רקע
יהודה ליב גורדון
נפתלי הירץ גינצבורג
mנחלת הכלל [?]
tשירה

נפתלי הירץ גינצבורג / י"ל גורדון

אל הבאראן ר' נפתלי הירץ גינצבורג1


אוֹר פָּנֶיךָ, אָדוֹן, עָלַי נָשָׂאתָ

וּבֵין הָעוֹמְדִים עַל יָדְךָ שַׂמְתָּנִי:

אִם אָנִיחַ רוּחָךָ? אִם בִּי מָצָאתָ

אֵת אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ? – לֹא אֵדַע אָנִי:

לֹא אֵדַע אִם מַעֲשֵׂי יִהְיוּ כִרְצוֹנִי,

וּרְצוֹנִי טוֹב – הַאֲמִינָה לִי, אֲדֹנִי.


וַאֲנִי בָּךְ מָצָאתִי אֶת לֹא קִוִּיתִי:

מַשְׂכִּיל חוֹבֵב עַמּוֹ, עָשִׁיר שְׁפַל רוּחַ,

גַּם לֵב רָחַב וָטוֹב (חָנֹף שָׂנֵאתִי!)

כַּסַּפִּיר הַטָּהוֹר מֵאִיר אֶל כָּל רוּחַ,

וּסְגֻלּוֹת הָאָרֶץ, הוֹנְךָ וּרְכוּשֶׁךָ,

מִסְגֶּרֶת זָהָב הֵם לְיִקְרוֹת נַפְשֶׂךָ.


וּבְכֵן שִׁירֵי אֵלָּה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי

בִּשְׁפַת אֲבוֹתֵינוּ, גַּם לְךָ נָעַמָה,

לִמְאוֹר פָּנֶיךָ, אָדוֹן, פֹּה הִקְרַבְתִּי,

עַל הָגוּת לִבִּי יָעִידוּ לָךְ הֵמָּה,

אַחֲלַי, קַבֵּל מַחְבַּרְתִּי וּקְרָאֶנָּה,

בָּהּ נָפְשִּׁי שָׁפַכְתִּי, שָׁם תִּמְצָאֶנָּה.


כ“ב תמוז, תרל”ב, ספ"ב.


  1. בבואי להשתקע בפ“ב (י"ג יוני 1872) ובשבתי ראשונה לשוחח לפני הבאראן הנזכר שאלני: מה כתבתי בימים האחרונים (כי את ספרי אדו"ם קרא בימי עלומיו), ומדוע לא שלחתי את ספרי אשר כתבתי? ואען לו בתמי, כי לא ידעתי כי קורא הוא בלה”ק וחביבים עליו ספרי “שירי יהודה” ואכתוב על גביו את החרוזים האלה. – בעת הדפסת שירי בשנת תרמ"ג שאלתי את פי הבאראן אם נותן לי רשות להדפיס את שירי זה אשר כתבתי לו, ולא ענני, על כן לא בא השיר הזה בדפוס.  ↩

המלצות קוראים
תגיות