לייזר היה גבוה שבעה מטר. הוא הקיף את העולם שבע פעמים. אולי יותר. אולי שבעים ושבע. לפעמים מצפון לדרום, או ממזרח למערב, או להפך.
הוא היה בכל המקומות, ועשה את כל המעשים. אני מנסה להיזכר בו, ואיני יכול. פעם, נדמה לי, ישבנו על ספסל ושוחחנו. מפעם לפעם היתה חולפת מכונית ומאירה אותנו בפנסיה. היתה גם הפעם ההיא, בפריז. אחר כך הוא נסע שוב להקיף את העולם, מצפון לדרום, ממזרח למערב.
היה לו ילד שחור באפריקה. נדמה לי שהיה לו גם ילד גרמני. לאט־לאט הוא שכח לדבר. המוח שלו היה דייסה, ופניו הפיקו טוּב לב.
פעם, בשעת רצון או התעוררות, נתן לי במתנה תמונה שלו עם כלב. מעולם לא ראיתי אותו עם כלב, ולא ברור לי מהיכן צץ הכלב, אף על פי שבתמונה הם מביטים בידידות איש ברעהו, וכאילו יש ביניהם קשר. לפי התמונה, אי אפשר לדעת היכן צולמה. זה יכול היה להיות בקזבלנקה, בבואנוס איירס, בכל מקום.
כאשר היה חוזר ממסעותיו, היינו יושבים, שותקים, אולי מנסים להיזכר בימים עברו. מה, בעצם, היה בימים עברו? ומה הקשר? אני חושב שהיה קשר. גם אני רציתי לצאת למסעות רחוקים, להקיף את כדור הארץ, להיות חללית.
עכשיו אני סוף־סוף מבין מה היה לייזר. הוא היה חללית. גם לאחר שנפח את נשמתו, הוא מוסיף להקיף אותנו בשתיקה. אינני יודע אם הכלב איתו. בלילות אפלים הוא חולף מעל לקזבלנקה, לבואנוס איירס, ובהחלט ייתכן שמישהו מביט אז למעלה, רואה משהו מהבהב חוצה את הרקיע ואומר לעצמו, מעניין איפה לייזר יכול להיות עכשיו.
לאט־לאט שוקעות סמטאות הזיכרון בדמדומים. לייזר וכלבו פוסעים בסמטה, כפי הנראה הם מחפשים אותי. אבל אני כבר לא גר כאן.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.