רקע
עמוס קינן
כאן תקום עיר
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל-אביב: ספריית “פרוזה” עיתונספרות; 1979

את רואה את גבעות החול כללו, הצופות אל פני הים? כאן תקום עיר.

לא יאומן. איך אפשר להקים עיר על החולות. הגבעות יורדות תלולות אל הים, בליל הירח המשכר. שיירת גמלים עוברת מרחוק, בדנדון פעמונים. אני שוכב עירום בין שיחי הזעתר ומאזין לזמרת הכוכבים. כל זה כבר מת ואיננו.

כאן, מימין, יהיה בניין האופּרה. שמונה קומות, עם מעלית. הרחובות יהיו ישרים ומקבילים. הבתים יהיו מוקפים ירק. מי הביוב יזרמו אל הים. לפני בתי הקולנוע והתיאטרון יהיו מגרשי חניה למכוניות. כמו כן יוקצה איזור מיוחד לתעשיה. מי שירצה להקים מפעל יצרני, יקבל אדמה חינם ל-99 שנים. כן, ויהיו הרבה גני ילדים, ומגרשי משחקים לילדים.

מה אתך, נרדמת?

לא, אני חושבת.

על מה את חושבת?

על האהבה.

הה, את מכוסה כולך חול זהוב, שנדבק לעורך. וגבך צרוב כולו, מדקירות הזעתר. ואת נודפת את ריחו, ריח חופי הלילה של הים התיכון. מה יהיה?

אני לא יודעת. אני מהרהרת.

אני מבקש מכם. רק שלא תהיה כאן שחיתות. אני שומע שחסרים ששת אלפים וחמש מאות לירות בקופה של מחלקת הנקיון. איך קרה כדבר הזה?

לא חשבנו שצריך לערוך ביקורת על החשבונות. סמכנו על הגזבר. הוא וותיק, בעל עבר מפואר בשרות הלאומי.

אבל סדר מוכרח להיות, לא?

אנחנו לא אומרים שהוא גנב. אולי הוא פשוט התבלבל. כולנו קצת חסרי נסיון.

אז מאיפה הוא לקח את הכסף לבנות לו וילה על שפת הים?

הוא קיבל ירושה מדודה זקנה.

מדוע לכל הגנבים יש דודות זקנות ולכל האנשים הישרים יש אשה וילדים לפרנס?

לא קוּנץ להאשים את הגזבר. זה דג רקק. את מי שצריך לתפוס, זה את הלווייתנים.

הוא לא אשם. היתה טעות בתכנון. החישוב היסודי היה מאה ועשרים אלף לצינור הביוב. החברה רימתה בחמרים, רימתה בעבודה, וההוצאות הגיעו למאה וחמשים אלף. היו לגזבר שתי ברירות: או להגיד שהחברה גנבה – ואז היו מעמידים אותו לדין כשותף לפשע (הוא המליץ על מתן הזכיון לחברה, אף על פי שגיסו שם אחד המנהלים), או להוסיף את הסכום החסר מתקציב אחר. האמינו לי, הוא לא לקח לעצמו אף פרוטה.

אז מנין הוילה על שפת הים?

חלק בא מן הירושה של הדודה הזקנה. וחלק נבנה מהשאריות של חמרי הביוב.

אהה, רואים את הקשר.

זה לא כל כך פשוט. הגזבר נפל בפח. הוא לא ביקש מהם שום דבר. הם סיבכו אותו, בכוונה, כדי שלא יוכל להחלץ מהם. זה הם שבאו אליו יום אחד בהיר ואמרו שנשארו חמרי בניין, חבל לזרוק אותם לים, והיות והוא כבר התחיל לבנות, אז מוטב לנצל אותם. כמובן שהוא האמין להם. הרי גיסו הוא אחד המנהלים. רק כעבור זמן התברר לו שהגיס הוא כחומר ביד היוצר בידי המנהלים האמיתיים, שהעלו אותו לדרגת מנהל רק כדי לקבל את הזכיון. בכלל, הגיס הזה חייב לחברה את המכנסיים שלו, ולא היתה לו ברירה אלא להיות בורג בתכנית השטנית.

ומה אמרה האשה, אחותו של הגזבר?

היא מתה לפני שנתיים מסרטן.

על מה אתה חולם? אתה בכלל לא שומע מה שאני אומרת לך. על מה חשבת?

על שום דבר.

בטח לא עלי.

אני לא יודע.

כבר מאוחר. אני רוצה ללכת הביתה.

בואי נישאר עוד קצת. הלילה כל כך צעיר.

אבל אתה בכלל לא שם לב אלי. השד יודע על מה אתה חולם שם. חוץ מזה קר לי לשכב ערומה על החול.

את שומעת את דנדון פעמוני שיירת הגמלים?

לא.

הטי אוזן.

כן.

אז דעי לך שכאן תקום עיר. עיר גדולה לאלוהים.

אתה עם הסיפורים שלך!


המלצות קוראים
תגיות