רקע
יעקב פיכמן
יצחק יציב
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: הוצאת “דבר לילדים”, תל אביב; תש"ט

זֶה הָאִיש יַצִּיב, שֶׁעָרַךְ לָכֶם, יְלָדִים, יָמִים רַבִּים אֶת “דָּבָר לִילָדִים” וְדָאַג שֶׁיּבוֹאוּ בּוֹ רַק שִׁירִים יָפִים וְסִפּוּרִים יָפִים – הָיָה אָדָם יְקַר–נֶפֶשׁ, וְהָיָה לוֹ, חוּץ מִכִּשְׁרוֹנוֹת סוֹפֵר וְעוֹרֵךְ, עוֹד כִּשְׁרוֹן אֶחָד, הַשָּׁקוּל כְּנֶגֶד הַרְבֵּה כִּשְׁרוֹנוֹת, וְהוּא: שֶׁהָיָה אוֹהֵב אֶת בְּנֵי–הָאָדָם וְבְּנֵי–הָאָדָם אָהֲבוּ אוֹתוֹ.

יַצִּיב הָיָה אָדָם נָאֶה. הַכִּשְׁרוֹן לִכְתֹּב, לְהַעֲמִיק חֲשֹׁב, לְהַעֲמִיק רְאוֹת, הוּא בְּלִי סָפֵק מַתְּנַת–אֱלֹהִים גְּדוֹלָה. אֲבָל אוּלַי מַתְּנַת אֱלֹהִים הַיְקָרָה בְּיוֹתֵר הוּא הַלֵּב הַטּוֹב. זֶה הַכִּשְׁרוֹן לֶאֱהֹב, לִתְמֹךְ, לִחְיוֹת אֶת חַיֵּי הַזּוּלַת בְּלֵב וָנֶפֶשׁ – הוּא אוּלַי הַגָּדוֹל בַּכִּשְׁרוֹנוֹת. לֹא כָּל אָדָם זוֹכֶה לוֹ. וְלָכֵן צִיַּנְתַּי כְּרֹאשׁ סְגֻלּוֹתָיו שֶׁל יַצִּיב אֶת טִיב הָאָדָם. כְּשֶׁתִּגְדְּלוּ וְתַכִּירוּ אֶת הַחַיִּים, תִּרְאוּ כִּי זְכוּת גְּדוֹלָה הִיא לְמִי שֶׁמּוֹצֵא אָדָם שֶׁאַהֲבָתוֹ קוֹדֶמֶת לְכָל דָּבָר.

רַבִּים מִכֶּם וַדַּאי רָאוּ אוֹתוֹ. שָׂמֵחַ הָיָה לְהִפָּגֵשׁ עִם הַיְלָדִים, יַלְדֵי “דָבָר”, לְשׂוֹחֵחַ אִתָּם וְלִשְׁמֹעַ מַה בְּפִיהֶם: מָה הֵם שׁוֹאֲלִים מֵעִתּוֹנוֹ וּמָה עוֹלֶה יָפֶה בּוֹ בְּעֵינֵיהֶם. אֵלֶּה שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ וַדַּאי זוֹכְרִים שֶׁהָיָה בַּעַל קוֹמָה, אָדָם חָבִיב עִם עֵינַים כְּחֻלּוֹת שׂוֹחֲקוֹת, שֶׁהֵקֵרוּ חִבָּה וְאוֹר שֶׁל בְּדִיחוּת–הַדַּעַת. כְּדֵי לְדַבֵּר אִתְּכֶם הָיָה צָרִיךְ לְהִתְכּוֹפֵף קָרוֹב–קָרוֹב אֲלֵיכֶם, וְאָז נִדְמֶה הָיָה, שֶׁהוּא לוֹחֵשׁ בְּאָזְנְכֶם סוֹד – לְכָל יֶלֶד סוֹד מְיֻחָד… אֲבָל עַל צַד הָאֱמֶת, לֹא הָיָה זֶה אֶלָּא סוֹד אֶחָד. רַק זֹאת חָפֵץ תָּמִיד, גַם בְּפִיו וְגַם בְּעֵטוֹ: לִרְאוֹת אֶת כֻּלְכֶם בְתִפְאֶרֶת אָדָם.

זֶה הָאִישׁ, שֶׁהָיָה עוֹרֵךְ עִתּוֹנְכֶם יָמִים רַבִּים, וְשֶׁלֹּא הִפְסִיק אֶת מְלַאכְתּוֹ שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו כָּל־כָּךְ אֶלָּא מִשׁוּם שֶׁלִבּוֹ פָּסַק לִדְפֹּק, הָיָה גַם יְדִידִי. כְּשֶׁכָּתַבְתִּי בִּשְׁבִילְכֶם שִׁיר אוֹ סִפּוּר, הָיָה זֶה, כַּמּוּבָן, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי אוֹהֵב לִכְתֹּב בִּשְׁבִילְכֶם, קוֹרְאַי הַקְּטַנִּים. שִׂמְחָה גְדוֹלָה לִי, אִם אֲנִי מַצְלִיחַ וְיָכוֹל לְצַיֵּר לְעַצְמִי כֵּיצַד אַתֶּם יוֹשְׁבִים כְּפוּפִים עַל הָעִתּוֹן וְקוֹרְאִים בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה אֶת הַדְּבָרִים. אֲבָל עַל הָרֹב עָשִׂיתִי זֹאת גַם בִּשְׁבִיל הָעוֹרֵךְ. כְּשֶׁהִתְכּוֹפֵף אֵלַי קָרוֹב קָרוֹב וְחִיֵּךְ אֵלַי חִיּוּךְ שֶׁל בַּקָּשָׁה וְלָחַשׁ עַל אָזְנִי: “רְאֵה, חֲבִיבִי! אֵין לִי בִּשְׁבִיל הַגִּלָּיוֹן סִפּוּר כָּלְשֶׁהוּ, שִׁיר כָּלְשֶׁהוּ, וְאָנָה אֲנִי בָּא?” – הַאֲמִינוּ לִי, שֶׁהָיִיתִי מַנִּיחַ אָז אֶת כָּל הַמְּלָאכוֹת הַמֻּטָּלוֹת עָלַי וְיוֹשֵׁב וְכוֹתֵב. לֹא הָיְתָה לִי כָּל בְּרֵרָה, כִּי אֵיךְ אֶרְאֶה בְּצַעֲרוֹ שֶׁל יְדִידִי וְלֹא אֲחַלֵּץ אוֹתוֹ מִצָּרָה?

עַכְשָו, לְדַאֲבוֹן הַלֵּב, אֵינֶנוּּ עוֹד. אֵינוֹ מִתְכּוֹפֵף אֵלַי עוֹד קָרוֹב־קָרוֹב וְאֵינוֹ לוֹחֵשׁ עַל אָזְנִי אֶת בַּקָּשָׁתוֹ. אֲבָל בְּלִבִּי הוּא חַי. אֲנִי שׁוֹמֵעַ עוֹד אֶת לַחֲשׁוֹ, וּמַנִיחַ אֶת כָּל הַמְּלָאכוֹת, כְּדֵי לְהַזְכִּיר אֶת נִשְׁמָתוֹ, אֶת אַהֲבָתוֹ, – אֶת כָּל מַה שֶׁטָּרַח וְעָמַל בַעַּדְכֶם, בְּעַד כֻּלָּנוּ.

________________

מִימֵי נְעוּרָיו חָמַד מְלֶאכֶת סוֹפְרִים וְהָעֵט הָיָה כְּלִי שַׁעֲשׁוּעָיו. אוּלָם כַּטּוֹבִים שֶׁבְּאַנְשֵׁי הָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה, שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם, לֹא גָרַס אֲמִירָה בְּלִי עֲשִׂיָּה, בְּלִי הִשְׁתַּתְּפוּת מַמָּשׁ, שֶׁרַק הִיא מְעִידָה עַל מְסִירוּת גְּמוּרָה לָרַעְיוֹן. לֹא רָאָה אֶת עַצְמוֹ בֶּן־חוֹרִין מִכָּל מְלָאכָה, אִם גְּדוֹלָה וְאִם קְטַנָּה הִיא. הָיָה מוֹרֶה, סוֹפֵר, עִתּוֹנַאי, עוֹרֵךְ. מְלַאכְתּוֹ הַקְּבוּעָה הָיְתָה הַסִּפְרוּת. אֲבָל כְּשֶׁהָיָה חֹסֶר יָדַיִם עוֹבְדוֹת בַּמְּשָׁקִים, לָקַח אֶת הַמַּקְטֵפָה וְהִשְׁתַּתֵּף בִּבְצִיר הָעֲנָבִים; וּכְשֶׁבּוֹנֵי חֲנִיתָה עָלוּ בְּמִשְׁעוֹלֵי הָהָר הָעֲקַלְקַלִּים לְהָקִִים נְקדַּת־הִתְיַשְּׁבוּת זוֹ, הָרְחוֹקָה מִן הַיִּשּׁוּב, הָיָה מְאֻשָּׁר שֶׁנִּתְּנָה לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לָשֵׂאת עִם הָעוֹלִים קוֹרָה כְּבֵדָה עַל כְּתֵפָיו. שִׂמְחַת הַבִּנְיָן הִיא שֶׁלֹּא חָדְלָה מִלְּפַעֵם אֶת לִבּוֹ, גַּם כְּשֶׁלֵּב זֶה לָקָה וּמַכְאוֹבָיו עָצְמוּ מִיּוֹם לְיוֹם.


כְּדַאי לסַפֵּר לָכֶם מַשֶּׁהוּ עַל יַצִּיב הַנַּעַר, הָעֶלֶם, וּרְאִיתֶם אֵיךְ וּמֵאַיִן צָמַח.

מְקוֹם־הֻלַדְתּוֹ (בִּשְׁנַת תרמ"ט) הוּא סוֹחַצִ’ין, עֲיָרָה קְטַנָּה בְּפּוֹלִין. אָחִיו מְסַפֵּר, שֶׁאֲבִיהֶם הָיָה יְהוּדִי בַּר־אֻרְיָן וְהָיָה לוֹמֵד בְּכָל יוֹם אֶת שִׁעוּרוֹ בִּגְמָרָא, וְעִם זֶה הָיָה יְהוּדִי מַשְׂכִּיל, קָרָא סְפָרִים בִּלְשׁוֹנוֹת שׁוֹנוֹת. אוּלַי אָבִיו הוּא שֶׁהִנְחִילָהוּ אֶת מֵיטַב מִדּוֹתָיו. הוּא גַם חִנֵּךְ אוֹתוֹ לְאֶרֶץ־יִשְרָאֵל. לֹֹא כָּל אֶחָד בּדוֹרֵנוּ זָכָה כְּיַצִּיב שֶׁאָבִיו יַדְרִיכֵהוּ בִּקְרִיאַת הַסִּפְרוּת הָעִבְרִית הַחֲדָשָׁה וְשֶׁהַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן שֶׁיִּקְרָא עִמּוֹ יִהְיֶה “אַהֲבַת צִיּוֹן”!

וְאוּלָם – אַךְ צָמְחוּ כַּנְפֵי הַנַּעַר הוּא עוֹזֵב, כְּמִנְהַג כֻּלָנוּ בַּיָּמִים הָהֵם, אֶת בֵּית אַבָּא הַחַם. הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם נִפְקְחוּ עֵינָיו לִרְאוֹת אֶת גּוֹרַל עַמּוֹ בַּנֵּכָר – הָיָה פְּלוֹנְסְק. שָׁם הִתְחִיל לְהַרְגִּישׁ, כְּמוֹ שֶׁכּוֹתֵב עָלָיו יְדִידוֹ וַחֲבֵרוֹ לַעֲבוֹדָה דֹב שְׁטוֹק – “כִּי אַדְמַת הַגּוֹלָה בּוֹעֶרֶת תַּחַת רַגְלֵינוּּ”, וְהוּא עוֹדֶנוּ נַעַר וָרַךְ, אַךְ לִבּוֹ כְּבָר נָתוּן כֻּלוֹ לְרַעְיוֹן הַהַצָּלָה שֶׁל הָאֻמָּה, וְהוּא מַכִּיר שֶׁמְּקוֹם חִיּוּתָהּ הָאֶחָד הוּא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְרַק דֶּרֶךְ אַחַת לְהַבְרָאָתָהּ, הַבְרָאַת גּוּף וָנֶפֶשׁ, וְהִיא: דֶּרֶךְ הָעֲבוֹדָה, עֲמַל כַּפַיִם. וְגַם זֹאת הִכִּיר כְּבָר מִיָּד, שֶׁהֻטַּל עַל טוֹבֵי הַדּוֹר לֹא לְהַסֵּס וְלֹא לְהִתְחַכֵּם, כִּי אִם לָקוּם וְלַעֲלוֹת, לָקוּם וְלִפְעֹל – לָסֹל כַּחֲלוּצֵי הָאֻמָּה אֶת הַדֶּרֶךְ לְפָנֶיהָ.

פְּלוֹנְסְק הָיְתָה עִיר מוֹשָׁבָהּ שֶׁל חֲבוּרָה צִיּוֹנִית מֻבְהֶקֶת, שֶׁעִמָּהּ נִמְנוּ אֲנָשִׁים כְּדָוִד בֶּן־גֻּריוֹן, רֹאשׁ מֶמְשַׁלְתֵּנוּ כַּיּוֹם; שׁ. לָבִיא, מִמְּיַסְּדֶיהָ שֶׁל עֵין־חֲרוֹד, מֶרְכַּז הָעֵמֶק; בִּפְּלוֹנְסְק פָּעַל לִפְנֵי עֲלוֹתוֹ אַרְצָה שׁ. צֶמַח, סוֹפֵר חֲרִיף־עֵט, הַמַּרְבִּיץ הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה גַּם אֶת תּוֹרַת הַחַקְלָאוּת. עִם אֵלֶּה הִתְהַלֵּךְ הָעֶלֶם הַתָּמִים, וְרוּּחַ זוֹ, הִיא רוּחָם שֶׁל בְּנֵי הָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה, נִקְלְטָה בְּדָמוֹ לְכָל יְמֵי חַיָּיו. מַזָּל גָּדוֹל הוּא כֶּשֶׁאָנוּ מוֹצְאִים חֲבֵרִים־מוֹרִים בִּנְעוּרֵינוּ, שָׁעָה שֶׁאָנוּ מֻכְשָׁרִים לִלְמֹד, לִקְלֹט אֶת הַטּוֹב לְכָל יְמֵי חַיֵּינוּ.

לְאַחַר לְבָטִים שֶׁנִּתְלַבֵּט בָּהֶם יַצִּיב הָעֶלֶם, הִגִּיעַ לַהַחְלָטָה הַמַּכְרַעַת – לַעֲזֹב לְעוֹלָם אֶת הַחַיִּים שֶׁבַּגוֹלָה, וּמִשֶׁבָּשְׁלָה בּוֹ הַכָּרָה זוֹ, עָמַד וְעָלָה, וְהוּא אָז בֶּן תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

_____________

זְקוּף־קוֹמָה, בְּהִיר פָּנִים וּבְהִיר־שֵׂעָר, בָּא לָאָרֶץ; וּבַאֲשֶׁר חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בַּתּוֹרָה וּלְפִי סְגֻלּוֹת נַפְשׁוֹ הַטּוֹבוֹת גַּם נוֹצַר לִהְיוֹת מוֹרֶה בְּיִשְׂרָאֵל, נִכְנַס מִיָּד לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ לְמוֹרִים מִיסוֹדָהּ שֶׁל חֶבְרַת “עֶזְרָה” בִּירוּשָׁלַיִם. לֹא עָבְרוּ יָמִים מְעַטִּים וְהֵחֵל מַאֲבַק הַיִשּׁוּב הַמַּר עִם הַנְהָלַת בֵּית־הַמִּדְרָשׁ שֶּׁאַפּוֹטְרוֹפּסָיו בַּנֵּכָר חָפְצוּ לְהַשְׁלִיט בּוֹ אֶת הַלָשׁוֹן הַגֶּרְמַנִּית כִּלְשׁוֹן הַלִּמּוּדִים – דָּבָר שֶׁהָיָה בְּנֶפֶשׁ הַמּוֹסָד וְעוֹרֵר הִתְמַרְמְרוּת צוֹדֶקֶת בַּתַּלְמִידִים, בַּמּוֹרִים, וּבַיִּשּׁוּב כֻּלּוֹ, שֶׁהָיָה חֲדוּר הַכָּרָה בְּרוּרָה וּמוּצָקָה שֶׁהַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית לֹא תָקוּם לִתְחִיָּה כָּל עוֹד אֵינָהּ לְשׁוֹן הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּלְשׁוֹן הַחַיִּים כֻּלָּם. מוּבָן, שֶׁאָדָם כְּיַצִּיב, שֶׁקִּנְאָתוֹ לִלְשׁוֹן עַמּוֹ וְתַרְבּוּתוֹ לָהֲטָה בְּקִרְבּוֹ לְמִן יְמֵי יַלְדוּתוֹ, לֹא יָכֹל שֶׁלֹּא לְהִתְקוֹמֵם בְּכָל חֹם נַפְשׁוֹ לְהִתְכַּחֲשׁוּת לְאֻמִּית זוֹ, שֶׁכָּפוּ עַל הַמּוֹסָד מִבַּחוּץ, וְהָיָה אַחַד הַתַּלְמִידִים שֶׁלָּקְחוּ חֵלֶק בְּמִלְחֶמֶת קֹדֶשׁ זוֹ עַד שֶׁנִצְּחָה הָאֱמֶת – נִצְּחָה רוּחַ יִשְרָאֵל.

אֵין סָפֵק שֶׁמִּלְחָמָה זוֹ הֶעֱמִיקָה אֶת הַכָּרָתוֹ הָעִבְרִית, שֶׁהִכְשִׁירַתְהוּ לְתַפְקִידוֹ, כְּמוֹרֶה, כְּסוֹפֵר, כְּאִישׁ הָעִתּוֹן. רָאֹה רָאָה, שֶׁבְּלִי הַדְרָכָה מְמֻשֶּׁכֶת, עַקְשָׁנִית, אֵין לְהָשִׁיב אֶת דּוֹר־הַמִּדְבָּר אֶל מַעְיְנוֹת רוּחוֹ הַנֶּעֱזָבִים.

מִשֶּׁסִּיֵּם אֶת לִמּוּדָיו, נִכְנַס לְהוֹרָאָה בְּבֵית־הַסֵּפֶר לְבָנִים בְּיָפוֹ – מוֹסָד שֶׁקָּנָה לוֹ שֵׁם טוֹב מֵאָז. חֲבֵרָיו הָיו מִטּוֹבֵי הַמּוֹרִים, שֶׁקָּבְעוּ לַמּוֹסָד אֶת צִבְיוֹנוֹ הָעֲמָמִי. בֵּית־סֵפֶר זֶה הֶעֱמִיד הַרְבֵּה תַּלְמִידִים מְצֻיָּנִים, שֶׁהָיוּ אַף הֵם אַחַר כָּךְ לְמוֹרִים מְשֻׁבָּחִים. יַצִּיב לָמַד כָּאן לְהוֹקִיר בַּחִנּוּךְ אֶת הָאוֹר שֶׁבְּמָסֹרֶת יִשְׂרָאֵל, אֶת הַקַּיָּם שֶׁבְּתַרְבּוּת יִשְׂרָאֵל.

מִשֶּׁאָנוּ מַכִּירִים אֶת יַצִּיב, אָנוּ יְכוֹלִים עַל נְקַלָּה לְצַיֵּר אוֹתוֹ לְעַצְמֵנוּ כְּמוֹרֶה וּמְחַנֵּךְ. אִם הָיָה נוֹחַ לִגְדוֹלִים, קַל וָחֹמֶר שֶׁהָיָה נוֹחַ לִקְטַנִּים. כְּשֶׁהוּא נִכְנָס לַכִּתָּה וְרוֹאֶה אֶת פְּנֵי הַתַּלְמִידִים – וְנַנִּיחַ אֲפִילוּ שֶׁאוֹתָהּ שָׁעָה אֵין הַשֶּׁקֶט בַּכִּתָּה רָאוּי לְמוֹפֵת – מִיָּד פָּנָיו מְאִירוֹת וְאוֹמְרוֹת שִׂמְחָה לְמַרְאֶהָ שֶׁל חֶבְרַיָּה סוֹאֶנֶת זוֹ, וְהַכִּתָּה – כֵּיוָן שֶׁהִיא רוֹאָה אֶת הַמּוֹרֶה שֶׁפָּנָיו מְחַיְּכוֹת וְרוּח טוֹבָה שׁוֹרָה עָלָיו, יֵצֶר הַשּׁוֹבְבוּת הַבּוֹעֵר בָּהּ הוֹלֵךְ וְשׁוֹקֵעַ, בְּלִי שֶׁיִּהְיֶה צֹרֶךְ לַמּוֹרֶה לִנְזֹף בָּהּ נְזִיפָה כָּלְשֶׁהִי. מֵאֲלֵיהֶם מִתְיַשְּׁבִים הַתַּלְמִידִים בְּסֵדֶר עַל הַסַּפְסָלִים. מְעֻנְיָנִים הֵם לִשְׁמֹעַ מַה יְסַפֵּּר לָהֶם הַבֹּקֶר הַמּוֹרֶה הַמְחַיֵּךְ. וְהַמּוֹרֶה אָמְנָם יוֹדֵעַ לְהַסְבִּיר לָהֶם יָפֶה. דוֹמֶה שֶׁהַחִיּוּךְ שֶׁעַל פָּנָיו מוֹסִיף אוֹר גַּם לִדְבָרָיו. וְהֵם מְחַיְּכִים כְּנֶגְדּוֹ וּמַקְשִׁיבִים. הִנֵּה כָּךְ עוֹבֵר הַשִּׁעוּר בְּלִי תַּקָּלָה, וְהַכִּתָּה תְּמֵהָה, שֶׁכָּל כָּךְ מַהֵר נִשְׁמָע צִלְצוּל הַהַפְסָקָה.

יַצִּיב הָיָה בְּלִי סָפֵק מוֹרֶה מִבֶּטֶן וּמִלֵּדָה. אַךְ בְּהִשָּׁמַע הַקְּרִיאָה לְהִתְנַדֵּב לַגְּדוּד הָעִבְרִי, “הָרִאשׁוֹן לִיהוּדָה”, שֶׁהִשְׁתַתֵּף בְּשִׁחְרוּר הַמּוֹלֶדֶת, אֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לַעֲמֹד בַּכִּתָּה. הוּא לוֹבֵשׁ מַדֵּי צָבָא וְהֵם אָמְנָם הוֹלְמִים יָפֶה אֶת הַבָּחוּר הַזָּקוּף וְהַנָּאֶה. אֵין זֶה חֵטְא אִם נֶהֱנֶה מִן הַמַּדִּים שֶׁהָלְמוּ אוֹתוֹ יָפֶה, אֲבָל עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לַעֲשׂות אֶת חוֹבָתוֹ לְעַמּוֹ. “חָלִילָה לִי לִהְיוֹת מַטִּיף לַאֲחֵרִים מַה שֶּׁאֲני בְּעַצְמִי אֵינִי מְקַיֵּם!”

בְּמִלִּים מְעַטּוֹת אֵלֶּה כָּלַל אֶת כָּל תּוֹרַת חַיָּיו.

דְּבַר הִתְנַדְּבוּתוֹ לַגְּדוּד הָיָה מְאֹרָע גָּדוֹל בְּחַיָּיו שֶל יַצִּיב. חֲוָיָה עֲמֻקָּה זוֹ הֱבִיאַתְהוּ לִידֵי הַכָּרָה, שֶׁיֵּשׁ לְהִתְכּוֹנֵן לַשָּׁעָה הַמַּכְרַעַת, שָׁעָה שֶׁנַּעֲמֹד פָּנִים אֶל פָּנִים עִם הָאוֹיֵב וְנִצְטָרֵךְ לְהָגֵן עַל הַמּוֹלֶדֶת בְּיָד מְזֻיֶּנֶת.

כְּרַבִּים מִבְּנֵי דוֹרוֹ, בָּא אַף הוּא מִתּוֹךְ מַעֲשֶׂה לִידֵי יְצִירָה. בַּמִּכְתָּבִים שֶׁכָּתַב מֵחַיֵּי הַגְּדוּד הוּא מְגַלֶּה בָּרִאשׁוֹנָה אֶת כִּשְׁרוֹנוֹ לְתָאֵר בְּחֶרֶט־אֱמֶת דְּבָרִים שֶׁרָאָה, דְּבָרִים שֶׁחַי עֲלֵיהֶם. בִּרְשִׁימוֹת רְהוּטוֹת אֵלֶּה נֶחְתְּמוּ רְגָעִים גְּדוֹלִים מִימֵי הַגְּדוּד בְּמַרְאוֹת הֲוָי, שֶׁיָּדַע תָּמִיד לְגַלּוֹת אֶת אוֹרָם הַמְיֻחָד. כָּךְ, מִדֵּי הַחֲזִיקוֹ בְּיָד אַחַת אֶת הַשֶּׁלַח, הֶחֱזִיק בַּשְׁנִיָּה אֶת עֵט הַסּוֹפֵר. הַחַיִּים עַצְמָם הֶעֱמִיקוּ אֶת רַעְיוֹן אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. בָּזֶה לָקַח אֶת הַלֵּב כְּאָדָם וְגַם כְּסוֹפֵר – שֶׁהֻכְשַׁר לְהִתְלַהֵב בְּכָל לִבּוֹ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁשִּׂמְחַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הָיְתָה שִׂמְחַת חַיָּיו, וְשֶׁשִּׂמְחָתוֹ לֹא הָיְתָה שְׁלֵמָה אִם לֹא נָתַן אֶת נַפְשׁוֹ עַל בִּנְיָנָהּ.

________________

בְּשׁוּבוֹ מִן הַגְּדוּד לֹא עָזַב אֶת מְלֶאכֶת הַהוֹרָאָה, שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו, אַךְ רֹב שְׁעוֹת יוֹמוֹ נִתְּנוּ עַתָּה לִמְלֶאכֶת סוֹפְרִים. מַזְכִּירָהּ שֶׁל “אַחְדוּת הָעֲבוֹדָה”, הוּא גַם אֶחָד מִסּוֹפְרָיו הַפְּעִילִים בְּיוֹתֵר שֶׁל הַ“קּוּנְטְרֵס”, שָׁבוּעוֹנָהּ, וְאַחַר כָּךְ גַּם עוֹרְכָהּ. בְּצוּרַת הָעִתּוֹן הֵבִיא לִידֵי בִּטּוּי אֶת שְׁאִיפָתוֹ לְגַלֵּם רַעְיוֹנוֹת לֹא בִּדְבָרִים מֻפְשָׁטִים, כִּי אִם בִּתְמוּנוֹת מִן הַחַיִּים, מִן הַהֲוָי – לֹא לְדַבֵּר עַל הַיְצִירָה בָּאָרֶץ, כִּי אִם לְהַרְאוֹתָהּ בְּגִלּוּיֶיהָ הַחַיִּים. עַל כֵּן הָיוּ עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת תָּמִיד בָּאָרֶץ. בְּכָל נְקֻדַּת־יִשּׁוּב חֲדָשָׁה, בְּכָל מִפְעָל שֶׁל בִּנְיָן חָדָשׁ – שָׁם הוּא. בְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּשֶּׁהוּ צָמַח, שָׂמַח לִהְיוֹת עֵד לִצְמִיחָתוֹ וּלְסַפֵּר עָלָיו אַחַר כָּךְ בִּרְשִׁימוֹתָיו הָרְהוּטוֹת וְהַצִּיוּרִיּוֹת. כְּמוֹרֶה וְכִמְחַנֵּךְ חָפֵץ עַל יְדֵי מַרְאֵה־עֵינַיִם לָטַעַת בְּלֵב הַקּוֹרֵא חִבָּה אֶל הָרַעְיוֹן. זֹאת הָיְתָה דַרְכּוֹ גַם בְּ“דָבָר”, כְּשֶׁנִּמְנָה עִם עוֹזְרָיו הַקְּבוּעִים וְנַעֲשָׂה אַחַר כָּךְ אֶחָד מֵעוֹרְכָיו.

בְּמִדָּה בְּרוּכָה זוֹ הִצְטַיֵּן גַּם כִּמְבַקֵּר. גַּם כָּאן הָיוּ עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל תְּחוּמֵי הַסֵּפֶר וְהָעִתּוֹן. מְשׂוֹשׂ עֵטוֹ הָיָה לְהָבִיא עֻבְדּוֹת, דְּבָרִים שֶׁל מַמָּשׁ. שִׂמְחָתוֹ עַל הַשִּׁירָה וְהַצְבָּעָתוֹ עָלֶיהָ הֵן הֵן הַמְּאִירוֹת אוֹתָהּ בְּיוֹתֵר.

עֵינוֹ יָפָה בְּכָל כִּשְׁרוֹן שֶׁנִּצְנֵץ. בְּכָל עֲלִיָּה שֶׁבַּיְצִירָה הַסִּפְרוּתִית הוּא רוֹאֶה סִמָּן מֻבְהָק לִתְחִיַּת הָאֻמָּה, לְהַשְׁפָּעָתָהּ הַמְבֹרָכָה שֶׁל הַמּוֹלֶדֶת.

אוּלָם יִתָּכֵן כִּי בְּשׁוּם מִפְעָל לֹא נִרְאֶה אֶת יַצִּיב בִּמְלוֹא דְמוּתוֹ כְּמוֹ בְּ“דָבָר לִילָדִים”, זֶה הָעִתּוֹן שֶׁעָרַךְ מִשְּׁנַת תרצ"ב וְשֶׁאֶת שׁוּרוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת כָּתַב “עֲשָׂרָה רְגָעִים לִפְנֵי שֶׁנָּדַם לִבּוֹ הַטּוֹב”. מַה שֶּׁאָדָם מְרֻכָּז בּוֹ בִּרְגָעָיו הָאַחֲרוֹנִים, אוּלַי הוּא הַמְסַמֵּל בְּיוֹתֵר אֶת חַיָּיו, אֶת תֹּכֶן חַיָּיו.

לְיַצִּיב, הַמְחַנֵּך, הָיָה “דָּבָר לִילָדִים” גֻּלַּת הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל כָּל מַה שֶּׁפָּעַל בְּחַיָּיו. הוּא הִכִּיר אֶת הַקְּשָׁיִים שֶׁבַּעֲרִיכַת עִתּוֹן כָּזֶה – יָדַע, שֶׁהַיְלָדִים לְהוּטִים עַל הָרֹב אַחֲרֵי דְבָרִים שֶׁבְּשַׁעֲשׁוּעִים – יָדַע שֶׁלֹּא תָּמִיד יֵדְעוּ לְהַבְדִּיל בֵּין שִׁירָה טוֹבַת־צְלִיל, וּבֵין צְלִיל לְלֹא שִׁירָה… אוֹתָהּ שָׁעָה הִכִּיר, שֶׁאֵין גַם לְהַכְבִּיד עֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר, שֶׁכֵּן הַקְּרִיאָה צְרִיכָה לְהָבִיא לָהֶם בֶּאֱמֶת שִׂמְחָה וְשַׁעֲשׁוּעִים, וְלָכֵן הִתְחַבֵּט תָּמִיד, הִזְמִין אותָנוּ, סוֹפְרֵי עִתּוֹנוֹ, פַּעַם בְּפַעַם לְהִמָּלֵךְ בָּנוּ. חָפֵץ שֶׁכָּל גִלָּיוֹן שֶׁל הָעִתּוֹן יִהְיֶה מְשַׁעֲשֵׁע, וְעִם זֶה לֹא יִהְיֶה גַם רֵיק, נְטוּל שִׁירָה וּנְטוּל סִגְנוֹן. וְכַמָּה הָיָה מְאֻשָּׁר כְּשֶׁהוֹצִיאוּ גִלָיוֹן “דָּבָר לִילָדִים”, שֶׁהֵנִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ!

שָׁבוּעַ שָׁבוּעַ, בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים, הָיָה מְשׂוֹחֵח עִם קוֹרְאָיו הָרַכִּים בְּפִרְקוֹ הַקָּבוּעַ “בְּמַעְגַּל הַיָּמִים”, בּוֹ נִתְכַּוֵּן לְקָרֵב אוֹתָם אֶל הַשִּׁירָה וְהַמַּחֲשָׁבָה, לְהָאִיר לָהֶם מְאֹרְעוֹת הַשָּׁבוּעַ – לְהַכְנִיס אוֹתָם לְתוֹךְ “מַעְגַּל הַיָּמִים”, זֶה שֶׁמֻּגָש לָכֶם עַכְשָׁו בְּצוּרַת סֵפֶר וְשֶׁנִּשְׁמָתוֹ הָאוֹהֶבֶת וְהַנֶּאֱמָנָה מְפַעֶמֶת כָּל פֶּרֶק בּוֹ.

בְּדִמְיוֹנִי אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ בְּשִׁבְתּוֹ אֶל הַשֻּׁלְחָן וּבְשׂוֹחֲחוֹ אִתְּכֶם, יְלָדִים, וְנִדְמֶה לִי שֶׁעַל פָּנָיו מְרַחֵף אוֹתוֹ הַחִיּוּךְ הַטּוֹב, שֶׁהָיָה מְרַחֵף עַל פָּנָיו בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי הַתַּלְמִידִים בַּכִּתָּה וּבְהַסְבִּירוֹ לָהֶם אֶת הַשִּׁעוּר.

יַצִּיב הַמּוֹרֶה וְיַצִּיב הַסּוֹפֵר מֵחֹמֶר אֶחָד קֹרָצוּּ.

________________

בִּשְׁנוֹת חַיָּּיו הָאַחֲרוֹנוֹת גָּבְרָה מַחֲלָתוֹ, כְּשֶׁנִּתְקַבְּלָה הַיְדִיעָה עַל הָאָסוֹן שֶׁקָּרָה אֶת דֹּב הוֹז וּמִשְׁפַּחְתּוֹ כָּרַע תַּחְתָּיו וְלֹא הֶאֱמִינוּ עוֹד כִּי יָקוּּם מֵחָלְיוֹ. הִנֵּה עַד כַּמָּה הָיָה לֵב זֶה רָגִישׁ לְגוֹרַל יְדִידָיו! מֵאָז יָדַע כִּי הַסּוֹף לֹא יְאַחֵר לָבוֹא. עוֹד בִּשְׁנַת תשׁ"ב הוּּא רוֹשֵׁם בְּיוֹמָנוֹ בְּעֶצֶב, אַךְ גַּם בִּצְלִילוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל מִי שֶׁמְּקַבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין, כִּי יָדוֹ השְּׂמָאלִית כּוֹאֶבֶת בְּיוֹתֵר – סִמָּן שֶׁמַּחֲלַת הַלֵּב גָּבְרָה וְכִי יָמָיו סְפוּרִים. אֲבָל אֶת צִלְלֵי הַמָּוֶת הוּא מַבְרִיחַ בַּעֲבוֹדָה גוֹבֶרֶת וְהוֹלֶכֶת. הוּא מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ, מִלְּבַד עִתּוֹן הַיְלָדִים, גַּם אֶת עֲרִיכַת הַמּוּסָף הַסִּפְרוּתִי שֶׁל “דָּבָר”, וְרַק בִּגְבֹר חֹם הַקַּיִץ הוּא הוֹלֵךְ שָׁנָה שָׁנָה לָנוּחַ לְמוֹצָא־עִלִּית, מְקוֹם מְגוּרֶיהָ שֶׁל אֲחוֹתוֹ. כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר מִשָּׁם, פָּנָיו נִרְאִים טוֹבִים. יֵשׁ הַרְגָּשָׁה שֶׁהוּטַב לוֹ הַרְבֵּה, אֲבָל הוּא שׁוּב מַשְׁקִיעַ אֶת עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדוֹת שֶׁהֵן לְמַעְלָה מִכֹּחוֹ; הוּא כּוֹתֵב סְקִירוֹת עַל הָעִתּוֹנוּת הָאֲמֵרִיקָאִית, מַרְבֶּה לִכְתֹּב דִּבְרֵי בִּקֹרֶת – עֲבוֹדוֹת מְיַגְּעוֹת, מְחַיְּבוֹת טִפּוּל מְרֻבֶּה, וְאֵינוֹ שׁוֹקֵד עַל תִּקוּן בְּרִיאוּתוֹ. אָכֵן, שִׂמְחַת הָעֲבוֹדָה אֵינָהּ עוֹזֶבֶת אוֹתוֹ. הוּא עוֹמֵד בְּהִתְלַהֲבוּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה. זֹאת הָיְתָה סְגֻלַּת נַפְשׁוֹ הַיְקָרָה בְּיוֹתֵר. בְּכָל מַה שֶׁעָשָׂה הֻרְגַּשׁ אָדָם הַנֶּאֱחָז בַּטּוֹב, הַמַּאֲמִין שֶׁיֵּשׁ לִפְעֹל וְיֵשׁ לְהַאֲמִין – שֶׁבָּנוּ תָלוּי הַדָּבָר שֶׁהַכֹּל יַעֲלֶה יָפֶה.

בִּשְׁנַת חַיָּיו הָאַחֲרוֹנָה הִתְקָרַבְנוּ בְּיוֹתֵר. כַּמָּה פְּעָמִים סַרְתִּי אֶל מְעוֹנוֹ. רְאִיתִיו בַּהֲלִיכוֹתָיו הַנְּעִימוֹת עִם אוֹרְחָיו, עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ, רְאִיתִיו גַם בַּעֲבוֹדָתוֹ.

מִדֵּי בּוֹאִי אֵלָיו מְצָאתִיו יוֹשֵׁב יְחִידִי אֶל הַשֻּׁלְחָן וְשׁוֹקֵד עַל עֲבוֹדָתוֹ. הֲמוֹן כִּתְבֵי־יָד, שֶׁזֶּה עַתָּה בָּדַק את כַּשְׁרוּתָם לִדְפוּס, מְפֻזָּרִים לְפָנָיו. הוּא עָיֵף, אַךְ הִתְעוֹרְרוּתוֹ הַנַּפְשִׁית אֵינָהּ פָּגָה. וְהוּא שׁוּב מְטַכֵּס עֵצָה עִמִּי – כֵּיצַד לְהַשְׁבִּיחַ אֶת "דָּבָר לִילָדִים ", עִתּוֹן שַׁעֲשׁוּעָיו, וְגַם מְקוֹר דַּאֲגָתוֹ תָּמִיד.

אֶל שֻׁלְחָן זֶה יָשַׁב בַּיוֹם הָאַחֲרוֹן לְחַיָּיו, בְּח' סִיוָן תש"ז, וְכָתַב אֶת פִּרְקוֹ “בְּמַעְגַּל הַיָּמִים”, צִלְצֵל לְבֵית־הַדְּפוּס שֶׁיָּבוֹאוּ לָקַחַת אוֹתוֹ. מִשֶּׁהִרְגִּישׁ בְּהַתְקָפַת הַלֵּב הַמִּתְקָרֶבֶת, הִתְחַזֵּק וְטִלְפֵּן לְרַעְיָתוֹ מֶרִי שֶׁתְּמַהֵר לָשׁוּב, וְהוֹדִיעַ לָרוֹפֵא שֶׁמַּצָּבוֹ קָשֶׁה.

וְאָז הִשְׁתַּטַּח עַל מִטָּתוֹ וְעָצַם אֶת עֵינָיו.

כְּשֶׁשָּׁבָה רַעְיָתוֹ הַבַּיְתָה מִקֵּץ רְגָעִים מִסְפָּר, כְּבָר שָׁכַב בְּמִטָּתוֹ בְּלִי רוּח חַיִּים.

כָּךְ, תּוֹךְ כְּדֵי עֲבוֹדָה, מְצָאוֹ הַמָּוֶת, וְהוּא אָז בֶּן חֲמִשִּׁים וְשֶׁבַע שָׁנִים.

המלצות קוראים
תגיות