האמונה הסוציאליסטית, מסתבר, לא כמו האמונה הדתית, ימיה קצרים ובני האדם מתפכחים ממנה, וכבר בדור השני או השלישי. כנגד זה, את האמונה הדתית תוקפים כבר אלפי שנים, ובדורות האחרונים לא השאירו בה אבן על אבן, והיא נשללה תכלית שלילה – אלא שעדיין היא מתהלכת ברחובות, בבתים וגם בלבבות, ולא רק האדוקים בדתם. פתאום מתגלה שגם בלבבות בלתי מאמינים עדיין רטוב להם אי־שם באפלת פנימם, עם ספקות ובלי. ואילו האמונה הסוציאליסטית מתייבשת מתוכה, מהר, ואנשים פורשים ממנה […] וטוענים כי טבע האדם אינו סובל את תביעות השוויון והאחווה וכל השאר, וכי הטבע הנה הוא [ה]אגואיסטי, התחרותי, החטפני, המופקר – נמצא איפוא חזק יותר, והאינדיבידואלי גובר על הקולקטיבי, אלא אם כן לעת חירום ולזמן קצר.
בעיר ובכפר ובמפעלי העבודה למיניהם לא גדל הפועל בכל שיעור קומתו היצירתית והחפשית, אלא בכל מקום שוב מגיח הבורגני הקטן, הלא מתחסל לעולם, על כל נטיותיו הקטנות ושאיפותיו שכבר ישנו אותו ללא מתום. השאיפה […] להקים בית מרופד, לבחור בפרטי, ובשלי לבדי, לדחות את הקולקטיבי, ואת הקומונה, ומה שהתחיל פעם בהרבה אשמה, באיזה קומקום פרטי, מוסתר בחדר, נתרחב והתמלא […] מתקני הרווחה הפרטית, לראווה ולהנאה מידיית.
אמת המידה תמיד היא הבנים והבנות, דור ההמשך, שאינו רוצה להמשיך, לאחר כל ההשקעות העצומות בחינוך, לאחר כל השפע שניתן להם בלי למנוע כלום מרגע שהצעירים עומדים על דעתם הם מתחילים להתרחק. ואיש גם לא גוער בהם. שלעיתים, הצעירים האלה רק קוראים מה שההורים חושבים ולא מעזים לבטא – והם קוראים ועושים. ההורים מפחדים מילדיהם. מפחדים להשאר לבד. וגם מפחדים כשהם הולכים לצבא. ואת פחדם הם משדרים.
יזהר סמילנסקי, 1988
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.