רקע
חנה זמר
נפילת נפיל או איך למדה ישראל בדרך הקשה
איורים מאת: דני קרמן

במשך שנים היה הנשיא דה־גול “הפרה הקדושה” של המדינאות והפובליציסטיקה בישראל. הוא היה ידידנו ובעל־בריתנו. הוא היה איש המוסר הבלתי־מעורער, אציל־רוח ורב־חזון. מנהיג דגול מרבבה. הוא היה מחוץ לתחום של ביקורת.

אחר־כך באה מלחמת־ששת־הימים, בא האמבּרגו, באה הערתו על האופי השתלטני של העם היהודי, הערה פומבית של אנטישמיות מסוגננת.

לפתע גילתה ישראל, כי דה־גול עלה לשלטון על חוד הכידונים של הקולונלים, דבר שלא ידענו במועדו. וכי הוא שלט שלטון אוטוקראטי, דבר שלא שֹמנו לב אליו לפני כן. וכי הוא מתקרב לגיל 80, דבר שלא רצינו לחשוב עליו מקודם.

תסביך הגדלוּת של הגנרל גרם צרות לידידותיה הטובות של צרפת, והן קבעו באנחה כי מי שדה־גול הוא בעל־בריתו, איננו זקוק לאויבים. אך לדעת ישראל הוא היה בסדר.

משוּלים היינו לדייר בבית־משותף אשר בו שכן אחד הטריד את כל שאר השכנים, חוץ ממנו. הם לא עשו לו כל דבר רע – אדרבא, הוא נעזר בהם. אבל הוא לא אהב אותם, כי לאחד היתה דירה יותר גדולה משלו ולשני היתה אשה יפה יותר משלו ולשלישי היה מבטא הונגרי. לכן, לזה הוא שפך מים על הגזוזטרה ולזה הוא ניער את השטיח מעל הראש ולזה הוא פיזר אשפה לפני הדלת. ואנחנו, השכן היחיד שאליו הוא לא נטפל, עמדנו בצד בחיוך אדיב, והשלינו את עצמנו, כי הוא ימשיך להניח לנו לנפשנו, מפני שניקינו את חדר המדרגות בקומה השלישית.

כזה היה המצב בבית־המשותף של המערב. דה־גול התנהג עם בעלי־בריתו כאילו היה במצב מלחמה אתם. את נאט“ו הוא סילק מצרפת, אבל את צרפת הוא לא סילק מנאט”ו, כי ביקש מיתרונות החברות ומיתרונות ההסתייגות גם יחד. את ארצות־הברית ביזה ככל שיכול, מפני ששיחררה את ארצו מכיבוש הנאצים ושיקמה את כלכלתה בתכנית מרשל. מוויאֶטנם הוא ביקש להוציאה מפני שלא “התקפלה” שם כפי שהתקפלה שם צרפת בימי הודו־סין. הוא סגר את שערי אירופה בפני בריטניה, כי צ’רצ’יל עזר לו בימי מלחמת העולם השניה, אבל לא סיפק את כל היומרות שלו. דה־גול לא שכח דבר ולא למד דבר. הוא ביקש להחזיר את כיסוי הזהב כשיטה מוניטארית בין־לאומית כדי להכשיל את הדולר. באותו הגיון יכולנו להחזיר את הגרב של הסבתא במקום בנקים. והוא עודד את הפילוג הלאומי בקנדה ואת איבת היאָנקים בדרום־אמריקה. בכלל, מי ימנה ומי יספור את תעתועי שלטון־היחיד שלו?

מכל אלה נהנתה רק ברית המועצות. (ואכן החזירה לגוליזם טובה תחת טובה כאשר פקדה על הקומוניסטים הצרפתיים להימנע מהצבעה בבחירות לנשיאות ולהבטיח בכך את נצחונו של מועמד הגוליסטים, ז’ורז' פומפידו. לעזאזל עם תורת לנין המבחינה בין ליבראל ושמרן – העיקר לקדם את האינטרסים הלאומיים של רוסיה אפילו בעזרת הימין). 5.png

אך כל עוד יחסינו שלנו עם צרפת היו תקינים, כל אלה לא עניינו אותנו ודה־גול סוּוג אצלנו מיד אחרי תיאודור הרצל. אפילו הקריקטוריסטים שלנו ציירו את אפו קצת יותר קטן משציירוהו עמיתיהם בארצות אחרות.

עד שבא המשבר, וכל המדינאים והדיפלומטים והפוליטיקאים והפובליציסטים שכחו מה שאמרו עליו כל השנים. איך רוממו ופיארו אותו, איך החניפו לו והתרפסו לפניו.

המלך האגדי נמצא ערוֹם, הפסל נופץ בהבל־פי־עצמו, בלוֹן ההערצה התפוצץ בדקירה אחת של סיכת האמת הבוגדנית.

ולפתע הופיעו ספרי־הבדיחות על דה־גול בעברית, וספרי הבדיחות הלועזיים עליו הפכו רבי־מכר בישראל. נחמה יהודית.

באחד מספרים אלה – גרמני דווקא – מצאתי סיפור־מעשה העשוי להעיד כי אכן הנטיה האנטישמית של דה־גול היתה מושרשת מאוד. מסופר שם על אותו קיץ מר של 1940, בלונדון. הקבוצות הראשונות של גולים צרפתיים החלו מתאספות סביב דה־גול, והרכבן איכזב את הגנרל. לא היו בין המתקבצים אל דגלו אנשים מפורסמים – לא קצינים בכירים בעלי־יוקרה, לא אילי־תעשיה, לא בנקאים בעלי מוניטין. בוקר אחד הודיע שלישו על ביקור אדם המבקש להצטרף לחוג הלוחמים של צרפת החופשית. “מה שמו?” שאל הגנרל. משנודע לו כי המדובר בז’ורז' בוריס, נאנח והפליט: “עוד יהודי!” (אגב, מאוחר יותר היה אותו ז’ורז' בוריס מיועציו של מנדס־פרנס, עוד יהודי…)

בתחום ההומוריסטי יותר מצאתי שם שיחה בין ניקיטה חרושצ’וב לבין שארל דה־גול, מהימים שלפני המוות הפוליטי של שניהם. בעת ביקור המנהיג הסובייטי בפאריס, בשעת סעודה מלכותית, אמר חרושצ’וב כטוב לבו ביין: “יש לי שר־חוץ גרומיקו שמו, והוא בעל תכונות מצויינות. כשאני שורק, הוא בא במרוצה; אם אפקוד עליו להוריד מכנסיו, הוא יורידם; ואם אומר לו לשבת על גוש קרח, הוא יישב עליו עד שהקרח ימס”. הגיב דה־גול: “ולי יש שר־חוץ, קוב דה־מירוויל שמו, והוא מצויין עוד יותר. כשאני שורק, הוא בא במרוצה; אם אומר לו להוריד מכנסיו, הוא לא יצטרך לעשות זאת, כי הם כבר למטה; ואם אומר לו לשבת על גוש קרח – הוא יישב עליו עד שאומר לו לקום, כי מתחתיו הקרח איננו נמס”…

מצאתי שם גם המחשה לטיב ההכרעות הדמוקראטיות בממשלות דה־גול: לאחר דיון בעניין שנוי־במחלוקת נערכה הצבעה. התוצאה הראתה על שבעה נגד שלושה. סיכם דה־גול: “אני שמח כי שניים מחברי הממשלה תומכים בדעתי; אם כן, יש לנו רוב”…

ורמז חביב גם לענוותנותנו המפורסמת: שאלו את הגנרל האם לדעתו היתה ז’אן ד’ארק מתחתנת, אילו נשארה בחיים. השיב דה־גול: “מדוע לא? הן גם אני התחתנתי!”

ורעייתו איווֹן מעריצה אותו. הנה יושבים הם בביתם הכפרי בקולומביי־דה־לז־אגליז. דה־גול נינוח על כורסה, מרכיב משקפיו וקורא. רעייתו סורגת ומאזינה לרדיו המנגן בקול חרישי. והנה בוקעים ממנו צלילי המרסייז. איווֹן מתחייכת ולוחשת בבישנות: “כמה נחמד. מנגנים לנו את השיר שלך”…

לא מצאתי בספר את הבדיחה הטובה ביותר, וגם הידועה ביותר, על ענוותנותו של דה־גול: הנשיא ורעייתו עמדו לבקר בהצגת גַאלָה באופרה, ודקות אחדות לפני מועד צאתם נכנס הגנרל לחדר־ההלבשה של רעייתו. באותו רגע נשמט מידה ענק־הפנינים שאמרה לענוד לצווארה, ונפל ארצה. מבוהלת, הפליטה איווֹן “מון דיאֶ”, ואילו בעלה העיר בחיבה: “בבית את יכולה לקרוא לי שארל”.

אומרים כי בקרוב ייצא ספר בדיחות נוסף על חיסולו הפוליטי של דה־גול במשאל־העם. צריך להחליף את העם.

אינני יכולה למנוע מעצמי את הסיפוק להזכיר, כי גם בימי הזוהר של יחסי ישראל עם צרפת של דה־גול, הוא לא היה גיבור הרומן שלי. הגורמים אחראיים הוכיחו אז אותי על חוסר־אחריות כאשר העזתי לבטא זאת בפומבי. אבל כאשר נתגלו חולשותיו גם לעיני המסונוורים ביותר בישראל, כאשר האופנה הציבורית היא לבטלו, ובמיוחד לאחר שירד מן הבמה המדינית – חובה לשמור על חוש־מידה גם בהערכת דמותו.

חוש־המידה, בדרך־כלל, הוא תכונה יקרת־מציאות המבדילה חכם מפיקח, מדינאי מפוליטיקאי ותבונה מהברקה. הוא הכרחי לאבחנה בין אמצעי ליעד, בין טפל לעיקר, בין קבוע לחולף.

במקרה זה חוש המידה אומר, כי ההיסטוריה לא תזכור את דה־גול כפוי־הטובה והבז לדמוקראטיה, ולא את דה־גול מחרחר־הריב ומטיל האמברגו.

ההיסטוריה תזכור אותו כאיש שסיים את מלחמת אלג’יריה, ועוד יותר מזה – כאיש שהציל את כבודה של צרפת בשעה שצרפת בגדה בעצמה.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!