האדון ז’ורדן, גיבורו של מולייר (“גם הוא באצילים”), דיבר, כזכור, כל חייו פרוזה, בלי שידע זאת. בשבת שעברה דובר בטלוויזיה שלנו, כמעט במשך כל היום, במטפורות, ועל מטפורות, וגם כאן לא תמיד היה ברור אם כל הדוברים יודעים בדיוק איך הם מדברים.

איך התגנבה המלה המלומדת, היוונית, לשיח הטלוויזיוני הארכי־ישראלי של ימי־השבת הסוערים שלנו, שגיבורם האחרון עוד היה אבישי רביב, המכונה “שמפניה”? שני ראשי שב"כ לשעבר נדרשו לשתי תוכניות (“משחק השבת”, ערוץ 1, 10:00, ו“פגוש את העיתונות”, ערוץ 2, 11:30) לשם הסברת פעילותו.

אמנם שני ראשי השב“כ נדרשו למטפורות, ואחד מהם אפילו השמיע מטפורה זואולוגית (“תן בין תנים”) לשם כך, אך רק בקושי היה אפשר לתאר פעילות זו כ”מטפורית".

כך או כך, הוויכוח הגדול על מהות המטפורה היה, ואיך לא, בתוכנית “המעגל הקטן”. הדיון התנהל בין שתי סופרות שהיו דיילות, לבין המנחה, גל אוחובסקי, גם הוא, כפי שציין, דייל בשעתו. למותר לציין ששני הספרים שעליהם נסב הדיון התרוממו (מטפורה?) לראש רשימות רבי־המכר.

אבל מיד לאחר כל הדיונים המעופפים הללו התקיים הפולמוס המרכזי של היום במהותה של המטפורה – בחלקה השני של התוכנית, המוקדש זה השבוע השני לנושא גדול באמת של התרבות בת־זמננו. הפעם היה זה לא פחות מאשר ה“פוסטמודרניזם” עצמו.

האורח הראשי בשיח הזה היה הד"ר דוד גורביץ'. הוא מחבר הספר החדש “פוסטמודרניזם”, שלפי עדותו, גם כתיבתו היא פוסטמודרניסטית. הספר גדוש משפטים לא־גמורים, כלומר, מטפורות. שהרי הפוסטמודרניזם כולו אינו אלה מטפורה אחת גדולה. בשלב מסוים התלהט הוויכוח בשאלה מטפורה מהי, מתוך הבנה נכונה שזהו לב הפולמוס על הפוסטמודרניזם, ודי שנברר מהי המטפורה כדי לרדת לחקרו.

בין המלומדים הרבים שבאולפן בלט בלמדנותו, וגם בשכלו הישר והטוב, הד“ר עדו יעבץ, שפנה כראוי למקורות והביא את הגדרתו של אריסטו למושג המטפורה. הד”ר שגיא כהן, חכם קבוע של התוכנית, נקט, בלי להניד עפעף, גישה דיאלקטית, והפליא להתווכח על הגדרתו של אריסטו ואף החל “לתַקֵף” את בעיית אי־מוגדרותו המטפורית של הפוסטמודרניזם. המנחה, האוהב לעתים להתחזות לאיש פשוט ולהתנער מעודף אינטלקטואליות המתבטא במלים נדירות, הפגיע בכהן להישמר מן “התיקוף”, ומשאר המילים המשונות הצורמות את האוזן.

כאן הפתיע הד“ר גורביץ' את המסובים בהגדרתו הפשוטה, האנטי־אריסטוטלית בעליל, למטפורה. הוא טען שהמטפורה אינה אלא “אוטובוס”. הנוכחים החווירו. הד”ר גורביץ' לא טרח, בדרכו המשועשעת־הפוסטית, להסביר מה מקור ההגדרה הנועזת שלו. גם אני חככתי הרבה בדעתי, עד שהסקתי שהוא משחק כאן משחק מעודן במלה בשני מובניה בשתי שפות שונות. אכן, ביוונית החדשה, השונה מאוד מן העתיקה, פירוש המלה “מטפורה” הוא “תחבורה”, ובתוך זה נמצא, בהחלט, גם האוטובוס.

אבל תור המטפורות, או שמא התור לאוטובוס, עדיין לא חלף. המלה היוונית שבה ועלתה בכתבה יפה ששודרה בתוכנית “רואים עולם” בהנחיית יעקב אחימאיר (ערוץ 1, 20:00), כאשר הופנתה תשומת לבנו לתערוכת תצלומים של המשורר הצ’יליאני פבלו נרודה. בתוך כך זכינו לצפות בדיוקן קטן אך מקיף עד להדהים של המשורר הקומוניסט.

הכתבה המצוינת נדרשה גם לדעתו של המשורר נתן זך על פבלו נרודה. זך ציין שיש המחשיבים את נרודה ל“אחד מגדולי השירה של המאה העשרים”. הוא עצמו, לעומת זאת, אינו חושב שנרודה הוא ממש מן הגדולים ביותר. אבל אולי משום שההזדמנות תבעה דווקא הצבעה על גדולת נרודה, שבה אין המשורר הישראלי מאמין, ניסה זך למצוא צד של זכות בשירת המשורר הצ’יליאני. ניחשתם: המטפורות! זך ציטט משירת נרודה, שהוא קורא בה בשפת המקור הספרדית, כפי שצוין בכתבה, ציון מיותר אולי, שהרי זה מובן מאליו. זך הביא משירת נרודה את הביטוי “כי להיוולד נולדתי”, כמופת של מטפורה נהדרת. אף על פי כן לא התעורר בלבי ולו ספק קל שבקלים שהמשורר הישראלי, שרבים מאמינים בגדולתו, מבין גם מבין את פשר המלה מטפורה.

הארץ, 14.11.97