קוראים יקרים,

את מכתביו של שאול טשרניחובסקי הקלדנו מכתב-ידו. זה היה אחד האתגרים היותר קשים ומשמעותיים שפגשנו כמתנדבים בפרויקט.

הכתב לעתים ברור, לעתים מטושטש, לפעמים צפוף ומילים חתוכות, מילים לועזיות שקשה היה לזהותן וודאי לא לתרגמן, ועוד ועוד קשיים שחלקם גם מכורח ההתיישנות של הנייר והדיו.

חלק מן המכתבים אינו מתוארך, ואנו מביאים אותם על פי הסדר שבו התקבלו אצלנו.

הוספנו הערת פב"י בכל מקום שהתקשינו להבין את המקור.

אנחנו מקווים שלמרות כל הנאמר, ניתן להבין את משמעות המכתבים ותקופת כתיבתם.

בברכה,

צוות הפרויקט, וכל המתנדבים שעמלו קשה על הפיענוח.

דף מן המכתבים.

15.2.1904

מכאילבקה

ידידי אהובי!

אם קשתה עלי בכלל הכתיבה, אך פה וגם עתה תקשה עלי שבעתים. כל החנויות סגורות עתה ובביתנו לא היה לא דיו ולא ניר כי בערום מן הבית לפני החג.

לא אדע על נכון אם יגיעך מכתבי בעוד זמן, כי מפני חג הנוצרים סגר בית-הדהר ומקום אחר לקנות מרקאות אין. יוכל היות כי אביא את המכתב בעצמי.

על אדתי בא אני להודיעך כי לא אֹשב בביתי אף שעה. מבית אל בית ומִקָרוב אל קרוב יוליכוני, לשוא דמיתי לעשות פה איזה דבר. קרובי ומכירי לא יתנוני לעשות דבר. ועל אפי וחמתי רב מספר קרובי פה כי באו הנה מכל אפסי ארץ על ימי החג. איך אבלה את העת כבר תוכל בעצמך לְשָעֵר.

לו ידעת איך השתוממתי בבאי הנה ובשמעי ובראותי את כל הנעשה. כל מכירי ומכירותי – כֻּלָם כַּלות וחתנים. מאלה אשר עמהם הלכתי החדרה נשארו בגפם רַק שלשה ואני עמהם. בכל בית ובית אשר בקרתי יפטפטו כך על אדות כלולות וחתונות – עד כי היה לי הדבר לְגֹעַל נפש.

לא ידעתי מדוע, אך לא אוכל נשא לראות את האהבה אסורה בעבותות הִמֶשֶ¹.

ביום הששי אנוס מפה, ירא אנכי פן אלכד גם אָנִי, כי ראיתי כי קשת אַמוֹר נטויה גם על יתר רֵעַי. יוכל היות כי האביב שקדם לבא הביא גם רוח האהבה בכנפיו.

עבר סְתָו, וַתְּחִי אדמה,

נעוּ רחות גיל ועדנים,

שיר עֶפְרוני שם ברמה,

צפצוּף כַּלות, קול חתָנִים.

(לו הייתי זינגר כי אז כתבתי כי פַסו “כבלי-אורים” Cavalierele) ו (“מֵאד-מזליות”Mademoiselles) במכאילבקה.

חבת ציון מצאתי פה במדה גדושה עד מאד. כסף רב נתנו פה על “גן-שמואל”.

בכל שבת ומֹעֵד יברכו את “החובבי-ציון”.

אַך מלבד “המליץ” ו“הצפירה”לא יקבלו בני מכאילבקה כל תוצאה חדשה.

הפרדס שהבאתי היה כדבש ממש בפי קראיו ומאד התענגו על השיר “זר פרחים”.

היום קראתי בה bocxod² את הבקרת על ממזרח ומערב, ולא אוכל להסכים לדברי המבקר. הוא מסיר את ביאליק ממשורר ועוד יתעולל בו, ואני דעתי כי ביאליק בעל כשרון הוא.

כבר אין לי מה לכתוב אך עוד זאת חָפַצְתִּי לשאול אם נדפס שירי ב“השרון” – הנני דורש בשלום מָרֵי ומָרוֹת יוניס ויֵיבין, ספיבקוב נ. סט, ומרת רָאלף לאבותרק דרישת שלום מיוחדת. טוב לפרוש מתוך הלכה. בלילה הראשון של פסח ראיתי בקראי: לשנה הבאה בירושלים כי אנחנו בעצמנו נרחיק את הגאולה בקראנו זאת ביום כִּפור וּבחַג הפסח.

אוהבך ומכבדך

שאול טשרניחובסקי

30.1.1901

הידלברג

יקירי יוסף!

מה אענה לך על מכתבך המלא “חרפות וגדופים” כדבריך אתה? כל טענותיך אלה הן השמעתני כמה פעמים וגם ידעת, כי אינני מחזיק את החבל בשני ראשיו, אך אני דעתי שיש לי הרשות להשתמש בכל המלונים, בכל הגונים שבעולם, בכל אוצר המלות הטֶכניות לכל חכמה, מדע ותעשִיָה, בכל הצבעים הדקים והמיוחדים לי’רגוני השפה (לו היו לנו כאלה). התנאי רק אחד, כי יבאו במקומם הראוי להם. כמובן אין שגיאות הדקדוק נכללות פה. אך לא ארב להתפלפל אתך יותר בדבר הסגנון כי נפן אל השירים. איני רואה בשיר לנכח הים שני חלקים נפרדים מחוברים באופן מלאכותי. מראה הים השקט הנם בשנת אדירים, אחר תמונת הסערה, הים המתפלש בעריסת הסלעים שלו, כאילו חפץ הוא לחופש ודרור מעלה על לבנו מחשבות ע"ד הגבור השני אשר גם הוא שאף לחופש ולגיונותיו נופצו כהתפוצץ הגלים אל אדן הסלעים. אם כן הגבור הראשון איננו משה כי אם הים ולכן תארתיו עוד בראשית השיר בדמות ענק ישן. אם ראה בר-כוכבא את הים או לא, לי אחת היא והמרחק בין ביתר והים אינו מעלה ואינו מוריד.

את החלק הראשון מן השיר שרטוטים תקנתי, כמו כן החרוזים בחלקו השני: הַמְעַט כִּי הַדְּיוֹ כְבַר שָפַכְתִּי – שֶבֶת בְאָהֳלָה שֶל תּוֹרָה בְּהָיְדֶלְבֶּרג הָעֲתִיקָה. כעת באה המנגינה במקומה אך צר לי על המלה שֶלָה, הנותנת טעם מיוחד לכל החרוז. בחור במה שתבחר.

אני כמעט שגמרתי את הפואמה “ברוך ממגנצה”. עוד לי עבודת שבוע אחד אם לא אתעצל ואם תנוח עלי הרוח. זה השיר היותר גדול שכתבתי, הוא מכיל יותר משבע מאות חרוזים.

יש בדעתי לכתוב סֶחיָה שלמה של שירים בסגנון “הנאוה מדילסברג” ועוד סוג שיר, אשר דוגמאות ממנו אשלח לך בקרוב ועוד ועוד..

רואה אתה כי טֶמות יש לי ורעיונות חדשים לגמרי די והותר ורק אין לי עת לכתוב הכל ואנוס אני להסתפק בשרטוטים בספר זכרונותי. אך יוכל היות כי לו רבו הרשמים גם הם כי אז כתבתי, אך מפני שהחיים מתנועעים לאט וכמעט במשטר וסדר קבוע, על כן אינני מרבה ביצירה. מחכה אני בקוצר רוח לקרוא את הדרור ואוכל לעסוק ביותר ב“שירי ציון” עד היום מעטים מאד השירים שמצאתי בהם קורטוב של ציונות, לעמת זאת אינני מסופק גם רגע כי האנטולוגיה תוכל להיות מצוינה מאד מאד.

אם נדפס השיר “הנאוה מדילסברג” בהדור באותו היום שאמרת עליו היה כבר להיות גם פה, כי אינני מפקפק שישלחוהו לי, אך עד היום לא קבלתיו. לפרישמן אכתוב בעוד ימים אחדים להביע לו את תודתי על הזמינו אותי לעבוד ב“הדור” והנני מקוה כי גם שיר אשלח לו ביחד עם המכתב, כמובן אחרי אשר יודפס “אמנון ותמר”. במכתבך אל צפורה אתה אומר כי אשלח לך את השיר הזה והדבר מפליאני מאד יען השיך בידיך, מדמה אני כי חפצת לכתוב את השיר לנכח הים" ואך שגית בשם.

כתוב לי ע"ד הנשפים העברים שאתה מבקר, מה טיבם מי מסדרם ומי לוקח בהם חלק? בכלל חפץ אני לדעת את החיים הספרותיים בורשה. בהוצ. היה לפני שבוע יֶלין, וידרוש באספתנו על ירושלים ועל “מקראיה”. לדאבוני לא מצאנו כל חדש בדבריו, אך יהודה אומר כי יודע הוא מה שיֶלין דורש וכי רבות החדשות שהוא משמיע, אך אני אשם בדבר שלא השמיעני הכל. יוכל היות כי כן הדבר, את הנעשה אין להשיב.

ידידך ואוהבך שאול

הנני שולח לך גם את השיר “אמנון ותמר”. אתה תדפיסנו כאשר הוא כעת או קופלטים קופלטים, כל ארבעת החרוזים לבד.

גלויה ברוסית

9.09.1904

וואס, ווער, ווען, משוגע! רק אתמול קבלתי מכתבך. מביאליק אין כל מענה. שלחתי לו הסכמתי להדפיס ש.ה. ביחד עם חתימתי על קבלת האוַנס.

לי הוקל מעט אף כי לעבוד לו גם מעט לא אוכל עוד זמן מה וזה מעציבני מאד, כי חפצתי לעמוד על הבחינות בראשית הסמסטר. והבחינות פה ישנן אך בראשית הסמסטר ובסופו. כעת הייתי יכול לתקן כראוי את הפואמה, אבל איננה תחת ידי. היא נשארה בעיר.

השירים הקטנים שכתבתי פה לא יצלחו למענך. בעוד שבועים אשוב ללוזן. עד העת ההיא יבורר לי, אם אוכל לחשוב על דבר הבחינות או צריך כבר להתיאש מהן. באופן השני אוכל לכתוב הרבה. יש לי הצעה, להדפיס ב“השלח” מדי פעם בפעם כרקטריסטיקה לא גדולה של איזה סופר מעלוה"ע. למשל כמעט שמוכנה תחת ידי כרקט' של צֶמֶל (עמודים 4) בתוספת שירים אחדים משיריו, גם כן בערך 4 עמודים). וכן אוכל לתת סריה שלמה: בירבוים, ליליאנקרון וכו'.

כתוב לי מכל אשר אתך, ועל דבר הסופרים בורשה וחדל לך מדברי שטות ממין זה שמצאתי במכתבך האחרון. מאד הייתי חפץ לדעת מה יעשה כעת באוצר היהדות. מאד יצר לי כי לא אקבל השנה את “לוח אחיאסף”. כתוב לי מה יש בו? ובפרוטרוט, והכל. בעוד 3 שבועות אוכל לכתוב לך הכל שאתה חפץ לדעת, בפרוטרוט.

כלי שלך.

שאול

24.10.1902

הידלברג

ידידי!

לצינה לא עניתי רק על מכתב אחד מפני שלא הודיעה לי את כתבתה. את מכתבי השני קבלתי בחזרה. כנראה לא היתה כבר בנויהים. מכתבי אחר מפני שהפרופ' בַסוי שב להידלברג אך 23/9 (כעת קראני לברלין לקבל את ההצעה.) זניה אינה חיבת לשלם לו מאומה. כיצד יוכל לסבול אתה טרם קבלתי הדיפלום אינני מבין. הייתי בפוסטה ודרשו שם חתימתך, ממילא מובן כי לא יכולתי לתתה. וויצֶקֶר מחכה כי תשיב ליד נושא המכתבים את כל אשר יבא בתוספת כְתָבתך. ואני לא יכולתי לחשוב כי במשך זמן כזה לא תודיע להמערכת מקום מושבך כעת, ובפרט בהיותך בעצמך בְוַרְשָה. יען כי גר אני אצל…³ הפוסטה נעשת עתה לפנים משורת הדין ואני שלחתי את כל המכתבים והעתונים שנערמו במשך העת, אצל ויציקר לך.

ואני עד היום לא כתבתי. הישוב ההוטנטוני דורש כי הנוסע כותב ראשונה. ואל ליאָן ולמערכת “המוריה” לא כתבתי כי כבר היה לי לגועל נפש יחס המו“לים אלי. במשך 7 חדשים דרשתי מאת בן-אביגדור כי ישיב לי את “היאבתה” וקבלתי את השיר לפני 5 ימים בלי כל מכתב. דרשתי את “תורת הספרות” ולא שלחו לי, שאלתי על דבר האנטולוגיה “שירי יפת” כל מענה אין. שלחתי את התרגום “חלום העבד” ל”העולם הקטן" – מה נעשה אתו לא ידעתי, שלחתי עוד שיר – כבר עברו 6 שבועות באין מענה. דרשתי את מילינק והזכרתיו את כל אשר כתבתי בקודמים. שירי לא נדפס ב“הלוח” דרשתי מאת “ספר השנה” ו“אחיאסף” כמדומני כבר ספרתי לך בהוצ'. לגועל נפש מאין כמהו היה לי הדבר. נאמן אני חפץ לבא בכל מו"מ עם כל מולי עברי. מאמין אני באמונה שלמה כי לִיאָן וביאַליק הם הטובים מכלם ואתה חָפֵץ לעקור את אמונתי זאת מלבי – טוב אעשה כחפצך – אכתוב אליהם.

חדשות בחוץ. ימין אקוריבקין שב הנה עם אשתו וספר כי ה“דור” ישוב לצאת ואתה עורכו. אני עבדתי במשך כל 3 החדשים כחמור ממש. ראיתי לפמוּלוּס בקליניקה החירורגית בַבַרַקָה 3 ובפילוגן 2 (אגף המחלות המתדבקות) ועבדתי עבודת פרך מן השעה 8 בבקר ועד 1 וחצי ו 1 ושלושת רבעי בלילה. ושעותַיִם היו לי לאכילת הצהרים. והרבה הרבה למדתי בעת הזאת. אלו ידעת איך יאהבוני כל החולים ואיך ששים הם לקראתי. עולם חדש למדתי פה לדעת.

ידידך שאול

האמנם דֶבֶר באודסה? אני לא ראיתי כל עתון רוסי זה רבים בימים.

והנני דורש בשלום הכועסות עלי וכל האנשים הטובים אשר קראת בשמותם במכתבך הנ"ל

למכתב יותר ארוך גם אם כאשר יחלו ימי החפש שלי.

בחברת לצי בֶּר / ידידך המשגע ש. טשרניחובסקי

בחברת הלץ מלמט אברכך בשלום א.מ.ברוכוביץ

אברכך להתמנותך לעורך השלח ומחכה לתשובתך בדבר שירי הנמצא בילקוט המערכת. א.ל.ברוכוביץ

בחברת לץ הלצים מהידלברג גם אני קורא שלום! מכבודך

ידידי!

לא אכתוב לך הרבה. עיף אני מעט כעת. יוכל היות כי הגדלתי מעט את הָלִנֶט בחיי בזמן האחרון. באותו היום שקבלתי את מכתבך 12.2 אשר בו הודעתני ע’ד מותו של סגל מתה עלי גם אֶמִר הקטנה אחרי מחלה של ארבעה חדשים. בעצם היום ההוא מלאו לה 22 שנה. בעצם היום ההוא לפני שנה היתה בהידלברג “פאסטנאכט” ועליזה ובריאה ויוכל היות כי באושרה התהלכה בחוצות העיר. צפורה ודאי תזכור את הערב עת רצה אחרינו בחפצה לראותה.

לקחתי את ה ⁴Doktorbabrit כמובן מן המחלקה החירורגית. כנראה אשאר כל ימי החפש בהיד. ולא אלך לרוסיה הפעם.

מקוה אני כי יעלה בידי לכתוב הרבה. חפץ אני לנסות כחי בפרוזה. את החוב הראשונה של השלח קבלתי, רב תודות לך. כעת התקרבתי עוד הפעם אל חיי ישראל: מקבל את ה“צופה” ואת ה“שלח”. אליאסברג חולה מאד.

שלך באמת. שאול

הנני דורש בשלום צפורה בידידות רבה.

הנני כותב כרטיסי זה בשעה הראשונה בלילה.

22.4.1904

לוזן

יקירי יוסף,

בודאי כבר שבת מאודיסה. קראתי בהשפה ע’ד המשתה שערכתם לכבוד פֶרֶץ. חבל שלא הייתי אז באוד'. זה כמה חפצתי לכתוב לך, אבל האמינה לי כי כמעט שאין לי מה לכתוב. חפצתי לשלוח איזה ספורים בשביל “השלֹח” אבל נוכחתי כי אינם שוים מאומה.

לפני כמה וכמה ימים כתבתי לבעלי “אחיאסף” כי יקנו וישלחו לי על חשבוני את מחברתך ע’ד הספרות העברית החדשה. עד היום לא קבלתי כל מענה, אף כי בקשתי כי יעשו את הדבר בהקדם האפשר. אמור נא להם אתה וזרזם.

בעלי האור חיבים לי איזה רובלים. כתבו כי “מהיות שאינם יודעים איך שולחים כסף לחו”ל יבאו לשאול מפיך" עצה. האמנם עשו כן? מה ענית?

כסף לא קבלתי מהם עד היום.

אם תוכל לשלוח לי את המגיע לי בעד השירים עשה זאת – ימי התשלום בעד השעורים קרובים ובאים.

אני עובד כעת הרבה מאד. העבודה תמשך עוד לשלושה חדשים. ומה עושה אתה?

כלי שלך.

שאול

שלומך ושלום צפורה

מה הוא המעשה בבן גוּטְמַן אחרי שנדפס במודעה….⁵

19.9

לוזן

יוסף יקירי!

הכרתי את אביך ומכיר אני אותך על כן אוכל לקחת חלק בצערך ולהבין כיצד פעלה עליך פטירתו. כתוב לי מה שעושה כעת אמך האהובה על כל מכיריה וכל בני ביתך.

אבל טרם שקבלתי את מכתבך כעסתי עליך מאד. כעסתי עליך ועל ביאליק. שבועות שלמות אני מחכה על מכתבך ואתה אינך עונה.

לביאליק כתבתי גם כן, ולא ענה לי ואחרי 30 יום כתבתי עוד הפעם ו 19 יום עברו כבר ואין לי כל תשובה. ולו גם היה טרוד כל כך הן במשך 49 יום ימצא איש רגעים אחדים לכתוב איזה שורות ומה גם כי הדבר נוגע לו בתור עורך ועומד בראש “מוריה”. אם שתיקתו זאת הודעה למה שאני חושב כי איננו חפץ כבר להוציא את היאבתה, ישלח לי תיכף ומיד את כתב היד, כי בינתים יאבד ולי אין שני.

ומתוך כעס לא עסקתי בסדירת האידיליאה ושלחתי סריה קטנה של שירים ל“הדור” ולא לך.

מחר או מחרתים אשלח לך שיר אפי. בעריכת המאמר עד דה..ל⁶ פגשתי מכשול לא נעים. כל השירים שתרגמתי למענו נאבדו בדרך ועלי לתרגמם שנית. במשך השבוע הבא תקבל ממני די חומר למחברות מספר של השלח.

כתבתי: Lausanne Rose villa Mantagiburt על גבי מעטפת השלח אין צורך לשנותה, אבל מדוע מקבל אני את החוברות אך לאחר שבועים אחרי בא המודעה?

שלך שאול

5.11.04

יקירי,

הנני שומע את קריאתך: עוד הפעם כרטיס, והפואמה איננה! – איננה! גם לא תהיה, לכל הפחות לא תודפס בעתונים היוצאים כיום ותחת ידי מול’ינו כעת. עליך להבין, כי כל עוד ישאר היחס הזה בנוגע אלי מצד מולינו – ימנעני כבודי מבוא עמהם בדברים. אם עודך זוכר את כל אשר כתבתי לך פעם,כאשר באת עם הצעתך לשלוח שירים לביאליק, אז אין לי כל צורך להשמיעך שנית את משפטי על כל מולינו. ובנוגע לביאליק, כתבתי לך כי הוא האחד שאני מאמין עוד לו ואינני חפץ להתיאש גם ממנו. נבואתי נתקימה. מכתבים מלאים חן וידידות קבלתי ממנו כל עוד לא נתרציתי להדפסת “היאהתה” ומן אותו היום שעניתי הן, וחתמתי על קבלת אַוַנס (רו"ב 25) זה 65 ימים לא קבלתי ממנו אף מלה ואין צרך לאמר שלא שלח את הכסף. כתבתי לו שלוש פעמים. פעם כתב בעדי מכירי, פעמַים בקשתיך במכתבי להזכירו. עם העלמה שַינין אם חס הוא על כסף המשלוח של הרי היה יכול להשיבו לי – ולא עשה דבר. כתב היד שבידו הוא היחידי שיש לי. ואני מבקש את צפורה (לך אין עת) כי תקחנו מידו של ביאליק ותשלחנו אלי. חפץ אני כי יבורר הדבר – ואחכה עוד שמונה ימים. ואם חביב עליך כבוד הסופרים או הספרות עשה מה שתוכל, כי במצב רוחי כעת אני מסוגל לכל סקנדל שבעולם. והיה שלום ידידי, פילוסופי, דוקטורי וכו' אבל לעולם לא מו"לי ולא עורכי. שלך

שאול.

וחזקה עלי כי אעמוד בדבורי. גם את חתימתי על קבלת הכסף ישיב.

גלויה

יוסף יקירי!

על אודות הבחינות, בזאת תודה גם אתה, אוכל להודיעך רק אחרי הבחינות והן היו אך בשבת זה, ועברו בשלום. כעת אני כבר חצי-דקטור. עתה אשוב לעבודתי ואעמוד על המבחן הדקטורי בעוד חדשים אחדים. טֵיזָה כבר הבטיחו לי לתת. בודאות אקבלה בעוד ימים אחדים. חפץ אתה לדעת דברים אשר נוח לספרם מפה אל פה מאשר לכתוב על אודותם. ודע לך כי לו הייתי נגש לצעדים חשובים בחיי בודאי הייתי מתיעץ אתך.

מצב בריאותך מביאני לידי דאגות. מדוע אינך כותב לי בפרוטרוט?

הנני דורש בשלום צפורה ודבורה

כל שלכם שאול.

בעוד ימים אחדים אשלח לך שירים.

25.7.1906

יקירי יוסף.

לא מכתב אני בא לכתוב לך.

במקום מכתב הוא בא ובמקום מכתבים שלא נכתבו, ושרוצים היו להכתב ושצריכים יהיו להכתב.

אבל בתנאי אחד. דבר המכתב הזה לא יזכר ולא יפקד לעולם כשתבא לדבר אתי פנים אל פנים.

וחפץ אתה לדעת מה אני כותב ומדוע אינני כותב וכו' וכול'.

ויוכל היות כי טוב יהיה אם אחל כמו שאומרים מ“בראשית” ואבאר ראשונה מדוע אני כותב.

כותב אני מפני שאני חי, מפני שמרגיש אני בשעה זו את שירת החיים.

ואם תמצא שיר משלי כתוב וחתום מקום פלוני ושעה פלונית וידעת: באותה שעה ובאותו מקום הרגשתי את שירת החיים.

החיים בעצמם, באותו הציור המתגלים לפנינו בכל אתר ואתר מלא סחי ומיאוס עד מחנק, אבל תוכן החיים, מהותם חידת החיים – היא שירה. שירת השירים היותר נשגבה שישנה ושיכולה להיות.

ולא שירה סתם היא, כי אם שירת נצחון. נצחון החמר על התהו ובהו, נצחון היש על האפס, נצחון החיים על המות.

היקום – הנצח, – האין סוף – מות הם, וכל המתגלם והמתרקם וכל המתהוה הם נצחון של רגע, אבל נצחון החיים על המות.

וכל אחד מאתנו כל החי הוא בבחינת שיר אף כשהוא מרגישו – אותו השיר – משורר. ובעצמו של דבר עלינו היה להיות משוררי החיים, משוררי הנצחון נושאי שירת המנצחים. אלא רפשו של העולם, העוני, הלחץ, משכיחים את השירה ומטביעים את הנפש בים של מדמנה ורשעות ואכזריות וזוהמות וכל חלאת העולם.

על כן יש בעולם מנצחים ויש מנוצחים. ומהיות שהנצחון הוא נצחון ל רגע ולא של קימא ומהותו היקום מות על כן רֻבו של עולם מנוצחים.

והמנוצחים רבים על המנצחים הן בעולם האנשים והן בעולם הקבוצים והן בעולם המשוררים.

מדוע גורל אלה לכאן וגורל אלה לכאן?

ואני נושא את שירת המנצחים.

וכמנצח חפץ אני לעבור בעולם.

והיהודי עובר בעולם ונושא את שירת המנוצח. ובכל מקום ומקום שתמצא סמן וזכר לרומאים: בערבות רומניה, ובמישום הַרֵין ועל נהרות שויצריה תַו של נצחון לרומים הוא.

לשעבד באו לכאן.

ובכל מקום שתמצא רמז וציון לישוב של יהודים אות סימן הוא למפלת היהודים.

אנוסים על פי גזר דינה של ההיסטוריה נדדו לכאן.

ובכן מלידה נגזר עלי להיות מנושאי שירת המנוצחים.

אבל גם היהודי שֶבִי היה נושא שירת המנַצחים.

ואולם מימות קישינוב נעלב היהודי שבי. ואני אותו הסך הכל המתקרא אני, נושא שירת המנצֵח.

וכל שיר ושיר משלי הכתוב והחתום מקום פלוני ושעה פלונית – ציון הוא: באותו מקום ובאותה שעה הייתי מְנצֵחַ.

ועוד יש תכונה אחת.

יש לי גאוה.

ומשום גאוה זו לא אספר לא את נצחוני וכל שכן את מפלתי.

וגם משום זה אינני יודע את שירת המנוצחים. מפלתי – כאן רפיוני.

ואם גם תמצא שיר משלי והוא גם הוא משירת המנוצחים – עד הוא כי גם עליו נצחתי. ואולם כשמנוצח אני באמת – אין לי כל שירה,

כי בכלל אין למנוצחים שירה – אלא קינה.

וכשתבא לשאול, מדוע אני הולך: אני אענה משום שאני מאמין עוד בנצחוני לעתיד, ומאמין שבכל מקום ומקום שהייתי בו בתור מנוצח אשוב ואעוב ואדרון⁷ עלי בתור מנצֵחַ.

שלך

שאול טשרניחובסקי

אני אך מתפלא עליך. כיוצא משאלותיך אז מה יהיה עם התיזה? והאוכל לעזוב תיכף את נ. היה לי, כי תיכף ומיד צריך ללכת, כי הכל כבר ידוע וברור. והנה, התיזה כבר נתקבלה והרשיון להדפיס בידי (1/3 התיזה המקורית נתקבל בתור תיזה, 1/3 יודפס בתור עבודה מדעית בעתון ספיצאלי והשליש נשאר בידי) ואת נ. אני עוזב כמדומני ביום 21 ח.ז. או 25. ומאת מוסינסון קבלתי מכתב וכותב הוא לי כי טוב לחכות עד 1 ספטמבר ואז לכשיתראה עם וַרבורג נראה. ואף על שאלה אחת משאלות העקריות לא ענה: מתי מתחילים הקורסים, ואיזה קורסים ואיזה עבודה תנתן לי? ומדוע אינך כותב לי מאומה. הקבלת איזה ידיעה מביאליק, ומה נשמע בדבר “השלח” ואיפה אתה נשאר? מצב בריאותך ההוטב? וכו וכו. וענה תיכף ובפרוטרוט כי חפץ אני לדעת הכל.

כלי שלך שאול.

4.4.07

יוסף יקירי,

היום קבלתי מכתבך כבר לאחר יאוש, דימיתי כי אינכם חפצים לענות לי. אינני בא לכתוב מכתב מפורט אלא חפץ אני להודיעך תיכף ומיד כחפצך, כי קבלתי מכתבך וכי כתבתי אתה יודע בדיוק. ואולם גם בלי זאת הייתי מקבל כל מה שתשלח כי היו מביאים לי לביה"ח של הזמסטוה אשר אני עובד בו.

שלח לי כל מה שכתבת בימים האחרונים, כי מלבד מה שקראתי ב“השלח” (ג' חוב') אין תחת ידי מאומה. ע“ד הוצאת פואמות, כבר חשבתי עוד בהיותי בלוזנה ושם כבר סדרתי אותן, אלא שנשארו עוד שם ועד שאקבל מענה מנויארק אוכל כבר להכניסן לרוסיה – וגם בדבר פואמה חדשה אין הדבר נורא כל כך ואם כי כתבי עוד בידי הז’נדרמים והדבר מנעני עד היום לשלוח איזה שיר ל”השלח“. אסור הייתי עוד מחדש יאנואר, ועל כן לא יכולתי לענות לביאליק על בריאותו לא פעלה “ישיבה” זו מאומה. כל מה שהודעתני אודותיך ידעתי זה כבר. וע”ד כל הנעשה בספרותנו וגם ע"ד כל סופרינו בפרטות ספר לי מר פיטֶלְסָן (כי מזלוטפל הוא), רק מה יהיה בסופו של היאבתה אינני יודע וחבל! כתוב לי בפרטות ע’ד כל הרדוקציה של “השלח” והנני דורש בשלום צפורה וכל מכירי אחד לא נעדר

שלך שאול

(אין תאריך)

יקירי,

היום קבלתי תשובה מאת פוזנר וכאשר כתבתי לך כן היה. קבלתי את מכתבו ומבלי משים נזכרתי באנקדוטה ישנה: מעשה בריבה בקובנה בת 17 שתלתה את עצמה על אילן מחמת אהבה. בא השני דמסייע: אמנם כך היה אלא בקצת שנוי. לא ריבה בת שבע עשרה אלא זקנה בת 80 בקיוב שמתה מחמת רעב.

לא רופא א" יש בחיפה אלא 4. ויש שני בתי חולים. והרופא צריך שתהא בידיו תעודה מקונסטנ' וצריך שתהא לו אפותיקה. ולא 2000 פרנקים יכולים לתת לו אלא 1500 וגם זו לא אדון א" ירכיבו לראשי אלא 4 (הקהלה, “עתיד”, האליאנס ועוד אחד “גביר”.) ומעיקרו אין צורך לדבר כי לא “במתחיל” הכתוב בדבר.

ואני מתחיל ואהבתי כל כך “אדונים” וסחור ומכור (וכי מה היא אפותיקה?) עד כי אין לשער. ובכן…צריך אני לישב על הספרים ולכון אל הבחינות ברוסיה. אבל היות כי חפץ אני כי מכתבי זה “ילך” לו היום, ויושבים ומחכים לו. על כן שלום היה.

כלי שלך. שאול

14.3.1907

יוסף יקירי!

לא כתבתי לך עד היום. צר היה לי מאד אחרי קבלי את מכתבך ולא יכולתי לכתוב לך תיכף. ראיתי כי חלומי זה ללכת לפלשטינה חלף לו גם עתה. על מכתב שכתבתי לאוסישקין ענו לי רביקוביטש, ברוכוב שנחוץ לפנות ישר לפוזנר, ויודיעני פרטים עקריים בנוגע לדבר. תשובתו של זה עוד לא קבלתי אבל יודע אני כבר מתוך מכתבך איך יפול דבר. בלי התקשרות כל שהיא עם הקהלה לא אסע. ומפני שאינני “בקי ומנוסה” לא תקבלני הקהלה. ומדוע לא אסע בלי התקשרות? לך אגלה גם סבת הדבר. אך בשובי הביתה ראיתי כיצד נשתנו פה הדברים לרעה ומה שלא גלו לי עד היום אותה ראיתי כבר בעיני. אבותי זקנים, אינם יכולים וגם יש להם הזכות לבלי לעבוד יותר. ועוד יש לי אח קטן שצריך ללמד ולעזור לו לפחות במשך שנים אחדות. וצריך לי לתת להם לכל הפחות 25 רו"כ לחדש. עזרתי כעת אמנם מעטה היא ודלה. אבל אם ארויח 100 פרנקים (נניח כי אין להעמיד פה כל סמן של שאלה) במשך חדש ימים לא אוכל לתת להם מאומה. יודע אני היטב ערכם של מאה פרנקים הנכנסים קימעה קימעה במשך חדש ימים. מאה הבאה בבת אחת וביום קבוע ערכה 120 והבאה פְרַנק פרנק גם 50 אינה שוה. למעני אני די לי גם במאה פרנקים ועל כן קבלתי בחפץ לב גם הצעת הפרופ' ורבורג, אלא עתה לאחר שהייתי בביתנו לא אוכל בשום אופן לעשות את הדבר. ואינני רואה מדוע תחפוץ הקהלה למנות אותי לרופאה שלה בשכר קבוע לאחר שכבר אהיה שם. לאחר שכל מי שיפנה יוכל לקבל עזרה גם מבלי אשר תשלם הקהלה מצדה אף פרוטה. ולבקי ומנוסה לא אעמיד את עצמי. ואמנם יודע אני כי לאחר שעבדתי לפני שלוש שנים כחצי שנה בבית החולים של הזמטוה במכאילובקה (חולים ליום 100 – 90) ולאחר שאני עובד מחדש אוקטואבר בזימסטוה פה (חסר 6 שבועות ימי מאסרי) 90 – 70 חולים ליום וארבעים חולים תמידיים) ואולי גם בלי כל ההכנות הקודמות האלה אינני רע מכל אלה שנותנים להם מקום בזמסטבות תיכף אחרי עזבם את האוניברסיטה. וזה תמוה מעט הזמסטבה הנותנת 1800 רובלים (לא פרנקים) אינה יראה להעמיד תיכף “חסרי נסיון”

קראתי פה על דבר רפרטק ב“קדימה”. מה זה היה לך כי חולה תמידי היית, מדוע אינך עושה מאומה בשביל בריאותך, כתוב – מה היא מחלתך, הישנה היא או חדשה אתך. ותענה תיכף למלוטופול. Акимовская. д. Котлера

והודיעני בפרטות כיצד החיים העברים הליטורחיים באודסה. אם לא תהינה בחינות בחרקוב אסע לאודיסה.

ותמיד אני שב לדבר ע “היאבתה”. מתי יודפס השיר איני יודע. ובלי ספק לו היה תחת ידי הייתי עושה תקונים רבים הן בסגנון והן בתרגום גופא, אלא כנראה ירא ביאליק להמציאנו לידי. יעשה נא זאת. יתננו חלק חלק למי שיהיה להעתיקו (בלי נקודות) על חשבוני, וישלח לי את ההעתקה.

שאול שלכם

הנני דורש בשלום כל מכירי וידידי באודסה, אין נעדר.

29.6.07

יקירי יוסף!

איני מבין מדוע אינך עונה לי עד היום ואני כתבתי לך זה פעמים. אין זאת כי חולה אתה… תיכף ומיד לאחר שתקבל את מכתבי ענה לי, כי חושש אני מאד לבריאותך או זו של צפורה, כי ידעתי אותך לאיש שאינו מחמיץ תשובתו.

כלי שלכם.

שאול

למרות מה “שמתחיל” אני קבלתי הנהגת העיר לביה"ח העירוני בגליל בן שלושים אלף תושבים, והעבודה בחיפה היא כפי הנראה ממש אותה העבודה שבַזֶמבסטבה: “מומחה קטן” לכל המחלות שבעולם. כי כן תנאי המקום. והנה באה הקהלה למצא לה “מומחה בקי ומנוסה” לכל המחלות בשכר איזה אלפַיִם פרנקים ואולי עוד אלף… ועוד סוד לך אגלה. ישנה קהלה אחת ברוסיה הנותנת לי 600 רובל נוספות בתור רופא אם רק אקבל עלי גם משרת “רב מטעם”.

כעת אספר לך איזה פרטים מחיי פה.

כשבאתי חו“ל לא יכולתי כבר לעמוד על הבחינות (במשך שבועַיִם) על כן התישבתי במליטופול. ראשונה לא יכולתי למצוא הספרים הנחוצים לי בכפרנו ושנית כדי לעבוד בבית החולים של הזמסטבה. במליטופול הייתי יכול להרויח היטב לולא יראת הקהל שאין נותנים באפותיקה רפואות על פי מצות דק' מחו”ל. בראותי זאת מצאתי לי איזה שעורים: אשכנזית וצרפתית. בחדשים הראשונים הרוחתי כתשעים רובל לחדש וצריך היה לשלם כמאתים רובל חבות, לקנות בגדי חרף, איזה חתיכות לבנים, שטר של אבא… וכו'. אחרי כן נסעו תלמידי, אחרי כן ימי המאסר, ובשבילם אחרתי עוד הפעם את הבחינות.

חולי הפרטים המעטים, והרבים העוברים תחת ידי בבית החולים שבעים רצון ממני, או אומרים זאת לכל הפחות, בחֶטְאִי לא מת מהם עד היום אף אחד, והאחד, תינוק שמת תחת ידי, כך נגזר עליו מן השמים ואני רק הארכתי ימי עצבו פה על הארץ ואבותיו מידידי היותר נאמנים פה עד היום.

מדוע בושש “השלח” לבוא? כל קוראיו המעטים מאד במליטופול שואלים אותי לסבת הדבר. אחותי חנה דורשת בשלומך. יש לה שלושה בנים: אחת חכמה ואחד בָסַיאך ואחד חולִיגַן, בן 13 חדשים ואינם נותנים לי לעבוד כל היום, כי בביתנו הם עתה. היא מאושרת מאד. לאישה קְלַססים לפרטֵפְיַנָה ויוכל היות כי יפתח גם בית ספר מוזיקלי. אחותי השניה נשאה לפני חצי שנה גם היא ויוכל היות כי תבא מחר לראותני, אבל אותה אינך מכיר. אחי הגדול עובד באפותיקה והשני נמנה בין האקסטרנים.

מלניה כעת בחרקוב, שואלת לשלומכם, גם היא “ישבה בדד” כשבועים, אבל יצאה בשלום.

בשביל “השלח” יש לי כמעט דבר אחד, אשלחנו בקרוב. פואמה יותר גדולה אני מכין גם כן, אלא שנחוץ זמן מה לבכורה.

בחוב' “השלח” האחרונה לית בא מוחק אף חצי דבר

5.6.08

יוסף יקירי,

כי יכולים להעביר קול איזה שהיה על דבר מי שיהיה – בזה לא הייתי מסופקני מעולם, אלא שאתה תאמין לשמועות נבערות כאלה על אודותי בזה לא הייתי מאמין עד שבא הנסיון וטפח על פני. אינני חפץ ואינני יכול להאריך בדברים באגרת פתוחה – ואגרת פתוחה דוקא אני מחויב לשלח לך עתה, מפני שבשעה שהייתי ביסטרבנָנָיה מסבות הפוסטה דשם בקשתי לבלי לשלח אלי אגרות פתוחות. וכל הרעש לא בא אלא בשביל שבמשך זמן ידוע היתה לי משרה בזמסטוה. כלום שולחים יהודים לעזזאל ולכל אפידֶמיה שבעולם? ואם במשך הזמן הזה היתה עלי פעמים תוגה של רופא אוטְשסטוק בזה אני רואה כי הזמסטוה עומדת למעלה ממוסדות אחרים ואם מוצאה היא פועל טוב אינה מקפידה כל כך.

בחפץ לב הייתי עובד באותו הזמן בא“י אלא ראה כיצד התנהגו אתי. בדבר המשרה בחיפה לו בחרו את כהן ברנשטיין רק משום שהוא הוא אותו האיש, רופא מנוסה וכו' לא הייתי תמה כלל אלא ממני בקשו: תעודה מקושטא,קניה של אפותיקא… (המכתב ממנו בידי). ואחר כל מה שדבר אתך שינקין לא מצא לנחוץ לכתוב לי גם מלה אחת. ולצאת ולגור שם בהבטחה סתם שיהיו בידי 100 פרנקים, לאחר שצריך אני לשלוח הביתה לאבותי ואל אֶחָי 50 רוב. לחדש – כמדומני אי אפשר. בעוד ימים אחSים אני עוזב את חרקוב ואת הזמסטוה להכין את עצמי מעט לבחינות. דמיתי להיות גם באודיסה לימים אחדים אך איני יודע איך יפול דבר כי האפידמיה נמשכת יותר משקויתי. כתבתי ל”מוריה" בדבר חפצי ולא נעניתי עד היום, גם את ה“שלח” לא קבלתי. הכסף המגיע לי ישאר בידי “מוריה” לשלם דמי משלח חפצי. כל מכתב מאת לוינסקי לא קבלתי. אם תענה לי תיכף ומיד יוכל היות כי ימצאני המכתב עוד פה ואם לא ישלחוהו אחרי, בכל אופן שלח הנה. את ה“שלח” שלחו בודאי לאנקובקה. מה נשמע בדבר שמות הפרחים? האגודה “עברית” נתבטלה על כן לא ענה לי עד עתה גולדשטין כי שירי לא יודפסו. את חלום ביאליק קבלתי וכתבתי. הנני דורש בשלום כל בני ביתך וכל מכירי באהבה וידידות מקרב לב

יקירי יוסף!

קבלתי את הטלגרמה השנית. מטרתה איני יודע. למה לי להגיד עוד הפעם הן אחרי שכתבתי פעם כי נכון אני לבוא לשם. בקשתי להודיעני את כל התנאים שלהם ולא הודיעוני. הנה למשל חפץ אני ללכת בחדש נוומובר אל הבחינות. היוכלו לחכות? שום דבר לא הודיעוני עד היום במשך שני ירחים ועתה נחוץ לגמור הכל על ידי טלגרמות.

יוכל היות כי יש בידך איזה מכתב מהר שלחהו אלי.

מקצר אני מיראה שלא לאחר את הפוסטה.

כלי שלך שאול

והנני דורש בשלום צפורה וכל ידידי

28/04/1909

Зориковка

ידידי יקירי!

בעונג רב קבלתי את אגרתך הקצרה ביחד עם המכתב מלוֹזַן. לאחר יאוש גמור קבלתי אותה ואל תתפלא לזה: על מכתבי מיום 29 דצמבר (מכתב גדול וחשוב מאד ועל מכתבי השני אחריו מימטירקה לא קבלתי ממך מאומה ואינני יודע שום דבר ממכתב חשוב ממך במשך כל אותה העת. אם זוכר אתה מה שכתבת, כתוב לי שנית. עד היום היתה עמוסה עלי עבודה כל כך מרובה עד שלא מצאתי אף שעה קלה לערוך אליך איזה מלים וגם היום רואה אתה כיצד אני טרוד מתוך כתב ידי. כתָּבְתִּי: Староь. у. ) з. вр. С.4. в Зориковка c. Стрельщовка / Харьк. Губ.ושולח אני בזה עוד איזה מלים למר לוינסקי בדבר שירי. ופרישת שלום לצפורה ולכל מכירי. ומחכה אני בקצר רוח למכתבך.

בעתרת נשיקות

שאול טשרניחובסקי

כתוב אך מכתבים באחריות.

3.6.09

זוריקובנה

יוסף יקירי!

צער גדול מצטער אני על שאבד מכתבך המפורט, ששלחת למיכאילובקה. אף כי מתוך מכתבך האחרון יודע אני פחות או יותר מה שהארכת שם. מתירא הייתי תמיד שלא יאבד גם מכתבי זה אליך ודחיתי את שליחתו מיום ליום בכדי שאוכל לשלחו בעצמי ובאחריות – מסבה נתאחרה תשובתי.

ועוד מצטער אני מאד מאד על שהושב המכתב משלח ומפליא אותי הדבר. לאן שלחו אותו? ממַריופול קבלתי מכתבים לאחר נסיעתי משם, כי תמיד אני מודיע את הפוסטה את מקום מגורי אשר אני הולך לשם. עד נָבֶמְבֶּר הייתי בבית אבותי ואת הטלגרמה מ…¹ קבלתי בסוף חדש ספטמבר. וקשה לי להבין מדוע אבד דוקא אותו המכתב. מאד הייתי חפץ לראות את הערעורים כנגדי “בפועל הצעיר”. בעוד זמן מה אודיע לך כתובת חדשה – ועד אז אל תענה לי – ולשם תשלח לי אותו הגליון שבאו בו ואת שני ספריך החדשים. אך את תודתי קבל למפרע.

ומה שנוגע שירי אינני יודע מה לעשות. יעתקו ויסתדרו ויוכל היות עד יגמר הדבר ויהיו נכונים להדפסה – אבא לאודיסה ואם גם רק בשביל הדבר ההוא. ובזה אני נותן לך פרט קטן מאותם השירים שצריך לפי דעתי לתת במאסף: 1)ברוך ממגנצה X – ב) לֶנְכֶן X; ג) מתוך עב הענן – בלוח אחיאסף. ד) הכף הנשברת; ה) ברלה חולה; ו) שיר מזמור; ז) במאסר; ח)לילה לילה; ט) פרחים לאחר קציר; י) ויש ששר של חרף פזרן; יא - יג) בין הרים X; יד) קטע של שיר X טו) לביבות מבושלות X – בהשלח. טז) ברית מילה X(ספר השנה) יח) הקפות; יט – כב) על המים וכ"ג) המלה² – בהדור. כד' בר כוכבא – הקשת; כה)תופינים³ כו) פרחים חיים – הצופה. כז) על חרבות בית שאן. כח) על ערבות מתות; כט) קול בוער בהעולם. ל) עוַלת רגל אני שולח לך בזה. השיר היה נועד בשביל “השלח”, אך מחכה אני לתשובת של העורך על מכתבי מחדש אפריל 1908. השירים המסומנים באות X יש למצא בארגז הספרים שלי שבא לאוד' על שמו של לוינסקי. בנמצא עוד שם על חרבות בית שאן – אתי ואם יש איזה קושי למצא אותם – הודיעני.

זה כמה בקשתיך להשיב לי את מאמרי בדבר “שמות הפרחים” והשם בשביל “קול המורה” – כי אין לי מאומה לתת להם. יש בכתבי עוד איזה שירים אבל צריכים תקון. מקוה אני כשאגיע למרקוריקובנה אתקן מה שלתקן ואכתוב חדשים – כי מה שנוגע לְטֶמוֹת – ישנן אתי.

בימים הראשונים לבאי הנה הייתי כל כך טרוד עד כי רק לשוח מעט מצאו עתותי. כעת הייתי יכול לעשות הרבה בתקון שירי לדפוס – אבל אינם תחת ידי – מלבד אלה שנדפסו בימים האחרונים. לכתוב חדשים ישנם עכובים ואני מבלה עתותי בציור בששר ופיח ופורט על המִנים ( jither) מה שלמדתי מעצמי. ולו ידעת כמה אני חפץ לבא לאוד' לראות את כלכם – לדבר אתכם פה אל פה ומאד מאד אני צריך לקבל מחדש יניקה מקרקע יהודית.

אוהבך מאד

שאול

והודיעני סוף סוף אם קבלת את מכתבי המפורט מחרקוב מסוף חדש דצמבר. ודורש אני בשלום צפורה וכל מכירי אין נעדר. והודיעני דעתך על “האיליאדה מן הימים שכבר עברו” שאני שולח לך.

28.09

פטרסבורג

יקירי יוסף!

רואה אתה כי בפטרסבורג אני כבר ולא כתבתי לך מאומה עד שלא נתברר לי מצבי ואם גם מעט.

כתבתי: Кв. 110 М. Проспектъ дN. 40 Пет. В. Островъ והרבה יש לי להתאונן: את “השלח” אין שולחים לי זה כמה חדשים, את עלי ההגהה של שִירַי איני מקבל (חוץ מאלה השנים ששלחת אתה). ספרים הולכים ונדפסים ע"י “מוריה” וק שירי על עמדם עומדים. ומה יהיה עתה כשמת לוינסקי?

הייתי על אספת “חובבי שפת עבר” פה (נשף מקדש כלו לזכרו של “רבי קרוב”) ולא מצאתי כל נוחם באותם הדברים שנשמעו שם. אבדה גדולה אבדנו במותו ובמות ליליאנבלום ועתה גם מצבו של הברון גינצבורג איננו בהיר כלל וכלל. הרופאים כבר אמרו נואש לחייו.

ענני תיכף ומיד, צוה וימצאו לי את כל אשר לא שלחו לי כל ימי הקיץ.

כלי שלך ושל צפורה שאול.

בעוד ימים אחדים אני אומר לשלוח לך שיר.

4.2.09

Kupurobka

לעבור בשתיקה לבלי ענות עד היום גם על מכתב כזה ששלחתי ביום 29 לחדש דצמבר 1908 – זה לי סמן מובהק כי כל חלוף מכתבים בינינו להבא אך למותר.

ורק בא אני לבקש עוד הפעם להשיב לי את מאמרי ל“שאלת השפה”, הנמצא בידיך מחדש מַרְט ולהודיעני למי עלי לפנות בדבר תמונתי והקטעים לתולדותי ששלחתי לך עוד מלוזנה בשביל איזה “לוח אחיאסף”.

את הכתבים תשלח על פי כתבתי הקבועה" c.Muixoui robna.

שאול טשרניחובסקי

12/1909

ידידי,

בענג רב אני מקבל את ההצעה להשתתף במאסף לזכרן יהודה שטיינברג שכל כך הוקרתי את כשרונו המיוחד בספרותנו. בעוד זמן מה אשלח בשביל המאסף איזה שירים.

ומביע אני בזה לך את תודתי על אותה ההזמנה שבאה בלי ספק אך ורק על ידך באותו זמן שגם מכתב קטן איני מקבל אף מאלה שהיו לפנים ידידי ומעולם לא הייתי מסופק באהבתם אלי. עונה אני ושוב כותב אליהם – ומענה איני מקבל.

לפני ימים אחדים הציע לפני מו“ל להוציא את שירי. ורואה אני מתוך מכתבו כי ברצינות האיש מדבר. לא רק ששאל לחפצי, אלא הביע בפרוטרוט את התנאים וכו'. אבל את האמת לא אכחד ממך: בוחר אני ב”מוריה" ואם אמנם חפץ אתה להוציא את שירי, הודיעני תיכף ומיד, כי עד שאקבל ממך תשובה לא אענה לאותו המו"ל כלום.

לתנאי מכתבך מיום ג' דחנוכה כמעט שאני מסכים (ה' אלפים אכס' 15% מכל אכס' וכו') אלא שאין אני מבין היטב פירוש דבריך שם: “לא כל כך בלוקסוס כמו זה של ביאליק”. והנה מסכים אני לזה שלא יביאו כל ציורים בקבץ (ובזה תלויות הוצאות מרובות) אלא הפורמט, הניר ואותיות הדפוס צריכים להיות כמו שהם בקבץ שירי ביאליק.

ובכן כתוב תיכף הכל בפרוטרוט.

חלק משירי שלא באו בחוברת מיוחדת נמצא בידי, פֶרֶט אלה שאינם תחת ידי ושנקל לקבצם מוכן, השאר נמצא בארגז ספָרַי באודיסה (?).

מקוה אני כי זה האחרון בא סוף סוף לאודיסה ומתפלא אני רק לזה שאין אני מקבל כל ידיעה על אדותיו. ולא כתבת לי כמה אני חיב בשביל הובלה ושאר ההוצאות ומדוע לא שלחת למיכאילובקה כאשר בקשתיך ע’פ הכתבת:

Л.С. Жд Ст. Пришыбъ

ועוד אחת אני מבקש ממך להודיעני תיכף תיכף: היש לי אפשרות לקבל על ידי “כרמל” זכות ישיבה מחוץ לתחום למשך ב' חדשים (ע’י Доверенность)), כי מסבה זו לא יכולתי בחרף זה להשיג תעודת בגרות, העומדת לשטן על דרכי בהשגת התֹאר “לֶקַר”.

את תשובתך שלח למרכ'. האפידֶמִיָה דפה הולכת ופוסקת וצפוי אני לשנוי מקום.

ושלום וברכה רבה

שאול טשרניחובסקי

ומכתב מא’י – אין עד היום.

(אין תאריך)

יוסף יקירי

את מכתבך אלי הביאו לי אך עתה מהיות שאינני בעיר אינני יכול לשלוח לך את מכתבי באחריות. מהיות שאין תחת ידי פה כל שיר אשלחנו לך בעוד יום או יומַים – מן החדש שבחדשים. כעת אני ממהר בשליחת מכתבי זה והשיר צריך תקונים.

בברדיאמרק קבלתי תעודה של שש מחלקות: חמשתָנים בעד כל ההסתוריה והלשנות – ושלשתנים בעד המתימַטיקה. רואה אתה כי אין כל חדש תחת שָמָי.

אף כי לא קבלת את מכתבי אבל מבין אתה מה שחפץ אני. חפץ אני לנסוע לפטרבורג – להיות שם עד עמדי בבחינות. היתר ישיבה לא קשה להשיג בשבילי על פי תעודת דר. מדיצינה (ע"פ חוק משנת 1907) ומוכן אני לקבל עלי כל עבודה שתהיה ובאיזה מקצוע שיהיה. מפיך שמעתי באודיסה כי תרגומים משפת אנגלית היו יכולים לתת לי פה די צרכי לחיות בפטרבורג. לעמוד בבחינה הייתי יכול עוד בשנה זו (בבחינות הגליל) ואז יכול אני “לעשות את הדוקטור” הרוסי בחדש מאי, או בחדש מאי אחר, טוב ללכת שוב לברדיאנסק,המקום שמכירים אותי כבר. התעודה הרוסית נחוצה לי בכל אופן. ראיתי את האחים יפה ובצ' שאך עתה שב מא“י ספר לי עת הכל ע”ד חיסין ועוד אך בודאי יודע אתה כל זאת זה כבר.

את ארבעת הגליונות הנדפסים בודאי קבלו בביתי. שנים מהם ראיתי בעיני מצאו חן מאד. רק על טעות א' העירותי אותך. אבל מדוע זה אך ד‘. הן כתבתי כי על פי התנאי – צריך המדפיס להוציא ד’ גליונות לחדש ומאז עברו ח"א עשרה שבועות? ובכן, ענה לי תיכף את דעתך אם אוכל לחשוב ע’ד פטרב או לא? אבל תיכף ומיד.

ידידך שאול טשרניחובסקי

והנני דורש בשלום צפורה בחבה. מ.ק. דורשת בשלום שניכם בידידות. אם לא אשלח שיר א' גדול – אקבל איזה שירים קטנים

את מכתבי שלחתי Dmugen. G יוכל היות כי הוא שם.

(אין תאריך)

יוסף יקירי!

סוף סוף קבלתי מכתבך ואמנם כאשר דמיתי כן היה – חולה היית. כתוב לי מה שלום חותנך כעת ושלומך אתה.

איני יודע איפה קראת ע’ד הרצאתי על צמחי הטבע אצל מנדלי. אני רק דברים אחדים דברתי – בלי הכנה כל שהיא – על אדות “תלדות הטבע” שלו. אך רעיון יפה הצעת לפני. בכל לבי הייתי נגש לעבודה, אבל חסרון הספרים מרגש בפט' במדה מבהילה. אצל הדר' קצ' כבר הייתי ושבתי בלי ספרים. הביבליאותיקה שלו גדולה אבל הסדר לקוי ואינו יודע איפה ימצאם. ז.אפשטיין אינו גר בעיר. בבבליאתיקה של המורים לא השגתי את השלח. נחוצה היתה לי “כנסת ישראל” ואנוסים היינו להמציאה מוילנה. וספרו של של’ג – לא מצאתי עד היום. אני מקוה עוד למצאם אצל נח רזנבלום. ואם בקשת מִימֵיךָ ספר בביבלי הקיסרות יודע אתה במה עולה הדבר. ואתה נותן רק ימים מספר לעבודה.

מה שנוגע להאנציקךופדיה – באו שנויים במערכת: חברו של קצו עתה הַרְכָּבִי. העורכים האחרים ירדו מגדולתם – והם כעת בבחינת מזכירים בסֶקרֶטַרְיַט שבו מצויים כלם חוץ מִקְרַסְני שיצא כמעט בחרפה וצינבֶרג הנמצא באיזה מעמד מיוחד, מפני שאותם הסקרטרים נצטוו על העבודה “בבית המערכת” עצמה. תחת קרַסני בא הד"ר קמֵנֶצְקִי (מאודיסה) שקבל גם שעורים באקדמיה. ליעצך דבר אינני מרהיב בנפשי. כעת, לפי מצב הענינים עתה גם באק' ובאמצ' חשוב דרכך, יוכל היות כי העבודה לא תהיה מרובה כל כך. בנוגע אלי – מדמה אני כי לו גם לא עמד הגיוני לשטן אינני יכול להיות בעזרך מטעם פשוט אחר: אני אינני משתקע בפט'.

כלי שלך.

שאול

לפרבמן אכנס באותו יום שימצאו לי את כתָבְתו משלחן האדריסות ואשתדל לעשות כל מה שביכלתי.

מדבריך אני לומד כי “מוריה” איננה מוציאה את שִירַי.

2.11

פטרבורג,

יוסף יקירי!

מן השמים עכבו – ולא יכולתי לתת לך את הדברים עד' מנדלי למועד אשר אמרת: הצטננתי מעט על הַשנֶוַת¹ – ודמותו בכל זאת כי אספיק לכתוב את המאמר אף כי באיחור איזה ימים, אבל רואה אני כיום לצערי שאי אפשר הדבר ויודע אני שאתה נוסע בעוד איזה ימים, ומקוה אני שלכל הפחות את אגרתי זאת תקבל טרם יצאת מן העיר.

ואומר אני לך שלום שלום לצאתך לדרך. לא בפעם הראשונה אתה יוצא מרוסיה אבל הפעם אתה יוצא לא’י – וצריך אתה לברכה יתירה כי תמצא כל מה שאתה מבקש.

חפץ אני לקוות כי לא תשכחני גם שם ואם גם לא לאיזה ימים אתה נוסע הלא תפקדני מדי פעם בפעם במכתב קצר (שלחהו למיכ').

ושלום לך ולצפורה. אוהבכם הנאמן שאול.

גדול צערי הפעם מאד, כמה וכמה יש לי כעת לכתוב ועוד הפעם צרות – הבינות! ונפשי קצרה בהם כל כך!

ובא’י דרוש בשמי בשלום כל מכירי שם.

(אין תאריך)

יוסף יקירי,

גם את מכתבך האחרון וגם זה ששלחת למכאילובקה קבלתי שלשום. אינך משער בנפשך את העונג ששבעתי בקבלי אותם – הזכירני מכתבך את הימים שעברו, הימים הטובים את אנחנו היינו יותר טובים – אינני יודע.

חפצתי לכתוב לך מכתב מפורט וירא אני שעד שאני יושב אל השלחן יעבור זמן רב – על כן אכתוב לך גלויה זו על רגל אחת. יושב אני בפטרבורג, כמדומני אשאר פה לרגלי העבודה באנציקלופדיה כשבוע ולא יותר – אחרי כן אשב במעון-קיץ בפינלנדיה, וזה כתבתי: (mejaiioku Memcona yvaloug yn. 15]² שם אני אומר לעבוד בשביל ספרותנו. ל“פת” הבטחתי לתת את “שירי אוקריאון” שישנם אתי זה כמה בשנים, בקשתי את ביאליק כי ישלח לי כתב היד של “השאבתה” בשביל אקונים – הלא צריך הוא סוף כל סוף להדפיסו. הבטחתי לתת שירים בשביל “המולדת והשבר ובשבילך…. לפני ימים אחדים מסרתי ל”האגודה לזמרה העממית" פה 20 שירים (תרגומים) בעוד שנים שלושת חדשים יצאו כלם בלוית מנגינות – נפלאות. ל“השחר” שלחתי שיר מחיי הַפִטְרִיוֹת שהתאהבתי בהן וכמו שאתה רואה משירי “קטע-יער” ועוד יש לי מסוג זה. בשיר האחרון חדשתי עוד איזה שמות. בשביל “השלח” אני מכין ספור קטן. והנני דורש בשלום כל המשגביטשים ו-יות ובשלום צפורה, מה לה? מה אעשה עם האכסמפלרים (השירים יצאו ברוסית, עברית וזרגונית.). בשביל הסופרים אינני יכול כעת לעשות מאומה: אין עתותי בידי, ובפונטי שם יעסקו הפוסטה לא כל כך טובים בשביל המשלח – כי אין פוסטה באותו מקום – וגם זאת אינני יודע למי צריך לשלח חי נפשי, בספריהם כבדעתי רק ביאליק ולרובושיצקי ובוקי בן יגלי. עוץ לי עצה למי? וכיצד? הטובה עצת קצנלסון – לשלוח כרטיסים לו? שלך בנשגוות. שאול.

ענה תיכף ולו רק גלויה כתוב לפינלַנד.

(אין תאריך)

יוסף יקירי!

שלשום שלחתי לך בנדלוליה³ שיר וספור. בקשתי את הפוסטטיליון לשלחו goucoywe ולא עשה. מתירא אני שמא אבד בדרך. לכן הודיעני תיכף כבלתם⁴. ע’פ כתבתה.

Cnd.l B.O 7 – mnis of 74, ks 15⁵

אבל תיכף!

כותב אני על השקזל⁶.

מושבך בגושן

שאול

גלויה

[1912] ⁷

יקירי יוסף! זה כבר חכיתי למכתבך והרבה עונג השביעות, אף כי עוד “ברגז” אני עליך. ומכתבך גם הוא מאד קצר, אני קויתי לקבל יותר מפורט.

מדוע לא כתבת לי מאומה עד מכירי בא"י, האים גם אחד מהם לא שאל על אודותי?

מאד אני מקנא בך שזכית לעלות לאי'. וחבריך בכל זאת מפליאים אותי; אם רק חמדים התנגדו לבחירתי בסדגרה מדוע לא קבלתי כל הזמנה לאחר שכתבתי וטלגרמה שלחתי, ואם אמנם המצב בשתי כמו שאתה מתאר אותו, מדוע לא וותרו על הדרישות אחרי בפתח תקוה!?

אבל נשוב לעניני ספרות. צדקת כי אמנם שיר אי' בתוך סֶרִיָה שלחתי לך יתר השירים צריכים??? ⁸ ואנ טרוד כעת מאד מאד.

חדש מַאי אפריל הייתי טרוד בענין בחינות לקבת⁹ תעודת בגרות, קרי nepe zpnnoemn ¹⁰ וכעת אני חפץ לגשת אל הבחינות ¹¹ אבל הזמן מאד קצר ואת היחס אלינו אתה יודע, אבל רוצה אני לְנַסות דבר. תעודתי – כֻּלָה חמֶשְתָנִים מלך הַמַטֶמטיָנה – 3. לסאתיא אני כותב היום. מכתבך קבלתי רק רק אתה, כי יושב אצל אָרַיִאֲנבוּם ולא בעיר, ואכתוב לה היום. לי מיום צאתה את העיר. כתבתי להבַא: Kiebz, 90 leocmoedal ¹² בשבילי היום לא יהיה כל עכוב אני יוצא לקיוב בעוד איזה ימים, ואתה מבין [מילה מחוקה] עלי לעבוד עתה. הראות את ה“אותה”? – אלו קבלתי רק שלשה גליונות נדפסים ויש בהם לתקן כמובן את הקוריקטורות לא נרות לי. כיצד תתרגם את שם הצפור laan-enopglnva באנגלית ובשירי דע אין כל קלות ראש ברשור¹³ דנן… לחכות להתשובה אותו ראוי לה: ארמית ולמכתב ממך אני מחכה.

כולי שלך ושלום לצפורה

שאול.

13/9/1912

סבב"

יוסף יקירי!

פונה אני אליך היום ולא ברצוני אלא על פי השתדלות של זלמן. חפץ הוא להאמין שמר פרוג, אם רק יציעו לפניו היה מקבל עליו לתרגם משירי מום שלך הוא שירי העלילה [ברוך ממגנצה והאמשיליאות] כי נמסנו כבר ממרת ארליך-דובנאו. אני מצדי לא באמת רוצה בשום אופן שיקבל עליו אותו המשורר החביב, שכל כך אהבתיו עוד ממולדתי, את התרגום רַק משום שהוא זקוק כעת לעבודה ספרותית ושפרנסתו דוחקת אותו. ומאמין אני כי אתה תוכל לגשת מזמן בכל הַטַקט, הנחוץ והוראות לפי כבודו של ש. פרוג, לשאול אותו אם רוצה הוא בזאת. יענה הן או לא – אני את נפשי השלתי: לאמר עשיתי מה שחפץ זלצמאן.

ובנוגע לדידי, טרוד אני למצא לי מקום בלב בַזֶמְסְטְוָה ודוקא ברחוקה מן הישוב העברי. לעבוד בתחום, לאמור?????¹⁴ כמובן עוד לא אוכל ואהיה נצרך לעבודה ספרותית וזו לא אמצא: לעבודה אחת אני מסוגל לפי דבריך, לשניה פסָלַנו ביאליק וקצנלסון מוצא (ועושה כל מה שביכלתו) כי אני מכשר לשלישית. אחת היא אם אני מאמין בזה או לא, העובדה כי העבודה אינה נמסרת כבר לי. וחולים מן הקהל העברי שאת שירי אינו קורא אבל אשר אני כותב אותם לא יהיו לי. במשך כל העת שאני בפטרבורג באו לידי רק שני רובלים מיד יהודי אי‘, שכני שכמובן לא הבחין כבר בין רופא לרופא, כנהפכה הקדרה הרותחת על ילדו וקראני, בסוּדַק לא היה אף יהודי אי’ שפנה אלי לשאול בעצתי. כמובן, כך יהיה תמיד ובכל מקום ותודה לאל שישנם עוד בעולם “גויים” שאינם יודעים שאני מדפיס שירים.

אמנם, תאמר גם כעת על עבודה בשבילי, הלא מסר לי ביאליק לתרגם את “מקבט”: אבל אני יודע כבר טעמו של תרגום זה. כעבור שנה של עבודה אהיה מתחיל לכתוב מכתבים רצופים, גלויות, מכתבים באחריות ומכתבים בחתימה חוזרת ובמשך כמה וכמה שנים יצטרף סכום הכסף שאקבל קמעה קימעה לאגורה וחצי השורה ומסכום זה עוד הוצאות משלח הכסף ומחיר הכריכה על האכס' שאקבל. ולכתוב שירים קנו מאות ואלה חרוצים בשביל חוברת וחוברת “השלח” שאינני מסוגל.

היוצא לנו מצריך אותי למשרה, כמובן משרה לא יתנו לי בשום מסוד¹⁵ עברי מאותו טעם ממש שלא עשו בשבילי להקל לי את השגת “הדוקטור” הרוסי אף חצי דבר. ועובדה היא שעוד גם השנה, אחרי צאת כל החוקים החדשים המגבילים את היהודים????????? ¹⁶ ב נגשו אל הבחינות 10 יהודים שכלו רק בית הספר למסחר ותעודות בגרות אין להם. ולמרות כל הקושי בדבר השגת משרה ליהודי נקל להשיג אותה אצלם מהשיג לי אצלינו.

אבל די לי בזה.

הקבלתו את “שירת היאותה” מות “מוריה”?

את שירי ראית בתוצאה החדשה? כמובן, אני לא ראיתים עוד אף כי זה 3 שבועות שישנם למכירה אצל “עזרה”. אני קובל על הדבר: כך נוהגים….

אם יהיה לך פנאי שאל נא מי שיהיה, “במוריה” אם שלחו לי כבר את הספר “ששה סדרי מדע”, נחוץ הוא לי מאד. יזדרזו!

והנני דורש בשלום צפורה וגם מ' וא' דורשות בשלומכם בכל לב.

המסור לך בלב שלם

שאול

Hlegenenauy, 14. Cnt.

Ke. 13

[תאריך המכתב]¹⁷

יוסף יקירי!

כנראה כבר שכחת את בקשתי להכנס לש. פרוג ולדבר אתו על דבר התרגום.

הקבלת את שִירַי? כלומר חוברת שירי החדשה. הֹשיב לך ביאליק חוברת החרונה?

אנקדוטה חפץ אני לספר לך.

שתרגמתי בשביל “מדע” יותר מארבעה גליונות וקבלתי מכתב: “מצד הד”ר קצנלסן נודע לנו כי פנוי הוא כעת וחפץ להקדיש את זמנו לתרגום הפיזמוולוגיה ולעריכת יתר הספַרים"

"מצד אחד אין לנו שום יסוד להתחרט על זה שבאנו בקשורים אתך, ומצד השני…..

עשיתי כרצונם.

אוהבך באמת

שאול טשרניחובסקי

לצפורה – שלום!

את סשה אחותך לא ראיתי זה כמה חדשים.

מכתב ברוסית.

מובא צילום המקור (3 עמודים+מעטפה)

מכתב זה נכתב כולו רוסית ואינו מספיק ברור לשם תרגום או הקלדה (כולל המעטפה בה נשלח).

שלח לי תיכף את ספרך טרנקרפציה עברית פה אנחנו במציאות

¹⁸23/08/1918

יוסף יקירי!

כתבתי לך לפני כמה שבועות, ולא ענית לי עד היום ואני יודע את כל המעשה באודיסה, ובאין ממך כל תשובה אתה מבין עד כמה אני דואג לך. תיכף ומיד ענה לי. והודיעני מה עושה אחותי מרים. זה מכתבי השלישי במשך כמה חדשים שאני שולח לה, ואינני מקבל מענה.

רצוף בזה תקבל שיר קטן, אם ימצא חן בעיניך תדפיסנו, ואם לא הודיעני, ומצאתי לו מקום אחר.

זה שני ימים שאינני מוצא מנוחה לנפשי. נבלה עשה לי דוד פרישמאן, אשר לא נשמע כמוה. כמה פעמים חפצתי לראות את תרגומי (אחיליאס) לעשות בו תקונים – ולא נתנו לִי. אתמול קבלתי את השיר, וכנראה החוברת כבר נשלחה לכל החותמים. את שירי לא הכרתי. יש בו 911 חרוזים, ובשש מאות חרוזים “חלוו ידי העורך” לשנותם תכלית שנוי. על פי תרגומו של Koss. לערך שמונים חרוזים נשארו כמו שהם. ולו ראית את ה“הכסמטרים” אשר נתן, ועוד כמה “פנינים” שדליתי, מעין אַתֵּנני חַכְלִילַת-הֶעָיִן Kpacnowayoy. כמעט שיצאתי מדעתי. תיכף שלחתי טלגרמה ומכתבים לו ולהמוציא: אסרתי על הוצאת שירי ועל חתימתי עליו, צויתי להשיב לי תיכף ומיד את כל כתבי היד שלי, הנמצאים בידיו. ישנם דפים אחדים, אשר גם שורה אחת משלי לא נותרה עליהם. הראיתי את התרגום ל“בעל מחשבות” ולוַיטֶר וגם הם ענו פה אחד כי נבלה היא.

אם אך יוציא את “התקופה”, והתרגום הזה יבא בו, אני יוצא במחאה גלויה, ואותו אתבע לדין. וכדאי ב…. ¹⁹ לו היו הימים כתקונם כי אז כבר הייתי נוסע למוסקבה!

לקרא את כל השיר עד תֻמוֹ אין אני יכול, כי בכל פעם יתקפני קצף.

אבל, תאמר, בשעת-חירום זו – אני דואג לשירים! מה אעשה וכך הדבר.

כאשר הראוּ לי את גליונו של …. ²⁰ למשל את החרוז ………²¹ תרגם – וכאשר הורד הלפיד השמש הבוער ויכבה ושם מסופר בפרטיות על כל מה שנעשה באודיסה ביום 13/1 ואיני יכול לכתוב עוד דבר.

כתוב, שולם יוסף ומיד השלום לך ולכל מכירינו וידידינו ומדוע אין אני מקבל תשובה מאת אחותי

אוהבך בכל לב

שאול טשרניחובסקי

6/2/1918

מכתב ברוסית.

מובא צילום המקור (2 עמודים+מעטפה)²²

1918

יוסף יקירי!

אני כבר שכחתי את מספר המכתבים שכתבתי לך, בודאי 8 או 9 – ועד היום לא קבלתי ממך כל מענה.

מדוע זה יכול אני לשלוח לשלוח לך מכתבים ואתה אינך יכול, כמובן אינני מבין.

כעת אתה בברדיולנם²³. כתבתי >……..²⁴.

בהיותי בקיוב נודע לי כי שם היה סטודנט ובידיו מכתב ממך וחבילה של ספרים ושלח אותם לפטרוגרד. הספרים הם כמבן כתבי “השלח” החסרים לי. אותם קראתי כולם בקיוב. אחכה ספרים אינני יודע. בבקשה ממך לענות לי תיכף. שלח לי לימים אחדים את ספרו של רודניצקי(?) עד…²⁵ ארץ ישראל, ואשר נזכר באחד מחוברות “השלח”.

אני מרגיש כי…²⁶ חומר בשביל מאמר.

מה נשמע על אודות ספר זה? האמת הדבר כי מוריה הוצאה את שירו מהדורה ד' בהוספות ותיקונים. אם יודע אתה איפה נמצאת כעת …..²⁷ – גם ממנה לא קבלת זה כמה ידיעה כל שהיא. עד²⁸ הנבלה שעשו לך אני יודע.

כולך….²⁹ בחיבה יתרה שאול.

דורש בשלום צפורה.

2.6.1919

ברדיאנסק

אהובי ויקירי יוסף!

יוכל היות כי כבר קבלת את מכתָבַי שכתבתי לך במשך החורף הזה ועל כן יהיו כל דברי אך למותר. אולם בטוח בזה אינני ומכיון שבאה לידי שוב הזדמנות למסור לידיך מכתב ע"י האדון מלר, קרובו של משה קלימאן הרי אני שב וחוזר על דברי.

מקיוב באתי לברדיאנסק במחשבה תחלה ללכת לאודיסה, והנה קפץ עלינו רגזו של מַחֲתה וסגר עלינו את הדרך. אכן עוד היתה בזמן מן הזמנים אפשרות לבא באניה, אבל אשתי יראה את הים ובגדים חמים אין אתנו וגם מחיר הדרך (רובל 580) במחלקה השלישית (אחרת אין) לגלגלת – כל זה מנענו מלבא לאודיסה, ומה גם כי כל הכסף שהיה בידי אזל, וכספי שנשאר בסובְדֵסְיָה אי אפשר ליהנות ממנו.

נסיתי לקבל חולים, אך כמובן, מספר החולים הבאים לבקרני מעט מאד. נתקבלתי לרופא בבית הספר למסחר דהה ומשכֻרתי 83.33 לחדש ואני אנוס לפנות אליך בבקשה, אבל היות כי מרת פרסיץ כעת באודיסה, הכנס נא אליה ובקשנה בשמי להלוות לי סך מסוים, בין על מְנָת להשיב לה את הכסף ע“ד עבודה ספרותית בין בכסף מזומן כעבור הזעם. את הכסף אי אפשר כעת לשלח ע”י הפוסטה לברדיאנסק, כי המוסד הזה הרי הוא בבחינת….¹ ואינו עובד וגם הטלגרף עוד מקבל טלגרמות לאודיסה, אבל ע"י האדון מולר האומר לשוב הנה בעוד חדש אפשר יהיה להמציאו לידו. כמובן, אם תהיה הזדמנות אחרת, או איזה יכולת אל תחמיצֶנה. וכל מה שתקדים כן תיטיב.

חפצתי לפנות בבקשתי זו אל דרובינסקי או אל יצחק ספיבַקוב, אבל מדומתני שטוב יותר לפנות תחלה אל מרת פֶרְסִיץ.

יוכל היות כי יודע אתה דבר מה מכל הנעשה בהוצאת מַר שטיבל. הנה כמעט שגמרתי לתרגם את השיר XV בספר איליאס ולי מגיע כסף ממנו.

מצב הרחות השורר פה תוכל לשער לך בנקל. שפיכות הדמים בכפרים מסביב לברדיאנסק, הטבח הנורא בקולוניות היהודיות, הבולשביקים ההולכים וקרובים אלינו ומַחֲתָה בראשם.

עד היום לא יכלתי להביא לידי גמר את הספור שהחילותי, לכתוב בשביל “השלח”.

ע"י האדון מולר המציא לי את כל חברות “השלח” שיצאו במשך הזמן שלא ראינו איש את אחיו ומכתב מפורט מכל הנעשה בעולם ספרותנו. ויוכל היות כי תהיה לנו גם פה אפשרות להתענג על דבריך ועל “השלח”.

בעוד חדש ימים ישוב לקדמותו החבור שבין חֻפֵי הים האזובי והים השחור וגם האביב יביא חום בכנפיו ותהיה לנו אפשרות לצאת לאודיסה.

אולם אם מוצא אתה כי כבר לא אוכל למצא לי כל עבודה באודיסה תודיעני תיכף ע"י הטלגרף (בו ביום שישוב לעבודתו) על פי כתבתי זו: בשבילי …² אך אם ימשך הדבר לכמה שבועות טוב לך להשתמש בכתובת זו: בשבילי. ואז אפנה לְיֶקטֶרינודַר… ³

והנני דורש בשלומך ובשלום צפורה וכל מכירי.

באהבה וידידות עולם

שאול.

P.S. אם יש איזה עבודה ספרותית שאוכל לעשותה פה, הודיעני.

אַבְטוֹבִיוֹגרַאפִיָּה ⁴

[ל“השלח”, חוברת? 1 = N]

הא לך ידידי, רשימות אחדות מילדותי. עתותי בידי כעת, לכן אקצר ככל האפשר: סוגיה אחת שגם בלי זאת תארַכנה הרשומות אהיה במדה שאוכל אוביקטיבי, בעולמי הפנימי לא אגע. אתאר לך רק את הסביבה, שפעלה במדה זו או זוּ על דמיוני.

ובכן אני מתחיל במיתולוגיה של משפחתנו, שהיא עשירה מאד בגבורי הרוח או הכֹח, והרפתקאות חייהם עמדו בניגוד גמור לחיי אבותי השוקטים והבלתי סוערים בתחום הכפר.

מגבורי המיתולוגיה הכי גדולים הם:

אחד מאבות אבותי, שעליו נתיחס, הוא נָס מִוָולין בימי גונְטַה וזַ’לִיזְנַיק. את משפחתו הציל והוא כמעט שנפל בידי ההידאמא. חס עליו אכר וישימהו בתוך ערֵמת קש. ההידאמא שרדפו אחריו חפשוהו בכל החצר ומפני שחשודה היתה בעיניהם הערֵמה, דקרו בה ברומח ויבא הרומח ברגלו: ולא צעק. הדם נמחה בעברו דרך הקש ולא הכירו בו. האכר רפא את זקני וישַלחהוּ.

כל זאת אנחנו יודעים מתוך כתב-יד, שהשאיר אחריו, ואותו השלימו הבאים אחריו.

אחי זקני חי יותר ממאה ושלוש עשרה שנה וחגג את יום היותי לבר-מצוה.

שנית זקני אבי-אמי. אפיקורס יודע צרפתית ואיטלקית, בבחינת סופר עברי. אהב את שירי אוקרַיְינה ותרגם מהם לעברית. הרבה לנסוע ויהי גם בטורגיה. אחי זקנתי. הלך עם צבא-מקולי בשנת 1848 להונגריה. נפל בשביה עם פֶדְפֶבל אחד, רעו חבריו והובילם לתליה. הכיר בו אחד מן המורדים, יהודי שגם זה יהודי, והציל את שניהם. ולא האמינו בהשנות הנס – וינוסו. והיו מסתתרים על גג של בית נעזב. החישו בבדד בלילה, כי עוד אחד מסתתר עמנו שם – ויקומו ויחנקוהו. בבוקר פגעו בגדוד רוסי. פעם נסע אחי עם אכר אחד בסירה מחֶרסון לאודֶסה ותשאם הרוח היָמה והוא בסירה כמה ימים ולא היה להם מה לאכול, עד שפגשתם ספינה ונצלו.

במלחמת קַוְקַוז השתתף גם הוא ובעיר אחת, ששכחתי שְמָה ושצַרו עליהם הטשרקסים אכל קרובי את סוסו, כי כבד הרעב, עד שבאו לעזרתם. ובסוף ימיו, כי הרבה לחיות כמעט שנעשה בן-סיעתו של טולסטוי.

זקנתי “אֶלְקה” שזכתה לימים ארוכים היתה מילדת שלא על מנת לקבל פרס. בשכרה היתה חותכת את צפרני הילוד וקשרה אותן במקלעת ארוכה שהיתה במשך הימים לצבור גדול ואותה צותה לשים בארון- קבורתה.

היה במשפחתנו בן-דוד לאִמִי, גבור. ולא רצתה אורחת חוֹחָלים⁵ לשלם לו שכר לינה ויש ויוצא עליהם במלמד-הבקר ויגבר עליהם. כששלם לו הזַקן שבּהם אמר לו: “יותר מדי נִתן לך ובבת אחת יקחו ממך”. לאחר שנה באותו יום חלש ברגליו ובידיו. ותשע-עשרה שנה שכב על מטתו ולא יכול להניע יד או רגל.

עוד היה במשפחתי אמן-יד נפלא. עושה בזהב ובכסף ועשה לו נר-החנוכה כתבנית ה“משכן”. הוא היה שוחט והיה מסיר את רצועות העור הקטנות שעל ראשו של הבר-אוז (הזכר) שמצטינות ביפי-נוצותיהן, ועשה מהן מעיל. הוא שחבר את הספר “שקל-זהב”, שהוא פירוש לפירוש על איזה ספר מאת אבו-אבון.

דודתי, אחת מהסטודֶנטיות הראשונות, שהיא גם כעת (1904) בסיביריה.

ואדע אני לספר עוד הרבה מחיי-אבותי: מעשים בזאבים, ובגזלנים, ובסופות-סתו בערבות, וכיוצא בהן. ומקרים רבים מחיי אבי קודם שנשא לו אשה.

אבי, גוטְמַן בן דוב, נולד בכפר בולוזורקא גם היא בפלך טַבריה.

אמי, בילה בת שאול קארְפּ, נולדה בחססון.

אבי לא עבד בצבא, כי עלה בידו להסתר בארובה כשבאו “החוטפים”, אבל דודי מת בצבא.

את עצמי אני זוכר מהיותי בן שלוש. אחות שקדמה לי, ועוד אחת, שנולדה אחרי, מתו בעודן קטנות, והייתי זמן ידוע בבחינת “בן יחיד”. ולמען לא אמות בדמי-ימי עשו הורי על-פי עצת רבים, עגול מארבע מטבעות-כסף, שקבלו מארבעה זוגות, חתן וכלה, שאבותיהם ואבות-אבותיהם בין מצד זה בין מצד זה חיים. הם לא האמינו כל-כך בסגולה זו והשתמשו בה על-פי הפתגם: “אם לא יועיל על כל פנים לא יזיק”. ועד שעמדתי על דעתי וראיתי שאַך ה“נערות” נושאות עגילים, יצאתי בתכשיט זה באָזני הימנית.

אני זוכר היטב את ביתנו הקטן הראשון, עוד יותר את הגן המֵצל עם פרחים רבים, רבים מאד: פרג, צפורן, מַלְוַה ועוד פרחים, שקראנו להם: “זקן המלך” ובֵן הפריץ המסובך… ⁶.

את הגן הזה אהבתי מאד-מאד וביליתי שעות רבות עם מִישְקַה חברי.

אמי יודעת לספר הרבה “מחכמותי” בימים ההם, וכן גם כיצד הייתי נמלט למרות עיניה הצופיות עלי ויוצא אל הרחוב.

ואני חביב הייתי על נערות-הכפר והיו נוטלות אותי אל ביתן או שהיו מוליכות אותי אל חנות-אבי בשוק. וכמה פעמים גזרה אמי שהצוענים זכו בי.

את אבי אוהבים מאד ומכבדים על ישרו בית-כפרנו, ובפרט העֵגנים. והם אומרים עליו: “כמותו אין בין משלהם ובין משלנו” …⁷.

אחר-כך יצאנו אל בית אחר. גם שם היה גן וגם בו היתה אמי נוטעת באביב פרחים רבים ושונים. אבל חומר יותר מְעַנְיֵן לדמיוני נתן בית-הקברות במרחק עשר פסיעות מביתנו. עם בני-דודי הייתי מבלה שם שעות על ימים, מחפשים אחר עצמות-אדם. בדשא הגבוה היינו מוצאים לפרקים נחשים והיינו מאמינים שהם באים מתוך הקברים. ביחוד פעלה עלינו חורבת אבן גזית (במקומותנו דבר יקר-המציאות). ידענו, כי עלמַה צעירה היתה קבורה שם; ויבאו בלילה שודדים ושללו את כל עצמה ⁸. בסקרנות ובחרדה הייתי מסתכל בבור שבתוך החורבה.

אבותי וכל בני-משפחתי, ביחוד דודותי אהבוני מאד והיו מטפלים בי כל הימים. יוכל היות, שאותה סביבה של נשים השפיעה עלי, והייתי כרוך אז אחר החתלתולים וה“בובות” אבל אחר זמן-מה גבר בי היסוד הזכרי ודבקתי בסוס ובכלבים.

איני יודע מדוע: שהיו רוצים להקניטני, היו קוראים לי: “יְוָנִי מָלוּחַ”.

בן חמש קראתי רוסית. בן שבע – עברית. את הקריאה הרוסית – לִמְדַתני דודתי, העברית – אבי. למען אזכור היטב את האותיות, הייתי עושה כתבנית מבצק ואופה אותן בתנור כשהיו מסיקים אותו בערבות-החורף. ומעטים הדברים, שנעמו לחכי מאז ועד היום, כאותן האותיות שאפיתי אני.

כשמלאו לי שבע שנים נתנו אותי ועוד כעשרה ילדים, רובם ממקורבי, ביד מורה. הרבה יותר משלמד אותנו את הלשון הורה לנו כיצד נוהגים בסוס ואיך מרכיבין את החמור. כֻלנו ידענו כבר לקרא עברית, ועל-כן נגשנו ישר אל “מסלת-הלמוד” של וולפר (כמדומני). מכל חברי ידעתי רק אני לקרוא רוסית. על-כן נעשיתי תיכף עוזר להמורה. כל חברי היו יושבים על מעלות-הסולם ואני על כסא לפניהם והייתי שואל את השעור. במשך הקיץ למדנו כאלפיים מלים.

במשך החרף למדתי: בראשית, שמות, במדבר, דברים. מצאו ההורים כי “ויקרא” עולה מעל בינתנו.

אבל ללמוד כהוגן התחלנו רק משעה שבאו לכפרנו שני מורים ליטאים, שני מקורבים, והם העמידו דור שלם של יודעים עברית והיו חובבי-ציון הראשונים בכפרנו ואחרי כן נעשו ציונים. הם יסדו אגודות והביאו ספרים עבריים.

האחד לקח לו את הלומדים עברית ז“א בזרגון. והשני – לקח אותנו, ה”אַריסטוקראטים", הלומדים עברית ברוסית.

בהַקְלַאס “שלנו” (כך קוראים אצלנו לבית-ספר פרטי) היה ספסלי-למוד (парты) ותורנים (דֶזוְרנִים) ותלמיד ראשון (“אטְמטקות”). מורנו היה פזרן בציונים, עד שהוכרח להמציא לתלמיד טוב כמוני ציונים משונים מעט. למשל: חמשתן ויותר (+5) ו“חמשתן וכוכב” (*5).

למדנו דקדוק מתוך “מורה הלשון” ואחר-כך מתוך “תלמוד לשון עברי”. בכח יום ויום חייבים היינו להכין או חבור, או תרגום. מאהבתי הגדולה להספר… ⁹ תרגמתיו כולו. בתור ספר לקריאה היה לנו “גן-שעשועים” לרוזנפלד. וידעתי את כל השירים היפים שבו. הספר היה חביב עלי מאד מאד. וכשאני שב לביתי אני מעלעל בו. וכמה זכרונות עולים עם כל עלה ושורה שבו. זכרונות אורים – ואסונות – פעוטים, ובכל זאת מרים כל-כך..!

עתה (1904) מצאתי בידי אחי גן שעשועים במהדורה חדשה, כרסני. והבטתי עליו כילד המסתכל ב“דוד זר”. קראתי בו ומצאתי כי "שלי הצנום בכריכתו האדומה והיפה, שעשה למעני משום חבה יתירה הכורך, עולה כל-כך על הכרסני החדש.

אני הצטיינתי באהבתי אל השפה העברית וכדי לעשות לי נחת-רוח היה מורי קורא עמי אחרי שעות-הלמוד בספרים שונים.

עודני זוכר איך היינו יושבים ובוכים שנינו על הספר “עמק-הארזים”. זה היה הספר העברי הראשון שקראתי.

מה שׂנֵאתִּי את רש"י – אותו האמש שהכל בעיניו קושיא בשעה שבכֹּל ספורי-המקרא היה כל כך יפה וברור! אבל צריך “חומש” לפירוש! … ¹⁰ גם “ביאור”.

אבל את ה“עין-יעקב” אהבתי.

בינתים בא המועד ללמוד גם רוסית ולא היה בית-ספר רוסי לנערים – ויתנונו בבית-ספר לנערות. שני נערים היינו בו, ואין לך פורענות ופגע רע, שלא סבלנו, אנחנו הנערים הקטנים מיד בתולות כמעט בוגרות שידעו להשתובב לא פחות מאתנו, ומה גם על חשבוננו.

כשרונותי היו טובים ולמדתי בחשך, ועל-כן לא יכולתי להשאר עם הנערות הקטנות אבל עד מדרגת הגדולות לא באתי ולמדתי את ה“סינטַכסה” האשכנזית מבלי דעת את נטיות השמות והפעלים. על כן הצטיינתי רק במדעי הטבע, הגיאוגראפיה, וידיעות בחשבון עמדו לי לשטן, ועוד מה שהרביתי לְצַייר.

לקרוא החילותי עוד בהיותי בן חמש. מיד אחר שלִמדוני לקרא, קנו בשבילי ספרים, כמובן ברוסית. הספר הראשון שקראתי – מקבץ שירי המשוררים הקלאסיים עם ציורים נחמדים מאד, ורובינסון קרוזו בתוצאה נהדרה (לא במובן המלה ביחס לתוצאותינו) שחבב עלי את הקריאה. אחר-כך קראתי את… “הַמְלַט”¹¹ ו“מאקבֶט”, שפעלו עלי מאד. את המערכה שבה נקהלות שלוש המכשפות, זכרתי הרבה שנים על-פה, כי כמה פעמים עברתי ועברתי על הספר. ביותר היה חביב עלי הספר:…¹², שירשתי מדודתי הסטודנטית. אני מאמין,…¹³ עוד קונה בקרבי האהבה לתולדות-הטבע.

לאחר שהחילותי להבין גם עברית קראתי עם מורי את ספרי ריב“ל ומאפוּ, ועוד, ובעצמי קראתי את הַספר “סדר-הדורות” במשך החורף וכדי להבין אותו למדתי מעצמי את הכתב, כתב רש”י, שבו נכתב. באותו החורף קראתי גם את ה“אילִיאַס” וה“אודיסיה” בתרגום פרוזַאי.

ביותר לבֶבַני ב“סדר הדורות” – ענין גלגול-הנפש, ורבות חשבתי: גלגול-נפש של מי נפשי?

בכלל קראתי בילדותי הרבה מאד בלי סדר, מכל הבא לידי: ז’יל ווירן, זִ’אקָלִיָהוֹ, “מיין ריד”, “מונטה קריסטו”, גואק, “הפריץ בבאי”, “מסתרי-פריז”, “מסתרי החצר המדרידי”, ועוד.

זכרון זקני שהיה חי בתוכנו בתמונת “סופר”, עורר אותי להיות באחד הימים לסופר, וזה היה לאידיאל שלי, אחר שקדימָהו האידאל להיות שר-צבא, תַּיָיר הודי אֲדום-העור, ועוד.

הקריאה הלהיבתני ועשני לבעל-דמיון. הייתי קורא עד לשכרה, כמו שאומרים ברוסית: ganoemζ. ובלילה כשיָשנו הכל, הייתי קם לקרוא.

ביותר נכר רשומי קריאתי בשעשועַי, שתפסו מקום חשוב בילדותי.

להוט הייתי אחריהם מאד מאד ובשַחקי הייתי מסור לשחוק בכל נפשי: “את הכל הוא שוכח מתוך שחוקו” – הייתי שומע לעתים תכופות מפי אבותי.

ואת כלי-שעשועי הייתי מחבב מאד ולא אִבַדתים. בידי אמי נמצאים עד היום אחדים מהם למשמרת, מפני שאהבוני וראו שאֵיני מאבד צעצועים, היו קונים אותם לי לעתים תכופות, – מה שגרם לי לשמוע הרבה לילות מפי דודי, שמוכרח היה לקנות צעצועים גם לבָניו אשר בכו הרבה בכי בשובם מִבַּקרֵנִי.

ביותר אהבתי את הצעצועים שעשיתי בעצמי. ואמן-יד הייתי בציור, בגזוּר בסכין ומספרים. והרבה מצעצועי הָעָמְדו בחדרנו לנוי, למשל אניות-קטור ומלחים, וכו‘, וכו’.

רמחים, קשתות, אַרְבַלֶטים, שריון קשקשים, קובעים מגוונים מנייר ועץ מלאו את חדרי. מתוך הציורים של ספרי ווירן, מיין ריד והעתון …¹⁴, העתקתי ציורים של כלי-מלחמה באלבום עשוי לדבר, ועל-פיו עשיתי כלי מלחמה לי ולרֵעי כשהיינו יוצאים למלחמה או לצֵיד-אריות, נמרים ופילים.

כלבי-חצרנו וחזירי שכונתנו בודאי סבלו הרבה מכח-דמיונינו אז.

עוד אספר לך על דבר החיל, שהיה לי, והנצוץ הציוֹני שנִצְנֵץ בי.

מנייר עשיתי חיל גדול כמאה איש בגבה של 6 סנטמטרים. גדודים גדודים ובגדיהם. מעשה אמן היו. לכל אחד נשקו: רובה וחנית, תיק על כתפיו. ובתיק – תעודתו עם שמו. היו גם רוכבים ולהם סוסים, שיכלו לעמוד בלי עזרה כל שהיא. תותחים קטנים וגרעיני חול כדורים להם. הייתי מעמידם מערכה מול מערכה. וכאֵל משמיים, באוקיטֵביות משונה יריתי על זה ועל זה. ביותר גדלה חבתי לגדוד הקוזַקים היהודים שלי. הגדוד היו בגדיו יותר יפים ונסוֹ יותר נאה. וכדי שתהיה תמונת המדינה היהודית הקטנה הזאת שלמה, עשיתי כהן גדול ושני סגנים כהנים. מעצמו מובן, כי לא חסרו האפוד, האורים והתומים לכל פרטיהם.

תוצאות-המלחמה נרשמו ב“דברי-הימים” בכתב משונה, שהמצאתי לאותו צורך כדי לא יקראם זר. ובאותו הכתב כתובים גם ספרי-זכרונותי, ובהתגלות לב רשמתי בהם איך הולכתי שולל מורי זה ואיך מותח זה וזה.

ופעם, כשהעמדתי את חיילותי שורה מול שורה, עברה אמי ותהפוך בשרוולה שנים שלושה. ואני, הבחור בן עשר, בכיתי הרבה בכי. אמרה לי אמי: “שוטה, הן אַתה מהפכם לעשרות”, – עניתי לה: "…¹⁵ [הלא כך הם נופלים על שדה-הכבוד].

גדודי וכהני שמורים בידי-אִמִי עד היום.

כאשר נגשתי ללמוד גלילות-הארץ, צירתי לי מַפָה, ועל-פיה עשיתי ברכה, שמלאתי מים ובה מפרצים, והרים, איים וחצאי-איים, והצי שלי הפליג בה. במקומות ידועים נוספו ערים. בתים עשוים נייר ומסלת-ברזל עוברת על גשר והרַכָבות עשויות מתיבות של גפרורים.

ומלחמוֹתינו עלו לנו בדמים (תרתי משמע) מרובים. בינינו לבין עצמנו או בינינו לבין “שקצים” ערכנון.

את מקום הצעצועים תפסו ברבות הימים כלבים ויונים. מפני סבה בלתי-ידועה לי היו מֵתות היונים ומצבות-אבן עם כתבות נאות לדבר העמדתי על קבריהן. אחר-כך באו קבוצות של רמשים ופרפרים, הכנתי אבק-שרפה ואש צבועה.

את סביבוני הייתי עושה תמיד בעצמי. ואחרי שקראתי את ה“אסיפים” ו“כנסיות ישראל” נעשיתי חובב-ציון נלהב, הייתי מעמיד בסיר לולב ישן (לולבים רבים היו שמורים בארוני) ולולב היה בידי וביד אחותי, והיינו הולכים מסביב להסיר ושרים:

הַיְדַעְתֶּם הָאָרֶץ, שָׁם רִמוֹן פוֹרֵחַ

וּפְרִי עֵץ הָדָר בָעֳפָאִי זוֹרֵחַ.

ומה חפצתי לחבר כשורים כאותו פומפיגויסקי¹⁶! אבל האידיאל שלי להיות סופר כמעט שהועם.

דרך כפרנו עבר מחבר “על הדרך” להפיץ ספרוֹ ברבים… ואני שמעתי מה שדברו בו לאחר שנסע ועוד בא אחריו סופר ומו"ל משלהם. את שמו שכחתי … הוא הוציא את הירחון…¹⁷

לכתוב שירים עבריים נעור בי החשק מחפצי שיהיו גם בעברית שירים לזמר…¹⁸ כי אז כתבתי בשם “שיר” את כל מה שיכולתי לשיר. וחפצתי לשיר גם בעברית:

את…¹⁹ לפושקין. למרות כל יגיעותי לא עלה הדבר בידי. ומה שמחתי אחר-כך כשמצאתי ב“גן שעשועים” את שבקשתי. שירים בעברית!

בהיותנו, אנו התלמידים, אנוסים להכין בכל יום תרגום או חבור הוצרכנו לעזרת מלון לעתים תכופות. בידינו היה מִלונו של שטינבֶרג, והרגשתי בכל חסרונותיו הבאים מכּפֻלי-המלים, וגמרתי בדעתי לחבר מלון חדש.

לאָשרך אתה לא גמרתיו…

זאת היתה העבודה הספרותית הראשונה שלי. אחר-כך אמרתי לכתוב “תולדות העם העברי”. ומתגאה אני בזה, שהחילותי לכתוב מן המסורת מספר יהושע. ועל ספרי החומש הבטתי כעל ה“אודיסיאה”.

ועברתי אל הרוֹמאַן. אם היה מחיי הודו או ערב איני זוכר כעת.

גם הרומאן נשאר באמצע-כתיבתו. אבל זאת אני יודע, כי את ה“אלפא ביתא” המצוירת הראשונה אני עשיתי.

בבואי ללַמד את אחותי עברית הכינותי אותה. הורי לא חפצו באבדנה והשנה (1904) ראיתיה ומצאתי בה רק את החסרון האחד: משום שלא מצאתי בכתבי-הקודש מלה מתחלת בט', ציירתי יונה (תּוֹר) ורשמתי טור.

בבית-ספרנו היינו מוציאים עתונים: “המשמיע” ו“מודע בית-הספר”.

בן שתים-עשרה חברתי דרמה. וכתבתי פואמה גדולה: אוריה החתי. את ציורי-הספר עשיתי בעצמי. בו, יצאתי נגד דָוִד והייתי מצדד בזכותו של החתי.

איני יודע מדוע, אבל מאז היתה בלבי טינא²⁰ על כל המפורסמים אצלנו לקדושים וטובים למרות כל הרע שעשו, וחשבתי, כי רבות העלימו כותבי דברי-ימנו מאתי כדי להצדיק אותם ולהרשיע אחרים.

וכן הייתי תמיד מצדד בזכותו של שאול המלך. ויוכל היות, כי השם גרם.

בשנת 1890 באתי לאודיסה ונכנסתי לבית-ספר למסחר הפרטי של הוכמאן. בו למדתי שנתים.

בשנת 1893 נכנסתי לבית-הספר למסחר [הרשמי].

בשנת 1896 גמרתיו.

בשנת 1899 הלכתי להידלברג.

אימתי הדפסתי את שיחי הראשון אתה יודע. אני שכחתי השנה. כמדומני ²¹1895.

חיי באודסה ידועים לך במדה הגונה. רשימותי מן הימים ההם איני יכול ורשאי לטפל בהן כעת.

אוהבך שאול.

לוזאנה 1904.

וּבְבַחֲטְשִיסַרַי הַבִּירָה

פָּדוּ אֶת הָעַלְמָה מִרְיָם;

וּבָאָרֶץ תּוֹר-הַזָּמִיר

מוֹעֵד הַבְשִׁיל עֵצִים פִּרְיָם

(הבית האחרון)

וּמִשְּנֵי הָאָרֶץ הֵמָּה

אֶת הַנַּעֲשֶׂה יָדָעוּ,

וְלָמוֹ יוֹחָנָן וּמִרְיָם

שֵׁם לְעוֹלְמֵי-עַד קָרָאוּ.

אַמְנוֹן וְתָמָר²²

(אגדה)

עַל סַלְגּיר²³ הַיְּאוֹר הַשָּרוּף

צַהֲלַת סוּסִים, נִחֲרַת אֵימָה,

ְּבַחְטְשִיסַרַי קוֹל שוֹפָר,

פֶּרֶקוֹף הָעִיר מְאֹד הוֹמָה;

עָבֵי אָבָק עַד שָמַיִם

נִּצְבוּ, כִּסוּ הָעֲרָבָה,

מִבּוּדְזְשַק עַד יַם הַנֶּגֶב

הָעֲנָנָה הַנִּצָבָה.

הַטַּטַרִים הֵמָה שָבִים,

אַחְרֵי פָּשְטָם עַל אוּקְרַיְנָה,

רוּחַ יָם הַדְּגָלִים תְּקַפֵּל,

רַעֲמוֹת סוּסִים אַט תָּנַעֲנָה

וַיָּשוּבוּ הַטַּטַרִים,

וַיָּשוּבוּ מִן הַשָּדֶה,

וַיָּבִיאוּ מִן הַבִּזָה

עֶדְרֵי בָקָר וַעֲבוּדָה;

אַדְרוֹת שֵעָר וְאַדְרוֹת קְטִיפָה,

שִקְלֵי פּוֹלִין, חַרְבוֹת צוּרִים.

וּבִשְלַל הֶעָרִים אִתָּם

בְּנוֹת אוּקְרַיְנָה בָּאֲסוּרִים!

נַעֲרוֹת נָאוֹת שְחוֹרוֹת עָיִן.

וּבַשִבְיָה, שְבִי פּוֹלְנָאָה,

עֶלֶם עִבְרִי וַאֲחוֹתוֹ

נַעֲרָה קְטַנָה וּמְאֹד נָאָה.

וַיָבִיאוּ אֶת הַנַּעַר

עִירָה כַּיְפָה בַהֲדַר גְאוֹנָה,

וּלְבַּחְטְשִיסַרַי הַנַעֲרָה,

וַתִּלָקַח הַהַרְמוֹנָה.

קַיִץ יָאַת, קַיִץ יַחְלוֹף,

אַחְרָיו יָבֹא תּוֹר הַחוֹרֶף,

וַעֲשֶרֶת מוֹנִים כָכָה,

קַיִץ שָב וַיּפֶן עוֹרֶף.

וּבִהְיוֹת בִּקְרִים הֶאָבִיב

בַּהֲדַר פְּרָחִים וּשְלַל דְשָאִים,

וַתְּחָיֶינָה הָעֲרָבוֹת

בִּקְסָמֵיהֶן הַנִּפְלָאִים.

הַתַּפּוּחַ הַלְבִּין פְּרָחָיו,

פְּרִי הַדוּבְדְבָן עוֹדוֹ בֹּסֶר,

וַיִּמְלְאוּ יְמֵי הַנַּעֲרָה

שְנַת הֶחָמֵש וְהָעֶשֶר.

רַבּוֹת נָשִים זְקוּפוֹת גִזְרָה

בָּאוֹת הֵן יוֹם יוֹם הָעַיְּנָה,

אַך מִכּוּלָן נָאַוָה תָּמָר

הַיְּהוּדִיָה מֵאוּקְרַיְנָה.

קַלוּ פַּעֲמֵי הָאֲיָלָה,

שְלוּחַת רֶגֶל בָעֲרָבָה,

וּמוּל יִפְעַת פַּעֲמֵי תָמָר

זֹאת יִפְעָתָן מַה נֶחְשָבָה!

צְרִיחֵי מִסְגֵד קַלִים, זְקוּפִים

בְּבַחְטְשִיסַרַי הַבִּירָה –

וְכִצְרִיחַ נֶהְדָר תִּשְגֶה

זֹאת הַשִפְחָה, זֹאת הַצְּעִירָה.

נָבֵל צִיץ וַתִּגְמוֹל גֶפֶן,

מַאֲדִימָה אֶשְכְּלוֹתֶיהָ,

וַיִּכונוּ וַיִּגְמְלוּ שְדֵי הַנַּעֲרָה,

וַעֲגוּלִים פְּנֵי כְּתֵפֶיהָ.

חֶרֶש חוֹלֵף, גָז לֵיל נֶגֶב

מָלֵא קֶסֶם, מְלֵא נִיחֹחַ,

וּמַעֲטֵהוּ, מַעֲטֶה אוֹרוֹת,

עַל הַיְּקוּם הַנָּם יָשוּחַ,

וּבִמְלֹא הַיְּקוּם אַך שְנַיִם

כָּל הַלַּיְלָה הֵמָה עֵרִים:

הַמַזְרֵקָה תַּטִיף דֶמַע,

טִפָּה טִפָּה – פְּנִינֵי-שֵרִים,

וְהַזָמִיר יִתְיַפֵּחַ

בַּעֲצֵי לוּז וּבְלֵיל הַגַּנִים.

סַהַר יִדוֹם בְגָבְהֵי שְחָקִים,

הַשּוֹמֵמִים, הַשַאֲנַנִים – – –

וּשְלִישִיָה תָּמָר עֵרָה,

בוֹכָה טֶרֶם תָּנוּם שְנָתָה

מֵעֲמַל הַיּוֹם לָנוּחַ;

עַרְשָה תַּמְסֶה בְּדִמְעָתָה.

לַיְלָה לַיְלָה כָּל מְרִי שִיחָה

תִּשְפּוֹך לִפְנֵי שוֹכְנִי-רָמִים,

וּמְסַפֶּרֶת כָּל הַחֲרָפוֹת,

וְהַמַהְלֻמוֹת – מְנָת יוֹם תָּמִים,

לַיְלָה לַיְלָה תָרִיד, תָּהִים,

מִתְפַּלֶלֶת, מִתְחַנֶנֶת,

יַעַן גִלְתָה גְבִרְתָּה אָזְנָה:

זָקֵן עָשִיר לְסוֹכֶנֶת

יַחְפּוֹץ לִקְנוֹת אֶת הַנַּעֲרָה

עַל כֵּן גָדַל בִּכְיָה, אֶבְלָה,

וּמְקַלֶלֶת הִיא אֶת יוֹמָה

מְרִי גוֹרָלָה וּמְנָת חֶבְלָה,

וּמְקַלֶלֶת יְפִיפוּתָה,

עַל כִּי הָיְתָה לָה לְרָעָה,

וּמְקַלֶלֶת יוֹם הוּלַדְתָּה

אֶת הַיּוֹם וְאֶת הַשָּעָה.

וּבִדְמָעוֹת עַל עֵיְנֶיהָ

תִישַן, תָּנוּם, וּבִשְנָתָה

בֵּית אָבִיהָ, פְּנֵי הוֹרָתָה

וְאֶת אָחִיהָ שוּב רָאָתָה.

נַעַר נֶחְמָד וְלַאֲחוֹתוֹ

מֵבִיא רְקִיקֵי דְבַש רְקוּחִים,

גוּלוֹת בְּדִיל בַחֲנוּכָּה יַתִּיך,

דְגָלִים יְעַטֵר בַּתַּפּוּחִים.

וּמַה עָלִז שְאוֹן הַתּוּפִּים

בָּמוֹ הָלַם אֶת רֹאש הָמָן,

וּבִדְמִי הַשְנָת מְרַפְרֵף

שְחוֹק עַל פִּיהָ, גְמוּל לָאָמָן.

וַיָּבֹאוּ זְקֵנִים שְנַּים,

מִכְּנַף אֶרֶץ פּוֹלִין בָּאוּ,

וַיָּבִיאוּ שְלוֹם אֲחֵיהֶם

מִמֶרְחַקִים, גַם נָשָאוּ

כֶּסֶף פְּדוּת אֲחֵיהֶם נַעֲנִים,

לִקְרֹא דְרוֹר לַאֲסוּרֵי עוֹלָם

וּמִקְצֵה קְרִים עַד קָצֵהוּ

עָבְרוּ, וּמְקוֹם נִשְמַע קוֹלָם,

דִמְעוֹת גִיל וּשְמָחוֹת נִגְרוּ,

בִּקְרֹא דְרוֹר לַעֲבָדִים שוֹסָם,

וַיָקוּמוּ מִקִבְרֵיהֶם

מְשוֹש הַחַיִים וַחֲלֹמוֹתָם.

וּבְּבַחְטְשִיסַרַי הַבִּירָה

פָּדוּ אֶת הָעַלְמָה תָּמָר.

וּבָאָרֶץ תּוֹר הַזָּמִיר,

קוֹר הַחוֹרֶף זֶה אַך גָמָר,

וַיָּרוֹנוּ הַצִּפָּרִים

בְּגַנֵי גֵיא²⁴ סוּדַק בַּכְּרָמִים,

וַיָּרוֹנוּ רַחְשֵי תָמָר,

וַיָּרוֹנוּ חַסְדֵי רָמִים.

וּמִכַּיְפָה הָרוֹכֶלֶת

יַד הַזְקֵנִים פָּדְתָה נַעַר

בַּעֲלוּמָיו, זָקוּף חָסוֹן,

רְחַב כְּתֵפָיִם, אֶרֶך שָעַר.

וְלַנַעַר עֵינֵי רֶשֶף,

עֵינֵי רֶשֶף, עֵינֵי נֶשֶר;

וַתַּבַּעֲנָה הָעֵינַיִם

שִיחַ רָז, שֶאֵין לוֹ פֶּשֶר.

וַתְּדַבֵּרְנָה הָעֵינַיִם,

מִבְּלִי אֹמֶר, לִלְבַב גֶבֶר:

לֵב גִּבּוֹרִים לֵב הַנַּעַר,

טֶרֶם יֵחָת מִפְּנֵי שָבֶר.

וַתְּדַבֵּרְנָה הָעֵינַיִם

מִבְּלִי אֹמֶר, לִלְבַב אִשָה

שִיחַ פֶּלִי, מְצֻקוֹת עֶדְנָה,

אֹשֶר נֶעֱלָם לֹא הִרְגִישָה.

וּבִרְאוֹת הַנַּעַר תָּמָר,

וַתִּלְהַטְנָה לְחָייָו חָוְרוּ,

וַיִּנוֹעַ לֵב הַנַּעֲרָה,

גַלֵי חוֹם כָּל גֶוָה עָבְרוּ.

יַעַן שְנֵיהֶם מְלֵאִים חַיִים,

בַּעֲלוּמֵיהֶם עוֹד נִצָבִים.

וּבִרְאוֹת הַזְקֵנִים אוֹתָם,

לֹא הִפְרִידוּ בֵּין נֶאֱהָבִים.

וַתְהִי תָּמָר הַיְפֵפִיָה

לְאִשָה לְאַמְנוֹן; וְלֹא אָבוּ

לָשוּב פּוֹלִין הַנָּכְרִיָה,

אַך הַזְקֵנִים הֵמָה שָבוּ.

כָּל הַיּוֹם עַל עֲבוֹדָתוֹ

יִשְקוֹד אַמְנוֹן, וּבַנֶשֶף

יַעֲזוֹב מְלַאכְתּוֹ, עַל יַד תָּמָר

יֵשֵב יַחְלוֹם, יִקְשוֹב קֶשֶב

דִבְרֵי אִשְתּוֹ הַנֶחְמָדָה.

אָז גַם יִזְכְּרוּ מְצוּקוֹתֵיהֶם,

מַר עַבְדוּתָם, כָּל סִבְלוֹתָם,

עָנְיָם, לַחְצָם בֵּית שוֹבֵיהֶם,

וְאֶת הַדְּמָעוֹת, אֲשֶר שָפְכוּ

בִּדְמִי לֵיל עַל עַרְשוֹתָם,

כַּנוֹאָשִים, בְּאֵין זִיק תִּקְוָה

בַּמַחְשַכִּים לָאִיר אוֹתָם;

וְאֶת הַזְּקֵנִים, אֲשֶר בָּאוּ

וַיַּצִילוּם, לְחַיוֹתָם.

וְאֶת יַלְדוּתָם, טֶרֶם הָלְכוּ

לִפְנֵי שוֹבִים, וְאֶת הֱיוֹתָם

בֵּית אֲבִיהֶם. וַתַשְמִיעַ

תָּמָר: "אְזכּוֹר הָאֲרָנִים,

יַעַר מֵצַל, אַך שָכַחְתִּי

שֵם הָעִיר, כִּי עֶשֶר שָנִים

עָבְרוּ כְּבַר מִיּוֹם שָבוּנִי

וַיָּבֹאוּ הַטַּטַרִים,

וַיַּצִיתוּ, וַיָּשוֹסוּ

רְחֹבוֹת כָּל הָעִיר הַצָּרִים,

וַיִּשְחָטוּ אֶת אֲבוֹתַי

(וְאָבִי רָב) וַאֲנִי בַּגוֹלָה"…

– וֶאָבִיך מַה שְמוֹ כִּי אֵדַע?

– “אָבִי בָּרוּך וְאִמִי בֵילָה,”

וְעוֹד לִי אָח. – "גַם אָח!? – "כֵּן אָח לִי,

שְמוֹ כִּשְמָך, מִיּוֹם נִפְרַדְנוּ

לֹא רְאִיתִיו…" – הוֹי, אֲחוֹתִי,

אָרוּר יִהְיֶה יוֹם נוֹלַדְנוּ!

אָרוּר יוֹם הָלַכְנוּ שֶבִי,

יוֹם לָך אִשְתִּי אַת “קָרָאתִי”!

לְפִּצְעִו וְלַפַּוד אָבַדִתּ לִי,

וָאֶמְצָאֵך לְחַבּוּרָתִי!

קומִי, אִשְתִּי וַאֲחוֹתִי,

יָה יִסְרָנוּ, כִּי מְאֹד קָשִים

חֲטָאֵנוּ וַעֲוֹנֵנוּ

לִפְנֵי אֱלֹהִים וַאֲנָשִים.

קוּמִי וְנֵצְאָה נָא הַשָּדֶה

וְנִסָתֵר בָּעֲרָבָה,

אוּלַי תָחוּס חַיַת שָדֶה

וּתְחָנֵנוּ כִּי רָעָבָה.

וַיָּקוּמוּ, וַיֵּלֵכוּ.

וַיִּתְהַלְכוּ בְכָל הָאָרֶץ,

וְלֹא נָגְעוּ בָּם לְרָעָה

חַיַת שָדֶה, עוֹף וָשָרֶץ.

וַתִּהְיֶנָה הָעֲרָבוֹת

לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּמָיִם

יַם יְרַקְרַק חָרוּץ מַבְרִיק,

יַם שֶאֵין לוֹ גְבוִל וְאַפְסָיִם.

וּמִיָּם וְעַד יָם נִשָאָה

רוּחַ עַזָה בָּעֲרָבָה,

הַמְטַלְטֶלֶת גַלֵי צְמָחִים

וְאֶת הַקָּמָה הַנִּצָבָה,

וְאֵל אֲשֶר מוּעָדוֹת יִהְיוּ

פְּנֵי הַגַּלִים בָּעֲרָבוֹת,

שָמָה יֵלְכוּ אַמְנוֹן וְתָמָר,

מִבְּלִי שְאוֹל, מִבְּלִי מַחְשָבוֹת,

וַיֵּלְכוּ וְלֹא עָמָדוּ.

וַיִּתְהַלְכוּ בְּכָל הָאָרֶץ,

וַיָּנוּסוּ מִלְפָנֵיהֶם

חַיַת שָדֶה, עוֹף וָשָרֶץ.

וַיֵּלְכוּ בָעֲרָבָה,

בַּגֵיאָיוֹת, וּבַנְחָלִים

וַיֵּלֵכוּ וַיִּבְכּיוּ,

וְדִמְעוֹתֵיהֶם רְסִיסֵי טְלָלִים.

וֶאֱלֹהִים אֶת עָנְיָם רָאָה

בַּמִדְבָּרִיוֹת הַנְּשַמִים,

וַיִּנָחֵם עַל הָרָעָה,

וַיַּעֲשֵמוֹ פְּרָחִים תַּמִים.

בְּקָנֶה אֶחָד שְנֵיהֶם עוֹלִים

וּלְצִבְעֵיהֶם יִפָּסֵדוּ:

צִיץ הַתְּכֶלֶת וְצִיץ הַזָּהָב,

וּלְעוֹלָמִים יִוָעֵדוּ.

וַיְּהִי אַמְנוֹן פֶּרַח שָדֶה,

תְּכֶלֶת-כֵּהָה עֵין עָלֵיהוּ,

וַאֲחוֹתוֹ מִרְיָם הָיְתָה

עַיִן-צָהוֹב עַל חָזֵהוּ.

בֵּין זְרֹעוֹתָיו בְּיַד חֲזָקָה

יִשָא יְחַבֵּק אֶת אֲחוֹתוֹ,

בַּאַהֲבָה רַכָּה בְגַעֲגוִּעִים

תַּשַח רֹאשָה אֶל לִבָּתוֹ.

וִּמִבְּנֵי הָאָרֶץ הֵמָה

אֶת הַנַּעֲשֶה יָדָעוּ,

וְלַפֶּרַח “אַמְנוֹן וְתָּמָר”

שֵם לְעוֹלְמֵי-עַד קַרָאוּ.

הידלברג. שאול טשרניחובסקי

יקירי!

(ללא תאריך)

השלום לכם? איך עברו עליכם הימים האחרונים באודיסה? קראתי, אלא שיודע אני כי אף אחת מאלף לא תספר הודעת קורספומדנט. כתבו לי תיכף.

שולח אני לך שיר לא גדול. אל תשנו את שמו. הודיעני אם מצא חן בעיניך. מדמה אני, כי אך בשביל חוב' ט' טוב יהיה. אם אינני מתבחן²⁵. הייתי בפטרבורג ודברתי עם המיניסטר והשבתני ריקם. לפתח שנה חשבנו, אמר לי, כי הדיפלום הגבוה מכסה על הדיפלום הנמוך, אבל כעת צריכה תעודת בוגרות. הדברים טרם הובררו ויוכל היות כי בעוד ימים לא תצטרך לתעודת בוגרות.

מסבה זו קבלתי עלי משרה בזמסטוב החרקובית, אלא שמוכן ומזומן אני בכל יום לעזבה ולצאת לארץ ישראל. כתוב לשינקין זאת ויעשה את אשר לקח עליו. רק בתנאי שלא אתבחן בקונסט. כי נחוצים לזה אלף פרנקים, שאינם בכיסי.

גם “הזרמים החדשים” גם כרטיס חברים לא קבלתי, או יוכל היות שלא שלחום לי מליטופול. אני אשאל ויוכל היות כי ישלחום לי הנה.

מכתב מפורט אשלח לך. חפץ אני כי תקבל את האידיליאה בעוד מועד.

היו שלום אתה וצפורה. וכל וכל מכרי וכל כלל ישראל באודיסה האומללה

אוהבך שאול.

מה יהיה עם היאבתה? היעשה ביאליק את בקשתי? לנויָארק אכתוב אך בעוד ימים, יען כי אני כמעט שסדרתי את כל החוב' עוד בהיותי בלוזנה ופה לא אוכל לעשות מאומה. ונשארה החוב' בלוז'. עם עוד איזה ספרים שם ומחכה אני לשיבתם. חפץ אני לסדר את כל שירי הילדים שנדפסו עד היום, להוסיף עליהם עוד ולהוציאם לאור.

מדמה אני כי הוצאת “אשכולות” תקח עליה את הדבר, או יוכל היות כי גם “מוריה” לא תאמר לאו?

יקירי יוסף!

(ללא תאריך)

רשימותי ערוכים מכבר למענך, אלא שכחתי לתמונתי, אם טובה היא אם רעה אחת היא. אחרת אין בידי כעת. וגם אין בידי עתותי ללכת ולהצטלם שנית. אני מכין את עצמי להבחינות. גמרתי בנפשי לעמוד למבחן פה בלוזן, בהידלברג דרשו ממני תעודת בורגרות²⁶ למרות אשר קבלותי טרם יצא החוק שבאין התעודה אין עומדים לבחינה. בלוזן הבחינות הן אותן שהן בהצ. כאלה שחלקום לשתים בחינות של חצאי-דוקטור ושל דוקטור. לפני שנתים יצא החוק כי על הרופאים גם בני חו"ל להבחן גם ב…²⁷ חימיה, פיזיקה, בוטניקה, זואולוגיה, אנטומיה, קָאמפ'. הייתי אצל הדקן וענה הציון הוא ציון. על כן עבדתי כל החרף למען הבחן עתה בקצה הסמסטר ואבחן בבחינות השונות בתחילת הסמסטר הבא. והנה שבוע לפני הבחינות באה אלי הידיעה מן הסֶנַט שעל פי תעודותי מהיד. פטרוני מהבחינות הראשונות. אתה מבין את כעסי כששמעתי זאת. הן לו הגידו לי זאת קודם, עמדתי כעת למבחן השני. כעת אתה יכול לשער לך כמה עלי לעבוד. בתחלת הסמסטר הבחינות וצריך לדעת כבר הכל להבחינות האחרונות ואינני מרשה לי אבוד זמן כל שהוא. ובמשך הימים שאני פה הייתי רק המָנטרה, קְלַרן, עליתי על הר אחד גבוה מטרים 2970.

ישנה תחת ידי מה קטנה ואך מעטת העבודה למען אכלנה – ואין בידי עתותי לעשות זאת. ודבר שאינו מתוקן אינני חפץ להוציא. בכל זאת יוכל היות כי בעוד ימים אחדים אשלחנה לך.

ובדבר האלגיה לא אוכל לעשות דבר. האסון כל כך גדול, כל כך חדש והשעה רצויה רק להוצאת זעקה מרה, קללה כלפי שמים ותו לא. לקונן על מות “אדם” גדול אינני מוכשר לעת עתה כלל. כהלום רעם ממש הייתי בבא אלי הידיעה. כעת כשבאים לידי דבר המזכירנו את אסוננו, בקראי הספד היותר נבער מאותם שהדפיסו בַוֶלט אני ממהר לסור, שמא אבכה.

בכיה לדורות לנו ואתה חפץ לאסרה בשיר וחרוזים, ועוד גם עתה.

ושלום לך ושלום לצפורה כלו שלך

שאול.

PS. שלח לי בטובך את הכרטיס המצויר, שם אתה וכל סופרי ורשה.

והנני דורש בשלום ביאליק ופרץ בחבה ותודה.

הגהת הרשימות שאני שולח בזה נמסרה בידך, אני אין לי עת.

את תמונתי תואיל להשיב לי אחרי שיעבור הצורך בה, כי נחוצה היא לי.

ספר שמות לא מצאתי עוד ואעשה זאת בעוד יום או יומים, אך שולח אני לך את הַפֶרֶט השנה. אם צריך אתה גם לשמות הפטריות האַרסיות הודיעני תיכף. את שירי הילדים כבר סדרתי. איזה שירים חסרים עוד לי, כי אני כבר שכחתי כמה וכמה שבאו בספרים וחריסטַמַטיות שונות, ספר שספר לי שמעונביץ. יש תחת ידי 18 שירים משירי קַלֶוַלָה, אך 6 באו בדפוס, ובכן אוכל להוציא ספר שָלֵם בשביל בני הנעורים. הטוב להציע הענין לביאליק? כל שיר אתך או כמעט שנסדרו. – היש להציעם לו? מה נשמע בדבר מוספיו? היש לשלוח לו בשביל המאסף שירים או שני שירים גם עתה? או טוב לשלחם ל“העם”, אבל הוצאתה עד היום לא שלחה לי אף גליון אחד. פעמים שלחתי לה את כתבתי – וגם על ידי כץ שלחתיו.

כלו שלך שאול

שמותיהן של הפטריות שאני מציע נוספו על פי רוב בהסכם עם שמותיהן ביתר הלשונות על צבען וחצוניותן למשל: הכַדֹרֶת, הסמקן, השחרחרת, הלבנונית וגו‘. או יש שהן מרמזות על איזה תכונה שבהן כגון הַצַמְרִית, האבקו, התחלחלת, הפלפלן, או על שם המקום שהן בוחרות להן לצמח עליו, למשל השזיפית, האזובית, החרנה וכו’. אך לעתים רחקות הרשיתי לי לתת להן שם שאינו הולם להן בסקירה ראשונה, כגון השועל (אף כי יש טעם בדבר – הרי הוא צבען וכך נקראו גם ברוסית), באין לי כל ברירה תרגמתי את השם שיש להן בבוטניקה, כלומר רק את שם התאר שלהן (המנמרת וכו')

שאול טשרניחובסקי

יקירי יוסף!

(ללא תאריך)

לכתוב ביום אחד שני מכתבים למעלה מכחתי. ולביאליק משפט הבכורה על שני מכתבים לא עניתי לוֹ ואתה כבר נסית באלה. בעוד שבוע אשלח לך ספור – ומכתה רק לך הזכות זה אקצר הפעם. חוברות השלח קבלתי השירים בהם מצוינים ביחוד שירו של ביאליק וספורו של ש. בן-ציון! את כל ספוריו של אַלטנברג ושניטצלר לא אקח במחירו. שנה את בן גוטמן כחפצך. בעוד שבוע אני עולה על ראש ההר… ²⁸ משם אשלח עוד שירים. יוכל היות כי מָנטרה, קְלרַן ושילין גם הם יתנו דבר מה. בהיסח הדעת ראיתי את אתי פה. גם היא כבר דוקטור. שאלה למעשיך. בעוד שבועַיִם יבא הנה אליושברג. נסע לגנף, פַיוֶל כעת שם. ימי הפסח גם כן אהיה שם.

מלוזַן אני שבע רצון: ספרים אין למצא בכל העיר.

חפשתי אחרי מלונך ואיננו – וקורות הספרות העברית החדשה ולא מצאתי, והספרים נחוצים לי.

אוהבך בלב ונפש

שאול.

22.7.1923

ברלין

יוסף יקירי מאד!

זה כמה וכמה שאני נכון ועומד לכתוב לך – ואינני כותב, תמיד ישנה איזה סיבה. וגם על דבר ספרך “ישו” אמרתי לכתוב. מעולם לא נראתה שנאה גלויה כל כך, כשנאה שנגלתה אליך מאת סופרינו, בהופיע ספרך הנפלא הזה: שנאת “עם הארץ” ל"תלמיד חכם'! אולם הקֹראים הבינו יותר – ואלפי הקראים יעידוּ.

את גליון “על המשמר” קבלתי כמובן, אתה הדפסת שם את קטע שירי. נעים לי מאד, כי יכולת להשתמש לתכלית זוּ בשירי. מכאן אני רואה כיצד אתה מתיחס לשירי. אבל באמת בזמן האחרון אתה כל כך ממעט לכתוב לי בכלל, ועל דבר שירי

בפרט. ואתה הלא יודע כמה אני מתחשב עם דעתך. מדוע לא כתבת לי מאומה ע“ד אלק”ה¹, שירי-קרים, בגרן²? קטע בן 200 שורות נתתי כעת להתקופה³ י"ט – צר לי, כי לא ראית אותו קודם. וגם בענין איליאס (אוּלי איליאדָה?) עד כמה הייתי רוצה להועץ אתך, טרם שיודפס!! – אבל מן השמים מעכבים.

בענין פידרוס: כך הדבר, כשהורִידו את חפָצַי מן האניה בקושטה נפל צרור כְתַבָי בַיָם, ושם נמצא גם כתב יד פידרוס, ואי אפשר היה לשלחו לכם, ואנוס הייתי לבקש שימצאו את העתק האודיסה, ועד שבא לכאן, והוא קשה כל כך להעתיק - ואנוס אני לעבדו מחדש, על כן אשלח לך תחלה את החלק המוכן – ובינתים אעתיק את השני – צר לי מאד, כי מעכב אני את ההדפה⁴, אבל אין ברירה. ספרי “שירים חדשים” הולך ונדפס, בעוד ימים יופיע מחברת “אֵבַנְג’לִינָה” (של לונגפולו), “שירים לילדים” (“החָליל”). והנני מחבק לך באהבה ודורש בשלום צפורה, ובני משפחת, דורשים בשלומכם

בידידות גמורה שלך שאול טשרניחובסקי.

כתבתי מעבר לדף, טרוד אני באודיסֵיאָה.

24 יולי

יוסף אהובי

את מכתבך קבלתי במועדו. על מכתבך זה אין לי מה לענות. אני שהייתי רופא בביה"ח על שמו של סֶרפים חוזר ואומר: הלואי שיתיחסו אלי אחי בני ישראל כשם

שהתיחסו אלי ראשי הסינודא הפְרַבוסְלַוית בימי ניקולי השני מלך רוסיה…

את ספרך קבלתי, רב תודות לך. אלו היה בידי ספר כזה מדבר על ימי בר- כוכבא! קראתו כלו בו בזמן שקבלתיו וחזרתי וקראתיו שוב. ובר ככבא מענין אותי כעת מאד מאד.

שירי הילדים עוד לא יצאו, אבל כמדומני יצאו בקרוב. ומה שלא יודפס מאמרך, הלא אתה יודע, כי קבלו ממני בעלי אחינוער" את הספר בלי שום מבא, עתה מסרו את הספר לבעלי “מוריה” להדפיסהו, ואת אהבתם של אלה אליך – אתה יודע.

לא שלחתי לך עד עתה את “אֵבַנְג’לִינָה” מטעם פשוט אינני יודע את כתבתם של בעלי “עת לבנות” – אומרים כי בא"י הם – אבל איה? מכל מקום הבטיח לי חיים קרופניק לשלח לך את הספר עם עוד ספר – תרגומו – שיש לו שייכות לאנטומיה.

כמו כן אינני יודע את כתבתו של וֵיליקובסקי, שגם עליו אומרים שהוא בא"י – הודיעני – אם אתה יודע כמה שנים שמאָמרי היו אצלו, ועתה כשיצאו – אינו מוצא לנכון להמציא לי שכר סופרים, פרט לאוסטיאולוגיה גם כן אצלו, בפירוש הבטיח לי שיתנהו לי להתבונן בו, כי ההעתק לפי דבריו גרוע מאוד – וצריך לעשות בו גם בכלל תיקונים – ונסע, ולא הראה אותו לי. כמה שנים שהספר מונח – ועד מתי יהיה מונח.

למר יונוביץ אמור שלום בשמי – את פידרוס יקבל, חלקים חלקים אשלחנו לו. כמדומני, כתבת לי כי מר וינברג כתב מנגינה לשירי “פעמונים” – מדוע אינו שולח אותה לי?

שירי (מהדורה ה") יצאו בעוד ימים מספר, “שירים חדשים” הולכים ונדפסים בלפסיא בהוצ' שטיבל. הקראת את “שמחה לאו דוקא”?

עורכו של Mult es Jove⁵, הד“ר פטאי יהיה בפסח בא”י, יכנס אצלך, ויספר לך ע"ד הנשף בבודפסט. שאול טש

לצפורה – שלום רב – ושלום רב מאת כלנו

שאול טשרניחובסקי

יקירי יוסף!

(גלויה, ללא תאריך)

Herrenbadstr.,9

Swinemunde

Villa Bajit Schalom

תכף ומיד כבא אליך מכתבי זה תשלח אותו חלק ההסטוריה שלך, שבו ידבר ע"ד ברככבא/דמותו; אחת היא לי אם תשלח עלים בודדים או קורקטורה⁶. את חוב' “השלח” קבלתי ומיד מר רוזוב קבלתי חמש לטרות אנגליות על חשבון המערכת.

כמעט ששכחתי: נחוצים לי גם הכרָקטֶריסטיקה⁷ של “עשרה הרוגי מלכות”, כלומר צורה של כל התקופה הנ"ל.

ואפשר שיצא מזה איזה דבר. באהבה

שלך שאול טשרניחובסקי.

שלום רב לצפורה

המצא בעיניך חן “אֵלִי” שֶלי? בשביל “אלקה” נתן המצייר פַסְטֶרְנַק ג' ציורים, ואומרים אנחנו להוציא את הספר בהוצאה יפה. כעת מפעמני רוח “הבאלאדות”, במשך החדש כתבתי ד' באלאדות, הודיעני תכף אם אתה מדפיס את זו ששלחתי לך או לא. חבל, וחבל שאנו כל כך רחוקים זה מזה. אֶנגל חבר מנגינה יפה בשביל “אומרים ישנה ארץ” ו“ויהי בישרון מלך”, כעת רוצה הוא לחבר גם בשביל עוד שאר באלאדות.

“שושנת פלאים” השיר Nocturno

בברלין פרעות אבל… מסודרות – וכו'….⁸

1919.5

Swinemunde

יוסף יקירי, אין אני מבקש סליחה ממך על שלא עניתי לך עד היום, כי זוּ כעת דרכך אתה לבלי לענות על מכתבים. באחת אמנם חטאתי לך, כי לא שלחתי לך עד היום מאומה בשביל “השלח”, אבל מה אעשה ובידי אין מאומה. גם ל“התקופה” כ“כ לא שלחתי וממנה לחמי נמצא כידוע לך. לא הייתי סופר ואינני יכול להיות סופר, ושנה זו שנעשיתי לסופר בעל כרחי לא אשכח לעולם. שמונה ספרים משלי נמכרים בשוק, (שירי מהד' ה' כבר נמכרו לערך 800 אכס' במשך שני חדשים) ואני אין לי 50 דולאר מזומנים לחדש; הסכנתי לקבל שכר עבודתי בכבוד, ולא להתחנן ולבקש ולקבל מעין נדבה בעד שכר עמלי, שעליו מרויחים “דביר” “מוריה” ושאר. אם אמנם ידידי אתה גאלני מן הספרות ומן המו”לים, כי אין לי כח נשא יותר. משרה של חובש מצָא לי, ובלבד שאפטר מן הספרות. הלא גם את בית הספר – למסחר רציתי, כלום אי אפשר למצוא בשבילי משרה של בוכּהַאלטר קורספונדנט?

לוטה בזה תקבל גם מעין מכתב אל המו“ל, בבקשה לפרסם אותו. אי אפשר לך לעשות זאת – בקש בשמי את מר גליקסון ויפרסמו הוא. אך אם לא יחפוץ הודיעני תכף – אני אשלם בעדו כבעד מודעה – ואפרסמנו ב”הועלם"⁹. זה הנבל הזקן – ויליקובסקי, קבל ממני כמה מכתבים ומר ברוצקוס היה אצלו פעמָיִם, והוא עונה לו שאינו יודע מה מגיע לי. יותר מגליון דפוס הדפוס וכתב יד מונח תחת ידו – והוא מתירא שמא יתן איזה גרוש יותר משמגיע לי, כאלו אי אפשר לו גם באַוַנס?

את כתב היד גם כן לא השיב: בנו, הוא יודע… לי לא מצא לנכון לענות אף פעם. אני נמצא כעת במצב כזה שלא יעצְרֵנִי כל סקאנדאל בעולם, ואם גם אתחרט אחרי כן עליו, – וסקאנדאל אני מכין גם למר ביאליק, אבל על אדות ביאליק־הסוחר אין נוהגים לדבר במכתבים ובחבורה… נדבר בעניני ספרות!

הראית את הירחון Весы של גורקי? שם נדפס תרגום של “חתנתה של אלקה”. בספרותנו עוד לא מצא שום מבקר מקום להזכירה, כמו כן לא הזכירו את ספר הספורים (רק אתה כתבת עליו) ומחברת הסוניטות. היום קבלתי את “עלילות גלגמש” – זה כבר צויתי כי שלחו לך אכס' הקבלת אותו? שירי־החדשים עוד לא יצאו, אף כי זה יותר משני חדשים שהיו נדפסים, אינני יודע מדוע. ההיה בא“י לחג הפסח הד”ר פטאי ההיה אצלך? הוא הדפיס הרבה משירי בעתונו Mults es Jove באונגארית, כמעט ספר שלם יש לו. כעת קבלתי גם תרגום בשפה האישפאנית בירחון Vida Nuestra. כמה משירי נתרגמו לבולגארית, אנגלית, שוידית, רוסית, אשכנזית (ברית מלה בירחון Zelt), ספורי לטשיכית ( Narodny Listy)¹⁰ אך לא זכיתי עד היום לתרגום ז’ארגוני.

אינך משער לך עד כמה אתה חסר לי אין איש שאוכל להראות לו איזה דבר ולשמוע מפיו משפט בלתי משוחד. בפרט הייתי רוצה להראות לך את תרגומי מהומורוס, שכנראה סוף סוף יגיע לדפוס: כבר שלחו לי איזה שירים לעבור עליהם. מה אתה סובר: האפשר לאמר נֶסְטור הַפָּרָשׂ הַגַּרְנִי Γερήνιος ἱππότα Νέστορ יען כי באמת העיר נקראת גֶרֶנְיָה. מה יותר נכון אִילִיאֲדָה או אִילִיַדָה?

היודע אתה במה אני עוסק? אני עסוק בדרַמָה “בר-כוכבא”. לערך ד' גליונות דפוס כבר יש לי המוכנים. אותם המחזות שראה צמח (זה מן “הבימה” במוסקבה) מצאו חן בעיניו מאוד. כמדומני שאצלך קראתי, כי דרמה בשם זה כתב הילל בן שכ“ר. הודיעני נא את כתבתו של זה. אני מאד הייתי רוצה לקרא מה שכתוב הוא, יען כי כעת כשהכל (כלומר הַתַּבנית) מוכן בידי איני מתירא מהשפעה מן הצד. אפשר ישנה בידך, שלח לי, או יותר טוב – כתוב לו כי ישלח לי, אם רוצה אתן לו תמורתה את “שירי החדשים” תכף כצאתם. איך מצאו בעיניך חן הבאלדות שלי בהתקופה כ”א? שירי לילדים לא יצאו עד היום, ואני יש לי כבר עוד מחברת שירים לילדים. כמובן, הייתי נותן גם אותם לביאליק, אילו היה בעל מדות אחרות. א' שטיבל רוצה להוציא את “אלקה” הוצאה מהודרת, וכבר ציר בשבילו הפרופ" פַסְטֶרְנַק 7 ציורים, אבל מי יודע מתי יצא הדבר לפועל – מכיר אתה בודאי את מר גולינקין, יודיעני נא היציג בזמן מן הזמנים את פַאוּסט או את דרמון? מה עושה צוקרמאן המציר? ראית את תמונתו – והכרתני? הוא גם הוא מן החדשים. בקיץ צִיֵר אותי מַאנֶה-כץ (מִפַריס). וכששאלתיו למה היה לו להטריחני אותי בשביל שיצירני, הלא אפשר היה שתבוא לשם זה נאמר- - - אשתו .ענה לי: אין דבר, אם אציר אותך שוב по-человечески כלום אי אפשר ללמוד מתוך מענה זה הרבה מדרכי הציור של צירים רבים? העתון לילדים “אלמות” – מופיע עוד או שבק חיים לכל חי? אם תראה את העורך, אמור לו – שיודיע לי, איזה משירי הדפיס, ואת השאר יָשִיב לי. מנהגי עורכים בישראל!

ועוד הפעם סליחה, כי אינני שולח לך מאומה. הלא ידעת כי אני לא אוכל להיות סופר Nulla dies sine linea ¹¹ - אמר יוליוס קיסר, אבל לו היה אנוס לכתוב בכל יום – איני מאמין שהיה אומר כך.

בעונג קראתי את מאמרו של סלושץ – ומתקנא אני בו.

בקיץ זה אני אומר לשהות בגרמניה. אשמע בברלין שיעורים ואתקן את תרגומי של האיליאדה, ובינתיים- אקבל רשות הכניסה לרוסיה. כל ברירה אחרת אין לי. רואה אני כי אין אני נחוץ כלל וכלל לספרות ולא לשום מקום בחיי היהודים. בברלין יש כמה וכמה מוסדות, ומשרדים, והוצאות ומערכות בשבילי לא נמצא מקום. כשהייתי עסוק באומנתי הייתי נחוץ בספירה זו, – אומנתי נתנה לי אפשרות לחיות בה, לקנות ספרים נחוצים לי במקצוע זה ולהיות מדי פעם בפעם בועידה של רפאים וגם לעסוק בספרות העברית. הספרות העברית אינה נותנת לי לא חיים ולא אפשרות לעסוק בה, אלא ספרים. בכל חדש אני צריך לדאוג איך יבא (ואם יבא בכלל) לידי הכסף הנחוץ לי, וגם חדש אחד לבלות בא“י (בגפי: אל תתיראו) לא נתנה לי. תהלה לאל לא פסה אפידמיה ברוסיה וימצא מקום גם לי. כשאמרתי ששמונה ספרים משלי נמכרים בשוק טעיתי: כעת נמכרים ספרי אלה: מחב' הסונאטות, ספורים, ספר האידיליות, שירים, היאותה, אבנג’לינה, וילהלם טל (לילדים) גלגמש, שירי אנקריאון, כלומר 9. בעוד ימים אחדים יצאו: שירים חדשים, שירים לילדים (החליל) ועמנואל הרומי. הספר הראשון נגמר בדפוס, השנים האחרונים הולכים ונדפסים. טרם צאתי מכאן הייתי רוצה לתת במתנה כמה ספרים לאיזה מוסד בא”י. הודיעני איזה מקום זקוק ביותר; אולם כסף המשלח יתן הוא. לצערי – לא אוכל לשלחנו על חשבוני. – יוכל היות כי יעצבך מכתבי – אספר לך אנקדוטה לבדר את דעתך. – אחד מידידי שרצה שאהיה משתכר בעתונים החודשיים באמריקה העירני ונתתי לתרגם שנים מסיפורי. תנאי התנה העורך, שהסיפור האחד יהיה מקורי טרם נדפס עוד בשום מקום. שלחתי לו את. מוסי סולוביי (זה שנדפס בהתקופה י"ח) ועוד ספור. כעבור איזה חדשים באו ממנו מכתב: הספור כבר נדפס ולמה זה רמיתיו?! תכף כתבתי לו הכחשה והשיב כי טעה וכו“. כתבתי לו, כי בעוד איזה חדשים יודפס הספור ב”התקופה“. – ואמנם כעבור ד' חדשים נדפס שם (בחוב' י"ח), דרשתי כי ישיבו לי את הספור וזה יותר משנה – שאינני מקבל אותו, הוא אומר כי שלחו לברלין, בברלין אומרים כי שלחוהו לנויורק. הספור השני גם כן לא נדפס – הידעת מי העורך? – “הציוני הנלהב חובב הספרות העברית וכו” כמו שקראת בעתונים, השוהה כעת בא”י – מר פישמאן (עורך המורגן-ז’ורנל) אפשר, כי אמנם כך צריך להיות ואחרת אי אפשר, והנהגתם של “דביר”, מוריה", פישמאן, ביאליק היא כשורה, אבל אני, בתור רופא-עד-הנה, לא הסכנתי לזה, וכעת קשה לי לשנות את טבעי.

כלו שלך באהבה

שאול

P.S

והנני דורש בשלום צפורה בחבה.

איני יודע את כתבתו של הד"ר שמריהו לוין – הואלה נא בטובך למסור לו את מכתבי הלוטה בזה (אם תרצה – קראהו.)

י"ט באב.24

סוינמינדה

יוסף יקירי!

את מכתבך ואת מכתבה של מרת ‘קיסֶלובָה’ קבלתי במועדם. וכן קבלתי מכתב גם מאת הפרופ' דולז’נסקי בדבר משרה בא“י, לצערי על פי התנאים האלה אי אפשר לי לקבל אותה. אִיזָה צריכה להכנס לבית ספר גבוה, כלומר להשאר בחו”ל, – ולחיות במקום לא אחד שתי משפחות - הכסף לא ימצא, וסוף סוף נשאר אני תלוי בשכר-סופרים – אשר ממנו אני רוצה להפטר.

את “הסטוריה ישראלית” חלק ג' קבלתי, ומתפלא אני למה רוצים כעת לתרגם את שירר¹² לאחר שיצא ספרך המלא וגדוש חומר חדש לגמרי. מאמין אני כי גם החלק הרביעי יהיה לתפארת ל“הסטוריה”.

“עלילות גלגמש” ומחברת “שירים חדשים” יצאו זה כבר (לערך ג' חדשים) ואולם מסבה אינה ידועה לי – אינם עוד בשוק, וגם מודעה ע"ד ספרי השני לא היתה עד היום. כמו כן נגמר בדפס ספר שירי הילדים - “החליל”– ולא יצא עד היום.

הדפסת “האיליאדה” נדחתה שוב – מי יודע עד מתי - - -. ל“גלגמש” נצרף מבֹא מאת שמחוני (מיוסד כלו על גרֶסְמַן) אבל נכתב יפה. אני רציתי שתכתוב אתה מבא להומירוס, ומאמין אני כי את תכתב דבר יפה (לערך גליון דפוס א") – אבל גמרו שעבודה זו תמסר לקמינקא. וכמובן – עד היום לא כתב אף שורה. אני אכתוב בעוד איזה ימים שוב – ואדרוש כי ימסרו מאמר זה לך, ומקוה אני כי – אם ימסרוהו לך – לא תאמר: אי אפשי.

בנוגע למבא ל“אגדות-בבל” – אכתוב בעצמי, ואתה תתקן את הטרנסקרפציה ואת כל אשר תמצא לנכון – מהיותך מומחה לדבר זה. כמובן אם בין-כך יהיה בידי איזה דבר מקורי, נאה בשביל “השלח” – אשלחנו לך.

את הכסף מאת ויליקובסקי קבלתי, אבל את כתב היד לא החזיר לי עד היום, ואני הייתי יכול במשך הזמן הזה לתקנו – מדוע אינו מחזיר – הוא היודע.

ב“שלח” נדפס כעת ספורו של דוב קמחי “במבא”– איני יודע איך מדברים רוסית בא“י, אבל ברוסית לעולם אין אומרים נַטַשַה מיכאילובנה. או נטשה אי מכאילובנה, או נַטַלְיָה מכאילובנה. לנזירות אין משתמשים בשמות הקטנה בכלל, ואין מזכירים בשם האַב, אלא אומרים: האחות נַטַלְיָה. תאמר לו, כי לא מתיאוריה סתם אני יודע זאת, אלא - בתוך ד” אמות בית המנזר סְפַסוּבורוֹדיְנִסקי (אשר בכפר בורודינה) גרתי ד" חדשים (1915) כאשר נסנו מלפני הגרמנים אחרי הבקיעם דרך סְוֶנְצְיַאן.

כמו כן מתפלא אני על גבורו של מר סוג' הכופף עצמו בשביל לקטוף יַסְמִין. היסמין בפלך כַרְקוב ידוע לי בתור סבך גבוה מאד, ואם נקטפו כל פרחיו, עד שלא נשאר אף אחד שצריך היה להִמָתֵחַ בשביל להגיע אליו, – על אחת כמה וכמה שלא נשאר אף אחד שכדאי להכופף בשבילו.

מחכה אני בכליון עינים ל“הפתעה” שאתה מכין בשבילי.

לא זכיתי לראותך ביום מלאת לך נ' שנים ולנשקך, אבל שולח אני לך את ברכת=ממרחקים זו: הלואי ובעוד 25 שנה יאמרו לך – “לא בישה זקנתך את בחרותך”. בעוד שנה בדיוק תמלאנה גם לי חמישים שנה – אולי נזכה להתראות אז… היום תבא לפניך תמונתנו להזכיר לך ולצפורה שיש לכם הרחק הרחק מכם אוהבים נאמנים, שצר להם מאד לדעת כי אפשר ואי אפשר היה להם להיות היום אתכם יחדיו. מקוה אני כי מכתבי זה תקבל בראש חדש אלול.

והנני דורש בידידות רבה בשלום צפורה, אמך היקרה ואחיך בצלאל, שמח אני מאד

כי הגיע סוף סוף לא"י.

ידידך אוהבך בכל לב שאול שלך.

אחותי שבאודיסא דורשת בשלומך. את בתה הגלו לאי סוֹלוֹביץ (לפני זמן-מה הרגו שם מן הגולים כמה אנשים) ואת בנה (בן ט"ז) – לסבריה המזרחית – שניהם מֶנְשֶויִקים “נוראים”.

P.S.

כעת הולך ונדפס ספר קטן שלי: עמנואל הרומי. (מעין מונוגרפיה.)

עוד ימים אחדים אכתוב למר דולז’נסקי ולמרת קיסלובה.

מה עושה ביסטריצקי – שזה כמה נאלם?

25.1.1920

Swinemunde

יוסף יקירי!

איך אודה לך בעד הפתעותיך? בהפתעה כזו צריך הייתי לענות גם אני לך. אבל, אני איני יודע מכל מה שכתבתי, שאפשר יהיה לי להגיד: זהו המעוּלה ממה שכתבתי. ובאופן אחר אי אפשר לי לענות לך. בימים אלה גמרתי דרמה מימות חרבן ביתר (נכנתנה לעת עתה בר“כוכבא”) ואין לי איש שאוכל להראות לו אותה, כלומר שאסמוך על דעתו. לו הייתי יכול להראות אותה לך! בת ד' עלילות היא (לערך 1/2 7 גליונות דפוס.) יש בה חלקים הצריכים לניגון. הקדמתך ל“משתה” חטיבה יקרה. רעננות הבטוי ובהירותו באים רק מתוך בהירות מחשבה יתירה. ומאמרך ע“ד מבואו של פיכמאן לשירי מיכל היה צריך לבא תחת ה…¹³ עצמו. ע”ד הסטוריה אין לי צורך כלל לדבר דבריו של קרויס. את ההסטוריה קראתי פעמַיִם. עתה עליך לאבד¹⁴ את החלק הראשון שיהיה מקביל בכל לחלקים האחרונים. הלואי שתזכה לכתוב גם את יתר החלקים.

רצוף בזה רשימה; אם טובה היא בשביל “השלח” תדפיס, ואם לא – תחזירנה לי תכף. “שירי החדשים” לא יצאו עד היוֹם, כלומר אינם במכירה, האכס" שנשלח לי, קבלתי לפני ז" חדשים. כך המה העסקים עתה. “עמנואל” הולך ונדפס זה חצי שנה.

את “החליל” כבר קבלת. כעת יש לי חומר “בשביל ספר שירים בשביל ילדים” – חדש, לערך ספר קטן. מהאיליאדה לא הדפיסו עד היום אף שורה, ואני הייתי רוצה שתצא ליום מלאת לי חמשים שנה. ואתה לא צדקת במה שאינך רוצה לכתוב מבא להומירוס: לא בשביל “הדיוט” ולא בשבילי אתה כותב, כי אם בשביל המון-הקראים, הצריכים למבא יפה במלא מובן המלה.

לפני שני חדשים הייתי בליטא ובלַטְבִיה. זה היה מעין מסע טריאומפלי, בתמונת זעיר-אנפין. המורים קבלוני באופן כל כך לבבי. וכן גם התלמידים שבגמנסיות, והצופים, והשומרים הצעירים. בתחנות שעברתי עליהן יָצְאו לקראתי בדגלים. קראתי בשבע ערים משירי. ערכו לי פגישות פומביות מאוד נהדרות, ביחוד בקובנא וריגא.

אלו היתה לכם ד“ר לפילוסופיא אותה אֶתִיקה שיש לנו לד”ר למדיצינה הייתי מספר לך מדוע לא באתי לא“י לפני שְנָתַיִם. (אתיקה גוזרת על הוצאת סוד-לנו), ויש לי תקוה, שאוכל לבא לפסח זה, כמובן אם לא תהיה שוב יד איזה ידידי בתוך. ואולם בנוגע לישיבת קבע בארץ, אין אתה רוצה להבין אותי. 1) אינני יכול לותר בא”י לאותה החירות שהיתה לי גם ברוסיה הצאריסתית. 2) אינני יכול מעודי לחיות על הלואות. כעת אין לי אלא חובות. וצריך אני ללוות כסף בשביל הוצאות הדרך, תחת לשלם את החובות מכבר. ואתה יודע כמה הציעו: צריך אהיה להלוות שוב כסף בשביל לחיות ובשביל לשלח לאיזה לחו"ל להאוניברסיטא. ויודע אתה (זה כמה כתבתי לך) שאינני יכול לחיות ואינני רוצה לחיות על העט. ומצב הרחות (אני מכירו היטב) הוא לא שונה מזה שהיה בשנת 1909, וגם מזה איך שנהגו בך אני למד הרבה. ושטינמאן, ייבין ועגנון אינם מוכיחים כלום

לפני חדש ימים כתבתי לויליקובסקי ודרשתי ממנו את כתב היד, שישלח לברלין. שאל אותו אם שלח.

את תשובתך תשלח לי על כתבתה של…¹⁵ (Berlin, Meinene Str.10) בשבילי,

כי אומר אני לצאת בעוד ימים אחדים מכאן. אוהבך בכל לב (שלך ושל צפורה) שאול. בני ביתי דורשים בשלומכם.

את הכסף, ששלח מר קצנלסון קבלתי.

חמר בשביל “השלח” אשקוד להביא אתי ¹⁶.

יוסף יקירי ואהובי!

[תאריך לא ברור]

Swinemunde,

תמול בערב נתקבל מכתבך, יען כי נתקבל בברלין, למרות, כמו שאתה רואה עודני פה.

בגליון ה“עולם” ו' קראתי כבר מודעה, שיצאו “שירים חדשים”, אם באמת כבר ישנם למכירה אינני יודע, ובודאי שאתה לא קבלת עוד.

ב“היום” נדפסה ביום II/9 מודעה, כי הספר “עמנואל הרומי” מוצא שם למכירה, אני, הגר בסווינמינדה, לא ראיתי אותו; אתה יודע מה רב המרחק בין ברלין ובין ואלי. שלשום שלחתי ל“המודיע” מכתב עם חרפות. אל תתפלא שנתתי שיר ל“הד-ליטא”. מערכת “הד ליטא” היא שהשתדלה כל כך הרבה בזה שאבֹא לליטא יש לה הדין לדרוש ממני איזה דבר בשבילה, ושיר אחר לא היה בידי.

בענין “בר ככבא” אי אפשר כעת לדבר. במשך שנה שלמה אין לי כל רשות להדפיס את הדרמה, ואחרי כן נראה. אינני מאמין, כי אפשר להדפיסה ב“השלח” – 71/2 גליונות דפוס. אבל אני אביא אתי את כתב היד למען נקרא אותו יחדו, בשביל שאדע את דעתך.

כשאהיה בברלין (וזאת אני רוצה לעשות בעוד ימים אחדים) אכנס גם לדובנוב גם ל“לוגוס” או לבית-מסחר ספרים אחר. – ועוד נועץ על דבר התרגום לרוסית. אם יעלה בידי לנסוע לא"י – אסע ביחד עם השיירה הליטאית, היוצאת מברלין בערב III/ 16 והעולה דרך פרַג, בוקרסט, קונסטנצה, קושטא – ליפו. אני כל היום אני מתהלך על חוף הים וחולם על דבר חוף ים שני.

בדבר “השיחה הפותחת” שב…¹⁷ צדקת. אפשר היה לעשות אותה לבלי בולטת כך – על ידי שנוי שם; אבל כעת אין לי כל…¹⁸. על דבר נושא זה לא אבא להתוכח אתך – אם כן בכלל למה תרגומים? ועוד יש להשיב כמה וכמה.

הערותיך: – ראשונה (במקום שיש חמש נקודות) חסרה המלה mapur, שאינני יודע איך לתרגם אותה. אחרי כן. ובתנועה מהירה וקלה משכה פרמוך

טוב שיבוא גנרליך להבריא אצלינו. לענין קבלת פרס אין זה רע

בזמן האחרון הרביתי בספורים קטנים וקלים.

ענין כל העלבונות שמעליבים אותך – מרגיז אותי במדה שאינך יכול לשער. לנבלה כזו לא הייתי מוכן מעולם. החנופה והצביעות והחוצפה וכל ה …¹⁹ (סנדקאות?) היהודית המכוערה כלולים וכרוכים בזה לחטיבה אחת ומעוררת גועל נפש.

אני הראיתי בשיחות פרטיות בליטא, בלטביה כמה פעמים על כל זה. כל המעט שאני יכול לעשות כדי למחות כנגד זה אני עושה (ועל זה אספר לך כאשר נתראה).

רוצה אני שעוד היום יצא מכתב מכאן, בכדי שיבאו התיקונים הנחוצים בשעתם להראות מקצר.

ובכן אפשר להראות בקרוב

המאמצך באהבה, שאול

והנני דורש בשלום כל בני ביתך –

דרישת שלום בידידות מכל בני ביתי.

כתוב לי שוב לברלין “יודישע רונדשוי”. את המכתב שלחו לי, ואת “השלח” לא שלחו.

רצוף בזה מכתב לה’ויליקובסקי אני עושה זאת בכונה בכדי שידעו בראות את מכתבי.

ללא תאריך ; יום ה'

גלויה

יקירי, תכף ומיד שלח לי העתק השיר “לֶחָלוּץ” – נחוץ הוא לי מאד מאד, שיהיה פה ביום שני בהחלט.

שלך בכל לב

שאול טשרניחובסקי

קבלתי הזמנה מאת אגודת הסופרים.

עד היום לא עניתי מפני שצריך אני לראות קודם כל איזה אנשים בשביל לדעת אם יש לי אפשרות לבא לירושלים ליום א. הלא יש לי משרה.

מחר אענה להם,

הנ"ל

6.9.1925

ברלין

יקירי יוסף! זה כמה פעמים יכולתי לקבל את תשובתך על מכתבי – ואיננה. גם קלאצקין מתאונן עליך שאינך עונה לו. מה זה? אינני רוצה להאמין כי מצב בריאותך אשם בדבר. הודיעני סוף סוף מה נשמע בענין “השלח”, אוסישקין אינו יודע כלום. המחברת האחרונה לא התקבלה, ואת שירי הבבלים לא החזרת לי.

הקראת את שירי ב“התקופה”. אתה יכול לשפוט עליהם ומשפטך זה יקר לי – הודיענו. בענין צמח לא בא כל שנוי עד היום. את הכסף לא שלח. כעת אני אומר לשנות את קצו של “בר כוכבא” ועוד מחזה אחד קטן אכניס לתוכו. צריך שתופיע שוב אשתו של עקיבא והשמרונית. במשך הימים האלה כתבתי לערך מעט: איזה ספורים – ושירים ליריים קטנים. וגם שיר אחד טוב וגדול לערך – גם כן לירי: “המלך בָרָמָה”, אותו הייתי רוצה להראות לך, אך עודנו טעון לטישה. ועד שלא ענית אינני יודע אם צריך אתה לחמר.

לא רק דעתי היא שלך צריך היה לתת את הקתדרא של ההיסטוריה, כי גם דעת רבים היא, הסוברים שהמקצוע שהקציעו לך עתה צר בשבילך. מקוה אני שימסרו לך גם את המקצוע הזה בהקדם האפשרי.

במה אתה עסוק כעת?

לפני ימים אחדים קראתי את “בר ככבא” של Jaroslav Vrchlicky ²⁰. הקראת אתה? זהוא ספר בן 360 עמוד…²¹, וכמובן שאינו מתאים כלל לַבִימה. אילו היתה בידי האמונה שאני דרמטורג והיתה אפשרות לעבוד כחפצי הייתי נגש לדרמה שניה. ועוד הייתי רוצה לראות מה כתב הילל בן שכר.

אילו שמעת את משפטו של צמח על “בר ככבא” שלי כי אז לא היית מאמין. הוא התפעל עד אין סוף ואיני יודע תפקידו של מי יקח עליו – זה של “בר־ככבא” או - זה של עקיבא. לפי דבריו, לא יסירו את המחזה מעל הבימה במשך “עשר שנה”. ועוד ועוד. כתוב לי כמו שביקשתיך על כתבתו של “משק”:Meschek", Meineve Str. 10 Berlin, w.15 בשבילי.

והנני מנשק לך ודרישתי שלום לבבית לצפורה.

ואמרו בשמי שלום להרי מואב ולים המלח ולהרי ירשלים.

שלכם שאול טשרניחובסקי

8.6

ברלין.

Chrrlbg¹. V, Berlin, Suarezstr. 12.

כתבתי איזה אגדות לילדים, ביחוד עלו לי: “זבובים”, “מועדים לשמחה”, “שעור בחשבון”.²

יוסף יקירי,

ראוי אתה לנזיפה. וגם קויתי, כי אגדף אותך ודוקא בביתך, אולם רואה אני שתקותי לא תתקיים ­ואני לפסח זה נשאר כאן.

על שלשה מכתבים עתה חיב לי תשובה: על מכתבי – מענה על מכתבך שלך, על מכתב שני, ששלחתי לך אני עם כל הנערים – הסטודנטים" מִיֶנָה ועל גלויה מִוַימָר מביתו של גיטֶה. אבל קורא אני ב“ארץ” שאתה עובד באוניברסיטה, קורא הרצאות, אם כן בודאי שמתוך רבוי עבודה זו אינך רוצה או אין לך פנאי לכתוב לי; כמובן בשביל לדעת אל נכון מה שלומך – אין זה מספיק כלל וכלל.

אני שוב קראתי את אותם חלקי “ההיסטוריה” שלך שיש בידי. כתוב יפה! והמונוגראפיה הקטנה ע"א בן גבירול בודאי שיפה היא.

ולכתוב אתה צריך לי – והרבה, כי הרבה יש לך להודיע. אם אני אינני יכול להודיע לך הרבה, ועאכו“כ³ שדברים משמחים, הלא תעשה זאת אתה. שוב יש לתקוה, שנגש להדפיס את ה”אילידה" ומאוד מאוד הייתי רוצה שהמבוא יהיה כתוב בידך. לא צריך יותר מגליון א" דפוס – אבל מועט המחזיק את המרבה.

כתבתי סריה שלמה “אודסא שמתה”: מנד“לי מו”ס, ד"ר פוריעס, פרופ' הוכֱמַן, סטודנטים (שינקין, אהרונוביץ, וסילבסקי); לילינבלום, איש נעמי, ש. פרוג, לינצקי, רחומובסקי, דוד כהנא. ויש לי עוד בדעתי לכתוב.

סריה זו מסרתי כבר לה“טאג” ותופיע קודם בתרגום אידיש.

יש לי מספר ספורים קטנים: “אוֵדֵיס..!”, “המפתח”. ושני ספורים גדולים לערך – הולכים ונוצָרים.

תשאל, ומה בענין שירים גדולים? אינני ממהר להשלים אלה הדברים שישנם כי באמת למי יש בהם צורך? כלום היתה כבר בקורת על “אלקה?” ומבלבד מאמרך על “כליל הסונטות” מי הזכיר אותו?

אומרים אתם, כי מכירים כבר (בא"י) בריחה של אדמה. – אני, עד שלא אראה בקורת ל“גורן” שלי – לא אאמין.

“בר כוכבא” כבר נתרגם לגרמנית, והפרופ' פידורוב לקח אותו לעשות ממנו אופירא⁴. כמובן, אלו היה כותב אופירא יהודי – זה היה יותר מתאים, אלא…. אתם בא“י מעֻנינים בכל, אך לא במה שכותבים אנו בחו”ל.

על אודותך דברנו הרבה בעת האחרונה. נמצא כעת כאן הד"ר לנדֶסמן מאודיסה. מתחלה היה בדעתו להיות גם בארץ, אבל, נראה לי, שלא יסע. הוא זָקַן מאוד, וכבר מהלכו של זָקֵן לו, אבל נשאר יהודי נלהב. וכל מה שהוא מספר מאשר לנו, כי באמת אנו כאן יודעים הרבה מכל הנעשה שם, ומושג נאמן יש לנו.

נזכרתי בזקנה – ונזכרתי שאין לי תמונתך (הלא הכל בידי הבולשביקים)­­­­ ועליך לשלוח לי תמונתך האחרונה. אני נתתי לך זה לא כבר, ואולם בעוד זמן מה אקבל תמונה פוטוגראפית, או Radierung⁵ מתמונתנו שעשה הציר Meidner לפני שבועַיִם.

אם יש לך כעת תמונה של ביתך – שלח לי אותה, וכתוב מה חדש יש בגנכם, כלומר איזה עצים חדשים נתוספו על אלה, שהיו קודם, ומה עושים אלה שאני ראיתים.

וגם בפרוטרה כתוב על כל בני משפחתך­­ הן בארץ הן בחו"ל. ודרוש בשלומם בשמי ובפרט בשלום צפורה, בשמי ובשם בני ביתי. איזה נסעה לפני ימים אחדים לְפַאריס על מנת “לְהשתקע” שם באוניברסיטא.­­­­

היש תקוה ל“השלח”? עושים אנו כאן נסיון להחיות את “התקופה”, אבל זה בסוד ואך לך אני מגלה אותו. כלי שלך בנשיקות.

מסור את הצרוף לזה למר כצנלסון. ומאחל אני לך פסח כשר ונאה

שאול

חלק 6 תמונה 1 (מעטפה)

24.12

ברלין

יקירי, אם “דביר”, פיקובסקי ועוד אין להם פנאי לכתוב תשובה על מכתבי אני מבין: הם חיבים לשלוח לי כסף – ואולם אתה, שאינך חיב לי כלום, מדוע אינך רוצה לכתוב? גם על מכתבי מיום XI /7 אפשר היה לקבל ד' פעמים מענה.

ובכן, אם אינך רוצה- מה אעשה, אבל מדוע אינך מחזיר לי את כתבי היד שלי. זה כמה פעמים ביקשתיך. “את שירי הבבליה” ואת בר כוכבא".

אבל תיכף ומיד.

במכתב מפורט אינני מטריחך.

שלך באהבה רבה

שאול טשרניחובסקי

דרישת שלום לצפורה לאמך ולאחיך – ולכל מכרי בארץ.

מתרגם אחד מפה רוצה להכניס משירי להעתון ⁶ – עתון נודע בטעמו הספרותי, אך מתירא הוא לכתוב על שירי מאמר בן 4- 6 דפים דפוס. אולי היית עושה אתה זאת? – ולשאר ידאג הוא

29/12/25⁷

Berlin, Chrlbg. 1, Spreistr. 10.

אני מבקר את הקליניקות פה. ומובטחני, כשאוכל שוב לקבל משרת רופא ואפטר מן הספרות, יהיה זה דוקא יותר טוב בשביל הספרות, אם בכלל אני נחוץ לה.

אפשר אתה רואה את מר בֶרלון תאמר לו בשמי, כי אני חשבתיו ליותר אברופי משהוא באמת.

ולא רק דעתי שלי היא.⁸

יוסף יקירי!

(ללא תאריך)

אינני יודע אם קיבלת את כל מכתָבַי; אבל שאין אתה קורא אותם – זה נעלה מכל ספק: ביקשתיך להחזיר לי את כתבי היד ולא השיבות. כעת התחלת להדפיס את “שירי הבבלים” פרקים פרקים וזה ימשך השם יודע כמה. ואת “בר ככבא” גם כן לא החזרת ועודך שואל אם אפשר להדפיסו. לא! אי אפשר מכמה וכמה טעמים. שנה שלמה יש לצֶמַח הרשות להציג את בר- ככבא, הלא די גם בזה! ואילו ענית לי למועד הנכון היית מקבל את שירי “המלך ברמה”, שהוא בודאי לא מן הגרועים ביותר. ה" שבועות היה מונח במעטפת, ולא רציתי לשלחו ל“העולם”; אבל מה היה לעשות? “התקופה” איננה ו“השלח” איננו, נשארה רק השאלה למי לתת אותו. רצוף בזה אני שולח לך ספור, אם טוב הוא בשביל “השלח” - תדפיסנו, כמובן, ואם לא תחזירנו לי תיכף ומיד.

Im Werden

השירים, שישנם בידי כעת, אינם מתאימים ל“שלח”; אבל ישנם עוד שהם והם יהיו טובים בשבילו. ואותם אשלח כשיהיו מוכנים. את ספריך לא קבלתי. עם בעלי דביר אינני רוצה לבא בדברים, לגועל נפש הם לי, ואת מי יש לבקש שישלח לי את גבירול אינני יודע. אולי תצוה אתה וישלחו.

אפשר שאתה פוגש את מר פיקובסקי, במטותא לתת לו את כתבתי: הוא יבין למה אני מתכון. ישלח כמה שישלח ובלבד שישלח: “גיט אוז פון אחזיר אהאר”.

בזמן האחרון כתבתי אי אלה ספורים. אחדים מספורי נתתי לתרגם אותם לאידיש. ורוצה אני לתת לתרגום גם את “בר־ככבא”. כעת מציגים בארץ את “החולה המדומה”, ממני לא נטלו רשות (ולשום איש לא מסרתי את הכת"י לשם הצגה), וכמובן וכמובן שלא אקבל כלום, ומובן שלא קבלתי את שכרי בעד התרגום. (פרדון: איזה ליטרות דמי קדימה קבלתי). מה עשה בגבולכם לחובֶר? הדבר אתך? היש לך מתרגם ל“ישו” – לגרמנית?

באהבה רבה

שאול

ושלום לך ולכל אשר אתך. וברך בשמי את פיכמאן.

חלק 6 תמונה 2

27/6/1926

(גלויה)

יקירי,

מוכ"ז מרת ליפשיץ, מורת – הגמנסיה בביאליסטוק עולה לארץ. לפי דברי המורים וחברי הועד כאן, היא אחת המרות היותר מצוינות. הואילה בטובך,­­ עד כמה שזה אפשר, לעזור לה בהשגת משרה.

והנני שלך בכל לב

שאול טשרניחובסקי

לצפורה…⁹ (רוסית להעיר)

חלק 6 תמונה 3

21.6.1927

Berlin,

יוסף יקירי ואהובי,

את מכתבך קבלתי במועדו. ותודה לך על מכתבך הנעים. לא יכולתי תכף לענות מכמה סבות. וגם כעת אקצר.

תמוהני, מדוע שולחים אותך לוינה, בשביל שישלחוך משם לקרלסבד – סע מיד לקרלסבד.

ולא הייתי בטוח, כי אחת היא לך, הייתי מציע לך לסור דוקא לבֶרלין ולא לוינא – כאן אחד מן היותר מפורסמים למחלות המרה וכל כת ודילי¹⁰ Prof V. בֶּרְגְמַן שהיה עד כה בפראנקפורט – קח אתך את כל הצלומים. אם אוכל להיות בקרלסבד? הלא זה תלוי לא בי אלא בגיסי. כמו כן אינני יודע אם אוכל לנסוע לבלזיליאה.

את ספרך הנאה קבלתי – ואני קורא בו. יפה מאוד נדפס.

שטיבל מתישב בברלין, וכעת הוא יושב כמעט ב שבועות כאן, וגם אפשר שעל ידי קומבינציה ידועה אפשר יהיה שוב לגשת להדפסת “התקופה” כ“ד וגם האיליאדה. מה מאוד הייתי רוצה להַראות אותה לך קודם, אבל עתה אינני מאמין בכל אפשרות להוציא זאת לפועל. וע”ד הקדמה ממך להומירוס לא ענית לי כלל. וגם ע“ד הטרנסקרפציה הייתי רוצה להתיעץ אתך, מפני שהסכמתי כמעט בכל הנחותיך בענין זה, אבל למעשה יש לשנות בכמה פרטים מכמה טעמים. על כל פנים, אני נותן לך את כתבתי החדשה: זה נמצא קרוב לברלין בתוך יער. ולשם תענה לי, בכדי שאדע אל נכון, מה שאתה אומר לעשות. דַבֵר עם רופאך ע”ד בְּרְגְמַן זה, אי אפשר לו לאדם שיש לו שייכות כל שהיא לחולי שלפוחית המרה וכו", בכל אורך המעיים, שלא לדעת את שמו של הלה.

והנני מסיים בדרישת שלום לכל בני ביתך, באין יוצא מן הכלל.

שלך שאול.

מוצא בעיניך שירי האחרון ב“העולם”

כן ראיתי את ספורי בהדואר חוב' היובל

ענה תכף.

25/7/27 כ“ז באב תרפ”ז

להפרופסור ד"ר יוסף קלוזנר ולרעיתו צפורה¹¹

קרלסבד

זה עתה נכנס אלי ידידנו הד“ר ש. טשרניחובסקי ומסר לי את הבשורה הנעימה על בואכם אלינו. והרינו מזדרזים לכתוב לך עוד לקרלסבד. בעלי “אשכול” בקשו מאוד, שתכתוב גם להם ע”ד יום בואך, אף על פי שרובם יצאו ל“יריד” לבזל. כתבת לטלגרמות ע"ש “אשכול” ולמכתבים

“Schkollag” Bln. – Chlbg, Bismarckst. 106 – Rosenzmeig.

וב…¹² היינו רוצים, שתעשה ימים אחדים בפיכטנגרונד הסמוכה לברלין, אולם מכיון שאתה רוצה להתראות עם דובנוב ועם ברנפלד ומכיון שתעשה אצלנו רק ימים אחדים – הרי ודאי תאמר לשבת בברלין גופה. בית המלון המוצע על ידינו הוא Kant hotel ברחוב קנט אשר בשרלוטנבורג. בכל אופן תודיע אותנו אם ישר על פי כתבת טשרנ. או על פי כתבת “אשכול” על יום באך לכאן ושעתו (קרא: גם לכאן וגם לשם). פיכטנגרונד סמוכה לברלין והמרחק 3/4 שעה נסיעה מתחנת שטטין אשר בברלין. אולם על כל זה בבואכם לברלין.

ברכתנו הנאמנה לך ולגברת קלוזנר

מחכים ומחכים אנו כלנו

שאול טשרניחובסקי

חלק 6 תמונה 4

8.1927??

פיכטנגרונד

יוסף יקירי, תמול קבלתי את אגרתך. צר לי מאד, כי לא שמעת בעצתי ולא באת לכן. אני בכל זאת מאמין יותר כעת לא ברופאי ברלין, אלא במומחה הגדול ברגמן. ורואה אני כעת ממכתבך, כי דוקא אליו צריך היה לבא. אבל את הנעשה אין להשיב. וחבל מאד, שאין לי אפשרות לראות אותך. ואני מכמה וכמה טעמים חפצתי לראותך. וגם את האיליאדה רציתי להראות לך – ולהתיעץ אתך שוב ע“ד הטרנסקרפציה. לכתוב הקדמה לא אתן עתה לשום איש. אני בעצמי בעצמי אכתוב הקדמה קצרה “מאת המתרגם”. אין זה מכתב שאני כותב לך אלא רק דברים אחדים שאני רוצה שתקבל אותם טרם שובך לא”י. פה רבים מאד שהיו רוצים לראות אותך והם שואלים אותי ע"ד מחלתך ועל כל הנעשה אתך, והנני שלך אוהבך ידידך שאול.

ורפואה שלמה מאחלים לך איזה ומילי וכל מוקיריך.

¹³מורי ורבי היקר! אף אני וכל שאר חברי – תלמידיך – מצטערים על שלא עלה בידינו להתראות אתך בימי עשותך באירופה. אמנם שמחתנו היתה מרובה אלמלי היתה נסיעתך נסיעה מתוך תענוג והרחבה ולא מתוך יסורי מחלה. הלואי ותביא לך נסיעה זו הבראה והחלמה גמורה ולא תצטרך להוציא מכחותיך ¹⁴ בשביל מחלות כאלה. – אלמלי היה בידינו, היינו נוסעים להקביל את פניך ופני גברתך החביבה, אולם גרמו העוונות וביחוד חוסר האמצעים ולא יכולנו לעשות את זה. כל אחד מאתנו עסוק וטרוד בשלו וביחוד בטרדת הפרנסה, שקשה היא לכל אחד מאתנו כקריעת ים סוף. ¹⁵ הספיק הרבה בכתיבת ספריו בשנים האחרונות, אלא שאין לו מו"ל. (אוי לנו שהגענו לכך. ספר מפלא שמור בידו על היהדות בדורות האחרונים, שהיה יכול להאיר את עינינו, ומתגלגל הכי כאבן שאין לה הופכין. אפשר ותתגלגל זכות על ידי שטיבל המחודש). גוט. עדיין לא גמר את האוניברסיטה – משום דוחק בכספים. אף אני אומר לגמור השנה. כותב אני על השיטות הפילוסופיות המודרניות בקפטליסמוס (זימל, מכס ובר, מכס שלר) מלבד זה אני עסוק בתרגומו של ה. כהן- ספריו על היהדות.

בקשה לי אליך, מורי ורבי! אולי תצוה על קצ. שישלח לי את כ“הי, השמור בידיך בשביל “השלח”? הייתי מפרסמו במקום אחר. אמנם פרשת מן העתונות באין מקום לפרסם דבר הגון. ו”העולם"? מוטב שלא אדבר בו משאדבר ואטיל בו דופי.

והיה לי מבורך תלמידך מוקירך

ברכתי הנאמנה לגברתך, צפורה קלוזנר.

צפורה גם היא ברכה לה מכלנו¹⁶

שאול

8/3/1928

Berlin

יקירי,

נרעש מן המודעה,

שקראתי ב“הארץ”, הנני

נחפז להביע לך את צערי

הגדול באבלך.

תנוחמו בציון

שלכם שאול טשרניחובסקי

22.3.1930.

ברלין

יוסף יקירי,

זה כמה וכמה חדשים, שלא כתבתי לך. לאמתו של דבר, אין מה לכתוב גם עתה. הוצ' שטיבל “עברה” לא“י או “בטלה” בכלל. חי אני בנס. וגם המעט שאני משתכר אינני מקבל. “לשוננו” ו”מאזנים" מיטיבים מאוד להבטיח, אבל לו לקיים.

מוכ“ז הד”ר רוזנפלד צעיר הגון, עובד חרוץ במקצוע שלו, ימסור לך כרך שליש של “שירי”. הספר נדפס עוד לפני הקונגרס האחרון, אבל… אבל עד היום אין בידי מספר זה אכס", שאוכל לתתם למי שאני רוצה לתת. לסַפר הכל אין לי כל חשק להביא את עצמי לידי התרגשות. באיזה אופן יוצאים הספרים תוכל להבין, אם עד היום אין “איליאס” ח' א' תחת ידי. את עלי ההגהה הראשונים קבלתי בחדש מַאי 1928. את הקורקטורה השניה של העמודים האחרונים שלחתי לפני חדש ימים לבית הדפוס, אבל מתי יצא הספר – אין איש יודע; זאת אני אומר לאחר שקבלתי תמול מכתב מוילנא.

בכרך זה, כרך ג' אם תשוה אותו לכרך ב' לא תמצא כל צורה קלַאסית. אין אף סונטה אחת. אבל תמצא שוב שירי אהבה, שלא היו בכרך הקודם. ולמרות דבריך עלי (עיין מאמרך על י. כהן) לא תמצא אף שני שירים ( רק א' יוצא מן הכלל) כתובים בצורה שירית אחת – בכל הכרך, דומני שעובדה זו בלבד סותרת דבריך בענין המוסיקאליות. לא שלחתי לך את “אדיפוס המלך”, שיצא בהוצ' “שטיבל”, כי הוא נכנס לכרך זה. מצב יתר הכרכים הוא, כמו שכתוב ב“מאזנים” אלא את דברי הַשְטות ע"ד כרך עם תוים של מונוסזאן ואנגל צריך להבין כך: בָרַדִיו של בֶרלין שר הזמר מונוסזון סריה של שירים בעשר לשונות (Zehn Lieder ein Songer) וביניהם גם שיר באידיש ושיר בעברית ושניהם בלוית מנגינות אֶנגֶל. השיר העברי – היה שלי (“אומרים ישנה ארץ”).

מקוה אני, כי הכרך הזה ישמש לך חמר למאמר י"ב. אינני אומר כך, מפני שאני רוצה, שיופיע זה על דבד שירי, אלא, מדעתי שאתה יותר רך כשאתה מרגיש, כי הדבר נגע אל לבך; ורוצה אני שימצאו שירַי האחרונים בלבך אותו ההד שמצאו הראשונים.

והנני מאחל לך ולצפורה פסח כשר ושמח ומנשק את שניכם

שאול שלכם

איזה עודנה בפרישׂ, טרודה היא בדסרטציה שלה (ע"ד הפְלַנַרִיות למשפחת הכְרוכִיות ¹⁷ ). מלניה אינה בקו הבריות בימים האחרונים.

כתוב לי על אודותך – ובפרוטרוט.

את ספרך “יוצרים ובונים” ראיתי בידי אחרים; את “הגדיש” ואת האלמאנאך של “המצפה” לא שלחו לי עד היום, מר יונוביץ אינו מוצא לנכון לשלח לי את “המשתה”; בעלי ה“­לשוננו” חושבים בצדק: אם כסף אין אנו שולחים למה לשלח ספר?

אם תראה את האדונים, שיש להם נגיעה אל כל אותם הספרים תאמר להם שיש ברוסית מלה מתאימה יפה לתאר את הנהגתם свинство¹⁸.

היתה כאן מרת וידרוביץ, אבל לא הספקתי לדבר אתה כדבעי.

13.9.1928

ברלין,

להדר" יוסף קלוזנר

בתל אביב.

יקירי יוסף,

“ספר אליאס” (חלק א') הולך ונדפס. כבר נסדרו ששה שירים. היה חלומי, שאעבור על ספר זה אתך; אולם העוונות גרמו, ולא זכיתי לכך.

רציתי, שאתה תכתוב את המבא. אך מתוך שתיקתך, כשדברתי אתך בענין זה בהיותך בברלין, למדתי, שאין אתה רוצה בעבודה זו. הלכתי וכתבתי בעצמי (על פי ספרו של פינזנר).

ובכל זאת מאד מאד הייתי רוצה, שאתה תעבור לכל הפחות על המבא [כמובן אם יש לך פנאי לזה] ותגיד לי את דעתך בדרך כלל. לשום איש אחר אינני מאמין: אלה אינם מבינים ואלה לא יגידו את האמת.

בבקשה מאד לעשות זאת בהקדם האפשרי, שיהיה כ“י זה בידי בעוד ד” שבועות. – maximum; ואם לא אפשר לך הדבר, תחזיר לי את הכ“י תו”מ.

דברתי עם מר כ“ץ, ואמר לי, כי מחכים למאמרך “ספינוזה”. הזדרז ושלחנו, כי כרך כ”ה כבר הולך ונדפס. ששה שבועות עוד אפשר לחכות לו – ולא יותר.

מר פיכמן אמר לי בפירוש, כי את ספורי “בענין הפרוטקציה”, שרצה להדפיס ב“השלח”, השאיר בתוך המערכת. בבקשה להחזירו. העתק ממנו אין לי וזה ספור גדול.

כתוב לי בפרוטרוט על מצב בריאתך ועל חייך וחיי כל בני משפחתך.

לכלם שלום, ו“כתיבה וחתימה טובה”.

שלך בידידות כתמיד

שאול טשרניחובסקי

מדוע אינך דורש, שידפיסו שוב את “ישו”. הדורשים אותו רבים מאוד. אני בעצמי הייתי עד לדבר, איך שדרשו ספר זה בורשא – וגם “גוי” אחד בתוכם.

ט“ו מנ”א, תרצ"ב

ירושלים

לכבוד

פרופ' ד"ר י. קלוזנר

תלפיות, כאן.

¹⁹

א. נ.

אבקשו שיואיל בטובו להודיעני את חות דעתו באיזו מן הצורות דלהלן להשתמש בשביל מלונו הרפואי של הד“ר מזיא ז”ל:

צורה א‘……. צורה ב’

אַבחֹמֶר……… אַב־חֹמֶר

אבתא……….. אַב־תא

אבמרכָּז…….. אַב־מרכז

דוּמִפְרָק……… דו־מִפְרָק

דוּבֶסִיס………. דוּ־בָּסִיס

דוּתַחְמֹצֶת…… דוּ־תַחְמֹצֶת

מַדכֹח………… מַד־כֹחַ

מַדגֻלְגֹלֶת……. מַד־גֻלְגֹלֶת

מַדדֹפֶק………. מַד־דֹפֶק

רְאִיבֶטֶן……… רְאִי־בֶטֶן

רְאִישַלְחוֹפִית… רְאִי־שַלְחוֹפִית

רְאִיגָרוֹן………. רְאִי־גָרון

והוא הדין לכל המונחים המורכבים.

הואיל והחמר נמצא כבר בבית הדפוס רצוי מאד שיחוה את דעתו בהקדם האפשרי.

בכבוד רב ובהערצה גמורה

שאול טשֶרניחובסקי

כיצד מנקדים: עצב, עצבים, עצבי, – עצבו (neuron)?

חלק 6 תמונה 5

23/6/1933

(גלויה)

בבקשה להעיר על זה במחברת 6

ולמר נתניהו תאמר: את הכסף ששלח בידי ד“ר כהן קבלתי, אבל לפי הערכתי שלי מגיע לי עוד £1 (וזה בעד השיר בעב' ה' נחום ג") בבקשה המציאה לי תו”מ.

שלך

בכל לב

שאול

כתוב לי תו"מ לאחר שתקבל הספור - מה הוא בעיניך?.

28/6

תל אביב,

יקירי יוסף,

גמרתי והעתקתי בשבילך­­ ספור בשם “עגלי”. עד כמה ימצא חן בעיניך – אינני יודע. אבל אני אמסרנו לד"ר כהן, שידאג לבואו אליך בהקדם האפשרי.

ומוסר אני אותו בתנאי מפורש – שיודפס בפעם אחת בלי המשכים, אף על פי שיש בו לערך 3 רבעי גליון דפוס. איך זה הכנסת טעות כל כך גסה בשיר “האל והבידרה " (זה מפני שלא קבלתי עלי הגהה): ²⁰ כתוב אל מוקד יבער ביקד והלא זה קלקל את החריזה, שהיא אחת בשביל השורות 11,8,6 צריך היה ”אל מוקד יבעָר בָעוּר".

החזר לי את שירי - קטע באנטומיה.