ל. בורחס
- [אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר מַשֶּׁהוּ עַל חַיַּי]
- [לְאַט נוֹדַע לַיֶּלֶד עַל יַלְדוּתוֹ]
- [הַאִם הַיָּד שֶׁלְּיָדִי שֶׁלִּי?]
- [לְאַט מַתְחִילִים לְהִתְבַּהֵר פְּרָטִים]
- [בֵּין הַיֶּלֶד לְבֵין הַדֶּלֶת]
- [מָתַי לָמַדְתִּי, מַה שֶּׁאָבַד לִי]
- [הָאוֹר הַנִּכְנָס אֶל הַיֶּלֶד]
- [בֵּינְתַיִם רוֹאֶה הַיֶּלֶד אֵיךְ הַחַיִּים זוֹרְמִים]
- [הִנֵּה שְׂדוֹת הָאִי־קִיּוּם שֶׁלִּי]
- [אִם נוֹֹפֵל דָּבָר אִישׁ לֹא יוֹדֵעַ]
- [יָצָאתִי מִן הַמָּקוֹם]
- [לְמִי שֶׁשּׁוֹאֵל עַל חַיַּי]
- [אִם נִדְמֶה לְךָ שֶׁעָבַרְתָּ מִפֹּה]
- [עַכְשָׁו אֲנִי סָר לְמָרוּתוֹ]
- [לְהַרְאוֹת, אִם כָּךְ, פֵּרוּשׁוֹ]
- [אֶפְשָׁר לִכְתֹּב אֲבָל אִי־אֶפְשָׁר]
- הזיכרון והלשון המוחקת אותו
- היות ילד
- ואם יפול עכשיו דבר
- היום לא זז
- איך אפשר לשיר הללויה
- הנח לכּתוּב לקרות
- מדבָרים שכבר נפרדתי
- מתי אוּכל לכתוב מה
- בקצה האצבעות החלום
- אולי דבר מכל זה לא קרה
- יש ימים
- שם, בתוכי, ליד הדברים
- זה חשוב מפני שזה קרה
- אז עוד חשבתי שיש לי הכוח
- כשאתה כותב שיר
- בחוץ אנשים חיפשו אדמה
- איך בדברים יושב המה
- בשעה שהילד חושב על ילדותו
- עבר היום מבלי שאדע איך
- דבר לא הכין אותי לסוף ילדותי
- מאחר שאין כבר מקום לכל זה
- כמו בְּלֶז פַּסְקָל
-
-
וְלָמָּה הַמָּוֶת עוֹמֵד מִן הַצַּד
- ולמה המוות עומד מן הצד
- רק דבר אחד הגוף יודע
- הלא־נראה לא היה צריך עוד
- אני מביט באמי המתה
- מה שעמד להימחק הולך ונמחק
- ויתרת על ידייך ועל רגלייך
- דבר לא יכול עוד להתרחש
- ואולי אפשר לתאר זאת כך
- זה הזמן שאומַר דבר
- המוות יכול לקחת ממני הכל
- כל בוקר אמי מכניסה אותי
- כולם מתו עוד בטרם בא המוות
- אף פעם לא מספיקים ממש לחיות
- יש מישהו בקצה מה
- הנה דבר שהלשון טרם הגיעה אליו
- מעולם אבי לא אמר
- נשב לאכול
- התשוקה לחיות באושר
- וצריך להיעשות בן חורין באמת
- בין מה שנעשה לבין מה
- רק צר היה לאבי מאוד
- משמת אבי הוא לא חדל למות
- אל תוך כל דבר ערבב אדמה
- מה היה אחרכך
- אם יש רעידה זו האדמה
- הנה כלי, לידו המחשבה
- יש איזה דבר שטרם סודר
- הכל מאוחר מדי
- עכשיו אני רוצה שמישהו יבוא
-
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ יָבוֹא וְיַחְזִיק אֶת הַקַּיִץ עַד שֶׁאֶהְיֶה מֵֵאֲחוֹרַי
- אם ישאלו, מה הלאה
- אני יושב עכשיו בחדר קטן
- אמרו עלי, רואים עליך
- וכבר עברו פתאום שני שלישי חייך
- עכשיו המתים באים לאכול במטבח
- ויש לי דחיפות גדולה לדעת
- אני אומר לעצמי
- לא כל מה שבתוך הפחד
- זבוב עבר ברגע זה
- אתה עומד ורואה את
- הכל נאמר
- וקח לך משהו
- מה שנמצא על סדר יומה של השירה
- אני יושב ליד שולחן
- לאחר שהקשבתי ל־natura
- מישהו העביר יד בתלתלי הילד
- עץ מחזיק דברים
- האימה שמישהו ייכנס
- ילדים לא מעבירים את הזמן
- מאוחר. נראה שכך זה יישאר
- וכאילו הדבר אפשרי
- ועדיין לא אמרתי דבר
-
-
אלזה
רמת גן: אפיק, תשע"ד 2014
-
-
שירים לאלזה לסקר־שילר
- מה שנראה אמיתי אינו יכול להיות
- אמתי באמת (חמישה שירים לאלזה)
- אפלו האלהים תלוי בדבורים עליו
- (שלושה שירים לאלזה)
- אשה בתוך ענין לא גמור
- (שישה שירים לאלזה)
-
-
מה היה אחרכך? כמה זמן זה אחרכך?
רמת גן: אפיק ספרות ישראלית, תשע"ו 2015
-
מה היה אחרכך? כמה זמן
זה אחרכך? לאט מתחילים
להתבהר פרטים מרגע אחד
שהוא לגמרי נצחי
- לנעמי ולמשה אורן ודקלה באהבה
- כניסה
- דע לפני מה אתה עומד
- ראיתי מה שראיתי, רשמתי
- יש שעה שהזיכרון מושיט לנו יד
- המקום בו מתקיים האיזון בין הנראֶה לעומד להירָאוֹת
- הם מתים עוד לפני בוא המוות
- אם יש פה סיפור, זקן סַפֵּר
- בעומק החיים עומדים החיים
- מישהו העביר יד בתלתלי הילד
- אם הכל היה מקרי, הכל כבר היה שָׁם
- כמה הערות על טבע הדברים הנשכחים
- דרור בורשטיין / הידית
- נספח: חמישה שירים על “רואים מה שרואים”
-
-
מתוך יצירות שלא כונסו
יצירות אלו לוקטו ממקורות שונים שאינם מופיעים במאגר בשלמותם, כגון כתבי עת, עיתונות, או עזבונות.
- הלילה האחרון
- אשמדאי
- מצדה – 967
- לפני
- ביבר המנוולים
- אייל דולב
- אילנה רונן
- אמיר ברטוב
- דרור איל
- דרורה לביא
- ויטנברג רחל
- חנה וכטל
- טלי בלייכר
- ילון שחורי
- לבנה קוזק
- ליאורה פוזנר נהרי
- מיה קיסרי
- מרגלית נדן
- נעה אופנהיים
- עדנה הדר
- עירית יציב
- עמי זהבי
- ענת פלס בורץ
- רחל זלוביץ
- רחל פופר
- רן נוה
- שולמית אפל
- שולמית רפאלי
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
- אייל דולב
- אילנה רונן
- אמיר ברטוב
- דרור איל
- דרורה לביא
- ויטנברג רחל
- חנה וכטל
- טלי בלייכר
- ילון שחורי
- לבנה קוזק
- ליאורה פוזנר נהרי
- מיה קיסרי
- מרגלית נדן
- נעה אופנהיים
- עדנה הדר
- עירית יציב
- עמי זהבי
- ענת פלס בורץ
- רחל זלוביץ
- רחל פופר
- רן נוה
- שולמית אפל
- שולמית רפאלי