רקע
מנחם מבש"ן
הַיַּהֲדוּת עַל־אַדְמַת נֵכָר

“בכל מקום שגלו ישראל, שכינה עמהם”.

כן היה הדבר לפנים וכן הוא גם היום; אפס כי השכינה לא מהרה ולא תמהר להגָלוֹת עליהם מראשית גלותם בארץ־ארץ, כי עבור יעברו ימים רבים, ימי דורות וגם מאות שנה לישראל בלא שכינה – ליהודים בלא יהדות. ימים רבים, דורות רבים יֵשבו באשר ישבו במנוחות שאננות ונתנו כחם לארץ מגוריהם ורוחם ליושבי בה, אך לביתם, לתרבותם, ליהדותם לא יעשו מאומה; ואם היֹה יהיו, כגרגרים בודדים בארץ לא־זרועה, יהודים היודעים את התורה והעובדים עבודת הרוח איש במסבו, לא ישנו את דרך הרוח בחייהם ולא ישאירו אחריהם ברכה במותם; עד אשר יתעורר רוח ישראל באחרית הימים ביד אנשים גבורי רוח וכבירי כח לבב, אשר ינירו לו ניר בעת רצון, – והשכינה תג ָּלה ותרָאה בגלות ההיא בדמות תרבות לאומית מלאה ורחבה, רעננה ופוריה, אשר תפרוש אורה על כל פנות העם והשרישה שרשיה ונתנה פריה וחִדשה רוח חיים בקרבו מן העת ההיא והלאה לארך ימים.

התקופה הראשונה, העקָרה, תהיה לדברי הימים, לדברי ימינו אנו, כלוח חלק, אשר בו נקודות קטנות כה וכה; מעשי היהודים לעם הארץ ישָּׁכחו כליל ברֹב הימים, המלך החדש ושריו ועמו לא יֵדעו את יוסף ואת כל גמוליו; ובכתב בית ישראל לא יכָּתבו גם מבראשונה, כי מה העבודה הזאת לנו ומה פריה? והיה אם יתבונן איש על הימים ההם ממצב רגלי העם – ופסח על התקופה החשֻׁכה ההיא למען הביט אל אחריה, וראה בתחלה את המעלות, אך לא את המורדות אשר היו לפניהן, את האורות אך לא את הצללים, אשר האריכו לשכון על המחנה ימים רבים בטרם יבָּקע האור; וחלף משם והלאה – או משם והנה – וראה והנה אחר האור יבא החשך, אחר העליה – הירידה. בבבל פרח רוח ישראל בימי האמוראים ובימי הגאונים ויעש פרי למינו, ואחר ירד פלאים; בספרד נעשו גדולות בחכמת ישראל ובשירת ישראל מימי רב חסדאי אבן שפרוט ורב שמואל הנגיד, ועוד מעט באה עת רדת וכשלון; וכן ביתר ארצות הגולה. וכי יראה הרואה כזאת וכזאת והגה לבו נכאים ודאג לעתידות העם…

ואולם המשקיף על העתים הרחוקות ההן מראש הפסגה,ירחב חוג מראהו מזה ומזה וגם חשך לא יחשיך ממנו; הוא יראה לא רק את תקופת העליה ואת הירידה אשר אחריה, כי אם גם את התקופה הראשונה החבויה בצל, כחצי הירח הפונה מנגד פני השמש – והיתה לו למקור נחומים ותקוה לעתידות טובות לקצוֹת היהדות, אשר עוד ערפל חתולתם, שהם עתידים להתחדש כמהו.

בבבל עברה על גלות יהודה, הנשארים שם אחרי שוב אחיהם ציונה, תקופה ארֻכּה מאד ללא תורה וללא עבודת הרוח ותרבות ישראל; אך לארץ וליושביה נתנו חלקם כל הימים הרבים ההם, כאשר יעץ אותם ירמיהו במכתבו אל בני הגולה, ואולי גם הגדל הגדילו לעשות עם אלה יותר מן הגרים ומן התושבים בני העמים האחרים אשר היו עמהם. ולוּ קמה להם, בעת המעבר אשר בין אחרית התקופה ההיא ובין ראשית התקופה הבאה אחריה, בהגיע העת להביא בחשבון מה פעל ישראל, לוּ קמה להם אז אגודת חוקרי הדורות כאשר קמה, למשל, לבני ישראל בארצות אירופה בדורות האחרונים, וגם באמריקה לפני חצי יובל שנים, אגודה אשר תאסוף לאספה את כל זכרונות דברי הינים הראשונים, כי עתה יכלה למצא גם היא משא “תריסר גמלי” (או “תריסר גוילי”) מכל מפעלות הפקידים, הסוחרים, אילי הכסף, הרופאים, האמנים, בעלי האחוזות והמטעים, יודעי הים, אנשי הצבא, ועוד, ועוד, אשר פעלו למען הארץ ואדוני הארץ. ואולם אם ידרוש איש אחרי הנעשה בכל הימים הרבים ההם לתורת ישראל, לחִזוק היהדות, לא ימצא, וגם אם יאמר החכם חוקר הדורות לדעת ועָמַל לבקש בצפוּני העתים ההן – לא יוכל למצא בתוך החשך בלתי אם נגוהות־אור מעטים ודלים, אשר נגלו ונעלמו בערפלי הדורות כברקים בודדים בחשכת לילה.

וכן במערב אירופה. בספרד ובצרפת ובבנותיה, היא גליה לפנים, ישבו נדחי ישראל מאות שנים וגם נודע בגוים שמם ופעלם לעם הארץ: סחַר ארץ וסחר יַמים, כשרון ידים בכל מלאכת עבודה ומלאכת מחשבת, גבורה ואמונת־רוח לאדוני הארץ; שלמים היו עם הכהנים, אשר מלאו כרֵשֹם מעדניהם, ועם העם, אשר לקחו ברכה לתבואות אדמתם מאת רבני היהודים, ויש אשר התחתנו אלה באלה, – אך לתורה ולתרבות ישראל לא נעשה דבר כל ימי התקופה הארֻכה ההיא. וכי יתבונן איש על היהדות שבבבל בדור שלפני רב ושמואל ועל אשר בצרפת ובבנותיה בדור שלפני רגמ“ה ו”חכמי לותר“, וראה והנה תהו ובהו וחשך, העם נָעוּר וריק מתורה וממוסר, וכימי עזרא נעלמו מהם גם המצוות המפׂרָשות בתורה. ושב וראה עוד מעט והנה היתה בבל בכח עבודת רב ומתי מספר מחבריו, אשר נתן את רוחו עליהם, למרכז היהדות מן העת ההיא והלאה כשמונה מאות שנה. ובצרפת ובאשכנז יראה והנה התחדשה תרבות ישראל, על ידי פעולת רגמ”ה ןרש"י וביתו, בכח איתן לא שערוהו לפנים ותתן פרי ברכה לימים רבים ולעתים רחוקות, פרי, אשר היה לרוח ישראל למחיה עד תקופת פולין, עד התחדשוֹ על ידי ר' יעקב פולק ור' שלום שכנא מיסדי הישיבות הראשונות בארץ הזאת, ואשר לא נס לחו ולא פג טעמו עד היום הזה.

על כן: אם אמנם סכנת ההתבוללות מרחפת עתה על עם ישראל בתפוצותיו הרבה יותר מאשר בכל הזמנים, ומרכז־רוח איתן, מקלט לרוח ישראל, כאשר היה לו לפנים בבבל, בצרפת ובפולין, עוד אינו, – בכל זאת אל נא נִוָאש ואל תרפינה ידינו ואל נחדל רגע מהאמין בעתידות היהדות. רוח־החיים המתפעם באומה – השכינה ההולכת עם ידאל בכל העתים ובכל הארצות – ימצא דרכים להסב ממנו את הרעה הנשקפה. עינינו הרואות, כי בכל הארצות בעלות תרבות גבוהה ובכל מרכזי החיים הסואנים ברעש כשבלת שוטפת וסוחפת, התכנסו נודדי ישראל להמוניהם “שבת אחים יחד” ויסדו להם משכנות נבדלים, אשר בהם שארית ופליטה לרוח האומה. ואם הגרמנים ובני עם ועם מתבוללים בעם הארץ באמריקה בימי דור אחד או שניים, הנה רוח ישראל עושה נפלאות לעינינו בכוּר־ההתוך הזה ונצניו החדשים־הישנים נראו עתה שם בארץ, בדרך אשר לא פללנו ולא חכינו לו לפני שנות מספר.

אמנם כי סכנת ההתפוררות קרובה והרעה הנשקפה ליהדות גדולה והמלחמה לרוח ישראל עם המסבות הצוררות לו ארֻכה וקשה, ועוד יפול ממנו רב כאשר נפל בכל הזמנים והדורות ונספחו על בית עשו. ואולם באחרונה – נבטח ולא נפחד – יצא תצא היהדות גם מן המשבר הזה צרופה ומזֻקקה ככסף מתוך כוּר, אך החזק נחזיק בכל עׂז בדגלנו ועמוד נעמוד על משמרתנו, צעירינו וזקנינו, החלוץ והמאסף יחד, ושקוד נשקוד על עבודת הקדש לחזק את רוח היהדות, לעודדה ולהחיותה – ואלהי ישראל יגמור בעדנו, ולה' אלהים לחיים תוצאות.

עם עתיק־ימים ומלא כח עלומים כעמנו, עם המתחדש כנשר אחרי כל משבר וכל פגע ומרבה ימים כ“חול” על פני מבקשי נפשו, אשר סביב שתו עליו בכל דור ודור, עם אשר לו תרבות עתיקה, מסרת־אבות וספרות רחבה ועמֻקה מני ים, מאין כמוהן לכל עם חדש או ישן, – עם כזה לא יירא לחייו, לתקומתו, לרוחו מפני סערות העתים והמסבות. פלג אלהים לא ייבש ולא יבאש, וגם אפיקיו היוצאים והמתפרדים ממנו למרחקים יחיו בגללו, כי ממקורו, אשר לא יכזב, ישלח אליהם מים חיים פעם בפעם ןחִדש פניהם והלכו ושטפו לעמתו.

אם רוח היהדות יורדת ונִדֶּפת לעינינו ברב המקומות אשר עלתה לפנים ותהי כפורחת, ידוע נדע, כי הרוח הזאת גם היתה למטה לפני עלותה והאמן נאמין כי עוד תשוב תהיה למעלה אחרי רדתה היום. סֻלם יעקב – לא רק עולים ויורדים, כי גם יורדים ועולים בו.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 51493 יצירות מאת 2814 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21715 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!