[א]    🔗

בבואנו להוציא כתביו של ר' בנימין עליו השלום, שבכור־כרכיהם מונח עתה לפנינו, אנו עושים חסד רב עם עצמנו וחסד כמותו עם מחברם. אנו עושים חסד עם עצמנו – דבריו שהיו מהנים אותנו בטיב־ענינם ובחין־בנינם, כשהיו זרויים ופזורים על פני אכסניות רבות ושונות, חוזרים ומהנים אותנו עתה, כשהם קבוצים וכנוסים, והנאתנו כפולה ומכופלת, שהרי לא חוליות בודדות אלא שלשלת רצופה לפנינו. אנו עושים חסד עם מחברם – ר' בנימין שעשה, בחיבתו הנדיבה ובנדיבתו החביבה, לסופרים הרבה ולספרים הרבה, וסייע להצלת פליטת רוחם על דרך כינוס נפוצותיה, לא עשה כן לסופר שבו ולספרים שלו. כנודע, לא קיבץ בחייו אלא מעט מפזוריו, ואף לא טרח כראוי על שימושם וסידורם, וככל שהתעורר לכך, בזירוזם של מוקיריו, היתה התעוררותו עד־ארגיעה. וניתן לי להעיד על כך: חביבה היתה עלי הצעתו, שאטול בידי סידור־כתביו, והבטיחני מתן־סימן להתחלת־העשייה, אך הסימן גופו לא בא, שקיים בחינת מדאידחי אידחי, משום נאמנותו לדרכו להעדיף מיזרע יומו וקצירו על איסוף תמולו ואגירתו. ואחרי פטירתו נמצאו גבוביות של דבריו הנדפסים, קצתם סדורים ורובם מעורבים, ובדיקתם העלתה, כי הם חסרים הרבה, ונדרשה יגיעה ממושכה להעמידם על תשלומם, (ביתר דיוק: על השערת תשלומם), כדי לסייגם לסוגיהם ולהתקין תכנית הוצאתם על סדרה וסדריה.

[ב]    🔗

על פי התכנית הזאת נועדו הכרכים הראשונים למאמרים ולרשימות שענינם אישים וחלוקתם הכוללת משולשת: סופרים, חכמים, קברניטים; ואילו חלוקתם המפורטת, על דרך קביעת שערים, מגוונת ביותר. עצם החלוקה הצריך שיקול גמיש, ביחוד לגבי אישים, שפעולתם התפשטה על כמה תחומים, ונדרשה הכרעה, מה הוא עיקרם, לא בלבד מבחינת הנדון ודינו, אלא ביחוד מבחינת הדיין ודיונו. מתוך כך מסתברת החלוקה בכרך שלפנינו, שהצד השווה שבמאמרים הכלולים בו הוא, שנושאם ונושאיהם הם אישים, שר' בנימין גופו הוא מכללם, כלומר אישים, שהבעתם היא על דרך האמנות וכליה. כלל זה חל כמעט על כל השערים, ובמובלט על שערי־האמצע הגדולים, שענינם אנשי־עט – משוררים, מספרים, מסאים; לא כל שכן על השער הקטן, שענינו אנשי מפסלת ומכחול. הצד השווה שבשערים האלה הוא במה שבאיהם הם לא בלבד בני־דורו אלא גם בני־מעגלו של ר' בנימין, וחוץ לשנים הראשונים במדור המסַפרים, כולם באים על הערכתם מתוך זיקתו של המעריך לאישיותם ופעלם, כשהדם של זימוני־פנים־אל־פנים ופגישות־פה־אל־פה מרטיט את השיטים ואת שביניהן. אמנם, גם שער־הפתיחה מצויים בו אישים, שמעריכם הכירם פנים, אך גם הם גם האחרים, הם או לפני מעגל דורו או מחוצה למסילתו הראשה – קודמיו, ואפילו קודמי־קודמיו הם, – קצתם ששמם ושמעם הקדים להגיעו, אלה גידולי מחוז ילדותו וסביביה; קצתם ששמם ושמעם איחר להגיעו, אלה גידולי מחוזות רחוקים יותר; והשאר מוריו לכתיבה ולדרך כתיבה, שעל מסדם נבנה נוסחו, בחינת המשך וחידוש בכרך אחד. ואילו שער־הסיום ענינו דברים על קבוצות סופרים או על כללם, וכן דברים על בעייות ספרות, וכבר מסומן בהם המעבר לכרך הבא, שענינו חכמים, חוקרים, פדגוגים, הוגים, בונים, עורכים, עתונאים.

סדר האישים בא כמעשה־שיזור, ששׁתיו כרונולוגיה וערבו קישור־פנים בין קבוצתו. שמות המאמרים קצתם של כותבם, ורובם ניטלו שם שם מגוף מאמרו, על דרך העלאה של אותה אמירה שבו, שיש בה כדי הערכת תמצית של האישיות הנידונית, או פעלה.

[ג]    🔗

כינוס כתביו של ר' בנימין הוא מעשה של קבוצת מוקיריו, המשקפת רוב אגפים ופינות של הציבוריות שלנו, ובראשה רש"י עגנון, ויוזם ליכודה ומחזקה ר' יהודה אבן־שמואל ומגדולי עושיה ר' שלמה זלמן שרגאי ושרגא קדרי; משמם כולם ניתן לי לקיים חפצו של ר' בנימין להיותי מסדר כתביו. תודתי על כך כלולה בה מילא תודה לאחיסמך ר' אלעזר הורביץ ולאחיעזר ר' מאיר חובב, שותפי בעבודה הזאת.

יום השם תש"ך