רקע
יורם ברונובסקי
מיהו פרובינציאלי
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: הארץ, 21.11.1997; 21.11.1997

הד“ר שאול צדקא יצא, בטור אישי הנהוג באחרונה ב”תיק תקשורת" (ערוץ 2, שבת, 12:00), בהאשמה לא חדשה כלפי התקשורת שלנו: היא פרובינציאלית.

גם הוא, כרבים לפניו, שם לב שהעיתונים שלנו – הוא ציין, כמדומה בצער שפליאה בצדו, גם את העיתון הזה – הקדישו עמודים רבים במשך יותר משבוע לאירוע הלא־ממש־קוסמי של ועידת הליכוד, ולגיבורים לשעה כישראל כץ ועוזי כהן, מתוך התעלמות מוחלטת ממה שהתרחש בעולם השבוע, כולל אירועים חשובים בעליל כמו ביקור ילצין בסין, שלא הוזכר כלל, ואפילו אירועים הקשורים בעולם היהודי, כמשפט פאפון וכו'.

אני, מכל מקום, הייתי רתוק לטלוויזיה – ולא רק מחמת החובה – ואף קראתי עיתונים מעבר למנה הרגילה שלי בשבוע של ועידת הליכוד. ראיתי בוועידה הזאת, ולדעתי היה צריך לראות, הרבה מעבר למה שיש בה, משום חשיבותה הרשמית השולית משהו: הוועידה היתה הפנים המלאות ביותר של השלטון שלנו, וככל הנראה של העתיד השלטוני החברתי.

אז אין פרובינציאליות בהעמדת הנושא הזה, השולי־לכאורה, במרכז תשומת הלב של התקשורת. לא ילצין ולא פאפון ישוו בחשיבותם לעוזי כהן, סגן ראש עיריית רעננה והמנהיג האמיתי של חיינו. בשבוע כזה, פרובינציאליות היא עניין של דימוי עצמי, ושל דימוי עצמי בלבד. פרובינציאלי הוא מי שחושב את עצמו לפרובינציאלי. אין, פשוט אין שום הגדרה אחרת של המושג הרב־משמעי והרב־ערכי הזה. התעסקות בילצין וכו' בשבוע כזה היתה יכולה להיות סימן מובהק של פרובינציאליות, בבחינת תסביך נחיתות, יותר מאשר אי־התעסקות בו.

מה שנראה מרחוק לא בהכרח נראה ברור יותר – חשבתי על כך גם בעת הצפייה בתוכנית שלאחר “תיק תקשורת”, באותו הערוץ: ב“פגוש את העיתונות” שוחחו אשרת קוטלר ויעקב אילון עם יהודי גלותי אחר, ייבדל לחיים ארוכים: הנרי קיסינג’ר, שבא לארץ לביקור של ימים אחדים.

לא היתה זו פגישה פורה. קיסינג’ר זה כבר אינו משמש פוליטיקאי פעיל, אך נוהגו ולשונו עדיין כה זהירים, כה דיפלומטיים, שהרוגז תוקף את השומע המבקש לשמוע דברים ברורים יותר, ואינו מבין מדוע אינו יכול לזכות בהם. שוב, מה שהתקבל היתה תחושה של ריחוק חסוד, מופרז לחלוטין, אם גם מוצדק אולי מבחינתו האישית של האיש המודע לגדולתו.

למשל, את גנותו של ראש הממשלה הנוכחי יכולת לשמוע לכל היותר מתוך שבחו של יצחק רבין בפי הד"ר קיסינג’ר: “הוא היה אדם אמין לחלוטין”, חזר והגדיר את ראש הממשלה הרצוח. אבל למה שלא יאמר בדיוק מה דעתו על נתניהו? לקולו של קיסינג’ר עשוי להיות משקל באוזני רבים בארץ ובעולם.

וכך, החידוש היחיד בדברי קיסינג’ר היה בהזמתו את האמרה המיוחסת לו אולי יותר מכל אחרת. הוא לא אמר מעולם שלמדינת ישראל אין מדיניות חוץ ויש לה רק מדיניות פנים.

הוא, הלא־פרובינציאלי ככל שרק אפשר להיות (“יהודי קוסמופוליטי”, יעני?) אינו חושב שישראל היא פרובינציאלית. לא היא, ונוכל להוסיף, גם לא התקשורת המשקפת אותה. בלי תסביכים, הד"ר צדקא היקר.


הארץ, 21.11.97

המלצות קוראים
תגיות