נחמו, נחמו התנחמו. לא חשוב מה פני המציאות וגזירת הגורל, לא חשוב מה מציק לנו ומה מעיק עלינו. בקרוב נוכל להיות מאושרים, גם אם לא נהיה מאושרים. כמו עם סמים, רק בלעדיהם. אני, אתם, הם, כולנו. אם רק נרצה, אין זו אגדה.
מנין לי? מחדשות המדע, כמובן. הכל כבר ממוּדע והגיע תור הרגשות להתמַדע.
לפי הידיעה, שממנה אני שואבת את הבשורה המרגשת, הרכיבו באחרונה מדענים מכשיר ביתי קטן המזרים זרמי אושר לראש אדם. ברגע שהמכשיר הזה יוּצא לשוק הכללי, יוכל להבטיח לעצמו את האושר כל מי שיהיה לו כסף לקנותו. מבחינה זו, הפרינציפ לא ישתנה.
אגב, התגלית הבורגנית־דקדנטית הזאת היא של מדענים סובייטים. אבל יש הסכמה מדעית בין־גושית, כי העקרון החשמלי יעיל להבטחת האושר. מומחים אמריקנים אישרו כי אכן, הזרמת זרמי חשמל דרך שתי אלקטרודות, המחוברות לעורף ולמצח, גורמת תחושה של אושר. אלא שיש להיזהר ולהצמיד את הקוטב החיובי לעורף ואת הקוטב השלילי למצח, אחרת הם יוצרים הרגשת דכאון דווקא. ודכאון, כידוע, אפשר להשיג בלי מאמצים מיוחדים.
אם אמנם תנוצל תגלית זו לייצור המוני, יהיה עצוב מאוד. כי אז נוכל להיות כולנו מאושרים ועולם של אנשים מאושרים הוא עולם קפוא וקופא על שמריו. כל הטוב והיפה שנוצר בימי אנוש הוא תולדת השאיפה אל האושר, החיפוש אחרי אותה תחושה נכספת שקשה כל כך להגיע אליה ואי־אפשר להחזיקה. האדם המחפש את האושר הוא המביאו לעולם; האדם שמצאו – חדל לראות ולמרוד ולחתור למציאות טובה יותר.
לפתע לא נצטרך עוד לשאוף לאושר, אלא לתמורתו הכספית. נוכל לקנותו אצל סוכן, כמו מכונית. או בחנות, כמו מקלט טלוויזיה. במחיר נקוב, לפי גודל, דגם ושנת ייצור. אצלנו יהיה אושר תוצרת הארץ, של התעשייה הצבאית בשיתוף הוֹן הסתדרותי, ואושר־יבוא עם מכס מגן, וחוברת הדרכה של המועצה להגנת הצרכן.
אנשים יתחברו עם הזרם וישקעו בנירוואנה. יחדלו לטייל, לקרוא ספר, לצאת לבילויים, לעבוד שעות נוספות ולחפש פתרונות לבעיות. כל רגע חצי־פנוי יישבו בכורסה צמודים לאלקטרודות, נתונים באושר. אם לא יימצאו כמה מזוכיסטים, תרחף סכנת נסיגה על פני התרבות האנושית.
אולי לא יעשו עוד מלחמות ולא יהיו מאבקים פוליטיים. הגנרלים והמדינאים, השלטון והאופוזיציה, העם וההנהגה, כולם־כולם יהיו עסוקים בלהיות מאושרים. המשטרים יסוּוגו לפי אופי הבעלות על המפעלים לייצור אלקטרודות האושר, והקידמה תימדד על־פי מחירן.
ואולי לפי אותו עקרון חשמלי אפשר יהיה לייצר גם רגשות סינתטיים אחרים. הם לא יהיו נחוצים עוד, כי אדם מאושר אינו זקוק לא לאהבה ולא לאחווה ולא לרחמים, שאינם אלא מרכיבים של אושר. אבל תמיד יש אנשים המעוניינים במותרות, והם ירצו לקנות גם קצת חיבה וקצת געגועים, שיעמדו בויטרינה.
מה שמדאיג אותי, זו האפשרות של קלקול במכשירים אלה. יכול להיות קצר, יכולה לקרות תקלה מיכנית, ויכול להיות שמרוב אושר נשכח לשלם את חשבון החשמל וינתקו את הזרם. מה נעשה? אפשר נצא לנסות ולחפש את האושר האמיתי ונמצא את השכנים מחוברים לזרם, בעיניים עצומות ובמבע מטופש של סיפוק עילאי, ומסביב עזובה ואגואיזם ופיגור.
ומה אם (חס וחלילה) תהיה תקלה כללית באספקת החשמל? איחור בהקמת רידינג ד', חבלה, שביתת עובדים? מה אם שוב יהיה קיצוב בחשמל?
צריך לייצר אותם עם טרנזיסטור.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.