רקע
שאול טשרניחובסקי
מכתבי טשרניחובסקי 1
mנחלת הכלל [?]
wמכתבים
פרטי מהדורת מקור: ;

דף מן המכתבים.

תמונה 0.jpg

 

15.2.1904

מכאילבקה


ידידי אהובי!


אם קשתה עלי בכלל הכתיבה, אך פה וגם עתה תקשה עלי שבעתים. כל החנויות סגורות עתה ובביתנו לא היה לא דיו ולא ניר כי בערום מן הבית לפני החג.

לא אדע על נכון אם יגיעך מכתבי בעוד זמן, כי מפני חג הנוצרים סגר בית-הדהר ומקום אחר לקנות מרקאות אין. יוכל היות כי אביא את המכתב בעצמי.

על אדתי בא אני להודיעך כי לא אֹשב בביתי אף שעה. מבית אל בית ומִקָרוב אל קרוב יוליכוני, לשוא דמיתי לעשות פה איזה דבר. קרובי ומכירי לא יתנוני לעשות דבר. ועל אפי וחמתי רב מספר קרובי פה כי באו הנה מכל אפסי ארץ על ימי החג. איך אבלה את העת כבר תוכל בעצמך לְשָעֵר.

לו ידעת איך השתוממתי בבאי הנה ובשמעי ובראותי את כל הנעשה. כל מכירי ומכירותי – כֻּלָם כַּלות וחתנים. מאלה אשר עמהם הלכתי החדרה נשארו בגפם רַק שלשה ואני עמהם. בכל בית ובית אשר בקרתי יפטפטו כך על אדות כלולות וחתונות – עד כי היה לי הדבר לְגֹעַל נפש.

לא ידעתי מדוע, אך לא אוכל נשא לראות את האהבה אסורה בעבותות הִמֶשֶ1.

ביום הששי אנוס מפה, ירא אנכי פן אלכד גם אָנִי, כי ראיתי כי קשת אַמוֹר נטויה גם על יתר רֵעַי. יוכל היות כי האביב שקדם לבא הביא גם רוח האהבה בכנפיו.

עבר סְתָו, וַתְּחִי אדמה,

נעוּ רחות גיל ועדנים,

שיר עֶפְרוני שם ברמה,

צפצוּף כַּלות, קול חתָנִים.

(לו הייתי זינגר כי אז כתבתי כי פַסו “כבלי-אורים” Cavalierele) ו (“מֵאד-מזליות”Mademoiselles) במכאילבקה.

חבת ציון מצאתי פה במדה גדושה עד מאד. כסף רב נתנו פה על “גן-שמואל”.

בכל שבת ומֹעֵד יברכו את “החובבי-ציון”.

אַך מלבד “המליץ” ו“הצפירה”לא יקבלו בני מכאילבקה כל תוצאה חדשה.

הפרדס שהבאתי היה כדבש ממש בפי קראיו ומאד התענגו על השיר “זר פרחים”.

היום קראתי בה bocxod2 את הבקרת על ממזרח ומערב, ולא אוכל להסכים לדברי המבקר. הוא מסיר את ביאליק ממשורר ועוד יתעולל בו, ואני דעתי כי ביאליק בעל כשרון הוא.

כבר אין לי מה לכתוב אך עוד זאת חָפַצְתִּי לשאול אם נדפס שירי ב“השרון” – הנני דורש בשלום מָרֵי ומָרוֹת יוניס ויֵיבין, ספיבקוב נ. סט, ומרת רָאלף לאבותרק דרישת שלום מיוחדת. טוב לפרוש מתוך הלכה. בלילה הראשון של פסח ראיתי בקראי: לשנה הבאה בירושלים כי אנחנו בעצמנו נרחיק את הגאולה בקראנו זאת ביום כִּפור וּבחַג הפסח.

אוהבך ומכבדך

שאול טשרניחובסקי


 

הידלברג 30.1.1901


יקירי יוסף!

מה אענה לך על מכתבך המלא “חרפות וגדופים” כדבריך אתה? כל טענותיך אלה הן השמעתני כמה פעמים וגם ידעת, כי אינני מחזיק את החבל בשני ראשיו, אך אני דעתי שיש לי הרשות להשתמש בכל המלונים, בכל הגונים שבעולם, בכל אוצר המלות הטֶכניות לכל חכמה, מדע ותעשִיָה, בכל הצבעים הדקים והמיוחדים לי’רגוני השפה (לו היו לנו כאלה). התנאי רק אחד, כי יבאו במקומם הראוי להם. כמובן אין שגיאות הדקדוק נכללות פה. אך לא ארב להתפלפל אתך יותר בדבר הסגנון כי נפן אל השירים. איני רואה בשיר לנכח הים שני חלקים נפרדים מחוברים באופן מלאכותי. מראה הים השקט הנם בשנת אדירים, אחר תמונת הסערה, הים המתפלש בעריסת הסלעים שלו, כאילו חפץ הוא לחופש ודרור מעלה על לבנו מחשבות ע"ד הגבור השני אשר גם הוא שאף לחופש ולגיונותיו נופצו כהתפוצץ הגלים אל אדן הסלעים. אם כן הגבור הראשון איננו משה כי אם הים ולכן תארתיו עוד בראשית השיר בדמות ענק ישן. אם ראה בר-כוכבא את הים או לא, לי אחת היא והמרחק בין ביתר והים אינו מעלה ואינו מוריד.

את החלק הראשון מן השיר שרטוטים תקנתי, כמו כן החרוזים בחלקו השני: הַמְעַט כִּי הַדְּיוֹ כְבַר שָפַכְתִּי – שֶבֶת בְאָהֳלָה שֶל תּוֹרָה בְּהָיְדֶלְבֶּרג הָעֲתִיקָה. כעת באה המנגינה במקומה אך צר לי על המלה שֶלָה, הנותנת טעם מיוחד לכל החרוז. בחור במה שתבחר.

אני כמעט שגמרתי את הפואמה “ברוך ממגנצה”. עוד לי עבודת שבוע אחד אם לא אתעצל ואם תנוח עלי הרוח. זה השיר היותר גדול שכתבתי, הוא מכיל יותר משבע מאות חרוזים.

יש בדעתי לכתוב סֶחיָה שלמה של שירים בסגנון “הנאוה מדילסברג” ועוד סוג שיר, אשר דוגמאות ממנו אשלח לך בקרוב ועוד ועוד..

רואה אתה כי טֶמות יש לי ורעיונות חדשים לגמרי די והותר ורק אין לי עת לכתוב הכל ואנוס אני להסתפק בשרטוטים בספר זכרונותי. אך יוכל היות כי לו רבו הרשמים גם הם כי אז כתבתי, אך מפני שהחיים מתנועעים לאט וכמעט במשטר וסדר קבוע, על כן אינני מרבה ביצירה. מחכה אני בקוצר רוח לקרוא את הדרור ואוכל לעסוק ביותר ב“שירי ציון” עד היום מעטים מאד השירים שמצאתי בהם קורטוב של ציונות, לעמת זאת אינני מסופק גם רגע כי האנטולוגיה תוכל להיות מצוינה מאד מאד.

אם נדפס השיר “הנאוה מדילסברג” בהדור באותו היום שאמרת עליו היה כבר להיות גם פה, כי אינני מפקפק שישלחוהו לי, אך עד היום לא קבלתיו. לפרישמן אכתוב בעוד ימים אחדים להביע לו את תודתי על הזמינו אותי לעבוד ב“הדור” והנני מקוה כי גם שיר אשלח לו ביחד עם המכתב, כמובן אחרי אשר יודפס “אמנון ותמר”. במכתבך אל צפורה אתה אומר כי אשלח לך את השיר הזה והדבר מפליאני מאד יען השיך בידיך, מדמה אני כי חפצת לכתוב את השיר לנכח הים" ואך שגית בשם.

כתוב לי ע"ד הנשפים העברים שאתה מבקר, מה טיבם מי מסדרם ומי לוקח בהם חלק? בכלל חפץ אני לדעת את החיים הספרותיים בורשה. בהוצ. היה לפני שבוע יֶלין, וידרוש באספתנו על ירושלים ועל “מקראיה”. לדאבוני לא מצאנו כל חדש בדבריו, אך יהודה אומר כי יודע הוא מה שיֶלין דורש וכי רבות החדשות שהוא משמיע, אך אני אשם בדבר שלא השמיעני הכל. יוכל היות כי כן הדבר, את הנעשה אין להשיב.


ידידך ואוהבך שאול


הנני שולח לך גם את השיר “אמנון ותמר”. אתה תדפיסנו כאשר הוא כעת או קופלטים קופלטים, כל ארבעת החרוזים לבד.


גלויה ברוסית

תמונה 1.jpg

 

9.09.1904


וואס, ווער, ווען, משוגע! רק אתמול קבלתי מכתבך. מביאליק אין כל מענה. שלחתי לו הסכמתי להדפיס ש.ה. ביחד עם חתימתי על קבלת האוַנס.

לי הוקל מעט אף כי לעבוד לו גם מעט לא אוכל עוד זמן מה וזה מעציבני מאד, כי חפצתי לעמוד על הבחינות בראשית הסמסטר. והבחינות פה ישנן אך בראשית הסמסטר ובסופו. כעת הייתי יכול לתקן כראוי את הפואמה, אבל איננה תחת ידי. היא נשארה בעיר.

השירים הקטנים שכתבתי פה לא יצלחו למענך. בעוד שבועים אשוב ללוזן. עד העת ההיא יבורר לי, אם אוכל לחשוב על דבר הבחינות או צריך כבר להתיאש מהן. באופן השני אוכל לכתוב הרבה. יש לי הצעה, להדפיס ב“השלח” מדי פעם בפעם כרקטריסטיקה לא גדולה של איזה סופר מעלוה"ע. למשל כמעט שמוכנה תחת ידי כרקט' של צֶמֶל (עמודים 4) בתוספת שירים אחדים משיריו, גם כן בערך 4 עמודים). וכן אוכל לתת סריה שלמה: בירבוים, ליליאנקרון וכו'.

כתוב לי מכל אשר אתך, ועל דבר הסופרים בורשה וחדל לך מדברי שטות ממין זה שמצאתי במכתבך האחרון. מאד הייתי חפץ לדעת מה יעשה כעת באוצר היהדות. מאד יצר לי כי לא אקבל השנה את “לוח אחיאסף”. כתוב לי מה יש בו? ובפרוטרוט, והכל. בעוד 3 שבועות אוכל לכתוב לך הכל שאתה חפץ לדעת, בפרוטרוט.

כלי שלך.

שאול


 

24.10.1902

הידלברג


ידידי!

לצינה לא עניתי רק על מכתב אחד מפני שלא הודיעה לי את כתבתה. את מכתבי השני קבלתי בחזרה. כנראה לא היתה כבר בנויהים. מכתבי אחר מפני שהפרופ' בַסוי שב להידלברג אך 23/9 (כעת קראני לברלין לקבל את ההצעה.) זניה אינה חיבת לשלם לו מאומה. כיצד יוכל לסבול אתה טרם קבלתי הדיפלום אינני מבין. הייתי בפוסטה ודרשו שם חתימתך, ממילא מובן כי לא יכולתי לתתה. וויצֶקֶר מחכה כי תשיב ליד נושא המכתבים את כל אשר יבא בתוספת כְתָבתך. ואני לא יכולתי לחשוב כי במשך זמן כזה לא תודיע להמערכת מקום מושבך כעת, ובפרט בהיותך בעצמך בְוַרְשָה. יען כי גר אני אצל…3 הפוסטה נעשת עתה לפנים משורת הדין ואני שלחתי את כל המכתבים והעתונים שנערמו במשך העת, אצל ויציקר לך.

ואני עד היום לא כתבתי. הישוב ההוטנטוני דורש כי הנוסע כותב ראשונה. ואל ליאָן ולמערכת “המוריה” לא כתבתי כי כבר היה לי לגועל נפש יחס המו“לים אלי. במשך 7 חדשים דרשתי מאת בן-אביגדור כי ישיב לי את “היאבתה” וקבלתי את השיר לפני 5 ימים בלי כל מכתב. דרשתי את “תורת הספרות” ולא שלחו לי, שאלתי על דבר האנטולוגיה “שירי יפת” כל מענה אין. שלחתי את התרגום “חלום העבד” ל”העולם הקטן" – מה נעשה אתו לא ידעתי, שלחתי עוד שיר – כבר עברו 6 שבועות באין מענה. דרשתי את מילינק והזכרתיו את כל אשר כתבתי בקודמים. שירי לא נדפס ב“הלוח” דרשתי מאת “ספר השנה” ו“אחיאסף” כמדומני כבר ספרתי לך בהוצ'. לגועל נפש מאין כמהו היה לי הדבר. נאמן אני חפץ לבא בכל מו"מ עם כל מולי עברי. מאמין אני באמונה שלמה כי לִיאָן וביאַליק הם הטובים מכלם ואתה חָפֵץ לעקור את אמונתי זאת מלבי – טוב אעשה כחפצך – אכתוב אליהם.

חדשות בחוץ. ימין אקוריבקין שב הנה עם אשתו וספר כי ה“דור” ישוב לצאת ואתה עורכו. אני עבדתי במשך כל 3 החדשים כחמור ממש. ראיתי לפמוּלוּס בקליניקה החירורגית בַבַרַקָה 3 ובפילוגן 2 (אגף המחלות המתדבקות) ועבדתי עבודת פרך מן השעה 8 בבקר ועד 1 וחצי ו 1 ושלושת רבעי בלילה. ושעותַיִם היו לי לאכילת הצהרים. והרבה הרבה למדתי בעת הזאת. אלו ידעת איך יאהבוני כל החולים ואיך ששים הם לקראתי. עולם חדש למדתי פה לדעת.

ידידך שאול

האמנם דֶבֶר באודסה? אני לא ראיתי כל עתון רוסי זה רבים בימים.

והנני דורש בשלום הכועסות עלי וכל האנשים הטובים אשר קראת בשמותם במכתבך הנ"ל

למכתב יותר ארוך גם אם כאשר יחלו ימי החפש שלי.


תמונה 2.jpg

בחברת לצי בֶּר / ידידך המשגע ש. טשרניחובסקי

בחברת הלץ מלמט אברכך בשלום א.מ.ברוכוביץ

אברכך להתמנותך לעורך השלח ומחכה לתשובתך בדבר שירי הנמצא בילקוט המערכת. א.ל.ברוכוביץ

בחברת לץ הלצים מהידלברג גם אני קורא שלום! מכבודך


תמונה 3.jpg

ידידי!

לא אכתוב לך הרבה. עיף אני מעט כעת. יוכל היות כי הגדלתי מעט את הָלִנֶט בחיי בזמן האחרון. באותו היום שקבלתי את מכתבך 12.2 אשר בו הודעתני ע’ד מותו של סגל מתה עלי גם אֶמִר הקטנה אחרי מחלה של ארבעה חדשים. בעצם היום ההוא מלאו לה 22 שנה. בעצם היום ההוא לפני שנה היתה בהידלברג “פאסטנאכט” ועליזה ובריאה ויוכל היות כי באושרה התהלכה בחוצות העיר. צפורה ודאי תזכור את הערב עת רצה אחרינו בחפצה לראותה.

לקחתי את ה 4Doktorbabrit כמובן מן המחלקה החירורגית. כנראה אשאר כל ימי החפש בהיד. ולא אלך לרוסיה הפעם.

מקוה אני כי יעלה בידי לכתוב הרבה. חפץ אני לנסות כחי בפרוזה. את החוב הראשונה של השלח קבלתי, רב תודות לך. כעת התקרבתי עוד הפעם אל חיי ישראל: מקבל את ה“צופה” ואת ה“שלח”. אליאסברג חולה מאד.

שלך באמת. שאול

הנני דורש בשלום צפורה בידידות רבה.

הנני כותב כרטיסי זה בשעה הראשונה בלילה.


 

22.4.1904

לוזן


יקירי יוסף,

בודאי כבר שבת מאודיסה. קראתי בהשפה ע’ד המשתה שערכתם לכבוד פֶרֶץ. חבל שלא הייתי אז באוד'. זה כמה חפצתי לכתוב לך, אבל האמינה לי כי כמעט שאין לי מה לכתוב. חפצתי לשלוח איזה ספורים בשביל “השלֹח” אבל נוכחתי כי אינם שוים מאומה.

לפני כמה וכמה ימים כתבתי לבעלי “אחיאסף” כי יקנו וישלחו לי על חשבוני את מחברתך ע’ד הספרות העברית החדשה. עד היום לא קבלתי כל מענה, אף כי בקשתי כי יעשו את הדבר בהקדם האפשר. אמור נא להם אתה וזרזם.

בעלי האור חיבים לי איזה רובלים. כתבו כי “מהיות שאינם יודעים איך שולחים כסף לחו”ל יבאו לשאול מפיך" עצה. האמנם עשו כן? מה ענית?

כסף לא קבלתי מהם עד היום.

אם תוכל לשלוח לי את המגיע לי בעד השירים עשה זאת – ימי התשלום בעד השעורים קרובים ובאים.

אני עובד כעת הרבה מאד. העבודה תמשך עוד לשלושה חדשים. ומה עושה אתה?


כלי שלך.

שאול

שלומך ושלום צפורה

מה הוא המעשה בבן גוּטְמַן אחרי שנדפס במודעה….5


 

19.9

לוזן


יוסף יקירי!

הכרתי את אביך ומכיר אני אותך על כן אוכל לקחת חלק בצערך ולהבין כיצד פעלה עליך פטירתו. כתוב לי מה שעושה כעת אמך האהובה על כל מכיריה וכל בני ביתך.

אבל טרם שקבלתי את מכתבך כעסתי עליך מאד. כעסתי עליך ועל ביאליק. שבועות שלמות אני מחכה על מכתבך ואתה אינך עונה.

לביאליק כתבתי גם כן, ולא ענה לי ואחרי 30 יום כתבתי עוד הפעם ו 19 יום עברו כבר ואין לי כל תשובה. ולו גם היה טרוד כל כך הן במשך 49 יום ימצא איש רגעים אחדים לכתוב איזה שורות ומה גם כי הדבר נוגע לו בתור עורך ועומד בראש “מוריה”. אם שתיקתו זאת הודעה למה שאני חושב כי איננו חפץ כבר להוציא את היאבתה, ישלח לי תיכף ומיד את כתב היד, כי בינתים יאבד ולי אין שני.

ומתוך כעס לא עסקתי בסדירת האידיליאה ושלחתי סריה קטנה של שירים ל“הדור” ולא לך.

מחר או מחרתים אשלח לך שיר אפי. בעריכת המאמר עד דה..ל6 פגשתי מכשול לא נעים. כל השירים שתרגמתי למענו נאבדו בדרך ועלי לתרגמם שנית. במשך השבוע הבא תקבל ממני די חומר למחברות מספר של השלח.

כתבתי: Lausanne Rose villa Mantagiburt על גבי מעטפת השלח אין צורך לשנותה, אבל מדוע מקבל אני את החוברות אך לאחר שבועים אחרי בא המודעה?

שלך שאול


 

5.11.04


יקירי,

הנני שומע את קריאתך: עוד הפעם כרטיס, והפואמה איננה! – איננה! גם לא תהיה, לכל הפחות לא תודפס בעתונים היוצאים כיום ותחת ידי מול’ינו כעת. עליך להבין, כי כל עוד ישאר היחס הזה בנוגע אלי מצד מולינו – ימנעני כבודי מבוא עמהם בדברים. אם עודך זוכר את כל אשר כתבתי לך פעם,כאשר באת עם הצעתך לשלוח שירים לביאליק, אז אין לי כל צורך להשמיעך שנית את משפטי על כל מולינו. ובנוגע לביאליק, כתבתי לך כי הוא האחד שאני מאמין עוד לו ואינני חפץ להתיאש גם ממנו. נבואתי נתקימה. מכתבים מלאים חן וידידות קבלתי ממנו כל עוד לא נתרציתי להדפסת “היאהתה” ומן אותו היום שעניתי הן, וחתמתי על קבלת אַוַנס (רו"ב 25) זה 65 ימים לא קבלתי ממנו אף מלה ואין צרך לאמר שלא שלח את הכסף. כתבתי לו שלוש פעמים. פעם כתב בעדי מכירי, פעמַים בקשתיך במכתבי להזכירו. עם העלמה שַינין אם חס הוא על כסף המשלוח של הרי היה יכול להשיבו לי – ולא עשה דבר. כתב היד שבידו הוא היחידי שיש לי. ואני מבקש את צפורה (לך אין עת) כי תקחנו מידו של ביאליק ותשלחנו אלי. חפץ אני כי יבורר הדבר – ואחכה עוד שמונה ימים. ואם חביב עליך כבוד הסופרים או הספרות עשה מה שתוכל, כי במצב רוחי כעת אני מסוגל לכל סקנדל שבעולם. והיה שלום ידידי, פילוסופי, דוקטורי וכו' אבל לעולם לא מו"לי ולא עורכי. שלך

שאול.

וחזקה עלי כי אעמוד בדבורי. גם את חתימתי על קבלת הכסף ישיב.


גלויה

תמונה 4.jpg

יוסף יקירי!

על אודות הבחינות, בזאת תודה גם אתה, אוכל להודיעך רק אחרי הבחינות והן היו אך בשבת זה, ועברו בשלום. כעת אני כבר חצי-דקטור. עתה אשוב לעבודתי ואעמוד על המבחן הדקטורי בעוד חדשים אחדים. טֵיזָה כבר הבטיחו לי לתת. בודאות אקבלה בעוד ימים אחדים. חפץ אתה לדעת דברים אשר נוח לספרם מפה אל פה מאשר לכתוב על אודותם. ודע לך כי לו הייתי נגש לצעדים חשובים בחיי בודאי הייתי מתיעץ אתך.


מצב בריאותך מביאני לידי דאגות. מדוע אינך כותב לי בפרוטרוט?

הנני דורש בשלום צפורה ודבורה

כל שלכם שאול.

בעוד ימים אחדים אשלח לך שירים.


 

25.7.1906


יקירי יוסף.

לא מכתב אני בא לכתוב לך.

במקום מכתב הוא בא ובמקום מכתבים שלא נכתבו, ושרוצים היו להכתב ושצריכים יהיו להכתב.

אבל בתנאי אחד. דבר המכתב הזה לא יזכר ולא יפקד לעולם כשתבא לדבר אתי פנים אל פנים.

וחפץ אתה לדעת מה אני כותב ומדוע אינני כותב וכו' וכול'.

ויוכל היות כי טוב יהיה אם אחל כמו שאומרים מ“בראשית” ואבאר ראשונה מדוע אני כותב.

כותב אני מפני שאני חי, מפני שמרגיש אני בשעה זו את שירת החיים.

ואם תמצא שיר משלי כתוב וחתום מקום פלוני ושעה פלונית וידעת: באותה שעה ובאותו מקום הרגשתי את שירת החיים.

החיים בעצמם, באותו הציור המתגלים לפנינו בכל אתר ואתר מלא סחי ומיאוס עד מחנק, אבל תוכן החיים, מהותם חידת החיים – היא שירה. שירת השירים היותר נשגבה שישנה ושיכולה להיות.

ולא שירה סתם היא, כי אם שירת נצחון. נצחון החמר על התהו ובהו, נצחון היש על האפס, נצחון החיים על המות.

היקום – הנצח, – האין סוף – מות הם, וכל המתגלם והמתרקם וכל המתהוה הם נצחון של רגע, אבל נצחון החיים על המות.

וכל אחד מאתנו כל החי הוא בבחינת שיר אף כשהוא מרגישו – אותו השיר – משורר. ובעצמו של דבר עלינו היה להיות משוררי החיים, משוררי הנצחון נושאי שירת המנצחים. אלא רפשו של העולם, העוני, הלחץ, משכיחים את השירה ומטביעים את הנפש בים של מדמנה ורשעות ואכזריות וזוהמות וכל חלאת העולם.

על כן יש בעולם מנצחים ויש מנוצחים. ומהיות שהנצחון הוא נצחון ל רגע ולא של קימא ומהותו היקום מות על כן רֻבו של עולם מנוצחים.

והמנוצחים רבים על המנצחים הן בעולם האנשים והן בעולם הקבוצים והן בעולם המשוררים.

מדוע גורל אלה לכאן וגורל אלה לכאן?

ואני נושא את שירת המנצחים.

וכמנצח חפץ אני לעבור בעולם.

והיהודי עובר בעולם ונושא את שירת המנוצח. ובכל מקום ומקום שתמצא סמן וזכר לרומאים: בערבות רומניה, ובמישום הַרֵין ועל נהרות שויצריה תַו של נצחון לרומים הוא.

לשעבד באו לכאן.

ובכל מקום שתמצא רמז וציון לישוב של יהודים אות סימן הוא למפלת היהודים.

אנוסים על פי גזר דינה של ההיסטוריה נדדו לכאן.

ובכן מלידה נגזר עלי להיות מנושאי שירת המנוצחים.

אבל גם היהודי שֶבִי היה נושא שירת המנַצחים.

ואולם מימות קישינוב נעלב היהודי שבי. ואני אותו הסך הכל המתקרא אני, נושא שירת המנצֵח.

וכל שיר ושיר משלי הכתוב והחתום מקום פלוני ושעה פלונית – ציון הוא: באותו מקום ובאותה שעה הייתי מְנצֵחַ.

ועוד יש תכונה אחת.

יש לי גאוה.

ומשום גאוה זו לא אספר לא את נצחוני וכל שכן את מפלתי.

וגם משום זה אינני יודע את שירת המנוצחים. מפלתי – כאן רפיוני.

ואם גם תמצא שיר משלי והוא גם הוא משירת המנוצחים – עד הוא כי גם עליו נצחתי. ואולם כשמנוצח אני באמת – אין לי כל שירה,

כי בכלל אין למנוצחים שירה – אלא קינה.

וכשתבא לשאול, מדוע אני הולך: אני אענה משום שאני מאמין עוד בנצחוני לעתיד, ומאמין שבכל מקום ומקום שהייתי בו בתור מנוצח אשוב ואעוב ואדרון7 עלי בתור מנצֵחַ.

שלך

שאול טשרניחובסקי


תמונה 5.jpg

אני אך מתפלא עליך. כיוצא משאלותיך אז מה יהיה עם התיזה? והאוכל לעזוב תיכף את נ. היה לי, כי תיכף ומיד צריך ללכת, כי הכל כבר ידוע וברור. והנה, התיזה כבר נתקבלה והרשיון להדפיס בידי (1/3 התיזה המקורית נתקבל בתור תיזה, 1/3 יודפס בתור עבודה מדעית בעתון ספיצאלי והשליש נשאר בידי) ואת נ. אני עוזב כמדומני ביום 21 ח.ז. או 25. ומאת מוסינסון קבלתי מכתב וכותב הוא לי כי טוב לחכות עד 1 ספטמבר ואז לכשיתראה עם וַרבורג נראה. ואף על שאלה אחת משאלות העקריות לא ענה: מתי מתחילים הקורסים, ואיזה קורסים ואיזה עבודה תנתן לי? ומדוע אינך כותב לי מאומה. הקבלת איזה ידיעה מביאליק, ומה נשמע בדבר “השלח” ואיפה אתה נשאר? מצב בריאותך ההוטב? וכו וכו. וענה תיכף ובפרוטרוט כי חפץ אני לדעת הכל.

כלי שלך שאול.


  1. כך במקור. לא ברור. הערת פב"י.  ↩

  2. ווסחוד – כתב עת שבו פורסמה הביקורת  ↩

  3. מילה לא קריאה. הערת פב"י.  ↩

  4. ניחוש  ↩

  5. מילה לא ברורה. הערת פב"י.  ↩

  6. מילה לא ברורה. הערת פב"י.  ↩

  7. כך במקור. אותיות ברורות. פרוש המילים לא מובן. הערת פב"י  ↩

המלצות קוראים
תגיות