רקע
ישעיהו קרניאל
כל ירושלם שואלת: מפני מה לא הופיע ה"עזמות" בשבת האחרונה – דאר היום, 20.5.1927
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דאר היום, 20.5.1927; 20.5.1927

כל ירושלם שואלת: מפני מה לא הופיע ה“עזמות” בשבת האחרונה ועבר בשתיקה בלא מסירת־מודעה בכרוניקה ובלא שום תירוץ של מחלה או נסיעה לגליל כנהוג?

אל תשאלו! בשבוע זה לא יכלתי כמעט לעבר ברחוב.

­– “סטייטש?” (הא כיצד?) ­– הם טוענים עמי ואומרים ­– “ר' עזמות פשט לנו את הרגל בש”ק זו, פשוט רמה אותנו ה“רבי” ולא רצה לספר לנו מה שנעשה שם בבית־הקברות על ההר?"

ואחד מתלמידי בעיר העתיקה, לץ הגון, הלך ושלח לי את הגליון של ע“ש ודרש ממני חזרה את הגרוש… ואין צריך לומר מתלמידי אשר בחוץ: הם המטירו עלי מבול של מכתבים ותיליפונים בשבוע זה, כעין הוספה ל”חמסין".

בקצור, רבותי, רואה אני בחוש ובפעל ממש כי ה“עזמות” הוא כמו הפולניה להבדיל: עמה רע וזולתה עוד יותר רע. כשהוא כותב ­– רע ליחידים וכשאינו מופיע פעם ­– רע לכלם. וע“כ, חביבי, כדי לפייסכם ולהפיג את צערכם הגדול החלטתי הפעם לתת לכם מנה אחת אפים, משנה תורה. ואני תפלה שלא יכנס השמן גם הפעם במכונה או ב”בחור־הזעצצער ויצא שעורי זה בשלום מידי שניהם.

* * *

וליכא מידא דלא רמיזא באורייתא […] הסופרים בדבר הפגישה הז’רגונית לכבוד שלום אש.

הן זוכרים אתם מסתמא את המעשה מן החומש בבלעם הרשע, שבא לקלל את ישראל ונמצא מברך אותם, כמו שנאמר: “לקב אותם לקחתיך והנה ברכת ברך!”

במעשה הזה ממש קרה בשבוע זה בת“א. גדוד מגיני השפה עשה אספת מחאה פומבית וקרא לד”ר מהגמנסיה ללמד בלק עם ביאליק ופיכמן ואמרו לו: לכה אָרה לי את יעקב פיכמן ולכה זועמה את ביאליק ­– ופתאם בא ה“דב” הקטן לאספה ונבהלו ילדי הגדוד, נחבאו מי על הכירים ומי תחת למטה, כמסופר שם, ונתקבלה החלטה באספת מחאה שנערכה לכתחילה כנגד ביאליק ­– להביע את הוקרתה לביאליק על הפגישה שעשה לשלום אש ועל הקומפלימנטים שעשה לז’רגון ­– ואותו “דבר” הלא יוכיח!

* * *

אכן יש לו למשוררנו הגדול ראש של יהודי ומזל של גוי לא רק ברוחניות אלא וביחוד בגשמיות. מלבד הכבוד הרוחני של עולם הבא הוא זכה לדבר יותר ממשי ­– לחתיכת עולם הזה.

מספרים על אביו של הפרופיסור גוטהייל, העסקן הציוני באמריקה, שהוא ראבאי לקהלה רפורמיסטית קטנה בעירו. פעם נפגש בו ידידו ושאל אותו על מצב קהלתו באנגלית:

­– Do they keep Sabbath?

­– השומרים הם את השבת?

­– No!

­– לא: ענה הראבאי הזקן.

­– Do they keep Yomtov?

­– השומרים הם את ימי החגים?

­– No!

­– לא! החזיר הזקן.

­– What do they keep?

­– ומה איפוא שומרים הם? ­– שאל ידידו.

­– They keep me!

הם שומרים, כלומר מחזיקים אותי, ענה הזקן, והמילה keep משמשת באנגלית גם החזקה ותמיכה.

­– העשית דבר מה לקרן היסוד? שאלו מאת המשורר בשובו משליחותו באמריקה.

­– לא!

­– העשית דבר מה לאגודת־הסופרים?

­– לא ולא!

­– ומה עשית איפא באמריקה?

­– עשיתי ל“דביר קדשי” ­– ענה בדפקו בידו על כיסו ­–

“They keep me!”

* * *

וזכורני ­– לפני ח"י שנים בערך בימות החמה, דרכו על אדמת קדש זו רגלי סופר ז’רגוני חשוב ושמו “אנכי” והנה נמצאו אז ביפו ­– ותל־אביוב לא היתה אז בעולם ­– שרצו לכבד את הסופר דנן בנשף, שיקריא בו את ר' אבא שלו בז’רגון. מה עשו אז המורים של בית הספר לבנות ומורי הגמנסיה העברית? ­– החלט החליטו כלם כי לא הם בעצמם ולא התלמידים והתלמידות של שני בתי המדרש לשפה העברית לא ישתתפו בנשף הז’רגוני.

וזכורני עוד כי בשעת החגיגה יצאו הסופרים בן־ציון גוטמן, קבק, ברנר ועוד ולא נשארו עם החוגגים את חג הז’רגונית ונשאר רק אחד ובשביל המעשה הזה התפטר ממשרתו בתור מורה בגמנסיה העברית, ולא עוד אלא שבשכר זה נמנה אח"כ למנהל ועד החנוך העברי הארצי עד היום הזה.

ועכשיו אחרי הפגישה הז’רגונית שעשו, ביאליק ופיכמן לאביה של אספת טשרנוביץ שרצה לעשות את הז’רגון לשפה הלאומית בה' הידיעה ­– עכשיו יזכו בודאי להכתב בדברי הימים של קדושי הז’רגון וירשמו בהשתדלות הסופרים הגליצאים שלנו בספר הזהב של הפרקציה..

הוא אשר אמרתי: זכו המופסים ­– מלאכתם האידישיסטית נעשית ע“י אחרים, ולא אחרים סתם אלא ע”י סופרינו ומשוררינו שעשו גלוי־דעת לז’רגון בשבוע אחד יותר מאשר חלמו המופס“ים לעשות בכל שנות קיומם בארץ. מתוך “שחת חולין” של גדולינו הותרה הרצועה ב”ה בקהל וחושבים כבר על עתון ז’רגוני ­– בת"א בשם הגשר המתוח… משערים כי עורך “הקהלת” יקבל עליו עריכת העתון בשתי הלשונות וכפי שנודע לי מאחד המקורבים שלהם יהיה המוטו של העתון הזה באותיות גדולות: “עברית וז’רגון, זווג מן השמים” ­– לא. בן־יהודה…

ומודה אני ומתודה, רבותי, כי לא זכיתי להשתתף בפגישות ובמסבות האינטימיות עם שלום אש, לא בת“א ולא בביתו של פיק־פשה, ולא זכיתי אפילו להשתתף באספת־המחאה “המוצלחת” בבית העם בירושלם כדי לשמע את “מחיאות הכפים הסוערות” ל”חכמותיו" של בעל הרסיסים.

ולפיכך, רבותי, נימא מילתא בענין זה פה בפנתי הנדחת, מחמת שר' עזמות יודע ומריח ב“ה הכל מן הצד. ולמה נרמה את עצמנו? ר' שלום אש לא יעזב פתאם את ארמונו שעל יד פריז ההוללה כדי לבוא ולהתחמם בחמסין שלנו בהר ובעמק. הוא בא הנה אך ורק עפ”י הזמנת קרן־היסוד בכונה תחילה לחבר ספר ז’רגוני על א“י כדי לפייס קצת ולעודד את אחב”י בפולניה ובשאר מדינות המזרח. ולא לחנם מוביל אותו מנהל קרן היסוד מחסידי פולניה עד חסידי עין חרוד ועד צדיקי בית אלפא" שהתירו שם, כנראה, את החדר"ג ­– ועד גן בריסטול בעירנו כדי להראות לו, כנראה, את “ירושלם בלילה”. לקיים מה שנאמר: ובחומה היא יושבת…

ואלולי דמסתפינא הייתי אומר, כי אחר בקורו בא“י יסע אורחנו זה גם למוסקבה כדי להתקרר קצת מההתלהבות הא”י ומ“החמסין”. שכבד אותנו בשבוע זה בארבעים חסר אחת מעלות חום בצל והכה אותנו בשתין פולסן דנורא שם בעמק ­– ובכ“ז נסעו אחב”י ועשו תהלוכות לטבריה ובזכותו של ר' מאיר בעל־הנס נצלו מן החם. שהרי אצל בני דודנו ישנם נבי־מוסה, נבי־רובן ונבי־סאליח ואצלנו יש נבי־מאיר ונבי־יוסף טרמפלדור ושני נבי־שמעון אחד בצפת ואחד בירושלם.

בקצור ­– תלגרמים יעופו מקרים ומחרסון בשם אָש ממש כמו מראובן בריינין בשעתו, ובינתים הוא מבטיח כאן לכל סופרינו ­– כך מספרים ­– להדפיס את “יצירותיהם” בהוצאת ה“קולטור־ליגה” (לא “ליגן” חלילה!)

ולע“ע, המלחמה נטושה במחנה הסופרים ומלכלכי־הניר שלנו והסערה גדולה בצלוחית של דיו. “גלויי־דעת” עפים מכל צד, מאמרים “הגונים” בעתון ההגון וצחצוח־חרבות והשחזת־עפרונים ל”כתובים" גליון ל"ז (ואולי ז"ל?) וה' ירחם! והעיקר ­– שיהיה שמח וחמר בשפע לעזמות!…

* * *

ובכן, רבותי, הצעתי נתקבלה!

הן זוכרים אתם בודאי את אשר הצעתי בשעורי הקודם לנוסעינו לונדונה לבלות את זמנם בחוץ־לארץ עד הקונגרס בבזל, שיהיה בסוף הקיץ והנה שני גדולינו, אוסישקין וקיש, היו הראשונים להצעתי ונסעו לקנדה ואחר הם החרו החזיקו, כמובן, גם יתר הנוסעים, בחינת: זה נהנה וזו, כלומר א“י חסרה ­– ו”שאגת ציון" של בן־אבי ב"דאר־היום הלא תוכיח!

גם צור משגבנו ומגן ישענו ר' נחום סוקולוב וכל בני ביתו שבו בודאי לבלות את העונה בהוטיל “מוריץ” אשר בפריז מחמת ששם ­– כך אומרים ­– ארץ ישראל האמתית…

שפרינצק יוכל להכנס בינתים ואגב אורחא לפולניה כדי לראות קצת את משפחתו ­– מהיכא־תיתי! ורמז לא יאבד את זמנו ויחפש בעולם את שלש מאות המיליונים שלו ואפילו מנהל קרן היסוד הגרמני בצוארונו האנגלי יחזר אחרי אשתו לגרמניה לחיות שם חיי שעה “העכט דויטש” עד שובו למכון פסתור.

והקרבן היחידי בשנה זו הוא המסכן ­– פיק. וראו מה בין בני לבן־חמי: פיק־פחה מעבר לירדן מזרחה נסע ללונדון ופיק־פשה מעבר לירדן מערבה נשאר כאן במלון־יוז כ“בין יאוחיד” (בן־יחיד קרי) וכמעט שלא שבר את שניו מה“לאָשאון־קאודש” (לשון־קדש) שלו בפגישת שלום אש.

* * *

ועד שלא הספיק הקונסול הפולני הקודם לנסע מכאן והנה בא החדש וכבר נשא מנאם ציוני אמתי, ולא עוד אלא שבקרוב בימינו נזכה גם לקונסול יהודי פולני ב“טאיל אוביב” והאקציות הפולניות תעלינה בארצנו. אחינו בכלל עסוקים הם בזמן האחרון בבקורי קונסולים של איטליה פולניה ורומניה ובשעה שהרב שלנו ברומיניה לא הלך לכוס תה, שהוזמן לכבוד איזה פרופיסורים, נזדרזו אחב"י בירושלם ורצו בסמוקינג שלהם לכוס תה, כנראה, לכבוד הסטודנטית היהודית האחרונה שנאלצה לעזב את המכללה שלהם בארץ־הדמים של קוזה…

בקצור, החלה “סדרה” של נסיעות ­– “ויסעו ויחנו” גם אצל האמנות והספורט שלנו ­– אמריקתה.

ר' בצלאל שלנו, זה אורחנו החביב, לא הספיק לרדת לחופי ת“א והנה נזדרזו הידידים לערך בנקטים לכבודו, נשקו וגפפו אותו כדי למשש, כנראה, כעשו בשעתו אם הביא הפרופסור מעט דולרים מאמריקה, מחמת שה”רביים" שלנו כאן מכבדים רק עשירים. ולא עוד אלא שגם בירושלים עיה“ק עשו לכבודו הדלקה גדולה על הגג של בצלאל, ומדוע לא? ­– כמו איזה כמר גדול, להבדיל, משלהם בא לעיה”ק מיד מדליקין ומשיאין משואות על כל הגגות שלהם בעיה“ק ואי”ה בל“ג בעמר זה נזכה ל”טרסק" גדול על הגג של בצלאל וישמע “נסים ונפלאות” בלשון קודש חדשה על התערוכה באמריקה ויהיה “חדש ימינו כקדם”.

בינתים נסעו גבורי הספורט שלנו לאמריקה כדי להתחרות עם “הכח” ובראשם אביעזר ילין. בשבוע העבר עשו כאן “רפיטיצה” של בנקטים ונשפים וביחוד של “ספיטשים” לפני צאתם לדרך, וראש הקבוצה תפר לו סמוקינג חדש אָלא עזמות והצטלם בו עם כל החבריא, ופרטי הבנקט בירושלם יתפרסמו אי“ה בעתוני אמריקה ואגב לקחו עמם גם את הדגל ההיסתורי של כספי, שהוא נחוץ לגופא־דעובדא כדי להגדיל טררם ולהאדירו. הנה כי כן, למדנו ב”ה את הבלוף יותר מאחינו האמריקאים ויודעים אנו את מלאכת השנוררות לא רק בידים אלא גם ברגלים

גם האופירה שלנו מתכוננת לדרך לשנה אחת ויצאו בקרוב זוגות זוגות לאמריקה:

גולינקין ישיר והיא תנצח, קונסטנטינובסקי ישיר עם אשתו איטלקית כקונד ומאסט בעברית, רודינוב ובת־לוי ישירו בכל הלשונות ואחרון אחרון חביב ­– כהנא ומלניק מתכוננים אף הם, כנראה, לנסיעה וחסר רק דבר אחת קטן ­– הוצאות הדרך.

בינתים זכינו לנשף “יובל” ובשבוע הבעל"ט נזכה גם לבלט של רינה־דיצה־קפיצה־ניקובה עם נימפות ובכרנליות לכבוד ימי הספירה…

* * *

ואני אומר לכם, רבותי, כי אך לחנם מתגוללים ומתאוננים העתונאים שלנו על הממשלה ועושים אספות בגן בריסטול כדי למחות בעולם נגד היחס שלה לעתונות בארצנו. בכלל, איינשטיין המציא את תורת היחסות ובני א"י את המלה “יחס” ושניהם אינם מובנים עדיין…

בעיני ראיתי, רבותי, בשעת החגיגה בבית הקברות, את שני הקורספונדנטים שלנו, אחד ארוך מהעתון ההגון ואחד קצר של סט“א, שנדחקו שניהם ל”מזרח" ­– ממש כשני העתונאים, האנגלי והצרפתי, בסרט של מישל סטרוגוף בראי נע “ציון” ­– וכמעט שהגיעו לעילא ולעילא והנה עצרו בעדם בדרכם, נחשו־נא מי? לא השוטרים מבני־דודנו ולא הלולבים מבני עשרת השבטים אלא דוקא הם ה“גדודניקים” שלנו, עצמנו ובשרנו, שחסמו לפניהם את הדרך: "סטופ! יאסאק! עד כאן תבואו!…

מובטחני, רבותי, שלו הופיע לפניהם איזה קורספונדנטל מה“דיילי אכספרס” או אפילו איזה “רידקטור” משלהם כאן, גוי קטן, והיה פונה אליהם בלשונו:

I want to pass!

(רוצה אני לעבר!) היו אנשי הגדוד שלנו פותחים לפניהם את שערי רחמים ומדברים עמם בלשון “איף־יו־פליז” ו“תפאָדאלו, אהלאן וסאהלאן!… ואולם מכיון שיהודי אתה ­– הן זוכרים אתם את המעשה ­– זוז הצדה ו”היידא סיקטר!" והיפה שבכל הדבר הזה, שגם חברי הגדוד שלנו עמדו כבנים חורגים ועל ידם הצופים הגבורים מבני דודנו ­– לשווי המשקל ­– שנתעלפו זה אחר זה כנראה מחום היום ואולי ­– מי יודע? ­– מפני העלבון של העתונאים העברים שלנו?…

ולחנם, רבותי, מתנפלים על ממשלתנו הרוממה, שאסרה את הצלומים של ה“נייטיבס”, והתירה רק לצלמי חו“ל. יודע אני כי כל כוונתה היתה אך ורק לטובתנו, כנהוג, שלא יבואו חלילה הצלמים מאחב”י לידי חלול שב“ק ואי”ה בקרוב בימינו יציג בן דב ממראות הארץ בזמן האחרון כגון הקרנבל של פורים, נבי־מוסה שלהם ושלנו ורק במקום החגיגה של בית־הקברות יהיה חור או קבר, זכר […] יהודון (נייטיבס) בני א"י נשב כאן ונחכה עד שהצלם האנגלי או המיוחס האמריקאי מבעלי […]

* * *

לא אספר לכם, כמובן, את כל פרשת החג, אעפ“י שהוטל כבר החרם של העתונאים שלנו, ראשית מפני שאין דרכו של עזמות לכתב ולעשן אפילו בשבת והשנית הלא צריך שיהא לאדם ראש של מיניסטר ממש כדי לזכר את הכל, ואולם דבר אחד תמוה ראיתי שם: בני עשרת השבטים שהם מטבע ברייתם שתקנים גדולים ואצ’ס מלה בפונט, בכ”ז הביאו שני נציבים מקצה העולם ומהלך תרפ“ט אלפים מלין אך ורק כדי לדרש דרשה ארוכה אחת בירושלם. כנראה, שידעו מראש שלא יבא הרב קוק, ואולי מפני שכל הטררם הזה היה לכתחלה לשם ה”אמפייר" של עשרת השבטים ויש כאן יותר יקרי דחיי מיקרי דשכבי…

סבורים היו שם על ההר שיוכלו לסדר את הנס הפעם זולתנו “יודען־ריין” ואמרו בלבם: “הבה נתחכמה” ונעשה את הענין בש“ק ­– והנה טעו הגויים בחשבונם במחילה ורב מנין ורב בנין של ה”חוגגים" היו דוקא מאחב“י. וכל כך למה? אפשר מפני שהיהודים שלנו אוהבים לדחק את עצמם “סתם כך” במקום שאין מזמינים אותם ואולי ­– וזהו יותר קרוב אל השכל! ­– מפני האסור של הרבנים ואחב”י שמעו אותם כמו “שנשמעים לרב” והלכו בנעריהם ובזקניהם. ואני ר' עזמות לאחר שקניתי שביתה בע“ש כדין, והנחתי עירובי חתומין אצל שמעון הצדיק מול הבית הגדול והחדש של “הצדיק” שלנו בבלדיה ­– יצאתי לא־יחידי, כתלמיד חכם אמתי, והייתי מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות עם ה”שולמית" שלי (לא זו שאתם חושבים!) ואחרינו אחב"י נוהרים ורצים מי בצילנדרו ומי בקפוטתו מי בגפו ומי בחלוצתו כשורות נמלים גדולות וחרוצות, שהם מעפילים על ההר בחום היום ועל כלם […]

ומרדכי היהודי יושב בשער־המלך גם בבית העלמין ומקבל את האורחים הנכבדים והבלתי־נכבדים איש לפי צילנדרו ואיש לפי ה“טיקט” שלו. וכשנכנסתי בלא טיקט הרגשתי את עצמי ­– למה אכחד? ­– כמו בביתנו הלאומי ממש ונזכרתי בחלוקת־הכרטיסים של האמפיתיאטרון שלנו בפתיחת המכללה. קולונילים יהודים ומנהלים גדולים משלנו עמדו מן הצד בכרטיסיהם הכחולים “עם כל הנערים” וכל גוי קטן מבני עשו וישמעאל מבעלי הכרטיסים הלבנים עלו ל“מזרח” לעילא ולעילא מכל מדרגתא וכרטיסתא.

אין מה לדבר ­– האנגלים בחרו למתיהם את המקום הכי יפה והכי נהדר שבירושלם. ירושלם “המתה” הרבה יותר נחמדה מירושלם החיה למרות שהזפת הגיע ברחוב יפו עד משביר… וכשראיתי לנגד עיני את המצבות הלבנות, שהסתדרו אף הם שורות שורות, לכבוד החג, מימין ומשמאל, צלבים ומגני דוד עליהם ופרחי חוד לפניהם, נזכרתי במצבה זו שהיה חקוק עליה פעם: “עובר אורח, עמוד! במקום זה שאני נמצא עכשיו טוב לי מאשר לך!”

ונפלא הדבר: הראשונים שעזבו את בית־הקברות ונזדרזו לשוב לביתם היו הבישופים והכומרים למיניהם, כנראה מחשש של סכנה לעוברי־דרכים בדרך רמאללאה, המקום המוכן לפורעניות לא רק לרבנים כרבי עזמות אלא גם לבישופים ממש! עוד התנפלויות אחדות חשובות כאלו, רבותי, והמשטרה הזריזה שלנו תחפש ­– אינשאללאה! ­– את גבורי מכמש של הבישוף יחד עם שודדי עזמות וגבורי “נהלל” בגליל וביחוד את רוצחו של אייזיק צינדר בנחלת־ישראל. לע"ע הזמינה המשטרה ­– כך מספרים בלחש ­– שקים אחדים מלח מעתלית כדי לזרות, במחילה…

* * *

ואולם, העיקר מה שרציתי לספר לכם בזה הוא “קדוש השם” שראיתי אצל אחב"י בשבת־קדש של חגיגת־המתים…

אחר כלות ההספדים ותפלת “אל מלא רחמים” בתרועת שופר ואמירת “קדיש־דרבנן” שלהם בתופים, הלך הקהל לסעודת הבראה בארמון הנציב.

המזכיר הגדול, שהוא במקום “הרבי” ראה בין עולי־הרגל מאחב"י גם את בן הנציב שלנו, העמיד את מכוניתו והזמינהו להכנס ולנסע עמו אל הארמון.

­– No! (לא!) ­– ענה בן־אליעזר בשלילה גמורה ­– שבת־קדש היום!

הקונסול ההולנדי מאחב"י, שהיה יכול בודאי להשיג היתר־נסיעה בשבת מאת מלכתו בהאג, הלך ברגל והתנהל בכבדות אחרי הקאוואס שלו ועל ידו הפרופיסור חוקר־הקדמוניות שלנו ששרך דרכו זיג־זאג מפני פחד המכוניות.

והולכי־רכיל מספרים כי אחד מפקידינו העליונים עלה על הדוכן במכונית וישב על יד יוסף הצדיק ובת־פרעה שלו. הפקיד כסה את פניו בכובעו, כבת־היענה, כדי שלא יכירוהו. וזכורני, בליל שמחת־תורה זו ראיתי את יוסף הצדיק אצל חסידי קרלין, כשהוא עומד על השלחן, מכה באצבע צרידה לפני הרוקדים עם ההקפות ולסוף נדחק אף הוא לחטף “הקפה”. ואם איני טועה ­– פגשתי אותם בטלית שכלה תכלה בביהכ"נ של “ישורון”?…

וגם חברי הגדוד שלנו מת“א שכחו, כנראה, את סדר התפלות בש”ק וגם את פרשת “בהר” “ובחוקותי”. ובדרך הליכתם התפללו פתאום “במה מדליקין” ואחרים ענו להם: “פטוט־הקטרת” ואנשי ירושלים צעקו אחריהם: “וכל ההר עשן” ­– ובזכות תפלתם זו נתפרדה החבילה בדרך חזירתם העירה.

וכשהגענו בחצי הדרך לפני שמעון הצדיק עברה לפנינו עגלה ערבית ואחד הצעירים העמיד אותה כדי לנסע עם זוגתו העיפה.

­– “חאראם!” (אסור!) ­– ענה העגלון הערבי ­– “אל־יום סאבת!” (שבת היום!), דפק בשוטו על סוסו ונעלם.

כנראה, שהוא חבר נכבד ל“שומרי שבת” שלנו…

* * *

ובשעה שאני יושב כאן וכותב לכם את שעורי זה, מרקדים שם במירון אחב“י על קברו של הרשב”י והרהורים עזמותיים עולים בלבי לכבוד ל"ג בעמר.

לפנים היינו נערים וילדים בחדר והרבי עשה לנו רובי ל"ג בעמר ואנחנו ירינו ועשינו פיף־פאף!

עכשיו הננו ב“ה אנשים גדולים ובאים בימים ואין לנו רבי מפני כי כלנו רביים בעצמנו ­– ואנו מכינים בעצמנו רובי ל”ג בעמר ואנו יורים, יורים ויורים! אלא, שרובינו עכשיו הם קצת יותר חלשים מאז. הרובים ההם היו לכהפ“ח של עץ, ורובינו עכשיו הם “גלויי־דעת” מחאות ופרזות בכתב ובע”פ.

אח! איה ימי־הזהב של ל“ג בעמר ושעות־הפז של נעורינו וילדותנו אז? “גבורים” היינו והיום ­– אנו בורגנים וסוציאליסטים, פשיסטים ומופסי”ם… אז ערכנו מלחמה של ל"ג בעמר על “הר סיני” ועכשיו אנו עורכים אותה על הר אחר ובפגישות סופרים ז’רגוניים. אז, כשנצחנו הרוחנו פת־בחמאה ותפוח־עסיס היה שללנו והיום ­– מה שכרנו? מכללה גרמנית, פגישה ז’רגונית, שפה רשמית אנגלית ומכה בכיס…

גם דרך חדשה יש לנו לר' שמעון בר־יוחאי בלי “זהר” ובלא קדושה.. בלא אוכף רחב על הפרדים ואפילו בלי “אוולאד זיידה” המחמרים, ובעונותינו הרבים גם הרבי מבוייאן נוסע להשתטח על קבר הצדיק במירון ­– ב“טרומביל” ממש כנוסעי הטיולים, לתל־אביב להבדיל.

* * *

ומכיון שאנו מדברים בגליל ובנסיעות לר' מאיר בעל הנס, נזכרתי במעשה שהיה בים־כנרת. האניה הציונית “נורדוי” הפליגה מחופי צמח לק“ק טבריה האדמירל הקומנדנט חיים שפר ­– אז לא היו עוד אוטומובילים בארצנו! ­– עמד על המשמר, והנה נשתגע פתאום הים כדרכו והאניה חשבה להשבר. אחב”י התחילו אומרים תהלים והים לא נח מזעפו ישבה אשה אחת ושוחחה במרי לבה עם רבי מאיר בעל־הנס כדבר איש אל רעהו:

­– שמע־נא ר' מאיר ­– אמרה לו האשה בפנותה למול קברו הנשקף אל הים ­– אם תשקיט את הים ותעבירני בשלום הביתה הריני מנדבת פך שמן להדלקתך בל"ג בעמר זה.

שמע ר' מאיר את תפלתה ואת הבטחתה ומיד נח הים מזעפו. כעבר רגעים אחדים, זכרה האשה את נדרה הגדול, נחמה קצת ואמרה לחברותיה: “ואם אתן לו לר' מאיר רק חצי פך ג”כ יספיק בשבילו" ­– ­– והנה התחילו גלי־הים שוב זועפים והאניה מתנודדת שוב הנה והנה.

­– “ראה נא ראה! ­– צעקה האשה ­– אני רק חמדתי לצון ואמרתי בצחוק, שאתן רק חצי הפך והנהו כבר כועס!… נו, מילא יהיה פך שלם!”…

והים שקט…

* * *

איך אומרים הבריות? אין שמחה בלא קטטה ואין בחירות בלא מתנת יד בלחי או הקהת־שנים בצפת…

וראיה לדבר: המכתב הזה שקבלתי מתלמידי בחיפה ושהנני מוסרו לכם ככתבו וכלשונו, כנהוג:

לרבי ומורי עזמות היקר הי“ו! האמת אגלה לרבי ומורי כי מיום ש”דאר־היום" התחיל לפרסם מודעות בלטינית־עברית חדלתי לקנותו, אף על פי שאיני גר בבית־הכרם, אבל החלטה זו לא נכללת ליום ששי ­– יום השעור בהסתכלות ­– בפרט שהשעור נכתב בשולי העתון בהבדלה של שורה שמנה.

ביום ו' שעבר חפשתי למצוא מה שרציתי יגעתי ולא מצאתי והתפלאתי באמת לראות שמעשה שהיה פה בחיפה באספת בחירות ל“עיריה בחיפה” ושצריך היה להכנס בשעורו האחרון חסר; אולי שלא כתבו לר' עזמות מהענין וכדי לזכות את הרבים אבקשו לפרסמו ביום ששי הבעל"ט ואם ירצה אין זו אגדה:

באספה הראשונה לשם וכוחים לבחירות העיריה השתתפו באי כח העדות, העתונות, מר קלבריסקי ועוד… מובן ש“אבו־זגלול” בתור בא כח ה“פרנקים” גם כן היה נכח וגם הוא דבר את שלו: בזמן דבורו מוכרח היה להפסיק כי בא־כח העתון התל־אביבי הפסיקו בכל איזה רגעים עד שנתמלא הרב זגלול חמה. אחרי סגירת האספה בא כח “העתון ההגון” הולך אל אבו־זגלול ואומר לו: “הפרנקים הם במחילה כמו בני דודנו” זה האחרון לא חכה הרבה ומבלי להשיב מלה אפילו, כבד את בא כח העתון במכת־לחי מצלצלת, לא באופן פרטי אלא בשם ה“פרנקים” של חיפה וה District

בברכת הכרמל הנני תלמידו הנאמן

משה ש. ב.

וסדנא דארעא חד הוא: גם בק"ק צפת היה “בוקס” בין שני הרוקחים בשעת האספה של הבחירות וכל העיר היתה כמרקחה ממש. וסבורים אתם אולי, שהספורט הזה בא חלילה לרגלי ענין הבחירות? חס־ושלום, אך ורק לרגלי הפרנסה המרה וכל הענין אינו שוה אפילו קופיקה אחת שבורה…

* * *

ולסוף מתנה קטנה לגדוד מגיני השפה, שנשלחה אלי מהגליל: מכתב קטן בעברית, שאני מוסרו ככתבו וכלשונו עם כל שבושי נח שלו.

"מוכטר שאמון מעכלר

נחלת יאכב

"צוריח נוסיעא למיסרד המישטרה בטיבעריה, בשביל הפרעדה של "בען שעלוה.

חיפה 22.12.26

ועל החתום: שוטר מספר 479

בעברית פשוטה זאת אומרת:

מוכתר שמעון מקלר

נחלת יעקב

צריך לנסע למשרד המשטרה בטבריה בשביל הפרדה של בן שעלוה(?)

כנראה, שהכותב הוא סופר עברי “שינק מן הז’רגון”. והחותם הוא שוטר ערבי.

ואומר אני, מוטב שיכתבו אצלנו עברית בשבושים מז’רגון בלא שבושים ומוטב שהיהודים יכתבו עברית ושוטר ערבי יחתם על זה בערבית מאשר יכתבו השוטרים הערבים פרטי־כלים ערבים ואחב"י יחתמו עליהם בעברית…


ועוד מתנה קטנה אחת לגדוד מגני השפה לכבוד הגנתם על שפתנו העברית.

ברחוב “אבינו מלכנו” הוקם בית חדש יהודי, בית בנוי לתלפיות, ה“ירקון” משתפך מלמטה וה“שחר” עולה למעלה. הגג שטוח ומסביב לו שכבת־ברזל נאה וכעין כרבלת לראשו מזהירה מצבה גדולה ונאה באנגלית כזו:

Mr. & Mrs.

19 Morgenstern 26

חפשתי, כמובן, את הילל בן־שחר זה בעברית ומצאתי על אחת הגזוזטראות חתיכת פח חלוד מ“חארת־אל־תאנאק” בכף היד, ועליו טבוע בצבע מלוכלך השם “שחר” ­– כדי לצאת ידי חובת לשוננו העברית.

כשראה היהודי האמריקאי, שאני עומד ורושם בפנקסי את צורת הטבלא האנגלית נכנס עמי בדברים והסביר לי כי אין לו כסף לטבלאות עבריות ודברים שאין להם שחר, ואולם במקרה נודע לו ע"י יהודי עובר אורח שיש לו עסק עם עזמות, מיד שנה את הטון והבטיח לשנות את היוצרות.

כדאי שגדוד מגיני השפה ישלח את “הקומסאר” הממונה על השלטים כדי לראות אם אמנם קיים היהודי את הבטחתו. זוהי, כמדומני, חתיכת עבודה לשומרי החומה העברית בעירנו.

* * *

וכדי לסיים בכי טוב אספר לכם בסוף את המעשה ב… טרוצקי שבודאי לא שמעתם עדיין.

טרוצקי ­– כך מספרים הסובייטים ­– נסע בזמן האחרון ברכבת והנה נכנס אדם אחר לקרון ישב לו בהרחבה, הוציא את מקטרתו ועשן. בקש ממנו טרוצקי בנמוס לחדל מעשון, ושכנו ­– מעשן. דרש ממנו טרוצקי במפגיע להפסיק את העשון, והלה יושב לו ומפעפע במקטרתו ולא כלום. הוציא הבולשביק הגדול את כרטיסו מכיסו והושיט לבעל הקטרת, שיידע מי הוא, והלה הכניס את הכרטיס בכיסו ו… עשן. מה עשה טרוצקי? הלך והביא את הקונדוקטור ואך נסה הפקיד הזה לבוא בדברים עם המעשן הוציא זה האחרון את כרטיסו של טרוצקי ואמר לו ברוסית:

­– אני טרוצקי"!

פנה הקונדוקטור אל טרוצקי האמתי, הטהו הצדה ואמר לו בלחישה:– “הן רואה אתה, שיש לך עסק עם ה”סבולוטש" הזה עם טרוצקי הנח לו לעשן!"…

כלפי מאי ספרתי לכם את כל המעשה הזה? ­– את זה אגיד לכם בשבוע הבא, אינשאללאה!

עז מות

המלצות קוראים
תגיות