ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה: קביעתו של בעל התהילים עדיין נכונה. היא תישאר נכונה עוד זמן רב, כי מדע־הרפואה איננו מבטיח הארכה מהפכנית של חיי־אדם בשלושת הדורות הקרובים.
לבעלי המזל שבינינו ניתנים שבעים־שמונים שנה כדי לחיות, ליצור, ליהנות, לסלול דרך לילדינו אחרינו, ואולי – מי יודע? – לצבור גם איזו קרן קיימת לעולם הבא.
ושליש מן הזמן הקצר והיקר שאין לעצרו ואין להשיבו, אנו מבלים בשינה; באותו מצב של חוסר־הכרה שהיה בוודאי מפחיד מאוד, אילולא היה מוכר כל כך. שליש מן החיים אנו מבלים במצב שצריך היה להיחשב כבזבוז, אילולא היה חיוני לקיום ולניצול שני השלישים האחרים.
בעצם, מדוע הוא נחוץ לנו, המסע היומי הארוך הזה לתוך הלילה? מדוע השינה כל כך חיונית לבריאות הגוף והנפש?
פעם חשבו כי השינה דרושה כדי לנוח. היום חושבים שהיא דרושה כדי לחלום. מבחינה פיסיולוגית – כך טוענים הטוענים – השינה איננה הכרחית. אפשר לתת לשרירים לנוח גם בלי לישון. ואשר למוח, הרי הוכיחו המדידות במה־שמוֹ הזה, באלקטרו־אנצפלוגראף, שהמוח לא נח בשעת שינה. הוא איננו מפחית את פעילותו, אלא משנה את אופייה.
חוקרי השינה המודרניים לא העלו תשובות מספקות ובוודאי לא תשובה מוסכמת לחידת התופעה ששמה שינה. עדיין לא יודעים עליה הרבה, על החלום יודעים באחרונה קצת יותר, וככל שמתגלות עליו עובדות חדשות, כן עולות ופורחות תיאוריות חדשות. עדיין לא ידוע אם הן נכונות יותר מן התיאוריות הישנות שהופרכו. הן בוודאי מבוססות יותר, ובכל אופן –פרוזאיות יותר.
המדע, כמובן, הורס את כל הרומנטיקה. הוא הופך את האדם לנתון סטאטיסטי ולשפן־ניסויים. הוא יהפוך את זוהרו הרך של הירח למקור של אנרגיה זולה, הוא הופך את חלומות־הפז לדיאגרמות.
החלום נחשב לפרק של חיים דמיוניים. החולם כאילו רואה ושומע, פועל ומגיב, חש רגשות וחושב מחשבות. כמו בחיים, אלא שאלה חיי דמיון.
לא מדובר כאן בדימויים המודעים שקוראים להם חלומות־בהקיץ, אותם אריגי משאלות שאנו טווים, תשוקות־הסתר שאנו שוזרים בעלילה של כאילו, משחקי־האשליה שאנו משחקים עם עצמנו. מדובר כאן בחלומות הבלתי־מודעים בשעות השינה, אלה שתפסו מקום כה רב בהרהורי האדם מאז היות האדם, ובספרות כל הדורות.
במצרים העתיקה נמצאו פפירוסים שעניינם פתרון חלומות; בספר בראשית מסופר על יוסף המפענח חלמות פרעה; בתלמוד יש פירושים לסמלים המופיעים בחלום. בספרות היפה החלום המפורסם ביותר הוא, כנראה, חלומה של עליסה בארץ הפלאות, אך יש מלבדו מאות יצירות ידועות פחות – שלא לדבר על ספרים הדנים בנושא מנקודת־ראות פרשנית מדעית, פסבדו־מדעית או סתם שרלטנית.
תמיד ביקשו לפרש חלומות, וזה זמן רב מנסים להבינם. אך רק לפני שנים מעטות התחילו לחקור אותם כתופעה פיסיולוגית: ללמוד איך מתרחש חלום, מהו התהליך הזה, מה תפקידו במערכת הגורמים המשפיעים על האדם.
התחילו לטפל בטכנולוגיה של החלום.
אולי נדמה לכם שלא חלמתם זה זמן רב. לי נדמה שלא חלמתי מעודי. אנחנו טועים. חלמנו בלילה האחרון ובלילה שקדם לו ובכל הלילות שקדמו לו. חלמנו פעמים אחדות כל לילה, החל משעת השעה השניה, בהפסקות של שעה בערך, וכל פעם חלום קצת יותר ארוך, כך שהזמן המצטבר של חלומותינו הגיע לשעה וחצי עד שעתיים, לחמישית מכל שעות השינה שלנו.
אנחנו איננו יודעים זאת, אבל הם יודעים. הם רואים
מהירות מיוחדת בתנועות העיניים הישֵנות שלנו ורושמים גלים איטיים בתדירות
נמוכה בפעולת המוח המתנדב שלנו, ויודעים שאנחנו חולמים.
החוקרים למדו, כי החלום חיוני לאדם (וליונקים), ואם תישלל מאתנו אפשרות לחלום נצא מדעתנו, ואף נמות. ניסויים באנשים מתנדבים ובחתולים מנודבים העלו, כי יצור שמפריעים בקביעות את שנתו הרגילה, לפרקי זמן מסויימים, נעשה עצבני כלשהו. אך אותו יצור עצמו שמפריעים את שנתו החלומית, לאותם פרקי זמן עצמם – יימצא לוקה בהפרעות נפשיות רציניות.
ובכן, החלום שוב אינו מצרך המותרות של עניים. הוא כורח בריאות וחיים. אך מדוע איננו יכולים ליחות בלי לעשות מה שאיננו יודעים כלל כי אנחנו עושים? ומדוע תינוק חולם מחצית מזמן השינה המרובה שלו, בעוד מבוגר מסתפק בחמישית מן הזמן וישיש בפחות מזה? ומדוע חולמות חיות?
פרויד חשב שהחלום נותן מפלט ליצרים המדוּכאים שלנו ובכך ממלא פונקציה חיונית לחיי הנפש. גם אלה המקבלים את סברתו זו, אף על פי שאין לה כל הוכחות שהן, רואים בה לכל היותר הסבר חלקי. ההסברים הנוספים שלו אינם מוסיפים אלא דווקא גורעים.
התיאוריות החדשות הן מהפכניות יותר. ד"ר כריסטופר אֶבנס, פסיכולוג בריטי, וטד נוימן, מומחה בריטי למחשבים, העלו השערה המקבלת חיזוק בשורת מחקרים – ולפיה ממלא החלום לגבי המוח האנושי אותו הפקיד שממלא התיכנות לגבי המחשב האלקטרוני.
מחשב פועל על־פי מערכות תכניות שהזינו לו והכוללות את פקודות המבצעים שלו. פעילותו השוטפת מחייבת בדרך כלל הזנה של עדכון; תיקון או השלמה של תכניות קודמות.
המוח האנושי הוא מחשב משוכלל לאין־ערוך מן המחשב המשוכלל ביותר. הוא מורכב הרבה יותר ובכוחו לאכסן בשטח קטנטן אינפורמציה מגוונת ועשירה לאין־שיעור מזו שמסוגלים לקלוט מחשבי־הענק. היתרון המהותי של מוח האדם על־פני המחשב האלקטרוני הוא ביכולתו לקלוט בעצמו ולעבד בעצמו את האינפורמציה המצויה. הוא בעצמו מכין לעצמו את התיכנות המכתיב את התנהגותו ופעולותיו ומעדכן את התיכנות בעצמו בהתאם לנסיבות המשתנות או על סמך המידע החדש שהוא קולט ללא הרף.
במלים אחרות, המוח האנושי יכול לפעול בלי מחשב אלקטרוני. אבל המחשב, גם אם הוא עושה בחמש דקות מה ששני מדענים יכולים לעשות בעבודה משותפת של ששים שנה, איננו יכול לפעול בלי המוח האנושי, או בלי מחשב אחר שמאחוריו המוח האנושי.
וכל הפעולות המסובכות האלה של תיכנות ועדכון, שבלעדיהן המוח לא יוכל לפעול כפי שהוא פועל, מתנהלות בו בשעה שאנו חולמים. כך בכך אופן סבורים אבנס ונוימן. לפי התיאוריה שלהם כמות החלימה, ואולי גם כמות השינה עצמה, היא פונקציה של כמות החומר החדש הנקלטת במשך היום. לכן תינוקות, שהכל חדש בשבילם, זקוקים לשינה ולחלימה בכמות מרובה, ואילו זקנים, שיכולת הקליטה שלהם יורדת וסביבתם סטאטית למדי, יכולים להסתפק בשינה וחלימה בשיעוּר פחוּת.
לפי הגירסה הזאת, המוח מעכל בחלום מה שהוא “אוכל” בהקיץ…
מדענים אחרים סבורים שתפקיד החלום הוא ליצור מעין קשר בין התאים הפרימיטיביים שבמוח לבין תאי המחשבה שבו. בזכות זו אדם המתעורר משלב שינה חלומית יגיע לערוּת מלאה מהר יותר משיגיע אליו בהתעוררו משלב של שינה רגילה.
חוקר אמריקני אחד אומר, כי החלום הרגיל התחיל לפני 180 מיליון שנה אצל היונקים חמי־הדם שהרבו לישון. על־ידי מחזוריות בין שינה רגילה לשינה חלומית הם הבטיחו לעצמם מידה גבוהה של כוננות־לערוּת, וממילא כוננות להגנה עצמית תוך כדי מנוחה.
אחרי סברות כאלה, מה רומנטיקה נשארה בחלומות־פז?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.